94. על סרטי צילום וניירות צילום, חלק א: סרטים שחור לבן

94. על סרטי צילום  וניירות צילום, חלק א: סרטים שחור לבן

עם כל הדיבורים על תחיית הביקוש לסרטי הצילום בזמן האחרון (שהיגיע לשיאו לפני מספר שבועות עת Kodak הכריזה על כך שבסוף 2017 תחזיר לחיים את סרט  השקופיות Ektachrome אותו חיסלה בשנת 2012) חשבתי לנכון לכתוב פוסט על סרטי הצילום לסוגיהם השונים, כיצד הם בנויים, כיצד הם מגיבים לאור ואיך לעזאזל מפתחים אותם. אז לקחתי נשימה עמוקה, עצמתי עיניים וחזרתי אחורה בזמן לימי הצילום ה״אנאלוגי״ העליזים: ימי חדרי החושך, ריחות הכימיקלים, הסרטים שנחשפו לאור בטעות, הסרט שלא התגלגל במצלמה כראוי, הניירות שנתקעו במכונת הפיתוח, הכימיקלים שנזלו, שהזדהמו והסרטים שהלכו לאיבוד בדרך אל או מן המעבדה וכן, גם האושר שהרגשנו כאשר לאחר כל מסכת הייסורים הזאת התקבל סוף סוף דימוי שאהבנו. אישית אינני מתגעגע לכל אלו (למעט אולי ענין האושר) אבל לטובת מי שכן (כל אחד והתענוגות שלו) ולטובת הדור הצעיר שלא יודע מה זה סרט צילום ומה זה מפתח ולמה צריך למסגר שקופיות הנה קצת מידע. וכן, תעירו אותי כאשר יוחזר לשוק סרט ה-Kodachrome המיתולוגי, (שהשמועות אומרות ש-Kodak בודקת את ה״היתכנות״ להחזיר גם אותו לחיים) אולי בשבילו אסכים לשים בצד את המצלמה הדיגיטלית שלי… תוכלו גם לחזור לפוסט מס׳ 58 בבלוג זה על מנת להבין מדוע אין באמת שום צורך אמיתי לצלם בסרטי צילום.

קצת היסטוריה: בשנת 1839 מפתחים צרפתי אחד (Daguerre) ואנגלי אחד (Fox Talbot) שני תהליכים שאפשרו לראשונה צילום של נושא ויצירת דימוי שלו על חומר רגיש לאור. מבלי להיכנס לפרטים, התהליך שפיתח Talbot הוא זה שפיתוח ושיפור שלו ע״י אנשים רבים לאורך 178 שנים הביאו את הצילום הכימי-אנאלוגי לרמתו הנוכחית. עד שנת 1935 הצילום הצבעוני כמעט שלא היה קיים. בשנה זו היציגה Kodak את סרט ה- Kodachrome ומאוחר יותר פותחו גם תהליכי נגטיב-פוזיטיב צבעוניים שתפסו את מקומו של השחור לבן. בפוסט מס׳ 27 סקרתי את ההיסטוריה הטכנולוגית של הצילום ואת תקציר תולדות הצילום ניתן למצוא כאן.

פיתוחו של הצילום האלקטרוני-דיגיטלי הוא מאוחר הרבה יותר כאשר את ראשיתו של הצילום האלקטרוני-אנאלוגי ניתן לציין בשנת 1928 עם פיתוחה של הטלוויזיה. את פיתוחו של הצילום האלקטרוני-דיגיטלי ניתן לציין בשנת 1975 ואת כניסתו הממשית לשוק בראשית שנות ה-90. בשנת 2003 נמכרו לראשונה יותר מצלמות דיגיטליות ממצלמות סרט ומאז חווה הצילום הכימי-אנאלוגי נסיגה שהביאה כמעט להעלמותו. כעת מדברים על עליית הביקוש לסרטי צילום. ייתכן, אולם כפי שלא נחזור לנסוע בכרכרות רתומות לסוסים ולהשתמש בטלפון עם חוגה לא נראה לי שכולנו נחזור לצלם בסרטי צילום. ובכל זאת…

