104. Light Revisited: המשך לפוסט 51

104. Light Revisited: המשך לפוסט 51

לפני כשנתיים פרסמתי בפוסט מס׳ 51 את התרשמותי הראשונית והערכה לגבי Light L-16, מצלמה חדשנית המבוססת על צילום חישובי שהוגדרה אז באתרים רבים כ״מצלמת העתיד״. בהמשך סקרתי גם את תחום הצילום החישובי בכלל בפוסטים מס׳ 75 ומס׳ 76. בחודש האחרון החלו להימסר המצלמות הראשונות מדגם L-16 למזמינים הראשונים באיחור אופנתי של כמעט שנה ובפעם הראשונה אפשרה Light להוריד 3 קבצי JPG ברזולוציה גבוהה שצולמו ב-L-16, לאחר שעד כה נאלצנו להסתפק בגרסאות ברזולוציה נמוכה. כמו כן פורסמו באתר של Light הסברים מפורטים למדי של אופן הפעולה של L-16 ותהליך העיבוד של הצילומים. מאחר והתחזיות שלי לגבי L-16 כפי שכתבתי אותן לפני כשנתיים היו פסימיות למדי חשבתי שנכון יהיה לבחון אותן מחדש בהסתמך על הקבצים שפורסמו וכן על החומר הטכני שפורסם. חשוב לי להדגיש שאני בהחלט צופה שהצילום החישובי יחדור בקצב הולך וגובר לכל ענפי הצילום  מאחר וביכולתו ״להתגבר״ על חלק מן המגבלות הפיסיקליות של העדשות וחיישני התמונה הנמצאים כיום בשימוש. עם זאת, הצהרות בומבסטיות טרם הביאו אף יצרן להצלחה מסחרית משמעותית. מוצר מצליח צריך לספק את דרישות הלקוח במחיר הוגן, ואין דוגמא טובה יותר לכך מאשר המהפכה שגרמה הצגת ה-iPhone הראשון בשנת 2007.

המשפט הראשון המופיע באתר האינטרנט של Light הוא:

DSLR quality in the palm of your hand

בכוונה תחילה השארתי את המשפט הזה בגודל הפונט המקורי בו הוא מופיע באתר: הכרזה כזאת אומרת דרשני ומחייבת את הכותב לעמוד בדברתו. אז הרשו לי כאן ועכשיו לפוצץ את הבלון הזה ולומר כי לעניות דעתי, בהסתמך על הקבצים שהורדתי מן האתר של Light אין מאחורי ההצהרה הזאת הרבה. הקבצים שהורדתי, למרות משקלם הגדול (25-42MB) והרזולוציה הגבוהה בפיקסלים (10400X7792 לקובץ הגדול ביותר) נראים במקרה הטוב כמו קבצים ממצלמת סמארטפון משובח שהוגדלו בפוטושופ או בתכנת ״ניפוח״ אחרת, איכותית ככל שתהיה. אין בקבצים אלו כל דמיון לקבצים איכותיים (ואפילו ברזולוציה נמוכה יותר) המתקבלים ממצלמות DSLR או ממצלמות חסרות מראה בעלות חיישן FF כדוגמת משפחת ה-A7 וה-A9 של Sony. גם אם נוריד את הרף למצלמות בעלות חיישן בגודל APS-C עדיין אין מה להשוות, ואתם יודעים מה, להערכתי גם קבצים ממצלמות בעלות חיישן בגודל MFT יהיו איכותיים יותר. בהמשך אנתח את הקבצים בפירוט, אבל לפני כן אתייחס לתהליך יצירת הדימוי הצילומי ב-L-16 בהסתמך על החומר שפורסם באתר Light.

העיקרון שחיבור מספר דימויים דיגיטליים יחד באמצעות תוכנה מתאימה משפר את איכות התוצאה הסופית איננו חדש. סמארטפונים רבים כבר כוללים שתי מצלמות כאשר הדימוי הסופי מתקבל מן הדימויים המורכבים של שתי המצלמות לאחר עיבוד: זהו אחד המופעים הידועים יותר של הצילום החישובי. Light לקחו את הרעיון הזה ומתחו אותו: L-16 כוללת 16 חיישני תמונה, כל אחד בעל 13MP ו-16 עדשות: 5X28mm, 5X70mm, 6X150mm.
את הנתונים הטכניים המלאים של L-16 ניתן למצוא כאן. בנוסף לרזולוציה הגבוהה ולרמות רעש נמוכות (אליבא ד-Light) המתקבלות כתוצאה מחיבור חכם של 10 דימויים בכל צילום ניתן גם לשלוט בעומק השדה ובחדות הכללית של הדימוי, כפי שניתן לראות כאן. כפי שכבר ציינתי בפוסט מס׳ 51, גם 2 המצלמות שהוצגו בזמנו ע״י Lytro אפשרו שליטה בעומק השדה לאחר הצילום ובכל זאת נכשלו לחלוטין מבחינה מסחרית ונעלמו מן השוק.

עפ״י Light, כל נושא המצולם בL-16 נדגם ע״י עד 10 מתוך 16 מודולי המצלמות הלוכדות את הנושא במקביל. הדימויים שנלכדו ע״י כל מצלמה מחוברים יחד באופן חישובי ליצירת דימוי סופי ברזולוציה גבוהה, עם רמות רעש נמוכות ועד 52MP.

מחיר: המחיר הרגיל של L-16 הוא $1700. זהו מחיר גבוה עבור מצלמה הממצב אותה מול מצלמות DSLR ומצלמות חסרות מראה מעולות כולל עדשת זום באיכות סבירה. נכון שL-16 שטוחה, קלה וקטנה יותר ממצלמות רגילות אולם אם איכות הדימוי איננה מגיעה לאיכות הדימוי המתקבלת ממצלמות אלו מה יניע חובב ממוצע לרכוש אותה, כאשר בכיסו כבר נמצא, סביר להניח סמארטפון בעל מצלמה איכותית למדי.

אם כך הבה ניגש לבחון את הקבצים: הקבצים הם קבצי JPG שהורדתי ישירות מאתר Light ובחנתי אותם באמצעות Lightroom. כל האמור להלן מבוסס על שלושת הצילומים הללו. במידה ותהיה גישה לצילומים נוספים, איכותיים יותר אשמח להתייחס אליהם ולשנות את המסקנות בהתאם.

כל שלושת הצילומים צולמו בתנאי תאורה אופטימליים למדי. אין בינתיים דוגמאות לצילום בתנאי אור קשים.

הצילום הראשון, CubaCowboy, הינו פורטרט כאשר חלק מפני המצולם מוצלים ע״י המגבעת שהוא חובש. במבט ראשון הדימוי נראה בהיר ודהוי למדי, ברוויון נמוך יחסית. איזון הצבע נוטה מעט לכחול, השמיים כמעט ללא פרטים. האכזבה הגדולה נובעת מן הרזולוציה ובהתאם מכמות הפרטים בדימוי: מדובר בקובץ הכולל 81MP, אבל אין לכך זכר בכמות הפרטים הניתנים להבחנה בעור הפנים של הנושא ובזיפי השיער שלו. אם היו שואלים אותי באיזו מצלמה צולם הדימוי הזה הייתי אומר שקרוב לוודאי במצלמה בעלת 16-20MP וחיישן תמונה קטן יותר מ-MFT. עומק השדה רדוד מאד וחלקים גדולים מן הנושא אינם בפוקוס. הניגוד גבוה ויש אזורים בהירים ללא פרטים כלל. לעניות דעתי כל DSLR או מצלמה חסרת מראה בעלת חיישן APS-C עם 24MP ועדשה באיכות סבירה היתה מספקת איכות כללית טובה יותר. חבל ש-Light לא סיפקו לצורך השוואה ישירה גם דימוי זהה שצולם ב-DSLR…

LightroomScreenSnapz002
כל הדימוי במצב Fit ב-LR

 

הנה קטע בזום 100%:

LightroomScreenSnapz001

הצילום השני, PointReyesShipwreck צולם גם הוא בתנאי תאורה אופטימליים. כאן הצבעוניות ואיזון הצבע טובים יותר, אולם עדיין ניכרים אזורים בהירים ללא פרטים וכושר ההפרדה איננו כמו שהייתי מצפה מזה של קובץ בעל 8581X6214 ,53MP.

LightroomScreenSnapz003
כל הדימוי במצב Fit ב-LR
LightroomScreenSnapz004
קטע במצב 1:1 ב- LR

וכעת, לצורך השוואה, הנה שלושה צילומים + קטעים במצב 1:1 מהם שצולמו בשלוש מצלמות שונות, כל אחת עם חיישן בגודל אחר:

LightroomScreenSnapz011
פורטרט:Sony A7, חיישן 6000X4000 פיקסלים, FF עדשה 28-70
LightroomScreenSnapz012
קטע במצב 1:1 מן התמונה הנ״ל: תחושת חדות, מעברי טונים ורעש טובים יותר מאשר צילומי ה-L-16
LightroomScreenSnapz007.jpg
ספינה. מצלמה: Sony RX10, חיישן ״1, 20MP, עדשה 24-200
LightroomScreenSnapz008
קטע במצב 1:1 מצילום הספינה הנ״ל. פרטים, רעש וניגודיות טובים מאשר בצילומי L-16, וכל זה מקובץ של 5472X3648 פיקסלים = 20MP
LightroomScreenSnapz010
צילום ספורט. מצלמה: Sony NEX 5N, חיישן APS-C בעל 16MP, עדשה 18-200
LightroomScreenSnapz009
קטע במצב 1:1 מן הצילום הנ״ל. שימו לב לפרטים בגוף הסוס והרתמה. בקובץ המלא 4912X3264 = 16MP

לסיכום, החיישנים הקטנים שב-L-16, גם לאחר מיזוג מספר צילומים יחד באמצעות המנוע החישובי אינם מתמודדים היטב עם צילומים ממצלמות בעלות חיישנים גדולים יותר. כלומר, לטענה של Light כאילו L-16 מאפשרת לקבל DSLR Quality אין בינתיים בסיס. Light גם טוענים כי למצלמה "Unmatched low-light performance״: בינתיים לא ראיתי סימוכין לכך. רמת הרעש בצילומים שפורסמו איננה מבשרת טובות בתחום זה (ראו את האזורים הכהים בצילום CubaCowboy). אשמח כמובן לשנות את דעתי בהסתמך על דימויים נוספים שיפורסמו ועל סקירות של גורמים אחרים. בינתיים, עם כל הכבוד לחידושים הטכנולוגיים המענינים כפי שהם באים לידי ביטוי ב-L-16 כדאי להימנע מהצהרות חסרות כיסוי. כפי שציינתי בפוסט מס 51, גם לאחר שנתיים נראה לי כי שילוב הטכנולוגיה של Light בסמארטפונים היא הדרך הנכונה, אף אחד לא רוצה לסחוב איתו עוד מכשיר. ובאשר ליכולת לשנות את עומק השדה ואת מישור המיקוד לאחר הצילום, פרשת Lytro כבר הוכיחה כי תכונה זו, מענינת ככל שתהיה, תמשוך אולי צלמים מקצועיים. הבעיה שאלה לא ימהרו להשקיע $1700 במצלמה שנכון לעכשיו איננה בעלת תכונות של מצלמה מקצועית.

עדכון 24.10.17: ובכן, אני לא לבד. imaging-resource.com פרסמו חוות דעת נוקבת לגבי איכות הדימוייים שפורסמו ע״י Light. השורה התחתונה:

At this point in time, the images we've seen thus far from the Light L16 are a far cry from passing the wow-test

ובתרגום לשפת הקודש: בנקודת זמן זו, הדימויים שראינו עד כה מה-Light L16 הינם רחוקים מאד מלעבור את מבחן ה״וואו״.

בנוסף לכך, מחיר המצלמה הועלה לכמעט $2000, מחיר שאין סיכוי שיתקבל בהבנה ע״י השוק. במחיר זה המצלמה מתחרה במצלמות שרמת האיכות שהן מספקות עולה בהרבה על ה-L16.

עדכון 14.11.17: סיכום של מספר סקירות שליליות על ה-L-16 באתר Petapixel.

מודעות פרסומת

103. WD My Passport Wireless Pro – סקירה

103. WD My Passport Wireless Pro – סקירה

לקראת נסיעה לחו״ל חיפשתי פתרון פשוט לגיבוי קבצי תמונה שייתר את הצורך בסחיבת המחשב האישי למחוזות רחוקים. ואכן, די מהר מצאתי פתרון מענין: דיסק קשיח נייד משולב עם קורא כרטיסי זיכרון SD ועם WiFi. המוצר, מתוצרת Western Digital נקרא My Passport Wireless Pro מיובא לארץ ע״י חברת Benda Magnetic (משום מה באתר מופיע הדגם הקודם, My Passport Wireless שאיננו מומלץ). המכשיר מאפשר גיבוי והעברת קבצים מכרטיסי זיכרון SD (באמצעות קורא מובנה), מכרטיסי זיכרון בפורמטים אחרים (ע״י חיבור קורא חיצוני לשקע 2 USB, ישירות ממצלמות דיגיטליות נתמכות, וממחשבי PC או Mac באמצעות חיבור USB 3). המכשיר ניתן לשליטה גם מסמארטפון (אנדרואיד או iOS) באמצעות אפליקציה יעודית, המאפשרת גם לצפות בקבצים, להעבירם לאפליקצית עיבוד כמו LR וגם למחוק אותם בהתאם לצורך. בנוסף, המכשיר יכול לשמש כ-Media Streamer ולהזרים קבצי מדיה לאמצעי צפייה שונים. המכשיר מוזן באמצעות סוללה פנימית המספיקה לכ-10 שעות פעולה רציפה ואפילו מאפשרת טעינה של מכשירים אחרים. בקיצור, מכשיר רב שימושי בעל אפשרויות רבות שעשוי להתאים למשתמשים שונים. זהו הדור השני של מוצר זה לאחר שדגם הראשון שיצא לשוק בשנת 2014 היה אמנם חדשני אבל ביצועיו דרשו שיפור משמעותי.

