בפוסט מס׳ 64 הסברתי את העקרונות הטכנולוגיים וההיסטוריים של הצילום המונוכרומטי או כפי שמקובל לכנותו ״צילום שחור לבן״. בהמשך עסק הפוסט בתהליך ההמרה של דימוי דיגיטלי צבעוני לדימוי דיגיטלי מונוכרומטי איכותי במספר דרכים. ציינתי בפוסט שקיימות מצלמות יעודיות להפקת דימויים דיגיטליים מונוכרומטיים אולם לא סקרתי בו מצלמות מסוג זה. על חוסר זה בא לפצות פוסט זה. אני ממליץ בחום לכל מי שטרם קרא את פוסט מס׳ 64 לקרוא אותו לפני שימשיך בקריאה של פוסט זה.
ביחס למספר הדגמים הרב של מצלמות דיגיטליות צבעוניות הרי שמספר הדגמים היעודיים לצילום מונוכרומטי, הנמצאים כיום ביצור סדרתי מסתכם כיום ב…אחד…: Leica Q2 Monochrome. המצלמה הוכרזה בנובמבר 2020, בעלת חיישן תמונה Full Frame 47MP, עדשה קבועה 28/1.7 ומחירה כ- $6000.
ל- Leica זהו הדגם הרביעי בסדרה שתחילתה בדגם M Monochrom שהוצג כבר בשנת 2012. לכל המצלמות בסדרה חיישן תמונה בפורמט Full Frame 24X36, ומספר הפיקסלים עלה לאורך השנים מ- 18MP בדגם הראשון ל-47MP בדגם האחרון. סקירה בוידאו של Leica Q2 Monochrom ניתן למצוא כאן.
Leica Q2 Monochrome
Phase One הציעה עד לאחרונה גב דיגיטלי מונוכרומטי בפורמט בינוני מדגם IQ4 150MP Achromatic, שמיועד להרכבה על מצלמות מסדרת XF ו-XT. לפניו הוצע גב דומה שנקרא IQ3 עם 100 MP בלבד… בשני המקרים מדובר על מוצרים בעלות מטורפת של עשרות אלפי דולרים לגב בלבד (הדגם הצבעוני של IQ4 עם מצלמה XT ועדשה 23 מ״מ מוצע בפוטו יוגנד ב-206,000 ש״ח בלבד) למיטב הבנתי שני הדגמים האכרומטיים אינם מוצעים יותר למכירה. ניתן למצוא גבים כאלו להשכרה אצל מספר חברות בחו״ל.
גב דיגיטלי מדגם Phase One IQ4 150MP Achromatic
בתחום הקולנוע, חב׳ Red מציעה מצלמת קולנוע דיגיטלית מונוכרומטית במחיר של $55,000 לגוף בלבד.
יש גם ספקים המציעים מצלמות דיגיטליות צבעוניות רגילות שעברו הסבה לצילום מונוכרומטי כדוגמת LDP LLC גם מחירן של מצלמות אלו גבוה, לדוגמא מצלמה מדגם Sony A6000 שמחירה חדשה כ-$500, תעלה מוסבת למונוכרום $2000. אפשר גם לשלוח לחברה מצלמות מדגמים שונים ולשלם רק עבור ההסבה עצמה.
אז מה המיוחד במצלמות הדיגיטליות המונוכרומטיות והאם, בהתייחס לאיכות הדימוי שהן יוצרות ולעלותן הגבוהה יש בהן בכלל צורך?
מן המבט ההיסטורי, בדיוק כמו שהצילום הכימי-אנאלוגי היה מונוכרומטי בראשיתו מן הסיבה הפשוטה שלא היתה בנמצא טכנולוגיה שאפשרה קבלת דימויים צבעוניים (ראו את סדרת הפוסטים 66-70: תהליכי צילום היסטוריים צבעוניים בבלוג זה) כך קרה גם בתחום הצילום האלקטרוני-אנאלוגי (הטלויזיה) ובהמשך בתחום הצילום האלקטרוני-דיגיטלי. מצלמת הקונספט הדיגיטלית הראשונה שפותחה ע״י קודאק באמצע שנות השבעים היתה מונוכרומטית כמו גם הדגמים הראשונים המסחריים שהוצגו ע״י החברה בראשית שנות ה-90. בשנת 1992 הציגה קודאק את המצלמה המסחרית הצבעונית הראשונה, DSC-200 (היה גם דגם מונוכרומטי שנמכר עם גלגל פילטרים RGB). יצירת דימוי דיגיטלי צבעוני התאפשרה באמצעות ישום רעיון של מהנדס בקודאק בשם Bryce Bayer שנרשם כפטנט בשנת 1976: על כל פיקסל בחיישן התמונה האלקטרוני הונח מסנן צבעוני זעיר ושקוף בצבע אדום, כחול או ירוק, כאשר 50% מן הפיקסלים מכוסים במסננים ירוקים, 25% במסננים כחולים ו-25% במסננים אדומים.
מערך Bayer: מסננים בצבעי R,G,B מעל הפיקסלים. במצלמות המונוכרומטיות שכבת המסננים הצבעוניים איננה קיימת
במערך באייר (Bayer Array או Color Filter Array: CFA) המסננים הצבעוניים מסודרים ברביעיות כאשר כל רביעיה כוללת שני מסננים ירוקים, אחד אדום ואחד כחול. המספר הגדול יותר של מסננים ירוקים מיועד ליצור דימוי בו בהירות גווני הירוק גבוהה יותר כדי להתאים לרגישות הצבעונית של העין האנושית. לאורך השנים ניסו יצרני המצלמות וריאציות שונות של מערך באייר המקורי בנסיון לשפר את איכות השעתוק הצבעוני אולם ברוב המצלמות כיום נעשה שימוש במערך באייר המקורי (פרט למצלמות Fuji מסדרה X). מערך באייר מאפשר ליצור דימוי צבעוני בחשיפה אחת, בקלות יחסית ובעלות סבירה אולם הוא פוגע באיכות הטכנית של הדימוי שבאה לידי ביטוי בעיקר בירידה בחדות וכושר ההפרדה וביצירת רעש צבעוני הידוע כ-Moire. רעש זה נוצר כתוצאה מן העובדה שעל מנת לקבל דימוי צבעוני מלא יש צורך בביצוע חישוב הנקרא אינטרפולציה כדי להסיק מן המידע הצבעוני הקיים מה צריך להיות הצבע בפיקסלים שאינם מכוסים במסנן בצבע המתאים: בפרטים קטנים ודקים אין מספיק מידע ומתקבלות תוצאות שגויות של חישוב זה הבאות לידי ביטוי בפיקסלים שאינם בצבע הנכון. גם הצטלבות מערך הפיקסלים בחיישן התמונה עם צורות מלאכותיות בנושא הצילום החוזרות על עצמן (Patterns) גורמות ל-Moire. כדי להקטין את היווצרות ה-Moire נוהגים יצרני המצלמות להצמיד לחיישן התמונה מסנן מטשטש (Anti Aliasing Filter) שפוגע עוד באיכות הדימוי. גם אם הדימוי הצבעוני מיועד בסופו של דבר להיות מונוכרומטי ההשפעה השלילית של מערך באייר תבוא בו לידי ביטוי. ראו הסבר מקיף על תופעת ה-Moire ומסנני AA (או OLPF) בפוסט מספר 52.
הדרך היחידה להיפטר מן ההשפעה השלילית של מערך באייר על איכות הדימוי היא פשוט לסלק אותו! ולכן, במצלמות המונוכרומטיות אין מסננים צבעוניים על חיישן התמונה ואין מסנן IR. עקב כך הפיקסלים רגישים לבהירות בלבד ואין אפשרות ליצור דימוי צבעוני בחשיפה אחת (ניתן ליצור דימוי צבעוני באמצעות חיבור של שלוש חשיפות, אחת דרך מסנן אדום, השניה דרך מסנן ירוק והשלישית דרך מסנן כחול: טכניקה זאת מתאימה לצילום נושאים נייחים בלבד: בשנות ה-90 היו מצלמות מונוכרומטיות שנמכרו עם מערכת מסננים ממונעת לצורך זה). ללא מערך באייר הרגישות לאור עולה, הרעש יורד, הטווח הדינמי עולה, החדות עולה ואין Moire צבעוני! גם מחשב המצלמה היוצר את הדימוי הדיגיטלי מן המידע האנאלוגי שמספקים הפיקסלים הרגישים לאור מתוכנן מראש ליצירת דימוי מונוכרומטי.
צילום בגב Phase One IQ3 100MP Achromatic, מתוך אתר DT Photo
אם כך, ברמה הטכנית אין ספק שמצלמות מונוכרומטיות יוצרות דימויים באיכות גבוהה מאד. השאלה היא האם מחירן הגבוה שווה את תוספת האיכות הזאת? על כך יענה כל צלם בעצמו, בהתאם להבנתו, צרכיו ועומק הכיס שלו. בפועל, השוק למצלמות כאלו זעיר אחרת היינו רואים דגמים מונוכרומטיים גם מיצרנים כמו ניקון, קנון וכו׳. מצד שני אילו יצרנים אלו היו מציעים מצלמות מונוכרומטיות במחירים שפויים יתכן והיו מגלים שהביקוש קיים, מצב ביצה ותרנגולת קלאסי. בינתיים אף יצרן גדול לא הרים את הכפפה והצילום המונוכרומטי במצלמות יעודיות נשאר תחום נישתי ויקר מאד. חלק מן הסיבה לכך היא העובדה שניתן ליצור דימויים מונוכרומטיים מעולים גם באמצעות עיבוד נכון של צילומים שהינם צבעוניים במקור, בין היתר לאור העובדה שיצרנים רבים הסירו לחלוטין או החלישו את מסנני ה- AA ושככל שחיישן התמונה כולל יותר פיקסלים הסיכוי להיווצרות Moire יורד. בעת עיבוד קבצים צבעוניים למונוכרום יש לקבצים אלו יתרון משמעותי על קבצים מונוכרומטיים מקוריים: האפשרות להתייחס לכל גוון בנפרד בתוכנות העיבוד, מאחר והמידע הצבעוני נשמר גם כאשר הקובץ מוצג כמונוכרומטי. במצלמות מונוכרומטיות ניתן, לעומת זאת, להשתמש במסננים צבעוניים על העדשה על מנת לשלוט באיכות הצבעונית של האור לפני קליטתו ע״י חיישן התמונה, בדיוק כמו שהיינו רגילים לעשות בעת צילום עם סרטי צילום שחור לבן. ניתן גם להשתמש במסנני UV או IR לצורך סינון או העברה של אורכי גל אלה על מנת להגביר או לצמצם את השפעתם על הדימוי שיצור חיישן התמונה (ראו פוסט מספר 40 בבלוג זה).
צילום בגב Phase One IQ3 100MP עם מסנן שחוסם את האור הנראה ומעביר רק IR. מתוך אתר DT Photo
השוואה מענינת בין מצלמה מונוכרומטית למצלמה צבעונית ניתן לקרוא כאן
סרטון מעולה וגדוש במידע על מצלמות מונוכרומטיות מבית Phase One
בחלק א סקרתי את מאפייניה, יתרונותיה וחסרונותיה של המצלמה הטכנית. בחלק זה אסקור עבודות של צלמים ישראליים שצילמו בעבר או עדיין מצלמים כיום במצלמות טכניות מסוגים שונים. תודתי נתונה לכל הצלמים ששיתפו איתי פעולה ונענו לבקשתי לקבל דוגמאות מעבודותיהם ופרטים על אופן עבודתם.
אתחיל בארבעה צלמים המצלמים כיום במצלמה טכנית כל אחד למטרות שונות המחייבות שימוש בציוד שונה.
דני זריהן הוא צלם וותיק ומורה לצילום. דני מצלם גם כיום במצלמה טכנית, בעיקר מצלמות 4X5 מתוצרת Sinar ו-Plaubel. בעבר צילם שקופיות צבע מסוג Fuji Velvia ו- Kodak Ektachrome. כיום מצלם שחור לבן בלבד על דפי סרט Ilford HP-5, מפתח ב-PMK Pyrogallol וסורק את הנגטיבים ב-Epson 4990. דני מצלם סטיל לייף בסטודיו, פורטרטים וצילומי נוף. משתמש לרוב בעדשות 75 מ״מ ו- 210 מ״מ. אוהב לשלב בין הצילום האנאלוגי לעיבוד תמונה ממוחשב לאחר סריקת הנגטיבים. דני הוא Adobe Certified Associate לתוכנות Photoshop, Illustartor ו-Indesign.
מצלמה טכנית 4X5 מדגם Plaubel Peco Supra של דני זריהן
ואדים הוא בוגר המחלקה לצילום בבצלאל. למד אצל יוסף כהן והתחבר מאד לצילום בפורמט גדול. בעבר היו לו מצלמות טכניות מסוגים שונים: Graflex, Horsman, Cambo ו-Sinar P1,P2. כיום הוא המנהל הטכני של יבואנית Nikon בישראל וצלם טכני-מסחרי. הוא משתמש במצלמה דיגיטלית מדגם Nikon Z6 המורכבת על מצלמה טכנית מדגם Sinar X. מצלם כיום דיגיטלי בלבד. בעתיד אולי יעבור ל-Fuji 100S בפורמט בינוני. עיקר התמחותו בצילומי מוצר מורכבים בסטודיו, הכוללים צילומי תקריב ביחס הגדלה של 5:1. מתמחה בטכניקת Focus Stacking עם 12-17 שכבות. משתמש בעדשות באיכות גבוהה מאד המשמשות בד״כ במערכות לבדיקת מעגלים מודפסים, ללא סגר, חלקן עם צמצם קבוע וחלקן עם צמצם משתנה.
מצלמה דיגיטלית FF מורכבת על מצלמה טכנית בסטודיו של ואדים קרוכמליוב
שימו לב לגודל הדימוי על צג המצלמה. צילום: ואדים קרוכמליוב
סט מורכב בסטודיו של ואדים קרוכמליוב
צילום של ואדים קרוכמליוב: שבב אלקטרוני בהגדלה גדולה
סטודיו HC Editions מאפשר למוזיאונים, גלריות, אמנים, צלמים מקצועיים וחובבים ויוצרים באופן כללי, בית ייחודי להפקת עבודותיהם בכל שלבי היצירה משלב הרעיון והמידול, סריקות, הדפסות, וגימורים שונים – מתחילתו ועד סופו – תחת קורת גג אחת (מתוך אתר האינטרנט של HC Editions). בין השאר הסטודיו מציע שרותי סריקה של יצירות אמנות באמצעות גב דיגיטלי סורק מדגם Betterlight המורכב על מצלמה טכנית. ראו פרטים נוספים על גב זה בחלק א.
צילום של מקור גדול באמצעות גב דיגיטלי סורק, מורכב על מצלמה טכנית 4X5 בסטודיו HC.
בסטודיו שהקים לפני 5 שנים דרור משלב צילום במצלמות טכניות היסטוריות עם תהליכי צילום היסטוריים שמעטים מאד בעולם עדיין שולטים בהם. דרור התמחה בתחום במוזיאון George Eastman ברוצ׳סטר, ארה״ב ומתרכז בצילום בטכנולוגיות של המאה ה-19. הצילום נעשה על זכוכית או מתכת (טינטייפ/אמברוטייפ) והנגטיב מזכוכית מודפס בתהליך שכולו ידני, בטכנולוגיה של הדפס מגע (סיאנוטייפ, אלבומין או הדפס מלח) בדיוק כפי שעשו הצלמים במאה ה-19, או כהדפס אנאלוגי-כימי בחדר חושך.
לצורך הצילומים הוא משתמש במגוון גדול של מצלמות היסטוריות נדירות ומקוריות (המוקדמת שבהן משנת 1875) ובציוד נלווה מקורי. השתתף בעשרות תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות וצילומיו הופיעו בפרסומים רבים, ספרים וקטלוגים.
מצלמת הסטודיו העיקרית של דרור מעיין (בעיקר לפורטרטים) היא Century Master Studio Camera (גודל פלטה 8 על 10 אינץ) מ-1900 עם עדשת 19 אינץ (480 מ״מ) מקורית של קודאק (f/4).
מצלמה מיוחדת ונדירה באוסף של דרור מעיין היא Hunter & Sands מ-1880. זו מצלמה סטריאוגרפית (תלת-מימד) בגודל פלטה מלאה עם שתי עדשות של Dallmeyer No.1.
המצלמה בתמונה היא ה- Frey & Co מ-1890. צולם במהלך פרוייקט הצילום באתר הארכיאולוגי שבטה שבנגב, שהפך לתערוכה היחיד של דרור מעיין במוזיאון הכט – ״פוטו ארכיאולוגיה״
המצלמה העתיקה ביותר איתה דרור עובד היא ה-Ross of London מ-1875, בגודל פלטה של 8.5 על 6.5 אינץ עם עדשה מקורית (יפיפיה!) של 360 מ״מ וסדרה של טבעות צמצם מקוריות (Waterhouse stops) מ-f/8 ועד f/60.
בהמשך, אסקור את עבודותיהם של 2 צלמים וותיקים שהשתמשו במצלמה טכנית בעבר אבל עם תחילת עידן הצילום הדיגיטלי עברו לצלם במצלמות דיגיטליות. בהמשך התקדמו לעיסוק בתחומים משיקים.
שוקי קוק
שוקי מפעיל כיום סטודיו יחודי בתל אביב העוסק בשיעתוק איכותי של יצירות אמנות והדפסה באיכות גבוהה. התחיל את דרכו בתחום הצילום בשנת 1968 בירושלים והתמחה בצילום מוצרים בסטודיו, אותם ביצע באמצעות מצלמות טכניות, בניית סטים מורכבים ויצירת דימויים משולבים שנחשפו במקביל במספר מצלמות. תוצרים שכיום לא מסובך מדי ליצור בפוטושופ נחשבו אז לבלתי אפשריים ושוקי, בטכניקת העבודה היחודית שפיתח ורמת האיכות הבלתי מתפשרת שלו זכה לאמון של רבות מחברות הטכנולוגיה של אותה התקופה.
שוקי קוק על הסט בסטודיו, בעידן סרטי הצילום
צילום מורכב של שוקי קוק מן התקופה האנאלוגית
צילום מורכב של שוקי קוק מן התקופה האנאלוגית
צילום מורכב של שוקי קוק מן התקופה האנאלוגית
בשנת 1986 הוצג במוזיאון MOMA הדפס בגודל 12 מ׳ של צילום מעבד Intel 486 שצילם שוקי.
כצלם עדכני שוקי תמיד היה עם האצבע על הדופק ולמרות מומחיותו הגבוהה בצילום אנאלוגי השכיל לשלב בזמן את הטכנולוגיה הדיגיטלית ועיבוד התמונה הממוחשב בעבודתו. הוא הוזמן להיות אחד מחמישה צלמים בעולם שנבחרו לקחת חלק בצוות הבטא של Phase One כשפיתחה את המצלמות והגבים הדיגיטליים שלה. הסטודיו שלו תמיד היה המילה האחרונה בתחום ובמשך שנים רבות נהגתי להביא אליו לביקור קבוצות של סטודנטים שלי מן החוג לצילום במכללת הדסה.
הסטודיו של שוקי קוק בתחילת העידן הדיגיטלי
כיום הסטודיו עוסק בשיעתוק של יצירות אמנות באיכות גבוהה באמצעות סורק יחודי מסוג Cruse שפותח בשיתוף עם מומחים ממוזיאון הלובר כדי להתגבר על מכשלות השיטה הצילומית הרגילה לצילום רפרודוקציות. השיעתוק האיכותי משולב עם הדפסה ברמת Digigraphie, הסמכה של חברת Epson להדפסה ברמה גבוהה לצרכי אמנות: תקן הדפסה אשר ממספר ומתעד כל הדפס סופי אשר מבוצע בסטודיו עבור האמנים העובדים איתו.
את נלי הכרתי במסגרת לימודינו במחלקה לצילום במכללת הדסה בשנת 1975. נלי המשיך ללימודי תואר שני בקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב ובעבודתו התרכז בצילום סטילס, בעיקר בפורמט גדול.
בשנת 1979 פתח סטודיו לצילום בתל אביב וב-1982 החל לעסוק בצילומי מזון עבור ספרי בישול. בשנת 1984 חבר לשף ישראל אהרוני וצילם תמונות עבור ספרו הבישול הסיני. בשנת 1988 פרסם ביחד עם אהרוני את הספר בישול איטלקי הנחשב לפורץ דרך בשל התמונות שצולמו באתרים שונים באיטליה. בעקבות הצלחת הספר הוציאו השניים לאור ספרי בישול נוספים בתחומים שונים, בהם הבישול הצרפתי ושוקי אוכל בעולם, גם בהם שולבו תמונות מארצות המקור. במהלך השנים פורסמו תמונותיו בכ-70 ספרים, וכמו כן הוציא לאור ספרים אישיים, המשלבים טקסטים וצילומים בתחומים שונים (מתוך Wikipedia).
לדברי נלי, הצילומים במצלמה טכנית היו מדהימים ועשירים בפרטים. ״מאז 2003 אני מצלם בדיגיטלי ועדיין לא ראיתי משהו שמתקרב לאיכות של המצלמה הטכנית״.
נלי שפר עסק גם בצילום מסחרי עבור חברות מזון, מפרסמים וקטלוגים וכיום מעביר הרצאות וסדנאות בצילום מזון. עבודותיו במהלך השנים זיכו אותו בשבחים והקנו לו מעמד של אחד מבכירי צלמי המזון בארץ. כבוגר מסלול ללימודי פוטותרפיה הוא מנחה ומלווה אישי בצילום ופוטותרפיה.
נלי שפר והמצלמה הטכנית בקהיר בעת צילומי הספר בישול מצרי, עם ענת סודאי
המנה שצולמה בסט שלמעלה
צילום של נלי שפר בחשיפה כפולה לחברת נטפים
צילום של נלי שפר בחשיפה כפולה לחברת נטפים
לסיום, מי שמעונין לקנות או למכור מצלמות טכניות, עדשות ואביזרים מוזמן לפנות לידידי עופר תבל 050-5516266. עופר מוכר את הציוד בחנות ב-eBay. לדבריו הביקוש למצלמות טכניות ואביזרים די חלש בשנים האחרונות. יש ביקוש גבוה יותר ל-Field Cameras אם כי אלו מצלמות שקשה יותר להשיג.
המונח העברי ״מצלמה טכנית״ התקבע בתחום הצילום בארץ כשם כללי ל״מצלמה מתקפלת, רב תכליתית, המצלמת על סרט דף או סרט גליל רחב. מצלמה טכנית מאפשרת ביצוע סוגים רבים ומגוונים של עבודות צילום, באולפן ובשדה כאחד. המיקוד נעשה בה בדרך כלל בשיטת המיקוד הישיר תוך הסתכלות ישירה במרקע המיקוד״ (ציטוט מתוך לקסיקון הצילום מאת ד״ר שאול טל ומשה אילן, הוצאת פוקוס 1990). סוג מצלמה זה ידוע באנגלית גם בשמות Technical Camera, View Camera ווריאנט מסויים שלה ידוע גם כ- Field Camera.
כיום רק מעט צלמים, לרוב לא צלמים צעירים, מודעים בכלל לסוג מענין זה של מצלמה אבל בעבר היה זה כלי שכל צלם מקצועי בתחומי הפרסום והתעשייה הכיר היטב. לאחרונה קראתי בפייסבוק (סליחה, מטא…) פוסט של בן כיתתי ללימודי הצילום במכללת הדסה בשנות השבעים נלי שפר על המצלמה הטכנית. פוסט זה הניע אותי להתחיל לכתוב את המאמר הזה עליו חשבתי כבר במשך זמן רב. תודה נלי…
לימוד השימוש במצלמה טכנית נחשב שנים ארוכות לאבן פינה במסגרות הלימוד של צילום מקצועי. טכנולוגיות הצילום הדיגיטלי ועיבוד התמונה הממוחשב הביאו את הכורת גם על המצלמה הטכנית וכיום, ברוב בתי הספר לצילום הוצא הנושא המרתק הזה מתכניות הלימודים. אפילו צלמי ארכיטקטורה מסתפקים כיום בעדשת Tilt-Shift על מצלמה דיגיטלית וביכולות עיבוד הפרספקטיבה הגלומות בתוכנות לעיבוד תמונה ובראשן Photoshop.
עם זאת, קיימים עדיין צלמים עקשנים ו/או חובבי נוסטלגיה שאינם מוותרים על יכולותיה המיוחדות של המצלמה הטכנית ועל המאפיינים היחודיים של לוחות הצילום בפורמט הגדול וממשיכים להנות מן השימוש בה, ככל שההיצע המוגבל של מצלמות, עדשות, אביזרים, לוחות הצילום ושרותי הפיתוח שלהם בשוק מאפשר. למעונינים ללמוד את השימוש במצלמה הטכנית אני ממליץ על ספרו הקלאסי של Leslie Stroebel בהוצאת Routledge: View Camera Technique, שיצא לאור לראשונה בשנת 1999 וכיום נמכרת המהדורה השביעית שלו שיצאה לאור בשנת 2017. קיימות גם גרסאות eBook.
