119. מכסף לסיליקון: סיפור המעבר לצילום דיגיטלי בחוג לצילום במכללת הדסה, חלק ב

119. מכסף לסיליקון: סיפור המעבר לצילום דיגיטלי בחוג לצילום במכללת הדסה, חלק ב

הכינוס השני לצילום דיגיטלי, 1995: בשנת 1995 יזמתי וארגנתי את הכינוס השני לצילום דיגיטלי שאף הוא התקיים במכללת הדסה והיה הגדול והמקיף מכל הכינוסים בתחום שהתקיימו לפניו. הכינוס נמשך שלושה ימים רצופים, השתתפו בו כ-120 משתתפים בתשלום והציגו בו כל החברות המרכזיות בתחום. ציוד רב הגיע במיוחד מחו״ל לצורך הצגתו בכינוס יחד עם מספר מרצים מומחים מארה״ב אותם גייסתי באופן אישי. במסגרת הכינוס נערכו סדנאות רבות והדגמות מעשיות של ציוד חדיש. הכינוס זכה גם לאייטם בחדשות ששודרו בערוץ הראשון בטלוויזיה וסוקר גם בעיתונים מעריב, הארץ, דבר וג׳רוסלם פוסט.

העמוד הראשון של תכנית הכינוס השני לצילום דיגיטלי שהתקיים במכללת הדסה בשנת 1995: למעשה היה זה הכינוס השלישי בתחום שהתקיים בארץ אבל מאחר והכינוס הראשון לא התקיים במכללה ספרנו רק את אלו שכן התקיימו בה..
לא התאפקתי והבאתי כאן את תוכנית הכינוס… אחד הפרוייקטים המהנים ביותר שלי..

בשנת 1995 כבר היו לנו מעבדות מחשבים וציוד לסריקה, צילום והדפסה דיגיטלית כך שיכולנו לקיים סדנאות מעשיות רבות.

מעבדת המחשבים של החוג לצילום במכללת הדסה בשנת 1995. שלישי משמאל: ראש החוג אבי קליאן ז״ל. צלם לא ידוע.

בספטמבר 1996 השתתפתי באחד הכינוסים הגדולים ביותר באותה תקופה שהתמקד במדיה הדיגיטלית: Sybold San Fransisco. הכינוס נמשך 5 ימים מלאים והתאפיין בסדנאות מעשיות ממוקדות לקבוצות קטנות מצד אחד ובהרצאות לקהל גדול מאד מצד שני. במסגרת הכינוס התקיימה גם תערוכת חומרה ותוכנה מקיפה. בצילום אני עם John Henshall מרצה מאנגליה שהכרתי בכינוס. צילום: ערן שטיינברג

באותה שנה (1996) ביצענו לראשונה פרוייקט יחודי של הפקת קטלוג מודפס של תערוכת צילומי סטודנטים ממכללת הדסה, ממכללת Dun Laoghaire לאמנות ועיצוב מדבלין, אירלנד ומ-Dublin Institute Of Technology. ההדפסות הגדולות שהוצגו בתערוכה נסרקו על ידי וע״י אפי נוימן, בוגר החוג, באמצעות גב סורק מתוצרת PhaseOne שהורכב על מצלמה טכנית בפורמט "4X5. הקבצים נקלטו לקובץ עימוד שהוכן על ידנו מראש בתכנת Free Hand 5 על מחשב Mac ונשלחו ישר לבית הדפוס לצורך הדפסת הקטלוג.

גב דיגיטלי סורק מדגם PhaseOne Studio Kit II מותקן על מצלמה טכנית "4X5. מקור: Phaseone.com

בשנת 1997 הציג החוג לצילום את יכולותיו הדיגיטליות במסגרת תערוכה גדולה שעסקה בתקשורת מתקדמת בבניני האומה בירושלים. בצילום, שר המדע והטכנולוגיה דאז מיכאל איתן (מימין) מבקר בביתן המכללה בתערוכה. משמאל: רמי אסולין, מנהל אגף המשק במכללה וניר ברמן מחברת איסטרוניקס (צלם לא ידוע).

בשנת 1997 ישמנו שינויים רדיקליים בתכנית הלימודים בחוג: היקף כל הקורסים הקיימים בצילום מעשי צומצם ב-50% על מנת לפנות זמן ומשאבים לקורסים חדשים מתחום המדיה הדיגיטלית. עם זאת, הצילום ופיתוח מיומנויות חזותיות נשארו כלימודי הליבה גם בתכנית החדשה. נוספו קורסים חדשים בעיצוב גרפי, מבוא למדיה, הפקות מולטימדיה, הפקות וידאו, אמנות עכשווית, צילום אישי, ניתוח טקסטים קונספטואליים, פיתוח אתרי אינטרנט ועוד. לראשונה כללה תכנית הלימודים קורסי בחירה רבים בשנים ב+ג ולימודי עיבוד תמונה ממוחשב וטכנולוגיה של צילום דיגיטלי החלו כבר בשנה א. עקב השינויים הללו נוספו לסגל ההוראה בחוג 10 מרצים חדשים בעיקר מתחום העיצוב והמדיה הדיגיטלית.

ארכיון ממוחשב לתולדות הצילום: בחוג היה קיים ארכיון בן כ-20,000 שקופיות ששימשו כעזרי הוראה בעיקר בקורסים לתולדות הצילום. אחד הפרוייקטים הראשונים שיזמתי היה סריקה של השקופיות הפיסיות לצורך הכנת מאגר קבצים שיהיה נגיש לכל המרצים והסטודנטים ויחסוך בהמשך את הצורך לצלם מקורות מודפסים על סרטי שקופיות ולפתח את הסרטים. ענין השאלת השקופיות והדאגה להחזרת השקופיות המושאלות לארכיון ירד לגמרי מעל הפרק. גייסתי מספר סטודנטים שעבדו במהלך חופשת הקיץ בתשלום וסרקו את הארכיון. לאחר ההנגשה הדיגיטלית של החומרים השימוש בארכיון גבר מאד. בשלב השני חומרים חדשים לארכיון נסרקו או צולמו במצלמה דיגיטלית ונקלטו ישר לארכיון.

לימודי חוץ: מאחר והחוג לצילום ומדיה דיגיטלית במכללת הדסה היה חלוץ באימוץ טכנולוגיות הצילום הדיגיטלי ועיבוד התמונה הממוחשב בארץ התעורר ביקוש רב לקורסים במסגרת לימודי חוץ לצלמים. הדרכתי בעצמי למעלה מעשרה מחזורים של קורסים כאלו בהם השתתפו עשרות צלמים, צעירים ומבוגרים כאחד (המבוגר ביותר היה בן למעלה מ-80). בידי לא מעט מכתבי תודה והערכה מצלמים שנחשפו לראשונה לנושא הצילום הדיגיטלי ועיבוד התמונה הממוחשב במסגרת קורסים אלו. מאוחר יותר, לאור מצוקת המקום במעבדת המחשבים של החוג הועברו הקורסים לימי שישי בהדרכתם של יגיל צבעוני ודורון אלטרץ.

