69. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Kodachrome

69. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Kodachrome

אם יש סרט צילום אחד איליו אני מתגעגע גם בעידן הדיגיטלי הרי הוא Kodachrome. הנה, התוודיתי. ומדוע יש לי, ולהרבה אחרים שזכו לצלם על הסרט הזה, סימפטיה כזאת לסרט צילום? ובכן, כפי שאפרט בהמשך Kodachrome היה סרט שקופיות צבעוני יחיד ומיוחד מכל הבחינות. עוד קרבן של תחרות מצד מוצרים אחרים ושל המהפכה הדיגיטלית, יצורו הופסק לפני כשבע שנים וגם אם יש ברשותכם גליל נעלם שהחבאתם מתחת לכרית הרי שלא תוכלו למצוא על פני כל כדור הארץ מעבדה שתפתח עבורכם את הסרט, האחרונה שבהן נסגרה באוקטובר 2010.

בשלושת הפוסטים הקודמים, מס׳ 66,67,68 סקרתי את ההיסטוריה הטכנולוגית של הצילום הצבעוני אשר הואצה בתחילת המאה העשרים עם פיתוחו של תהליך הצילום הצבעוני הראשון שהיה נפוץ בכל העולם, Autochrome וכן תהליכים דומים כגון Dufaycolor ו-Finlay. אלא שתהליכים אלו היו כולם תהליכים אדיטיביים, שהתבססו על הסינתזה האדיטיבית אשר חסרונה העיקרי היא העובדה שכל צבע ראשוני, אדום, כחול וירוק בולע 2/3 מן האור שעובר דרכו ומעביר רק 1/3. כמו כן, מערך המסננים הצבעוניים בו נעשה שימוש בחומרים אלו היה גס למדי דבר שגרם לכושר ההפרדה הנמוך של חומרים אלו. גם איכות הרפרודוקציה (שעתוק בעברית תקנית) הצבעונית לא היתה גבוהה ולכן היתה זו רק שאלה של זמן עד שיפותחו חומרי צילום איכותיים יותר. ואיזה הבדל זה היה!

Kodachrome יצא לשוק בשנת 1935 והיווה מהפכה לכל דבר: האיכות הצבעונית היתה לא פחות ממדהימה, ונחשבת למרשימה בכל קנה מידה גם כיום. אותו הדבר לגבי החדות, כאשר אף סרט צילום צבעוני שפותח בעשורים הבאים לא עבר את כושר ההפרדה המעשי של Kodachome 25. ולכן, אין להתפלא על כך שסרט צילום שפותח בשנת 1935 היה בשימוש במשך 75 שנים ארוכות כמעט ללא שינוי מן הגרסה המקורית.

ל-Kodachrome עומדת הזכות ההיסטורית להיות סרט הצילום הצבעוני שהנגיש את הצילום הצבעוני לכל אחד. הוא יוצר בכל הפורמטים, קטנים וגדולים כאחד, גם לסטילס וגם לקולנוע והיה מיועד לצלמים מקצועיים וחובבים כאחד. ההיסטוריה מאז 1935 תועדה במספר עצום של צילומים צבעוניים, חלק ניכר מהם על Kodachrome. צלמים מפורסמים רבים השתמשו בסרט זה ואולי הצילום המפורסם ביותר שצולם על Kodachrome הוא Afghan Girl שצילם  Steve McCurry בשנת 1984 ופורסם במגזין National Geographic.Picture21

Ansel Adams, שנודע בצילומי השחור-לבן שלו, ציין שקיים קונפליקט בלתי נמנע בין הדיוק של סרטי הצילום הצבעוניים לבין התגובה הסובייקטיבית של האדם לצבע. הוא צילם כ- 3500 צילומים על סרטי Kodachrome, חלק קטן מהם פורסמו לראשונה בשנת 1993 בספר צילומים שלו בשם: Ansel Adams in Color.

מעבר לתכונותיו המופלאות, גם התהליך המדעי והטכנולוגי של פיתוח ה-Kodachrome הוא לא פחות ממופלא: השם Kodachrome היה בשימוש ע״י Kodak כבר בשנת 1913: תהליך צבעוני חיסורי (Subtractive) עם שני צבעים ופיתוח מסובך הומצא ע״י John Capstaff. התהליך לא זכה לפופולריות  עקב איכותו הנמוכה וחוסר הנוחות בשימוש בו. בשנת 1917, שני תלמידי תיכון Leopold Godowsky
ו-Leopold Mannes צפו בסרט צבעוני שצולם בתהליך Prizma Color, התאכזבו קשות מן האיכות הצבעונית והחלו לחקור את הנושא. השניים למדו בהמשך מוסיקה, הפכו למוסיקאים מקצועיים אולם למדו גם כימיה ולאורך השנים לא הפסיקו את מחקרם במטרה לפתח סרט צילום צבעוני איכותי. בשנת 1922, לאחר שכמעט התמוטטו כלכלית נוצר קשר בינם לבין בכיר בחברת השקעות שתמך בהם ובהמשך זכו גם לתמיכה ממנהל המחקר ב-Kodak. לאחר שנות מחקר ופיתוח ארוכות ומספר רב של כישלונות עלו על הדרך הנכונה ובשנת 1935 הוצגה הגרסה הראשונה של Kodachrome החדש, בפורמט 16 מ״מ לקולנוע.

Picture3

שני ממציאי ה-Kodachrome, בהופעה כמוסיקאים מקצועיים. נאמר ע״י אוהדי הסרט שהוא טוב כל כך מאחר ופותח ע״י Man And God (שלושת האותיות הראשונות בשמם של הממציאים).

godman1935

Mannes ו-Godowsky במעבדתם בשנת 1935. מקור: Life.com

Picture19

האזכור הראשון של Kodachrome בפרסום בעיתון Los Angeles Times מתאריך 15.5.1936: 30 מ' סרט 16 מ"מ לקולנוע במחיר של $6.98 במקום המחיר הרגיל של $9. במחירי היום בערך $107. שימו לב שהמודעה מפרסמת את סרט הצילום יחד עם פרסום לכלי מיטה ולכפפות…

שנה לאחר הצגת הגרסה הראשונה ב-16 מ״מ לקולנוע הוצגה גם גרסת 8 מ״מ וגרסאות 35 מ״מ ו-828 לצילום סטילס. גרסאות בפורמטים רבים אחרים הוצגו בשנים הבאות: 4X5 אינצ׳, אינסטמטיק (126) ואפילו פורמט 110 הזעיר. גרסת הסטילס המקורית היתה במהירות צילומית  (רגישות) של 10 ASA כפי שצויינה אז הרגישות. בהמשך פותחו הגרסאות המוצלחות ביותר ברגישות  ASA 25 ו-ASA 64. גרסת ASA 200 שהוצגה בשנת 1986 נחשבה לפחות מוצלחת ולא התקבלה באהדה ע״י הצלמים.

