בפוסט זה אני עושה הפסקה בדיונים בנושאים טכנולוגיים למינהם ומתייחס לנושא העולה מפעם לפעם באתרי צילום שונים: ״היתרונות״ של סרטי צילום על הצילום הדיגיטלי. נראה שבכל פעם שלעורך אתר כזה או אחר חסר חומר מעניין לכתוב עליו הוא שולף מן הבוידם את נושא סרטי הצילום ״הישנים והטובים״. אז הנה, הצטרפתי גם אני לטרנד.

לפני שאמשיך חשוב לי להבהיר לטובת קוראי שאינם מכירים אותי אישית כי לא נולדתי עם פיקסל ביד. הכשרתי הפורמלית בצילום התחילה בחוג לצילום טכני מדעי במכללת הדסה בירושלים (זה היה שם החוג אז) בשנים 1975-1977 ולאחר מכן בביה״ס לצילום במכון הטכנולוגי של רוצ׳סטר, ניו יורק, ארה״ב בשנים 1978-1981. כמובן שבאותן שנים לא הכרנו אפילו את המונח צילום דיגיטלי, והקשר היחיד למחשבים במסגרת לימודי בארה״ב היה קורס תכנות בסיסי בשפת BASIC על מחשב מרכזי (Mainframe) ואחסון התכניות הפרימיטיביות שכתבנו על ערימה של כרטיסי קרטון מנוקבים…

כך שבמסגרת לימודי ולאחר מכן במהלך עבודתי בחו״ל ובארץ הכרתי היטב כמעט את כל סרטי הצילום, ניירות הצילום, שיטות הפיתוח הכימי (ידניות וממוכנות כאחד) שעליהם התבסס הצילום בתקופה הרחוקה ההיא. הכרותי עם סרטי הצילום למינהם משלבת ידע טכני מקיף והכרות עמוקה עם המאפיינים  החזותיים שלהם. מאחורי גם אלפי שעות עבודת מעבדה ידנית בפיתוח סרטים מכל הסוגים, צבע ושחור לבן והדפסה על מגוון רחב של ניירות צילום מכל הסוגים ובכל הגדלים. הוסיפו לכך ניסיון רחב בבקרת איכות של תהליכי פיתוח אוטומטיים  של סרטים וניירות צילום וכן ניסיון באיפיון של ייצור כימיקלים לצילום – אני מקווה שהבנתם שלי אי אפשר למכור לוקשים לגבי ״האיכויות המופלאות״ של סרטי הצילום.

מן הבחינה הטכנית ״הקרב״ בין סרטי הצילום לצילום הדיגיטלי הוכרע כבר מזמן: הצילום הדיגיטלי מספק כושר הפרדה גבוה יותר, רמת רעש נמוכה יותר, יכולת צילום בתנאי אור נמוכים גבוהה בהרבה, טווח צבע רחב יותר ותחום דינמי רחב יותר. גם מן הבחינה השיווקית הקרב כבר הוכרע מזמן: רוב יצרני סרטי הצילום פשטו את הרגל ונעלמו מן השוק, הנותרים צמצמו  מאד את הייצור ואת מגוון המוצרים והעלו את המחירים בהתאם. מצלמות לסרטי צילום כמעט ואינן מיוצרות כיום. השילוב המוזר ביותר בעיני הוא צילום בסרטי צילום ולאחר מכן סריקה שלהם לקובץ דיגיטלי.

אז מדוע בכל זאת יש מספר קטן של צלמים שמתעקשים עדיין לצלם בסרטי צילום? כל אחד וסיבותיו עימו ואני מוכן לקבל כל סיבה שהיא רק לא את ההסברים ה״מלומדים״, הניתנים בד״כ מתוך עמדה של עליונות (אני יודע מה טוב בשבילך!) ואת הסיפורים על ״חמריות״, ״תלת מימדיות״ והאגדות על  מה שעושה ריח הכימיקלים במעבדה… וכן, אני גם לא סובל סטודנטים לצילום, שנולדו הרבה אחרי המהפכה הדיגיטלית, המסתובבים כטווסים עם מצלמת פילם ישנה על הכתף ובטוחים שהם יודעים הכל יותר טוב מכל אחד אחר.

