100. רעש חזותי, Visual Noise חלק ג

100. רעש חזותי, Visual Noise חלק ג

במקור תכננתי להסתפק בשני הפוסטים הקודמים בנושא הרעש אולם מספר פרסומים בהם נתקלתי לאחרונה הביאו אותי להמשיך לעסוק בנושא זה ולהתמקד ביתר פרוט בקשר שבין ערך ה-ISO לרעש ולטווח הדינמי. עסקתי בקשר זה בקצרה בפוסט מס׳ 98 וכאן המקום להרחיב בנושא חשוב זה. פוסט זה מכוון לצלמים המגלים ענין בהבטים הטכניים יותר של הצילום ומצלמים קבצי RAW. הדיון שלהלן איננו מיועד למי שמצלמים קבצי JPEG.

מסתבר שצלמים לא מעטים עדיין מתייחסים לנושא ה-ISO באופן מוטעה כתוצאה מחוסר הבנה בסיסי של משמעות המושג.
כפי שהסברתי כבר בשני הפוסטים הקודמים, חשוב להבין שלחיישן התמונה האלקטרוני יש רגישות (Photogrpahic Speed) קבועה ונתונה לאור (שאיננה ניתנת לשינוי) וכי הוא מסוגל להמיר פוטונים של אור לאלקטרונים ביחס קבוע (וזאת עד לנקודת הרוויה בו הפיקסל מלא באלקטרונים והמשך החשיפה לא יוצר מידע נוסף). עם זאת באפשרותנו, בעת הצורך, לספק לחיישן כמות אור קטנה מהכמות האופטימלית הדרושה לו כדי ליצור דימוי איכותי ולהגביר את הכמות הקטנה הזו (כלומר להבהיר את הדימוי) בשני אופנים עיקריים, בהתאם לסוג החיישן: הגברה אנאלוגית והגברה דיגיטלית. ההגברה הדיגיטלית הולכת ונעשית פופולרית מאחר ויש לה מספר יתרונות אליהם אתייחס בהמשך. שיטת הגברה זו אופיינית למצלמות החדישות מתוצרת Sony וכן למצלמות של יצרנים אחרים כמו Fuji ו-Nikon המתבססים על חיישנים מתוצרת Sony.

לפני שנמשיך, אתייחס בקצרה לנושא הרגישות הצילומית (Photographic Speed) של סרטי צילום, מכיון שמסתובבות אגדות אורבניות ה״קובעות״ שבניגוד לחיישני הצילום האלקטרוניים  כן ניתן לשנות את הרגישות של סרטי הצילום. ובכן, יצרן סרטי צילום אכן יכול ל״שנות״ את הרגישות של סרטי הצילום אבל, בדיוק כמו בחיישני התמונה האלקטרוניים שינוי זה יוביל לרמות רעש (גרעיניות) גבוהות יותר וכתוצאה מכן לירידה בטווח הדינמי ובכושר ההפרדה. הדבר נובע מכך שהדרך להעלות את הרגישות של גרעיני הכסף ההלידי היא להגדיל את שטח הפנים שלהם. רמת הגרעיניות בסרטי הצילום מבוטאת בד״כ ע״י גורם הנקרא RMS:Root Mean Square (בעברית: שורש ממוצע הריבועים). מי שישווה בין ערכי ה- RMS של סרטי צילום ברגישות גבוהה לעומת סרטי צילום ברגישות נמוכה יגלה שערכי ה- RMS של סרטים ברגישות גבוהה גבוהים יותר כלומר הגרעיניות גסה יותר = רעש גבוה יותר.
הנה לדוגמא השוואה בין נתוני הגרעיניות וכושר ההפרדה של סרט T-Max 100
לעומת T-Max 400 ו-T-Max 3200:

Untitled-1
השוואה בין נתוני כושר ההפרדה (Resolving Power) והגרעיניות (Granularity) של שלושה סרטי צילום ברגישות של ISO 100, 400, 3200: ככל שרגישות הסרט עולה כך עולה הגרעיניות (הרעש) וכושר ההפרדה יורד. הנתונים מתוך דפי מידע של Kodak.

