73. כתבה צילומית, חלק ב

73. כתבה צילומית, חלק ב

בפוסט הקודם דנתי באופן היצירה של כתבה צילומית וסקרתי את סוגי הצילומים המרכיבים אותה. פוסט זה יעסוק בעריכת הכתבה.

עריכת כתבה צילומית: מודל 3+1

בכל כתבה/סיפור צילומי ניתן לאתר 3 חלקים עיקריים:
1. פתיחה
2. גוף הכתבה
3. סיום

בנוסף, בכל כתבה יהיו צילום אחד או יותר שיהיו מושכים ומענינים ביותר וישמשו כנקודות ענין מיוחדות וכצילומי מפתח בכתבה. צילומים אלו הם ה- 1 במודל 3+1: וכך לכל צילום בכתבה תפקיד מוגדר שעליו למלא. מודל זה מאפיין גם אופני ביטוי  נרטיביים אחרים, כמו הסיפור הקצר ומוסיקה.

צילום הפתיחה (The Opener): לצילום זה תפקיד מובן מאליו: עליו  למשוך את תשומת הלב של הצופה, כדי שימשיך לצפות בכתבה. צילום זה אינו צילום המפתח שהוזכר קודם לכן, ואם מתפתים להשתמש בצילום מפתח כצילום פתיחה קרוב לודאי שיש פגמים בסיפור המוצג ויתכן שהמדובר באוסף צילומים חדשותי ולא בכתבה צילומית/סיפור בעל נרטיב ברור.

גוף הכתבה (The Body): החלק העיקרי של הכתבה, המעביר את הצופה מהנחת ההקשר לפיתוח הנרטיב, הסיפור. כאן חשוב להבדיל בין 2 סוגי כתבה צילומית: בין הכתבה הקלאסית, שבבסיסה סיפור מתפתח, לזו המבוססת בעיקר על הצילומים עצמם כאלמנטים גרפיים וחזותיים שאין בינהם קשר היוצר את הסיפור. הכתבה שאין בה סיפור מתפתח מספקת בעיקר חוויה חזותית חזקה.

הסיום (The Closer): האם לסיים בצעקה או בלחישה? הגישה השמרנית דוגלת בסיום חזק ובאמירה ברורה בסוף הסיפור, אולם באופן שלא יתחרה בצילומי המפתח בגוף הכתבה ובצילום הפתיחה. בחלק מן הכתבות הסיום מתבצע באמצעות הטקסט המלווה, דבר המאפשר להשתמש בצילום שקט יותר לצילום המסיים. בד"כ מומלץ לבחור צילום חזק כצילום המסיים!

צילום המפתח (The Key Shot): מאחר וגם הצלם הטוב ביותר ביום הטוב ביותר שלו לא יצליח לספק רק צילומים מעולים וחזקים, יש לשמור מקום ולהכין את המיקום הראוי לצילום או הצילומים הטובים ביותר: הצילומים בדף שלפני הצילום החזק ביותר חייבים להיות חזקים פחות על מנת לאפשר לצילום המפתח להשיג את האפקט שלמענו נוצר. לצלם עצמו אולי יהיה קשה לסווג את הצילומים שלו כטובים יותר וטובים פחות אולם עורכי עיתון ועורכי צילומים עשויים להיות חסרי רחמים בענין זה.

20Photo_Essay

תאור גרפי של מבנה הכתבה הצילומית

כתבה היסטורית קלאסית ידועה ומענינת לניתוח היא Country Doctor של W. Eugene Smith משנת 1948.

צילום ראשי: בשוק של צחאלטובו, גאורגיה, אוקטובר 2014.

עדכון 04.05.22: פוסט מענין על כתבה צילומית באתר Petapixel

72. כתבה צילומית, חלק א

72. כתבה צילומית, חלק א

אחד הקורסים שלימדתי בשנותי האחרונות בחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים היה קורס לשנה א שנקרא ״מיומנויות צילום וטכנולוגיה״. התרגיל האחרון שביצעו הסטודנטים לקראת סוף סמסטר ב עסק בהכנת כתבה צילומית על נושא לפי בחירת הסטודנטים. מטרת התרגיל היתה ליישם את מיומנויות הצילום הבסיסיות שנרכשו במהלך שנת הלימודים במסגרת פרוייקט ״אמיתי״. בתרגיל זה יצאנו מאזור הנוחות של צילום אחד או מספר קטן של צילומים והתמודדנו עם הצגה חזותית של סיפורים מורכבים (ולעיתים אף קשים) בשלושה אופני הגשה שונים: מצגת להקרנה (שהיתה יכולה לכלול גם סאונד וקטעי וידאו), ספר כרוך הכולל צילומים וטקסט וכפולת עמודים מודפסת, כחיקוי של כתבות צילומיות המתפרסמות במוספי סוף השבוע של העיתונות המודפסת. כלומר תרגיל זה חשף את הסטודנטים להתמודדות לא רק עם האספקטים הצילומיים אלא גם עם אלמנטים של עריכה (פיסית ואלקטרונית), הדפסה, תצוגה, ושילוב בין מספר מדיות יחד. ההתייחסות לכל אופן תצוגה כמוצר עצמאי היתה לא פשוטה לסטודנטים, שנאלצו להתמודד עם אותו הנושא בשלוש וריאציות שונות. למרות הקושי, כל שנה שמחתי לראות את הסטודנטים מאתרים סיפורים מענינים ומביאים אותם לכיתה ככתבות מענינות ולעיתים אף מרתקות ומרגשות. החלק הראשון בתהליך הלימוד של הכנת כתבה צילומית היה עיוני, בכיתה, ובו הבהרנו לעצמנו מהי כתבה צילומית כיצד היא בנוייה וכיצד עורכים אותה. חשבתי שיהיה זה נכון לשתף את קוראי הבלוג שלי בחומר זה. החומרים נאספו ממקורות שונים ואין בהם הצהרה לגבי הדרך ה״נכונה״ להכנת כתבה צילומית אלא מבט מסויים שמאפשר לבדוק ולנתח את הנושא באופן סדור שמתאים לסביבת הלימוד האקדמית.

מהי כתבה צילומית?

כתבה צילומית הינה ביטוי חזותי למידע עיתונאי-תעודי הכולל בצורתו הפשוטה ביותר צילומים עם או בלי טקסט מלווה: סיפור בתמונות. הכתבה הצילומית כוללת אוסף של דימויים בסדר מסויים, המתארים התפתחות של ארועים, רגשות או רעיון. כתבה צילומית ניתנת להדפסה בעיתון, מגזין, בפורמט של ספר או חוברת או להצגה אלקטרונית כמצגת על צג המחשב או בהקרנה.

בפורמט הדיגיטלי ניתן ליצור כתבות צילומיות המשלבות את הצילומים והטקסט עם מוסיקה, מעברים ואפקטים נוספים להמחשת המסר. "המדיום הוא המסר" אמר Marshall MacLuhan בשנת 1964. כל מדיום הינו הרחבה של החושים, והכתבה הצילומית איננה יוצאת דופן בהקשר זה: מטרתה היא להעביר מסר מסויים באופן ברור תוך שימוש באמצעים שונים להשגת המטרה.

