101. מספר תובנות על Fujifilm GFX 50S: מבחן מעשי

101. מספר תובנות על Fujifilm GFX 50S: מבחן מעשי

חצי שנה לאחר שכתבתי את פוסט מס׳ 89 בו הערכתי שההכרזה על מצלמת הפורמט הבינוני חסרת המראה החדשה מבית Fuji היא ההכרזה המענינת של פוטוקינה 2016 נמסרה מצלמה זו לידי למספר ימי התרשמות ובחינה. תודה לידידי ליאון בוטנר ולחיים בן כוזרי מקבוצת חברות שמעוני, יבואני Fuji בישראל.

הבה נתחיל מן הסוף: כבר לאחר ביצוע מספר צילומי ניסיון במקומות בהם צילמתי כבר פעמים רבות במצלמות אחרות, ובחינה שלהם על צג המחשב אני יכול לומר שלמצלמה זו יש את האפיון היחודי של מצלמות בפורמט בינוני: כמות הפרטים בצילומים גדולה מאד, ויחד עם התחום הדינמי הרחב מתקבלת תחושה יחודית שקשה קצת להגדיר אותה בנתונים ובמספרים. זוהי תחושה של עושר פרטים, בהירויות וגוונים המעניקים לנושא עומק שאיננו בא לידי ביטוי בד״כ בצילום במצלמות בעלות חיישנים קטנים יותר. הייתי משווה תחושה זו להתרשמות משקופית 4X5 אינצ׳ משובחת בתקופת סרטי הצילום, כאשר צופים בה בעזרת ״לופה״ איכותית על ארגז אור תקני.
כמו כן, בהחלט הייתי מגדיר את השימוש ב-GFX כ״כיפי״, בדומה למצלמות של Fuji מסדרה X בהן צילמתי, ה- X-Pro2 (פוסט מס׳ 86)  וה-XT-2 (פוסט מס׳ 90) אם כי הן בעלות חיישן קטן בהרבה בגודל APS-C ״ורק״ 24MP.

הבה נחזור מעט אחורה בזמן: הלכתי ובדקתי באוסף הצילומים שלי ובחנתי (ב-Lightroom) צילומים שצילמתי במצלמות דיגיטליות אחרות בפורמט הבינוני: Mamiya ZD ו-Leaf Aptus 65 ואותה התחושה צפה ועלתה. למעשה, כאשר קיבלתי לידי את ה- GFX 50S הבזיקה במוחי דמותה של ה-Mamiya ZD, המצלמה הדיגיטלית האינטגרלית בפורמט הבינוני הראשונה בה צילמתי (להבדיל מגבים דיגיטליים שהורכבו על מצלמה שהיתה למעשה מצלמת סרט והיו ניתנים להסרה). ה-ZD יצאה לשוק בשנת 2004 וכללה חיישן CCD בעל 22MP בגודל 36X48מ״מ. אני זוכר כיצד התפעלתי אז מכמות הפרטים ומתחושת העומק שהיתה לצילומי נוף שצילמתי בה. החיישן ב-Fuji GFX אמנם קטן יותר ״רק״ 33X44 מ״מ אולם הוא חיישן CMOS עם 51MP ומביא לידי ביטוי את כל ההתפתחות הטכנולוגית ב-13 השנים שעברו מאז 2004. אגב, אחת התכונות היחודיות של ה-ZD היתה היכולת לצלם עם מסנן AA או בלעדיו: בתחתית המצלמה היה חריץ מכוסה לתוכו היה ניתן להכניס את המסנן בעזרת כלי מיוחד או לשלוף אותו משם (ראו פוסט מס׳ 52). ל-GFX אין מסנן AA כלל. הצילום שתראו בהמשך צולם ללא מסנן AA.

mamiya_zd
Mamiya ZD מודל 2004: חיישן CCD עם 22MP בגודל 36X48 מ״מ. משקל הגוף 1.2 ק״ג. מקור: Dpreview.com 
MMFC0309
צילום נוף ב-Mamiya ZD משנת 2008: 1/250, f11, ISO 100 עדשה 80 מ״מ
LightroomScreenSnapz014
קטע בזום 100% ממרכז הצילום שלמעלה. שימו לב לטרקטור מתחת לגשר ולפועל שהולך על הגשר. ניתן גם להבחין ב-Moire צבעוני באזורים בעלי פרטים קטנים כמו ערימות האבנים שליד הטרקטור

בנושא היתרונות והחסרונות של מצלמות דיגיטליות בפורמט בינוני דנתי כבר בפוסטים מס׳ 61 ומס׳ 62. Fuji GFX 50S שוברת כאן את אחד מכללי המשחק שהיו נהוגים בשוק הפורמט הבינוני הדיגיטלי משך שנים ארוכות: המחיר הגבוה מאד. מחירה בחו״ל, לגוף בלבד הוא $6500, הרבה פחות מכל המתחרים ואפילו פחות מן ה-Hasselblad X1D המבוססת על אותו החיישן (ראו פוסט מס׳ 88)

Untitled-1
Fujifilm GFX 50S. מקור: DPreview.com

במבט ראשון המצלמה נראית אולי גדולה (148X94X91 מ״מ) אבל בפועל קלה יותר מאשר היינו מצפים מהתבוננות בלבד: 962 גרם כולל סוללה, EVF, כרטיס זיכרון ורצועה מקורית (שקלתי!). ה-Hasselblad X1D קלה ממנה בכ-240 גרם, סביר להניח שבגלל הגוף עשוי האלומיניום שלה וכן בגלל העובדה שאין בגוף המצלמה סגר: הסגר נמצא בעדשות!

את טבלת הנתונים המלאה ניתן לראות כאן.

gfx-technologies-01-04
השוואה בין גודל הפיקסל ב-GFX לעומת גודל הפיקסל בחיישן FF 24X36 בעל אותו מספר פיקסלים: הווה אומר Canon 5DR/S. מקור: Fujifilm

את המצלמה קיבלתי  עם עדשה 63/2.8, ($1500 בארה״ב) אחת משלוש עדשות הזמינות יחד עם המצלמה. השתיים האחרות הן זום 32-64/4 ו- 120/4 מאקרו. שלוש עדשות נוספות יוכרזו במהלך השנה הקרובה, קצב לא רע למצלמה חדשה.

קיים גם Grip אופציונלי להקלת הצילום במצב מאונך הכולל סוללות נוספות. אביזר זה מוסיף לא מעט משקל למצלמה אבל עדיין משקלה נמוך בהרבה מזה של כל המצלמות האחרות בפורמט בינוני למעט ה- X1D.

יש גם מתאם המאפשר הרכבת עדשות ישנות המיועדות למצלמת הסרט הידועה FUJIFILM GX645AF על ה- GFX וגם מתאם נוסף המאפשר הרכבת ה- GFX על מצלמות סרט טכניות בפורמט "4X5. מוצעת גם תוכנה (כרגע ל-Windows בלבד) לצורך ביצוע צילומים כאשר המצלמה מחוברת למחשב (Tethered Shooting).

המצלמה ״יושבת״ היטב ביד: הגריפ עמוק ונוח לאחיזה. לעומת זאת המיקום של תפסי הרצועה איננו נוח. בחלק העליון בצד האחורי הימני של המצלמה יש בליטה ועליה שני כפתורים: התחתון מסומן באות Q ולחיצה עליו גורמת להצגת תפריט המציג את מצב המצלמה באופן גרפי וברור. עם זאת מיקום הכפתור רע מאד ובמשך כל זמן הצילומים מצאתי את עצמי בוהה בצג ועליו התפריט הזה בשעה שכוונתי היתה לצלם: הכפתור נלחץ בטעות כל הזמן. הכפתור העליון על אותה בליטה איננו מסומן: לחיצה עליו מפעילה היסטוגרמה של  שלושת ערוצי הצבע RGB וערוץ הבהירות יחד עם סימון מהבהב של אזורים הנמצאים בחשיפת יתר. גם מיקומו של כפתור זה איננו נוח אם כי לפחות לא לחצתי עליו בטעות כל הזמן. שאר הכפתורים והחוגות (שניתנות לנעילה) נעימים לתפעול ומגיבים טוב למעט כפתור קטן מדי הממוקם בצד שמאל מתחת ל-EVF ומיועד לשליטה במצב המיקוד: ידני M, יחיד S ורציף C.

ה-Joy stick הקטן בצד הימני של החלק האחורי מיועד לשליטה באזור המיקוד והוא נוח מאד לשימוש. את אזור המיקוד ניתן גם לקבוע באמצעות הקשה על צג המגע האחורי, שהוא איכותי מאד ומתכוונן ימינה, למטה ולמעלה. בנוסף ניתן להשתמש בתנועות האצבעות המוכרות מצגי מגע בסמארטפונים: להגדיל, להקטין ולהזיז ימינה ושמאלה את הדימוי המוצג. תגובת הצג מעולה וחלקה כמו בסמארטפונים איכותיים. קיים גם צג מונוכרומטי קטן ליד כפתור המחשף ובו מוצג מצב המצלמה: מהירות הסגר, הצמצם, פיצוי החשיפה, ISO, מצב מדידת החשיפה A, M וכו׳ וכן ה-White Balance וה-Film Simulation שנבחר. כאשר המצלמה כבויה צג זה מציג את מספר הצילומים שניתן לצלם על כרטיס הזיכרון שנבחר ואת מצב הסוללה. לצג זה יש תאורה המאפשרת קריאה ברורה שלו בחושך. ניתן לתכנת את הצג כך שיציג את המידע המועדף על המשתמש.

המחפש האלקטרוני (EVF) הוא אחד הטובים בשוק כיום עם 3.7 מיליון פיקסלים, ניגוד טוב וקצב רענון סביר. חסרה לי היכולת לשלוט בקצב הרענון: בעת הסטה מהירה של המצלמה הדימוי המוצג על ה-EVF די נמרח, יותר מאשר במצלמות אחרות בהן התנסיתי. תכונה מיוחדת למצלמה זו היא היכולת להסיר את ה-EVF בקלות ולהוסיף מתאם המאפשר לו להסתובב: שימושי למגוון רחב של מצבים. כמו כן יתכן ובעתיד יוצע EVF איכותי עוד יותר שניתן יהיה להרכיבו על המצלמה במקום המקורי.
ה-EVF גדול ובהיר ולא התקשיתי לצפות דרכו גם עם משקפיים.
עוד פרטים טכניים על ה-EVF של ה-GFX תוכלו למצוא כאן.

משום מה במצלמות של Fuji ההיסטוגרמה המוצגת ב-EVF או על הצג האחורי נעלמת כאשר לוחצים חצי לחיצה על כפתור המחשף: תופעה די מעצבנת למי שרגיל להיסטוגרמה הממשיכה להשתנות באופן רציף עד לרגע ביצוע החשיפה.

קצב צילום: השתמשתי בכרטיס זיכרון SD San Disk Extreme Pro  95MB/Sec (למצלמה שני סלוטים לשני כרטיסי SD). כאשר משתמשים ב-Electronic First Curtain קצב הצילום ב-Jpeg הוא כ- 3 fps והוא איננו מוגבל, אפשר להמשיך לצלם רצוף עד שכרטיס הזיכרון מתמלא. בצילום ב-RAW קצב הצילום זהה אולם לאחר 10 מסגרות המצלמה מתחילה להאט ולבסוף נעצרת. יתכן ועם כרטיס מהיר יותר המצב היה שונה. בשימוש בסגר המכני בלבד קצב הצילום הן ב-Jpeg והן ב-RAW הוא 1.8 fps.

למצלמה סוללה גדולה שמספיקה, עפ״י נתוני היצרן ל-400 חשיפות, נתון סביר ביותר למצלמה עם חיישן גדול הצורך לא מעט זרם (נתון זה הרבה יותר טוב מן המצלמות מסדרה X). עם המצלמה מסופק מטען חיצוני לסוללה. לצערי לא בדקתי את ביצועי הסוללה. עפ״י DPreview.com הסוללה מספיקה ליותר מ-650 חשיפות.

וידאו: ה-GFX מצלמת וידאו Full HD עד 29.97fps, 36Mbps. יש חיבורים לאזניות ומיקרופון אולם לא נראה לי שמישהו יצלם בה וידאו, בעיקר כאשר מצלמות אחרות, גם של Fuji מצלמות כבר 4K.

התפריטים זהים בעיצובם והשימושיות שלהם לתפריטים מסדרת מצלמות ה-X של Fuji: אני מוצא שהם ברורים, קלים לשימוש ונוחים לקריאה.

