124. שחור לבן זה הצבעוני החדש, Take two

124. שחור לבן זה הצבעוני החדש, Take two

בפוסט מס׳ 64 הסברתי את העקרונות הטכנולוגיים וההיסטוריים של הצילום המונוכרומטי או כפי שמקובל לכנותו ״צילום שחור לבן״. בהמשך עסק הפוסט בתהליך ההמרה של דימוי דיגיטלי צבעוני לדימוי דיגיטלי מונוכרומטי איכותי במספר דרכים. ציינתי בפוסט שקיימות מצלמות יעודיות להפקת דימויים דיגיטליים מונוכרומטיים אולם לא סקרתי בו מצלמות מסוג זה. על חוסר זה בא לפצות פוסט זה. אני ממליץ בחום לכל מי שטרם קרא את פוסט מס׳ 64 לקרוא אותו לפני שימשיך בקריאה של פוסט זה.

ביחס למספר הדגמים הרב של מצלמות דיגיטליות צבעוניות הרי שמספר הדגמים היעודיים לצילום מונוכרומטי, הנמצאים כיום ביצור סדרתי מסתכם כיום ב…אחד…: Leica Q2 Monochrome. המצלמה הוכרזה בנובמבר 2020, בעלת חיישן תמונה Full Frame 47MP, עדשה קבועה 28/1.7 ומחירה כ- $6000.

ל- Leica זהו הדגם הרביעי בסדרה שתחילתה בדגם M Monochrom שהוצג כבר בשנת 2012. לכל המצלמות בסדרה חיישן תמונה בפורמט Full Frame 24X36, ומספר הפיקסלים עלה לאורך השנים מ- 18MP בדגם הראשון ל-47MP בדגם האחרון. סקירה בוידאו של Leica Q2 Monochrom ניתן למצוא כאן.

Leica Q2 Monochrome

Phase One הציעה עד לאחרונה גב דיגיטלי מונוכרומטי בפורמט בינוני מדגם IQ4 150MP Achromatic, שמיועד להרכבה על מצלמות מסדרת XF ו-XT. לפניו הוצע גב דומה שנקרא IQ3 עם 100 MP בלבד… בשני המקרים מדובר על מוצרים בעלות מטורפת של עשרות אלפי דולרים לגב בלבד (הדגם הצבעוני של IQ4 עם מצלמה XT ועדשה 23 מ״מ מוצע בפוטו יוגנד ב-206,000 ש״ח בלבד) למיטב הבנתי שני הדגמים האכרומטיים אינם מוצעים יותר למכירה. ניתן למצוא גבים כאלו להשכרה אצל מספר חברות בחו״ל.

גב דיגיטלי מדגם Phase One IQ4 150MP Achromatic

בתחום הקולנוע, חב׳ Red מציעה מצלמת קולנוע דיגיטלית מונוכרומטית במחיר של $55,000 לגוף בלבד.

יש גם ספקים המציעים מצלמות דיגיטליות צבעוניות רגילות שעברו הסבה לצילום מונוכרומטי כדוגמת LDP LLC גם מחירן של מצלמות אלו גבוה, לדוגמא מצלמה מדגם Sony A6000 שמחירה חדשה כ-$500, תעלה מוסבת למונוכרום $2000. אפשר גם לשלוח לחברה מצלמות מדגמים שונים ולשלם רק עבור ההסבה עצמה.

אז מה המיוחד במצלמות הדיגיטליות המונוכרומטיות והאם, בהתייחס לאיכות הדימוי שהן יוצרות ולעלותן הגבוהה יש בהן בכלל צורך?

מן המבט ההיסטורי, בדיוק כמו שהצילום הכימי-אנאלוגי היה מונוכרומטי בראשיתו מן הסיבה הפשוטה שלא היתה בנמצא טכנולוגיה שאפשרה קבלת דימויים צבעוניים (ראו את סדרת הפוסטים 66-70: תהליכי צילום היסטוריים צבעוניים בבלוג זה) כך קרה גם בתחום הצילום האלקטרוני-אנאלוגי (הטלויזיה) ובהמשך בתחום הצילום האלקטרוני-דיגיטלי. מצלמת הקונספט הדיגיטלית הראשונה שפותחה ע״י קודאק באמצע שנות השבעים היתה מונוכרומטית כמו גם הדגמים הראשונים המסחריים שהוצגו ע״י החברה בראשית שנות ה-90. בשנת 1992 הציגה קודאק את המצלמה המסחרית הצבעונית הראשונה, DSC-200 (היה גם דגם מונוכרומטי שנמכר עם גלגל פילטרים RGB). יצירת דימוי דיגיטלי צבעוני התאפשרה באמצעות ישום רעיון של מהנדס בקודאק בשם Bryce Bayer שנרשם כפטנט בשנת 1976: על כל פיקסל בחיישן התמונה האלקטרוני הונח מסנן צבעוני זעיר ושקוף בצבע אדום, כחול או ירוק, כאשר 50% מן הפיקסלים מכוסים במסננים ירוקים, 25% במסננים כחולים ו-25% במסננים אדומים.