באופן אירוני משהו, למעט אולי מצלמת נקב Pinhole Camera, בבסיסה המצלמה הטכנית היא המצלמה הפשוטה ביותר שאפשר להעלות על הדעת אולם למעשה היא מהווה מופת של יצירה ומיומנות ונדרש ידע לא מבוטל על מנת לייצר מצלמה כזאת וכל שכן להשתמש בה. מבחינה היסטורית, המצלמה הראשונה בה נעשה שימוש במפוח גמיש כדי לחבר בין החלק הקדמי לאחורי יוצרה כנראה בשנת 1840 והיתה שייכת ל-Isidor Niepce, בנו של Josef Nicephore Niepce שצילם בשנת 1926 את הצילום המפורסם הראשון.
מצלמת מפוח משנת 1840, כנראה המצלמה הראשונה בה נעשה שימוש במפוח. מקור:הספר Camera מאת Todd Gustavson, הוצאת 2009, Sterling Innovation
מבנה סכמטי של מצלמה טכנית מקור: Focal Encyclopedia of Photography
מצלמה טכנית פשוטה בפורמט 4X5 מסוג Kodak Master View, על בסיס מסוג Monorail. סביבות 1955. מקור: historiccamera.com
מצלמה טכנית מתקפלת מסוג Field Camera, על בסיס מסוג Flatbed דגם Linhhof Master Technica. מקור: Linhof.com
סקירה מענינת של הסוגים השונים של מצלמות טכניות ועקרונות השימוש בהן ניתן למצוא כאן, כאן וגם כאן.
מצלמה טכנית בנויה באופן סכמטי מארבעה חלקים: לוח קדמי, עליו מורכבת העדשה (Front Standard או Lens Standard), לוח אחורי עליו מורכבת זכוכית מט ולתוך המסילות שבו מוכנסת הקסטה עם לוח הצילום (Back Standard או Film Standard), מפוח (אקורדיון) גמיש ואטום לאור המחבר את הלוח הקדמי ללוח האחורי ומסילה (Rail) אליה מחוברים הלוח הקדמי והלוח האחורי באופן שניתן לשנות את המרחק בינהם. שני הלוחות ניתנים להטיה קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה וגם למעלה ולמטה. לא בכל הדגמים כל ההטיות אפשריות. העדשה עצמה מורכבת על לוח העדשה (Lens Board) אותו ניתן להרכיב ולפרק בקלות מן הלוח הקדמי. כך ניתן להחליף עדשות תוך כדי הצילום, אם כי הדבר מחייב שכל עדשה תהיה מורכבת מראש על לוח עדשה נפרד. לצורך ביצוע צילומי תקריב ניתן להאריך את המפוח ואת המסילה. לצורך שימוש בעדשות רחבות זווית יש צורך להשתמש במפוח בלון (Wide Bellows) שהוא קצר ורחב מן המפוח הרגיל הסטנדרטי. כל הקומפלקס הזה מורכב על חצובה מסיבית. לעדשות יעודיות למצלמות טכניות יש כפתור המאפשר פתיחה וסגירה של הסגר והצמצם כדי שבשלב הקומפוזיציה שלפני הצילום יגיע מקסימום אור לזכוכית המט המורכבת על הלוח האחורי. לוח זה משמש כמחפש (Viewfinder) עליו מקרינה העדשה את דימוי הנושא כשהוא הפוך. על מנת שהתאורה באולפן או בחוץ לא תפריע לצפות בדימוי משתמשים הצלמים ביריעת בד שחור אטום לאור אותו פורשים על החלק האחורי של המצלמה ועל ראשו של הצלם.
צלם במצלמה טכנית צופה בנושא כאשר בד שחור אטום לאור על ראשו ועל החלק האחורי של המצלמה. מקור: nohat.cc
דמות הנושא מוקרנת הפוך על זכוכית המט בגבה של מצלמה טכנית מקור: Wikipedia
במצלמות מסויימות ניתן להרכיב מחפש רפלקס שגם מיישר את הדימוי וגם מונע את הצורך בבד השחור. מחפש כזה יכול להיות חד עיני או דו עיני.
מצלמה טכנית עם מחפש רפלקס חד עיני. מקור: chamonixviewcamera.com
מצלמה טכנית עם המפוח מופרד משאר חלקי המצלמה. מקור: chamonixviewcameras.com
מפוח בלון (Wide Bellows) לשימוש עם עדשות רחבות זווית. מקור: linhof.com
קסטה לדפי סרט 4X5: הקסטה הינה דו צדדית: ניתן לטעון בה שני דפי סרט. לפני כל דף יש Dark Slide, מחיצה אטומה לאור הניתנת לשליפה לפני החשיפה ולאחריה מוריד הצלם את המחיצה חזרה עד הסוף. את המחיצה של דף הסרט שנחשף ניתן לנעול באמצעות וו מתכת קטן למניעת חשיפתו בטעות. ניתן גם לרשום את סוג הסרט ועוד מידע רלוונטי לצלם על הפס הלבן באמצעות עט מחיק. היו גם פתרונות כדוגמת Fuji Quick Load/ Ready Load שאפשרו טעינת 10 דפי סרט בקסטה יעודית.
מדידת חשיפה: בצילום במצלמה טכנית יש צורך להשתמש במד חשיפה חיצוני, להבין את ההבדלים והמשמעויות של מדידת אור נופל (Incident Light) לעומת אור חוזר (Reflected Light) ולהביא בחשבון גם את אורך המפוח, אורך המוקד של העדשה ויחס ההגדלה.
מד חשיפה ידני מסוג Gossen Lunasix 3 שהיה פופולרי מאד משנות ה-70 ואילך. מותאם למדידת אור נופל ואור חוזר. בצילום (משמאל) נראית הכיפה המשמשת למדידת אור נופל מורכבת על פתח כניסת האור לחיישן. ניתן היה להרכיב על המכשיר אביזרים שונים, בין היתר אביזר שאפשר מדידת אור ישירות על זכוכית המט של מצלמה טכנית. מקור: eBay
היו גם מדי חשיפה יעודיים למצלמות טכניות: חיישן האור היה מוכנס באמצעות מוט ארוך למרכז המסגרת באזור לוח הצילום כך שהמדידה התייחסה לכמות האור שהיגיעה ללוח הצילום, מעין TTL.
מד חשיפה יעודי למצלמה טכנית 4X5: בקצה המוט נמצא חיישן האור. המוט היה מוכנס למרכז המסגרת ואת עוצמת האור ניתן היה לקרוא על מד החשיפה הצמוד לקסטה. מקור: eBay
בד״כ לעדשות יעודיות למצלמות טכניות יש סגר עלים (Leaf Shutter) מובנה המופעל באמצעות כבל משחרר (Cable Release) ארוך, מכני או פניאומטי.
עדשה למצלמה טכנית, מבט מן החזית
אורך המוקד, כושר הכיסוי וכושר ההפרדה של עדשות למצלמות טכניות תלוי בפורמט דף הסרט או חיישן התמונה האלקטרוני. בתחילת העידן הדיגיטלי הסתבר כי כושר ההפרדה של עדשות רבות למצלמות טכניות שהיה מתאים לסרטי צילום בפורמט גדול איננו מספיק כדי להפריד את כל הפרטים שחיישני תמונה אלקטרוניים בפורמט בינוני מסוגלים להפריד. לכן פותחו ״עדשות דיגיטליות״, שלא היה בהן שום דבר דיגיטלי פרט לכך שכושר ההפרדה שלהן הותאם לכושר ההפרדה של חיישני התמונה האלקטרוניים.
איור הממחיש את הקשר בין פורמט דף הסרט, אורך המוקד וכושר הכיסוי של העדשות. מקור: Linhof
אם כך ברור כי המצלמה הטכנית, גם בדגמים הקטנים שלה הינה גדולה, מסורבלת, כבדה ולא נוחה לשימוש. קצב הצילום בה איטי מאד, העדשות גם הן גדולות, כבדות ויקרות. הוסיפו לכך את הצורך לטעון בחושך (ולפרוק בחושך לפני הפיתוח הכימי) את לוחות הצילום בקסטות דו צדדיות מיוחדות (לכל דפי הסרט היו חריצים אופיניים בפינה אחת של המסגרת. בעת טעינת הדפים בקסטות היה צורך לוודא שהדף מוכנס לקסטה כאשר החריץ נמצא בצד ימין למעלה. באופן זה האמולסיה הרגישה לאור פנתה לכיוון החיצוני ולא למחיצה שבין שני הדפים בקסטה)
אופן הכנסת דף הסרט לקסטה: האמולסיה פונה לכיוון הצופה כאשר החריץ (Notch) נמצא בצד ימין למעלה. החריץ הוא אפייני לכל סוג סרט. מקור: tobiasky.com
למי שלא התנסה בכל התהליכים הלא פשוטים הללו יהיה קשה להבין את המשמעות של השימוש במצלמה מסוג זה, שניתנת לשימוש על גבי חצובה מסיבית בלבד. בסרטון המתאר את אופן הצילום במצלמה טכנית 4X5 בשטח ניתן לצפות כאן.
אם כך מדוע יש גם כיום צלמים פרפקציוניסטים שאינם מוותרים על הצילום במצלמה זו למרות כל מגבלותיה?
למצלמה הטכנית ארבעה יתרונות עיקריים:
א. יכולת שליטה בפרספקטיבה וחדות הדימוי: רוב המצלמות המוכרות מאפשרות כיוון של המיקוד באמצעות הרחקה או קרוב של העדשה מסרט הצילום או חיישן התמונה האלקטרוני. מצלמה טכנית מאפשרת ארבע תנועות נוספות: א. תנועה של העדשה או לוח הצילום בכיוון ניצב לציר העצמית (העלאה או הורדה) על מנת לשלוט במיקום הדימוי על לוח הצילום ב. שינוי הזווית של הלוח נושא העדשה (הטיה ימינה או שמאלה) במטרה לשלוט בזווית מישור המיקוד ג. שינוי זווית לוח העדשה ביחס לנושא במטרה לתקן עיוותי פרספקטיבה ד. שינוי זווית מישור לוח הצילום (הטיה ימינה או שמאלה) במטרה לשלוט בצורת הדימוי או בזווית מישור החדות.
בדגמים מסויימים ניתן להטות גם את לוח העדשה וגם את לוח הצילום לכל שלושת הכיוונים יחד בהתאם לצורך.
וכאן אנו מגיעים לעיקרון Scheimpflug המפורסם הקובע כי כאשר הקווים הנמשכים ממישור העצמית, מישור הנושא ומישור לוח הצילום (חיישן התמונה או סרט הצילום) נפגשים, כל מישור הנושא יהיה בפוקוס. בקרב צלמים וסטודנטים לצילום עיקרון זה היה ידוע כחוק שיימפלוג ונחשב, למרות פשטותו היחסית לנושא מסובך.
(Theodor Scheimpflug (1865-1911 היה קפטן בצבא האוסטרי שפיתח שיטה סיסטמטית ומכשור לצורך תיקוני פרספקטיבה בצילומי אוויר. הכלל הנקרא על שמו (אגב, הוא טען שהקרדיט מגיע למהנדס והמדען הצרפתי Jules Carpentier) מתאר את הקשרים הגיאומטריים בין כיווני מישור המיקוד, מישור העדשה ומישור הנושא כאשר מישור העדשה אינו מקביל למישור הדימוי הנוצר על לוח הצילום. שימוש נכון בעיקרון זה מאפשר, בעת צילום במצלמה טכנית לשלוט בפרספקטיבה ובחדות באופן שאיננו ניתן לישום באף מצלמה אחרת (למעט, באופן חלקי בעת שימוש בעדשות Tilt-Shift).
הוסיפו ליכולות אלו את האפשרות לביצוע חשיפות מרובות על לוח צילום אחד באמצעות השימוש ב-In Camera Masking (דוגמא ליכולות אלו ניתן לראות כאן) וקיבלתם כלי עוצמתי המאפשר יצירת דימויים מורכבים. סביר להניח שרוב הנשאלים כיום היו חושבים שדימויים אלו נוצרו באמצעות Photoshop. בשימוש בגבים או במצלמות דיגיטליות ניתן גם לבצע חשיפות מרובות לצורך שיפור החדות על כל שטח הנושא בשיטת הערמת המיקוד (Focus Stacking) או לצורך הרחבת טווח החשיפה באמצעות טכניקת טווח דינמי רחב (HDR).
ב. איכות דימוי גבוהה: בדומה למספר הפיקסלים על חיישני תמונה אלקטרוניים, איכות הדימוי בסרטי צילום נקבעת (בין היתר) בהתאם לגודל המסגרת, כלומר מספר צברי הגרגרים (Grain) של כסף הלידי על פני שטח המסגרת. ככל ששטח המסגרת גדול יותר יש עליו יותר צברי גרגרים ולכן כל פרט בנושא נרשם על יותר גרגרים. כתוצאה מכך איכות הדימוי עולה. דימוי שצולם על דף סרט בפורמט 8X10 יהיה יותר איכותי מדימוי שצולם על דף סרט 4X5 והרבה יותר איכותי מדימוי שצולם על מסגרת 35 מ״מ. באמצעות קסטות מתאימות ניתן לצלם גם על דפי סרט וסרטים גליליים בפורמט 120 שהם קטנים יותר מהפורמט המירבי של המצלמה. כלומר, במצלמה טכנית בפורמט 8X10 ניתן לצלם גם דפי סרט 5X7 ו-4X5. במסגרת לימודי בחוג לצילום במכללת הדסה בירושלים באמצע שנות ה-70 התנסיתי בצילום גם במצלמה טכנית בפורמט 5X7. היתה זו מצלמה תוצרת יפן שהיתה עשויה בעיקר מעץ. החוויה העוצמתית של צפיה בשקופית חשופה היטב שהתקבלה ממצלמה זו זכורה לי עד היום.
ג. גמישות גבוהה בשימוש באביזרים, עדשות וצילום על מגוון חומרי צילום מכל הסוגים ובמגוון פורמטים כולל נגטיב שחור לבן, נגטיב צבע, שקופיות, פולארויד לפיתוח מידי ואף סרטים גליליים בפורמט 120 באמצעות קסטות יעודיות. ניתן גם להרכיב מצלמות דיגיטליות וגבים דיגיטליים מסוגים שונים על מצלמה טכנית אולם יכולת הניצול של תנועות המצלמה מוגבלת עקב הגודל הקטן יחסית של חיישני התמונה האלקטרוניים. בעבר, מצלמות טכניות היו קיימות בשלושה פורמטים עיקריים: 4X5, 5X7, 8X10 כאשר המידות הן באינצ׳ים (אינצ׳=2.54 ס״מ). הפורמט הנפוץ ביותר היה 4X5. כיום קיימות גם מצלמות בפורמטים קטנים יותר (המתאימים יותר לעבודה עם גבים דיגיטליים) וגם מצלמות טכניות מתקפלות וניידות יותר הידועות כ- Field Cameras. מאידך, קיימות גם מצלמות בפורמטים גדולים יותר מ-8X10, כמו לדוגמא המצלמה המפורסמת של Polaroid בפורמט 20X24.
בפני מי שמעונין לצלם במצלמה טכנית עומדות כיום עומדות ארבע אפשרויות:
א. צילום דפי סרט (או סרטי 120), פיתוח כימי ולאחר מכן הדפסה אופטית על נייר צילום או סריקה שלהם בסורק מתאים. המילה ״מתאים״ היא קריטית כאן כי על מנת לקבל את כל המידע הגלום בדף סרט 4X5 ומעלה יש צורך בסורק שמסוגל לכך. קשה מאד ויקר מאד לרכוש סורקים איכותיים כאלה כיום. עקרונית אפשר לסרוק דפי סרט גם בסורקים פשוטים וזולים יחסית אולם אין מה להשוות את איכות התוצאות לסריקה בסורק יעודי. בסעיף זה אפשר לכלול גם צלמים המשתמשים בתהליכים היסטוריים-אלטרנטיביים המחייבים הכנת לוחות צילום לבד. כמובן שלוחות כאלו ניתנים לצילום רק על מצלמה טכנית (או מצלמת נקב).
ב. הרכבת גב דיגיטלי בפורמט בינוני על מצלמה טכנית (עדיפה מצלמה בגודל המתאים לגודל חיישן התמונה בגב). גבים אלו מבוססים על חיישני תמונה בגודל שמ- 33X44 מ״מ ועד 53X40 ברזולוציה של עד 150MP.
גב דיגיטלי מורכב על מצלמה טכנית בגודל המותאם לגודל חיישן התמונה האלקטרוני
ג. הרכבת גוף מצלמה דיגיטלית (DSLR או Mirrorless) על מצלמה טכנית (גם כאן עדיפה מצלמה בגודל שמתאים לגודל חיישן התמונה ככל שאפשר. במקרה זה אפשר להשתמש בעדשות ללא סגר ולהסתמך על הסגר המכני או האלקטרוני המובנה בגוף המצלמה הדיגיטלית). גוף מצלמה בפורמט בינוני כדוגמת Fuji GFX 100S מאפשר צילום באיכות של 100MP.
גוף מצלמה דיגיטלית מורכב על מצלמה טכנית 4X5
ד. הרכבת גב דיגיטלי סורק על מצלמה טכנית: אלו למעשה סורקים קטנים, בעלי מסגרת בגודל הקרוב ל-4X5, המורכבים על המצלמה הטכנית בדומה לקסטות דפי הסרט הרגילות. הם מתאימים לצילום נושאים נייחים בלבד ובד״כ משמשים להכנת רפרודוקציות (שיעתוקים) של ציורים. קיים יצרן גרמני בשם Rencay המייצר גבים סורקים במגוון רזולוציות, בין 312MP ל- 2808MP (ותודה לידידי ערן אקרמן על ההפניה). לגבים סורקים יש עדיפות על מצלמות וגבים דיגיטליים רגילים מאחר והם כוללים חיישן תמונה ליניארי נפרד לכל צבע, אדום, כחול וירוק (ואינם מבוססים על מערך Bayer המחייב ביצוע אינטרפולציה של צבע). הסבר מענין עם דוגמאות ניתן למצוא כאן. גב סורק מדגם Betterlight 10K-SH מאפשר סריקה בו זמנית של שלושת הצבעים RGB לקבלת קובץ סופי של כ-416MP. שטח מסגרת הסריקה 3X4אינצ׳, פי ארבעה גדול יותר מזה של גב דיגיטלי בפורמט בינוני. כאשר משתמשים בגב דיגיטלי סורק חובה להניח מסנן IR יעודי לפני העדשה מאחר וחיישן התמונה הליניארי איננו כולל מסנן כזה (הנמצא בד״כ כחלק אינטגרלי מעל כל חיישן תמונה אזורי). מאחר ותוכנות ההפעלה היעודיות לגבים הסורקים לא עודכנו כבר מספר שנים לא יהיה ניתן לחבר אותם ולהשתמש בהם אלא עם מחשבים מן הדור המתאים וגרסה מתאימה של מערכת ההפעלה והחיבורים הפיזיים (בד״כ SCSI).
מצלמה טכנית עליה מורכב גב דיגיטלי סורק Betterlight
איור הממחיש את אופן פעולתו של גב דיגיטלי סורק
מסנן IR לשימוש עם גב סורק
במסגרת עבודתי בחוג לצילום במכללת הדסה רכשנו והשתמשנו בגבים דיגיטליים סורקים מתוצרת PhaseOne מן הדור הראשון והשני (שהיה גם האחרון). בשנת 1996, ביצענו באמצעות גב כזה פרוייקט מענין שכלל סריקה של 70 הדפסות על נייר צילום בגודל 30X40 ס״מ (הנגטיבים מהם הוכנו ההדפסות לא היו בידנו) לצורך הכנת קטלוג לתערוכת צילומים משותפת עם בית ספר לצילום בדבלין, אירלנד. הסריקות שולבו ישירות מן הגב הסורק בתכנת עימוד (Freehand 5). קובץ העימוד המוכן נשלח לבית הדפוס לצורך הדפסת הקטלוג בדפוס אופסט.
ומה קורה היום בשוק? הופתעתי לגלות שבאתר של BHphotovideo קיים היצע רחב של מצלמות טכניות ואביזרים אם כי חשוב לציין שרוב הדגמים מיועד לשימוש עם מצלמות וגבים דיגיטליים מכל הסוגים. כל הדגמים, ללא יוצא מן הכלל הינם Special Order כלומר לא קיים מלאי כלל. המחירים נעים בין קצת יותר מ-$1000 לקצת פחות מ- $8000 לדגם 8X10. כל המחירים הינם לגוף בלבד, ללא עדשה וללא גב דיגיטלי.
באתר של Adorama מופיעות 14 מצלמות טכניות מתוצרת Cambo ודגם אחד של Toyo. כולם ב-Special Order ורובם מיועדים לעבודה עם מצלמות וגבים דיגיטליים.
בויקיפדיה מופיעה רשימה ארוכה למדי של יצרני מצלמות טכניות. חלק מן הלינקים ברשימה אינם פעילים.
ניתן למצוא מצלמות טכניות, אביזרים ועדשות אצל מוכרים רבים ב- eBay.
ובארץ? באתרים של חנויות הצילום הגדולות בארץ לא מצאתי ולו אזכור אחד למצלמות טכניות… הפריטים שכן מוצעים למכירה הם דפי סרט נגטיב שחור לבן בגודל 4X5 של מספר יצרנים.
באתר של Blumar יש מבחר נאה של דפי סרט מכל הסוגים, בגודל 4X5 וגם 8X10 (כמו גם פורמטים אחרים של סרטי צילום וציוד פיתוח והדפסה)
מצאתי גם אתר בשם Analog בו ניתן לשכור מגוון מענין מאד של מצלמות טכניות היסטוריות, כאשר בחלקן ניתן לצלם וחלקן מיועד לשמש כ- Props בהפקות טלוויזיה וקולנוע.
דפי סרט נגטיבים צבעוניים ושחור לבן ניתן לפתח בארץ במספר מצומצם מאד של מעבדות. רק מעבדה אחת בארץ מציעה שרותי פיתוח לדפי סרט 4X5 מכל הסוגים, כולל פיתוח שקופיות בתהליך E-6. לעומת זאת, בניו יורק מצאתי ללא מאמץ מספר מעבדות המציעות שרות דומה במחירים נמוכים למדי. שרותים דומים מוצעים בכל הערים הגדולות בארה״ב.
בחלק ב אסקור את עבודתם בעבר והווה של מספר צלמים ישראליים שהשתמשו בעבר או משתמשים כיום במצלמה טכנית.
בפוסט מס׳ 115 סקרתי את הסיבות להחלטתי לעבור ולצלם במצלמה בעלת חיישן בגודל APS-C מדגם Fujifilm X-T4 ואת התרשמותי הראשונית מן המצלמה. בספטמבר האחרון הזדמן לי להתנסות באופן מסיבי בצילום במצלמה זו במהלך 9 ימים אינטנסיביים של טיול ג׳יפים בקירגיזסטן שבאסיה התיכונה.
רוכבת לעבר השקיעה, אזור קיזיל אוי: 1/500, f5, ISO400 ,50mm. צילום: גבי גולן
במקרה לגמרי התפרסם לאחרונה מאמר מענין בנושא הויכוח הבלתי נגמר על חיישני תמונה Full Frame לעומת APS-C ואני בהחלט ממליץ לקרוא אותו.
אתחיל מהסוף: לאחר תשעה ימי צילום אינטנסיביים שכללו צילום לאורך שעות ארוכות כל יום, בתנאי תאורה משתנים, בדרכים משובשות מאד, בשטח טרשי ובתוך ענני אבק, בחום גבוה ובקור של מתחת לאפס ,תוך כדי נסיעה ומבעד לחלון הקדמי והצדדי של הרכב אני יכול לומר מילה אחת על המצלמה הזאת: מושלמת! צילמתי קצת מעל 3000 צילומים ללא אף תקלה אחת. כמובן שהיו חשיפות לא מוצלחות אולם בד״כ הדבר נבע מטעויות שלי בלהט הצילומים.