ניתן לבחור בסגר מכני או אלקטרוני או לשלב בינהם: המצב המועדף עלי הוא Electronic First Curtain. בשימוש במהירות סגר הגבוהה מ- 1/640 הסגר האלקטרוני מתבטל. מסקירות שקראתי עולה כי השימוש בסגר האלקטרוני בלבד יוצר במקרים רבים אפקט Rolling Shutter. מהירות סגר (מכני) 4 שניות עד 1/4000, במצב B עד 60 שניות. הסגר האלקטרוני מאפשר לקצר את זמן החשיפה עד ל-1/6000. מהירות סינכרון למבזק 1/125 בלבד. במצב T אפשר להגיע גם לזמן חשיפה של 60 דקות!

gfx-technologies-shutter-04
פעולת הסגר המכני בעל שני וילונות עוקבים לעומת שילוב הסגר האלקטרוני כוילון ראשון ואחריו הוילון השני של הסגר המכני: ע״י כך נמנעת הרעידה הנגרמת כתוצאה מסגירת הוילון המכני הראשון. מקור: Fujifilm

מיקוד אוטומטי: מבוסס על On Sensor Contrast Detection, סביר במהירותו ומדוייק מאד בתנאי אור טובים, קצת פחות בתנאי אור ירודים. לא מתחרה עם המיקוד המהיר שמאפיין מצלמות DSLR.
ניתן לשלוט על אזור המיקוד בקלות באמצעות Joy Stick קטן או ע״י הקשה על צג המגע.

כושר הפרדה: כאמור כמות המידע והפרטים שמסוגל החייישן הגדול ב-GFX לקלוט היא מרשימה  ביותר. לפניכם השוואה (לא מדעית אלא התרשמותית בלבד) בין צילום של אותו הנושא ב-Fujifilm XT-2 (בעלת חיישן בגודל APS-C עם 24MP), לבין Nikon D810 (בעלת חיישן FF 24X36 עם 36MP) לבין Fujifilm GFX 50S (בעלת חיישן בגודל 33X44מ״מ עם 51MP). הצילומים צולמו בזמנים שונים ויש מעט הבדל בינהם עקב העובדה שעל ה-XT-2 היתה מורכבת עדשת זום 18-55 במצב 55 מ״מ, שזווית הראיה שלה על חיישן APS-C הוא כשל עדשה 88 מ״מ, בעוד שעל ה-GFX היתה מורכבת עדשה 63 מ״מ שזווית הראיה שלה ביחס ל-Full frame 24X36 היא כשל עדשה 44 מ״מ. כך שמבחינת גודל האלמנט הנבדק בתוך מסגרת הצילום יש יתרון ל-XT-2. ובכל זאת… על ה-D810 היתה מורכבת עדשת זום 24-70 במצב 42 מ״מ.

XT2VSGFXFIT
מימין GFX, משמאל XT-2: במצב Fit ב-Lightroom

במצב Fit ב-Lightroom הקובץ של ה-XT-2 נראה חד יותר מאחר והצפייה בקובץ גדול במצב זה לא מאפשרת לו להציג את כל הפיקסלים. אולם שימו לב מה קורה במצב 1:1 (זום 100%):

XT2VSGFX1-1
מימין GFX, משמאל XT-2: במצב 1:1 ב-Lightroom

שימו לב לפרטים ברשת ובתריס: נראה לא רע ב-XT-2 ונראה מעולה ב-GFX. אבל בואו נראה מה קורה בהגדלה 2:1:

XT2VSGFX2-1
מימין GFX, משמאל XT-2: במצב 2:1

הרשת שצילמה ה-XT-2 התפרקה בעוד שהרשת שצילמה ה-GFX עדיין שלמה. השוואה זו ממחישה את היכולת להגדיל צילומים שצולמו באמצעות חיישנים גדולים עם הרבה פיקסלים.

כדי להבין באיזה קטע צפינו מתוך מסגרת הצילום, ראו את תפיסת המסך הבאה:

LightroomScreenSnapz016
הקטע בו צפינו נמצא בחצי העליון של המסגרת הלבנה

ועוד קטע מאותו הצילום: שלט של חברה להרחקת יונים: נא זכרו שהצילום צולם ממרחק של כ-300 מ׳ בעדשה 63 מ״מ, שווה ערך ל-44 ב-FF: השלט נתלה כנראה לאחר שצילמתי את הבנין ב-XT-2. כמובן שבזמן הצילום לא יכולתי להבחין בשלט.

LightroomScreenSnapz017
קטע בזום 100% מהצילום שצולם ב-GFX: ניתן לקרוא את השלט כולל מספר הטלפון

השוואה ל-Nikon D810: (תודה לישראל הדרי על השאלת המצלמה והעדשה) נכון, להשוות מצלמה עם חיישן בגודל APS-C למצלמה בפורמט בינוני זה אולי לא הוגן. אז הנה השוואה לאחת המצלמות הטובות ביותר בעלות חיישן FF 24X36 עם 36MP:

LightroomScreenSnapz019
מימין GFX, משמאל D810 עם עדשה 24-70/2.8 במצב 42 מ״מ, כמעט שווה ערך בזווית הראייה ל-63 מ״מ על ה-GFX. שני הקטעים במצב 1:1 ב-Lightroom. הפרטים נשמרים היטב בשני הצילומים.
LightroomScreenSnapz020
מימין GFX, משמאל D810, הפעם במצב 2:1 ב-Lightroom. יתרון ה-GFX ברור אם כי הקובץ של ה-D810 לא התפרק במצב זה כמו הקובץ מה-XT-2.

מהשוואות שנערכו ע״י DPreview.com עולה כי ל-GFX יתרון בכושר ההפרדה על ה-Canon 5DSR (חיישן FF 24X36 עם 50MP) ואילו לעומת ה- Sony A7R II  (חיישן FF 24X36 עם 42MP) המצב די שקול: ההתרשמות שלי מן הדוגמאות באתר היא שבכל זאת ל-GFX יש יתרון שבהחלט ניתן להבחין בו. האם יתרון זה שווה את ההפרש הניכר במחיר ($2800 לעומת $6500 לגוף)? זו כבר שאלה שכל אחד יענה עליה בעצמו. כדאי רק לא לשכוח לשקלל את כל הפרמטרים מלבד המחיר וכושר ההפרדה. הנה הסיכום של DPreview בענין:

Either way, the take home message is far simpler: when normalising sharpening across cameras, the Sony a7R II achieves at worst 86% and at best 96% the linear resolution of the GFX 50S, even with a cheap, small lens, while only sacrificing approximately 1/3 – 1/2 EV base ISO dynamic range and parity in low light performance, better low light performance if you consider the faster lenses available

.That's serious food for thought

DPreview טוענים כי בסקירות אחרות בהן נטען שכושר ההפרדה של ה-GFX גבוה משל מצלמות אחרות הדבר נגרם, לפחות חלקית עקב העובדה ש-Lightroom מוסיף יותר חדות לקבצים מה- GFX לעומת מצלמות אחרות והדבר הוכח לטענתם בבדיקות שערכו. בכל מקרה, בסיכום הסקירה שלהם נכתב כי:

Overall, this is the best image quality we've ever seen. Which is what you'd hope for, given it's one of the most expensive cameras we've ever reviewed

 אני ממליץ לכל המתענינים והמתלבטים לקרוא במלואה את הסקירה של ה-GFX ב- DPreview

גם Imaging-Resource.com פרסם סקירה על ה-GFX

התרשמותי היא כי הטווח הדינמי רחב (אין לי אפשרות למדוד נתון זה באופן מדוייק אלא באמצעות התרשמות בלבד) ואין שום בעיה להוציא פרטים בצללים ובבהירויות כאחד. גם ב-ISO גבוה, אם מנצלים את תכונת ה-ISO Invariance  מעל ISO 1600 הטווח הדינמי בהחלט מרשים.
עפ״י Fuji, הטווח הדינמי הוא Stops 14.

ISO: במצב ISO Auto אפשר לקבוע את תחומי ה-ISO הרצויים בשלושה תחומים שונים וכן את מהירות הסגר האיטית ביותר הרצוייה. אולם אין אפשרות לקשור מידע זה לאורך המוקד של עדשה מסויימת. רמות הרעש נמוכות למדי עד IS0 6400. באתרי הסקירות הועלתה גם הטענה (הנכונה, לדעתי) שמאחר ול-GFX אין (וכנראה גם לא תהיינה) עדשות בעלות מפתח צמצם מירבי בתחום שמתחת ל-2.8 לא ניתן להביא לידי ביטוי מלא את יכולת קליטת האור העדיפה של החיישן הגדול שלה (Total Light) ועקב כך יתרונה התאורטי בתחום הרעש על מצלמות בעלות חיישני FF 24X36 לא בא לידי ביטוי.

Moire: חיישני תמונה אלקטרוניים בעלי הרבה MP וללא מסנן AA יגרמו לקבלת Moire כאשר מצלמים נושאים הכוללים תבנית החוזרת על עצמה (Pattern). ה-GFX אכן יוצרת Moire בצילום נושאים כאלו (במצלמות של Fuji מסדרה X יש פחות Moire עקב סידור המסננים הצבעוניים שמעל החיישן בתצורת X-Trans, אם כי גם בהן ״הצלחתי״ ליצור Moire). הנה דוגמא מצילום ב-GFX:

LightroomScreenSnapz018
GFX: דוגמא להיווצרות Moire בעת צילום נושא הכולל תבנית החוזרת על עצמה, במקרה זה הרשת שבמרכז. קטע מצילום בהגדלה של 100%: 1/220, f11

אפשר להמשיך ולהשוות בין מצלמות כמעט ללא סוף. כוונתי כאן היתה להמחיש את היכולות של חיישן גדול עם הרבה MP כמו של ה-GFX. יכולת זו אכן קיימת, גם אם לעומת חלק מן הדגמים האחרים בעלי חיישני FF 24X36 ההבדלים אינם גדולים ואולי אף אינם משמעותיים. אז למי מתאימה ה-GFX? לדעתי לכל מי שצריך (או חושב שהוא צריך) מצלמה בעלת כושר הפרדה מעולה, המעוניין לסחוט מן הנושא שלו את מירב הפרטים תוך שמירה על תחום דינמי גבוה ואין לו צורך בתפעול מהיר של המצלמה. עבודת סטודיו בצילומי Still Life וצילומי נוף הם שני ישומים התואמים דרישות אלו. ולגבי שאלת מיליון הדולר אליה כבר התייחסתי קודם לכן, האם היתרון בכושר ההפרדה של ה-GFX שווה את ההפרש במחיר? אם עד לאחרונה התשובה לשאלה זו היתה ברורה (לאור ההפרש הגדול בין מחירי המצלמות בפורמט הבינוני לבין מצלמות FF 24X36) הרי שהתמחור האגרסיבי של ה-GFX הפך את התשובה לקשה יותר. לכן השאלה הופכת באמת לשאלה של העדפה אישית, יכולת כלכלית והצדקה כלכלית להוצאה העודפת. בכל מקרה, אין לי ספק שמי שיחליט שה-Fujifilm GFX 50S מתאימה לו לא יתאכזב ויהנה ממנה מאד.

סדרה של מאמרים מענינים על הטכנולוגיה שמאחורי ה-GFX באתר Fujifil-X.com

סקירה על ה-GFX ניתן (וכדאי) לקרוא גם בבלוג של ואדים קרוכמליוב, Photoguidance.com

עדכון 10.4.17: DPreview.com פרסם השוואה בין שלוש מצלמות בפורמט בינוני:
Fujifilm GFX 50S, Hasselblad X1D, Pentax 645Z (כולן מבוססות על אותו חיישן 33X44 עם 50MP מתוצרת Sony.

עדכון 10.4.17: עוד סקירה מענינת של ה-GFX עם צילומים מרהיבים!

עדכון 13.4.17: סקירה של ה-GFX עם היסטוריה של מצלמות הפורמט הבינוני של Fujifilm

עדכון 14.4.17: רשימת סקירות וחדשות לגבי ה-GFX:

REMINDER: New Fujifilm GFX 50s Firmware ver. 1.01 is out. All details here

The Fujifilm GFX 50S Medium Format Camera System Review at kenkaminesky

Fujifilm GFX 50S Medium Format ISO Sample Photos at ephotozine

Fujifilm GFX 50S review at Australian Photography youtube

Sony A7RII & GFX on-axis sharpness w/ Otus 85 at blog.kasson

Review: Fujifilm GFX 50S Mirrorless Medium Format Digital Camera at thephoblographer

Fujifilm GFX 50S Vs. Pentax 645Z Vs. Leica S2 Vs. Hasselblad H6D-50c at the Russian site topbloger translation

Fujifilm GFX adapted lenses at the Japanese site dc.watch translation

Join the 11,300+ strong GFX facebook group, and incredibely helpful community creating infinite GFX content

Fast, reliable, and 100% GFX news and rumors: follow the Fujifilm GFX facebook page

עדכון 19.4.17: עוד 2 עדשות GFX הוכרזו: 110/2, 23/4

100. רעש חזותי, Visual Noise חלק ג

100. רעש חזותי, Visual Noise חלק ג

במקור תכננתי להסתפק בשני הפוסטים הקודמים בנושא הרעש אולם מספר פרסומים בהם נתקלתי לאחרונה הביאו אותי להמשיך לעסוק בנושא זה ולהתמקד ביתר פרוט בקשר שבין ערך ה-ISO לרעש ולטווח הדינמי. עסקתי בקשר זה בקצרה בפוסט מס׳ 98 וכאן המקום להרחיב בנושא חשוב זה. פוסט זה מכוון לצלמים המגלים ענין בהבטים הטכניים יותר של הצילום ומצלמים קבצי RAW. הדיון שלהלן איננו מיועד למי שמצלמים קבצי JPEG.