עקרון פעולה: כל תהליכי הצילום הכימי-אנאלוגי (ובהמשך נבין למה בדיוק הכוונה בביטוי זה) מבוססים על תרכובת של כסף, מתכת שתכונותיה המיוחדות מאפשרות לה להגיב עם יסודות מקבוצת ההלוגנים (ברוב המקרים מדובר על כלור, יוד וברום). התרכובת נקראת כסף הלידי, והמאפיין העיקרי שלה הוא רגישות לאור. הכסף ההלידי מעורבב עם ג׳לטין מיוחד ונוצרת אמולסיה צילומית. האמולסיה הזו מצופה בשכבה דקה על בסיס פלסטי בגדלים שונים ומתקבל המוצר המסחרי הנקרא סרט צילום. הסרט מגיע באריזה אטומה לאור והוא חייב להיות מוגן מאור עד שלב החשיפה במצלמה וגם לאחריה עד לסיום שלב הפיתוח. כמעט כל תהליך הייצור של סרטי הצילום מתבצע בחושך מוחלט!
בעבר,העסיקה Kodak עובדים עוורים רבים במפעליה, להם לא היתה כל בעיה להסתגל לעבודה רצופה בחושך. קראו כאן על הסכנות המקצועיות הכרוכות בעבודה זו.

לסרטי נגטיב שחור לבן מרווח חשיפה רחב ולכן גם מרווח הטעות בחשיפה הוא רחב בהתאם. עדיין, כדי לקבל את האיכות המירבית יש לדייק בחשיפה. חשוב לזכור שבצילום אנאלוגי לא ניתן לראות את הדימוי מיד לאחר החשיפה ולכן איכותה תתברר רק לאחר הפיתוח! הכלל הוא, כפי שקבע Ansel Adams: חשוף לפי הצללים, פתח לפי הבהירויות (Expose for the shadows, Develop for the highlights). הרעיון הוא לחשוף את האזורים הכהים בנושא כך שירשמו על הסרט מאחר והם יופיעו כבהירים על הסרט לאחר הפיתוח.

במצלמה חשוב להקפיד על שני דברים עיקריים: כיוון ערך ה-ISO המתאים לפי הוראות השימוש וטעינה נכונה של הסרט במצלמה: יש לוודא שהסרט טעון נכון אחרת בסוף הצילומים יתברר לכם שצילמתם ״על ריק״ וחבל. במצלמות בהן העברת הסרט ממסגרת למסגרת היא ידנית יש לגלגל את הסרט חזרה לקסטה עם סיום הסרט ולא לפתוח את גב המצלמה לפני שברור שגלגול הסרט הושלם. במצלמות בהן העברת הסרט חשמלית גלגול הסרט חזרה יתבצע לרוב באופן אוטומטי עם גמר הסרט. במצלמות 120 יש לוודא טעינה נכונה וכן לגלגל את הסרט קדימה עד הסוף עם סיום הסרט ולהדביק את קצהו באמצעות המדבקה המצורפת. ולמי שרוצה להתמודד עם צילום בפורמט גדול, "4X5, ההתמודדות עם טעינת דפי הסרט בקסטות, פריקתן לאחר הצילום וטעינתן במיכל הפיתוח היא מיומנות מתסכלת למדי…

תגובה לאור: בניגוד לתגובה הליניארית של חיישן התמונה האלקטרוני לאור, התגובה של סרטי הצילום לאור היא לוגריתמית.

picture1

עקומת היענות (Characteristic Curve) של סרט צילום שחור לבן,
המתארת את ההשחרה (הציר האנכי) לעומת החשיפה (הציר האופקי)
שימו לב לניגוד (שיפוע) הנמוך, לצפיפות המינימלית הגבוהה יחסית
ולצפיפות המירבית הנמוכה יחסית