אז מה בכל זאת הוציא אותי משלוותי והביא אותי לכתוב את הפוסט הזה? באתר PetaPixel התפרסמה השבוע כתבה תחת הכותרת:
״שמונה סיבות מדוע צלמים דיגיטליים צריכים לנסות סרטי צילום״
קראתי בעיון את הכתבה והתרגזתי, כי כל אחד משמונת הסעיפים שבה הוא, בלשון עדינה, שטויות במיץ עגבניות, כאשר המוטיב החוזר הוא ששימוש בסרטי צילום, או לפחות ההתנסות בצילום בהם יעשו אותך צלם טוב יותר.

לפני שניגש להפרכת שמונת הסעיפים שבמאמר המקורי כדאי שננסה להגדיר מהו בכלל ״צלם טוב״? לעניות דעתי, ועל קצה המזלג, צלם טוב הוא אחד שיודע לראות ולקרוא אור, יודע לראות, ליצור ולעצב קומפוזיציה, מתייחס לצבע, צורה, מרקם, תנועה זמן ומסגרת ומצליח לשלב את כל הנ״ל לידי צילום אחד הגורם לתחושה וחוויה חזותית לצופה בו. כמובן שכדי לבצע את כל הנ״ל זקוק הצלם גם לידע טכני ולהכרת הכלים בו הוא משתמש. עם זאת (ותאמינו לי שבתור מרצה וותיק לטכנולוגיה של צילום לא קל לי לומר זאת) מאחר והכלים העומדים לרשותנו כיום כל כך משוכללים במקרים רבים אפשר לוותר על הידע הטכני ולהתרכז ביצירה. ראו לדוגמא סרטי קולנוע איכותיים שצולמו בסמארטפון ואפילו חתונות יוקרתיות מצולמות היום בסמארטפון ע״י צלמים מקצועיים מן השורה הראשונה. למעשה הכלי בו מצלמים הינו חסר חשיבות, חשובה היכולת החזותית-צילומית, המשלבת כישרון מולד עם ידע נרכש וניסיון מצטבר ליצירת חוויה חזותית משמעותית אצל הצופה. ולכן לי לא איכפת בכלל האם צילום שמצא חן בעיני צולם על סרט צילום או מצלמה דיגיטלית, לא איכפת לי האם הצילום צולם בניקון, קנון, אייפון, גלאקסי או מצלמת נקב העשויה מקופסת קרטון. וכל אותם ״צלמים״ הטורחים לציין לצד כל צילום שלהם באיזו מצלמה, עדשה, צמצם, מהירות סגר ו-ISO הצילום צולם סתם מטריחים את הצופה עם פרטים שאין להם כל חשיבות לאחר שהצילום כבר קיים. גם ההתנצלות שרואים לעיתים קרובות בפייסבוק: ״צולם בטלפון נייד״ כזה או אחר  מיותרת: אם אתה או את עומדים מאחורי הצילום שבחרתם להציג אל תתנצלו ותספרו לנו הצופים שהוא צולם בסמארטפון שלכם ולכן אנו עשויים להתייחס איליו מראש בחשדנות בגלל שאינו כולל זיליון פיקסלים. או שהצילום ״עובד״ או שלא, וכל השאר הרבה פחות חשוב.