Kodachrome 13

Kodachrome במגוון גרסאות ופורמטים שהופיעו לאורך השנים

לפניכם האזכור המערכתי הראשון של Kodachrome במדור הצילום של העיתון  Times מאוקטובר 1938:

The first editorial mention  regarding Kodachrome was in this 1938 Camera Corner column by Times staff writer Harold Mendelssohn

Camera Corner
by Harold Mendelsohn

Oct. 23, 1938
?Want to experiment with natural color film

You can do it now. Even if you haven’t a miniature camera

The popular Kodachrome film, formerly available only for “mini” or motion picture equipment, has just been placed on the market in almost every camera size

Exposures are made in a manner similar to this for black and white pictures, but processing of the film must be done at the manufacturing laboratories in the East

HIGHER IN PRICE

If you’re not too impatient, such an arrangement should prove satisfactory because it insures skilled workmanship in development of the negatives

However, there’s one drawback. The price is about six times that of ordinary film. But the initial cost includes the processing

The amateur’s common complaint against Kodachrome is that it generally must be viewed as a transparency through a projector

NEW COLOR PRINTS

However, Kodachrome negatives are now being used for the making of prints through a technical process known as wash-off relief. But here again the cost is comparatively high. The initial print will cost from $10 to $20, depending on size. Each additional copy is about $3 more

שימו לב לכך שבפסקה האחרונה מתייחס הכתב לאפשרות להדפיס הדפסות נייר מן השקופיות. התהליך אליו הוא מתייחס (Wash-off relief) הוא תהליך ה- Dye Transfer בו אדון בפוסט הבא.

מהו הסוד של Kodachrome?

מה גרם לקפיצה האדירה באיכות הדימוי של Kodachrome לעומת התהליכים האדיטיביים שהיו נפוצים לפניו? בשתי מילים: כימיה מופלאה. ואם נוסיף עוד מספר מילים: יישום מבריק של סינתזה סבטרקטיבית (חיסורית) ליצירת צבע באמצעות כימיה מופלאה. לא פלא שלקח לשני הממציאים 18 שנים לפתח את סרט הצילום הגאוני הזה.

יתרונה של הסינתזה הסבטרקטיבית נעוץ בעובדה שכל אחד משלושת הצבעים המשלימים בה, ציאן (כחול+ירוק), מג׳נטה (אדום+כחול) וצהוב (אדום+ירוק) מעביר 2/3 מן האור הלבן העובר דרכו ובולע רק 1/3. כלומר יעילות העברה גבוהה יותר מאשר הסינתזה האדיטיבית עליה היו מבוססים תהליכי הצילום הצבעוניים שקדמו ל-Kodachrome כמו ה-Autochrome ודומיו.

Kodachrome היה סרט הצילום הצבעוני הרב שכבתי הראשון. גרסאות מאוחרות שלו כללו 11 שכבות שצופו על בסיס הסרט.  באופן עקרוני וסכמטי, היו נחוצות 4 שכבות בלבד: שכבה עליונה רגישה לכחול, מתחתיה שכבה צהובה שמנעה מעבר אור כחול לשתי השכבות התחתונות, בהמשך שכבה רגישה לירוק ולבסוף שכבה רגישה לאדום. הריגוש של האמולסיות לאורכי הגל השונים נעשה באמצעות תוספת חמרי צבע מיוחדים (Dyes). על מנת לשפר את מרווח החשיפה של הסרט היו בו למעשה 2 שכבות הרגישות לכל צבע ראשוני: שכבה אחת ברגישות נמוכה והשניה ברגישות גבוהה.

Picture15

חתך רוחב בסרט Kodachrome 64 חשוף ומפותח בהגדלה של  X2500.

העובי הכולל של כל השכבות יחד הוא כ- 12 מיקרון (מיקרון=אלפית המ״מ), קטן בהרבה מזה של סרטים צבעוניים מאוחרים יותר שפעלו בשיטה הסובסטנטיבית (ראו הסבר בהמשך). עקב כך המרחק שעל האור לעבור בתוך האמולסיה קצר מאד והאור מתפזר פחות עובדה התורמת רבות לחדות המפורסמת של ה-Kodachrome.

Kodachrome

השוואה בין עובי האמולסיות של Kodachrome ו-Ektachrome

כיצד נוצר הצבע? אזהרה: הסבר ארוך ומסובך, לחסרי הסבלנות שבינכם מותר לעבור הלאה…

בזמן החשיפה במצלמה כל שכבה נחשפת רק לאורך הגל המתאים בהתאם לרגישות הספציפית המובנית שלה: בהתאם לכך נוצרת דמות סמוייה (Latent Image) בכל אחת מן השכבות. וכאן אנו מגיעים ליתרון נוסף של Kodachrome לעומת התהליכים האדיטיביים שקדמו לו: יצירת הצבע באמולסיה בזמן הפיתוח מתבצעת אך ורק במקומות בהם היתה חשיפה ובדיוק בהתאם לכמות החשיפה שקיבלה כל נקודה על פני הסרט: בנקודה או אזור שקיבלו הרבה חשיפה יווצר מעט צבע בזמן הפיתוח ואזור זה יראה בהיר. באזורי הצללים שקיבלו מעט חשיפה תיווצר כמות רבה של צבע והתוצאה תראה לנו כהה.   סוג זה של פיתוח צילומי נקרא פיתוח כרומוגני: יוצר צבע. השיטה מבוססת על שימוש בחומרים הנקראים קושרי צבע (Dye Couplers): קושרי הצבע הם חומרים חסרי צבע במקור אך בבואם במגע עם מפתח מחומצן הופכים לבעלי צבע. קיימים שלושה סוגים של קושרי צבע: סיאן, מג׳נטה וצהוב. בתהליך הפיתוח של אמולסיות כסף הלידי חומר הפיתוח (בד״כ מבוסס Hydroquinon, Metol או Phenidone או תערובת שלהם) הופך את הכסף ההלידי שנחשף (הדמות הסמוייה) לכסף מתכתי וחומר הפיתוח מתחמצן. בתהליך פיתוח צבעוני  קושר הצבע (חסר הצבע בשלב זה) מגיב עם המפתח המחומצן והופך לצבע.  את קושרי הצבע ניתן להחדיר לאמולסיה בזמן יצור הסרט (סרטים סובסטנטיביים) או בזמן הפיתוח (סרטים נון-סבסטנטיביים Non Substantive). סרטי הצילום הסובסטנטיביים הם התפתחות מאוחרת יותר ויש להם יתרונות בפשטות תהליך הפיתוח. לסרטי הצילום הנון-סובסטנטיביים, (ולמעשה רק אחד כזה היה קיים: Kodachrome) יש יתרון ברמת הדיוק של תהליך יצירת הצבע מאחר וקושרי הצבע חודרים לאמולסיה בתהליך הפיתוח במצב נוזלי. אולם תהליך פיתוח זה הינו מסובך, דורש כימיקלים מיוחדים שיוצרו רק ע״י Kodak והיו מוגנים במספר רב של פטנטים. תהליך הפיתוח נעשה במכונה גדולה ומורכבת ובפיקוח של כימאים מיומנים. לכן סרטי Kodachrome פותחו בתחילה רק ע״י מעבדות Kodak ונמכרו כאשר מחיר הסרט כלל את מחיר הפיתוח והמשלוח אל המעבדה וממנה חזרה ללקוח. (בתחילת שנות ה-60, לאחר מספר תביעות משפטיות שהוגשו נגד Kodak החברה הוכרחה להפריד את מחיר הסרטים ממחיר הפיתוח וכן למכור את הידע והציוד הנחוץ לפיתוח הסרטים לחברות אחרות שהקימו מעבדות פיתוח מתחרות תוך שימוש בחומרים שרכשו מ-Kodak. אגב, כאן מסתתר אחד החסרונות הבודדים שהיו ל-Kodachrome: המשלוח אל המעבדה וממנה ארך זמן וסרטים לא מעטים הלכו לאיבוד במהלך המשלוח. לצערי אני יכול להעיד על כך מנסיוני האישי: איבדתי כך לא מעט סרטים יקרים, בעיקר כאשר שלחתי אותם לפיתוח בארה״ב ממדינת עולם שלישי באמריקה המרכזית בה התגוררתי שנים אחדות בתחילת שנות השמונים). בארץ לא היתה אף פעם מעבדה לפיתוח Kodachrome והסרטים נשלחו לפיתוח בגרמניה או באנגליה.

