115. Fujifilm X-T4, סקירה ומבחן מעשי

מצב השוק

שלושת השחקנים הידועים יותר כיום בתחום המצלמות (כל הסוגים, לא כולל סמארטפונים) הם קנון (45%), סוני (20%) וניקון (19%), כאשר מספר יצרנים נוספים, כולם יפנים, הינם בעלי נתח שוק קטן יותר: פנסוניק (5%), אולימפוס (3%) ופוג׳י (5%). בשוק המצלמות חסרות המראה פוג׳י נמצאת במקום השלישי לאחר סוני וקנון עם נתח שוק של כ-13%. הנתונים מתייחסים לשנת 2019 ומעוגלים לצורך פשטות. כל אחד מן הקטנים מנסה ליצור לעצמו בידול בשוק באמצעות הפורמט, העדשות וטכנולוגיות יחודיות שפיתח. וכך לדוגמא פנסוניק חזקה בתחום הוידאו, עם מצלמות בפורמט Micro Four Thirds ורק לאחרונה הציגה גם מצלמות בפורמט Full Frame, גם הן עם נטייה חזקה לתחום הוידאו, אולימפוס (שחטיבת הצילום שלה נמכרה לאחרונה לחברה אחרת ועתידה לא ברור) התמחתה גם היא במצלמות בפורמט MFT איכותיות ועמידות לתנאי הסביבה עם מייצב תמונה שהוא כנראה הטוב ביותר כיום. פוג׳י מתמחה במצלמות איכותיות ועמידות לסביבה בסגנון רטרו בפורמט APS-C (עם חיישני תמונה בעלי מערך מסננים יחודי X-Trans) ובמצלמות בפורמט בינוני (עם חיישני תמונה בעלי מערך מסננים מסוג Bayer רגיל) ולא נכנסה לתחום הצפוף של מצלמות Full Frame. האיכות הצבעונית של הקבצים ממצלמות פוג׳י ידועה ברמתה הגבוהה וגם סימולציות סרטי הצילום שלה (Film Simulations) פופולריות למדי. מאמר על פוג׳י שהתפרסם לאחרונה באתר Fstoppers.com מציע הסבר מענין לכך שפוג׳י מעולם לא נכנסה למגרש של הגדולים במספרי המצלמות שהיא מוכרת. מענין לציין כי חיישני X-Trans של פוג׳י אינם נכללים ברשימת דרוג חיישני התמונה המופיעה באתר DxOMark עקב מערך המסננים הצבעוניים הלא סטנדרטי שלהם. מאמר העוסק ביתרונות של חשייני התמונה מסוג X-Trans ניתן לקרוא כאן.

מערך המסננים שעל חיישן התמונה האלקטרוני X-Trans במצלמות בפורמט APS-C של פוג׳י: תשיעיות פיקסלים ועליהם חמישה מסננים ירוקים, שני אדומים ושני כחולים, כאשר מיקום הכחולים והאדומים משתנה. מערך Bayer הקלאסי בכל שאר המצלמות מורכב מרביעיות פיקסלים ועליהם שני מסננים ירוקים, אחד כחול ואחד אדום במיקומים קבועים. חיישני תמונה מסוג X-Trans אינם גורמים ליצירת Moire צבעוני ולכן אין צורך בשימוש במסנן Anti Aliasing הגורם להורדת החדות של הדימויים. מקור האילוסטרציה: mirrorlesscomparison.com

קצת היסטוריה

מבחינה היסטורית, פוג׳י היתה כנראה הראשונה להציג מצלמה חסרת מראה עם חיישן בפורמט APS-C ומראה רטרו כבר בשנת 2010. דגם FinePix X100 נחשב למהפכני בזמנו כאשר כמעט כל היצרנים האחרים התרכזו במצלמות מסוג DSLR. אחד החידושים היה מחפש (View Finder) היברידי אופטי-אלקטרוני, שילוב יחודי שקיים עד היום במצלמות מסדרה X Pro של פוג׳י.

השם הלא מוצלח Fine Pix נזנח בשנת 2012 ובקו המצלמות המקצועיות יותר של פוג׳י החלו להופיע מצלמות תחת השם X ובהמשך GFX לקו המצלמות עם חיישני תמונה בפורמט בינוני. מאז ועד היום, סדרה X היא שם דבר למצלמות יחודיות, בעלות אפשרות לשינוי פרמטרים רבים באופן מכני-ידני ע״י חוגות ובעלות מבנה מסיבי בסגנון רטרו המספק חווית שימוש שונה לגמרי מאשר המצלמות של מרבית היצרנים האחרים. לאורך השנים הזדמן לי להשתמש ולהתנסות במספר דגמי מצלמות מסדרה X ו- GFX ואף כתבתי על כך בבלוג זה: פוסט מספר 101,(Fuji GFX 50S) פוסט מספר 90 (Fuji X-T2) ופוסט מספר 86 (Fuji X Pro 2).

בשנת 2014 הוצגה המצלמה הראשונה בסדרת X-T: היתה זו X-T1 עם חיישן X Trans בפורמט APS-C בעל 16MP שזכתה לביקורות מעורבות: DPreview נתן לה ציון לא גבוה של 84. בהמשך הוצג דגם X-T2 עם 24MP אותו בחנתי ואהבתי (ראו פוסט מס׳ 90 בבלוג זה) דגם זה קיבל כבר ציון 86. בשנת 2018 הוצגה X-T3 עם 26MP שזכתה לציון 88 ובשנת 2020 X-T4, גם היא עם 26MP וקיבלה גם היא ציון 88 למרות שהיא כוללת מספר שיפורים משמעותיים לעומת הדגם הקודם אליהם אתייחס בהמשך. למצלמות אלו יש קהל אוהדים נאמן אם כי לא במספרים של קנון, ניקון וסוני. כל דגמי XT הינם קומפקטיים יחסית, אולם יש כיום מצלמות עם חיישני תמונה Full Frame שהן קטנות יותר. הדגש הוא על מבנה מסיבי, עמיד לסביבה (כולל העדשות) בעל מאפייני רטרו בולטים ונוחות בשימוש עבור מי שהעיצוב מסוג זה מדבר אליו. התמחור סביר: גוף X-T4 עולה כיום בארץ כ- 6100 ש״ח. פוג׳י מציעים מבחר גדול (גדול יותר ממגוון העדשות של סוני לפורמט APS-C) של עדשות איכותיות (Prime ו-Zoom) במחירים סבירים בהחלט. X-T4 מצאה את דרכה גם לתחום הוידאו בו יש לה לא מעט אוהדים. קוריוז מענין לדעתי הוא הדמיון בין המצלמות מסדרת X-T של פוג׳י לבין Nikon Df שיצאה לשוק בשנת 2013. למרות שה-Df היא DSLR יש קווי דמיון ברורים ותכונות רטרו דומות.

מדוע להחליף?

החל משנת 2010 השתמשתי בארבעה דגמים שונים של מצלמות חסרות מראה מתוצרת סוני (ראו פוסט מס׳ 107 ופוסט מספר 108 בבלוג זה) עם שלושה פורמטים שונים של חיישן תמונה, שניים מהם עם חיישני Full Frame. למרות שביצועי המצלמות והאיכות הטכנית של הדימויים שהפיקו הלכו והשתפרו מדגם לדגם אף אחד מן הדגמים בהם השתמשתי לא סיפק חווית שימוש ראויה לציון. לפני שאמשיך, חשוב לי להבהיר שכל ההשוואות בין חיישני קרופ לחיישני פול פריים מוכרות לי היטב כמו גם כל היתרונות התאורטיים והמעשיים של חיישני פול פריים על חיישני קרופ ולהפך. הבחירה האישית שלי במצלמה בעלת חיישן קרופ אין פירושה שחיישנים אלו טובים יותר מחיישני Full Frame. השאלה שתמיד צריך לשאול היא: יותר טוב למי ולאיזה צורך?

הדגם האחרון של מצלמה בו השתמשתי היה Sony A7 III, מצלמה חסרת מראה עם חיישן תמונה בפורמט מלא. איכות הדימויים ואיכות המיקוד האוטומטי היו מצויינים וגם לסוללה היה אורך חיים ארוך (כ-700 חשיפות) אולם ההיזון החוזר שקיבלתי ממנה כמשתמש לא היה חיובי וממש לא אהבתי לצלם בה. העדשה בה השתמשתי (24-105/4) היתה מצויינת אולם כבדה מאד ולא מאוזנת. לאחר התלבטות ארוכה של מספר חודשים ולאחר קריאת אין ספור ביקורות והשוואות, צפיה בסרטוני וידאו ברשת, בחינה של צילומים והשוואת נתונים טכניים החלטתי לאחרונה לעבור ל-Fuji X-T4. אם תשאלו מדוע לא לעבור למצלמה APS-C של סוני, או למצלמה הקטנה שלהם בפורמט המלא A7C אענה בקיצור: כל המצלמות בפורמט APS-C של סוני נראות ומתנהגות כמו צעצועים אם כי חלק מהן בהחלט מספקות איכות דימוי טובה ויש להן מערכת מיקוד אוטומטי יעילה. לצורך השוואה למצלמה המובילה בפורמט APS-C של סוני, A6600: מצלמה זו קיבלה ציון 83 בלבד מ-DPReview.com. כמו כן, לסוני אין עדשות טובות יעודיות ל- APS-C, ולהרכיב עדשה של פורמט מלא על מצלמת קרופ קטנה לא הגיוני מכל הסיבות שבעולם. המצלמה מדגם A7C אמנם קטנה וקלה אבל יש לה מספר חסרונות: כרטיס זיכרון אחד, מחפש אלקטרוני מאיכות ירודה, צג אחורי ירוד, אין סגר מכני מלא והמבנה שלה די צעצועי. דגם זה קיבל ציון 86 מ-DPReview.com, ועדיין נשארנו עם הצורך בעדשות גדולות וכבדות של פורמט מלא.

בפוג׳י, כל העדשות לסדרה X תוכננו במיוחד לפורמט APS-C: לדוגמא, העדשה שבחרתי 16-80/4 (מקבילה ל-24-120) שוקלת פחות מהסוני 24-105/4 שהיתה לי, קצרה ממנה ודקה ממנה וכנראה שלא נופלת ממנה באיכותה האופטית. ולכן, כאשר עשיתי את חישובי הבעד ונגד בענין החלפת סוני A7 III בפוג׳י X-T4 ידעתי בדיוק מה אני מפסיד ומה אני מרוויח. נתחיל בכסף: במחיר בו מכרתי את הסוני המשומשת בת כשנתיים רכשתי את הפוג׳י החדשה (כמובן שכאשר רכשתי את הסוני לפני כשנתיים שילמתי יותר). ירדתי 25% (כ-300 גרם) במשקל והרווחתי סט בעל מידות כוללות (מצלמה+עדשה) קטנות יותר. הרווחתי מחפש אלקטרוני איכותי יותר, צג אחורי איכותי יותר (ומתכוונן לכל הכיוונים) בעל יכולות Touch טובות בהרבה, 2 כונני כרטיסי זיכרון מהירים (לעומת אחד מהיר ואחד איטי בסוני). הרווחתי קצב צילום גבוה יותר וסגר מכני שקט יותר (כנראה הסגר המכני השקט ביותר הקיים כיום) ובעל אורך חיים צפוי ארוך יותר, 300K לעומת 200K בסוני. הרווחתי ממשק משתמש טוב יותר וחווית משתמש טובה בהרבה. הפסדתי קצת באורך חיי הסוללה (טרם בדקתי נושא זה לעומק), באופן תאורטי הפסדתי קצת בטווח הדינמי ובביצועים ב-ISO גבוה (בערך סטופ אחד) וקצת בביצועי המיקוד האוטומטי, בתקווה לשיפור נוסף בעתיד הקרוב באמצעות עדכון קושחה צפוי. גם את העובדה שהצמצם האמיתי הוא סגור יותר וה-ISO האמיתי גבוה יותר (עקב היות החיישן קטן יותר) לקחתי בחשבון. את השפעתם המעשית של כל הגורמים הללו עלי לבדוק לאורך זמן, אבל התחושה שלי כרגע, על סמך כל החומר שקראתי וצפיתי בו שבאופן מעשי אין כמעט הבדל מעשי באיכות הדימוי (דיון מענין בענין זה ניתן למצוא כאן, כדאי לקרוא גם את התגובות) לסיכום, X-T4 נראית כבחירה טובה: נותר רק לוודא באופן מעשי שאכן זה המצב. אתייחס בהמשך לפרמטרים שמענינים אותי באופן אישי ואין בכוונתי לכתוב סקירה מלאה ומבחן מעשי מפורט כמו לדוגמא זה של DPReview.com.

עוד סקירה ממצה ביותר של Fuji X-T4 תוכלו למצוא אצל Ken Rockwell, בסרטון וידאו עם סקירה מקיפה ניתן לצפות כאן.

יש המון השוואות ברשת בין Fuji X-T4 לבין Sony A7 III. אחת מהן תמצאו כאן, ועוד השוואה טובה כאן.

מה בערכה?

הערכה שרכשתי כוללת את גוף המצלמה (אפשר לבחור בין גוף כסוף לבין גוף שחור, אני בחרתי בכסוף), עדשה 16-80/4, מתאם USB-C לאזניות, רצועה איכותית, מכסים לגוף ולעדשה, כבל USB-C לחיבור המצלמה למחשב, סוללה אחת (רכשתי גם אחת מקורית נוספת), מטען USB המאפשר טעינת הסוללה כאשר היא בתוך המצלמה: אופן טעינה זה אינו אהוד עלי ולכן רכשתי בנוסף מטען מהיר מתוצרת Hahnal מדגם ProCube 2 המיועד לטעינת שתי סוללות מחוץ למצלמה ומסוגל לטעון גם סוגי סוללות נוספים בעזרת מתאמים הכלולים בערכה. המטען בנוי מאלומיניום ונראה ומרגיש איכותי: יש לו תצוגה דיגיטלית ברורה המראה את מצב הטעינה של כל סוללה בנפרד. זמן הטעינה של סוללה כמעט ריקה למצב 100% כשעתיים.

מטען חיצוני לשתי סוללות מדגם Hahnal ProCube 2

מבנה, איכות מכנית, מייצב התמונה, איכות המחפש והצג האחורי, חווית המשתמש

מבנה המצלמה מסיבי, הגוף עשוי ברובו ממתכת. המצלמה ״יושבת״ טוב מאד ביד, גם במצב צילום וגם כאשר מחזיקים אותה ביד אחת בידית האחיזה (Grip) שבצד ימין כולל נשיאה לזמן ארוך. היא הרבה יותר נוחה לנשיאה מאשר ה-A7 III+24-105. ע״י הגריפ יש כפתור קטן שברירת המחדל שלו היא הצגת מספר המסגרות המצולמות בכל מצב Drive. הבעיה היא שכמעט כל פעם שאחזתי בגריפ לחצתי בלי להתכוון לכך על הכפתור הזה ופתאום קיבלתי את התפריט שהוא פותח במחפש. די מעצבן, אבל ניתן לפתרון בקלות: מגדירים בתפריט הקסטומיזציה שאין לכפתור זה כל תפקיד (None) והוא מפסיק להפריע. מעבר לכך כל שאר הכפתורים והחוגות ממוקמים באופן הגיוני ונוח לשימוש. איכות המחפש האלקטרוני טובה מאד, ניתן לשלוט בקצב הרענון שלו ולהעלות או להוריד את איכות התצוגה: העלאת קצב הרענון מ-60Hz ל- 100Hz גורמת לעליה של כ-10% בצריכת החשמל אבל באותו הזמן מהירות המיקוד האוטומטי מוכפלת פי 4 כך שלדעתי הבחירה במצב Boost כדאית בהחלט. הצג האחורי גם הוא איכותי ומסתובב לכל הכיוונים: כאשר אין בו צורך ומשתמשים במחפש האלקטרוני ניתן לקפל את הצג האחורי כך שפניו לתוך גוף המצלמה: כך הוא אינו נמרח בשומן מהאף שנלחץ אליו כאשר צופים בנושא המצולם דרך המחפש והוא מוגן מפגיעות. הצג האחורי מתפקד כצג מגע איכותי ומגיב היטב לכל הפעולות המוכרות מהסמארטפונים כולל בחירת אזור מיקוד. בסוני A7 III ביטלתי את פעולת צג המגע מאחר והתגובה שלו היתה ממש גרועה ובנוסף כל לחץ של האף עליו בזמן הצילום גרם לפעולות שלא היתה לי כוונה לבצע…לסיכום המצלמה מספקת חווית שימוש מאד מוחשית: ניתן לראות את מהירות הסגר, הצמצם, ה-ISO ופיצוי החשיפה במבט אחד על גוף המצלמה (והעדשה) בלי צורך להציץ בתפריטים או בצגים וכמובן שבנוסף כל הפרמטרים מוצגים במלואם גם במחפש וגם על הצג האחורי. עם זאת חשוב להדגיש שכל מי שמעונין להשתמש בגלגלת הקדמית והאחורית יכול לעשות זאת בקלות באמצעות תפריט הקסטומיזציה.

ל-X-T4 מייצב תמונה מובנה (IBIS, שלא היה קיים בדגם הקודם X-T3) כך שניתן להשתמש גם בעדשות שאינן מיוצבות. פוג׳י טוענת שהמייצב פועל בתחום של עד 6.5 צמצמים (במשולב עם עדשה מיוצבת), בפועל, עם העדשה 16-80 השיפור הוא כנראה ברמה של 4-5 צמצמים: מנסיוני עם ה-16-80 ניתן לצלם בחשיפה של 1/4 שנייה מהיד ולקבל חדות טובה. זה כמובן תלוי גם בעדשה: ככל שהעדשה כבדה וארוכה יותר קשה יותר לייצב אותה.