מסתבר שצלמים לא מעטים עדיין מתייחסים לנושא ה-ISO באופן מוטעה כתוצאה מחוסר הבנה בסיסי של משמעות המושג.
כפי שהסברתי כבר בשני הפוסטים הקודמים, חשוב להבין שלחיישן התמונה האלקטרוני יש רגישות (Photogrpahic Speed) קבועה ונתונה לאור (שאיננה ניתנת לשינוי) וכי הוא מסוגל להמיר פוטונים של אור לאלקטרונים ביחס קבוע (וזאת עד לנקודת הרוויה בו הפיקסל מלא באלקטרונים והמשך החשיפה לא יוצר מידע נוסף). עם זאת באפשרותנו, בעת הצורך, לספק לחיישן כמות אור קטנה מהכמות האופטימלית הדרושה לו כדי ליצור דימוי איכותי ולהגביר את הכמות הקטנה הזו (כלומר להבהיר את הדימוי) בשני אופנים עיקריים, בהתאם לסוג החיישן: הגברה אנאלוגית והגברה דיגיטלית. ההגברה הדיגיטלית הולכת ונעשית פופולרית מאחר ויש לה מספר יתרונות אליהם אתייחס בהמשך. שיטת הגברה זו אופיינית למצלמות החדישות מתוצרת Sony וכן למצלמות של יצרנים אחרים כמו Fuji ו-Nikon המתבססים על חיישנים מתוצרת Sony.

לפני שנמשיך, אתייחס בקצרה לנושא הרגישות הצילומית (Photographic Speed) של סרטי צילום, מכיון שמסתובבות אגדות אורבניות ה״קובעות״ שבניגוד לחיישני הצילום האלקטרוניים  כן ניתן לשנות את הרגישות של סרטי הצילום. ובכן, יצרן סרטי צילום אכן יכול ל״שנות״ את הרגישות של סרטי הצילום אבל, בדיוק כמו בחיישני התמונה האלקטרוניים שינוי זה יוביל לרמות רעש (גרעיניות) גבוהות יותר וכתוצאה מכן לירידה בטווח הדינמי ובכושר ההפרדה. הדבר נובע מכך שהדרך להעלות את הרגישות של גרעיני הכסף ההלידי היא להגדיל את שטח הפנים שלהם. רמת הגרעיניות בסרטי הצילום מבוטאת בד״כ ע״י גורם הנקרא RMS:Root Mean Square (בעברית: שורש ממוצע הריבועים). מי שישווה בין ערכי ה- RMS של סרטי צילום ברגישות גבוהה לעומת סרטי צילום ברגישות נמוכה יגלה שערכי ה- RMS של סרטים ברגישות גבוהה גבוהים יותר כלומר הגרעיניות גסה יותר = רעש גבוה יותר.
הנה לדוגמא השוואה בין נתוני הגרעיניות וכושר ההפרדה של סרט T-Max 100
לעומת T-Max 400 ו-T-Max 3200:

Untitled-1
השוואה בין נתוני כושר ההפרדה (Resolving Power) והגרעיניות (Granularity) של שלושה סרטי צילום ברגישות של ISO 100, 400, 3200: ככל שרגישות הסרט עולה כך עולה הגרעיניות (הרעש) וכושר ההפרדה יורד. הנתונים מתוך דפי מידע של Kodak.

לכל סרט צילום ״רגישות״ בסיסית אופטימלית אותה קבע היצרן אולם ניתן לייחס לסרט ״ערך ISO״ גבוה יותר, לחשוף אותו כתוצאה מכך בחשיפת חסר ולפצות על כך באמצעות הארכת זמן הפיתוח. פעולה זו ידועה בשם ״דחיפה״ (Push Processing). בעת ביצוע ״דחיפה״ אנו למעשה מספקים לסרט פחות אור מן המנה האופטימלית עבורו ומפצים על כך באמצעות הבהרה (ובנגטיב הכהייה) הנעשית ע״י הארכת זמן הפיתוח. ל״דחיפה״ זו ברגישות הסרט השלכות שליליות מבחינת הגרעיניות (כלומר הרעש), הניגוד, הטווח הדינמי וכושר ההפרדה של הדימוי שיתקבל. כלומר אין ניסים ואין ארוחות בחינם, לכל פעולה יש תוצאה ובמקרה זה תוצאה שלילית. טכניקה נוספת שהיתה מקובלת לפני עידן הצילום הדיגיטלי נקראה ״ריגוש על״ (Hyper Sensitization) ומטרתה היתה להתגבר על הירידה ברגישות ממנה סובלים סרטי הצילום בחשיפות ארוכות כמו לדוגמא בצילום אסטרונומי. סרט הצילום הושרה לפרק זמן ארוך של כ-24 שעות בכלי אטום המכיל גז חנקן או תערובת של חנקן ומימן שחוממה מעט. בעת החשיפה היה מקובל גם לקרר את האמולסיה. עוד מידע על תהליכים לא פשוטים ומסורבלים אלו ניתן למצוא כאן.
כיום, בעזרת טכניקות הגברה אנאלוגיות ודיגיטליות יחד עם הסרת רעשים דיגיטלית, חיישני התמונה האלקטרוניים עולים בהרבה על סרטי הצילום ביכולות הצילום בתנאי אור נמוכים המלווים בשימוש בערכי ISO גבוהים ו/או הבהרה בתוכנות לעריכת קבצי RAW כפי שנראה בהמשך.

ובחזרה לחיישני התמונה האלקטרוניים: אם כך, ללא קשר לאופן ההגברה, יש לה השלכות שליליות על איכות הדימוי ובעיקר על רמת הרעש בדימוי וכתוצאה מכך השפעה על הטווח הדינמי שלו. אשוב ואציין כאן כי גם לגודל החיישן יש השפעה על רמת הרעש הנוצרת בזמן החשיפה מאחר ורמת הרעש תלויה בכמות האור הכללית שקלט החיישן במשך החשיפה וכבר התייחסתי בפוסטים קודמים לעובדה שבחשיפה נתונה רמת הרעש שיצור חיישן קטן תהיה גבוהה יותר מאשר רמת הרעש שיצור חיישן גדול בהינתן ששניהם מאותו דור טכנולוגי. ולכן גם הטווח הדינמי של דימוי שנוצר ע״י חיישן קטן יהיה קטן יותר מזה של דימוי שנוצר ע״י חיישן גדול יותר. טבלת השוואה בין ערכי הטווח הדינמי של מצלמות רבות ניתן למצוא כאן.

באופן כללי, הטווח הדינמי של מצלמה דיגיטלית מוגדר כיחס שבין רמת הבהירות הגבוהה ביותר הניתנת למדידה בכל פיקסל (כאשר הפיקסל רווי ומלא באלקטרונים) לבין רמת הבהירות המינימלית הניתנת למדידה מעל רמת רעש הקריאה. יחידת המידה המקובלת למדידת הטווח הדינמי היא מספר תחנות הצמצם (f Stops): כל תחנת צמצם מתארת את טווח הבהירות הכללי באמצעות חזקות של 2. לדוגמא, יחס של 1024:1 בין רמת הבהירות הנמוכה ביותר (1) לבין הגבוהה ביותר (1024) ניתן לביטוי כ-10 תחנות צמצם מאחר ו-2 בחזקת 10 = 1024. בהתאם לצורך ולישום, כל תחנת צמצם יכולה להיות מתוארת כ״אזור״ (Zone) או (EV (Exposure Value.
מאחר ושימוש בערכי ISO גבוהים מעלה את רמת הרעש בדימוי הטווח הדינמי יורד ככל שערך ה- ISO עולה.

SafariScreenSnapz005
סדרת עקומות זו מתארת את הטווח הדינמי של מספר מצלמות (ראו מקרא בצד ימין למעלה) לעומת ערך ה-ISO שבשימוש. למעט המקרה יוצא הדופן של ה-Fujifilm GFX 50S בכל שאר המצלמות הטווח הדינמי יורד באופן מובהק ומשמעותי ככל שערך ה- ISO עולה. מקור: Photonstophotos.net

 

נבדוק כעת שני אופני הגברה המקובלים במצלמות הדיגיטליות כיום: הגברה אנלוגית והגברה דיגיטלית:

Presentation1

בשורה העליונה מתואר תהליך יצירת הדימוי הדיגיטלי הקונבנציונלי הכולל הגברה אנאלוגית של המתח שיוצר חיישן התמונה בהתאם לערך ה-ISO שנבחר. חיישן מסוג זה נקרא ISO Variant. בתהליך זה, המתח שנוצר כתוצאה מחשיפת חיישן התמונה לאור מוגבר באופן יחסי לערך ה-ISO שנקבע. יחד איתו מוגברים כל הרעשים הנובעים מן החשיפה עצמה, מפעולת החיישן ומקריאת המידע (ליתר פירוט בנושא סוגי הרעשים ומקורותיהם ראו פוסט מס׳ 98). לרעשים אלו יתווספו בהמשך רעשים הנובעים מן התהליכים המתרחשים לאחר מכן. זוהי שרשרת יצירת הדימוי הדיגיטלי שהיתה מקובלת עד לפני מספר שנים בכל המצלמות.

לעומת זאת, במצלמות חדישות מן השנים האחרונות ובעיקר באלו מתוצרת Sony  או כאלה המבוססות על חיישני תמונה מתוצרת Sony אנו מוצאים חיישנים בהם תהליך ההגברה שונה: לאחר יצירת המתח החשמלי הוא מוגבר רק מעט על מנת להתגבר על רמת הרעש הצפויה בהמשך: הגברה זו אינה תלויה בערך ה-ISO שנקבע. בהמשך, לאחר שהמידע האנאלוגי הומר למידע דיגיטלי המצלמה מפעילה את ערך ה-ISO שקבע הצלם כ״הגברה דיגיטלית״ ולמעשה מבהירה את הדימוי כדי להגיע לרמת הבהירות המתאימה לערך ה-ISO שנקבע לפני הצילום. בפועל, הדבר דומה לביצוע הבהרה של דימוי כהה בתוכנה לעיבוד קבצי RAW כמו Lightroom. מצלמות מסוג זה נחשבות כבלתי תלויות ב-ISO או ISO Invariant.
יש לציין שקיימות מצלמות, כמו רוב המצלמות מתוצרת Canon שהינן בבסיסן ISO Variant אולם מעבר לערך ISO מסויים, בד״כ 1600 עוברות מהגברה אנאלוגית ישירה להגברה דיגיטלית.
בסופו של דבר, שני אופני ההגברה משיגים את אותה המטרה הבסיסית: הבהרת הדימוי בהתאם לערך ה-ISO שנבחר אולם התוצאה הסופית עשויה להיות שונה. ההבדל משמעותי עד כדי כך שאתר DPReview כולל כעת בדיקה של תכונת ה- ISO Invariance ברוב הסקירות שמבוצעות ע״י האתר לאחרונה. דוגמא לבחינה כזו ניתן למצוא כאן.

המשמעות המעשית של ISO Invariance היא שבמצלמות כאלו ניתן לצלם כאשר ערך ה- ISO הבסיסי של המצלמה נמצא בשימוש גם במצבים בהם נדרש שימוש בערכי ISO גבוהים יותר. הדימויים שיתקבלו כתוצאה מכך יהיו כמובן כהים מדי ולכן יעברו הבהרה בתוכנת העיבוד לקבצי RAW. היתרון הוא שהבהרה זאת ניתנת לביצוע מתוחכם תוך שימוש בכלים השונים העומדים לרשותנו בתוכנות העיבוד, תוך שמירה על פרטים בבהירויות ורמת רעש סבירה.