מחנה יורטות לחוף אגם סונג קול בשקיעה. 1/60, f11, ISO 6400, 25mm. צילום: גבי גולן
לעניות דעתי זאת המצלמה הטובה ביותר והמהנה ביותר שהיתה ברשותי (להזכירכם, אני מצלם כבר כמעט 50 שנה…והזדמן לי לצלם בעשרות דגמי מצלמות סרט ומצלמות דיגיטליות בכל הפורמטים). בהמשך אפרט את הסיבות להתרשמותי החיובית מן ה-X-T4 אולם אתחיל דוקא מקוריוז שחזר על עצמו מספר פעמים במהלך הטיול: ניגשו אלי חברים לקבוצה וגם אנשים אחרים ושאלו בנימוס ובפליאה האם אני מצלם במצלמת סרט… עיצוב הרטרו של Fuji עושה את שלו והמצלמה אכן נראית כמו מצלמת סרט, עם חוגות מכניות וחצי גוף כסוף כמו פעם. כשהשבתי לשואלים שהמדובר במצלמה דיגיטלית חדישה מודל 2020 התפלאו מאד…
ילד קירגיזי במאהל היורטות לחוף אגם סונג קול. 1/60, f4, ISO 6400, 80mm
הגעתי לקירגיזסטן במסגרת טיול ג׳יפים של חברת מדרפט בהדרכתו של יניב רון והמדריך המקומי אנדריי. הטיול היה חוויתי, עצמתי ומאורגן למופת מכל הבחינות. לא קל להגיע לבישקק, בירת קירגיזסטן והדרך אליה מנתב״ג (וגם בחזרה) נמשכת כ- 15 שעות ארוכות כולל המתנה בשדה התעופה העצום והמדהים בדובאי (בדיוטי פרי הענק והבלתי נגמר שם נמכרות מצלמות מכל הסוגים במחירים מצויינים. לדוגמא, רכשתי שם כרטיסי זיכרון SD מדגם San Disk Extreme Pro 170MB/Sec בחצי מחיר לעומת הדיוטי פרי בנתב״ג הסובל ממחסור חמור במלאי בימים אלו).
צילום דרך חלון הרכב תוך כדי נסיעה, ליד העיר ביטובה: 1/1000, f8, ISO 640, 80mm
את המצלמה נשאתי בתיק צד של חברת Crumpler שהינו נוח מאד להצלבה על הכתף והחזה כך שניתן לשלוף אותה בקלות. בעת הליכה החזקתי את המצלמה ביד אחת ב-Grip המצויין שלה או הצלבתי אותה על החזה והכתף: אני משתמש ברצועה המקורית המעולה של המצלמה עם חיבור אחד להברגת החצובה בתחתית המצלמה והשני ל״עין״ שבצד שמאל של גוף המצלמה. בעת שנהגתי ברכב היתה המצלמה מונחת בתא הנמצא בין מושב הנהג למושב הנוסע כך שהתאפשר לי לשלוף אותה במהירות בכל עצירה. כאשר ישבתי ליד הנהג או מאחור היתה המצלמה מונחת על הכסא בין רגלי, מוכנה תמיד לפעולה. חלק גדול מן הצילומים צולמו מבעד לחלון הקדמי של הרכב או דרך החלון הצדדי מאחור תוך כדי נסיעה. המצלמה נדלקת במהירות ואם השארתי אותה במצב ON והלכה ״לישון״, לחיצה ארוכה על כפתור המחשף מחזירה אותה לחיים במהירות רבה.
צילום מבעד השמשה הקדמית של הרכב, ליד מעבר טשרבט: 1/1000, f8, ISO320, 80mm. צילום: גבי גולן
העדשה היחידה שהיתה ברשותי היא Fujifilm XF 16-80/4 שהוכחה כמתאימה מאד לדרישות שלי כעדשה רב שימושית, בעלת משקל וגודל סבירים ואיכות אופטית מצויינת גם בצמצם 4 הפתוח בו צילמתי רוב הזמן. תפעול העדשה נוח מאד, גלגל הזום רחב ומגיב היטב וגלגל הצמצם על העדשה גם הוא נוח מאד לשימוש ומאפשר לראות על איזה צמצם הוא עומד.
נוף קדומים, אזור טשרבט: 1/1000, f4, ISO 160, 19mm. צילום: גבי גולן
קבצי RAW: אני מצלם קבצי RAW בלבד, שומר את הקבצים על שני כרטיסי זיכרון זהים במקביל לצורך גיבוי ומעבד את הקבצים ב-Lightroom לאחר הצילום. צילמתי כל הזמן במצב Continuous עם מיקוד אוטומטי עוקב, בד״כ במצב Low ולעיתים במצב High. אינני צופה בצילומים כלל לאחר הצילום (אולי הרגל מגונה מתקופת סרטי הצילום?) למעשה עד חזרתי הביתה לא צפיתי בצילומים שצילמתי פרט להצגה האוטומטית של הצילום האחרון בכל רצף למשך כשניה במחפש האלקטרוני. בהתאם לכך אינני מוחק צילומים מכרטיסי הזיכרון אלא לאחר שסיימתי את תהליך המיון, העריכה והגיבוי בבית. למרות איכותם הגבוהה והנאמנות הצבעונית הגבוהה של קבצי Jpeg ממצלמה זו אני מעדיף את טווח החשיפה, הגוונים והצבעים הרחב יותר של קבצי RAW למרות הזמן הרב שיש להשקיע בעיבודם. מצאתי שאיכות הקבצים מצויינת, טווח הבהירויות רחב ומאפשר חילוץ פרטים בבהירויות ובצללים ללא כל קושי.
צילום מבעד לשמשה הקדמית של הרכב, בדרך למעבר טוסור: 1/500, f4.5, ISO 16, 32mm. צילום: גבי גולן
ממשק המשתמש: העובדה שלמצלמה חוגות מכניות נפרדות לכיוון פיצוי החשיפה, מהירות הסגר, בחירת ISO וחוגת הצמצם על העדשה מאפשרת לקלוט במבט אחד את מצב הצילום בו נמצאת המצלמה: גם חוגת המשנה למצב ה-Drive והכפתור לבחירת מצב המיקוד האוטומטי מספקים בקלות מידע פיסי לגבי מצבם ללא צורך להציץ בתפריט. למעשה, לא זכורה לי אפילו פעם אחת בה הצצתי בתפריטי המצלמה במשך כל ימי הטיול. קבעתי את מצב כל הגורמים בתפריט לפני הטיול ובעת הטיול התרכזתי בצילום ולא בתפריטים. כמובן שכל המידע הרלבנטי כולל ההיסטוגרמה מוצגים על צג המחפש האלקטרוני או על הצג האחורי.
נוף בגובה 3000 מ׳, מתחת למעבר ההרים טוסור. 1/1000, f4, ISO160, 52mm
מחפש אלקטרוני: ל-X-T4 מחפש אלקטרוני איכותי בעל 3.69MP. אני משתמש בו במצב Boost המעלה במעט את צריכת החשמל אולם משפר מאד את קצב הרענון שלו מ-60Hz ל- 100MHz כך שאין החשכה של המחפש גם בעת צילום במהירות גבוהה של 20 מסגרות בשניה. המחפש מציג תמונה ברורה ואיכותית גם בתנאי אור חזק וגם בתנאי אור ירודים ונהנתי מאד מן השימוש בו.
קניון הפיות, ליד קג׳סאי. 1/1000, f4.5, ISO 160, 26mm. צילום: גבי גולן
צג אחורי: גם הצג האחורי איכותי מאד ונוח לשימוש, הוא מסתובב לכל הכיוונים ומספק פתרון מעולה לצילומים מגובה הקרקע כאשר אין כלל צורך לשכב על הקרקע אלא רק להביא את הצג למצב בו הוא מאפשר צפיה נוחה בו מגובה אפס. כמובן שניתן גם להשתמש בו לצילום מעל הראש. חוץ ממצבים אלו לא השתמשתי בצג האחורי אלא במחפש האופטי בגובה העין.
הדגמה של עיט מאולף לציד, עמק ברסקון. 1/1000, f4, ISO 500, 65mm. צילום: גבי גולן
דיוק החשיפות: אני משתמש במצלמה במצב Manual, כאשר אני קובע את מהירות הסגר והצמצם בהתאם לרצוני ונותן למצלמה לבחור את ה-ISO המתאים, בטווח שהגדרתי מראש. אני נעזר בהיסטוגרמה המוצגת במחפש האלקטרוני (או על הצג האחורי). בדרך כלל אני מצלם בצמצם 4 הפתוח ביותר כך שלמעשה עלי לכוון רק את מהירות הסגר בהתאם לנושא המצולם. לעיתים נדירות אשתמש בצמצם 8 או 11 כאשר ארצה לקבל עומק שדה גדול יותר. המצלמה מספקת תמונה נאמנה של המציאות גם לפני הצילום וגם למשך שניה לאחר הצילום. כמובן שבעת צילום במהירות גבוהה אין אפשרות לקבל את ההיזון החוזר הזה אלא של החשיפה האחרונה בלבד.
לחופו של נחל קסום, עמק ג׳טי אוגוז. 1/30, f4, ISO160, 16mm. צילום: גבי גולן
מיקוד אוטומטי: אחת ההפתעות הגדולות, ולטובה. רבות נכתב על כך שהמיקוד האוטומטי העוקב של Fuji נופל מזה של המתחרים ובעיקר מזה של Sony. ובכן, מנסיון של שנתיים עם ה-Sony A7 III אוכל לומר בוודאות שה-X-T4 איננה נופלת ממנה ואולי אף עולה עליה. צילמתי שחפים באוויר, סוסים דוהרים באבק, עיט מתנפל על טרפו ועוד. אחוז הפספוסים מגיע להערכתי ללא יותר מאחוז אחד. בחרתי במצב ״אזורי״ וקבעתי את מיקום האזור באמצעות ה-Joystick כאשר יכולתי לעשות זאת. במצב של צילום במצב High סמכתי על המצלמה לאתר את הנושא וברוב המקרים היא אכן עשתה זאת בהצלחה מרובה. מצד שני, בהתאמה לדיווחים אותם קראתי במקורות שונים המצלמה אכן נוטה ״למצוא״ עיניים במקום שאין עיניים כלל, כמו לעיתים (נדירות) בצילומי נוף של הרים… אם כי ללא השפעה שלילית כלשהיא על איכות המיקוד. כאשר יש במסגרת הצילום פנים או עיניים המצלמה מזהה אותם נכון וברוב המקרים תמקד נכון. לסיכום, אין לי טענות כלל למערכת המיקוד האוטומטי של ה-X-T4, להפך. עם זאת, להערכתי ניתן לשפר את ביצועי המערכת עוד יותר באמצעות עדכון קושחה (Firmware Update) שהגיע זמנו.
ואפילו פגשנו חתן וכלה מצטלמים בטבע, עמק ג׳טי אוגוז. 1/1000, f4, ISO320, 34mm. צילום: גבי גולן
סוללה וצריכת חשמל: הסוללה מצויינת, ומאפשרת צילום של 400-500 חשיפות תוך שימוש במחפש האלקטרוני במצב Boost. בכל הימים, למעט יום טיול אחד ארוך במיוחד הגעתי בערב למלון (או למחנות היורטות בהן לנו שני לילות) עם אותה סוללה איתה יצאתי לדרך בבוקר. הטענתי את הסוללות במטען חיצוני המאפשר טעינה מהירה של שתי סוללות יחד. הטעינה מהירה, כשעה וחצי ממצב 0% למצב 100%. היה בידי כגיבוי גם מטען המאפשר טעינה של הסוללה בתוך המצלמה אולם לא נזקקתי לו כלל. מאחר ולא צילמתי וידאו לא אוכל לציין את צריכת החשמל במצב זה אולם מקריאה של מספר סקירות עולה כי ניתן לצלם כשעה וחצי של וידאו 4K עם סוללה אחת.
להקת נגנים מסורתית, בעיר קרקול. 1/30, f4, ISO 2000, 45mm. צילום: גבי גולן
ביצועי המצלמה ב-ISO גבוה: בד״כ השתדלתי לצלם ב- ISO הנמוך ביותר האפשרי (160) אולם בהתאם לתנאי הצילום צילמתי לא פעם גם ב-ISO 6400. התוצאות סבירות בהחלט בעיקר לאחר הפעלת Luminance Noise Reduction בעת העיבוד של קבצי ה-RAW ב- Lightroom. כמובן שהתחום הדינמי יורד ככל שערך ה-ISO עולה. חשוב לציין כאן כי חיישן התמונה ב-X-T4 הוא ISO Invariant.
על אם הדרך: צילום מבעד לחלון הצדדי של הרכב, עמק סמינובקה. 1/1000, f4, ISO200, 68mm. צילום: גבי גולן
עמידות לתנאי הסביבה: רעידות וקפיצות במהלך נסיעות שטח ארוכות, גם כאשר המצלמה היתה מונחת בתא שבין מושב הנהג למושב הנוסע לא עשו עליה רושם כל שהוא. גם האבק הרב שחלקו חדר לג׳יפ (בכל פעם שהפעלנו את מערכת מיזוג האויר חטפנו ענן אבק לפרצוף…) לא חדר לתוך גוף המצלמה ולא איתרתי שום סימני לכלוך על חיישן התמונה. בכל כיבוי של המצלמה מופעל ניקוי חיישן אוטומטי באמצעות הרעדת החיישן. בכל ערב עברתי עם מברשת רכה על גוף המצלמה והעדשה מבלי להפריד את העדשה מן הגוף וזהו. באחד הימים בעת שעברנו במעבר הרים בגובה 4000 מ׳ ירד מעט שלג וגם פתיתי השלג שנמסו על המצלמה לא היוו בעיה כלשהיא. גשם לא ירד במהלך כל ימי הטיול. הטמפרטורות נעו בין יותר מ-30 באזור הבירה בישקק (גובה 750 מ׳) לפחות מאפס באזור ההרים בגובה 3100 מ׳ (ישנו שני לילות בגובה זה) ובמעברי ההרים בגובה 4000 מ׳ בהם עברנו בנסיעה ומעט הליכה. לא ניכרה כל השפעה של הטמפרטורות הללו על ביצועי המצלמה בכלל ועל ביצועי הסוללה בפרט.
שחף במעוף מעל המים, אגם איסיקול. 1/1000, f4, ISO160, 80mm. צילום: גבי גולן
מייצב התמונה: ל-X-T4 מייצב תמונה מובנה גם בגוף המצלמה וגם בעדשה. המייצב פועל באופן אוטומטי במהירויות סגר נמוכות והתוצאות מעולות. ברוב המקרים השתדלתי לא לצלם במהירות סגר נמוכה מ- 1/30. צילמתי רק מהיד, אינני נוהג לשאת עימי חצובה.
נוף כפרי בזריחה, עמק צו׳נקמין. 1/250, f4, ISO160, 80mm. צילום: גבי גולן
לסיכום: X-T4 היא מצלמה מעולה ואמינה לטיולים ולמסעות, נוחה מאד לשימוש מהנה ובמשקל וגודל סבירים מאד ובמחיר סביר. מצלמה זו נותנת Fight הגון גם למצלמות Full Frame במחיר כפול והיא כרגע מצלמת ה-Mirrorless הטובה ביותר בעלת חיישן APS-C.
המשחק המסורתי ביולק טרשיש, עמק צ׳ונקמין. 1/1000, f4, ISO160, 80mm. צילום: גבי גולן
המשחק המסורתי ביולק טרשיש, עמק צ׳ונקמין. 1/1000, f4, ISO160, 80mm. צילום: גבי גולן
משחק 5 אבנים עם עצמות כבש וכובע מסורתי, אזור ברנה. 1/2000, f4, ISO250, 24mm. צילום: גבי גולן
מוכרת ירקות בשוק אוש בזאר בבישקק. 1/250, f4, ISO6400, 80mm. צילום: גבי גולן
המשמר הלאומי בטקס החלפת משמרות בבישקק. 1/250, f4, ISO320, 74mm. צילום: גבי גולן
משפחה מקומית בבילוי אחה״צ בבישקק. 1/125, f4, ISO320, 40mm. צילום: גבי גולן
קירגיזסטן היא מדינה מענינת מאד עם נופים מדהימים, אזרחים מסבירי פנים (מוסלמים ברובם הגדול) ומורשת סובייטית נכבדה הניכרת בכל פינה.
מסלול הטיול בקירגיזסטן, מתוך Google Maps
אשמח לייעץ ולשתף מנסיוני בצילום במצלמה זו לכל מי שמתלבט בבחירת מצלמה, מוזמנים לפנות אלי ב-וואטסאפ 054-4665802.
עדכון 12.10.21: השוואה מענינת בין X-T4 למספר מצלמות Full Frame
עדכון 9.11.21: סקירה ממצה של מגוון עדשות למצלמות מסדרה X של Fuji, כולל X-T4
עדכון 4.1.22: מפול פריים לפוג׳י APS-C: וידאו מענין עם צילומים מדהימים
תמונה ראשית: מחנה יורטות לחוף אגם סונג קול. צילום: גבי גולן
שנת 2020 היתה שנה שונה ומיוחדת, במובן הרע של המילה. משבר הקורונה לא פסח על תעשיית הצילום ופגע בה בתקופה שהיתה לא פשוטה גם קודם שהנגיף הידוע לשמצה פלש לחיינו. המונח ״תעשיית הצילום״ כולל בתוכו מרכיבים רבים, ולמעשה כל מי שעוסק בצילום לפרנסתו או להנאתו, בכל צורה שהיא (כולל מכירת ציוד ואביזרים, הוראה והדרכה וכו׳) הוא חלק מן ״התעשייה״ הזאת. תחום הצילום נמצא כבר שנים רבות בתהליך בלתי פוסק של השתנות, כאשר אפיון התהליך כחיובי או שלילי תלוי מאד בהשקפתו האישית של המתבונן. השתנות מתמשכת זאת היא תולדה של שינויים טכנולוגיים יחד עם שינויים בהרגלי שימוש וצריכה המאפיינים מהפכות טכנולוגיות וגם התפתחות טכנולוגית הדרגתית הנמשכת על פני תקופת זמן ארוכה. דבר אחד ברור: מצד אחד תחום הצילום הולך ומתכווץ ואילו מן הצד השני יותר ויותר אנשים עוסקים בתחום. את הפרדוקס הזה ניתן להסביר במילה אחת: סמארטפון. ניתן להצביע על הטלפון החכם בבירור ״כאשם״ ברוב התופעות השליליות או החיוביות המאפיינות את תחום הצילום בהווה וגם בעתיד הנראה לעין ככל שניתן בכלל לחזות אותו. העובדה הפשוטה שבקופסה קטנה וקלה ניתן היום לדחוס מצלמה איכותית (סטילס+וידאו), צג נהדר, נפח אחסון גדול ומהיר, מחשב חזק עם זיכרון רב ויישומים לעיבוד, אחסון ושיתוף תמונות וסרטונים למעשה גורמת לכך שעבור חלק ניכר מן האוכלוסיה מצלמה נפרדת היא משהו שאין בו צורך כלל. וזאת עוד לפני שהזכרנו שאותה קופסה קטנה וקלה יודעת לעשות המון דברים נוספים שרוב המצלמות היעודיות אינן מסוגלות לעשות: לנווט, לשלם, לתקשר עם אנשים אחרים באמצעות שלל אפשרויות, לנגן מוסיקה באיכות גבוהה מכל סוג, להתממשק למגוון רחב של מכשירים אחרים ויישומים רבים נוספים.
מאחר ויכולות הצילום של הטלפונים החכמים הולכות ומשתפרות, תחום הצילום החישובי עולה כפורח (ראו פוסט מס׳ 75 ופוסט מס׳ 76 בבלוג זה) וגם אפליקציות הצילום, העיבוד, העריכה והשיתוף משתפרות ללא הרף די ברור שהעתיד של המצלמות ״הרגילות״ היעודיות איננו מבטיח כלל ועיקר. די להסתכל על התאור הגרפי הבא, המראה בבירור את הירידה העצומה במכירות של מצלמות דיגיטליות משנת 2010 עד 2019 (ושנת 2020 רק תוסיף לירידה):
ולמי שיאמר שרוב הירידה היא במכירות של מצלמות בעלות עדשות קבועות, שלרוב משמשות חובבים, אין כאן נחמה כלל משתי סיבות: א. אכן רוב הירידה מיוחסת למצלמות ה-Point and Shoot הפשוטות אבל יש לזכור שמן הרווחים הגדולים שעשו היצרנים בתחום זה היה באפשרותם לממן את תחום המצלמות המקצועיות שתמיד היה לא יותר מ-10% מכלל השוק. כעת, כאשר ליצרנים אין רווחים עודפים מתחום זה קשה להם הרבה יותר לממן פיתוח של מצלמות מקצועיות חדשות. ב. אם תבדקו היטב את העקומה תגלו שגם תחום המצלמות בעלות עדשות מתחלפות הצטמצם בכ-50%, וזאת כבר בשורה ממש רעה.
כפי שניתן לראות באילוסטרציה הבאה הגידול העצום ( X4) בתחום הצילום שהיגיע לשיאו בשנים 2010-2011 עקב החדירה המסיבית של הצילום הדיגיטלי (בשנת 2003 נמכרו לראשונה יותר מצלמות דיגיטליות מאשר מצלמות סרט) לא רק נמחק לחלוטין אלא חזרנו לרמה של שנות ה-80:
וכפי שכבר ידוע היטב, ״האשם״ הוא הסמארטפון משולב המצלמה: בעוד מכירות המצלמות צונחות מכירות הסמארטפונים רק הולכות ועולות, ובמספרים אדירים, שלא הכרנו מעולם בתחום המצלמות:
בעוד ששני הגרפים הראשונים אינם מתייחסים לשנת 2020, כעת כבר ידוע כי גם בשנה זו נמשכה הירידה במכירות המצלמות בשיעור של כ- 41% בממוצע לעומת שנת 2019, כך שהמגמה השלילית נמשכת ואף התעצמה בעקבות משבר הקורונה. עם זאת, בפועל הענין בצילום והצורך בצילומים לא רק שלא פחתו אלא עלו מאד. ביקוש עצום זה בא על סיפוקו באמצעות הסמארטפונים, שהפכו לאביזר יומיומי שכמעט כל אחד נושא בכיסו כל הזמן. בעלי הסמארטפונים מתעדים את מעשיהם באופן רצוף, אובססיבי לעיתים. אפיוני הצריכה השתנו בהתאם, לדוגמא הביקוש לתחום ההדפסות ירד מאד (בעבר כמעט כל צילום היה מודפס) אולם מאידך הביקוש לשרותי אחסון בענן רק עולה ועולה. ישנה ירידה משמעותית בביקוש לשרותי צילום מקצועי (התחזקות הבלתי מקצועיים, אחד המאפיינים של מהפכה טכנולוגית) לצד עליה, לדוגמה, בביקוש לספרי תמונות מודפסים (כתוצאה מהתפתחות טכנולוגיית הדפוס הדיגיטלי). מגמה מענינת נוספת הבאה לידי ביטוי בעיקר בשוק המצלמות חסרות המראה מעידה על כך שאמנם נמכרו פחות מצלמות אבל הערך של אלו שנמכרו עלה. כלומר, הצרכנים חובבי הצילום מוכנים להשקיע יותר בציוד שהם רוכשים, אך מצפים ליותר מן הציוד שרכשו. יצרנים שלא יפנימו את המגמות הללו ימצאו את עצמם עומדים בפני קשיים לא פשוטים. התוצאות של כל אלו נראות היטב: מספר השחקנים בשוק המצלמות הולך ויורד: סמסונג כבר יצאה מן השוק ומתמקדת רק בסמארטפונים, חטיבת ההדמיה של אולימפוס נמכרה וניקון בקשיים כספיים הולכים וגוברים. השחקנים המשפיעים הגדולים הם בעיקר Sony ו-Canon שרק השנה התעוררה מתרדמה ממושכת והראתה שהיא עדיין מסוגלת להפתיע ולספק מוצרים איכותיים, מתקדמים ומענינים. Fuji, שחקנית די קטנה (אבל רווחית) בתחום הצילום מתמקדת בתחום בו הגדולים אינם מתרכזים: מצלמות איכותיות בעלות חיישני Crop ומצלמות בעלות חיישנים בפורמט הבינוני ונמנעת, כפי הנראה בחכמה, מן הכניסה לתחום ה-Full Frame הצפוף. גם Panasonic מנסה לצעוד לצד הגדולים בתחום הפורמט המלא אבל לא נראה שהיא עומדת בקצב. נתון מענין שהתפרסם לאחרונה ע״י CIPA מתייחס לכך שחלקן בשוק של מצלמות חסרות מראה, 33%, עבר לראשונה את חלקן בשוק של מצלמות DSLR, שהסתכם ב-27%.
בסקירה שלהלן אדון במספר מצלמות שהוצגו במהלך 2020 וגם, כדי להעלות את המתח, במהלך ינואר 2021. המצלמות בהן בחרתי לדון הן המענינות והחשובות שהוצגו בתקופה המדוברת לטעמי. יתכן ואחרים היו בוחרים להוסיף או לגרוע מן הרשימה.