מערך Bayer: מסננים בצבעי R,G,B מעל הפיקסלים.
במצלמות המונוכרומטיות שכבת המסננים הצבעוניים איננה קיימת

במערך באייר (Bayer Array או Color Filter Array: CFA) המסננים הצבעוניים מסודרים ברביעיות כאשר כל רביעיה כוללת שני מסננים ירוקים, אחד אדום ואחד כחול. המספר הגדול יותר של מסננים ירוקים מיועד ליצור דימוי בו בהירות גווני הירוק גבוהה יותר כדי להתאים לרגישות הצבעונית של העין האנושית. לאורך השנים ניסו יצרני המצלמות וריאציות שונות של מערך באייר המקורי בנסיון לשפר את איכות השעתוק הצבעוני אולם ברוב המצלמות כיום נעשה שימוש במערך באייר המקורי (פרט למצלמות Fuji מסדרה X). מערך באייר מאפשר ליצור דימוי צבעוני בחשיפה אחת, בקלות יחסית ובעלות סבירה אולם הוא פוגע באיכות הטכנית של הדימוי שבאה לידי ביטוי בעיקר בירידה בחדות וכושר ההפרדה וביצירת רעש צבעוני הידוע כ-Moire. רעש זה נוצר כתוצאה מן העובדה שעל מנת לקבל דימוי צבעוני מלא יש צורך בביצוע חישוב הנקרא אינטרפולציה כדי להסיק מן המידע הצבעוני הקיים מה צריך להיות הצבע בפיקסלים שאינם מכוסים במסנן בצבע המתאים: בפרטים קטנים ודקים אין מספיק מידע ומתקבלות תוצאות שגויות של חישוב זה הבאות לידי ביטוי בפיקסלים שאינם בצבע הנכון. גם הצטלבות מערך הפיקסלים בחיישן התמונה עם צורות מלאכותיות בנושא הצילום החוזרות על עצמן (Patterns) גורמות ל-Moire. כדי להקטין את היווצרות ה-Moire נוהגים יצרני המצלמות להצמיד לחיישן התמונה מסנן מטשטש (Anti Aliasing Filter) שפוגע עוד באיכות הדימוי. גם אם הדימוי הצבעוני מיועד בסופו של דבר להיות מונוכרומטי ההשפעה השלילית של מערך באייר תבוא בו לידי ביטוי. ראו הסבר מקיף על תופעת ה-Moire ומסנני AA (או OLPF) בפוסט מספר 52.

הדרך היחידה להיפטר מן ההשפעה השלילית של מערך באייר על איכות הדימוי היא פשוט לסלק אותו! ולכן, במצלמות המונוכרומטיות אין מסננים צבעוניים על חיישן התמונה ואין מסנן IR. עקב כך הפיקסלים רגישים לבהירות בלבד ואין אפשרות ליצור דימוי צבעוני בחשיפה אחת (ניתן ליצור דימוי צבעוני באמצעות חיבור של שלוש חשיפות, אחת דרך מסנן אדום, השניה דרך מסנן ירוק והשלישית דרך מסנן כחול: טכניקה זאת מתאימה לצילום נושאים נייחים בלבד: בשנות ה-90 היו מצלמות מונוכרומטיות שנמכרו עם מערכת מסננים ממונעת לצורך זה). ללא מערך באייר הרגישות לאור עולה, הרעש יורד, הטווח הדינמי עולה, החדות עולה ואין Moire צבעוני! גם מחשב המצלמה היוצר את הדימוי הדיגיטלי מן המידע האנאלוגי שמספקים הפיקסלים הרגישים לאור מתוכנן מראש ליצירת דימוי מונוכרומטי.

צילום בגב Phase One IQ3 100MP Achromatic, מתוך אתר DT Photo

אם כך, ברמה הטכנית אין ספק שמצלמות מונוכרומטיות יוצרות דימויים באיכות גבוהה מאד. השאלה היא האם מחירן הגבוה שווה את תוספת האיכות הזאת? על כך יענה כל צלם בעצמו, בהתאם להבנתו, צרכיו ועומק הכיס שלו. בפועל, השוק למצלמות כאלו זעיר אחרת היינו רואים דגמים מונוכרומטיים גם מיצרנים כמו ניקון, קנון וכו׳. מצד שני אילו יצרנים אלו היו מציעים מצלמות מונוכרומטיות במחירים שפויים יתכן והיו מגלים שהביקוש קיים, מצב ביצה ותרנגולת קלאסי. בינתיים אף יצרן גדול לא הרים את הכפפה והצילום המונוכרומטי במצלמות יעודיות נשאר תחום נישתי ויקר מאד. חלק מן הסיבה לכך היא העובדה שניתן ליצור דימויים מונוכרומטיים מעולים גם באמצעות עיבוד נכון של צילומים שהינם צבעוניים במקור, בין היתר לאור העובדה שיצרנים רבים הסירו לחלוטין או החלישו את מסנני ה- AA ושככל שחיישן התמונה כולל יותר פיקסלים הסיכוי להיווצרות Moire יורד. בעת עיבוד קבצים צבעוניים למונוכרום יש לקבצים אלו יתרון משמעותי על קבצים מונוכרומטיים מקוריים: האפשרות להתייחס לכל גוון בנפרד בתוכנות העיבוד, מאחר והמידע הצבעוני נשמר גם כאשר הקובץ מוצג כמונוכרומטי. במצלמות מונוכרומטיות ניתן, לעומת זאת, להשתמש במסננים צבעוניים על העדשה על מנת לשלוט באיכות הצבעונית של האור לפני קליטתו ע״י חיישן התמונה, בדיוק כמו שהיינו רגילים לעשות בעת צילום עם סרטי צילום שחור לבן. ניתן גם להשתמש במסנני UV או IR לצורך סינון או העברה של אורכי גל אלה על מנת להגביר או לצמצם את השפעתם על הדימוי שיצור חיישן התמונה (ראו פוסט מספר 40 בבלוג זה).