הכתבה הצילומית הינה הפורמט הנפוץ ביותר בצילום תעודי. יסודה בשנות ה- 40 עם פריחת המגזינים הגדולים  ובעיקר Life, שהופץ בשיא פריחתו ב- 13,000,000 עותקים בשבוע! במשך למעלה מ- 70 שנה הכתבה הצילומית הינה הכח המניע שמאחורי הצילום התעודי. אולם, בניגוד לדעיכת העיתונות המודפסת, הכתבה הצילומית חיה ובועטת גם במדיה האלקטרונית כמצגת מלווה בטקסט, מוסיקה ואפקטים. ראו לדוגמא את הכתבות הצילומיות המתפרסמות ב-Time.com.

ללא תלות במידת המורכבות של הכתבה, 2 גורמים עיקריים עומדים בבסיסה:
א. הבנה ברורה לגבי נושא הסיפור
ב. הבנה ברורה לגבי המסר שאנו מעונינים להעביר באמצעות הכתבה.

ככל כתבה עיתונאית, גם הכתבה הצילומית חייבת להתבסס על 5 ה- מ': מי, מה, מדוע, מקום, מתי ובאנגלית: who, what, why, where. when.

כתבה צילומית משמשת לצורך צפייה ותגובה על תופעות חברתיות, תרבותיות וסביבתיות. הכנתה מחייבת  יכולת ראייה, ניתוח והמחשה חזותית.
במילים אחרות: הכרות עם השפה החזותית של הצילום, כיצד היא פועלת וכיצד להעביר את המסר  באמצעותה.

בתהליך הפיתוח של הכתבה הצילומית הדגש מושם במקביל על המידע המועבר באמצעות צילום בודד ועל המידע המועבר באמצעות הקשר בין הצילומים המרכיבים את הכתבה. באמצעות חיבור מושכל בין הצילומים מרכיבי הכתבה אנו מספרים את הסיפור ומוודאים שהצילומים פועלים יחד ומעבירים לצופה/קורא את מכלול המידע אותו אנו מעונינים להעביר אליו.

כללים להכנת כתבה צילומית

1. צרו בהירות לגבי מהות הנושא
2. גבשו את דעתכם כצופים וכמגיבים: מה בעצם אתם רוצים להגיד?
3. הכינו תסריט או תכנית מפורטת לתצפית ולביצוע
4. הכניסו קצב לסיפור ע"י שילוב של צילומי רוחב, אורך, תצלומי תקריב וצילומים ממרחק ביניים וממרחק גדול
5. כל סיפור עיתונאי בנוי סביב גרעין של ערכים ורגשות הנוגעים בצופה: כעס, שמחה, פגיעות, התרגשות, כשלון, הצלחה וכו'. הדרך הטובה ביותר ליצור חיבור בין הכתבה לצופים בה היא לאתר את הגרעין הזה ולהביא אותו לידי ביטוי חזותי בצילומים
6. רשמו לכם באופן מסודר את כל המידע הרלבנטי לגבי כל צילום: מי, מה, מדוע, מתי, מקום
7. העזרו במידע זה לצורך הכנת כותרות לצילומים: חשבו על יחסי הגומלין שבין הצילום לטקסט המלווה
8. אם יש צורך, אל תהססו לחזור ולצלם שוב עד שתגיעו למה שאתם רוצים
9. עבדו באופן מסודר: הכניסו מילות מפתח וארגנו אוספים שיאפשרו לכם להתמצא בכמות הגדולה של צילומים שיהיו ברשותכם

אילו סוגי צילומים יופיעו בכתבה הצילומית?

מניתוח של כתבות צילומיות רבות עולה כי מופיעים בהן צילומים ממספר מוגבל של סוגים:

א. צילום של אדם בעבודה
ב. צילום המתאר יחסים בין אנשים
ג. צילום היוצר קשר/קונטקסט עם הצילומים האחרים (מיידע לגביהם)
ד. צילום הפרטים: מבט מקרוב
ה. צילום הפורטרט

בהתאם לנושא הסיפור הצילומי חלק מסוגי הצילומים הנ"ל או כולם יופיעו בכתבה. תמהיל סוגי הצילומים יקבע הן בהתאם לנושא והן בהתאם לנטייה האישית של הצלם.

פירוט סוגי הצילומים בכתבה

א. אדם בעבודה
בצילום מסוג זה יש להראות באופן ברור מי הוא האדם: על הצופה/קורא להיות מסוגל לזהות את האדם או את עיסוקו/מקצועו. יש להראות בבירור מה האדם המצולם עושה, וכיצד הוא עושה את עבודתו. השגת מיומנות בביצוע צילומים מסוג זה תביא את הצלם למגע עם המצולם ותאפשר לו להעביר לצופה מידע ספציפי לגבי המצולם באמצעות הצילום.
ומה לגבי מקרים בהם יותר מאדם אחד עובד או שהעובד משרת אדם אחר, כמו מלצר או זבן בחנות?במקרים כאלו מומלץ להתמקד בעובד עצמו, לצפות בו בתשומת לב כדי להבין כיצד הוא עובד ומה טיב האינטראקציה בינו לבין הסובבים אותו._DSC4344

משחיז סכינים בשוק של טביליסי, גאורגיה, אוקטובר 2014

אדם בעבודה – טיפים:
בחרו בנושא שמענין אתכם. הסבירו למצולם שבכוונתכם לצלם הרבה צילומים. הראו התענינות בעובד ובמה שהוא עושה. אל תמהרו להתחיל לצלם: צפו בעובד תוך שאתם מדברים איתו ושואלים שאלות שיעזרו לו להיות נינוח ויעזרו לכם לקבל מידע עליו ועל עבודתו כדי שתדעו מה חשוב לצלם. אל תעמדו במקום אחד: הסתובבו סביב העובד מבלי להפריע לו ומבלי לסכן את עצמכם. בדקו מסגרות צילום אפשריות: אל תשכחו שחשוב להראות את כלי העבודה ו/או המכונות אותן מפעיל העובד. כעת התחילו לצלם והיו ביקורתיים לגבי התוצאות: בדקו צילומי רוחב וצילומי גובה. התקרבו והתרחקו. צלמו הרבה צילומים, את המיון והבחירה תעשו בשלב העריכה.