Nikon: בינואר 2020 הציגה Nikon את ה-D-780, אולי מצלמת ה-DSLR האחרונה שלה, וזאת החשיבות היחידה שלה… בספטמבר הציגה את הדור השני של המצלמות חסרות המראה שלה: Z6 II ו-Z7 II. שתיהן שדרוג של הדור הראשון שהוצג באוגוסט 2018 והצעיד את ניקון למקום הראוי לה בתחרות בשוק המצלמות חסרות המראה. Z6 II ממוצבת מול Sony A7 III הוותיקה, ומול Canon R6. ה-Z7 II ממוצבת מול Sony A7R IV ומול Canon R5. למעט יכולת צילום וידאו ב- 8K המאפיינת את Canon R5 והעובדה של-Sony A7R IV יש חיישן בעל 61MP כל המצלמות הללו, בשתי הקטגוריות 24MP ו-45MP די דומות והבחירה בזו או אחרת היא ענין של העדפה אישית או צורך ספציפי במאפיין טכני מסויים של מצלמה זו או אחרת. השמועות מדברות על מצלמה חדשה ומתקדמת של Nikon שתוצג בעוד מספר חודשים ותתחרה באופן זה או אחר ב-Sony A1 (ראו בהמשך). הביצועים הפיננסיים הגרועים של Nikon כיכבו בעיתונות המקצועית במהלך 2020. החברה נקטה שורה של צעדי התייעלות על מנת לצמצם את הוצאותיה (בין היתר: העברת כל יצור המצלמות מיפן לתאילנד וסגירת שניים מתוך שלושה מפעלים ליצור עדשות ביפן כאשר היעד הוא לצמצם את ההוצאות ב-59%). עם זאת, בטווח הארוך, ללא מוצרים מנצחים שיעלו את ההכנסות לא תהיה ל-Nikon כנראה תקומה. שנת 2021 תהיה גורלית לגביה. יש לציין שמבחר העדשות היעודיות של Nikon לסדרה Z הוא מצומצם למדי בשלב זה.
Nikon Z7 II
Canon: חברה זאת הצליחה להמציא את עצמה מחדש השנה כאשר הציגה שתי מצלמות מעולות, R6 ו-R5 שהוצגו ביולי 2020. R6 מתחרה בקטגוריית Full Frame 24MP עם ה-Sony A7 III ועם ה- Nikon Z6 II. ה-R5 היתה למעשה קטגוריה עצמאית עד לאחרונה עקב יכולת הוידאו 8K שלה אולם ההכרזה על Sony A1 בינואר 2021 העמידה אותה מול מתחרה חדשה אם כי יקרה בהרבה. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה מלל נשפך על בעיה לכאורה של מצלמה אחת: בעיית התחממות היתר של ה-R5 בעת צילום וידאו 8K: הסקירות, התלונות, ההצעות המוזרות לקרור המצלמה עברו לטעמי את גבול הטעם הטוב והפכו לאובססיה של רוב האתרים העוסקים בסקירת מצלמות. ראינו כאן את עיתונות הצילום והרשתות החברתיות ברשעותן שאיננה יודעת גבול, וגם בהפגנת טמטום וחוסר הבנה כאשר היו סוקרים שקבעו מראש, לפני ההכרזה, שאין ולא יתכן שהמצלמה הזאת תצלם וידאו 8K מאחר והטכנולוגיה של היום לא מאפשרת זאת…אז מסתבר שהטכנולוגיה כן מאפשרת זאת, ואפילו במחיר סביר. R5 היא המצלמה החשובה ביותר של Canon בשנים האחרונות עם חיישן משופר בעל תחום דינמי שמתקרב לביצועים של חיישני התמונה של Sony ועם מערכת מיקוד אוטומטי מצויינת. וכן, גם וידאו 8K למי שבאמת זקוק לזה… ישנם הטוענים כי Canon כללה את יכולת הוידאו 8K למטרות שיווקיות בלבד, לי זה נראה כאיסטרטגיה תמוהה מעט שתגרום יותר נזק מתועלת. גם במקרה של Canon יש לציין שמבחר העדשות היעודיות לסדרה R מצומצם למדי בשלב זה. כמו Nikon, גם Canon מתאימה את עצמה לשוק המתכווץ, אחד המנהלים הבכירים בחברה אמר לאחרונה בראיון לעיתון ביפן כי החברה נערכת לקראת היקף מכירות כללי עולמי שנתי (של כלל היצרנים) של 10 מיליון יחידות, 8% בלבד מהיקף השוק לפני עשור…
Canon R5
Fujifilm: חברה זו (שמשום מה מסרבת להסיר את המילה Film מן השם שלה, באמת שהגיע כבר הזמן לכך…) המשיכה ב-2020 לספק מצלמות יחודיות ואיכותיות: X-T4 הוצגה בפברואר 2020 וזכתה לביקורות טובות ומכירות טובות בהתאם. למצלמה זו חיישן תמונה בפורמט APS-C בעל 26MP ומערך מסנננים צבעוניים X-Trans. היא מסוגלת לצלם 20 מסגרות סטילס בשניה באמצעות הסגר האלקטרוני ולצלם וידאו 4K 60fps. גילוי נאות: רכשתי מצלמה מדגם זה לפני כשלושה חדשים במקום ה-Sony A7 III שהיתה לי. על הסיבות למעבר והתרשמותי מן המצלמה תוכלו לקרוא בפוסט מס׳ 115 בבלוג זה. X-T4, למרות היותה בעלת חיישן תמונה בגודל APS-C נותנת קרב הגון מכל הבחינות לכל המצלמות בעלות חיישני Full Frame בעלות 24MP, והיא כיום המצלמה הטובה ביותר מבין המצלמות בפורמט APS-C. ל-Fuji מגוון עדשות רחב Prime ו-Zoom למצלמות מסדרה X וקיים גם היצע מצומצם של עדשות מתוצרת יצרנים אחרים.
Fuji X-T4
מצלמה מענינת נוספת של Fuji שהוצגה בינואר 2021 היא GFX100S: מצלמה בפורמט בינוני בעלת 102MP, הדור השני והמוצלח של GFX100 שהוצגה בשנת 2019. המימדים והמשקל מתחרים בחלק מהמצלמות חסרות המראה עם חיישן Full Frame ובכל ה-DSLR המקצועיות בעלות חיישני Full Frame. עם מיקוד אוטומטי עוקב איכותי, קצב צילום של 5fps, צג אחורי איכותי (אם כי איננו צג מגע), IBIS, וביצועי וידאו שטרם נראו במצלמה בפורמט זה (4K 30fps) נראה שיש כאן בהחלט מוצר מוצלח. חבל רק שהמחפש האלקטרוני עבר שינמוך והוא בעל 3.69MP בלבד לעומת 5.76MP בדגם הקודם, ששקל כ-400 גרם יותר ועלה $10,000. תרשו לי להתייחס כאן למונח ״פורמט בינוני״: זהו מונח שאבד עליו הכלח בדיוק כמו המונח Full Frame. מספיק כבר עם ההסתמכות על הפורמטים העתיקים של סרטי הצילום (ראו פוסט מס׳ 61 בבלוג זה), אחרי הכל רוב המשתמשים של היום לא ראו סרט צילום מימיהם…הזדמן לי לצפות בסרטון של אחד הסוקרים הידועים ברשת יוצא בשצף קצף נגד Fuji על שהעזה להשתמש בביטוי Medium Format כי בתקופת האבן של סרטי הצילום פורמט בינוני היה גודל מסגרת של לפחות 6X4.5 ס״מ, ואילו גודל החיישן במצלמות GFX של Fuji הוא ״רק״, שומו שמיים, 3.3X4.4 ס״מ! כאילו שיש לעובדה זו חשיבות כלשהיא…Fuji גם התייחסה, בעוונותיה, באחד מפרסומיה לחיישן התמונה של ה-GFX כחיישן Large Format וגם על כך חטפה ריקושטים ברשת. במקום להתייחס לביצועי המצלמה הזאת, שהם לא פחות ממדהימים ולמחיר שלה, $6000, מתייחסים לשטויות סמנטיות חסרות כל ערך. GFX100S עולה $500 פחות מה-Sony A1 שאזכיר בהמשך, ומנגישה את הפורמט הבינוני (זה השם עד שמישהו ימציא משהו טוב יותר…) לצלמים שזקוקים לביצועים הללו אבל אינם יכולים או אינם מעונינים לשלם את המחירים המטורפים של Hasselblad ו-PhaseOne שמשתמשים גם הם באותם חיישני התמונה מתוצרת Sony. אז נכון של-PhaseOne יש דגם בעל 150MP אבל מחירו עשרות אלפי דולרים. חכו קצת ותקבלו מ-Fuji גם דגם עם 150MP במחיר, ואל תתפסו אותי במילה, של $10,000. לסדרת GFX קיימות בשלב זה 9 עדשות Prime בטווח שבין 23-250 מ״מ, שלוש עדשות זום ו-Tele Converter.
Fuji GFX100S
ואחרונה חביבה (או שלא, תלוי את מי שואלים…) היא Sony, שבמחצית השניה של 2020 ובינואר 2021 הציגה שלוש מצלמות חדשות, שתיים מהן חשובות. הראשונה שבהן הוצגה ביוני 2020: A7S III היא הדור השלישי של המצלמה שיעודה העיקרי הוא צילום וידאו. חיישן Full Frame בעל 12MP בלבד מאפשר צילום וידאו איכותי מאד ב-4K /120fps ובתחום ISO של 80-102,400. A7S III מצויידת במחפש אלקטרוני מדהים בעל 9.44 מליון פיקסלים ויחס הגדלה של X0.91. במצלמה זאת הוצגה לראשונה מערכת התפריטים החדשה והמשופרת של סוני, שפותחה לאחר שנים של תלונות מצד המשתמשים. לצילום סטילס היא כמובן פחות מתאימה עקב מספר הפיקסלים הנמוך. מצלמה זו זכתה לציון גבוה של 91 ע״י DPReview.com. ההייפ שקדם להכרזה על מצלמה זאת כבר חודשים רבים לפני שיצאה לשוק היה בהחלט ראוי לציון, ואם היה למחלקת השיווק של Sony יד בכך הרי שהם עשו עבודה מצויינת…
Sony A7S III
מצלמה נוספת של Sony שהוצגה באוגוסט 2020 היא A7C. האמת היא שהיו לי ציפיות רבות מ-Sony בענין פיתוח מצלמה איכותית, קטנה וקלה בעלת חיישן תמונה בפורמט מלא ובמחיר שפוי אבל צר לי לומר שהתאכזבתי קשות… המצלמה אכן קטנה וקלה (509 גרם כולל סוללה), בעלת חיישן 24MP המוכר לטובה מה-A7 III אבל כל שאר המאפיינים שלה אינם מרשימים לטעמי: רק כרטיס זיכרון אחד, מחפש אלקטרוני באיכות ירודה ומבנה צעצועי למדי. ואת כל זה תקבלו במחיר שהוא גבוה יותר מן ה- A7 III המקורית שאמנם שוקלת כ-120 גרם יותר וגם מעט גדולה יותר אבל בסה״כ טובה יותר. אני ציפיתי למצלמה איכותית יותר, משהו בסגנון של Fuji X-T4 ולא לצעצוע, גם אם זה צעצוע בעל יכולת מיקוד אוטומטי מרשימה. אפילו את מערכת התפריטים החדשה שהוצגה לראשונה ב-A7S III לא כללו בה, וחבל. A7C זכתה לציון לא גבוה של 86 ב-DPreview.com.
Sony A7C
וכאן נכנסת לתמונה, תרתי משמע, המצלמה האחרונה שהוכרזה ע״י Sony בינואר 2021: A1. זוהי בהחלט מצלמה חשובה, שחשיבותה בעיקר בכך שהיא מדגימה יכולות טכנולוגיות שסביר להניח שנמצא אותן בשנה-שנתיים הקרובות במצלמות נוספות אך זולות הרבה יותר. עוד לפני שהזכרתי כאן תכונה אחת של ה-A1 אציין כי מחירה הוא $6500…, $500 יותר מאשר Fuji GFX100S בעלת חיישן תמונה בפורמט בינוני ו-102MP. ה-A1 היא מצלמה חסרת מראה בעלת חיישן תמונה Full Frame עם 50MP, אבל זה לא הנתון המרכזי שמאפיין אותה, כי הרי Sony הציגה את ה-A7R IV בעלת 61MP כבר בשנת 2019 במחיר של ״רק״ $3000. המאפיין המרכזי של מצלמה זו הוא חיישן תמונה מדור חדש הכולל רכיבי זיכרון בגוף החיישן, דבר המאפשר צילום מהיר בקצב של 30fps עם הסגר האלקטרוני, כולל מדידת אור ומיקוד אוטומטי עוקב רציף ועם יכולת סינכרון למבזק אלקטרוני עד למהירות של 1/200 ועם הסגר המכני עד 1/400. כמו כן A1 מאפשרת צילום וידאו ב-8K 30fps ו-4K 120fps. מהירותו הגבוהה של חיישן התמונה הזה פותחת את הדלת למגוון גדול של אפשרויות שטרם נראו במצלמות בעלות חיישני תמונה גדולים, בין היתר שילוב של צילום חישובי, דבר שיש לו פוטנציאל רב לשיפור משמעותי נוסף באיכות הדימויים. נעשו כבר חישובים שהראו שזמן הקריאה (Readout Time) של ה-A1 הוא 5ms, קצר יותר מזמן הקריאה של ה-iPhone 11, שהוא 6.25ms. במהירויות כאלו אין למעשה צורך בסגר מכני, דבר שיאפשר בעתיד מצלמות קטנות, קלות וזולות יותר. למעשה, מצלמות כאלה יהיו דומות מאד לסמארטפונים (להם אין סגר מכני) מבחינת אופן הפעולה שלהן.
ל-A1 מחפש אלקטרוני איכותי ומהיר באיכות 9.4MP המאפשר צילום מהיר ללא החשכה (Blackout). בנוסף למיקוד אוטומטי עוקב עין אנושית ועין של בעלי חיים המצלמה מאפשרת גם מעקב אחר עיניים של ציפורים, תכונה שתהיה אטרקטיבית, יחד עם קצב הצילום הגבוה לצלמי טבע רבים. אציין כי מבדיקות ראשוניות שנערכו הודגם כי תכונה זאת עדיין זקוקה לשיפור שבודאי יגיע בעדכון קושחה קרוב. באתרים רבים כבר התחילו להשוות את ה-A1 ל-R5 של Canon, למרות שיש בינהן הפרש מחיר של $2600. נכון לרגע זה, באם אין לצלם צורך קרדינלי במהירות הצילום הגבוהה של ה-A1 נראה לי שיהיה הרבה יותר הגיוני לבחור ב-R5, שמציעה מהירות צילום של ״רק״ 20fps. מבין יצרני המצלמות חסרות המראה בפורמט מלא ל-Sony היצע העדשות היעודיות הרחב ביותר. בסקירה ראשונית של ה-A1 ניתן לצפות כאן.
Sony A1
לסיכום, באם הם חפצים חיים, על כל יצרני המצלמות יהיה לחשב מסלול מחדש, לצמצם ולהשביח את היצע הדגמים שלהם, מאחר ומספר הדגמים הרב המוצע כיום מבלבל את הצרכנים וגורם לבזבוז משאבים. צמצום עלויות הוא חיוני על מנת להיות מוכנים לבאות, מאחר והסמאטרטפון, כידוע, לא הולך לשום מקום…
כפי שראינו, למרות כל הנתונים השליליים שהבאתי בתחילת הפוסט החגיגה הטכנולוגית בתחום המצלמות עדיין נמשכת. היצרנים, למרות המצב הפיננסי הלא מזהיר של חלק מהם ממשיכים לפתח יכולות חדשות ולהציע לנו מצלמות מעולות ומענינות חדשות לבקרים. מגמה זו תמשך כנראה גם בשנת 2021 ויש שמועות כל כך ש-Sony לבדה עומדת להכריז במהלך השנה על לא פחות מחמש מצלמות חדשות! שמועות נוספות מתייחסות לאפשרות שבעקבות הכרזה צפויה נוספת של Sony על חיישן תמונה חדש בפורמט MFT בעל 30MP+ גם Olympus (או בשמה החדש OM Digital Solutions) ו-Panasonic יכריזו במהלך השנה על מצלמות בעלות יכולת צילום וידאו 8K. האם אנחנו באמת זקוקים להן? על כך יענה כל אחד בעצמו… CIPA, איגוד יצרני המצלמות ביפן צופה כי תהיה התאוששות קלה במהלך 2021 וכי מספר המצלמות והעדשות שימכרו יעלה בכ-8% לעומת 2020. דבר אחד בטוח, יהיה מענין!
עדכון 9.2.21: תחזית מוזרה ביותר שפורסמה לאחרונה מתייחסת לגידול רב הצפוי בשנים הקרובות במכירות של מצלמות תת מימיות. תחום זה היה תמיד תחום נישתי למדי כך שתחזית זאת מוזרה ביותר בעיני, אבל ימים יגידו…
עדכון 12.2.21: מאמר מענין שעוסק במוות הצפוי למצלמות DSLR
עדכון 13.2.21: הזכרתי לעיל את יתרונות הסמארטפון על המצלמה היעודית. נסיון נוסף ליצור סינרגיה בין השניים בא לידי ביטוי במצלמה בעלת השם המוזר Alice. כבר היינו בסרט הזה ועד כה שום מוצר דומה לא הצליח. אולי הפעם?
עדכון 19.2.21: מאמר מענין הסוקר את ההיסטוריה של התפתחות המצלמות הדיגיטליות עם תחזית לעתיד
שלושת השחקנים הידועים יותר כיום בתחום המצלמות (כל הסוגים, לא כולל סמארטפונים) הם קנון (45%), סוני (20%) וניקון (19%), כאשר מספר יצרנים נוספים, כולם יפנים, הינם בעלי נתח שוק קטן יותר: פנסוניק (5%), אולימפוס (3%) ופוג׳י (5%). בשוק המצלמות חסרות המראה פוג׳י נמצאת במקום השלישי לאחר סוני וקנון עם נתח שוק של כ-13%. הנתונים מתייחסים לשנת 2019 ומעוגלים לצורך פשטות. כל אחד מן הקטנים מנסה ליצור לעצמו בידול בשוק באמצעות הפורמט, העדשות וטכנולוגיות יחודיות שפיתח. וכך לדוגמא פנסוניק חזקה בתחום הוידאו, עם מצלמות בפורמט Micro Four Thirds ורק לאחרונה הציגה גם מצלמות בפורמט Full Frame, גם הן עם נטייה חזקה לתחום הוידאו, אולימפוס (שחטיבת הצילום שלה נמכרה לאחרונה לחברה אחרת ועתידה לא ברור) התמחתה גם היא במצלמות בפורמט MFT איכותיות ועמידות לתנאי הסביבה עם מייצב תמונה שהוא כנראה הטוב ביותר כיום. פוג׳י מתמחה במצלמות איכותיות ועמידות לסביבה בסגנון רטרו בפורמט APS-C (עם חיישני תמונה בעלי מערך מסננים יחודי X-Trans) ובמצלמות בפורמט בינוני (עם חיישני תמונה בעלי מערך מסננים מסוג Bayer רגיל) ולא נכנסה לתחום הצפוף של מצלמות Full Frame. האיכות הצבעונית של הקבצים ממצלמות פוג׳י ידועה ברמתה הגבוהה וגם סימולציות סרטי הצילום שלה (Film Simulations) פופולריות למדי. מאמר על פוג׳י שהתפרסם לאחרונה באתר Fstoppers.com מציע הסבר מענין לכך שפוג׳י מעולם לא נכנסה למגרש של הגדולים במספרי המצלמות שהיא מוכרת. מענין לציין כי חיישני X-Trans של פוג׳י אינם נכללים ברשימת דרוג חיישני התמונה המופיעה באתר DxOMark עקב מערך המסננים הצבעוניים הלא סטנדרטי שלהם. מאמר העוסק ביתרונות של חשייני התמונה מסוג X-Trans ניתן לקרוא כאן.
מערך המסננים שעל חיישן התמונה האלקטרוני X-Trans במצלמות בפורמט APS-C של פוג׳י: תשיעיות פיקסלים ועליהם חמישה מסננים ירוקים, שני אדומים ושני כחולים, כאשר מיקום הכחולים והאדומים משתנה. מערך Bayer הקלאסי בכל שאר המצלמות מורכב מרביעיות פיקסלים ועליהם שני מסננים ירוקים, אחד כחול ואחד אדום במיקומים קבועים. חיישני תמונה מסוג X-Trans אינם גורמים ליצירת Moire צבעוני ולכן אין צורך בשימוש במסנן Anti Aliasing הגורם להורדת החדות של הדימויים. מקור האילוסטרציה: mirrorlesscomparison.com
קצת היסטוריה
מבחינה היסטורית, פוג׳י היתה כנראה הראשונה להציג מצלמה חסרת מראה עם חיישן בפורמט APS-C ומראה רטרו כבר בשנת 2010. דגם FinePix X100 נחשב למהפכני בזמנו כאשר כמעט כל היצרנים האחרים התרכזו במצלמות מסוג DSLR. אחד החידושים היה מחפש (View Finder) היברידי אופטי-אלקטרוני, שילוב יחודי שקיים עד היום במצלמות מסדרה X Pro של פוג׳י.
השם הלא מוצלח Fine Pix נזנח בשנת 2012 ובקו המצלמות המקצועיות יותר של פוג׳י החלו להופיע מצלמות תחת השם X ובהמשך GFX לקו המצלמות עם חיישני תמונה בפורמט בינוני. מאז ועד היום, סדרה X היא שם דבר למצלמות יחודיות, בעלות אפשרות לשינוי פרמטרים רבים באופן מכני-ידני ע״י חוגות ובעלות מבנה מסיבי בסגנון רטרו המספק חווית שימוש שונה לגמרי מאשר המצלמות של מרבית היצרנים האחרים. לאורך השנים הזדמן לי להשתמש ולהתנסות במספר דגמי מצלמות מסדרה X ו- GFX ואף כתבתי על כך בבלוג זה: פוסט מספר 101,(Fuji GFX 50S) פוסט מספר 90 (Fuji X-T2) ופוסט מספר 86 (Fuji X Pro 2).
Fuji X-T1, 2014
בשנת 2014 הוצגה המצלמה הראשונה בסדרת X-T: היתה זו X-T1 עם חיישן X Trans בפורמט APS-C בעל 16MP שזכתה לביקורות מעורבות: DPreview נתן לה ציון לא גבוה של 84. בהמשך הוצג דגם X-T2 עם 24MP אותו בחנתי ואהבתי (ראו פוסט מס׳ 90 בבלוג זה) דגם זה קיבל כבר ציון 86. בשנת 2018 הוצגה X-T3 עם 26MP שזכתה לציון 88 ובשנת 2020 X-T4, גם היא עם 26MP וקיבלה גם היא ציון 88 למרות שהיא כוללת מספר שיפורים משמעותיים לעומת הדגם הקודם אליהם אתייחס בהמשך. למצלמות אלו יש קהל אוהדים נאמן אם כי לא במספרים של קנון, ניקון וסוני. כל דגמי XT הינם קומפקטיים יחסית, אולם יש כיום מצלמות עם חיישני תמונה Full Frame שהן קטנות יותר. הדגש הוא על מבנה מסיבי, עמיד לסביבה (כולל העדשות) בעל מאפייני רטרו בולטים ונוחות בשימוש עבור מי שהעיצוב מסוג זה מדבר אליו. התמחור סביר: גוף X-T4 עולה כיום בארץ כ- 6100 ש״ח. פוג׳י מציעים מבחר גדול (גדול יותר ממגוון העדשות של סוני לפורמט APS-C) של עדשות איכותיות (Prime ו-Zoom) במחירים סבירים בהחלט. X-T4 מצאה את דרכה גם לתחום הוידאו בו יש לה לא מעט אוהדים. קוריוז מענין לדעתי הוא הדמיון בין המצלמות מסדרת X-T של פוג׳י לבין Nikon Df שיצאה לשוק בשנת 2013. למרות שה-Df היא DSLR יש קווי דמיון ברורים ותכונות רטרו דומות.
מדוע להחליף?
החל משנת 2010 השתמשתי בארבעה דגמים שונים של מצלמות חסרות מראה מתוצרת סוני (ראו פוסט מס׳ 107ופוסט מספר 108 בבלוג זה) עם שלושה פורמטים שונים של חיישן תמונה, שניים מהם עם חיישני Full Frame. למרות שביצועי המצלמות והאיכות הטכנית של הדימויים שהפיקו הלכו והשתפרו מדגם לדגם אף אחד מן הדגמים בהם השתמשתי לא סיפק חווית שימוש ראויה לציון. לפני שאמשיך, חשוב לי להבהיר שכל ההשוואות בין חיישני קרופ לחיישני פול פריים מוכרות לי היטב כמו גם כל היתרונות התאורטיים והמעשיים של חיישני פול פריים על חיישני קרופ ולהפך. הבחירה האישית שלי במצלמה בעלת חיישן קרופ אין פירושה שחיישנים אלו טובים יותר מחיישני Full Frame. השאלה שתמיד צריך לשאול היא: יותר טוב למי ולאיזה צורך?