צילום בגב Phase One IQ3 100MP עם מסנן שחוסם את האור הנראה ומעביר רק IR. מתוך אתר DT Photo

השוואה מענינת בין מצלמה מונוכרומטית למצלמה צבעונית ניתן לקרוא כאן

סרטון מעולה וגדוש במידע על מצלמות מונוכרומטיות מבית Phase One

מאמר מענין על צילום שחור לבן לעומת צילום צבעוני

סקירה מפורטת וארוכה (מאד) של Phase One XT IQ4 150MP Achromatic

תמונה ראשית: צילום של Philipp Weinamann מתוך אתר Leica

94. סרטי צילום וניירות צילום, חלק א: סרטים שחור לבן

94. סרטי צילום  וניירות צילום, חלק א: סרטים שחור לבן

עם כל הדיבורים על תחיית הביקוש לסרטי הצילום בזמן האחרון (שהיגיע לשיאו לפני מספר שבועות עת Kodak הכריזה על כך שבסוף 2017 תחזיר לחיים את סרט  השקופיות Ektachrome אותו חיסלה בשנת 2012) חשבתי לנכון לכתוב פוסט על סרטי הצילום לסוגיהם השונים, כיצד הם בנויים, כיצד הם מגיבים לאור ואיך לעזאזל מפתחים אותם. אז לקחתי נשימה עמוקה, עצמתי עיניים וחזרתי אחורה בזמן לימי הצילום ה״אנאלוגי״ העליזים: ימי חדרי החושך, ריחות הכימיקלים, הסרטים שנחשפו לאור בטעות, הסרט שלא התגלגל במצלמה כראוי, הניירות שנתקעו במכונת הפיתוח, הכימיקלים שנזלו, שהזדהמו והסרטים שהלכו לאיבוד בדרך אל או מן המעבדה וכן, גם האושר שהרגשנו כאשר לאחר כל מסכת הייסורים הזאת התקבל סוף סוף דימוי שאהבנו. אישית אינני מתגעגע לכל אלו (למעט אולי ענין האושר) אבל לטובת מי שכן (כל אחד והתענוגות שלו) ולטובת הדור הצעיר שלא יודע מה זה סרט צילום ומה זה מפתח ולמה צריך למסגר שקופיות הנה קצת מידע. וכן, תעירו אותי כאשר יוחזר לשוק סרט ה-Kodachrome המיתולוגי, (שהשמועות אומרות ש-Kodak בודקת את ה״היתכנות״ להחזיר גם אותו לחיים) אולי בשבילו אסכים לשים בצד את המצלמה הדיגיטלית שלי… תוכלו גם לחזור לפוסט מס׳ 58 בבלוג זה על מנת להבין מדוע אין באמת שום צורך אמיתי לצלם בסרטי צילום.

קצת היסטוריה: בשנת 1839 מפתחים צרפתי אחד (Daguerre) ואנגלי אחד (Fox Talbot) שני תהליכים שאפשרו לראשונה צילום של נושא ויצירת דימוי שלו על חומר רגיש לאור. מבלי להיכנס לפרטים, התהליך שפיתח Talbot הוא זה שפיתוח ושיפור שלו ע״י אנשים רבים לאורך 178 שנים הביאו את הצילום הכימי-אנאלוגי לרמתו הנוכחית. עד שנת 1935 הצילום הצבעוני כמעט שלא היה קיים. בשנה זו היציגה Kodak את סרט ה- Kodachrome ומאוחר יותר פותחו גם תהליכי נגטיב-פוזיטיב צבעוניים שתפסו את מקומו של השחור לבן. בפוסט מס׳ 27 סקרתי את ההיסטוריה הטכנולוגית של הצילום ואת תקציר תולדות הצילום ניתן למצוא כאן.

פיתוחו של הצילום האלקטרוני-אנאלוגי הוא מאוחר הרבה יותר כאשר את ראשיתו ניתן לציין בשנת 1928 עם פיתוחה של הטלוויזיה, שהתבססה על העברת מידע באמצעות חשמל. את פיתוחו של הצילום האלקטרוני-דיגיטלי ניתן לציין בשנת 1975 ואת כניסתו הממשית לשוק בראשית שנות ה-90. בשנת 2003 נמכרו לראשונה יותר מצלמות דיגיטליות ממצלמות סרט ומאז חווה הצילום הכימי-אנאלוגי נסיגה שהביאה כמעט להעלמותו. כעת מדברים על עליית הביקוש לסרטי צילום. ייתכן, אולם כפי שלא נחזור לנסוע בכרכרות רתומות לסוסים ולהשתמש בטלפון עם חוגה לא נראה לי שכולנו נחזור לצלם בסרטי צילום. ובכל זאת…

עקרון פעולה: כל תהליכי הצילום הכימי-אנאלוגי (ובהמשך נבין למה בדיוק הכוונה בביטוי זה) מבוססים על תרכובת של כסף, מתכת שתכונותיה המיוחדות מאפשרות לה להגיב עם יסודות מקבוצת ההלוגנים (ברוב המקרים מדובר על כלור, יוד וברום). התרכובת נקראת כסף הלידי, והמאפיין העיקרי שלה הוא רגישות לאור. הכסף ההלידי מעורבב עם ג׳לטין מיוחד ונוצרת אמולסיה צילומית. האמולסיה הזו מצופה בשכבה דקה על בסיס פלסטי בגדלים שונים ומתקבל המוצר המסחרי הנקרא סרט צילום. הסרט מגיע באריזה אטומה לאור והוא חייב להיות מוגן מאור  בשלב החשיפה במצלמה וגם לאחריה עד לסיום שלב הפיתוח. כמעט כל תהליך הייצור של סרטי הצילום מתבצע בחושך מוחלט!
בעבר,העסיקה Kodak עובדים עוורים רבים במפעליה, להם לא היתה כל בעיה להסתגל לעבודה רצופה בחושך. קראו כאן על הסכנות המקצועיות הכרוכות בעבודה זו. בסרטון מענין על תהליך הייצור של סרטי צילום ש.ל ניתן לצפות כאן.

לסרטי נגטיב שחור לבן מרווח חשיפה רחב ולכן גם מרווח הטעות בחשיפה הוא רחב בהתאם. עדיין, כדי לקבל את האיכות המירבית יש לדייק בחשיפה. חשוב לזכור שבצילום אנאלוגי לא ניתן לראות את הדימוי מיד לאחר החשיפה ולכן איכותה תתברר רק לאחר הפיתוח! הכלל הוא, כפי שקבע Ansel Adams: חשוף לפי הצללים, פתח לפי הבהירויות (Expose for the shadows, Develop for the highlights). הרעיון הוא לחשוף את האזורים הכהים בנושא כך שירשמו על הסרט מאחר והם יופיעו כבהירים על הסרט לאחר הפיתוח.