יצירת הדימוי: בחשיפה מבוקרת במצלמה, בכל צבר גרגרי כסף הלידי שבאמולסיה נוצר שינוי בלתי נראה לעין. אוסף השינויים הללו על פני כל מסגרת הצילום נקרא דמות סמויה (Latent Image). על מנת להפוך את הדמות הסמויה לדמות נראית יש להעביר את הסרט תהליך כימי הנקרא תהליך הפיתוח שבסופו הדמות הסמויה מכסף הלידי שנחשף לאור הופכת לכסף מתכתי שצבעו שחור. ככל שאזור מסויים בסרט נחשף ליותר אור מתקבלת שכבה עבה יותר של כסף מתכתי באותו אזור. שכבה עבה של כסף מתכתי עוצרת יותר אור (בזמן הצפייה או בזמן ביצוע הגדלה או סריקה) מאשר שכבה דקה וכך ניתן לייצג את הבהירויות המקוריות שהיו בנושא שצולם באמצעות שכבות בעובי משתנה של כסף מתכתי.

picture1

תהליך הפיתוח הצילומי החל מן הכסף ההלידי הרגיש לאור
ועד דמות הכסף המתכתי הקבועה

תהליך הפיתוח הוא תהליך כימי המתרחש בפאזה נוזלית והתוצאה שלו היא אנאלוגית, כלומר רציפה ומסוגלת לייצג (לפחות באופן תאורטי) אין סוף בהירויות. בצילום דיגיטלי תחום הבהירויות מוגבל מאחר ועל מנת לעבד דימוי אלקטרוני במחשב אנו חייבים להגביל את תחום הבהירויות: מחשבים אינם מסוגלים לטפל במידע אין סופי. בפועל, תחום הבהירויות המוגבל וידוע מראש בצילום הדיגיטלי הוא רחב במידה שאיננה פוגעת באיכות הדימוי.

חומרי הפיתוח: שני החומרים העיקריים בתהליך הפיתוח הם המפתח (Developer) והקובע (Fixer). תפקיד המפתח  להגביר את הדמות הסמויה ולגרום לכך שכל צבר גרגרי כסף הלידי שנחשפו לאור יהפכו לכסף מתכתי. שני המרכיבים הכימיים העיקריים המשמשים לצורך זה הם Hydroquinon ו- Metol, כאשר יחד עם חומרי הפיתוח נמצאים בתמיסת הפיתוח חומרים נוספים כמו נוגדי חמצון, מווסתי חומציות ועוד. תהליך הפיתוח מתרחש בסביבה בסיסית (אלקלית) בלבד. מבחינה כימית תהליך הפיתוח הוא תהליך חמצון-חיזור שבמהלכו הכסף ההלידי מתחזר לכסף מתכתי ואילו חומר הפיתוח מתחמצן והופך לבלתי יעיל. המפתח רגיש לנוכחות חמצן ולכן יש לשמור אותו במיכל אטום וללא אוויר.

תהליך הפיתוח הינו תלוי זמן, טמפרטורה וניעור (הניעור דרוש כדי שחומר פיתוח טרי יגיע לכל אזורי הסרט בזמן הפיתוח וכן על מנת להסיר מפני הסרט בועיות אוויר המפריעות לתמיסת הפיתוח לחדור לאמולסיה). קיימים סוגים שונים של מפתחים: ניגודיים יותר או פחות וכאלו היוצרים גרעין עדין או גס יותר בסרט הצילום. הנה קישור לטכניקת פיתוח לא שגרתית ״Stand״.
לאחר סיום תהליך הפיתוח שופכים את המפתח ועוצרים את תהליך הפיתוח באופן כימי ע״י הורדת רמת ה-pH הגבוהה באמצעות חומצת חומץ מדוללת (עוצר, Stop Bath). בשלב זה נמצאים באמולסיה גם כסף מתכתי באזורים שנחשפו לאור וגם כסף הלידי רגיש לאור באזורים שלא נחשפו לאור. הקובע (Fixer), המבוסס על נתרן או אמוניום תיו-סולפט (ידוע בשם Hypo) הופך את הכסף ההלידי שלא נחשף לתרכובת מסיסה במים המוסרת בשלב השטיפה. לאחר הקביעה והשטיפה מתקבלת דמות הכסף המתכתי בצורת תשליל, נגטיב: האזורים הבהירים בנושא כהים בתשליל ואילו האזורים הכהים בנושא בהירים בנגטיב.