ב. צילום המתאר יחסים בין אנשים
צילום זה חייב להראות בבירור: מה מתרחש בין האנשים בצילום? מה טיב הקשר בינהם? האם זו אהבה, שנאה, תשוקה, משיכה או דחיה? הוראה/למידה, בכיר/זוטר, צעיר/מבוגר? תרגול סוג זה של צילומים יפתח יכולת לצלם צילומים הממחישים את האינטימיות שבין המצולמים ותעזור להשיג את שיתוף הפעולה שלהם ולבסס יחסי אמון איתם._DSC2754

בשוק של זוגדידי, גאורגיה, אוקטובר 2014

צילום המתאר יחסים בין אנשים – טיפים:
1. בתחילה, בחרו בנושא פשוט כמו שיחה בין שני אנשים או בין הורה וילד.
2. עד שתצברו ניסיון, נסו להימנע ממצבים נזילים כמו בצילומי רחוב. תרגישו נוח יותר במצבים בהם קורים הרבה דברים או בארועים מאורגנים.
3.   הסבירו לנושאי הצילום מה אתם עושה ובקשו את שיתוף הפעולה שלהם.
4.   הימנעו משימוש בעצמיות טלפוטו: עצמיות רחבות יעזרו לכם בקשר עם המצולמים.
5.  התקרבו מספיק על מנת למלא את מסגרת הצילום אולם ללא חדירה מוגזמת למרחב הפרטי של המצולמים.
6.  שימו לב לשפת הגוף והבעות הפנים של המצולמים.

ג. צילום יוצר קשר ומבסס קונטקסט
צילום זה הינו בעל חשיבות רבה בכתבה מאחר והוא מגדיר את ההקשר והקשר בין הצילומים האחרים. צילום זה מתאר את המקום ולעיתים את הזמן בו התרחש הארוע. הוא יכול לתאר גם את מצב הרוח בארוע או את גודלו, כמה אנשים השתתפו בו, מה היה מזג האויר וכו'. הצילום המקשר מסכם את כל המידע הנ"ל ומספק את ההקשר (קונטקסט) לצורך הבנת שאר הצילומים בכתבה. צילום זה יכול גם לעמוד ברשות עצמו (לדוגמא: צילום נוף)._DSC1676

מראה חלקי של טביליסי, גאורגיה, ספטמבר 2014

צילום יוצר קשר ומבסס קונטקסט – טיפים:
1. צרו בדמיונכם תמונה בהירה לגבי נושא הכתבה: מה הסיפור כאן. דמיינו מהם הצילומים להם תזדקקו כדי לספר את הסיפור. זה יעזור לכם להבין לאיזה צילום מקשר תזדקקו.
2. למרות שבד"כ הצילום המקשר יהיה בזווית רחבה (מראה כללי) שימו לב לקשר בין מרחק הצילום בצילום זה למרחקי הצילום בצילומים האחרים. אם רוב הכתבה כוללת פורטרטים מקרוב, הצילום המקשר יצולם ממרחק ביניים אך לא מרחוק מדי.
3. זכרו שגם הצילום המקשר חייב "לעבוד" כצילום בזכות עצמו. שימו לב לקומפוזיציה ולמצב הרוח שמשדר הצילום, הוא חייב להתאים לשאר הצילומים בסיפור.

ד. צילום הפרטים, מבט מקרוב
מעבר להיותו צילום שמטרתו לספק מידע מסויים ומדוייק באמצעות פרטים התופסים את רוב מסגרת הצילום, צילום זה מיועד גם לצורך הכנסת קצב לסיפור, והינו הזדמנות לחקור את המאפיינים הגרפיים של הנושא. אולם, עליך להכיר את הנושא היטב כדי שצילום מסוג זה יהיה רלבנטי לסיפור. עליכם לשים לב לפרטים ולחשיבותם, כמו לדוגמא כלים, לבוש, קישוטים וסדר הדברים._DSC2766

בשוק של זוגדידי, גאורגיה, ספטמבר 2014

צילום הפרטים, מבט מקרוב – טיפים
1. האם אתם קרובים מספיק? זכרו למלא את מסגרת הצילום.
2. האם קיים מספיק אור כדי שתקבלו עומק שדה מספק?
3. אם יש באפשרותכם, ארגנו את האור לפי צרכיכם: הדליקו או כבו מקורות אור קיימים, שנו את זוית הצילום, פתחו או סגרו חלונות ופתחים.
4. חשבו היטב על הגאומטריה והביטוי הגרפי של הצילום.
5. חשבו האם לצלם פרט אחד או אוסף של פרטים.

ה. הפורטרט
צילום הפורטרט שימושי מאד לצורך יצירת תחושה של זהות, הזדהות וחמלה או להפך, ניכור, תעוב ואפילו שנאה. זהו הצילום שיצור אהדה או דחיה של הצופה לנושא. בצילום של סיפורים אנושיים זהו סוג הצילום שעשוי להיות החשוב ביותר בכתבה. ניתן לצלם אותו באופן פורמלי ומבויים או באופן לא פורמלי. לצילום הפורטרט יהיה לעיתים קשר הדוק לצילום הפרטים: בהתאם לנושא ניתן לצלם פורטרט מינימלי של ראש-כתפיים: צילום זה יכול להפוך לעצמתי במיוחד ע"י שימוש נכון בהבעה, מצב הרוח, התאורה והמיקום._DSC2779

מוכרת בשוק של זוגדידי, גאורגיה, ספטמבר 2014

הפורטרט – טיפים:
1. דאגו להשיג מידע לגבי המצולם: תחומי הענין שלו, תפקידו, משפחתו, השגיו האישיים והמקצועיים וכו'. מידע זה יאפשר לכם לשוחח את המצולם ולשבור את הקרח, להביא אותו ואותכם למצב נינוח. תוך כדי השיחה חשבו על אופן ביצוע הצילום.
2. הכירו את הציוד שלכם והגיעו מוכנים לצילום כדי לא לבזבז את זמנו של המצולם.
3. התייעצו במצולם לגבי מיקום הצילום, מרחק וזוית הצילום, הסבירו לו מה בדעתכם לעשות ושאלו לדעתו. יתכן ותהיה לו הצעה מענינת עבורכם.
4. צלמו הרבה כדי שתוכלו בהמשך למחוק צילומים בהם העיניים עצומות,  הפה פתוח או שפת הגוף אינה מתאימה.
5. צלמו לאורך, לרוחב וממרחקים שונים, כדי שיהיו לכם אפשרויות בחירה.

להלן מספר כתבות לצורך ניתוח ודיון בסוגי הצילומים:

  1. קונגו, ג'יימס נכטוואי
  2. שלג במזרח התיכון
  3. קרנבל בריו
  4. שחורים בשפל הגדול 1935-1944
  5. בצורת במקסיקו
  6. הטבח ברואנדה, ג׳יימס נאכטווי

בפוסט הבא אדון בתהליך העריכה של כתבה צילומית עפ״י מודל שנקרא 3+1.