במצלמה חשוב להקפיד על שני דברים עיקריים: כיוון ערך ה-ISO המתאים לפי הוראות השימוש וטעינה נכונה של הסרט במצלמה: יש לוודא שהסרט טעון נכון אחרת בסוף הצילומים יתברר לכם שצילמתם ״על ריק״ וחבל. במצלמות בהן העברת הסרט ממסגרת למסגרת היא ידנית יש לגלגל את הסרט חזרה לקסטה עם סיום הסרט ולא לפתוח את גב המצלמה לפני שברור שגלגול הסרט חזרה לקסטה הושלם. במצלמות בהן העברת הסרט חשמלית גלגול הסרט חזרה יתבצע לרוב באופן אוטומטי לאחר צילום המסגרת (פריים) האחרונה. במצלמות 120 יש לוודא טעינה נכונה וכן לגלגל את הסרט קדימה עד הסוף עם סיום הסרט ולהדביק את קצהו באמצעות המדבקה המצורפת. ולמי שרוצה להתמודד עם צילום בפורמט גדול, "4X5, ההתמודדות עם טעינת דפי הסרט בקסטות, פריקתן לאחר הצילום וטעינתן במיכל הפיתוח היא מיומנות מתסכלת למדי…

תגובה לאור: בניגוד לתגובה הליניארית של חיישן התמונה האלקטרוני לאור, התגובה של סרטי הצילום לאור היא לוגריתמית.

picture1

עקומת היענות (Characteristic Curve) של סרט צילום שחור לבן,
המתארת את ההשחרה (הציר האנכי) לעומת החשיפה (הציר האופקי)
שימו לב לניגוד (שיפוע) הנמוך, לצפיפות המינימלית הגבוהה יחסית
ולצפיפות המירבית הנמוכה יחסית

יצירת הדימוי: בחשיפה מבוקרת במצלמה, בכל צבר גרגרי כסף הלידי שבאמולסיה נוצר שינוי בלתי נראה לעין. אוסף השינויים הללו על פני כל מסגרת הצילום נקרא דמות סמויה (Latent Image). על מנת להפוך את הדמות הסמויה לדמות נראית יש להעביר את הסרט תהליך כימי הנקרא תהליך הפיתוח שבסופו הדמות הסמויה מכסף הלידי שנחשף לאור הופכת לכסף מתכתי שצבעו שחור. ככל שאזור מסויים בסרט נחשף ליותר אור מתקבלת שכבה עבה יותר של כסף מתכתי באותו אזור. שכבה עבה של כסף מתכתי עוצרת יותר אור (בזמן הצפייה או בזמן ביצוע הגדלה או סריקה) מאשר שכבה דקה וכך ניתן לייצג את הבהירויות המקוריות שהיו בנושא שצולם באמצעות שכבות בעובי משתנה של כסף מתכתי.

picture1

תהליך הפיתוח הצילומי החל מן הכסף ההלידי הרגיש לאור
ועד דמות הכסף המתכתי הקבועה

ניתן להשפיע על האופן בו נרשם האור החוזר מן הנושא על סרט הצילום באמצעות שימוש במסננים צבעוניים המורכבים של העדשה. לדוגמא, שימוש במסנן צהוב יחסום חלק מן האור הכחול המוחזר מן השמיים, שירשמו על סרט הנגטיב כאזור בהיר ובהדפס הסופי כאזור כהה ודרמטי.

תהליך הפיתוח הוא תהליך כימי המתרחש בפאזה נוזלית והתוצאה שלו היא אנאלוגית, כלומר רציפה ומסוגלת לייצג (לפחות באופן תאורטי) אין סוף בהירויות. בצילום דיגיטלי תחום הבהירויות מוגבל מאחר ועל מנת לעבד דימוי אלקטרוני במחשב אנו חייבים להגביל את תחום הבהירויות: מחשבים אינם מסוגלים לטפל במידע אין סופי. בפועל, תחום הבהירויות המוגבל וידוע מראש בצילום הדיגיטלי הוא רחב במידה שאיננה פוגעת באיכות הדימוי.

חומרי הפיתוח: שני החומרים העיקריים בתהליך הפיתוח הם המפתח (Developer) והקובע (Fixer). תפקיד המפתח  להגביר את הדמות הסמויה ולגרום לכך שכל צבר גרגרי כסף הלידי שנחשפו לאור יהפכו לכסף מתכתי. שני המרכיבים הכימיים העיקריים המשמשים לצורך זה הם Hydroquinon ו- Metol, כאשר יחד עם חומרי הפיתוח נמצאים בתמיסת הפיתוח חומרים נוספים כמו נוגדי חמצון, מווסתי חומציות ועוד. תהליך הפיתוח מתרחש בסביבה בסיסית (אלקלית) בלבד. מבחינה כימית תהליך הפיתוח הוא תהליך חמצון-חיזור שבמהלכו הכסף ההלידי מתחזר לכסף מתכתי ואילו חומר הפיתוח מתחמצן והופך לבלתי יעיל. המפתח רגיש לנוכחות חמצן ולכן יש לשמור אותו במיכל אטום וללא אוויר.