Fuji X-T4, עדשה: 16-80/4, 65 מ״מ, צמצם: f4, מהירות סגר: 1/4, (צילום מהיד) , ISO 3200, קובץ RAF, פרופיל Camera Classic Chrome. צילום: גבי גולן

ממשק המשתמש, תפריטים, קישוריות וקסטומיזציה

מערך התפריטים ידידותי למשתמש בדרך כלל ועיצובו ברור ופשוט. במקרים בודדים ניתן למצוא סעיפים משונים בתפריט כמו לדוגמא העובדה שעל מנת לפרמט את כרטיסי הזיכרון יש צורך להיכנס לתפריט מפתח הברגים, User Settings, ואח״כ Format. יש קיצור דרך המאפשר ביצוע פירמוט לכאורה באופן פשוט יותר אבל הוא דורש פיתוח מיומנות של לחיצה על שני כפתורים בו זמנית: לחיצה ארוכה על כפתור פח האשפה ותוך כדי כך לחיצה פנימה על החוגה האחורית.

מערכי ההגדרות לצילום סטילס ולצילום וידאו נפרדים לגמרי וכדי לצפות בכל אחד מהם יש לעבור ממצב סטילס למצב וידאו או להיפך. סידור זה נוח מאד מאחר ובכל מערך הגדרות רואים רק את הפרמטרים הרלבנטיים לסוג הצילום בו מעונין המשתמש באותו רגע.

המצלמה מתחברת באמצעות Bluetooth ו-WiFi לסמארטפון: בהפעלה הראשונה התבקשתי להוריד לאייפון אפליקציה יעודית של פוג׳י (Fujifilm Cam Remote, לאנדרואיד ול-iOS) ולאחר מכן קיבלתי הודעה שקיים עדכון קושחה למצלמה (Firmware Update): האפליקציה הורידה את העדכון מן האינטרנט והתקינה אותו במצלמה באופן אוטומטי ואלחוטי לגמרי. באותו אופן ניתן לשלוט במצלמה ולצלם מרחוק באמצעות האפליקציה ללא צורך בכבל או באביזרים נוספים כלשהם. ניתן לבחור את אזור המיקוד מן המסך של הסמארטפון בלי צורך לגעת במצלמה. באמצעות האפליקציה ניתן גם להעביר צילומים מכרטיס הזיכרון לסמארטפון לצורך שיתוף ברשתות החברתיות או במייל. האפליקציה עובדת יפה ומתחברת למצלמה תוך מספר שניות. קיימת גם אפליקציה נוספת בשם PC Autosave המאפשרת שמירת קבצים אוטומטית ישירות מהמצלמה למחשב (Windows או Mac).

האפליקציה Fujifilm Cam Remote במצב צילום על צג iPhone

ל-X-T4 אפשרויות קסטומיזציה נרחבות: אפשר ליחס כמעט לכל כפתור כמעט כל פונקציה. הדבר מתבצע באמצעו תפריט גרפי ברור ומובן. לי באופן אישי יש בעיה עם כל נושא הקסטומיזציה: קשה לי לזכור איזו פונקציה יחסתי לאיזה כפתור…

התפריט הגרפי המאפשר יחוס כמעט כל פעולה לכמעט כל כפתור

חיבורים חוטיים: למצלמה יש שקע USB-C המשמש לצורך חיבור למחשב ולצורך טעינת הסוללה ובעזרת המתאם המצורף ניתן לחבר אליו גם אוזניות. קיים שקע סטנדרטי למיקרופון חיצוני, שקע לשלט רחוק חוטי ושקע HDMI קטן.

איכות הדימוי, קבצי JPG

מאחר ואינני נוהג לצלם קבצי JPG אסתפק כאן בסיכום חוות הדעת של מומחים רבים שבדקו את המצלמה ביסודיות רבה יותר ממני: כולם ציינו לטובה את איכות קבצי JPG שהופקו ישר מן המצלמה ורובם השתמשו בביטוי Excellent. כפי שכבר ציינתי ניתן לבחור מבין סימולציות סרטי הצילום עפ״י העדפת המשתמש.

איכות הדימוי, קבצי RAW (כולל צילום ב-ISO גבוה)

קבצי RAF (פורמט קבצי RAW של פוג׳י) מגיעים ללייטרום במצב המאפשר ״ללוש״ אותם בהתאם לרצון הצלם. מהר מאד גיליתי כי סימולציות סרטי הצילום של פוג׳י הופכות, בעת עבודה עם קבצי RAF לפרופילים המופיעים בתפריט Profile: ברירת המחדל היא פרופיל Adobe Color, אבל כאשר בוחרים ב-Browse מתגלה הרשימה המלאה של סימולציות סרטי הצילום של פוג׳י (אלו אותן סימולציות המופעלות במצלמה על קבצי JPG). אין מה להגיד, הם מאפשרות קבלת תוצאות מענינות מאד בצבע וגם בשחור לבן. כמובן שיש כאן ענין של העדפה אישית, לטעמי פרופיל כמו Astia/Soft או Velvia/Vivid מאפשר קבלת תוצאות צבעוניות בצילומי נוף וגם בצילומי פורטרטים טובות יותר מאשר עם הפרופילים של אדובי. פרופיל חדש שזכה להרבה שבחים והתייחסות ברשת הוא Bleach Bypass: יהיו שיגידו שהוא סתם גימיק אבל לטעמי ניתן, במקרים המתאימים לקבל באמצעותו צילומים מיוחדים (ראו את הצילום השני).

Fuji X-T4, עדשה: 16-80/4, 29 מ״מ, צמצם: f8, מהירות סגר: 1/1000, ISO 500, קובץ RAF, פרופיל Camera Velvia/Vivid. צילום: גבי גולן

Fuji X-T4, עדשה: 16-80/4, 80 מ״מ, צמצם: f8, מהירות סגר: 1/500, ISO 160, קובץ RAF, פרופיל Camera Bleach Bypass. צילום: גבי גולן

Fuji X-T4, עדשה: 16-80/4, 80 מ״מ, צמצם: f4, מהירות סגר: 1/30, (צילום מהיד), ISO 3200, קובץ RAF, פרופיל Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן

רמת הרעש ב-ISO גבוה סבירה בהחלט, עד ISO 6400. מעבר לכך, התוצאות כבר לא אופטימליות. בשילוב של מייצב התמונה, אפשר להערכתי לקבל תוצאות טובות ברוב המצבים. כצפוי, כאן יש יתרון ל- A7 III, בה גם ב-ISO 12800 יכולתי לקבל תוצאות סבירות. הדבר נובע מהיתרון בגודל הפיקסלים: 26MP ב-X-T4 על חיישן קרופ, לעומת 24MP על חיישן במסגרת מלאה ב- A7 III.

טווח דינמי: כפי שניתן לראות בצילומים השונים הטווח הדינמי מצויין ומגיע, לפי פרסומים שונים ל-14 סטופים (לא בדקתי). כמובן שהטווח הדינמי תלוי בחשיפה ורק חשיפה אופטימלית תאפשר קבלת טווח דינמי מירבי. ניתן לתת עדיפות להגנה על פרטים בבהירויות באמצעות תפריט Dynamic Range שבתוך תפריט I.Q: ניתן לבחור א. במצב Auto, בו המצלמה בוחרת במצב 100% בו למעשה אין הגנה על הבהירויות כלל ומצב 200% (ISO 320-12800) בהתאם לנושא. ב. מצב 100%, ג. מצב 200% ד. מצב 400% (ISO 640-12800). בניגוד למה שהייתם אולי מצפים הגדרות אלו פועלות על קבצי JPG וקבצי RAW כאחד היות והשפעתן מתרחשת לפני שהמידע האנאלוגי ש״תפס״ חיישן התמונה עובר המרה למידע דיגיטלי!

מיקוד אוטומטי

עפ״י כל מה שקראתי וראיתי עוד לפני רכישת ה-X-T4 היה לי ברור כי ביצועי המיקוד האוטומטי של המצלמה נופלים במעט מאלו של סוני A7 III. ואכן אין כאן הפתעות, זה המצב לפחות עד שפוג׳י ישפרו את יכולות המצלמה באמצעות עדכון קושחה. במצב של מיקוד נושא נייח אין שום בעיה, המערכת ממקדת במהירות וביעילות. יש פספוסים מידי פעם אבל זה קיים בכל מצלמה. הקושי של המערכת בא לידי ביטוי במיקוד עוקב אחר נושא בתנועה, כאן יש מקום לשיפור. מאחר ולא ביצעתי השוואה בזמן אמיתי בין ה-X-T4 לבין מצלמה אחרת אין לי אפשרות לדעת כיצד היתה מגיבה מצלמה אחרת באותם התנאים.

הבדיקה הראשונה היתה של נושא קטן מאד בתנועה: צילמתי מטוס קל על רקע שמיים בהירים, כחולים וללא עננים. המטוס תפס בערך 1/40 מן המסגרת, מתוך 19 מסגרות, רק 9 מסגרות היו ממש חדות, 6 מסגרות היו לא ממש חדות, וארבע מסגרות היו מטושטשות לחלוטין. הצילום התבצע ברצף אחד ארוך במהירות של כחמש מסגרות לשניה ונמשך פחות מארבע שניות. יתכן ושינוי בהגדרות המיקוד האוטומטי היו משפרות את התוצאה אולם זהו דבר שלאחר מעשה שלא ניתן לבדוק בדיוק באותם התנאים.

שלושה קטעים מתוך הגדלה למצב 100%, משמאל לימין: מטושטש לגמרי, לא חד לגמרי, חד לגמרי. כל הקבצים ללא כל טיפול ב-LR

צילומי רצף אחרים, בהם הנושא היה גדול יותר היו יותר מוצלחים: צילמתי זוג רוכבי אופניים כאשר הם מתקרבים אלי מרחוק, מגיעים במקביל אלי ואז מתרחקים: מתוך 24 מסגרות 4 לא היו חדות לגמרי, אבל עדיין בחדות סבירה. כל השאר היו בחדות מקסימלית. במקרה זה הנושא תפס כ-10% משטח המסגרת והמסגרת כללה לא מעט אלמנטים אחרים, חלקם בתנועה. בצילומים בהם הנושא היה גדול יותר כמעט ולא היו פספוסים.

הנה מספר צילומים מטיול של שבת עם חברים בחוף יפו-בת ים:

מכייפים על הים. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/2000, f4, ISO 160. פרופיל: Camera Provia/Standard צילום: גבי גולן

להקה כנסייתית אריתראית. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/2000, f4, ISO 160. פרופיל: Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן

חוף בת ים. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/1000, f4, ISO 160, פרופיל: Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן

חוף בת ים. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/500, f8, ISO 160, פרופיל: Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן

מדרון יפו. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/500, f8, ISO 160, פרופיל: Camera Velvia/Vivid. צילום: גבי גולן

ביה״ס חסן ערפה ומאחוריו מסגד עג׳מי, יפו. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/500, f8, ISO 200, פרופיל: Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן

רבות נאמר ונכתב על האיכות הצבעונית של הקבצים המתקבלים מן המצלמות של פוג׳י בכלל ועל האיכות הגבוהה של גווני העור (Skin Tones) בפרט. מנסיוני עם מצלמות קודמות של פוג׳י, גם מסוג DSLR וגם Mirroeless אני יכול להעיד שאכן זה המצב. גם ה-X-T4 איננה מאכזבת, ומספקת את הסחורה במלואה בהקשר זה.

נכדי הבכור. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/2000, f4, ISO 160, פרופיל Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן

ביצועי הסוללה

ב-X-T4 סוללה חדשה מדגם NP-W235 אשר לפי תקן CIPA מספיקה ל-500 צילומים. אם משתמשים במצב Boost אותו הזכרתי לעיל יש עליה בצריכת החשמל וירידה של כ-10% באורך חיי הסוללה. עקב צוק העיתים (קורונה, סגר וכו׳) לא הזדמן לי לבחון את אורך חיי הסוללה באופן מעשי מאחר ויציאותי לצילומים איתה ארכו רק מספר שעות. בד״כ באופן מעשי ניתן לקבל יותר צילומים מכל טעינה מאשר מפורסם עפ״י תקן CIPA: עפ״י DPreview.com בהתאם לאופן השימוש האישי ניתן להגיע גם למספר כפול של צילומים לכל טעינה. חיווי מצב הסוללה ראוי לשיפור: הוא אינו מופיע במחפש האלקטרוני אלא על הצג האחורי בלבד, וגם זאת רק במצב שהמצלמה מוכנה לצילום, לא במצב Playback ולא במערכת התפריטים.

מבזק EF-X8

EF-X8 הוא מבזק קטנטן, ללא סוללה (ניזון מסוללת המצלמה) המורכב על המצלמה בעת הצורך. המבזק נמכר בנפרד ועלותו כ- 200 ש״ח. משקלו 40 גרם בלבד כך שניתן לשאת אותו בקלות לכל מקום. יעודו העיקרי לספק אור מילוי במקרה הצורך אולם מצאתי שלמרות שהוא קטן ולא מרשים מבחינת נתוני העצמה שלו הוא מסוגל להאיר גם חללים די גדולים בשטח של עשרות מ״ר. אין אפשרות להשתמש במבזק זה במצב Bounce מאחר ואינו ניתן להטיה כלפי מעלה וחבל. כמו כן הוא ניתן לשימוש במצב Single בלבד מאחר וזמן הטעינה שלו איננו מאפשר ביצוע חשיפות ברצף. קיימים בשוק מבזקים גדולים, חזקים, משוכללים ויקרים יותר של פוג׳י ושל יצרנים אחרים לטובת מי שזקוק להם כמו גם טריגרים יעודיים להפעלת מספר מבזקים באופן אלחוטי.

וידאו

מאחר ואינני עוסק כמעט בכלל בצילום וידאו (אודה ולא אבוש, וידאו אני מצלם בדרך כלל באייפון שלי…) אסתפק כאן בציטוט (מתורגם) מאתר NoFilmSchool.com:

פוג׳יפילם איננה זוכה לענין רב בקרב צלמי וידאו אבל היא צריכה לקבל יותר תשומת לב בעיקר מצד מי שמתענין במצלמות בפורמט APS-C. ה-X-T4 מציעה צבע מעולה ישר מן המצלמה, פוקוס אוטומטי איכותי, ויצוב תמונה מכובד בגוף המצלמה. השיפורים העיקריים יחסית ל-X-T3 הם זיהוי עין ועקיבה אחר הנושא. בוידאו, היא מקליטה 4K UHD ב-4:2:0 ב-10 ביט ומציעה Full HD ב-240fps. גם All-I (פורמט דחיסה מקצועי) וגם GOP נתמכים, ובתלות ברזולוציה וקצב הצילום ה-Bit Rate מגיע עד 400Mps בהקלטה פנימית לכרטיסי הזיכרון (בתנאי שמהירות הכרטיס מתאימה). אוסיף רק שניתן לבחור בין שימוש ב-Codec H.264 או H.265.

סיכום

מבחינתי, Fuji X-T4 הינה מצלמה איכותית מאד ומהנה לשימוש, ואינני מצטער כלל על ההחלטה למכור את ה-Sony A7 III, ההפך הוא הנכון. ה-X-T4 מצויידת בחיישן תמונה מצויין אשר יחד עם מערך המסננים היחודי X-Trans מספק צילומים באיכות גבוהה מכל הבחינות גם בתנאי תאורה קשים. העובדה שבאתרים רבים מציבים אותה כנגד מצלמות בעלות חיישן Full Frame (עם 24MP) מדברת בעד עצמה. למעשה, זו מצלמה בעלת אפיונים מקצועיים בכל הפרמטרים המתחרה ישירות והיטב בכל המצלמות בפורמט מלא בעלות רזולוציה דומה. באשר למצלמות אחרות בפורמט APS-C, אין כיום אף מצלמה אחרת בשוק בה הייתי בוחר. בהתחשב במכלול הנתונים הטכניים, המבנה והארגונומיה, העמידות לתנאי הסביבה, ממשק המשתמש הפיסי והדיגיטלי, איכות הדימוי בסטילס ובוידאו, הגודל והמשקל, היצע העדשות המשובחות והמחיר מדובר במצלמה משתלמת במיוחד המציעה ״משהו״ שונה. אפשר לאהוב את השונות הזאת או לסלוד ממנה, זה כבר ענין אישי לחלוטין. אישית אני ממליץ על מצלמה זאת בחום ורואה בה את המצלמה העיקרית שלי לעתיד הנראה לעין (ככל שניתן לחזות אותו בכלל, ובפרט בתקופה משונה זו).

עדכון 13.2.21: א. לאחר פרסום הפוסט, התפרסמה השוואה נוספת, היתולית מעט, בין Fuji X-T4 לבין Sony A7 III

ב. השוואה נוספת בין Fuji X-T4 לבין Sony A7C והתייחסות להשוואה כללית בין Full Frame ל-APS-C

עדכון 18.2.21: ההשוואה הנ״ל התפרסמה באתר FStopper.com עם הסיכום הבא:

Personally, it comes down to usability and ecosystems, and I’m sure I’d have been equally happy whichever route I took. The X-T4 is a photographer’s camera, a tool that has been crafted by designers who love the image-making process. By contrast, the a7 III is a box with buttons that was bolted together with the sense that profit margins and market share were more of a priority.