לדוגמא, בעיבוד שלאחר הצילום ניתן להבהיר אזורים רצויים באופן סלקטיבי ואילו אחרים להבהיר פחות או בכלל לא. לכך יהיו כמובן השלכות מבחינת רמת הרעש שתתגלה בכל אזור. שימוש ב-ISO גבוה, לעומת זאת, יגרום להבהרה של כל הדימוי ולכן להבלטה של רעש בכל האזורים. כמו כן, טכניקה זו עשויה לעזור לשמר פרטים באזורי הבהירויות הגבוהות (Highlights) שהיו אובדים בעת שימוש בערך ISO גבוה.

אחד החסרונות לשיטת צילום ועיבוד זו היא העובדה שברוב המצלמות מה שנראה על צג המצלמה יהיה כהה מאד או שחור לחלוטין ולא יהיה ניתן לאמוד את איכות החשיפה במצלמה כפי שאנו רגילים בד״כ. במצלמות מסויימות ניתן לראות את הנושא בבהירות גבוהה רגע לפני ביצוע החשיפה ובאחרות ניתן להפעיל פונקציה הנקראת S log 2 ולראות את הנושא באופן בהיר לפני ביצוע החשיפה. כל האמור לעיל נכון ברוב המקרים למצלמות מתוצרת Sony.

דוגמאות שצולמו במצלמות שונות בשיטה זו ניתן לראות כאן.

מאמר העוסק ביכולות ה- ISO Invariance של ה-Sony A7RII ניתן לקרוא כאן.

המפתח ליכולת של מצלמה להיות ISO Invariant הוא רעש קריאה נמוך במיוחד. באתר photonstophotos.net ניתן לראות ולהשוות בין רעש הקריאה של מספר רב של מצלמות. עפ״י האתר מצלמות שרעש הקריאה שלהן הינו פחות מ- 5 אלקטרונים יכולות להחשב כ-ISO Invariant.

להלן מספר המלצות לגבי ישום מעשי של ISO Invariance:

לצורך השגת הטווח הדינמי המירבי מומלץ להשתמש רק בערכי ISO אמיתיים, לא באלו המוגדרים כ-Simulated או Extended. ערכי ISO שאינם Native אינם מספקים כל יתרון מבחינת רמת הרעש ופרטים בצללים ובנוסף עשויים לגרום לחיתוך פרטים בבהירויות. במקרה של שימוש בערכי ISO נמוכים מערכי ה-Native, כמו לדוגמא ISO 50 במצלמות מסויימות יתכן חיתוך של פרטים בצללים ללא שיפור בפרטים בבהירויות. כמו כן, במצלמות מסויימות גם ערכי ISO כגון 125 או 160 וכו׳ עשויים לגרום לתופעות דומות ולפגוע בטווח הדינמי מאחר ואינם ערכים אמיתיים (Native) אלא מדומים (Simulated). לכן בד״כ כדאי להשתמש בערכים כמו 100,200 וכו׳.

במצלמות בעלות רעש קריאה נמוך של עד 5 אלקטרונים אפשר לנסות לצלם ב- ISO נמוך ולהבהיר את הדימויים הכהים שיתקבלו בשלב העיבוד. היתרון העיקרי הוא היכולת לקבל פרטים טובים יותר בבהירויות לעומת שימוש ב-ISO גבוה. לעומת זאת, במצלמות שאינן ISO Inavriant במובהק, ובהן ערכי ה-ISO הגבוהים אינם מדומים אלא אמיתיים לא מומלץ להשתמש בטכניקה זו אלא להשתמש בערכי ISO גבוהים עפ״י הצורך.

כל האמור לעיל מתייחס כמובן לשימוש בקבצי RAW בלבד!

מניסויים שערכתי במצלמה שלי, Sony A7, מצאתי שבהשוואה בין צילומים ב- ISO 400 שהובהרו ב- LR לבין צילומים ב- ISO 3200 הרי שרמת הרעש ב- ISO 400 נמוכה מעט, התקבלו מעט יותר פרטים בבהירויות ובצללים כלומר הטווח הדינמי רחב יותר. לעומת זאת,  ניסיון להשוות בין צילומים ב- ISO 100 שהובהרו ב-LR לבין צילומים ב- ISO 3200 נכשל, איכותם של הצילומים ב- ISO 100 שהובהרו היתה גרועה מאד בעיקר עקב סטיות צבע חמורות באזורי הצללים. עם זאת, דוגמאות שהובאו במקומות אחרים בהחלט משכנעות שבמצלמות מסויימות יש לשיטת הצילום ב-ISO נמוך והבהרה בפוסט יתרונות מובהקים בתחומי ISO רחבים יותר.

האם בפעם הבאה שאזדקק ל-ISO גבוה אצלם ב-ISO נמוך ואבהיר בפוסט? לא בטוח. אני נוהג להשתמש ב-ISO אוטומטי, לקבוע את מהירות הסגר והצמצם הרצויים לי ולתת למצלמה לקבוע את ערך ה-ISO. עד היום הייתי מרוצה למדי מביצועי המצלמה שלי גם בערכי ISO  גבוהים עד 6400. לפחות עם המצלמה הנוכחית, נראה לי שכך אמשיך לנהוג גם בעתיד.

 

 

 

96. על סרטי צילום וניירות צילום, חלק ג: סרטים וניירות צבעוניים נגטיביים

96. על סרטי צילום וניירות צילום, חלק ג: סרטים וניירות צבעוניים נגטיביים

כפי שכתבתי בפוסט הקודם ראשיתו של הצילום היתה בשחור לבן מאחר והטכנולוגיה הדרושה לצורך יצירת דימויים צבעוניים לא היתה קיימת. ניסיונות לפתח צילום צבעוני נעשו כבר כעשרים שנה לאחר המצאת הצילום ותהליך ניסיוני הודגם כבר ב-1861 אולם רק בתחילת המאה העשרים הוצג התהליך הראשון שהצליח גם מסחרית, ה- Autochrome. תהליך פוזיטיבי זה היה מבוסס על סינתזה אדיטיבית ולכן הרגישות לאור היתה נמוכה מאד דבר שדרש חשיפות ארוכות. עקב כך, תהליך זה התאים לצלמים מקצועיים בלבד ולכן תפוצתו היתה מוגבלת. סרט הצילום הצבעוני הראשון שזכה להצלחה אדירה גם בשוק המקצועי וגם בשוק החובבני היה ה-Kodachrome שהוצג לראשונה כסרט קולנוע 16 מ״מ בשנת 1935 וכסרט 35 מ״מ לצילום סטילס (שקופיות פוזיטיביות) בשנת 1936. עוד על ההיסטוריה המוקדמת של הצילום הצבעוני בפוסט מס׳ 66 בבלוג זה.

כיום, כל חומרי הצילום הצבעוניים, נגטיביים ופוזיטיביים כאחד מבוססים על סינתזה סבטרקטיבית (ראו בפוסט מס׳ 66) והם נחשבים לחומרים סובסטנטיביים, כלומר כאלו הכוללים את הגורם יוצר הצבע באמולסיה, בניגוד לחומרים נון-סובסטנטיביים, כמו ה- Kodachrome בהם הגורמים יוצרי הצבע היו נמצאים במפתח.

חומרים נגטיביים: סרטי צילום צבעוניים היוצרים, לאחר הפיתוח דימוי נגטיבי הן מבחינת הבהירויות והן מבחינת הצבעים. כלומר, אזורים כהים בנושא יהיו בהירים בנגטיב ולהפך, אזורים אדומים יהיו בצבע סיאן, אזורים ירוקים יהיו בצבע מג׳נטה ואזורים כחולים יהיו בצבע צהוב.  כדי לקבל דימוי פוזיטיבי יש להדפיס את הנגטיב על נייר צילום צבעוני נגטיבי או לסרוק אותו בסורק מתאים. יתרון: מאפשר הדפסת הדפסות רבות מכל דימוי. ניתן להשיג מגוון של סרטים בפורמטים שונים וניירות בגדלים שונים. תהליך הפיתוח לנגטיב צבעוני הוא C-41 ולניירות נגטיביים RA-4. ניתן לפתח ולהדפיס נגטיבים צבעוניים במעבדה ביתית אם כי הדבר דורש ציוד יקר מאחר ותהליכי הפיתוח הצבעוני חייבים להתבצע בטמפ׳ קבועה ומבוקרת. לצורך הדפסה על נייר צילום צבעוני יש צורך להצטייד במגדל מיוחד עם ״ראש צבע״ הכולל מסננים צבעוניים מובנים או להשתמש במגדל שחור לבן הכולל מגרה בה ניתן להכניס מסננים באופן ידני (מאד לא נוח לשימוש!). גם פיתוח נייר צבעוני דורש מכשיר פיתוח מיוחד המסוגל לשמור על טמפ׳ קבועה, לא ניתן לפתח נייר צבעוני בקערות כמו ניירות שחור לבן.

חשיפה וטמפ׳ צבע: בכל חומרי הצילום הצבעוניים, (ובעיקר בחומרים הפוזיטיביים: שקופיות ואינסטנט) חשוב מאד להקפיד על חשיפה מדוייקת. סרטי נגטיב סובלניים לטעויות בחשיפה (פלוס מינוס 2 סטופים) אולם גם הם מאפשרים תוצאות אופטימליות  רק בחשיפה אופטימלית. מאחר ובחומרי הצילום הצבעוניים למעשה יש לפחות 3 אמולסיות (רגישות לאדום, כחול וירוק, ראו בהמשך) ומאחר ויש הבדל ברגישות היחסית של כל אמולסיה טעויות בחשיפה עשויות לגרום גם לסטיות צבע (Color Cast). כמו כן, כל חומר צילום צבעוני מיועד לצילום בטמפ׳ צבע מסויימת, בד״כ הסרטים מאוזנים לאור יום בטמפ׳ צבע של 5500k. צילום בטמפ׳ צבע לא נכונה יגרום לסטיות באיזון הצבעוני שיתגלו רק לאחר הפיתוח (בסרטי שקופיות) או רק בעת ההדפסה (בסרטי נגטיב). ניתן לפצות על טמפ׳ צבע לא מתאימה כבר בשלב הצילום ע״י שימוש במסננים מיוחדים המורכבים על העדשה, אולם הם גורמים לאיבוד אור משמעותי כך שיש צורך בחשיפות ארוכות יותר. אם סורקים סרטי נגטיב או שקופיות צבעוניות ניתן לטפל בסטיות הצבע באמצעות עיבוד דיגיטלי.

המבנה  העקרוני של כל חומרי הצילום הצבעוניים דומה אם כי תהליכי הפיתוח שונים. בכל החומרים נמצא 3 שכבות אמולסיה: שכבה רגישה לאדום, שכבה רגישה לירוק ושכבה רגישה לכחול. למעשה גם השכבה הרגישה לאדום וגם הרגישה לירוק רגישות גם לכחול ולכן מתחת לשכבה העליונה הרגישה לכחול יש שכבה הכוללת צבע צהוב המסנן את האור הכחול כדי שלא יגיע לשכבות שמתחת למסנן. כל שכבת אמולסיה כוללת כסף הלידי רגיש לאור וחומר נוסף, חסר צבע הנקרא קושר צבע (Color Coupler). כאשר קושרי הצבע מגיבים במהלך הפיתוח עם מפתח מחומצן, שנוצר כתוצאה מפיתוח הכסף ההלידי שנחשף לאור במצלמה הם הופכים לבעלי צבע: קושרי הצבע בשכבה הרגישה לכחול הופכים לצהוב (אדום+ירוק), בשכבה הרגישה לירוק למג׳נטה (כחול+אדום) ובשכבה הרגישה לאדום לסיאן (ירוק+כחול). כלומר, הצבע הנוצר בכל שכבה הוא הצבע המשלים לצבע הראשוני לו רגישה השכבה. התוצאה היא שבכל מקום בו היתה חשיפה ונוצרה דמות כסף מתכתית (ראו הסבר לגבי עקרונות תהליך הפיתוח שחור לבן בפוסט מס׳ 94) נוצרה במקביל גם דמות צבעונית.

picture1

picture1

עקומת הענות של סרט נגטיב צבעוני (חשיפה לעומת כמות הצבע הנוצרת בפיתוח): שימו לב לצפיפות המינימלית הגבוהה, לצפיפות המירבית הנמוכה יחסית, לניגוד (שיפוע) הנמוך ולהבדל הגובה בין עקומות שלושת השכבות הרגישות לאדום, כחול וירוק. משמעות ההבדל הוא שלכל שכבה מהירות (רגישות) צילומית שונה.