בשנת 2000 הוקם במכללה מרכז ללימודי חוץ בניהולה של ד״ר שרה הרשקוביץ. בשיתוף המרכז קיימנו קורסים יעודיים רבים, תפורים לפי הזמנה בצילום דיגיטלי ועיבוד תמונה ממוחשב. בין היתר קיימנו קורסים לחוקרים של המוסד לביטוח לאומי, לחיילי מודיעין מצה״ל ולארכיאולוגים של רשות העתיקות. כמו כן קיימנו פרוייקטים של יעוץ לארגונים שתכננו להיכנס לתחום הצילום הדיגיטלי כגון רשות העתיקות, יד ושם, מכון ויצמן למדע ומספר חברות מסחריות. עם ההכרזה על ה-iPhone הראשון בשנת 2007 פתחנו את אחד הקורסים הראשונים בארץ לפיתוח אפליקציות למערכת ההפעלה iOS.

לאורך השנים גם פרסמתי עשרות מאמרים בתחום הצילום הדיגיטלי בבטאון התאחדות הצלמים המקצועיים בישראל בירחון מסע אחר, באתר האינטרנט של החוג לצילום ובמאגר פנימי ששימש את הסטודנטים בקורסים שלי.

המעבדה שלנו לעיבוד תמונה ממוחשב הפכה לאבן שואבת לסיורים וביקורים של קבוצות של חברות ארגון הדסה מארה״ב. במסגרת הביקורים ארגנו עבור המבקרות פעילויות שונות על מנת להדגים את יכולותינו בתחום. אחת הקבוצות, שביקרה אצלנו בפורים 2000 זכתה לפעילות היתולית שאת תוצאותיה לקחו עימן המשתתפות הביתה. בתמונה הבאה שימשתי אני כדוגמן בעת תרגול תהליך הפקת הפלט הסופי:

צילום היתולי שצולם לקראת ביקור משלחת של חברות ארגון הדסה מארה״ב במכללה. היכולת לצלם צילום דיגיטלי ולהשתילו בזמן אמיתי ברקע שעוצב והוכן מראש נחשבה אז למשהו יחודי…

בשנת 1999 נכנסה לתפקידה נשיאת המכללה החדשה פרופ׳ נאוה בן צבי. שוב היה צורך לשכנע את ההנהלה בחיוניותו של החוג ובצורך המתמשך לחידוש והתחדשות בכל המובנים. לשמחתי הרבה פרופ׳ בן צבי גילתה לאורך 12 שנות נשיאותה הבנה מרובה לצרכי החוג ופעלה על מנת לאפשר לנו לשמור על מעמדנו המוביל בתחום הוראת הצילום בארץ. בתקופתה החליטה הנהלת המכללה לסגור את כל החוגים שלא יתאפשר להעבירם למתכונת אקדמית: בהתאם לכך נסגרו בהדרגה החוג למלונאות, החוג לטכנאות שיניים, החוג לקולנוע וטלוויזיה, החוג לתקשורת אינטראקטיבית והחוג לדפוס.

בשנת 2007 נפתח החוג האקדמי ארבע שנתי לקראת תואר בוגר בתקשורת צילומית לאחר שהתכנית האקדמית בהובלתו של פרופ׳ ישעיהו ניר ז״ל אושרה ע״י המל״ג. תכנית לימודים זו, לה הייתי שותף כראש התחום הטכנולוגי היתה מבוססת ברובה על תכנית הלימודים הקיימת של החוג הקיים לצילום ומדיה דיגיטלית בתוספת קורסים עיוניים חדשים ברמה אקדמית. החוג הוותיק לצילום ומדיה דיגיטלית שהכשיר הנדסאי צילום בתכנית לימודים תלת שנתית נסגר פורמלית בשנת 2011 כאשר אחרוני הסטודנטים בו סיימו את לימודיהם. בכך למעשה, נסגר בית הספר להנדסאים שפעל במכללת הדסה במשך כ-40 שנה. המכללה נקראה משלב זה בשם המכללה האקדמית הדסה ירושלים.

לאורך השנים, מעבדת המחשבים הראשונה שנפתחה בשנת 1993 ובה 10 מחשבי PC מדגם 386 הלכה ושינתה את פניה: המחשבים והציוד ההיקפי שודרגו באופן קבוע, נוספה מעבדה שנייה ובהמשך גם מעבדה שלישית שהיתה מעבדת הדפסה יעודית עם מדפסת התזת דיו באיכות צילומית ברוחב 1.10 מ׳ ובהמשך גם מדפסות אישיות להדפסות עד גודל A2. כמו כן, נוספו 15 עמדות מחשב ניידות (בתחילה עם מחשבי PC ובהמשך iMac) שיועדו לשימוש באולפן כאשר הן מחוברות למצלמות דיגיטליות.
המעבדה הרביעית, הגדולה מכולן נחנכה בשנת 2010. גם אמצעי הקלט והפלט והאפליקציות בהן השתמשנו שודרגו באופן קבוע. תחום ניהול הצבע (Color Management) בו התמחתי היה מפותח מאד אצלנו ובהתאם רכשנו ציוד מיוחד שאפשר הכנת פרופילים יעודיים לכל אמצעי הקלט, הפלט והתצוגה שהיו ברשותנו. תחום זה נכלל גם במסגרת תכנית הלימודים בקורס טכנולוגיה דיגיטלית לשנה ב שלימדתי.

בשנת 2003 נמכרו לראשונה בעולם יותר מצלמות דיגיטליות מאשר מצלמות סרט. בשלב זה עמדנו בפני השאלה האם לחייב את הסטודנטים לרכוש מצלמה דיגיטלית אישית במקום מצלמת הסרט בפורמט 120 שנדרשה מהם בעבר. עד לנקודת זמן זו, עמדו לרשות הסטודנטים מצלמות דיגיטליות להשאלה שנרכשו ע״י המכללה. על מנת לשכנע את המתנגדים יזמתי פרוייקט ניסוי: קיבלתי משמוליק אינדיצקי ז״ל מחברת הדר סוכנויות לצרכי צילום, יבואני Nikon מצלמה דיגיטלית מדגם Nikon D100 בהשאלה לשנה. המצלמה נמסרה לסטודנטית מצטיינת (אילנית קונופני) שנבחרה על ידי: היה עליה לצלם את כלל הפרוייקטים במסגרת לימודיה במצלמה זו ולהעביר אלי דו״ח בסוף סמסטר א ובסוף השנה. הניסוי הצליח מעל המצופה והחל משנת 2004 (למיטב זכרוני) נדרשו הסטודנטים לרכוש מצלמה דיגיטלית במקום מצלמת סרט. בכך למעשה כמעט הושלם המעבר מכסף לסיליקון: השימוש במעבדות הכימיות ירד פלאים וראו זה פלא: הצילום לא מת, אלא עלה כפורח והתחדש באפשרויות נוספות ובשילובים עם מדיות נוספות שרק יכולנו לחלום עליהם בעבר.