ובתרגום חופשי: באופן אישי, הענין מתמצה בשימושיות ובמערכת האביזרים והעדשות. אני בטוח שאהיה מרוצה ללא הבדל באיזו מערכת אבחר. X-T4 הינה מצלמה לצלמים, כלי שנוצר ע״י מתכננים שאוהבים את תהליל יצירת הדימוי הצילומי. בניגוד לכך, A7 III היא קופסא עם כפתורים שהוברגו יחד מתוך הסתכלות על שולי הרווח ונתח השוק.

עדכון 30.3.21: מאמר הסוקר את המצלמות חסרות המראה הטובות ביותר לשנת 2021. שימו לב לכך שפוג׳י הקטנה מככבת בשלוש מתוך 6 קטגוריות, כולל X-T4 בקטגוריית המצלמות בעלות חיישן Crop.

עדכון 31.3.21: עדכון קושחה גרסה 1.2 ל-X-T4 שוחרר היום

עדכון 6.5.21: השוואה מענינת ובלתי צפויה בין Sony A1 ל-Fuji X-T4

עדכון 8.5.21: סקירה של המצלמה באתר Engadget.com

עדכון 8.6.21: סקירה של X-T4 לאחר שנה של שימוש

עדכון 1.7.21: עוד סקירה מענינת של X-T4 לאחר שנה של שימוש

עדכון 12.10.21: השוואה מענינת בין X-T4 למספר מצלמות Full Frame

עדכון 9.11.21: סקירה ממצה של מגוון עדשות למצלמות מסדרה X של Fuji כולל X-T4

עדכון 27.11.21: National Geographic בחרו במצלמות Fuji, ובראשן X-T4 כמצלמות הטובות ביותר לנסיעות וטיולים לשנת 2022

עדכון 4.1.22: מפול פריים לפוג׳י APS-C: וידאו מענין עם צילומים מדהימים

105. סיכום 2017: סקירת הפוסטים שפרסמתי השנה, כיווני התפתחות טכנולוגיים

מבחינתי, השנה התאפיינה בירידה ניכרת בקצב כתיבת הפוסטים, קרוב לוודאי מתוך סוג של ״עייפות החומר״ וגם ביצוע של פרוייקטים ביתיים למינהם שאינם קשורים לתחום הצילום (למעט פרויקט אחד: התקנה עצמית של מערכת מצלמות אבטחה מבוססות IP, שבמהלכו נחשפתי לתחום מענין שלא הכרתי לפני כן). באמתחתי מספר טיוטות לפוסטים חדשים בנושאים שונים שאותם אפרסם, אולי, במהלך 2018.
העליתי במהלך השנה 13 פוסטים חדשים (לא כולל פוסט אחרון זה), להלן סקירה שלהם:

בחודש ינואר 2017 העליתי 5 פוסטים: פוסט מס׳ 93 על חשיפה נכונה Take 2, שבמרכזו שיטת החשיפה לימין ETTR, פוסט מס׳ 94 מצלמה ללא עדשה בו דיווחתי על אב טיפוס שהיציגה חב׳ Hitachi למצלמה ללא עדשת זכוכית אופטית קונבנציונלית, פוסט מס׳ 94: על סרטי צילום וניירות צילום, חלק א: סרטים שחור לבן שהיה הראשון בסדרה של 4 פוסטים ברוח החזרה לעבר, לתקופה העליזה של סרטי הצילום, חומרי הפיתוח וחדר החושך המיתולוגי. חלק ב של סדרה זו (פוסט מס׳ 95) עסק בניירות שחור לבן, חלק ג (פוסט מס׳ 96) בסרטים וניירות צילום צבעוניים נגטיביים וחלק ד (פוסט מס׳ 97) בחומרי צילום צבעוניים פוזיטיביים. בסקירה רחבת היקף זו כיסיתי את עקרונות הפעולה והשימוש של מגוון חומרי הצילום ה״אנאלוגיים״ לטובת כל המעונינים להשתמש בחומרים אלו גם כיום או רק להסתפק בהכרות והבנה בסיסית של מערכות ההדמייה הצילומית ששימשו אותנו ככלי הצילום העיקרי עד לתחילת תפוצתו של הצילום הדיגיטלי בתחילת שנות האלפיים. אולי קשה להאמין, אבל הצילום הדיגיטלי כבר כאן כמעט 20 שנה. על מנת להבין אספקט האופייני גם לצילום האנאלוגי וגם לצילום הדיגיטלי פרסמתי בחודשים פברואר ומרץ 2017 סדרה של שלושה פוסטים שעסקו בתחום הרעש החזותי Visual Noise חלק א (פוסט מס׳ 98), חלק ב (פוסט מס׳ 99) וחלק ג (פוסט מס׳ 100).

פוסט מס׳ 101: מספר תובנות על Fujifilm GFX 50S: מבחן מעשי, עסק באחד הנושאים החמים של סוף 2016 ותחילת 2017: המצלמה בפורמט בינוני של Fujifilm שעשתה מהפכה בתחום הפורמט הבינוני הדיגיטלי: GFX 50S. אתייחס שוב לחשיבותה של מצלמה זו בסקירת ההתפתחויות הטכנולוגיות של 2017 בהמשך.

פוסט מס׳ 102: מספר תובנות על Sony A9 עסק גם הוא באחת המצלמות החשובות שהוצגו במהלך 2017. גם למצלמה חשובה ומענינת זו אתייחס שוב בהמשך.

פוסט מס׳ 103: WD My Passport Wireless Pro – סקירה עסק באמצעי גיבוי נוח שיכול לשמש כתחליף לנשיאת מחשב נייד בעת טיולים ומסעות.

פוסט מס׳ 104, Light Revisited: המשך לפוסט 51, האחרון שפרסמתי לפני הפסקה של מספר חודשים עסק שוב באחת ההכרזות המענינות של 2015, המצלמה מרובת העדשות L-16 מתוצרת Light. במהלך 2017 המצלמה יצאה לשוק מלווה במסע יחסי ציבור אגרסיבי אולם ביצועיה, כך נראה, אינם עומדים נכון להיום, בהבטחות היצרן: DSLR quality in the palm of your hand. עם זאת, מצלמה זו מסמלת את החדירה המאסיבית לחיינו של הצילום החישובי (Computational Photography), תחום חדשני שבא לידי ביטוי גם במספר טלפונים סלולריים שהוצגו בעת האחרונה. ראו את שני הפוסטים שפרסמתי בנושא בשנת 2016: פוסטים מס׳ 75 ו-76: צילום חישובי, המנוע של מצלמות המחר חלק א וחלק ב וכן את פוסט מס׳ 51: עוד מצלמת עתיד?

השנה החולפת היתה מענינת למדי מבחינת ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הצילום כפי שבאו לידי ביטוי במוצרים חדשים שהוכרזו במהלך השנה. בסקירה הבאה אתייחס למספר מוצרים המעידים, לפחות בעיני, על מה שעוד צפוי לנו בשנים הקרובות בתחום בצילום. אין ביכולתי לסקור כל מוצר חדש שיצא לשוק במהלך 2017 ולא כל מוצר נראה לי חשוב מספיק על מנת להתייחס אליו כאן. כתמיד, הסקירות שלי מבטאות את דעתי האישית בלבד ללא כל קשר ומחוייבות לגורם אחר כלשהו.

אם הייתי נשאל מהי לדעתי המצלמה החשובה ביותר שהוצגה בשנת 2017 הייתי מחלק את התשובה לשניים: Sony A9 ו-Sony A7RIII. שתי מצלמות אלו מבית היוצר של Sony, חסרות מראה כמובן מביאות לידי ביטוי את תחילת הבגרות של המצלמות חסרות המראה המקצועיות שעולות בביצועיהן, כמעט מכל הבחינות על מצלמות ה-DSLR המסורתיות. ב-A9 מתגלמות יכולות פנומנליות מבחינת יכולת הצילום המהיר תוך שימוש במיקוד אוטומטי עוקב רציף מדוייק ביותר וכל זה בשקט מוחלט שמאפשר הסגר האלקטרוני. לפרטים נוספים ראו פוסט מס׳ 102. החלק השני של תשובתי כולל מצלמה חדשה נוספת של Sony שהוצגה לאחרונה וכבר הספיקה לכבוש מקומות מכובדים ביותר בסקירות ודרוגים רבים: A7RIII. הדור השלישי בסדרת ה-A7R מתבסס על אותו החיישן בן 42MP כמו בדור הקודם אולם ירש מן ה-A9 את מערכת המיקוד המהיר, הסוללה בהספק הגבוה, 2 סלוטים לכרטיסי זיכרון (רק אחד מהם מהיר) וחיבור USB C מהיר המאפשר צילום Tethered במהירויות שטרם נראו. בעזרת מערכת עיבוד חדשה מתאפשר קצב צילום של 10 מסגרות לשנייה. מעבר למאפיינים הטכנולוגיים המרשימים, Sony שומרת גם על מחירים הגיוניים יחסית למתחרות Canon ו-Nikon. ואולי כאן המקום לציין שלמעט ה-Nikon D850 שהינה מצלמת DSLR מרשימה בהחלט לא ראינו השנה שום דבר מרגש משתי יצרניות ה-DSLR, בעיקר לא מ-Canon. ה- Canon 6D MK II היא מצלמה מאכזבת והמצלמה חסרת המראה של Canon מאכזבת גם היא. אולי נראה בהמשך השנה הבאה מצלמות חסרות מראה איכותיות של שתי היצרניות הללו כי אם לא Sony תמשיך, ככל הנראה לזנב בהן. במכירות של מצלמות Full Frame כבר השתחלה Sony למקום השני לאחר Canon. גם בתחום השכרת ציוד הצילום, החברה המובילה Lensrentals מדווחת ש-Sony כבשה את המקום השני לאחר Canon בהשכרות הציוד וסוגרת את הפער מול Canon לאט אבל בטוח. מעבר להצגת מצלמות חדשות Sony גם היציגה מגוון עדשות מעולות מסדרה G וכעת אי אפשר עוד לספר שאין מגוון מספיק רחב של עדשות למצלמות Sony. במהלך השנה הבאה תציג כנראה Sony עדשה 600 מ״מ ובכך תסגור כמעט לחלוטין את הפער ממנו סבלה במגוון העדשות. גם Sigma תציג עדשות מסדרה Art למצלמות Sony ויחד עם יצרנים נוספים כמו Rokinon-Samyang ויצרנים של מתאמים למיניהם מגוון העדשות העומד היום לרשות המשתמשים במצלמות Sony רחב ביותר.

מאפיין נוסף הוא המשך הדעיכה של מצלמות קומפקטיות: בתחילת השנה הודיעה Nikon על הפסקת התכניות לקו מצלמות DL שהיו אמורות להיות מצלמות קומפקטיות איכותיות עם חיישני ״1.

בתחום הפורמט הבינוני, ה-Fuji GFX 50S וה-Hasselblad X1D נמכרות היטב וגרמו לצמיחה ניכרת בתחום זה למרות מחירן היותר מכפול ממצלמות 35 מ״מ Full Frame היקרות ביותר. ציוני החיישן של ה-X1D במבדקי DXO הם הגבוהים ביותר (102) אם כי ציוני ה-Sony A7RIII וה-Nikon D850 אינם נופלים ממנו בהרבה (100). ולכן מתנהל ויכוח בלתי מוכרע האם יש בכלל צורך בפורמט הבינוני. לדעתי צורך זה הוא ענין אישי: מי שראה קבצים מן המצלמות בפורמט בינוני ויודע להעריך אותם, יש לו צורך באיכות כזאת והוא מוכן לשלם עבורה יהיה, קרוב לוודאי לקוח מרוצה של Fuji או Hasselblad. מי שמחפש איכות גבוהה, מהירות צילום ומיקוד גבוהות בפורמט קל ונוח יותר יבחר, סביר להניח באחת מן המצלמות חסרות המראה של Sony או ב-Nikon D850. אזכיר כאן לטובה את המצלמות המשובחות של Fuji בפורמט APS-C שאמנם לא הוצגו השנה אולם המשיכו להימכר היטב עקב שילוב מוצלח של איכות הדימוי, גודל ומשקל המצלמות, איכות ומבחר העדשות והמחירים האטרקטיביים, ראו פוסט מס׳ 90 ופוסט מס׳ 86.

מוצרים מענינים נוספים שהוצגו השנה היו מספר טלפונים סלולריים בעלי מצלמות כפולות (Dual Cameras) בשילוב רמה גבוהה של חישוביות ועיבודי תמונה המאפשרות קבלת נתוני עומק, שליטה ב-Bokeh ועוד. ה-Light L-16 מרובת העדשות אותה סקרתי כבר בשני פוסטים (מס׳ 51 ומס׳ 104) הפכה השנה לעובדה קיימת ולמרות שביצועיה מאכזבים בשלב זה אין לי ספק כי ישתפרו בהמשך ואז אולי תהווה אלטרנטיבה למצלמות הקונבנציונליות, ימים יגידו.
תחום החיישנים (TOF (Time of Flight המסוגלים למדוד עומק וליצור (בסיוע תוכנה) דימוי תלת ממדי הוא תחום חם ביותר ומנהל בכיר ב-Sony ציין לאחרונה כי תחום זה יהיה, קרוב לוודאי, אחד מעמודי התווך של עסקי חיישני התמונה. גם תחום ה-(LiDAR (Light Detection and Ranging נמצא בחזית הפיתוח הטכנולוגי ומאפשר, בין היתר שילוב (AR(Augmented Reality. את תוצאות המחקר והפיתוח רואים קודם כל במערכות ההדמייה שבסמארטפונים ובהמשך גם במצלמות עצמאיות. השאלה המתבקשת האם עוד יהיה בהן צורך? נמתין בסבלנות.

מאמר קצר המסכם את ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום חיישני התמונה ניתן למצוא כאן.

שני מאורעות טכנולוגיים משמעותיים חגגו יום הולדת השנה: 20 שנה לצילום הראשון ששותף מטלפון סלולרי (למרות שמוצר המסחרי הראשון שאפשר זאת יצא לשוק רק שנתיים מאוחר יותר, בשנת 2000) ו-10 שנים ל-iPhone הראשון, ה-Smartphone הראשון שהפך השנה לחכם עוד יותר בדמותו של ה-iPhone X, שיחד עם ה-Huawei 10 Pro וה- Google Pixel 2 מהווים כיום את פסגת הטכנולוגיה מן הבחינה הצילומית.

לקראת סוף השנה Adobe היציגה את Lightroom CC מבוסס הענן, שידרגה את Lightroom המוכר ל- Lightroom Classic CC ולאחר ששיחררה את העדכון האחרון ל-Lightroom בגרסת Stand Alone הודיעה שמעתה רק גרסאות CC תהיינה זמינות. ועם כל החשדנות שלנו כלפי כוונותיה ברור שזה הכיוון ואין דרך חזרה. קשה שלא להבחין כי באתר שלה Adobe דוחפת לנו לפרצוף את Lightroom CC ודי מצניעה את גרסת ה-Classic. יצרניות אחרות קפצו על העגלה בניסיון למשוך אליהן משתמשי Lightroom מתוסכלים והציעו גרסאות Stand Alone של מוצרים מתחרים אולם ספק אם תהיה למוצרים אלו השפעה רבה למעט Capture One שזכה גם הוא לשדרוג משמעותי במהלך 2017.

דווחו גם פטנטים שנרשמו על חיישני תמונה קעורים ועל עדשות המתאימות להם, לא ברור מתי נראה מוצרים כאלו על המדף אבל גם זה יקרה יום אחד. ואולי נחזיק בידנו גם מצלמה ללא עדשת זכוכית גדולה וכבדה, מספר אבות טיפוס הוצגו ע״י גורמים שונים, יש למה לצפות גם בענין זה.

אפילו מספר סרטי צילום חדשים הוצגו במהלך השנה וגם מצלמה ודפי סרט אינסטנט חדשים מבית Polaroid לטובת מי שמתעקש למרות הכל להישאר בעבר.

תחום הרחפנים גם הוא עולה כפורח ועימו הבעיות וההתלבטויות הרגולטוריות. DJI Zenmuse X7 זכתה לציון 86 המכובד בדרוג DXO, הדרוג הגבוה ביותר עד היום למצלמה של רחפן (בפורמט APS-C).

אז מה צופנת לנו בחובה 2018? אתם בוודאי יודעים למי נתנה הנבואה אבל בהסתמך על מה שכבר ידוע אפשר לומר שיש בעתידנו הצילומי יותר מצלמות חסרות מראה, יותר תוכנות מבוססות ענן, יותר שילוב של חישוביות, תלת מימד ומציאות רבודה במצלמות ובטלפונים הסלולריים, הרבה פחות מצלמות קומפקטיות רגילות, אולי גם (מאוחר יותר) מצלמות ללא עדשות זכוכית אבל דבר אחד בטוח: יהיה מענין. שתהיה 2018 טובה!

עדכון 4.1.18: רק דיברתי על עדשות שטוחות…. אז הנה ידיעה חדשה בנושא

83. עדשות ועצמיות 2.0, חלק ז

בחלק השביעי והאחרון של סדרת הפוסטים העוסקת בעדשות ועצמיות אדון בנושא מדדי איכות לעצמיות: MTF ומדד DxO וכן בשיקולים שונים לבחירה בעצמיות. אסכם בשיתוף מספר מחשבות על עצמיות בכלל.

