84. מחשבות על איכות הציוד ואיכות הצילום

הנושא בו עוסק פוסט זה מתבשל אצלי מזה זמן ומקבל חיזוקים כל העת בעקבות התופעה הלא חדשה, אך ההולכת ומתרחבת של אתרים המפרסמים סקירות ״טכנולוגיות״ של ציוד צילום ושמועות כאלו ואחרות על ״מצלמת החלומות״ הבאה מצד אחד ו״המלצות״ של כל מיני מומחים מטעם עצמם המספקים ״תשובות״ לשאלות של מי שאין להם מושג קלוש בצילום: שיטוט קצר בפורומים ובקבוצות פייסבוק העוסקות ב״צילום״, הן בשפת הקודש והן בשפות אחרות מדגים היטב את התופעה.

אין ספק בכך שהדמוקרטיזציה והנגישות של הידע, בכל תחום שהוא, הן תופעות חיוביות לכשעצמן ועשויות, בתנאים הנכונים, לתרום רבות להתפתחות האישית והמקצועית של כל אדם. אולם הקלות הרבה (שימו לב: לא השתמשתי בביטוי ״הבלתי נסבלת״) בה יכול כיום כל אחד לספק ״מידע״ בלתי מבוסס ולעיתים מוטעה לחלוטין לאחרים היא ענין שיש לתת עליו את הדעת.
מהיבט זה, הצילום תמיד היה תחום בעייתי מאחר ומעולם לא נדרשה הסמכה פורמלית כל שהיא על מנת לעסוק בו. במדינת ישראל, כדי לעסוק בתחום הקוסמטיקה נדרשת תעודת הסמכה מטעם משרד התמ״ת. כדי לעסוק בחשמלאות רכב נדרשת הסמכה של משרד התחבורה. כדי לעסוק בצילום לא נדרשת כל הסמכה וכל מי שרכש לעצמו מצלמה וקצת ציוד נלווה יכול להכריז על עצמו כצלם. תארו לעצמכם מצב דומה בתחום הרפואה: מחר הייתי מכריז על עצמי כקרדיולוג מומחה… אחרי הכל יש לי במרתף ביתי מכון צינתורים, המילה האחרונה בתחום. לצורך ההגינות יש לומר שהמצב דומה גם בתחומים נוספים בהם לא נדרשות כל הכשרה והסמכה.

הצילום הדיגיטלי יחד עם עיבוד התמונה הממוחשב שזעזעו את תחום הצילום בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת יצרו שינויים רבים בתחום, חלקם חיוביים מאד וחלקם שליליים מאד. אחד השינויים הבולטים הוא קיצור ניכר באורך החיים של ציוד הצילום. אם בעבר צלם היה יכול להשתמש בהצלחה באותה המצלמה ובאותן העדשות במשך שנים רבות הרי שכיום כל מצלמה הופכת ל״מיושנת״ ברגע בו נחתה על מדפי החנויות. בשנים הראשונות להופעתו של הצילום הדיגיטלי היתה הצדקה לתופעה זו מאחר והמצלמות הדיגיטליות (גם המקצועיות) הראשונות שיצאו לשוק לא היו טובות מספיק מכל הבחינות ובעיקר מבחינת איכות הדימוי שהיה באפשרותן ליצור. אולם, בשנים האחרונות רמת הציוד השתפרה והגיעה לנקודה בה השיפורים מדגם לדגם הינם מינוריים ביותר מבחינת השפעתם על איכות הצילום של מרבית הצלמים. ההתרגשות והמתח המלאכותיים שיוצרים יצרני הציוד לקראת ההופעה הצפוייה של דגם חדש מלובים בהתאמה ע״י אתרי השמועות למיניהם הניזונים מהדלפות מחושבות ומתוכננות מכיוונם של יצרני הציוד. אלה נמצאים בבעיה מסויימת מאחר ואם יכריזו מראש שבתאריך כזה וכזה יוציאו לשוק מצלמה בעלת כך וכך מגפיקסלים מיד יפסקו מכירות הדגם הנוכחי וכולם ימתינו בסבלנות עד להופעת הדגם החדש… לכן נמשך לו משחק השמועות וכולם, כנראה, נהנים לעסוק ולדוש במאפייני המצלמה הבאה ובתאריך ההכרזה הצפוי מאשר לעסוק בצילום עצמו.