תהליך הפיתוח של נגטיב צבעוני הוא תהליך פיתוח יוצר צבע (Chromogenic) הנקרא C-41, מתרחש בטמפ׳ של 37.8 מ״צ וכולל ארבעה שלבים (ועוד שטיפות ביניים), התהליך מתאים לכל סוגי הנגטיבים הצבעוניים מתוצרת כל היצרנים:

  1. פיתוח צבעוני: חומר הפיתוח מבוסס על  paraphenylene diamine וידוע כ- CD-4. חומר זה מפתח כסף הלידי לכסף מתכתי (כמו בפיתוח שחור לבן) אולם במצבו המחומצן מגיב עם קושרי הצבע חסרי הצבע שבאמולסיה והופך אותם לצבע בהתאם לשכבה בה הם נמצאים.
  2. הלבנה: הכסף המתכתי שנוצר במהלך הפיתוח איננו נחוץ יותר (מאחר ודימוי הצבע כבר נוצר) ויש צורך לסלקו: תפקיד המלבין (Bleach) הינו להפוך את הכסף המתכתי לכסף הלידי שיומס ע״י הקובע בשלב הבא. החומר הפעיל במלבין הוא Ferric Ammonium EDTA הכולל ברזל ולכן צבעו אדום.
  3. קביעה באמצעות קובע מבוסס Hypo ההופך את כל הכסף ההלידי למסיס במים כך שישטף מן האמולסיה בשלב השטיפה האחרונה.
  4. ייצוב באמצעות Stabilizer, חומר המקשה את האמולסיה, משמר את הצבעים ומונע כתמי יבוש.

Picture1.jpg

מהיכן נובע צבעם הכתום של נגטיבים צבעוניים לאחר הפיתוח? הצבע הכתום נובע ממסיכה צבעונית אינטגרלית (Integral Mask) הנוצרת באופן כימי בזמן הפיתוח ותפקידה לפצות על בליעות אור לא רצויות של חומרי הצבע הנוצרים בזמן הפיתוח. ע״י כך משפרים את האיכות הצבעונית של ההדפסות הצבעוניות על ניירות צילום נגטיביים. עם זאת המסיכה הכתומה מקשה על סריקה של נגטיבים וצבעה שונה בסוגים  שונים של נגטיבים כך שנחוץ פרופיל מיוחד לסריקה של כל סוג נגטיב.

color-negative
כך נראית מסגרת מסרט נגטיב צבעוני בפורמט 135 לאחר הפיתוח

מי שמעונין להרכיב בעצמו את התמיסות הדרושות לפיתוח נגטיבים בתהליך C-41 ימצא את כל הפרטים הרלבנטיים כאן. ניתן כמובן לרכוש תרכיזים מוכנים אותם יש למהול במים לפני השימוש. קיימת גם גרסה מקוצרת בת 2 שלבים הכוללת מפתח (בנפרד) ומלבין-קובע (Bleach-Fix) משולבים בתמיסה אחת.

שימו לב: בעבודה עם כימיקלים לצילום יש לשמור על ניקיון מוחלט ולמנוע מגע של החומרים השונים זה בזה: טיפה אחת של מלבין במפתח תגרום להרס הסרטים. כמו כן יש להקפיד על בטיחות ואיכות הסביבה, תורה שלמה בפני עצמה.

מאחר ותהליך הפיתוח הצבעוני מחייב טמפ׳ גבוהה וקבועה יש צורך במכשיר פיתוח יעודי כמו דגמי Jobo Autolab אותם ניתן להשיג משומשים ב-eBay.   חברת Jobo איננה מייצרת כיום את מכשירי הפיתוח האוטומטיים אלא מכשירים ידניים ומבחר מצומצם של מיכלי פיתוח ואביזרים, ראו באתר החברה.

1000

לדוגמא, מכשיר פיתוח אוניברסלי מדגם Jobo Autolab 1000 מאפשר פיתוח כל חומרי הצילום הצבעוניים. מחירו ב-eBay כ- $2500, יותר מאשר מחירו כחדש בתקופה שעוד היה מיוצר. הסרט מוכנס בחושך למיכל הפיתוח בגודל המתאים, מיכלי הכימיקלים ממולאים בכימיקלים המתאימים והמכשיר עצמו ממולא במים המחוממים לטמפ׳ הרצויה. כל שנותר לעשות, לאחר שהמכשיר היגיע לטמפ׳ הרצויה הוא לבחור את תוכנית הפיתוח המבוקשת וללחוץ על כפתור Start. המכשיר מסובב את מיכל הפיתוח בו נתון הסרט באופן קבוע לשני הכיוונים במהירות שקבע המפעיל. מבוצעת גם שטיפה אוטומטית  ופליטה של הכימיקלים המשומשים (ניתן לאסוף את הכימיקלים לשימוש חוזר במגבלות מסויימות) ומי השטיפה לביוב. קיימים גם דגמים גדולים יותר של מכשירי Jobo המאפשרים פיתוח דפי סרט וניירות צילום בגודל רחב או כמות גדולה יותר של סרטי צילום בכל פעם.
במסגרת עבודתי בחברת הדר סוכנויות לצרכי צילום שהיתה יבואנית Jobo בישראל הכרתי את המכשירים הללו הכרות אינטימית: התקנתי עשרות מכשירים כאלו והדרכתי הרבה צלמים בשימוש בהם. בזמנו כתבתי הוראות פיתוח בעברית לכל סוגי התהליכים במכשירי ה-Jobo וגם במסגרת עבודתי בחוג לצילום במכללת הדסה הפעלנו מספר מכשירי Jobo ATL במשך שנים רבות, כמו גם מכשירי פיתוח רוטטיביים (סיבוביים) אחרים מתוצרת Colenta.

בתקופת עבודתי בחב׳ מכתשים מפעלים כימיים, מח׳ כימיקלים לצילום,  יצרנו כימיקלים לפיתוח צבעוני (וגם לפיתוח שחור לבן). בשנת 1987 כתבתי (בין היתר) הוראות פיתוח לפיתוח נייר צבעוני בתהליך EP-2 שקדם ל-RA-4. במסגרת פינת הנוסטלגיה הנה ההוראות שכתבתי לעיונכם: שימו לב, הוראות אלו לצרכי  נוסטלגיה בלבד, לא לשימוש מעשי. הנייר עליו הודפסו ההוראות היה פעם לבן…

macor
הוראות לפיתוח נייר צבעוני בכימיקלים מתוצרת מכתשים. נכתבו על ידי בשנת 1987

לצורך הדפסה מנגטיב צבעוני יש צורך במכשיר הגדלה בעל ראש צבע: הראש כולל מסננים המאפשרים לשלוט בהרכב הצבעוני של האור שמפיקה נורת המגדל כדי להגיע להדפסה בעלת איזון צבע טוב, כלומר כזו שאיננה בעלת גוון שולט כל שהוא. תקצר היריעה כאן מלפרט את תהליך ההדפסה. בכל מקרה הסיפור לא מסתיים במגדל מאחר ויש צורך גם במכשיר לפיתוח הנייר לאחר חשיפתו. ניתן לפתח דפי נייר במכשירי Jobo או במכונות יעודיות אחרות. תהליך ההדפסה נעשה בחושך מוחלט ואין במקרה זה את הנוחיות של אור ביטחון בהיר למדי כמו בהדפסות שחור לבן. גם כאן טמפ׳ קבועה וזמן פיתוח מדוייק הם קריטיים להצלחת התהליך, כך שפיתוח בקערות אינו בא בחשבון. תהליך הפיתוח לנייר צילום צבעוני נקרא RA-4 וכולל שני שלבי פיתוח: מפתח צבע ומלבין-קובע (Bleach-Fix) ולאחריהם ייצוב (Stabilizer) ללא צורך בשטיפה במים. התהליך מתאים לניירות צבעוניים נגטיביים מתוצרת כל היצרנים.

שני היצרנים הגדולים בתחום הנייר הצבעוני הנגטיבי הם Fuji ו-Kodak.

picture1
מכשיר הגדלה בעל ראש צבע: מיועד להדפסת נגטיבים צבעוניים על נייר צילום צבעוני. ניתן לשימוש גם לצורך הדפסת נגטיבים שחור לבן על נייר שחור לבן Multigrade. מקור: darkroom.ru

הגלגלות הצבעוניות משמשות לשליטה בבהירות המסננים הצבעוניים בצבעים צהוב, מג׳נטה וסיאן הנמצאים בתוך הראש.  מחיריהם של מגדלים בעלי ראש צבע מתחילים בכ- $1000 למגדל בפורמט קטן ומטפסים עד ל- $5000 למגדל בפורמט "4X5. בנוסף כמובן יש צורך בעדשה מתאימה לכל פורמט.

picture1
סיכום תהליכי יצירת הדימוי במערכת נגטיב-פוזיטיב צבעונית
מקור: Digital Color Management Encoding Solutions

אם יש בכם אמיצים המעוניינים להיכנס לתחום הפיתוח הצבעוני, אשמח לעזור ולייעץ בבחירת הציוד הדרוש ושיטות העבודה.

בפוסט הבא אדון בסרטי הצילום הצבעוניים הפוזיטיביים.

91. סיכום 2016

91. סיכום 2016

אז  כנראה שאי אפשר (כך אומרים) בלי סיכום של השנה החולפת. מבלי לנסות להתחרות בכל האתרים המלאים בדרוג של מצלמות השנה ועדשות השנה אסכם את השנה שהיתה כפי שאני רואה אותה ולא, אין בכוונתי לדרג לא את מצלמת השנה ולא את עדשת השנה פשוט משום שאין כל ערך לדרוגים הללו. אתייחס למספר מצלמות מענינות שיצאו לשוק במהלך 2016 ועל חלקן גם כתבתי בפוסטים כאן משום שחשבתי שהן חשובות מספיק.

אז מה היא מצלמה מענינת בעיני? מצלמה כזו תהיה בעלת יחוד טכנולוגי המסמן את העתיד ועם זאת גם בעלת מאפינים מענינים מבחינת ממשק המשתמש ומבחינת המחיר. כמובן שגם מבחר העדשות הזמין הוא גורם חשוב אבל כאשר מפתחים מצלמה חדשה לגמרי לוקח זמן עד שמבחר העדשות משביע רצון. לדוגמא מבחר העדשות הזמין כעת למצלמות Sony  מדגמי A מתחיל להיות משמעותי וזאת כשלוש שנים לאחר שהוצגו המצלמות הראשונות בסדרה זו. על חשיבותה של סדרה A של Sony כתבתי כבר בפוסט מס׳ 45 לפני כשנה. לאכזבת רבים, ואני בתוכם, במהלך 2016 לא היציגה Sony מצלמות חדשות מסדרה זו.

הסקירה תתחיל במצלמות בפורמט הגדול ביותר, הידוע כיום כפורמט בינוני (מורשת מתקופת סרטי הצילום בהם מוינו המצלמות לפי גודל המסגרת בסרט הצילום: 35 מ״מ, 24X36 הידוע כיום כ- Full Frame נחשב לפורמט הקטן, 120 לסוגיו השונים: 6X4.5, 6X6, 6X7, 6X9 נחשב לפורמט הבינוני ואילו 4X5 אינצ׳ ו- 8X10 אינצ׳ נחשבו לפורמט הגדול Large Format).

שתי מצלמות חדשות לגמרי, כלומר סדרות חדשות בפורמט הבינוני בעלות חיבור חדש לעדשות הוצגו במהלך 2016 ומהן רק ה- Hasselblad X1D כבר מסופקת, באיחור ניכר, ללקוחות שהזמינו אותה כבר כאשר הוכרזה לפני כשישה חודשים. ה- Fuji GFX 50S הודגמה בתערוכות ונסקרה באופן ראשוני ע״י גורמים שונים אולם תחילת האספקה צפויה רק במרץ 2017. סקרתי את שתי המצלמות הללו בפוסטים מס׳ 88 ו- 89  מאחר ושתיהן מענינות מאד מבחינה טכנולוגית, מבחינת ממשק המשתמש ומבחינת המחיר. שתיהן מבוססות על אותו חיישן מתוצרת Sony בעל 50MP בגודל 44X33 מ״מ (צייקנים אחדים כבר צועקים שגודל זה איננו באמת פורמט בינוני. אולי, אבל בכל מקרה הוא גדול ב-70% מחיישן "Full Frame" 24X36). החידוש הטכנולוגי הוא בהכנסת חיישן גדול לגוף Mirrorles קטן: אלו הן המצלמות חסרות המראה הראשונות בפורמט הבינוני. מבחינה טכנולוגית מדובר בהישג משמעותי. לשתי המצלמות תכונות מענינות נוספות כפי שסקרתי בפוסטים הנ״ל. ענין חשוב נוסף הוא המחיר: מחיר הגוף בשתי המצלמות נמוך מ- $10,000, חידוש משמעותי בהחלט. השמועות אומרות שה-Fuji GFX תימכר בכ- $8000 כולל עדשה, מחיר שמקרב אותה מאד למחירי הדגמים המקצועיים של Canon ו-Nikon.

hassabladts

Hasselblad X1D

gfx_front

FujiFilm GFX 50S

בתחום ה-Full Frame 24X36 רוב ההכרזות החשובות של השנה לא היו מהפכניות כלל ועיקר אלא שיפור נוסף של הדגמים הקיימים: Sony ,Nikon ו-Canon הכריזו על מצלמות דגל מקצועיות העומדות בראש סולם הביצועים (לא מבחינת מספר הפיקסלים): , Canon 5D MK iV ,Nikon D5, Canon EOS 1DX Mark II ו-Sony Alpha A99 כולן מצלמות מעולות שזכו לציונים גבוהים בכל הסקירות אולם אינן מביאות שום בשורה טכנולוגית משמעותית ואף מחירן גבוה למדי: כ-$6000 ל-D5 ול-1DX MK II, כ -$3000 לA99 ו-$3500 ל-5D MK IV.
בפעם הראשונה Canon עלתה לחלקו העליון של דרוג DXO לחיישנים: החיישן שב- 5D MK IV זכה לדרוג 91 ואילו החיישן שב-1DX MK II לדרוג 88. זוהי הפעם הראשונה שחיישנים מתוצרת Canon זוכים לציונים גבוהים כאלו המעידים בעיקר על שיפור בטווח הדינמי לעומת הדגמים הקודמים. זאת מאחר ו- Canon עברה לשימוש בחיישנים מדור חדש המיוצרים בטכנולוגיה עכשווית ומתקרבים בביצועיהם מאד לחיישנים המובילים בדרוג מתוצרת Sony המותקנים גם במצלמות Nikon.
מצלמה יוצאת דופן בקבוצה זו היא ה- Pentax K-1 לה הקדשתי סקירה נפרדת בפוסט מס׳ 85. זוהי מצלמה איכותית המשלבת ביצועים טובים יחד עם איכות דימוי מרשימה (96 במדד DXO, חיישן של Sony עם 36MP), מספר תכונות יחודיות ומחיר נמוך יחסית למתחרות הישירות שלה, כ-$1800.

