89. מספר תובנות (ראשוניות) על Fujifilm GFX 50S

89. מספר תובנות (ראשוניות) על Fujifilm GFX 50S

תערוכת פוטוקינה 2016 בקלן שבגרמניה טרם הסתיימה וכבר מסתמן, לטעמי לפחות, המוצר המנצח מבין ההכרזות על מוצרים חדשים. אם לא תהיינה הפתעות בהמשך (ובד״כ רוב ההכרזות המשמעותיות נעשות בסמוך לפתיחת התערוכה) מצלמת הפורמט הבינוני עליה הכריזה פוג׳י לאחר שמועות והדלפות מכוונות כמקובל בימינו משכה את השטיח מתחת לכל ההכרזות האחרות. קבלו את Fujifilm GFX 50S, מצלמה חסרת מראה בעלת חיישן בגודל 44X33 מ״מ (עיגלתי מעט כלפי מעלה) הגדול פי 1.7 מחיישן Full Frame  24X36 וכולל 51.4MP. נתוני הגודל של גוף המצלמה טרם נמסרו רשמית אולם כתבים שהישוו את גודלה לזה של ספינת הדגל  XT-2 של פוג׳י בפורמט APS-C ציינו בהתפעלות שהגוף איננו גדול בהרבה מה- XT-2 וקטן יותר מן הרוב המכריע של מצלמות  DSLR.
בהשוואה לניקון D810, ה-GFX הינה באותו עומק ורוחב אבל קצרה יותר, וזאת עם חיישן גדול ב- 70% מזה שב- D810 ועם הרבה יותר פיקסלים.

fomat

השוואה בין גודל החיישן בפורמט APS-C ובפורמט Full Frame 24X36
לבין החיישן ב- GFX 50S. (מקור: Fujifilm)

בפוסט הקודם סקרתי את ה- X1D של האסלבלד, גם היא פלא לא קטן שכבר נמסר ללקוחות הראשונים, כך שפוג׳י היא היצרן השני המציג מצלמה בפורמט בינוני בגוף קטן ללא מראה ובמחיר נמוך. כמה נמוך? עדיין לא ברור מאחר והמחיר הרשמי טרם פורסם אולם נציגי פוג׳י ציינו כי הגוף יחד עם עדשה יעודית 63 מ״מ ימכר במחיר שהוא משמעותית נמוך מ- $10,000. ה- X1D נמכרת במחיר של כ- $9000 לגוף בלבד, ועדשות האסלבלד הינן מצויינות ויקרות מאד בד״כ. פוג׳י מייצרת עדשות מצויינות במחירים שפויים כך שיש בהחלט למה לצפות בענין המחיר.

מעבר לגודל ולמחיר, יש למצלמה זו מספר תכונות יחודיות שאין באף מצלמה אחרת: המחפש האלקטרוני ניתן לסיבוב, הטייה וכן להסרה. יש לכך שתי משמעויות חשובות: ניתן יהיה להתאים את המחפש  לעבודה הדורשת זווית צפייה של 90 מעלות או להסירו כליל וכן קיימת אפשרות שבעתיד ניתן יהיה להרכיב על המצלמה מחפש איכותי יותר מן הנוכחי, שגם הוא איננו קוטל קנים אם כי הוא בעל  2.36 מליון פיקסלים, הסטנדרט המקובל כיום. לייקה כבר היציגה מחפש אלקטרוני בעל 4.4MP מתוצרת אפסון במצלמה שלה מדגם (SL (Type 601.

כמו כן, בהחלט נראה אפשרי שעל ה-Fuji GFX ניתן יהיה להרכיב, בעזרת מתאמים מתאימים, עדשות של יצרנים אחרים: יתרון מובהק של מצלמות חסרות מראה לעומת DSLR.

הצג האחורי מתכוונן, תכונה מוכרת ממצלמות בפורמטים קטנים יותר, פעם ראשונה במצלמה בפורמט בינוני.

לגבי החיישן, עדיין לא לגמרי ברור מה מקורו. מצד אחד, פוג׳י טוענת שהחיישן הוא פיתוח עצמי שלה. מצד שני, יש יותר מדי דמיון לחיישן מתוצרת סוני הנמצא במצלמות של האסלבלד, PhaseOne ופנטקס. אותו גודל בדיוק, אותו מספר פיקסלים. במצלמות האחרות של פוג׳י מסדרה X החיישנים הם מסוג X Trans היחודי של פוג׳י. ואילו חיישן התמונה ב- GFX 50S הוא בעל מערך Bayer סטנדרטי, עובדה שגם היא מרמזת על כך שהמדובר בעצם בחיישן המוכר מתוצרת סוני. אני מניח שעובדה זו תתברר לאשורה בהמשך ומקווה רק שפוג׳י לא יצרו מצג שווא שיחבל בדימוי החיובי שלהם.

לדברי הכתבים שבדקו את אב הטיפוס שהיציגה פוג׳י בתערוכת הפוטוקינה המצלמה בנויה באותה רמת איכות גבוהה של המצלמות הידועות מסדרה  X  כולל החוגות האנאלוגיות בסגנון רטרו ואטימות מלאה לרטיבות ואבק. עם זאת, בניגוד למצלמות האחרות מסדרה X ל- GFX יש צג דיגיטלי קטן בחלק העליון של המצלמה.

קיים גם Grip אופציונלי להקלת הצילום במצב מאונך הכולל סוללות נוספות. אביזר זה מוסיף לא מעט משקל למצלמה אבל עדיין משקלה נמוך בהרבה מזה של מצלמות אחרות בפורמט בינוני למעט ה- X1D.

שלוש עדשות יוצעו למכירה יחד עם המצלמה בתחילת 2017: 63/2.8, 32-64/4 ו- 120/4 מאקרו. שלוש עדשות נוספות יוכרזו במהלך השנה הקרובה, קצב לא רע למצלמה חדשה.

בשלב זה לא נותר אלא להמתין לפרטים נוספים וכן לצילומים שצולמו במצלמה החדשה. אם להסתמך על כל מה שאנחנו יודעים כבר על המצלמות של פוג׳י יש בהחלט למה לצפות ואני מהמר שהמדובר בהחלט בפריצת דרך מבחינת השילוב של איכות הדימוי, ביצועי המצלמה ומחירה. יהיה מענין לראות כיצד תגיב האסלבלד למתחרה החדשה וכן מה יעלה בגורלן של המצלמות ה״מסורתיות״ בפורמט הבינוני הנראות בשלב זה כפילים ענקיים, כבדים ויקרים להחריד לעומת שני הדגמים החדשים של האסלבלד ופוג׳י. וכן, בהחלט צפוי גם דגם שסביר להניח שיקרא GFX 100, עם, ניחשתם נכון, 100MP, שיהיה גם הוא, סביר להניח, מבוסס על החיישן הקיים של סוני שנמצא כבר במצלמות של PhaseOne והאסלבלד.

מה שבטוח הוא ששוק המצלמות בפורמט הבינוני קיבל זריקת עידוד משמעותית ובניגוד לציפיות קודמות לא נראה שיעלם בעתיד הנראה לעין.

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר של פוג׳י.

עדכון 22.9.16: סקירה ממצה למדי של ה- GFX באתר Imaging-Resource.com

עדכון 22.9.16: ראיון מענין לגבי ה-GFX עם מנהל השיווק של פוג׳י

עדכון 22.9.16: סקירה של חלק מן ההכרזות בפוטוקינה כולל ה-GFX

עדכון 22.9.16: סרטון קצר הסוקר את ה-GFX

עדכון 23.9.16: עוד סרטון קצר הסוקר את ה- GFX

עדכון 6.9.16: זהו, הפוטוקינה הסתיימה: DPreview.com ערך משאל בו השתתפו 5000 גולשים: המוצר המרגש ביותר בתערוכה היה, איך לא, ה-Fujifilm GFX 50S.

88. מספר תובנות על Hasselblad X1D

88. מספר תובנות על Hasselblad X1D

זאת היתה רק שאלה של זמן עד שאכתוב פוסט על ה- Hasselblad X1D, מצלמת Mirrorless הראשונה בפורמט הבינוני. לקחתי לי מספר שבועות כדי לנסות להבין את המשמעות של ההכרזה על המצלמה הזאת ולמקם אותה נכון (לפחות מבחינתי) בשדה הצילום. נשאלת השאלה האם למצלמה זו יש חשיבות מעשית בהתפתחות הטכנולוגית והקונספטואלית של הצילום או אולי זהו עוד גימיק טכנולוגי, מוצר נישה שלאחר  ההכרזה המתוקשרת ישכח ויזנח לאנחות?

לפני שאסקור ואדון במאפייניה של מצלמה זו ברצוני לציין שזאת המצלמה הראשונה מתוצרת האסלבלד שמופיעה במאגר המידע המכובד של DPreview.com. נתון זה כשלעצמו אומר שהאתר הנחשב מזהה בדגם זה חשיבות מסויימת היות ועד היום לא טרח לכלול במאגר המידע שלו מצלמות בפורמט בינוני למעט דגמים המיוצרים ע״י יצרנים המייצרים גם מצלמות בפורמטים אחרים כגון Leica ו-Pentax.

SafariScreenSnapz001

למעשה זו המצלמה החדשה באמת הראשונה שהאסלבלד מציגה מזה זמן רב, כל הדגמים עליהם הכריזה בשנים האחרונות היו אבולוציוניים ולא הביאו בשורה אמיתית. הגורם המענין הנוסף הוא המחיר: כ- $9000, וכל מי שמתמצא קצת בתחום הפורמט הבינוני יודע שזה מחיר נמוך מאד למצלמה בעלת חיישן בגודל 43.8X32.9 ס״מ עם 50MP. נכון, Pentax היציגה את ה-645Z כבר באפריל 2014, היא מבוססת על אותו החיישן מתוצרת Sony כמו ה- X1D, מחירה כמעט זהה אולם היא מצלמה בעלת מראה השוקלת כפול מה- X1D וגדולה ממנה בהרבה.

בסרטון קצר הסוקר את מאפייניה העיקריים של ה-X1D ניתן לצפות כאן.

