108. המצלמות שלי, חלק ג

108. המצלמות שלי, חלק ג

את הפוסט הקודם סיימתי בהחלטתי לעבור למצלמה בעלת חיישן Full Frame. מאחר וכל מצלמות ה-DSLR לא דיברו אלי וכמי שרגיל לאמץ טכנולוגיות חדשות בשלב מוקדם יחסית גם אם אינן מושלמות רכשתי בשנת 2014 מצלמה חסרת מראה Sony A7, שיצאה לשוק כשנה לפני כן. לא היה לי ספק כי תקופת ה-DSLR לקראת סיומה מה שהוכח בהמשך כנכון. על ההשפעה של משפחת ה-A7 על תחום הצילום ניתן לקרוא בפוסט מס׳ 45 בבלוג זה: The A Team*: משפחת המצלמות Sony Alpha A7. מאז פרסום הפוסט באוגוסט 2015 נוספו דגמים רבים למשפחה והיא בהחלט עולה כפורחת וממשיכה להצטיין בחידושים טכנולוגיים. אחת המצלמות המענינות בסדרה היתה ה-A9, עליה כתבתי את פוסט מס׳ 102: מספר תובנות על Sony A9. בכל מצלמה חדשה שנוספה לסדרה Sony העלתה בהצלחה את רף הביצועים ומצד שני לא טרחה להתייחס לחלק מתלונות חוזרות ונשנות ובקשות לשיפורים של המשתמשים… בין היתר, חווית המשתמש הכללית לקתה בחסר, לפחות לטעמי.

Sony Alpha A7, 2014-2019

וכך בסוף 2014 רכשתי לעצמי את מצלמת ה-Full Frame הראשונה שלי, Sony A7. כמו כל מצלמה של Sony גם ה-A7 היתה בעלת מספר תכונות מצויינות, כמו לדוגמא איכותו של חיישן התמונה ומאידך בעלת מספר מגרעות בולטות, כמו לדוגמא מערכת המיקוד האוטומטי הלא מוצלחת והאיטית ומערך התפריטים המעצבן עליו נכתבו ביקורות שליליות רבות ותוקן רק לאחרונה ב-Sony A7S III. למרות החדשנות שהיתה גלומה בה, בהיותה מצלמת ה-Mirrorless Full Frmae הראשונה (יחד עם אחותה הבכירה A7R) זכתה לציון פושר יחסית של 80 ב-DPreview.com.

Sony Alpha A7, מקור: DPReview.com

מבחינה טכנית, לחיישן תמונה בגודל Full Frame 24X36mm מספר יתרונות על חיישני תמונה קטנים יותר. למעשה גודל זה מהווה פתרון טוב מאד בין חיישני התמונה הגדולים יותר הנמצאים במצלמות בפורמט הבינוני לבין הקטנים יותר כגון APS-C ו-Micro Four Thirds. אחד היתרונות החשובים הוא שגודל החיישן מאפשר לצופף עליו פיקסלים רבים ועדיין לשמור על גודל פיקסל הגיוני המאפשר יחס אות לרעש טוב, וזאת לעומת חיישני התמונה הקטנטנים הנמצאים, לדוגמא, במצלמות המובנות בטלפונים הסלולריים שם גודל הפיקסל עשוי להיות כחמישית מגודלם במצלמות Full Frame ברזולוציה גבוהה. כמות האור הכללית (Total Light) שמקבל חיישן התמונה בזמן החשיפה עולה ככל שגודל החיישן עולה, ולכן יחס האות לרעש משתפר. גם מספר הצמצם האמיתי עולה ככל שגודל החיישן קטן ולכן קשה יותר עד בלתי אפשרי לשלוט בחדות המבדלת בין הנושא לרקע שמאחוריו, שדה הראייה קטן ולכן יש צורך בעדשות באורך מוקד קצר יותר להן זוית ראיה רחבה יותר, ראו פוסט מס׳ 19 בבלוג זה. לסיכוםֿ Sony A7 היתה מצלמה עם חיישן תמונה טוב בגוף הרבה פחות טוב: פוקוס אוטומטי לא מספיק טוב, חיי סוללה קצרים (הסתובבתי עם 3 סוללות), ממשק תפריטים מעצבן ועוד. הוסיפו לכך עדשה די גרועה 3.5-5.6 /18-70 שקיבלתי כעדשת KIT עם המצלמה ותבינו מדוע בהמשך, לאחר כחמש שנים החלפתי אותה באחותה הבוגרת והמוצלחת בהרבה A7 III. ברשותי אלפי צילומים שצילמתי ב-A7, בחרתי להציג כאן מספר צילומים שצילמתי במסענו לדרום הודו בפברואר 2019. הודו שבתה את ליבנו ועוד נשוב לשם כאשר הנסיבות יאפשרו זאת.

Sony A7, קובץ RAW. מקדש דרכים הינדי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן

Sony A7, קובץ RAW. טקס במקדש הינדי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. שקילת שקי אורז לאחר האיסוף בשדה, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. ילדה ישנה (אותה הילדה שבתמונה הראשית, יום למחרת), דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. ילדות בטקס התבגרות הינדי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. כיתה בבית ספר יסודי כפרי בדרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. ארמון מלכותי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. הדלקת קטורת במקדש הינדי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. ארמון מלכותי בדרום הודו, פברואר 2019. צילום גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. מוכרת פרחים בשוק, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. אתר ארכיאולוגי קדוש, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן

אני תקווה כי לא עייפתי את קוראי עם הצילומים מהודו, פשוט קשה לבחור…

לאחר שבמסע לדרום הודו נתקלתי אין ספור פעמים בנחיתות של מערכת המיקוד האוטומטי של ה-A7 ופספסתי לא מעט צילומים עקב כך, החלטתי שמגיעה לי מצלמה איכותית יותר. הבחירה הכמעט מידית היתה Sony A7 III, הדור השלישי של A7 (דילגתי על ה-A7 II כי לא היו בה מספיק שיפורים לעומת הדור הראשון).

Sony A7 III, 2019

A7 III היתה שיפור גדול לעומת A7 מן הדור הראשון. שלושה שיפורים עיקריים משכו את תשומת ליבי: מערכת מיקוד אוטומטי משופרת, עוקבת ומהירה עם זיהוי פנים וזיהוי עיניים יעיל במיוחד, יעילות גבוהה בצילום בתנאי אור ירודים וסוללה גדולה ומשופרת שאפשרה, עפ״י תקן CIPA כ-700 צילומים ובפועל הרבה יותר. היתה ברשותי רק סוללה אחת ובסוף יום טיול ארוך ירדה הסוללה לרמת 50-60% בלבד. עם המצלמה רכשתי עדשה 24-105/4 מסדרה G שהוכחה כחדה מאד ובעלת איכות אופטית מצויינת בכלל. השילוב הזה של מצלמה איכותית למדי עם עדשה איכותית היה מוצלח מאד עבורי, פרט לנקודה אחת: המשקל. היה הפרש משקל של כ-500 גרם בין ה-A7 עם עדשה 18-70 לבין ה-A7 III עם עדשה 24-105/4. תוספת משקל זאת היתה בהחלט מורגשת… גם חווית המשתמש, כרגיל אצל Sony, לא היתה ראויה לציון. אותם התפריטים המעצבנים, אותה הרגשה של מוצר שאמנם מספק קבצים איכותיים אבל בדרך זו או אחרת קשה להתחבר אליו.

