96. על סרטי צילום וניירות צילום, חלק ג: סרטים וניירות צבעוניים נגטיביים

96. על סרטי צילום וניירות צילום, חלק ג: סרטים וניירות צבעוניים נגטיביים

כפי שכתבתי בפוסט הקודם ראשיתו של הצילום היתה בשחור לבן מאחר והטכנולוגיה הדרושה לצורך יצירת דימויים צבעוניים לא היתה קיימת. ניסיונות לפתח צילום צבעוני נעשו כבר כעשרים שנה לאחר המצאת הצילום ותהליך ניסיוני הודגם כבר ב-1861 אולם רק בתחילת המאה העשרים הוצג התהליך הראשון שהצליח גם מסחרית, ה- Autochrome. תהליך פוזיטיבי זה היה מבוסס על סינתזה אדיטיבית ולכן הרגישות לאור היתה נמוכה מאד דבר שדרש חשיפות ארוכות. עקב כך, תהליך זה התאים לצלמים מקצועיים בלבד ולכן תפוצתו היתה מוגבלת. סרט הצילום הצבעוני הראשון שזכה להצלחה אדירה גם בשוק המקצועי וגם בשוק החובבני היה ה-Kodachrome שהוצג לראשונה כסרט קולנוע 16 מ״מ בשנת 1935 וכסרט 35 מ״מ לצילום סטילס (שקופיות פוזיטיביות) בשנת 1936. עוד על ההיסטוריה המוקדמת של הצילום הצבעוני בפוסט מס׳ 66 בבלוג זה.

כיום, כל חומרי הצילום הצבעוניים, נגטיביים ופוזיטיביים כאחד מבוססים על סינתזה סבטרקטיבית (ראו בפוסט מס׳ 66) והם נחשבים לחומרים סובסטנטיביים, כלומר כאלו הכוללים את הגורם יוצר הצבע באמולסיה, בניגוד לחומרים נון-סובסטנטיביים, כמו ה- Kodachrome בהם הגורמים יוצרי הצבע היו נמצאים במפתח.

חומרים נגטיביים: סרטי צילום צבעוניים היוצרים, לאחר הפיתוח דימוי נגטיבי הן מבחינת הבהירויות והן מבחינת הצבעים. כלומר, אזורים כהים בנושא יהיו בהירים בנגטיב ולהפך, אזורים אדומים יהיו בצבע סיאן, אזורים ירוקים יהיו בצבע מג׳נטה ואזורים כחולים יהיו בצבע צהוב.  כדי לקבל דימוי פוזיטיבי יש להדפיס את הנגטיב על נייר צילום צבעוני נגטיבי או לסרוק אותו בסורק מתאים. יתרון: מאפשר הדפסת הדפסות רבות מכל דימוי. ניתן להשיג מגוון של סרטים בפורמטים שונים וניירות בגדלים שונים. תהליך הפיתוח לנגטיב צבעוני הוא C-41 ולניירות נגטיביים RA-4. ניתן לפתח ולהדפיס נגטיבים צבעוניים במעבדה ביתית אם כי הדבר דורש ציוד יקר מאחר ותהליכי הפיתוח הצבעוני חייבים להתבצע בטמפ׳ קבועה ומבוקרת. לצורך הדפסה על נייר צילום צבעוני יש צורך להצטייד במגדל מיוחד עם ״ראש צבע״ הכולל מסננים צבעוניים מובנים או להשתמש במגדל שחור לבן הכולל מגרה בה ניתן להכניס מסננים באופן ידני (מאד לא נוח לשימוש!). גם פיתוח נייר צבעוני דורש מכשיר פיתוח מיוחד המסוגל לשמור על טמפ׳ קבועה, לא ניתן לפתח נייר צבעוני בקערות כמו ניירות שחור לבן.

חשיפה וטמפ׳ צבע: בכל חומרי הצילום הצבעוניים, (ובעיקר בחומרים הפוזיטיביים: שקופיות ואינסטנט) חשוב מאד להקפיד על חשיפה מדוייקת. סרטי נגטיב סובלניים לטעויות בחשיפה (פלוס מינוס 2 סטופים) אולם גם הם מאפשרים תוצאות אופטימליות  רק בחשיפה אופטימלית. מאחר ובחומרי הצילום הצבעוניים למעשה יש לפחות 3 אמולסיות (רגישות לאדום, כחול וירוק, ראו בהמשך) ומאחר ויש הבדל ברגישות היחסית של כל אמולסיה טעויות בחשיפה עשויות לגרום גם לסטיות צבע (Color Cast). כמו כן, כל חומר צילום צבעוני מיועד לצילום בטמפ׳ צבע מסויימת, בד״כ הסרטים מאוזנים לאור יום בטמפ׳ צבע של 5500k. צילום בטמפ׳ צבע לא נכונה יגרום לסטיות באיזון הצבעוני שיתגלו רק לאחר הפיתוח (בסרטי שקופיות) או רק בעת ההדפסה (בסרטי נגטיב). ניתן לפצות על טמפ׳ צבע לא מתאימה כבר בשלב הצילום ע״י שימוש במסננים מיוחדים המורכבים על העדשה, אולם הם גורמים לאיבוד אור משמעותי כך שיש צורך בחשיפות ארוכות יותר. אם סורקים סרטי נגטיב או שקופיות צבעוניות ניתן לטפל בסטיות הצבע באמצעות עיבוד דיגיטלי.

המבנה  העקרוני של כל חומרי הצילום הצבעוניים דומה אם כי תהליכי הפיתוח שונים. בכל החומרים נמצא 3 שכבות אמולסיה: שכבה רגישה לאדום, שכבה רגישה לירוק ושכבה רגישה לכחול. למעשה גם השכבה הרגישה לאדום וגם הרגישה לירוק רגישות גם לכחול ולכן מתחת לשכבה העליונה הרגישה לכחול יש שכבה הכוללת צבע צהוב המסנן את האור הכחול כדי שלא יגיע לשכבות שמתחת למסנן. כל שכבת אמולסיה כוללת כסף הלידי רגיש לאור וחומר נוסף, חסר צבע הנקרא קושר צבע (Color Coupler). כאשר קושרי הצבע מגיבים במהלך הפיתוח עם מפתח מחומצן, שנוצר כתוצאה מפיתוח הכסף ההלידי שנחשף לאור במצלמה הם הופכים לבעלי צבע: קושרי הצבע בשכבה הרגישה לכחול הופכים לצהוב (אדום+ירוק), בשכבה הרגישה לירוק למג׳נטה (כחול+אדום) ובשכבה הרגישה לאדום לסיאן (ירוק+כחול). כלומר, הצבע הנוצר בכל שכבה הוא הצבע המשלים לצבע הראשוני לו רגישה השכבה. התוצאה היא שבכל מקום בו היתה חשיפה ונוצרה דמות כסף מתכתית (ראו הסבר לגבי עקרונות תהליך הפיתוח שחור לבן בפוסט מס׳ 94) נוצרה במקביל גם דמות צבעונית.

picture1

picture1

עקומת הענות של סרט נגטיב צבעוני (חשיפה לעומת כמות הצבע הנוצרת בפיתוח): שימו לב לצפיפות המינימלית הגבוהה, לצפיפות המירבית הנמוכה יחסית, לניגוד (שיפוע) הנמוך ולהבדל הגובה בין עקומות שלושת השכבות הרגישות לאדום, כחול וירוק. משמעות ההבדל הוא שלכל שכבה מהירות (רגישות) צילומית שונה.

תהליך הפיתוח של נגטיב צבעוני הוא תהליך פיתוח יוצר צבע (Chromogenic) הנקרא C-41, מתרחש בטמפ׳ של 37.8 מ״צ וכולל ארבעה שלבים (ועוד שטיפות ביניים), התהליך מתאים לכל סוגי הנגטיבים הצבעוניים מתוצרת כל היצרנים:

  1. פיתוח צבעוני: חומר הפיתוח מבוסס על  paraphenylene diamine וידוע כ- CD-4. חומר זה מפתח כסף הלידי לכסף מתכתי (כמו בפיתוח שחור לבן) אולם במצבו המחומצן מגיב עם קושרי הצבע חסרי הצבע שבאמולסיה והופך אותם לצבע בהתאם לשכבה בה הם נמצאים.
  2. הלבנה: הכסף המתכתי שנוצר במהלך הפיתוח איננו נחוץ יותר (מאחר ודימוי הצבע כבר נוצר) ויש צורך לסלקו: תפקיד המלבין (Bleach) הינו להפוך את הכסף המתכתי לכסף הלידי שיומס ע״י הקובע בשלב הבא. החומר הפעיל במלבין הוא Ferric Ammonium EDTA הכולל ברזל ולכן צבעו אדום.
  3. קביעה באמצעות קובע מבוסס Hypo ההופך את כל הכסף ההלידי למסיס במים כך שישטף מן האמולסיה בשלב השטיפה האחרונה.
  4. ייצוב באמצעות Stabilizer, חומר המקשה את האמולסיה, משמר את הצבעים ומונע כתמי יבוש.

Picture1.jpg

מהיכן נובע צבעם הכתום של נגטיבים צבעוניים לאחר הפיתוח? הצבע הכתום נובע ממסיכה צבעונית אינטגרלית (Integral Mask) הנוצרת באופן כימי בזמן הפיתוח ותפקידה לפצות על בליעות אור לא רצויות של חומרי הצבע הנוצרים בזמן הפיתוח. ע״י כך משפרים את האיכות הצבעונית של ההדפסות הצבעוניות על ניירות צילום נגטיביים. עם זאת המסיכה הכתומה מקשה על סריקה של נגטיבים וצבעה שונה בסוגים  שונים של נגטיבים כך שנחוץ פרופיל מיוחד לסריקה של כל סוג נגטיב.

color-negative
כך נראית מסגרת מסרט נגטיב צבעוני בפורמט 135 לאחר הפיתוח

מי שמעונין להרכיב בעצמו את התמיסות הדרושות לפיתוח נגטיבים בתהליך C-41 ימצא את כל הפרטים הרלבנטיים כאן. ניתן כמובן לרכוש תרכיזים מוכנים אותם יש למהול במים לפני השימוש. קיימת גם גרסה מקוצרת בת 2 שלבים הכוללת מפתח (בנפרד) ומלבין-קובע (Bleach-Fix) משולבים בתמיסה אחת.

שימו לב: בעבודה עם כימיקלים לצילום יש לשמור על ניקיון מוחלט ולמנוע מגע של החומרים השונים זה בזה: טיפה אחת של מלבין במפתח תגרום להרס הסרטים. כמו כן יש להקפיד על בטיחות ואיכות הסביבה, תורה שלמה בפני עצמה.

מאחר ותהליך הפיתוח הצבעוני מחייב טמפ׳ גבוהה וקבועה יש צורך במכשיר פיתוח יעודי כמו דגמי Jobo Autolab אותם ניתן להשיג משומשים ב-eBay.   חברת Jobo איננה מייצרת כיום את מכשירי הפיתוח האוטומטיים אלא מכשירים ידניים ומבחר מצומצם של מיכלי פיתוח ואביזרים, ראו באתר החברה.

1000

לדוגמא, מכשיר פיתוח אוניברסלי מדגם Jobo Autolab 1000 מאפשר פיתוח כל חומרי הצילום הצבעוניים. מחירו ב-eBay כ- $2500, יותר מאשר מחירו כחדש בתקופה שעוד היה מיוצר. הסרט מוכנס בחושך למיכל הפיתוח בגודל המתאים, מיכלי הכימיקלים ממולאים בכימיקלים המתאימים והמכשיר עצמו ממולא במים המחוממים לטמפ׳ הרצויה. כל שנותר לעשות, לאחר שהמכשיר היגיע לטמפ׳ הרצויה הוא לבחור את תוכנית הפיתוח המבוקשת וללחוץ על כפתור Start. המכשיר מסובב את מיכל הפיתוח בו נתון הסרט באופן קבוע לשני הכיוונים במהירות שקבע המפעיל. מבוצעת גם שטיפה אוטומטית  ופליטה של הכימיקלים המשומשים (ניתן לאסוף את הכימיקלים לשימוש חוזר במגבלות מסויימות) ומי השטיפה לביוב. קיימים גם דגמים גדולים יותר של מכשירי Jobo המאפשרים פיתוח דפי סרט וניירות צילום בגודל רחב או כמות גדולה יותר של סרטי צילום בכל פעם.
במסגרת עבודתי בחברת הדר סוכנויות לצרכי צילום שהיתה יבואנית Jobo בישראל הכרתי את המכשירים הללו הכרות אינטימית: התקנתי עשרות מכשירים כאלו והדרכתי הרבה צלמים בשימוש בהם. בזמנו כתבתי הוראות פיתוח בעברית לכל סוגי התהליכים במכשירי ה-Jobo וגם במסגרת עבודתי בחוג לצילום במכללת הדסה הפעלנו מספר מכשירי Jobo ATL במשך שנים רבות, כמו גם מכשירי פיתוח רוטטיביים (סיבוביים) אחרים מתוצרת Colenta.

בתקופת עבודתי בחב׳ מכתשים מפעלים כימיים, מח׳ כימיקלים לצילום,  יצרנו כימיקלים לפיתוח צבעוני (וגם לפיתוח שחור לבן). בשנת 1987 כתבתי (בין היתר) הוראות פיתוח לפיתוח נייר צבעוני בתהליך EP-2 שקדם ל-RA-4. במסגרת פינת הנוסטלגיה הנה ההוראות שכתבתי לעיונכם: שימו לב, הוראות אלו לצרכי  נוסטלגיה בלבד, לא לשימוש מעשי. הנייר עליו הודפסו ההוראות היה פעם לבן…

macor
הוראות לפיתוח נייר צבעוני בכימיקלים מתוצרת מכתשים. נכתבו על ידי בשנת 1987

לצורך הדפסה מנגטיב צבעוני יש צורך במכשיר הגדלה בעל ראש צבע: הראש כולל מסננים המאפשרים לשלוט בהרכב הצבעוני של האור שמפיקה נורת המגדל כדי להגיע להדפסה בעלת איזון צבע טוב, כלומר כזו שאיננה בעלת גוון שולט כל שהוא. תקצר היריעה כאן מלפרט את תהליך ההדפסה. בכל מקרה הסיפור לא מסתיים במגדל מאחר ויש צורך גם במכשיר לפיתוח הנייר לאחר חשיפתו. ניתן לפתח דפי נייר במכשירי Jobo או במכונות יעודיות אחרות. תהליך ההדפסה נעשה בחושך מוחלט ואין במקרה זה את הנוחיות של אור ביטחון בהיר למדי כמו בהדפסות שחור לבן. גם כאן טמפ׳ קבועה וזמן פיתוח מדוייק הם קריטיים להצלחת התהליך, כך שפיתוח בקערות אינו בא בחשבון. תהליך הפיתוח לנייר צילום צבעוני נקרא RA-4 וכולל שני שלבי פיתוח: מפתח צבע ומלבין-קובע (Bleach-Fix) ולאחריהם ייצוב (Stabilizer) ללא צורך בשטיפה במים. התהליך מתאים לניירות צבעוניים נגטיביים מתוצרת כל היצרנים.

שני היצרנים הגדולים בתחום הנייר הצבעוני הנגטיבי הם Fuji ו-Kodak.

picture1
מכשיר הגדלה בעל ראש צבע: מיועד להדפסת נגטיבים צבעוניים על נייר צילום צבעוני. ניתן לשימוש גם לצורך הדפסת נגטיבים שחור לבן על נייר שחור לבן Multigrade. מקור: darkroom.ru

הגלגלות הצבעוניות משמשות לשליטה בבהירות המסננים הצבעוניים בצבעים צהוב, מג׳נטה וסיאן הנמצאים בתוך הראש.  מחיריהם של מגדלים בעלי ראש צבע מתחילים בכ- $1000 למגדל בפורמט קטן ומטפסים עד ל- $5000 למגדל בפורמט "4X5. בנוסף כמובן יש צורך בעדשה מתאימה לכל פורמט.

picture1
סיכום תהליכי יצירת הדימוי במערכת נגטיב-פוזיטיב צבעונית
מקור: Digital Color Management Encoding Solutions

אם יש בכם אמיצים המעוניינים להיכנס לתחום הפיתוח הצבעוני, אשמח לעזור ולייעץ בבחירת הציוד הדרוש ושיטות העבודה.

בפוסט הבא אדון בסרטי הצילום הצבעוניים הפוזיטיביים.

70. תהליכי צילום היסטוריים צבעוניים: Dye Transfer, Cibachrome

70. תהליכי צילום היסטוריים צבעוניים: Dye Transfer, Cibachrome

זהו הפוסט האחרון בסדרה העוסקת בתהליכי צילום צבעוניים היסטוריים שחלקם היו בשימוש עד לפני מספר שנים ונעלמו מן השוק עקב המעבר לתהליכים מתקדמים ופשוטים יותר לשימוש וכן עקב המעבר לצילום דיגיטלי ולהדפסה דיגיטלית בתהליכים יבשים שאינם מתבססים על כסף הלידי ופיתוח רטוב.
בפוסטים הקודמים התמקדתי בתהליכי צילום במצלמה, כלומר חומרים המשמשים לצילום ישיר במצלמה ואינם תהליכי מעבדה והדפסה. התוצר שהתקבל מן התהליכים שסקרתי, אדיטיביים וסבטרקטיביים כאחד היה שקופית צבעונית שנועדה במקור לצפייה באמצעות מכשיר צפייה מתאים או בהקרנה. לעומת זאת, פוסט זה יעסוק בשני תהליכי מעבדה ששימשו לצורך הפקת הדפסות מוגדלות משקופיות: Dye Transfer ו-Cibachrome. השימוש בתהליכים אלו הצריך שימוש במכשיר הגדלה אופטי (את ה-Cibachrome היה ניתן לחשוף גם באמצעות מדפסות אופטיות-דיגיטליות כגון Lambda ו-Lightjet).

Dye Transfer

התהליך הראשון בו אדון הוא Dye Transfer. זהו תהליך מעבדה ידני, עתיר עבודה ודורש הרבה ידע וניסיון. התהליך היה מיועד להדפסת תמונות ושקפים גדולים משקופיות, כלומר בבסיסו זהו תהליך פוזיטיב לפוזיטיב אם כי ניתן להדפיס גם מנגטיבים צבעוניים אך אפשרות זאת לא היתה מקובלת בדרך כלל. למיטב ידיעתי אף גורם מסחרי או פרטי בארץ לא היציע שרותי הדפסה בטכניקה זו.

Dye Transfer הוא תהליך סבטרקטיבי, כלומר מתבסס על סינתזה סבטרקטיבית (חיסורית) של צבע באמצעות הצבעים המשלימים צהוב, מג׳נטה וסיאן. הוא איננו תהליך כרומוגני (יוצר צבע) אלא תהליך בו הכמויות הדרושות של צבע מועברות ממדיום אחד לשני ומכאן שמו: העברת צבע. הצבעים המשמשים בתהליך זה הינם טהורים מאד (כלומר מעבירים רק את אורכי הגל בהתאם לצבעם כמעט ללא בליעה משנית) ועמידים מאד לאורך זמן.

התהליך ידוע גם בשם Dye Imbibition. ההדפסים הינם Continuous Tone לחלוטין, ללא  Grain.

dye_imbibition_magnification_image2

צילום בהגדלה X30 המראה את רציפות הטונים בהדפסת  Dye Transfer. מקור: Graphicatlas.org

יסודותיו של התהליך בגרמניה בשנת 1875. ב-1935 רכשה Kodak את הזכויות על פיתוח מאוחר יותר של התהליך והחל מ- 1945 שיווקה אותו תחת השם Kodak Dye Transfer. למעשה התהליך להדפסת תמונות סטילס מקורו בתהליך מוקדם יותר להדפסת סרטי קולנוע שנקרא Technicolor שראשיתו כבר ב- 1916.
ההבדל המרכזי הוא שתהליך Technicolor התחיל בצילום במצלמה ונמשך במעבדה בעוד ש-Dye Transfer הוא תהליך מעבדה בלבד.

2b-06

תהליך צילום והדפסה של סרט קולנוע בשיטת Technicolor, עליה מבוסס תהליך ה- Dye Transfer לצילומי סטילס

עד להופעת תהליכים פשוטים יותר הניתנים לפיתוח אוטומטי (R-3, Cibachrome, Ektacolor) והמדפסות הדיגיטליות שימש התהליך בעיקר להדפסות מסחריות. בין היתר, במשך שנים רבות הדפיסו את התפריטים המוארים למסעדות מקדונלד׳ס על שקפים בתהליך זה. כמו כן היה פופולרי בתחום ה- Fine Art.

מעבר לאיכות הצבעונית הנובעת מרמת הטוהר הגבוהה של הצבעים תהליך זה מאפשר שליטה נרחבת על הבהירות, הניגוד, רוויון הצבע והחדות באופן שאיננו קיים באף תהליך הדפסה צבעוני אנאלוגי אחר. ניתן היה ליצור מסיכות בהירות ומסיכות צללים, Unsharp Mask לשיפור החדות ולשלוט בריכוז הצבע, משך ההעברה של הצבע ועוד פרמטרים רבים שיחד איפשרו להפיק הדפסות באיכות עליונה.

כבר בשנת 1994 הפסיקה Kodak לייצר ולשווק את החמרים והציוד המיוחדים הדרושים לתהליך זה. מספר קטן מאד של מומחים עדיין מדפיסים בשיטה זו לצרכי Fine Art אם באמצעות מלאי חומרים שרכשו בעוד מועד ואם באמצעות חמרים אותם הם מכינים בעצמם (כולל האמולסיות הדרושות!) וציוד אותו בנו בעצמם.

כפי שתוכלו להתרשם בהמשך, התהליך הינו ארוך, לא פשוט לביצוע ודורש דיוק רב והקפדה על הפרטים הקטנים.

באופן אישי, הזדמן לי לבקר בסוף שנות השבעים במעבדה יעודית להדפסות Dye Transfer בארה״ב ואף כתבתי עבודת מחקר אקדמית שעסקה בהיבטים המסחריים של תהליך זה במסגרת לימודי במכון הטכנולוגי של רוצ׳סטר (RIT) בארה״ב באותה התקופה. לצערי לא התנסיתי בעבודה מעשית בתהליך מענין זה.

המקור להדפסת Dye Transfer היה בד״כ שקופית צבעונית. בשלב הראשון מכינים שלושה תשלילי הפרדה מן השקופית כאשר כל  תשליל (נגטיב) נחשף בנפרד לשקופית דרך מסנן אדום, ירוק וכחול בהתאמה. הנגטיבים הינם אמולסיה פנכרומטית ולאחר החשיפה והפיתוח כל נגטיב הפרדה כולל את המידע לגבי בהירות הצבע שהוא מייצג. כבר בשלב זה, אופן חשיפת הנגטיבים ופיתוחם מאפשר שליטה בחלק ממאפייני ההדפס הסופי.
בשלב הבא מדפיסים את הנגטיבים, באמצעות מכשיר הגדלה על Matrix Film, חומר צילומי אורתוכרומטי (רגיש לכחול ולירוק) המצופה בג׳לטין רך. סרט המאטריקס הוא בגודל ההדפסה הסופית הרצוייה, נחשף דרך בסיסו ומפותח במפתח מקשה, הגורם להקשיית הג׳לטין באופן יחסי לכמות הכסף המתכתי שנוצר במהלך תהליך הפיתוח. אזורים שקיבלו יותר חשיפה יוקשו יותר מאזורים שקיבלו פחות חשיפה. הכסף המתכתי מומס במהלך התהליך. לאחר שטיפה במים חמים מתקבל תבליט ג׳לטין מוקשה שהוא עבה (גבוה) באזור הצללים ודק (נמוך) באזור הבהירויות. (בהדפסה מנגטיב צבעוני מקרינים את הנגטיב ישירות על סרט מאטריקס פנכרומטי שלוש פעמים דרך מסנן אדום, כחול וירוק בהתאמה).
בשלב הבא כל סרט מאטריקס נצבע בצבע המתאים:  סרט המאטריקס האדום נצבע בסיאן, הירוק במג׳נטה והכחול בצהוב. הצבע הנוזלי נספג בהתאם לעובי הג׳לטין.
לאחר מכן סרטי המאטריקס הצבועים מובאים בזה אחר זה (סיאן, מג׳נטה וצהוב) במגע הדוק עם נייר לבן מסוג  באריטה המצופה בשכבת ג׳לטין שתפקידה לקלוט את הצבע. ההעברה נעשית תוך הקפדה על חפיפה מירבית של שלושת סרטי המאטריקס. התוצר הסופי הוא הדפס בצבע מלא.
ניתן לשלוט על הניגוד וצפיפות (כמות) הצבע בזמן ההעברה באמצעות שינוי החומציות של הצבעים ע״י תוספת חומצת חומץ חזקה להגברת כמות הצבע או סודיום אצטט להפחתת כמות הצבע.

dtpart1

  משקופית המקור מכינים את נגטיבי ההפרדה יחד עם מסיכות לשליטה בניגוד ובבהירויות.
מקור: http://www.charlescramer.com/dyetransfer.html

dtpart2

מנגטיבי ההפרדה חושפים את סרטי המאטריקס הנצבעים בצבעים סיאן, מג׳נטה וצהוב. הצבעים מועברים לנייר הקולט ומתקבלת הדפס בצבע מלא
מקור: http://www.charlescramer.com/dyetransfer.html

לצפייה בסרטון קצר על תהליך Dye Transfer לחצו כאן.

לצפייה בסרט ארוך (מעל שעתיים) המתאר בפרוט רב את תהליך ה- Dye Transfer לחצו כאן. מומלץ מאד לצפות לפחות בעשר הדקות הראשונות על מנת להבין את רמת השליטה שהיתה אפשרית בתהליך אנאלוגי זה.

מאמר מפורט הסוקר את אופן הכנת חומרים וציוד לתהליך Dye Transfer תמצאו כאן.

מדריך טכני מפורט של Kodak לתהליך Dye Transfer תמצאו כאן.

Cibachrome

בניגוד לתהליך Dye Transfer בו לא התנסיתי בעצמי הרי שיש לי נסיון רב בהדפסה ידנית על חומרי  Cibachrome. בשנים 1985-1988 הפעלתי ברחובות מעבדה מקצועית שעיקר פעילותה היה הדפסות משקופיות בתהליכי Cibachrome  ו-Ektachrome R-3. עיקר לקוחותי היו מתחום המחקר המדעי ומיעוטם מתחום האמנות. כמו כן לימדתי נושאים אלו במשך שנים רבות במסגרת עבודתי כמרצה לטכנולוגיה של צבע בחוג לצילום במכללת הדסה בירושלים עד שהוצאנו תהליכים אלו משימוש עם כניסת אמצעי הדפסה הדיגיטליים.

pack אריזה של נייר Cibachrome

סרטי Kodachrome וניירות Cibachrome הם חומרי הצילום האנאלוגיים היחידים אליהם אני ממש מתגעגע. שום דבר לא ישווה לאיכות המיוחדת של הדפסת Cibachrome שמקורה שקופית Kodachrome חשופה היטב. הברק, העומק, החדות ורוויון הצבע היו מיוחדים במינם ושונים מכל חומר הדפסה אחר. היה ל- לCibachrome מראה מתכתי  וברק מיוחד עקב העובדה שהיה מצופה על בסיס פוליאסטר ולא על בסיס נייר (היתה גם גרסת מט על נייר רגיל שהיתה הרבה פחות איכותית) ולא היה ניתן לקרוע אותו ביד. אפילו הרעש שנוצר כאשר מנענעים אותו היה שונה ומיוחד.
יתרון חשוב נוסף היה העמידות הארכיונית הגבוהה: הדפסות Cibachrome ישתמרו יותר מ-200 שנה בחושך וכ- 30 שנה בתנאי תצוגה ביתיים.
היו גם גרסאות Cibachrome למיקרופילם ולשכפול שקופיות שהצטיינו בעמידות הארכיונית שלהם אולם מחירם היה גבוה. זכור לי פרוייקט גמר של שני סטודנטים שלי במכללת הדסה שהשוו את העמידות בהקרנה של סרט השכפול של Cibachrome לעומת סרטי שכפול שקופיות כרומוגניים רגילים. נמצא כי העמידות של Cibachrome גבוהה בהרבה מזו של החומרים הרגילים אולם העלות הגבוהה הפכה את השימוש בהם ללא כדאי.

עד כה סקרתי מספר שיטות ליצירת דימוי צבעוני באמצעות סינתזה אדיטיבית וסינתזה סבטרקטיבית. Cibachrome שייך אמנם למשפחת חומרי הצילום הסבטרקטיביים אבל בניגוד לחומרים אחרים בהם הצבע נוצר בזמן הפיתוח (כמו ב-Kodachrome לדוגמא) או שבהירותו משתנה באמצעות מסיכה מונוכרומטית (כמו ב-Autochrome לדוגמא) הרי שב-Cibachrome הצבע קיים כבר בחומר לפני חשיפתו ופיתוחו והוא נהרס במהלך תהליך הפיתוח במידה המתאימה לחשיפה כפי שיוסבר להלן. לכן התהליך נקרא הריסת צבע (Dye Destruction) או הלבנת צבע (Dye Bleach).

בשנות ה-30 של המאה העשרים, ד״ר Bela Gaspar פיתח תהליך צילומי לקולנוע שנקרא GasparColor.
התהליך התבסס על הריסת צבע הקיים באמולסיה באופן פרופורציונלי לחשיפה ושימש בעיקר לצורך הכנת סרטי אנימציה. מאפיין מענין של חומר זה היה העובדה שהצבעים צופו משני צידי הבסיס: שכבת הסיאן מצד אחד ושכבות המג׳נטה והצהוב מן הצד השני. חלק מן הטכנולוגיה של Gaspar היתה בשימוש ע״י הנאצים במהלך מלחמת העולם השניה. בשנות ה-60, לאחר שפקע הפטנט של Gaspar כימאי שעבד איתו העביר את הידע לחברת Ciba השוויצרית שעיקר עיסוקה בתחום התרופות והכימיקלים התעשיתיים. המוצר שיצא לשוק נועד להדפסת תמונות משקופיות צבעוניות והתבסס על צבעי Azo שהינם טהורים ויציבים מאד לאורך זמן. לאור האיכות הגבוהה של ההדפסות שהתקבלו התהליך היה פופולרי בקרב צלמים מקצועיים ומעבדות צילום מקצועיות. עם זאת, לאור העלות הגבוהה של החומרים יחסית לתהליכי הדפסה כרומוגניים הוא לא היה נפוץ בתחום הצילום החובבני ולכן תפוצתו היתה בסה״כ מוגבלת למדי. בשנת 1969 Ciba  רכשה את חברת Ilford האנגלית הידועה בעיקר בחומרי הצילום שחור לבן שלה ומוצרי Cibachrome שווקו תחת המטריה של Ilford, כאשר בהמשך גם השם שונה ל-Ilfochrome עד להפסקת השיווק של חומרים אלו בשנת 2012. אולם עבור המשתמשים הוותיקים, ובכללם אנוכי, החומר תמיד יזכר כ- Cibachrome.
באופן עקרוני, חומרי Cibachrome כללו שלוש שכבות אמולסיה צילומית  רגישות לאדום, כחול וירוק כאשר בכל שכבה הוכנס בתהליך הייצור צבע Azo בצבע המשלים לצבע לו היתה רגישה השכבה: סיאן בשכבה הרגישה לאדום, מג׳נטה בשכבה הרגישה לירוק וצהוב בשכבה הרגישה לכחול. לאחר החשיפה במגדל הועבר החומר לפיתוח: התהליך כלל 4 שלבים בלבד: פיתוח, הלבנה, קביעה ושטיפה.

Fatali-Cibachrome-darkroom

הדפסת שקופית (הנמצאת בראש המגדל) על דף Cibachrome (נמצא על לוח ההדפסה)
מקור: http://fatali.com/cibachrome-photographs

ניתן היה לפתח Cibachrome גם בפיתוח רוטטיבי (סיבובי) במכשירים כדוגמת Jobo ATL וגם במכשירים מסוג Roller Transport.

jobo

בתמונה: מכשיר פיתוח סיבובי לסרטי צילום וניירות צילום מדגם Jobo ATL 2. החומר הצילומי נתון במיכל השחור, מסתובב לשני הכיווונים בקצב קבוע ונמצא באמבט מים חמים בטמפ׳ הרצוייה. במכשיר כזה השתמשתי במשך מספר שנים, בעיקר לפיתוח סרטי שקופיות בתהליך E-6, נגטיבים בתהליך C-41 ונייר רברסלי בתהליך R-3. חומרי  Cibachrome פיתחתי במכשיר יעודי לפיתוח Cibachrome מסוג Roller Transport מדגם CAP 40.

processor

הנייר החשוף מוכנס למכונה מצד אחד ויוצא מן הצד השני. אפשר היה להוסיף מייבש שחובר למכונת הפיתוח.

אנקדוטה משעשעת הזכורה לי מאחד משיעורי ההדפסה על Cibachrome: אריזת הנייר המבריק כללה  דף קרטון איכותי שצידו האחד שחור מבריק ונועד לתמוך בחבילת הדפים במארז. יום אחד שמנו לב שממכונת הפיתוח מגיח דף קרטון כזה במקום דף  מודפס… אחד הסטודנטים התבלבל בחושך ולא שם לב להבדל בין דף להדפסה לבין הקרטון התומך, ״חשף״ את הקרטון במגדל והזין אותו למכונת הפיתוח…

הסוף: עם פשיטת הרגל והמכירה של Ilford למספר גורמים בשנת 2012 הופסק הייצור והשיווק של חומרי Cibachrome. כימיקלים לפיתוח ניתן לרכוש באמצעות הקישור הזה.

בסרטון המתאר פיתוח רוטטיבי של Cibachrome אפשר לצפות כאן.
בסרטון המתאר את כל תהליך ההדפסה והפיתוח של Cibachrome אפשר לצפות כאן.
בסרטון המדגים את עבודת המעבדה עם Cibachrome אפשר לצפות כאן.

אין מה לומר, חומרים מעולים ונשכחים אלו הם לא יותר מנוסטלגיה כיום עבור מי שהשתמש בהם בעבר. אבל זה גם יהיה, קרוב לוודאי מצבן של טכנולוגיות ההדפסה המודרניות הדיגיטליות (שבכוונתי לדון בהן בפוסטים עתידיים) בהן אנו משתמשים כיום בעוד מספר שנים…