האסלבלד הצליחו להכניס בגוף מצלמה חסרת מראה קלה וקומפקטית חיישן גדול ב-70% מחיישן Full Frame 24X36. החיישן הזה נמצא גם במצלמות בפורמט בינוני רגילות מתוצרת האסלבלד ו-Phase One כך שקל יותר לבצע את ההשוואה בינהן.

hassabladts

האסלבלאד X1D ללא עדשה, חיישן בגודל 44X33 מ״מ
מקור: BHphotovideo

גודל הפיקסל בחיישן זה הוא 5.3 מיקרון (בדיוק אותו גודל פיקסל כמו ב-Canon 5D Mark IV החדשה) הוא מכסה טווח דינמי של 14 סטופים, מבצע כימות ב- 16 ביט לפיקסל, טווח המהירות הצילומית ISO 100-25,600. קצב הצילום 1.7-2.3 מסגרות לשנייה. כל הנתונים מאפיינים גם מצלמות אחרות בפורמט בינוני (קיימות גם מצלמות בפורמט בינוני בעלות 100MP, סביר להניח כי בעתיד הלא רחוק נראה גם דגם דומה ל-X1D עם חיישן זה או דומה לו). כלומר, מבחינת איכות הדימוי ה- X1D מספקת דימויים זהים לאלו המתקבלים ממצלמות רגילות בפורמט הבינוני בעלות חיישן זהה. אז היכן ההבדל? בגודל, במשקל, בממשק המשתמש ובעיצוב.

משקלה של מצלמה מדגם H6D 50C הוא 1.640 ק״ג כולל סוללה. משקלה של X1D הוא 0.725 ק״ג, פחות מחצי! למעשה, מימדיה אינם גדולים בהרבה מגבים דיגיטליים בפורמט בינוני המתחברים לגוף מצלמה.
מענין להשוות את משקלה של  X1D לזה של מצלמות בעלות חיישן 24X36 עם מספר פיקסלים דומה:
Sony A7RII, 42 MP: משקל: 0.625 ק״ג, מחיר: $3200.

Nikon D810, 36MP: משקל: 0.980 ק״ג, $2800

Canon 5DS/DSR, 51MP: משקל: 0.930 ק״ג, $3500

כלומר, ה- X1D  שוקלת רק 100 גרם  יותר מאשר מצלמה חסרת מראה בעלת חיישן קטן יותר וכ- 200 גרם פחות מאשר מצלמות DSLR בעלות חיישן קטן יותר ומספר פיקסלים דומה.

כמובן,  יתרון המשקל יתקזז בחלקו כאשר נביא בחשבון את משקל העדשות. עדשות לפורמט בינוני תמיד תהינה גדולות וכבדות יותר מאשר עדשות לפורמטים קטנים יותר. ובכל זאת, יש כאן התפתחות מענינת עבור צלמים המחפשים את איכות הצילום הגבוהה ביותר, גוף מצלמה קומפקטי ומחיר סביר, יחסית למחירי מצלמות בפורמט בינוני. את כל אלו מספקת ה- X1D החדשה. למי היא מתאימה? בעיקר לצלמי נוף ולצלמי סטודיו המעונינים לעבור לפורמט בינוני על מנת להנות מיתרונות האיכות המובהקים של פורמט זה.

ממשק המשתמש של X1D מענין וחדשני, ניכר כי האסלבלאד השקיעו מחשבה רבה בעיצובו ובתכנונו. גם עיצוב ומבנה גוף המצלמה ראוי לציון. צלמים שהתנסו כבר בשימוש ב- X1D מדווחים על חווית משתמש טובה מאד.

איכות המחפש (Viewfinder) האלקטרוני מאכזבת, רק 2.36 מליון פיקסלים, כמו בכל המצלמות חסרות המראה מן הדור האחרון למעט ה- Leica SL המצוידת במחפש האלקטרוני  המתקדם ביותר כיום, בעל 4 מליון פיקסלים.

עדשות: עדשות חדשות מסוג XCD. מטבע הדברים מגוון העדשות בשלב הראשון מצומצם מאד, למעשה קיימות בשלב זה 2 עדשות יעודיות מסדרה X בלבד: 45 מ״מ ו-90 מ״מ. ניתן להשתמש גם בעדשות מסדרה H באמצעות מתאם מיוחד. כאן אנו נתקלים שוב בבעיה החוזרת על עצמה בכל פעם שיצרן מביא לשוק דגם חדש בעל חיבור עדשות יעודי חדש: קצב ההכרזה על עדשות הינו איטי להחריד: ראו מקרה המצלמות חסרות המראה של סוני, מסדרה A, רק לאחרונה מבחר העדשות מתחיל להיות מרשים לאחר הגעתן לשוק של עדשות מתוצרת סוני כמו גם של יצרנים אחרים. לגבי ההאסלבלד X1D די ברור שלא תהינה עדשות מתוצרת יצרנים אחרים ולכן המבחר צפוי להיות מצומצם למדי בשנים הקרובות. צלם שאין ברשותו עדשות מסדרה H יתקשה מאד להשתמש ב- X1D לצרכים מקצועיים. ניתן לשכור עדשות מסדרה H, פתרון זה איננו מתאים לכל אחד וגם איננו זמין בכל מקום, בוודאי לא בארץ הקודש. לכן לדעתי החוסר בעדשות יפגע קשות בסיכויי ההצלחה של X1D.
גם מחירי העדשות גבוהים לעומת עדשות מקבילות לפורמט 24X36 ולכן המחיר הכולל של בעלות על מערכת X1D יהיה גבוה בהרבה (להערכתי הזהירה בפקטור של X3) ממחיר הבעלות על גוף FF ועדשות ברמה הגבוהה ביותר.

ועדיין, יש כאן הישג טכנולוגי לא מבוטל שיזלוג, סביר להניח, גם לכיוונם של יצרנים אחרים. השמועות על הצגת מצלמה חדשה בפורמט בינוני של Fuji ושל Sony מלוות אותנו כבר זמן רב ואולי יתממשו בהכרזות על מוצרים אמיתיים כבר בתערוכת הפוטוקינה הקרובה בחודש הבא.
גם יצרני המצלמות בפורמט 24X36 בוודאי שמו לב לחיה החדשה שהיגיעה לגן החיות הצילומי ויעשו כל שביכולתם הטכנולוגית והשיווקית על מנת שמוצריהם ישארו רלבנטיים מתמיד. מי יצא נשכר מכך? אנחנו הצרכנים.

סקירה ראשונית מענינת על ה- X1D ניתן למצוא כאן

 

 

 

מקור תמונה ראשית: hasselblad.com

87. שובו של הצילום המידי (Instant Photography)

87. שובו של הצילום המידי (Instant Photography)

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, מעבדות צילום היו ענין נדיר למדי. ומה לעשות שגם נפשם של תושבי אותה ארץ חשקה בצילומים צבעוניים? השתמשו בחומרי צילום Instant של פולארויד ובא לציון גואל. המשפט המליצי הזה מתאר את המצב שהיה קיים בשנות ה- 60 וה-70 באסיה וברוסיה, כאשר הצילום החובבני (Consumer Photography) החל להתפשט שם אולם מעט מאד מעבדות צילום היו קיימות אז. כתוצאה מכך, Polaroid עם הצילומים המתפתחים מאליהם שלה הפכה למותג מרכזי במדינות כמו רוסיה והודו.

בשנות ה-80, מעבדות הצילום הזעירות Mini Labs עם השרות המהיר שהציעו, שינו את שוק ה-Photofinishing מן הקצה אל הקצה. כעת היה ניתן להדפיס מספר הדפסות מכל צילום, במספר גדלים, במחירים שווים לכל נפש ותוך זמן קצר. מעבדות הצילום המרכזיות הגדולות נפגעו קשה כאשר כל בית מרקחת פתח מעבדת תוך שעה. גם פולארויד ופוג׳י, שהיו שתי השחקניות הגדולות בשוק הצילום המידי נפגעו קשה. עבור פולארויד מעבדות ״תוך שעה״ היו תחילת הסוף. הצילום הדיגיטלי היה כבר הקש ששבר את גב הגמל, חיסל את החברה לחלוטין בשוק החובבני ובשוק המקצועי כאחד והביא אותה לפשיטת רגל.

על ההיסטוריה המרתקת של פולארויד, על חלקה החשוב בהתפתחות הטכנולוגית של הצילום ועל מייסדה יוצא הדופן אדווין לנד כתבתי כבר פוסט מפורט, מספר 5. גם את חלקה המרכזי של פוג׳י בפופולריות הנוסקת של הצילום המידי סקרתי כבר בפוסט מס׳ 55.

והנה, למרבה הפלא ובניגוד לתחזיות של מומחים רבים הצילום המידי נמצא מזה מספר שנים בנסיקה שאינה אפיינית לטכנולוגיות שכבר כמעט הפסיקו להתקיים. המתעניינים במחזור החיים של טכנולוגיה ימצאו בוודאי ענין בפוסט מס׳ 22 ובפוסט מס׳ 23.

לכן, מענין מאד לנסות ולהבין מה גרם לטכנולוגיה שכבר היתה בשלב העתיקות שלה לחזור לאחור בזמן ולהתחרות, במידה זו או אחרת עם טכנולוגיית הצילום הרווחת ביותר כיום, הצילום הדיגיטלי. שני גורמים עיקריים פועלים כיום בתחום האינסטנט: Fujifilm ו-Impossible, שרכשה בזמנו מלאים גדולים של סרטי פולארויד שנשארו לאחר פשיטת הרגל וסגירת מפעלי הייצור של פולארויד ואף רכשה את מפעל החברה בהולנד והפעילה אותו מחדש. לאחרונה היציגה Impossible מצלמת אינסטנט חדשה המיוצרת עבורה לאחר שעד כה הסתפקה במכירת מצלמות משומשות-משופצות.