בתהליך הפיתוח של Kodachrome ( נקרא K-14 בגרסתו האחרונה)  כל השכבות מפותחות יחד בפיתוח הראשוני שהינו פיתוח שחור לבן רגיל היוצר דמות נגטיבית של כסף מתכתי. בהמשך כל שכבה בסרט  נחשפת חשיפה מהפכת (רברסלית) בנפרד לאור באורך גל התואם את רגישותה (על מנת לחשוף לחלוטין את כל הכסף ההלידי שלא נחשף במצלמה ולא פותח בפיתוח הראשון) ואז מפותח פיתוח צבעוני בנפרד, עם קושר הצבע המתאים בתוך המפתח. באופן זה השכבה הרגישה לכחול יוצרת במהלך הפיתוח הצבעוני צבע צהוב בכל מקום בו היתה לא היתה חשיפה במצלמה. בהתאם, השכבה הרגישה לירוק מפותחת במפתח הכולל קושרי צבע מג׳נטה היוצרים צבע מג׳נטה בכל מקום שלא נחשף במצלמה והשכבה הרגישה לאדום מפותחת במפתח הכולל קושרי צבע סיאן היוצרים צבע סיאן בכל מקום שלא נחשף במצלמה. שלושת הצבעים סיאן מג׳נטה וצהוב הם שקופים ולכן התוצאה הסופית מתקבלת ע״י שילוב הצבעים משלושת השכבות. הצבע השחור מתקבל ע״י כמויות מירביות של שלושת הצבעים בכל שלושת השכבות ואילו לבן מתקבל ע״י בסיס הסרט השקוף במקומות בהם לא נוצר צבע כלל. האיור הבא (מתוך Encyclopedia Britanica) מדגים את תהליך הפיתוח הרברסלי הצבעוני:

3488-004-B4162645

התהליך זהה באופן עקרוני גם בפיתוח של סרטים סובסטנטיביים (כדוגמת סרטי Ektachrome או Fujichrome המפותחים בתהליך E-6) אלא שבהם כל שכבות הצבע נחשפות חשיפה רברסלית יחד (חשיפה כימית) ומפותחות יחד וקושרי הצבע נמצאים באמולסיה ולא במפתח. בחשיפה רברסלית נפרדת ופיתוח צבעוני נפרד עם קושרי צבע במפתח ניתן להגיע לרמת דיוק גבוהה יותר.

להלן איור המדגים את תהליך הפיתוח המיוחד K-14 לסרטי Kodachrome:

Picture16

הפיתוח נעשה במכונות גדולות בהן חוברו כל הסרטים יחד (Cineprocessor):

Picture17

התוצר המוגמר היו שקופיות צבעוניות בהן היה ניתן לצפות בהקרנה. מקרני שקופיות מתאימים יוצרו ע״י קודאק לאורך השנים תחת השם Kodaslide ובהמשך Ektagraphic.

Kodachrome

לאחרונה הסתבר לי כי בשנות ה- 50 וה-60 היציעה Kodak גם שרות פיתוח ומסגור לשקופיות Kodachrome סטראוסקופיות: הצילום נעשה במצלמה מיוחדת בעלת 2 עדשות שהמרווח בינהן הוא כמרחק בין שתי העיניים אצל אדם ממוצע. לאחר הפיתוח והמסגור התקבל זוג שקופיות סטראוסקופי במסגרת משותפת אותה היה צורך להכניס לתוך מכשיר צפייה יעודי שגם אותו יצרה Kodak לצורך קבלת חוויה תלת ממדית.

800px-Stereo_Realist

מצלמה סטראוסקופית מדגם Realist: המצלמה חשפה שתי מסגרות בו זמנית לצורך יצירת זוג סטראוסקופי

800px-Kodakmountold

זוג שקופיות Kodachrome ממוסגרות יחד

view_kodak2

מכשיר צפייה לשקופיות Kodachrome סטראוסקופיות

מקור לצילומים הנ״ל: http://www.zdesign.ie/stereo-photgraphy-and-some-retouching/2011/09/16

הצבעים הרוויים של Kodachrome היו ללא תחרות עד תחילת הייצור של סרטי Velvia של Fuji שפותחו בתהליך הפשוט יותר E-6.

ל- Kodachrome כושר השתמרות מעולה בחושך מאחר והסרט המפותח אינו מכיל קושרי צבע שלא נעשה בהם שימוש. ההערכה היא כי השכבה הצהובה, הרגישה ביותר, תדהה ב-20% לאחר 185 שנה.

עמידותו באור פחותה מאשר זו של הסרטים הסובסטנטיביים, בהם קושרי הצבע נמצאים מראש באמולסיה, בהקרנה במקרן שקופיות תתחיל דהייה לאחר כשעה וחצי לעומת זמן כמעט כפול של הסרטים הסובסטנטיביים כדוגמת Ektachrome.

Kodachrome ניתן לסריקה אולם מצריך הכנת פרופיל ICC מיוחד המבוסס על מטרה IT8 על סרט Kodachrome, דבר שהוא נדיר מאד כעת ויקר. ללא הפרופיל המתאים הסריקות נוטות לכחול, מאחר והסורקים ״רואים״ פחות צהוב בשקופיות Kodachrome מאשר העין האנושית.

kodachrome_01.jpg

מאמר משכיל על סריקה של שקופיות Kodachrome ניתן לקרוא כאן. (שימו לב לכך שהמאמר נכתב עוד לפני העלמותו של הסרט מן השוק).