picture1

תהליך העיבוד המלא של סרטי צילום שחור לבן נגטיביים
מקור: Wikipedia

מדריך מצויין לפיתוח שחור לבן ביתי ניתן למצוא באתר BHPhotovideo.com

באתר B & H מופיעים 111 סוגים של נגטיבים שחור לבן בפורמט 135 ו-120, בעיקר מתוצרת Kodak ,Ilford ו-Fuji וכן 51 סוגים של דפי סרט (Sheet Film) בפורמטים שונים. כמו כן ניתן להשיג מגוון כימיקלים ואביזרים לפיתוח (ראו בהמשך) . חשוב להביא בחשבון את המחיר הכלכלי: כל חומרי הצילום האנאלוגי הם מתכלים וחד פעמיים, הן סרטי הצילום והן הכימיקלים (אפשר לעשות בכימיקלים שימוש חוזר בתנאים מסויימים אולם בסופו של דבר יהיה צורך להחליף אותם) ולכן לכל חשיפה יש עלות לא קטנה.

גורמי האיכות העיקריים של סרטי צילום שחור לבן הם: כושר ההפרדה (רזולוציה), גרעיניות (רעש), ניגודיות  וטווח דינמי, כל אלו בערך ISO נתון שאיננו ניתן כמעט לשינוי.
סרט צילום שחור לבן ברגישות הגבוהה ביותר של ISO 3200  כמו Ilford Delta 3200 Professional יספק לכם גרעיניות (רעש), כושר הפרדה וטווח דינמי ירודים לעומת מצלמות דיגיטליות. כך שמי שזקוק לצילומים בערכי ISO גבוהים אין לו מה לחפש בצילום אנאלוגי. באופן כללי, גם בערכי ISO נמוכים יותר למצלמות הדיגיטליות יתרון ברור בכל הפרמטרים הטכניים, למעט אולי בעת צילום בפורמטים גדולים מאד כמו 8X10 אינצ׳. כך שאם אתם מחפשים איכות טכנית גבוהה הצילום הדיגיטלי הוא הכיוון. מה כן תקבלו בעת השימוש בסרטי צילום? אולי נראות אחרת, אם תאהבו אותה, וכן הסיפוק האישי שלכם אחרי שתפתחו את הסרט הראשון שלכם בהצלחה.

כימיקלים לפיתוח: מי שמעונין ללכת על הקצה מוזמן לרכוש את מרכיבי הכימיקלים השונים באבקות ולהכין את תמיסות העיבוד בעצמו, כיף גדול. בעת לימודי במכללת הדסה בשנות השבעים היינו סוחבים על הגב לקומה הרביעית שקי כימיקלים (זה היה לפני שהמציאו את המעלית…), שוקלים בהתאם למרשם ומערבבים במערבל גדול שאפשר הכנת 50 ליטר תמיסה בכל פעם. ניתן גם כיום להשיג את הכימיקלים הדרושים בבתי מסחר המספקים ציוד וחומרים למעבדות (חשוב להקפיד שהכימיקלים יהיו ברמת Photograde, אין צורך ברמה אנליטית שהיא יקרה יותר). מרשמים להכנת תמיסות העיבוד יש באינטרנט למכביר. מי שלא מעונין לכתת את רגליו על מנת להשיג את המרכיבים בנפרד יכול לרכוש אבקות מוכנות או תרכיזים נוזליים מוכנים לשימוש לאחר מהילה עם מים בהתאם להוראות השימוש.
באתר B&H מופיעים 370 פריטים בסעיף זה.