33456642114e40bbafa6502850170ea4_grande

המצלמה החדשה של Impossible מדגם I-1 שמחירה
יחד עם 3 חבילות סרט צילום הוא 350 אירו.
מקור: אתר Impossible

פוגי׳פילם מצידה חשה נכון את צורכי השוק היפני ופיתחה קו מוצרי אינסטנט תחת השם Instax  שזכה להצלחה מרובה ולא רק ביפן. עד סוף שנת 2016 צפויה פוג׳י למכור 5 מליון מצלמות Instax, יותר מפי שלושה ממספר המצלמות הדיגיטליות שימכרו על ידה באותה שנה! וכאן חשוב לזכור את אחד המאפיינים המרכזיים של הצילום האנאלוגי: כל מצלמה שנמכרת גוררת אחריה מכירה מתמשכת של סרטי הצילום המתכלים לאורך שנים. בתקופת המכירות שלקראת חג המולד בסוף שנת 2015 היו מצלמות ה-Instax הפריט הצילומי הנמכר ביותר ב-Amazon.com. המראה היחודי של צילומי האינסטנט, כולל השוליים הלבנים האפייניים מושך רבים עד כדי כך שהדפסות דיגיטליות רגילות הכוללות שוליים לבנים נקראות ״הדפסות פולרויד״.

instant1

עקומת המכירות של מצלמות Instax בשנים 2010-2016: התחלה צנועה בסין ובמזרח אסיה הפכה להצלחה גדולה עם המשך המכירות ביפן, בדרום מזרח אסיה, באוסטרליה וניו זילנד ובהמשך באירופה ובארה״ב.
מהו הגורם להצלחה הלא לגמרי מובנת של הצילום המיידי בשנים האחרונות? שימו לב לאיור הבא:
instant2
 לאחר הצגת קו מצלמות ה- Instax המקורי בשנת 1998 המכירות עלו בהדרגה עד שנת 2002. עיקר הביקוש למצלמות אלו היה בקרב נערות בגיל ביה״ס התיכון ביפן, שאהבו את פשטות השימוש במצלמה והאיכות הגבוהה של הצילומים. אולם החל משנת 2003, בה מכירות המצלמות הדיגיטליות עלו לראשונה על מכירות המצלמות האנאלוגיות ומכשירי הטלפון הסלולריים משולבי מצלמה נעשו פופולריים חלה ירידה חדה במכירות מצלמות Instax שנמשכה עד שנת 2007. בשנת 2007 זכו מצלמות Instax בפופולריות רבה עת הוצגו במזרח אסיה, בסין ובדרום קוריאה. גם במדינות אלו עיקר המכירות התבסס על נערות בגיל ביה״ס התיכון. המכירות המשיכו לטפס גם בזכות תוספות כגון תכשיטים וקישוטים שונים שהוצמדו למצלמות שנחשבו ל-Kawaii, התכונה המקבילה ל״חמוד״ בתרבות היפנית.
עם ההצגה של דגמים חדשים, חלקם מיועדים למבוגרים, המכירות המשיכו לעלות. קו מוצרי Instax כולל כעת מוצרים המיועדים לקבוצות דמוגרפיות שונות כפי שניתן לראות באיור הבא:
instant3

הצלחתה של מדפסת הסמארטפון, המדפיסה צילומים ישירות מטלפונים ניידים חכמים תרמה גם היא לפופולריות של הצילום המיידי. לאחרונה היציגה פוג׳י לשוק את ה-Instax Mini 70: מצלמת אינסטנט בעלת עיצוב מודרני אך פשוט, עם איכות דימוי משופרת ומצב סלפי, וגם מדפסת סמאטרפון חדשה Instax Share SP-2 המדפיסה צילומים איכותיים בגודל כרטיס אשראי תוך 10 שניות בלבד. עד סוף שנת 2014 מכרה פוג׳י 387 מליון מצלמות Instax, מספר מדהים לכל הדעות.

הפופולריות של מוצרי Instax לא נעלמה מעינהם של יצרנים אחרים ובראשם Imposible Project שהוזכר לעיל. בשנת 2010 החלה החברה לייצר מוצרים תואמי פולארויד. בשנת 2015 הודיעה Impossible כי במהלך השנה ייצרה מליון מארזים של סרטים תואמי פולארויד לעומת 650,000 בשנת 2014. הצפי הוא לעלייה דומה במכירות הסרטים גם בשנת 2016. החברה מייצרת כיום במפעלה שבהולנד יותר מ-35 גרסאות שונות של סרטים תואמי פולארויד המתאימים לשלושה דגמי מצלמות עיקריים של פולארויד: SX-70 הקלאסית, 600 ו-Image/Spectra. כמו כן מייצרת החברה סרטים תואמי פולארויד בגודל 8X10 אינצ׳ למצלמות טכניות וכן סרטים ל-Instant Lab, מכשיר המאפשר ביצוע רפרודוקציות על חומר צילומי תואם פולארויד.
Impossible דיווחה על השקעות ניכרות במחקר ופיתוח במטרה לשפר את איכות מוצריה, לקצר את זמן הפיתוח ולמנוע את הצורך להגן על הסרט מאור בזמן הפיתוח. כמו כן הודיעה החברה על פיתוח סרט חדש בגרסה דו צבעית, שחור וירוק. כמו כן נמצאת בתכנון גרסת אינפרא אדום.

עפ״י Impossible, עיקר המשתמשים (60%) בחומרי הצילום המיידי הם צעירים בגילאי 17-24. עם זאת ניכרת עליה בשימוש בצילום המיידי גם בקרב גילאי 25-34 (40%). מכאן נובע כי מרבית המשתמשים בצילום המיידי הם אותם צעירים שנולדו וגדלו לתוך מהפכת הצילום הדיגיטלי והסמארטפונים, ודווקא הם מאמצים בחום טכנולוגית צילום אנאלוגית-כימית שנראה היה לרגע כי כבר אבד עליה הכלח.

Trailer לסרט תעודי  על Impossible Project  הנמצא בשלבי הפקה מתקדמים ניתן למצוא כאן.

גם Lomogrpahy  מציעה כיום מגוון רחב למדי ואפילו מפתיע של מצלמות אינסטנט אם כי, עפ״י מקורות שונים, בכמויות קטנות בלבד בשלב זה. מצלמות האינסטנט של Lomogrpahy מבוססות על סרטי הצילום המיידי Instax מתוצרת פוג׳יפילם.SafariScreenSnapz003

מצלמת איסנטנט של Lomography מדגם Instant Wide

החברה שבבעלותה המותג Polaroid מנצלת גם היא את הפופולריות החוזרת של המותג והציגה מצלמה דיגיטלית הנקראת Snap המשולבת במדפסת המבוססת על טכנולוגיית Zero Ink ולא על חומרי הצילום המיידים הקלאסיים. מצלמה זו מסוגלת לצלם ולהדפיס שישה דימויים בעשר שניות בלבד.

SafariScreenSnapz004.jpg

בתחום המקצועי המשיכו לפעול Studio 20X24 שהציעו צילום פולארויד במצלמה הענקית בגודל 20X24 אינצ׳: השרות ניתן בניו יורק, מיאמי, סן פרנסיסקו ובדיסלדורף בגרמניה. עם זאת פורסמה הודעה כי חומרי הצילום בגודל זה, שאינם מיוצרים מאז שנת 2009 יספיקו לכל היותר עד סוף 2017. מי יודע, אולי Impossible תחליט לייצר גם חומרים אלו בהמשך על מנת להוסיף ולקיים את השרות המיוחד הזה.

Chuck-Close-Vanity-Fair-Polaroid-20x24

מצלמת פולארויד 20X24 אינצ׳. מקור: Digital Trends

עוד חומר אינסטנט מקצועי שיעלם בעתיד הקרוב מן השוק הוא  FP-100C של פוג׳י. זהו חומר אינסטנט מסוג Peel Apart (דורש קילוף) שבו, בניגוד לחומרים המודרניים יותר יש צורך לקלף שכבת נייר מעל פני הצילום לאחר תום זמן הפיתוח. חומר זה היה פופולרי ביותר בקרב צלמים מקצועיים בתקופה שלפני העידן הדיגיטלי ושימש לצורך בקרת חשיפה, קומפוזיציה ותאורה לפני חשיפת שקופיות בפורמט 4X5. לאחר פשיטת הרגל של פולארויד נותר בשוק החומר המקביל של פוג׳י שנקרא  FP-100C. בתחילת השנה הודיעה פוג׳י כי המשלוחים האחרונים של חומר זה יצאו בסביבות אמצע 2016 לאחר שהתקבלה החלטה להפסיק את ייצור החומר כתוצאה מירידה דרסטית בביקושים שאינם מצדיקים את המשך הפעלת קו הייצור. מייסד חב׳ Impossible  נפגש עם הנהלת פוג׳י בניסיון להגיע להסדר כלשהוא לגבי המשך יצור החומר אולם נתקל בסרוב מוחלט.

SafariScreenSnapz005

חומר אינסטנט מקצועי מסוג Peel Apart, FP-100C. מקור: Petapixel.com

יחד עם העלמם של חומרי אינסטנט המקצועיים נעשים נסיונות לחדש את ייצורם של סרטי אינסטנט שיצורם הופסק מזמן כמו לדוגמא 55PN שהיה סרט אינסטנט שחור לבן בגודל  4X5 אינצ׳ שאיפשר קבלת הדפס פוזיטיבי יחד עם נגטיב ממנו ניתן היה להדפיס הדפסים נוספים באמצעות מכשיר הגדלה אופטי. חברת הזנק בשם New 55 Film מפתחת מספר חומרי אינסטנט וגם חומרי צילום רגילים. אחד המוצרים הוא סרט ה- 55PN הקלאסי בשחור לבן וגם גרסה צבעונית שלו. החברה ביצעה גיוס המונים באמצעות Kickstarter.

נראה אם כך כי ד״ר אדווין לנד, ממציא הצילום המיידי ומייסדה של חב׳ Polaroid היה שמח לצפות כיום בתהליך ״החזרה בתשובה״ בו צלמים צעירים רבים מעדיפים את הצילום המידי האנאלוגי על פני הצילום הדיגיטלי הנתפש כקר ומרוחק. צילום אינסטנט הוא Cool  ולכן כנראה נמצא כיום בנסיקה. לכמה זמן? ימים יגידו.

 

מקור תמונה ראשית: wikipedia

עדכון 16.9.16: מסתבר שגם Leica קופצת לבריכת הצילום המידי עם מצלמה חדשה בשם Sofort.
המצלמה, המיוצרת כנראה ע״י Fuji תואמת לסרטי MiniInstax שלה.

86. מספר תובנות על Fuji X-Pro 2

86. מספר תובנות על  Fuji X-Pro 2

קו המצלמות הנוכחי של Fuji Film (האם לא היגיע הזמן להחליף כבר את השם הארכאי הזה?) מסקרן אותי מזה זמן אולם עד היום לא הזדמן לי לצלם במצלמות אלו. הודות לידידי ליאון בוטנר וחיים בן כוזרי מקב׳ חברות שמעוני, יבואני Fuji בישראל קיבלתי לצורך התנסות מצלמה מדגם  X-Pro 2 שיצאה לשוק לפני כ-5 חדשים.

דגם זה הינו הדור השני בסדרת ה- X-Pro, לאחר ה-X-Pro 1 שיצאה לשוק בשנת 2012. בניגוד ליצרניות אחרות, אצל פוג׳י השידרוגים אינם תכופים ולעיתים, כמו במקרה זה עוברות מספר שנים עד להכרזה על דגם חדש. מספר מאפיינים מייחדים את דגמי המצלמות של פוג׳י לעומת יצרנים אחרים: כל המצלמות הן Mirrorless, כלומר פוג׳י זנחה את דגמי ה-DSLR שלה כבר לפני שנים. כולם מבוססים על חיישן יחודי בעל מערך מסננים צבעוניים הנקרא  X Trans, המונע היווצרות Moire ולכן אין צורך בשימוש במסנן AA. הסבר מפורט בענין זה תוכלו למצוא בפוסט מס׳ 52 בבלוג זה. כל הדגמים מעוצבים בסגנון רטרו ובנויים באופן מסיבי. דגמי ה- X מתאפיינים במחפש (View Finder) משולב, אופטי ואלקטרוני כאחד עליו ארחיב בהמשך. מחיר המצלמה בארה״ב (גוף בלבד) $1700. במחיר זהה, אגב,  ניתן לרכוש את ה-Sony A7II עם חיישן Full Frame.