עם זאת, עדיין היתה התנגדות לסגירתן של המעבדות הכימיות, בעיקר מצידו של ראש החוג יורם להמן ז״ל. רק כאשר יורם יצא לפנסיה, ד״ר איילת כהן החליפה את פרופ׳ ישעיהו ניר כראש החוג האקדמי ויהודית גואטה מונתה לראש תחום צילום מעשי ניתן היה להשלים את התהליך האבולוציוני המתבקש: להיפרד לשלום מן הכימיקלים, מכונות הפיתוח, מכשירי ההגדלה ושאר האמצעים המיושנים שתפסו קומה שלמה. כמי שהיה שותף לתכנון המעבדות הללו בתחילת שנות ה-90 לא היססתי לרגע כאשר הוטל עלי לנהל את תהליך מכירת הציוד הישן ופינוי קומת המעבדות. נמצא קונה לכל הציוד והקומה פונתה מכל תכולתה והועברה לחזקתו של החוג למעבדנות רפואית שהקים בה מעבדות רפואיות חדישות. ואילו החוג לתקשורת צילומית קיבל לחזקתו בתמורה את השטח שהתפנה לאחר סגירתו ופירוקו של המטבח הלימודי ששכן בקרבה למתקני החוג לצילום והקים שם מתקן רב תכליתי המשמש כסטודיו לצילום, כחלל להצגת תערוכות וכו׳.

סטודנטים בחוג לתקשורת צילומית בשיעור צילום וידאו. צילום: יגיל צבעוני

בפוסט הבא, מספר 120 אמשיך בסקירת המעבר לצילום דיגיטלי בחוג לצילום במכללת הדסה

צילום ראשי: סריקה מעובדת של פרוסת סיליקון. סריקה ועיבוד: גבי גולן

118. מכסף לסיליקון: סיפור המעבר לצילום דיגיטלי בחוג לצילום במכללת הדסה, חלק א׳

118. מכסף לסיליקון: סיפור המעבר לצילום דיגיטלי בחוג לצילום במכללת הדסה, חלק א׳

בשנת 1988, לאחר שש שנות עבודה בתעשיית הצילום קיבלתי על עצמי את תפקיד מרכז החוג לצילום מקצועי במכללת הדסה. אחת הסיבות לכך היתה הבנתי שהצילום הדיגיטלי בפתח ושאין מקום טוב יותר להיות בו בשנים הקרובות מאשר בבית ספר לצילום. בנוסף לתפקיד הטכני-מנהלי לימדתי אז קורס שעסק בטכנולוגיה של צילום צבעוני. עם כניסתי לתפקיד מצאתי מחלקה לצילום שלא השתנתה הרבה מאז סיימתי את לימודי בה 11 שנים קודם לכן בשנת 1977. אבי קליאן ז״ל היה ראש החוג ועיקר תכנית הלימודים הדו שנתית הוקדש לתחום הצילום המסחרי, תעשייתי ומדעי עם נגיעות קלות גם בתחום הצילום האילוסטרטיבי שנחשב ל״אמנותי״ יותר. בחוג לא היה ולו מחשב אחד, גם לא לצרכים מנהליים וכמובן שלא מצלמות דיגיטליות, שהראשונות שבהן יצאו לשוק רק בתחילת שנות ה-90. באופן פרטי היה לי כבר החל משנת 1986 מחשב בבית ששודרג באופן קבוע עד שניתן היה לקלוט אליו צילומים סרוקים ולעבד אותם באופן פרימיטיבי עם מספר צבעים מועט.

אחד התהליכים המשמעותיים ביותר עבורי מבחינה מקצועית היה תהליך המעבר מן הצילום הכימי-אנאלוגי לצילום דיגיטלי ועיבוד תמונה ממוחשב בחוג לצילום במכללת הדסה בירושלים. מבחינתי, התהליך החל כבר בשנת 1988 והסתיים לאחר 24 שנים בשנת 2012, עם הסגירה הסופית ופירוק מעבדות הפיתוח וההדפסה בחוג. המחזור הראשון בחוג שהיה דיגיטלי לחלוטין החל את לימודיו בשנה א באוקטובר 2011. כלומר, מדובר על תהליך ארוך ומדורג בו השתנתה הטכנולוגיה הצילומית מזו המבוססת על כסף הלידי, כימיקלים ותהליכי עיבוד רטובים לזו המבוססת על סיליקון, פיקסלים וביטים. באנגלית אפשר לכנות את השינוי בשם Silver to Silicon, כשמו של הספר המתאר את נפילתה של חברת Kodak מאת John J. Larish שיצא לאור בשנת 2008. כמובן שהתהליך לא היה כרוך רק בהחלפה של טכנולוגיה אחת באחרת אלא בשינוי פאראדיגמות, אופני צריכה ושימוש, אופני המבט ועוד. בענין זה, ראו גם פוסט מס׳ 22 ופוסט מס׳ 23 בבלוג זה.

ההתייחסות לצילום כאל מדיום המתאר את ״האמת״ או את ״המצב האמיתי״ זועזעה קשות ככל שהטכנולוגיה הדיגיטלית נעשתה נפוצה יותר ויותר. גם הביטוי ״הקלות הבלתי נסבלת״ נשמע רבות בהקשר של הטכנולוגיה הדיגיטלית: רוצה לומר שאם זה קל זה לא נחשב, כי צריך לסבול, להריח כימיקלים ולעבוד קשה בדרך לדימוי הסופי הנחשק.

אחד הספרים הראשונים והטובים בנושא זה The Reconfigured Eye: Visual Truth In The Post Photographic Era מאת William J. Mitchell יצא לאור בשנת 1992 ושימש אותי כספר לימוד במסגרת הקורס בטכנולוגיה של צילום דיגיטלי שלימדתי במכללה במשך שנים רבות. כפי שנכתב באתר ההוצאה:
The Reconfigured Eye provides the first systematic, critical analysis of the digital imaging revolution. ובתרגום חופשי: לראשונה, הספר מספק ניתוח שיטתי וביקורתי למהפכת ההדמייה הדיגיטלית.