SafariScreenSnapz003

 

כאשר יורדים בגודל הפורמט לגודל המוכר לרובנו כמצלמות Crop, או במילים מדוייקות יותר מצלמות בעלות חיישן בגודל APS-C נמצא מספר דגמים מענינים שיצאו לשוק השנה אולם לעניות דעתי רק אחד מן הדגמים הללו ממש מענין. בפוסט מס׳ 90 כתבתי בהתלהבות לא מוסתרת על ה-Fuji X-T2. לדעתי זו מצלמה מיוחדת המשלבת ביצועים טובים בתחומי איכות הדימוי, הן בסטילס והן בוידאו 4K איכות ומהירות המיקוד האוטומטי, חווית משתמש חיובית ביותר וכל זה ארוז בגוף איכותי ובמחיר של כ- $1600. התוצאות שקיבלתי (וקיבלו אחרים) ממצלמה זו הביאו אותי בפעם הראשונה לפקפק בצורך, לפחות שלי, במצלמה בעלת חיישן Full Frame. ציינתי כבר בפוסט 90 שאם הייתי בשוק כיום לצורך רכישת מצלמה חדשה סביר להניח שה-X-T2 היתה הכיוון בו הייתי הולך. בתחילת 2016 היציגה Fuji גם את בת הדודה של ה-X-T2, ה- X-Pro 2 אותה סקרתי בפוסט מס׳ 86. זוהי מצד אחד מצלמה מענינת המספקת דימויים איכותיים אולם מתאימה יותר לחובבי ז׳אנר ה-Rangefinder ואני לפחות לא התלהבתי ממנה.

Nikon היציגה בתחילת השנה את ה- D500, היורשת של ה-D300 המפורסמת. מצלמה בהחלט איכותית עם ביצועים סבירים בתחומי איכות הדימוי (דרוג 84 במדד DXO) ומרשימים בתחום מהירות הצילום והמיקוד אולם בסופו של דבר אין בה בשורה ממשית אלא היא מהווה התפתחות חיובית בכיוון ידוע וברור.

d500
מתחרה ברורה של ה- D500 היא Sony A6500, המספקת ביצועים דומים מאד אם כי במחיר נמוך יותר ובמארז נחות יותר. Sony כנראה לא הצליחו להחליט מה בדיוק רוצה ה- A6500 להיות וחנטו אותה בגוף משעמם, ללא צג מגע וכמעט ללא כפתורים ושקעים על גופה הצנום. גם לא הצליחו להתגבר על מספר בעיות כמו ההתחממות המפורסמת שהופיעה כבר ב-A6300. אם הכוונה לדגם מקצועי הפונה לצלמי וידאו כיצד יתכן שאין לה שקע לאזניות? וזאת רק דוגמא אחת לחוסר ההחלטיות של Sony לגבי היעוד הממשי של מצלמות אלו.

a6500

 

נרד עוד מעט בגודל החיישן ונגיע ל-Olympus OM-D EM-1 MK II. למצלמה בעלת השם הארוך הזה חיישן בגודל MFT, קטן במעט מ-APS-C. מן הסקירות שקראתי על דגם זה מצטיירת מצלמה איכותית בעלת יכולת צילום ומיקוד מהירים מאד וגוף איכותי, חזק וקל. ל-Olympus גם עדשות מצויינות אבל כל זה לא משכנע אותי מבחינת איכות הדימוי ולצערי נכון להיום חיישנים בגודל זה אינם עומדים בתחרות לעומת חיישני APS-C ובוודאי לא חיישני Full Frame. אילו  רק יכולנו לקבל את הביצועים של מצלמה זו בגוף עם חיישן גדול יותר… אולי בשנה הבאה? Olympus מתייחסים למצלמה זו כ- Game Changing Technology. הייתי שמח לראות טכנולוגיה זו מספקת איכות דימוי גבוהה יותר. אגב, ה- OM-D EM-1 MK II עולה כ- $2000, לשיקולכם.

safariscreensnapz002

לקראת סיום נרד ממש לחיישנים בגודל שאנו מוצאים בטלפונים הסלולריים:  סמארטפון חדש שהוצג השנה וכולל מצלמה איכותית (הכל יחסי, אמר כבר אלברט איינשטיין) שזכה לציון גבוה במדד DXO וגם בסקירות נוספות. זהו ה- Google Pixel עם הציון הגבוה ביותר למצלמת סמארטפון, 89. גם כאן, שיפור, התקדמות, אך לא מהפכה. גם זה יבוא. חכו בסבלנות.

pixel

 

השיפורים להם אנו עדים במצלמות החדשות שהוצגו השנה נובעים מהתקדמות בשני תחומים עיקריים:

א. טכנולוגיית החיישנים: רזולוצייה גבוהה יותר (המאפשרת גם Crop), שימוש בערכי ISO גבוהים עם רעש נמוך+דיוק צבעוני וטווח דינמי גבוה.

ב. טכנולוגיות אחרות: ייצוב בחמישה צירים, פורמולציות חדשות לעדשות, שיפורים בתוכנות העריכה והעובדה שהיצרנים כוללים תכונות מקצועיות גם במצלמות קטנות.

מה עוד היה לנו השנה? פופולריות לא לגמרי מובנת של הצילום המיידי (פולארויד) מבית Fuji Instax (פוסט מס׳ 87), כניסה איטית אך בוטחת של הצילום החישובי (פוסט מס׳ 75 ופוסט מס׳ 76) כמעט לכל אספקט של חיינו ועוד.

ומה לא היה לנו השנה? עדיין לא ראינו מצלמות חסרות מראה רציניות מבית Nikon או Canon ואחת השחקניות המבטיחות בשוק המצלמות בשנתיים הקודמות נעלמה ממנו לחלוטין. Samsung, שסדרת ה-NX שלה היתה מענינת מאד יצאה משוק המצלמות וחבל (ראו פוסט מס׳ 59).

אז הייתה לנו שנה מענינת וגם אם רק חצי מן השמועות שמסתובבות ברשת נכונות הרי ש-2017 תהיה מענינת הרבה יותר… שנה טובה! וחג חנוכה שמח.

 

 

90. מספר תובנות על Fuji X-T2

90.  מספר תובנות על Fuji X-T2

נתחיל מהסוף: Fuji X-T2 היא מצלמה מענינת מאד שמצאה חן בעיני לאחר שקיבלתי אותה להתנסות באדיבותם של חיים בן כוזרי מקבוצת חברות שמעוני, יבואני פוג׳י בישראל וידידי הוותיק ליאון בוטנר. אם הייתי היום בשוק לרכישת מצלמה חדשה בהחלט הייתי שוקל את רכישתה, זוהי מצלמה שבהחלט ״עושה חשק״ לרכוש אותה ולצלם בה. נסיר כבר כאן את שאלת המחיר מן הפרק: עלות המצלמה (גוף בלבד) בארה״ב $1600, כאשר לדעתי יחס העלות-תועלת של מצלמה זו הוא מצויין. לצורך השוואה עלותה של Nikon D500 (גוף בלבד) הוא $1800.

Fuji X-T2 היא הדור השני בסדרת ה-X-T, הדגם הראשון X-T1 זכה להצלחה בקרב צלמים רבים וגם קיבל ביקורות טובות באתרים השונים (לדוגמא, ציון 84 ב-DPreview).
X-T2 היא דגם משופר בו תוקנו הליקויים והחוסרים שהיו בדגם הראשון ואכן זכה לציון 86.
המצלמה יצאה לשוק בחודש יולי 2016.

X-T2 היא מצלמה חסרת מראה עם חיישן בגודל APS-C בעל 24MP. כמו בכל המצלמות מסדרה X של Fuji החיישן הוא מסוג X-Trans, ללא מסנן AA (ראו פוסט מספר 52 בבלוג זה). המצלמה בנויה בסטנדרט מקצועי גבוה, אטומה למים ואבק ומסוגלת לצלם בקצב גבוה של 14 מסגרות לשנייה (עם שימוש בסגר האלקטרוני בלבד עם ה-Booster Grip האופציונלי) או 11 מסגרות לשנייה עם שימוש בסגר המכני וה- Booster Grip. ללא ה-Booster Grip ניתן לצלם בקצב של 8 מסגרות בשנייה או 5 מסגרות לשנייה תלוי בסוג הקובץ.
ניתן לצלם וידאו ב- 4K אם כי הרושם שלי הוא שמצלמה זו לא תהיה העדיפות הראשונה עבור צלם שמרכז עיסוקו בוידאו אלא למי שמצלם וידאו מידי פעם ועיקר עיסוקו בצילום סטילס.
את רשימת הנתונים הטכניים המלאה ניתן למצוא כאן.

פוסט זה יסקור את הרשמים שלי מהשימוש במצלמה בימים שהיתה ברשותי ואין הוא מתיימר להיות סקירה מלאה ומקיפה של ביצועי המצלמה. למי שמעונין בקריאת סקירה מלאה ומקיפה כזאת אני ממליץ על הסקירה של DPreview.com. או של  Ken Rockwell.

אז מה מצא חן בעיני ב- X-T2? אתם בוודאי מכירים את התחושה שיש לכם ביד מוצר איכותי, מוצר שכיף להשתמש בו ושמספק לכם את מה שציפיתם שהוא יספק לכם ואולי אף יותר מכך? בגדול, X-T2 הוא מוצר כזה.
העיצוב הוא רטרו במיטבו, למרות שיש הטוענים שפוג׳י נסחפו מעט בכך. אני מצאתי את עיצוב המצלמה, מיקום הכפתורים, הגלגלות, החוגות ושאר אביזרי הבקרה כמוצלחים ונוחים לשימוש למעט מספר יוצאים מן הכלל. אחד היתרונות המרכזיים של עיצוב הרטרו היא העובדה שניתן בכל עת, גם כאשר המצלמה כבוייה, לראות מה מצב רוב הפרמטרים המשפיעים על הצילום כמו מהירות הסגר, ISO, Drive, מצב המיקוד (S, C, M) סוג מדידת האור ופיצוי החשיפה. ניתן לשנות פרמטרים אלו בקלות ללא צורך להיכנס למערכת התפריטים.

x-t2_top

מבט מלמעלה על גוף המצלמה בו נראות שלושת החוגות לשליטה בפיצוי החשיפה (מימין), מהירות הסגר (באמצע, מימין למחפש) וה- ISO (משמאל). מתחת לחוגה לשליטה במהירות הסגר נמצאת חוגת המשנה לקביעת מצב מדידת החשיפה ומתחת לחוגת ה-ISO נמצאת חוגת המשנה לשליטה ב-Drive, העברה למצב וידאו (אין כפתור יעודי להפעלת צילום וידאו), מצב פנורמה ועוד. מתחת לכפתור המחשף נראית הגלגלת הקדמית המשמשת גם ככפתור ע״י לחיצתה פנימה. מתחת לכפתור ה-Fn נראית הגלגלת האחורית שגם היא מתפקדת ככפתור ע״י לחיצתה פנימה. (מקור הצילום: Fujifilm)

מה חסר ברשימה? בעיקר המידע על הצמצם, וכאן מגיעה אחת מנקודות החולשה, לדעתי, של תכנון המצלמה: לא ניתן לשלוט בצמצם באמצעות הגלגלת הקדמית או האחורית אלא רק באמצעות טבעת הנמצאת על העדשה. יש הבדל ניכר בפעולתה של טבעת זו בעדשות שונות: בחלק מן העדשות אין סימון צמצמים על העדשה ובאחרות יש. פעולת טבעת הצמצם רכה וחופשית מדי ובחלק מן העדשות לא ניתן לנעול אותה במצב מסויים, אפילו לא במצב A. עקב כך טבעת הצמצמים עשויה לנוע מבלי שהצלם התכוון לשנות את הצמצם. מי שרגיל לשלוט בצמצם מן הגלגלת הקדמית יצטרך להתאמן ולהתרגל לעבוד עם טבעת הצמצמים שעל העדשה (כמו בתקופת ה- SLR) ולהכיר את ההבדלים בפעולתו של גלגל זה בעדשות השונות.

