59. Samsung יוצאת מתחום הצילום?

59. Samsung יוצאת מתחום הצילום?

לומר שסמסונג יוצאת מתחום הצילום זו הגזמה, מאחר ואין לחברה כוונה להפסיק לייצר ולמכור סמארטפונים שכל אחד מהם בפני עצמו הוא מצלמה לא רעה בכלל. אבל אם נגביל את הדיון למצלמות איכותיות עם עדשות מתחלפות שאינן משולבות בטלפון סלולארי אז כן, נראה שסמסונג החליטה ״לתלות את הנעליים״ ולצאת מתחום הצילום איליו נכנסה רק לפני שנים מעטות.
דווקא כאשר נראה היה שסוף כל סוף אולי יהיה מי שיתחרה בניקון, קנון וסוני הודיעה סמסונג כי היא מושכת את דגם הדגל שלה, NX-1 מן השווקים באירופה, אוסטרליה ואסיה ויוצאת מכל תחום הצילום בגרמניה ובבריטניה כתוצאה מביקוש נמוך, וזאת ממש לפני תקופת המכירות ההיסטרית של חג המולד וסוף השנה. סביר להניח שהודעות על יציאה מפלחי שוק נוספים יבואו בהמשך.

למעשה, מה שאנחנו עדים לו הוא המקרה הראשון, אם אינני טועה, של הצטמקות תחום הצילום הדיגיטלי לאור הירידה החדה בביקוש למצלמות, כנראה עקב הפופולריות הרבה של הסמארטפונים למינהם. וכך, התהליך החיובי בו חזינו, של חברות אלקטרוניקה שהופכות גם לחברות צילום (ראו פנסוניק, סוני וסמסונג) מתחיל לחזור ולהתקפל לאחור. תהליך זה היה חלק מן המאפיינים של מה שנקרא ״המהפכה הדיגיטלית״ וכבר גבה קרבנות לא מעטים גם בתחום הצילום האנאלוגי (סרטי צילום) וגם בתחום הצילום הדיגיטלי: קודאק, אגפא, קוניקה-מינולטה ופולארויד הם השמות הבולטים של קרבנות המהפכה הדיגיטלית. כעת נראה שאנו מתחילים לחזות בתחילתו של גל צמצומים  נוסף ואולי גם העלמות של יצרנים נוספים מן השוק. על הכוונת עומדים היצרנים הקטנים יותר כמו אולימפוס ופנסוניק כאשר לכל אחד מהם מוצרים איכותיים ויחודיים אולם היקף המכירות שלהם איננו, ככל הנראה, גדול מספיק כדי להמשיך ולהתקיים לאורך זמן.

מדוע תהליך זה צריך להטריד אותנו? כי כאשר התחרות יורדת ומספר השחקנים בשוק קטן אנחנו משלמים יותר והמוטיבציה של היצרנים ששורדים בינתיים היא לצמצם את ההוצאות על מחקר ופיתוח של דגמים חדשים ומתקדמים יותר.

דגם NX-1 של סמסונג זכה לביקורות חיוביות מאד ולציון 87 הגבוה במדד הנחשב של DPReview.com . עד להופעתו של חיישן Full Frame  מסוג BSI ב-A7R II של סוני היה חיישן ה- APS-C ב-NX-1 של סמסונג חיישן ה-BSI הגדול ביותר והוא זכה לדרוג חיובי מאד  של DXOMark שהגדיר את החיישן כמלך החדש של מצלמות היברידיות בפורמט APS-C.

מערכת המיקוד האוטומטי של ה- NX-1 זכתה אף היא לשבחים רבים וכך גם הארגונומיה וממשק המשתמש שלה. כלומר, היתה כאן בהחלט הדגמה ליכולות הטכנולוגיות של סמסונג לייצר מצלמה רצינית ואיכותית ולמכור אותה במחיר הוגן של כ- $1000 (גוף בלבד) כתחרות לדגמים מבוססים כמו ה- D7200 של ניקון, שקיבלה ציון נמוך מעט יותר של 84 במדד DPReview.com והחיישן שלה זכה לציון 87 במדד DXOMark לעומת 84 לחיישן של ה-NX-1. לאחרונה אפילו התחילו ספקולציות באשר להופעתו של דגם של סמסונג עם חיישן Full Frame.

אבל כנראה שכל זה לא עזר כדי לשנות את התדמית של סמסונג מכזה של יצרנית מוצרי אלקטרוניקה ליצרנית של מצלמות רציניות. באופן אישי, כאשר שקלתי רכישת מצלמה חדשה לפני כשנה בדקתי את הנתונים של ה- NX-1, בהחלט התרשמתי לחיוב ולמרות זאת העדפתי לבחור בדגם של סוני (עם חיישן Full Frame) שהצליחה למצב את עצמה טוב יותר מסמסונג כיצרנית מצלמות רצינית. נראה שזוהי הסיבה למכירות הנמוכות מן הצפוי של ה- NX-1: אנשים רוכשים סמארטפונים וטאבלטים של סמסונג ללא היסוס והם ממוצבים כשווי ערך ואולי אף כעולים על האייפון והאייפד של אפל אבל בתחום הצילום סמסונג איננה נתפסת כשחקן משמעותי וחבל.

עדכון 2.12.15: PetaPixel מדווחים כי כנראה ניקון רוכשת מסמסונג את הטכנולוגיה שפיתחה סמסונג לצורך יצור המצלמות מדגם NX-1. בכוונת ניקון לפתח על בסיס טכנולוגיה זו מצלמות Mirrorless מקצועיות ולהתחרות בסוני. אם המידע נכון, זו בפירוש רעידת אדמה. יש לענין השלכות מרובות בין היתר עקב העובדה שכמעט כל מצלמות ה- DSLR של ניקון מתבססות על חיישנים מתוצרת סוני.

עדכון 4.12.15: מאמר מענין המתאר את התנהלותה הכושלת של סמסונג בניסיונותיה לחדור לתחום הצילום בעשור האחרון  ומציע מספר אפשרויות לעתיד.

עדכון 9.3.16: עוד ידיעה על דגם מצלמה של Samsung שיצורה הופסק.

הצילום שלמעלה מתוך https://www.ephotozine.com

מודעות פרסומת

58. 8 סיבות מדוע לא להשתמש בסרטי צילום

58. 8 סיבות מדוע לא להשתמש בסרטי צילום

בפוסט זה אני עושה הפסקה בדיונים בנושאים טכנולוגיים למינהם ומתייחס לנושא העולה מפעם לפעם באתרי צילום שונים: ״היתרונות״ של סרטי צילום על הצילום הדיגיטלי. נראה שבכל פעם שלעורך אתר כזה או אחר חסר חומר מעניין לכתוב עליו הוא שולף מן הבוידם את נושא סרטי הצילום ״הישנים והטובים״. אז הנה, הצטרפתי גם אני לטרנד.