הדגם האחרון של מצלמה בו השתמשתי היה Sony A7 III, מצלמה חסרת מראה עם חיישן תמונה בפורמט מלא. איכות הדימויים ואיכות המיקוד האוטומטי היו מצויינים וגם לסוללה היה אורך חיים ארוך (כ-700 חשיפות) אולם ההיזון החוזר שקיבלתי ממנה כמשתמש לא היה חיובי וממש לא אהבתי לצלם בה. העדשה בה השתמשתי (24-105/4) היתה מצויינת אולם כבדה מאד ולא מאוזנת. לאחר התלבטות ארוכה של מספר חודשים ולאחר קריאת אין ספור ביקורות והשוואות, צפיה בסרטוני וידאו ברשת, בחינה של צילומים והשוואת נתונים טכניים החלטתי לאחרונה לעבור ל-Fuji X-T4. אם תשאלו מדוע לא לעבור למצלמה APS-C של סוני, או למצלמה הקטנה שלהם בפורמט המלא A7C אענה בקיצור: כל המצלמות בפורמט APS-C של סוני נראות ומתנהגות כמו צעצועים אם כי חלק מהן בהחלט מספקות איכות דימוי טובה ויש להן מערכת מיקוד אוטומטי יעילה. לצורך השוואה למצלמה המובילה בפורמט APS-C של סוני, A6600: מצלמה זו קיבלה ציון 83 בלבד מ-DPReview.com. כמו כן, לסוני אין עדשות טובות יעודיות ל- APS-C, ולהרכיב עדשה של פורמט מלא על מצלמת קרופ קטנה לא הגיוני מכל הסיבות שבעולם. המצלמה מדגם A7C אמנם קטנה וקלה אבל יש לה מספר חסרונות: כרטיס זיכרון אחד, מחפש אלקטרוני מאיכות ירודה, צג אחורי ירוד, אין סגר מכני מלא והמבנה שלה די צעצועי. דגם זה קיבל ציון 86 מ-DPReview.com, ועדיין נשארנו עם הצורך בעדשות גדולות וכבדות של פורמט מלא.
בפוג׳י, כל העדשות לסדרה X תוכננו במיוחד לפורמט APS-C: לדוגמא, העדשה שבחרתי 16-80/4 (מקבילה ל-24-120) שוקלת פחות מהסוני 24-105/4 שהיתה לי, קצרה ממנה ודקה ממנה וכנראה שלא נופלת ממנה באיכותה האופטית. ולכן, כאשר עשיתי את חישובי הבעד ונגד בענין החלפת סוני A7 III בפוג׳י X-T4 ידעתי בדיוק מה אני מפסיד ומה אני מרוויח. נתחיל בכסף: במחיר בו מכרתי את הסוני המשומשת בת כשנתיים רכשתי את הפוג׳י החדשה (כמובן שכאשר רכשתי את הסוני לפני כשנתיים שילמתי יותר). ירדתי 25% (כ-300 גרם) במשקל והרווחתי סט בעל מידות כוללות (מצלמה+עדשה) קטנות יותר. הרווחתי מחפש אלקטרוני איכותי יותר, צג אחורי איכותי יותר (ומתכוונן לכל הכיוונים) בעל יכולות Touch טובות בהרבה, 2 כונני כרטיסי זיכרון מהירים (לעומת אחד מהיר ואחד איטי בסוני). הרווחתי קצב צילום גבוה יותר וסגר מכני שקט יותר (כנראה הסגר המכני השקט ביותר הקיים כיום) ובעל אורך חיים צפוי ארוך יותר, 300K לעומת 200K בסוני. הרווחתי ממשק משתמש טוב יותר וחווית משתמש טובה בהרבה. הפסדתי קצת באורך חיי הסוללה (טרם בדקתי נושא זה לעומק), באופן תאורטי הפסדתי קצת בטווח הדינמי ובביצועים ב-ISO גבוה (בערך סטופ אחד) וקצת בביצועי המיקוד האוטומטי, בתקווה לשיפור נוסף בעתיד הקרוב באמצעות עדכון קושחה צפוי. גם את העובדה שהצמצם האמיתי הוא סגור יותר וה-ISO האמיתי גבוה יותר (עקב היות החיישן קטן יותר) לקחתי בחשבון. את השפעתם המעשית של כל הגורמים הללו עלי לבדוק לאורך זמן, אבל התחושה שלי כרגע, על סמך כל החומר שקראתי וצפיתי בו שבאופן מעשי אין כמעט הבדל מעשי באיכות הדימוי (דיון מענין בענין זה ניתן למצוא כאן, כדאי לקרוא גם את התגובות) לסיכום, X-T4 נראית כבחירה טובה: נותר רק לוודא באופן מעשי שאכן זה המצב. אתייחס בהמשך לפרמטרים שמענינים אותי באופן אישי ואין בכוונתי לכתוב סקירה מלאה ומבחן מעשי מפורט כמו לדוגמא זה של DPReview.com.
עוד סקירה ממצה ביותר של Fuji X-T4 תוכלו למצוא אצל Ken Rockwell, בסרטון וידאו עם סקירה מקיפה ניתן לצפות כאן.
יש המון השוואות ברשת בין Fuji X-T4 לבין Sony A7 III. אחת מהן תמצאו כאן, ועוד השוואה טובה כאן.
מה בערכה?
הערכה שרכשתי כוללת את גוף המצלמה (אפשר לבחור בין גוף כסוף לבין גוף שחור, אני בחרתי בכסוף), עדשה 16-80/4, מתאם USB-C לאזניות, רצועה איכותית, מכסים לגוף ולעדשה, כבל USB-C לחיבור המצלמה למחשב, סוללה אחת (רכשתי גם אחת מקורית נוספת), מטען USB המאפשר טעינת הסוללה כאשר היא בתוך המצלמה: אופן טעינה זה אינו אהוד עלי ולכן רכשתי בנוסף מטען מהיר מתוצרת Hahnal מדגם ProCube 2 המיועד לטעינת שתי סוללות מחוץ למצלמה ומסוגל לטעון גם סוגי סוללות נוספים בעזרת מתאמים הכלולים בערכה. המטען בנוי מאלומיניום ונראה ומרגיש איכותי: יש לו תצוגה דיגיטלית ברורה המראה את מצב הטעינה של כל סוללה בנפרד. זמן הטעינה של סוללה כמעט ריקה למצב 100% כשעתיים.
מטען חיצוני לשתי סוללות מדגם Hahnal ProCube 2
מבנה, איכות מכנית, מייצב התמונה, איכות המחפש והצג האחורי, חווית המשתמש
מבנה המצלמה מסיבי, הגוף עשוי ברובו ממתכת. המצלמה ״יושבת״ טוב מאד ביד, גם במצב צילום וגם כאשר מחזיקים אותה ביד אחת בידית האחיזה (Grip) שבצד ימין כולל נשיאה לזמן ארוך. היא הרבה יותר נוחה לנשיאה מאשר ה-A7 III+24-105. ע״י הגריפ יש כפתור קטן שברירת המחדל שלו היא הצגת מספר המסגרות המצולמות בכל מצב Drive. הבעיה היא שכמעט כל פעם שאחזתי בגריפ לחצתי בלי להתכוון לכך על הכפתור הזה ופתאום קיבלתי את התפריט שהוא פותח במחפש. די מעצבן, אבל ניתן לפתרון בקלות: מגדירים בתפריט הקסטומיזציה שאין לכפתור זה כל תפקיד (None) והוא מפסיק להפריע. מעבר לכך כל שאר הכפתורים והחוגות ממוקמים באופן הגיוני ונוח לשימוש. איכות המחפש האלקטרוני טובה מאד, ניתן לשלוט בקצב הרענון שלו ולהעלות או להוריד את איכות התצוגה: העלאת קצב הרענון מ-60Hz ל- 100Hz גורמת לעליה של כ-10% בצריכת החשמל אבל באותו הזמן מהירות המיקוד האוטומטי מוכפלת פי 4 כך שלדעתי הבחירה במצב Boost כדאית בהחלט. הצג האחורי גם הוא איכותי ומסתובב לכל הכיוונים: כאשר אין בו צורך ומשתמשים במחפש האלקטרוני ניתן לקפל את הצג האחורי כך שפניו לתוך גוף המצלמה: כך הוא אינו נמרח בשומן מהאף שנלחץ אליו כאשר צופים בנושא המצולם דרך המחפש והוא מוגן מפגיעות. הצג האחורי מתפקד כצג מגע איכותי ומגיב היטב לכל הפעולות המוכרות מהסמארטפונים כולל בחירת אזור מיקוד. בסוני A7 III ביטלתי את פעולת צג המגע מאחר והתגובה שלו היתה ממש גרועה ובנוסף כל לחץ של האף עליו בזמן הצילום גרם לפעולות שלא היתה לי כוונה לבצע…לסיכום המצלמה מספקת חווית שימוש מאד מוחשית: ניתן לראות את מהירות הסגר, הצמצם, ה-ISO ופיצוי החשיפה במבט אחד על גוף המצלמה (והעדשה) בלי צורך להציץ בתפריטים או בצגים וכמובן שבנוסף כל הפרמטרים מוצגים במלואם גם במחפש וגם על הצג האחורי. עם זאת חשוב להדגיש שכל מי שמעונין להשתמש בגלגלת הקדמית והאחורית יכול לעשות זאת בקלות באמצעות תפריט הקסטומיזציה.
X-T4, מבט מלמעלה
ל-X-T4 מייצב תמונה מובנה (IBIS, שלא היה קיים בדגם הקודם X-T3) כך שניתן להשתמש גם בעדשות שאינן מיוצבות. פוג׳י טוענת שהמייצב פועל בתחום של עד 6.5 צמצמים (במשולב עם עדשה מיוצבת), בפועל, עם העדשה 16-80 השיפור הוא כנראה ברמה של 4-5 צמצמים: מנסיוני עם ה-16-80 ניתן לצלם בחשיפה של 1/4 שנייה מהיד ולקבל חדות טובה. זה כמובן תלוי גם בעדשה: ככל שהעדשה כבדה וארוכה יותר קשה יותר לייצב אותה.
Fuji X-T4, עדשה: 16-80/4, 65 מ״מ, צמצם: f4, מהירות סגר: 1/4, (צילום מהיד) , ISO 3200, קובץ RAF, פרופיל Camera Classic Chrome. צילום: גבי גולן
ממשק המשתמש, תפריטים, קישוריות וקסטומיזציה
מערך התפריטים ידידותי למשתמש בדרך כלל ועיצובו ברור ופשוט. במקרים בודדים ניתן למצוא סעיפים משונים בתפריט כמו לדוגמא העובדה שעל מנת לפרמט את כרטיסי הזיכרון יש צורך להיכנס לתפריט מפתח הברגים, User Settings, ואח״כ Format. יש קיצור דרך המאפשר ביצוע פירמוט לכאורה באופן פשוט יותר אבל הוא דורש פיתוח מיומנות של לחיצה על שני כפתורים בו זמנית: לחיצה ארוכה על כפתור פח האשפה ותוך כדי כך לחיצה פנימה על החוגה האחורית.
מערכי ההגדרות לצילום סטילס ולצילום וידאו נפרדים לגמרי וכדי לצפות בכל אחד מהם יש לעבור ממצב סטילס למצב וידאו או להיפך. סידור זה נוח מאד מאחר ובכל מערך הגדרות רואים רק את הפרמטרים הרלבנטיים לסוג הצילום בו מעונין המשתמש באותו רגע.
המצלמה מתחברת באמצעות Bluetooth ו-WiFi לסמארטפון: בהפעלה הראשונה התבקשתי להוריד לאייפון אפליקציה יעודית של פוג׳י (Fujifilm Cam Remote, לאנדרואיד ול-iOS) ולאחר מכן קיבלתי הודעה שקיים עדכון קושחה למצלמה (Firmware Update): האפליקציה הורידה את העדכון מן האינטרנט והתקינה אותו במצלמה באופן אוטומטי ואלחוטי לגמרי. באותו אופן ניתן לשלוט במצלמה ולצלם מרחוק באמצעות האפליקציה ללא צורך בכבל או באביזרים נוספים כלשהם. ניתן לבחור את אזור המיקוד מן המסך של הסמארטפון בלי צורך לגעת במצלמה. באמצעות האפליקציה ניתן גם להעביר צילומים מכרטיס הזיכרון לסמארטפון לצורך שיתוף ברשתות החברתיות או במייל. האפליקציה עובדת יפה ומתחברת למצלמה תוך מספר שניות. קיימת גם אפליקציה נוספת בשם PC Autosave המאפשרת שמירת קבצים אוטומטית ישירות מהמצלמה למחשב (Windows או Mac).
האפליקציה Fujifilm Cam Remote במצב צילום על צג iPhone
ל-X-T4 אפשרויות קסטומיזציה נרחבות: אפשר ליחס כמעט לכל כפתור כמעט כל פונקציה. הדבר מתבצע באמצעו תפריט גרפי ברור ומובן. לי באופן אישי יש בעיה עם כל נושא הקסטומיזציה: קשה לי לזכור איזו פונקציה יחסתי לאיזה כפתור…
התפריט הגרפי המאפשר יחוס כמעט כל פעולה לכמעט כל כפתור
חיבורים חוטיים: למצלמה יש שקע USB-C המשמש לצורך חיבור למחשב ולצורך טעינת הסוללה ובעזרת המתאם המצורף ניתן לחבר אליו גם אוזניות. קיים שקע סטנדרטי למיקרופון חיצוני, שקע לשלט רחוק חוטי ושקע HDMI קטן.
איכות הדימוי, קבצי JPG
מאחר ואינני נוהג לצלם קבצי JPG אסתפק כאן בסיכום חוות הדעת של מומחים רבים שבדקו את המצלמה ביסודיות רבה יותר ממני: כולם ציינו לטובה את איכות קבצי JPG שהופקו ישר מן המצלמה ורובם השתמשו בביטוי Excellent. כפי שכבר ציינתי ניתן לבחור מבין סימולציות סרטי הצילום עפ״י העדפת המשתמש.
איכות הדימוי, קבצי RAW (כולל צילום ב-ISO גבוה)
קבצי RAF (פורמט קבצי RAW של פוג׳י) מגיעים ללייטרום במצב המאפשר ״ללוש״ אותם בהתאם לרצון הצלם. מהר מאד גיליתי כי סימולציות סרטי הצילום של פוג׳י הופכות, בעת עבודה עם קבצי RAF לפרופילים המופיעים בתפריט Profile: ברירת המחדל היא פרופיל Adobe Color, אבל כאשר בוחרים ב-Browse מתגלה הרשימה המלאה של סימולציות סרטי הצילום של פוג׳י (אלו אותן סימולציות המופעלות במצלמה על קבצי JPG). אין מה להגיד, הם מאפשרות קבלת תוצאות מענינות מאד בצבע וגם בשחור לבן. כמובן שיש כאן ענין של העדפה אישית, לטעמי פרופיל כמו Astia/Soft או Velvia/Vivid מאפשר קבלת תוצאות צבעוניות בצילומי נוף וגם בצילומי פורטרטים טובות יותר מאשר עם הפרופילים של אדובי. פרופיל חדש שזכה להרבה שבחים והתייחסות ברשת הוא Bleach Bypass: יהיו שיגידו שהוא סתם גימיק אבל לטעמי ניתן, במקרים המתאימים לקבל באמצעותו צילומים מיוחדים (ראו את הצילום השני).
Fuji X-T4, עדשה: 16-80/4, 29 מ״מ, צמצם: f8, מהירות סגר: 1/1000, ISO 500, קובץ RAF, פרופיל Camera Velvia/Vivid. צילום: גבי גולן Fuji X-T4, עדשה: 16-80/4, 80 מ״מ, צמצם: f8, מהירות סגר: 1/500, ISO 160, קובץ RAF, פרופיל Camera Bleach Bypass. צילום: גבי גולן Fuji X-T4, עדשה: 16-80/4, 80 מ״מ, צמצם: f4, מהירות סגר: 1/30, (צילום מהיד), ISO 3200, קובץ RAF, פרופיל Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן
רמת הרעש ב-ISO גבוה סבירה בהחלט, עד ISO 6400. מעבר לכך, התוצאות כבר לא אופטימליות. בשילוב של מייצב התמונה, אפשר להערכתי לקבל תוצאות טובות ברוב המצבים. כצפוי, כאן יש יתרון ל- A7 III, בה גם ב-ISO 12800 יכולתי לקבל תוצאות סבירות. הדבר נובע מהיתרון בגודל הפיקסלים: 26MP ב-X-T4 על חיישן קרופ, לעומת 24MP על חיישן במסגרת מלאה ב- A7 III.
טווח דינמי: כפי שניתן לראות בצילומים השונים הטווח הדינמי מצויין ומגיע, לפי פרסומים שונים ל-14 סטופים (לא בדקתי). כמובן שהטווח הדינמי תלוי בחשיפה ורק חשיפה אופטימלית תאפשר קבלת טווח דינמי מירבי. ניתן לתת עדיפות להגנה על פרטים בבהירויות באמצעות תפריט Dynamic Range שבתוך תפריט I.Q: ניתן לבחור א. במצב Auto, בו המצלמה בוחרת במצב 100% בו למעשה אין הגנה על הבהירויות כלל ומצב 200% (ISO 320-12800) בהתאם לנושא. ב. מצב 100%, ג. מצב 200% ד. מצב 400% (ISO 640-12800). בניגוד למה שהייתם אולי מצפים הגדרות אלו פועלות על קבצי JPG וקבצי RAW כאחד היות והשפעתן מתרחשת לפני שהמידע האנאלוגי ש״תפס״ חיישן התמונה עובר המרה למידע דיגיטלי!
מיקוד אוטומטי
עפ״י כל מה שקראתי וראיתי עוד לפני רכישת ה-X-T4 היה לי ברור כי ביצועי המיקוד האוטומטי של המצלמה נופלים במעט מאלו של סוני A7 III. ואכן אין כאן הפתעות, זה המצב לפחות עד שפוג׳י ישפרו את יכולות המצלמה באמצעות עדכון קושחה. במצב של מיקוד נושא נייח אין שום בעיה, המערכת ממקדת במהירות וביעילות. יש פספוסים מידי פעם אבל זה קיים בכל מצלמה. הקושי של המערכת בא לידי ביטוי במיקוד עוקב אחר נושא בתנועה, כאן יש מקום לשיפור. מאחר ולא ביצעתי השוואה בזמן אמיתי בין ה-X-T4 לבין מצלמה אחרת אין לי אפשרות לדעת כיצד היתה מגיבה מצלמה אחרת באותם התנאים.
הבדיקה הראשונה היתה של נושא קטן מאד בתנועה: צילמתי מטוס קל על רקע שמיים בהירים, כחולים וללא עננים. המטוס תפס בערך 1/40 מן המסגרת, מתוך 19 מסגרות, רק 9 מסגרות היו ממש חדות, 6 מסגרות היו לא ממש חדות, וארבע מסגרות היו מטושטשות לחלוטין. הצילום התבצע ברצף אחד ארוך במהירות של כחמש מסגרות לשניה ונמשך פחות מארבע שניות. יתכן ושינוי בהגדרות המיקוד האוטומטי היו משפרות את התוצאה אולם זהו דבר שלאחר מעשה שלא ניתן לבדוק בדיוק באותם התנאים.
כל המסגרת בצילום המטוסשלושה קטעים מתוך הגדלה למצב 100%, משמאל לימין: מטושטש לגמרי, לא חד לגמרי, חד לגמרי. כל הקבצים ללא כל טיפול ב-LR
צילומי רצף אחרים, בהם הנושא היה גדול יותר היו יותר מוצלחים: צילמתי זוג רוכבי אופניים כאשר הם מתקרבים אלי מרחוק, מגיעים במקביל אלי ואז מתרחקים: מתוך 24 מסגרות 4 לא היו חדות לגמרי, אבל עדיין בחדות סבירה. כל השאר היו בחדות מקסימלית. במקרה זה הנושא תפס כ-10% משטח המסגרת והמסגרת כללה לא מעט אלמנטים אחרים, חלקם בתנועה. בצילומים בהם הנושא היה גדול יותר כמעט ולא היו פספוסים.
מסגרת ראשונה ברצף של 24 מסגרותמסגרת 12 מתוך רצף של 24 מסגרותמסגרת 24 מתוך רצף של 24 מסגרות
הנה מספר צילומים מטיול של שבת עם חברים בחוף יפו-בת ים:
מכייפים על הים. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/2000, f4, ISO 160. פרופיל: Camera Provia/Standard צילום: גבי גולןלהקה כנסייתית אריתראית. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/2000, f4, ISO 160. פרופיל: Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן
חוף בת ים. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/1000, f4, ISO 160, פרופיל: Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן
חוף בת ים. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/500, f8, ISO 160, פרופיל: Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן
מדרון יפו. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/500, f8, ISO 160, פרופיל: Camera Velvia/Vivid. צילום: גבי גולןביה״ס חסן ערפה ומאחוריו מסגד עג׳מי, יפו. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/500, f8, ISO 200, פרופיל: Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן
רבות נאמר ונכתב על האיכות הצבעונית של הקבצים המתקבלים מן המצלמות של פוג׳י בכלל ועל האיכות הגבוהה של גווני העור (Skin Tones) בפרט. מנסיוני עם מצלמות קודמות של פוג׳י, גם מסוג DSLR וגם Mirroeless אני יכול להעיד שאכן זה המצב. גם ה-X-T4 איננה מאכזבת, ומספקת את הסחורה במלואה בהקשר זה.
נכדי הבכור. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/2000, f4, ISO 160, פרופיל Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן
ביצועי הסוללה
ב-X-T4 סוללה חדשה מדגם NP-W235 אשר לפי תקן CIPA מספיקה ל-500 צילומים. אם משתמשים במצב Boost אותו הזכרתי לעיל יש עליה בצריכת החשמל וירידה של כ-10% באורך חיי הסוללה. עקב צוק העיתים (קורונה, סגר וכו׳) לא הזדמן לי לבחון את אורך חיי הסוללה באופן מעשי מאחר ויציאותי לצילומים איתה ארכו רק מספר שעות. בד״כ באופן מעשי ניתן לקבל יותר צילומים מכל טעינה מאשר מפורסם עפ״י תקן CIPA: עפ״י DPreview.com בהתאם לאופן השימוש האישי ניתן להגיע גם למספר כפול של צילומים לכל טעינה. חיווי מצב הסוללה ראוי לשיפור: הוא אינו מופיע במחפש האלקטרוני אלא על הצג האחורי בלבד, וגם זאת רק במצב שהמצלמה מוכנה לצילום, לא במצב Playback ולא במערכת התפריטים.
מבזק EF-X8
EF-X8 הוא מבזק קטנטן, ללא סוללה (ניזון מסוללת המצלמה) המורכב על המצלמה בעת הצורך. המבזק נמכר בנפרד ועלותו כ- 200 ש״ח. משקלו 40 גרם בלבד כך שניתן לשאת אותו בקלות לכל מקום. יעודו העיקרי לספק אור מילוי במקרה הצורך אולם מצאתי שלמרות שהוא קטן ולא מרשים מבחינת נתוני העצמה שלו הוא מסוגל להאיר גם חללים די גדולים בשטח של עשרות מ״ר. אין אפשרות להשתמש במבזק זה במצב Bounce מאחר ואינו ניתן להטיה כלפי מעלה וחבל. כמו כן הוא ניתן לשימוש במצב Single בלבד מאחר וזמן הטעינה שלו איננו מאפשר ביצוע חשיפות ברצף. קיימים בשוק מבזקים גדולים, חזקים, משוכללים ויקרים יותר של פוג׳י ושל יצרנים אחרים לטובת מי שזקוק להם כמו גם טריגרים יעודיים להפעלת מספר מבזקים באופן אלחוטי.
מבזק Fuji EF-X8. מקור: BHPhotovideo.com
וידאו
מאחר ואינני עוסק כמעט בכלל בצילום וידאו (אודה ולא אבוש, וידאו אני מצלם בדרך כלל באייפון שלי…) אסתפק כאן בציטוט (מתורגם) מאתר NoFilmSchool.com:
פוג׳יפילם איננה זוכה לענין רב בקרב צלמי וידאו אבל היא צריכה לקבל יותר תשומת לב בעיקר מצד מי שמתענין במצלמות בפורמט APS-C. ה-X-T4 מציעה צבע מעולה ישר מן המצלמה, פוקוס אוטומטי איכותי, ויצוב תמונה מכובד בגוף המצלמה. השיפורים העיקריים יחסית ל-X-T3 הם זיהוי עין ועקיבה אחר הנושא. בוידאו, היא מקליטה 4K UHD ב-4:2:0 ב-10 ביט ומציעה Full HD ב-240fps. גם All-I (פורמט דחיסה מקצועי) וגם GOP נתמכים, ובתלות ברזולוציה וקצב הצילום ה-Bit Rate מגיע עד 400Mps בהקלטה פנימית לכרטיסי הזיכרון (בתנאי שמהירות הכרטיס מתאימה). אוסיף רק שניתן לבחור בין שימוש ב-Codec H.264 או H.265.