פעולתן של שאר החוגות נעימה וקשיחה כאחד וניתן לנעול את חוגת ה- ISO וחוגת מהירות הסגר בקלות באמצעות כפתור קטן הנמצא במרכז כל חוגה. את חוגת פיצוי החשיפה לא ניתן לנעול וחבל.
שינוי מצב ה-Drive ומצב החשיפה מתבצע באמצעות חוגות  משנה הנמצאות מתחת לחוגת ה-ISO וחוגת מהירות הסגר. מצאתי ששינוי מצבים אלו איננו נוח מספיק ודורש מאמץ מסויים התלוי בעיקר בעובי האצבעות של הצלם…

לעומת הפעולה הנעימה של החוגות הרי שפעולתו של כפתור המחשף (הנמצא במרכזו של כפתור ההדלקה והכיבוי) מעט רופפת והוא עשוי פלסטיק. ההפתעה היא שבמרכזו נמצא משהו שכבר כמעט לא מופיע במצלמות דיגיטליות: הברגה המאפשרת שימוש בכבל משחרר מכני (Cabel Release). גם פעולתן של הגלגלות הקדמית והאחורית מעט חופשית מדי לטעמי, אני מעדיף קליקים ״חזקים יותר״.

כפתור שימושי ונוח מאד הוא Joy Stick קטן הנמצא מימין לצג האחורי ומשמש לצורך שליטה על אזור המיקוד: ניתן בקלות לשנות את אזור המיקוד ולגרום למצלמה להתמקד בנקודה בה מעונין הצלם.

קיימת אפשרות נרחבת למדי לבצע קביעה של תפקידי הכפתורים השונים (Customization) בהתאם להעדפות הצלם.

ה-X-T2 מצויידת בשני כונני SD וניתן לתכנת את שמירת הקבצים בהתאם להעדפות הצלם: Jpeg לכרטיס אחד ו-RAW לשני, מילוי כרטיס אחד קודם והשני אח״כ או שמירת גיבוי של כל קובץ על שני הכרטיסים במקביל.

מערכת התפריטים פשוטה, ברורה וניתנת לשימוש, ברוב המקרים, ללא צורך להציץ במדריך למשתמש.

כיאה למצלמה חסרת מראה ה- X-T2 מצויידת במחפש אלקטרוני (EVF) מעולה בעל 2.36 מליון פיקסלים וקצב רענון של 60 או 100 פעמים בשנייה. המחפש נראה היטב גם ביום וגם בלילה, נדלק באופן אוטומטי ובמהירות גבוהה כאשר מקרבים איליו את העין וניתן לצפייה מיטבית גם למרכיבי משקפיים כמוני. כמובן שניתן לכוון את מספר הדיאופטר המתאים לצורך צילום עם משקפיים ובלעדיהם. בצידו הימני של המחפש נמצא כפתור המאפשר את בחירת מצב התצוגה: צג אחורי בלבד, מחפש בלבד, מחפש אוטומטי או מעבר אוטומטי מן המחפש לצג האחורי בהתאם לחיישן העין. מיקומו של כפתור זה לא נוח, משום מה הוא ממוקם קרוב מדי לחוגת מהירות הסגר. גם כאן בעלי אצבעות דקות יסבלו פחות מן המיקום הלא לגמרי מוצלח של כפתור זה.
חשוב לציין שהצג האחורי המשובח (אם כי איננו צג מגע)  מתכוונן גם לאורך וגם לרוחב אבל תנועתו איננה מלאה.

גודל ומשקל: יחסית למצלמות חסרות מראה אחרות בפורמט  APS-C הרי שה-X-T2 איננה מצלמה קטנה וקלה: גודלה ומשקלה (507 גרם כולל סוללה וכרטיס זיכרון) דומים למצלמות DSLR מסויימות בפורמט זה ואפילו מספר מצלמות חסרות מראה בפורמט Full Frame 24×36 קטנות וקלות ממנה. בהשוואה ל-Nikon D500  משקלה נמוך בכ- 300 גרם, אולם ל-D500 סוללה גדולה יותר המספיקה להרבה יותר צילומים. עם זאת ה-X-T2 נוחה מאד לאחיזה, היא ״יושבת״ טוב ביד גם בעת צילום וגם כאשר אוחזים ב- Grip בין הצילומים.

איכות הצילומים גבוהה מאד: התרשמתי מאד מן הצבעוניות המעולה, הן של קבצי JPEG והן של קבצי RAW. קבצי ה-JPEG של פוג׳י ידועים מזה שנים באיכותם הצבעונית הגבוהה וגם ה- X-T2 מספקת קבצי JPEG מוכנים לשימוש, ממש צלם ושגר (ניתן להעביר קבצים לסמארטפון באמצעות WiFi מובנה, המאפשר גם שליטה במצלמה מרחוק באמצעות אפליקצייה יעודית).
סימולציות סרטי הצילום יוצרות תוצאות מענינות ובעיקר מצאתי את הסימולציות לסרטי השקופיות Velvia ו- Provia וכן סרט שחור לבן  Acros כמענינות מאד. אותן סימולציות מופיעות גם כפרופילים DCP בעת עיבוד קבצי RAW ב- Lightroom או בפוטושופ כך שניתן להפעיל אותן גם על קבצים אלו בקלות ועם זאת לשמור על קובץ ה-RAW המקורי.

dscf2748

Fuji X-T2, עדשה  18-55 במצב 18 מ״מ,  ISO200, 1/750, f8, קובץ RAW
עם פרופיל Camera Provia/Standard

dscf2748-2

Fuji X-T2, עדשה  18-55 במצב 18 מ״מ,  ISO200, 1/750, f8, קובץ RAW
עם פרופיל Camera Acros

החדות גבוהה מאד ובולטת לעין. לכך תורמים 3 גורמים: העדרו של מסנן AA, מערך המסננים הצבעוניים בתצורת X-Trans והאיכות האופטית הגבוהה של העדשות. בעת צילום נושא הכולל צורות החוזרות על עצמן (Pattern) עשוי להופיע Moire. ניתן לטפל בתופעה זו בעזרת כלי יעודי ב-Lightroom.

מערכת המיקוד האוטומטי מתבססת על שילוב של Phase Detection עם Contrast Detection לצורך העלאת דיוק המיקוד ומאפשרת מיקוד טוב (אם כי איטי יותר) גם בתנאי אור גרועים.

התחום הדינמי גבוה, הן בקבצי Jpeg (בהן הוא מוגבל מאחר והכימות מתבצע ב- 24 ביט לפיקסל) ובעיקר בקבצי RAW. בעזרת Lightroom ניתן ל״שחזר״ פרטים בבהירויות ולגלות פרטים בצללים.

קטע משני צילומים זהים שנוצרו בחשיפה אחת במצב  RAW+Jpeg: השמאלי קובץ RAW והימני קובץ Jpeg. שניהם עם סימולציה לסרט שחור לבן Acros. שימו לב  בעיקר להבדלים בפרטים באזורי הבהירויות. Fuji X-T2, עדשה 18-55 במצב 44.4 מ״מ, ISO200, 1/340, f4. הוכחה נוספת לעדיפות המוחצת של קבצי RAW…

 

dscf2729

Fuji X-T2, עדשה 18-55 במצב 35.8 מ״מֿ, ISO 200, 1/90, F7.1

עקב המאפיינים המיוחדים של מערך המסננים הצבעוניים בתצורת X-Trans אתר DXOmark.com איננו מדרג את חיישני התמונה הנמצאים במצלמות של פוג׳י וחבל. אין לי ספק כי חיישנים אלו, המיוצרים ע״י Sony ומשודרגים ע״י פוג׳י היו מגיעים למיקום גבוה מאד בדרוג.

בדקתי רק באופן ראשוני את ביצועי המצלמה בצילום בערכי ISO גבוהים, 1600, 6400, 12800:

כל הצילומים הם קטעים ב-Zoom 100% של קבצי RAW במצב ברירת המחדל של Lightroom:

lightroomscreensnapz003

lightroomscreensnapz002

 

lightroomscreensnapz001

רמות הרעש, גם ב-ISO12800 סבירות ביותר עבור חיישן בגודל APS-C

DPreview.com הגדיר את רמת הרעש: The X-T2's noise performance is very good. Almost too good
ומציע לכך הסבר אפשרי: נעשית הנחתה של הרעש במצלמה גם בצילום בקבצי RAW.

X-T2 מסוגלת לצלם פנורמות אולם בסוג צילום זה נכונה לי אכזבה: בכל הפנורמות שצילמתי הופיעו פסים כהים בשמיים כתוצאה מטעויות בחיבור בין החשיפות המתבצע באופן אוטומטי ע״י המצלמה. אני מקווה שתקלה זו תתוקן בעדכון קושחה בעתיד הקרוב.

dscf2791

צילום פנורמה: Fuji X-T2, עדשה 18-55 במצב 31.5 מ״מ, ISO 200 1/1800, f5,
שימו לב לפסים הכהים בשמיים

אחד השיפורים המרכזיים  ב-X-T2 לעומת ה- X-T1 קשור למערכת המיקוד האוטומטי. לא הזדמן לי להתנסות בצילום ב- X-T1 כך שאין לי אפשרות להשוות בין המצלמות אבל לטעמי מערכת המיקוד של X-T2 מעולה: המיקוד מהיר מאד, שקט  ומדוייק בכל המצבים. במצב של מיקוד עוקב (Tracking) מתקבלות תוצאות מצויינות והדבר בא לידי ביטוי גם במספר סקירות שקראתי על המצלמה.

dscf2830

צילום נושא בתנועה במצב מיקוד אוטומטי עוקב: Fuji X-T2, עדשה 18-55:  ISO 200 ,1/6000, f5.6

פוג׳י פיתחה מערכת לשליטה בפרמטרים השונים בהם עושה המצלמה שימוש בעת מיקוד עוקב: ניתן לבחור ב-Presets בהתאם לסוג הצילום או לשנות כל אחד משלושת הפרמטרים בנפרד. ראיתי סרטון בו הודגם השימוש במצלמה לצורך צילום מרוץ מכוניות והתוצאות היו מרשימות בכל קנה מידה.

af_cases

התפריט המאפשר שליטה ובקרה נרחבת באופן פעולתה
של מערכת המיקוד האוטומטי העוקב
מקור: DPreview.com

לעומת הנאתי  ממערכת המיקוד האוטומטי הרי שאורך החיים של הסוללה היה מאכזב: יצאתי לצילומים עם סוללה מלאה, השתמשתי במצב בו ה- EVF נדלק באופן אוטומטי בעת קרוב העין איליו ואילו הצג האחורי כבוי. לאחר שעתיים הליכה וצילום 130 מסגרות (RAW+Jpeg) ירדה הסוללה לרמת 27%…

לאחר בדיקה נוספת התברר כי הסוללה שקיבלתי עם המצלמה איננה מן הסוג המשופר המגיע עם מצלמה חדשה אלא מסוג קודם בעל הספק נמוך יותר. לאור זאת סביר להניח כי ביצועי הסוללה יהיו טובים יותר: עפ״י דף הנתונים הטכניים באתר פוג׳י ניתן לצלם 340 צילומים עם סוללה אחת ו- 1000 צילומים כאשר משתמשים ב-Booster Grip VPB-XT2.
בכל מקרה מומלץ להצטייד בסוללות נוספות או לרכוש את ה-Booster Grip הכולל 2 סוללות נוספות. לא ניתן להטעין את הסוללה הפנימית בעת שה- Booster Grip מחובר. לצלמי וידאו, חיבור אזניות ל-X-T2 אפשרי רק באמצעות ה-Booster Grip, למרבה הצער גוף המצלמה איננו כולל חיבור לאזניות אלא למיקרופון בלבד.

booster_grip

ה-Booster  Grip עם מארז הסוללות בחוץ. מקור:  DPreview.com

 

ל-XT-2 אפשרות מובנית לצילומי Time Lapse  ללא צורך בחיבור טיימר חיצוני. ניתן גם לצלם Tethered ישירות ל-Lightroom. קיים גם Plugin משופר לכך הנמכר במחיר של $79.