לכל סרט צילום ״רגישות״ בסיסית אופטימלית אותה קבע היצרן אולם ניתן לייחס לסרט ״ערך ISO״ גבוה יותר, לחשוף אותו כתוצאה מכך בחשיפת חסר ולפצות על כך באמצעות הארכת זמן הפיתוח. פעולה זו ידועה בשם ״דחיפה״ (Push Processing). בעת ביצוע ״דחיפה״ אנו למעשה מספקים לסרט פחות אור מן המנה האופטימלית עבורו ומפצים על כך באמצעות הבהרה (ובנגטיב הכהייה) הנעשית ע״י הארכת זמן הפיתוח. ל״דחיפה״ זו ברגישות הסרט השלכות שליליות מבחינת הגרעיניות (כלומר הרעש), הניגוד, הטווח הדינמי וכושר ההפרדה של הדימוי שיתקבל. כלומר אין ניסים ואין ארוחות בחינם, לכל פעולה יש תוצאה ובמקרה זה תוצאה שלילית. טכניקה נוספת שהיתה מקובלת לפני עידן הצילום הדיגיטלי נקראה ״ריגוש על״ (Hyper Sensitization) ומטרתה היתה להתגבר על הירידה ברגישות ממנה סובלים סרטי הצילום בחשיפות ארוכות כמו לדוגמא בצילום אסטרונומי. סרט הצילום הושרה לפרק זמן ארוך של כ-24 שעות בכלי אטום המכיל גז חנקן או תערובת של חנקן ומימן שחוממה מעט. בעת החשיפה היה מקובל גם לקרר את האמולסיה. עוד מידע על תהליכים לא פשוטים ומסורבלים אלו ניתן למצוא כאן.
כיום, בעזרת טכניקות הגברה אנאלוגיות ודיגיטליות יחד עם הסרת רעשים דיגיטלית, חיישני התמונה האלקטרוניים עולים בהרבה על סרטי הצילום ביכולות הצילום בתנאי אור נמוכים המלווים בשימוש בערכי ISO גבוהים ו/או הבהרה בתוכנות לעריכת קבצי RAW כפי שנראה בהמשך.

ובחזרה לחיישני התמונה האלקטרוניים: אם כך, ללא קשר לאופן ההגברה, יש לה השלכות שליליות על איכות הדימוי ובעיקר על רמת הרעש בדימוי וכתוצאה מכך השפעה על הטווח הדינמי שלו. אשוב ואציין כאן כי גם לגודל החיישן יש השפעה על רמת הרעש הנוצרת בזמן החשיפה מאחר ורמת הרעש תלויה בכמות האור הכללית שקלט החיישן במשך החשיפה וכבר התייחסתי בפוסטים קודמים לעובדה שבחשיפה נתונה רמת הרעש שיצור חיישן קטן תהיה גבוהה יותר מאשר רמת הרעש שיצור חיישן גדול בהינתן ששניהם מאותו דור טכנולוגי. ולכן גם הטווח הדינמי של דימוי שנוצר ע״י חיישן קטן יהיה קטן יותר מזה של דימוי שנוצר ע״י חיישן גדול יותר. טבלת השוואה בין ערכי הטווח הדינמי של מצלמות רבות ניתן למצוא כאן.

באופן כללי, הטווח הדינמי של מצלמה דיגיטלית מוגדר כיחס שבין רמת הבהירות הגבוהה ביותר הניתנת למדידה בכל פיקסל (כאשר הפיקסל רווי ומלא באלקטרונים) לבין רמת הבהירות המינימלית הניתנת למדידה מעל רמת רעש הקריאה. יחידת המידה המקובלת למדידת הטווח הדינמי היא מספר תחנות הצמצם (f Stops): כל תחנת צמצם מתארת את טווח הבהירות הכללי באמצעות חזקות של 2. לדוגמא, יחס של 1024:1 בין רמת הבהירות הנמוכה ביותר (1) לבין הגבוהה ביותר (1024) ניתן לביטוי כ-10 תחנות צמצם מאחר ו-2 בחזקת 10 = 1024. בהתאם לצורך ולישום, כל תחנת צמצם יכולה להיות מתוארת כ״אזור״ (Zone) או (EV (Exposure Value.
מאחר ושימוש בערכי ISO גבוהים מעלה את רמת הרעש בדימוי הטווח הדינמי יורד ככל שערך ה- ISO עולה.