בנוסף יהיה על מי שמעונין לפתח ולהדפיס את צילומיו בעצמו לרכוש מגוון אביזרים, החל במגדל (שמחירו עשוי להגיע לאלפי שקלים) ועדשות הגדלה יעודיות (יש צורך בעדשה נפרדת לכל פורמט) וכלה במשורות, מד חום, טיימרים, בקבוקים, קערות פיתוח ועוד ועוד… בסעיף זה מופיעים באתר B&H ״רק״ 517 פריטים שונים…

ועוד לא אמרנו כלום על המקום הנדרש לצורך הקמת מעבדה אישית בבית. בזמנו היה מקובל להקים מעבדות אישיות בחדר האמבטיה, אותו ניתן בד״כ להחשיך בקלות יחסית ויש בו מים זורמים. אבל אם רוצים גם להתקלח שם מידי פעם יהיה עליכם להוציא את ציוד הפיתוח החוצה.

האם זה כדאי? למי שמכיר רק את הצילום הדיגיטלי המעבר לצילום אנאלוגי עשוי להיות מענין  ואולי אף מרגש אם כי הדבר כרוך בהוצאות לא מעטות ובתהליך לימודי לא קצר. מי שמתחבר לדימויים פיסיים יותר מאשר לדימויים וירטואליים השמורים בדיסק המחשב ואוהב עבודת כפיים ימצא בצילום האנאלוגי תחביב מהנה ומתגמל. עם זאת, לדעתי רק העיסוק בשרשרת ההדמיה האנלוגית במלואה הוא בעל ערך, כלומר צילום על סרט, פיתוחו והדפסתו על נייר צילום. בצילום על סרט, מסירתו לפיתוח למעבדה, סריקתו והפיכתו לקובץ דיגיטלי אין לטעמי שום תועלת, עדיף כבר להישאר בתחום הדיגיטלי משלב הצילום, גם בשחור לבן. ראו גם פוסט מספר 64 בבלוג זה.

ולטובת כל מי שהחליט לנסות ולחזור (או להתחיל) לצלם בסרטי הצילום, הנה רשימת מצלמות מתאימות עבורכם.

אשמח לשמוע את דעתכם בענין!

אני לרשותכם  ביעוץ ובעזרה (ללא תשלום) לכל מי (שלמרות הכל) מעונין להיכנס לתחום הצילום האנאלוגי.

בפוסט הבא אסקור את ניירות ההדפסה שחור לבן

עדכון 31.1.17: סקירה מענינת על 3 שגיאות שעל צלמי סרט מתחילים להימנע מהן

עדכון 23.2.17: מאמר העוסק בתחיית סרטי הצילום

עדכון 23.2.17: מאמר ארוך ומייגע המתאר בפירוט רב את המתרחש בשוק סרטי הצילום

עדכון 21.5.17: סדרה של אנימציות חביבות מבית Ilford בנושא תהליכי צילום שחור/לבן

 

מודעות פרסומת

64. שחור לבן זה הצבעוני החדש

64. שחור לבן זה הצבעוני החדש

השם ״שחור לבן״ בעברית מטעה מאחר ובעצם לרוב אנחנו מתכוונים לאותם צילומים בהם הצבעים המקוריים מיוצגים ע״י גוונים של אפור, כאשר בקצוות סקלת הגוונים מופיעים הלבן בקצה אחד והשחור בצד השני. הביטוי Monochrome (חד גווני) באנגלית אולי מתאים יותר כי הוא מתייחס לכל דימוי חד צבעי, בכל גוון ולאו דווקא לאפור נייטרלי.

אם נבחן את ההיסטוריה הטכנולוגית של הצילום הרי שהצילום המונוכרומטי היה כאן קודם. היכולת לייצג רמות בהירות שונות של אור באמצעות תהליכים פיסיקליים, חמרים כימיים ותגובות כימיות הושגה לקראת אמצע המאה ה-19 כאשר כמעט במקביל, ותוך הישענות על עבודתם של רבים אחרים נייפס ודאגר בצרפת ופוקס טלבוט באנגליה מפתחים את תהליכי הצילום הראשונים (1839). תהליכים אלו אפשרו לראשונה לרשום אור ולהפוך אותו לדימוי קבוע, לעת עתה בגוון אחד. השאיפה לדימוי הצבעוני היתה קיימת כבר אז מאחר והדימוי המונוכרומטי איננו מייצג נאמנה את המציאות שאנו רואים.