סיכום
מבחינתי, Fuji X-T4 הינה מצלמה איכותית מאד ומהנה לשימוש, ואינני מצטער כלל על ההחלטה למכור את ה-Sony A7 III, ההפך הוא הנכון. ה-X-T4 מצויידת בחיישן תמונה מצויין אשר יחד עם מערך המסננים היחודי X-Trans מספק צילומים באיכות גבוהה מכל הבחינות גם בתנאי תאורה קשים. העובדה שבאתרים רבים מציבים אותה כנגד מצלמות בעלות חיישן Full Frame (עם 24MP) מדברת בעד עצמה. למעשה, זו מצלמה בעלת אפיונים מקצועיים בכל הפרמטרים המתחרה ישירות והיטב בכל המצלמות בפורמט מלא בעלות רזולוציה דומה. באשר למצלמות אחרות בפורמט APS-C, אין כיום אף מצלמה אחרת בשוק בה הייתי בוחר. בהתחשב במכלול הנתונים הטכניים, המבנה והארגונומיה, העמידות לתנאי הסביבה, ממשק המשתמש הפיסי והדיגיטלי, איכות הדימוי בסטילס ובוידאו, הגודל והמשקל, היצע העדשות המשובחות והמחיר מדובר במצלמה משתלמת במיוחד המציעה ״משהו״ שונה. אפשר לאהוב את השונות הזאת או לסלוד ממנה, זה כבר ענין אישי לחלוטין. אישית אני ממליץ על מצלמה זאת בחום ורואה בה את המצלמה העיקרית שלי לעתיד הנראה לעין (ככל שניתן לחזות אותו בכלל, ובפרט בתקופה משונה זו).
עדכון 13.2.21: א. לאחר פרסום הפוסט, התפרסמה השוואה נוספת, היתולית מעט, בין Fuji X-T4 לבין Sony A7 III
עדכון 18.2.21: ההשוואה הנ״ל התפרסמה באתר FStopper.com עם הסיכום הבא:
Personally, it comes down to usability and ecosystems, and I’m sure I’d have been equally happy whichever route I took. The X-T4 is a photographer’s camera, a tool that has been crafted by designers who love the image-making process. By contrast, the a7 III is a box with buttons that was bolted together with the sense that profit margins and market share were more of a priority.
ובתרגום חופשי: באופן אישי, הענין מתמצה בשימושיות ובמערכת האביזרים והעדשות. אני בטוח שאהיה מרוצה ללא הבדל באיזו מערכת אבחר. X-T4 הינה מצלמה לצלמים, כלי שנוצר ע״י מתכננים שאוהבים את תהליל יצירת הדימוי הצילומי. בניגוד לכך, A7 III היא קופסא עם כפתורים שהוברגו יחד מתוך הסתכלות על שולי הרווח ונתח השוק.
עדכון 30.3.21: מאמר הסוקר את המצלמות חסרות המראה הטובות ביותר לשנת 2021. שימו לב לכך שפוג׳י הקטנה מככבת בשלוש מתוך 6 קטגוריות, כולל X-T4 בקטגוריית המצלמות בעלות חיישן Crop.
את הפוסט הקודם סיימתי בהחלטתי לעבור למצלמה בעלת חיישן Full Frame. מאחר וכל מצלמות ה-DSLR לא דיברו אלי וכמי שרגיל לאמץ טכנולוגיות חדשות בשלב מוקדם יחסית גם אם אינן מושלמות רכשתי בשנת 2014 מצלמה חסרת מראה Sony A7, שיצאה לשוק כשנה לפני כן. לא היה לי ספק כי תקופת ה-DSLR לקראת סיומה מה שהוכח בהמשך כנכון. על ההשפעה של משפחת ה-A7 על תחום הצילום ניתן לקרוא בפוסט מס׳ 45 בבלוג זה: The A Team*: משפחת המצלמות Sony Alpha A7. מאז פרסום הפוסט באוגוסט 2015 נוספו דגמים רבים למשפחה והיא בהחלט עולה כפורחת וממשיכה להצטיין בחידושים טכנולוגיים. אחת המצלמות המענינות בסדרה היתה ה-A9, עליה כתבתי את פוסט מס׳ 102: מספר תובנות על Sony A9. בכל מצלמה חדשה שנוספה לסדרה Sony העלתה בהצלחה את רף הביצועים ומצד שני לא טרחה להתייחס לחלק מתלונות חוזרות ונשנות ובקשות לשיפורים של המשתמשים… בין היתר, חווית המשתמש הכללית לקתה בחסר, לפחות לטעמי.
Sony Alpha A7, 2014-2019
וכך בסוף 2014 רכשתי לעצמי את מצלמת ה-Full Frame הראשונה שלי, Sony A7. כמו כל מצלמה של Sony גם ה-A7 היתה בעלת מספר תכונות מצויינות, כמו לדוגמא איכותו של חיישן התמונה ומאידך בעלת מספר מגרעות בולטות, כמו לדוגמא מערכת המיקוד האוטומטי הלא מוצלחת והאיטית ומערך התפריטים המעצבן עליו נכתבו ביקורות שליליות רבות ותוקן רק לאחרונה ב-Sony A7S III. למרות החדשנות שהיתה גלומה בה, בהיותה מצלמת ה-Mirrorless Full Frmae הראשונה (יחד עם אחותה הבכירה A7R) זכתה לציון פושר יחסית של 80 ב-DPreview.com.
Sony Alpha A7, מקור: DPReview.com
מבחינה טכנית, לחיישן תמונה בגודל Full Frame 24X36mm מספר יתרונות על חיישני תמונה קטנים יותר. למעשה גודל זה מהווה פתרון טוב מאד בין חיישני התמונה הגדולים יותר הנמצאים במצלמות בפורמט הבינוני לבין הקטנים יותר כגון APS-C ו-Micro Four Thirds. אחד היתרונות החשובים הוא שגודל החיישן מאפשר לצופף עליו פיקסלים רבים ועדיין לשמור על גודל פיקסל הגיוני המאפשר יחס אות לרעש טוב, וזאת לעומת חיישני התמונה הקטנטנים הנמצאים, לדוגמא, במצלמות המובנות בטלפונים הסלולריים שם גודל הפיקסל עשוי להיות כחמישית מגודלם במצלמות Full Frame ברזולוציה גבוהה. כמות האור הכללית (Total Light) שמקבל חיישן התמונה בזמן החשיפה עולה ככל שגודל החיישן עולה, ולכן יחס האות לרעש משתפר. גם מספר הצמצם האמיתי עולה ככל שגודל החיישן קטן ולכן קשה יותר עד בלתי אפשרי לשלוט בחדות המבדלת בין הנושא לרקע שמאחוריו, שדה הראייה קטן ולכן יש צורך בעדשות באורך מוקד קצר יותר להן זוית ראיה רחבה יותר, ראו פוסט מס׳ 19 בבלוג זה. לסיכוםֿ Sony A7 היתה מצלמה עם חיישן תמונה טוב בגוף הרבה פחות טוב: פוקוס אוטומטי לא מספיק טוב, חיי סוללה קצרים (הסתובבתי עם 3 סוללות), ממשק תפריטים מעצבן ועוד. הוסיפו לכך עדשה די גרועה 3.5-5.6 /18-70 שקיבלתי כעדשת KIT עם המצלמה ותבינו מדוע בהמשך, לאחר כחמש שנים החלפתי אותה באחותה הבוגרת והמוצלחת בהרבה A7 III. ברשותי אלפי צילומים שצילמתי ב-A7, בחרתי להציג כאן מספר צילומים שצילמתי במסענו לדרום הודו בפברואר 2019. הודו שבתה את ליבנו ועוד נשוב לשם כאשר הנסיבות יאפשרו זאת.
Sony A7, קובץ RAW. מקדש דרכים הינדי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. טקס במקדש הינדי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. שקילת שקי אורז לאחר האיסוף בשדה, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. ילדה ישנה (אותה הילדה שבתמונה הראשית, יום למחרת), דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. ילדות בטקס התבגרות הינדי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. כיתה בבית ספר יסודי כפרי בדרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. ארמון מלכותי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. הדלקת קטורת במקדש הינדי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. ארמון מלכותי בדרום הודו, פברואר 2019. צילום גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. מוכרת פרחים בשוק, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. אתר ארכיאולוגי קדוש, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
אני תקווה כי לא עייפתי את קוראי עם הצילומים מהודו, פשוט קשה לבחור…
לאחר שבמסע לדרום הודו נתקלתי אין ספור פעמים בנחיתות של מערכת המיקוד האוטומטי של ה-A7 ופספסתי לא מעט צילומים עקב כך, החלטתי שמגיעה לי מצלמה איכותית יותר. הבחירה הכמעט מידית היתה Sony A7 III, הדור השלישי של A7 (דילגתי על ה-A7 II כי לא היו בה מספיק שיפורים לעומת הדור הראשון).
Sony A7 III, 2019
A7 III היתה שיפור גדול לעומת A7 מן הדור הראשון. שלושה שיפורים עיקריים משכו את תשומת ליבי: מערכת מיקוד אוטומטי משופרת, עוקבת ומהירה עם זיהוי פנים וזיהוי עיניים יעיל במיוחד, יעילות גבוהה בצילום בתנאי אור ירודים וסוללה גדולה ומשופרת שאפשרה, עפ״י תקן CIPA כ-700 צילומים ובפועל הרבה יותר. היתה ברשותי רק סוללה אחת ובסוף יום טיול ארוך ירדה הסוללה לרמת 50-60% בלבד. עם המצלמה רכשתי עדשה 24-105/4 מסדרה G שהוכחה כחדה מאד ובעלת איכות אופטית מצויינת בכלל. השילוב הזה של מצלמה איכותית למדי עם עדשה איכותית היה מוצלח מאד עבורי, פרט לנקודה אחת: המשקל. היה הפרש משקל של כ-500 גרם בין ה-A7 עם עדשה 18-70 לבין ה-A7 III עם עדשה 24-105/4. תוספת משקל זאת היתה בהחלט מורגשת… גם חווית המשתמש, כרגיל אצל Sony, לא היתה ראויה לציון. אותם התפריטים המעצבנים, אותה הרגשה של מוצר שאמנם מספק קבצים איכותיים אבל בדרך זו או אחרת קשה להתחבר אליו.
Sony A7 III, מקור: camerajabber.com
Sony A7 III, קובץ RAW. דוכן צעצועים ביריד מקומי, Chiclana De La Frontera, ספרד, יוני 2019 צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. האי הידרה, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. זריחה בנמל פיראוס, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. טברנה באי Poros, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. האי Agina, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. בין האיים בים הסרוני, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. כנסיית הבשורה, נצרת, נובמבר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. חלון של מסעדה, מדריד, ספרד. יוני 2019. צילום: גבי גולן
איכות הדימויים שסיפקה ה-A7 III יחד עם העדשה 24-105/4 היתה מצויינת מכל הבחינות, ובסה״כ הייתי מגדיר אותה כמצלמה מצויינת. גם כיום, כמעט שלוש שנים לאחר שיצאה לשוק היא מהווה בחירה טובה מאד למרות שכיום יש לה כבר מספר מתחרות שלא היו קיימות כאשר יצאה לשוק: Nikon Z6 II, Canon R6, Panasonic S5, כולן בעלות נתונים טכניים כמעט זהים ומחירים דומים אולם כולן חדשות ומודרניות יותר מה-A7 III. גם ה- Fuji XT-4 יכולה להחשב כמתחרה של A7 III למרות שהיא בעלת חיישן תמונה קטן יותר בגודל APS-C, גם היא חדשה יותר ויצאה לשוק לפני פחות משנה.
באופן אישי, משקלה של ה-A7 III יחד עם העדשה המצויינת אך כבדה 24-105/4 (1.3 ק״ג למצלמה+העדשה) הכריע אותי לאחר טיול ארוך של חודש בספרד ביוני-יולי 2019… ולאחר התלבטות ארוכה של מספר חודשים החלטתי שעלי לעבור למערכת קלה יותר שתספק חווית משתמש טובה יותר ללא פגיעה משמעותית בביצועים בכלל ובאיכות הדימויים בפרט. Enter Fuji XT-4, אותה רכשתי ממש לאחרונה לאחר שמכרתי את ה- A7 III. מענין לציין שהמחיר של A7 III והעדשה 24-105/4 נפל בסדר גודל של 25-30% מאז רכשתי אותן בסוף פברואר 2019, מה שעושה אותה כיום לקנייה משתלמת במיוחד. ל-XT-4 אייחד פוסט נפרד לאחר שאספיק להתיידד איתה…
Olympus Tough TG4, 2016, נמצאת ברשותי עד היום
במקביל לשימוש ב-Sony A7 התעורר אצלי הצורך במצלמה עמידה למים, אבק ותנאים סביבתיים קשים בכלל. הענין שלי במצלמה כזו החל לאחר יום של שיט בקיאק עם חברים בפולין בשנת 2016. לפני תחילת השיט שאלתי את המפעיל האם בטוח לקחת איתי את ה-A7. הבחור ענה שתמיד קיימת סכנת התהפכות ולכן איננו ממליץ לקחת את המצלמה. בלב כבד השארתי אותה ברכב והסתפקתי ב-iPhone 6 בתוך מעטפה אטומה למים. וכך, כל פעם שרציתי לצלם (והיה הרבה מה לצלם…) הייתי חייב להפסיק לחתור, להוציא את הסמארטפון מן הנרתיק שהיה תלוי על צווארי, לצלם תוך חשש תמידי שיפול למים ולמהר ולהחזירו לנרתיק האטום למים. לא כיף גדול…אז החלטתי שאני חייב לרכוש לעצמי מצלמה עמידה במים שאפשר לקחת אותה ללא חשש לכל מקום בלי להתחשב בתנאי הסביבה. זמן קצר לאחר שובי לארץ הזמנתי מצלמה מדגם Olympus Tough TG4, (כיום קיימת כבר בגרסת TG-6). אל תשאלו מדוע אבל הזמנתי אחת בצבע אדום בוהק…זוהי מצלמה קטנה וקלה, שאפשר לצלול איתה עד לעומק 15מ׳ והיא אטומה גם לאבק, מסוגלת לפעול בתנאי קור וחום קיצוניים ואפילו לצאת בשלום מנפילה מגובה 1.5 מ׳ על רצפת בטון. את היכולת האחרונה הזאת לא בדקתי כמובן בעצמי ואין לי אלא לסמוך על נתוני היצרן…עם חיישן קטן בגודל ״1/2.3 (6.17X4.55 מ״מ) ו- 16MP איכות הצילומים סבירה, לא יותר. ניתן לצלם קבצי RAW במגבלות מסויימות, עדשת הזום החשמלית 25-100 (מקביל ל-35 מ״מ) מאפשרת צילום של טווח הגיוני של נושאים ויש גם מצב מאקרו ועוד מיני מצבי צילום לצילום מתחת למים וכו׳.
הכיף והחופש שבתליית המצלמה האדומה והקלה הזאת על הצוואר באמצעות שרוך ולא להיות מוטרד מהשאלה מה יקרה לה… שווה את מחירה הצנוע, כ-$250 אם אני זוכר נכון. יש לה גם מבזק מובנה, GPS, מצפן ועוד צעצועים לשטח. משקלה 247 גרם. השתמשתי בה כבר בשיט ראפטינג בנהר Tara במונטנגרו (מודה ומתוודה, לא סוער מדי…אבל בגשם שוטף!) , הכנסתי אותה לבריכה ולים מספר פעמים, עד כה ללא תקלות. אני משתמש בה כמצלמת גיבוי למצלמה הראשית שלי האיכותית יותר מבחינת איכות הדימוי.
Olympus TG4, קובץ JPG. מה שיותר כחול יותר עמוק, רחובות, אוגוסט 2016. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. ע״י נהר Tara, מונטנגרו, ספטמבר 2017. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. מתחת למים, רחובות, אוגוסט 2016. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. פגשתי צוענים מאושרים, על שפת נהר Tara, מונטנגרו, ספטמבר 2017. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. מתוך המים, האי הידרה, יוון. אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. מתחת למים בחוף Stoupa, הפלופונסוס, יוון. אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
באחד הפוסטים הבאים אסקור את המצלמה העיקרית הנוכחית שלי, Fuji XT-4 עם עדשה 16-80/4, אותה אני לומד להכיר בימים אלה.
תמונה ראשית: ילדה באזור האגמים בדרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן, Sony A7
בפוסט הקודם סיפרתי את סיפורן של מצלמות הסרט שהיו ברשותי בתקופה שבין 1960-1991. בפוסט זה אספר את סיפורן של המצלמות הדיגיטליות שהיו ברשותי וחלקן עדיין אצלי בתקופה שבין 1991 ל-2014. כפי שכבר ציינתי, אתייחס בהמשך רק למצלמות שרכשתי בעצמי ולא לכאלו בהן השתמשתי במסגרת עבודתי בחוג לצילום במכללת הדסה בירושלים או במקומות אחרים. כהערכה גסה, אציין כי הזדמן לי להשתמש לאורך השנים בלפחות מאה מצלמות שונות מכל הסוגים והפורמטים, אנאלוגיות ודיגיטליות כאחד. דווקא הצילום הראשי למעלה (שצולם ע״י סטודנט שלי לשעבר במכללה לצילום בקריית אונו, לצערי אינני זוכר את שמו) אני נראה מצלם במצלמה דיגיטלית בפורמט בינוני השייכת למכללת הדסה…) הצילום צולם ב-Nikon D3 במרץ 2010. כפי שנהוג לומר, הצילום לצורך המחשה בלבד…
בתחילת שנות התשעים כבר היה ברור לי שהצילום האנאלוגי מגיע לסוף דרכו וכי זו רק שאלה של זמן עד שהמצלמות הדיגיטליות יחדרו לחיים בכלל ולחיי הצלמים בפרט. לכן, על מנת ללמוד את הנושא הפסקתי, באופן מודע לצלם במצלמות סרט ועברתי להשתמש באופן מוחלט במצלמות דיגיטליות. הבעיה היתה שעקב מחירן הגבוה של מצלמות דיגיטליות ״מקצועיות״ לא היה הגיוני מבחינתי לרכוש מצלמה כזאת באופן פרטי. כבר ב- 1993 רכשתי עבור החוג לצילום במכללת הדסה שתי מצלמות דיגיטליות מדגם Kodak DSC 200 במחיר של כ-$10,000 כל אחת. היו כבר אז ברשות החוג מצלמות דיגיטליות קטנות ומצלמות סטיל וידאו אנאלוגיות אולם ה-DCS 200 היתה המצלמה ״המקצועית״ הראשונה מסוג DSLR שהגיעה לחוג ואפשרה צילום באופן דומה מאד למה שהיינו רגילים עם מצלמות רפלקס וסרטי צילום. צילמתי לא מעט בכל המצלמות הדיגיטליות שהיו במכללה, אחרי הכל את כולן אני רכשתי עבור המכללה וגם קיבלתי חלק מהן לתקופת נסיון לפני ההחלטה על הרכישה. אך, אבוי לאותה בושה, בכל התקופה שבין 1991-2002 לא היתה לי מצלמה דיגיטלית פרטית משלי… בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי ארכוש לעצמי מצלמה קטנה ופשוטה וכאשר אזדקק למצלמה ״רצינית״ יותר תמיד אוכל לשאול אחת ממחסן החוג, וכך היה.
Nikon Coolpix 5700, 2002
בשנת 2002 רכשתי את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלי: Nikon CoolPix 5700. זו היתה מצלמת גשר (Bridge Camera) בעלת עדשת זום קבועה 35-280 (מקביל ל-35 מ״מ) וחיישן תמונה אלקטרוני קטן מסוג CCD בגודל "2/3 (8.8X6.6 מ״מ) בעל 5MP. מצלמה זו היתה הדגם האחרון של Nikon עם מסננים צבעוניים CGMY על חיישן התמונה בניגוד ל-(GRGB (Bayer הסטנדרטי.
לצערי אין לי הרבה דברים טובים להגיד על המצלמה הזאת: התנסות הצילום איתה היתה מאתגרת לעיתים… מענין לציין לחיוב את הצג האחורי המתקפל ומסתובב, אם כי קטן מאד וברזולוציה נמוכה. המחפש (Viewfinder) היה אלקטרוני: איטי וברזולוציה נמוכה אבל הי, בואו לא נשכח שאנחנו מדברים על 2002! המצלמה שקלה 512 גרם, היתה לה יכולת צילום מאקרו לא רעה וגם יכולת לשמור קבצים בפורמט RAW, אם כי אני חייב להתוודות כי לצערי בתקופה ההיא טרם הבנתי את היתרון הגדול של קבצי RAW… להזכירכם, Lightroom הוצגה לראשונה רק ב-2007. ואילו Adobe Camera RAW הוצגה כבר ב-2002 (Photoshop 7)…
Nikon Coolpix 5700, קובץ JPG, צילום מקרוב של אדמת סחף ע״י רחובות, 2003. צילום: גבי גולן
Nikon Coolpix 5700, קובץ JPG, נוף בשדות ע״י רחובות, 2003. צילום: גבי גולן
Nikon Coolpix 5700, קובץ JPG. אליאור בן חיים, סטודנט שלי לשעבר במכללת הדסה מדגים שימוש ב-Nikon D100 עם עדשה 500 או 600 מ״מ במסגרת סדנת צילום טבע עם יוסי אשבול בבריכות הדגים של מעגן מיכאל, מאי 2003. הצילום צולם ב-ISO200, שימו לב לרעש…צילום: גבי גולן
Canon IXUS 400, 2003
בשנת 2003 החלטתי לחפש לעצמי מצלמה דיגיטלית קומפקטית ונוחה יותר מאשר ה-Coolpix 5700. זאת היתה שנה מענינת מאד כי בה נמכרו לראשונה יותר מצלמות דיגיטליות מאשר מצלמות סרט (והשאר היסטוריה) והשוק היה מלא במספר רב של דגמים מגוונים. רכשתי אז מצלמה קטנה ונחמדה של Canon מדגם IXUS 400. זו היתה הראשונה בסדרה של מצלמות מתוצרת Canon שרכשתי לעצמי ועל כך בהמשך.
Canon IXUS 400 היתה אחת מסדרה ארוכה שמנתה עשרות דגמים שונים ומשונים שהתאפיינו גם בשמות שונים בהתאם לאזור הגאוגרפי בעולם בו הופצו. במבט לאחור נראה כי בשנים הללו Canon (וגם Nikon) לא בדיוק ידעו איזה דגם יצליח בשוק ולכן ״הפגיזו״ את השוק במספר גדול של דגמים בתקווה שלפחות חלק מהם יתפוס את תשומת הלב של הצרכנים. למעשה לא היה במצלמות הללו שום דבר מיוחד פרט להיותן מאד פרקטיות, פשוטות לשימוש ועפ״י נסיוני גם אמינות. עם חיישן CCD קטן ״1/1.8 (7.2X5.3 מ״מ) בעל 4MP התוצאות שהתקבלו היו סבירות, לא יותר. המצלמה צוידה בעדשת זום 36-108 (מקביל ל-35 מ״מ). מבחינתי העובדה שהמצלמה שקלה 222 גרם בלבד כולל סוללה והיה ניתן לשאת אותה בכיס שיפרה מעט את ההרגשה הלא מדהימה שסיפק הצילום במצלמה זו.
Canon IXUS 400, מבט היקפי. מקור DPreview.com
Canon IXUS 400, קובץ JPG. סטודנטים וסטודנטיות בחוג לצילום במכללת הדסה בסדנת צילום טבע עם יוסי אשבול בבריכות הדגים של מעגן מיכאל, מאי 2005. צילום: גבי גולן
Canon IXUS 400, קובץ JPG. זריחה בג׳יסר א זרקא, מאי 2005. צילום: גבי גולן
Canon IXUS 50, 2005
בשנת 2005 רכשתי מצלמה נוספת של Canon, מדגם IXUS 50. זו היתה עוד מצלמה קופסתית למראה אם כי בעלת פיניש מתכתי ומראה מושך וקצת יותר רציני.
Canon IXUS 50: קטנה עם ביצועים סבירים לתקופה. מקור: DPReview.com
IXUS 50 היתה ממש זעירה, שקלה 130 גרם בלבד! ) לשם השוואה, ה-iPhone 8 שלי שוקל 148 גרם… וסיפקה צילומים סבירים באיכות של 5MP, שהופקו מחיישן CCD קטנטן בפורמט ״1/2.5 (4.308X5.744 מ״מ). המצלמה היתה מהנה לשימוש הרבה יותר מה-IXUS400 ולמרות החיישן הקטן יותר איכות הדימוי היתה טובה יותר. צילמתי בה המון במשך שנתיים: גודלה הזעיר ומשקלה המינימלי אפשרו לי לשאת אותה איתי לכל מקום (באותה תקופה עדיין לא היה ברשותי טלפון סלולרי עם מצלמה). מצויידת בעדשת זום חשמלית 35-105 (מקביל ל-35 מ״מ) מצלמה זו התאימה מאד לצילום רחוב דיסקרטי אם כי לא היתה מהירה במיוחד.