הסבר כיצד לסרוק שקופיות Kodachrome בעזרת תוכנת הסריקה SilverFast תוכלו למצוא כאן

לאור העובדה שפני השטח של האמולסיה בולטים באופן מיוחד הפעלת מערכות לזיהוי ותיקון שריטות ופגמים כמו ICE ו- FARE יגרמו לטשטוש קל של הדמות הסרוקה. בנוסף, שכבת ה- Cyan הינה למעשה אטומה ל- IR עליה מבוססות טכנולוגיות הריטוש הנ"ל.

באוסף שלי נשארו, לאחר מיון, מאות שקופיות Kodachrome במצב מעולה, הראשונות שבהן צולמו לפני כ-40 שנה. בחרתי להביא כאן צילום אחד שלי, שצולם במקור על  Kodachrome 64 בשנת 1982 בהונדורס:

nikon1_ret

הסוף

אז אם הכל  כל כך טוב מדוע הופסק יצור הסרט שהכניס ל-Kodak הרבה מאד כסף לאורך השנים בהן היה בשימוש? מספר גורמים חברו יחד וגרמו להקטנת הביקוש עד שב-Kodak התקבלה החלטה להפסיק לייצרו.
תהליכי הנגטיב-פוזיטיב שצברו פופולריות רבה בקרב חובבי הצילום הביאו לירידה בביקוש לסרטי שקופיות. גם התחרות מצד סרטי שקופיות סבסטנטיביים שניתנו לפיתוח פשוט יותר גרמו לירידה בביקוש ל-Kodachrome.
בשנת 1990 הציגה Fuji סרט שקופיות סבסטנטיבי בשם Velvia. סרט זה נתפש עד מהרה בשוק כמתחרה ישיר ל-Kodachrome מאחר ונתן תוצאות מעולות, רוויון צבעים גבוה (אם כי רבים התייחסו לצבעים של ה- Velvia כלא אמיתיים) והיה ניתן לפיתוח בתהליך E-6 שכל צלם היה יכול לבצע בסטודיו שלו או לשלוח לפיתוח במעבדה מקומית ולקבל את השקופיות המפותחות כעבור מספר שעות. ה-Velvia נגס קשות בנתח השוק של Kodachrome עוד לפני תחילת המהפכה הדיגיטלית שהיתה המסמר האחרון בארון הקבורה של ה- Kodachrome.
וכך, בשנת 2001 התחילה Kodak להפחית את מספר גרסאות Kodachrome בשוק. תחילה עלה הכורת על Kodachrome 25, בשנת 2006 על Kodachrome 200 ולבסוף, בשנת 2009 על הפופולרי מכולם, Kodachrome 64. כמו כן הודיעה  Kodak על הפסקת יצור הכימיקלים המיוחדים הדרושים לתהליך K-14 דבר שהוביל לסגירת כל המעבדות שעסקו בפיתוח Kodachrome למעט Dwayne's Photo שבקנזס, ארה״ב שהמשיכה להפעיל קו פיתוח ל-Kodachrome עד סוף אוקטובר 2010.

Picture2חולצה שהוכנה במיוחד לעובדי המעבדה לקראת היום האחרון בו פותחו סרטי Kodachrome

כיום לא ניתן לפתח סרטי Kodachrome באף מקום בעולם. למי שנותרו ברשותו סרטים מצולמים עומדת האפשרות לפתח אותם בפיתוח שחור לבן בלבד.

חובבי הנוסטלגיה יכולים לרכוש סרטים לא מצולמים, בעלי תאריכי תפוגה שעברו מזמן ב-eBay.

לא נותר לנו אלא להתנחם בשירו המפורסם של Paul Simon, הנקרא, איך לא, Kodachrome. זהו סרט הצילום היחיד עליו נכתב  שיר, ובצדק. השיר פורסם בשנת 1973, הרבה לפני סופו של הסרט המופלא הזה אולם אם תקראו בין השורות הרי שהכתובת  היתה על הקיר כבר אז:

Kodachrome — by Paul Simon, 1973

When I think back on all the crap I learned in high school It's a wonder I can think at all

And though my lack of education hasn't hurt me none I can read the writing on the wall

Kodachrome, it gives us those nice bright colours Gives us the greens of summers Makes you think all the world's a sunny day, oh yeah

I got a Nikon camera, I love to take a photograph So momma, don't take my Kodachrome away

If you took all the girls I knew when I was single And brought 'em all together for one night I know they'd never match my sweet imagination And everything looks worse in black and white 

Kodachrome, it gives us those nice bright colors Gives us the greens of summers Makes you think all the world's a sunny day, oh yeah! I got a Nikon camera, I love to take a photograph So momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome Momma, don't take my Kodachrome Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome And leave your boy so far from home Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome Mmmmmm Momma, don't take my Kodachrome away, okay.

בסרטון ובו אחת ההופעות בו הושמע השיר תוכלו לצפות כאן.

ובגרסה משעשעת  של השיר, בביצוע החבובות, תוכלו לצפות כאן.

בסרטון על סוף עידן Kodachrome תוכלו לצפות כאן.

ובסופו של דבר, כל התחנונים לא עזרו: Momma did take our Kodachrome away…

Picture26

בפוסט הבא אדון בשני תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים להדפסה, Dye Transfer ו-Cibachrome.

מודעות פרסומת

68. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Dufaycolor, Finlay

68. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Dufaycolor, Finlay

אנחנו עדיין דנים בתקופה של תחילת-אמצע המאה העשרים בה היו נפוצים תהליכי צילום צבעוניים אדיטיביים, כמו ה- Autochrome שנסקר בהרחבה בפוסט הקודם וגם תהליכים דומים כמו Dufaycolor
ו-Finlay בהם אדון בפוסט זה. למרות שכולם מתבססים על הסינתזה האדיטיבית יש בינהם הבדלים מענינים מבחינת מבנה החומר ואופן השימוש בו וכן הבדלים מבחינת השפעתם על אזורים גיאוגרפיים שונים: Dufaycolor היה נפוץ בעיקר באנגליה שם השפיע רבות גם על צילום הסטילס וגם על תעשיית הקולנוע.