Sony A7 III, מקור: camerajabber.com
Sony A7 III, קובץ RAW. דוכן צעצועים ביריד מקומי, Chiclana De La Frontera, ספרד, יוני 2019
צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. האי הידרה, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. זריחה בנמל פיראוס, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. טברנה באי Poros, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. האי Agina, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. בין האיים בים הסרוני, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. כנסיית הבשורה, נצרת, נובמבר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. חלון של מסעדה, מדריד, ספרד. יוני 2019. צילום: גבי גולן

איכות הדימויים שסיפקה ה-A7 III יחד עם העדשה 24-105/4 היתה מצויינת מכל הבחינות, ובסה״כ הייתי מגדיר אותה כמצלמה מצויינת. גם כיום, כמעט שלוש שנים לאחר שיצאה לשוק היא מהווה בחירה טובה מאד למרות שכיום יש לה כבר מספר מתחרות שלא היו קיימות כאשר יצאה לשוק: Nikon Z6 II, Canon R6, Panasonic S5, כולן בעלות נתונים טכניים כמעט זהים ומחירים דומים אולם כולן חדשות ומודרניות יותר מה-A7 III. גם ה- Fuji XT-4 יכולה להחשב כמתחרה של A7 III למרות שהיא בעלת חיישן תמונה קטן יותר בגודל APS-C, גם היא חדשה יותר ויצאה לשוק לפני פחות משנה.

באופן אישי, משקלה של ה-A7 III יחד עם העדשה המצויינת אך כבדה 24-105/4 (1.3 ק״ג למצלמה+העדשה) הכריע אותי לאחר טיול ארוך של חודש בספרד ביוני-יולי 2019… ולאחר התלבטות ארוכה של מספר חודשים החלטתי שעלי לעבור למערכת קלה יותר שתספק חווית משתמש טובה יותר ללא פגיעה משמעותית בביצועים בכלל ובאיכות הדימויים בפרט. Enter Fuji XT-4, אותה רכשתי ממש לאחרונה לאחר שמכרתי את ה- A7 III. מענין לציין שהמחיר של A7 III והעדשה 24-105/4 נפל בסדר גודל של 25-30% מאז רכשתי אותן בסוף פברואר 2019, מה שעושה אותה כיום לקנייה משתלמת במיוחד. ל-XT-4 אייחד פוסט נפרד לאחר שאספיק להתידד איתה…

Olympus Tough TG4, 2016, נמצאת ברשותי עד היום

במקביל לשימוש ב-Sony A7 התעורר אצלי הצורך במצלמה עמידה למים, אבק ותנאים סביבתיים קשים בכלל. הענין שלי במצלמה כזו החל לאחר יום של שיט בקיאק עם חברים בפולין בשנת 2016. לפני תחילת השיט שאלתי את המפעיל האם בטוח לקחת איתי את ה-A7. הבחור ענה שתמיד קיימת סכנת התהפכות ולכן איננו ממליץ לקחת לשיט את המצלמה. בלב כבד השארתי אותה ברכב והסתפקתי ב-iPhone 6 בתוך מעטפה אטומה למים. וכך, כל פעם שרציתי לצלם (והיה הרבה מה לצלם…) הייתי חייב להפסיק לחתור, להוציא את הסמארטפון מן הנרתיק שהיה תלוי על צווארי, לצלם תוך חשש תמידי שיפול למים ולמהר ולהחזירו לנרתיק האטום למים. לא כיף גדול…אז החלטתי שאני חייב לרכוש לעצמי מצלמה עמידה במים שאפשר לקחת אותה ללא חשש לכל מקום בלי להתחשב בתנאי הסביבה. זמן קצר לאחר שובי לארץ הזמנתי מצלמה מדגם Olympus Tough TG4, (כיום קיימת כבר בגרסת TG-6). אל תשאלו מדוע אבל הזמנתי אחת בצבע אדום בוהק…זוהי מצלמה קטנה וקלה, שאפשר לצלול איתה עד לעומק 15מ׳ והיא אטומה גם לאבק, מסוגלת לפעול בתנאי קור וחום קיצוניים ואפילו לצאת בשלום מנפילה מגובה 1.5 מ׳ על רצפת בטון. את היכולת האחרונה הזאת לא בדקתי כמובן בעצמי ואין לי אלא לסמוך על נתוני היצרן…עם חיישן קטן בגודל ״1/2.3 (6.17X4.55 מ״מ) ו- 16MP איכות הצילומים סבירה, לא יותר. ניתן לצלם קבצי RAW במגבלות מסויימות, עדשת הזום החשמלית 25-100 (מקביל ל-35 מ״מ) מאפשרת צילום של טווח הגיוני של נושאים ויש גם מצב מאקרו ועוד מיני מצבי צילום לצילום מתחת למים וכו׳.

Olympus Tough TG4, מצלמה קטנה, ממזרה וקשוחה… מקור: DPReview.com

הכיף והחופש שבתליית המצלמה האדומה והקלה הזאת על הצוואר באמצעות שרוך ולא להיות מוטרד מהשאלה מה יקרה לה… שווה את מחירה הצנוע, כ-$250 אם אני זוכר נכון. יש לה גם מבזק מובנה, GPS, מצפן ועוד צעצועים לשטח. משקלה 247 גרם. השתמשתי בה כבר בשיט ראפטינג בנהר Tara במונטנגרו (מודה ומתוודה, לא סוער מדי…אבל בגשם שוטף!) , הכנסתי אותה לבריכה ולים מספר פעמים, עד כה ללא תקלות. אני משתמש בה כמצלמת גיבוי למצלמה הראשית שלי האיכותית יותר מבחינת איכות הדימוי.

Olympus TG4, קובץ JPG. מה שיותר כחול יותר עמוק, רחובות, אוגוסט 2016. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. ע״י נהר Tara, מונטנגרו, ספטמבר 2017. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. מתחת למים, רחובות, אוגוסט 2016. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. ראיתי צוענים מאושרים, על שפת נהר Tara, מונטנגרו, ספטמבר 2017.
צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. מתוך המים, האי הידרה, יוון. אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. מתחת למים בחוף Stoupa, הפלופונסוס, יוון. אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן

באחד הפוסטים הבאים אסקור את המצלמה העיקרית הנוכחית שלי, Fuji XT-4 עם עדשה 16-80/4, אותה אני לומד להכיר בימים אלה.