את ביצועי חיישן התמונה מסוג  X Trans לא ניתן להשוות לחיישני תמונה אחרים במאגר המידע של DxO מאחר וחיישני Fuji אינם נכללים בו: המאפיינים היחודיים של תהליך ה-Demosacing במצלמות מבוססות X Trans מונעים אפשרות זו. בהתאם, גם עדשות Fuji אינן נכללות במאגר המידע מאחר ולא ניתן להרכיבן על מצלמות של יצרנים אחרים.

IMG_0650

Fuji X-Pro 2 (חיישן APS-C, 24MP) עם עדשה 18-135
ע״י Sony A7 (חיישן Full Frame 24MP) עם עדשה 28-70

מראה ותחושה: כאשר לוקחים את ה- X-Pro 2 ליד בהחלט מקבלים תחושה של פעם: המצלמה נראית כמו מצלמת Range Finder ישנה, עם חוגות וכפתורים מכניים המשולבים בכפתורים האפיניים למצלמות הדיגיטליות של היום. האם לסגנון הרטרו ולכפתורים המכניים יש יתרון? כן ולא, תלוי בהעדפות האישיות של כל אחד מאיתנו. לטעמי פוג׳י קצת הרחיקו לכת בענין והחוגה הגדולה בחלק הימני העליון, המשלבת את מהירויות הסגר עם המהירות הצילומית ISO אינה נוחה לשימוש. בדומה לדגמים אחרים, חוגת פיצוי החשיפה נמצאת אמנם במקום נוח לגישה, בפינה הימנית העליונה, אולם אין לה נעילה והיא נוטה לזוז כל הזמן ולשנות את החשיפה ללא שהמשתמש התכוון לכך. כפתורים אחרים מפוזרים באופן אקראי למדי על פני גוף המצלמה, ללא כיתוב המסביר את פעולתם. לחוגות (קדמית ואחורית) המשמשות לשינוי זמני החשיפה ולשליטה בצמצם תפקידים נוספים המתבצעים באמצעות לחיצה פנימה על החוגות, ענין מבלבל למדי שגם הוא גורם לטעויות בלתי רצוניות. משקל המצלמה כ- 500 גרם (עם סוללה). ב-X-Pro 2 חיישן בגודל APS-C בעל 24MP, והיא גדולה יותר מאשר ה- Sony A7  שלי (מודל 2013) שבה חיישן Full Frame 24X36 עם 24MP ושוקלת מעט יותר.

התפריטים המתגלים לאחר לחיצה על כפתור Menu ברורים והגיוניים ומי שכבר השתמש במצלמה דיגיטלית או שתיים יתמצא בהם בקלות וברוב המקרים ללא צורך בהצצה במדריך למשתמש.

במסגרת החזרה לעבר, המצלמה כוללת מחפש אופטי בדומה לזה הנמצא במצלמות Leica. מחפש זה משולב במחפש אלקטרוני איכותי בעל 2.36 מליון פיקסלים ויש כמובן צג אחורי גדול (שאינו מתכוונן) בגודל ״3.  המחפש האופטי שימושי רק עם עדשות רחבות, עד 50 מ״מ. מעבר לכך העדשה מסתירה חלק מן הנושא וכן יש בעיית Parallax מאחר והמחפש נמצא מעל העדשה, בצד שמאל של גוף המצלמה. ככל שאורך המוקד של העדשה עולה, גודל המסגרת המייצגת את זווית הראייה של העדשה קטן וקשה לצפות בנושא. עם זאת, יש מצב מענין המאפשר שימוש במחפש האופטי יחד עם הצגה אלקטרונית של קטע מוגדל של הנושא לצורך בדיקת המיקוד. המחפש האלקטרוני איכותי מאד וזהה באיכותו לזה הנמצא במצלמות חסרות מראה אחרות כדוגמת סדרת  A7  של סוני. המעבר מאופן תצוגה אחד לשני איננו חלק ומתבצע באמצעות שני כפתורים, אחד הנמצא ע״י העינית והשני הנמצא בחזית המצלמה מימין לעדשה.IMG_0649

Fuji X-Pro 2 ע״י Sony A7: שימו לב להבדלים במיקום המחפש ובגודל הגוף

IMG_0654
Fuji X-Pro 2 ע״י Sony A7: שימו לב להבדלים בגודל הגופים ובגודל חיישני התמונה

לפוג׳י מבחר עדשות מגוון, הכולל עדשות Prime ועדשות Zoom, החל ב- 14 מ״מ וכלה בזום 100-400 מ״מ (במצלמה הנסקרת כאן חיישן בגודל APS-C עם יחס חיתוך של 1.6). רוב העדשות נחשבות איכותיות וחלקן מתאפיין בצמצמים פתוחים מאד, כמו לדוגמא 56/1.2. מחירי העדשות, לטעמי לפחות, נראים סבירים בהחלט ביחס לנתונים הטכניים שלהן.
לצורך ההתנסות קיבלתי 3 עדשות: הראשונה 27mm/2.8 (עדשת Pancake, מחירה $300 בארה״ב), השנייה 56mm/1.2 (מחירה $800 בארה״ב) והשלישית עדשת זום 18-135mm/3.5-5.6 (שמחירה $700 בארה״ב). שימו לב להבדלים הניכרים בקוטר העדשות ובאורכן:

מימין, עדשת הזום 18-135 במצב 135 מ״מ. עדשת ה-Pancake קטנה וקלה ולעומתה עדשת 56/1.2 גדולה וכבדה ושוקלת כמעט כמו גוף המצלמה. כצפוי, עדשת ה- 56/1.2 היתה החדה ביותר מבין השלוש.

Fuji_lenses

אחסון ומהירות צילום: X-Pro 2  מקבלת 2 כרטיסי SD ומסוגלת לצלם 8 מסגרות בשנייה, מהירות יפה לכל הדעות (Sony A7 מאפשרת 5 מסגרות לשנייה בלבד) אולם ה-Buffer שלה מתמלא די מהר והמצלמה מפסיקה להגיב עד לסיום רישום המידע על כרטיסי הזיכרון.

המצלמה מצלמת וידאו ב-1080P, עד 60 מסגרות בשניה, וזאת כאשר רוב מתחרותיה היום מצלמות וידאו ב- 4K. כמו כן אין למצלמה שקע חיצוני לאזניות כך שהאטרקטיביות שלה למי שמתמקד בעיקר בוידאו נמוכה למדי. איכות הוידאו סבירה בהחלט ומתאימה לצלם שעיקר עיסוקו בצילום Stills המצלם וידאו  מידי פעם כאשר הוידאו מיועד בעיקר לאינטרנט.

מיקוד: למצלמה 2 אפשרויות בחירה במספר נקודות המיקוד: 273 או 77. לטעמי השליטה ב-273 נקודות קשה ולא הצלחתי לזהות הבדלים באיכות המיקוד בשימוש בשתי האפשרויות. מימין לצג האחורי נמצא  Joy Stick קטן המאפשר בחירה מהירה של נקודת המיקוד הרצויה בעת הצילום, בעיקר בעת השימוש ב- 77 נקודות מיקוד. תכונה זו היא אחת המוצלחות ביותר במצלמה זו לאור פשטות השימוש בה. עם זאת, מהירות המיקוד והדיוק שלו, בעיקר בתנאי אור נמוכים אינם גבוהים ונופלים מן הסטנדרט המקובל במצלמות מקצועיות דומות. עקב כך, המצלמה איננה מתאימה לצילומי ספורט ובע״ח הדורשים מיקוד עוקב ברצף תוך צילום מהיר.

איכות הדימוי: בצילומי סטילס איכות הדימוי גבוהה, הן ב-JPEG והן ב- RAW. קבצי ה- JPEG של Fuji ידועים באיכותם: המצלמה מספקת קבצי JPEG בשתי רמות דחיסה: Fine ו-Normal. רמת הרעש מקבילה לזו של מצלמות מקצועיות אחרות עם חיישן בפורמט  APS-C אולם היא גבוהה ממה שניתן לקבל ממצלמות בעלות חיישן Full Frame: בענין זה אין פשרות, מי שזקוק לרמת הרעש הנמוכה ביותר ולטווח הדינמי הגבוה ביותר יבחר במצלמה בעלת חיישן FF: אפילו ה- Nikon D500 שהוצגה לאחרונה איננה מתחרה בהיבט זה במצלמות עם חיישני FF. יהיה מענין לראות את הביצועים של מצלמה מסדרה X עם חיישן FF, שמועות על הופעתה הצפוייה של מצלמה כזו יש למכביר.
X-Pro 2 מאפשרת הפעלת פרמטרים רבים על קבצי Jpeg, כולל סימולציות של סרטי צילום אחדים של Fuji וכן סרט שחור לבן Acros יחד עם אוסף שלם של פילטרים שונים ומשונים. קבצי RAW ניתנים לעיבוד ב-Lightroom ובתוכנות אחרות. קבצים שצילמתי ועיבדתי ב-LR הגיבו כמצופה וכללו מידע רב בתחומי הבהירויות והצללים אותו היה ניתן להביא לידי ביטוי חזותי בקלות.

 תכונות נוספות: X-Pro 2 כוללת גם WiFi מובנה, לא ניסיתי תכונה זו כך שאינני יכול להעיד על איכותה. לאחר התקנת אפליקציה יעודית בסמארטפון ניתן לשלוט במצלמה מרחוק ולהעביר לסמארטפון צילומים לצורך שיתוף ברשתות החברתיות או בדואר אלקטרוני.
המצלמה כוללת גם טיימר חשיפה מובנה לצורך ביצוע צילומי Time Lapse.