את ה-WD My Passport Wireless Pro (להלן, לצורך קיצור MPWP) שלי, בנפח אחסון של 3TB רכשתי בפוטו יוגנד באמצעות האתר jsale.co.il במחיר של 1182 ש״ח+50 ש״ח משלוח, שהגיע תוך יומיים ($189 ב-B&H). קיימים גם דגמים בנפח של 2TB (חסר במלאי, 1026 ש״ח) ובנפח 4TB (במחיר 1242 ש״ח). עם המכשיר מגיע גם מטען מהיר בעל חיבור USB וכבל USB 3. גודלו של MPWP הוא 12.6X12.6 ס״מ, עוביו 2.4 ס״מ ומשקלו 450 גרם. לנתונים אלו יש להוסיף את המטען החיצוני.
את הנתונים הטכניים המלאים של המכשיר ניתן לקרוא כאן.

ההפעלה הבסיסית של המכשיר פשוטה למדי אם כי איננה מידית: חיבור ה-MPWP למחשב באמצעות WiFi דורש את אותן הפעולות הנדרשות לחיבור של כל התקן WiFi: הסיסמא מופיעה על מדבקה בחזית המכשיר (היא מורכבת מ-8 הסימנים האחרונים במספר הסריאלי המופיע על מדבקה אחרת המודבקת על תחתית המכשיר). חשוב לציין כי חיבור ה-WiFi ל-MPWP מאפשר המשך הזרמת אינטרנט מן הרשת הביתית בו זמנית. המכשיר מאפשר חיבור WiFi בתדר 2.4GHz ובתדר 5GHz: הראשון מאפשר טווח שידור ארוך יותר על חשבון מהירות ההעברה. השני מאפשר מהירות העברה גבוהה בהרבה אבל טווח השידור קטן מאד. ניתן לכבות את אחד המשדרים על מנת להאריך את חיי הסוללה אולם במצב זה החיבור לאינטרנט איננו פעיל.
לאחר מכן פותחים את הדפדפן: אם ממתינים מספר שניות נפתחת לשונית עם כתובת ה-IP של המכשיר, או שמקישים בשורת ה-URL את הכתובת כפי שהיא מופיעה במדריך למשתמש (אותו יש צורך להוריד בנפרד) או שמקישים את שם המכשיר. נפתח  Dashboard דרכו אפשר לשלוט בהגדרות המכשיר, כולל הגדרות אבטחה. הבעיה היא שלא ניתן לצפות בקבצים, או לכתוב ולמחוק קבצים. ה-Dashboard מאפשר גם עדכון הקושחה (Firmware) ואכן נדרשתי לבצע עדכון כזה מיד בהתחברות הראשונה, תהליך של מספר דקות.

SafariScreenSnapz002
זהו מסך הבית של ה-Dashboard כפי שהוא מוצג באמצעות הדפדפן וחיבור WiFi

לצורך צפיה, כתיבה ומחיקה של קבצים יש לחבר את ה-MPWP למחשב באמצעות כבל USB. הכבל שהיגיע עם המכשיר שלי לא אפשר יצירת חיבור, כנראה מפני שהוא USB 3 ואילו למחשב הוותיק שלי (MacBook Pro 2009) יש חיבורי USB 2 בלבד. החלפת הכבל בכבל זהה שהיגיע עם דיסק אחר פתרה את הבעיה: הכונן הופיע על ה-Desktop והיה ניתן לצפות בקבצים, לכתוב ולמחוק כרגיל. חשוב לציין שבעת שהמכשיר מחובר למחשב באמצעות USB ה-WiFi מכובה באופן אוטומטי ומתחבר מחדש לאחר ניתוק המכשיר מן המחשב. הדיסק מגיע כאשר הוא מפורמט ExFAT ומתאים לקריאה וכתיבה גם ב-MAC וגם ב-PC. כמו כל דיסק, ניתן לפרמט אותו גם ל-NTFS וגם ל-HFS ואפילו להשתמש בו כדיסק הגיבוי של Time Machine ב-MAC.

Image result for wd my passport wireless pro
בצד המכשיר נראים (משמאל לימין) כפתורי ה-On-Off, חיבור USB 3,  חיבור USB 2 וכפתור SD/Bat. בחלק העליון הימני נראות 4 נוריות המסמנות את מצב הסוללה ואת מצב העברת הקבצים מכרטיס SD

כאמור בצד המכשיר נמצא קורא כרטיסי SD מובנה, המאפשר העברת נתונים במהירות של כ-60MB/sec, גבוה בהרבה ממהירות ההעברה באמצעות WiFi. ניתן להגדיר גיבוי אוטומטי המתחיל עם הכנסת כרטיס ה-SD לחריץ: ארבע הנוריות בחלקו השמאלי העליון של המכשיר משמשות לצורך מעקב אחר התקדמות הגיבוי: כאשר כל ארבעת הנוריות דולקות באופן קבוע הגיבוי הסתיים וניתן להוציא את הכרטיס. חשוב לציין שהגיבוי הוא גיבוי חכם: נעשית בדיקת תקינות של כל קובץ ורק קבצים חדשים שנוספו לכרטיס מאז הגיבוי הקודם מגובים, כך שאין צורך להעתיק מחדש קבצים שכבר גובו. כמו כן, כל גיבוי מופיע בתיקיה נפרדת עם תאריך הצילום.

מספר בעיות: האפליקציה לסמארטפון/טאבלט איננה תומכת בקבצי RAW: ניתן לגבות אותם ללא בעיה אולם האפליקציה איננה מסוגלת להציג אותם אלא כשמות קובץ בלבד. לכן מומלץ לצלם RAW+JPEG. קבצי  JPEG וכן קבצי וידאו MOV ו-MP4 נתמכים וניתן לצפות בהם על צג הסמארטפון. ניתן גם למחוק קבצים: לצורך פתרון השאלה כיצד למחוק קובץ באמצעות האפליקציה הייתי צריך לחטט קצת ברשת כדי למצוא ש-Swipe ימינה על שם קובץ מאפשר למחוק אותו. אין לכך כל התייחסות במדריך למשתמש… כמו כן, לא ניתן למחוק קובץ כאשר הוא במצב Preview אלא רק כאשר מצביעים על שם הקובץ. לא חכם במיוחד…

IMG_1436
מסך תצוגת התמונות באפליקציה  WD My Cloud

עם זאת, כאשר המכשיר מחובר לסמארטפון באמצעות האפליקציה ניתן לבצע פעולות רבות כמו להעביר תמונות לענן של Adobe ושרותי ענן נוספים, ל-Facebook, למייל, ל-Messenger, להדפיס, לשמור כ-PDF ועוד.

באשר לחיבור למצלמות באמצעות WiFi, רשימת מתאמי WiFi הנתמכים באמצעות פרוטוקול FTP קצרה מאד וכוללת מספר קטן של דגמים של Nikon ו-Canon בלבד. את רשימת כל ההתקנים החיצוניים, המצלמות וכרטיסי הזיכרון הנתמכים ניתן למצוא כאן.

לא בדקתי את יכולותיו של MPWP כ-Media Streamer: מסקירות שקראתי עולה כי הוא מתפקד היטב במגבלות מסויימות.

מה אהבתי:

  1. די פשוט להפעלה ראשונית ושימוש שוטף
  2. ה-Dashboard פשוט לשימוש ומציג מידע רב באופן ברור
  3. טעינה מהירה ואורך חיי סוללה טוב
  4. אפשרות להטעין התקנים חיצוניים
  5. גיבוי קבצים מכרטיס SD פשוט, נוח ומהיר
  6. ניתן לחבר איליו כוננים חיצוניים נוספים ולהעביר את תוכנם באמצעות ה-WiFi המובנה

מה לא אהבתי:

  1. כבל USB המסופק עם המכשיר קצר מאד ואיננו תומך ב-USB 2
  2. חיבור ה-USB הנוסף תואם רק USB 2
  3. המדריך למשתמש זקוק לשיפור ניכר
  4. חסרה תמיכה מלאה של האפליקציה לסמארטפון בקבצי RAW או לפחות ב-Preview שלהם. פתרון בעיה זו תעלה בהרבה את השימושיות של המכשיר לצלמים
  5. חסרה אפשרות למחיקת קבצים במצב Preview
  6. חסר חיבור מסוג USB C הנפוץ במכשירים חדישים

לסיכום, WD MPWP הוא אופציה מענינת לכל מי שזקוק לניידות, גמישות ויכולת גבוהה למדי בגיבוי קבצים בבית, בסטודיו ובעיקר בשטח. הייתי שמח לראות גם דגם המבוסס על SSD במקום על HDD, אם כי אין ספק שמחירו יהיה גבוה יותר.
אעדכן את התרשמותי מה-WD My Passport Wireless Pro בהמשך לאחר שאצבור מעט יותר ניסיון בשימוש בו. אם למי מן הקוראים יש ניסיון בשימוש במכשיר זה אשמח להוסיף גם התרשמויות של משתמשים נוספים.

סקירת המכשיר באתר DPreview

סקירת המכשיר באתר PCWorld

סקירת המכשיר באתר Gizmodo

סקירת המכשיר באתר PDNOnline

עדכון 21.9.17: לאחר שהשתמשתי ב- WD My Passport Wireless במהלך שבוע של טיול ג׳יפים במונטנגרו אני יכול להעיד שהמכשיר פועל כמצופה ואף יותר מכך. גיביתי כל יום את כל הצילומים שצילמתי במהלך היום ע״י הכנסת כרטיס ה-SD לקורא המובנה שבמכשיר. הגיבוי מתבצע במהירות כאשר רק קבצים שנוספו מאז הגיבוי הקודם מועתקים. לאחר שהגיבוי הסתיים צפיתי בקבצים (קבצי JPEG בלבד: כאמור אין אפשרות לצפות בקבצי RAW ולכן צילמתי RAW+JPEG) באמצעות האפליקציה היעודית שהתקנתי באייפון שלי. ניתן להעביר בקלות צילומים ל-Whatsapp, למייל או ליישומים אחרים. השימוש באפליקציה פשוט וברור. כל מה שצריך לעשות הוא להתחבר לרשת ה-WiFi הפרטית שה-My Passport Wireless יוצר ולהפעיל את האפליקציה. כבר בערב הראשון התברר לי ששכחתי להביא את הכבל המאפשר לטעון את המכשיר: הסתבר שזאת לא בעיה כלל: גיבוי יומי, לעיתים של שני כרטיסים, צפייה בצילומים והעברה של מספר צילומים ל-Whatsapp לא הזיזו הרבה לסוללה הפנימית. גם טעינה של האייפון מן המכשיר לא גרמה להתרוקנות הסוללה שלו וחזרתי לארץ לאחר שבוע כאשר סוללת המכשיר עדיין ב- 50%.

עם חזרתי לארץ חיברתי את המכשיר למחשב באמצעות כבל USB וביצעתי Import של כל הצילומים ל-Lightroom. לסיכום, מכשיר הממלא את תפקידו היטב, ביעילות ובפשטות.

 

 

 

 

102. מספר תובנות על Sony A9

102. מספר תובנות על Sony A9

לפני כחדשיים היציגה Sony את המצלמה החדשה מדגם (A9 (ILCE-9 ומאז נכתבו אין סוף סקירות, ביקורות (חיוביות ושליליות) וגם השמצות מרושעות כנהוג במרחבי הסייבר בעת הזאת. דבר אחד בטוח, המצלמה הזאת נגעה בהרבה עצבים חשופים גם בקרב אוהדי Sony וגם בקרב נאמני Nikon ו-Canon, כל אחד מסיבותיו הוא. כל המהומה הזאת מוכיחה בבירור שיש כאן משהו מענין ושונה, אולי מצלמה שעשויה לשנות את כללי המשחק שהיו מקובלים עד היום. עקבתי בענין רב אחרי כל התהליך החל משלב השמועות שלפני ההכרזה ועד גל הסקירות והביקורות שלאחר ההכרזה. כעת, לאחר שקראתי עשרות סקירות וביקורות, צפיתי בהרבה סרטי וידאו ובחנתי לא מעט דימויים שצולמו במצלמה מעניינת זו החלטתי שהיגיע הזמן להביע גם את דעתי. לצערי טרם הזדמן לי לבחון את המצלמה באופן מעשי כך שכל מה שתקראו להלן מבוסס על הרושם שנוצר אצלי בעקבות סיכום החומרים שהעלו אחרים לרשת. פוסט זה איננו מהווה סקירה מלאה של המצלמה, כאלו תוכלו לקרוא באתרים רבים אחרים.

כבר לפני שנתיים כתבתי בפוסט מס׳ 45: The A Team כי משפחת המצלמות מדגמי A של Sony מהווה בפירוש טכנולוגיה משבשת (Disrupting Technology) המשנה את כללי המשחק. כל אחת מן המצלמות בסדרה זו (כיום כבר לכולן יש דור שני ובקרוב מאד שלישי) היציגה חידוש טכנולוגי מענין, החל מה-A7 משנת 2013 שהיתה המצלמה חסרת המראה הראשונה בעלת חיישן
Full Frame 24X36, מחפש אלקטרוני איכותי ויכולת החלפת עדשות (ואפשרות לשימוש כמעט בכל עדשה שתרצו באמצעות מתאמים יעודיים), המשך ב- A7S בעלת יכולת הצילום המעולה ב-ISO גבוה מאד וכלה ב-A7R II שהוצגה בשנת 2015 ולחיישן שלה אין מתחרים גם כיום.