SafariScreenSnapz005
סדרת עקומות זו מתארת את הטווח הדינמי של מספר מצלמות (ראו מקרא בצד ימין למעלה) לעומת ערך ה-ISO שבשימוש. למעט המקרה יוצא הדופן של ה-Fujifilm GFX 50S בכל שאר המצלמות הטווח הדינמי יורד באופן מובהק ומשמעותי ככל שערך ה- ISO עולה. מקור: Photonstophotos.net

 

נבדוק כעת שני אופני הגברה המקובלים במצלמות הדיגיטליות כיום: הגברה אנלוגית והגברה דיגיטלית:

Presentation1

בשורה העליונה מתואר תהליך יצירת הדימוי הדיגיטלי הקונבנציונלי הכולל הגברה אנאלוגית של המתח שיוצר חיישן התמונה בהתאם לערך ה-ISO שנבחר. חיישן מסוג זה נקרא ISO Variant. בתהליך זה, המתח שנוצר כתוצאה מחשיפת חיישן התמונה לאור מוגבר באופן יחסי לערך ה-ISO שנקבע. יחד איתו מוגברים כל הרעשים הנובעים מן החשיפה עצמה, מפעולת החיישן ומקריאת המידע (ליתר פירוט בנושא סוגי הרעשים ומקורותיהם ראו פוסט מס׳ 98). לרעשים אלו יתווספו בהמשך רעשים הנובעים מן התהליכים המתרחשים לאחר מכן. זוהי שרשרת יצירת הדימוי הדיגיטלי שהיתה מקובלת עד לפני מספר שנים בכל המצלמות.

לעומת זאת, במצלמות חדישות מן השנים האחרונות ובעיקר באלו מתוצרת Sony  או כאלה המבוססות על חיישני תמונה מתוצרת Sony אנו מוצאים חיישנים בהם תהליך ההגברה שונה: לאחר יצירת המתח החשמלי הוא מוגבר רק מעט על מנת להתגבר על רמת הרעש הצפויה בהמשך: הגברה זו אינה תלויה בערך ה-ISO שנקבע. בהמשך, לאחר שהמידע האנאלוגי הומר למידע דיגיטלי המצלמה מפעילה את ערך ה-ISO שקבע הצלם כ״הגברה דיגיטלית״ ולמעשה מבהירה את הדימוי כדי להגיע לרמת הבהירות המתאימה לערך ה-ISO שנקבע לפני הצילום. בפועל, הדבר דומה לביצוע הבהרה של דימוי כהה בתוכנה לעיבוד קבצי RAW כמו Lightroom. מצלמות מסוג זה נחשבות כבלתי תלויות ב-ISO או ISO Invariant.
יש לציין שקיימות מצלמות, כמו רוב המצלמות מתוצרת Canon שהינן בבסיסן ISO Variant אולם מעבר לערך ISO מסויים, בד״כ 1600 עוברות מהגברה אנאלוגית ישירה להגברה דיגיטלית.
בסופו של דבר, שני אופני ההגברה משיגים את אותה המטרה הבסיסית: הבהרת הדימוי בהתאם לערך ה-ISO שנבחר אולם התוצאה הסופית עשויה להיות שונה. ההבדל משמעותי עד כדי כך שאתר DPReview כולל כעת בדיקה של תכונת ה- ISO Invariance ברוב הסקירות שמבוצעות ע״י האתר לאחרונה. דוגמא לבחינה כזו ניתן למצוא כאן.

המשמעות המעשית של ISO Invariance היא שבמצלמות כאלו ניתן לצלם כאשר ערך ה- ISO הבסיסי של המצלמה נמצא בשימוש גם במצבים בהם נדרש שימוש בערכי ISO גבוהים יותר. הדימויים שיתקבלו כתוצאה מכך יהיו כמובן כהים מדי ולכן יעברו הבהרה בתוכנת העיבוד לקבצי RAW. היתרון הוא שהבהרה זאת ניתנת לביצוע מתוחכם תוך שימוש בכלים השונים העומדים לרשותנו בתוכנות העיבוד, תוך שמירה על פרטים בבהירויות ורמת רעש סבירה.

לדוגמא, בעיבוד שלאחר הצילום ניתן להבהיר אזורים רצויים באופן סלקטיבי ואילו אחרים להבהיר פחות או בכלל לא. לכך יהיו כמובן השלכות מבחינת רמת הרעש שתתגלה בכל אזור. שימוש ב-ISO גבוה, לעומת זאת, יגרום להבהרה של כל הדימוי ולכן להבלטה של רעש בכל האזורים. כמו כן, טכניקה זו עשויה לעזור לשמר פרטים באזורי הבהירויות הגבוהות (Highlights) שהיו אובדים בעת שימוש בערך ISO גבוה.