02Photo_History

את הדימוי הצבעוני הראשון הראה, ככל הנראה מקסוול בשנת 1861, 22 שנה בלבד לאחר המצאת הצילום.

02Photo_History1

בשנת 1877 מציג דה האורון תהליך צילום צבעוני נוסף ובשנת 1892 מציג ליפמן תהליך צילום צבעוני עליו זכה בפרס נובל לשנת 1908. היו תהליכי צילום צבעוניים נוספים כמו האוטוכרום ואחרים אבל אף אחד מהם לא הפך את הצילום הצבעוני להמוני ונגיש כמו הקודאכרום שפותח ע״י קודאק והוצג בשנת 1935.

Kodachromeלאחר פיתוח הקודאכרום, שהיה תהליך פוזיטיבי (שקופיות) פותחו תהליכים נגטיביים שהנגישו והוזילו את הצילום הצבעוני עוד יותר, עד שהפך לנפוץ ביותר בעוד שהצילום המונוכרומטי נדחק לקרן זוית והפך לבעל קונוטציות ״אמנותיות״, בד״כ ללא הצדקה אמיתית לכך.

גם הצילום הדיגיטלי התחיל את דרכו כמונוכרומטי, המצלמה הדיגיטלית הראשונה שפותחה בשנת 1975  ע״י קודאק כאב טיפוס היתה מונוכרומטית  וגם הדגם המסחרי הראשון DSC 100 היה מונוכרומטי.

02Photo_History4

02Photo_History5

כלומר, הצילום המונוכרומטי תמיד התחיל את דרכו כאילוץ טכנולוגי, ורק בהמשך פותחה היכולת לצלם בצבע: גם תחום הקולנוע וגם תחום הטלוויזיה עברו תהליכים דומים.
עם השינויים הטכנולוגיים התפתחה גם השפה החזותית בהתאם לאפשרויות החדשות שהיגיעו עם ההתפתחות הטכנולוגית.

במשך שנים טענתי ואני טוען כך גם כיום, שהצילום המונוכרומטי קשה ומסובך יותר מבחינה חזותית מאשר הצילום הצבעוני מהסיבה הפשוטה שאנו רואים בצבע ואילו יצירת דימויים מונוכרומטיים זרה לנו. ניהלתי אין סוף ויכוחים במסגרת אקדמית עם מרצים שטענו שיש ללמד קודם כל צילום מונוכרומטי ורק אח״כ צילום צבעוני ואילו אני טענתי ההפך. הסיבה היחידה שבזמנו לימדו קודם צילום מונוכרומטי היתה העלות והמורכבות של תהליכי הפיתוח הצבעוניים לעומת התהליכים המונוכרומטיים הפשוטים והזולים יותר.

הצילום הדיגיטלי מאפשר לנו כיום קשר יוצא דופן בין הצילום הצבעוני והצילום המונוכרומטי: רוב המצלמות הדיגיטליות (למעט מספר מצומצם של מצלמות היוצרות דימוי מונוכרומטי בלבד) יוצרות דימוי צבעוני שניתן בקלות להופכו לדימוי מונוכרומטי, וכך אנו יכולים להנות משני העולמות וגם מיתרון חשוב שלא היה בידנו בתקופת סרטי הצילום: להשתמש בדימוי הצבעוני המקורי כרפרנס לצילום המונוכרומטי שניצור ממנו.
ניתן גם להפיק דימויים מונוכרומטיים ישירות מן המצלמה אולם בסופו של דבר מדובר בכל מקרה בדימוי צבעוני שעובד במצלמה ולא בדימוי מונוכרומטי מקורי ולכן אינני ממליץ על השימוש באפשרות זו.

מהן האפשרויות העומדות כיום לרשותנו לצורך יצירת דימויים מונוכרומטיים מדימויים דיגיטליים צבעוניים מקוריים?