תמונה ראשית: ילדה באזור האגמים בדרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן, Sony A7

107. המצלמות שלי, חלק ב

107. המצלמות שלי, חלק ב

חלק ב׳, מצלמות דיגיטליות 1991-2015

בפוסט הקודם סיפרתי את סיפורן של מצלמות הסרט שהיו ברשותי בתקופה שבין 1960-1991. בפוסט זה אספר את סיפורן של המצלמות הדיגיטליות שהיו ברשותי וחלקן עדיין אצלי בתקופה שבין 1991 ל-2014. כפי שכבר ציינתי, אתייחס בהמשך רק למצלמות שרכשתי בעצמי ולא לכאלו בהן השתמשתי במסגרת עבודתי בחוג לצילום במכללת הדסה בירושלים או במקומות אחרים. כהערכה גסה, אציין כי הזדמן לי להשתמש לאורך השנים בלפחות מאה מצלמות שונות מכל הסוגים והפורמטים, אנאלוגיות ודיגיטליות כאחד. דווקא הצילום הראשי למעלה (שצולם ע״י סטודנט שלי לשעבר במכללה לצילום בקריית אונו, לצערי אינני זוכר את שמו) אני נראה מצלם במצלמה דיגיטלית בפורמט בינוני השייכת למכללת הדסה…) הצילום צולם ב-Nikon D3 במרץ 2010. כפי שנהוג לומר, הצילום לצורך המחשה בלבד…

בתחילת שנות התשעים כבר היה ברור לי שהצילום האנאלוגי מגיע לסוף דרכו וכי זו רק שאלה של זמן עד שהמצלמות הדיגיטליות יחדרו לחיים בכלל ולחיי הצלמים בפרט. לכן, על מנת ללמוד את הנושא הפסקתי, באופן מודע לצלם במצלמות סרט ועברתי להשתמש באופן מוחלט במצלמות דיגיטליות. הבעיה היתה שעקב מחירן הגבוה של מצלמות דיגיטליות ״מקצועיות״ לא היה הגיוני מבחינתי לרכוש מצלמה כזאת באופן פרטי. כבר ב- 1993 רכשתי עבור החוג לצילום במכללת הדסה שתי מצלמות דיגיטליות מדגם Kodak DSC 200 במחיר של כ-$10,000 כל אחת. היו כבר אז ברשות החוג מצלמות דיגיטליות קטנות ומצלמות סטיל וידאו אנאלוגיות אולם ה-DCS 200 היתה המצלמה ״המקצועית״ הראשונה מסוג DSLR שהיגיעה לחוג ואפשרה צילום באופן דומה מאד למה שהיינו רגילים עם מצלמות רפלקס וסרטי צילום. צילמתי לא מעט בכל המצלמות הדיגיטליות שהיו במכללה, אחרי הכל את כולן אני רכשתי עבור המכללה וגם קיבלתי חלק מהן לתקופת נסיון לפני ההחלטה על הרכישה. אך, אבוי לאותה בושה, בכל התקופה שבין 1991-2002 לא היתה לי מצלמה דיגיטלית פרטית משלי… בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי ארכוש לעצמי מצלמה קטנה ופשוטה וכאשר אזדקק למצלמה ״רצינית״ יותר תמיד אוכל לשאול אחת ממחסן החוג, וכך היה.

Nikon Coolpix 5700, 2002

בשנת 2002 רכשתי את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלי: Nikon CoolPix 5700. זו היתה מצלמת גשר (Bridge Camera) בעלת עדשת זום קבועה 35-280 (מקביל ל-35 מ״מ) וחיישן תמונה אלקטרוני קטן מסוג CCD בגודל "2/3 (8.8X6.6 מ״מ) בעל 5MP. מצלמה זו היתה הדגם האחרון של Nikon עם מסננים צבעוניים CGMY על חיישן התמונה בניגוד ל-(GRGB (Bayer הסטנדרטי.

Nikom CoolPix 5700 משלושה היבטים שונים. מצלמה מכוערת למדי…
מקור: nikonusa.com

לצערי אין לי הרבה דברים טובים להגיד על המצלמה הזאת: התנסות הצילום איתה היתה מאתגרת לעיתים… מענין לציין לחיוב את הצג האחורי המתקפל ומסתובב, אם כי קטן מאד וברזולוציה נמוכה. המחפש (Viewfinder) היה אלקטרוני: איטי וברזולוציה נמוכה אבל הי, בואו לא נשכח שאנחנו מדברים על 2002! המצלמה שקלה 512 גרם, היתה לה יכולת צילום מאקרו לא רעה וגם יכולת לשמור קבצים בפורמט RAW, אם כי אני חייב להתוודות כי לצערי בתקופה ההיא טרם הבנתי את היתרון הגדול של קבצי RAW… להזכירכם, Lightroom הוצגה לראשונה רק ב-2007. ואילו Adobe Camera RAW הוצגה כבר ב-2002 (Photoshop 7)…

Nikon Coolpix 5700, קובץ JPG, צילום מקרוב של אדמת סחף ע״י רחובות, 2003. צילום: גבי גולן
Nikon Coolpix 5700, קובץ JPG, נוף בשדות ע״י רחובות, 2003. צילום: גבי גולן
Nikon Coolpix 5700, קובץ JPG. אליאור בן חיים, סטודנט שלי לשעבר במכללת הדסה מדגים שימוש ב-Nikon D100 עם עדשה 500 או 600 מ״מ במסגרת סדנת צילום טבע עם יוסי אשבול בבריכות הדגים של מעגן מיכאל, מאי 2003. הצילום צולם ב-ISO200, שימו לב לרעש…צילום: גבי גולן

Canon IXUS 400, 2003

בשנת 2003 החלטתי לחפש לעצמי מצלמה דיגיטלית קומפקטית ונוחה יותר מאשר ה-Coolpix 5700. זאת היתה שנה מענינת מאד כי בה נמכרו לראשונה יותר מצלמות דיגיטליות מאשר מצלמות סרט (והשאר היסטוריה) והשוק היה מלא במספר רב של דגמים מגוונים. רכשתי אז מצלמה קטנה ונחמדה של Canon מדגם IXUS 400. זו היתה הראשונה בסדרה של מצלמות מתוצרת Canon שרכשתי לעצמי ועל כך בהמשך.

Canon IXUS 400 היתה אחת מסדרה ארוכה שמנתה עשרות דגמים שונים ומשונים שהתאפיינו גם בשמות שונים בהתאם לאזור הגאוגרפי בעולם בו הופצו. במבט לאחור נראה כי בשנים הללו Canon (וגם Nikon) לא בדיוק ידעו איזה דגם יצליח בשוק ולכן ״הפגיזו״ את השוק במספר גדול של דגמים בתקווה שלפחות חלק מהם יתפוס את תשומת הלב של הצרכנים. למעשה לא היה במצלמות הללו שום דבר מיוחד פרט להיותן מאד פרקטיות, פשוטות לשימוש ועפ״י נסיוני גם אמינות. עם חיישן CCD קטן ״1/1.8 (7.2X5.3 מ״מ) בעל 4MP התוצאות שהתקבלו היו סבירות, לא יותר. המצלמה צוידה בעדשת זום 36-108 (מקביל ל-35 מ״מ). מבחינתי העובדה שהמצלמה שקלה 222 גרם בלבד כולל סוללה והיה ניתן לשאת אותה בכיס שיפרה מעט את ההרגשה הלא מדהימה שסיפק הצילום במצלמה זו.

Canon IXUS 400, מבט היקפי. מקור DPreview.com
Canon IXUS 400, קובץ JPG. סטודנטים וסטודנטיות בחוג לצילום במכללת הדסה בסדנת צילום טבע עם יוסי אשבול בבריכות הדגים של מעגן מיכאל, מאי 2005. צילום: גבי גולן
Canon IXUS 400, קובץ JPG. זריחה בג׳יסר א זרקא, מאי 2005. צילום: גבי גולן

Canon IXUS 50, 2005

בשנת 2005 רכשתי מצלמה נוספת של Canon, מדגם IXUS 50. זו היתה עוד מצלמה קופסתית למראה אם כי בעלת פיניש מתכתי ומראה מושך וקצת יותר רציני.