לפני שאמשיך חשוב לי להבהיר לטובת קוראי שאינם מכירים אותי אישית כי לא נולדתי עם פיקסל ביד. הכשרתי הפורמלית בצילום התחילה בחוג לצילום טכני מדעי במכללת הדסה בירושלים (זה היה שם החוג אז) בשנים 1975-1977 ולאחר מכן בביה״ס לצילום במכון הטכנולוגי של רוצ׳סטר, ניו יורק, ארה״ב בשנים 1978-1981. כמובן שבאותן שנים לא הכרנו אפילו את המונח צילום דיגיטלי, והקשר היחיד למחשבים במסגרת לימודי בארה״ב היה קורס תכנות בסיסי בשפת BASIC על מחשב מרכזי (Mainframe) ואחסון התכניות הפרימיטיביות שכתבנו על ערימה של כרטיסי קרטון מנוקבים…

כך שבמסגרת לימודי ולאחר מכן במהלך עבודתי בחו״ל ובארץ הכרתי היטב כמעט את כל סרטי הצילום, ניירות הצילום, שיטות הפיתוח הכימי (ידניות וממוכנות כאחד) שעליהם התבסס הצילום בתקופה הרחוקה ההיא. הכרותי עם סרטי הצילום למינהם משלבת ידע טכני מקיף והכרות עמוקה עם המאפיינים  החזותיים שלהם. מאחורי גם אלפי שעות עבודת מעבדה ידנית בפיתוח סרטים מכל הסוגים, צבע ושחור לבן והדפסה על מגוון רחב של ניירות צילום מכל הסוגים ובכל הגדלים. הוסיפו לכך ניסיון רחב בבקרת איכות של תהליכי פיתוח אוטומטיים  של סרטים וניירות צילום וכן ניסיון באיפיון של ייצור כימיקלים לצילום – אני מקווה שהבנתם שלי אי אפשר למכור לוקשים לגבי ״האיכויות המופלאות״ של סרטי הצילום.

מן הבחינה הטכנית ״הקרב״ בין סרטי הצילום לצילום הדיגיטלי הוכרע כבר מזמן: הצילום הדיגיטלי מספק כושר הפרדה גבוה יותר, רמת רעש נמוכה יותר, יכולת צילום בתנאי אור נמוכים גבוהה בהרבה, טווח צבע רחב יותר ותחום דינמי רחב יותר. גם מן הבחינה השיווקית הקרב כבר הוכרע מזמן: רוב יצרני סרטי הצילום פשטו את הרגל ונעלמו מן השוק, הנותרים צמצמו  מאד את הייצור ואת מגוון המוצרים והעלו את המחירים בהתאם. מצלמות לסרטי צילום כמעט ואינן מיוצרות כיום. השילוב המוזר ביותר בעיני הוא צילום בסרטי צילום ולאחר מכן סריקה שלהם לקובץ דיגיטלי.

אז מדוע בכל זאת יש מספר קטן של צלמים שמתעקשים עדיין לצלם בסרטי צילום? כל אחד וסיבותיו עימו ואני מוכן לקבל כל סיבה שהיא רק לא את ההסברים ה״מלומדים״, הניתנים בד״כ מתוך עמדה של עליונות (אני יודע מה טוב בשבילך!) ואת הסיפורים על ״חמריות״, ״תלת מימדיות״ והאגדות על  מה שעושה ריח הכימיקלים במעבדה… וכן, אני גם לא סובל סטודנטים לצילום, שנולדו הרבה אחרי המהפכה הדיגיטלית, המסתובבים כטווסים עם מצלמת פילם ישנה על הכתף ובטוחים שהם יודעים הכל יותר טוב מכל אחד אחר.

אז מה בכל זאת הוציא אותי משלוותי והביא אותי לכתוב את הפוסט הזה? באתר PetaPixel התפרסמה השבוע כתבה תחת הכותרת:
״שמונה סיבות מדוע צלמים דיגיטליים צריכים לנסות סרטי צילום״
קראתי בעיון את הכתבה והתרגזתי, כי כל אחד משמונת הסעיפים שבה הוא, בלשון עדינה, שטויות במיץ עגבניות, כאשר המוטיב החוזר הוא ששימוש בסרטי צילום, או לפחות ההתנסות בצילום בהם יעשו אותך צלם טוב יותר.

לפני שניגש להפרכת שמונת הסעיפים שבמאמר המקורי כדאי שננסה להגדיר מהו בכלל ״צלם טוב״? לעניות דעתי, ועל קצה המזלג, צלם טוב הוא אחד שיודע לראות ולקרוא אור, יודע לראות, ליצור ולעצב קומפוזיציה, מתייחס לצבע, צורה, מרקם, תנועה זמן ומסגרת ומצליח לשלב את כל הנ״ל לידי צילום אחד הגורם לתחושה וחוויה חזותית לצופה בו. כמובן שכדי לבצע את כל הנ״ל זקוק הצלם גם לידע טכני ולהכרת הכלים בו הוא משתמש. עם זאת (ותאמינו לי שבתור מרצה וותיק לטכנולוגיה של צילום לא קל לי לומר זאת) מאחר והכלים העומדים לרשותנו כיום כל כך משוכללים במקרים רבים אפשר לוותר על הידע הטכני ולהתרכז ביצירה. ראו לדוגמא סרטי קולנוע איכותיים שצולמו בסמארטפון ואפילו חתונות יוקרתיות מצולמות היום בסמארטפון ע״י צלמים מקצועיים מן השורה הראשונה. למעשה הכלי בו מצלמים הינו חסר חשיבות, חשובה היכולת החזותית-צילומית, המשלבת כישרון מולד עם ידע נרכש וניסיון מצטבר ליצירת חוויה חזותית משמעותית אצל הצופה. ולכן לי לא איכפת בכלל האם צילום שמצא חן בעיני צולם על סרט צילום או מצלמה דיגיטלית, לא איכפת לי האם הצילום צולם בניקון, קנון, אייפון, גלאקסי או מצלמת נקב העשויה מקופסת קרטון. וכל אותם ״צלמים״ הטורחים לציין לצד כל צילום שלהם באיזו מצלמה, עדשה, צמצם, מהירות סגר ו-ISO הצילום צולם סתם מטריחים את הצופה עם פרטים שאין להם כל חשיבות לאחר שהצילום כבר קיים. גם ההתנצלות שרואים לעיתים קרובות בפייסבוק: ״צולם בטלפון נייד״ כזה או אחר  מיותרת: אם אתה או את עומדים מאחורי הצילום שבחרתם להציג אל תתנצלו ותספרו לנו הצופים שהוא צולם בסמארטפון שלכם ולכן אנו עשויים להתייחס איליו מראש בחשדנות בגלל שאינו כולל זיליון פיקסלים. או שהצילום ״עובד״ או שלא, וכל השאר הרבה פחות חשוב.