Dufaycolor

כפי שאפשר היה לצפות, גם תהליך ה-Dufaycolor פותח ע״י צרפתי. בשנת 1908 מציג Louis Dufay תהליך דומה ל-Autochrome ששיווקו החל אך שנה לפני כן. הפצתו של התהליך דשדשה למדי בזמן שמתחרהו, ה- Autochrome הפך לנפוץ יותר ויותר. בשנת 1926 רכש יצרן הנייר הבריטי Spicers את הזכויות מ-Dufay ובשנת 1932 היציג גרסה של Dufaycolor לקולנוע. רק שני סרטים באורך מלא ומספר סרטים קצרים צולמו על Dufaycolor. למרות זאת הוא נחשב לתהליך האדיטיבי הראשון שיושם בהצלחה לקולנוע עד לפיתוח תהליך ה-Polavision של חב׳ Polaroid בשנת 1977 שגם הוא נכשל מסחרית עקב פיתוחו של הוידאו הביתי.
הפצת Dufaycolor באנגליה נעשתה בעיקר ע״י חב׳ Ilford ולכן זכה לפופולריות רבה שם.

Picture1

Picture2

כיצד נוצרו המסננים הצבעוניים האדיטיביים ב- Dufaycolor?

Dufaycolor1

כמו ה-Autochrome, גם לוחות Dufaycolor נחשפו כך שגבו הלא מצופה של הלוח פונה לנושא: האור עובר דרך שכבת המסננים הצבעוניים בהתאם לצבע המסנן וחושף (או לא) את האמולסיה הפנכרומטית שנמרחה על גבי שכבת המסננים. פיתוח רברסלי גרם לקבלת דימוי פוזיטיבי שניתן היה לצפות בו במכשיר צפייה יעודי.

Dufaycolor2

Dufaycolor

Picture4

מכשיר צפייה ללוחות Dufaycolor

Picture5

אריזת גרסת הקולנוע של  Dufaycolor

Dufaycolor3

הסוף: עם פיתוחם של תהליכי הצילום הכרומוגניים ובראשם Kodachrome באמצע שנות ה-30 של המאה העשרים הלך השימוש ב-Dufaycolor ודומיו והצטמצם עד להעלמותם המוחלטת של תהליכים אדיטיביים אלו בתחילת שנות ה-50.

Finlay

ניסיון נוסף לפיתוח תהליך צבעוני אדיטיבי נעשה ע״י Clare Finlay שבשנת 1906 פיתח שיטה ליצירת תמונה צבעונית בעזרת לוח זכוכית ועליו מסננים ריבועיים בצבעים אדום, ירוק וכחול-סגול.

pp044-film

את לוח המסננים היה צורך להצמיד ללוח צילום פנכרומטי ולחשוף את הלוח דרך לוח המסננים. לוח הצילום עבר פיתוח רברסלי וכדי לצפות בדימוי הצבעוני הפוזיטיבי היה צורך לצפות בלוח המפותח דרך לוח המסננים ששימש לחשיפת הלוח: נדרש דיוק רב בהצמדת לוח המסננים ללוח הצילום המפותח כדי לקבל צבע מדוייק.

בעזרת לוח המסננים של Finlay ניתן היה גם לחשוף נגטיב ולשכפל ממנו פוזיטיבים רבים, יתרון משמעותי על תהליכי ה-Autochrome וה-Dufaycolor בהם כל צילום היה יחודי ובלתי ניתן לשכפול. יתרון נוסף היתה המהירות הצילומית (רגישות) הגבוהה יחסית של האמולסיות של Finlay שאיפשרה חשיפות קצרות יותר וצילום נושאים בתנועה. גם מרווח החשיפה היה טוב יותר מאשר באמולסיות מתחרות.

Finlay דחס 240 מסננים לאינצ' כך שלוח בגודל 4.25X3.25 אינצ' הכיל 1020X780 "פיקסלים" שווה ערך לכ- 0.8MP.

Finlay_Box-1024x758אריזה של לוח המסננים הצבעוניים של Finlay: עקב הרגישות הגבוהה לדהיה באור ההנחיות היו לשמור את הלוח בחושך בזמן שאינו בשימוש.

השוואה בין סידור המסננים במספר חומרי צילום אדיטיביים:

Picture6

שימו לב לדימיון בין סידור המסננים של  Finlay לבין סידור המסננים במערך Bayer (למטה) המשמש כיום כאמצעי לסינון צבע ברוב המצלמות הדיגיטליות: כנראה שאין חדש תחת השמש…

Picture7

בשנת 1909 פותחה גרסת Finlay שכללה את לוח המסננים ועליו אמולסיה פנכרומטית בדומה
ל-Autochrome ול-Dufaycolor. גרסה זו נקראה  Thames Color Plate. לאחר מלחמת העולם הראשונה שתי הגרסאות של Finlay נזנחו אולם שבו והופיעו בתחילת שנות ה-30 והתחרו באנגליה ב- Dufaycolor עד לשנות ה-50 אז נזנחו כמו שאר התהליכים האדיטיביים לטובת התהליכים הסבטרקטיביים  הכרומוגניים ובראשם Kodachrome, בו אדון בפוסט הבא.

סקירה נרחבת של תהליכים אדיטיביים דומים ניתן למצוא כאן.

67. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Autochrome

67. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Autochrome

בפוסט הקודם, מס׳ 66, סקרתי בקצרה את ההתפתחות הטכנולוגית של תהליכי הצילום הצבעוניים עד לסוף המאה ה-19. ענין אחד שכחתי להזכיר והוא התחליף שהיה מקובל גם בצילומי סטילס וגם בקולנוע: צביעה ידנית של דימויים מונוכרומטיים. אמנם לא יהיה זה נכון לראות בשיטה זו התפתחות טכנולוגית אולם עצם קיומה והשימוש בה מדגים את השאיפה ליצירת דימויים צבעוניים אליה התייחסתי בפוסט הקודם.

Autochrome

והנה, בשנת 1903 רושמים האחים Lumiere בצרפת פטנט על תהליך צילומי בשם  Autochrome שאיפשר, לראשונה, צילום בצבע ישירות במצלמה על לוח הצילום, פיתוחו בתהליך יחודי וקבלת שקופית צבעונית בה היה ניתן לצפות באמצעות  מכשיר צפייה (Viewer) יעודי. ומכאן שמו של התהליך, בתרגום חופשי: "צבע עצמוני״.
בשנת 1907 הוחל בהפצתו המסחרית של ה- Autochrome אשר יוצר עד 1935 והיה בשימוש בכל העולם עד שנת 1952. החל מאמצע שנות ה-30 של המאה העשרים, עם פיתוח תהליכי הצילום הסבטרקטיביים המודרניים ובראשם ה-Kodachrome התחילה קרנו של ה-Autochrome לרדת עד שהוחלף לחלוטין, כמו כל טכנולוגיה שעבר זמנה, בתהליכים איכותיים הרבה יותר, פשוטים יותר וזולים יותר.
כל מי שטרם קרא את שלושת הפוסטים בנושא חברה וטכנולוגיה שפרסמתי מוזמן לעשות כן על מנת להבין את מחזור החיים של טכנולוגיה והקשר בין התפתחויות טכנולוגיות לתופעות חברתיות, ראו פוסטים מס׳ 22, 23 ו- 25 בבלוג זה.