Canon IXUS 50, קובץ JPG. קלן, גרמניה, ספטמבר 2006. צילום: גבי גולןCanon IXUS 50, קובץ JPG. קלן, גרמניה, תערוכת הפוטוקינה, ספטמבר 2006. צילום: גבי גולןCanon IXUS 50, קובץ JPG. מחבוא צילום מוסווה (עדשות 600 מ״מ) במסגרת סדנת צילום טבע עם יוסי אשבול בבריכות הדגים של מעגן מיכאל, מאי 2007. צילום: גבי גולן
Canon G9, Canon G10, 2007
תמיד קיים מעין ״ניגוד עניינים״ בין השאיפה למצלמה קטנה וקלה ובין השאיפה המנוגדת לה לאיכות גבוהה של הדימוי ולאפשרות שליטה ידנית בפרמטרים השונים של הצילום. בעיה דומה קיימת בכל הנוגע לשאיפה שלי למצלמה בעלת עדשת זום איכותית מאחר וצילום בעדשה רחבת זווית, טובה ככל שתהיה לא מאפשרת לי את החופש שמאפשרת עדשת זום בעלת תחום אורכי מוקד ארוכים יותר. אז אמנם ה- IXUS 50 היתה קטנטנה וקלה אבל בהינתן גודלו הזעיר של חיישן התמונה שלה ואפשרות השליטה הידנית המוגבלת ביותר שהיציעה, בשלב מסויים התחלתי לחפש פתרון אחר. הפתרון נמצא בדמותה של Canon G9, אחת המצלמות בסדרת G הידועה של Canon שמאז תחילתה (G1) בשנת 2000 שילבה באופן מוצלח למדי בין השאיפות המנוגדות הנ״ל וכל זאת במחיר סביר. את ה-G9 רכשתי בפוטו פריזמה בירושלים בשנת 2007 ולאחר שנה החלפתי אותה ב-G10. מאחר ושתי המצלמות דומות מאד אתייחס כאן בעיקר ל-G10, ש-12 שנה לאחר רכישתה עדיין קיימת, תקינה ונמצאת בשימוש אצל נכדי הבכור יהונתן שקיבל אותה ממני כאשר היה בן 10 והשתתף בקורס צילום במסגרת קייטנת קיץ.
Canon G9 (משמאל) לעומת Canon 10. מקור: DPReview.com
לטעמי לפחות, עיצובה של ה-G10 היה מושך ובעל מראה רציני ולא צעצועי כמו חלק מן המצלמות הקודמות שסקרתי. עם חיישן CCD בגודל 7.6X5.7 מ״מ ו- 14.7MP, אפשרות שליטה ידנית על כל גורמי הצילום ה-G10 היתה למעשה מעין מיני DSLR אך ללא מראה וללא אפשרות להחלפת עדשות. היתה לה עדשת זום סבירה 28-140 (מקביל ל-35 מ״מ) ואיכות הדימויים שיצרה, בעיקר אם צולמו כקבצי RAW היתה בהחלט סבירה. בניגוד למצלמות Mirrorless של היום ל-G10 היה מחפש אופטי פשוט ולא איכותי ולכן רוב הזמן הייתי משתמש בצג האחורי בזמן הצילום ולא במחפש האופטי. ה-G10 היתה מצלמה מהנה למדי לשימוש ומשקלה הקל יחסית, 350 גרם אפשר את נשיאתה בקלות בתוך נרתיק מבד עבה שהצמדתי לחגורת המכנסיים. ה-G10 היתה בשימוש שוטף אצלי במשך 4 שנים ודי נהנתי הן השימוש בה, עד שהיגיע הזמן לעבור לצלם במצלמה בעלת חיישן גדול יותר עם כל היתרונות (והחסרונות) הגלומים בכך. אציין כאן כי החל בשנת 2011 היה ברשותי סמארטפון מדגם iPhone 4 עם מצלמה סבירה ובהמשך iPhone 6 וכיום iPhone 8 אולם אין בכוונתי להתייחס כאן למצלמות המשולבות בטלפונים סלולאריים.
Canon G10, קובץ RAW. חיפה, דצמבר 2009. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW. שמורת פורה, מרץ 2010. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW. חוף נורמנדי, צרפת מרץ 2010. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW. כבאים מטפלים במדורה במסגרת טקס קבלת האביב בכפר אמנדורף, גרמניה. אפריל 2010. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW, פסטיבל פסלים חיים ברחובות, יולי 2010. צילום: גבי גולןCanon G10, קובץ RAW, המרה למונוכרום ב-Tonality. נורמנדי, צרפת, אפריל 2011. צילום: גבי גולן
Sony NEX 5N, 2012
בשלב זה התחילו להופיע בשוק מצלמות חסרות מראה של Sony עם חיישנים בפורמט APS-C. שמתי עין על ה-NEX 5N ולאחר התלבטות קצרה רכשתי אחת. זאת היתה המצלמה הראשונה שלי מתוצרת Sony, אחריה תבואנה עוד שלוש…
Sony NEX 5N עם המבזק מותקן. די מכוערת וחסרת אופי…אחד הצילומים האהובים עלי שצילמתי ב-Sony NEX 5N, קובץ RAW. משחק פולו, דרום ספרד, אוקטובר 2013. צילום: גבי גולן
מצלמה זו היתה אחת הראשונות בסדרת מצלמות Alpha של Sony עם חיישני תמונה בפורמט APS-C ממנה התפתחה בהמשך סדרת E עם חיישני APS-C וסדרה FE עם חיישני Full Frame. הגוף היה קטן וקל עם אפשרות להחלפת עדשות. היתה לי עדשה 18-55 ובהמשך עדשה 18-200(מקביל ל-35 מ״מ) שהיתה לגמרי בלתי נסבלת: ארוכה, כבדה ואם לא זכרתי לנעול אותה במצב הקצר שלה היתה ״נוזלת״ לאיטה ונפתחת מעצמה לאורכה המלא ….המצלמה הגיעה עם מבזק קטן ולא ממש שימושי שאפשר היה להרכיבו על גוף המצלמה. בהמשך הוצע גם מחפש אלקטרוני באיכות לא מרשימה (שלא רכשתי) שהיה צורך להרכיבו על אותו חיבור של המבזק. כך שמי שהשתמש במחפש האלקטרוני לא היה יכול להשתמש במבזק באותו הזמן. לא הפסד גדול כי המבזק היה קטן וחלש. מה שהפתיע לטובה היה איכות הדימוי, בעיקר בצילום קבצי RAW. עם 16MP, החדות, הטווח הדינמי ורמת הרעש היו בהחלט הפתעה לטובה. עם זאת, מבחינת חווית השימוש, כמו מרבית המצלמות של Sony, גם ה-NEX 5N לא סיפקה חווית משתמש חיובית כלל… צילמתי בה כשנתיים עד שהחלטתי למכור אותה ב-2014 ולעבור ל-Sony RX10. להלן מספר צילומים שצילמתי בה:
Sony NEX 5N, קןבץ RAW.אזור הפירנאים, צרפת, אוקטובר 2012. צילום: גבי גולןSony NEX 5N, קובץ RAW. אזור הפירנאים, צרפת, אוקטובר 2012. צילום: גבי גולןSony NEX 5N, קובץ RAW. שוק עכו, יוני 2012. צילום: גבי גולןSony NEX 5N, קובץ RAW. גרנדה, ספרד אוקטובר 2013. צילום: גבי גולןSony NEX 5N, קובץ RAW. סנקטי פטרי, דרום ספרד, אוקטובר 2013. צילום: גבי גולן
Sony RX10, 2014
בחיפושי אחר המצלמה האולטימטיבית (למרות שברור לי שאין באמת חיה כזאת…) ומאחר ומאסתי בחווית השימוש הלא מלהיבה של ה-Sony NEX 5N עם העדשה הבלתי מוצלחת 18-200 קראתי יום אחד על ה-Sony RX10. שוב היתה זו מצלמת Bridge בעלת עדשה קבועה, זום חשמלי 24-200 (מקביל ל-35 מ״מ) וצמצם קבוע 2.8. עם חיישן "1 (13.2X8.8מ״מ) בעל 20MP ומשקל של 813 גרם היה כאן לכאורה שילוב די מוצלח מרוב הבחינות. ואכן, באופן כללי נהניתי מן השימוש ב-RX10 (כיום קיים כבר הדור החמישי שלה). בשני מסעות ג׳יפים לגאורגיה (עם חב׳ Master Trip) בהם השתתפתי בסוף 2014 כצלם הקבוצה וכמדריך צילום ה-RX10 עשתה עבודה לגמרי לא רעה הן בסטילס והן בוידאו (השתמשתי במיקרופון חיצוני ובמבזק Sony המשלב תאורת לד לוידאו בתוך ראש המבזק הרגיל). אולם, והדבר נכון לכל המצלמות בעלות חיישן תמונה קטן (כולל אלו של הטלפונים הסלולריים), יש להבין את ההשלכות של גודל החיישן על אורך המוקד האמיתי, הצמצם המעשי, זווית הראייה ורמת הרעש וכתוצאה מכך הטווח הדינמי שמסוגלות לספק מצלמות כאלו. להסבר נרחב על בעיה זו ראו פוסט מספר 19 בבלוג זה: על הקשר שבין גודל חיישן התמונה לצמצם, לאורך המוקד, לזווית הראיה ול- ISO. המיקוד האוטומטי היה איטי יחסית אבל ניתן היה לעבוד איתו. אבל בעת עריכת הצילומים רמת הרעש הפריעה לי מאד, וכבר ב-ISO 100 ניתן היה להבחין בו ללא מאמץ. לא פלא לאור העובדה שה-ISO האמיתי היה לא 100 אלא 900…לטעמי, ה-RX10 היתה מצלמה נאה למדי ומתוכננת באופן הגיוני. חווית השימוש בה היתה בסה״כ טובה.
Sony RX10 . בהחלט בעלת מראה מרשים! מקור: DPReview.com
Sony RX10, קובץ RAW. גאורגיה, ספטמבר 2014. צילום: גבי גולןSony RX10, קובץ RAW. גאורגיה, ספטמבר 2014. צילום: גבי גולןSony RX10. קובץ RAW. חדר שינה בבית כפרי, גאורגיה, ספטמבר 2014. צילום: גבי גולןSony RX10. קובץ RAW. פיסקרדו, האי קפלוניה, יוון, יוני 2014. מקום קסוםSony RX10, קובץ RAW, עיבוד למונוכרום ב-Tonality. טיביליסי, גאורגיה, אוקטובר 2014. צילום: גבי גולן. כמעט חטפתי מכות מהמכשפה עם המטאטא…
ולמרות שבסך הכל נהניתי למדי מהשימוש ב-RX10 לאחר שובי מגאורגיה בפעם השניה באוקטובר 2014 החלטתי שהיגיע הזמן לעבור למצלמת Full Frame. באותה התקופה גם פרשתי מעבודתי במכללת הדסה כך שלא היתה לי יותר גישה למגוון הרחב של המצלמות במחסן החוג לצילום. ה-RX10 נמכרה ובמקומה רכשתי את אחד משני הדגמים של מצלמת ה-Mirrorless Full Frame הראשונה של Sony: ה-A7. ועל כך בפרק הבא, פוסט מספר 108: המצלמות שלי, חלק ג 2015-2020.
לאחר שתיקה בת כמעט 3 שנים, הבלוג חוזר (אולי…) לפעילות, למרות שלא ברור לי עדיין באיזה פורמט ובאיזה קצב… בודאי לא בקצב הקודם בו העליתי 105 פוסטים, חלקם ארוכים ומפורטים במהלך שלוש שנים.
בפוסט זה אסקור את המצלמות שהיו ברשותי באופן אישי מאז התחלתי להתענין בצילום אי שם בשנות השישים העליזות של המאה הקודמת. אתייחס בהמשך למצלמות שבחרתי לרכוש, את אלו שמכרתי במהלך השנים וגם אגלה מדוע כיום אני מצטער על שבחרתי להיפרד מחלק מן המצלמות האלה… מן הראוי לציין כי במהלך 27 שנות עבודתי כמרצה לטכנולוגיה של צילום במכללת הדסה ותפקידי הנוסף כמרכז החוג לצילום זכיתי להשתמש במגוון רחב מאד של מצלמות מכל הסוגים והיצרנים ובכל הפורמטים, אנאלוגיות ודיגיטליות כאחד, אולם אלו לא היו מצלמות שלי אלא כאלו שנרכשו לשימוש הסטודנטים בחוג. עוד לפני כן, כסטודנט לצילום בארץ ובארה״ב הזדמן לי להשתמש במצלמות רבות ושונות שהיו שייכות לבתי הספר בהם למדתי (מכללת הדסה בארץ ו-RIT בארה״ב). אולם אין מצלמה כמו המצלמה האישית שלך, ובמצלמות האישיות שלי, שהיו ברשותי לאורך השנים עוסק הפוסט הזה.
חלק א: 1960-1991, מצלמות סרט אנאלוגיות
Zorki 4, 1962, Bell &Howell 624, 1960
התחלתי להתענין בצילום כבר לקראת סוף שנות ה-60 כאשר גיליתי כי לחברי הטוב דאז, ישראל הלפרין ז״ל יש בביתו מעבדת צילום שהקים אחיו. המצלמה הראשונה בה השתמשתי היתה Zorki 4 מתוצרת בריה״מ שהיתה שייכת לאבי ז״ל. הזורקי הוותיקה נמצאת ברשותי עד היום והיא במצב מצויין, רק להכניס בה סרט צילום ולצלם….במאמר מוסגר אוסיף כי למעשה צילמתי סרטי ״קולנוע״ עוד לפני שעסקתי בצילום סטילס: בתחילת שנות ה-60 הגיעה דודתי מארה״ב לביקור משפחתי נדיר והביאה עמה מצלמת קולנוע 8 מ״מ עם מנגנון קפיץ מתוצרת Bell & Howell. לפני עזיבתה נתנה את המצלמה כמתנה לאבי. שנים רבות לפני עידן הוידאו צילמתי מספר סרטים משפחתיים, חלקם הומרו בהמשך לוידאו אנאלוגי ובהמשך לוידאו דיגיטלי ונמצאים ברשותי עד היום. למעשה הסרט שהוכנס למצלמת קולנוע זו היה בפורמט 16 מ״מ. בתחילה צולם חצי מהסרט (לרוחב) ובסיומו היה צורך לפתוח את גוף המצלמה, להפוך את הגלגל שעליו הסרט המצולם ולצלם את החצי השני שלו. לאחר פיתוח הסרט במעבדה הוא היה נחצה לשניים לכל אורכו ושני החצאים היו מודבקים זה לזה כך שהתקבל סרט 8 מ״מ אחד ארוך של 3-4 דקות, עם פרפורציה בצד אחד וללא קול. כמובן שהיה צורך במקרן מתאים כדי לצפות בסרט המצולם לאחר הפיתוח. אינני יודע מה עלה בגורלה של אותה ״מסרטה״ כפי שקראנו לה. לצפייה בסרטון המדגים את אופן פעולתה של מסרטה דומה לחצו כאן.
מצלמת קולנוע 8 מ״מ מדגם Bell & Howell Autoset 624EE משנת 1958. שימו לב לידית בצד שמאל המשמשת לצורך דריכת הקפיץ המכני שהפעיל את מנגנון העברת הסרט. מקור: The Kodak Collection at the National Media Museum, Bradford
ובחזרה לזורקי: חברי ואני צילמנו אז מכל הבא ליד רק כדי שיהיו ברשותנו נגטיבים שחור לבן שנוכל לפתח ואח״כ להדפיס מהם תמונות קטנות בפורמט 9X12 ס״מ. האמת שהצילום עצמו היה אז עבורנו פעולה משנית אך הכרחית כדי להגיע לשלב שענין אותנו יותר, עבודת המעבדה. היה משהו מסעיר, חדש ומסקרן בעיסוק במגדל, בכימיקלים, בשהייה בחדר המואר באור ביטחון אדום, בריחות העזים ובהתרגשות למראה הדימוי שצץ לו לאיטו כמעשה קסם תוך כדי תהליך הפיתוח של נייר הצילום.
ה-Zorki 4 כנראה משנת יצור 1960 שירשתי מאבי ז״ל, עם עדשה 50/2. קצת כתמים אבל עדיין פועלת! צילום: גבי גולן
Zorki 4 הינה מצלמה 35 מ״מ מתוצרת בריה״מ לשעבר, מצלמת Range Finder המהווה חיקוי די מוצלח שהיה פופולרי מאד של Leica M3. עפ״י ויקיפדיה, יותר ממליון ושבע מאות אלף יחידות יוצרו ע״י מפעל KMZ בקרסנוגורסק והופצו בכל העולם בין השנים 1956-1973. המצלמה שברשותי יוצרה כנראה בתחילת שנות ה-60 כי למיטב ידיעתי אבי רכש אותה לאחר שעברנו לרחובות בשנת 1962. בניגוד למצלמות אחרות מתוצרת בריה״מ (ראו בהמשך) , הזורקי היא מצלמה אמינה למדי. זו שלי כבר בת קרוב ל-60, צולמו בה להערכתי מאות סרטי צילום, היא עדיין תקינה לחלוטין ומעולם לא נזקקה לתיקון. קשה לומר שאהבתי את הזורקי: השתמשתי בה כי זו המצלמה שהיתה בבית. המיקוד קשה ובהעדרו של מד חשיפה היה צורך להעריך את עצמת האור ולבחור ידנית את מהירות הסגר והצמצם. במצלמה זו ניתן היה לשנות את מהירות הסגר רק לאחר דריכת התריס… היתה אפשרות להחלפת עדשות אולם היתה ברשותי רק עדשה אחת 50/2 שגם היא נראית ממש כמו עדשות של Leitz. הזורקי היתה נתונה בנרתיק עור מסיבי מקורי עם רצועה תואמת מעור שהתפוררה לפני שנים, בעוד שהנרתיק עצמו השתמר באופן ראוי לציון למעט מספר תפרים שנפרמו. את הזורקי לקחתי איתי לכל טיולי ביה״ס ואפילו לטיול הראשון לחו״ל בשנת 1969.
Zorki 4, סריקה של הדפס צבע מנגטיב 35 מ״מ, צולם ע״י אחד מחברי לטיול באזור האלפים הצרפתיים, יולי 1969, וכן, כך נראיתי בגיל 17… לידי חברה לקבוצה
Zenit B, 1975
הרומן שלי עם מצלמות רוסיות נמשך כאשר בשנת 1975 החלטתי להתחיל ללמוד צילום במכללת הדסה בירושלים. מספר חודשים לפני תחילת הלימודים, כאשר עדיין למדתי בביה״ס לרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים רכשתי בפוטו עדן, (חנות צילום מיתולוגית בירושלים ברחוב בן יהודה 3 הקיימת עד היום!) מצלמת רפלקס 35 מ״מ מדגם Zenit B. לא היה אז מאושר ממני, סוף סוף יש לי מצלמה משלי שרכשתי בכספי. אם זיכרוני איננו מטעה אותי, הזניט עלתה לי 500 לירות של אז (כ-$72). לא זכור לי איזו עדשה הורכבה על הזניט, בוודאי וריאציה כל שהיא של עדשה נורמלית 50 מ״מ. כפי שהתחוור לי בהמשך, בניגוד לזורקי, הזניט היתה מצלמה באיכות ירודה. במהלך טיול ארוך באירופה באותה שנה הזניט שבקה חיים. נכנסתי לחנות צילום באמסטרדם וביררתי אפשרות לתקן אותה. בעל החנות צחק בפה מלא ואמר שחבל לבזבז כסף בתיקון של מצלמה כזו ושעדיף לי כבר לרכוש מצלמה אחרת. כאשר חזרתי לארץ פירקתי את הזניט כדי ללמוד כיצד נראית מצלמת רפלקס מבפנים. לאחר הפירוק צבעתי את גוף המצלמה בלבן והשתמשתי בו כאובייקט לצילום בתרגיל הקלאסי בשנה א של צילום נושא לבן על רקע לבן…
מצלמת רפלקס רוסית 35 מ״מ מדגם Zenit B. איכות מפוקפקת למדי! מקור: Kosmo Foto
במהלך השנים הבאות נתקלתי פעמים רבות בסטודנטים לצילום שנפלו לאותה המלכודת כמוני, רכשו בזול מצלמות רוסיות, בד״כ בפורמט 6X6 כמו Kiev 88 שהיתה חיקוי מזעזע של Haselblad רק כדי לגלות די מהר שאלו מצלמות שעדיף להשתמש בהן כמשקולת לניירות ולא לצילום…מאמר מרתק (וארוך) על ההיסטוריה של תעשיית המצלמות הרוסית ניתן לקרוא כאן.
Zenit B, סריקה של שקופית Agfachrome. אמסטרדם, יולי 1975, צילום: גבי גולן
Mamiya C33. 1975
ואכן המצלמה הבאה שלי היתה בפורמט 6X6 לסרטי 120/220, אבל לא מתוצרת בריה״מ אלא, לראשונה עבורי, מתוצרת יפן. לקראת הלימודים במכללה רכשתי באותו הטיול בשנת 1975 מצלמה מדגם Mamiya C33. היתה זו מצלמה מסוג Tween Lens Reflex עם עדשה (שניתן להחליפה) 80 מ״מ. רכשתי אותה משומשת בחנות צילום כלשהיא בלונדון ואני אפילו זוכר את מחירה: 80 לירות סטרלינג. מצלמה זו שימשה אותי נאמנה במהלך שתי שנות הלימוד במכללת הדסה: כן, אז תכנית הלימודים לטכנאי צילום טכני-מדעי נמשכה רק שנתיים. לאחר סיום הלימודים מכרתי את ה-C33 לסטודנט חדש שעמד להתחיל את לימודיו במכללה. גם את המצלמה הזו לא אהבתי: מסורבלת,כבדה, איטית ולא נוחה לשימוש, עם עדשות כפולות (עדשה לצפייה ועדשה נוספת לצילום), בעיית Paralx חמורה ועוד.
מצלמה TLR 120 מדגם Mamiya C33. שימו לב לעדשות הכפולות: העליונה משמשת לצפייה והתחתונה לצילום. מקור: Big Fish J-Shop
Nikon F Photomic, 1976
את המצלמה הבאה שלי רכשתי במהלך לימודי במכללה, כנראה בשנת 1976. היות ולא היתה לי מצלמה 35 מ״מ שמתי פעמי לעיר העתיקה בירושלים ונכנסתי לחנות הצילום הידועה בבעלות ארמנית פוטו גארו. אם אינני טועה שילמתי 1600 לירות (כ-$200) ויצאתי משם שמח וטוב לב כשבידי מצלמה משומשת, אבל מדהימה ויפהפיה מדגם Nikon F עם ראש מד אור מדגם Photomic FTn ועדשה 50/1.4 .זאת היתה המצלמה הראשונה שבאמת אהבתי: שחורה, מושלמת, עם עדשה מעולה ופועלת בדיוק של שעון שוויצרי. מצלמה זו היתה מצלמת הרפלקס הראשונה מתוצרת Nikon ויוצרה בשנים 1959-1973. ה-F נחשבה למתקדמת מאד בזמנה והיתה מצלמת הרפלקס הראשונה שאומצה בחום ע״י צלמים מקצועיים שנטו עד אז להשתמש במצלמות Range Finder כמו Leica. היה ניתן להחליף בה כמעט הכל, ובקלות: עדשות, מסכי מיקוד, פריזמות וגבים, כולל גב שאיפשר לצלם 250 מסגרות ברצף עם מנוע חשמלי להעברת הסרט ואפילו גב פולארויד. עפ״י ויקיפדיה, 862,600 גופים של Nikon F יוצרו עד להפסקת היצור בשנת 1973. רבים מהם עדיין נמצאים בשימוש ורבים מוצעים למכירה ב-eBay במחירים שבין $100-$600, ניתן גם למצוא הצעות לגופים חדשים באריזה מקורית במחירים סביב $1000, כמעט פי שלושה ממחירה של F חדשה עם עדשה 50/1.4 בשנת 1963. מספר גופים מוסבים של Nikon F שימשו את NASA במשימות החלל השונות בשנות ה-70. ה-F שלי היתה ברשותי כחמש שנים ושרתה אותי בנאמנות גם במילואים בחולות סיני וגם בשלגים ובקור של רוצ׳סטר, בצפון מדינת ניו יורק בארה״ב שם למדתי. ממש מצלמה כיפית, מדוייקת ואמינה באופן בלתי רגיל. כתזכורת לאותה F שאהבתי, יש היום ברשותי Nikon F דומה לה משנת יצור 1971 שקיבלתי לפני שנים רבות מאחד הסטודנטים שלי במכללת הדסה. יש לי גם פריזמה רגילה, ללא מד אור, מחפש (viewfinder) מסוג Waist Level ופריזמה משולבת במד אור מסוג Photomic FTn שקיבלתי לאחרונה מידידי עופר תבל. מדהים שניתן אפילו להשיג מתאם לסוללה של מד האור המאפשר שימוש בסוללות LR44 במקום סוללת הכספית המקורית שלא ניתן עוד להשיג אותה. כלומר ה-F חיה ובועטת גם כיום, 61 שנה לאחר תחילת יצורה ו-47 שנים לאחר שירדה מפס היצור.