עדכון 04.05.22: פוסט מענין על כתבה צילומית באתר Petapixel

עדכון 16.7.23: פרק מצויין על כתבה צילומית The Photo Essay בספר Photojournalism מסדרת ספרי הצילום Life Library of Photography משנות ה-70

71. מספר תובנות לגבי Leica SL

71. מספר תובנות לגבי Leica SL

גילוי נאות: פוסט זה נכתב לאחר קריאה של סקירות רבות על המצלמה הנ״ל. לצערי טרם הזדמן לי להתנסות בצילום בה בעצמי. אין לראות במאמר זה סקירה ומבחן של המצלמה הנידונה אלא התרשמות אישית שלי בלבד המבוססת על הסקירות והמבחנים המעשיים שביצעו אחרים.
לטובת מי שלא עקב אחר ההכרזות על מצלמות חדשות בחודשים האחרונים, Leica הכריזה על מצלמה חסרת מראה Full Frame 24X36 מדגם (SL (Type 601 באוקטובר 2015. מדוע מצלמה זו מענינת מספיק כדי ללהג עליה בבלוג? בעיקר מפני שהיא מסמנת את הדרך ששני יצרני המצלמות הגדולים, Nikon ו-Canon צריכים ללכת בה בעתיד הלא רחוק. השתמשתי בביטוי ״שני יצרני המצלמות הגדולים״ ולא בביטוי ״שני יצרני המצלמות המובילים״ מאחר ולצערי גם Nikon וגם Canon הפסיקו כבר מזמן להיות מובילי שוק מבחינת חדשנות המוצרים שלהם וכל המצלמות שהיציגו בשנים האחרונות, כולל שני הדגמים האחרונים של Nikon שהוכרזו לאחרונה (D5 ו-D500), וגם של (Canon (1Dx Mk II טובים ככל שיהיו, אינם מגלמים בתוכם חדשנות אמיתית אלא עוד שיפור הדרגתי (וחיובי לכשעצמו) של טכנולוגיה קיימת. לדעתי, החדשנות הטכנולוגית האמיתית באה בשנים האחרונות לידי ביטוי בעיקר במוצרים של Sony (ראו סקירה בבלוג זה של משפחת  A7 ושל ה- RX1R II) ושל Fuji.
Sony היתה הראשונה לפתח מצלמות חסרות מראה עם חיישן Full frame ולמעשה היחידה עד להופעת ה-Leica SL. הנה ציטוט ממאמר של Roger Cicala  מחב׳ Lensrentals:

 Sony is Boldly going where no camera manufacturer has gone before. They've brought out more new technologies in the last couple of years than everyone else combined. We all want new technologies but new technology often takes a couple of generations to fulfil its potential

ובתרגום חופשי:
Sony צועדת באומץ למקומות שאף יצרן מצלמות לא היה בהם לפניה. בשנים האחרונות היציגה Sony יותר טכנולוגיות חדשות מכל מתחרותיה גם יחד. כולנו רוצים טכנולוגיות חדשות אבל לעיתים טכנולוגיות חדשות זקוקות למספר דורות על מנת לממש את הפוטנציאל שבהן.

Fuji התמקדה בפיתוח קו מוצרים שלם ומענין של מצלמות חסרות מראה עם חיישנים קטנים יותר, עד לגודל APS-C, ובראשם XPro 2 שהוצגה אך לפני כחודש. (בכוונתי להתייחס לסדרה X של Fuji בפוסט עתידי).

בואו נוריד ענין אחד מסדר היום כאן ועכשיו: המחיר. Leica כמו Leica וכל המוצרים שלה, גם הטובים יותר (בעיקר העדשות המעולות) וגם הפחות טובים עולים הרבה יותר מאשר מוצרים מקבילים (וטובים לא פחות) של יצרנים אחרים. למה? ככה. כי הם יכולים. כי יש ל-Leica מעמד מיוחד ומיצוב שוק המאפשר לה לתמחר את מוצריה הרבה מעל המתחרים ועדיין, כנראה, למכור מספיק יחידות כדי להישאר רווחית מאד. את Mercedes ו-BMW כבר הזכרנו? האם זו מקריות שכל השלוש הן חברות גרמניות? בין שאר היתרונות של המצלמה כתוב באתר : Made In Germany.
Leica SL עולה בארה״ב כ- $7500 לגוף בלבד. תוסיפו עדשה 24-90/2.8 במחיר של $4950 ותעשו את החשבון לבד…
דבר אחד בטוח, יש ל-Leica קהל לקוחות נאמן שמוכן להוציא מכיסו את הסכומים המופרזים ש-Leica גובה עבור מוצריה מכיוון שלקוחות אלו מרגישים שהם מקבלים תמורה מלאה לכספם, אחרת לא היו רוכשים את המוצרים היקרים הללו. הנקודה האדומה על גוף המצלמות עושה עבור לקוחות אלו את ההבדל בדומה לסמל המפורסם של Mercedes על מכסה המנוע של המכוניות מתוצרתה.

אז אם ענין המחיר מאחורינו, בואו נראה מה בכל זאת יש במצלמה זו שבגללו כדאי להשקיע זמן בקריאת הפוסט הזה. אחר כך תוכלו להחליט בנחת האם כדאי לכם לרכוש אחת כזו…

הנתונים הטכניים הבאים חשובים אבל לא מספרים את כל הסיפור, כפי שנראה בהמשך:

סוג הגוף: דמוי SLR גדול, ללא מראה, אטום למים ואבק. גם העדשות היעודיות אטומות.
רזולוציה מירבית: 4000X6000 פיקסלים, סה״כ 24MP
סוג וגודל החיישן: 24X36mm, CMOS
50-50,000 ISO
חיבור לעדשות: Leica L
צג אחורי: מסך מגע קבוע, גודל ״3, 1,040,000 פיקסלים
מחפש אלקטרוני, 4.4MP, כיסוי 100%, הגדלה 0.8X
סגר: מישור המוקד, אחריות לשנתיים או 200,000 קליקים
מהירות סגר מינימלית: 60 שניות
מהירות סגר מקסימלית: 1/8000 שניה
קצב צילום מירבי: 11 מסגרות לשניה (עם חשיפה ומיקוד קבועים), 6 מסגרות לשנייה עם מיקוד עוקב.
2GB זיכרון פנימי, מאפשר צילום רציף של 33 מסגרות RAW, או 30 JPEG+RAW
צילום וידאו: 4K, MPEG-4, 4:2:2 10BIT, הקלטת Cine 4K במצלמה עצמה
אחסון: 2 כרטיסי SD
חיבוריות: USB 3, Wi-Fi, שליטה מרחוק באמצעות סמארטפון או  כבל,  HDMI
GPS מובנה
סוללה מספיקה ל- 400 חשיפות
משקל: 847 גרם כולל סוללה
מימדים: 147X104X39 מ״מ
חיישן כיוון מובנה, Intervalometer מובנה לצילום Time Lapse
אין למצלמה ייצוב אופטי מובנה

רשימה מלאה של הנתונים הטכניים תוכלו למצוא כאן.

אם כך, מה מיוחד במצלמה הזו? לדעתי Leica SL מגלמת את בת דמותן של מצלמות מקצועיות מתקדמות שאנו צפויים לראות בשוק תוך מספר שנים קטן. זאת בהנחה ש-Nikon ו-Canon יתעוררו וש-Sony תציג דגמי מצלמות חסרות מראה בעלות מאפיינים מקצועיים יותר מאשר היום. אילו רק היה אפשר ליצור מצלמת כלאיים בין ה- Sony A7R II לבין ה- Leica SL היינו מקבלים כבר כיום מצלמה מענינת מאד.