בהנחה שהצילום המקורי הוא קובץ RAW נוכל ליצור דימויים מונוכרומטיים ישירות מקובץ ה- RAW המקורי בתוכנות עיבוד כדוגמת Lightroom, Photoshop, CaptureOne ואחרות או בעזרת תוכנות יעודיות להמרת דימויים צבעוניים למונוכרומטיים כדוגמת Tonality אותה אסקור בהמשך. אפשר גם להמיר קבצים שאינם קבצי RAW אולם במידה ומעונינים להפיק מן הקובץ את מירב הפרטים והמידע הגלומים בו מומלץ להשתמש בקבצי RAW ולא בקבצי JPEG שכבר עברו עיבוד ודחיסה במצלמה.
אפשר גם לקחת דימוי צבעוני ולהוריד את הרוויון שלו לאפס. התוצאה תהיה עגומה למדי: דימוי מונוכרומטי אפרפר ודלוח…

גם כיום נתפסים דימויים מונוכרומטיים כ״אמנותיים״ לעומת דימויים צבעוניים שכל סמארטפון מפיק, לרוב ללא כל הצדקה: כל אותם ״אתגרי שחור לבן״ הנפוצים ברשתות החברתיות חושפים ברוב המקרים את חוסר המודעות הבוטה של הצלמים (או אולי נכון לכנותם ״מצלמים״ ולא צלמים?) למהו בכלל דימוי מונוכרומטי? אילו דימויים צבעוניים מתאימים להמרה? ומה בכלל רצית לומר מבחינה חזותית באמצעות הדימוי המונוכרומטי? אז נכון שבלחיצת כפתור יכול כל אחד להפוך דימוי צבעוני למונוכרומטי אבל האם בכך הפך הדימוי לבעל משמעות כל שהיא? התשובה, בד״כ שלילית. הסיבות לכך רבות אבל אחת מהן היא העובדה המצערת שרוב אלו שהכרותם עם הצילום היא דיגיטלית בלבד מעולם לא ראו וחוו דימוי מונוכרומטי איכותי ואין להם מושג ירוק כיצד אמור להראות דימוי כזה. כפי שציינתי קודם לכן, יצירת דימוי מונוכרומטי איכותי היא קשה ואיננה מובנת מאליה: דרושים אימון, התנסות והדרכה מתאימה על מנת להגיע לתוצאות ראויות.

הדבר הראשון שיש להבין היא העובדה שלא כל דימוי צבעוני מתאים להמרה למונוכרומטי. כל צבע שאנו רואים מורכב למעשה משלושה מאפיינים שונים: גוון (נקבע ע״י אורך הגל של האור), בהירות (נקבעת ע״י עצמת האור) ורוויון (נקבע ע״י ״טוהר״ הגוון).

16Color_A

כך שבדימוי צבעוני, אזורים בעלי גוון שונה ובהירות זהה יראו שונים ונוכל להבדיל בינהם. לעומת זאת בדימוי מונוכרומטי ההבדל בין אזורים שונים מושג ע״י שינויי בהירות, ואם ההבדל בינהם איננו קיים עלינו ליצור אותו בעזרת עיבוד מתאים.
בשימוש בתוכנות עיבוד כדוגמת Lightroom ו- Photoshop המידע הצבעוני המקורי נשמר גם כאשר הקובץ עובר המרה והופך למונוכרומטי וכך ניתן לשלוט בבהירות של כל גוון בנפרד וליצור את הבידול והניגוד הדרוש בין גווני האפור המייצגים את הגוונים המקוריים בדימוי הצבעוני.

לפניכם דוגמא לצילום צבעוני מקורי, קובץ RAW מעובד ב- Lightroom שעבר בהמשך המרה למונוכרומטי במספר דרכים:

DSC03420

כך נראה הדימוי לאחר המרה למנונכרומטי ב-Lightroom, במצב Auto:

DSC03420-2

הדימוי אפרורי, שטוח ואיבד את העומק והדרמטיות שהיו בדימוי הצבעוני.

וכך נראה אותו הדימוי לאחר שעבר המרה בתוכנה יעודית ליצירת דימויים מונוכרומטיים Tonality:

DSC03420-Edit-Edit_edit

התקבל דימוי בעל עומק ודרמטיות העולה על זו של הדימוי המקורי.