מצלמת SLR בפורמט 35 מ״מ Nikon F, שנת יצור 1971 עם פריזמה הכוללת מד חשיפה מדגם Photomic FTn. שימו לב לחיבור המכני בין העדשה למד האור שבצילום זה בטעות הוא מנותק… צילום: גבי גולן
אותה Nikon F עם פריזמה רגילה ללא מד אור. צילום: גבי גולן
Nikon F, סריקה של הדפס כסף 18X24 מסרט נגטיב ש/ל. מפעל המלט נשר, רמלה, 1976. צילום: גבי גולן
Nikon F, סריקה של שקופית 35 מ״מ Ektachrome, רוצ׳סטר, ניו יורק 1978, צילום: גבי גולן
Nikon F, סריקה של שקופית 35 מ״מ Ektachrome , רוצ׳סטר, ניו יורק, 1978, צילום: גבי גולן
מאמר מענין על ההיסטוריה של ה- Nikon F ניתן לקרוא כאן
Nikon F3, 1981
ואחרי כל סיפור האהבה הזה, זנחתי את ה-F ללא היסוס לטובת אחותה הצעירה, היפה והטובה ממנה בהרבה, Nikon F3, אחת המצלמות המוצלחות ביותר של Nikon. במאי 1981 צעדתי מעדנות לחנות צילום במיאמי, פלורידה וללא כל נקיפות מצפון החלפתי את ה-F הטובה והנאמנה ב-F3 חדשה ונוצצת שהיתה המצלמה החדשה הראשונה שרכשתי, כל הקודמות לה נרכשו משומשות. על כך אני מצטער עד היום, לא בגלל שה-F3 לא היתה מצלמה טובה, להפך. מכל אספקט שהוא היא היתה טובה יותר מה-F, אבל לא היתה בה את ״הנשמה היתרה״ של ה-F, משהו לא מוחשי שקשה להסביר אותו אבל אני בטוח שצלמים ותיקים יודעים היטב למה כוונתי. ה-F3 שירתה אותי בנאמנות ללא אף תקלה במשך כ-7 שנים. בין היתר, במעבדת הצילום שהיתה לי צילמתי איתה אלפי מסגרות של רפרודוקציות, שקופיות משוכפלות, אינטרנגטיבים ושקופיות Polablue ,Polagraph ו-Polapan הרבה לפני היות המצגות הממוחשבות. את ה-F3, כולל כל הציוד הנוסף שהיה ברשותי מכרתי בשנת 1988 לפוטו פילם, חנות הצילום הידועה בתל אביב שנסגרה לפני מספר שנים. בדיעבד עשיתי טעות, הייתי צריך להשאיר אותה ברשותי… את ה-F3 הציגה Nikon ב-1980, רק שנה לפני שרכשתי אותה. עפ״י ויקיפדיה, המצלמה היתה מוצלחת כל כך שנשארה ביצור עד שנת 2001, 21 שנה! למרות שהוחלפה ע״י ה-F4 בשנת 1988 וה-F5 בשנת 1996. כנראה שיוצרו יותר ממליון מצלמות F3 ועד היום ניתן להשיג בחנויות מתמחות וב-eBay גופים חדשים באריזות מקוריות. ה-F3 היתה המצלמה הראשונה מתוצרת Nikon עם סגר אלקטרוני שחייב שימוש בסוללה וזאת לעומת ה-F וה-F2 שהיו בעלות סגר מכני. בהיעדר סוללה פעל הסגר של ה-F3 במהירות אחת קבועה: 1/60 שניה. לראשונה, נתוני הצילום הוצגו בתוך המחפש על צג LCD מונוכרומטי. מהירות הסינכרון למבזק היתה רק 1/80, מגבלה שהכריחה צלמים רבים להשתמש בעבודה עם מבזק בגופים אחרים של ניקון כמו ה- FA או Nikkormat. בשנת 1983 הוצג הדגם הנדיר Nikon F3AF, וריאציה מוקדמת של מצלמה עם מיקוד אוטומטי שחייב שימוש בעדשה מיוחדת. הדגמים הבאים של Nikon כבר היו בעלי יכולת מיקוד אוטומטי מובנית.
מצלמת SLR בפורמט 35 מ״מ מדגם Nikon F3. שימו לב לפס הקישוט האדום האפייני. מקור: Amazon.com
Nikon F3, סריקה של שקופית 35 מ״מ Kodachrome, דנלי, הונדורס 1982 צילום: גבי גולן
Nikon F3, סריקה של שקופית 35 מ״מ Kodachrome, דנלי, הונדורס 1982 צילום: גבי גולן
Olympus XA, 1982
במאי 1981,לאחר סיום לימודי במכון הטכנולוגי של רוצ׳סטר בארה״ב, שם התמחיתי בניהול ותפעול של מעבדות צילום מסחריות קיבלתי הצעת עבודה שלא יכולתי לסרב לה: לנהל 2 מעבדות צילום שהופעלו ע״י הסוכן המקומי של Fujifilm בהונדורס שבמרכז אמריקה. על האתגר המקצועי שבתפקיד מנהל היצור של חברת צילום במדינת עולם שלישי אספר אולי בפוסט נפרד. התפקיד דרש נסיעות מרובות ברחבי המדינה וגם גיחות מזומנות לארה״ב וחיפשתי מצלמה קטנה וקלה יותר שיהיה לי נוח לשאת אותה איתי בנסיעותי התכופות. ה-F3 שהיתה ברשותי באותה עת עם עדשת זום קצרה שקלה קרוב ל-1.5 ק״ג. שמתי עין על מצלמה קטנה ומיוחדת: Olympus XA וכאשר הגעתי לטוקיו במאי 1982 לצורך השתלמות במרכז חב׳ Fujifilm נכנסתי לחנות צילום עצומה במרכז העיר ורכשתי לעצמי אחת כזאת. ה-XA היתה מצלמה שונה לחלוטין מכל מצלמה אחרת שהיתה ברשותי עד אז. היא היתה קטנה וקלה, עשויה מפלסטיק שחור ובעלת עדשה מעולה קבועה 35/2.8. היא שקלה 225 גרם בלבד והיה ניתן להחזיק אותה בכיס החולצה או המעיל בקלות. סרט הצילום היה 35 מ״מ במסגרת מלאה, העברת הסרט קדימה ואחורנית היתה ידנית. במידה מרובה מזכירה לי ה-XA את ה-Sony RX1 , מצלמת Mirrorless עם חיישן Full Frame ועדשה 35/2.8 מעולה. או אולי את מצלמת הסמארטפון של היום: תמיד איתך, מוכנה לצילום תוך שניות. כל שצריך היה לעשות הוא להסיט את מכסה העדשה הצידה והמצלמה מוכנה לפעולה! זאת היתה מצלמת ה-Range Finder הקטנה ביותר שיוצרה אי פעם יחד עם ה-Contax T (מקור: ויקיפדיה). לאחר פרסום הפוסט עדכן אותי ידידי אילן אהרון כי צריך להוסיף לרשימת הקטנות גם את ה-Minox 35, מצלמה קלה וקטנה מעט יותר מן השתיים האחרות. עדיין, יתרונה של ה-Olympus XA לעומת הקטנות האחרות היא העובדה שגודלה אינו משתנה בעת הצילום בעוד שבשתיים האחרות העדשה יוצאת החוצה ובולטת מן הגוף בזמן הצילום.
מצלמת Range Finder בפורמט 35 מ״מ Olympus XA מן הדגם הראשון שהיה ביצור בשנים 1979-1985 שימו לב לדלת ההזזה עליה הכיתוב Olympus. הסטה קלה של הדלת שמאלה הפעילה את המצלמה. מקור: ויקיפדיה.
ה-XA היתה מצלמה פשוט כיפית, בעלת אופי ומראה מיוחדים, נוחה לצילום ולשליפה מידית בעת הצורך ובמשך שנים מספר נשאתי אותה איתי כמעט לכל מקום. היה לה גם מבזק קטן שהתחבר לצד שמאל באמצעות בורג עם ראש גדול שאפשר להצמיד אותו לגוף המצלמה ולנתק אותו ממנה בקלות ובמהירות.
Olympus XA, סריקה של הדפס צבעוני 10X15 מנגטיב צבעוני 35 מ״מ. טגוסיגלפה, הונדורס 1983. הצילום צולם במשרדי Fuji De Honduras ע״י אחד מעובדי המשרד ונראים בו אני (משמאל) מנהל היצור בשיחה עם פרנסואה, מנהל השיווק של החברה
ל-XA המקורית היו עוד מספר וריאציות: XA1,2,3,4 כל אחד עם מאפיינים מעט שונים. היו גם דגמים צבעוניים, כולל דגם ורוד שהוא נדיר מאד. המצלמה לא היתה אוטומטית, כך שהיתה שליטה ידנית מלאה על כל הפרמטרים של הצילום. את ה- XA שלי מכרתי בשנת 1988 יחד עם ה-F3, כאשר היה לי ברור שהצילום הדיגיטלי כבר בפתח. גם על מכירה זו אני מצטער כיום ואולי אפילו אחפש לי XA באינטרנט על מנת להשקיט את המצפון…
Olympus Stylus, 1991, מצלמת הסרט האחרונה שלי
לאחר שמכרתי את ה- XA חיפשתי תחליף הולם בעל מיקוד אוטומטי. רכשתי את ה-Olympus Stylus, מצלמה 35 מ״מ חסרת אופי שאיכזבה אותי קשות לאחר ה-XA המיוחדת. למעשה היתה זו מצלמת חובבים מדרגה לא גבוהה בעלת עדשת זום חשמלית ומיקוד אוטומטי, עם דלת הזזה ומבזק קופץ. לאחר מספר שנים במגירה מסרתי אותה לביתי הבכורה ובכך בא הקץ למצלמות הסרט בהן השתמשתי…
מצלמה 35 מ״מ מדגם Olympus Stylus. חסרת אופי!
במהלך מספר שנים לא היתה ברשותי מצלמה כלל והסתפקתי במצלמות שיכולתי לקחת בהשאלה ממחסן החוג לצילום במכללת הדסה. עד שהחלטתי לרכוש את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלי ועל כך בחלק ב של הפוסט.
מבחינתי, השנה התאפיינה בירידה ניכרת בקצב כתיבת הפוסטים, קרוב לוודאי מתוך סוג של ״עייפות החומר״ וגם ביצוע של פרוייקטים ביתיים למינהם שאינם קשורים לתחום הצילום (למעט פרויקט אחד: התקנה עצמית של מערכת מצלמות אבטחה מבוססות IP, שבמהלכו נחשפתי לתחום מענין שלא הכרתי לפני כן). באמתחתי מספר טיוטות לפוסטים חדשים בנושאים שונים שאותם אפרסם, אולי, במהלך 2018.
העליתי במהלך השנה 13 פוסטים חדשים (לא כולל פוסט אחרון זה), להלן סקירה שלהם:
בחודש ינואר 2017 העליתי 5 פוסטים: פוסט מס׳ 93 על חשיפה נכונה Take 2, שבמרכזו שיטת החשיפה לימין ETTR, פוסט מס׳ 94 מצלמה ללא עדשה בו דיווחתי על אב טיפוס שהיציגה חב׳ Hitachi למצלמה ללא עדשת זכוכית אופטית קונבנציונלית, פוסט מס׳ 94: על סרטי צילום וניירות צילום, חלק א: סרטים שחור לבן שהיה הראשון בסדרה של 4 פוסטים ברוח החזרה לעבר, לתקופה העליזה של סרטי הצילום, חומרי הפיתוח וחדר החושך המיתולוגי. חלק ב של סדרה זו (פוסט מס׳ 95) עסק בניירות שחור לבן, חלק ג (פוסט מס׳ 96) בסרטים וניירות צילום צבעוניים נגטיביים וחלק ד (פוסט מס׳ 97) בחומרי צילום צבעוניים פוזיטיביים. בסקירה רחבת היקף זו כיסיתי את עקרונות הפעולה והשימוש של מגוון חומרי הצילום ה״אנאלוגיים״ לטובת כל המעונינים להשתמש בחומרים אלו גם כיום או רק להסתפק בהכרות והבנה בסיסית של מערכות ההדמייה הצילומית ששימשו אותנו ככלי הצילום העיקרי עד לתחילת תפוצתו של הצילום הדיגיטלי בתחילת שנות האלפיים. אולי קשה להאמין, אבל הצילום הדיגיטלי כבר כאן כמעט 20 שנה. על מנת להבין אספקט האופייני גם לצילום האנאלוגי וגם לצילום הדיגיטלי פרסמתי בחודשים פברואר ומרץ 2017 סדרה של שלושה פוסטים שעסקו בתחום הרעש החזותי Visual Noise חלק א (פוסט מס׳ 98), חלק ב (פוסט מס׳ 99) וחלק ג (פוסט מס׳ 100).
פוסט מס׳ 101: מספר תובנות על Fujifilm GFX 50S: מבחן מעשי, עסק באחד הנושאים החמים של סוף 2016 ותחילת 2017: המצלמה בפורמט בינוני של Fujifilm שעשתה מהפכה בתחום הפורמט הבינוני הדיגיטלי: GFX 50S. אתייחס שוב לחשיבותה של מצלמה זו בסקירת ההתפתחויות הטכנולוגיות של 2017 בהמשך.
פוסט מס׳ 102: מספר תובנות על Sony A9 עסק גם הוא באחת המצלמות החשובות שהוצגו במהלך 2017. גם למצלמה חשובה ומענינת זו אתייחס שוב בהמשך.
פוסט מס׳ 104, Light Revisited: המשך לפוסט 51, האחרון שפרסמתי לפני הפסקה של מספר חודשים עסק שוב באחת ההכרזות המענינות של 2015, המצלמה מרובת העדשות L-16 מתוצרת Light. במהלך 2017 המצלמה יצאה לשוק מלווה במסע יחסי ציבור אגרסיבי אולם ביצועיה, כך נראה, אינם עומדים נכון להיום, בהבטחות היצרן: DSLR quality in the palm of your hand. עם זאת, מצלמה זו מסמלת את החדירה המאסיבית לחיינו של הצילום החישובי (Computational Photography), תחום חדשני שבא לידי ביטוי גם במספר טלפונים סלולריים שהוצגו בעת האחרונה. ראו את שני הפוסטים שפרסמתי בנושא בשנת 2016: פוסטים מס׳ 75 ו-76: צילום חישובי, המנוע של מצלמות המחר חלק א וחלק ב וכן את פוסט מס׳ 51: עוד מצלמת עתיד?
השנה החולפת היתה מענינת למדי מבחינת ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הצילום כפי שבאו לידי ביטוי במוצרים חדשים שהוכרזו במהלך השנה. בסקירה הבאה אתייחס למספר מוצרים המעידים, לפחות בעיני, על מה שעוד צפוי לנו בשנים הקרובות בתחום בצילום. אין ביכולתי לסקור כל מוצר חדש שיצא לשוק במהלך 2017 ולא כל מוצר נראה לי חשוב מספיק על מנת להתייחס אליו כאן. כתמיד, הסקירות שלי מבטאות את דעתי האישית בלבד ללא כל קשר ומחוייבות לגורם אחר כלשהו.
אם הייתי נשאל מהי לדעתי המצלמה החשובה ביותר שהוצגה בשנת 2017 הייתי מחלק את התשובה לשניים: Sony A9 ו-Sony A7RIII. שתי מצלמות אלו מבית היוצר של Sony, חסרות מראה כמובן מביאות לידי ביטוי את תחילת הבגרות של המצלמות חסרות המראה המקצועיות שעולות בביצועיהן, כמעט מכל הבחינות על מצלמות ה-DSLR המסורתיות. ב-A9 מתגלמות יכולות פנומנליות מבחינת יכולת הצילום המהיר תוך שימוש במיקוד אוטומטי עוקב רציף מדוייק ביותר וכל זה בשקט מוחלט שמאפשר הסגר האלקטרוני. לפרטים נוספים ראו פוסט מס׳ 102. החלק השני של תשובתי כולל מצלמה חדשה נוספת של Sony שהוצגה לאחרונה וכבר הספיקה לכבוש מקומות מכובדים ביותר בסקירות ודרוגים רבים: A7RIII. הדור השלישי בסדרת ה-A7R מתבסס על אותו החיישן בן 42MP כמו בדור הקודם אולם ירש מן ה-A9 את מערכת המיקוד המהיר, הסוללה בהספק הגבוה, 2 סלוטים לכרטיסי זיכרון (רק אחד מהם מהיר) וחיבור USB C מהיר המאפשר צילום Tethered במהירויות שטרם נראו. בעזרת מערכת עיבוד חדשה מתאפשר קצב צילום של 10 מסגרות לשנייה. מעבר למאפיינים הטכנולוגיים המרשימים, Sony שומרת גם על מחירים הגיוניים יחסית למתחרות Canon ו-Nikon. ואולי כאן המקום לציין שלמעט ה-Nikon D850 שהינה מצלמת DSLR מרשימה בהחלט לא ראינו השנה שום דבר מרגש משתי יצרניות ה-DSLR, בעיקר לא מ-Canon. ה- Canon 6D MK II היא מצלמה מאכזבת והמצלמה חסרת המראה של Canon מאכזבת גם היא. אולי נראה בהמשך השנה הבאה מצלמות חסרות מראה איכותיות של שתי היצרניות הללו כי אם לא Sony תמשיך, ככל הנראה לזנב בהן. במכירות של מצלמות Full Frame כבר השתחלה Sony למקום השני לאחר Canon. גם בתחום השכרת ציוד הצילום, החברה המובילה Lensrentals מדווחת ש-Sony כבשה את המקום השני לאחר Canon בהשכרות הציוד וסוגרת את הפער מול Canon לאט אבל בטוח. מעבר להצגת מצלמות חדשות Sony גם היציגה מגוון עדשות מעולות מסדרה G וכעת אי אפשר עוד לספר שאין מגוון מספיק רחב של עדשות למצלמות Sony. במהלך השנה הבאה תציג כנראה Sony עדשה 600 מ״מ ובכך תסגור כמעט לחלוטין את הפער ממנו סבלה במגוון העדשות. גם Sigma תציג עדשות מסדרה Art למצלמות Sony ויחד עם יצרנים נוספים כמו Rokinon-Samyang ויצרנים של מתאמים למיניהם מגוון העדשות העומד היום לרשות המשתמשים במצלמות Sony רחב ביותר.
מאפיין נוסף הוא המשך הדעיכה של מצלמות קומפקטיות: בתחילת השנה הודיעה Nikon על הפסקת התכניות לקו מצלמות DL שהיו אמורות להיות מצלמות קומפקטיות איכותיות עם חיישני ״1.
בתחום הפורמט הבינוני, ה-Fuji GFX 50S וה-Hasselblad X1D נמכרות היטב וגרמו לצמיחה ניכרת בתחום זה למרות מחירן היותר מכפול ממצלמות 35 מ״מ Full Frame היקרות ביותר. ציוני החיישן של ה-X1D במבדקי DXO הם הגבוהים ביותר (102) אם כי ציוני ה-Sony A7RIII וה-Nikon D850 אינם נופלים ממנו בהרבה (100). ולכן מתנהל ויכוח בלתי מוכרע האם יש בכלל צורך בפורמט הבינוני. לדעתי צורך זה הוא ענין אישי: מי שראה קבצים מן המצלמות בפורמט בינוני ויודע להעריך אותם, יש לו צורך באיכות כזאת והוא מוכן לשלם עבורה יהיה, קרוב לוודאי לקוח מרוצה של Fuji או Hasselblad. מי שמחפש איכות גבוהה, מהירות צילום ומיקוד גבוהות בפורמט קל ונוח יותר יבחר, סביר להניח באחת מן המצלמות חסרות המראה של Sony או ב-Nikon D850. אזכיר כאן לטובה את המצלמות המשובחות של Fuji בפורמט APS-C שאמנם לא הוצגו השנה אולם המשיכו להימכר היטב עקב שילוב מוצלח של איכות הדימוי, גודל ומשקל המצלמות, איכות ומבחר העדשות והמחירים האטרקטיביים, ראו פוסט מס׳ 90 ופוסט מס׳ 86.
מוצרים מענינים נוספים שהוצגו השנה היו מספר טלפונים סלולריים בעלי מצלמות כפולות (Dual Cameras) בשילוב רמה גבוהה של חישוביות ועיבודי תמונה המאפשרות קבלת נתוני עומק, שליטה ב-Bokeh ועוד. ה-Light L-16 מרובת העדשות אותה סקרתי כבר בשני פוסטים (מס׳ 51 ומס׳ 104) הפכה השנה לעובדה קיימת ולמרות שביצועיה מאכזבים בשלב זה אין לי ספק כי ישתפרו בהמשך ואז אולי תהווה אלטרנטיבה למצלמות הקונבנציונליות, ימים יגידו.
תחום החיישנים (TOF (Time of Flight המסוגלים למדוד עומק וליצור (בסיוע תוכנה) דימוי תלת ממדי הוא תחום חם ביותר ומנהל בכיר ב-Sony ציין לאחרונה כי תחום זה יהיה, קרוב לוודאי, אחד מעמודי התווך של עסקי חיישני התמונה. גם תחום ה-(LiDAR (Light Detection and Ranging נמצא בחזית הפיתוח הטכנולוגי ומאפשר, בין היתר שילוב (AR(Augmented Reality. את תוצאות המחקר והפיתוח רואים קודם כל במערכות ההדמייה שבסמארטפונים ובהמשך גם במצלמות עצמאיות. השאלה המתבקשת האם עוד יהיה בהן צורך? נמתין בסבלנות.
מאמר קצר המסכם את ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום חיישני התמונה ניתן למצוא כאן.
שני מאורעות טכנולוגיים משמעותיים חגגו יום הולדת השנה: 20 שנה לצילום הראשון ששותף מטלפון סלולרי (למרות שמוצר המסחרי הראשון שאפשר זאת יצא לשוק רק שנתיים מאוחר יותר, בשנת 2000) ו-10 שנים ל-iPhone הראשון, ה-Smartphone הראשון שהפך השנה לחכם עוד יותר בדמותו של ה-iPhone X, שיחד עם ה-Huawei 10 Pro וה- Google Pixel 2 מהווים כיום את פסגת הטכנולוגיה מן הבחינה הצילומית.
לקראת סוף השנה Adobe היציגה את Lightroom CC מבוסס הענן, שידרגה את Lightroom המוכר ל- Lightroom Classic CC ולאחר ששיחררה את העדכון האחרון ל-Lightroom בגרסת Stand Alone הודיעה שמעתה רק גרסאות CC תהיינה זמינות. ועם כל החשדנות שלנו כלפי כוונותיה ברור שזה הכיוון ואין דרך חזרה. קשה שלא להבחין כי באתר שלה Adobe דוחפת לנו לפרצוף את Lightroom CC ודי מצניעה את גרסת ה-Classic. יצרניות אחרות קפצו על העגלה בניסיון למשוך אליהן משתמשי Lightroom מתוסכלים והציעו גרסאות Stand Alone של מוצרים מתחרים אולם ספק אם תהיה למוצרים אלו השפעה רבה למעט Capture One שזכה גם הוא לשדרוג משמעותי במהלך 2017.
תחום הרחפנים גם הוא עולה כפורח ועימו הבעיות וההתלבטויות הרגולטוריות. DJI Zenmuse X7 זכתה לציון 86 המכובד בדרוג DXO, הדרוג הגבוה ביותר עד היום למצלמה של רחפן (בפורמט APS-C).
אז מה צופנת לנו בחובה 2018? אתם בוודאי יודעים למי נתנה הנבואה אבל בהסתמך על מה שכבר ידוע אפשר לומר שיש בעתידנו הצילומי יותר מצלמות חסרות מראה, יותר תוכנות מבוססות ענן, יותר שילוב של חישוביות, תלת מימד ומציאות רבודה במצלמות ובטלפונים הסלולריים, הרבה פחות מצלמות קומפקטיות רגילות, אולי גם (מאוחר יותר) מצלמות ללא עדשות זכוכית אבל דבר אחד בטוח: יהיה מענין. שתהיה 2018 טובה!
עדכון 4.1.18: רק דיברתי על עדשות שטוחות…. אז הנה ידיעה חדשה בנושא
Camera & Photo Technology 