הטעון הראשון איליו מתייחס מחבר המאמר Stephen Dowling הוא שצילום בסרטי צילום גורם להאטת קצב הצילום ומסביר מדוע האטה זו חיובית. אני מסכים איתו בכל לב שהאטה, התבוננות ומחשבה לפני הצילום הם חיוניים אולם מדוע אנו זקוקים לסרט צילום כדי להאט? הרי זה בסה״כ ענין של משמעת עצמית, לימוד ואימון אישי: נכון שיש בידי מצלמה שמסוגלת לצלם 4-5 מסגרות בשנייה אבל כפי שאני בוחר את מהירות הסגר והצמצם בהם אני מעדיף לצלם כך אבחר את קצב הצילום המתאים לי. וכאשר הנושא הוא כזה המאפשר לי התבוננות וחשיבה אעשה זאת. אין צורך להשתמש במצלמת פילם לצורך זה כפי שאין צורך בלימוד רכיבה על סוס או על אופניים לפני שניגשים ללימוד נהיגה ברכב מנועי. המחבר טוען שצילום בפילם עשוי להיות ניסיון ״מדיטטיבי יותר״ כי אפשר לצלם סרט צילום שלם לאורך יום אחד או סוף שבוע אחד. הצחקת אותי! האם אי אפשר לו לצלם להחליט, כתרגיל, שהוא מצלם במשך היום רק 36 מסגרות ולא יותר? ואם הוא עד כדי כך חושש שלא יעמוד בפיתוי שיכניס למצלמה הדיגיטלית שלו כרטיס זיכרון בעל נפח מצומצם שלא יאפשר לו לצלם יותר…

הטעון השני טוען שיש משמעת במספר המוגבל של המסגרות שיש בסרטי הצילום ומתייחס בעיקר לעלות: סרטי צילום והפיתוח שלהם יקרים ולכן נצלם פחות ונחשוב יותר על כל צילום. נכון! אבל, מעבר לכך שזו היא למעשה חזרה על הסעיף הראשון, אני שואל שוב  מה הבעיה לצלם מעט, באופן מושכל ומודע גם במצלמה דיגיטלית? תן לנו קצת קרדיט כמי שמסוגלים להחליט מראש שלא נצלם 500 צילומים היום אלא נגביל את עצמנו, נאמר לחמישים בלבד אם נחשוב שזה טוב לנו ועושה אותנו לצלמים טובים יותר.

הטעון השלישי  כבר ממש מגוחך: צילום בסרטי צילום הוא ״התנסות מישושית״ (Tactile Experience). הכותב טוען שהעיסוק בטעינת סרט הצילום במצלמה: פתיחת גב המצלמה, טעינת הקסטה, חיבור לשונית הסרט לגליל המושך ואפילו גלגולו חזרה לאחר סיום הסרט הם עיסוקים המרכיבים את ״הטקסיות״ הכרוכה בצילום בסרט. מה דעתכם על הטקסיות שהיתה כרוכה בהנעת רכב מנועי באמצעות ״אימנואלה״ לפני שהומצא המתנע החשמלי (סטרטר)? או על הטקסיות הכרוכה בהזנת פחם לתנור של אנייה המונעת בקיטור? מה, האם הכנסת כרטיס הזיכרון לחריץ המיועד לו בגוף המצלמה הדיגיטלית איננה מספקת מספיק ריגוש? לא? אז אולי החלפת הסוללה שהתרוקנה באמצע הצילום?

הטעון הרביעי יוצא נגד ההסחה שיוצרים כל ישומי התקשורת הכלולים בסמארטפון, בעוד שמצלמת סרט לא תתריע על הודעת מייל או וואטס אפ באמצע הצילום… אכן טעון חזק! האם לא ניתן לסגור ישום שמפריע לנו? האם מצלמות דיגיטליות שאינן סמארטפון יתריעו על קבלת הודעת מייל? נו באמת…

הטעון החמישי יוצא גם הוא נגד נוכחות המסך או הצג במצלמה דיגיטלית וטוען שהפרדה בין תהליך הצילום לתהליך העריכה הוא הכרחי. הצצה בצג במצלמה אינה תורמת לאיכות הצילום… האמנם? קודם כל, מי שלא רוצה לראות את הצילום יכול לכבות את צג המצלמה, בוודאי במצלמות בעלות מחפש (View Finder) אופטי. גם במצלמות חסרות מראה ניתן בד״כ לבטל את ה-Preview לאחר הצילום. ובסמארטפון, מפריע לך? אל תסתכל… לדעתי עצם נוכחות המסך, המספק היזון חוזר (Feed Back) מיידי היא כלי רב ערך המאפשר לצלם לתקן את טעויותיו מיד ולא בעוד שבוע, לאחר שסרט הצילום יחזור מן הפיתוח והנושא שצילמתי כבר מזמן נמצא במקום אחר… ובאשר למשך הזמן העובר בין רגעי ההתעלות של הצילום לבין שלב העריכה, אם ארצה תמיד אוכל להחליט שאביט בצילומים שצילמתי היום במצלמה הדיגיטלית רק בעוד שבוע או חודש, כדי שההתלהבות שחשתי בעת הצילום לא תשפיע, רחמנא ליצלן, על שיקולי הבחירה והעריכה שלי.

הטעון החמישי נקרא ״אתה לומד לקרוא את האור״. כאן מספר לנו הכותב הנכבד שמערכות מדידת החשיפה המתוחכמות המשולבות במצלמות דיגיטליות מונעות מן הצלם לפתח את יכולתו לקרוא אור. אז ככה: למי שלא יודע לקרוא אור לא יעזור כלום, לא משנה באיזו מצלמה ישתמש. ובכל מקרה, במצלמות דיגיטליות המיועדות לצלמים ״רציניים״ יש תמיד מצב ידני המאפשר שליטה של הצלם בכל הפרמטרים החשובים: צמצם, מהירות סגר, ISO וכו׳. אני משתמש במצלמה דיגיטלית בעלת מערכת מדידת אור אוטומטית אבל מצלם כמעט תמיד במצב M הידני… מעבר לכך, הכותב הנכבד שכח שגם מצלמות סרט מקצועיות כללו מערכת מדידת חשיפה אוטומטית, ואפילו ניתן להרכיב מערכת כזאת על מצלמות 4X5, למי שיודע במה המדובר. כאשר הוצגה מצלמת הסרט הראשונה בעלת מערכת מיקוד אוטומטי בשנות ה-80 של המאה הקודמת צעקו צלמים רבים שהנה היגיע סופו של הצילום…
השטות האחרונה שטעון זה מעלה נוגעת להיות סרט הצילום ״מדיום סלחני״ בכל הנוגע לחשיפה. אכן שטות מוחלטת! למצלמות הדיגיטליות טווח דינמי רחב בהרבה מזה של סרטי הצילום למינהם והשימוש בקבצי RAW ותוכנות עיבוד כמו Lightroom מאפשרים להוציא פרטים בצללים ובבהירויות שבסרטי הצילום ניתן רק לחלום עליהם…