תהליך הפיתוח הינו תלוי זמן, טמפרטורה וניעור (הניעור דרוש כדי שחומר פיתוח טרי יגיע לכל אזורי הסרט בזמן הפיתוח וכן על מנת להסיר מפני הסרט בועות אוויר המפריעות לתמיסת הפיתוח לחדור לאמולסיה). קיימים סוגים שונים של מפתחים: ניגודיים יותר או פחות וכאלו היוצרים גרעין עדין או גס יותר בסרט הצילום. הנה קישור לטכניקת פיתוח לא שגרתית ״Stand״.
לאחר סיום תהליך הפיתוח שופכים את המפתח ועוצרים את תהליך הפיתוח באופן כימי ע״י הורדת רמת ה-pH הגבוהה באמצעות חומצת חומץ מדוללת (עוצר, Stop Bath). בשלב זה נמצאים באמולסיה גם כסף מתכתי באזורים שנחשפו לאור וגם כסף הלידי רגיש לאור באזורים שלא נחשפו לאור. הקובע (Fixer), המבוסס על נתרן או אמוניום תיו-סולפט (ידוע בשם Hypo) הופך את הכסף ההלידי שלא נחשף לתרכובת מסיסה במים המתמוססת בשלב השטיפה. לאחר הקביעה והשטיפה מתקבלת דמות הכסף המתכתי בצורת תשליל, נגטיב: האזורים הבהירים בנושא כהים בתשליל ואילו האזורים הכהים בנושא בהירים בו.

picture1

תהליך העיבוד המלא של סרטי צילום שחור לבן נגטיביים
מקור: Wikipedia

מדריך מצויין לפיתוח שחור לבן ביתי ניתן למצוא באתר BHPhotovideo.com

באתר B&H מופיעים 111 סוגים של נגטיבים שחור לבן בפורמט 135 ו-120, בעיקר מתוצרת Kodak ,Ilford ו-Fuji וכן 51 סוגים של דפי סרט (Sheet Film) בפורמטים שונים. כמו כן ניתן להשיג מגוון כימיקלים ואביזרים לפיתוח (ראו בהמשך) . חשוב להביא בחשבון את המחיר הכלכלי: כל חומרי הצילום האנאלוגי הם מתכלים וחד פעמיים, הן סרטי הצילום והן הכימיקלים (אפשר לעשות בכימיקלים שימוש חוזר בתנאים מסויימים אולם בסופו של דבר יהיה צורך להחליף אותם) ולכן לכל חשיפה יש עלות לא קטנה.

גורמי האיכות העיקריים של סרטי צילום שחור לבן הם: כושר ההפרדה (רזולוציה), גרעיניות (רעש), ניגודיות  וטווח דינמי, כל אלו בערך ISO נתון שאיננו ניתן כמעט לשינוי.
סרט צילום שחור לבן ברגישות הגבוהה ביותר של ISO 3200  כמו Ilford Delta 3200 Professional יספק לכם גרעיניות (רעש), כושר הפרדה וטווח דינמי ירודים לעומת מצלמות דיגיטליות. כך שמי שזקוק לצילומים בערכי ISO גבוהים אין לו מה לחפש בצילום אנאלוגי. באופן כללי, גם בערכי ISO נמוכים יותר למצלמות הדיגיטליות יתרון ברור בכל הפרמטרים הטכניים, למעט אולי בעת צילום בפורמטים גדולים מאד כמו 8X10 אינצ׳. כך שאם אתם מחפשים איכות טכנית גבוהה הצילום הדיגיטלי הוא הכיוון. מה כן תקבלו בעת השימוש בסרטי צילום? אולי נראות אחרת, אם תאהבו אותה, וכן הסיפוק האישי שלכם אחרי שתפתחו את הסרט הראשון שלכם בהצלחה.

כימיקלים לפיתוח: מי שמעונין ללכת על הקצה מוזמן לרכוש את מרכיבי הכימיקלים השונים באבקות ולהכין את תמיסות העיבוד בעצמו, כיף גדול. בעת לימודי במכללת הדסה בשנות השבעים היינו סוחבים על הגב לקומה הרביעית שקי כימיקלים (זה היה לפני שהמציאו את המעלית…), שוקלים בהתאם למרשם ומערבבים במערבל גדול שאפשר הכנת 50 ליטר תמיסה בכל פעם. ניתן גם כיום להשיג את הכימיקלים הדרושים בבתי מסחר המספקים ציוד וחומרים למעבדות (חשוב להקפיד שהכימיקלים יהיו ברמת Photograde, אין צורך ברמה אנליטית שהיא יקרה יותר). מרשמים להכנת תמיסות העיבוד יש באינטרנט למכביר. מי שלא מעונין לכתת את רגליו על מנת להשיג את המרכיבים בנפרד יכול לרכוש אבקות מוכנות או תרכיזים נוזליים מוכנים לשימוש לאחר מהילה עם מים בהתאם להוראות השימוש.
באתר B&H מופיעים 370 פריטים בסעיף זה.

בנוסף יהיה על מי שמעונין לפתח ולהדפיס את צילומיו בעצמו לרכוש מגוון אביזרים, החל במגדל (שמחירו עשוי להגיע לאלפי שקלים) ועדשות הגדלה יעודיות (יש צורך בעדשה נפרדת לכל פורמט) וכלה במשורות, מד חום, טיימרים, בקבוקים, קערות פיתוח ועוד ועוד… בסעיף זה מופיעים באתר B&H ״רק״ 517 פריטים שונים…

ועוד לא אמרנו כלום על המקום הנדרש לצורך הקמת מעבדה אישית בבית. בזמנו היה מקובל להקים מעבדות אישיות בחדר האמבטיה, אותו ניתן בד״כ להחשיך בקלות יחסית ויש בו מים זורמים. אבל אם רוצים גם להתקלח שם מידי פעם יהיה עליכם להוציא את ציוד הפיתוח החוצה.

האם זה כדאי? למי שמכיר רק את הצילום הדיגיטלי המעבר לצילום אנאלוגי עשוי להיות מענין  ואולי אף מרגש אם כי הדבר כרוך בהוצאות לא מעטות ובתהליך לימודי לא קצר. מי שמתחבר לדימויים פיסיים יותר מאשר לדימויים וירטואליים השמורים בדיסק המחשב ואוהב עבודת כפיים ימצא בצילום האנאלוגי תחביב מהנה ומתגמל. עם זאת, לדעתי רק העיסוק בשרשרת ההדמיה האנלוגית במלואה הוא בעל ערך, כלומר צילום על סרט, פיתוחו והדפסתו על נייר צילום. בצילום על סרט, מסירתו לפיתוח למעבדה, סריקתו והפיכתו לקובץ דיגיטלי אין לטעמי שום תועלת, עדיף כבר להישאר בתחום הדיגיטלי משלב הצילום, גם בשחור לבן. ראו גם פוסט מספר 64 בבלוג זה.