Autochrome היה תהליך אדיטיבי (ראו הסבר למושג בפוסט מס׳ 66): לוח זכוכית צופה מצידו האחד בתערובת של גרגירי עמילן תפוח אדמה (אכן!) שנכתשו לגודל של כ- 15 מיקרון (מיקרון=אלפית המ״מ) ונצבעו בצבעים אדום-כתום, כחול-סגול וירוק. גרגירים אלו שימשו כמסננים צבעוניים ואפשרו רק לאור באורך הגל המתאים לעבור בדרכו לאמולסיה הפנכרומטית (אמולסיה צילומית הרגישה לכל טווח האור הנראה) שמעליו. אבקת פחם שחור שימשה לאיטום  המרווחים שבין גרגירי העמילן הצבעוניים לאור. לוח הזכוכית הונח במצלמה כך שצידו הלא מצופה פונה לנושא ובזמן החשיפה האור יעבור דרך הזכוכית, דרך שכבת גרגירי העמילן הצבעוניים ומשם לאמולסיה הפנכרומטית. לדוגמא, אור אדום שחוזר מן הנושא יעבור רק דרך גרגירי עמילן הצבועים באדום-כתום, יחשוף את האמולסיה שמתחת למסנן האדום ולא יעבור דרך גרגירים הצבועים בכחול-סגול ובירוק. לאורך כל תהליך הפיתוח על הגרגירים הצבעוניים וגרגירי הפחם השחורים להיות מקובעים היטב למקומם ולא לזוז.

Microphoto_of_Autochrome_plateצילום מיקרוסקופי של Autochrome המראה את תערובת גרגירי העמילן הצבועים. מקור: Wikipedia

לאור ריבוי השכבות והעובדה שמסננים אדיטיביים בולעים 2/3 מן האור העובר דרכם ומעבירים רק 1/3 ממנו המהירות (רגישות) הצילומית של Autochrome היתה נמוכה וחייבה חשיפות ארוכות ושימוש בחצובה. בנוסף לכך כדי לקבל איזון צבעוני נכון היה צורך להשתמש במסנן צהוב על העדשה שהקטין את כמות האור הכחול שהיגיעה לאמולסיה וכן בלם חלק ניכר מהאור האולטרה סגול (UV) איליו היתה האמולסיה רגישה.

SafariScreenSnapz002

קופסה של לוחות זכוכית Autochrome מקוריים עם תאריך תפוגה אוקטובר 1918 ומדבקה של המשווק האנגלי T.K. Grant.

Picture12

צילום Autochrome מארה״ב, 1910

Picture13

פרט מן הצילום הנ״ל

Picture14

צילום מיקרוסקופי של פרט מן הצילום הנ״ל

בשנות ה-30 החל שיווק חומרי Autochrome על דפי סרט (Sheet Film) במקום לוחות הזכוכית ואף על סרטים גליליים, אולם, כפי שכבר ציינתי לעיל הופעתם של חומרי הצילום הסבטרקטיביים ובראשם  Kodachrome גרמה להפסקה הדרגתית בשימוש ב-Autochrome.

Picture2

קופסה של 4 דפי סרט בגודל 9X12 ס״מ עם תאריך תפוגה ספטמבר 1932. שם המוצר שונה ל-Filmcolor עם המעבר מלוחות זכוכית לדפי סרט גמישים. בתקופה זו נוצרו גם מספר קטן של סרטי קולנוע על סרט Autochrome.

לצפייה בסרטון המתאר באופן סכמטי את תהליך הייצור של  Autochrome לחצו כאן.

לצפייה בסרטון המשחזר את ייצור ה-Autochrome (בצרפתית, שווה צפייה גם ללא הבנת השפה) לחצו כאן. (מקור: CNRS Images)

בעוד שתהליך יצור ה-Autochrome  היה מסובך למדי, תהליך הפיתוח שלו לאחר החשיפה היה פשוט וארך כ- 15 דקות בלבד. כ-10 דקות נוספות נדרשו על מנת לייבש את הלוח המפותח כדי לאפשר צפייה בו. תהליך הפיתוח היה תהליך היפוכי (רברסלי) שבסופו התקבל דימוי פוזיטיבי: שלבי התהליך היו כלהלן:

  1. פיתוח ראשון במפתח שחור לבן רגיל שיצר דמות נגטיבית
  2. הלבנה (Bleach) שגרמה להסרת הכסף המתכתי שנוצר במהלך הפיתוח הראשון ללא פגיעה בכסף ההלידי שלא נחשף בזמן החשיפה במצלמה (הדימוי הפוזיטיבי)
  3. העברת הלוח לחדר מואר באור יום לצורך חשיפה מלאה של כל הכסף ההלידי שלא נחשף במצלמה
  4.  פיתוח שני שבסופו התקבלה דמות פוזיטיבית
  5. קביעה
  6. שטיפה
  7. ציפוי מגן בלכה שקופה.

3795פרסום בגרמנית ללוחות Autochrome  וחומרי הפיתוח עבורם.

לוחות ה-Autochrome היו רגישים מאד לפגיעות פיסיות ולפגיעות של פטריות ושאר מזיקים, זאת למרות שכבת ההגנה של לכה שקופה בחלק האחרון של תהליך הפיתוח. דוגמאות לפגיעות בלוחות Autochrome ניתן לראות כאן.

הצפייה בלוחות Autochrome מפותחים הצריכה שימוש באמצעים מיוחדים בעלי עצמת אור גבוהה. לאורך השנים נבנו מספר רב של דגמים של מכשירי צפייה כולל סטריאוסקופים לקבלת דימוי תלת מימדי (חייב צילום של 2 לוחות בו זמנית במצלמה מיוחדת).

Picture3מכשיר צפיה ללוחות Autochrome. מקור: Musee A-Kahn

Stereoscope-manuelמכשיר צפייה סטריאוסקופי ידני ללוחות Autochrome. מקור: Musee A-Kahn

Picture4

מקרן סטריאוסקופי ללוחות  Autochrome. מקור: Musee A-Kahn

על חשיבותו הצילומית-אמנותית-תעודית של ה-Autochrome

מעבר לחשיבותו הרבה מבחינת ההיסטוריה הטכנולוגית של הצילום והעובדה שהיה למעשה תהליך הצילום הצבעוני המסחרי המוצלח הראשון שהיה בשימוש כ- 45 שנה ל-Autorhrome ולצילומים שצולמו בו חשיבות רבה מבחינה חזותית, אמנותית ותעודית. ההופעה היחודית של הצילומים כתוצאה מן הצבעים העזים (בעיקר גווני האדום), מוזאיקת הפילטרים הצבעוניים והגרעיניות המודגשת יצרה צילומים בעלי אוירה אפיינית ובולטת שהתחבבה מאד על קבוצה גדולה של צלמים בכל העולם. התפתחה שפה חזותית בולטת שנשענה על תכונות יחודיות אלו של ה-Autochrome והיתה שונה מצילומים מתקופות קודמות לא רק עקב העובדה שהיו אלו צילומים בצבע.