ספר חשוב נוסף מאותה התקופה (יצא לאור בשנת 1995) הוא Being Digital מאת Nicholas Negroponte. על כריכת הספר נכתב: מפת הדרכים הנמכרת ביותר להישרדות על אוטוסטרדת המידע. כל המקורות הללו, ורבים אחרים היו בתחילה קשים מאד לעיכול לכל מי שחונך על ברכי הצילום האנאלוגי הכימי, כולל צלמים וותיקים, מרצים לצילום וכמובן סטודנטים לצילום. תהליך המעבר מכסף לסיליקון היה ארוך, קשה, מתיש (אך לעולם לא מייאש!) וכרוך במאבקים במספר חזיתות כפי שאתאר להלן. המעבר לא היה כרוך רק בשינוי סוג המצלמות והכרות עם מחשבים וציוד היקפי רב אלא בפיתוח ההבנה שהצילום הינו רק סוג אחד של ביטוי חזותי שבעידן הדיגיטלי משתלב בקלות עם סוגי מדיה אחרים שיש להכירם, ללמוד אותם ולהבין את משמעותם המשולבת. גם להבנה שבפועל לאף אחד לא באמת איכפת באיזו טכנולוגיה נוצר הדימוי, כל זמן שהוא עונה על דרישות הצלם והצופה/לקוח לקח זמן לחלחל.

שאלות קשות התעוררו בענין תכנית הלימודים המתאימה וכיצד מגייסים מורים מתאימים בעלי הידע הנדרש ואיך נוהגים במורים וותיקים וטובים המתקשים או המסרבים בתוקף להסתגל למציאות המשתנה? לא פחות קשה היתה המשימה לשכנע את הנהלת המכללה להקצות משאבים רבים לטובת תהליך השינוי המתמשך שהחוג עובר.

ישיבות המורים בתקופה זו היו סוערות מאד. האמוציות כיכבו ונוצרה מחלוקת קשה בין התומכים המעטים של הצילום הדיגיטלי ואני בראשם לבין המתנגדים. היתה אפילו מרצה נחשבת מאד שטענה שביום שיכנס מחשב לבית ספר לצילום יהיה זה סופו של הצילום…

ציפור קטנה לחשה על אוזני שבמסגרת רכש מחשבים חדשים לחוג למדעי המחשב במכללה נרכש גם מחשב אחד שיועד לחוג לצילום. עד היום לא ידוע לי של מי היה הרעיון הזה אבל המידע התברר כנכון והמחשב הראשון בחוג לצילום במכללת הדסה (מדגם IBM PS/2) הותקן אחר כבוד במשרדי לקראת סוף 1988. המחשב שימש בתחילה לצרכים מנהליים בלבד ובעיקר להדפסת הודעות לסטודנטים, במקום לכתוב אותן בכתב יד… כדי להדפיס את ההודעות היה עלי לרדת קומה כשדיסקט עליו נשמר הקובץ בידי, להכניס את הדיסקט לכונן המתאים במחשב שהיה מחובר למדפסת סיכות פשוטה ולשלוח את ההדפסה. לא היתה רשת (וכמובן לא אינטרנט), כל מחשב היה עצמאי… מערכת ההפעלה היתה DOS ורק בהמשך Windows. הכתיבה עצמה נעשתה בתחילה באמצעות מעבד תמלילים פרימיטיבי בשם ״איינשטיין״, לא פחות, ובהמשך Qtext, ודגש, שהיה כבר בעל יכולות גרפיות מסויימות.

מחשב IBM PS/2 על שולחני במשרדי הראשון במכללה. שימו לב לטלפון החוגה המשוכלל…וגם לצבע השיער…
ספטמבר 1988. צלם לא ידוע

לצורך פיתוח מיומנות ואוריינות דיגיטלית כבר בשנת 1990 נדרשו הסטודנטים בחוג לעבור קורס מבוא למחשבים שניתן ע״י החוג למדעי המחשב. כמו כן, תחום הטכנולוגיה של צילום דיגיטלי נכנס בהדרגה לתכנית הלימודים והפך לקורס עצמאי, דו שנתי (בתחילה לשנים ב+ג ומאוחר יותר לשנים א+ב).

באותה תקופה עבדנו על תכנון מתקני החוג החדשים לאחר שביה״ס התיכון ע״ש סליגסברג יצא מקמפוס המכללה והתפנו שטחים נרחבים. הועמדו לרשותנו שתי קומות (כ-1700 מ״ר) ובסיוע האדריכלית דורית הוק יצרנו מחלקה חדשה לתפארת הצילום האנאלוגי-כימי שכללה גם מספר מתקנים שהביאו לידי ביטוי את תפיסתנו באותה תקופה לגבי נושא הוידאו, הפקות אור-קוליות ושילוב תחומים אלו עם הצילום. בשנת 1992 חנכנו את המתקן החדש ונכנסנו באופן מסיבי לתחום הוידאו (תחום זה הופרד בהמשך מן החוג לצילום והפך לחוג העצמאי לקולנוע וטלוויזיה שבעצמו נסגר מאוחר יותר. אולפן הוידאו המפואר שבנינו הפך לחלק מן הסדנה של החוג לעיצוב תעשייתי). העובדה שתחום הוידאו היה אלקטרוני לחלוטין (אם כי אלקטרוני-אנאלוגי בתקופה המדוברת) ולא התבסס כלל על סרטי צילום שימשה כזרז מסויים לאפשרות להתקדם לכיוון הצילום הדיגיטלי בהמשך הדרך.

בשנת 1991 כתבתי והעברתי למנהל המכללה דאז, ד״ר יעקב אמידי מסמך מפורט המתאר את החזון הדיגיטלי שלי. כשנתיים מאוחר יותר, בשנת 1993 כבר הפעלנו את המעבדה הראשונה לעיבוד תמונה ממוחשב וקלטנו את מצלמות ה-Still Video האלקטרוניות-אנאלוגיות הראשונות ומעט מאוחר יותר את המצלמות הדיגיטליות הראשונות (Kodak DCS 200), סורקים מסוגים שונים וכן מכשיר Film Recorder להדפסה אופטית מן המחשב על סרטי צילום. בהמשך קלטנו גם מדפסת צבעונית בטכנולוגיית Dye Sublimation ולאחריה גם מדפסת איכותית מסוג Fuji Pictrogrpahy. בשנים מאוחרות יותר מדפסות בטכנולוגיה של התזת דיו (Ink Jet) הפכו לכלי העבודה העיקרי להדפסות. בשנים הבאות רכשנו באופן קבוע מצלמות דיגיטליות לשימוש הסטודנטים, בעיקר מתוצרת Nikon, Fuji ו-Kodak וגבים סורקים מתוצרת PhaseOne שהורכבו על מצלמות "4X5. בין היתר, כבר בשנת 2002 היתה בידנו מצלמה מתוצרת Kodak עם חיישן Full Frame 24X36 בעל 14MP. בשנת 2008 נרכשו 15 ערכות של מצלמות Mamiya עם גב דיגיטלי בפורמט בינוני בעל 28MP.