ולטובת כל מי שהחליט לנסות ולחזור (או להתחיל) לצלם בסרטי הצילום, הנה רשימת מצלמות מתאימות עבורכם.

אשמח לשמוע את דעתכם בענין!

אני לרשותכם  ביעוץ ובעזרה (ללא תשלום) לכל מי (שלמרות הכל) מעונין להיכנס לתחום הצילום האנאלוגי.

בפוסט הבא אסקור את ניירות ההדפסה שחור לבן

עדכון 31.1.17: סקירה מענינת על 3 שגיאות שעל צלמי סרט מתחילים להימנע מהן

עדכון 23.2.17: מאמר העוסק בתחיית סרטי הצילום

עדכון 23.2.17: מאמר ארוך ומייגע המתאר בפירוט רב את המתרחש בשוק סרטי הצילום

עדכון 21.5.17: סדרה של אנימציות חביבות מבית Ilford בנושא תהליכי צילום שחור/לבן

עדכון 1.12.17: סדרה בת שלושה סרטונים למעונינים בצילום סרטי צילום ש.ל

עדכון 28.12.17: סקירה של סרטי צילום חדשים שהוצגו במהלך 2017

עדכון 17.1.18: הנחיות למי שמעונין ״לדחוף״ סרט ש.ל. ISO400 ל-ISO6400

עדכון 17.9.20: Tetenal חוזרת

עדכון 18.10.20: סדרה חדשה מאילפורד של מדריכי וידאו לפיתוח והדפסה בשחור לבן

עדכון 11.1.22: סקירה של מצלמות סרט 35 מ״מ מומלצות

עדכון 14.1.22: כיצד לבדוק מצלמות סרט לפני הקניה

עדכון 22.1.22: סקירה של מצלמות סרט 120 מומלצות

64. שחור לבן זה הצבעוני החדש

64. שחור לבן זה הצבעוני החדש

השם ״שחור לבן״ בעברית מטעה מאחר ובעצם לרוב אנחנו מתכוונים לאותם צילומים בהם הצבעים המקוריים מיוצגים ע״י גוונים של אפור, כאשר בקצוות סקלת הגוונים מופיעים הלבן בקצה אחד והשחור בצד השני. הביטוי Monochrome (חד גווני) באנגלית אולי מתאים יותר כי הוא מתייחס לכל דימוי חד צבעי, בכל גוון ולאו דווקא לאפור נייטרלי.

אם נבחן את ההיסטוריה הטכנולוגית של הצילום הרי שהצילום המונוכרומטי היה כאן קודם. היכולת לייצג רמות בהירות שונות של אור באמצעות תהליכים פיסיקליים, חמרים כימיים ותגובות כימיות הושגה לקראת אמצע המאה ה-19 כאשר כמעט במקביל, ותוך הישענות על עבודתם של רבים אחרים נייפס ודאגר בצרפת ופוקס טלבוט באנגליה מפתחים את תהליכי הצילום הראשונים (1839). תהליכים אלו אפשרו לראשונה לרשום אור ולהפוך אותו לדימוי קבוע, לעת עתה בגוון אחד. השאיפה לדימוי הצבעוני היתה קיימת כבר אז מאחר והדימוי המונוכרומטי איננו מייצג נאמנה את המציאות שאנו רואים.

02Photo_History

את הדימוי הצבעוני הראשון הראה, ככל הנראה מקסוול בשנת 1861, 22 שנה בלבד לאחר המצאת הצילום.

02Photo_History1

בשנת 1877 מציג דה האורון תהליך צילום צבעוני נוסף ובשנת 1892 מציג ליפמן תהליך צילום צבעוני עליו זכה בפרס נובל לשנת 1908. היו תהליכי צילום צבעוניים נוספים כמו האוטוכרום ואחרים אבל אף אחד מהם לא הפך את הצילום הצבעוני להמוני ונגיש כמו הקודאכרום שפותח ע״י קודאק והוצג בשנת 1935.

Kodachromeלאחר פיתוח הקודאכרום, שהיה תהליך פוזיטיבי (שקופיות) פותחו תהליכים נגטיביים שהנגישו והוזילו את הצילום הצבעוני עוד יותר, עד שהפך לנפוץ ביותר בעוד שהצילום המונוכרומטי נדחק לקרן זוית והפך לבעל קונוטציות ״אמנותיות״, בד״כ ללא הצדקה אמיתית לכך.

גם הצילום הדיגיטלי התחיל את דרכו כמונוכרומטי, המצלמה הדיגיטלית הראשונה שפותחה בשנת 1975  ע״י קודאק כאב טיפוס היתה מונוכרומטית  וגם הדגם המסחרי הראשון DSC 100 היה מונוכרומטי.

02Photo_History4

02Photo_History5

כלומר, הצילום המונוכרומטי תמיד התחיל את דרכו כאילוץ טכנולוגי, ורק בהמשך פותחה היכולת לצלם בצבע: גם תחום הקולנוע וגם תחום הטלוויזיה עברו תהליכים דומים.
עם השינויים הטכנולוגיים התפתחה גם השפה החזותית בהתאם לאפשרויות החדשות שהגיעו עם ההתפתחות הטכנולוגית.