הטעון הראשון איליו מתייחס מחבר המאמר Stephen Dowling הוא שצילום בסרטי צילום גורם להאטת קצב הצילום ומסביר מדוע האטה זו חיובית. אני מסכים איתו בכל לב שהאטה, התבוננות ומחשבה לפני הצילום הם חיוניים אולם מדוע אנו זקוקים לסרט צילום כדי להאט? הרי זה בסה״כ ענין של משמעת עצמית, לימוד ואימון אישי: נכון שיש בידי מצלמה שמסוגלת לצלם 4-5 מסגרות בשנייה אבל כפי שאני בוחר את מהירות הסגר והצמצם בהם אני מעדיף לצלם כך אבחר את קצב הצילום המתאים לי. וכאשר הנושא הוא כזה המאפשר לי התבוננות וחשיבה אעשה זאת. אין צורך להשתמש במצלמת פילם לצורך זה כפי שאין צורך בלימוד רכיבה על סוס או על אופניים לפני שניגשים ללימוד נהיגה ברכב מנועי. המחבר טוען שצילום בפילם עשוי להיות ניסיון ״מדיטטיבי יותר״ כי אפשר לצלם סרט צילום שלם לאורך יום אחד או סוף שבוע אחד. הצחקת אותי! האם אי אפשר לו לצלם להחליט, כתרגיל, שהוא מצלם במשך היום רק 36 מסגרות ולא יותר? ואם הוא עד כדי כך חושש שלא יעמוד בפיתוי שיכניס למצלמה הדיגיטלית שלו כרטיס זיכרון בעל נפח מצומצם שלא יאפשר לו לצלם יותר…

הטעון השני טוען שיש משמעת במספר המוגבל של המסגרות שיש בסרטי הצילום ומתייחס בעיקר לעלות: סרטי צילום והפיתוח שלהם יקרים ולכן נצלם פחות ונחשוב יותר על כל צילום. נכון! אבל, מעבר לכך שזו היא למעשה חזרה על הסעיף הראשון, אני שואל שוב  מה הבעיה לצלם מעט, באופן מושכל ומודע גם במצלמה דיגיטלית? תן לנו קצת קרדיט כמי שמסוגלים להחליט מראש שלא נצלם 500 צילומים היום אלא נגביל את עצמנו, נאמר לחמישים בלבד אם נחשוב שזה טוב לנו ועושה אותנו לצלמים טובים יותר.

הטעון השלישי  כבר ממש מגוחך: צילום בסרטי צילום הוא ״התנסות מישושית״ (Tactile Experience). הכותב טוען שהעיסוק בטעינת סרט הצילום במצלמה: פתיחת גב המצלמה, טעינת הקסטה, חיבור לשונית הסרט לגליל המושך ואפילו גלגולו חזרה לאחר סיום הסרט הם עיסוקים המרכיבים את ״הטקסיות״ הכרוכה בצילום בסרט. מה דעתכם על הטקסיות שהיתה כרוכה בהנעת רכב מנועי באמצעות ״אימנואלה״ לפני שהומצא המתנע החשמלי (סטרטר)? או על הטקסיות הכרוכה בהזנת פחם לתנור של אנייה המונעת בקיטור? מה, האם הכנסת כרטיס הזיכרון לחריץ המיועד לו בגוף המצלמה הדיגיטלית איננה מספקת מספיק ריגוש? לא? אז אולי החלפת הסוללה שהתרוקנה באמצע הצילום?

הטעון הרביעי יוצא נגד ההסחה שיוצרים כל ישומי התקשורת הכלולים בסמארטפון, בעוד שמצלמת סרט לא תתריע על הודעת מייל או וואטס אפ באמצע הצילום… אכן טעון חזק! האם לא ניתן לסגור ישום שמפריע לנו? האם מצלמות דיגיטליות שאינן סמארטפון יתריעו על קבלת הודעת מייל? נו באמת…

הטעון החמישי יוצא גם הוא נגד נוכחות המסך או הצג במצלמה דיגיטלית וטוען שהפרדה בין תהליך הצילום לתהליך העריכה הוא הכרחי. הצצה בצג במצלמה אינה תורמת לאיכות הצילום… האמנם? קודם כל, מי שלא רוצה לראות את הצילום יכול לכבות את צג המצלמה, בוודאי במצלמות בעלות מחפש (View Finder) אופטי. גם במצלמות חסרות מראה ניתן בד״כ לבטל את ה-Preview לאחר הצילום. ובסמארטפון, מפריע לך? אל תסתכל… לדעתי עצם נוכחות המסך, המספק היזון חוזר (Feed Back) מיידי היא כלי רב ערך המאפשר לצלם לתקן את טעויותיו מיד ולא בעוד שבוע, לאחר שסרט הצילום יחזור מן הפיתוח והנושא שצילמתי כבר מזמן נמצא במקום אחר… ובאשר למשך הזמן העובר בין רגעי ההתעלות של הצילום לבין שלב העריכה, אם ארצה תמיד אוכל להחליט שאביט בצילומים שצילמתי היום במצלמה הדיגיטלית רק בעוד שבוע או חודש, כדי שההתלהבות שחשתי בעת הצילום לא תשפיע, רחמנא ליצלן, על שיקולי הבחירה והעריכה שלי.