בפוסטים הקודמים סקרתי את עקרונות הפעולה והמאפיינים המרכזיים של עדשות ועצמיות. בין היתר התייחסתי לרשימה ארוכה למדי של סטיות מהן סובלות עדשות ועצמיות והסברתי שמידת התיקון של הסטיות קובעת את רמת האיכות הכללית של עצמית במשולב עם רמת האיכות המבנית, מכנית ואלקטרונית שלה. נשאלת השאלה כיצד יוכל המשתמש מן השורה להעריך את רמת האיכות של עצמית מסויימת? אני יוצא מתוך נקודת הנחה שמרבית הצלמים מעוניינים לצלם בעצמיות ולא לבלות את הזמן בבדיקות והשוואות ביניהן (למרות שיש להודות שיש ביננו גם כאלו שאין דבר שמלהיב אותם יותר מאשר השוואות כאלו). כאן כמובן באים לעזרתנו כל אותם אתרי אינטרנט, טובים יותר וטובים פחות המבצעים סקירות ובדיקות של עצמיות או ממחזרים בדיקות שנעשו ע״י אתרים אחרים…
אולם על מנת להבין ולהפיק את המירב מסקירות אלו חשוב להבין את העקרונות אותם סקרתי בפוסטים הקודמים.

אתייחס כאן לשני מדדים המקובלים כיום לצורך הערכת רמת האיכות האופטית של עצמית: MTF ומדד DXO.

MTF הוא מדד טכני מקובל המביא לידי ביטוי את רוב הסטיות האופטיות של עצמית באמצעות מדידה של כמות המידע שנמצא בדימוי שיצרה העצמית לעומת כמות המידע שנמצא בנושא המקורי. לצורך הפשטה ופשטות נעשה שימוש בנושא הכולל קווים שחורים ולבנים בצפיפויות משתנות והתוצאה מתקבלת כמערכת של עקומות שלא לגמרי פשוט להבין את משמעותן אולם אם מבינים את העקרון ניתן להשתמש בכלי זה באופן חזותי כפי שאסביר בהמשך.

מערכת הדמיה "לוקחת" דמות מבוא (הנושא המקורי) והופכת אותה לדמות מוצא (התמונה או הדימוי). כמשתמשי המערכת, אנו מעונינים לדעת עד כמה השתנתה דמות המוצא בהשוואה לדמות המבוא.
כאשר אנו מעבירים דרך מערכת ההדמייה נושא הכולל תדרים מרחביים משתנים (זהו תאור ״מדעי״ לאוסף של קווים שחורים ולבנים בצפיפות משתנה) נקבל את תגובת התדר המרחבי של מערכת הדמיה המכונה בשם המפוצץ פונקצית העברת האפנון (Modulation Transfer Function) ובקיצור MTF. זוהי פונקציה דו ממדית של התדרים המרחביים בכיוונים Y,X. בפועל, אנו מודדים כך את יכולת מערכת ההדמייה, ובמקרה שלנו מדובר בעצמית, להעביר בהצלחה את הניגוד (הקונטרסט) שבין הקווים הלבנים והשחורים. כל הסטיות האופטיות של עצמיות שהוזכרו בפוסטים הקודמים פוגעים ביכולתה של העצמית להעביר בהצלחה את הניגוד שהרי אם העצמית היתה אידיאלית איכות הדימוי היתה זהה לאיכות הנושא.

האיור מדגים את יכולת העברת הניגוד של עצמית כלשהיא בשני מצבים: נושא בתדר גבוה (מימין) ונושא בתדר נמוך (משמאל). הניגוד המקורי בשני המקרים הוא 100%, אולם לאחר שהאור מן הנושא עבר דרך העצמית אנו מקבלים ניגוד נמוך מאד, 20% בלבד ביכולת ההעברה של התדר הגבוה בעוד שבהעברת התדר הנמוך התקבלה דמות מוצא בעלת ניגוד של 90%, תוצאה יפה לכל הדעות. אם נתרגם את המשפט האחרון למילים פשוטות יותר הרי שהעצמית הנבדקת איננה מסוגלת להעביר פרטים קטנים בנושא (אלא במידה מועטה בלבד) אולם מעבירה יפה פרטים גדולים. ניתן לומר אם כן שכושר ההפרדה של עצמית זו איננו מן המשובחים עקב צירוף הסטיות השונות מהן היא סובלת.
הגרף שבתחתית האיור מראה לנו את הניגוד (המודולוציה, 0%=אין ניגוד כלל, 100%=ניגוד מירבי) לעומת צפיפות הקווים השחורים והלבנים בזוגות קווים למ״מ (כלומר כמה זוגות קווים שחור-לבן נכנסים למ״מ אחד). הגרף מראה שככל שצפיפות הקווים עולה, יכולת העצמית להדמות אותם הולכת ויורדת.

סימולציה של יכולת העברת הניגוד מ-100% עד 2%

נבדוק כעת כיצד משתמשים ב- MTF לצורך הערכת רמת האיכות האופטית של עצמית אמיתית. בדוגמא שלפנינו נבדוק עצמית מתוצרת Canon 50/1.4:

הציר האנכי מתאר את הניגוד: 0=0% ניגוד, 1=100% ניגוד (מקסימום)
הציר האופקי הינו במ"מ ומתאר את המרחק ממרכז העצמית לקצוות.
הקווים העבים מתארים את השתנות הניגוד לדמות ברזולוציה של 10 זוגות קווים למ"מ, משמשים למדידת הניגוד.
הקווים הדקים ב- 30 זוגות קווים למ"מ, משמשים למדידת כושר ההפרדה.
הקווים השחורים מתארים את הניגוד בצמצם פתוח, 1.4 והכחולים בצמצם 8.
הקווים השלמים הם מרידוניאליים (ניצבים לאלכסון המסגרת) והשבורים סגיטאליים (מקבילים לאלכסון המסגרת): ראו באיור הבא:

בדוגמא הבאה נשווה בין שתי עצמיות בהתבסס על עקומות ה- MTF שלהן:

Microsoft PowerPointScreenSnapz005

מימין עקומות MTF לעצמית זום 100-400 מ״מ במצב 400 מ״מ. משמאל עצמית Prime 400 מ״מ. ללא ספק ביצועי עצמית ה-Prime עולים בהרבה על ביצועי עצמית הזום במצב 400 מ״מ. כושר העברת הניגוד של עצמית ה-Prime טוב בהרבה והניגוד נשמר היטב גם במרכז וגם בקצוות העצמית. הדבר בא לידי ביטוי חזותי בכך שקצב ירידת העקומות המתארות את עצמית ה-400 מ״מ נמוך בהרבה מקצב ירידית העקומות המתארות את עצמית הזום. כך שגם אם אין ברצונכם לפענח את המשמעות של כל קו, מספיק להשוות את קצב ירידת העקומות: העקומה היורדת בקצב איטי יותר מתארת עצמית טובה יותר. מהיכן מגיע היתרון? במקרה זה חלק מן ההסבר הוא העובדה שלאור המבנה האופטי המסובך וריבוי האלמנטים עצמיות זום תהינה פחות חדות מאשר עצמיות פריים ברמה מקבילה. כמו כן ההבדל נובע ממידת התיקון של הסטיות השונות. תיקון ברמה גבוהה יבוא לידי ביטוי במחיר העצמית.

ניסיון מענין לפשט ולהנגיש את כל אופן ההשוואה ביו עצמיות הוא מדד DxO.

מדד DxOMark להערכת האיכות של עצמיות (וחיישני תמונה) פותח על מנת לספק אמצעי פשוט לשימוש המאפשר השוואה קלה וברורה בין הביצועים של עצמיות שונות אולם עם זאת הינו מבוסס מבחינה מדעית וטכנולוגית.

מדד DxOMark להערכת האיכות של עצמיות (ומצלמות) מבוסס על הגורמים הבאים:

חדות (Sharpness): חדות הינה מאפיין סובייקטיבי של עצמית או דימוי. החדות מתארת את האיכות החזותית הנתפשת של פרטים בדימוי או פרטים ששועתקו ע"י העצמית. החדות קשורה גם לכושר ההפרדה וגם לניגוד: הציון של DxOMark לחדות מבוסס על ערך הנקרא Perceptual Megapixels המשקלל את ה- MTF של העצמית עם יכולת הראייה האנושית. ערך גבוה יותר הוא טוב יותר.

יכולת העברת האור (Transmission): מתארת את יכולתה של העצמית להעביר אור מן הנושא המצולם לשטח הפנים של חיישן התמונה. עצמיות מורכבות ממספר אלמנטים אופטיים מזכוכית כאשר כל אחד מהם מחזיר או בולע חלק מן האור העובר דרכו. לכן, ככל שיש בעצמית יותר אלמנטים כך יכולת העברת האור שלה תהיה נמוכה יותר. ערך נמוך יותר הוא טוב יותר.

עיוות (Distortion): נגרם ע"י שינויים ביחס ההגדלה של הדימוי שיוצרת העצמית על פני שדה הדימוי. באופן מעשי עיוות צילומי מתאר את המידה בה עצמית איננה מסוגלת ליצור קו ישר בדימוי כאשר הקו בנושא הינו ישר. נמדד באחוזים, ערך קטן יותר הוא טוב יותר.

נפילת אור בקצוות (Vignetting): שינוי מתקדם בבהירות הדימוי מן המרכז החוצה, כלומר פינות המלבן של מסגרת הדימוי יהיו כהות יותר מאשר מרכז הדימוי. נמדד בסטופים. ערך קטן יותר הוא טוב יותר.

סטייה צבעונית רוחבית (Lateral Chromatic Aberration): הדימוי של גבול חד בין שחור ללבן ידגים שוליים צבעוניים (בעיקר מג'נטה, כחול או אדום) משני צידי הגבול. התופעה נגרמת כתוצאה מכך שעדשות אינן ממקדות את כל אורכי הגל באותה הנקודה. נמדד במיקרונים, ערך קטן יותר הוא טוב יותר.

בדוגמא הבאה נראה את פרוט מדד DxO לעצמית Sony FE Carl Zeiss Sonnar T* 55mm f1.8 ZA:

לעצמית זו דרוג כללי גבוה 42, וחדות שוות ערך ל- 29MP. חשוב להדגיש שמדד החדות תלוי גם בחיישן: לאור הקשר בין כושר ההפרדה של העצמית לזה של החיישן כפי שהוסבר בפוסט מס׳ 79 חשוב לשים לב למצלמה איתה נבדקה העצמית: שידוך של מצלמות שונות יביא לתוצאות שונות: שידוך עצמית נתונה לחיישן בעל כושר הפרדה גבוה יותר יגרום בדרך כלל לעליה (גם אם מתונה) בציון החדות של העצמית.

והנה פרוט מדד DxO לעצמית באיכות נמוכה: Sony DT 18-55mm f3.5-5.6 SAM:

הציון הכללי נמוך מאד, 7, ודרוג החדות הוא 5MP בלבד. גם שאר המדדים נמוכים בהתאם.

הבה נבדוק 2 עצמיות דומות מבחינת תחום אורכי המוקד שלהן:

מחיר עצמית זו הינו $1198

מחיר עצמית זו הינו $498

לאור הנתונים של שתי העצמיות, איזו עצמית כדאי לרכוש? במקרה זה התשובה די ברורה: ביצועי שתי העצמיות דומים מאד, המחיר הגבוה של העצמית הראשונה איננו מוצדק, לפחות לדעתי. יש גם הבדל ניכר במשקל של שתי העצמיות דבר שאינו בא לידי ביטוי במדד DxO.

מדד DxO לעצמיות מספק לנו אמצעי נוח וברור להשוואה ביו עצמיות שונות ללא הצורך לצלול לתוך עשרות עקומות MTF ונתונים מסובכים. אני בהחלט ממליץ על מדד זה ככלי עזר מצויין לגיבוש ההחלטה בכל הנוגע לרכישה של עצמיות.

אם כך, מה כדאי לבדוק כאשר שוקלים לרכוש עדשה חדשה?

אפשר להתבסס על השאלות הבאות:
מהן ההעדפות האישיות שלי לגבי אורך המוקד?
מהו סגנון הצילום שלי? האם אני מצלם גם וידאו?
האם עדשה כבדה תתאים לי? כמה אני מוכן לשלם?
מהן הדרישות שלי לגבי האיכות האופטית של העדשה?
האם אני מדפיס את הצילומים שלי? באיזה גודל?
איזו מצלמה יש לי? מה גודל החיישן? מה היא רזולוציית החיישן?
מהם תנאי התאורה בהם אני מצלם בד"כ? האם מוצדק עבורי לשלם עבור עדשה מהירה?
האם לרכוש עדשת זום או עדשות Prime?
מהי איכות הבנייה והעמידות של העדשה?
האם יש צורך באטימות למים/אבק?
האם כדאי לרכוש או לשכור?
האם לרכוש עדשה חדשה או משומשת?
מיקוד אוטומטי או ידני?
עצמית עם מנוע מיקוד או בלעדיו?
ייצוב אופטי כן/לא? האם יש מייצב במצלמה או שהעצמית צריכה להיות מיוצבת?

אם כך, למעשה, מה ההבדל בין עצמית שמחירה $150 לזו שמחירה $15,000? את התשובה המפתיעה אולי תמצאו בסרטון המשעשע הזה. ובפרוט הניסוי תוכלו לצפות כאן.

בסופו של דבר, כמו כל החלטת רכישה אחרת רק בעל הענין יכול להחליט מה מתאים לו. הבעיה היא שרבים מדי נוטים להסתמך על כל מיני מיתוסים שונים ומשונים ועל אקסיומות המרחפות במרחבי הסייבר ועקב כך רוכשים עצמיות (ומצלמות) שאינן מתאימות להם. צלמים רבים מתפתים לרכוש עצמיות יקרות שאינן מספקות להם שום ערך מוסף מלבד המחיר הגבוה. מצד שני מוכרים גם המקרים בהם צלמים משקיעים במצלמות איכותיות ברזולוציה גבוהה אולם לא דואגים להתאים למצלמות אלו עצמיות שיביאו לידי ביטוי את כושר ההפרדה הגבוה של החיישן. כדברי האמרה הידועה: ״צריך שניים לטנגו״ וזה נכון גם בצילום.
מומלץ לבדוק עצמיות שבכוונתכם לרכוש באמצעות השכרה אם הדבר מתאפשר. כך תוכלו להתרשם מכל המאפיינים של העצמית ולהחליט האם היא לטעמכם ולכיסכם. בהצלחה!

עדכון 4.1.22: DPReview.com משנים את אופן הבדיקה של עדשות

82. עדשות ועצמיות 2.0, חלק ו

בחלקה השישי של סדרת הפוסטים העוסקת בעדשות ועצמיות אדון בעוד מספר סטיות של עדשות וכן בתופעת נפילת האור בקצוות (Vignetting) ובמושג הבוקה (Bokeh).

בנוסף לסטייה הכרומטית ולסטייה הספרית גם הסטיות הבאות פוגעות באיכות הדימוי שיוצרות עדשות:

Coma, הנקראת גם Comatic Aberration:

סטייה זו גורמת לנקודת אור להופיע ככוכב שביט ומכאן השם שהוענק לה. משפיעה בעיקר בקצוות המסגרת ובצמצמים פתוחים.

נקודות אור ללא סטייה (משמאל) ואותן נקודות בהשפעת הסטייה הקומטית (מימין).
מקור: http://www.lonelyspeck.com

קומה נגרמת כאשר אור ממקור נקודתי יחיד העובר דרך קצוות העדשה אינו מוקרן באותו הגודל שהיה מוקרן אילו היה עובר במרכז העדשה. סטייה זו נפוצה בעדשות בעלות מפתח צמצם גדול והדרך הטובה ביותר למזער את נזקיה היא לסגור את הצמצם למספר צמצם גבוה יותר. קומה מופיעה בשתי צורות: האחת כאשר ״זנב השביט״ פונה הלאה ממרכז הדימוי, אז מדובר בקומה חיצונית. כאשר זנב השביט פונה לכיוון מרכז הדימוי המדובר בקומה פנימית.

אסטיגמטיזם (טנגנציאלי וסגיטאלי) (Tangential and Sagittal Astigmatism):

סטייה זו גורמת למקור אור נקודתי להראות בדימוי כאילו מתחו אותו לשני כיוונים:

משמאל מקור או נקודתי ללא סטייה. במרכז אסטיגמטיזם טנגנציאלי ומימין אסטיגמטיזם סגיטאלי
מקור: http://www.lonelyspeck.com

גם סטייה זו בולטת בעיקר בצמצמים פתוחים וסגירת הצמצם מעלימה את התופעה.

עיוות (Distortion):

עיוות נוצר כאשר עדשה מקרינה דימויים בגודל שונה של נושאים בגודל זהה. עיוות עשוי להתרחש לשני כיוונים: בעיוות חבית (Barrel Distortion) הדימוי במרכז גדול יותר מאשר בקצוות. עיוות זה נקרא גם עיוות חיובי. בעיוות כרית (Pincushion Distortion) הדימוי במרכז קטן יותר מאשר הדימוי בקצוות. עיוות זה נקרא גם עיוות שלילי.

עיוות חבית (משמאל) ועיוות כרית (מימין)

עצמיות מסויימות מציגות שילוב של עיוות כרית ועיוות חבית, תופעה הידועה כ״שפם״. עיוות משפיע בעיקר על אלמנטים בצילום שהם ישרים במקור. עצמיות רחבות זווית יוצרות עיוותים ניכרים כאשר הדוגמא הבולטת ביותר היא עדשת עין הדג (Fish Eye):

עיוותים הנוצרים בעת צילום בעצמית רחבה מאד מסוג Fish Eye. מקור: https://youtu.be/5_kY6lClTvA

לרשותנו כיום כלי תוכנה מתקדמים לצורך טיפול בעיוותים, הן באמצעות Lens Profiles והן באמצעות טיפול אוטומטי וידני ע״י כלים כגון Upright ב- Lightroom. מאידך ניתן להשתמש בסטיות אלו כאמצעי חזותי בצילומים.