מה בכל זאת היה חסר במשפחת A7? בעיקר שלוש יכולות מרכזיות: חיי סוללה ארוכים, קצב צילום מהיר ומערכת מיקוד אוטומטי עוקבת מהירה ומהימנה. אין זה סוד וכבר נכתב על כך רבות שהמצלמות חסרות המראה של Sony לא הצטיינו, בלשון המעטה בפרמטרים אלו, למעט אולי ה-A7R II שכבר צוידה במערכת מיקוד אוטומטי משובחת אולם לא עמדה בתחרות עם דגמי הדגל של Nikon ו-Canon בכל הקשור לקצב צילום גבוה מאד יחד עם מיקוד אוטומטי עוקב (בין היתר עקב הרזולוציה הגבוהה, 42MP, שלה). הסוללות הקטנות בהן צוידו המצלמות ממשפחת A7 הספיקו, במקרה הטוב ל-300-400 חשיפות, שום דבר המתקרב ליכולות של ה- DSLR. עם זאת, יש לזכור כי צריכת החשמל של מצלמות חסרות מראה גבוהה בהרבה מזו של מצלמות DSLR מאחר והחיישן פועל בהן במצב Live View כל הזמן, יחד עם פעולה רציפה של המחפש האלקטרוני או הצג האחורי. זהו ה-Trade Off של הסרת המראה והמחפש האופטי המאפיינים את מצלמות ה-DSLR.

עניין נוסף ששוללי המצלמות חסרות המראה הצביעו עליו היה החוסר בעדשות: ענין זה למעשה נפתר כיום כמעט לגמרי כאשר קו העדשות היעודיות של Sony התרחב מאד בשנתיים האחרונות והעדשות המעולות מסדרת G הוכיחו פעם אחר פעם שגם באופטיקה Sony איננה קוטלת קנים. הוסיפו לכך את העדשות היעודיות לפורמט FE של יצרנים צד ג כמו  Ziess ו-Samyang/Rokinon יחד עם מגוון המתאמים המאפשרים שימוש כמעט בכל עדשה שתרצו וכמעט כל צלם יוכל להתאים את העדשות שמענינות אותו למצלמות מסדרה A (עם מגבלות מסויימות, תלוי בעדשה). בנוסף לכך גם Sigma תציג ככל הנראה בהמשך השנה עדשות מסדרת Art לפורמט FE. מה עדיין חסר? בעיקר עדשות Prime באורכי מוקד ארוכים מאד, 600 ו-800 מ״מ הנמצאות בשימוש בעיקר אצל צלמי ספורט וצלמי טבע. נכון להיום העדשה הארוכה ביותר של Sony בפורמט FE היא 400 מ״מ או עדשת הזום המעולה החדשה 100-400. בתוספת מכפיל X1.4 ומכפיל X2 יעודיים ניתן להגיע ל-800 מ״מ אולם יש צלמים שדורשים יותר. קצת סבלנות וגם זה יגיע, כך אומר רס״ן שמועתי.

לפני חודשיים הפכה Sony את הקערה על פיה פעם נוספת והוכיחה כי אין לה כוונות לעצור: המצלמה מדגם A9 הוכרזה במסגרת ארוע גדול ומושקע אליו הוזמנו והיגיעו מרבית השמות הגדולים מאתרי הצילום המובילים.

הנה הנתונים העיקריים ההופכים את ה-A9 למצלמה שוברת שוויון:

  1. חיישן FF בעל 24MP שקיבל ציון 92 ע״י DXO. החיישן החדש הינו מסוג
    Stacked back-illuminated structure with integral memory ופועל עם מעבד מהיר מסוג BIONZ X המבצע 60 חישובי מיקוד וחשיפה בשנייה
  2. יכולת צילום מהיר עד 20 מסגרות בשנייה של קבצי RAW, עד 241 קבצים דחוסים ברצף או
    368 קבצי JPEG ברצף
  3. קצב צילום גבוה זה מתבצע בשקט מוחלט באמצעות סגר אלקטרוני שכמעט ואינו יוצר עיוותים והוא חופשי מרעידות
  4. קצב צילום זה אפשרי עם מיקוד אוטומטי עוקב ומדידת חשיפה רציפה AF/AE ו-693 נקודות מיקוד
  5. מחפש Viewfinder אלקטרוני איכותי ביותר מסוג OLED בעל 3.7 מליון פיקסלים הפועל בקצב רענון של 60/120 מסגרות לשנייה: כלומר, אין החשכה כלל של מה שרואה הצלם בזמן הצילום גם בקצב של 20 מסגרות לשנייה!
  6. סוללה מדגם חדש המאפשרת הרבה יותר צילומים מאשר בדגמים הקודמים: הנתון הרשמי הוא 480 חשיפות עם פעולה רציפה של המחפש האלקטרוני אבל כל הסוקרים מדווחים על מספרים גבוהים פי 3-4 מכך. בנוסף קיים גם Grip הכולל 2 סוללות נוספות ומטען יחודי המאפשר טעינה של 4 סוללות במקביל
  7. יכולת צילום וידאו ב-4K אם כי ברור שהיעוד העיקרי של המצלמה הוא צילום Stills
  8. כל זה בגוף קטן יותר מאשר כל DSLR, במשקל של 673 גרם בלבד ובמחיר של $4500

את המאפיינים הטכניים המלאים ניתן לקרוא כאן, כמו גם סקירה של הטכנולוגיות העיקריות עליהן מבוססת המצלמה.

אם כך, ברור שהפעם הלכה Sony נגד הפטישים הכבדים (תרתי משמע) של Nikon ו-Canon: המצלמות מדגם D5 ו-1DX MK II הן המצלמות בעלות הביצועים הגבוהים ביותר של שתי יצרניות ה-DSLR המובילות (למעט רזולוציה) שבהן משתמשים בעיקר צלמי ספורט וצלמי טבע. ה-A9 מוצבת למעשה מול דגמים אלו כאשר היא עולה עליהם בפרמטרים רבים. אם מסכמים את הנתונים הרי שמקבלים ביצועים טובים יותר, במשקל נמוך יותר ובמחיר נמוך יותר. חשוב להבהיר כי לביצועים המיטביים של ה-A9 ניתן להגיע רק בשימוש בעדשות מקוריות של Sony. שימוש בעדשות של יצרנים אחרים ובעיקר שימוש במתאמים למינהם יגרום להורדת קצב הצילום האפשרי ומהירות המיקוד.

DPreview.com מיהרו לכתוב סקירה מקיפה של ה-A9 ונתנו לה ציון סופי של 89, בדיוק כמו הציונים שקיבלו D5 ו-1DX MK II. האם יש כאן קונספירציה? בניגוד לכותבים מסויימים אני סבור שלא. פשוט מדובר כאן בשלוש מצלמות מצוינות שלכל אחת מהן יתרונות וחסרונות. ההבדל הוא שעד כה היו שתי מצלמות שנלחמו על כתר הביצועים ועכשיו יש שלוש. טוב מאד לשוק ולצלמים.

מהן נקודות החולשה של ה-A9 עפ״י DPreview?:

  1. התחום הדינמי ב-Base ISO נופל מזה של מצלמות אחרות של Sony
  2. הגריפ האופציונלי חיוני לעבודה עם עדשות ארוכות
  3. נעילת המיקוד העוקב עדיין פחות אמינה מזו של Nikon
  4. רק חריץ כרטיס זיכרון אחד מבין השניים הוא מסוג UHS-II
  5. תגובת הצבע משופרת אבל עדיין נופלת מן המתחרות
  6. בצילום RAW לא דחוס קצב הצילום יורד ל-12 מסגרות לשנייה
  7. אין אפשרות לשמירת קבצי RAW דחוסים בדחיסה לא מאבדת
  8. איזון הלבן האוטומטי מתקשה בפעולה בתאורה מלאכותית
  9. בשימוש בסגר האלקטרוני אין סינכרון למבזק, קצב הצילום המירבי
    בשימוש במבזק הוא 5 מסגרות לשנייה
  10. ביצוע עלוב ל-AF Assist בתנאי אור קשים
  11. ביצוע נעילת AF במרכז אינו אמין ואינו נוח
  12. אין אפשרות לדפדף בתפריטים כאשר ה-Buffer מתרוקן
  13. כפתורי AF-ON ו- AEL בעלי תנועה קצרה מדי
  14. מצבי Memory Recall עדיין אינם טובים מספיק
  15. העברת קבצים למחשב באמצעות USB 2

לאחר הצגת המצלמה החל מרוץ מרושע של מי ימצא הכי הרבה תקלות ב-A9. טענו שהיא מתחממת, שיש פסים (Banding) ועוד ועוד. Sony הגיבה בעדכון Firmware שהעלה את נקודת הטמפ׳ בה המצלמה מודיעה על חום יתר אולם גם לפני כן, ככל הנראה אף אחד לא הצליח להביא את המצלמה למצב בו היא מכבה את עצמה כתוצאה מהתחממות גם בצילום לאורך זמן בשמש ישירה.

אז בהחלט יש עוד מה לשפר (מכירים מצלמה שאין בה מה לשפר? אם כן ספרו לי…) וסביר להניח שיהיו עוד שיפורים באמצעות עדכוני Firmware. שיפור נוסף שכבר הוכנס בעקבות תלונות הקהל היה הוספת Picture Styles ו-S-Log במצב וידאו שלא נכללו בגרסה המקורית.

המסר העיקרי כאן הוא שכללי המשחק השתנו, ויש עכשיו שלושה שחקנים במגרש ולא רק שניים. השחקן השלישי הביא איתו טכנולוגיות חדשות המאפשרות בחלק מן הפרמטרים ביצועים עדיפים על שני השחקנים האחרים שיחייבו אותם להתאמץ מאד בהמשך אם ברצונם להמשיך לשחק. וכן, אפשר להגיד שהמצלמות חסרות המראה היגיעו לבשלות: אין ספק שאת הטכנולוגיות של ה-A-9 נראה בדורות הבאים של משפחת A7 (או אולי שם המשפחה ישתנה ל-A9) ובמחירים נמוכים יותר.

האם צלמים בעלי 5D ו-1DX MK II צריכים למהר ולעבור ל-A-9? אין מה למהר. אבל כדאי מאד להיות ערים למה שקורה בשוק, להתנסות בדגם החדש (באמצעות השכרה) ולהבין את האפשרויות הגלומות בו. קחו גם בחשבון שבשלב זה המעבר ל-Sony משמעותו החלפת כל העדשות שלכם, ענין לא פשוט ולא זול כלל (כל אחד יחליט לעצמו האם ביצועי המצלמה עם מתאם ועדשות לא של Sony מספקים אותו).

ולגבי Nikon ו-Canon, מומלץ להן מאד לשים לב למה שקורה בשוק ולהפסיק לטמון את ראש ה-DSLR שלהן בחול. אני בהחלט מקווה שנראה בעתיד הלא רחוק והלא מאוחר מדי מצלמות מתקדמות חסרות מראה מתוצרת שתי היצרניות המכובדות הללו. אחרת…

עדכון 30.6.17: הנה הסבר מענין לתופעת הפסים (Banding) המופיעה בצילומים מסויימים בעת שימוש בסגר האלקטרוני של ה-A9. למי שמעונין בהסבר קצרצר: התופעה נובעת מפנלים LED עליהם מוקרנות פרסומות סביב המגרש. פנלים אלו מהבהבים בתדר גבוה מאד, גבוה מדי עבור הסגר האלקטרוני. התופעה מתרחשת רק בצילומים בהם הנושא היה קרוב לפנל והאור הנפלט מן הפנל היה משמעותי בחשיפה הכללית של הצילום.

עדכון 15.7.17: סקירה של ה-A9 ב-imaging-resource.com

עדכון 30.8.17: המדריך של B&H למצלמות A של Sony

101. מספר תובנות על Fujifilm GFX 50S: מבחן מעשי

101. מספר תובנות על Fujifilm GFX 50S: מבחן מעשי

חצי שנה לאחר שכתבתי את פוסט מס׳ 89 בו הערכתי שההכרזה על מצלמת הפורמט הבינוני חסרת המראה החדשה מבית Fuji היא ההכרזה המענינת של פוטוקינה 2016 נמסרה מצלמה זו לידי למספר ימי התרשמות ובחינה. תודה לידידי ליאון בוטנר ולחיים בן כוזרי מקבוצת חברות שמעוני, יבואני Fuji בישראל.

הבה נתחיל מן הסוף: כבר לאחר ביצוע מספר צילומי ניסיון במקומות בהם צילמתי כבר פעמים רבות במצלמות אחרות, ובחינה שלהם על צג המחשב אני יכול לומר שלמצלמה זו יש את האפיון היחודי של מצלמות בפורמט בינוני: כמות הפרטים בצילומים גדולה מאד, ויחד עם התחום הדינמי הרחב מתקבלת תחושה יחודית שקשה קצת להגדיר אותה בנתונים ובמספרים. זוהי תחושה של עושר פרטים, בהירויות וגוונים המעניקים לנושא עומק שאיננו בא לידי ביטוי בד״כ בצילום במצלמות בעלות חיישנים קטנים יותר. הייתי משווה תחושה זו להתרשמות משקופית 4X5 אינצ׳ משובחת בתקופת סרטי הצילום, כאשר צופים בה בעזרת ״לופה״ איכותית על ארגז אור תקני.
כמו כן, בהחלט הייתי מגדיר את השימוש ב-GFX כ״כיפי״, בדומה למצלמות של Fuji מסדרה X בהן צילמתי, ה- X-Pro2 (פוסט מס׳ 86)  וה-XT-2 (פוסט מס׳ 90) אם כי הן בעלות חיישן קטן בהרבה בגודל APS-C ״ורק״ 24MP.