הטעון החמישי נקרא ״אתה לומד לקרוא את האור״. כאן מספר לנו הכותב הנכבד שמערכות מדידת החשיפה המתוחכמות המשולבות במצלמות דיגיטליות מונעות מן הצלם לפתח את יכולתו לקרוא אור. אז ככה: למי שלא יודע לקרוא אור לא יעזור כלום, לא משנה באיזו מצלמה ישתמש. ובכל מקרה, במצלמות דיגיטליות המיועדות לצלמים ״רציניים״ יש תמיד מצב ידני המאפשר שליטה של הצלם בכל הפרמטרים החשובים: צמצם, מהירות סגר, ISO וכו׳. אני משתמש במצלמה דיגיטלית בעלת מערכת מדידת אור אוטומטית אבל מצלם כמעט תמיד במצב M הידני… מעבר לכך, הכותב הנכבד שכח שגם מצלמות סרט מקצועיות כללו מערכת מדידת חשיפה אוטומטית, ואפילו ניתן להרכיב מערכת כזאת על מצלמות 4X5, למי שיודע במה המדובר. כאשר הוצגה מצלמת הסרט הראשונה בעלת מערכת מיקוד אוטומטי בשנות ה-80 של המאה הקודמת צעקו צלמים רבים שהנה היגיע סופו של הצילום…
השטות האחרונה שטעון זה מעלה נוגעת להיות סרט הצילום ״מדיום סלחני״ בכל הנוגע לחשיפה. אכן שטות מוחלטת! למצלמות הדיגיטליות טווח דינמי רחב בהרבה מזה של סרטי הצילום למינהם והשימוש בקבצי RAW ותוכנות עיבוד כמו Lightroom מאפשרים להוציא פרטים בצללים ובבהירויות שבסרטי הצילום ניתן רק לחלום עליהם…

בטעון השביעי טוען המחבר כי התקלות והשגיאות האפייניות לשימוש בסרטי הצילום הינן חד פעמיות ובלתי ניתנות לחזרה ויש יופי בכך. כל סרט צילום הוא שונה, כל סדרת יצור שונה מזו שקדמה לה ולכן צלמים היו נוהגים לרכוש כמויות גדולות של הסרט החביב עליהם מאותה סדרת יצור (ולאחסן את הסרטים במקפיא) כדי לעבוד בתנאים קבועים וצפויים לאורך זמן. למי שכבר שכח, כל סרט צילום מקצועי היגיע עם נתונים לגבי מידת השונות שלו מסדרת ״מאסטר״ כל שהיא, ועל הצלם היה להתחיל בסדרת ניסיונות מייגעת על מנת להביא את התוצאות שהוא מקבל מהסרטים מן הסדרה החדשה לאלו שקיבל מן הקודמת. אכן עיסוק מלבב, שהיה כרוך בבזבוז זמן וחמרים… חדירת אור לסרט הצילום בטעות גם היא אכן ארוע משמח מאד לצלם המקצועי. חובבי התקלות והאיכות הטכנית הירודה חגגו על מצלמות כמו Lomo שנועדו במיוחד למטרה זו. למי שבאמת נהנה מכך, אפשר כיום לרכוש פילטרים דיגיטליים שיצרו לכם איזה אפקט שתרצו, גם באופן שלא יחזור על עצמו יותר מפעם במאה שנה… מה, לא שמעת על אינסטאגרם?