במשך שנים טענתי ואני טוען כך גם כיום, שהצילום המונוכרומטי קשה ומסובך יותר מבחינה חזותית מאשר הצילום הצבעוני מהסיבה הפשוטה שאנו רואים בצבע ואילו יצירת דימויים מונוכרומטיים זרה לנו. ניהלתי אין סוף ויכוחים במסגרת אקדמית עם מרצים שטענו שיש ללמד קודם כל צילום מונוכרומטי ורק אח״כ צילום צבעוני ואילו אני טענתי ההפך. הסיבה היחידה שבזמנו לימדו קודם צילום מונוכרומטי היתה העלות והמורכבות של תהליכי הפיתוח הצבעוניים לעומת התהליכים המונוכרומטיים הפשוטים והזולים יותר.

הצילום הדיגיטלי מאפשר לנו כיום קשר יוצא דופן בין הצילום הצבעוני והצילום המונוכרומטי: רוב המצלמות הדיגיטליות (למעט מספר מצומצם של מצלמות היוצרות דימוי מונוכרומטי בלבד) יוצרות דימוי צבעוני שניתן בקלות להופכו לדימוי מונוכרומטי, וכך אנו יכולים להנות משני העולמות וגם מיתרון חשוב שלא היה בידנו בתקופת סרטי הצילום: להשתמש בדימוי הצבעוני המקורי כרפרנס לצילום המונוכרומטי שניצור ממנו.
ניתן גם להפיק דימויים מונוכרומטיים ישירות מן המצלמה אולם בסופו של דבר מדובר בכל מקרה בדימוי צבעוני שעובד במצלמה ולא בדימוי מונוכרומטי מקורי ולכן אינני ממליץ על השימוש באפשרות זו.

מהן האפשרויות העומדות כיום לרשותנו לצורך יצירת דימויים מונוכרומטיים מדימויים דיגיטליים צבעוניים מקוריים?

בהנחה שהצילום המקורי הוא קובץ RAW נוכל ליצור דימויים מונוכרומטיים ישירות מקובץ ה- RAW המקורי בתוכנות עיבוד כדוגמת Lightroom, Photoshop, CaptureOne ואחרות או בעזרת תוכנות יעודיות להמרת דימויים צבעוניים למונוכרומטיים כדוגמת Tonality אותה אסקור בהמשך. אפשר גם להמיר קבצים שאינם קבצי RAW אולם במידה ומעונינים להפיק מן הקובץ את מירב הפרטים והמידע הגלומים בו מומלץ להשתמש בקבצי RAW ולא בקבצי JPEG שכבר עברו עיבוד ודחיסה במצלמה.
אפשר גם לקחת דימוי צבעוני ולהוריד את הרוויון שלו לאפס. התוצאה תהיה עגומה למדי: דימוי מונוכרומטי אפרפר ודלוח…

גם כיום נתפסים דימויים מונוכרומטיים כ״אמנותיים״ לעומת דימויים צבעוניים שכל סמארטפון מפיק, לרוב ללא כל הצדקה: כל אותם ״אתגרי שחור לבן״ הנפוצים ברשתות החברתיות חושפים ברוב המקרים את חוסר המודעות הבוטה של הצלמים (או אולי נכון לכנותם ״מצלמים״ ולא צלמים?) למהו בכלל דימוי מונוכרומטי? אילו דימויים צבעוניים מתאימים להמרה? ומה בכלל רצית לומר מבחינה חזותית באמצעות הדימוי המונוכרומטי? אז נכון שבלחיצת כפתור יכול כל אחד להפוך דימוי צבעוני למונוכרומטי אבל האם בכך הפך הדימוי לבעל משמעות כל שהיא? התשובה, בד״כ שלילית. הסיבות לכך רבות אבל אחת מהן היא העובדה המצערת שרוב אלו שהכרותם עם הצילום היא דיגיטלית בלבד מעולם לא ראו וחוו דימוי מונוכרומטי איכותי ואין להם מושג ירוק כיצד אמור להראות דימוי כזה. כפי שציינתי קודם לכן, יצירת דימוי מונוכרומטי איכותי היא קשה ואיננה מובנת מאליה: דרושים אימון, התנסות והדרכה מתאימה על מנת להגיע לתוצאות ראויות.

הדבר הראשון שיש להבין היא העובדה שלא כל דימוי צבעוני מתאים להמרה למונוכרומטי. כל צבע שאנו רואים מורכב למעשה משלושה מאפיינים שונים: גוון (נקבע ע״י אורך הגל של האור), בהירות (נקבעת ע״י עצמת האור) ורוויון (נקבע ע״י ״טוהר״ הגוון).

16Color_A

כך שבדימוי צבעוני, אזורים בעלי גוון שונה ובהירות זהה יראו שונים ונוכל להבדיל בינהם. לעומת זאת בדימוי מונוכרומטי ההבדל בין אזורים שונים מושג ע״י שינויי בהירות, ואם ההבדל בינהם איננו קיים עלינו ליצור אותו בעזרת עיבוד מתאים.
בשימוש בתוכנות עיבוד כדוגמת Lightroom ו- Photoshop המידע הצבעוני המקורי נשמר גם כאשר הקובץ עובר המרה והופך למונוכרומטי וכך ניתן לשלוט בבהירות של כל גוון בנפרד וליצור את הבידול והניגוד הדרוש בין גווני האפור המייצגים את הגוונים המקוריים בדימוי הצבעוני.

לפניכם דוגמא לצילום צבעוני מקורי, קובץ RAW מעובד ב- Lightroom שעבר בהמשך המרה למונוכרומטי במספר דרכים:

DSC03420

כך נראה הדימוי לאחר המרה פשוטה למונוכרומטי ב-Lightroom, במצב Auto:

DSC03420-2

הדימוי אפרורי, שטוח ואיבד את העומק והדרמטיות שהיו בדימוי הצבעוני.

וכך נראה אותו הדימוי לאחר שעבר המרה בתוכנה יעודית ליצירת דימויים מונוכרומטיים Tonality:

DSC03420-Edit-Edit_edit

התקבל דימוי בעל עומק ודרמטיות העולה על זו של הדימוי המקורי.