צלמים ידועים רבים צילמו על Autochrome שבאמצעותו התוודעו לראשונה לצילום הצבעוני. חלקם התקשה מאד לפתח את היכולת החזותית השונה הדרושה לצילום צבעוני אחרי שהתרגלו, במשך שנים ארוכות של צילום מונוכרומטי להתעלם מהצבע.

Alfred Stieglitz ציין כי ״בקרוב העולם יהיה משוגע על צבע ולכך אחראים האחים Lumiere, שנתנו לעולם תהליך שיזכר בהיסטוריה כשווה ערך להמצאות המופלאות והמטלטלות שפיתחו שני הצרפתים האחרים, Daguerre ו- Niepce״. גם Edward Stiechen צילם ב-Autochrome וטען כי ״לוח הצבעים ובד הציור הינם משעממים וחסרי חיים לעומת הצילום הצבעוני״.
קיים קשר הדוק בין האסכולה הפיקטוריאליסטית בציור ובצילום לבין הצילום ב-Autochrome. בתקופה מסויימת אפילו הובע החשש, שלא התממש כמובן שה-Autochrome מסמן את סופו של הציור בצבע…

Alfred_Stieglitz_Georgia_Engelhard_In_Sailor_Coatצילום Autochrome של  Stieglitz, 1910-1915, אוסף Mark Jacobs

ה-Autochrome שימש מראשיתו ככלי תיעודי חשוב מאד וראשית המאה העשרים היא למעשה התקופה הראשונה בהיסטוריה  האנושית שתועדה בצבע על כל המשתמע מכך. יש הרואים ב-Autochrome כלי בעל חשיבות גדולה עד כדי כך שלפני מספר שנים הוקם פרוייקט לייצור חמרי Autochrome על בסיס הציוד הנטוש של האחים Lumiere ששרד!

מקור מענין למידע על  צלמים אירופאים ואמריקאים שצילמו ב-Autochrome ועל התהליך בכלל תמצאו כאן.

במוזיאונים רבים קיימים אוספים של צילומי  Autochrome, להלן רשימה חלקית:

  1. משרד התרבות הצרפתי
  2. מוזיאון Albert Kahn,  זהו האוסף הגדול בעולם של צילומי Autochrome.
  3. פועלו של Kahn הונצח גם בספר מענין.
  4. מוזיאון Bassetlaw
  5. מוזיאון  Villa Bonnier
  6. פרוייקט Autochromes contemporains, צילומי Autochrome עכשוויים!
  7. צילומי Autochrome באתר  National Geographic

בשנת 1950 נערכה ב-MOMA בניו יורק תערוכה ראשונה של צילומי צבע שאצר Stiechen. חלק ניכר מן הצילומים שהוצגו צולמו על Autochrome.

למידע נוסף על ה-Autochrome בכלל וצלמים שהשתמשו בו ראו כאן.

1000_lb_chaplain1_0107

 

צילום Autochrome ע״י Charles Zoller של Charlie Chaplin, כנראה מ- 1917-18
מקור: Time.com

ראוי לציון מיוחד הפרוייקט  של Albert Kahn, בנקאי צרפתי ממוצא יהודי שהקים פרוייקט תעודי חברתי שפעל בלמעלה מ-50 מדינות בשנים 1909-1931. עשרות רבות של צלמי סטילס וקולנוע תיעדו עבורו את הנעשה במדינות אלו, האוסף הקיים כיום נאמד בכ- 180,000 מ׳ של סרטי שחור לבן וכ- 72,000 לוחות Autochrome המרוכזים במוזיאון מיוחד על יד פריס הנקרא על שמו.

01

הכניסה למוזיאון Albert Kahn

Picture11

דיגיטציה של לוחות Autochrome במוזיאון Albert Kahn. מקור: Musee A-Kahn

בין היתר, פעלו צלמיו של Kahn גם במזרח התיכון ובארץ ישראל שהיתה אז תחת שלטון האימפריה העותומנית (עד 1918) ולאחר מכן תחת המנדט הבריטי. בחרתי להביא כאן מספר צילומי Autochrome שצולמו במזרח התיכון מתוך האוסף של מוזיאון  Albert Kahn:

Picture5

ירושלים, 1918. מקור: Musee A-Kahn

Picture6

לבנון, 1919. מקור: Musee A-Kahn

Picture7סוריה, 1921. מקור: Musee A-Kahn

ולסיום, מספר צילומי Autochrome מאזורים אחרים, גם הם מתוך האוסף של מוזיאון  Kahn.

Picture8

מטוס קרב, אזור הסום, צרפת, 1918. מקור: Musee A-Kahn

Picture9

מונגוליה, 1913. מקור: Musee A-Kahn

Picture10

טונקין, סין. מקור: Musee A-Kahn

בפוסט הבא אדון בשני תהליכים אדיטיביים נוספים: Dufaycolor ו- Finlay, שהיו בשימוש בתקופה חופפת ל-Autochrome.

66. מבוא לתהליכי צילום צבעוניים היסטוריים

66. מבוא לתהליכי צילום צבעוניים היסטוריים

בחמשת הפוסטים הבאים בכוונתי לקחת פסק זמן מן העיסוק בטכנולוגיה הדיגיטלית, ועקב חיבתי הרבה לעיסוק בהיסטוריה הטכנולוגית של הצילום לחזור לאחור ולדון במספר תהליכי צילום צבעוני בעלי חשיבות היסטורית, טכנולוגית ואמנותית שהיו נפוצים בתחילת המאה העשרים ושניים מהם שרדו אפילו לתוך המאה ה-21. ארבעת התהליכים הם:

  1. Autochrome  שהיה בשימוש בשנים 1903-1952
  2. Dufaycolor    שהיה בשימוש בשנים 1908-1956
  3. Dye Transfer שהיה בשימוש בשנים 1935-1994
  4. Kodachrome  שהיה בשימוש בשנים 1935-2010
  5. Cibachrome    שהיה בשימוש בשנים 1940-2012

לתהליכים אלו מאפיינים דומים מצד אחד ושונים מצד שני, אולם המאפיין המשותף המרכזי הוא שכולם  ענו בהצלחה על הצורך הגובר והשאיפה לתעד את המציאות וליצור צילומים בצבע, כפי שהם נראים בעין האנושית (או לפחות באופן דומה) ולהתגבר על המגבלות הטכנולוגיות והחזותיות של הצילום המונוכרומטי. Autochrome, Dufaycolor ו-Kodachrome היו חומרי צילום לצילום ישיר במצלמה ויצרו שקופיות לצפייה והקרנה.  Dye Transfer ו- Cibachrome (שנודע בשנותיו האחרונות כ- Ilfochrome) היו חמרים שנועדו להדפסה משקופיות באמצעות מכשיר הגדלה.