בטעון השמיני והאחרון טוען המחבר שההמתנה טובה עבורכם. קצת חזרה על מה שנאמר כבר קודם לכן באחד הטעונים הקודמים אבל מה זה משנה?
ובכן, המחבר טוען שכדאי להמתין בסבלנות לפני שנצפה בצילומים שצילמנו, שעידן הסיפוק המיידי והעלאת הצילומים לפייס או לאינסטוש שניות לאחר שצולמו אינם חיוביים. יתכן שכך. אבל שוב, מי מונע ממך להניח את כרטיס הזיכרון ועליו הצילומים מאתמול בכספת ולשוב ולפתוח אותה בעוד שנה או אולי בעוד 10 שנים כדי שתוכל לצפות בהם בפרספקטיבת הזמן המתאימה לך? (בהנחה כמובן שתמצא הדרך לקרוא את הכרטיס גם בעוד 10 שנים).

לסיכום, אני מקווה שכל מי שעדיין מצלם בסרטי צילום עושה זאת מן הסיבות הנכונות עבורו, אבל לעזאזל, אל תעסקו במיסיונריות חסרת תועלת ומגוחכת ותנסו לשכנע אותנו שאנחנו טועים ואתם צודקים. ואולי בכל זאת היה טוב יותר בתקופת האבן?

עדכון 2.12.15: המאמר המקורי (באנגלית) פורסם גם באתר imaging-resource.com ובעקבותיו פורסמו מספר תגובות.

עדכון 4.12.15: לא משנה במה תבחרו, סרטי צילום או צילום דיגיטלי, כדאי שתבינו כיצד נוצרת הדמות הצילומית בשתי הטכנולוגיות: סרטון מצוין של John Hess. לך תאמין שלימדתי את החומר הזה, באותה הרמה, במסגרת שיעורי הטכנולוגיה שלי בחוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה…

ואם הסרטון הקודם לא שבר אותכם, הנה עוד אחד.

עוד עדכון 4.12.15: ראיון מענין עם Ed Lachman, שצילם לאחרונה את הסרט Carol על סרט Super 16 mm. בראיון מסביר ה-DP הוותיק מדוע הוא מעדיף לצלם על סרט צילום ולא בצילום דיגיטלי, למרות שרק כ- 12% מן הסרטים המופקים כיום בהוליווד מצולמים על סרט צילום.

הצילום שלמעלה צולם ע״י צלם אלמוני בתערוכת הפוטוקינה בקלן, גרמניה בשנת 1986, על סרט צילום כמובן.

 

 

 

מודעות פרסומת

14 מחשבות על “58. 8 סיבות מדוע לא להשתמש בסרטי צילום

  1. קראתי את את המאמר (המעצבן למדי, יש להודות) ב-PetaPixel ובאמת קיוויתי שמישהו ישיב ל"הרמה להנחתה" הזו…כל מילה בסלע.

    אהבתי

  2. אני מצלם בפילם. מהרבה סיבות. ואת חלקן, היות והן מנוגדות למה שציינת אשמח לפרט.
    המדיום הוא המסר, אמרו לפני וצדקו. מצלמה דיגיטלית משרה אופי צילום מסויים וקשה להתגבר עליו. כמה מבין חבריך, אם תושיב אותם בפאררי ותבקש שלא יעברו את ה 30קמ"ש יעמדו בכך? זה הטבע האנושי, וכצלם בעל ניסיון אתה יודע שחווית הצילום (גם חווית המצולם) שונה בין TLR מצלמת אולפן, פוקט וSLR, ככה זה, הכלי שלך מכתיב את אופי השימוש בו.
    לרכב על אופניים יעשה ממך נהג טוב יותר. תוכל לנהוג מצויין גם בלי זה. אבל זה בוודאות ישפר את הנהיגה שלך גם נהיגה על משאית וטרקטור. איפה הגבול? אני לא יודע, אבל במבחן התוצאה זה ניכר.
    נכון אפשר לתקן הכל בפוטושופ אבל אמרו חז"ל חכם לא יכנס לבור שפיקח יצליח לצאת ממנו.
    איכות הינה עניין של ספירת פיקסלים. כל צלם מנוסה יודע להבדיל, ברוב המקרים, בין צילום שצולם בפילם לבין כזה שטופל להראות כך. למה? כי הם שונים, טוב יותר או פחות זה עניין של טעם.
    וסיבה אחרונה. ארכיון פילם לא דורש טיפול מיוחד. התקשורת בינו לבין האדם היא ישירה. תמיד אוכל לפתוח את מגירת התמונות בבית הורי ולעבור על התמונות. צהובות, מטושטשות,שרוטות. אבל הדימוי בהן עדיין קיים. דיסקים שלא גיביתי בזמן הלכו ללא שוב. הדימוי שבהן לא קיים יותר. כאשר אני עובר ליד פח ורואה ארגז תמונות/ שקופיות זרוק אני מדפדף בהן ולעיתים שומר כאלה שמצאו חן בעיני. כשאני עובר ליד מחשב זרוק אני לא אעקור לו את הזכרון ואבדוק.
    הדיון בזה הוא ארוך. אבל המסקנה שלי היא ברורה. צלם, שרוצה להתמקצע, חייב לצלם גם בפילם. אבל היי, מקצועיות היא כבר מזמן מילה גסה.