קצב השינוי והקפו היו עצומים. מתפעול מצלמות סרט, מכשירי הגדלה, מעבדות כימיות ומכונות פיתוח היה צורך לעבור וללמוד תפעול, תחזוקה והוראת השימוש במעבדות מחשבים, תוכנה, מצלמות דיגיטליות וציוד היקפי מגוון על כל הכרוך בכך, לבנות תכנית לימודים מתאימה (ראו פוסט מס׳ 29 בבלוג זה) ולהשיג מרצים מומחים בתחום. בשנים מאוחרות יותר היו כבר לסטודנטים מחשבים ניידים אישיים וגם על כך היה צורך לתת את הדעת (אבטחת מידע, שימוש בתוכנות פיראטיות וכו׳). חשוב לציין כי בחוג לצילום, למן כניסת המחשב הראשון לחוג ועד לפרישתי מעבודה במכללה בשנת 2014 כל התקנות המחשבים וכל הציוד ההיקפי, תחזוקתם השוטפת וההדרכה נעשו ע״י צוות החוג בראשותי בלבד.

עיבוד תמונה ממוחשב: העובדה שבתחום הדפוס התחילה המהפכה הדיגיטלית מספר שנים לפני שחדרה גם לתחום הצילום הקלה עלי מאד לאור הקשרים הטובים שהיו לי עם החוג לדפוס במכללה. כבר בתחילת שנות ה-90 היתה בחוג לדפוס מערכת מתקדמת לזמנה לעיבוד תמונה ממוחשב מתוצרת Scitex, סורק באיכות גבוהה, Imagsetter לחשיפת פילמים לצורך הכנת לוחות הדפוס (חשיפה ישירה של לוח הדפוס CTP היא פיתוח מאוחר יותר) ומדפסת איכותית להגהות Iris. התחום נקרא אז ״קדם דפוס״ ובאנגלית Prepress. בדומה למה שקרה מאוחר יותר בתחום הצילום גם בתחום הדפוס החליפו תהליכי העבודה הדיגיטליים תהליכים מכניים וכימיים מיושנים ועתירי חומרים, שלבים ועבודה.

מערכת לעיבוד תמונה ממוחשב לתחום הדפוס מדגם Scitex Imager. מערכת כזאת היתה מותקנת בחוג לדפוס במכללה כבר בתחילת שנות ה-90. המחשב שהפעיל אותה היה בגודל של מקרר גדול ועלותה היתה מאות אלפי דולר. מקור: Pinterest

הגרסה הראשונה של Adobe Photoshop יצאה לשוק בפברואר 1991, רצה על מחשבי Mac בלבד ואפשרה עיבוד תמונה בשחור לבן בלבד. קיבלתי בהשאלה מחשב Mac מן החוג לדפוס במכללה והתחלתי ללמוד את התוכנה. גייסתי את דודי פוקס, מרצה מן החוג לדפוס שכבר שלט אז בתוכנה והיה למעשה המרצה הראשון שלימד עיבוד תמונה ממוחשב בחוג לצילום (אנקדוטה מענינת היא שבתו של דודי סיימה את לימודיה בחוג לצילום מספר שנים מאוחר יותר). באמצע אותה שנה יצאה לשוק תוכנה דומה שנקראה Aldus PhotoStyler שרצה על מחשבי PC. בשלב זה לקחתי על עצמי את הוראת הנושא ומאחר וטרם היתה בחוג לצילום מעבדת מחשבים השתמשנו במעבדת PC של החוג לדפוס כאשר למחשב של המרצה מחובר לוח LCD בשני צבעים בלבד, סגול וצהוב, שהיה מונח על מטול שקפים (ויוגרף) כמקור אור. בשנת 1993, כאשר פתחנו את מעבדת המחשבים הראשונה בחוג לצילום (עם 10 מחשבים) היתה כבר גרסה צבעונית של פוטושופ ל-PC. תוך זמן קצר מצאתי את עצמי מעביר שיעורים למספר קבוצות רב בשבוע דבר שהתברר במהרה כלא מעשי. גייסתי מבחוץ מרצה נוסף, אבי שטראוך, שכבר הכיר את התחום. בהמשך בחרתי להתמקד בנושא הטכנולוגי והעברתי את הוראת קורסי עיבוד התמונה ליוסי גלנטי (שהיה סטודנט שלי בחוג), יונתן סיארה ודורון אלטרץ.

כינוסים, תערוכות וביקורים בבתי ספר לצילום בחו״ל: בתקופה ההיא השתתפתי בכנסים מקצועיים רבים ובתערוכות, באירופה ובארה״ב ואף ביקרתי במספר בתי ספר לצילום באנגליה, גרמניה, הולנד וארה״ב, הכל כדי ללמוד כיצד מתבצע השינוי במקומות אחרים. את המסקנות והלקחים מאותם ביקורים יישמתי במהירות במכללה, בתמיכתם של ראש החוג אבי קליאן ז״ל ומנהל המכללה ד״ר יעקב אמידי.

שינויים אלו היו לצנינים בעיני חלק ניכר מסגל ההוראה. מתנגדי השינוי הכריזו על מרד וגרמו לפיטוריו המבישים של ראש החוג. את ראשי, משום מה לא דרשו…במקומו של אבי קליאן מונה לתפקיד ראש החוג יורם להמן ז״ל, במטרה מוצהרת לעכב ככל שניתן את הטמעת הצילום הדיגיטלי בתכנית הלימודים בחוג. אולם, למרבה הפלא יורם הבין די מהר לאן נושבת הרוח וביחד הבאנו את החוג לפתחו של עידן חדש: שם החוג שונה לצילום ומדיה דיגיטלית ובעקבות התכנית שלנו גם תכנית הלימודים הרשמית של המכון הממשלתי להכשרה טכנולוגית שונתה בהתאם. כלומר גם שאר בתי הספר לצילום שהכשירו הנדסאי צילום (המכללה לצילום בקריית אונו והמחלקה לצילום במכללת ספיר) אימצו למעשה את תכנית הלימודים שפותחה אצלנו. בנוסף, הקמנו ועדה שכללה גם מומחים חיצוניים ובעזרתם הוספנו לתכנית הלימודים נושאים כמו פיתוח תכניות מולטימדיה ועיצוב אתרי אינטרנט. המרצה הראשונה לעיצוב אתרי אינטרנט בחוג היתה בוגרת החוג יהודית אילני, ואילו תחום המולטימדיה הופקד בידיו של משה קן, מרצה מבצלאל, המלמד בחוג עד היום ואף כיהן בעבר כראש החוג.