נתחיל מן הגוף: Leica בחרו בגוף אלומיניום שהוא קל וחזק. נכון שה-SL כבדה יותר מאשר ה- A7R II אבל מצד שני היא קלה יותר מה-Canon 7D Mk II עם חיישן APS-C ומרוב הדגמים המקצועיים של שני היצרנים הגדולים. נזכיר גם שה- SL היא, לדעת רוב הסוקרים, מצלמה שקטה למדי.
העיצוב: בהחלט יש מה ללמוד מ-Leica. השמועות אומרות שמעצבים מחברת הרכב Audi היו מעורבים בעיצוב של ה- SL וכן דגמים נוספים של Leica. לא חשוב מי עיצב, התוצאה מדברת בעד עצמה הן מבחינת המראה והן מבחינת הפונקציונליות כפי שבאה לידי ביטוי בסקירות הלא מעטות שכבר נכתבו על מצלמה זו. יש גם ביקורת על עודף אפשרויות ל-Customization של הכפתורים וכתוצאה מכך רובם אינם מסומנים, דבר המקשה על תפעול המצלמה. גם בכל הנוגע לארגון התפריט יש כנראה מקום לשיפור.

leica_sl_interchangeable_lens_mirrorless_camera_4

מקור: http://media.gadgetsin.com/2015/10/leica_sl_interchangeable_lens_mirrorless_camera_4.jpg

החיישן: כאן בהחלט יש מקום לשיפור. ההסברים של Leica מדוע הסתפקו ב- 24MP לא שכנעו אותי. הרושם שלי הוא שלא הצליחו לשים את היד על חיישן ברזולוציה גבוהה יותר ואיכותי מספיק (מענין, הם לא יודעים מה מספר הטלפון של Sony?) גם החיישן הנוכחי, המיוצר, עפ״י שמועות שלא אומתו ע״י חברת Tower Jazz הישראלית (שהינה בבעלות חלקית של Panasonic) לא זכה לציונים המתחרים באלו של Sony במבחנים של DxOMark למרות שהציון שקיבל, 88, הינו הגבוה ביותר שחיישן במצלמות Leica קיבל מעולם. ההישג הלא מחמיא הזה בא לידי ביטוי בעיקר בכל הנוגע לביצועי החיישן ב- ISO גבוה, סעיף בו לחיישנים של Sony יתרון משמעותי.
מעבד: Maestro II, רוב הסוקרים מציינים לשבח את מהירות התגובה והפעולה של המצלמה. קצב הצילום הגבוה של 11 מסגרות לשניה בהחלט מרשים.
המחפש (Viewfinder): מחפש אלקטרוני איכותי כזה עם 4.4MP וקצב רענון 60fps אין כיום באף מצלמה אחרת (ה-EVF האיכותיים ביותר במצלמות אחרות כוללים רק 2.36MP) זה הדור הבא של  EVF כנראה מתוצרת Epson  ומבוסס LCD בניגוד ל-EVF מבוסס OLED במצלמות של Sony. כל הסוקרים הביעו התפעלות רבה מביצועיו של מחפש זה בכל תנאי התאורה.  נטען כי רק מחפשים אופטיים של מצלמות בפורמט בינוני נראים טוב יותר.
מיקוד אוטומטי: Leica טוענת כי בשימוש בעדשה החדשה (שטרם יצאה לשוק) LEICA APO VARIO-ELMARIT-SL 90–280 mm f/2.8–4 ה-SL ממקדת במהירות הגבוהה ביותר מכל מצלמה אחרת כולל DSLR. לכתר זה מספר טוענים, בין היתר Sony A6300 החדשה.
אחד הסוקרים, Louis Ferreria כותב שה- SL איננה מתחרה במהירות המיקוד האוטומטי בספינות הדגל של Nikon ו-Canon. גם Photozine.com מפריכים את טענותיה של Leica לגבי עדיפותה של ה-SL במהירות המיקוד על Canon 1DX ו-Nikon D4. מצלמות חסרות מראה מתקדמות כמו  Sony A7R II משלבות מיקוד אוטומטי מסוג Contrast Detection  יחד עם Phase Detection על החיישן. Leica SL מבססת את המיקוד האוטומטי על Contrast Detection בלבד. קיימת אפשרות שמהירות ואיכות המיקוד ישתפרו באמצעות עדכון קושחה (Firmware) בעתיד.
עדשות: מצד אחד Leica טוענת שיש ארסנל מכובד של 145 עדשות המתאימות ל-SL. אולם רק עדשה אחת שיצאה לשוק (Leica Vario Elmarit-SL 24-90mm F2.8-4 ASPH) מוגדרת כ- Native ואחרת תושק רק בעוד מספר חדשים. בכל האחרות ניתן יהיה להשתמש בעזרת מתאמים הצפויים לצאת לשוק, וגם אז רובן יאפשרו מיקוד וחשיפה ידניים בלבד.

details_kompatibilitaet_2400x1350_teaser-1200x675

עדשות Leica שיתאימו ל-SL בעזרת מתאמים מיוחדים.
מקור: https://en.leica-camera.com/Photography/Leica-SL/Details#Feature-LensCompatibility

אז במי, בסופו של דבר רוצה Leica להתחרות? יש הטוענים שב-Sony, למרות ש-Michael Reichmann טוען שמספר המצלמות מסדרה A7 ש-Sony מוכרת בשבוע Leica לא מוכרת בשנה. גם מבחינת הנתונים הטכניים Reichmann טוען שאין כאן תחרות בכלל, Sony לוקחת בגדול למעט איכות המחפש, הIntervalometer וה- GPS המובנים. Leica  עצמה ממצבת את ה-SL מול דגמי ה-DSLR המקצועיים של Nikon ו-Canon. אבל בעצם זאת בכלל לא השאלה! יש כאן קונספט מענין, גם אם לא מושלם, שראוי כי יצרנים אחרים ילמדו ממנו ויחקו אותו במובן הטוב של המילה. בשלב כלשהו בעתיד הקרוב יהיה על Nikon ו-Canon להוציא לשוק מצלמות חסרות מראה מקצועיות ואיכותיות. ה- DSLR מתקרב לסוף חייו, יש הטוענים שהוא כבר מת אבל עוד לא הפנים זאת… אם לא, סופן יהיה כמו סופה של Kodak, כאשר ניסתה בכל כוחה להמשיך ולחלוב את העטינים המצטמקים והולכים של הצילום האנאלוגי במקום להסתכל קדימה ולחפש פרות חדשות. דבר אחד ברור, אם שתי הגדולות לא יעשו זאת מישהו אחר יעשה זאת במקומן.