אחרי הכל, מהו בעצם צילום טוב? או מהו צילום ״מוצלח״, מונח השגור אצלנו? אני יודע שאני נכנס כאן לשדה מוקשים בנסיוני לענות של שאלות אלו ובכל זאת אקח את הסיכון ואנסה לענות: לעניות דעתי, המבוססת על כ- 40 שנות  ניסיון בתחום, צילום טוב הוא צילום היוצר תגובה קוגניטיבית, חיובית או שלילית אצל הצופה ו/או צילום העומד בדרישות טכניות מסויימות במקרה של צילום מוזמן. הנה, סיכמתי בשורה אחת את כל מה שמנסים ללמוד סטודנטים לצילום במשך 3-4 שנים שנות הכשרה פורמלית במוסדות האקדמיים ובמשך שבועות או חודשים ספורים בקורסים קצרים למיניהם. היכולת לגרום לצופה תגובה קוגניטיבית כנ״ל ו/או ליצור צילום בעל מאפיינים טכניים מוגדרים תהיה מבוססת, בסופו של דבר, על רמת הידע של הצלם ועל רמת הכישרון החזותי שלו והבנתו את השפה הצילומית, ובשום פנים ואופן לא על המאפיינים הטכניים של המצלמה שלו. מספר הפיקסלים של המצלמה, התחום הדינמי של החיישן שבה והצמצם הפתוח המירבי של העדשה שלו לא יקבעו את האיכות החזותית של הצילום. היכולת להבין איזה סוג ציוד נדרש לביצוע מטלה צילומית מסויימת היא כמובן חשובה, אחרי הכל לא סתם בזבזתי 27 שנים מחיי בהוראת טכנולוגיה של צילום…  אבל האם עדשה בעלת צמצם פתוח מירבי של 1.2 תבטיח לצלם קבלת צילום טוב יותר מאשר עדשה בעלת צמצם 1.4? אני קורא בפורומים השונים ובפייסבוק ויכוחים לוהטים על שטויות מעין אלו כאשר כל צד מנסה להוכיח באותות ובמופתים שהוא צודק. או, האם מצלמה מתוצרת יצרן ששמו מתחיל באות C תבטיח קבלת צילומים טובים יותר מאשר מצלמה ששם היצרן שלה מתחיל באות N? שמעתי גם על כך שצלמים מסרבים לרכוש רצועה למצלמה ששם יצרן המצלמה שלהם לא מופיע עליה… וכך אנו חשופים כיום לכמות עצומה של צילומים ״לא טובים״ בלשון המעטה שנוצרו ע״י צלמים שהשתמשו במיטב המצלמות, העדשות, האביזרים המתקדמים ותוכנות העיבוד הטובות ביותר עלי אדמות. הקו התחתון הוא שיכולת הראייה וההתבוננות, הבנת האור והכרות עם נושא הצילום חשובים הרבה יותר מאשר סוג המצלמה או העדשה.

אחת התופעות הגורמות לי לחייך היא פרסום צילומים שצולמו ע״י צלמים מוכשרים וידועים, שיצרו לאורך השנים גוף עבודות מרשים מכל הבחינות עם ההערה המתנצלת: ״צולם באייפון״ או ״צולם בסלולרי״. על מה אתם מתנצלים? אם הצילום טוב בעינכם, אתם עומדים מאחוריו והוא ראוי לדעתכם לפרסום, מה זה חשוב אם הוא צולם במצלמה של טלפון סלולרי או במצלמה דיגיטלית מן הדגם האחרון? אם ברור לכם שרמת הצילום, מן הבחינה החזותית, הטכנית או שתיהן איננה מספקת אל תפרסמו… צלמים לא מעטים שילבו מצלמות של טלפונים סלולריים בעבודתם ומצליחים, באמצעות יכולתם החזותית והבנתם הטכנית להגיע לצילומים ברמה כזאת שרבים אחרים לא יגיעו אליה גם בעזרת המצלמות המשוכללות והיקרות ביותר.

אני בהחלט מזדהה עם הפוסט שפורסם לאחרונה ב-PetaPixel תחת השם:
The 11 Stupidest Things Photographers Say About Gear או ״11 האמרות המטופשות ביותר שצלמים אומרים על ציוד״. כל הדיבורים על ״עדשות אגדתיות״, ״המראה של ניקון״ או ״העדשה בעלת הבוקה הטוב ביותר״ הם חסרי תועלת ותוחלת. צריך להבין מהי איכות אופטית, אבל שום עדשה ״אגדתית״ טובה (ויקרה) ככל שתהיה לא תעשה מאף אחד צלם אגדתי. הבעיה  כפי שמציין הפוסט, היא שחלק גדול מן הצלמים מכור לציוד במקום להיות מכור לצילום (תרגום פרשני שלי לטקסט המקורי).

עוד פוסט היתולי שהצליח להצחיק אותי הוא:
(HOW TO BECOME A PRO LANDSCAPE PHOTOGRAPHER OVERNIGHT (ALMOST שפורסם לאחרונה בבלוג של צלם הנוף ארז מרום. בפוסט מציע הכותב (אורח בבלוג) כיצד יכול כל חובב צילום להפוך בן לילה (כמעט) לצלם ברמה של צלמי National Geographics. מי יודע, אולי אאמץ את ההמלצות שלו?

לסיום, התנצלות: הפוסט פורסם בטעות בתאריך 29.4.16 ומי מקוראי המנויים להודעות מייל קיבלו אותו בגרסה לא סופית. תקבלו אותו שוב בגרסה הסופית בתאריך הפרסום המיועד ואני מתנצל על הטעות.