מבחן מעשי: הזדמן לי לקחת את ה- X-Pro 2 לצילומים במתחם בו מתקיים פסטיבל מידברן 2016 (הגרסה הישראלית לפסטיבל Burning Man האמריקאי). מידברן מציב אתגרים רבים בפני הצלמים: המדובר בארוע ענק עם יותר מ-8000 משתתפים המתקיים על שטח גדול באזור הר הנגב ליד שדה בוקר. בשעות בהן ביקרתי במקום היה אור חזק וניגודי מאד משולב בענני אבק אימתניים המתרוממים ללא הרף עם הרוח מאדמת הלס הנכתשת כל העת תחת רגליהם של אלפי המשתתפים וכלי הרכב הנעים באזור. חלק ניכר מן המשתתפים בארוע נמצא בתנועה מתמדת, אם ברחבות הריקודים הרבות ואם בהליכה ממתחם למתחם וחולפים על פני הצלם במהירות כאשר פניהם מכוסות עקב האבק והם מרכיבים משקפי מגן ומשקפי שמש. עפ״י הנחיות ההפקה יש צורך לקבל אישור מכל משתתף אותו רוצים לצלם כך שצילום ספונטני איננו בא בחשבון. רוב המצולמים אליהם פניתי הסכימו להצטלם אולם היו גם כמה שסירבו וכמובן שכיבדתי את רצונם. בתנאים המאובקים של מידברן אין מה לדבר על החלפת עדשות, ענני האבק הזכירו לי את אימוני הנגמ״ש בשטחי האימונים בנבי מוסא אי שם בשנות ה- 70…
X-Pro 2 אמורה להיות אטומה לאבק ומים ואכן עמדה בגבורה באבק המדבר: מידי פעם הייתי נושף על העדשה וגוף המצלמה כדי להסיר מעט מן האבק שהצטבר עליהן וממשיך לצלם. עם שובי הביתה עברתי על המצלמה והעדשה עם שואב אבק ומברשת יבשה ולאחר מכן ניגבתי אותן עם סחבה לחה.
את עצמי, מיותר לציין, הכנסתי למקלחת ואת כל הבגדים והתיקים בהם השתמשתי למכונת הכביסה…

בעיה שהתגלתה לי כבר בדרך לארוע היתה תקלה בקשר שבין העדשה (18-135) למצלמה: העדשה לא הגיבה לנסיונות לשנות את הצמצם מן החוגה האחורית שעל גוף המצלמה. למרבה המזל לחלק מן העדשות של פוג׳י יש טבעת לשינוי הצמצם על גוף העדשה ולכן הסתפקתי במצב בו שינוי הצמצם נעשה באמצעות טבעת זאת, פחות מהיר אבל עובד…
בסקירות שונות על המצלמה אותן קראתי הוזכרו ביצועים בלתי מספקים של הסוללה ועם זאת דובר ברובן על אפשרות לביצוע למעלה מ-300 צילומים לפני התרוקנות הסוללה. להפתעתי הרבה לאחר ביצוע פחות מ- 200 צילומים (186 למען הדיוק) הסוללה שבקה חיים. לא הייתה ברשותי סוללה נוספת ונאלצתי לשלוף את הטלפון הסלולרי שלי לצורך צילום הצילומים האחרונים לפני שעזבתי את השטח. השתמשתי במחפש האלקטרוני זולל החשמל מאחר והשימוש במחפש האופטי איננו מעשי: אין אינדיקציה חזותית לגבי החשיפה והמיקוד, ככל שאורך המוקד עולה המסגרת הולכת וקטנה וקשה להבחין בפרטים וכמו כן השתנות גודל המסגרת בהתאם לשינוי אורך המוקד של עדשת הזום איננה מידית וסובלת מהשהיה מרגיזה. ב- Sony A-7 שלי אני מצלם הרבה יותר צילומים לאורך יותר זמן לפני שהסוללה מתרוקנת כאשר המחפש האלקטרוני נמצא בשימוש כל העת.

ולמרות כל הקיטורים הנ״ל, איכות הצילומים שהתקבלו טובה מאד: המיקוד האוטומטי לא התרשם מענני האבק ופעל היטב. השתמשתי גם במצב של חשיפה יחידה וגם במצב של צילום רציף ובשני המקרים קיבלתי תוצאות טובות. תגובת המצלמה היתה חיובית ואני מעריך שעם קצת יותר ניסיון הייתי אפילו מתחיל להנות מן השימוש בה. לצורך התרשמות, לפניכם 4 צילומים ממידברן 2016:

DSCF1153

צלם במדבר: Fuji X-Pro 2, 18-135, 1/800 f8 ISO200

DSCF1163

נדנדת הרוח והאבק: Fuji X-Pro 2 18-135 1/800 f8 ISO200

DSCF1187

פרסיליה מלכת המדבר: Fuji X-Pro 2 18-135 1/1250 f4.5 ISO 200

DSCF1223

רוצה לבוא איתי למסע אחורה בזמן? Fuji X-Pro 2 18-135 1/400 f10 ISO 200
שימוש בפרופיל Camera Acros+Red Filter ב-Lightroom

לסיכום,  Fuji X-Pro 2 היא מצלמת  Mirrorless ברמה מקצועית בעלת תכונות מענינות רבות המספקת דימויי סטילס איכותיים. בסקירה המקיפה ב- DPreveiw זכתה המצלמה לציון המכובד 83 (פרס הכסף).

עפ״י האתר, יתרונות המצלמה הם:
1.  קבצי Jpeg מצויינים עם בחירה טובה במצבי צבע שונים
2.  קבצי RAW באיכות דומה למצלמות אחרות מסוגה בדרוג הגבוה
3.  ביצועי ISO גבוה מהטובים בסוגה (אישית לא התרשמתי כך)
4.  עיצוב מיוחד ומבנה קשיח ואטום למים ואבק
5.  מיקוד אוטומטי טוב בצילום יחיד, סביר בצילום רציף
6.  מחפש היברידי יחודי ומהנה (גם כאן, אישית לא התרשמתי כך)
7.  רמת קסטומיזציה סבירה
8.  אפשרות טובה להגדרת פרמטרים שהצלם משנה בתדירות גבוהה
9.  איכות וידאו משופרת לעומת הדור הקודם, אפשרות לשילוב Film Simulation
10. תגובת המצלמה הטובה ביותר בסדרה X נכון להיום ( ולא מספיק טובה לדעתי)
11. אפשרות שימוש בשני כרטיסי SD
12. המרת RAW במצלמה ו-WiFi עיבוד ושיתוף מהיר של קבצים
13. מצבי DR מאפשרים ניצול טוב של הטווח הדינמי של חיישן התמונה

חסרונות:
1.  אפשרויות הצילום בוידאו אינן המילה האחרונה בתחום
2.  המיקוד האוטומטי העוקב מפגר אחר המצלמות הטובות בקבוצה
3.  חוגת ISO אטרקטיבית אולם לא מעשית
4.  אורך חיי הסוללה מאכזב, בעיקר בעת שימוש במחפש האלקטרוני
5.  אין אפשרות לטעינה באמצעות USB
6.  אין אפשרות להגדרת מגבלת Auto ISO כתלות באורך המוקד של העדשה
7.  זוהי אחת המצלמות היקרות ביותר בקבוצת המצלמות בעלי חיישן APS-C

אולי יותר ממצלמות אחרות, ההחלטה האם לרכוש מצלמה זו הינה אישית מאד עקב המאפיינים היחודיים שלה. או שאתה/את אוהב/ת אותה או שלא.

סקירות נוספות על מצלמה זו ניתן למצוא באתרים הבאים:

imaging-resource.com

petapixel.com

engadget.com

 עדכון 7.7.16: הוכרז עדכון קושחה 2.0 ל-X-Pro 2: בין היתר כולל העדכון שיפור משמעותי למערכת המיקוד האוטומטי מבחינת הדיוק והמהירות. נשמע טוב, ואלם העדכון יהיה זמין להורדה רק באוקטובר…

עדכון 17.7.16: בתחילת חודש יולי 2016 הכריזה פוג׳י על הדגם החדש XT-2. בין מצלמה זו ל-X2-Pro מספר הבדלים. סקירה מקיפה של הבדלים אלו ניתן לקרוא כאן.

85. מספר תובנות על Pentax K-1

85. מספר תובנות על Pentax K-1

מידי פעם מתעורר בי הצורך לכתוב על מצלמה חדשה בעלת תכונות ואפיונים מיוחדים: כזאת היא משפחת מצלמות ה- Sony A7  (עליה כתבתי בפוסט מס׳ 45), ה- Leica SL (עליה כתבתי בפוסט מס׳ 71) וה-Sony RX1R (עליה כתבתי בפוסט מס׳ 52). למצלמות אלו מאפיינים יחודיים משלהן ההופכים אותן למיוחדות ושונות ובעלות ערך שימושי רב לחלק מן הצלמים, חובבים ומקצועיים כאחד.

בחודש פברואר 2016 הכריזה Ricoh, בעלת המותג הוותיק Pentax על מצלמה כזו: Pentax K-1. חלק מכם ירימו גבה ויגידו: את מי זה מענין ומי בכלל משתמש כיום במצלמות Pentax? אחרי הכל אין המדובר בניקון, קנון או רחמנא ליצלן סוני, אשר במוצריהם אנו דשים כל העת. ובכן, מסתברות שתי עובדות מענינות: א. יש לפנטקס קהל משתמשים נאמן שמעדיף את הציוד מתוצרתה על פני ציוד המיוצר ע״י יצרנים אחרים ב. למצלמה החדשה מספר תכונות יחודיות ואף על פי כן מחירה  ($1800 לגוף בלבד) נמוך בהרבה ממצלמות מתחרות באותה הקטגוריה: DSLR עם חיישן Full Frame בעל 36MP, אטימה מלאה למים ואבק, GPS ו-WiFi מובנים ובנוסף, ל-K-1 מספר תכונות מענינות נוספות כמו Pixel Shift, תכונה שאסקור בהרחבה בהמשך וכן מייצב אופטי מובנה. כל זה בגוף שמשקלו 1010 גרם כולל סוללות. לצורך גילוי נאות אציין כי כל התרשמותי מבוססת על בדיקות שנעשו ע״י אתרים אחרים ולא (לצערי) על התנסות מעשית שלי.

מבחינת מספר הפיקסלים וגודל החיישן פנטקס K-1 מתחרה ישירות בדגמים הבאים:
(Nikon D-810 (DSLR, 36MP), Sony A7R II (Mirrorless, 42MP ו- (Canon 5DS,5DSR (DSLR, 50MP, אולם כאמור לעיל מחירה נמוך בהרבה מכל המתחרות: דגמי Canon 5DS, DSR נמכרים בכ-$3500,
Nikon D810 ב-$2800 ו-Sony A7R II ב-$3200. K-1 נופלת במעט מן המתחרות במהירות הצילום המירבית: 4.4 מסגרות לשנייה לעומת 5 מסגרות לשנייה לכל המתחרות אולם עולה עליהן בתחום ה- ISO. מספר נקודות המיקוד של K-1 נמוך במובהק מזה של המתחרים, טרם ראיתי דיווחים על איכות המיקוד האוטומטי שלה אולם אם להסיק מן הביצועים בתחום זה של K-3 הקודמת לה לא ברור אם יש למה לצפות וחבל.