 

רשימה של סקירות על ה-Leica SL (מתוך: http://overgaard.dk/Leica-Camera-Typ-601.html) עם תוספות:

 (בתשלום)   Sean Reid Reviews: "Leica SL 601" as of October 20, 2015
Jono Slack: "Field Report (Three Weeks in Creta" at GetDPI as of October 20, 2015
Ming Thein: "The 2015 Leica SL (Typ 601) and lenses" as of Oct 20, 2015
Kristian Dowling: "Leica SL (Typ 601) Professional Mirrorless Camera Review" as of Oct 20, 2015
DPreview: "Hands-on with Leica SL (Typ 601)" as of October 20, 2015
CNET: "Review" as of October 20, 2015
PC Mag: "Leica SL" as of October 20, 2015 
British Journal of Photography: "Full Specs" as of Oct 20, 2015
Nick Rains: Review as of October 20, 2015
PetaPixel: "Mirrorless War" as of October 20, 2015 Sean Reid Reviews: "Leica M and R on Leica SL" as of October 20, 2015 Steve Huff: "My thoughts on the Leica SL" as of October 20, 2015
Jay Cassario: "Leica SL at weddings" as of October 20, 2015 Amateur Photographer: "Interview with Stephan Schulz on the Leica SL" as of October 20, 2015 Luminous Landscape: "What It Is and What It Isn’t" as of October 22, 2015 Husam Mneimneh: "The Real Competitor" as of October 22, 2015
(בתשלום) Sean Reid "Some Thoughts on the new Leica SL" as of October 22, 2015
Erwin Puts: "The New Leica SL" as of October 22, 2015
Sean Reid: "35 mm rangefinder lenses on Leica SL and Leica M 240" as of Oct 26, 2015 DPReview: "Studio tests and samples: Leica SL (beta)"as of October 28, 2015 ClubSNAP: "Interview with Andreas Kaufmann and Oliver Kaltner" as of October 28, 2015 Sean Reid "Leica SL and Leica M 240 with Leica 35/1.4 Summilux-R and the Leitz Wetzlar 28/2.8 Elmarit-R" as of November 16, 2015 Steve Huff: "Leica SL Hands On – Video and More" as of November 17, 2015
Kristian Dowling: "Leica SL (Typ 601) One Month User Experience" as of November 22, 2015
Erwin Puts: "First of three articles on the Leica SL Type 601" as of November 26, 2015
Jono Slack: "The Leica SL – A Field report"
Jono Slack: "Leica SL in Venice"
Erwin Puts: "The Leica SL, part 2" as of December 2015 on ISO speed and dynamic range
Joeri van der Kloet: "The Leica SL review" as of December 19, 2015
PDNONLINE.COM: Hands on with the Leica SL, Jan. 16 2016
Leica SL (Type 601) Expert review. EPHOTOZINE.COM Nov 16 2015
Leica SL: A Hate/Love Story.  Lensrentals.com  Dec.28 2015

 

עדכון 29.3.16: סקירה נוספת שהתפרסמה על ה- Leica SL

עדכון 15.10.16: סקירה חדשה על Leica SL

עדכון 11.11.16: חלק שני של סקירת Leica SL באתר imaging-resource.com

עדכון 22.2.17: סקירה של ה-Leica SL ב-DPreview.com. ציון: 84

מקור תמונה ראשית: http://www.BHphotovideo.com

70. תהליכי צילום היסטוריים צבעוניים: Dye Transfer, Cibachrome

70. תהליכי צילום היסטוריים צבעוניים: Dye Transfer, Cibachrome

זהו הפוסט האחרון בסדרה העוסקת בתהליכי צילום צבעוניים היסטוריים שחלקם היו בשימוש עד לפני מספר שנים ונעלמו מן השוק עקב המעבר לתהליכים מתקדמים ופשוטים יותר לשימוש וכן עקב המעבר לצילום דיגיטלי ולהדפסה דיגיטלית בתהליכים יבשים שאינם מתבססים על כסף הלידי ופיתוח רטוב.
בפוסטים הקודמים התמקדתי בתהליכי צילום במצלמה, כלומר חומרים המשמשים לצילום ישיר במצלמה ואינם תהליכי מעבדה והדפסה. התוצר שהתקבל מן התהליכים שסקרתי, אדיטיביים וסבטרקטיביים כאחד היה שקופית צבעונית שנועדה במקור לצפייה באמצעות מכשיר צפייה מתאים או בהקרנה. לעומת זאת, פוסט זה יעסוק בשני תהליכי מעבדה ששימשו לצורך הפקת הדפסות מוגדלות משקופיות: Dye Transfer ו-Cibachrome. השימוש בתהליכים אלו הצריך שימוש במכשיר הגדלה אופטי (את ה-Cibachrome היה ניתן לחשוף גם באמצעות מדפסות אופטיות-דיגיטליות כגון Lambda ו-Lightjet).

Dye Transfer

התהליך הראשון בו אדון הוא Dye Transfer. זהו תהליך מעבדה ידני, עתיר עבודה ודורש הרבה ידע וניסיון. התהליך היה מיועד להדפסת תמונות ושקפים גדולים משקופיות, כלומר בבסיסו זהו תהליך פוזיטיב לפוזיטיב אם כי ניתן להדפיס גם מנגטיבים צבעוניים אך אפשרות זאת לא היתה מקובלת בדרך כלל. למיטב ידיעתי אף גורם מסחרי או פרטי בארץ לא הציע שרותי הדפסה בטכניקה זו.

Dye Transfer הוא תהליך סבטרקטיבי, כלומר מתבסס על סינתזה סבטרקטיבית (חיסורית) של צבע באמצעות הצבעים המשלימים צהוב, מג׳נטה וסיאן. הוא איננו תהליך כרומוגני (יוצר צבע) אלא תהליך בו הכמויות הדרושות של צבע מועברות ממדיום אחד לשני ומכאן שמו: העברת צבע. הצבעים המשמשים בתהליך זה הינם טהורים מאד (כלומר מעבירים רק את אורכי הגל בהתאם לצבעם כמעט ללא בליעה משנית) ועמידים מאד לאורך זמן.

התהליך ידוע גם בשם Dye Imbibition. ההדפסים הינם Continuous Tone לחלוטין, ללא  Grain.

dye_imbibition_magnification_image2

צילום בהגדלה X30 המראה את רציפות הטונים בהדפסת  Dye Transfer. מקור: Graphicatlas.org

יסודותיו של התהליך בגרמניה בשנת 1875. ב-1935 רכשה Kodak את הזכויות על פיתוח מאוחר יותר של התהליך והחל מ- 1945 שיווקה אותו תחת השם Kodak Dye Transfer. למעשה התהליך להדפסת תמונות סטילס מקורו בתהליך מוקדם יותר להדפסת סרטי קולנוע שנקרא Technicolor שראשיתו כבר ב- 1916.
ההבדל המרכזי הוא שתהליך Technicolor התחיל בצילום במצלמה ונמשך במעבדה בעוד ש-Dye Transfer הוא תהליך מעבדה בלבד.

2b-06

עד להופעת תהליכים פשוטים יותר הניתנים לפיתוח אוטומטי (R-3, Cibachrome, Ektacolor) והמדפסות הדיגיטליות שימש התהליך בעיקר להדפסות מסחריות. בין היתר, במשך שנים רבות הדפיסו את התפריטים המוארים למסעדות מקדונלד׳ס על שקפים בתהליך זה. כמו כן היה פופולרי בתחום ה- Fine Art.