אחד החסרונות לשיטת צילום ועיבוד זו היא העובדה שברוב המצלמות מה שנראה על צג המצלמה יהיה כהה מאד או שחור לחלוטין ולא יהיה ניתן לאמוד את איכות החשיפה במצלמה כפי שאנו רגילים בד״כ. במצלמות מסויימות ניתן לראות את הנושא בבהירות גבוהה רגע לפני ביצוע החשיפה ובאחרות ניתן להפעיל פונקציה הנקראת S log 2 ולראות את הנושא באופן בהיר לפני ביצוע החשיפה. כל האמור לעיל נכון ברוב המקרים למצלמות מתוצרת Sony.

דוגמאות שצולמו במצלמות שונות בשיטה זו ניתן לראות כאן.

מאמר העוסק ביכולות ה- ISO Invariance של ה-Sony A7RII ניתן לקרוא כאן.

המפתח ליכולת של מצלמה להיות ISO Invariant הוא רעש קריאה נמוך במיוחד. באתר photonstophotos.net ניתן לראות ולהשוות בין רעש הקריאה של מספר רב של מצלמות. עפ״י האתר מצלמות שרעש הקריאה שלהן הינו פחות מ- 5 אלקטרונים יכולות להחשב כ-ISO Invariant.

להלן מספר המלצות לגבי ישום מעשי של ISO Invariance:

לצורך השגת הטווח הדינמי המירבי מומלץ להשתמש רק בערכי ISO אמיתיים, לא באלו המוגדרים כ-Simulated או Extended. ערכי ISO שאינם Native אינם מספקים כל יתרון מבחינת רמת הרעש ופרטים בצללים ובנוסף עשויים לגרום לחיתוך פרטים בבהירויות. במקרה של שימוש בערכי ISO נמוכים מערכי ה-Native, כמו לדוגמא ISO 50 במצלמות מסויימות יתכן חיתוך של פרטים בצללים ללא שיפור בפרטים בבהירויות. כמו כן, במצלמות מסויימות גם ערכי ISO כגון 125 או 160 וכו׳ עשויים לגרום לתופעות דומות ולפגוע בטווח הדינמי מאחר ואינם ערכים אמיתיים (Native) אלא מדומים (Simulated). לכן בד״כ כדאי להשתמש בערכים כמו 100,200 וכו׳.

במצלמות בעלות רעש קריאה נמוך של עד 5 אלקטרונים אפשר לנסות לצלם ב- ISO נמוך ולהבהיר את הדימויים הכהים שיתקבלו בשלב העיבוד. היתרון העיקרי הוא היכולת לקבל פרטים טובים יותר בבהירויות לעומת שימוש ב-ISO גבוה. לעומת זאת, במצלמות שאינן ISO Inavriant במובהק, ובהן ערכי ה-ISO הגבוהים אינם מדומים אלא אמיתיים לא מומלץ להשתמש בטכניקה זו אלא להשתמש בערכי ISO גבוהים עפ״י הצורך.

כל האמור לעיל מתייחס כמובן לשימוש בקבצי RAW בלבד!

מניסויים שערכתי במצלמה שלי, Sony A7, מצאתי שבהשוואה בין צילומים ב- ISO 400 שהובהרו ב- LR לבין צילומים ב- ISO 3200 הרי שרמת הרעש ב- ISO 400 נמוכה מעט, התקבלו מעט יותר פרטים בבהירויות ובצללים כלומר הטווח הדינמי רחב יותר. לעומת זאת,  ניסיון להשוות בין צילומים ב- ISO 100 שהובהרו ב-LR לבין צילומים ב- ISO 3200 נכשל, איכותם של הצילומים ב- ISO 100 שהובהרו היתה גרועה מאד בעיקר עקב סטיות צבע חמורות באזורי הצללים. עם זאת, דוגמאות שהובאו במקומות אחרים בהחלט משכנעות שבמצלמות מסויימות יש לשיטת הצילום ב-ISO נמוך והבהרה בפוסט יתרונות מובהקים בתחומי ISO רחבים יותר.

