67. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Autochrome

בפוסט הקודם, מס׳ 66, סקרתי בקצרה את ההתפתחות הטכנולוגית של תהליכי הצילום הצבעוניים עד לסוף המאה ה-19. ענין אחד שכחתי להזכיר והוא התחליף שהיה מקובל גם בצילומי סטילס וגם בקולנוע: צביעה ידנית של דימויים מונוכרומטיים. אמנם לא יהיה זה נכון לראות בשיטה זו התפתחות טכנולוגית אולם עצם קיומה והשימוש בה מדגים את השאיפה ליצירת דימויים צבעוניים אליה התייחסתי בפוסט הקודם.

Autochrome

והנה, בשנת 1903 רושמים האחים Lumiere בצרפת פטנט על תהליך צילומי בשם Autochrome שאיפשר, לראשונה, צילום בצבע ישירות במצלמה על לוח הצילום, פיתוחו בתהליך יחודי וקבלת שקופית צבעונית בה היה ניתן לצפות באמצעות מכשיר צפייה (Viewer) יעודי. ומכאן שמו של התהליך, בתרגום חופשי: "צבע עצמוני״.
בשנת 1907 הוחל בהפצתו המסחרית של ה- Autochrome אשר יוצר עד 1935 והיה בשימוש בכל העולם עד שנת 1952. החל מאמצע שנות ה-30 של המאה העשרים, עם פיתוח תהליכי הצילום הסבטרקטיביים המודרניים ובראשם ה-Kodachrome התחילה קרנו של ה-Autochrome לרדת עד שהוחלף לחלוטין, כמו כל טכנולוגיה שעבר זמנה, בתהליכים איכותיים הרבה יותר, פשוטים יותר וזולים יותר.
כל מי שטרם קרא את שלושת הפוסטים בנושא חברה וטכנולוגיה שפרסמתי מוזמן לעשות כן על מנת להבין את מחזור החיים של טכנולוגיה והקשר בין התפתחויות טכנולוגיות לתופעות חברתיות, ראו פוסטים מס׳ 22, 23 ו- 25 בבלוג זה.

Autochrome היה תהליך אדיטיבי (ראו הסבר למושג בפוסט מס׳ 66): לוח זכוכית צופה מצידו האחד בתערובת של גרגירי עמילן תפוח אדמה (אכן!) שנכתשו לגודל של כ-15 מיקרון (מיקרון=אלפית המ״מ) ונצבעו בצבעים אדום-כתום, כחול-סגול וירוק. גרגירים אלו שימשו כמסננים צבעוניים ואפשרו רק לאור באורך הגל המתאים לעבור בדרכו לאמולסיה הפנכרומטית (אמולסיה צילומית הרגישה לכל טווח האור הנראה) שמעליו. אבקת פחם שחור שימשה לאטימת המרווחים שבין גרגירי העמילן הצבעוניים לאור. לוח הזכוכית הונח במצלמה כך שצידו הלא מצופה פונה לנושא ובזמן החשיפה האור יעבור דרך הזכוכית, דרך שכבת גרגירי העמילן הצבעוניים ומשם לאמולסיה הפנכרומטית. לדוגמא, אור אדום שחוזר מן הנושא יעבור רק דרך גרגירי עמילן הצבועים באדום-כתום, יחשוף את האמולסיה שמתחת למסנן האדום ולא יעבור דרך גרגירים הצבועים בכחול-סגול ובירוק. לאורך כל תהליך הפיתוח על הגרגירים הצבעוניים וגרגירי הפחם השחורים להיות מקובעים היטב למקומם ולא לזוז.

שרטוט סכמטי של השכבות המרכיבות לוח Autochrome. מקור: Lavédrine, Bertrand (2009): Photographs of the Past. Process and Preservation. Los Angeles: Getty Publications.

צילום מיקרוסקופי של Autochrome המראה את תערובת גרגירי העמילן הצבועים. מקור: Wikipedia

לאור ריבוי השכבות והעובדה שמסננים אדיטיביים בולעים 2/3 מן האור העובר דרכם ומעבירים רק 1/3 ממנו המהירות (רגישות) הצילומית של Autochrome היתה נמוכה וחייבה חשיפות ארוכות ושימוש בחצובה. בנוסף לכך כדי לקבל איזון צבעוני נכון היה צורך להשתמש במסנן צהוב על העדשה שהקטין את כמות האור הכחול שהגיעה לאמולסיה וכן חסם חלק ניכר מהאור האולטרה סגול (UV) איליו היתה האמולסיה רגישה.