מעבר לאיכות הצבעונית הנובעת מרמת הטוהר הגבוהה של הצבעים תהליך זה מאפשר שליטה נרחבת על הבהירות, הניגוד, רוויון הצבע והחדות באופן שאיננו קיים באף תהליך הדפסה צבעוני אנאלוגי אחר. ניתן היה ליצור מסיכות בהירות ומסיכות צללים, Unsharp Mask לשיפור החדות ולשלוט בריכוז הצבע, משך ההעברה של הצבע ועוד פרמטרים רבים שיחד איפשרו להפיק הדפסות באיכות עליונה.

כבר בשנת 1994 הפסיקה Kodak לייצר ולשווק את החמרים והציוד המיוחדים הדרושים לתהליך זה. מספר קטן מאד של מומחים עדיין מדפיסים בשיטה זו לצרכי Fine Art אם באמצעות מלאי חומרים שרכשו בעוד מועד ואם באמצעות חמרים אותם הם מכינים בעצמם (כולל האמולסיות הדרושות!) וציוד אותו בנו בעצמם.

כפי שתוכלו להתרשם בהמשך, התהליך הינו ארוך, לא פשוט לביצוע ודורש דיוק רב והקפדה על הפרטים הקטנים.

באופן אישי, הזדמן לי לבקר בסוף שנות השבעים במעבדה יעודית להדפסות Dye Transfer בארה״ב ואף כתבתי עבודת מחקר אקדמית שעסקה בהיבטים המסחריים של תהליך זה במסגרת לימודי במכון הטכנולוגי של רוצ׳סטר (RIT) בארה״ב באותה התקופה. לצערי לא התנסיתי בעבודה מעשית בתהליך מענין זה.

המקור להדפסת Dye Transfer היה בד״כ שקופית צבעונית. בשלב הראשון מכינים שלושה תשלילי הפרדה מן השקופית כאשר כל  תשליל (נגטיב) נחשף בנפרד לשקופית דרך מסנן אדום, ירוק וכחול בהתאמה. הנגטיבים הינם אמולסיה פנכרומטית ולאחר החשיפה והפיתוח כל נגטיב הפרדה כולל את המידע לגבי בהירות הצבע שהוא מייצג. כבר בשלב זה, אופן חשיפת הנגטיבים ופיתוחם מאפשר שליטה בחלק ממאפייני ההדפס הסופי.
בשלב הבא מדפיסים את הנגטיבים, באמצעות מכשיר הגדלה על Matrix Film, חומר צילומי אורתוכרומטי (רגיש לכחול ולירוק) המצופה בג׳לטין רך. סרט המאטריקס הוא בגודל ההדפסה הסופית הרצוייה, נחשף דרך בסיסו ומפותח במפתח מקשה, הגורם להקשיית הג׳לטין באופן יחסי לכמות הכסף המתכתי שנוצר במהלך תהליך הפיתוח. אזורים שקיבלו יותר חשיפה יוקשו יותר מאזורים שקיבלו פחות חשיפה. הכסף המתכתי מומס במהלך התהליך. לאחר שטיפה במים חמים מתקבל תבליט ג׳לטין מוקשה שהוא עבה (גבוה) באזור הצללים ודק (נמוך) באזור הבהירויות. (בהדפסה מנגטיב צבעוני מקרינים את הנגטיב ישירות על סרט מאטריקס פנכרומטי שלוש פעמים דרך מסנן אדום, כחול וירוק בהתאמה).
בשלב הבא כל סרט מאטריקס נצבע בצבע המתאים:  סרט המאטריקס האדום נצבע בסיאן, הירוק במג׳נטה והכחול בצהוב. הצבע הנוזלי נספג בהתאם לעובי הג׳לטין.
לאחר מכן סרטי המאטריקס הצבועים מובאים בזה אחר זה (סיאן, מג׳נטה וצהוב) במגע הדוק עם נייר לבן מסוג  באריטה המצופה בשכבת ג׳לטין שתפקידה לקלוט את הצבע. ההעברה נעשית תוך הקפדה על חפיפה מירבית של שלושת סרטי המאטריקס. התוצר הסופי הוא הדפס בצבע מלא.
ניתן לשלוט על הניגוד וצפיפות (כמות) הצבע בזמן ההעברה באמצעות שינוי החומציות של הצבעים ע״י תוספת חומצת חומץ חזקה להגברת כמות הצבע או סודיום אצטט להפחתת כמות הצבע.

dtpart1

  משקופית המקור מכינים את נגטיבי ההפרדה יחד עם מסיכות לשליטה בניגוד ובבהירויות.
מקור: http://www.charlescramer.com/dyetransfer.html

dtpart2

מנגטיבי ההפרדה חושפים את סרטי המאטריקס הנצבעים בצבעים סיאן, מג׳נטה וצהוב. הצבעים מועברים לנייר הקולט ומתקבלת הדפס בצבע מלא
מקור: http://www.charlescramer.com/dyetransfer.html

לצפייה בסרטון קצר על תהליך Dye Transfer לחצו כאן.

לצפייה בסרט ארוך (מעל שעתיים) המתאר בפרוט רב את תהליך ה- Dye Transfer לחצו כאן. מומלץ מאד לצפות לפחות בעשר הדקות הראשונות על מנת להבין את רמת השליטה שהיתה אפשרית בתהליך אנאלוגי זה.

מאמר מפורט הסוקר את אופן הכנת חומרים וציוד לתהליך Dye Transfer תמצאו כאן.

מדריך טכני מפורט של Kodak לתהליך Dye Transfer תמצאו כאן.

Cibachrome

בניגוד לתהליך Dye Transfer בו לא התנסיתי בעצמי הרי שיש לי נסיון רב בהדפסה ידנית על חומרי  Cibachrome. בשנים 1985-1988 הפעלתי ברחובות מעבדה מקצועית שעיקר פעילותה היה הדפסות משקופיות בתהליכי Cibachrome  ו-Ektachrome R-3. עיקר לקוחותי היו מתחום המחקר המדעי ומיעוטם מתחום האמנות. כמו כן לימדתי נושאים אלו במשך שנים רבות במסגרת עבודתי כמרצה לטכנולוגיה של צבע בחוג לצילום במכללת הדסה בירושלים עד שהוצאנו תהליכים אלו משימוש עם כניסת אמצעי הדפסה הדיגיטליים.

pack אריזה של נייר Cibachrome

סרטי Kodachrome וניירות Cibachrome הם חומרי הצילום האנאלוגיים היחידים אליהם אני ממש מתגעגע. שום דבר לא ישווה לאיכות המיוחדת של הדפסת Cibachrome שמקורה שקופית Kodachrome חשופה היטב. הברק, העומק, החדות ורוויון הצבע היו מיוחדים במינם ושונים מכל חומר הדפסה אחר. היה ל- לCibachrome מראה מתכתי  וברק מיוחד עקב העובדה שהיה מצופה על בסיס פוליאסטר ולא על בסיס נייר (היתה גם גרסת מט על נייר רגיל שהיתה הרבה פחות איכותית) ולא היה ניתן לקרוע אותו ביד. אפילו הרעש שנוצר כאשר מנענעים אותו היה שונה ומיוחד.
יתרון חשוב נוסף היה העמידות הארכיונית הגבוהה: הדפסות Cibachrome ישתמרו יותר מ-200 שנה בחושך וכ- 30 שנה בתנאי תצוגה ביתיים.
היו גם גרסאות Cibachrome למיקרופילם ולשכפול שקופיות שהצטיינו בעמידות הארכיונית שלהם אולם מחירם היה גבוה. זכור לי פרוייקט גמר של שני סטודנטים שלי במכללת הדסה שהשוו את העמידות בהקרנה של סרט השכפול של Cibachrome לעומת סרטי שכפול שקופיות כרומוגניים רגילים. נמצא כי העמידות של Cibachrome גבוהה בהרבה מזו של החומרים הרגילים אולם העלות הגבוהה הפכה את השימוש בהם ללא כדאי.