האם בפעם הבאה שאזדקק ל-ISO גבוה אצלם ב-ISO נמוך ואבהיר בפוסט? לא בטוח. אני נוהג להשתמש ב-ISO אוטומטי, לקבוע את מהירות הסגר והצמצם הרצויים לי ולתת למצלמה לקבוע את ערך ה-ISO. עד היום הייתי מרוצה למדי מביצועי המצלמה שלי גם בערכי ISO  גבוהים עד 6400. לפחות עם המצלמה הנוכחית, נראה לי שכך אמשיך לנהוג גם בעתיד.

 

 

 

מודעות פרסומת

99. רעש חזותי Visual Noise, חלק ב

99. רעש חזותי Visual Noise, חלק ב

בפוסט הקודם עסקתי בגורמי הרעש השונים. בפוסט זה אדון בדרכים העיקריות המשמשות לטיפול ברעשים על מנת להקטין את השפעתם השלילית על איכות הדימוי וכן אסקור את הכלים העיקריים העומדים לרשות הצלמים לצורך זה.

תזכורת מן הפוסט הקודם: רעש חזותי, ללא קשר למקורו בא לידי ביטוי כשינויים בלתי רצויים בצבע ובבהירות של פיקסלים בדימוי. אזורים שאמורים להיות חלקים ואחידים כוללים פיקסלים ברמות בהירות וצבעוניות שונות מן הצפוי. כמו כן, פרטים קטנים בדימוי אובדים עקב שונות גבוהה מדי של בהירות וצבעוניות.

מעבר לפעולות שביכולתנו לנקוט בהן כדי לצמצם את הרעש כפי שפירטתי בפוסט הקודם כל שנותר לעשות לאחר הצילום הוא להשתמש בכלים להסרת רעשים. כלים אלו מובנים לתוך כל המצלמות הדיגיטליות לצורך טיפול בקבצי JPEG  וכן לתוך תוכנות לעיבוד תמונה כגון Photoshop, Lightroom, CaptureOne וכו׳.  קיימים גם מספר ישומים יעודיים להסרת רעש כגון Topaz DeNoise, Neat Image
Nik (Google) Software DeFine ואחרים. ישומים אלו פועלים כישומים עצמאיים או כ-Plugin ל-Photoshop או Lightroom. כרגיל אצל צלמים, מתנהלים אין סוף ויכוחים באשר לכלי הטוב ביותר להסרת רעש. אין לי כוונה להיכנס כאן לשדה המוקשים של הויכוח חסר התוחלת הזה. באופן אישי, אני חי בשלום עם הכלי להסרת רעש המשולב ב-Lightroom אליו אתייחס בהרחבה בהמשך.

אולם עוד לפני כן, חשוב להבין מה בעצם עושה כלי להסרת רעשים וכיצד הוא פועל.
מאחר והרעש מהווה שינויים בלתי רצויים בבהירות ובצבעוניות של הפיקסלים בדימוי, למעשה ישום להסרת רעש צריך לדעת לזהות האם שינויים בדימוי הינם רעש או לא ומה מידת האגרסיביות הדרושה של הפעולה להסרת הרעשים. השאלה השניה חשובה מאד מאחר וכל הסרת רעשים גורמת לירידה בכמות הפרטים בדימוי וכתוצאה מכך לירידה נתפשת בחדות.

כמו כן, כפי שהוזכר בפוסט הקודם הרעש משפיע באופן שונה על ערוץ הבהירות ועל ערוצי הצבע אדום, כחול וירוק בדימוי. מאחר והעין רגישה יותר לשינויים בבהירות נעדיף בד״כ לטפל בהסרת הרעש בערוצי הצבע: פגיעה בפרטים המיוצגים ע״י הבהירות יפגעו מאד בחדות הנתפשת. ברוב המקרים הדימוי יכלול יותר פרטים המיוצגים ע״י ערוץ הבהירות מאשר ע״י ערוצי הצבע. רוב הצופים מוצאים שרעש בערוצי הצבע מפריע להם יותר מאשר רעש בערוץ הבהירות. ולכן, כל הכלים להסרת רעשים מאפשרים למשתמש לטפל בנפרד ברעש בערוץ הבהירות ובערוצי הצבע. רעש בערוץ הבהירות נראה כמו גרעיניות של סרט צילום. רעש בערוצי הצבעוניות נראים ככתמים צבעוניים.