בשנת 1989 התקיים בהרצליה הכינוס הראשון לצילום אלקטרוני לצלמים בישראל. הכינוס אורגן ע״י התאחדות הצלמים המקצועיים בישראל בשיתוף עם התאחדות הצלמים בארה״ב PP of A. בכינוס הרצו מרצים מארה״ב שהיגיעו במיוחד ואיתם ציוד חדיש, בעיקר מתוצרת Kodak שטרם נראה בארץ עד אז. Abe Orlick מן ההתאחדות האמריקאית ושמוליק אנגלשטיין ז״ל (מנהל מעבדת הצילום במכון ויצמן למדע ומרצה במכללת הדסה) מן ההתאחדות הישראלית יזמו את הכינוס החשוב וההיסטורי הזה.

משתתפי הכינוס הראשון לצילום אלקטרוני בישראל, שהתקיים בהרצליה בשנת 1989. צלם לא ידוע

בשנת 1993 התקיים הכינוס השני, גם הוא בשיתוף PP of A, הפעם במכללת הדסה בירושלים. בכינוס זה נחשפנו בפעם הראשונה למצלמה הדיגיטלית המסחרית הראשונה מתוצרת Kodak שנקראה DSC 100.

בשנת 1994 כבר הוצגו לראשונה עבודות נבחרות של סטודנטים בחוג בתערוכת Photokina בקלן, גרמניה. העבודות נסרקו, עובדו והודפסו באופן דיגיטלי והוצגו בביתן התצוגה של חברת Agfa. בצילום: אהרון חמילבסקי, מדריך בחוג ואני לפני תצוגת עבודות הסטודנטים בביתן Agfa (צלם לא ידוע):

באפריל 1994 נשלחתי מטעם המכללה לסבב הרצאות של שלושה שבועות בסניפי ארגון הדסה בחוף המזרחי בארה״ב. בין היתר הצגתי את החזון הדיגיטלי של החוג ואת המשמעויות הכספיות של תהליך המעבר מכסף לסיליקון בפני הנהלת הארגון בבית הדסה בניו יורק.

מאחר ותכנית הסבב כללה גם הרצאה בסניף רוצ׳סטר, ניו יורק, ניצלתי את ההזדמנות וביקרתי ב-RIT, האוניברסיטה בה למדתי בשנים 1978-1981 (ראו פוסטים מספר 112, 113, 114 בבלוג זה). נפגשתי עם מספר מרצים שלי לשעבר ועם פרופ׳ Doug Rae מי שהיה אחראי במידה מרובה להטמעה של הצילום הדיגיטלי, עיבוד התמונה הממוחשב וההוצאה לאור השולחנית המודפסת והאלקטרונית בתכניות הלימודים לצילום שם. כמובן שאי אפשר להיות ברוצ׳סטר בלי לבקר גם בחברת Kodak: ואכן עברתי השתלמות מרוכזת במרכז ההדרכה של החברה על כל המערכות והמוצרים העדכניים לאותה תקופה.

אני, עם פרופ׳ Doug Rae ופרופ׳ Bob Kayser בעת ביקורי ב-RIT, אפריל 1994

בפוסט הבא, מספר 119, אמשיך בסקירת המעבר לצילום דיגיטלי בחוג לצילום במכללת הדסה

תמונה ראשית: קטע מתוך כריכת הספר The Regonfigured Eye

23. על טכנולוגיה, חברה וצילום. (חלק ב)