עיקום השדה (Field Curvature):

סטייה זו נוצרת כאשר העצמית כאילו ממקדת את האור על משטח מיקוד מעוגל מדומה ולא על פניו השטוחים של חיישן התמונה. מאחר וחיישני התמונה הינם שטוחים לחלוטין, סטייה זו תגרום לשינויים במיקוד על פני הדימוי הנוצר על פני החיישן. בד״כ פרטים בקצוות המסגרת יהיו לא חדים בעוד שפרטים במרכזה יהיו חדים. עצמיות מודרניות אינן סובלות מסטייה זו ולעיתים משתמשים בה כאמצעי חזותי. יש לסטייה זו השפעה ניכרת על צורת הפרטים באזורים שאינם בפוקוס (Bokeh).

במצבי צילום מסויימים השפעת עיקום השדה על האזורים שאינם בפוקוס יוצרת אפקטים מענינים

נפילת אור בקצוות (Vignetting):

קיימים שלושה סוגי Vignetting:

א. נפילת אור פיסית-מכנית: אור החוזר מחפץ הנמצא בקצוות האזור המצולם נחסם בחלקו ע"י אביזרים המורכבים על העצמית, כמו מגן שמש לא מתאים, מסננים או אלמנטים פנימיים בתוך העצמית שיעודם הגבלת הסטייה הכרומטית ו- Flare. אם הגורם הוא חיצוני סגירת הצמצם רק תחמיר את הבעיה.

ב. נפילת אור אופטית: נוצרת ע"י העצמית. למעשה כל עצמית מעבירה יותר אור במרכז מאשר בקצוות ובעיקר בצמצמים פתוחים. עצמיות רחבות זוית יוצרות נפילת אור בקצוות מודגשת יותר מאשר עצמיות ארוכות מוקד. סגירת הצמצם תצמצם את הבעיה (סגירתו מעבר לנקודת העקיפה תפגע בחדות).

ג. נפילת אור בפיקסל: מופיעה רק במצלמות דיגיטליות והינה תוצאה של העומק של הפיקסל. אור הפוגע בפיקסל בזווית שטוחה מתפזר חלקית ואינו נקלט במלואו ע"י הפיקסל. התופעה חמורה יותר בשימוש בעצמיות רחבות זוית ובצמצמים פתוחים. התופעה פחותה בחיישנים בהם יש עדשות זעירות מעל הפיקסלים.

השפעת סגירת הצמצם על נפילת האור בקצוות: ככל שהצמצם סגור יותר התופעה הולכת ונעלמת

גם סטייה זו ניתנת לטיפול טוב בעזרת כלי התוכנה ולעיתים נרצה אפילו להוסיף נפילת אור לצילום באופן מלאכותי כאמצעי נוסף לביטוי חזותי.

אובך (Flare) ודמות שד כפולה (Ghosting):

שתי תופעות לוואי שליליות נוספות הן היווצרות דמות כפולה ויצירת אובך הגורם לירידה בניגוד התמונה. שתי התופעות נגרמות עקב החזרות אור פנימיות בתוך המצלמה בין העצמית לכיסוי הזכוכית המבריק של חיישן התמונה (מסנן Law Pass) ןכן בין האלמנטים של העצמית לבין עצמם. ניתן לצמצם את התופעות הללו ע"י שימוש בעצמיות בעלות ציפוי מיוחד מונע החזרות. בעצמיות Super Telephoto ובעדשות אחרות בעלות קוטר גדול של האלמנט האופטי הקדמי ניתן להשתמש בכיסוי מגן קעור לפני האלמנט הקדמי (במקום בכיסוי מגן שטוח) על מנת להקטין את החזרות האור.

יצירת אובך בדימוי כתוצאה מהחזרת אור בין העצמית לחיישן. מקור: https://photographylife.com

הדגמה של היווצרות אובך ודמות שד של מקור אור קטן באמצעות שימוש בעצמית ללא ציפוי מונע החזרות אור פנימיות. מקור האור נע ממרכז שדה הראיה לקצוות שלו. החזרות אור מרובות בין משטחי העדשות בעצמית יוצרות ״דמויות שד״ התלויות במיקום מקור האור.
מקור: http://lenspire.zeiss.com/en/technical-article-t-star-coating

היווצרות אובך בצילום

באפשרותנו לטפל באובך באמצעות כלי ה- DeHaze, המאפשר גם הוספה מלאכותית של אובך לדימוי כאמצעי חזותי.

מאמר קצר הכולל הפניה לסרטון הבוחן את השימוש ב-Lens Flare בקולנוע ניתן למצוא כאן.

מאמר מקיף מאד בנושא Lens Flare ניתן למצוא כאן.

מאמר מקיף העוסק בסטיות של עדשות וכולל גם הסבר לגבי בחינת מידת הסטייה ניתן לקרוא כאן.

בוקה (Bokeh):

הבוקה (מיפנית: לא בפוקוס, מטושטש) הינו מונח המשמש לתאור המראה של האזורים שאינם בפוקוס בדימוי הצילומי. תאור זה הינו איכותי ולא כמותי. הבוקה נחשב כאחד ממדדי האיכות של עצמיות למרות שכאמור לא ניתן למדוד אותו אלא להתייחס איליו באופן מילולי בלבד.

א. בוקה רע מופיע בד"כ בצורת דונט: טבעת בהירה מקיפה אזור מרכזי כהה יותר

ב. בוקה נייטרלי: האור מפוזר באופן אחיד ומוגדר בבירור

ג. בוקה טוב: האור מפוזר באופן אחיד ונעלם ברכות

השוואה בין הבוקה שיוצרות שתי עצמיות שונות

הבוקה תלוי בתנאי הצילום, במרחק הצילום, בצמצם ובמאפייני העצמית, בעיקר במידת הסטייה הספרית שלה.

צילום בצמצם 4 ובצמצם 22: אפשר לומר כ לעצמית זו בוקה ״טוב״ שהינו ״נעים״ לעין

דוגמא לבוקה גרוע שאינו נעים לעין: נוצרה הכפלה של קווי מתאר

דוגמא לצילום עם בוקה בצורת טבעות בצל: אפייני לעדשות א-ספריות שיוצרו בטכנולוגיית
(PMO (Precision Molding Optics: פני השטח של תבניות הייצור אינם חלקים מספיק וגורמים לחספוס של פני העדשה. התופעה איננה קיימת בעדשות א-ספריות שיוצרו באמצעות ליטוש, שיטה יקרה יותר.

AF DC-Nikkor 135mm f/2D: f/2, חוגת ה- Defocus ממצב F עד מצב R

בסופו של דבר הבוקה הוא ענין סובייקטיבי וכאשר בוחנים עצמית מומלץ לבדוק את מראה הבוקה שהיא יוצרת בצמצמים שונים ובמרחקי צילום שונים ואם המדובר בעצמית זום גם באורכי מוקד שונים כדי לבדוק האם אופי הבוקה של עצמית זו הוא לטעמנו.

בחלק השביעי והאחרון של סדרה זו אדון בנושאים הבאים:

12. MTF, מדד DxOMark לאיכות של עצמיות
13. שיקולים בבחירת עצמיות
14. מספר מחשבות על עצמיות בכלל…

81. עדשות ועצמיות 2.0, חלק ה

בחלקה החמישי של סדרה זו אדון בשתי סטיות של עצמיות: סטייה צבעונית וסטייה כדורית.

עדשות מיוצרות מזכוכית אופטית (משני סוגים עיקריים: Crown Glass ו- Flint Glass) שעברה שורה של תהליכי יצור המבטיחים חופש מנוכחות פגמים (Stria) הפוגמים בניקיונה ובצבעה של הזכוכית.

סרטון מענין על עדשות ועצמיות תמצאו כאן

סדרה מענינת של שלושה סרטונים המתארים את תהליך הייצור של עדשות ועצמיות תמצאו כאן:
חלק א, חלק ב, חלק ג.

העדשה והעצמית האידיאליות היו מקרינות את דימוי הנושא על חיישן התמונה בדיוק כפי שהוא במציאות, כלומר כל קרן אור היתה מתכנסת בדיוק לאותה נקודה על מישור הדמות ליצירת דמות בהירה וישרה. אולם למרות כל המאמצים המושקעים על מנת להשיג את העצמית האידיאלית המושג הזה למעשה איננו קיים. כל עדשה וכל עצמית סובלת מסטיות מסויימות שאת חלקן אסקור בהמשך. בסופו של דבר ההבדל באיכות בין עצמיות שונות בא לידי ביטוי במידת החופש שלהן מסטיות. עצמית איכותית יותר (ויקרה יותר) תסבול מסטיות במידה נמוכה יותר מאשר עצמית פחות איכותית (וזולה יותר). פעמים רבות עצמיות איכותיות יותר תהיינה גם גדולות וכבדות יותר מאשר עצמיות פחות איכותיות. מעבר לאיכות האופטית, ישנה חשיבות גם לאיכות המכנית והאלקטרונית של העצמית: מכלולי המיקוד, הזום, הצמצם והייצוב וכן איכות הרכיבים האלקטרוניים והמגעים המשמשים לצורך תקשורת עם גוף המצלמה.

בחרתי להתייחס כאן לסטיות האופטיות הבאות ולאמצעים להפחתתן:

בפוסט זה, מס׳ 81:

סטייה צבעונית Chromatic Aberration
סטייה כדורית Spheric Aberration

בפוסט מס׳ 82:

קומה Coma
אסטיגמטיזם Astigmatism
עיקום השדה Curvature of Field
עיוות Distortion

כמו כן אתייחס לנפילת אור בקצוות הדימוי (Vignetting) הנגרמת משלוש סיבות שונות וכן לבוקה (Bokeh) שהוא מראה האזורים שאינם בפוקוס.

סטייה צבעונית Chromatic Aberration:

סטייה זו נגרמת כתוצאה מכך שלא כל אורכי הגל של האור הנראה בתחומים אדום, כחול וירוק מתמקדים באותה הנקודה על מישור הדמות (חיישן התמונה). התופעה מתרחשת גם על הציר האופטי של העצמית וגם מצידיו ובאה לידי ביטוי בטשטוש הדמות ע״י יצירת שוליים צבעוניים באזורים מסויימים בדמות.

הסטייה הכרומטית באה לידי ביטוי בשני אופנים שונים:

סטייה כרומטית אורכית (Longitudinal Chromatic Aberration): שגיאה במיקוד המתקבלת כאשר אור באורכי גל שונים מאותה נקודה בנושא נשברים ומתמקדים על פני מספר מישורים לאורך הציר האופטי של העדשה.
סטייה כרומטית צידית (Lateral Chromatic Aberration) הינה שגיאה בהגדלה, הנוצרת כאשר אורכי גל שונים של אור המגיע מקצוות הנושא מתפזרים באופן שונה מן הצדדים הנגדיים של הצמצם.

השוואה בין שני הסוגים של הסטייה הכרומטית
מקור: http://www.handprint.com

הסטייה הכרומטית נחשבת כסטייה הבולטת ביותר של עדשות מבחינה חזותית וניסיונות לצמצם את השפעתה נעשו כבר משלב מוקדם. מאמצים אלו הביאו לפיתוח סוגי זכוכית אופטית חדשים כבר במאה ה- 19. כיום ניתן לצמצם את הבעיה ע"י שימוש בזכוכית אופטית מיוחדת מסוג ED) Extra Low Dispersion) או UD) Ultra Low Dispersion). עצמיות איכותיות מבוססות על אלמנטים מזכוכית ED או UD המוצמדים לאלמנטים הרגילים. פתרון זה גורם להעלאת משקל העצמית. עצמיות המתוקנות לסטייה הכרומטית נקראות עצמיות אפו-כרומטיות (Apo Chromatic).

סטייה כרומטית בעדשה רגילה (משמאל) ובעדשה העשוייה מזכוכית ED (מימין)

כך תראה דמות שצולמה בעצמית שאיננה מתוקנת לסטייה הכרומטית

דמות ללא סטייה כרומטית (מימין) ועם סטייה כרומטית (משמאל)

בנוסף לשימוש באלמנטים מסוג ED או UD הוכנסו לאחרונה לשימוש גם אלמנטים אופטיים מסוג
(Phase Fresnel (PF (בעדשות Nikkor) או (Diffractive Optics (DO (בעדשות Canon). אלמנטים אופטיים מסוג זה מאפשרים הפחתה ניכרת בסטייה הכרומטית ע"י שימוש בתופעת העקיפה: כאשר אור פוגש מכשול הוא נוטה לעקוף את המכשול ע"י מעבר מסביבו או מאחוריו. כתוצאה מכך נוצר פיזור צבעוני (Chromatic Dispersion) בסדר הפוך לפיזור הצבעוני הנוצר בעת שאור נשבר. ע"י כך ניתן לבטל במידה ניכרת את הסטייה הכרומטית. טכנולוגיה זו מאפשרת הקטנת העדשות והפחתת משקלן באופן ניכר. עם זאת, השימוש באלמנטים אלו עשוי לגרום להופעת אובך בצורת טבעות צבעוניות כאשר אור חזק נכלל בתוך מסגרת הצילום או כאשר אור חזק מגיע לעדשה מחוץ למסגרת. ניתן לטפל בתופעה שלילית זו באמצעות עיבוד דיגיטלי בתוכנות העיבוד לקבצי RAW.
דוגמאות לעצמיות מסוג זה: AF-S NIKKOR 300mm f/4E PF ED VR
Canon EF 70–300mm f/4.5–5.6 DO IS USM

הדגמת הפעולה של עדשות מתוצרת Canon עם אלמנטים מסוג DO

טכנולוגיה חדשה נוספת לטיפול בסטייה הכרומטית היא BR, גם היא מבית Canon. בשיטה זו מכניסים אלמנט מיוחד העשוי מחומר אורגני המשנה במידה ניכרת את השבירה של אור כחול. עצמית חדשה ראשונה בה נכלל אלמנט כזה היא Canon EF 35mm f/1/4L II USM.

שבירת האור הכחול בעדשה רגילה (משמאל) לעומת עדשת BR

השוואה בין מידת הסטייה הכרומטית בעדשה רגילה לעומת עדשה בה משולב אלמנט BR

בסרטון המציג את השיטה ניתן לצפות כאן.

למרות שכיום עומדים לרשותנו כלי תוכנה חזקים להסרת סטיה כרומטית עדיף שהדימוי האופטי המקורי יהיה נקי מסטייה זו ככל שניתן. זו הסיבה שיצרני העצמיות עדיין משקיעים לא מעט מאמצים בפיתוח טכנולוגיות חדשות לטיפול בסטייה זו.

סטייה כדורית Spheric Aberration:

סטייה כדורית באה לידי ביטוי כבעייה במיקוד הנגרמת כאשר קרני אור המקבילות לציר האופטי של העדשה מתמקדות במרחק שונה מאשר קרניים שאינן מקבילות לציר האופטי של העדשה. התופעה נגרמת מאחר ועצמיות בעלות שטח פנים כדורי (ספרי) אינן ממקדות את כל קרני האור בנקודה אחת, דבר היוצר טשטוש. תופעה זו, הנקראת סטייה ספרית, ניתנת לתיקון בעזרת עדשות שפני השטח שלהן א-ספריות, כלומר אינן עגולות. עדשות אלו קשות יותר לייצור ולכן יקרות יותר.

עדשה ספרית (משמאל) לעומת עדשה א-ספרית (מימין)

תופעת לוואי מענינת לשימוש בעצמיות ספריות היא הסטת המיקוד (Focus Shift). התופעה באה לידי ביטוי בהסטת המיקוד עם סגירת הצמצם:

בעדשה ספרית קרני האור המגיעות מקצוות העדשה מתמקדות באזור הקרוב יותר לעדשה (a) מאשר קרני אור המגיעות ממרכז העדשה (c). הנקודה b מהווה אזור של מיקוד מיטבי (Circle of Least Confusion). אולם, עם סגירת הצמצם יוסט המיקוד לנקודה d מאחר וקרני האור מקצוות העדשה לא יגיעו לחיישן. ולכן אם המיקוד בוצע בצמצם פתוח והצילום בצמצם סגור תהיה סטייה במיקוד והצילום לא יהיה חד במקום בו ציפינו לחדות מירבית. כלומר, התופעה גורמת להסטת מיקום המיקוד קדימה, למקום רחוק יותר מן המצלמה.

שימו לב לשינוי במיקוד הדמות עקב הסטייה הספרית: במרכז המיקוד הוא בנקודת המיקוד המיטבית כפי שהוסבר בדוגמא הקודמת, מימין סטיה של 5+ מ"מ במרחק החיישן ומשמאל סטייה של 5- מ"מ במרחק החיישן.

השפעת הסטייה הספרית הינה מונוכרומטית לעומת האפקט הצבעוני (כרומטי) של הסטייה הכרומטית.

בפוסט הבא אדון במספר סטיות נוספות.

עדכון 9.9.16: סרטון וידאו קצר של Canon הממחיש את הסטיות העיקריות ואופן תיקונן

80. עדשות ועצמיות 2.0, חלק ד

בפרק הרביעי בסדרת הפוסטים על עדשות ועצמיות אדון בנושאים הבאים:

6. הקשר בין גודל החיישן, זווית הראיה של העצמית, הצמצם וה- ISO
7. כושר הפרדה של עצמיות והקשר שלו לכושר ההפרדה של חיישני התמונה

הקשר בין גודל החיישן, זווית הראיה של העצמית,הצמצם וה- ISO:

כידוע קיימים מספר פורמטים של חיישני תמונה, למן החיישנים הזעירים שבסמארטפונים ועד לגדולים שבמצלמות הפורמט הבינוני. קיים קשר הדוק בין גודלו של חיישן התמונה לבין אורך המוקד הדרוש של העצמית, זווית הראייה שלה וכושר הכיסוי שלה. בנוסף לכך לגודל החיישן השפעה על הצמצם האפקטיבי ועל ה- ISO האפקטיבי.