הבה נחזור מעט אחורה בזמן: הלכתי ובדקתי באוסף הצילומים שלי ובחנתי (ב-Lightroom) צילומים שצילמתי במצלמות דיגיטליות אחרות בפורמט הבינוני: Mamiya ZD ו-Leaf Aptus 65 ואותה התחושה צפה ועלתה. למעשה, כאשר קיבלתי לידי את ה- GFX 50S הבזיקה במוחי דמותה של ה-Mamiya ZD, המצלמה הדיגיטלית האינטגרלית בפורמט הבינוני הראשונה בה צילמתי (להבדיל מגבים דיגיטליים שהורכבו על מצלמה שהיתה למעשה מצלמת סרט והיו ניתנים להסרה). ה-ZD יצאה לשוק בשנת 2004 וכללה חיישן CCD בעל 22MP בגודל 36X48מ״מ. אני זוכר כיצד התפעלתי אז מכמות הפרטים ומתחושת העומק שהיתה לצילומי נוף שצילמתי בה. החיישן ב-Fuji GFX אמנם קטן יותר ״רק״ 33X44 מ״מ אולם הוא חיישן CMOS עם 51MP ומביא לידי ביטוי את כל ההתפתחות הטכנולוגית ב-13 השנים שעברו מאז 2004. אגב, אחת התכונות היחודיות של ה-ZD היתה היכולת לצלם עם מסנן AA או בלעדיו: בתחתית המצלמה היה חריץ מכוסה לתוכו היה ניתן להכניס את המסנן בעזרת כלי מיוחד או לשלוף אותו משם (ראו פוסט מס׳ 52). ל-GFX אין מסנן AA כלל. הצילום שתראו בהמשך צולם ללא מסנן AA.

mamiya_zd
Mamiya ZD מודל 2004: חיישן CCD עם 22MP בגודל 36X48 מ״מ. משקל הגוף 1.2 ק״ג. מקור: Dpreview.com 
MMFC0309
צילום נוף ב-Mamiya ZD משנת 2008: 1/250, f11, ISO 100 עדשה 80 מ״מ
LightroomScreenSnapz014
קטע בזום 100% ממרכז הצילום שלמעלה. שימו לב לטרקטור מתחת לגשר ולפועל שהולך על הגשר. ניתן גם להבחין ב-Moire צבעוני באזורים בעלי פרטים קטנים כמו ערימות האבנים שליד הטרקטור

בנושא היתרונות והחסרונות של מצלמות דיגיטליות בפורמט בינוני דנתי כבר בפוסטים מס׳ 61 ומס׳ 62. Fuji GFX 50S שוברת כאן את אחד מכללי המשחק שהיו נהוגים בשוק הפורמט הבינוני הדיגיטלי משך שנים ארוכות: המחיר הגבוה מאד. מחירה בחו״ל, לגוף בלבד הוא $6500, הרבה פחות מכל המתחרים ואפילו פחות מן ה-Hasselblad X1D המבוססת על אותו החיישן (ראו פוסט מס׳ 88)

Untitled-1
Fujifilm GFX 50S. מקור: DPreview.com

במבט ראשון המצלמה נראית אולי גדולה (148X94X91 מ״מ) אבל בפועל קלה יותר מאשר היינו מצפים מהתבוננות בלבד: 962 גרם כולל סוללה, EVF, כרטיס זיכרון ורצועה מקורית (שקלתי!). ה-Hasselblad X1D קלה ממנה בכ-240 גרם, סביר להניח שבגלל הגוף עשוי האלומיניום שלה וכן בגלל העובדה שאין בגוף המצלמה סגר: הסגר נמצא בעדשות!

את טבלת הנתונים המלאה ניתן לראות כאן.

gfx-technologies-01-04
השוואה בין גודל הפיקסל ב-GFX לעומת גודל הפיקסל בחיישן FF 24X36 בעל אותו מספר פיקסלים: הווה אומר Canon 5DR/S. מקור: Fujifilm

את המצלמה קיבלתי  עם עדשה 63/2.8, ($1500 בארה״ב) אחת משלוש עדשות הזמינות יחד עם המצלמה. השתיים האחרות הן זום 32-64/4 ו- 120/4 מאקרו. שלוש עדשות נוספות יוכרזו במהלך השנה הקרובה, קצב לא רע למצלמה חדשה.

קיים גם Grip אופציונלי להקלת הצילום במצב מאונך הכולל סוללות נוספות. אביזר זה מוסיף לא מעט משקל למצלמה אבל עדיין משקלה נמוך בהרבה מזה של כל המצלמות האחרות בפורמט בינוני למעט ה- X1D.

יש גם מתאם המאפשר הרכבת עדשות ישנות המיועדות למצלמת הסרט הידועה FUJIFILM GX645AF על ה- GFX וגם מתאם נוסף המאפשר הרכבת ה- GFX על מצלמות סרט טכניות בפורמט "4X5. מוצעת גם תוכנה (כרגע ל-Windows בלבד) לצורך ביצוע צילומים כאשר המצלמה מחוברת למחשב (Tethered Shooting).

המצלמה ״יושבת״ היטב ביד: הגריפ עמוק ונוח לאחיזה. לעומת זאת המיקום של תפסי הרצועה איננו נוח. בחלק העליון בצד האחורי הימני של המצלמה יש בליטה ועליה שני כפתורים: התחתון מסומן באות Q ולחיצה עליו גורמת להצגת תפריט המציג את מצב המצלמה באופן גרפי וברור. עם זאת מיקום הכפתור רע מאד ובמשך כל זמן הצילומים מצאתי את עצמי בוהה בצג ועליו התפריט הזה בשעה שכוונתי היתה לצלם: הכפתור נלחץ בטעות כל הזמן. הכפתור העליון על אותה בליטה איננו מסומן: לחיצה עליו מפעילה היסטוגרמה של  שלושת ערוצי הצבע RGB וערוץ הבהירות יחד עם סימון מהבהב של אזורים הנמצאים בחשיפת יתר. גם מיקומו של כפתור זה איננו נוח אם כי לפחות לא לחצתי עליו בטעות כל הזמן. שאר הכפתורים והחוגות (שניתנות לנעילה) נעימים לתפעול ומגיבים טוב למעט כפתור קטן מדי הממוקם בצד שמאל מתחת ל-EVF ומיועד לשליטה במצב המיקוד: ידני M, יחיד S ורציף C.

ה-Joy stick הקטן בצד הימני של החלק האחורי מיועד לשליטה באזור המיקוד והוא נוח מאד לשימוש. את אזור המיקוד ניתן גם לקבוע באמצעות הקשה על צג המגע האחורי, שהוא איכותי מאד ומתכוונן ימינה, למטה ולמעלה. בנוסף ניתן להשתמש בתנועות האצבעות המוכרות מצגי מגע בסמארטפונים: להגדיל, להקטין ולהזיז ימינה ושמאלה את הדימוי המוצג. תגובת הצג מעולה וחלקה כמו בסמארטפונים איכותיים. קיים גם צג מונוכרומטי קטן ליד כפתור המחשף ובו מוצג מצב המצלמה: מהירות הסגר, הצמצם, פיצוי החשיפה, ISO, מצב מדידת החשיפה A, M וכו׳ וכן ה-White Balance וה-Film Simulation שנבחר. כאשר המצלמה כבויה צג זה מציג את מספר הצילומים שניתן לצלם על כרטיס הזיכרון שנבחר ואת מצב הסוללה. לצג זה יש תאורה המאפשרת קריאה ברורה שלו בחושך. ניתן לתכנת את הצג כך שיציג את המידע המועדף על המשתמש.

המחפש האלקטרוני (EVF) הוא אחד הטובים בשוק כיום עם 3.7 מיליון פיקסלים, ניגוד טוב וקצב רענון סביר. חסרה לי היכולת לשלוט בקצב הרענון: בעת הסטה מהירה של המצלמה הדימוי המוצג על ה-EVF די נמרח, יותר מאשר במצלמות אחרות בהן התנסיתי. תכונה מיוחדת למצלמה זו היא היכולת להסיר את ה-EVF בקלות ולהוסיף מתאם המאפשר לו להסתובב: שימושי למגוון רחב של מצבים. כמו כן יתכן ובעתיד יוצע EVF איכותי עוד יותר שניתן יהיה להרכיבו על המצלמה במקום המקורי.
ה-EVF גדול ובהיר ולא התקשיתי לצפות דרכו גם עם משקפיים.
עוד פרטים טכניים על ה-EVF של ה-GFX תוכלו למצוא כאן.

משום מה במצלמות של Fuji ההיסטוגרמה המוצגת ב-EVF או על הצג האחורי נעלמת כאשר לוחצים חצי לחיצה על כפתור המחשף: תופעה די מעצבנת למי שרגיל להיסטוגרמה הממשיכה להשתנות באופן רציף עד לרגע ביצוע החשיפה.

קצב צילום: השתמשתי בכרטיס זיכרון SD San Disk Extreme Pro  95MB/Sec (למצלמה שני סלוטים לשני כרטיסי SD). כאשר משתמשים ב-Electronic First Curtain קצב הצילום ב-Jpeg הוא כ- 3 fps והוא איננו מוגבל, אפשר להמשיך לצלם רצוף עד שכרטיס הזיכרון מתמלא. בצילום ב-RAW קצב הצילום זהה אולם לאחר 10 מסגרות המצלמה מתחילה להאט ולבסוף נעצרת. יתכן ועם כרטיס מהיר יותר המצב היה שונה. בשימוש בסגר המכני בלבד קצב הצילום הן ב-Jpeg והן ב-RAW הוא 1.8 fps.

למצלמה סוללה גדולה שמספיקה, עפ״י נתוני היצרן ל-400 חשיפות, נתון סביר ביותר למצלמה עם חיישן גדול הצורך לא מעט זרם (נתון זה הרבה יותר טוב מן המצלמות מסדרה X). עם המצלמה מסופק מטען חיצוני לסוללה. לצערי לא בדקתי את ביצועי הסוללה. עפ״י DPreview.com הסוללה מספיקה ליותר מ-650 חשיפות.

וידאו: ה-GFX מצלמת וידאו Full HD עד 29.97fps, 36Mbps. יש חיבורים לאזניות ומיקרופון אולם לא נראה לי שמישהו יצלם בה וידאו, בעיקר כאשר מצלמות אחרות, גם של Fuji מצלמות כבר 4K.

התפריטים זהים בעיצובם והשימושיות שלהם לתפריטים מסדרת מצלמות ה-X של Fuji: אני מוצא שהם ברורים, קלים לשימוש ונוחים לקריאה.

ניתן לבחור בסגר מכני או אלקטרוני או לשלב בינהם: המצב המועדף עלי הוא Electronic First Curtain. בשימוש במהירות סגר הגבוהה מ- 1/640 הסגר האלקטרוני מתבטל. מסקירות שקראתי עולה כי השימוש בסגר האלקטרוני בלבד יוצר במקרים רבים אפקט Rolling Shutter. מהירות סגר (מכני) 4 שניות עד 1/4000, במצב B עד 60 שניות. הסגר האלקטרוני מאפשר לקצר את זמן החשיפה עד ל-1/6000. מהירות סינכרון למבזק 1/125 בלבד. במצב T אפשר להגיע גם לזמן חשיפה של 60 דקות!

gfx-technologies-shutter-04
פעולת הסגר המכני בעל שני וילונות עוקבים לעומת שילוב הסגר האלקטרוני כוילון ראשון ואחריו הוילון השני של הסגר המכני: ע״י כך נמנעת הרעידה הנגרמת כתוצאה מסגירת הוילון המכני הראשון. מקור: Fujifilm

מיקוד אוטומטי: מבוסס על On Sensor Contrast Detection, סביר במהירותו ומדוייק מאד בתנאי אור טובים, קצת פחות בתנאי אור ירודים. לא מתחרה עם המיקוד המהיר שמאפיין מצלמות DSLR.
ניתן לשלוט על אזור המיקוד בקלות באמצעות Joy Stick קטן או ע״י הקשה על צג המגע.

כושר הפרדה: כאמור כמות המידע והפרטים שמסוגל החייישן הגדול ב-GFX לקלוט היא מרשימה  ביותר. לפניכם השוואה (לא מדעית אלא התרשמותית בלבד) בין צילום של אותו הנושא ב-Fujifilm XT-2 (בעלת חיישן בגודל APS-C עם 24MP), לבין Nikon D810 (בעלת חיישן FF 24X36 עם 36MP) לבין Fujifilm GFX 50S (בעלת חיישן בגודל 33X44מ״מ עם 51MP). הצילומים צולמו בזמנים שונים ויש מעט הבדל בינהם עקב העובדה שעל ה-XT-2 היתה מורכבת עדשת זום 18-55 במצב 55 מ״מ, שזווית הראיה שלה על חיישן APS-C הוא כשל עדשה 88 מ״מ, בעוד שעל ה-GFX היתה מורכבת עדשה 63 מ״מ שזווית הראיה שלה ביחס ל-Full frame 24X36 היא כשל עדשה 44 מ״מ. כך שמבחינת גודל האלמנט הנבדק בתוך מסגרת הצילום יש יתרון ל-XT-2. ובכל זאת… על ה-D810 היתה מורכבת עדשת זום 24-70 במצב 42 מ״מ.

XT2VSGFXFIT
מימין GFX, משמאל XT-2: במצב Fit ב-Lightroom

במצב Fit ב-Lightroom הקובץ של ה-XT-2 נראה חד יותר מאחר והצפייה בקובץ גדול במצב זה לא מאפשרת לו להציג את כל הפיקסלים. אולם שימו לב מה קורה במצב 1:1 (זום 100%):

XT2VSGFX1-1
מימין GFX, משמאל XT-2: במצב 1:1 ב-Lightroom

שימו לב לפרטים ברשת ובתריס: נראה לא רע ב-XT-2 ונראה מעולה ב-GFX. אבל בואו נראה מה קורה בהגדלה 2:1:

XT2VSGFX2-1
מימין GFX, משמאל XT-2: במצב 2:1

הרשת שצילמה ה-XT-2 התפרקה בעוד שהרשת שצילמה ה-GFX עדיין שלמה. השוואה זו ממחישה את היכולת להגדיל צילומים שצולמו באמצעות חיישנים גדולים עם הרבה פיקסלים.