מה עלינו לחפש בנושא המצולם או בדימוי המקורי הצבעוני אם בכוונתנו ליצור ממנו דימוי מונוכרומטי?

  1. טקסטורה: טקסטורות נוצרות ע״י מעברים תכופים בין בהירויות וריבוי פרטים קטנים, ולכן מתאימות מאד להמרה למונוכרומטי.
  2. קווים: קווים שוברים וחותכים את הדימוי ויוצרים הפרדה בין חלקיו. כמו כן הם משמשים להולכת עין הצופה לכיוון אליו אנו מעונינים להוליך אותה. קווים בניגוד גבוה יכולים לשמש כנושא בפני עצמם בדימוי מונוכרומטי.
  3. ניגוד: בדימוי צבעוני הבדלי ניגוד חזקים עשויים להיות מטרידים ומבלבלים, בעוד שבדימוי מונוכרומטי הניגוד הוא עצם הענין ויוצר את ההבדל הדרוש להבחנה בין אזורים ופרטים שונים.
  4. צורות: צורות מענינות, עקומות, קצוות ושאר פרטים הופכים לאבסטרקטיים בדימוי המונוכרומטי.
  5. צללים: צללים עמוקים וכהים, קווי מתאר  לאורך צורות יוסיפו רבות לדימוי המונוכרומטי.
  6. צורות החוזרות על עצמן (Patterns) עשויות להתקבל באופן מפתיע בדימוי המונוכרומטי.
  7. צלליות: קוי מתאר של דמויות ותאורה אחורית תמיד יוצרים אוירה מיוחדת בדימוי צילומי: בדימוי המונוכרומטי האפקט יועצם ועשוי להפוך לסוריאליסטי.

דוגמא לצילום טקסטורה:
זהו המקור הצבעוני, גם הוא למעשה מונוכרומטי:

9SC_5478-2
צילום:  נתי כהן, איריס כהניאן, נמרוד לוי, אלינה קוגן

וזוהי גרסה מונוכרומטית שעובדה ב- Lightroom:

9SC_5478
צילום ועיבוד: נתי כהן, איריס כהניאן, נמרוד לוי, אלינה קוגן

ועוד דוגמא:

DSC_9152
צילום: עומר כחלון, דניאל בן שושן, ספיר לסקר, ג'ואנה עליה

המרה למונוכרומטי ב- Lightroom:

DSC_9152-2
צילום ועיבוד: עומר כחלון, דניאל בן שושן, ספיר לסקר, ג'ואנה עליה

שתי הדוגמאות האחרונות צולמו ועובדו ע״י סטודנטים שלי לשעבר בחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים במסגרת תרגיל בשנה א.

למי שלא מסתפק בשליטה הבסיסית ש-Lightroom מאפשרת בהמרת דימויים צבעוניים למונוכרומטיים יש אפשרות להשתמש ב-Presets: אוסף של פעולות הניתנות להפעלה בקליק אחד. מספר Presets מובנים לתוך Lightroom ובנוסף ניתן לרכוש Presets מיצרנים חיצוניים כגון PSKISS.

Tonality: זוהי תוכנה יעודית להמרת קבצים צבעוניים למונוכרומטיים והיא האופציה המועדפת עלי בשנה האחרונה. התוכנה מיועדת למחשבי Mac בלבד וניתן לשלוח אליה קבצים ישירות מתוך Lightroom באמצעות פקודת Photo: Edit In. התוכנה זולה מאד (כ-$10) וכוללת מספר עצום של תבניות מוכנות וכן אפשרות לשליטה ידנית נרחבת על כל הפרמטרים הרלבנטיים. אפשר להוריד גרסת התנסות בחינם, אני בהחלט ממליץ. עדכון 2021: למיטב הבנתי תוכנה זו אינה נמכרת יותר כישום עצמאי וחבל…

logo2x

כך נראה ממשק המשתמש של Tonality: (צילום: גבי גולן)

צילום צבעוני מקורי, קובץ RAW

אותו הקובץ לאחר עיבוד ב-Tonality

חיסרון אחד בהשוואה ל- Lightroom היא העובדה שלאחר ההמרה הקבצים אינם נשמרים כקבצי RAW אלא כקבצי Tiff או JPEG.

עדכון 10.4.21: פוסט זה פורסם בסוף שנת 2015. בגרסאות המאוחרות יותר של Lightroom ניתן להמיר קבצים לשחור לבן (BW) באמצעות שימוש בפרופילים שונים ולקבל תוצאות איכותיות מאד ללא צורך להשתמש בתוכנה נפרדת כמו Tonality. יוצרים Virtual Copy מן הקובץ המקורי ומעבדים אותו בהתאם לצורך. באופן זה ניתן ליצור גרסאות רבות של אותו הדימוי ללא צורך באחסון קבצים רבים התופסים נפח אחסון יקר. הקובץ קיים במלואו פעם אחת בלבד וכל שאר הגרסאות הן קבצי XMP בלבד התופסים נפח אחסון זניח.

צילום צבעוני מקורי, Fuji X-T4, קובץ RAW: פרופיל Adobe Color
אותו הקובץ לאחר המרה לש.ל ב-Lightroom, באמצעות פרופיל Camera Acros

יש לזכור שהפרופילים הזמינים לשימוש עם כל קובץ תלויים בסוג המצלמה. לדוגמא, הפרופיל שהוזכר לעיל Camera Acros נראה וזמין למצלמות Fuji X בלבד.

ולסיום אותו הקובץ לאחר המרה לשחור לבן ב-Tonality, במצב Basic, Auto Improve.

מדריך קצר להמרת קבצים צבעוניים לשחור לבן ב-Lightroom ניתן לקרוא כאן

ומדריך קצר להמרת קבצים צבעוניים לשחור לבן ב-Photoshop, בעברית, ניתן למצוא כאן

מידע על ספר מענין בנושא צילום שחור לבן דיגיטלי ניתן למצוא כאן

10 סיבות מדוע לצלם בשחור לבן