Canon IXUS 50: קטנה עם ביצועים סבירים לתקופה. מקור: DPReview.com

IXUS 50 היתה ממש זעירה, שקלה 130 גרם בלבד! ) לשם השוואה, ה-iPhone 8 שלי שוקל 148 גרם… וסיפקה צילומים סבירים באיכות של 5MP, שהופקו מחיישן CCD קטנטן בפורמט ״1/2.5 (4.308X5.744 מ״מ). המצלמה היתה מהנה לשימוש הרבה יותר מה-IXUS400 ולמרות החיישן הקטן יותר איכות הדימוי היתה טובה יותר. צילמתי בה המון במשך שנתיים: גודלה הזעיר ומשקלה המינימלי אפשרו לי לשאת אותה איתי לכל מקום (באותה תקופה עדיין לא היה ברשותי טלפון סלולרי עם מצלמה). מצויידת בעדשת זום חשמלית 35-105 (מקביל ל-35 מ״מ) מצלמה זו התאימה מאד לצילום רחוב דיסקרטי אם כי לא היתה מהירה במיוחד.

Canon IXUS 50, קובץ JPG. קלן, גרמניה, ספטמבר 2006. צילום: גבי גולן
Canon IXUS 50, קובץ JPG. קלן, גרמניה, תערוכת הפוטוקינה, ספטמבר 2006. צילום: גבי גולן
Canon IXUS 50, קובץ JPG. מחבוא צילום מוסווה (עדשות 600 מ״מ) במסגרת סדנת צילום טבע עם יוסי אשבול בבריכות הדגים של מעגן מיכאל, מאי 2007. צילום: גבי גולן

Canon G9, Canon G10, 2007

תמיד קיים מעין ״ניגוד עניינים״ בין השאיפה למצלמה קטנה וקלה ובין השאיפה המנוגדת לה לאיכות גבוהה של הדימוי ולאפשרות שליטה ידנית בפרמטרים השונים של הצילום. בעיה דומה קיימת בכל הנוגע לשאיפה שלי למצלמה בעלת עדשת זום איכותית מאחר וצילום בעדשה רחבת זווית, טובה ככל שתהיה לא מאפשרת לי את החופש שמאפשרת עדשת זום בעלת תחום אורכי מוקד ארוכים יותר. אז אמנם ה- IXUS 50 היתה קטנטנה וקלה אבל בהינתן גודלו הזעיר של חיישן התמונה שלה ואפשרות השליטה הידנית המוגבלת ביותר שהיציעה, בשלב מסויים התחלתי לחפש פתרון אחר. הפתרון נמצא בדמותה של Canon G9, אחת המצלמות בסדרת G הידועה של Canon שמאז תחילתה (G1) בשנת 2000 שילבה באופן מוצלח למדי בין השאיפות המנוגדות הנ״ל וכל זאת במחיר סביר. את ה-G9 רכשתי בפוטו פריזמה בירושלים בשנת 2007 ולאחר שנה החלפתי אותה ב-G10. מאחר ושתי המצלמות דומות מאד אתייחס כאן בעיקר ל-G10, ש-12 שנה לאחר רכישתה עדיין קיימת, תקינה ונמצאת בשימוש אצל נכדי הבכור יהונתן שקיבל אותה ממני כאשר היה בן 10 והשתתף בקורס צילום במסגרת קייטנת קיץ.

Canon G9 (משמאל) לעומת Canon 10. מקור: DPReview.com

לטעמי לפחות, עיצובה של ה-G10 היה מושך ובעל מראה רציני ולא צעצועי כמו חלק מן המצלמות הקודמות שסקרתי. עם חיישן CCD בגודל 7.6X5.7 מ״מ ו- 14.7MP, אפשרות שליטה ידנית על כל גורמי הצילום ה-G10 היתה למעשה מעין מיני DSLR אך ללא מראה וללא אפשרות להחלפת עדשות. היתה לה עדשת זום סבירה 28-140 (מקביל ל-35 מ״מ) ואיכות הדימויים שיצרה, בעיקר אם צולמו כקבצי RAW היתה בהחלט סבירה. בניגוד למצלמות Mirrorless של היום ל-G10 היה מחפש אופטי פשוט ולא איכותי ולכן רוב הזמן הייתי משתמש בצג האחורי בזמן הצילום ולא במחפש האופטי. ה-G10 היתה מצלמה מהנה למדי לשימוש ומשקלה הקל יחסית,, 350 גרם אפשר את נשיאתה בקלות בתוך נרתיק מבד עבה שהצמדתי לחגורת המכנסיים. ה-G10 היתה בשימוש שוטף אצלי במשך 4 שנים ודי נהנתי הן השימוש בה, עד שהיגיע הזמן לעבור לצלם במצלמה בעלת חיישן גדול יותר עם כל היתרונות (והחסרונות) הגלומים בכך. אציין כאן כי החל בשנת 2011 היה ברשותי סמארטפון מדגם iPhone 4 עם מצלמה סבירה ובהמשך iPhone 6 וכיום iPhone 8 אולם אין בכוונתי להתייחס כאן למצלמות המשולבות בטלפונים סלולאריים.

Canon G10, קובץ RAW. חיפה, דצמבר 2009. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW. שמורת פורה, מרץ 2010. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW. חוף נורמנדי, צרפת מרץ 2010. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW. כבאים מטפלים במדורה במסגרת טקס קבלת האביב, אמנדורף, גרמניה,
אפריל 2010. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW, פסטיבל פסלים חיים ברחובות, יולי 2010. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW, המרה למונוכרום ב-Tonality. נורמנדי, צרפת, אפריל 2011. צילום: גבי גולן

Sony NEX 5N, 2012

בשלב זה התחילו להופיע בשוק מצלמות חסרות מראה של Sony עם חיישנים בפורמט APS-C. שמתי עין על ה-NEX 5N ולאחר התלבטות קצרה רכשתי אחת. זאת היתה המצלמה הראשונה שלי מתוצרת Sony, אחריה תבואנה עוד שלוש…

Sony NEX 5N עם המבזק מותקן. די מכוערת וחסרת אופי…
אחד הצילומים האהובים עלי שצילמתי ב-Sony NEX 5N, קובץ RAW. משחק פולו, דרום ספרד,
אוקטובר 2013. צילום: גבי גולן

מצלמה זו היתה אחת הראשונות בסדרת מצלמות Alpha של Sony עם חיישני תמונה בפורמט APS-C ממנה התפתחה בהמשך סדרת E עם חיישני APS-C וסדרה A עם חיישני Full Frame. הגוף היה קטן וקל עם אפשרות להחלפת עדשות. היתה לי עדשה 18-55 ובהמשך עדשה 18-200(מקביל ל-35 מ״מ) שהיתה לגמרי בלתי נסבלת: ארוכה, כבדה ואם לא זכרתי לנעול אותה במצב הקצר שלה היתה ״נוזלת״ לאיטה ונפתחת מעצמה לאורכה המלא ….המצלמה היגיעה עם מבזק קטן ולא ממש שימושי שאפשר היה להרכיבו על גוף המצלמה. בהמשך הוצע גם מחפש אלקטרוני באיכות לא מרשימה (שלא רכשתי) שהיה צורך להרכיבו על אותו חיבור של המבזק. כך שמי שהשתמש במחפש האלקטרוני לא היה יכול להשתמש במבזק באותו הזמן. לא הפסד גדול כי המבזק היה קטן וחלש. מה שהפתיע לטובה היה איכות הדימוי, בעיקר בצילום קבצי RAW. עם 16MP, החדות, הטווח הדינמי ורמת הרעש היו בהחלט הפתעה לטובה. עם זאת, מבחינת חווית השימוש, כמו מרבית המצלמות של Sony, גם ה-NEX 5N לא סיפקה חווית משתמש חיובית כלל… צילמתי בה כשנתיים עד שהחלטתי למכור אותה ב-2014 ולעבור ל-Sony RX10. להלן מספר צילומים שצילמתי בה:

Sony NEX 5N, קןבץ RAW.אזור הפירנאים, צרפת, אוקטובר 2012. צילום: גבי גולן
Sony NEX 5N, קובץ RAW. אזור הפירנאים, צרפת, אוקטובר 2012. צילום: גבי גולן
Sony NEX 5N, קובץ RAW. עכו, יוני 2012. צילום: גבי גולן
Sony NEX 5N, קובץ RAW. גרנדה, ספרד אוקטובר 2013. צילום: גבי גולן
Sony NEX 5N, קובץ RAW. סנקטי פטרי, דרום ספרד, אוקטובר 2013. צילום: גבי גולן

Sony RX10, 2014

בחיפושי אחר המצלמה האולטימטיבית (למרות שברור לי שאין באמת חיה כזאת…) ומאחר ומאסתי בחווית השימוש הלא מלהיבה של ה-Sony NEX 5N עם העדשה הבלתי מוצלחת 18-200 קראתי יום אחד על ה-Sony RX10. שוב היתה זו מצלמת Bridge בעלת עדשה קבועה, זום חשמלי 24-200 (מקביל ל-35 מ״מ) וצמצם קבוע 2.8. עם חיישן "1 (13.2X8.8מ״מ) בעל 20MP ומשקל של 813 גרם היה כאן לכאורה שילוב די מוצלח מרוב הבחינות. ואכן, באופן כללי נהניתי מן השימוש ב-RX10 (כיום קיים כבר הדור החמישי שלה). בשני מסעות ג׳יפים לגאורגיה (עם חב׳ Master Trip) בהם השתתפתי בסוף 2014 כצלם הקבוצה וכמדריך צילום ה-RX10 עשתה עבודה לגמרי לא רעה הן בסטילס והן בוידאו (השתמשתי במיקרופון חיצוני ובמבזק Sony המשלב תאורת לד לוידאו בתוך ראש המבזק הרגיל). אולם, והדבר נכון לכל המצלמות בעלות חיישן תמונה קטן (כולל אלו של הטלפונים הסלולריים), יש להבין את ההשלכות של גודל החיישן על אורך המוקד האמיתי, הצמצם המעשי, זווית הראייה ורמת הרעש וכתוצאה מכך הטווח הדינמי שמסוגלות לספק מצלמות כאלו. להסבר נרחב על בעיה זו ראו פוסט מספר 19 בבלוג זה: על הקשר שבין גודל חיישן התמונה לצמצם, לאורך המוקד, לזווית הראיה ול- ISO. המיקוד האוטומטי היה איטי יחסית אבל ניתן היה לעבוד איתו. אבל בעת עריכת הצילומים רמת הרעש הפריעה לי מאד, וכבר ב-ISO 100 ניתן היה להבחין בו ללא מאמץ. לא פלא לאור העובדה שה-ISO האמיתי היה לא 100 אלא 900…לטעמי, ה-RX10 היתה מצלמה נאה למדי ומתוכננת באופן הגיוני. חווית השימוש בה היתה בסה״כ טובה.

Sony RX10 . בהחלט בעלת מראה מרשים! מקור: DPReview.com
Sony RX10, קובץ RAW. גאורגיה, ספטמבר 2014. צילום: גבי גולן
Sony RX10, קובץ RAW. גאורגיה, ספטמבר 2014. צילום: גבי גולן
Sony RX10. קובץ RAW. חדר שינה בבית כפרי, גאורגיה, ספטמבר 2014. צילום: גבי גולן
Sony RX10. קובץ RAW. פיסקרדו, האי קפלוניה, יוון, יוני 2014. מקום קסום
Sony RX10, קובץ RAW, עיבוד למונוכרום ב-Tonality. טיביליסי, גאורגיה, אוקטובר 2014. צילום: גבי גולן. כמעט חטפתי מכות מהמכשפה עם המטאטא…

ולמרות שבסך הכל נהניתי למדי מהשימוש ב-RX10 לאחר שובי מגאורגיה בפעם השניה באוקטובר 2014 החלטתי שהיגיע הזמן לעבור למצלמת Full Frame. באותה התקופה גם פרשתי מעבודתי במכללת הדסה כך שלא היתה לי יותר גישה למגוון הרחב של המצלמות במחסן החוג לצילום. ה-RX10 נמכרה ובמקומה רכשתי את אחד משני הדגמים של מצלמת ה-Mirrorless Full Frame הראשונה של Sony: ה-A7. ועל כך בפרק הבא, פוסט מספר 108: המצלמות שלי, חלק ג 2015-2020.

106. המצלמות שלי, חלק א

106. המצלמות שלי, חלק א

לאחר שתיקה בת כמעט 3 שנים, הבלוג חוזר (אולי…) לפעילות, למרות שלא ברור לי עדיין באיזה פורמט ובאיזה קצב… בודאי לא בקצב הקודם בו העליתי 105 פוסטים, חלקם ארוכים ומפורטים במהלך שלוש שנים.

בפוסט זה אסקור את המצלמות שהיו ברשותי באופן אישי מאז התחלתי להתענין בצילום אי שם בשנות השישים העליזות של המאה הקודמת. אתייחס בהמשך למצלמות שבחרתי לרכוש, את אלו שמכרתי במהלך השנים וגם אגלה מדוע כיום אני מצטער על שבחרתי להיפרד מחלק מן המצלמות האלה… מן הראוי לציין כי במהלך 27 שנות עבודתי כמרצה לטכנולוגיה של צילום במכללת הדסה ותפקידי הנוסף כמרכז החוג לצילום זכיתי להשתמש במגוון רחב מאד של מצלמות מכל הסוגים והיצרנים ובכל הפורמטים, אנאלוגיות ודיגיטליות כאחד, אולם אלו לא היו מצלמות שלי אלא כאלו שנרכשו לשימוש הסטודנטים בחוג. עוד לפני כן, כסטודנט לצילום בארץ ובארה״ב הזדמן לי להשתמש במצלמות רבות ושונות שהיו שייכות לבתי הספר בהם למדתי (מכללת הדסה בארץ ו-RIT בארה״ב). אולם אין מצלמה כמו המצלמה האישית שלך, ובמצלמות האישיות שלי, שהיו ברשותי לאורך השנים עוסק הפוסט הזה.