כדי להבין באיזה קטע צפינו מתוך מסגרת הצילום, ראו את תפיסת המסך הבאה:

LightroomScreenSnapz016
הקטע בו צפינו נמצא בחצי העליון של המסגרת הלבנה

ועוד קטע מאותו הצילום: שלט של חברה להרחקת יונים: נא זכרו שהצילום צולם ממרחק של כ-300 מ׳ בעדשה 63 מ״מ, שווה ערך ל-44 ב-FF: השלט נתלה כנראה לאחר שצילמתי את הבנין ב-XT-2. כמובן שבזמן הצילום לא יכולתי להבחין בשלט.

LightroomScreenSnapz017
קטע בזום 100% מהצילום שצולם ב-GFX: ניתן לקרוא את השלט כולל מספר הטלפון

השוואה ל-Nikon D810: (תודה לישראל הדרי על השאלת המצלמה והעדשה) נכון, להשוות מצלמה עם חיישן בגודל APS-C למצלמה בפורמט בינוני זה אולי לא הוגן. אז הנה השוואה לאחת המצלמות הטובות ביותר בעלות חיישן FF 24X36 עם 36MP:

LightroomScreenSnapz019
מימין GFX, משמאל D810 עם עדשה 24-70/2.8 במצב 42 מ״מ, כמעט שווה ערך בזווית הראייה ל-63 מ״מ על ה-GFX. שני הקטעים במצב 1:1 ב-Lightroom. הפרטים נשמרים היטב בשני הצילומים.
LightroomScreenSnapz020
מימין GFX, משמאל D810, הפעם במצב 2:1 ב-Lightroom. יתרון ה-GFX ברור אם כי הקובץ של ה-D810 לא התפרק במצב זה כמו הקובץ מה-XT-2.

מהשוואות שנערכו ע״י DPreview.com עולה כי ל-GFX יתרון בכושר ההפרדה על ה-Canon 5DSR (חיישן FF 24X36 עם 50MP) ואילו לעומת ה- Sony A7R II  (חיישן FF 24X36 עם 42MP) המצב די שקול: ההתרשמות שלי מן הדוגמאות באתר היא שבכל זאת ל-GFX יש יתרון שבהחלט ניתן להבחין בו. האם יתרון זה שווה את ההפרש הניכר במחיר ($2800 לעומת $6500 לגוף)? זו כבר שאלה שכל אחד יענה עליה בעצמו. כדאי רק לא לשכוח לשקלל את כל הפרמטרים מלבד המחיר וכושר ההפרדה. הנה הסיכום של DPreview בענין:

Either way, the take home message is far simpler: when normalising sharpening across cameras, the Sony a7R II achieves at worst 86% and at best 96% the linear resolution of the GFX 50S, even with a cheap, small lens, while only sacrificing approximately 1/3 – 1/2 EV base ISO dynamic range and parity in low light performance, better low light performance if you consider the faster lenses available

.That's serious food for thought

DPreview טוענים כי בסקירות אחרות בהן נטען שכושר ההפרדה של ה-GFX גבוה משל מצלמות אחרות הדבר נגרם, לפחות חלקית עקב העובדה ש-Lightroom מוסיף יותר חדות לקבצים מה- GFX לעומת מצלמות אחרות והדבר הוכח לטענתם בבדיקות שערכו. בכל מקרה, בסיכום הסקירה שלהם נכתב כי:

Overall, this is the best image quality we've ever seen. Which is what you'd hope for, given it's one of the most expensive cameras we've ever reviewed

 אני ממליץ לכל המתענינים והמתלבטים לקרוא במלואה את הסקירה של ה-GFX ב- DPreview

גם Imaging-Resource.com פרסם סקירה על ה-GFX

התרשמותי היא כי הטווח הדינמי רחב (אין לי אפשרות למדוד נתון זה באופן מדוייק אלא באמצעות התרשמות בלבד) ואין שום בעיה להוציא פרטים בצללים ובבהירויות כאחד. גם ב-ISO גבוה, אם מנצלים את תכונת ה-ISO Invariance  מעל ISO 1600 הטווח הדינמי בהחלט מרשים.
עפ״י Fuji, הטווח הדינמי הוא Stops 14.

ISO: במצב ISO Auto אפשר לקבוע את תחומי ה-ISO הרצויים בשלושה תחומים שונים וכן את מהירות הסגר האיטית ביותר הרצוייה. אולם אין אפשרות לקשור מידע זה לאורך המוקד של עדשה מסויימת. רמות הרעש נמוכות למדי עד IS0 6400. באתרי הסקירות הועלתה גם הטענה (הנכונה, לדעתי) שמאחר ול-GFX אין (וכנראה גם לא תהיינה) עדשות בעלות מפתח צמצם מירבי בתחום שמתחת ל-2.8 לא ניתן להביא לידי ביטוי מלא את יכולת קליטת האור העדיפה של החיישן הגדול שלה (Total Light) ועקב כך יתרונה התאורטי בתחום הרעש על מצלמות בעלות חיישני FF 24X36 לא בא לידי ביטוי.

Moire: חיישני תמונה אלקטרוניים בעלי הרבה MP וללא מסנן AA יגרמו לקבלת Moire כאשר מצלמים נושאים הכוללים תבנית החוזרת על עצמה (Pattern). ה-GFX אכן יוצרת Moire בצילום נושאים כאלו (במצלמות של Fuji מסדרה X יש פחות Moire עקב סידור המסננים הצבעוניים שמעל החיישן בתצורת X-Trans, אם כי גם בהן ״הצלחתי״ ליצור Moire). הנה דוגמא מצילום ב-GFX:

LightroomScreenSnapz018
GFX: דוגמא להיווצרות Moire בעת צילום נושא הכולל תבנית החוזרת על עצמה, במקרה זה הרשת שבמרכז. קטע מצילום בהגדלה של 100%: 1/220, f11

אפשר להמשיך ולהשוות בין מצלמות כמעט ללא סוף. כוונתי כאן היתה להמחיש את היכולות של חיישן גדול עם הרבה MP כמו של ה-GFX. יכולת זו אכן קיימת, גם אם לעומת חלק מן הדגמים האחרים בעלי חיישני FF 24X36 ההבדלים אינם גדולים ואולי אף אינם משמעותיים. אז למי מתאימה ה-GFX? לדעתי לכל מי שצריך (או חושב שהוא צריך) מצלמה בעלת כושר הפרדה מעולה, המעוניין לסחוט מן הנושא שלו את מירב הפרטים תוך שמירה על תחום דינמי גבוה ואין לו צורך בתפעול מהיר של המצלמה. עבודת סטודיו בצילומי Still Life וצילומי נוף הם שני ישומים התואמים דרישות אלו. ולגבי שאלת מיליון הדולר אליה כבר התייחסתי קודם לכן, האם היתרון בכושר ההפרדה של ה-GFX שווה את ההפרש במחיר? אם עד לאחרונה התשובה לשאלה זו היתה ברורה (לאור ההפרש הגדול בין מחירי המצלמות בפורמט הבינוני לבין מצלמות FF 24X36) הרי שהתמחור האגרסיבי של ה-GFX הפך את התשובה לקשה יותר. לכן השאלה הופכת באמת לשאלה של העדפה אישית, יכולת כלכלית והצדקה כלכלית להוצאה העודפת. בכל מקרה, אין לי ספק שמי שיחליט שה-Fujifilm GFX 50S מתאימה לו לא יתאכזב ויהנה ממנה מאד.

סדרה של מאמרים מענינים על הטכנולוגיה שמאחורי ה-GFX באתר Fujifil-X.com

סקירה על ה-GFX ניתן (וכדאי) לקרוא גם בבלוג של ואדים קרוכמליוב, Photoguidance.com

עדכון 10.4.17: DPreview.com פרסם השוואה בין שלוש מצלמות בפורמט בינוני:
Fujifilm GFX 50S, Hasselblad X1D, Pentax 645Z (כולן מבוססות על אותו חיישן 33X44 עם 50MP מתוצרת Sony.

עדכון 10.4.17: עוד סקירה מענינת של ה-GFX עם צילומים מרהיבים!

עדכון 13.4.17: סקירה של ה-GFX עם היסטוריה של מצלמות הפורמט הבינוני של Fujifilm

עדכון 14.4.17: רשימת סקירות וחדשות לגבי ה-GFX:

REMINDER: New Fujifilm GFX 50s Firmware ver. 1.01 is out. All details here

The Fujifilm GFX 50S Medium Format Camera System Review at kenkaminesky

Fujifilm GFX 50S Medium Format ISO Sample Photos at ephotozine

Fujifilm GFX 50S review at Australian Photography youtube

Sony A7RII & GFX on-axis sharpness w/ Otus 85 at blog.kasson

Review: Fujifilm GFX 50S Mirrorless Medium Format Digital Camera at thephoblographer

Fujifilm GFX 50S Vs. Pentax 645Z Vs. Leica S2 Vs. Hasselblad H6D-50c at the Russian site topbloger translation

Fujifilm GFX adapted lenses at the Japanese site dc.watch translation

Join the 11,300+ strong GFX facebook group, and incredibely helpful community creating infinite GFX content

Fast, reliable, and 100% GFX news and rumors: follow the Fujifilm GFX facebook page

עדכון 19.4.17: עוד 2 עדשות GFX הוכרזו: 110/2, 23/4

עדכון 13.7.17: סקירה מענינת של ה- GFX

עדכון 3.8.17: הוכרזו מתאמים המאפשרים חיבור של עדשות שונות ל-GFX

100. רעש חזותי, Visual Noise חלק ג

100. רעש חזותי, Visual Noise חלק ג

במקור תכננתי להסתפק בשני הפוסטים הקודמים בנושא הרעש אולם מספר פרסומים בהם נתקלתי לאחרונה הביאו אותי להמשיך לעסוק בנושא זה ולהתמקד ביתר פרוט בקשר שבין ערך ה-ISO לרעש ולטווח הדינמי. עסקתי בקשר זה בקצרה בפוסט מס׳ 98 וכאן המקום להרחיב בנושא חשוב זה. פוסט זה מכוון לצלמים המגלים ענין בהבטים הטכניים יותר של הצילום ומצלמים קבצי RAW. הדיון שלהלן איננו מיועד למי שמצלמים קבצי JPEG.

מסתבר שצלמים לא מעטים עדיין מתייחסים לנושא ה-ISO באופן מוטעה כתוצאה מחוסר הבנה בסיסי של משמעות המושג.
כפי שהסברתי כבר בשני הפוסטים הקודמים, חשוב להבין שלחיישן התמונה האלקטרוני יש רגישות (Photogrpahic Speed) קבועה ונתונה לאור (שאיננה ניתנת לשינוי) וכי הוא מסוגל להמיר פוטונים של אור לאלקטרונים ביחס קבוע (וזאת עד לנקודת הרוויה בו הפיקסל מלא באלקטרונים והמשך החשיפה לא יוצר מידע נוסף). עם זאת באפשרותנו, בעת הצורך, לספק לחיישן כמות אור קטנה מהכמות האופטימלית הדרושה לו כדי ליצור דימוי איכותי ולהגביר את הכמות הקטנה הזו (כלומר להבהיר את הדימוי) בשני אופנים עיקריים, בהתאם לסוג החיישן: הגברה אנאלוגית והגברה דיגיטלית. ההגברה הדיגיטלית הולכת ונעשית פופולרית מאחר ויש לה מספר יתרונות אליהם אתייחס בהמשך. שיטת הגברה זו אופיינית למצלמות החדישות מתוצרת Sony וכן למצלמות של יצרנים אחרים כמו Fuji ו-Nikon המתבססים על חיישנים מתוצרת Sony.

לפני שנמשיך, אתייחס בקצרה לנושא הרגישות הצילומית (Photographic Speed) של סרטי צילום, מכיון שמסתובבות אגדות אורבניות ה״קובעות״ שבניגוד לחיישני הצילום האלקטרוניים  כן ניתן לשנות את הרגישות של סרטי הצילום. ובכן, יצרן סרטי צילום אכן יכול ל״שנות״ את הרגישות של סרטי הצילום אבל, בדיוק כמו בחיישני התמונה האלקטרוניים שינוי זה יוביל לרמות רעש (גרעיניות) גבוהות יותר וכתוצאה מכן לירידה בטווח הדינמי ובכושר ההפרדה. הדבר נובע מכך שהדרך להעלות את הרגישות של גרעיני הכסף ההלידי היא להגדיל את שטח הפנים שלהם. רמת הגרעיניות בסרטי הצילום מבוטאת בד״כ ע״י גורם הנקרא RMS:Root Mean Square (בעברית: שורש ממוצע הריבועים). מי שישווה בין ערכי ה- RMS של סרטי צילום ברגישות גבוהה לעומת סרטי צילום ברגישות נמוכה יגלה שערכי ה- RMS של סרטים ברגישות גבוהה גבוהים יותר כלומר הגרעיניות גסה יותר = רעש גבוה יותר.
הנה לדוגמא השוואה בין נתוני הגרעיניות וכושר ההפרדה של סרט T-Max 100
לעומת T-Max 400 ו-T-Max 3200:

Untitled-1
השוואה בין נתוני כושר ההפרדה (Resolving Power) והגרעיניות (Granularity) של שלושה סרטי צילום ברגישות של ISO 100, 400, 3200: ככל שרגישות הסרט עולה כך עולה הגרעיניות (הרעש) וכושר ההפרדה יורד. הנתונים מתוך דפי מידע של Kodak.