23. על טכנולוגיה, חברה וצילום. (חלק ב)
כאשר טכנולוגיה מסויימת קיימת, ניתן לאמץ אותה ולהציגה לשימוש חברתי בדרכים קיימות וחדשות. לדוגמא: מגוון השימושים של  הסמארטפון.
אולם, עפ״י ויליאמס (1974), אין בטכנולוגיה עצמה דבר שיקבע את מיצובה החברתי והשימוש בה. עפ״י תאוריית הפעפוע (Diffusion) של רוג׳רס (1983) חדירה של המצאה הוא תהליך המתרחש לאורך זמן בתוך מערכת חברתית. אנשים שונים מאמצים טכנולוגיה מסויימת בזמנים שונים ומסיבות שונות.
כל טכנולוגיה חדשה גורמת להצגת שימושים חדשים ולפעמים בלתי צפויים יחד עם התנגדות עזה: הכלכלן ג׳ון מיינארד קיין אמר כי הקושי הגדול בעולם אינו לגרום לאנשים לקבל רעיונות חדשים אלא לגרום להם לזנוח את הרעיונות הישנים.
טכנולוגיות חדשות מתפתחות בהקשרים מעניינים יחד עם אופני ייצור, צריכה ושימוש ותורמות לשינויים בדפוסי התנהגות של קהילות ויחידים כאחד. לעיתים ההשפעה היא שלילית, כפי שניתן לראות בסרטון הבא:
 http://youtu.be/8utmHAaGwvU
 השפעת הצילום: הצילום הופיע כחלק ממקבץ של המצאות וחידושים טכנולוגיים באמצע המאה ה-19. רוב האלמנטים של הידע הטכנולוגי הכרוך בצילום היו ידועים זמן רב לפני המצאתו ב- 1839 ע״י דגר וטלבוט כך שהשאלה המרכזית היא לא מי המציא את הצילום אלא מדוע שטח זה נעשה פעיל כל כך במחקר ובגילויים חדשים דווקא באמצע המאה ה-19?
כפיתוח טכנולוגי, היה הצילום מיד עם המצאתו נושא לויכוח באשר להשפעתו החברתית והאסתטית. מאחר והצילום נתפש כאמצעי המסוגל ״לתפוס״ את המציאות בדיוק רב ע״י אמצעים מכניים, ללא ה״אפלייה״ הסלקטיבית של העין האנושית וידו של הצייר וללא הלהט היצירתי של האמן הוא נחשב בתחילת דרכו כנופל אל מחוץ לתחום האמנות. פוקס טלבוט כינה את הצילום ״העיפרון של הטבע״ ואת הדימויים שיצר ״רישומים פוטגניים״ (PhotoGenic Drawings). נראה שהתכוון לכך שהצילום הוא סוג של אמנות שימושית לפחות באותה מידה שהוא תהליך מכני, אופטי וכימי. אולם יש לזכור כי בתקופה ההיא הרישום נחשב לשימושי יותר מאשר אמנותי ואם כך, כנראה שטלבוט התכוון רק לומר שהצילום הינו תחליף טוב לרישום האינפורמטיבי.
העיתון הצרפתי La Lumiere פרסם באותה תקופה מאמרים על צילום בהם התייחסו הכותבים לצילום גם כמדע וגם כאמנות. בתגובה, כתב Baudelaire  בשנת 1859 כי אם יורשה הצילום להחשב כפעילות אמנותית הוא יגרום בתוך זמן קצר להשחתת האמנות בכלל. בעיניו תפקידו היחיד של הצילום היה לתמוך בסקרנות האינטלקטואלית ותו לא. Picture1 ומה היתה דעתם של הצלמים? חלקם קיבלו את העובדה שצילום שונה מאומנות וביקשו לגלות מהן תכונותיו המיוחדות של המדיום. אחרים הצביעו על כך שהצילום הינו יותר מאשר רישום מדוייק ומכני של המציאות ושניתן ״לטפל״ בצילומים ולעשותם דומים לציורים ובכך לקרב את הצילום לאמנות.
הצילום הציורי (Pictorial Photography)  ניסה מ- 1850 ואילך ״להתגבר״ על הדיוק המאפיין את הצילום ועל המכניות שבתהליך יצירת הדימוי הצילומי. האפקט הציורי הושג ע״י טשטוש הדימוי, צילום נושאים בעלי משמעות אלגורית (כמו נושאים דתיים) או ע״י שריטת הצילום ויצירת מיני כתמים וסימונים על הצילום הסופי כדי ליצור תחושה של ציור על קנבס. מאידך, היו צלמים שחגגו את הישירות של הצילום הפשוט והלא מטופל. צלמים אלו התענינו ביכולתו של המדיום לספק תאורים מדוייקים של העולם החזותי. אותו תהליך מכני תעשייתי של שעתוק, שתועב ע״י שוללי הצילום נתפש ע״י צלמים אלו ותומכיהם כמדיום בעל יכולת רישום מדוייקת יחד עם דרגה מסויימת של בקרת איכות ושליטה של הצלם.
וכך מתחיל הצילום להופיע כאמצעי הנפוץ והחשוב ביותר של תקשורת בעידן התעשייתי: תוך 18 שנה מיום שהומצא כבר כתבה אליזבת איסטלייק (1809-1893, סופרת, מבקרת אמנות והיסטוריונית בריטית) על יישומיו החברתיים של הצילום וצפתה שיהיה נגיש לבני כל המעמדות: ״זהו סוג של תקשורת דמוקרטית, זמינה לכולם״ (איסטלייק, 1857). 
ב-1923 כותב לסלו מוהולי-נאג׳י, אמן באוהאוז הונגרי: ידיעת הצילום חשובה ממש כמו ידיעת האלף-בית. חסר ההשכלה של העתיד יהיה בור בשימוש במצלמה ובעט כאחד״.
בעשור הראשון של המאה העשרים נעלמו הפיקטוריאליסטים ואיכויותיו של הצילום הישיר כבשו את הבמה. המודרניזם תמך בצילום כצורה של אמנות: הצילום התקבל כסוג של מסמך (Document) בעל אמינות. מגזינים כ- Life ו- National Geographic שמו דגש על צילום העיתונות והצילום התעודי הישיר (Photo Journalism) ונתנו בכך דחיפה משמעותית ביותר למיצובו של הצילום כמסמך.
ואז, כאשר הצילום כבר מוכר ומקובל כאמנות וכמסמך מהימן כאחד הכל חוזר על עצמו: בתחילת שנות ה-90 של המאה העשרים טכנולוגיה חדשה מציבה אתגרים בפני הצילום הכימי המסורתי: הצילום הדיגיטלי ויכולת העיבוד הממוחשב סוחפים שוב את הצילום למערבולת של ויכוחים לוהטים בדיוק כפי שהיה באמצע המאה ה-19. נכון? לא נכון? זה צילום? זה לא צילום! זהו רק כלי אחר או שזהו תחום עצמאי, נפרד ושונה בעל שפה חזותית משלו?
זה טוב? זה רע? זה בכלל נחוץ או שזה מיותר? האם הצילום המוכר מת או אולי רק השתנה?
חוקרים רבים עסקו ועוסקים בשאלות אלו בלהט רב והדעות, גם כיום, עדיין חלוקות. לגבי דור הצלמים שלפני אמצע שנות ה-80 השינויים שהביאה הטכנולוגיה הדיגיטלית נתפשו כמאיימים, בדומה לאיום הצילום על הציור באמצע המאה ה- 19.
והתשובות? יש לזכור כי בראייה היסטורית, התנגדות של מעטים לטכנולוגיה חדשה מעולם לא הביאה לחיסולה. הכללות והפשטות על בסיס ידע חלקי רק גורמות נזק. יש להביא בחשבון את הקונטקסט ההיסטורי והתרבותי של השינויים הטכנולוגיים על מנת לפרשם נכון. כיום, הדעה המקובלת היא כי האמצעים הדיגיטליים הינם כלים נוספים בארגז הכלים של הצלם. עם זאת, כלים אלו מאפשרים יכולות חדשות ומשפיעים על פיתוח השפה החזותית ועל השיח התרבותי בהווה.