lightroomscreensnapz008
רעש הבהירות ורעש הצבעוניות יחד, במצב המקורי, כל הסקלות ב- LR ב-0. קטע בהגדלה 100% מקובץ RAW שצולם ב-Sony A7, ISO 25600
lightroomscreensnapz007
רעש הבהירות בדימוי בו רעש הצבעוניות הוסר. קטע בהגדלה 100% מקובץ RAW שצולם ב-25600 ISO Sony A7
lightroomscreensnapz006
רעש הצבעוניות בדימוי בו רעש הבהירות הוסר. קטע בהגדלה 100% שצולם ב-Sony A7 .ISO 25600

קיימות מספר שיטות להסרת הרעשים:

א. מסנן מחליק ליניארי (Linear Smoothing Filter): באמצעות טכניקה הידועה כפיתול (Convolution) הדימוי המקורי מפותל לתוך מסיכה של Low Pass Filter, וע״י כך ערכו של כל  פיקסל נעשה דומה יותר לערכי הפיקסלים שמסביבו. שיטה זו גורמת לטשטוש מאחר וערכי פיקסלים ששונים מאד מאלו שמסביבם ״ימרחו״ באזור בו הם נמצאים. עקב הטשטוש שיטת ההחלקה הליניארית איננה פופולרית כשיטה עצמאית אלא כחלק מתהליך לא ליניארי.

ב. פעפוע אניסוטרופי (Anisotropic Diffusion): בשיטה זו האלגוריתם מזהה את קצוות הדימוי וקצוות של אזורים השונים מאד זה מזה וכתוצאה מכך ניתן להסיר רעש ללא טשטוש של קצוות הדימוי.

ג. ממוצעים לא מקומיים: בשיטה זו מחושב ממוצע הערכים של כל הפיקסלים בדימוי. האלגוריתם בודק את מידת הקרבה של הממוצע לערך המעשי של כל פיקסל ומחשב את משקלו של פיקסל זה ברעש.

ד. מסננים לא ליניאריים (Non linear filters), כדוגמת מסנן החציון (Median Filter) בודק כל פיקסל בדימוי, עורך את כל הפיקסלים בסביבתו של הפיקסל הנבדק בהתאם לערכי הבהירות שלהם ומחליף את ערך הבהירות המקורי של הפיקסל בערך החציוני של ערכי הפיקסלים שנבדקו. קיימות מספר גרסאות של מסננים אלו בהתאם למידת האגרסיביות של התיקון.

ה. התמרת אדווה (Wavelet Transform): שיטה המאפשרת, בשילוב עם  שיטות סטטיסטיות מתקדמות הסרת רעשים יחד עם שימור הפרטים בדימוי.

ו. חיבור מספר קבצים של אותו הצילום יחד: זוהי למעשה שיטה ידנית, המצריכה ביצוע מספר חשיפות של  נושא נייח (רצוי כאשר המצלמה על חצובה): וחיבור הדימויים ב- Photoshop. ע״י כך למעשה משתמשים בעיקרון הידוע שככל שיש לנו יותר דגימות של הנושא כך איכותו עולה ויחס האות לרעש עולה (כלומר משתפר). השיטה מבוססת על חישוב ערך החציון של כל פיקסל בדימוי, התהליך כולל 4 שלבים:
1. פתח את כל הדימויים כשכבות ב- Stack ב-PS.
2. ישר אות השכבות ע״י: Edit—Auto align Layers
3. בחר את כל השכבות והפוך אותן ל-Smart Object
4. הפעל את חישוב החציון: Layer—Smart Objects—Stack Mode—Median

בשיטה זו, אם יש בנושא אלמנט שנע בין החשיפות, הוא למעשה יועלם ולא יופיע בדימוי הסופי (דרך טובה לסלק נושאים בתנועה לא רצויים, גם בלי קשר להסרת הרעש)
מאמר בנושא זה ניתן למצוא כאן.

כמו כן, ישומים להסרת רעש עושים שימוש בפרופילי רעש המאפיינים מצלמות שונות. באמצעות זיהוי המצלמה בה צולם הדימוי והפעלת הפרופיל המתאים שחושב מתוך כמות גדולה של צילומים באותה המצלמה ניתן לבדל את הרעש מן המידע ולהסירו באופן מיטבי בלי לפגוע באופן משמעותי בדימוי כולו.