לכל סרט צילום ״רגישות״ בסיסית אופטימלית אותה קבע היצרן אולם ניתן לייחס לסרט ״ערך ISO״ גבוה יותר, לחשוף אותו כתוצאה מכך בחשיפת חסר ולפצות על כך באמצעות הארכת זמן הפיתוח. פעולה זו ידועה בשם ״דחיפה״ (Push Processing). בעת ביצוע ״דחיפה״ אנו למעשה מספקים לסרט פחות אור מן המנה האופטימלית עבורו ומפצים על כך באמצעות הבהרה (ובנגטיב הכהייה) הנעשית ע״י הארכת זמן הפיתוח. ל״דחיפה״ זו ברגישות הסרט השלכות שליליות מבחינת הגרעיניות (כלומר הרעש), הניגוד, הטווח הדינמי וכושר ההפרדה של הדימוי שיתקבל. כלומר אין ניסים ואין ארוחות בחינם, לכל פעולה יש תוצאה ובמקרה זה תוצאה שלילית. טכניקה נוספת שהיתה מקובלת לפני עידן הצילום הדיגיטלי נקראה ״ריגוש על״ (Hyper Sensitization) ומטרתה היתה להתגבר על הירידה ברגישות ממנה סובלים סרטי הצילום בחשיפות ארוכות כמו לדוגמא בצילום אסטרונומי. סרט הצילום הושרה לפרק זמן ארוך של כ-24 שעות בכלי אטום המכיל גז חנקן או תערובת של חנקן ומימן שחוממה מעט. בעת החשיפה היה מקובל גם לקרר את האמולסיה. עוד מידע על תהליכים לא פשוטים ומסורבלים אלו ניתן למצוא כאן.
כיום, בעזרת טכניקות הגברה אנאלוגיות ודיגיטליות יחד עם הסרת רעשים דיגיטלית, חיישני התמונה האלקטרוניים עולים בהרבה על סרטי הצילום ביכולות הצילום בתנאי אור נמוכים המלווים בשימוש בערכי ISO גבוהים ו/או הבהרה בתוכנות לעריכת קבצי RAW כפי שנראה בהמשך.

ובחזרה לחיישני התמונה האלקטרוניים: אם כך, ללא קשר לאופן ההגברה, יש לה השלכות שליליות על איכות הדימוי ובעיקר על רמת הרעש בדימוי וכתוצאה מכך השפעה על הטווח הדינמי שלו. אשוב ואציין כאן כי גם לגודל החיישן יש השפעה על רמת הרעש הנוצרת בזמן החשיפה מאחר ורמת הרעש תלויה בכמות האור הכללית שקלט החיישן במשך החשיפה וכבר התייחסתי בפוסטים קודמים לעובדה שבחשיפה נתונה רמת הרעש שיצור חיישן קטן תהיה גבוהה יותר מאשר רמת הרעש שיצור חיישן גדול בהינתן ששניהם מאותו דור טכנולוגי. ולכן גם הטווח הדינמי של דימוי שנוצר ע״י חיישן קטן יהיה קטן יותר מזה של דימוי שנוצר ע״י חיישן גדול יותר. טבלת השוואה בין ערכי הטווח הדינמי של מצלמות רבות ניתן למצוא כאן.

באופן כללי, הטווח הדינמי של מצלמה דיגיטלית מוגדר כיחס שבין רמת הבהירות הגבוהה ביותר הניתנת למדידה בכל פיקסל (כאשר הפיקסל רווי ומלא באלקטרונים) לבין רמת הבהירות המינימלית הניתנת למדידה מעל רמת רעש הקריאה. יחידת המידה המקובלת למדידת הטווח הדינמי היא מספר תחנות הצמצם (f Stops): כל תחנת צמצם מתארת את טווח הבהירות הכללי באמצעות חזקות של 2. לדוגמא, יחס של 1024:1 בין רמת הבהירות הנמוכה ביותר (1) לבין הגבוהה ביותר (1024) ניתן לביטוי כ-10 תחנות צמצם מאחר ו-2 בחזקת 10 = 1024. בהתאם לצורך ולישום, כל תחנת צמצם יכולה להיות מתוארת כ״אזור״ (Zone) או (EV (Exposure Value.
מאחר ושימוש בערכי ISO גבוהים מעלה את רמת הרעש בדימוי הטווח הדינמי יורד ככל שערך ה- ISO עולה.

SafariScreenSnapz005
סדרת עקומות זו מתארת את הטווח הדינמי של מספר מצלמות (ראו מקרא בצד ימין למעלה) לעומת ערך ה-ISO שבשימוש. למעט המקרה יוצא הדופן של ה-Fujifilm GFX 50S בכל שאר המצלמות הטווח הדינמי יורד באופן מובהק ומשמעותי ככל שערך ה- ISO עולה. מקור: Photonstophotos.net

 

נבדוק כעת שני אופני הגברה המקובלים במצלמות הדיגיטליות כיום: הגברה אנלוגית והגברה דיגיטלית:

Presentation1

בשורה העליונה מתואר תהליך יצירת הדימוי הדיגיטלי הקונבנציונלי הכולל הגברה אנאלוגית של המתח שיוצר חיישן התמונה בהתאם לערך ה-ISO שנבחר. חיישן מסוג זה נקרא ISO Variant. בתהליך זה, המתח שנוצר כתוצאה מחשיפת חיישן התמונה לאור מוגבר באופן יחסי לערך ה-ISO שנקבע. יחד איתו מוגברים כל הרעשים הנובעים מן החשיפה עצמה, מפעולת החיישן ומקריאת המידע (ליתר פירוט בנושא סוגי הרעשים ומקורותיהם ראו פוסט מס׳ 98). לרעשים אלו יתווספו בהמשך רעשים הנובעים מן התהליכים המתרחשים לאחר מכן. זוהי שרשרת יצירת הדימוי הדיגיטלי שהיתה מקובלת עד לפני מספר שנים בכל המצלמות.

לעומת זאת, במצלמות חדישות מן השנים האחרונות ובעיקר באלו מתוצרת Sony  או כאלה המבוססות על חיישני תמונה מתוצרת Sony אנו מוצאים חיישנים בהם תהליך ההגברה שונה: לאחר יצירת המתח החשמלי הוא מוגבר רק מעט על מנת להתגבר על רמת הרעש הצפויה בהמשך: הגברה זו אינה תלויה בערך ה-ISO שנקבע. בהמשך, לאחר שהמידע האנאלוגי הומר למידע דיגיטלי המצלמה מפעילה את ערך ה-ISO שקבע הצלם כ״הגברה דיגיטלית״ ולמעשה מבהירה את הדימוי כדי להגיע לרמת הבהירות המתאימה לערך ה-ISO שנקבע לפני הצילום. בפועל, הדבר דומה לביצוע הבהרה של דימוי כהה בתוכנה לעיבוד קבצי RAW כמו Lightroom. מצלמות מסוג זה נחשבות כבלתי תלויות ב-ISO או ISO Invariant.
יש לציין שקיימות מצלמות, כמו רוב המצלמות מתוצרת Canon שהינן בבסיסן ISO Variant אולם מעבר לערך ISO מסויים, בד״כ 1600 עוברות מהגברה אנאלוגית ישירה להגברה דיגיטלית.
בסופו של דבר, שני אופני ההגברה משיגים את אותה המטרה הבסיסית: הבהרת הדימוי בהתאם לערך ה-ISO שנבחר אולם התוצאה הסופית עשויה להיות שונה. ההבדל משמעותי עד כדי כך שאתר DPReview כולל כעת בדיקה של תכונת ה- ISO Invariance ברוב הסקירות שמבוצעות ע״י האתר לאחרונה. דוגמא לבחינה כזו ניתן למצוא כאן.

המשמעות המעשית של ISO Invariance היא שבמצלמות כאלו ניתן לצלם כאשר ערך ה- ISO הבסיסי של המצלמה נמצא בשימוש גם במצבים בהם נדרש שימוש בערכי ISO גבוהים יותר. הדימויים שיתקבלו כתוצאה מכך יהיו כמובן כהים מדי ולכן יעברו הבהרה בתוכנת העיבוד לקבצי RAW. היתרון הוא שהבהרה זאת ניתנת לביצוע מתוחכם תוך שימוש בכלים השונים העומדים לרשותנו בתוכנות העיבוד, תוך שמירה על פרטים בבהירויות ורמת רעש סבירה.

לדוגמא, בעיבוד שלאחר הצילום ניתן להבהיר אזורים רצויים באופן סלקטיבי ואילו אחרים להבהיר פחות או בכלל לא. לכך יהיו כמובן השלכות מבחינת רמת הרעש שתתגלה בכל אזור. שימוש ב-ISO גבוה, לעומת זאת, יגרום להבהרה של כל הדימוי ולכן להבלטה של רעש בכל האזורים. כמו כן, טכניקה זו עשויה לעזור לשמר פרטים באזורי הבהירויות הגבוהות (Highlights) שהיו אובדים בעת שימוש בערך ISO גבוה.

אחד החסרונות לשיטת צילום ועיבוד זו היא העובדה שברוב המצלמות מה שנראה על צג המצלמה יהיה כהה מאד או שחור לחלוטין ולא יהיה ניתן לאמוד את איכות החשיפה במצלמה כפי שאנו רגילים בד״כ. במצלמות מסויימות ניתן לראות את הנושא בבהירות גבוהה רגע לפני ביצוע החשיפה ובאחרות ניתן להפעיל פונקציה הנקראת S log 2 ולראות את הנושא באופן בהיר לפני ביצוע החשיפה. כל האמור לעיל נכון ברוב המקרים למצלמות מתוצרת Sony.

דוגמאות שצולמו במצלמות שונות בשיטה זו ניתן לראות כאן.

מאמר העוסק ביכולות ה- ISO Invariance של ה-Sony A7RII ניתן לקרוא כאן.

המפתח ליכולת של מצלמה להיות ISO Invariant הוא רעש קריאה נמוך במיוחד. באתר photonstophotos.net ניתן לראות ולהשוות בין רעש הקריאה של מספר רב של מצלמות. עפ״י האתר מצלמות שרעש הקריאה שלהן הינו פחות מ- 5 אלקטרונים יכולות להחשב כ-ISO Invariant.

להלן מספר המלצות לגבי ישום מעשי של ISO Invariance:

לצורך השגת הטווח הדינמי המירבי מומלץ להשתמש רק בערכי ISO אמיתיים, לא באלו המוגדרים כ-Simulated או Extended. ערכי ISO שאינם Native אינם מספקים כל יתרון מבחינת רמת הרעש ופרטים בצללים ובנוסף עשויים לגרום לחיתוך פרטים בבהירויות. במקרה של שימוש בערכי ISO נמוכים מערכי ה-Native, כמו לדוגמא ISO 50 במצלמות מסויימות יתכן חיתוך של פרטים בצללים ללא שיפור בפרטים בבהירויות. כמו כן, במצלמות מסויימות גם ערכי ISO כגון 125 או 160 וכו׳ עשויים לגרום לתופעות דומות ולפגוע בטווח הדינמי מאחר ואינם ערכים אמיתיים (Native) אלא מדומים (Simulated). לכן בד״כ כדאי להשתמש בערכים כמו 100,200 וכו׳.

במצלמות בעלות רעש קריאה נמוך של עד 5 אלקטרונים אפשר לנסות לצלם ב- ISO נמוך ולהבהיר את הדימויים הכהים שיתקבלו בשלב העיבוד. היתרון העיקרי הוא היכולת לקבל פרטים טובים יותר בבהירויות לעומת שימוש ב-ISO גבוה. לעומת זאת, במצלמות שאינן ISO Inavriant במובהק, ובהן ערכי ה-ISO הגבוהים אינם מדומים אלא אמיתיים לא מומלץ להשתמש בטכניקה זו אלא להשתמש בערכי ISO גבוהים עפ״י הצורך.

כל האמור לעיל מתייחס כמובן לשימוש בקבצי RAW בלבד!

מניסויים שערכתי במצלמה שלי, Sony A7, מצאתי שבהשוואה בין צילומים ב- ISO 400 שהובהרו ב- LR לבין צילומים ב- ISO 3200 הרי שרמת הרעש ב- ISO 400 נמוכה מעט, התקבלו מעט יותר פרטים בבהירויות ובצללים כלומר הטווח הדינמי רחב יותר. לעומת זאת,  ניסיון להשוות בין צילומים ב- ISO 100 שהובהרו ב-LR לבין צילומים ב- ISO 3200 נכשל, איכותם של הצילומים ב- ISO 100 שהובהרו היתה גרועה מאד בעיקר עקב סטיות צבע חמורות באזורי הצללים. עם זאת, דוגמאות שהובאו במקומות אחרים בהחלט משכנעות שבמצלמות מסויימות יש לשיטת הצילום ב-ISO נמוך והבהרה בפוסט יתרונות מובהקים בתחומי ISO רחבים יותר.

האם בפעם הבאה שאזדקק ל-ISO גבוה אצלם ב-ISO נמוך ואבהיר בפוסט? לא בטוח. אני נוהג להשתמש ב-ISO אוטומטי, לקבוע את מהירות הסגר והצמצם הרצויים לי ולתת למצלמה לקבוע את ערך ה-ISO. עד היום הייתי מרוצה למדי מביצועי המצלמה שלי גם בערכי ISO  גבוהים עד 6400. לפחות עם המצלמה הנוכחית, נראה לי שכך אמשיך לנהוג גם בעתיד.

 

 

 

99. רעש חזותי Visual Noise, חלק ב

99. רעש חזותי Visual Noise, חלק ב

בפוסט הקודם עסקתי בגורמי הרעש השונים. בפוסט זה אדון בדרכים העיקריות המשמשות לטיפול ברעשים על מנת להקטין את השפעתם השלילית על איכות הדימוי וכן אסקור את הכלים העיקריים העומדים לרשות הצלמים לצורך זה.