    אהבתי

    1. יניב, תודה על התגובה המפורטת. אני מכבד, כפי שציינתי בפוסט, את הבחירה האישית של כל צלם באשר לכלים בהם הוא בוחר להשתמש או לא להשתמש. כמי שהכשיר דורות של צלמים במסגרת החוג לצילום במכללת הדסה וחווה את המעבר מן הצילום הכימי לדיגיטלי גם באופן אישי וגם בתפקידים שמילאתי אני לא מסכים עם קביעתך המרכזית שצלם שרוצה להתמקצע חייב לצלם גם בפילם, כי אם כך אולי גם נתחיל לחתוך פלטות זכוכית ונצפה אותן בעצמנו באמולסיה שנכין לבד? כמה רחוק אנחנו צריכים ללכת לאחור בהיסטוריה הטכנולוגית של הצילום? בעבר הכנו לבד כימיקלים לפיתוח ממרכיבים שקיבלנו בשקים ואח״כ בילינו שעות במעבדה, בחושך ובסירחון על מנת לפתח את הסרטים ולהדפיס מהם תמונות. האם העיסוקים הללו הפכו אותנו לצלמים טובים יותר? לדעתי לא.

      אהבתי

      1. ההשוואה אינה במקומה. פעילות הכנת הפילם והפיתוח אינן נוגעות לאקט הצילום ישירות ותרומתן שולית אך קיימת, היותך מכונאי לא תורמת בהרבה (אם כי יש להתרומה מסוימת) ליכולת הנהיגה שלך. אופן הצילום והכלי שבו השתמשת, תורם ישירות ליכולת הצילום שלך. וזה הגבול ההיסטורי שעליך לקבוע כאשר אתה רוצה להתמקצע. לכן, כן, צילום בקאמרה אובסקורה תורם ישירות ליכולת שלך להשתמש במצלמה מודרנית. הכנת דגארויפ ומריחת אמולסיה, תחביב נחמד, אולי יעזור לך להיות מדפיס טוב יותר.

        אהבתי

  3. Digital photography is like ugly plastic furniture. It's cheap, easy, and most photographer today has no knowledge about light because the machine is doing the work.in general it
    reduced the guilty of art photography embraisig technology

    אהבתי

    1. Well, even plastic furniture can be beautiful if the design is great. As I have mentioned in the post, knowledge of light does not depend on the camera you use. the best film photographers have been using exposure meters so what? and for your knowledge, silver halide based photography is a technology as well…

      אהבתי

  4. גבי ידידי, מאמר מרשים ומדויק ,עשית לי סדר בראש….גם כצלם שחווה במשך שנים את שני התחומים הטכנולוגיים של הצילום וגם כמי שרואה דורות רבים של צלמים בבצלאל, כל הערותיך מגדירות עבורי טוב יותר מהו צ י ל ו ם ומהו צ ל ם