חלק א: 1960-1991, מצלמות סרט אנאלוגיות

Zorki 4, 1962, Bell &Howell 624, 1960

התחלתי להתענין בצילום כבר לקראת סוף שנות ה-60 כאשר גיליתי כי לחברי הטוב דאז, ישראל הלפרין ז״ל יש בביתו מעבדת צילום שהקים אחיו. המצלמה הראשונה בה השתמשתי היתה Zorki 4 מתוצרת בריה״מ שהיתה שייכת לאבי ז״ל. הזורקי הוותיקה נמצאת ברשותי עד היום, במצב מצויין, רק להכניס בה סרט צילום ולצלם….במאמר מוסגר אוסיף כי למעשה צילמתי סרטי ״קולנוע״ עוד לפני שעסקתי בצילום סטילס: בתחילת שנות ה-60 היגיעה דודתי מארה״ב לביקור משפחתי נדיר והביאה עמה מצלמת קולנוע 8 מ״מ עם מנגנון קפיץ מתוצרת Bell & Howell. לפני עזיבתה נתנה את המצלמה כמתנה לאבי. שנים רבות לפני עידן הוידאו צילמתי מספר סרטים משפחתיים, חלקם הומרו בהמשך לוידאו אנאלוגי ובהמשך לוידאו דיגיטלי ונמצאים ברשותי עד היום. למעשה הסרט שהוכנס למצלמת קולנוע זו היה בפורמט 16 מ״מ. בתחילה צולם חצי מהסרט (לרוחב) ובסיומו היה צורך לפתוח את גוף המצלמה, להפוך את הגלגל שעליו הסרט המצולם ולצלם את החצי השני שלו. לאחר פיתוח הסרט במעבדה הוא היה נחצה לשניים לכל אורכו ושני החצאים היו מודבקים זה לזה כך שהתקבל סרט 8 מ״מ אחד ארוך של 3-4 דקות, עם פרפורציה בצד אחד וללא קול. כמובן שהיה צורך במקרן מתאים כדי לצפות בסרט המצולם לאחר הפיתוח. אינני יודע מה עלה בגורלה של אותה ״מסרטה״ כפי שקראנו לה.

מצלמת קולנוע 8 מ״מ מדגם Bell & Howell Autoset 624EE משנת 1958. שימו לב לידית בצד שמאל המשמשת לצורך דריכת הקפיץ המכני שהפעיל את מנגנון העברת הסרט.
מקור: The Kodak Collection at the National Media Museum, Bradford

ובחזרה לזורקי: חברי ואני צילמנו אז מכל הבא ליד רק כדי שיהיו ברשותנו נגטיבים שחור לבן שנוכל לפתח ואח״כ להדפיס מהם תמונות קטנות בפורמט 9X12 ס״מ. האמת שהצילום עצמו היה אז עבורנו פעולה משנית אך הכרחית כדי להגיע לשלב שענין אותנו יותר, עבודת המעבדה. היה משהו מסעיר, חדש ומסקרן בעיסוק במגדל, בכימיקלים, בשהייה בחדר המואר באור ביטחון אדום, בריחות העזים ובהתרגשות למראה הדימוי שצץ לו לאיטו כמעשה קסם תוך כדי תהליך הפיתוח של נייר הצילום.

ה-Zorki 4 כנראה משנת יצור 1960 שירשתי מאבי ז״ל, עם עדשה 50/2. קצת כתמים אבל עדיין פועלת!
צילום: גבי גולן

Zorki 4 הינה מצלמה 35 מ״מ מתוצרת בריה״מ לשעבר, מצלמת Range Finder המהווה חיקוי די מוצלח שהיה פופולרי מאד של Leica M3. עפ״י ויקיפדיה, יותר ממליון ושבע מאות אלף יחידות יוצרו ע״י מפעל KMZ בקרסנוגורסק והופצו בכל העולם בין השנים 1956-1973. המצלמה שברשותי יוצרה כנראה בתחילת שנות ה-60 כי למיטב ידיעתי אבי רכש אותה לאחר שעברנו לרחובות בשנת 1962. בניגוד למצלמות אחרות מתוצרת בריה״מ (ראו בהמשך) , הזורקי היא מצלמה אמינה למדי. זו שלי כבר בת קרוב ל-60, צולמו בה להערכתי מאות סרטי צילום, היא עדיין תקינה לחלוטין ומעולם לא נזקקה לתיקון. קשה לומר שאהבתי את הזורקי: השתמשתי בה כי זו המצלמה שהיתה בבית. המיקוד קשה ובהעדרו של מד חשיפה היה צורך להעריך את עצמת האור ולבחור ידנית את מהירות הסגר והצמצם. במצלמה זו ניתן היה לשנות את מהירות הסגר רק לאחר דריכת התריס… היתה אפשרות להחלפת עדשות אולם היתה ברשותי רק עדשה אחת 50/2 שגם היא נראית ממש כמו עדשות של Leitz. הזורקי היתה נתונה בנרתיק עור מסיבי מקורי עם רצועה תואמת מעור שהתפוררה לפני שנים, בעוד שהנרתיק עצמו השתמר באופן ראוי לציון למעט מספר תפרים שנפרמו. את הזורקי לקחתי איתי לכל טיולי ביה״ס ואפילו לטיול הראשון לחו״ל בשנת 1969.

Zorki 4, סריקה של הדפס צבע מנגטיב 35 מ״מ,
צולם ע״י אחד מחברי לטיול באזור האלפים הצרפתיים, יולי 1969, וכן, כך נראיתי בגיל 17…
לידי חברה לקבוצה

Zenit B, 1975

הרומן שלי עם מצלמות רוסיות נמשך כאשר בשנת 1975 החלטתי להתחיל ללמוד צילום במכללת הדסה בירושלים. מספר חודשים לפני תחילת הלימודים, כאשר עדיין למדתי בביה״ס לרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים רכשתי בפוטו עדן, (חנות צילום מיתולוגית בירושלים ברחוב בן יהודה 3 הקיימת עד היום!) מצלמת רפלקס 35 מ״מ מדגם Zenit B. לא היה אז מאושר ממני, סוף סוף יש לי מצלמה משלי שרכשתי בכספי. אם זיכרוני איננו מטעה אותי, הזניט עלתה לי 500 לירות של אז (כ-$72). לא זכור לי איזו עדשה הורכבה על הזניט, בוודאי וריאציה כל שהיא של עדשה נורמלית 50 מ״מ. כפי שהתחוור לי בהמשך, בניגוד לזורקי, הזניט היתה מצלמה באיכות ירודה. במהלך טיול ארוך באירופה באותה שנה הזניט שבקה חיים. נכנסתי לחנות צילום באמסטרדם וביררתי אפשרות לתקן אותה. בעל החנות צחק בפה מלא ואמר שחבל לבזבז כסף בתיקון של מצלמה כזו ושעדיף לי כבר לרכוש מצלמה אחרת. כאשר חזרתי לארץ פירקתי את הזניט כדי ללמוד כיצד נראית מצלמת רפלקס מבפנים. לאחר הפירוק צבעתי את גוף המצלמה בלבן והשתמשתי בו כאובייקט לצילום בתרגיל הקלאסי בשנה א של צילום נושא לבן על רקע לבן…

מצלמת רפלקס רוסית 35 מ״מ מדגם Zenit B. איכות מפוקפקת למדי! מקור: Kosmo Foto

במהלך השנים הבאות נתקלתי פעמים רבות בסטודנטים לצילום שנפלו לאותה המלכודת כמוני, רכשו בזול מצלמות רוסיות, בד״כ בפורמט 6X6 כמו Kiev 88 שהיתה חיקוי מזעזע של Haselblad רק כדי לגלות די מהר שאלו מצלמות שעדיף להשתמש בהן כמשקולת לניירות ולא לצילום…מאמר מרתק (וארוך) על ההיסטוריה של תעשיית המצלמות הרוסית ניתן לקרוא כאן.