מה עלינו לחפש בנושא המצולם או בדימוי המקורי הצבעוני אם בכוונתנו ליצור ממנו דימוי מונוכרומטי?

  1. טקסטורה: טקסטורות נוצרות ע״י מעברים תכופים בין בהירויות וריבוי פרטים קטנים, ולכן מתאימות מאד להמרה למונוכרומטי.
  2. קווים: קווים שוברים וחותכים את הדימוי ויוצרים הפרדה בין חלקיו. כמו כן הם משמשים להולכת עין הצופה לכיוון אליו אנו מעונינים להוליך אותה. קווים בניגוד גבוה יכולים לשמש כנושא בפני עצמם בדימוי מונוכרומטי.
  3. ניגוד: בדימוי צבעוני הבדלי ניגוד חזקים עשויים להיות מטרידים ומבלבלים, בעוד שבדימוי מונוכרומטי הניגוד הוא עצם הענין ויוצר את ההבדל הדרוש להבחנה בין אזורים ופרטים שונים.
  4. צורות: צורות מענינות, עקומות, קצוות ושאר פרטים הופכים לאבסטרקטיים בדימוי המונוכרומטי.
  5. צללים: צללים עמוקים וכהים, קווי מתאר  לאורך צורות יוסיפו רבות לדימוי המונוכרומטי.
  6. צורות החוזרות על עצמן (Patterns) עשויות להתקבל באופן מפתיע בדימוי המונוכרומטי.
  7. צלליות: קוי מתאר של דמויות ותאורה אחורית תמיד יוצרים אוירה מיוחדת בדימוי צילומי: בדימוי המונוכרומטי האפקט יועצם ועשוי להפוך לסוריאלסיטי.

דוגמא לצילום טקסטורה:
זהו המקור הצבעוני, גם הוא למעשה מונוכרומטי:

9SC_5478-2
צילום:  נתי כהן, איריס כהניאן, נמרוד לוי, אלינה קוגן

וזוהי גרסה מונוכרומטית שעובדה ב- Lightroom:

9SC_5478
צילום ועיבוד: נתי כהן, איריס כהניאן, נמרוד לוי, אלינה קוגן

ועוד דוגמא:

DSC_9152
צילום: עומר כחלון, דניאל בן שושן, ספיר לסקר, ג'ואנה עליה

המרה למונוכרומטי ב- Lightroom:

DSC_9152-2
צילום ועיבוד: עומר כחלון, דניאל בן שושן, ספיר לסקר, ג'ואנה עליה

שתי הדוגמאות האחרונות צולמו ועובדו ע״י סטודנטים שלי לשעבר בחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים במסגרת תרגיל בשנה א.

למי שלא מסתפק בשליטה הבסיסית ש-Lightroom מאפשרת בהמרת דימויים צבעוניים למונוכרומטיים יש אפשרות להשתמש ב-Presets: אוסף של פעולות הניתנות להפעלה בקליק אחד. מספר Presets מובנים לתוך Lightroom ובנוסף ניתן לרכוש Presets מיצרנים חיצוניים כגון PSKISS.

Tonality: זוהי תוכנה יעודית להמרת קבצים צבעוניים למונוכרומטיים והיא האופציה המועדפת עלי בשנה האחרונה. התוכנה מיועדת למחשבי Mac בלבד וניתן לשלוח אליה קבצים ישירות מתוך Lightroom באמצעות פקודת Photo: Edit In. התוכנה זולה מאד (כ-$10) וכוללת מספר עצום של תבניות מוכנות וכן אפשרות לשליטה ידנית נרחבת על כל הפרמטרים הרלבנטיים. אפשר להוריד גרסת התנסות בחינם, אני בהחלט ממליץ.

logo2x

כך נראה ממשק המשתמש של Tonality: (צילום: גבי גולן)

TonalityScreenSnapz001

חיסרון אחד בהשוואה ל- Lightroom היא העובדה שלאחר ההמרה הקבצים אינם נשמרים כקבצי RAW אלא כקבצי Tiff או JPEG.

אשמח לשמוע את חוות דעתכם!