עד כה סקרתי מספר שיטות ליצירת דימוי צבעוני באמצעות סינתזה אדיטיבית וסינתזה סבטרקטיבית. Cibachrome שייך אמנם למשפחת חומרי הצילום הסבטרקטיביים אבל בניגוד לחומרים אחרים בהם הצבע נוצר בזמן הפיתוח (כמו ב-Kodachrome לדוגמא) או שבהירותו משתנה באמצעות מסיכה מונוכרומטית (כמו ב-Autochrome לדוגמא) הרי שב-Cibachrome הצבע קיים כבר בחומר לפני חשיפתו ופיתוחו והוא נהרס במהלך תהליך הפיתוח במידה המתאימה לחשיפה כפי שיוסבר להלן. לכן התהליך נקרא הריסת צבע (Dye Destruction) או הלבנת צבע (Dye Bleach).

בשנות ה-30 של המאה העשרים, ד״ר Bela Gaspar פיתח תהליך צילומי לקולנוע שנקרא GasparColor.
התהליך התבסס על הריסת צבע הקיים באמולסיה באופן פרופורציונלי לחשיפה ושימש בעיקר לצורך הכנת סרטי אנימציה. מאפיין מענין של חומר זה היה העובדה שהצבעים צופו משני צידי הבסיס: שכבת הסיאן מצד אחד ושכבות המג׳נטה והצהוב מן הצד השני. חלק מן הטכנולוגיה של Gaspar היתה בשימוש ע״י הנאצים במהלך מלחמת העולם השניה. בשנות ה-60, לאחר שפקע הפטנט של Gaspar כימאי שעבד איתו העביר את הידע לחברת Ciba השוויצרית שעיקר עיסוקה בתחום התרופות והכימיקלים התעשיתיים. המוצר שיצא לשוק נועד להדפסת תמונות משקופיות צבעוניות והתבסס על צבעי Azo שהינם טהורים ויציבים מאד לאורך זמן. לאור האיכות הגבוהה של ההדפסות שהתקבלו התהליך היה פופולרי בקרב צלמים מקצועיים ומעבדות צילום מקצועיות. עם זאת, לאור העלות הגבוהה של החומרים יחסית לתהליכי הדפסה כרומוגניים הוא לא היה נפוץ בתחום הצילום החובבני ולכן תפוצתו היתה בסה״כ מוגבלת למדי. בשנת 1969 Ciba  רכשה את חברת Ilford האנגלית הידועה בעיקר בחומרי הצילום שחור לבן שלה ומוצרי Cibachrome שווקו תחת המטריה של Ilford, כאשר בהמשך גם השם שונה ל-Ilfochrome עד להפסקת השיווק של חומרים אלו בשנת 2012. אולם עבור המשתמשים הוותיקים, ובכללם אנוכי, החומר תמיד יזכר כ-Cibachrome.
באופן עקרוני, חומרי Cibachrome כללו שלוש שכבות אמולסיה צילומית  רגישות לאדום, כחול וירוק כאשר בכל שכבה הוכנס בתהליך הייצור צבע Azo בצבע המשלים לצבע לו היתה רגישה השכבה: סיאן בשכבה הרגישה לאדום, מג׳נטה בשכבה הרגישה לירוק וצהוב בשכבה הרגישה לכחול. לאחר החשיפה במגדל הועבר החומר לפיתוח: התהליך כלל 4 שלבים בלבד: פיתוח, הלבנה, קביעה ושטיפה.

Fatali-Cibachrome-darkroom

הדפסת שקופית (הנמצאת בראש המגדל) על דף Cibachrome (נמצא על לוח ההדפסה)
מקור: http://fatali.com/cibachrome-photographs

ניתן היה לפתח Cibachrome גם בפיתוח רוטטיבי (סיבובי) במכשירים כדוגמת Jobo ATL וגם במכשירים מסוג Roller Transport.

jobo

בתמונה: מכשיר פיתוח סיבובי לסרטי צילום וניירות צילום מדגם Jobo ATL 2. החומר הצילומי נתון במיכל השחור, מסתובב לשני הכיווונים בקצב קבוע ונמצא באמבט מים חמים בטמפ׳ הרצוייה. במכשיר כזה השתמשתי במשך מספר שנים, בעיקר לפיתוח סרטי שקופיות בתהליך E-6, נגטיבים בתהליך C-41 ונייר רברסלי בתהליך R-3. חומרי  Cibachrome פיתחתי במכשיר יעודי לפיתוח Cibachrome מסוג Roller Transport מדגם CAP 40.

processor

הנייר החשוף מוכנס למכונה מצד אחד ויוצא מן הצד השני. אפשר היה להוסיף מייבש שחובר למכונת הפיתוח.

אנקדוטה משעשעת הזכורה לי מאחד משיעורי ההדפסה על Cibachrome: אריזת הנייר המבריק כללה דף קרטון איכותי שצידו האחד שחור מבריק ונועד לתמוך בחבילת הדפים במארז. יום אחד שמנו לב שממכונת הפיתוח מגיח דף קרטון כזה במקום דף  מודפס… אחד הסטודנטים התבלבל בחושך ולא שם לב להבדל בין דף להדפסה לבין הקרטון התומך, ״חשף״ את הקרטון במגדל והזין אותו למכונת הפיתוח…

הסוף: עם פשיטת הרגל והמכירה של Ilford למספר גורמים בשנת 2012 הופסק הייצור והשיווק של חומרי Cibachrome. כימיקלים לפיתוח ניתן לרכוש באמצעות הקישור הזה.

בסרטון המתאר פיתוח רוטטיבי של Cibachrome אפשר לצפות כאן.
בסרטון המתאר את כל תהליך ההדפסה והפיתוח של Cibachrome אפשר לצפות כאן.
בסרטון המדגים את עבודת המעבדה עם Cibachrome אפשר לצפות כאן.

אין מה לומר, חומרים מעולים ונשכחים אלו הם לא יותר מנוסטלגיה כיום עבור מי שהשתמש בהם בעבר. אבל זה גם יהיה, קרוב לוודאי מצבן של טכנולוגיות ההדפסה המודרניות הדיגיטליות (שבכוונתי לדון בהן בפוסטים עתידיים) בהן אנו משתמשים כיום בעוד מספר שנים…