מארז של לוחות זכוכית Autochrome מקוריים עם תאריך תפוגה אוקטובר 1918 ומדבקה של המשווק האנגלי T.K. Grant.

צילום Autochrome מארה״ב, 1910

פרט מן הצילום הנ״ל

צילום מיקרוסקופי של פרט מן הצילום הנ״ל

בשנות ה-30 החל שיווק חומרי Autochrome על דפי סרט (Sheet Film) במקום לוחות הזכוכית ואף על סרטים גליליים, אולם, כפי שכבר ציינתי לעיל הופעתם של חומרי הצילום הסבטרקטיביים ובראשם Kodachrome בשנת 1935 גרמה להפסקה הדרגתית בשימוש ב-Autochrome.

קופסה של 4 דפי סרט בגודל 9X12 ס״מ עם תאריך תפוגה ספטמבר 1932. שם המוצר שונה ל-Filmcolor עם המעבר מלוחות זכוכית לדפי סרט גמישים. בתקופה זו נוצרו גם מספר קטן של סרטי קולנוע על סרט Autochrome.

הגרסה האחרונה, משנת 1952 של Autochrome נקראה Alticolor. בצילום נראית אריזת סרט צילום גמיש בפורמט 120, יחד עם הוראות השימוש ומעטפה למשלוח הסרט לפיתוח. מקור: silversolvent.blogspot.com

לצפייה בסרטון המתאר באופן סכמטי את תהליך הייצור של Autochrome לחצו כאן.

לצפייה בסרטון המשחזר את ייצור ה-Autochrome (בצרפתית, שווה צפייה גם ללא הבנת השפה) לחצו כאן. (מקור: CNRS Images)

בעוד שתהליך יצור ה-Autochrome היה מסובך למדי, תהליך הפיתוח שלו לאחר החשיפה היה פשוט וארך כ- 15 דקות בלבד. כ-10 דקות נוספות נדרשו על מנת לייבש את הלוח המפותח כדי לאפשר צפייה בו. תהליך הפיתוח היה תהליך מהפך (רברסלי) שבסופו התקבל דימוי פוזיטיבי: שלבי התהליך היו כלהלן:

פיתוח ראשון במפתח שחור לבן רגיל שיצר דמות נגטיבית
הלבנה (Bleach) שגרמה להסרת הכסף המתכתי שנוצר במהלך הפיתוח הראשון ללא פגיעה בכסף ההלידי שלא נחשף בזמן החשיפה במצלמה (הדימוי הפוזיטיבי)
העברת הלוח לחדר מואר באור יום לצורך חשיפה מלאה של כל הכסף ההלידי שלא נחשף במצלמה
פיתוח שני שבסופו התקבלה דמות פוזיטיבית
קביעה
שטיפה
ציפוי מגן בלכה שקופה.

פרסום בגרמנית ללוחות Autochrome וחומרי הפיתוח עבורם.

לוחות ה-Autochrome היו רגישים מאד לפגיעות פיסיות ולפגיעות של פטריות ושאר מזיקים, זאת למרות שכבת ההגנה של לכה שקופה בחלק האחרון של תהליך הפיתוח. דוגמאות לפגיעות בלוחות Autochrome ניתן לראות כאן.

הצפייה בלוחות Autochrome מפותחים הצריכה שימוש באמצעים מיוחדים בעלי עצמת אור גבוהה. לאורך השנים נבנו מספר רב של דגמים של מכשירי צפייה כולל סטריאוסקופים לקבלת דימוי תלת מימדי (חייב צילום של 2 לוחות בו זמנית במצלמה מיוחדת).

מכשיר צפיה ללוחות Autochrome. מקור: Musee A-Kahn

מכשיר צפייה סטריאוסקופי ידני ללוחות Autochrome. מקור: Musee A-Kahn

מקרן סטריאוסקופי ללוחות Autochrome. מקור: Musee A-Kahn

על חשיבותו הצילומית-אמנותית-תעודית של ה-Autochrome

מעבר לחשיבותו הרבה מבחינת ההיסטוריה הטכנולוגית של הצילום והעובדה שהיה למעשה תהליך הצילום הצבעוני המסחרי המוצלח הראשון שהיה בשימוש כ- 45 שנה ל-Autorhrome ולצילומים שצולמו בו חשיבות רבה מבחינה היסטורית, חזותית, אמנותית ותעודית. ההופעה היחודית של הצילומים כתוצאה מן הצבעים העזים (בעיקר גווני האדום), מוזאיקת הפילטרים הצבעוניים והגרעיניות המודגשת יצרה צילומים בעלי אוירה אפיינית ובולטת שהתחבבה מאד על קבוצה גדולה של צלמים בכל העולם. התפתחה שפה חזותית מענינת שנשענה על תכונות יחודיות אלו של ה-Autochrome והיתה שונה מצילומים מתקופות קודמות ולא רק עקב העובדה שהיו אלו צילומים בצבע.