בטעון השביעי טוען המחבר כי התקלות והשגיאות האפייניות לשימוש בסרטי הצילום הינן חד פעמיות ובלתי ניתנות לחזרה ויש יופי בכך. כל סרט צילום הוא שונה, כל סדרת יצור שונה מזו שקדמה לה ולכן צלמים היו נוהגים לרכוש כמויות גדולות של הסרט החביב עליהם מאותה סדרת יצור (ולאחסן את הסרטים במקפיא) כדי לעבוד בתנאים קבועים וצפויים לאורך זמן. למי שכבר שכח, כל סרט צילום מקצועי היגיע עם נתונים לגבי מידת השונות שלו מסדרת ״מאסטר״ כל שהיא, ועל הצלם היה להתחיל בסדרת ניסיונות מייגעת על מנת להביא את התוצאות שהוא מקבל מהסרטים מן הסדרה החדשה לאלו שקיבל מן הקודמת. אכן עיסוק מלבב, שהיה כרוך בבזבוז זמן וחמרים… חדירת אור לסרט הצילום בטעות גם היא אכן ארוע משמח מאד לצלם המקצועי. חובבי התקלות והאיכות הטכנית הירודה חגגו על מצלמות כמו Lomo שנועדו במיוחד למטרה זו. למי שבאמת נהנה מכך, אפשר כיום לרכוש פילטרים דיגיטליים שיצרו לכם איזה אפקט שתרצו, גם באופן שלא יחזור על עצמו יותר מפעם במאה שנה… מה, לא שמעת על אינסטאגרם?

בטעון השמיני והאחרון טוען המחבר שההמתנה טובה עבורכם. קצת חזרה על מה שנאמר כבר קודם לכן באחד הטעונים הקודמים אבל מה זה משנה?
ובכן, המחבר טוען שכדאי להמתין בסבלנות לפני שנצפה בצילומים שצילמנו, שעידן הסיפוק המיידי והעלאת הצילומים לפייס או לאינסטוש שניות לאחר שצולמו אינם חיוביים. יתכן שכך. אבל שוב, מי מונע ממך להניח את כרטיס הזיכרון ועליו הצילומים מאתמול בכספת ולשוב ולפתוח אותה בעוד שנה או אולי בעוד 10 שנים כדי שתוכל לצפות בהם בפרספקטיבת הזמן המתאימה לך? (בהנחה כמובן שתמצא הדרך לקרוא את הכרטיס גם בעוד 10 שנים).

לסיכום, אני מקווה שכל מי שעדיין מצלם בסרטי צילום עושה זאת מן הסיבות הנכונות עבורו, אבל לעזאזל, אל תעסקו במיסיונריות חסרת תועלת ומגוחכת ותנסו לשכנע אותנו שאנחנו טועים ואתם צודקים. ואולי בכל זאת היה טוב יותר בתקופת האבן?

עדכון 2.12.15: המאמר המקורי (באנגלית) פורסם גם באתר imaging-resource.com ובעקבותיו פורסמו מספר תגובות.

עדכון 4.12.15: לא משנה במה תבחרו, סרטי צילום או צילום דיגיטלי, כדאי שתבינו כיצד נוצרת הדמות הצילומית בשתי הטכנולוגיות: סרטון מצוין של John Hess. לך תאמין שלימדתי את החומר הזה, באותה הרמה, במסגרת שיעורי הטכנולוגיה שלי בחוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה…

ואם הסרטון הקודם לא שבר אותכם, הנה עוד אחד.

עוד עדכון 4.12.15: ראיון מענין עם Ed Lachman, שצילם לאחרונה את הסרט Carol על סרט Super 16 mm. בראיון מסביר ה-DP הוותיק מדוע הוא מעדיף לצלם על סרט צילום ולא בצילום דיגיטלי, למרות שרק כ- 12% מן הסרטים המופקים כיום בהוליווד מצולמים על סרט צילום.

הצילום שלמעלה צולם ע״י צלם אלמוני בתערוכת הפוטוקינה בקלן, גרמניה בשנת 1986, על סרט צילום כמובן.

 

 

 

57. צגי OLED

57. צגי OLED

פוסט זה מסיים את סדרת הפוסטים העוסקים בטכנולוגיות תצוגה ובמרכזו הטכנולוגיה המתחרה ב-LCD הנקראת OLED: Organic Light Emitting Diode. המילה Organic המופיעה כחלק מראשי התיבות אין פירושה שיש כאן משהו מן החי אלא הכוונה לתרכובות המכילות פחמן ומימן.

באופן עקרוני, טכנולוגיה זו מבוססת על הנחת מספר שכבות אורגניות דקות בין שני מוליכים. כאשר מפעילים על השכבות מתח חשמלי נפלט אור חזק, כך שניתן להשתמש בטכנולוגיה זו לצורך ייצור צגים בכל הגדלים ולצורך תאורה. מכאן ברור אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין כל טכנולוגיות התצוגה שסקרנו לבין טכנולוגיית OLED: מאחר וצג OLED פולט אור אין צורך במקור אור חיצוני כמו ב-LCD, DLP או LCoS. העדר הצורך במקור אור חיצוני מאפשר להקטין את עובי הצג ולהפחית את צריכת החשמל שלו, עובדה חשובה במיוחד לגבי מכשירים ניידים כמו טלפונים חכמים ומצלמות דיגיטליות.

הקטנת עובי הצג מאפשרת ייצור צגים גמישים שניתן לגלגלם FOLED: Flexible OLED וכן ייצור צגים שקופים.

samsung-oled-flexibleהגמישות של צגי OLED מאפשרת את ישומם במערכות מחשוב ותקשורת לבישות, הצוברות פופולריות בשנים האחרונות. במצלמות  חסרות מראה (Mirrorless) משתמשים במחפש אלקטרוני (EVF: Electronic View Finder) המבוסס על צג OLED זעיר ברזולוציה גבוהה:

EVFה-EVF ברזולוציה הגבוהה ביותר הקיים כיום במצלמה לשימוש אזרחי הינו בן כ- 4 מיליון פיקסלים, ברוב דגמי המצלמות חסרות המראה מותקנים EVF בעלי כמיליון או 2 מיליון פיקסלים.