פוסט זה הינו מבוא בו אדון בעקרונות הצילום הצבעוני בכלל על מנת שבהמשך נוכל להבין את המאפיינים היחודיים של אחד מארבעת התהליכים הנ״ל. כמו כן אזכיר בהמשך תהליכי צילום אחרים שאמנם היו חשובים מן הבחינה הטכנולוגית וההיסטורית אולם מסיבות שונות לא זכו להצלחה מסחרית לאורך שנים ארוכות כמו ארבעת התהליכים הנ״ל ולכן השפעתם על השפה החזותית והזיכרון הצילומי הקולקטיבי לא היתה משמעותית.

עקרון הפרדת הצבעים

הבסיס המעשי לכל צילום צבעוני בכל טכנולוגיה שהיא, כולל הצילום הדיגיטלי, הוא עקרון הפרדת הצבעים.
אור הנתפס בעיני צופה אנושי כאור לבן נייטרלי (ללא גוון צבעוני כלשהוא) כולל למעשה כמויות שוות של אדום כחול וירוק המהווים כל אחד שליש מן הספקטרום הנראה בתחום אורכי הגל 400-700 ננומטר:

787px-EM_spectrum.svg

ניתן לראות כי בצד השמאלי של האיור התחתון ממוקמים גווני הכחול, באמצעי גווני הירוק ובצד הימני גווני האדום.

הנה סרטון קצר מתוך  TEDEd המסביר את המושג אורך גל והקשר שלו לתחושת הצבע.

כלומר, על מנת לצלם בצבע יש צורך להפריד את הספקטרום הנראה לפחות לשלושה חלקים: אדום כחול וירוק ולרשום את הבהירות של כל אחד מן השלושה בנפרד.

הראשון שהבין את העיקרון הזה היה ככל הנראה הפיסיקאי האנגלי  J.C Maxwell כבר בשנת 1861, 22 שנה בלבד לאחר המצאת הצילום שהיה בראשיתו מונוכרומטי בלבד. הסיבה ליכולתם של חמרי הצילום המוקדמים לרשום בהירות בלבד נבעה מכך שהיו רגישים רק בתחום הכחול. לכן גם מהירותם הצילומית או ״רגישותם״, הנמדדת כיום בערכי ISO היתה נמוכה מאד ובאה לידי ביטוי בחשיפות ארוכות מאד. רק מאוחר יותר פותחו אמולסיות צילומיות שהיו רגישות גם לתחום הירוק (אמולסיה אורתוכרומטית) ובהמשך גם לתחום האדום (אמולסיה פאנכרומטית).

מקסוול הדגים יצירת אור לבן ממקורות אור נפרדים  בצבעים אדום כחול וירוק:

LcBvQ

 

שימו לב לכך שלמעשה האיור מדגים שתי אפשרויות ליצירת צבע: האפשרות הראשונה, הנקראת סינתזה אדיטיבית (חיבורית) מתקבלת ע״י הקרנת אור אדום, עליו אור ירוק ועליו אור כחול: אז מתקבל האזור הלבן שבמרכז האיור. באזורי החפיפה בין כל שני צבעים הראשוניים (צבע ראשוני: צבע שלא ניתן ליצירה באמצעות השניים האחרים מתוך השלושה) מתקבלים הצבעים צהוב, מג׳נטה וסיאן שכל אחד מהם נוצר באמצעות חיבור של שניים מן הצבעים הראשוניים אדום כחול וירוק. צבעים אלו (צהוב, מג׳נטה וסיאן) נקראים הצבעים המשלימים מאחר והם משלימים כל צבע ראשוני ללבן. לדוגמא: סיאן, המורכב מכחול וירוק הוא הצבע המשלים לאדום, מאחר ותוספת אדום לסיאן תתן לבן. מכאן נובעת גם הסינתזה הסבטרקטיבית (חיסורית) ובה אנו יוצרים צבע באמצעות חיבור של הצבעים המשלימים:

Parallels DesktopScreenSnapz001

בהמשך יצר מקסוול דימוי צבעוני באמצעות צילום סרט קישוט טרטר סקוטי על שלוש אמולסיות צילומיות כל פעם דרך מסנן אחר: אדום כחול וירוק. את הנגטיבים שהתקבלו הפך לפוזיטיב וכאשר הקרין אותם יחד דרך שלושת המסננים בהתאמה התקבל דימוי צבעוני. לאור הרגישות הצבעונית המוגבלת של האמולסיות שעמדו לרשותו התוצאה התקבלה בצבעים דהויים למדי:

41-maxwell-example

(מקור: https://tomscctwebblog.files.wordpress.com/2014/05/41-maxwell-example.jpg)

כמובן שהמדובר היה בהדגמה בלבד ולא בתהליך מסחרי הניתן לשימוש כללי.

תהליך הצילום המסחרי הראשון שאפשר צילום והדפסה בצבע מיוחס ל-
(Louis Ducos Du Hauron (1837-1920 אשר בשנת 1877 הראה צילומים שצולמו והודפסו בשיטה החיסורית.

Picture2

התהליך של Du Hauron היה זמין באופן מסחרי מספר שנים אולם העלות הגבוהה והמורכבות של התהליך לא אפשרה לו להפוך להמוני.

בשנת 1892 מציג Gabriel Lippman בצרפת תהליך חדשני לצילום צבעוני. על פיתוח התהליך זכה Lippmann בשנת 1908 בפרס נובל לפיסיקה. שיטתו התבססה על התאבכות: גל אור עומד יוצר שינויים מיקרוסקופיים באמולסיה דקה הכוללת גרגירי כסף הלידי קטנים במיוחד. הדמות הצבעונית היתה ניתנת לצפייה בלבד, לא להדפסה, אלא אם צולמה בתהליך אחר. שיטת Lippmann  היתה מסובכת מאד ולמעשה לא יצאה מעולם מן המעבדה ולא הפכה לשימושית. עם זאת ניסוייו של  Lippmann הגבירו את ההתענינות בפיתוח תהליכי צילום צבעוני מעשיים יותר.

Parallels DesktopScreenSnapz002

 

כאן ניתן לצפות בסרטון קצר המסכם את המבוא לתהליכי הצילום הצבעוניים.

אנו מגיעים לסוף המאה ה-19 כאשר אף תהליך צילום צבעוני מבין אלו שפותחו בתקופה זו לא הפך למסחרי ונגיש לצלמים. רק בתחילת המאה העשרים פותחו תהליכים שהיו איכותיים יותר, פשוטים (יחסית) לשימוש ובמחירים הגיוניים לאותה התקופה. התהליך הראשון פורץ הדרך היה  Autochrome שהוצג ע״י האחים Lumiere בשנת 1903 ובו אדון בפוסט הבא.