מנתוני בדיקות שפורסמו ב- DPReview.com עולה כי K-1 מספקת תחום דינמי מרשים מאד המתחרה היטב בתחום הדינמי של כל המתחרים ובוודאי בזה של דגמי Canon. עם הפעלת מצב Pixel Shift מתקבלות תוצאות טובות יותר מאשר של דגמי פורמט בינוני מסויימים. שימו לב לענין זה: במחיר של $1800 ובמצלמה בפורמט DSLR שאינה גדולה וכבדה מדי K-1 מתחרה מבחינת איכות הדימוי במצלמות בפורמט בינוני שמחירן מתחיל בכ- $9000. התוצאות המוצגות באתר DPReview מרשימות מאד ואני בהחלט מציע לכל מי שסוג העבודה שלו מאפשר הפעלת Pixel Shift (צילום על חצובה, נושאים נייחים: למרות שכבר הוכח שגם נושאים בתנועה אפשריים) לשקול את ה- Pentax K-1 לפני קבלת החלטת רכישה. כמובן ששאלת העדשות היא מהותית, למרות שקיים מגוון יפה של עדשות הן מתוצרת פנטקס והן של יצרנים אחרים למי שברשותו אוסף קיים של עדשות ההחלטה תהיה קשה יותר.

כתבה העוסקת בהתנסות מעשית עם K-1 והשוואה ל-K-3 ניתן לקרוא כאן.

K-1 היא התפתחות הגיונית של הפנטקס K-3, הדומה לה מאד במאפיינים רבים אולם היא בעלת חיישן בגודל APS-C ורק 24MP. באופן אישי, שמתי עין על ה- K-3 כאשר הוכרזה אולם בסופו של דבר העדפתי את אחד הדגמים ממשפחת A-7 של סוני, בעיקר משיקולי גודל ומשקל וכן עקב העובדה שסוג הצילום שלי איננו מאפשר שימוש ב-Pixel Shift כך שתכונה זו לא תוכל לבוא לידי ביטוי בצילומים שלי. כל דגמי פנטקס מבוססים על מסורת ארוכת שנים של מצלמות איכותיות, חלקן אף היו בזמנו להיטי מכירות של ממש כדוגמת ה-K1000, מצלמת סרט היסטורית ממנה נמכרו מעל 3 מליון יחידות בשנים 1976-1997 (אחת מהן באוסף הצנוע שלי). מצלמה מוצלחת מאד נוספת מתוצרת פנטקס היתה Pentax 67, מצלמת סרט בפורמט בינוני וכן אחותה הקטנה יותר בפורמט 6X4.5. בשנים האחרונות היציגה פנטקס מצלמות דיגיטליות בפורמט בינוני, האחרונה שבהן Pentax 645Z בעלת חיישן CMOS עם  51MP בגודל 44X33 מ״מ שמחירה, כ- $9000 הינו 1/3 עד 1/4 ממחירן של מצלמות בפורמט בינוני מתוצרת יצרנים אחרים.

הזכרתי קודם לכן את אחת התכונות המענינות של K-1: היכולת להזיז את חיישן התמונה בזמן החשיפה על מנת לדגום את הנושא מספר פעמים ולשפר באופן משמעותי את איכות הדימוי המתקבל. טכניקה זו, הנקראת Pixel Shift איננה חדשה וקיימת מזה שנים במספר דגמים של מצלמות בפורמט בינוני ואף בפנטקס K-3 וב- Olympus E-M5 II. אולם זאת הפעם הראשונה שיכולת זו מופיעה במצלמת DSLR FF בעלת מספר פיקסלים גבוה.

PS

כיום, בכל המצלמות (למעט המצלמות מתוצרת Sigma המבוססות על חיישני תמונה מרובי שכבות) נוצר הדימוי הצבעוני באמצעות חיישן תמונה חד שכבתי המכוסה במערך מסננים צבעוניים בצבעים אדום, ירוק וכחול. מערך זה, הנקרא מערך Bayer (ע״ש Bryce Bayer, מהנדס בחב׳ Kodak שפיתח אותו בשנת 1976). בשיטה זו לא כל הפיקסלים נחשפים לכל הצבעים ולכן כושר ההפרדה הכולל יורד במידה ניכרת וכן עשויים להופיע רעשים צבעוניים וצורות Moire. לצורך יצירת הדימוי הסופי נחוץ עיבוד ספרתי הנקרא  Demosaicing שמשמעותו השלמת המידע הצבעוני החסר בהתבסס על המידע הקיים. לתהליך זה מספר חסרונות. על מנת לייתר את הצורך בתהליך ה- Demosaicing ניתן לחשוף את החיישן 4 פעמים, כל פעם בהסטה של פיקסל אחד ימינה, למטה, שמאלה ולמטה (ראו באיור שלמעלה) ובכך למעשה לדגום את הנושא 4 פעמים במקום פעם אחת בלבד בצילום רגיל. כתוצאה מהדגימה המרובעת מתקבל דימוי באיכות גבוהה בהרבה מזו המתקבלת בחשיפה אחת. החיסרון: צילום במצב זה מחייב שימוש בחצובה ואינו מומלץ לצילום נושאים בתנועה. מלוא יתרונותיו מתקבלים בצילום Still Life. את ההבדל באיכות הדימוי בין צילום רגיל לבין הפעלת Pixel Shift ב-Pentax K-1 ניתן לראות בברור בתוצאות שהתקבלו ע״י DPReview.com וכן ע״י Imaging-Resource.com. האתר האחרון ערך ל-K-1 בדיקה מקיפה וכן סקירה טכנולוגית מענינת.

SafariScreenSnapz001

חלק מן ההשוואה שנערכה ע״י Imaging-Resource.com בין צילום ב-K-1 במצב רגיל (משמאל) ובמצב Pixel Shift (מימין). ההבדל ניכר מאד לעין. בשימוש בערכי ISO גבוהים השימוש במצב Pixel Shift מאפשר ירידה משמעותית ברמות הרעש.

לסיכום, Pentax K-1 הרשימה אותי כמצלמה איכותית מכל הבחינות, שתתאים לכל מי שזקוק לדימוי איכותי ביותר, כולל בערכי ISO גבוהים, עם אפשרות לקבלת דימויים ברמת הפורמט הבינוני במצב Pixel Shift. חשוב להדגיש שהמצלמה איננה מתאימה לצילום ספורט ולצילום התרחשויות מהירות ביותר והדבר נכון גם לגבי כל המתחרות שלה שנסקרו לעיל. ברמת הרזולוציה הזו הטכנולוגיה, לצערי, עדיין איננה מאפשרת צילום במהירויות גבוהות מאד.

סקירה מקיפה נוספת ל-K-1 תוכלו לקרוא כאן.

סקירה של K-1 עם התייחסות מפורטת לנושא Pixel Shift עם דוגמאות תמצאו כאן.

סקירה מקדימה ל-K-1 עם צילומים איכותיים מאד של המצלמה עצמה תמצאו כאן.

סקירה מענינת של Pixel Shift ב- K-1 עם מסקנות מפתיעות תמצאו כאן.

עדכון 1.7.16: סקירה נרחבת של K-1 תמצאו כאן.

עדכון  7.7.16: ועכשיו יש גם סקירה עם ציון 84 ב- DPreview.com

עדכון 16.9.16: החיישן ב- K-1 זוכה לציון גבוה מאד ב-   DxOMark.

84. על איכות הציוד ואיכות הצילום

84. על איכות הציוד ואיכות הצילום

הנושא בו עוסק פוסט זה מתבשל אצלי מזה זמן ומקבל חיזוקים כל העת בעקבות התופעה הלא חדשה, אך ההולכת ומתרחבת של אתרים המפרסמים סקירות ״טכנולוגיות״ של ציוד צילום ושמועות כאלו ואחרות על ״מצלמת החלומות״ הבאה מצד אחד ו״המלצות״ של כל מיני מומחים מטעם עצמם המספקים ״תשובות״ לשאלות של מי שאין להם מושג קלוש בצילום: שיטוט קצר בפורומים ובקבוצות פייסבוק העוסקות ב״צילום״, הן בשפת הקודש והן בשפות אחרות מדגים היטב את התופעה.

אין ספק בכך שהדמוקרטיזציה והנגישות של הידע, בכל תחום שהוא, הן תופעות חיוביות לכשעצמן ועשויות, בתנאים הנכונים, לתרום רבות להתפתחות האישית והמקצועית של כל אדם. אולם הקלות הרבה (שימו לב: לא השתמשתי בביטוי ״הבלתי נסבלת״) בה יכול כיום כל אחד לספק ״מידע״ בלתי מבוסס ולעיתים מוטעה לחלוטין לאחרים היא ענין שיש לתת עליו את הדעת.
מהיבט זה, הצילום תמיד היה תחום בעייתי מאחר ומעולם לא נדרשה הסמכה פורמלית כל שהיא על מנת לעסוק בו. במדינת ישראל, כדי לעסוק בתחום הקוסמטיקה נדרשת תעודת הסמכה מטעם משרד התמ״ת. כדי לעסוק בחשמלאות רכב נדרשת הסמכה של משרד התחבורה. כדי לעסוק בצילום לא נדרשת כל הסמכה וכל מי שרכש לעצמו מצלמה וקצת ציוד נלווה יכול להכריז על עצמו כצלם. תארו לעצמכם מצב דומה בתחום הרפואה: מחר הייתי מכריז על עצמי כקרדיולוג מומחה… אחרי הכל יש לי במרתף ביתי מכון צינתורים, המילה האחרונה בתחום. לצורך ההגינות יש לומר שהמצב דומה גם בתחומים נוספים בהם לא נדרשות כל הכשרה והסמכה.

הצילום הדיגיטלי יחד עם עיבוד התמונה הממוחשב שזעזעו את תחום הצילום בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת יצרו שינויים רבים בתחום, חלקם חיוביים מאד וחלקם שליליים מאד. אחד השינויים הבולטים הוא קיצור ניכר באורך החיים של ציוד הצילום. אם בעבר צלם היה יכול להשתמש בהצלחה באותה המצלמה ובאותן העדשות במשך שנים רבות הרי שכיום כל מצלמה הופכת ל״מיושנת״ ברגע בו נחתה על מדפי החנויות. בשנים הראשונות להופעתו של הצילום הדיגיטלי היתה הצדקה לתופעה זו מאחר והמצלמות הדיגיטליות (גם המקצועיות) הראשונות שיצאו לשוק  לא היו  טובות מספיק מכל הבחינות ובעיקר מבחינת איכות הדימוי שהיה באפשרותן ליצור. אולם, בשנים האחרונות רמת הציוד השתפרה והגיעה לנקודה בה השיפורים מדגם לדגם הינם מינוריים ביותר מבחינת השפעתם על איכות הצילום של מרבית הצלמים. ההתרגשות והמתח המלאכותיים שיוצרים יצרני הציוד לקראת ההופעה הצפוייה של דגם חדש מלובים בהתאמה ע״י אתרי השמועות למיניהם הניזונים מהדלפות מחושבות ומתוכננות מכיוונם של יצרני הציוד. אלה נמצאים בבעיה מסויימת מאחר ואם יכריזו מראש שבתאריך כזה וכזה יוציאו לשוק מצלמה בעלת כך וכך מגפיקסלים מיד יפסקו מכירות הדגם הנוכחי וכולם ימתינו בסבלנות עד להופעת הדגם החדש… לכן נמשך לו משחק השמועות וכולם, כנראה, נהנים לעסוק ולדוש במאפייני המצלמה הבאה ובתאריך ההכרזה הצפוי מאשר לעסוק בצילום עצמו.