לפני שנבדוק את היתרונות והחסרונות של צגי OLED (טכנולוגיה זו משמשת בצגים בלבד, לא להקרנה) לעומת LCD בואו נבין את עקרונות הפעולה של טכנולוגיית תצוגה זו. OLED פותחה במקור ע״י Kodak ו-Sanio, בעקבות עבודות מדעיות משנות ה- 50 של המאה ה-20. בהמשך מכרה Kodak את זכויותיה ל-Sanio שהמשיכה בפיתוח והעבירה חלק מן הזכויות ליצרנים נוספים שהמרכזיים בהם כיום הינם Samsung, LG ו-Sony.

מבנה סכמטי של פיקסל OLED:

Picture1באופן עקרוני, ניתן להשתמש בשלוש וריאציות של OLED שכל אחת מהן מפיקה אור בצבע אחר. באופן מעשי, משתמשים גם ב-OLED המפיק אור לבן ומוסיפים מסננים צבעוניים.

13Display1. זרם חשמלי זורם מן הקתודה לאנודה דרך השכבות האורגניות, תוך מתן אלקטרונים לשכבה פולטת האור והסרת אלקטרונים מן השכבה המוליכה.

2. הסרת האלקטרונים מן השכבה המוליכה גורמת להיווצרות ״חורים״ שעליהם להתמלא באלקטרונים מן השכבה פולטת האור. ה״חורים״ קופצים לשכבה פולטת האור ומתאחדים עם האלקטרונים שם.

3. כאשר האלקטרונים נופלים ל״חורים״ הם משחררים אנרגיה עודפת בצורת אור בתחום הספקטרום הנראה. צבע האור ועצמתו תלויים בהרכב השכבה האורגנית ובעצמת המתח המופעל עליה.

Picture2צג OLED יכול לפלוט אור לכיוון אחד (כמו בצג של סמארטפון או של מצלמה דיגיטלית):

Picture3או לפלוט אור לשני הכיוונים ואז למעשה יש לנו צג שקוף:

Picture4transparent

ישומים:

טלוויזיות: כיום קיימות בשוק טלוויזיות OLED שטוחות וקעורות בגדלים של עד 65 אינצ׳ (165 ס״מ) וברזולוציות עד 4K. טלוויזיות אלו הינן דקות מאד וקלות יותר מאשר דגמי LCD מקבילים. הודגמו גם טלוויזיות גדולות יותר.

סמארטפונים, טאבלטים ומצלמות דיגיטליות: מוצרים רבים (בעיקר מתוצרת Samsung) כוללים צגי OLED.

צגים מקצועיים המיועדים להפקה ולעריכת וידאו.

יתרונות עיקריים של צגי OLED: שחור עמוק, תחום צבעים רחב וכתוצאה מכך רוויון צבעים גבוה, זווית צפייה רחבה, צריכת חשמל נמוכה.

better2השוואה בין טווח הצבעים של OLED לבין טווח הצבעים של הצופה התקני ושל טוום הצבעים בתקן HDTV.

Picture5

לגבי צריכת החשמל בצגי OLED לעומת LCD, בהצגת דימוי שרובו שחור צג OLED יצרוך כ- 40% מצריכת החשמל של צג LCD באותו הגודל. בממוצע, יצרוך צג OLED 60-80% מצריכת החשמל של צג LCD מקביל אולם בהצגת דימוי שרובו לבן צריכת החשמל של צגי OLED גבוהה יותר מזו של צגי LCD.

חסרונות עיקריים:

מחיר גבוה יותר מאשר דגמי LCD מקבילים, קושי בצפייה באור חזק, אורך חיים לא ברור: בעבר אורך החיים של צגי OLED היה מוגבל, כיום כנראה שאורך החיים הצפוי אינו נופל מזה של צגי LCD אולם רק הזמן עצמו יוכיח זאת.

צריבה: צגי OLED מן הדורות הראשונים סובלים מבעיה של צריבה: אלמנטים המוצגים לאורך זמן יוצרים מעין צריבה על הצג שלא נעלמת גם לאחר שהתצוגה התחלפה.

חשוב לשים לב לסוג ה-OLED: קיימים שני סוגים, PMOLED, זול יותר ואיכותי פחות ו- AMOLED, איכותי יותר ויקר יותר.

תאורת OLED: רוב היצרנים המובילים של אמצעי תאורה משקיעים מאמץ רב בפיתוח מקורות אור מבוססי OLED. כיום ניתן לרכוש כמויות קטנות של משטחי תאורה מבוססי OLED אולם המחירים עדיין גבוהים יחסית לתאורת LED רגילה.

LivingSculpture 3D module system 3 smalltop_img2לסיכום, טכנולוגיית OLED כבר מתחרה באופן ברור עם LCD ובטווח הארוך יש לה יתרונות מרובים עליה. ניתן לראות זאת באופן ברור מן הגרף הבא שפירסמה Samsung:

Picture6טכנולוגיה נוספת, Quantum Dots עושה כיום את צעדיה הראשונים כמתחרה ל-OLED אולם בינתיים אין בשוק מוצרים המבוססים על טכנולוגיה זו.

56. טכנולוגיות תצוגה להקרנה: LCD, DLP, LCoS

56. טכנולוגיות תצוגה להקרנה: LCD, DLP, LCoS

בפוסט הקודם בסדרה העוסקת בטכנולוגיות תצוגה (מס׳ 54) דנתי בעקרונות הפעולה של צגי LCD. טכנולוגיה זו מיושמת גם להקרנה, והיא למעשה טכנולוגיית התצוגה היחידה המיושמת גם בצגים וגם להקרנה. המתחרה הישירה של טכנולוגיית LCD להקרנה היא טכנולוגיה מענינת המשמשת להקרנה בלבד ונקראת DLP: Digital Light Processing. קיימת גם טכנולוגיה שהינה מעין שילוב של LCD ו-DLP הנקראת LCoS. אלו הן ראשי התיבות של Liquid Crystal On Silicon.