מספר פורמטים נפוצים של חיישני תמונה אלקטרוניים במצלמות דיגיטליות

זווית הראייה הדרושה לחיישן בפורמט מלא (Full Frame 24X36) ובפורמט Crop

השוואה בין זווית הראייה של שלושה פורמטים נפוצים של חיישני תמונה

השפעת גודל חיישן התמונה וגורם החיתוך (Crop Factor) על אורך המוקד המעשי וזווית הראייה המעשית: אורך המוקד האמיתי X גורם החיתוך

דוגמא: עצמית באורך מוקד אמיתי של 50 מ"מ מורכבת על מצלמה עם חיישן בעל יחס חיתוך של 1.5: באופן מעשי נקבל זווית ראייה (צרה יותר) של עצמית באורך מוקד של 75 מ"מ. חשוב להבין שאין כאן אפקט Tele אלא הקטנת זווית הראייה בלבד!

השפעת גודל חיישן התמונה וגורם החיתוך (Crop Factor) על הצמצם המעשי:
הצמצם האמיתי X גורם החיתוך

דוגמא: צמצם אמיתי של 2.8 בעצמית המורכבת על מצלמה עם חיישן בעל יחס חיתוך של 1.5: באופן מעשי נקבל צמצם 4.2, ובהתאם כמות האור שתגיע לחיישן תהיה פחות מחצי מזו שהיתה מגיעה לחיישן FF.

ומה לגבי ISO?

השפעת גורם החיתוך על ה-ISO האמיתי: ערך ISO אמיתי X גורם החיתוך בריבוע

דוגמא: ערך ISO ב-FF הוא 100. ערך ISO מעשי במצלמה עם גורם חיתוך של 1.5 = 225!

נבדוק דוגמא של מצלמה בעלת חיישן קטן בגודל 13.2X8.8 מ"מ, Sony RX10.
היצרן מציג את העצמית כבעלת אורך מוקד של 24-200 מ"מ אבל אלו הם אורכי המוקד שהיו אילו היה במצלמה חיישן FF. בפועל, העצמית היא בתחום אורכי המוקד האמיתיים 8-67 מ"מ, ורק לאחר הכפלה בגורם החיתוך 3 מתקבל התחום כפי שהוא מפורסם ע"י היצרן.

העצמית מפורסמת כבעלת צמצם מירבי של 2.8 על פני כל תחום אורכי המוקד, לכאורה, הישג אופטי יפה. אולם, בשקלול גורם החיתוך מדובר על צמצם 7.6, הרבה פחות מרשים…

ערך ISO100 הוא למעשה 900, ולכן כבר ב"100" ניתן להבחין ברעש ללא מאמץ…

מכאן קל להבין את איכות הצילומים המתקבלת מטלפונים סלולריים… בהם גורם החיתוך עובד שעות נוספות.

היתרון העיקרי של מצלמות עם חיישנים קטנים הוא הצורך בעצמיות קטנות, קלות וזולות יותר.
לאור כל הנ״ל, להחלטה על פורמט מסויים של חיישן תמונה יש השלכות משמעותיות לגבי העצמיות בהן נשתמש.

כושר הפרדה (Resolving Power) מודד את יכולתו של התקן הדמייה להפריד בין נקודות בנושא הנמצאות במרחק זוויתי קצר זו מזו. כושר ההפרדה של ההתקן יהיה תוצר של כושר ההפרדה של העצמית במשולב עם כושר ההפרדה של חיישן התמונה שבמצלמה. תוצר זה יקבע מה יהיה כושר האבחנה של הדימוי הנוצר (Image Resolution). יש לזכור שכושר ההפרדה של העצמית מוגבל ע״י תופעת העקיפה (Diffraction) אליה התייחסתי בפוסט הקודם וכן ע״י סטיות (Abberations) של העצמית אליהן אתייחס בהמשך ואילו כושר ההפרדה של חיישן התמונה מוגבל ע״י מספר הפיקסלים שלו וכן ע״י רמת הרעש שהוא מייצר במהלך תהליך יצירת הדימוי הדיגיטלי. בכל מקרה ברור שצריכה להיות התאמה בין כושר ההפרדה של העצמית לכושר ההפרדה של חיישן התמונה אחרת הגורם בעל כושר ההפרדה הנמוך יותר יגביל את כושר האבחנה של הדימוי שיווצר.
כושר ההפרדה המירבי של מערכת הדמיה תלוי בכושר ההפרדה של סרט הצילום או חיישן התמונה האלקטרוני ושל העצמית, ומתקבל בקירוב טוב ע"י הנוסחה: כאשר:
S=כושר ההפרדה של המערכת (עצמית+חיישן)
F=כושר ההפרדה של חיישן התמונה האלקטרוני
L=כושר ההפרדה של העדשה
כולם בזוגות קווים למ"מ (lp/mm)

מכאן נובע, כי שיפור באחד מן הגורמים אינו יעיל מאחר וישפיע באופן מזערי על התוצאה הכללית. רק כאשר כושר ההפרדה של העצמית והחיישן תואמים ניתן להתקרב לביצועים המירביים שלהם. נושא כושר ההפרדה הוא מסובך למדי מאחר ולא ניתן להפריד אותו מגורמים נוספים המשפיעים על ביצועי העצמית. לכן פותח מדד (MTF (Modulation Transfer Function אותו אסקור בחלקה השביעי והאחרון של סדרה זו וכן מדד האיכות לעצמיות של DxOMark שגם הוא יסקר באותו הפוסט.

שני גורמים התורמים לכושר ההפרדה הם חדות (Sharpnness) ואקיוטנס (Acutance):

חדות קשורה לכושר ההפרדה של החיישן והעצמית. אקיוטנס משמעותה מהירות המעבר בין בהיר לכהה:

ראו את הדוגמא הבאה על מנת להבין את שני המושגים הללו והקשר בינהם:

מקור: Cambridgeincolour.com

חשוב להזכיר כי מעבר לכושר ההפרדה הנתון של העצמית והחיישן קיימים גורמים מעשיים נוספים שישפיעו על כושר האבחנה של הדימוי הסופי:
1. רעידות המצלמה בזמן החשיפה, כולל זו הנגרמת מפעולת המראה (במצלמות DSLR) והסגר
2. טעויות במיקוד, הן של מערכת המיקוד האוטומטי והן של הצלם בעת שימוש במיקוד ידני
3. שטח העדשה: בקצוות תמיד כושר האבחנה יהיה נמוך יותר מאשר במרכז
4. הצמצם: בצמצמים פתוחים תתקבל תוצאה פחות חדה שתלך ותשתפר עם סגירת הצמצם עד לצמצם בו מגבלת העקיפה מבטלת את תוספת החדות
5. ניגוד הנושא המצולם: נושא בניגוד גבוה יראה חד יותר מנושא בניגוד נמוך שצולם באותם התנאים
6. המרחק בין המצלמה לנושא וכמות האובך באויר: ככל שמרחק המצלמה מן הנושא עולה כושר האבחנה של הדימוי ירד, גם עקב ההקטנה וגם עקב נוכחות אובך, אבק, עשן ושאר חלקיקים באויר

מאמר מפורט מאד (לגיקים בלבד…) בנושא כושר הפרדה של עצמיות וחיישנים ניתן לקרוא כאן.

בפרק הבא בסדרה זו אדון בסטיות של עצמיות ובנושא הבוקה.

79. עדשות ועצמיות 2.0, חלק ג

השפעת הצמצם וגורמים נוספים על עומק השדה בצילום:

בעצמיות מודרניות הצמצם הינו התקן אלקטרו-מכני הנמצא בתוך מכלול העצמית ותפקידו לקבוע את כמות האור שתעבור דרך העצמית בזמן החשיפה (הנקבע בנפרד ע״י מהירות הסגר). בעצמיות ישנות הצמצם הינו התקן מכני ידני.

ככל שהצמצם פתוח יותר (מספר צמצם נמוך) יחדור יותר אור לעצמית במהלך החשיפה ולהפך

מספרי הצמצם, הידועים כמספרי f הינם המנה המתקבלת מחלוקת אורך המוקד של העצמית בקוטר העצמית. מספרים אלו הינם אוניברסליים ומשמעותם זהה בכל עצמית שהיא: סגירת הצמצם בתחנת צמצם אחת (סטופ) מפחיתה את כמות האור לחצי מן הכמות שעברה בתחנה הקודמת לה. (בהסתייגות אחת: נפילת האור בתוך העצמית איננה מובאת בחשבון במספר הצמצם. לצורך כך פותחו מספרי ה-T שהם מספרי צמצם מוכפלים בגורם ההעברה של העצמית. מספרי T מקובלים בעצמיות המשמשות לקולנוע וטלוויזיה, שם חשוב לשמור על רמת חשיפה זהה בין עצמיות שונות). בד״כ, מספר הצמצם הנמוך ביותר (פתוח) של העצמית מקובל כגורם איכות המאפשר צילום ומיקוד אוטומטי בתנאי תאורה ירודים. עם זאת, באופן כללי ניתן לומר כי בצמצם הפתוח ביותר של כל עצמית הדימוי הנוצר יהיה פחות חד (בעיקר בקצוות המסגרת) ויותר רך (פחות ניגודי) מאשר בצמצמים סגורים יותר. כל הסטיות האופטיות של העצמית (בהן אדון בפוסט נפרד) משפיעות יותר בצמצם פתוח. עצמיות בעלות מפתח צמצם מירבי גבוה הינן גדולות, כבדות ויקרות יותר מאשר עצמיות מקבילות בעלות מפתח צמצם מירבי קטן יותר.

מעבר לשליטה בכמות האור העוברת דרך העצמית במהלך החשיפה הצמצם משפיע על גורם מרכזי בצילום הידוע כעומק שדה (Depth of Field) . עומק שדה הוא מושג בצילום ובאופטיקה המציין את תחום המרחקים סביב מרחק המוקד של מערכת אופטית בו תתקבל תמונה חדה של העצם המדומה. למושג זה חשיבות רבה בתחום הצילום משום שלבחירה בעומק השדה עשוייה להיות משמעות חזותית בהדגישה פרטים אחדים וטשטושם של אחרים. ככל שמספר הצמצם גבוה יותר (סגור יותר) עומק השדה עולה (עד גבול העקיפה, ראה בהמשך). ככל שמספר הצמצם נמוך יותר (פתוח יותר) עומק השדה יורד.

עומק שדה גדול (ימין) לעומת עומק שדה קטן (שמאל)

בנוסף למספר הצמצם עצמו, עומק השדה תלוי גם בגורמים הבאים:
המרחק בין המצלמה לנושא: ככל שהמרחק גדול יותר עומק השדה גדול יותר
אורך המוקד של העצמית: ככל שאורך המוקד עולה עומק השדה יורד
גודל חיישן התמונה: ככל שהחיישן גדול יותר עומק השדה יורד
יחס ההגדלה: ככל שיחס ההגדלה עולה, עומק השדה יורד

את המרחק ההיפרפוקלי ניתן לחשב באמצעות הנוסחה הבאה:

לגבי קוטר מעגל הטשטוש Circle of confusion ראו בהמשך.

לצפיה בסרטון בנושא המרחק ההיפרפוקלי לחצו כאן.

מאמר מקיף על השימוש במרחק ההיפרפוקלי ניתן לקרוא כאן.

גורם נוסף הקשור לתחושת החדות הנגרמת מעומק השדה בצילום הוא קוטר מעגל הטשטוש Circle of Confusion. הכוונה לגודלה של נקודה הנתפשת כחדה לעומת נקודה שאיננה נתפשת ככזו. באזורים הנתפשים כחדים גודל הנקודה קטן יותר מאשר באזורים שאינם נתפשים כחדים. קוטר מעגל הטשטוש קשור לכושר ההפרדה המירבי של העין. בד״כ מקובל להגדיר את קוטר מעגל הטשטוש כ- 1/1500 מאלכסון הפורמט. לדוגמא, בפורמט 24X36 מ״מ (Full Frame) אורך האלכסון הוא 43 מ״מ ולכן קוטר מעגל הטשטוש הוא 0.029 מ״מ. לפניכם טבלה המסכמת את קוטר מעגל הטשטוש לפורמטים השונים:

מקור: Wikipedia

השפעת קוטר מעגל הטשטוש על תפישת החדות

הקשר בין עומק השדה לקוטר מעגל הטשטוש. מקור: http://www.limephoto.co.za

עקיפה (Diffraction): זוהי תופעה פיסיקלית אוניברסלית הבאה לידי ביטוי גם באור כאשר הוא עובר דרך מפתח קטן. תופעת העקיפה אינה יחודית לצילום דיגיטלי אלא מהווה הפרעה אופטית אוניברסלית הקשורה לצמצם ולאורך הגל של האור. בצילום דיגיטלי מתקשרת התופעה גם לגודל הפיקסל. העקיפה פוגעת ברזולוציית הדמות. מאחר וצלמים בד"כ נוטים להשתמש בצמצמים סגורים על מנת לקבל עומק שדה רב, בצמצם מסוים ריכוך התמונה כתוצאה מן העקיפה יבטל את תוספת החדות שמקורה בעומק שדה גדול יותר. כאשר תופעה זו מתרחשת האופטיקה בה אנו משתמשים היגיעה לנקודה בה היא מוגבלת ע"י העקיפה. הבנת התופעה ומציאת הצמצם בו היא מתחילה להשפיע חשובה על מנת לשפר את איכות הצילום ולמנוע חשיפות ארוכות מיותרות בצמצמים סגורים מדי או שימוש ב- ISO גבוה מדי ללא צורך אמיתי. לפניכם מספר דוגמאות:

קטע (זום 100%) מצילום שצולם בצמצם 8. צילום: גבי גולן

אותו הצילום בצמצם 22. שימו לב לריכוך ואיבוד החדות יחסית לצילום הקודם. צילום: גבי גולן

צילום זה צולם בצמצם 2.8
צילום: סטודנטים בחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים

קטעים מאותו הצילום, כל קטע צולם בצמצם אחר. שימו לב לשינויים בחדות עם שינוי הצמצם

מבחינה פיסיקלית, מידת העקיפה תלויה אך ורק באורך גל של האור ובצמצם. העקיפה קיימת בפועל כבר בצמצמים פתוחים אולם היא איננה מורגשת. ככל שקוטר הצמצם קטן (מספר צמצם גבוה יותר) העקיפה עולה והשפעתה נראית כריכוך הדימוי. יש קשר בין גודל הפיקסל למידת ההשפעה של העקיפה: ככל שהפיקסל קטן יותר העקיפה תהיה מורגשת כבר בצמצם פתוח יותר. לכן, במצלמות בעלות חיישנים קטנים עם פיקסלים קטנים השפעת העקיפה מורגשת כבר בצמצמים פתוחים יחסית כמו 4-5.6.

מבלי להיכנס להסברים פיסיקליים מסובכים, הנה לפניכם טבלה המציגה את גודל נקודת האור (נמדד במיקרונים, אותה יחידת מידה בה נמדד גם גודל הפיקסלים בחיישן) לכל צמצם:

אם ידוע לכם גודל הפיקסל במצלמה שלכם (ניתן למצוא את הנתון באתר היצרן ובאתרים כדוגמת dpreview.com) תוכלו למצוא מיד מהו הצמצם המירבי בו תוכלו להשתמש לפני שתופעת העקיפה תהיה מורגשת: לדוגמא, בצמצם 8 קוטר נקודת האור הוא 5.37 מיקרון, כלומר זהו בקירוב טוב הצמצם המירבי שניתן להשתמש בו במצלמה עם חיישן בעל פיקסלים בגודל של כ- 5.5 מיקרון לפני שהעקיפה משפיעה באופן בעייתי.

בדוגמא זו אנו רואים כיצד נקודת אור הולכת וגדלה ככל שהעקיפה עולה עם סגירת הצמצם. כאשר גודל הנקודה חורג מגבולות הפיקסל (כל ריבוע קטן מייצג פיקסל אחד) מתקבל הריכוך האפייני לעקיפה. במקרה זה מדובר בפיקסל גדול יחסית בגודל 5.5 מיקרון, והעקיפה נשלטת עד לצמצם 8-11 מעבר לכך, גודל הנקודה חורג כבר מגבולות הפיקסל והעקיפה תהיה מורגשת יותר ויותר ככל שמפתח הצמצם יקטן. המסקנה: על כל צלם להכיר את מגבלת העקיפה של המצלמה שלו. חשוב להבין שהעקיפה איננה קשורה בשום אופן לאיכות העצמית.

הדרך המעשית הפשוטה ביותר למצוא את מגבלת העקיפה היא להציב את המצלמה על חצובה, למקד באופן ידני ולא לשנות את המיקוד בכל סדרת החשיפות, שיבוצעו בכל הצמצמים מן הפתוח ביותר ועד הסגור ביותר, כאשר רק זמן החשיפה ישתנה בהתאם לשינוי הצמצם. מומלץ להשתמש גם בשלט רחוק כדי להפעיל את המצלמה. השוו את התוצאות ותגלו מיד מהו הצמצם בו מתחילה מגבלת העקיפה של המצלמה שלכם.