אחרי הכל, מהו בעצם צילום טוב? או מהו צילום ״מוצלח״, מונח השגור אצלנו? אני יודע שאני נכנס כאן לשדה מוקשים בנסיוני לענות של שאלות אלו ובכל זאת אקח את הסיכון ואנסה לענות: לעניות דעתי, המבוססת על כ- 40 שנות  ניסיון בתחום, צילום טוב הוא צילום היוצר תגובה קוגניטיבית, חיובית או שלילית אצל הצופה ו/או צילום העומד בדרישות טכניות מסויימות במקרה של צילום מוזמן. הנה, סיכמתי בשורה אחת את כל מה שמנסים ללמוד סטודנטים לצילום במשך 3-4 שנים שנות הכשרה פורמלית במוסדות האקדמיים ובמשך שבועות או חודשים ספורים בקורסים קצרים למיניהם. היכולת לגרום לצופה תגובה קוגניטיבית כנ״ל ו/או ליצור צילום בעל מאפיינים טכניים מוגדרים תהיה מבוססת, בסופו של דבר, על רמת הידע של הצלם ועל רמת הכישרון החזותי שלו והבנתו את השפה הצילומית, ובשום פנים ואופן לא על המאפיינים הטכניים של המצלמה שלו. מספר הפיקסלים של המצלמה, התחום הדינמי של החיישן שבה והצמצם הפתוח המירבי של העדשה שלו לא יקבעו את האיכות  החזותית של הצילום. היכולת להבין איזה סוג ציוד נדרש לביצוע מטלה צילומית מסויימת הוא כמובן חשוב, אחרי הכל לא סתם בזבזתי 27 שנים מחיי בהוראת טכנולוגיה של צילום…  אבל האם עדשה בעלת צמצם פתוח מירבי של 1.2 תבטיח לצלם קבלת צילום טוב יותר מאשר עדשה בעלת צמצם 1.4? אני קורא בפורומים השונים ובפייסבוק ויכוחים לוהטים על שטויות מעין אלו כאשר כל צד מנסה להוכיח באותות ובמופתים שהוא צודק. או, האם מצלמה מתוצרת יצרן ששמו מתחיל באות C תבטיח קבלת צילומים טובים יותר מאשר מצלמה ששם היצרן שלה מתחיל באות N? שמעתי גם על כך שצלמים מסרבים לרכוש רצועה למצלמה ששם יצרן המצלמה שלהם לא מופיע עליה… וכך אנו חשופים כיום לכמות עצומה של צילומים ״לא טובים״ בלשון המעטה שנוצרו ע״י צלמים שהשתמשו במיטב המצלמות, העדשות, האביזרים המתקדמים ותוכנות העיבוד הטובות ביותר עלי אדמות. הקו התחתון הוא שיכולת הראייה וההתבוננות, הבנת האור והכרות עם נושא הצילום חשובים הרבה יותר מאשר סוג המצלמה או העדשה.

אחת התופעות הגורמות לי לחייך היא פרסום צילומים שצולמו ע״י צלמים מוכשרים וידועים, שיצרו לאורך השנים גוף עבודות מרשים מכל הבחינות עם ההערה המתנצלת: ״צולם באייפון״ או ״צולם בסלולרי״. על מה אתם מתנצלים? אם הצילום טוב בעינכם, אתם עומדים מאחוריו והוא ראוי לדעתכם לפרסום, מה זה חשוב אם הוא צולם במצלמה של טלפון סלולרי או ב- DSLR מן הדגם האחרון? אם ברור לכם שרמת הצילום, מן הבחינה החזותית, הטכנית או שתיהן איננה מספקת אל תפרסמו… צלמים לא מעטים שילבו מצלמות של טלפונים סלולריים בעבודתם ומצליחים, באמצעות יכולתם החזותית והבנתם הטכנית להגיע לצילומים ברמה כזאת שרבים אחרים לא יגיעו אליה גם בעזרת המצלמות המשוכללות והיקרות ביותר.

אני בהחלט מזדהה עם הפוסט שפורסם לאחרונה ב-PetaPixel תחת השם:
The 11 Stupidest Things Photographers Say About Gear או ״11 האמרות המטופשות ביותר שצלמים אומרים על ציוד״. כל הדיבורים על ״עדשות אגדתיות״, ״המראה של ניקון״ או ״העדשה בעלת הבוקה הטוב ביותר״ הם חסרי תועלת ותוחלת. צריך להבין מהי איכות אופטית, אבל שום עדשה ״אגדתית״ טובה (ויקרה) ככל שתהיה לא תעשה מאף אחד צלם אגדתי. הבעיה  כפי שמציין הפוסט, היא שחלק גדול מן הצלמים מכור לציוד במקום להיות מכור לצילום (תרגום פרשני שלי לטקסט המקורי).

עוד פוסט היתולי שהצליח להצחיק אותי הוא:
(HOW TO BECOME A PRO LANDSCAPE PHOTOGRAPHER OVERNIGHT (ALMOST שפורסם לאחרונה בבלוג של צלם הנוף ארז מרום. בפוסט מציע הכותב (אורח בבלוג) כיצד יכול כל חובב צילום להפוך בן לילה (כמעט) לצלם ברמה של צלמי National Geographics. מי יודע, אולי אאמץ את ההמלצות שלו?

לסיום, התנצלות: הפוסט פורסם בטעות בתאריך 29.4.16 ומי מקוראי המנויים להודעות מייל קיבלו אותו בגרסה לא סופית. תקבלו אותו שוב בגרסה הסופית בתאריך הפרסום המיועד ואני מתנצל על הטעות.

83. על עדשות ועצמיות 2.0, חלק ז

בחלק השביעי והאחרון של סדרת הפוסטים העוסקת בעדשות ועצמיות אדון בנושא מדדי איכות לעצמיות: MTF ומדד  DxO וכן בשיקולים שונים לבחירה בעצמיות. אסכם בשיתוף מספר מחשבות על עצמיות בכלל.

בפוסטים הקודמים סקרתי את עקרונות הפעולה והמאפיינים המרכזיים של עדשות ועצמיות. בין היתר התייחסתי לרשימה ארוכה למדי של סטיות מהן סובלות עדשות ועצמיות והסברתי שמידת התיקון של הסטיות קובעת את רמת האיכות הכללית של עצמית במשולב עם רמת האיכות המבנית, מכנית ואלקטרונית שלה. נשאלת השאלה כיצד יוכל המשתמש מן השורה להעריך את רמת האיכות של עצמית מסויימת? אני יוצא מתוך נקודת הנחה שמרבית הצלמים מעוניינים לצלם בעצמיות ולא לבלות את הזמן בבדיקות והשוואות ביניהן (למרות שיש להודות שיש ביננו גם כאלו שאין דבר שמלהיב אותם יותר מאשר השוואות כאלו). כאן כמובן באים לעזרתנו כל אותם אתרי אינטרנט, טובים יותר וטובים פחות המבצעים סקירות ובדיקות של עצמיות או ממחזרים בדיקות שנעשו ע״י אתרים אחרים…
אולם על מת להבין ולהפיק את המירב מסקירות אלו חשוב להבין את העקרונות אותם סקרתי בפוסטים הקודמים.

אתייחס כאן לשני מדדים המקובלים כיום לצורך הערכת רמת האיכות האופטית של עצמית: MTF ומדד  DXO.

MTF הוא מדד טכני מקובל המביא לידי ביטוי את רוב הסטיות האופטיות של עצמית באמצעות מדידה של כמות המידע שנמצא בדימוי שיצרה העצמית לעומת כמות המידע שנמצא בנושא המקורי. לצורך הפשטה ופשטות נעשה שימוש בנושא הכולל קווים שחורים ולבנים בצפיפויות משתנות והתוצאה מתקבלת כמערכת של עקומות שלא לגמרי פשוט להבין את משמעותן אולם אם מבינים את העקרון ניתן להשתמש בכלי זה באופן חזותי כפי שאסביר בהמשך.

מערכת הדמיה "לוקחת" דמות מבוא (הנושא המקורי) והופכת  אותה לדמות מוצא (התמונה או הדימוי). כמשתמשי המערכת, אנו מעונינים לדעת עד כמה השתנתה דמות המוצא בהשוואה לדמות המבוא.
כאשר אנו מעבירים דרך מערכת ההדמייה נושא הכולל תדרים מרחביים משתנים (זהו תאור ״מדעי״ לאוסף של קווים שחורים ולבנים בצפיפות משתנה) נקבל את תגובת התדר המרחבי של מערכת הדמיה המכונה בשם המפוצץ פונקצית העברת האפנון (Modulation Transfer Function) ובקיצור MTF. זוהי פונקציה דו ממדית של התדרים המרחביים בכיוונים Y,X. בפועל, אנו מודדים כך את יכולת מערכת ההדמייה, ובמקרה שלנו מדובר בעצמית, להעביר בהצלחה את הניגוד (הקונטרסט) שבין הקווים הלבנים והשחורים. כל הסטיות האופטיות של עצמיות שהוזכרו בפוסטים הקודמים פוגעים ביכולתה של העצמית להעביר בהצלחה את הניגוד שהרי אם העצמית היתה אידיאלית איכות הדימוי היתה זהה לאיכות הנושא.