מקרני LCD

למרות שישומה של טכנולוגיית LCD להקרנה מבוסס על אותם העקרונות של יישומה בצגים הרי שבפועל יש לא מעט הבדלים. בהקרנה לוקחים דימוי קטן ומגדילים אותו הגדלה אופטית באמצעות עדשה, כך שכל פיקסל מוגדל ביחס הגדלה גבוה, בהתאם למרחק המקרן מן האקרן (צג ההקרנה). בצגים, גודל הפיקסל קבוע ואיננו משתנה. ולכן מקרן LCD טיפוסי יהיה מורכב משלושה פנלים LCD קטנים: אחד מכוסה במסנן אדום, השני במסנן ירוק והשלישי במסנן כחול. כל צג מקרין רק את המידע הקשור לצבע המסנן שעליו ומקור אור חזק מאיר דרך שלושת הפנלים. שלושת הצבעים מתערבבים ועוברים יחד דרך עדשה המקרינה את הדימוי המשולב אל האקרן. מאפיין מרכזי של טכנולוגיית LCD להקרנה היא העובדה שהאור עובר דרך הפנלים ולכן חלק ממנו אובד. כמו כן, אין שחור מוחלט בהקרנה בטכנולוגיית LCD מאחר ותאי ה-LCD אינם אטומים לאור ב- 100% (בעיה זו קיימת גם בצגי LCD).

לפניכם איור של מקרן LCD טיפוסי, מקרן כזה נקרא 3CCD מאחר והוא כולל שלושה פנלים LCD:

LCD

מכאן ברור כי כל המקרנים בטכנולוגיית LCD כוללים למעשה 3 פנלים של LCD, בניגוד לצגי LCD הכוללים פנל אחד שבו כל פיקסל מורכב משלושה תאי LCD, עם מסנני אדום, כחול וירוק בהתאמה. אחד היצרנים המובילים בתחום מקרני  LCD היא חברת Epson המשתמשת בסימן המסחרי 3LCD בכל מוצריה:

3lcd

מקרני DLP

טכנולוגיית DLP פותחה ע״י  Texas Instruments בשנת 1987, נראית בתחילה כמדע בדיוני ומבוססת על היכולת לשלוט בו זמנית במליוני מראות זעירות העוברות במהירות ממצב בו הן מחזירות אור למצב בו אינן מחזירות אור. מספר המעברים בשניה ממצב החזרה (לבן) למצב אי החזרה (שחור) קובע את סה״כ בהירות האור שתחזיר כל מראה.

באופן זה ניתן ליצור דימוי מונוכרומטי בגווני אפור. את הצבע ניתן להוסיף בשני אופנים: במקרנים הפשוטים יותר קיים גלגל המורכב ממספר מסננים צבעוניים: כמינימום אדום, כחול וירוק ובדגמים מתקדמים יותר גם צהוב, שקוף ושחור (אטום).  גלגל המסננים מסתובב במהירות גבוהה ומיקום המסננים בכל רגע מסונכרן עם הדימוי המוקרן על מערך המראות. וכך, כאשר המראות מקרינות את הערוץ הכולל את המידע האדום של הדימוי המוקרן נמצא מול מערך המראות המסנן האדום וחוזר חלילה. כך שלמעשה, מקרן DLP מקרין ברצף דימוי אדום, כחול וירוק בזה אחר זה ומערכת הראיה האנושית (עין+מוח) מחברים את רצף הדימויים לדימוי צבעוני אחד. לאחוז קטן מן הצופים גורמת שיטה זו אי נוחות וגם אפקט חזותי הנקרא Rainbow Effect. כל צבע מוקרן למשך 1/60 של שניה. בצילום: גלגל צבעים של מקרן DLP בעל מערך מראות אחד.

38991

במקרנים מקצועיים ומסחריים חזקים ויקרים יותר קיימים שלושה מערכי מראות, אחד לכל צבע. באופן זה איכות ההקרנה גבוהה יותר. מקרני DLP בעלי 3 מערכי מראות אינם גורמים לתחושת אי נוחות אצל הצופים או לאפקט הקשת בענן.
מאפיין מרכזי של טכנולוגיית DLP היא העובדה שהאור מוחזר מן המראות ולכן ניצול האור גבוה יותר מאשר ב-LCD.

בסרטון המדגים את אופן הפעולה של DLP ומשווה טכנולוגיה זו ל-LCD ניתן לצפות כאן. סרטון זה הוכן ע״י חב׳ Christie המייצרת מקרנים בשתי הטכנולוגיות וממצבת את מקרני ה- DLP מתוצרתה גבוה יותר מאשר את מקרני ה-  LCD.

צ׳יפ ה- DLP הכולל את מערך המראות DMD נראה כך:

Picture1

לפניכם איור המדגים את מבנה המראות הזעירות בצ׳יפ DLP:

Picture2

מערך המראות הזעירות מיוצר בטכנולוגיות של יצור מוליכים למחצה.

האיור הבא מתאר את המבנה הסכמטי של מקרן DLP בעל מערך מראות אחד:

Picture1

מקרני LCos

טכנולוגיית Liquid Crystal on Silicon מתבססת על פנלים זעירים של LCD המצופים בחומר מחזיר אור כך שההקרנה מתבצעת ע״י החזרת אור ולא ע״י העברת אור כמו במקרני LCD רגילים. השליטה בגווני האפור מתבצעת ע״י שליטה בסיבוב מולקולות הגביש הנוזלי כמו ב-LCD רגיל. היצרנים המובילים של מקרנים בטכנולוגיה זו הם Sony ו-JVC.

602631-21226-30

מקרן LCoS טיפוסי נראה באופן סכמטי כך:

LCos האור מוקרן מן המנורה על שלושת הפנלים ומוחזר מהם אל האקרן דרך העדשה.

הפנלים מיוצרים בטכנולוגיה של מוליכים למחצה ונראים כך:

lcos_microdisplays

הבנו באופן עקרוני את אופן הפעולה של שלושת הטכנולוגיות המשמשות ליצור מקרנים, כיצד נדע במה לבחור?

כמו תמיד, יש ויכוחים אין סופיים סביב השאלה איזו טכנולוגיה מוצלחת יותר. האמת, כמו תמיד, נמצאת באמצע: ישנם מקרני LCD מצויינים וישנם מקרני LCD גרועים. ישנם מקרני DLP מצויינים וישנם מקרני DLP גרועים, וכמובן שישנם מקרני LCoS מצויינים וגם מקרני LCoS גרועים. כך שעצם הטכנולוגיה עליה מבוסס מקרן מסויים איננה אומרת כמעט כלום על ביצועיו. כמובן, יצרן כמו Epson המתמחה במקרני LCD  ישתדל למצב את הטכנולוגיה הזו כמוצלחת יותר ולהפך, יצרן המתמחה במקרני DLP ישתדל למצב את הטכנולוגיה הזו כמוצלחת יותר.