Zenit B, סריקה של שקופית Agfachrome, אמסטרדם, יולי 1975, צילום: גבי גולן

Mamiya C33. 1975

ואכן המצלמה הבאה שלי היתה בפורמט 6X6 לסרטי 120/220, אבל לא מתוצרת בריה״מ אלא, לראשונה עבורי, מתוצרת יפן. לקראת הלימודים במכללה רכשתי באותו הטיול בשנת 1975 מצלמה מדגם Mamiya C33. היתה זו מצלמה מסוג Tween Lens Reflex עם עדשה (שניתן להחליפה) 80 מ״מ. רכשתי אותה משומשת בחנות צילום כלשהיא בלונדון ואני אפילו זוכר את מחירה: 80 לירות סטרלינג. מצלמה זו שימשה אותי נאמנה במהלך שתי שנות הלימוד במכללת הדסה: כן, אז תכנית הלימודים לטכנאי צילום טכני-מדעי נמשכה רק שנתיים. לאחר סיום הלימודים מכרתי את ה-C33 לסטודנט חדש שעמד להתחיל את לימודיו במכללה. גם את המצלמה הזו לא אהבתי: מסורבלת,כבדה, איטית ולא נוחה לשימוש, עם עדשות כפולות (עדשה לצפייה ועדשה נוספת לצילום), בעיית Paralx חמורה ועוד.

מצלמה TLR 120 מדגם Mamiya C33. שימו לב לעדשות הכפולות: העליונה משמשת לצפייה והתחתונה לצילום. מקור: Big Fish J-Shop

Nikon F Photomic, 1976

את המצלמה הבאה שלי רכשתי במהלך לימודי במכללה, כנראה בשנת 1976. היות ולא היתה לי מצלמה 35 מ״מ שמתי פעמי לעיר העתיקה בירושלים ונכנסתי לחנות הצילום הידועה בבעלות ארמנית פוטו גארו. אם אינני טועה שילמתי 1600 לירות (כ-$200) ויצאתי משם שמח וטוב לב כשבידי מצלמה משומשת, אבל מדהימה ויפהפיה מדגם Nikon F עם ראש מד אור מדגם Photomic FTn ועדשה 50/1.4 .זאת היתה המצלמה הראשונה שבאמת אהבתי: שחורה, מושלמת, עם עדשה מעולה ופועלת בדיוק של שעון שוויצרי. מצלמה זו היתה מצלמת הרפלקס הראשונה מתוצרת Nikon ויוצרה בשנים 1959-1973. ה-F נחשבה למתקדמת מאד בזמנה והיתה מצלמת הרפלקס הראשונה שאומצה בחום ע״י צלמים מקצועיים שנטו עד אז להשתמש במצלמות Range Finder כמו Leica. היה ניתן להחליף בה כמעט הכל, ובקלות: עדשות, מסכי מיקוד, פריזמות וגבים, כולל גב שאיפשר לצלם 250 מסגרות ברצף עם מנוע חשמלי להעברת הסרט ואפילו גב פולארויד. עפ״י ויקיפדיה, 862,600 גופים של Nikon F יוצרו עד להפסקת היצור בשנת 1973. רבים מהם עדיין נמצאים בשימוש ורבים מוצעים למכירה ב-eBay במחירים שבין $100-$600, ניתן גם למצוא הצעות לגופים חדשים באריזה מקורית במחירים סביב $1000, כמעט פי שלושה ממחירה של F חדשה עם עדשה 50/1.4 בשנת 1963. מספר גופים מוסבים של Nikon F שימשו את NASA במשימות החלל השונות בשנות ה-70. ה-F שלי היתה ברשותי כחמש שנים ושרתה אותי בנאמנות גם במילואים בחולות סיני וגם בשלגים ובקור של רוצ׳סטר, בצפון מדינת ניו יורק בארה״ב שם למדתי. ממש מצלמה כיפית, מדוייקת ואמינה באופן בלתי רגיל. כתזכורת לאותה F שאהבתי, יש היום ברשותי Nikon F דומה לה משנת יצור 1971 שקיבלתי לפני שנים רבות מאחד הסטודנטים שלי במכללת הדסה. יש לי גם פריזמה רגילה, ללא מד אור, מחפש (viewfinder) מסוג Waist Level ופריזמה משולבת במד אור מסוג Photomic FTn שקיבלתי לאחרונה מידידי עופר תבל. מדהים שניתן אפילו להשיג מתאם לסוללה של מד האור המאפשר שימוש בסוללות LR44 במקום סוללת הכספית המקורית שלא ניתן עוד להשיג אותה. כלומר ה-F חיה ובועטת גם כיום, 61 שנה לאחר תחילת יצורה ו-47 שנים לאחר שירדה מפס היצור.

מצלמת SLR בפורמט 35 מ״מ Nikon F, שנת יצור 1971 עם פריזמה הכוללת מד חשיפה מדגם Photomic FTn. שימו לב לחיבור המכני בין העדשה למד האור שבצילום זה בטעות הוא מנותק… צילום: גבי גולן
אותה Nikon F עם פריזמה רגילה ללא מד אור. צילום: גבי גולן
Nikon F, סריקה של הדפס כסף 18X24 מסרט נגטיב ש/ל. מפעל המלט נשר, רמלה, 1976. צילום: גבי גולן
Nikon F, סריקה של שקופית 35 מ״מ Ektachrome, רוצ׳סטר, ניו יורק 1978, צילום: גבי גולן
Nikon F, סריקה של שקופית 35 מ״מ Ektachrome , רוצ׳סטר, ניו יורק, 1978, צילום: גבי גולן

Nikon F3, 1981

ואחרי כל סיפור האהבה הזה, זנחתי את ה-F ללא היסוס לטובת אחותה הצעירה, היפה והטובה ממנה בהרבה, Nikon F3, אחת המצלמות המוצלחות ביותר של Nikon. במאי 1981 צעדתי מעדנות לחנות צילום במיאמי, פלורידה וללא כל נקיפות מצפון החלפתי את ה-F הטובה והנאמנה ב-F3 חדשה ונוצצת שהיתה המצלמה החדשה הראשונה שרכשתי, כל הקודמות לה נרכשו משומשות. על כך אני מצטער עד היום, לא בגלל שה-F3 לא היתה מצלמה טובה, להיפך. מכל אספקט שהוא היא היתה טובה יותר מה-F, אבל לא היתה בה את ״הנשמה היתרה״ של ה-F, משהו לא מוחשי שקשה להסביר אותו אבל אני בטוח שצלמים ותיקים יודעים היטב למה כוונתי. ה-F3 שירתה אותי בנאמנות ללא אף תקלה במשך כ-7 שנים. בין היתר, במעבדת הצילום שהיתה לי צילמתי איתה אלפי מסגרות של רפרודוקציות, שקופיות משוכפלות, אינטרנגטיבים ושקופיות Polablue ,Polagraph ו-Polapan הרבה לפני היות המצגות הממוחשבות. את ה-F3, כולל כל הציוד הנוסף שהיה ברשותי מכרתי בשנת 1988 לפוטו פילם, חנות הצילום הידועה בתל אביב שנסגרה לפני מספר שנים. בדיעבד עשיתי טעות, הייתי צריך להשאיר אותה ברשותי… את ה-F3 היציגה Nikon ב-1980, רק שנה לפני שרכשתי אותה. עפ״י ויקיפדיה, המצלמה היתה מוצלחת כל כך שנשארה ביצור עד שנת 2001, 21 שנה! למרות שהוחלפה ע״י ה-F4 בשנת 1988 וה-F5 בשנת 1996. כנראה שיוצרו יותר ממליון מצלמות F3 ועד היום ניתן להשיג בחנויות מתמחות וב-eBay גופים חדשים באריזות מקוריות. ה-F3 היתה המצלמה הראשונה מתוצרת Nikon עם סגר אלקטרוני שחייב שימוש בסוללה וזאת לעומת ה-F וה-F2 שהיו בעלות סגר מכני. בהיעדר סוללה פעל הסגר של ה-F3 במהירות אחת קבועה: 1/60 שניה. לראשונה, נתוני הצילום הוצגו בתוך המחפש על צג LCD מונוכרומטי. מהירות הסינכרון למבזק היתה רק 1/80, מגבלה שהכריחה צלמים רבים להשתמש בעבודה עם מבזק בגופים אחרים של ניקון כמו ה- FA או Nikkormat. בשנת 1983 הוצג הדגם הנדיר Nikon F3AF, וריאציה מוקדמת של מצלמה עם מיקוד אוטומטי שחייב שימוש בעדשה מיוחדת. הדגמים הבאים של Nikon כבר היו בעלי יכולת מיקוד אוטומטי מובנית.