Picture34האיור מדגים את יכולת העברת הניגוד של עצמית כלשהיא בשני מצבים: נושא בתדר גבוה (מימין) ונושא בתדר נמוך (משמאל). הניגוד המקורי בשני המקרים הוא 100%, אולם לאחר שהאור מן הנושא עבר דרך העצמית אנו מקבלים ניגוד נמוך מאד, 20% בלבד ביכולת ההעברה של התדר הגבוה בעוד שבהעברת התדר הנמוך התקבלה דמות מוצא בעלת ניגוד של 90%, תוצאה יפה לכל הדעות. אם נתרגם את המשפט האחרון למילים פשוטות יותר הרי שהעצמית הנבדקת איננה מסוגלת להעביר פרטים קטנים בנושא (אלא במידה מועטה בלבד) אולם מעבירה יפה פרטים גדולים. ניתן לומר אם כן שכושר ההפרדה של עצמית זו איננו מן המשובחים עקב צירוף הסטיות השונות מהן היא סובלת.
הגרף שבתחתית האיור מראה לנו את הניגוד (המודולוציה, 0%=אין ניגוד כלל, 100%=ניגוד מירבי) לעומת צפיפות הקווים השחורים והלבנים בזוגות קווים למ״מ (כלומר כמה זוגות קווים שחור-לבן נכנסים למ״מ אחד). הגרף מראה שככל שצפיפות הקווים עולה, יכולת העצמית להדמות אותם הולכת ויורדת.

Picture35

סימולציה של יכולת העברת הניגוד מ-100% עד 2%

נבדוק כעת כיצד משתמשים ב- MTF לצורך הערכת רמת האיכות האופטית של עצמית אמיתית. בדוגמא שלפנינו נבדוק עצמית מתוצרת  Canon 50/1.4:

Picture36

הציר האנכי מתאר את הניגוד: 0=0% ניגוד, 1=100% ניגוד (מקסימום)
הציר האופקי הינו במ"מ ומתאר את המרחק ממרכז העצמית לקצוות.
הקווים העבים מתארים את השתנות הניגוד לדמות ברזולוציה של 10 זוגות קווים למ"מ, משמשים למדידת הניגוד.
הקווים  הדקים ב- 30 זוגות קווים למ"מ, משמשים למדידת כושר ההפרדה.
הקווים השחורים מתארים את הניגוד בצמצם פתוח, 1.4 והכחולים בצמצם 8.
הקווים השלמים הם מרידוניאליים (ניצבים לאלכסון המסגרת) והשבורים סגיטאליים (מקבילים לאלכסון המסגרת): ראו באיור הבא:

Picture37

בדוגמא הבאה נשווה בין שתי עצמיות בהתבסס על עקומות ה- MTF שלהן:

Microsoft PowerPointScreenSnapz005

מימין עקומות MTF לעצמית זום 100-400 מ״מ במצב 400 מ״מ. משמאל עצמית פריים 400 מ״מ. ללא ספק ביצועי עצמית הפריים עולים בהרבה על ביצועי עצמית הזום במצב 400 מ״מ. כושר העברת הניגוד של עצמית הפריים טוב בהרבה והניגוד נשמר היטב גם במרכז וגם בקצוות העצמית. הדבר בא לידי ביטוי חזותי בכך שקצב ירידת העקומות המתארות את עצמית ה-400 מ״מ נמוך בהרבה מקצב ירידית העקומות המתארות את עצמית הזום. כך שגם אם אין ברצונכם לפענח את המשמעות של כל קו, מספיק להשוות את קצב ירידת העקומות: העקומה היורדת בקצב איטי יותר מתארת עצמית טובה יותר. מהיכן מגיע היתרון? במקרה זה חלק מן ההסבר הוא העובדה שלאור המבנה האופטי המסובך וריבוי האלמנטים עצמיות זום תהינה פחות חדות מאשר עצמיות פריים ברמה מקבילה. כמו כן ההבדל נובע ממידת התיקון של הסטיות השונות. תיקון ברמה גבוהה יבוא לידי ביטוי במחיר העצמית.

ניסיון מענין לפשט ולהנגיש את כל אופן ההשוואה ביו עצמיות הוא מדד  DxO.

מדד DxOMark להערכת האיכות של עצמיות (וחיישני תמונה) פותח על מנת לספק אמצעי פשוט לשימוש המאפשר השוואה קלה וברורה בין הביצועים של עצמיות שונות אולם עם זאת הינו מבוסס מבחינה מדעית וטכנולוגית.

Picture40

מדד DxOMark להערכת האיכות של עצמיות (ומצלמות) מבוסס על הגורמים הבאים:

חדות (Sharpness): חדות הינה מאפיין סובייקטיבי של עצמית או דימוי. החדות מתארת את האיכות החזותית הנתפשת של פרטים בדימוי או פרטים ששועתקו ע"י העצמית. החדות קשורה גם לכושר ההפרדה וגם לניגוד: הציון של DxOMark לחדות מבוסס על ערך הנקרא  Perceptual Megapixels המשקלל את ה-  MTF של העצמית עם יכולת הראייה האנושית. ערך גבוה יותר הוא טוב יותר.

יכולת העברת האור (Transmission): מתארת את יכולתה של העצמית להעביר אור מן הנושא המצולם לשטח הפנים של חיישן התמונה. עצמיות מורכבות ממספר אלמנטים אופטיים מזכוכית כאשר כל אחד מהם מחזיר או בולע חלק מן האור העובר דרכו. לכן, ככל שיש בעצמית יותר אלמנטים כך יכולת העברת האור שלה תהיה נמוכה יותר. ערך נמוך יותר הוא טוב יותר.

 עיוות (Distortion): נגרם ע"י שינויים ביחס ההגדלה של הדימוי שיוצרת העצמית על פני שדה הדימוי. באופן מעשי עיוות צילומי מתאר את המידה בה עצמית איננה מסוגלת ליצור קו ישר בדימוי כאשר הקו בנושא הינו ישר. נמדד באחוזים, ערך קטן יותר הוא טוב יותר.

נפילת אור בקצוות (Vignetting): שינוי מתקדם בבהירות הדימוי מן המרכז החוצה, כלומר פינות המלבן של מסגרת הדימוי יהיו כהות יותר מאשר מרכז הדימוי. נמדד בסטופים. ערך קטן יותר הוא טוב יותר.

סטייה צבעונית רוחבית (Lateral Chromatic Aberration): הדימוי של גבול חד בין שחור ללבן ידגים שוליים צבעוניים (בעיקר מג'נטה, כחול או אדום) משני צידי הגבול. התופעה נגרמת כתוצאה מכך שעדשות אינן ממקדות את כל אורכי הגל באותה הנקודה. נמדד במיקרונים, ערך קטן יותר הוא טוב יותר.

בדוגמא הבאה נראה את פרוט מדד DxO לעצמית Sony FE Carl Zeiss Sonnar T* 55mm f1.8 ZA:

Picture41

לעצמית זו דרוג כללי גבוה 42, וחדות שוות ערך ל-  29MP. חשוב להדגיש שמדד החדות תלוי גם בחיישן: לאור הקשר בין כושר ההפרדה של העצמית לזה של החיישן  כפי שהוסבר בפוסט מס׳ 79 חשוב לשים לב למצלמה איתה נבדקה העצמית: שידוך של מצלמות שונות יביא לתוצאות שונות: שידוך עצמית נתונה לחיישן בעל כושר הפרדה גבוה יותר יגרום בדרך כלל לעליה (גם אם מתונה) בציון החדות של העצמית.

והנה פרוט מדד DxO לעצמית באיכות נמוכה: Sony DT 18-55mm f3.5-5.6 SAM:

Picture42

הציון הכללי נמוך מאד, 7, ודרוג החדות הוא  5MP בלבד. גם שאר המדדים נמוכים בהתאם.

הבה נבדוק 2 עצמיות דומות מבחינת תחום אורכי המוקד שלהן:

Picture43

 

מחיר עצמית זו הינו $1198

Picture44

מחיר עצמית זו הינו $498

לאור הנתונים של שתי העצמיות, איזו עצמית כדאי לרכוש? במקרה זה התשובה די ברורה: ביצועי שתי העצמיות דומים מאד, המחיר הגבוה של העצמית הראשונה איננו מוצדק, לפחות לדעתי. יש גם הבדל ניכר במשקל של שתי העצמיות דבר שאינו בא לידי ביטוי במדד DxO.

מדד  DxO לעצמיות מספק לנו אמצעי נוח וברור להשוואה ביו עצמיות שונות ללא הצורך לצלול לתוך עשרות עקומות MTF ונתונים מסובכים. אני בהחלט ממליץ על מדד זה ככלי עזר מצויין לגיבוש ההחלטה בכל הנוגע לרכישה של עצמיות.

אם כך,  מה כדאי לבדוק כאשר שוקלים לרכוש עדשה חדשה?

אפשר להתבסס על השאלות הבאות:
מהן ההעדפות האישיות שלי לגבי אורך המוקד?
מהו סגנון הצילום שלי? האם אני מצלם גם וידאו?
האם עדשה כבדה תתאים לי? כמה אני מוכן לשלם?
מהן הדרישות שלי לגבי האיכות האופטית של העדשה?
האם אני מדפיס את הצילומים שלי? באיזה גודל?
איזו מצלמה יש לי? מה גודל החיישן? מה היא רזולוציית החיישן?
מהם תנאי התאורה בהם אני מצלם בד"כ? האם מוצדק עבורי לשלם עבור עדשה מהירה?
האם לרכוש עדשת זום או עדשות Prime?
מהי איכות הבנייה והעמידות של העדשה?
האם יש צורך באטימות למים/אבק?
האם כדאי לרכוש או לשכור?
האם לרכוש עדשה חדשה או משומשת?
מיקוד אוטומטי או ידני?
עצמית עם מנוע מיקוד או בלעדיו?
ייצוב אופטי כן/לא? האם יש מייצב במצלמה או שהעצמית צריכה להיות מיוצבת?

אז בסופו של דבר, מה ההבדל בין עצמית שמחירה $150 לזו שמחירה $15,000? את התשובה המפתיעה אולי תמצאו בסרטון המשעשע הזה. ובפרוט הניסוי תוכלו לצפות כאן.

בסופו של דבר, כמו כל החלטת רכישה אחרת רק בעל הענין יכול להחליט מה מתאים לו. הבעיה היא שרבים מדי נוטים להסתמך על כל מיני מיתוסים שונים ומשונים ועל אקסיומות המרחפות במרחבי הסייבר ועקב כך רוכשים עצמיות (ומצלמות) שאינן מתאימות להם. צלמים רבים מתפתים לרכוש עצמיות יקרות שאינן מספקות להם שום ערך מוסף מלבד המחיר הגבוה. מצד שני מוכרים גם המקרים בהם צלמים משקיעים במצלמות איכותיות ברזולוציה גבוהה אולם לא דואגים להתאים למצלמות אלו עצמיות שיביאו לידי ביטוי את כושר ההפרדה הגבוה של החיישן. כדברי האמרה הידועה: ״צריך שניים לטנגו״ וזה נכון גם בצילום.
מומלץ לבדוק עצמיות שבכוונתכם לרכוש באמצעות השכרה אם הדבר מתאפשר. כך תוכלו להתרשם מכל המאפיינים של העצמית ולהחליט האם היא לטעמכם ולכיסכם. בהצלחה!