 נבדוק כעת את משמעותו של הצילום הדיגיטלי כחידוש טכנולוגי אך תחילה נתייחס למושג ״חדשנות טכנולוגית״: חדשנות (טכנולוגית ואחרת) הוא תהליך בו יזמים הופכים הזדמנויות לרעיונות שימושיים ושיווקיים. חדשנות היא הרבה יותר מאשר ״רעיון טוב״. קיימים מספר סוגים של חדשנות טכנולוגית: בכולם טכנולוגיה חדשה דוחקת את רגלי הקודמת:
 1. חידוש/שיפור טכנולוגי: פיתוח שיטתי של מוצר או שרות כך שיענה לצרכי נישות חדשות או שווקים חדשים או דרישות רגולטוריות (כמו תקנות להקטנה ומניעה של זיהום אויר). זהו תהליך אבולוציוני בעל תוחלת חיים קצרה. לדוגמא, המכונית הראשונה המונעת בקיטור הושקה בשנת 1801.
ב- 1885 הומצא מנוע השריפה הפנימית שהביס את מתחריו וקיים עד עצם היום הזה. ב-1900 היו 40% מכלי הרכב מונעים בקיטור, 38% במנוע חשמלי ו-22% במנוע בנזין. חיי מנוע הבנזין יגיעו כפי הנראה לסיומם במהלך המאה ה-21 והוא יוחלף ע״י מנוע מימן או מנוע חשמלי או טכנולוגיה שטרם הכרנו. ושוב, כוחה של תחזית: בשנת 1902 העריכו בחב׳ מרצדס-בנץ שפוטנציאל שוק המכוניות הגלובלי הוא כמליון מכוניות. כבר בשנת 1920 מכרה פורד לבדה 8 מיליון מכוניות…
 2. שינוי טכנולוגי: מושג לא ע״י שיפורים הדרגתיים של המוצר אלא ע״י אימוץ ״תת טכנולוגיות״ חדשות. דוגמאות: השיא העולמי בקפיצה במוט היה 3.74 מ׳ בסוף המאה ה-19 (מוט עץ), 4.77 מ׳ בשנות ה- 40 (מוט במבוק), 6.15 מ׳ בשנות ה- 80 (מוט מסיבים סינטטיים). או: מטלפונים נייחים לטלפונים ניידים סלולאריים, משעונים מכניים לשעונים אלקטרוניים ודיגיטליים, השעון של אפל וכו׳.
 3. מהפיכה טכנולוגית: שינוי שתוצאותיו הרבה יותר דרמטיות מאשר חידוש/שיפור או שינוי טכנולוגי. בד״כ מדובר בפריצת דרך מחשבתית הקשורה יותר לחזון טכנולוגי מאשר בדיסציפלינה עצמה. לדוגמא: 1790, הטלגרף האופטי: בצרפת הוקמו 556 ממסרים בעלי זרועות ארוכות מתקפלות שהעבירו 20 תווים בדקה (בדומה לשימוש בדגלים). 1858: הטלגרף האלקטרומגנטי פעל במהירות של 2000 תווים בדקה (25 שנה לאחר המצאת הממסר החשמלי). דוגמא נוספת: המטוס: 1903, טיסת הבכורה של האחים רייט. 1903-1945: מטוסים המונעים ע״י מנועי בוכנה. 1945 ואילך: שליטה מוחלטת של מנועי הסילון (קונספצייה שונה, ביצועים עדיפים בהרבה). טכנולוגיות מסוג זה גורמות לשיבוש (Disruption) בתעשייה ולכן נקראות טכנולוגיות משבשות (Disruptive Technologies). Picture1  טכנולוגיות משבשות הן טכנולוגיות הגורמות למהפיכה.
קצב ההטמעה של טכנולוגיות אלו הולך ומואץ מסוף המאה ה- 19
 מהם המאפיינים של מהפיכה טכנולוגית בתחומי המדיה?
 1. טשטוש הגבולות בין מקצועות ההפקה השונים (צלם, מעצב, מדפיס, בונה אתרים, יוצר סרטים וכו׳)
2. התחזקות הבלתי מקצועיים (לכל אחד יש מצלמה ומחשב)
3. תחרותיות בין ענפים שלא היו בתחרות קודם לכן (חברות אלקטרוניקה כמו סוני וסמסונג מתחרות בחברות צילום כמו ניקון)
4. יצירת בריתות עסקיות לא מקובלות
5. ירידה ניכרת בעלויות חומרי הגלם וההפקה
6. קיצור תהליך ההפקה
7. פיתוח יישומים חדשים הניתנים לביצוע בקלות באמצעות הטכנולוגיה החדשה
 אז האם הצילום הדיגיטלי הוא מהפיכה או חידוש טכנולוגי?
ניתן לסכם ולומר כי הצילום עובר מהפיכה מאחר והתופעות המתרחשות בו עונות לקריטריונים של מהפיכה טכנולוגית. אולם, מאחר ומהפיכה זו מתרחשת על פני תקופה ארוכה שטרם הסתיימה ומאחר והצילום  הדיגיטלי מבוסס על מספר טכנולוגיות שלובות: חיישני התמונה האלקטרוניים, מחשבים ותוכנות לעיבוד תמונה, צגים, מקרנים, אמצעים לאחסון מידע דיגיטלי, האינטרנט והרשתות החברתיות ושלל הטכנולוגיות הקשורות בסמארטפונים המדובר ב״מהפיכה מתפתחת״, אבולוציונית יותר מאשר רבולוציונית.
 שאלות שממחישות את הנ״ל: מה קרה לחברות הצילום הגדולות של העבר: אגפא, קודאק, פולארויד, מינולטה ועוד?
מי הן חברות הצילום הגדולות כיום? קנוןֿ,  HP, ניקון, סוני, אפל, אדובי, מיקרוסופט, אפסון, סמסונג,
וגם, אם תרצו או לא גוגל ופייסבוק…
 ולסיכום, הבה נבדוק מדוע הצילום הדיגיטלי הצליח:
 א. הוא מאפשר היזון חוזר (Feed Back) וסיפוק מידי
ב. מאפשר פעולה אוטומטית לחלוטין יחד עם אפשרות לשליטה ידנית מלאה (תלוי במצלמה)
ג. פעולה לא סדרתית
ד. מאפשר שיתוף והפצה פשוטים, מהירים וחינמיים
ה. אפשר לייצר מצלמות קומפקטיות מאד בהתאם לצורך (MF, DSLR, Mirrorless, compact, Smartphone)
ו. מחיר נמוך יחסית, יחס עלות תועלת משתפר בהתמדה, אין הוצאה על מתכלים (פרט להדפסה)
ז. איכות גבוהה, ניתנת להתאמה למטרה, מגוון רחב של אביזרים
ח. אפשרויות רבות להדפסה, תצוגה והקרנה. שילוב פשוט עם מדיות אחרות
ולמי שחשב שהמרוץ נגמר, הנה רשימה חלקית של טכנולוגיות צילום חדשות שחלקן כבר נמצאות בשימוש:
*Metadata
*Smart Light
*Raw Post Workflow
*Augmented Realty
*High Speed
*Advanced CMOS Sensors
*Photo/Video Convergence
*Robotic Capture
*Total Recall
*Motion Flow Computing
*Browsing and Searching
*DIY Cameras
*HDR
*3D Capture
*Stereo and Range
*Reflectance Field Capture
*Planoptic Capture
*Biometrics
*Machine Vision
*Segmentation and Matting
*Compositing
*Image Based Rendering
*Photo Sharing
*Computational Photography
*Compressive Sensing
 מקווה שלא התעייפתם…
הערות, שאלות והצעות יתקבלו בברכה.
 גבי
 
הסרטון מתוך אתר TED
התמונה שבראש הפוסט הינה צילום שלי של Place Matt ישן של חב׳ Bronica  ז״ל שברשותי