    אהבתי

  5. הצילום הדיגיטלי הופך כל אחד עם קצת חוש לצלם מקצועי. לא קשה למצוא צלמים "מקצועיים" היום שלא ממש יודעים צילום, או צלמי אופנה ידועים שלא יודעים פוטושופ והאסיסטנט שלהם הוא זה שמתקן את התמונות.
    התנסות בצילום פילם מקצרת את הזמן להבנת החשיפה, ומכיוון שלא כל אחד מגיע ללמוד או מסוגל ללמוד בהדסה, אני חושב שלא יזיק לכל אחד להבין את נושא הצילום ככה, אתה מוזמן להוסיף שללא מסך מחשב מכוייל (ועדיף מסך מחשב איכותי) אז גם התוצאה יכולה להיראות שונה במחשבים שונים + ובכלל גרוע בהדפסה.

    מסכים של מצלמות מצויינים לרפרנס בזמן הצילום אבל צלם שאין לו היסטוגרמה מוצגת במסך או שלא יודע לקרוא אותה יכול לחשוב שהחשיפה טובה למרות שלא, ולו רק בגלל שהחליט להוריד את רמת הבהירות של המסך לחיסכון בסוללה.

    ושלא אתחיל לדבר על כרטיסי זיכרון, מה קורה כשהכרטיס מת? מתי זה יקרה? אחרי יום צילום מומלץ מאד לבצע גיבוי על מחשב ואפילו עוד גיבוי על דיסק לכל מקרה (אני משחזר כרטיסי זיכרון – אחלה פרנסה).

    אינסטגרם זה מאד נחמד, אני יכול להכיר לך צלם אם שניים שמתפרנסים מהמדיה הזו, שהגיעו מתחומים אחרים בחיים בכלל, ללא צורך ללמוד צילום, רק בגלל הפופולריות שלהם הגיעו לפיסגת הצילום (לפחות לפי החברות שממנות אותם) אבל לדעת לצלם…. הם לא יודעים, וזה בסדר.

    זה כמו לקנות לוח ציור למחשב (נניח כזה של וואקום) אפשר לצייר ולמחוק שוה ושוב עד שיוצא משהו נחמד.
    אבל צייר אמיתי ידע גם לקנות בד קנבס ולצייר משהו טוב בפעם הראשונה, וכן כמה מגרפיקאים המוכשרים בישראל עדיין מציירים על בד או נייר, יש לזה תחושה שונה.

    אהבתי את מה שכתבת, זה בהחלט נכון. אבל גם ממחיש את דעיכת הייחודיות בצילום היום, כבר לא צריך ללמוד צילום ברמה גבוהה לדעת להיות צלם טוב, הכל אפשר ללמוד באינטרנט.

    אהבתי

    1. עופר, תודה על התגובה המפורטת שכתבת. התייחסת להמון נושאים, כולם חשובים. בוא נסכם שאכן הצילום הדיגיטלי הוריד את רף הכניסה לעולם הצילום המקצועי מצד אחד ומצד שני נותן לבעלי הכישרון והידע אפשרות לפתוח פער לעומת הבלתי מקצועיים. התופעה הנקראת ״התחזקות הבלתי מקצועיים״ אפיינית לכל מהפכה טכנולוגית. אם אתה לומד, ולא משנה היכן ואיך, ויודע ליישם את מה שלמדת סביר להניח שתצליח לבדל את עצמך מן האחרים, וזה שם המשחק היום מאחר וכולם מצלמים והמון. אבל ממש טובים אין הרבה. אם אני מבין נכון את כוונתך בביטוי ״היחודיות בצילום היום״ הרי שפיתוח יכולת ביטוי אישית ושונה כדי לבדל את עצמך ולהתרומם אל מעל לרעש הסביבתי צריכה להיות השאיפה של כל מי שרואה את עצמו כצלם. באיזו מצלמה תשתמש? זה כבר הרבה פחות חשוב. כפי שאמר כבר מישהו לפני, המצלמה הטובה ביותר היא זו הנמצאת בידיך בזמן הצילום.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s