לפני שניגש להשוות בין איכות ההקרנה של שלושת הטכנולוגיות, כדאי לבדוק מספר גורמים אחרים, שלכל אחד מהם תהיה השפעה ניכרת על מחיר המקרן. כל ניסיון לחסוך באיכות המקרן יבוא לידי ביטוי באיכות הדימוי המוקרן. מומלץ להתייעץ עם מומחה בלתי תלוי שיוכל להמליץ על הדגם המתאים :

א. מהו מרחק ההקרנה הדרוש? גורם זה נגזר מגודל הדימוי המבוקש, מאורך המוקד של העדשה וממימדי החלל בו יותקן המקרן.

ב. ככל שמרחק ההקרנה עולה, כלומר ככל שגודל הדימוי המוקרן הדרוש גדול יותר דרוש מקרן בעצמה חזקה יותר. עצמת המקרן תלויה גם בעצמת האור שתהיה בחלל בזמן ההקרנה. אם אפשר להקרין בחושך מוחלט ניתן להסתפק במקרן חלש יותר. חשוב גם להבין שאם החלל איננו חשוך לחלוטין לא יהיה בדימוי המוקרן שחור עמוק ללא קשר לעצמת המקרן ולטכנולוגיה שבשימוש וגם רוויון הצבעים יהיה נמוך.

ג. מהי הרזולוציה הדרושה? כיום קיימים מקרנים המאפשרים הקרנה גם ברזולוציה גבוהה של 8K. עם זאת, כמעט שאין חומרים להקרנה באיכות זו כך שלהשקיע היום במקרן כזה יהיה, ברוב המקרים, בזבוז מוחלט. כן מקובל לצלם כיום הפקות רבות ב-4K כחומר גלם אולם רוב הגרסאות הסופיות של צילומים אלו מגיעות כ-HD. חשוב גם להבין שהרזולוציה הגבוהה ביותר שניתנת להקרנה במקרן מסויים תלויה גם במחשב המחובר אליו: חברו מחשב שאיננו מסוגל לספק HDMI באיכות 4K למקרן שמסוגל להציג 4K ולא תוכלו לנצל את מלוא היכולות של המקרן ולהפך: כדי להקרין חומר באיכות HD לא מספיק מחשב המסוגל לספק HDMI באיכות זו אלא נדרש גם מקרן מתאים. הדיון בנושא הרזולוציה הוא עולם ומלואו, אציין כאן רק שמומלץ מאד לבדוק האם הרזולוציה המצויינת של המקרן היא רזולוציה מלאה ואמיתית, לדוגמא Full HD 1980X1020 או שהמקרן הוא רק HD Ready המסוגל לקבל אות באיכות Full HD אולם להקרינו באיכות נמוכה יותר.

4k-projection

ד. האם המקרן יותקן באופן קבוע או יהיה נייד? האם יש צורך בהקרנה אחורית או קדמית? כאן יש חשיבות גם לגודל ומשקל המקרן.

ה. במקרה של התקנה קבועה, הנעשית בד״כ קרוב לתקרה, כלומר במקום החם ביותר בחלל חשוב לוודא שבטמפ׳ השוררת בגובה בו יותקן המקרן, כאשר האולם מלא בצופים ניתן להפעיל את המקרן לאורך זמן ללא שיכבה עקב טמפ׳ גבוהה מדי. בכל המקרנים יש נורות חזקות הפולטות חום רב ומחייבות אוורור טוב. יש גם לבדוק מה רמת הרעש של המאוורר שבמקרן כאשר הוא פועל במלוא עוצמתו.

ו. אילו חיבורים כולל המקרן וכמה חיבורים מכל סוג? בעיקר במקרנים תלויים המותקנים בהתקנה קבועה חשוב לוודא מראש שיש מספיק חיבורים לצורך חיבור כל המקורות אותם אנו מעונינים לחבר למקרן. ניתן גם להשתמש בקופסאות חיבורים למינהן אולם יש לוודא שהן אינן פוגעות באיכות הדימוי המוקרן.

נעבור כעת להשוואת איכות הדימוי המוקרן בין שלושת הטכנולוגיות שסקרתי, LCD, DLP, ו-LCoS.

יחס קונטרסט (Contrast Ratio): הגורם החשוב ביותר באיכות הדימוי המוקרן. זהו היחס בין השחור העמוק ביותר לבין הלבן הבהיר ביותר. יחס הקונטרסט הטוב ביותר מושג במקרנים בטכנולוגיית LCoS, עם LCD במקום השני ו-DLP במקום האחרון. ברוב המקרנים קיים צמצם אוטומטי (Auto Iris) הנסגר כאשר מוקרן דימוי כהה ונפתח כאשר מוקרן דימוי בהיר. שיטה זו עוזרת להתגבר על יחס קונטרסט נמוך אולם עדיין מקרן בעל יחס קונטרסט טוב יותר עדיף. פעולתו של הצמצם האוטומטי נראית לפעמים ע״י הצופים וניתנת לביטול.

רמת השחור (Black Level): מהו השחור העמוק ביותר שהמקרן מסוגל להציג (תלוי גם ברמת התאורה בחלל ההקרנה). מקום ראשון: LCoS. מקום שני: LCD. מקום אחרון: DLP.

בהירות, עצמת האור (Brightness): כיום כמעט כל המקרנים הטובים מגיעים לבהירות טובה (בהתאם לדגם ולדרישות כמובן). עם זאת בהשוואה בין מקרנים דומים מקרני LCoS הינם בעלי רמת בהירות נמוכה מעט לעומת מקרני LCD ו-DLP.

דיוק צבע: אין הבדל. מקרנים בכל שלושת הטכנולוגיות מאפשרים קבלת דיוק צבע טוב. יש השפעה לאיכות וצבע האקרן וכן מומלץ לכייל מקרנים בדומה לתהליך כיול צגים.

טשטוש תנועה (Motion Blur): הכוונה כאן לריכוך הדימוי המוקרן בעת הקרנת וידאו. במקום הראשון: DLP, הקרנת וידאו הכולל תנועה מהירה תראה חדה וברורה יותר במקרני DLP  לעומת מקרני LCD ו-LCoS. ניתן להקטין את טשטוש התנועה המהירה במקרני LCD ו-LCoS ע״י העלאת קצב הרענון (Refresh Rate).

אפקט הקשת בענן (Rainbow Effect): זוהי תופעת לוואי שלילית האפיינית למקרני  DLP בעלי מערך מראות אחד וגלגל צבעים ואיננה קיימת במקרני LCD ו-LCoS ובמקרני DLP בעלי שלושה מערכי מראות (יקרים יותר). התופעה באה לידי ביטוי בשובל צבעוני בצבעי הקשת הנוצר בשולי אובייקטים בהירים המופיעים על רקע כהה. לא כל הצופים יגיבו באופן שלילי לאפקט זה: חלקם יבחינו בו אולם האפקט אינו מפריע להם וחלקם לא יבחינו בו כלל.