תזכורת מן הפוסט הקודם: רעש חזותי, ללא קשר למקורו בא לידי ביטוי כשינויים בלתי רצויים בצבע ובבהירות של פיקסלים בדימוי. אזורים שאמורים להיות חלקים ואחידים כוללים פיקסלים ברמות בהירות וצבעוניות שונות מן הצפוי. כמו כן, פרטים קטנים בדימוי אובדים עקב שונות גבוהה מדי של בהירות וצבעוניות.

מעבר לפעולות שביכולתנו לנקוט בהן כדי לצמצם את הרעש כפי שפירטתי בפוסט הקודם כל שנותר לעשות לאחר הצילום הוא להשתמש בכלים להסרת רעשים. כלים אלו מובנים לתוך כל המצלמות הדיגיטליות לצורך טיפול בקבצי JPEG  וכן לתוך תוכנות לעיבוד תמונה כגון Photoshop, Lightroom, CaptureOne וכו׳.  קיימים גם מספר ישומים יעודיים להסרת רעש כגון Topaz DeNoise, Neat Image
Nik (Google) Software DeFine ואחרים. ישומים אלו פועלים כישומים עצמאיים או כ-Plugin ל-Photoshop או Lightroom. כרגיל אצל צלמים, מתנהלים אין סוף ויכוחים באשר לכלי הטוב ביותר להסרת רעש. אין לי כוונה להיכנס כאן לשדה המוקשים של הויכוח חסר התוחלת הזה. באופן אישי, אני חי בשלום עם הכלי להסרת רעש המשולב ב-Lightroom אליו אתייחס בהרחבה בהמשך.

אולם עוד לפני כן, חשוב להבין מה בעצם עושה כלי להסרת רעשים וכיצד הוא פועל.
מאחר והרעש מהווה שינויים בלתי רצויים בבהירות ובצבעוניות של הפיקסלים בדימוי, למעשה ישום להסרת רעש צריך לדעת לזהות האם שינויים בדימוי הינם רעש או לא ומה מידת האגרסיביות הדרושה של הפעולה להסרת הרעשים. השאלה השניה חשובה מאד מאחר וכל הסרת רעשים גורמת לירידה בכמות הפרטים בדימוי וכתוצאה מכך לירידה נתפשת בחדות.

כמו כן, כפי שהוזכר בפוסט הקודם הרעש משפיע באופן שונה על ערוץ הבהירות ועל ערוצי הצבע אדום, כחול וירוק בדימוי. מאחר והעין רגישה יותר לשינויים בבהירות נעדיף בד״כ לטפל בהסרת הרעש בערוצי הצבע: פגיעה בפרטים המיוצגים ע״י הבהירות יפגעו מאד בחדות הנתפשת. ברוב המקרים הדימוי יכלול יותר פרטים המיוצגים ע״י ערוץ הבהירות מאשר ע״י ערוצי הצבע. רוב הצופים מוצאים שרעש בערוצי הצבע מפריע להם יותר מאשר רעש בערוץ הבהירות. ולכן, כל הכלים להסרת רעשים מאפשרים למשתמש לטפל בנפרד ברעש בערוץ הבהירות ובערוצי הצבע. רעש בערוץ הבהירות נראה כמו גרעיניות של סרט צילום. רעש בערוצי הצבעוניות נראים ככתמים צבעוניים.

lightroomscreensnapz008
רעש הבהירות ורעש הצבעוניות יחד, במצב המקורי, כל הסקלות ב- LR ב-0. קטע בהגדלה 100% מקובץ RAW שצולם ב-Sony A7, ISO 25600
lightroomscreensnapz007
רעש הבהירות בדימוי בו רעש הצבעוניות הוסר. קטע בהגדלה 100% מקובץ RAW שצולם ב-25600 ISO Sony A7
lightroomscreensnapz006
רעש הצבעוניות בדימוי בו רעש הבהירות הוסר. קטע בהגדלה 100% שצולם ב-Sony A7 .ISO 25600

קיימות מספר שיטות להסרת הרעשים:

א. מסנן מחליק ליניארי (Linear Smoothing Filter): באמצעות טכניקה הידועה כפיתול (Convolution) הדימוי המקורי מפותל לתוך מסיכה של Low Pass Filter, וע״י כך ערכו של כל  פיקסל נעשה דומה יותר לערכי הפיקסלים שמסביבו. שיטה זו גורמת לטשטוש מאחר וערכי פיקסלים ששונים מאד מאלו שמסביבם ״ימרחו״ באזור בו הם נמצאים. עקב הטשטוש שיטת ההחלקה הליניארית איננה פופולרית כשיטה עצמאית אלא כחלק מתהליך לא ליניארי.

ב. פעפוע אניסוטרופי (Anisotropic Diffusion): בשיטה זו האלגוריתם מזהה את קצוות הדימוי וקצוות של אזורים השונים מאד זה מזה וכתוצאה מכך ניתן להסיר רעש ללא טשטוש של קצוות הדימוי.

ג. ממוצעים לא מקומיים: בשיטה זו מחושב ממוצע הערכים של כל הפיקסלים בדימוי. האלגוריתם בודק את מידת הקרבה של הממוצע לערך המעשי של כל פיקסל ומחשב את משקלו של פיקסל זה ברעש.

ד. מסננים לא ליניאריים (Non linear filters), כדוגמת מסנן החציון (Median Filter) בודק כל פיקסל בדימוי, עורך את כל הפיקסלים בסביבתו של הפיקסל הנבדק בהתאם לערכי הבהירות שלהם ומחליף את ערך הבהירות המקורי של הפיקסל בערך החציוני של ערכי הפיקסלים שנבדקו. קיימות מספר גרסאות של מסננים אלו בהתאם למידת האגרסיביות של התיקון.

ה. התמרת אדווה (Wavelet Transform): שיטה המאפשרת, בשילוב עם  שיטות סטטיסטיות מתקדמות הסרת רעשים יחד עם שימור הפרטים בדימוי.

ו. חיבור מספר קבצים של אותו הצילום יחד: זוהי למעשה שיטה ידנית, המצריכה ביצוע מספר חשיפות של  נושא נייח (רצוי כאשר המצלמה על חצובה): וחיבור הדימויים ב- Photoshop. ע״י כך למעשה משתמשים בעיקרון הידוע שככל שיש לנו יותר דגימות של הנושא כך איכותו עולה ויחס האות לרעש עולה (כלומר משתפר). השיטה מבוססת על חישוב ערך החציון של כל פיקסל בדימוי, התהליך כולל 4 שלבים:
1. פתח את כל הדימויים כשכבות ב- Stack ב-PS.
2. ישר אות השכבות ע״י: Edit—Auto align Layers
3. בחר את כל השכבות והפוך אותן ל-Smart Object
4. הפעל את חישוב החציון: Layer—Smart Objects—Stack Mode—Median

בשיטה זו, אם יש בנושא אלמנט שנע בין החשיפות, הוא למעשה יועלם ולא יופיע בדימוי הסופי (דרך טובה לסלק נושאים בתנועה לא רצויים, גם בלי קשר להסרת הרעש)
מאמר בנושא זה ניתן למצוא כאן.

כמו כן, ישומים להסרת רעש עושים שימוש בפרופילי רעש המאפיינים מצלמות שונות. באמצעות זיהוי המצלמה בה צולם הדימוי והפעלת הפרופיל המתאים שחושב מתוך כמות גדולה של צילומים באותה המצלמה ניתן לבדל את הרעש מן המידע ולהסירו באופן מיטבי בלי לפגוע באופן משמעותי בדימוי כולו.

את המשתמש הממוצע כמובן לא מענין מה קורה מאחורי הקלעים של הכלי להסרת רעשים בו הוא משתמש ומה בעצם קורה שם. הוא פשוט רוצה כלי שיסיר את הרעש מבלי לפגוע יתר על המידה בחדות ובפרטים העדינים שבדימוי. הבעיה היא שאין נוסחה כללית בה אפשר להשתמש מאחר וכל דימוי הוא שונה. ובכל זאת אנסה להביא כאן דרך עבודה שעשויה להתאים לרוב המקרים ולפחות לשמש כנקודת מוצא סבירה.

ב-Lightroom, תפריט Detail במודול Develop כולל את כלי החידוד ואת הכלי להסרת רעשים. הסיבה להימצאותם באותו התפריט היא העובדה שקיים שיווי משקל בין חדות הדימוי לבין רמת הרעש שבו. לא קל להגיע לאיזון זה אולם הימצאות שני הכלים זה מתחת לזה מקלה על כך.

לוח הכלים לחידוד כולל את הסקלות הבאות: Amount, Radius, Detail, Masking
לוח הכלים להסרת רעש כולל את הסקלות הבאות:
Luminance ,Detail, Contrast, Color, Detail, Smoothness

יש לזכור שמצב ברירת המחדל לגבי הסרת רעש הצבעוניות איננו 0 אלא
Color 25, Detail 50 Smoothness 50. מצב זה מסלק את רוב רעש הצבעוניות בדימוי ומספק פתרון טוב לרוב הדימויים. אם יש צורך ניתן כמובן להשתמש בערכים גבוהים יותר ולבדוק את השפעתם על הדימוי.
מומלץ להתחיל בהזזת סקלת ה-Luminance ל-25-30: יש לחכות מספר שניות כדי לצפות בשינוי. בשלב הבא מומלץ להזיז את סקלת Detail ימינה ושמאלה ממצב ברירת המחדל 50 ולצפות בשינויים כדי להחליט מהו המצב האופטימלי: הזזה שמאלה תגרום לריכוך הדימוי ואילו הזזה ימינה להבלטה של פרטים. את סקלת ה-Contrast אני משאיר בד״כ ללא שינוי ממצב ברירת המחדל 0.

לאחר סיום תהליך הסרת הרעש יש לבדוק את השפעת הסרת הרעש על החדות הכוללת של הדימוי. במידה ויש תחושה של ריכוך ניתן לנסות להעלות את ערך ה-Amount בתפריט ה-Sharpening. יש להמנע מהעלאה מופרזת מאחר והיא תביא שוב לידי ביטוי את הרעש. ניתן להשתמש בסקלת ה-Masking המיועדת להגן על אזורים כהים מפני החידוד: מאחר ובאזורים כהים יחס האות לרעש נמוך חידוד יגרום ל״הקפצת״ הרעש באזורים אלו. סקלת ה-Masking מיועדת למסך אזורים כהים שאיננו מעונינים לחדד.

lightroomscreensnapz009
הדימוי לאחר הסרת הרעשים והפעלת חידוד. קטע בהגדלה 100% שצולם ב-Sony A7 ,ISO 25600
lightroomscreensnapz010

וזהו אותו הדימוי במצב Fit
untitled-1
השוואה בין המצב ההתחלתי, ללא הסרת רעש (משמאל) ולאחר הסרת הרעש (מימין). זה ההבדל בין דימוי לא שימושי לבין כזה שניתן להשתמש בו גם אם איננו אופטימלי מאחר וצולם בערך ISO גבוה מאד

דוגמאות משכנעות להסרת רעש בישומים שונים ניתן לראות כאן. שימו לב שההתייחסות במאמר זה    ל-Photoshop ול-Lightroom היא לגרסאות לא עדכניות.

בעודני עמל על עריכתו הסופית של פוסט זה התפרסמה באתר amateurphotographer.co.uk השוואה מענינת בין כלים שונים להסרת רעשים. לדעת כותבי המאמר הכלי הטוב ביותר הוא זה המשולב ב-
DxO OpticsPro 11 Elite, שקיבלה ציון של 5 מתוך 5. הכלי להסרת רעשים ב-Lightroom/Photoshop  קיבל ציון של 4.5 מתוך 5, כאשר לצרכי רוב הצלמים המצלמים קבצי RAW זהו הכלי האידיאלי. כפי שציינתי בתחילת הפוסט זאת היא גם דעתי. הכלים האחרים הנזכרים במאמר זכו לציונים נמוכים יותר.

תמונה ראשית: מתוך אתר Topaz labs.com

98. רעש חזותי Visual Noise, חלק א

98. רעש חזותי Visual Noise, חלק א

אחד מגורמי האיכות החשובים ביותר של דימוי צילומי הוא מידת הרעש (Noise) שבדימוי. למרות שהשם מגיע מתחום השמע ובד״כ אנחנו רגילים לשמוע רעש ולא לראות אותו כאן מדובר על תופעה חזותית שניתן לראותה ואף לכמת אותה באופן מספרי מדויק ולא רק באופן איכותי. בד״כ הרעש בא לידי ביטוי חזותי כשינויים בבהירות ובצבע של פיקסלים בדימוי. השינויים עשויים להיות אקראיים או חוזרים על עצמם. הרעש גורם לצמצום הטווח הדינמי של חיישן התמונה שבמצלמה ופוגע גם בחדות ובניגוד.

כל הפרעה בתמונה שלא היתה בנושא המקורי מוגדרת כרעש. הרעש יכול להיווצר בכל שלב של תהליך יצירת הדמות, החל בשלב איסוף האור ע"י העצמית, כתוצאה מאיכות העצמית (סטיות אופטיות) והחזרות אור פנימיות (בתוך העצמית וגוף המצלמה) וחיצוניות (מחוץ לעצמית, בינה ובין הנושא ו/או מקור האור) – בסוגי רעשים אלו דנתי כבר  בפוסטים העוסקים בעדשות ועצמיות (77-83): למעשה כל הסטיות האופטיות של העדשות גורמות ליצירת רעשים בדימוי הסופי. רעשים אלו גם הם ניתנים למדידה אם כי באופן שונה מאשר הרעשים אותם אסקור בהמשך.