מאמר מקיף בנושא העקיפה תוכלו לקרוא כאן.

בפרק הבא בסדרה זו אדון בקשר בין גודל החיישן ,זווית הראיה, הצמצם וה-ISO
וכן בכושר ההפרדה של עצמיות והקשר שלו לכושר ההפרדה של חיישני תמונה.

78. עדשות ועצמיות 2.0, חלק ב

בפוסט השני בנושא עדשות ועצמיות אדון בנושא הבא:

4. סוגי עצמיות: עצמיות בעלות אורך מוקד קבוע (Prime Lenses) ועצמיות בעלות אורך מוקד משתנה (Zoom Lenses), עצמיות מאקרו לצילום מקרוב, עצמיות Tilt-Shift

סוגי עצמיות:
לעצמית בעלת אורך מוקד קבוע זווית ראייה וצמצם פתוח מירבי קבועים. עצמיות בעלות אורך מוקד קבוע נקראות באנגלית Prime Lenses. לעצמיות בעלות אורך מוקד משתנה (Zoom Lenses) זויית ראייה משתנה והצמצם הפתוח המירבי עשוי להיות קבוע (בעצמיות איכותיות יותר) על פני כל תחום אורכי המוקד של העצמית או משתנה (בעצמיות פחות איכותיות).

הדגמת פעולתה של עצמית זום בשני אורכי המוקד הקיצוניים שלה: זווית הראייה משתנה בהתאם לאורך המוקד.

תנועת האלמנטים בעצמית זום מאורך מוקד של 55 מ״מ ועד 200 מ״מ

מה עדיף? עצמית Prime או עצמית Zoom?

יתרונות של עצמיות Prime:
חדות וכושר הפרדה (תלוי ברמה הכללית של העצמית), ניגוד גבוה יותר, בד״כ פחות עיוותים וסטיות צבע. בעיית המיקוד המשתנה בצמצמים שונים פחות מפריעה, פחות עיקום השדה.
צמצם מקסימלי פתוח יותר ולכן אפשרות שליטה טובה יותר בעומק השדה.
שליטה מדוייקת על המיקוד לצורך ביצוע הערמת פוקוס (Focus Stacking)
עמידות וחוזק מכני עדיפים (פחות חלקים נעים)
גודל ומשקל: ניידות עדיפה
מחיר נמוך יותר (לעצמית יחידה, באותו תחום של רמת איכות כללית)
עצמיות פריים מעודדות את הצלם להתקרב לנושא ולמצוא את מרחק הצילום והפרספקטיבה האופטימליים עבורו.

יתרונות של עצמיות Zoom:
גמישות: במקומות בהם התנועה מוגבלת ו/או הנושא נע או משתנה במהירות. כמו כן במצבים בהם לא ניתן להחליף עצמיות בזמן הצילום עקב רטיבות, אבק וכו׳.
קלות שימוש (ועם זאת מציאת השילוב המתאים של מרחק הצילום והפרספקטיבה אינה טריוויאלית)
התאמה לשימוש מיוחד (במיוחד בוידאו/קולנוע)
מחיר נמוך יותר (לעומת מספר עצמיות Prime)

עצמיות זום מתאימות במיוחד לשימוש במצבי צילום בהם אין זמן לעסוק בהחלפת עצמיות תוך כדי הצילום, כמו בצילום ארועים, צילום חדשותי וצילום של Action Shots.

תופעה יחודית לעצמיות זום היא תופעת ״המיקוד הנושם״ (Focus Breathing): זווית הראייה ויחס ההגדלה משתנים לא רק כתלות באורך המוקד אלא גם כתלות במרחק הצילום. במקרים רבים, צלם שמשתמש בעצמית זום אחת לא ישים לב לתופעה אולם אם משווים 2 עצמיות זום שונות באותו טווח אורכי המוקד התופעה עשוייה להתגלות:

צילום בשני דגמים שונים של עדשת זום 70-200 של Nikon, במצב 200 מ״מ מאותו המרחק
מקור: gregphoto.com

בסרטון המדגים את התופעה תוכלו לצפות כאן.

תופעת ה-Focus Breathing אפיינית בעיקר לעדשות Zoom מסוג Variable Focus, לעומת עדשות Zoom מסוג Parfocal שכמעט אינן סובלות מן הבעיה. עדשות מסוג Parfocal נמצאות בשימוש בעיקר בתחום הקולנוע והטלויזיה מאחר והן מאפשרות לבצע Zoom In או Zoom Out ללא שינוי המיקוד. בצילום Stils בכל מקרה ממקדים מחדש לאחר שינוי הקומפוזיציה כך שאין בעיה להשתמש בעדשות Variable Focus.

SafariScreenSnapz011 — ההבדל במבנה האופטי בין עצמית Zoom מסוג Parfocal לעומת עצמית Zoom מסוג Variable Focus. מקור: Petapixel

גם החדות של עצמיות זום עשויה להשתנות בהתאם לאורך המוקד ובהתאם למרחק הצילום (וכמובן גם בהתאם לצמצם). כל ההבדלים הללו בין גודל הדימוי וחדותו נובעים מן המאפיינים האופטיים היחודיים לתכנון האופטי של כל עצמית זום.

עצמיות מאקרו:

סוג נוסף של עצמיות שהמאפיינים שלהן שונים מאשר עצמיות רגילות הן עצמיות לצילום מקרוב הידועות כעצמיות מאקרו (Macro). בעוד שעצמיות רגילות מיועדות להקרין דימוי מוקטן של נושא גדול על פני חיישן התמונה הרי שעצמיות מאקרו מיועדות להקרין דימוי מוגדל של נושא קטן. עצמית מאקרו ״אמיתית״ תהיה מסוגלת ליצור דימוי שגודלו זהה לגודל הנושא על פני החיישן, ביחס הגדלה של 1:1. אם זאת, גם עצמיות בעלות יחס הגדלה קטן יותר של 1:3 או 1:2 מכונות עצמיות מאקרו. בעוד שעצמיות רגילות מתוכננות לצילום ממרחק גדול מן הנושא, עצמיות מאקרו מתוכננות לצילום ממרחק קצר מאד (מספר סנטימטרים) מן הנושא. דוגמא לעצמית מאקרו יעודית היא העצמית הפופולרית
AF Micro Nikkor 60 f2/.8D המסוגלת להגיע ליחס הגדלה של 1:1. עצמית מאקרו יחודית היא
Canon MP-E 65mm f/2.8 1-5x Macro Photo המסוגלת להגיע ליחס הגדלה של 5:1 (גודל הדימוי יהיה פי 5 מאשר גודל הנושא). בכוונתי לייחד בעתיד פוסט נפרד לנושא צילום המאקרו.

צילום ביחס הגדלה של 1:4: גודל הדימוי הוא 1/4 מגודל הנושא

צילום ביחס הגדלה של 1:1: גודל הדימוי זהה לגודל הנושא (בדוגמא זו גודל החיישן איננו מאפשר לכלול את כל הנושא על החיישן במצב 1:1 לכן רק חלק מן הנושא מופיע בדימוי)

מקור לשני האיורים הנ״ל: http://www.cambridgeincolour.com

Canon MP-E 65mm f/2.8 1-5x Macro Photo

צילום מאקרו ביחס הגדלה של כ- 1:1. צולם עם עצמית Micro Nikkor 105
צילום: גבי גולן

שימו לב לעומק השדה הרדוד בצילום הנ״ל הנובע בעיקר מן המרחק הקצר שבין העצמית לנושא.

השוואה בין יחסי הגדלה שונים שמאפשרות עצמיות שונות
מקור:http://media.digitalcameraworld.com

עצמיות Tilt-Shift:

סוג מענין של עצמיות שאינן נמצאות בשימוש המוני הן עצמיות Shift-Tilt. עצמיות אלו מיועדות לתיקון אופטי של עיוותי פרספקטיבה הנוצרים כאשר מישור החיישן איננו מקביל למישור הנושא. נכון, ניתן כיום לתקן עיוותים אלו ברמה סבירה באופן דיגיטלי גם ללא שימוש בעצמיות יעודיות אבל איכות הדימוי תהיה שונה. כמו כן, באמצעות עדשות אלו ניתן ליישם את הכלל של (Scheimpflug (1865-1911 הקובע כי כאשר הקווים הנמשכים ממישור העצמית, מישור הנושא ומישור חיישן התמונה (או סרט הצילום) נפגשים כל מישור הנושא יהיה בפוקוס:

הנה שני דגמים של עצמיות Tilt-Shift מתוצרת Nikon ו-Canon:

בעצמיות אלו ניתן להסיט את האלמנטים האופטיים הקדמיים יחסית לאחוריים.

צילום נושא בעצמית רגילה (משמאל) ובעצמית Tilt-Shift (מימין).
מקור: http://cow.mooh.org

לסיכום, עצמיות Tilt-Shift מאפשרות תיקוני פסרספקטיבה וחדות ברמה האופטית כבר בעת הצילום. לצלמים העוסקים בצילום ארכיטקטוני זוהי כמובן האפשרות המומלצת.

בחלק הבא בסדרה זו אדון בצמצם והשפעתו על הצילום.

77. עדשות ועצמיות 2.0, חלק א

בפוסטים 36-37 כללתי מצגות עליהן התבססתי בהרצאה שנתתי בזמנו בביה״ס לצילום ״צילום בעם״. מאחר ולמצגות שכללתי בפוסטים הללו יש מספר מגבלות עבור אלו המעונינים ללמוד את החומר בעצמם חשבתי שיהיה זה נכון לכתוב סדרה של פוסטים מפורטים הרבה יותר וערוכים מחדש בנושא חשוב זה שהוא רלוונטי תמיד. למרות שבפוסט הקודם, מס׳ 76 ,התייחסתי לאפשרות שבעתיד נחזור בכלל להשתמש במערך של ״עדשות נקב״ במקום בעדשות אופטיות, אני סבור שעדיין לפנינו מספר שנים בהן נמשיך להשתמש בעדשות אופטיות רגילות כך שרצוי מאד לכל צלם לדעת ולהכיר את המאפיינים של העדשות בהן הוא משתמש. אז קחו נשימה עמוקה, זו הולכת להיות סדרה ארוכה ומעמיקה למדי.

סדרת הפוסטים הזאת תקיף את הנושאים הבאים:

חלק א, פוסט מס׳ 77:
1. מצלמת הנקב ואבי האופטיקה
2. שרשרת ההדמייה: נקב לעומת עדשה
3. אורך מוקד, זווית ראייה ופרספקטיבה

חלק ב, פוסט מס׳ 78:
4. סוגי עדשות והתאמתן לצרכים שונים

חלק ג, פוסט מס׳ 79:
5. השפעת הצמצם וגורמים אחרים על עומק השדה בצילום

חלק ד, פוסט מס׳ 80:
6. הקשר בין גודל החיישן ,זווית הראיה, הצמצם וה-ISO
7. כושר ההפרדה של עדשות והקשר שלו לכושר ההפרדה של חיישני תמונה

חלק ה, פוסט מס׳ 81:
8. סטיות של עדשות: סטייה צבעונית וסטייה כדורית

חלק ו, פוסט מס׳ 82:
9. סטיות של עדשות: קומה, אסטיגמטיזם, עיקום השדה ועיוות
10. נפילת אור בקצוות
11. בוקה

חלק ז, פוסט מס׳ 83:
12. MTF, מדד DxOMark לאיכות של עצמיות
13. שיקולים בבחירת עצמיות
14. מספר מחשבות על עצמיות בכלל…

מעט היסטוריה: עקרון ה- Camera Obscura, הלשכה האפלה, עליו מבוססות כל המצלמות הקיימות כיום היה ידוע כבר במאה החמישית לפני הספירה. מלומדים סינים גילו שהאור נע בקווים ישרים ויצרו דמות הפוכה בעזרת נקב שריכז את האור ושימש כ״עדשה״.

אולם לא היתה ידועה טכניקה המאפשרת קיבוע הדמות שנוצרה.

הראשון שהבין את האופטיקה של מצלמת הנקב היה Ibn Al Haithum הידוע בשם Alhazen ונחשב כיום כ"אבי האופטיקה". הוא כתב במאה ה- 11 ספר בשם קיטאב אל מאנאזיר: כתבי האופטיקה. ספר זה, שנדחה ע"י העולם המערבי באותה עת הפך לטקסט המרכזי בתחום באירופה במשך כ- 400 שנה. אחד המכתשים על הירח נקרא על שמו כמו גם אחד האסטרואידים. בעיראק בה נולד הונפק בתקופת סאדאם חוסיין שטר כסף הנושא את דיוקנו. פקחי האו"ם גילו גם מעבדת מחקר בתחום הנשק הכימי והביולוגי שנקראה על שמו…

בול דואר שהונפק בקאטאר לזכרו של Ebn Al Haitum הידוע גם כ- Alhazen

המילה Lens מקורה בדמיון הפיסי שבין עדשה לעדשים (Lentiles). עדשות שימשו להדלקת אש וכזכוכית מגדלת כבר לפני כ- 2700 שנה במאה השביעית לפני הספירה באזור סוריה. האזכור הכתוב הקדום ביותר של עדשות מופיע במחזה של אריסטופנס משנת 421 לפנה"ס. שימוש המוני בעדשות החל ב-1286 כאשר המשקפיים הומצאו, קרוב לוודאי באיטליה.

שרשרת ההדמייה, תהליך יצירת הדימוי:

התהליך כולל 8 גורמים ושלבים:
1. מקור האור: שמש, נורת להט, מבזק, LED וכו'
2. העצם, נושא הצילום: אדם, חפץ, פרח, נוף וכו'
3. איסוף האור החוזר מן העצם (או עובר דרכו) באמצעות נקב, עדשה ו/או מראה
4. גילוי האור באמצעות גלאי: סרט צילום או חיישן תמונה אלקטרוני
5. עיבוד התמונה: כימי, אופטי, אלקטרוני, אלקטרוני-דיגיטלי
6. אחסון: על סרט הצילום, אלקטרוני-אנאלוגי, דיגיטלי
7. העברה: באופן פיסי-ידני, אלקטרוני-אנאלוגי, דיגיטלי
8. תצוגה: הדפסה, הקרנה, צג המחשב/טבלט/סמארטפון

במצלמת נקב איסוף האור החוזר מן הנושא מתבצע ע״י הנקב: זוהי שרשרת הדמייה טיפוסית למצלמת נקב כאשר האור הנראה מוחזר מן הנושא, הנקב ממקד את האור מן הנושא על סרט הצילום הקולט את הפוטונים של האור. סרט זה מפותח בהמשך לצורך יצירת דימוי קבוע. למעשה, הנקב איננו אוסף אור אלא מסנן אור.

ללא אמצעי לאיסוף האור החוזר מן הנושא לא נוכל לקבל דימוי שלו.

תוספת נקב לשרשרת ההדמייה מספקת את הפתרון וכעת יש בידנו אמצעי לאיסוף האור ומיקודו על גבי סרט הצילום. אולם הדמות שנוצרה כהה… מה עושים?

אפשר להגדיל את קוטר הנקב כדי שיעביר יותר אור ואז יתקבל דימוי בהיר יותר, אולם הדימוי יהיה מטושטש יותר.

אפשרות טובה יותר תהיה להשתמש בעדשת זכוכית, המביאה את כל קרני האור מכל נקודה בנושא לנקודה אחת בדימוי.

ואם נוסיף זכוכית מט במישור בו מתקבל הדימוי נוכל אפילו לראות את הדימוי עוד לפני רישומו על סרט הצילום. תוספת צמצם לפני העדשה יאפשר לנו לשלוט בכמות האור שתחדור לסרט הצילום. מה קיבלנו? מצלמה! ומכאן המעבר למבנה מצלמה מודרנית הינו פשוט:

מהי עדשה?

עדשות קיימות במגוון צורות כאשר צורת העדשה קובעת את אופן שבירת האור. שני הסוגים העיקריים של עדשות הן עדשות קעורות, המפזרות את האור ועדשות קמורות, המרכזות את האור.

המאפיין המרכזי של עדשה הוא אורך המוקד שלה, המגדיר את המרחק ממנה בו יתמקד הדימוי הנוצר ע״י העדשה.

מעדשה לעצמית: עצמית היא אוסף של עדשות במארז אחד משולב באמצעים מכניים, חשמליים ואלקטרוניים המאפשרים (ברוב העצמיות המשמשות לצילום) תזוזה של העדשות השונות לצורך מיקוד ו/או שינוי אורך המוקד (בעצמיות Zoom):

עצמית עשויה להיות קבועה (Fixed), כלומר מחוברת לגוף המצלמה באופן קבוע או מתחלפת (Interchangeable):

דוגמא למצלמה בעלת עצמית קבועה שאיננה ניתנת להחלפה: Sony RX1

דוגמא למצלמה שניתן להחליף לה עצמיות: Panasonic GF-1

עצמית עשויה להיות בעלת אורך מוקד קבוע (Prime Lens) או משתנה (Zoom Lens):

עצמית Zoom בעלת אורך מוקד משתנה 14.5-60 מ״מ

אוסף של עצמיות בעלות אורך מוקד קבוע (Prime Lenses) באורכי מוקד של 20,25,35,50,85,135 מ״מ

מחלקים את העצמיות לשלוש קבוצות עיקריות בהתאם לאורך המוקד:

עצמיות נורמליות או סטנדרטיות הן אלו שאורך המוקד שלהן קרוב לאורכו של אלכסון החיישן. עצמיות רחבות הן אלו שאורך המוקד שלהן קצר יותר מאלכסון החיישן ואילו עצמיות טלפוטו הן אלו שאורך המוקד שלהן ארוך מאלכסון החיישן. אורך המוקד קובע את זווית הראייה של העצמית:

אורך המוקד קובע את זווית הראייה של העצמית ואת יחס ההגדלה, שהוא היחס בין גודל הנושא במציאות לבין גודל הדימוי על החיישן. יחס ההגדלה תלוי גם במרחק הנושא מן העצמית. להלן זווית הראייה של עצמיות באורכי מוקד שונים:

כך נראה אותו הנושא כאשר הוא מצולם במספר עצמיות באורכי מוקד שונים ומאותו המרחק:

והנה דוגמא נוספת:

שימו נא לב לדוגמא הבאה, בה צולם פורטרט במספר עצמיות באורכי מוקד שונים. מרחק הצילום הותאם לאורך המוקד כך שגודל הפנים של המצולם נשאר כמעט קבוע ורק הרקע והיחס בינו לבין הנושא משתנים:

מקור: http://giphy.com

הקשר בין אורך המוקד, מרחק הנושא ומרחק הדימוי ניתן ע״י הנוסחאות הבאות:

כאשר f=אורך המוקד של העדשה, 0=מרחק הנושא, i=מרחק הדימוי. נוסחה זו ידועה כ״נוסחת לוטשי העדשות״.