את המשתמש הממוצע כמובן לא מענין מה קורה מאחורי הקלעים של הכלי להסרת רעשים בו הוא משתמש ומה בעצם קורה שם. הוא פשוט רוצה כלי שיסיר את הרעש מבלי לפגוע יתר על המידה בחדות ובפרטים העדינים שבדימוי. הבעיה היא שאין נוסחה כללית בה אפשר להשתמש מאחר וכל דימוי הוא שונה. ובכל זאת אנסה להביא כאן דרך עבודה שעשויה להתאים לרוב המקרים ולפחות לשמש כנקודת מוצא סבירה.

ב-Lightroom, תפריט Detail במודול Develop כולל את כלי החידוד ואת הכלי להסרת רעשים. הסיבה להימצאותם באותו התפריט היא העובדה שקיים שיווי משקל בין חדות הדימוי לבין רמת הרעש שבו. לא קל להגיע לאיזון זה אולם הימצאות שני הכלים זה מתחת לזה מקלה על כך.

לוח הכלים לחידוד כולל את הסקלות הבאות: Amount, Radius, Detail, Masking
לוח הכלים להסרת רעש כולל את הסקלות הבאות:
Luminance ,Detail, Contrast, Color, Detail, Smoothness

יש לזכור שמצב ברירת המחדל לגבי הסרת רעש הצבעוניות איננו 0 אלא
Color 25, Detail 50 Smoothness 50. מצב זה מסלק את רוב רעש הצבעוניות בדימוי ומספק פתרון טוב לרוב הדימויים. אם יש צורך ניתן כמובן להשתמש בערכים גבוהים יותר ולבדוק את השפעתם על הדימוי.
מומלץ להתחיל בהזזת סקלת ה-Luminance ל-25-30: יש לחכות מספר שניות כדי לצפות בשינוי. בשלב הבא מומלץ להזיז את סקלת Detail ימינה ושמאלה ממצב ברירת המחדל 50 ולצפות בשינויים כדי להחליט מהו המצב האופטימלי: הזזה שמאלה תגרום לריכוך הדימוי ואילו הזזה ימינה להבלטה של פרטים. את סקלת ה-Contrast אני משאיר בד״כ ללא שינוי ממצב ברירת המחדל 0.

לאחר סיום תהליך הסרת הרעש יש לבדוק את השפעת הסרת הרעש על החדות הכוללת של הדימוי. במידה ויש תחושה של ריכוך ניתן לנסות להעלות את ערך ה-Amount בתפריט ה-Sharpening. יש להמנע מהעלאה מופרזת מאחר והיא תביא שוב לידי ביטוי את הרעש. ניתן להשתמש בסקלת ה-Masking המיועדת להגן על אזורים כהים מפני החידוד: מאחר ובאזורים כהים יחס האות לרעש נמוך חידוד יגרום ל״הקפצת״ הרעש באזורים אלו. סקלת ה-Masking מיועדת למסך אזורים כהים שאיננו מעונינים לחדד.

lightroomscreensnapz009
הדימוי לאחר הסרת הרעשים והפעלת חידוד. קטע בהגדלה 100% שצולם ב-Sony A7 ,ISO 25600
lightroomscreensnapz010

וזהו אותו הדימוי במצב Fit
untitled-1
השוואה בין המצב ההתחלתי, ללא הסרת רעש (משמאל) ולאחר הסרת הרעש (מימין). זה ההבדל בין דימוי לא שימושי לבין כזה שניתן להשתמש בו גם אם איננו אופטימלי מאחר וצולם בערך ISO גבוה מאד

דוגמאות משכנעות להסרת רעש בישומים שונים ניתן לראות כאן. שימו לב שההתייחסות במאמר זה    ל-Photoshop ול-Lightroom היא לגרסאות לא עדכניות.

בעודני עמל על עריכתו הסופית של פוסט זה התפרסמה באתר amateurphotographer.co.uk השוואה מענינת בין כלים שונים להסרת רעשים. לדעת כותבי המאמר הכלי הטוב ביותר הוא זה המשולב ב-
DxO OpticsPro 11 Elite, שקיבלה ציון של 5 מתוך 5. הכלי להסרת רעשים ב-Lightroom/Photoshop  קיבל ציון של 4.5 מתוך 5, כאשר לצרכי רוב הצלמים המצלמים קבצי RAW זהו הכלי האידיאלי. כפי שציינתי בתחילת הפוסט זאת היא גם דעתי. הכלים האחרים הנזכרים במאמר זכו לציונים נמוכים יותר.

תמונה ראשית: מתוך אתר Topaz labs.com