מצלמת SLR בפורמט 35 מ״מ מדגם Nikon F3. שימו לב לפס הקישוט האדום האפייני. מקור: Amazon.com
Nikon F3, סריקה של שקופית 35 מ״מ Kodachrome, דנלי, הונדורס 1982 צילום: גבי גולן
Nikon F3, סריקה של שקופית 35 מ״מ Kodachrome, דנלי, הונדורס 1982 צילום: גבי גולן

Olympus XA, 1982

במאי 1981,לאחר סיום לימודי במכון הטכנולוגי של רוצ׳סטר בארה״ב, שם התמחיתי בניהול ותפעול של מעבדות צילום מסחריות קיבלתי הצעת עבודה שלא יכולתי לסרב לה: לנהל 2 מעבדות צילום שהופעלו ע״י הסוכן המקומי של Fujifilm בהונדורס שבמרכז אמריקה. על האתגר המקצועי שבתפקיד מנהל היצור של חברת צילום במדינת עולם שלישי אספר אולי בפוסט נפרד. התפקיד דרש נסיעות מרובות ברחבי המדינה וגם גיחות מזומנות לארה״ב וחיפשתי מצלמה קטנה וקלה יותר שיהיה לי נוח לשאת אותה איתי בנסיעותי התכופות. ה-F3 שהיתה ברשותי באותה עת עם עדשת זום קצרה שקלה קרוב ל-1.5 ק״ג. שמתי עין על מצלמה קטנה ומיוחדת: Olympus XA וכאשר הגעתי לטוקיו במאי 1982 לצורך השתלמות במרכז חב׳ Fujifilm נכנסתי לחנות צילום עצומה במרכז העיר ורכשתי לעצמי אחת כזאת. ה-XA היתה מצלמה שונה לחלוטין מכל מצלמה אחרת שהיתה ברשותי עד אז. היא היתה קטנה וקלה, עשויה מפלסטיק שחור ובעלת עדשה מעולה קבועה 35/2.8. היא שקלה 225 גרם בלבד והיה ניתן להחזיק אותה בכיס החולצה או המעיל בקלות. סרט הצילום היה 35 מ״מ במסגרת מלאה, העברת הסרט קדימה ואחורנית היתה ידנית. במידה מרובה מזכירה לי ה-XA את ה-Sony RX1 , מצלמת Mirrorless עם חיישן Full Frame ועדשה 35/2.8 מעולה. או אולי את מצלמת הסמארטפון של היום: תמיד איתך, מוכנה לצילום תוך שניות. כל שצריך היה לעשות הוא להסיט את מכסה העדשה הצידה והמצלמה מוכנה לפעולה! זאת היתה מצלמת ה-Range Finder הקטנה ביותר שיוצרה אי פעם יחד עם ה-Contax T (מקור: ויקיפדיה). לאחר פרסום הפוסט עדכן אותי ידידי אילן אהרון כי צריך להוסיף לרשימת הקטנות גם את ה-Minox 35, מצלמה קלה וקטנה מעט יותר מן השתיים האחרות. עדיין, יתרונה של ה-Olympus XA לעומת הקטנות האחרות היא העובדה שגודלה אינו משתנה בעת הצילום בעוד שבשתיים האחרות העדשה יוצאת החוצה ובולטת מן הגוף בזמן הצילום.

מצלמת Range Finder בפורמט 35 מ״מ Olympus XA מן הדגם הראשון שהיה ביצור בשנים 1979-1985
שימו לב לדלת ההזזה עליה הכיתוב Olympus. הסטה קלה של הדלת שמאלה הפעילה את המצלמה.
מקור: ויקיפדיה.

ה-XA היתה מצלמה פשוט כיפית, בעלת אופי ומראה מיוחדים, נוחה לצילום ולשליפה מידית בעת הצורך ובמשך שנים מספר נשאתי אותה איתי כמעט לכל מקום. היה לה גם מבזק קטן שהתחבר לצד שמאל באמצעות בורג עם ראש גדול שאפשר להצמיד אותו לגוף המצלמה ולנתק אותו ממנה בקלות ובמהירות.

Olympus XA, סריקה של הדפס צבעוני 10X15 מנגטיב צבעוני 35 מ״מ. טגוסיגלפה, הונדורס 1983.
הצילום צולם במשרדי Fuji De Honduras ע״י אחד מעובדי המשרד ונראים בו אני (משמאל)
מנהל היצור בשיחה עם פרנסואה, מנהל השיווק של החברה

ל-XA המקורית היו עוד מספר וריאציות: XA1,2,3,4 כל אחד עם מאפיינים מעט שונים. היו גם דגמים צבעוניים, כולל דגם ורוד שהוא נדיר מאד. המצלמה לא היתה אוטומטית, כך שהיתה שליטה ידנית מלאה על כל הפרמטרים של הצילום. את ה- XA שלי מכרתי בשנת 1988 יחד עם ה-F3, כאשר היה לי ברור שהצילום הדיגיטלי כבר בפתח. גם על מכירה זו אני מצטער כיום ואולי אפילו אחפש לי XA באינטרנט על מנת להשקיט את המצפון…

Olympus Stylus, 1991, מצלמת הסרט האחרונה שלי

לאחר שמכרתי את ה- XA חיפשתי תחליף הולם בעל מיקוד אוטומטי. רכשתי את ה-Olympus Stylus, מצלמה 35 מ״מ חסרת אופי שאיכזבה אותי קשות לאחר ה-XA המיוחדת. למעשה היתה זו מצלמת חובבים מדרגה לא גבוהה בעלת עדשת זום חשמלית ומיקוד אוטומטי, עם דלת הזזה ומבזק קופץ. לאחר מספר שנים במגירה מסרתי אותה לביתי הבכורה ובכך בא הקץ למצלמות הסרט בהן השתמשתי…

מצלמה 35 מ״מ מדגם Olympus Stylus. חסרת אופי!

במהלך מספר שנים לא היתה ברשותי מצלמה כלל והסתפקתי במצלמות שיכולתי לקחת בהשאלה ממחסן החוג לצילום במכללת הדסה. עד שהחלטתי לרכוש את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלי ועל כך בחלק ב של הפוסט.

צילום תמונה ראשית: גבי גולן