צלמים ידועים רבים צילמו על Autochrome שבאמצעותו התוודעו לראשונה לצילום הצבעוני. חלקם התקשה מאד לפתח את היכולת החזותית השונה הדרושה לצילום צבעוני אחרי שהתרגלו, במשך שנים ארוכות של צילום מונוכרומטי להתעלם מהצבע.

Alfred Stieglitz ציין כי ״בקרוב העולם יהיה משוגע על צבע ולכך אחראים האחים Lumiere, שנתנו לעולם תהליך שיזכר בהיסטוריה כשווה ערך להמצאות המופלאות והמטלטלות שפיתחו שני הצרפתים האחרים, Daguerre ו- Niepce״. גם Edward Stiechen צילם ב-Autochrome וטען כי ״לוח הצבעים ובד הציור הינם משעממים וחסרי חיים לעומת הצילום הצבעוני״.
קיים קשר הדוק בין האסכולה הפיקטוריאליסטית בציור ובצילום לבין הצילום ב-Autochrome. בתקופה מסויימת אפילו הובע החשש, שלא התממש כמובן שה-Autochrome מסמן את סופו של הציור בצבע…

צילום Autochrome של Stieglitz, 1910-1915, אוסף Mark Jacobs

ה-Autochrome שימש מראשיתו ככלי תיעודי חשוב מאד וראשית המאה העשרים היא למעשה התקופה הראשונה בהיסטוריה האנושית שתועדה בצבע על כל המשתמע מכך. יש הרואים ב-Autochrome כלי בעל חשיבות גדולה עד כדי כך שלפני מספר שנים הוקם פרוייקט לייצור חמרי Autochrome על בסיס הציוד הנטוש של האחים Lumiere ששרד!

מקור מענין למידע על צלמים אירופאים ואמריקאים שצילמו ב-Autochrome ועל התהליך בכלל תמצאו כאן.

במוזיאונים רבים קיימים אוספים של צילומי Autochrome, להלן רשימה חלקית:

משרד התרבות הצרפתי
מוזיאון Albert Kahn, זהו האוסף הגדול בעולם של צילומי Autochrome.
פועלו של Kahn הונצח גם בספר מענין.
מוזיאון Bassetlaw
מוזיאון Villa Bonnier
פרוייקט Autochromes contemporains, צילומי Autochrome עכשוויים!
צילומי Autochrome באתר National Geographic

בשנת 1950 נערכה ב-MOMA בניו יורק תערוכה ראשונה של צילומי צבע בלבד, שאצר Stiechen. חלק ניכר מן הצילומים שהוצגו צולמו על Autochrome. (התערוכה הראשונה ב-MOMA בה הוצגו גם צילומי צבע התקיימה כבר ב-1943. הוצגו בה צילומים של Eliot Porter והאוצר היה Stieglitz).

צילום Autochrome ע״י Charles Zoller של Charlie Chaplin, כנראה מ- 1917-18
מקור: Time.com

לציון מיוחד ראוי הפרוייקט של Albert Kahn, בנקאי צרפתי ממוצא יהודי שהקים פרוייקט תעודי חברתי שפעל בלמעלה מ-50 מדינות בשנים 1909-1931. עשרות רבות של צלמי סטילס וקולנוע תיעדו עבורו את הנעשה במדינות אלו. האוסף הקיים כיום נאמד בכ- 180,000 מ׳ של סרטי שחור לבן וכ- 72,000 לוחות Autochrome המרוכזים במוזיאון מיוחד על יד פריס הנקרא על שמו.

הכניסה למוזיאון Albert Kahn

דיגיטציה של לוחות Autochrome במוזיאון Albert Kahn. מקור: Musee A-Kahn

בין היתר, פעלו צלמיו של Kahn גם במזרח התיכון ובארץ ישראל שהיתה אז תחת שלטון האימפריה העותומנית (עד 1918) ולאחר מכן תחת המנדט הבריטי. בחרתי להביא כאן מספר צילומי Autochrome שצולמו במזרח התיכון מתוך האוסף של מוזיאון Albert Kahn: