אם יש סרט צילום אחד אליו אני מתגעגע גם בעידן הדיגיטלי הרי הוא Kodachrome. הנה, התוודתי. ומדוע יש לי, ולהרבה אחרים שזכו לצלם על הסרט הזה, סימפטיה כזאת לסרט צילום? ובכן, כפי שאפרט בהמשך Kodachrome היה סרט שקופיות צבעוני יחיד ומיוחד מכל הבחינות. עוד קרבן של תחרות מצד מוצרים אחרים ושל המהפכה הדיגיטלית, יצורו הופסק לפני כשבע שנים וגם אם יש ברשותכם גליל נעלם שהחבאתם מתחת לכרית הרי שלא תוכלו למצוא על פני כל כדור הארץ מעבדה שתפתח עבורכם את הסרט, האחרונה שבהן נסגרה באוקטובר 2010.

בשלושת הפוסטים הקודמים, מס׳ 66,67,68 סקרתי את ההיסטוריה הטכנולוגית של הצילום הצבעוני אשר הואצה בתחילת המאה העשרים עם פיתוחו של תהליך הצילום הצבעוני הראשון שהיה נפוץ בכל העולם, Autochrome וכן תהליכים דומים כגון Dufaycolor ו-Finlay. אלא שתהליכים אלו היו כולם תהליכים אדיטיביים, שהתבססו על הסינתזה האדיטיבית אשר חסרונה העיקרי היא העובדה שכל צבע ראשוני, אדום, כחול וירוק בולע 2/3 מן האור שעובר דרכו ומעביר רק 1/3. כמו כן, מערך המסננים הצבעוניים בו נעשה שימוש בחומרים אלו היה גס למדי דבר שגרם לכושר ההפרדה הנמוך של חומרים אלו. גם איכות הרפרודוקציה (שעתוק בעברית תקנית) הצבעונית לא היתה גבוהה ולכן היתה זו רק שאלה של זמן עד שיפותחו חומרי צילום איכותיים יותר. ואיזה הבדל זה היה!

Kodachrome יצא לשוק בשנת 1935 והיווה מהפכה לכל דבר: האיכות הצבעונית היתה לא פחות ממדהימה, ונחשבת למרשימה בכל קנה מידה גם כיום. אותו הדבר לגבי החדות, כאשר אף סרט צילום צבעוני שפותח בעשורים הבאים לא עבר את כושר ההפרדה המעשי של Kodachome 25. ולכן, אין להתפלא על כך שסרט צילום שפותח בשנת 1935 היה בשימוש במשך 75 שנים ארוכות כמעט ללא שינוי מן הגרסה המקורית!

ל-Kodachrome עומדת הזכות ההיסטורית להיות סרט הצילום הצבעוני שהנגיש את הצילום הצבעוני לכל אחד. הוא יוצר בכל הפורמטים, קטנים וגדולים כאחד, גם לסטילס וגם לקולנוע והיה מיועד לצלמים מקצועיים וחובבים כאחד. ההיסטוריה מאז 1935 תועדה במספר עצום של צילומים צבעוניים, חלק ניכר מהם על Kodachrome. צלמים מפורסמים רבים השתמשו בסרט זה ואולי הצילום המפורסם ביותר שצולם על Kodachrome הוא Afghan Girl שצילם  Steve McCurry בשנת 1984 ופורסם במגזין National Geographic.

Ansel Adams, שנודע בצילומי השחור-לבן שלו, ציין שקיים קונפליקט בלתי נמנע בין הדיוק של סרטי הצילום הצבעוניים לבין התגובה הסובייקטיבית של האדם לצבע. הוא צילם כ- 3500 צילומים על סרטי Kodachrome, חלק קטן מהם פורסמו לראשונה בשנת 1993 בספר צילומים שלו בשם: Ansel Adams in Color.

מעבר לתכונותיו המופלאות, גם התהליך המדעי והטכנולוגי של פיתוח ה-Kodachrome הוא לא פחות ממופלא: השם Kodachrome היה בשימוש ע״י Kodak כבר בשנת 1913: תהליך צבעוני חיסורי (Subtractive) עם שני צבעים ופיתוח מסובך הומצא ע״י John Capstaff. התהליך לא זכה לפופולריות  עקב איכותו הנמוכה וחוסר הנוחות בשימוש בו. בשנת 1917, שני תלמידי תיכון בארה״ב Leopold Godowsky ו-Leopold Mannes צפו בסרט צבעוני שצולם בתהליך Prizma Color, התאכזבו קשות מן האיכות הצבעונית והחלו לחקור את הנושא. השניים למדו בהמשך מוסיקה, הפכו למוסיקאים מקצועיים אולם למדו גם כימיה ולאורך השנים לא הפסיקו את מחקרם במטרה לפתח סרט צילום צבעוני איכותי. בשנת 1922, לאחר שכמעט התמוטטו כלכלית נוצר קשר בינם לבין בכיר בחברת השקעות שתמך בהם ובהמשך זכו גם לתמיכה ממנהל המחקר ב-Kodak. לאחר שנות מחקר ופיתוח ארוכות ומספר רב של כישלונות עלו על הדרך הנכונה ובשנת 1935 הוצגה הגרסה הראשונה של Kodachrome החדש, בפורמט 16 מ״מ לקולנוע.

שני ממציאי ה-Kodachrome, בהופעה כמוסיקאים מקצועיים. נאמר ע״י אוהדי הסרט שהוא טוב כל כך מאחר ופותח ע״י Man And God (שלושת האותיות הראשונות בשמם של הממציאים).

Mannes ו-Godowsky במעבדתם בשנת 1935. מקור: Life.com

האזכור הראשון של Kodachrome בפרסום בעיתון Los Angeles Times מתאריך 15.5.1936: 30 מ' סרט 16 מ"מ לקולנוע במחיר של $6.98 במקום המחיר הרגיל של $9. במחירי היום בערך $107. שימו לב שהמודעה מפרסמת את סרט הצילום יחד עם פרסום לכלי מיטה ולכפפות…

שנה לאחר הצגת הגרסה הראשונה ב-16 מ״מ לקולנוע הוצגה גם גרסת 8 מ״מ וגרסאות 35 מ״מ ו-828 לצילום סטילס. גרסאות בפורמטים רבים אחרים הוצגו בשנים הבאות: 4X5 אינצ׳, אינסטמטיק (126) ואפילו פורמט 110 הזעיר. גרסת הסטילס המקורית היתה במהירות צילומית (רגישות) של 10 ASA כפי שצויינה אז הרגישות. בהמשך פותחו הגרסאות המוצלחות ביותר ברגישות  ASA 25 ו-ASA 64. גרסת ASA 200 שהוצגה בשנת 1986 נחשבה לפחות מוצלחת ולא התקבלה באהדה ע״י הצלמים.

Kodachrome במגוון גרסאות ופורמטים שהופיעו לאורך השנים

לפניכם האזכור המערכתי הראשון של Kodachrome במדור הצילום של העיתון  Times מאוקטובר 1938:

The first editorial mention  regarding Kodachrome was in this 1938 Camera Corner column by Times staff writer Harold Mendelssohn

Camera Corner
by Harold Mendelsohn

Oct. 23, 1938
?Want to experiment with natural color film

You can do it now. Even if you haven’t a miniature camera

The popular Kodachrome film, formerly available only for “mini” or motion picture equipment, has just been placed on the market in almost every camera size

Exposures are made in a manner similar to this for black and white pictures, but processing of the film must be done at the manufacturing laboratories in the East

HIGHER IN PRICE

If you’re not too impatient, such an arrangement should prove satisfactory because it insures skilled workmanship in development of the negatives

However, there’s one drawback. The price is about six times that of ordinary film. But the initial cost includes the processing

The amateur’s common complaint against Kodachrome is that it generally must be viewed as a transparency through a projector

NEW COLOR PRINTS

However, Kodachrome negatives are now being used for the making of prints through a technical process known as wash-off relief. But here again the cost is comparatively high. The initial print will cost from $10 to $20, depending on size. Each additional copy is about $3 more

שימו לב לכך שבפסקה האחרונה מתייחס הכתב לאפשרות להדפיס הדפסות נייר מן השקופיות. התהליך אליו הוא מתייחס (Wash-off relief) הוא תהליך ה- Dye Transfer בו אדון בפוסט הבא.

מהו הסוד של Kodachrome?

מה גרם לקפיצה האדירה באיכות הדימוי של Kodachrome לעומת התהליכים האדיטיביים שהיו נפוצים לפניו? בשתי מילים: כימיה מופלאה. ואם נוסיף עוד מספר מילים: יישום מבריק של סינתזה סבטרקטיבית (חיסורית) ליצירת צבע באמצעות כימיה מופלאה. לא פלא שלקח לשני הממציאים 18 שנים ארוכות לפתח את סרט הצילום הגאוני הזה.

יתרונה של הסינתזה הסבטרקטיבית נעוץ בעובדה שכל אחד משלושת הצבעים המשלימים בה, ציאן (כחול+ירוק), מג׳נטה (אדום+כחול) וצהוב (אדום+ירוק) מעביר 2/3 מן האור הלבן העובר דרכו ובולע רק 1/3. כלומר יעילות העברה גבוהה יותר מאשר הסינתזה האדיטיבית עליה היו מבוססים תהליכי הצילום הצבעוניים שקדמו ל-Kodachrome כמו ה-Autochrome ודומיו.

Kodachrome היה סרט הצילום הצבעוני הרב שכבתי הראשון. גרסאות מאוחרות שלו כללו 11 שכבות שצופו על בסיס הסרט.  באופן עקרוני וסכמטי, היו נחוצות 4 שכבות בלבד: שכבה עליונה רגישה לכחול, מתחתיה שכבה צהובה שמנעה מעבר אור כחול לשתי השכבות התחתונות, בהמשך שכבה רגישה לירוק ולבסוף שכבה רגישה לאדום. הריגוש של האמולסיות לאורכי הגל השונים נעשה באמצעות תוספת חמרי צבע מיוחדים (Dyes). על מנת לשפר את מרווח החשיפה של הסרט היו בו למעשה 2 שכבות הרגישות לכל צבע ראשוני: שכבה אחת ברגישות נמוכה והשניה ברגישות גבוהה.

חתך רוחב בסרט Kodachrome 64 חשוף ומפותח בהגדלה של  X2500.

העובי הכולל של כל השכבות יחד הוא כ- 12 מיקרון (מיקרון=אלפית המ״מ), קטן בהרבה מזה של סרטים צבעוניים מאוחרים יותר שפעלו בשיטה הסובסטנטיבית (ראו הסבר בהמשך). עקב כך המרחק שעל האור לעבור בתוך האמולסיה קצר מאד והאור מתפזר פחות עובדה התורמת רבות לחדות המפורסמת של ה-Kodachrome.

השוואה בין עובי האמולסיות של Kodachrome ו-Ektachrome

כיצד נוצר הצבע? אזהרה: הסבר ארוך ומסובך, לחסרי הסבלנות שבינכם מותר לעבור הלאה…

בזמן החשיפה במצלמה כל שכבה נחשפת רק לאורך הגל המתאים בהתאם לרגישות הספציפית המובנית שלה: בהתאם לכך נוצרת דמות סמוייה (Latent Image) בכל אחת מן השכבות. וכאן אנו מגיעים ליתרון נוסף של Kodachrome לעומת התהליכים האדיטיביים שקדמו לו: יצירת הצבע באמולסיה בזמן הפיתוח מתבצעת אך ורק במקומות בהם היתה חשיפה ובדיוק בהתאם לכמות החשיפה שקיבלה כל נקודה על פני הסרט: בנקודה או אזור שקיבלו הרבה חשיפה יווצר מעט צבע בזמן הפיתוח ואזור זה יראה בהיר. באזורי הצללים שקיבלו מעט חשיפה תיווצר כמות רבה של צבע והתוצאה תראה לנו כהה.   סוג זה של פיתוח צילומי נקרא פיתוח כרומוגני: יוצר צבע. השיטה מבוססת על שימוש בחומרים הנקראים קושרי צבע (Dye Couplers): קושרי הצבע הם חומרים חסרי צבע במקור אך בבואם במגע עם מפתח מחומצן הופכים לבעלי צבע. קיימים שלושה סוגים של קושרי צבע: סיאן, מג׳נטה וצהוב. בתהליך הפיתוח של אמולסיות כסף הלידי חומר הפיתוח (בד״כ מבוסס Hydroquinon, Metol או Phenidone או תערובת שלהם) הופך את הכסף ההלידי שנחשף (הדמות הסמוייה) לכסף מתכתי וחומר הפיתוח מתחמצן. בתהליך פיתוח צבעוני  קושר הצבע (חסר הצבע בשלב זה) מגיב עם המפתח המחומצן והופך לצבע.  את קושרי הצבע ניתן להחדיר לאמולסיה בזמן יצור הסרט (סרטים סובסטנטיביים) או בזמן הפיתוח (סרטים נון-סבסטנטיביים Non Substantive). סרטי הצילום הסובסטנטיביים הם התפתחות מאוחרת יותר ויש להם יתרונות בפשטות תהליך הפיתוח. לסרטי הצילום הנון-סובסטנטיביים, (ולמעשה רק אחד כזה היה קיים: Kodachrome) יש יתרון ברמת הדיוק של תהליך יצירת הצבע מאחר וקושרי הצבע חודרים לאמולסיה בתהליך הפיתוח במצב נוזלי. אולם תהליך פיתוח זה הינו מסובך, דורש כימיקלים מיוחדים שיוצרו רק ע״י Kodak והיו מוגנים במספר רב של פטנטים. תהליך הפיתוח נעשה במכונה גדולה ומורכבת ובפיקוח של כימאים מיומנים. לכן סרטי Kodachrome פותחו בתחילה רק ע״י מעבדות Kodak ונמכרו כאשר מחיר הסרט כלל את מחיר הפיתוח והמשלוח אל המעבדה וממנה חזרה ללקוח. (בתחילת שנות ה-60, לאחר מספר תביעות משפטיות שהוגשו נגד Kodak החברה הוכרחה להפריד את מחיר הסרטים ממחיר הפיתוח וכן למכור את הידע והציוד הנחוץ לפיתוח הסרטים לחברות אחרות שהקימו מעבדות פיתוח מתחרות תוך שימוש בחומרים שרכשו מ-Kodak. אגב, כאן מסתתר אחד החסרונות הבודדים שהיו ל-Kodachrome: המשלוח אל המעבדה וממנה ארך זמן וסרטים לא מעטים הלכו לאיבוד במהלך המשלוח. לצערי אני יכול להעיד על כך מנסיוני האישי: איבדתי כך לא מעט סרטים יקרים, בעיקר כאשר שלחתי אותם לפיתוח בארה״ב ממדינת עולם שלישי באמריקה המרכזית בה התגוררתי שנים אחדות בתחילת שנות השמונים). בארץ לא היתה אף פעם מעבדה לפיתוח Kodachrome והסרטים נשלחו מישראל לפיתוח בגרמניה או באנגליה.

בתהליך הפיתוח של Kodachrome ( נקרא K-14 בגרסתו האחרונה)  כל השכבות מפותחות יחד בפיתוח הראשוני שהינו פיתוח שחור לבן רגיל היוצר דמות נגטיבית של כסף מתכתי. בהמשך כל שכבה בסרט  נחשפת חשיפה מהפכת (רברסלית) בנפרד לאור באורך גל התואם את רגישותה (על מנת לחשוף לחלוטין את כל הכסף ההלידי שלא נחשף במצלמה ולא פותח בפיתוח הראשון) ואז מפותח פיתוח צבעוני בנפרד, עם קושר הצבע המתאים בתוך המפתח. באופן זה השכבה הרגישה לכחול יוצרת במהלך הפיתוח הצבעוני צבע צהוב בכל מקום בו היתה לא היתה חשיפה במצלמה. בהתאם, השכבה הרגישה לירוק מפותחת במפתח הכולל קושרי צבע מג׳נטה היוצרים צבע מג׳נטה בכל מקום שלא נחשף במצלמה והשכבה הרגישה לאדום מפותחת במפתח הכולל קושרי צבע סיאן היוצרים צבע סיאן בכל מקום שלא נחשף במצלמה. שלושת הצבעים סיאן מג׳נטה וצהוב הם שקופים ולכן התוצאה הסופית מתקבלת ע״י שילוב הצבעים משלושת השכבות. הצבע השחור מתקבל ע״י כמויות מירביות של שלושת הצבעים בכל שלושת השכבות ואילו לבן מתקבל ע״י בסיס הסרט השקוף במקומות בהם לא נוצר צבע כלל. האיור הבא (מתוך Encyclopedia Britanica) מדגים את תהליך הפיתוח הרברסלי הצבעוני:

התהליך זהה באופן עקרוני גם בפיתוח של סרטים סובסטנטיביים (כדוגמת סרטי Ektachrome או Fujichrome המפותחים בתהליך E-6) אלא שבהם כל שכבות הצבע נחשפות חשיפה רברסלית יחד (חשיפה כימית) ומפותחות יחד וקושרי הצבע נמצאים באמולסיה ולא במפתח. בחשיפה רברסלית נפרדת ופיתוח צבעוני נפרד עם קושרי צבע במפתח ניתן להגיע לרמת דיוק גבוהה יותר.

להלן איור המדגים את תהליך הפיתוח המיוחד K-14 לסרטי Kodachrome:

הפיתוח נעשה במכונות גדולות בהן חוברו כל הסרטים יחד (Cineprocessor):

התוצר המוגמר היו שקופיות צבעוניות בהן היה ניתן לצפות בהקרנה. מקרני שקופיות מתאימים יוצרו ע״י קודאק לאורך השנים תחת השם Kodaslide ובהמשך Ektagraphic.

לאחרונה הסתבר לי כי בשנות ה- 50 וה-60 היציעה Kodak גם שרות פיתוח ומסגור לשקופיות Kodachrome סטראוסקופיות: הצילום נעשה במצלמה מיוחדת בעלת 2 עדשות שהמרווח בינהן הוא כמרחק בין שתי העיניים אצל אדם ממוצע. לאחר הפיתוח והמסגור התקבל זוג שקופיות סטראוסקופי במסגרת משותפת אותה היה צורך להכניס לתוך מכשיר צפייה יעודי שגם אותו יצרה Kodak לצורך קבלת חוויה תלת ממדית.

מצלמה סטראוסקופית מדגם Realist: המצלמה חשפה שתי מסגרות בו זמנית לצורך יצירת זוג סטראוסקופי

זוג שקופיות Kodachrome ממוסגרות יחד

מכשיר צפייה לשקופיות Kodachrome סטראוסקופיות

מקור לצילומים הנ״ל: http://www.zdesign.ie/stereo-photgraphy-and-some-retouching/2011/09/16

הצבעים הרוויים של Kodachrome היו ללא תחרות עד תחילת הייצור של סרטי Velvia של Fuji שפותחו בתהליך הפשוט יותר    E-6.

ל- Kodachrome כושר השתמרות מעולה בחושך מאחר והסרט המפותח אינו מכיל קושרי צבע שלא נעשה בהם שימוש. ההערכה היא כי השכבה הצהובה, הרגישה ביותר, תדהה ב-20% לאחר 185 שנה.

עמידותו באור פחותה מאשר זו של הסרטים הסובסטנטיביים, בהם קושרי הצבע נמצאים מראש באמולסיה, בהקרנה במקרן שקופיות תתחיל דהייה לאחר כשעה וחצי לעומת זמן כמעט כפול של הסרטים הסובסטנטיביים כדוגמת Ektachrome.

Kodachrome ניתן לסריקה אולם מצריך הכנת פרופיל ICC מיוחד המבוסס על מטרה IT8 על סרט Kodachrome, דבר שהוא נדיר מאד כעת ויקר. ללא הפרופיל המתאים הסריקות נוטות לכחול, מאחר והסורקים ״רואים״ פחות צהוב בשקופיות Kodachrome מאשר העין האנושית.

מאמר משכיל על סריקה של שקופיות Kodachrome ניתן לקרוא כאן. (שימו לב לכך שהמאמר נכתב עוד לפני העלמותו של הסרט מן השוק).

הסבר כיצד לסרוק שקופיות Kodachrome בעזרת תוכנת הסריקה SilverFast תוכלו למצוא כאן

לאור העובדה שפני השטח של האמולסיה בולטים באופן מיוחד הפעלת מערכות לזיהוי ותיקון שריטות ופגמים כמו ICE ו- FARE יגרמו לטשטוש קל של הדמות הסרוקה. בנוסף, שכבת ה-Cyan הינה למעשה אטומה ל-IR עליה מבוססות טכנולוגיות הריטוש הנ"ל.

באוסף שלי נשארו, לאחר מיון, מאות שקופיות Kodachrome במצב מעולה, הראשונות שבהן צולמו לפני כ-40 שנה. בחרתי להביא כאן צילום אחד שלי, שצולם במקור על  Kodachrome 64 בשנת 1982 בהונדורס:

הסוף

אז אם הכל  כל כך טוב מדוע הופסק יצור הסרט שהכניס ל-Kodak הרבה מאד כסף לאורך השנים בהן היה בשימוש? מספר גורמים חברו יחד וגרמו להקטנת הביקוש עד שב-Kodak התקבלה החלטה להפסיק לייצרו.
תהליכי הנגטיב-פוזיטיב שצברו פופולריות רבה בקרב חובבי הצילום הביאו לירידה בביקוש לסרטי שקופיות. גם התחרות מצד סרטי שקופיות סבסטנטיביים שניתנו לפיתוח פשוט יותר גרמו לירידה בביקוש ל-Kodachrome.
בשנת 1990 הציגה Fuji סרט שקופיות סבסטנטיבי בשם Velvia. סרט זה נתפש עד מהרה בשוק כמתחרה ישיר ל-Kodachrome מאחר ונתן תוצאות מעולות, רוויון צבעים גבוה (אם כי רבים התייחסו לצבעים של ה- Velvia כלא אמיתיים) והיה ניתן לפיתוח בתהליך E-6 שכל צלם היה יכול לבצע בסטודיו שלו או לשלוח לפיתוח במעבדה מקומית ולקבל את השקופיות המפותחות כעבור מספר שעות. ה-Velvia נגס קשות בנתח השוק של Kodachrome עוד לפני תחילת המהפכה הדיגיטלית שהיתה המסמר האחרון בארון הקבורה של ה- Kodachrome.
וכך, בשנת 2001 התחילה Kodak להפחית את מספר גרסאות Kodachrome בשוק. תחילה עלה הכורת על Kodachrome 25, בשנת 2006 על Kodachrome 200 ולבסוף, בשנת 2009 על הפופולרי מכולם, Kodachrome 64. כמו כן הודיעה  Kodak על הפסקת יצור הכימיקלים המיוחדים הדרושים לתהליך K-14 דבר שהוביל לסגירת כל המעבדות שעסקו בפיתוח Kodachrome למעט Dwayne's Photo שבקנזס, ארה״ב שהמשיכה להפעיל קו פיתוח ל-Kodachrome עד סוף אוקטובר 2010.

חולצה שהוכנה במיוחד לעובדי המעבדה לקראת היום האחרון בו פותחו סרטי Kodachrome

כיום לא ניתן לפתח סרטי Kodachrome באף מקום בעולם. למי שנותרו ברשותו סרטים מצולמים עומדת האפשרות לפתח אותם בפיתוח שחור לבן בלבד.

חובבי הנוסטלגיה יכולים לרכוש סרטים לא מצולמים, בעלי תאריכי תפוגה שעברו מזמן ב-eBay.

לא נותר לנו אלא להתנחם בשירו המפורסם של Paul Simon, הנקרא, איך לא, Kodachrome. זהו סרט הצילום היחיד עליו נכתב  שיר, ובצדק. השיר פורסם בשנת 1973, הרבה לפני סופו של הסרט המופלא הזה אולם אם תקראו בין השורות הרי שהכתובת  היתה על הקיר כבר אז:

Kodachrome — by Paul Simon, 1973

When I think back on all the crap I learned in high school It's a wonder I can think at all

And though my lack of education hasn't hurt me none I can read the writing on the wall

Kodachrome, it gives us those nice bright colours Gives us the greens of summers Makes you think all the world's a sunny day, oh yeah

I got a Nikon camera, I love to take a photograph So momma, don't take my Kodachrome away

If you took all the girls I knew when I was single And brought 'em all together for one night I know they'd never match my sweet imagination And everything looks worse in black and white 

Kodachrome, it gives us those nice bright colors Gives us the greens of summers Makes you think all the world's a sunny day, oh yeah! I got a Nikon camera, I love to take a photograph So momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome Momma, don't take my Kodachrome Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome And leave your boy so far from home Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome Mmmmmm Momma, don't take my Kodachrome away, okay.

בסרטון ובו אחת ההופעות בו הושמע השיר תוכלו לצפות כאן.

ובגרסה משעשעת  של השיר, בביצוע החבובות, תוכלו לצפות כאן.

בסרטון על סוף עידן Kodachrome תוכלו לצפות כאן.

ובסופו של דבר, כל התחנונים לא עזרו: Momma did take our Kodachrome away…

בפוסט הבא אדון בשני תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים להדפסה, Dye Transfer ו-Cibachrome.

עדכון 16.9.2020: חברת VSCO פיתחה Film Simulation לסרטי Kodachrome

עדכון 24.9.22: בשנת 2017 יצא לאקרנים סרט קולנוע בשם Kodachrome