פרספקטיבה (Perspective):

פרספקטיבה מתייחסת ליחס בין האלמנטים השונים בדימוי הצילומי: מיקום האלמנטים, גודלם והחלל בינהם. במילים אחרות, הפרספקטיבה הינה אחד האמצעים החשובים בעיצוב הקומפוזיציה של הצילום, ומראה לצופה כיצד אלמנטים תלת מימדיים במציאות מיוצגים על דימוי דו ממדי. הפרספקטיבה נוצרת ע״י העצמית באופן אוטומטי אולם על הצלם להבין את המשמעות החזותית של המופעים השונים של הפרספקטיבה. קיימים מספר סוגים של פרספקטיבה: ליניארית (השינוי בגודל האלמנטים בדימוי בהתאם לגודלם והזווית בה קווים ומישורים מתחברים), ריבועית (Rectilinear): קווים ישרים בנושא מתקבלים ישרים בדימוי: רוב העצמיות הינן כאלה. עצמיות פנורמיות ועצמיות רחבות מאד כמו ״עין הדג״ (Fish Eye) גורמות לקווים ישרים בנושא להופיע כמתעגלים בדימוי ואז מתקבלת פרספקטיבה מעוותת. פרספקטיבה של נקודת המגוז (Vanishing Point Perspective) מתייחסת לתופעה שבה קווים מקבילים נראים כאילו הם נפגשים בנקודת המגוז. כאשר קווים מקבילים, אופקיים או אנכיים ניצבים לציר האופטי של העצמית נקודת המגוז תהיה באין סוף. קווים אחרים, שהינם מקבילים לציר האופטי של העצמית וכן כל הקווים המקבילים בכל זווית לציר העצמית יפגשו בנקודת מגוז מוגדרת. וכך קווים שהינם מקבילים לציר העצמית או כמעט מקבילים לו יתחילו בחזית הדימוי ויפגשו בנקודת מגוז בתוך הדימוי או בנקודת מגוז מדומה הנמצאת מחוץ לדימוי. פרספקטיבה של גובה: המקום בו בסיסו של אלמנט ממוקם על הקרקע בדימוי נותן לנו רמז לגבי מרחקו מן המצלמה. ככל שאלמנט נראה ממוקם גבוה יותר על פני הקרקע כך הוא רחוק יותר מן המצלמה. פרספקטיבה חופפת (או פרספקטיבה של עומק): כאשר אלמנטים בדימוי הינם באותו קו הראיה, האלמנטים הקרובים יותר למצלמה יחפפו ויסתירו חלקית אלמנטים רחוקים יותר. ע״י כך נוצרת אצל הצופה תחושה לגבי העומק והמרחק היחסי בין האלמנטים בדימוי. פרספקטיבה של הגודל הקטן: אנחנו יודעים לזהות ולהעריך את גודלם של עצמים שונים בתמונה ולכן אם שני בני אדם נראים בגובה שונה מאד בדימוי ברור לנו שהקטן יותר נמצא רחוק יותר מן המצלמה מאשר הגדול יותר. באותו אופן אנו מעריכים את המרחק והגודל של עצמים מוכרים אחרים, כמו לדוגמא מכונית ואנייה.

יש בידנו כיום כלים חישוביים לשינוי הפרספקטיבה בדימויים כדוגמת כלי ה- Upright ב- Lightroom.

בפוסט הבא נמשיך את הדיון בסוגי עצמיות והתאמתן לצרכים שונים.

עדכון 18.11.16: סרטון מצויין הממחיש היטב את הגורמים המאפיינים עצמיות תמצאו כאן

39. על אחידות של עצמיות, חלק א (ראו הערה בסוף הפוסט)

בשלושת הפוסטים הקודמים (36,37,38) עסקתי במבוא לעדשות ולעצמיות (גם פוסטים מס׳ 2,19,21,28 עסקו בנושא זה). לכל מי שההבדל בין שני המושגים עדיין איננו נהיר לו הרי שעדשה היא אלמנט אופטי בודד (בד״כ מזכוכית או מפלסטיק) השובר את האור ואילו עצמית היא מכלול או מארז הכולל מספר עדשות עם רכיבים מכניים ואלקטרוניים. לאור העובדה שבשפה המדוברת אנו נוהגים לכנות את העצמיות ״עדשות״ אקל עליכם ועלי ואשתמש בהמשך במונח הזה מאחר ופוסט זה עוסק במאפיינים של עצמיות ולא של עדשות בודדות, ואבקש מראש את סליחת האקדמייה ללשון העברית.

נשאלתי פעמים רבות במסגרת הרצאותי במסגרות שונות מהי מידת האחידות לה אפשר לצפות מעדשות מאותו הדגם שיוצרו ע״י אותו יצרן. תמיד עניתי שסביר להניח שיהיו הבדלים אפילו בין שתי עדשות שיוצרו והורכבו בזו אחר זו פשוט מאחר והמדובר במוצר מורכב מאד שייצורו והרכבתו כוללים שלבים רבים, חלקם ידניים וחלקם ממוכנים. אולם לא היה ברשותי בסיס נתונים על מנת לבסס תשובה זו וכל שכן מספר רב של עדשות ״זהות״ כדי לבצע בדיקה מעשית. משימה מעין זו היא מורכבת ביותר וניתנת לביצוע רק ע״י יצרני העדשות (שסביר להניח שלא יהיו מעונינים לפרסם את תוצאות הבדיקות) או ע״י גורם גדול העוסק בהשכרת ציוד צילום וברשותו מלאי משמעותי של עדשות מאותו הסוג וגם הידע הדרוש על מנת לבצע בדיקה מהימנה. לאחרונה גורם כזה הרים את הכפפה וניגש לבדוק ברצינות מהי מידת האחידות בביצועים האופטיים של עדשות לה אנו יכולים לצפות.

גורם זה הוא LensRentals, עסק מוכר ממדינת טנסי בארה״ב העוסק בהשכרת ציוד צילום https://www.lensrentals.com

בהנהלתו של Roger Cicala המפרסם בלוג העוסק, איך לא, בבדיקות של עדשות ומצלמות http://www.lensrentals.com/blog

מטבע הדברים הבלוג של Roger עמוס בסקירות ובדיקות, מעמיקות פחות או יותר המתבססות על המלאי העצום של ציוד מכל הסוגים הנמצא ברשותו וכן על ציוד בדיקה ומעבדה מתקדמת שהוא מחזיק, יחד עם מספר טכנאים. פוסט זה ושלושת הבאים אחריו מבוססים על פוסטים שהופיעו בבלוג של Roger Cicala בחודש האחרון. השימוש בטקסט, בתוצאות הבדיקות ובגרפים נעשה ברשותו המלאה (אותה קיבלתי בכתב) ובאדיבותו של רוג׳ר. לכל מי שמעונין לקרוא את הפוסטים המקוריים מומלץ בהחלט לעשות כן, למרות שהדבר דורש זמן והתעמקות. אביא כאן, בארבעה חלקים, תקציר של ארבעת הפוסטים המקוריים ואת המסקנות העיקריות העולות מן הבדיקות.

בפוסט הראשון שלו, שפורסם ב- 28.6.15 מסביר רוג׳ר את הסיבות לביצוע הבדיקות ואת המתודולוגיה שמאחוריהן. הפוסט מתחיל באזהרה שהמדובר בחומר טכני ברמה גבוהה וכל מי שלא מתחבר לחומר מסוג זה עדיף לו שילך לצלם מספר צילומים ובוודאי יהנה יותר. כאן אשתדל להביא את תמצית הדברים מבלי להיכנס להסברים טכניים עמוקים.

הבדיקות מבוססות על מדידת MTF : Modulation Transfer Function או פונקציית העברת האפנון. במילים פשוטות מה שנמדד הוא יכולת העברת הניגוד של העדשות הנבדקות. הסבר לגבי המושג הלא פשוט הזה תוכלו למצוא במצגת שבפוסט מס׳ 37 שלי או כאן: https://luminous-landscape.com/mtf

על מנת לפשט את הדברים, הבה נבדוק את הגרף הבא המציג את מידת השונות שנמדדה לגבי קבוצה מסויימת של עדשות זהות:

מה שאנו רואים כאן הוא שככל שמספר העדשות שנבדקו גדול יותר מידת השונות בינהן יורדת. האם זה צריך לנחם אותנו? לא בדיוק, מאחר ולא ידוע לנו אף פעם איזו עדשה נפלה לידנו, האם זאת שביצועיה קרובים לממוצע? האם זאת שביצועיה מעל הממוצע או אולי מתחת לו? מה שברור הוא שיש שונות בין העדשות השונות שעשוייה להיות גדולה או קטנה, תלוי בדגם ובגודל המדגם שנבדק.

הפוסט הראשון בסדרה מסתיים בהשוואה של מידת השונות שנמצאה בעדשות כאשר הן מסווגות לפי אורך המוקד שלהן:

ללא התייחסות ספציפית, בשלב זה, ליצרן זה או אחר אנו רואים שבאופן עקרוני עדשות רחבות זווית סובלות ממידת שונות גבוהה יותר מאשר עדשות באורכי מוקד ארוכים יותר, עד 100 מ״מ. למרות זאת, בכל אורכי המוקד נמצאו עדשות עם שונות גבוהה ועדשות עם שונות נמוכה.

למה זה בכלל מענין אותנו? בפוסטים הבאים ננסה לענות על השאלות הבאות:

1. האם עדשות מתוצרת יצרן מסויים סובלות משונות גבוהה יותר מאשר עדשות של יצרן אחר?

2. האם עדשות יקרות יותר מציגות שונות נמוכה יותר מאשר עדשות זולות?

3. האם עדשות ישנות שתוכננו לפני יותר מ-20 שנה סובלות ממידת שונות גבוהה יותר מאשר עדשות חדשות?

4. האם עדשות הכוללות ייצוב אופטי סובלות ממידת שונות גבוהה יותר מאשר עדשות ללא מערכת ייצוב מובנית?

הערה שהוספתי היום, 5.8.15: לאחר התלבטות, החלטתי לא להמשיך בסדרת הפוסטים על אחידות של עדשות מאחר ובסופו של דבר, כל המידע הרב שפרסם Roger Cicala בבלוג שלו אינו מעלה ואינו מוריד דבר. לעניות דעתי לא ניתן למשתמש הפשוט, הרוכש עדשה אחת מכל דגם להשתמש בתבונה במידע הזה. אני משאיר את הפרק הראשון וכל מי שמעונין בכל זאת לחקור לעומק את הנושא מוזמן לעשות זאת בבלוג של רוג׳ר בכתובת שלמטה. לכל מי שאולי ציפה לפרקים הבאים אתכם הסליחה.

כל הגרפים ברשות Roger Cicala מאתר http://www.lensrentals.com/blog

הצילום שלמעלה הינו חיתוך מצילום שצילם עמיקם שוב

Camera & Photo Technology

על צילום, מצלמות, טכנולוגיה צילומית וכל מה שבינהם: הבלוג של גבי גולן

קטגוריה: עדשות

115. Fujifilm X-T4, סקירה ומבחן מעשי

105. סיכום 2017: סקירת הפוסטים שפרסמתי השנה, כיווני התפתחות טכנולוגיים

83. עדשות ועצמיות 2.0, חלק ז

82. עדשות ועצמיות 2.0, חלק ו

81. עדשות ועצמיות 2.0, חלק ה

80. עדשות ועצמיות 2.0, חלק ד

79. עדשות ועצמיות 2.0, חלק ג

ככל שהצמצם פתוח יותר (מספר צמצם נמוך) יחדור יותר אור לעצמית במהלך החשיפה ולהפך

עומק שדה גדול (ימין) לעומת עומק שדה קטן (שמאל)

קטע (זום 100%) מצילום שצולם בצמצם 8. צילום: גבי גולן

אותו הצילום בצמצם 22. שימו לב לריכוך ואיבוד החדות יחסית לצילום הקודם. צילום: גבי גולן

צילום זה צולם בצמצם 2.8
צילום: סטודנטים בחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים

קטעים מאותו הצילום, כל קטע צולם בצמצם אחר. שימו לב לשינויים בחדות עם שינוי הצמצם

78. עדשות ועצמיות 2.0, חלק ב

הדגמת פעולתה של עצמית זום בשני אורכי המוקד הקיצוניים שלה: זווית הראייה משתנה בהתאם לאורך המוקד.

תנועת האלמנטים בעצמית זום מאורך מוקד של 55 מ״מ ועד 200 מ״מ

צילום בשני דגמים שונים של עדשת זום 70-200 של Nikon, במצב 200 מ״מ מאותו המרחק
מקור: gregphoto.com

Canon MP-E 65mm f/2.8 1-5x Macro Photo

צילום מאקרו ביחס הגדלה של כ- 1:1. צולם עם עצמית Micro Nikkor 105
צילום: גבי גולן

צילום נושא בעצמית רגילה (משמאל) ובעצמית Tilt-Shift (מימין).
מקור: http://cow.mooh.org

77. עדשות ועצמיות 2.0, חלק א

בול דואר שהונפק בקאטאר לזכרו של Ebn Al Haitum הידוע גם כ- Alhazen

דוגמא למצלמה בעלת עצמית קבועה שאיננה ניתנת להחלפה: Sony RX1

דוגמא למצלמה שניתן להחליף לה עצמיות: Panasonic GF-1

עצמית Zoom בעלת אורך מוקד משתנה 14.5-60 מ״מ

אוסף של עצמיות בעלות אורך מוקד קבוע (Prime Lenses) באורכי מוקד של 20,25,35,50,85,135 מ״מ

מקור: http://giphy.com

39. על אחידות של עצמיות, חלק א (ראו הערה בסוף הפוסט)

על צילום, מצלמות, טכנולוגיה צילומית וכל מה שבינהם: הבלוג של גבי גולן

ככל שהצמצם פתוח יותר (מספר צמצם נמוך) יחדור יותר אור לעצמית במהלך החשיפה ולהפך

עומק שדה גדול (ימין) לעומת עומק שדה קטן (שמאל)

קטע (זום 100%) מצילום שצולם בצמצם 8. צילום: גבי גולן

אותו הצילום בצמצם 22. שימו לב לריכוך ואיבוד החדות יחסית לצילום הקודם. צילום: גבי גולן

צילום זה צולם בצמצם 2.8 צילום: סטודנטים בחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים

קטעים מאותו הצילום, כל קטע צולם בצמצם אחר. שימו לב לשינויים בחדות עם שינוי הצמצם

הדגמת פעולתה של עצמית זום בשני אורכי המוקד הקיצוניים שלה: זווית הראייה משתנה בהתאם לאורך המוקד.

תנועת האלמנטים בעצמית זום מאורך מוקד של 55 מ״מ ועד 200 מ״מ

צילום בשני דגמים שונים של עדשת זום 70-200 של Nikon, במצב 200 מ״מ מאותו המרחק מקור: gregphoto.com

Canon MP-E 65mm f/2.8 1-5x Macro Photo

צילום מאקרו ביחס הגדלה של כ- 1:1. צולם עם עצמית Micro Nikkor 105 צילום: גבי גולן

צילום נושא בעצמית רגילה (משמאל) ובעצמית Tilt-Shift (מימין). מקור: http://cow.mooh.org

בול דואר שהונפק בקאטאר לזכרו של Ebn Al Haitum הידוע גם כ- Alhazen

דוגמא למצלמה בעלת עצמית קבועה שאיננה ניתנת להחלפה: Sony RX1

דוגמא למצלמה שניתן להחליף לה עצמיות: Panasonic GF-1

עצמית Zoom בעלת אורך מוקד משתנה 14.5-60 מ״מ

אוסף של עצמיות בעלות אורך מוקד קבוע (Prime Lenses) באורכי מוקד של 20,25,35,50,85,135 מ״מ

מקור: http://giphy.com

צילום זה צולם בצמצם 2.8
צילום: סטודנטים בחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים

צילום בשני דגמים שונים של עדשת זום 70-200 של Nikon, במצב 200 מ״מ מאותו המרחק
מקור: gregphoto.com

צילום מאקרו ביחס הגדלה של כ- 1:1. צולם עם עצמית Micro Nikkor 105
צילום: גבי גולן

צילום נושא בעצמית רגילה (משמאל) ובעצמית Tilt-Shift (מימין).
מקור: http://cow.mooh.org