בפוסט זה אדון ברעש הנוצר בתהליכי יצירת הדימוי בחיישן התמונה האלקטרוני, המרת הדימוי לתחום הספרתי-הבינארי ובתהליכי העיבוד שלאחר הצילום.

כל דימוי צילומי, בין אם הוא דיגיטלי או כימי (אנאלוגי) כולל רעש במידה זאת או אחרת. דימויים דיגיטליים שאינם צילומיים, כמו אלו שנוצרו בתוכנות תלת מימד פוטוריאליסטיות אינם כוללים רעש כלל ולעיתים מוסיפים להם רעש באופן מלאכותי כדי שידמו יותר לדימוי צילומי אמיתי.

picture2
קטע ביחס הגדלה של 100% מדימוי שנוצר בתוכנת תלת מימד ואין בו רעש כלל
picture3
צילום במצלמה דיגיטלית ב-ISO גבוה הכולל הרבה רעש

תקן  ISO 15739 מגדיר שיטה מקובלת למדידת רעש חזותי.

iso14524_oecf_chart
מטרה תקנית המשמשת לצורך מדידת רעש במצלמות דיגיטליות
microsoft-powerpointscreensnapz002
דימוי מונוכרומטי ללא רעש (מימין)  ועם רעש (משמאל)

נראות הרעש לצופה תלויה בעצמת הרעש, בהירות האזור הנבדק והתדר המרחבי של הרעש. נראות הרעש משתנה בערוצי בהירות (Luminance) ובערוצי צבע (Chrominance). תקן ISO 15739:2013 מגדיר את אופן ההשפעה של גורמים אלו על תהליך מדידת הרעש והדיווח על תוצאות המדידה.
התקן מגדיר את הטווח הדינמי של מצלמה דיגיטלית כיחס שבין רמת החשיפה המירבית המספקת ערך בהירות ללא חיתוך (Clipping) לבין רמת החשיפה המינימלית המעשית האפשרית. ככל שרמת הרעש עולה, כך יורד הטווח הדינמי ולהפך.

יחס אות לרעש (Signal to Noise Ratio, SNR, S/N) מוגדר כיחס בין רמת האות האמיתי, המייצג את נושא הצילום לבין רמת הרעש. ככל שיחס זה נמוך יותר הדימוי כולל יותר רעש, ולהפך: יחס אות לרעש גבוה מעיד באופן עקרוני על דימוי איכותי יותר. באזורים הכהים של הדימוי (אות נמוך) יחס האות לרעש יהיה נמוך יותר מאשר באזורים הבהירים (אות גבוה) ולכן האזורים הכהים כוללים יותר רעש חזותי.

picture1
יחס אות לרעש נמדד ב-(dB (Decibels, יחס גבוה מ- 1:1 מציין יותר אות מרעש
picture1
יחס האות לרעש (SNR) לעומת עוצמת האות: ככל שעוצמת האות עולה היחס משתפר

3dB = 1Stop. כלומר, אם למצלמה א׳ SNR מסויים באזור נתון (לדוגמא באזור אפור 18%) וב- ISO נתון, ולמצלמה ב׳ SNR הנמוך ב-  3dB באותו אזור ובאותו ISO, המשמעות המעשית היא שמצלמה א׳ תתן ב-ISO כפול את אותה רמת רעש שמצלמה ב׳ נתנה ב-ISO הנמוך יותר.

סוגי רעש:

בהתאם למאפייני הרעש, ניתן לחלק את הרעשים לשני סוגים עיקריים:

א. רעש אקראי (Random Noise): זהו רעש משתנה שאינו חוזר על עצמו בתבנית קבועה.
רעש זה נובע  משלושה מקורות עיקריים:
1. רעש החשיפה Photon Shot Noise
2. רעש הזרם השחור Dark Current Noise
3. רעש הקריאה Read Out Noise.

ב. רעש תבנית קבועה (Fixed-Pattern Noise):
מקורו בד״כ בהבדלים בין המגברים בפיקסלים של חיישני CMOS. מאחר והוא קבוע ניתן למפות אותו ולטפל בו בקלות.

picture1

רעש אקראי הוא רעש המופיע באופן אקראי בפיקסלים שונים ואיננו חוזר על עצמו בתבנית קבועה. לרעש זה שלושה מקורות עיקריים: הראשון  Photon Shot Noise הוא תכונה של האור ואיננו תלוי כלל בחיישן התמונה ובמאפייני המצלמה: לאורך זמן קיימת סטייה סטטיסטית במספר הפוטונים של האור הנופלים על נקודה מסויימת ולכן גם אם חושפים את החיישן לנושא מונוכרומטי אחיד וחלק מספר הפוטונים שיגיעו לכל פיקסל יהיה שונה ולכן הדימוי שיתקבל לא יהיה אחיד מבחינת הבהירות כמו המקור. שונות זאת בבהירות בין הפיקסלים מהווה את הרעש. רעש זה גובר ככל שאורך החשיפה עולה. בחשיפה בערכי ISO נמוכים רעש זה הינו הרעש השולט.

picture1
רעש החשיפה Photon Shot Noise: מספר הפוטונים הנופלים על החיישן משתנה עם הזמן

הסוג השני של רעש אקראי נובע מפעולת חיישן התמונה עצמו והמערכת האלקטרונית של המצלמה: רעש זה נקרא  Dark Current Noise (ידוע גם בשם Thermal Noise). זהו רעש שקיים גם בלי ביצוע חשיפה ולכן רמתו מהוה מעין רעש סף שרק מעליו מתחיל רישום הדימוי ע״י חיישן התמונה. רעש זה גובר ככל שאורך החשיפה עולה וכמו כן הוא מושפע מאד מן הטמפרטורה של חיישן התמונה וגוף המצלמה בכלל: ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר הרעש גובר. בקירוב טוב, עלייה של 10 מ״צ עשוייה להכפיל את רמתו של רעש זה. בצילום אסטרונומי, המאופיין בחשיפות ארוכות נהוג לקרר את חיישן התמונה או את המצלמה כולה באמצעים אקטיביים (ע״י Peltier Element, חנקן נוזלי או פחמן דו חמצני נוזלי) על מנת למזער את ה- Dark Current Noise למינימום. גם מצלמות מסויימות בפורמט בינוני כוללות יחידת אוורור שקטה שתפקידה לקרר את חיישן התמונה כדי להקטין רעש זה.

בעת חשיפה בערכי ISO גבוהים רעש זה הופך להיות משמעותי מאד.

picture1
צילום עם עדשה מכוסה ללא חדירת אור לחיישן התמונה: עם הבהרת הדימוי השחור שהתקבל מתגלה רעש הזרם השחור

 

picture1

picture1
השפעת קרור החיישן על רמת הרעש

הסוג השלישי של רעש אקראי הוא  רעש הקריאה Read Out Noise היוצר פסים אנכיים ואופקיים.
רעש זה נובע משגיאות בעת קריאת המידע שהצטבר בפיקסלים בזמן החשיפה. הסבר מקיף באשר למקורותיו של רעש זה ניתן למצוא כאן.

picture1
פסים (Banding) הנובעים מרעש הקריאה Read Out Noise של ארבעה דגמי מצלמות שונים

חשוב להדגיש כי בעוד שרעש החשיפה Photon Shot Noise אינו תלוי באיכות המצלמה וחיישן התמונה הרי שרעש הזרם השחור Dark Current וגם רעש הקריאה Read Out Noise תלויים מאד באיכות החיישן בפרט והמערכת האלקטרונית של המצלמה בכלל.

רעש תבנית קבועה Fixed Pattern Noise נובע בד״כ מן ההבדלים בין המגברים הנמצאים בכל פיקסל בחיישני תמונה מסוג CMOS. מאחר והבדלים אלו קבועים יכול יצרן החיישן למפות אותם ולהסיר אותם בהתאם למיפוי זה מיד לאחר החשיפה.

picture1
הסרת רעש תבנית קבועה מיד לאחר החשיפה. מקור: SMHJ

מקובל למיין את הרעש גם בהתאם למידת השפעתו על ערוצי הצבע אדום, כחול וירוק בדימוי ועל ערוץ הבהירות:

כל סוגי הרעשים מופיעים בשני מופעים:

  1. רעש הבהירות (Luminance Noise)
  2. רעש הצבעוניות (Chrominance Noise)

את רעש הצבעוניות קל יותר להסיר בלי פגיעה משמעותית בחדות. לעומת זאת כל טיפול ברעש הבהירות יגרום לפגיעה בחדות עקב העובדה שהעין רגישה יותר לבהירות מאשר לצבע.

picture1

התפלגות הרעש לרעש בהירות ורעש צבעוניות. מקור: Cambridgeincolour.com

שימו לב לדוגמא הבאה: מקור צבעוני הופרד לשני ערוצי צבע וערוץ בהירות, כמו במודל הצבע LAB. כל ערוץ טושטש מעט על מנת להבין את השפעת הטשטוש על תפישת החדות של הדימוי:  מסתבר שטשטוש ערוצי הצבע איננו פוגע כמעט בחדות הנתפשת של הדימוי ואילו טשטוש ערוץ הבהירות כן פוגע בה.

picture1
השפעת טשטוש ערוצי הצבע וערוץ הבהירות על החדות הנתפשת:    מקור: Wandeli 1995, Eastman Kodak Company

לכן, בד״כ עדיף להימנע או לצמצם את הטיפול ברעש הבהירות ולהתמקד ברעש הצבעוניות שהטיפול בו יפגע פחות בחדות הנתפשת של הדימוי. הכלים המקובלים להסרת רעשים מאפשרים טיפול נפרד ברעש הבהירות וברעש הצבעוניות.

רעש ו-ISO: כל סוגי הרעשים מוחמרים ככל שערך ה- ISO בו נשתמש בעת החשיפה עולה. משמעות הדבר היא שיחס האות לרעש יורד ומידת ההשפעה השלילית של הרעש על איכות הדימוי עולה. הסיבה לכך היא העובדה שלמעשה מה שמתבצע בעת העלאת ערך ה-ISO היא הגברה אלקטרונית של האות החלש שנקלט בעת החשיפה מיד לאחר קליטתו ע״י החיישן ועוד בטרם הומר לקובץ RAW. המידע מוגבר יחד עם הרעש לסוגיו השונים ולכן לא רק האות מוגבר אלא גם הרעש. (כיום נפוצה גם הגברה דיגיטלית המתרחשת לאחר המרת המידע האנאלוגי לדיגיטלי: ISO-Invariance). עוד בנושא זה בפוסט מס׳ 100.

picture1
ככל שמעלים את ערך ה-ISO כמות הפוטונים הנקלטת בכל פיקסל קטנה ויחס האות לרעש יורד. משמעות העלאת ה-ISO היא הגברה של כמות האור הקטנה שנקלטה בפיקסל אולם במקביל מוגבר גם הרעש ויחס האות לרעש יורד

 

 

lightroomscreensnapz004
שתי חשיפות בערכי ISO שונים במצלמה Sony A7: מימין חשיפה בערך ISO 25600. משמאל חשיפה     בערך ISO 125. קבצי RAW, קטע בהגדלה 100%, הסרת רעש במצב ברירת המחדל ב- LR

 

רעש וגודל החיישן: מה שקובע את יחס האות לרעש היא כמות האור הכללית שקיבל החיישן במשך החשיפה. מאחר וככל ששטח החיישן גדול יותר כמות האור הכללית שיקבל במשך החשיפה גדולה יותר יחס האות לרעש בחיישן גדול יהיה גבוה יותר מאשר בחיישן קטן. לכן, בהינתן שההשוואה היא בין חיישנים מאותו דור טכנולוגי רמת הרעש שתיווצר בחיישן גדול תהיה תמיד נמוכה יותר מרמת הרעש בחיישן קטן. לדוגמא, רמת הרעש שתיווצר בחשיפה בערך ISO 2000 בחיישן Full Frame 24X36 תתקבל כבר בחשיפה בערך ISO 800  בחיישן בגודל APS C: יש להכפיל את גורם החיתוך (Crop Factor) בריבוע, (במקרה זה 2.56) בערך ה-ISO של החיישן הקטן כדי לדעת באיזה ערך ISO נקבל את אותה רמת רעש בחיישן הגדול.

 

picture1
ככל שגודל הפיקסל עולה כך הוא קולט כמות אור גדולה יותר במהלך החשיפה. כמות האור הנקלטת תקבע את יחס האות לרעש שתמיד יהיה גבוה יותר בחיישן גדול לעומת חיישן קטן

 

lightroomscreensnapz003
מימין: קטע בהגדלה 100% מקובץ RAW שצולם ב- ISO 3200 במצלמה Olympus TG-4 בעלת חיישן עם 16MP בגודל 6.17X4.55. משמאל קטע בהגדלה 100% מקובץ RAW שצולם ב-ISO 4000 במצלמה Sony A7 בעלת חיישן עם 24MP בגודל FF. הצילומים צולמו באותו הזמן באותו המקום,  הסרת רעש במצב ברירת המחדל ב- LR, כל מילה מיותרת!

מה ניתן לעשות כדי לצמצם את הרעש?

1. להשתמש במצלמה בעלות חיישן תמונה גדול מן הדור האחרון עם עצמית איכותית
2. להשתמש ברגישות ISO נמוכה ככל שניתן
3. להשתמש בזמני חשיפה קצרים ככל שניתן
4. להמנע מהתחממות המצלמה
5. לבצע חשיפה ETTR (ראו פוסט מס׳ 92)
6. לצלם קובץ RAW
7. לא להגזים בעיבוד

מאמר מפורט (באנגלית, לגיקים בלבד) בנושא מקורות הרעש ניתן לקרוא כאן.

בפוסט הבא אדון בשיטות העיקריות להסרת רעשים.