דיוק בחפיפת הצבעים (Convergence): במקרני LCD, LCoS ו-DLP עם שלושה מערכי מראות יתכן חוסר דיוק בהתאמת הדימויים בשלושת הצבעים, המתבטא בשוליים צבעוניים או בריכוך הדימוי המוקרן. ברוב המקרנים בעלי 3 מערכים קיימת מידה מסויימת של בקרה לחוסר החפיפה אולם יתכנו מצבים בהם עדיין התופעה תראה בזמן ההקרנה. גורם זה משתנה גם בין יחידות שונות מאותו הדגם כך שלא ניתן לומר באופן גורף שמקרן מסויים עדיף על מקרן אחר מבחינה זו.
מקרני DLP בעלי מערך מראות יחיד וגלגל צבעים הם היחידים שאינם סובלים מתופעה זו כלל.

לסיכום, רכישת מקרן איננה ענין פשוט כלל ועיקר. לא פעם, כאשר עמדתי לפני רכישת מקרנים במסגרת תפקידי במכללה האקדמית הדסה ירושלים הזמנתי מספר ספקים וערכנו מעין Shootout ע״י הקרנת אותם הדימויים באמצעות מספר דגמי מקרנים בו זמנית. חשוב מאד לבצע את הבדיקה במקום בו יעשה השימוש בפועל במקרן או במקום בעל מאפיינים דומים. חשוב גם לבצע את הבדיקה באמצעות הקרנת חמרים שלא היגיעו מספק המקרן. למרות כל אלו, לעיתים בכל זאת קשה מאד להחליט…

הצילום שלמעלה: http://paradiseofpaonia.com/digital-conversion

55. פוג׳י: כמה דברים מענינים שאולי לא ידעתם

55. פוג׳י: כמה דברים מענינים שאולי לא ידעתם

חברת פוג׳י פילם היפנית נתפשת ע״י רוב הצלמים כחברה שעיקר עיסוקה בצילום. אולם מסתבר שלא כן הדבר.

מן הדוחו״ת הכספיים שפירסמה פוג׳י לרבעון השלישי לשנת 2015 עולים מספר נתונים מענינים. את הדו״ח המלא ניתן למצוא כאן. לעומת דו״חות כספיים של חברות אחרות מצטיין הדו״ח של פוג׳י בעיצוב הגרפי שלו ובהצגת מעולה של הנתונים באופן שגם מי שאין לו תואר בראיית חשבון יכול לקרוא ולהבין אותם, או במילים אחרות InfoGraphics ברמה גבוהה.

אבל כמובן שלא זאת הסיבה שהחלטתי להפסיק את רצף הפוסטים בנושא טכנולוגיות התצוגה לטובת נושא לכאורה לא מענין זה… (פוג׳י משווקת גם חומרי גלם ליצור צגי LCD)

הדו״ח של פוג׳י מאשש דו״חות קודמים שפרסמו קנון וסוני: שוק המצלמות הדיגיטליות מתכווץ, בעיקר עקב הירידה החדה במכירות של מצלמות דיגיטליות קומפקטיות: חלק ניכר מן הצרכנים מעדיפים כיום לצלם רק בסמארטפון. זו תופעה לא חדשה שממשיכה לפגוע ביצרניות ציוד הצילום המרכזיות ובהם גם פוג׳י.

בואו נראה מה מאפיין את פוג׳י: אני מביא כאן רק 2 שקפים מתוך העשרות שבדו״ח המלא, הנה הראשון:

Annual Report 2015

אז הדבר הראשון שסביר להניח שיפתיע את רובכם היא העובדה שרק 15% מן המכירות של פוג׳י מגיעים מתחום הצילום! 47% מגיעים מתחום הציוד המשרדי ו- 38% מתחום המידע. כלומר, פוג׳י של היום כבר איננה חברת צילום. אגב, קוריוז מענין, בתוך תחום המידע, מתחבא לו (לא ברור לי מדוע דווקא שם) תחום מענין נוסף ולכאורה לא שייך: תחום הבריאות הכולל גם חטיבה העוסקת בקוסמטיקה…

חזרה לתחום הצילום, או כפי שההוא נקרא בדו״ח Imaging Solutions: מסתבר שתחום הצילום הדיגיטלי מהוה רק  5%  ממכירות החברה! רוב המכירות בתחום ההדמייה מגיעות ממכירת סרטי צילום, ניירות צילום, ציוד למעבדות (שחלקו היום מבוסס על מדפסות דיגיטליות בטכנולוגיית התזת דיו Ink Jet) וההפתעה המרכזית: מצלמות Instant בטכנולוגיה הוותיקה של Polaroid! קו מוצרים זה הנקרא Instax זוכה לאחרונה לביקושים גבוהים בקרב נערות ונשים צעירות בדרום מזרח אסיה ונמצא בצמיחה חדה. המצלמה הוורודה המכוערת  הזאת ($70 בארה״ב ) הנמכרת במגוון צבעים וגם בגרסת רטרו

1406748039000_909241

היא משאת נפשן של נערות רבות… המצלמות הללו אנאלוגיות לחלוטין וכל צילום מודפס שהן מפיקות הוא מקורי, אחד ויחיד. מחיר החומרים המתכלים איננו זול (כ-$1 לצילום בארה״ב) אולם זה כנראה איננו מהווה מכשול והחברה צופה שתחום רווחי זה ימשיך לפרוח גם בשנים הקרובות.

Annual Report 2015A

מן השקף השני ברור כי תחום הצילום הדיגיטלי מהווה רק שליש מסה״כ המכירות בתחום ההדמייה, רוב המכירות מגיעות, כפי שציינתי לעיל, ממכירות של סרטי צילום, מצלמות אינסטנט, ציוד וחומרים למעבדות צילום.

בנוסף לכך, תחום הצילום הדיגיטלי ספג ירידה קשה במכירות של כמעט 24% לעומת השנה שעברה. גם אצל פוג׳י, הגורם העיקרי לירידה הוא היקפו המצטמצם והולך של תחום המצלמות הקומפקטיות יחד עם עליה מסויימת במכירות של מצלמות מקצועיות וכן עדשות למצלמות טלוויזיה מקצועיות. לעומת זאת, תחום הצילום הלא דיגיטלי אופיין בעליית מכירות של 11.5%.

מה כל זה אומר? האם המגמה של התכווצות תחום הצילום הדיגיטלי תימשך? סביר להניח שכן. תחום המצלמות הקומפקטיות ימשיך להתכווץ לטובת סמארטפונים בעלי יכולות צילום שהולכות ומשתפרות ולטובת שוק מצלמות ה- Mirrorless בעלות העדשות המתחלפות. וכמו תמיד, יהיה מענין!