פוג׳י מציעה עדשות רבות, איכותיות ולא יקרות למצלמות מסדרה X. קיימים בשוק מתאמים המאפשרים הרכבת עדשות אחרות על המצלמות מסדרה X אבל ללא מיקוד אוטומטי. מסקירות שקראתי עולה כי פעולת המצלמה בעת שימוש במתאמים איננה חלקה ואיננה מהירה כמו בעת שימוש בעדשות מקוריות.
כמו כן קיים מבחר קטן של עדשות מתוצרת יצרנים אחרים המיועדים לשימוש עם מצלמות פוג׳י מסדרה X.

לסיכום, מן הניסיון הקצר שלי בשימוש מעשי במצלמה זו אני מתרשם שמדובר בהחלט בכלי מקצועי ראוי שעשוי להתאים לצלמים רבים בתחומי צילום שונים. בין היתר קראתי סקירות על שימוש מוצלח מאד במצלמה זו לצורך צילומי חתונות (עם שילוב מבזק יעודי של פוג׳י. המצלמה תומכת גם במבזקים נוספים, מהירות סינכרון למבזק 1/250, המבזק יפעל רק כאשר הסגר המכני נמצא בשימוש: בעת השימוש בסגר האלקטרוני אין אפשרות לשימוש במבזק מכל סוג). X-T2 מגיעה עם מבזק חיצוני קטן הניתן להרכבה על חיבור ה- Hot Shoe. מאחר והמצלמה שקיבלתי לא כללה את המבזק לא התנסיתי בשימוש בו.
כמו כן מסופק עם המצלמה מטען חיצוני המאפשר טעינת סוללה אחת. ניתן גם לטעון את הסוללה כאשר היא בתוך המצלמה באמצעות חיבור USB, דבר המאפשר טעינה בשטח ממחשב נייד או מסוללת הטענה חיצונית בעלת חיבור USB.

פוג׳י ממשיכה לחדש ולהשתפר כל העת ולספק תחרות רצינית לשלושת המתחרות העיקריות שלה: ניקון וקנון עם מצלמות ה- DSLR שלהן ו-Sony עם דגמי המצלמות חסרות המראה שלה.

עדכון 8.11.16: X-T2 נבחרה כ- Best Overall Crop Sensor Camera ע״י DPReview.com (בטווח המחירים עד $2000)

עדכון 9.11.16: סרטון הסוקר את השימוש ב- X-T2 לצילום חתונה

עדכון 10.11.16: סקירה של ביצועי מערכת המיקוד האוטומטי העוקב של X-T2 בצילומי טבע

עדכון 17.12.16: אתר No Film School בחר ב- X-T2 כמצלמת הסטילס הטובה ביותר לישומי וידאו וקולנוע לשנת 2016

עדכון 19.12.16: סקירה מענינת על ה-X-T2

עדכון 29.1216: ספי ברגרסון, סטודנט שלי לשעבר במכללת הדסה  וכיום צלם חתונות מצליח בהודו כותב על ה-X-T2: כנראה המצלמה הכי טובה שעבדתי איתה עד היום. כיפית, מהירה, קלה, וסקסית. פוקוס מהיר במיוחד, יותר מאשר בניקון שעבדתי איתן. גם בצילום במצב burst. צבעים מדוייקים.
הג׳וי סטיק שהתווסף על מנת לאפשר עבודה יותר מדוייקת עם נקודת הפוקוס הוא גאוני. השינויים הקטנים שהוספו מאז ה-XT1 הם מדוייקים ונחוצים. כפתור נעילה ל-ISO. שני כרטיסי זכרון מאפשרים גיבוי במקום.
חווית נהיגה נהדרת! יש לי ידיים גדולות אז יש צורך להתרגל לכפתורים של פוג׳י אבל בסה״כ עברתי את נקודת האל חזור!
משתמש במגוון עדשות החל ב- 16 מ״מ, דרך ה- 23,35,56 וכלה ב-90 מ״מ.  לרוב משתמש ב- 23 וב- 56 מ״מ.

עדכון 23.3.17: הודעה על שני עדכוני Firmware חשובים ל-X-T2

 

שימו נא לב: הפוסטים בבלוג מעודכנים באופן קבוע. לקוראים המקבלים את הפוסטים שלי במייל מומלץ לקרוא את הפוסטים בבלוג עצמו על מנת להנות מכל העדכונים, התיקונים והתוספות. הגרסה הנשלחת במייל היא גרסה ראשונית.

 

 

88. מספר תובנות על Hasselblad X1D

88. מספר תובנות על Hasselblad X1D

זאת היתה רק שאלה של זמן עד שאכתוב פוסט על ה- Hasselblad X1D, מצלמת Mirrorless הראשונה בפורמט הבינוני. לקחתי לי מספר שבועות כדי לנסות להבין את המשמעות של ההכרזה על המצלמה הזאת ולמקם אותה נכון (לפחות מבחינתי) בשדה הצילום. נשאלת השאלה האם למצלמה זו יש חשיבות מעשית בהתפתחות הטכנולוגית והקונספטואלית של הצילום או אולי זהו עוד גימיק טכנולוגי, מוצר נישה שלאחר  ההכרזה המתוקשרת ישכח ויזנח לאנחות?

לפני שאסקור ואדון במאפייניה של מצלמה זו ברצוני לציין שזאת המצלמה הראשונה מתוצרת האסלבלד שמופיעה במאגר המידע המכובד של DPreview.com. נתון זה כשלעצמו אומר שהאתר הנחשב מזהה בדגם זה חשיבות מסויימת היות ועד היום לא טרח לכלול במאגר המידע שלו מצלמות בפורמט בינוני למעט דגמים המיוצרים ע״י יצרנים המייצרים גם מצלמות בפורמטים אחרים כגון Leica ו-Pentax.

SafariScreenSnapz001

למעשה זו המצלמה החדשה באמת הראשונה שהאסלבלד מציגה מזה זמן רב, כל הדגמים עליהם הכריזה בשנים האחרונות היו אבולוציוניים ולא הביאו בשורה אמיתית. הגורם המענין הנוסף הוא המחיר: כ- $9000, וכל מי שמתמצא קצת בתחום הפורמט הבינוני יודע שזה מחיר נמוך מאד למצלמה בעלת חיישן בגודל 43.8X32.9 ס״מ עם 50MP. נכון, Pentax היציגה את ה-645Z כבר באפריל 2014, היא מבוססת על אותו החיישן מתוצרת Sony כמו ה- X1D, מחירה כמעט זהה אולם היא מצלמה בעלת מראה השוקלת כפול מה- X1D וגדולה ממנה בהרבה.

בסרטון קצר הסוקר את מאפייניה העיקריים של ה-X1D ניתן לצפות כאן.

האסלבלד הצליחו להכניס בגוף מצלמה חסרת מראה קלה וקומפקטית חיישן גדול ב-70% מחיישן Full Frame 24X36. החיישן הזה נמצא גם במצלמות בפורמט בינוני רגילות מתוצרת האסלבלד ו-Phase One כך שקל יותר לבצע את ההשוואה בינהן.

hassabladts

האסלבלאד X1D ללא עדשה, חיישן בגודל 44X33 מ״מ
מקור: BHphotovideo

גודל הפיקסל בחיישן זה הוא 5.3 מיקרון (בדיוק אותו גודל פיקסל כמו ב-Canon 5D Mark IV החדשה) הוא מכסה טווח דינמי של 14 סטופים, מבצע כימות ב- 16 ביט לפיקסל, טווח המהירות הצילומית ISO 100-25,600. קצב הצילום 1.7-2.3 מסגרות לשנייה. כל הנתונים מאפיינים גם מצלמות אחרות בפורמט בינוני (קיימות גם מצלמות בפורמט בינוני בעלות 100MP, סביר להניח כי בעתיד הלא רחוק נראה גם דגם דומה ל-X1D עם חיישן זה או דומה לו). כלומר, מבחינת איכות הדימוי ה- X1D מספקת דימויים זהים לאלו המתקבלים ממצלמות רגילות בפורמט הבינוני בעלות חיישן זהה. אז היכן ההבדל? בגודל, במשקל, בממשק המשתמש ובעיצוב.

משקלה של מצלמה מדגם H6D 50C הוא 1.640 ק״ג כולל סוללה. משקלה של X1D הוא 0.725 ק״ג, פחות מחצי! למעשה, מימדיה אינם גדולים בהרבה מגבים דיגיטליים בפורמט בינוני המתחברים לגוף מצלמה.
מענין להשוות את משקלה של  X1D לזה של מצלמות בעלות חיישן 24X36 עם מספר פיקסלים דומה:
Sony A7RII, 42 MP: משקל: 0.625 ק״ג, מחיר: $3200.

Nikon D810, 36MP: משקל: 0.980 ק״ג, $2800

Canon 5DS/DSR, 51MP: משקל: 0.930 ק״ג, $3500

כלומר, ה- X1D  שוקלת רק 100 גרם  יותר מאשר מצלמה חסרת מראה בעלת חיישן קטן יותר וכ- 200 גרם פחות מאשר מצלמות DSLR בעלות חיישן קטן יותר ומספר פיקסלים דומה.

כמובן,  יתרון המשקל יתקזז בחלקו כאשר נביא בחשבון את משקל העדשות. עדשות לפורמט בינוני תמיד תהינה גדולות וכבדות יותר מאשר עדשות לפורמטים קטנים יותר. ובכל זאת, יש כאן התפתחות מענינת עבור צלמים המחפשים את איכות הצילום הגבוהה ביותר, גוף מצלמה קומפקטי ומחיר סביר, יחסית למחירי מצלמות בפורמט בינוני. את כל אלו מספקת ה- X1D החדשה. למי היא מתאימה? בעיקר לצלמי נוף ולצלמי סטודיו המעונינים לעבור לפורמט בינוני על מנת להנות מיתרונות האיכות המובהקים של פורמט זה.

ממשק המשתמש של X1D מענין וחדשני, ניכר כי האסלבלאד השקיעו מחשבה רבה בעיצובו ובתכנונו. גם עיצוב ומבנה גוף המצלמה ראוי לציון. צלמים שהתנסו כבר בשימוש ב- X1D מדווחים על חווית משתמש טובה מאד.

איכות המחפש (Viewfinder) האלקטרוני מאכזבת, רק 2.36 מליון פיקסלים, כמו בכל המצלמות חסרות המראה מן הדור האחרון למעט ה- Leica SL המצוידת במחפש האלקטרוני  המתקדם ביותר כיום, בעל 4 מליון פיקסלים.

עדשות: עדשות חדשות מסוג XCD. מטבע הדברים מגוון העדשות בשלב הראשון מצומצם מאד, למעשה קיימות בשלב זה 2 עדשות יעודיות מסדרה X בלבד: 45 מ״מ ו-90 מ״מ. ניתן להשתמש גם בעדשות מסדרה H באמצעות מתאם מיוחד. כאן אנו נתקלים שוב בבעיה החוזרת על עצמה בכל פעם שיצרן מביא לשוק דגם חדש בעל חיבור עדשות יעודי חדש: קצב ההכרזה על עדשות הינו איטי להחריד: ראו מקרה המצלמות חסרות המראה של סוני, מסדרה A, רק לאחרונה מבחר העדשות מתחיל להיות מרשים לאחר הגעתן לשוק של עדשות מתוצרת סוני כמו גם של יצרנים אחרים. לגבי ההאסלבלד X1D די ברור שלא תהינה עדשות מתוצרת יצרנים אחרים ולכן המבחר צפוי להיות מצומצם למדי בשנים הקרובות. צלם שאין ברשותו עדשות מסדרה H יתקשה מאד להשתמש ב- X1D לצרכים מקצועיים. ניתן לשכור עדשות מסדרה H, פתרון זה איננו מתאים לכל אחד וגם איננו זמין בכל מקום, בוודאי לא בארץ הקודש. לכן לדעתי החוסר בעדשות יפגע קשות בסיכויי ההצלחה של X1D.
גם מחירי העדשות גבוהים לעומת עדשות מקבילות לפורמט 24X36 ולכן המחיר הכולל של בעלות על מערכת X1D יהיה גבוה בהרבה (להערכתי הזהירה בפקטור של X3) ממחיר הבעלות על גוף FF ועדשות ברמה הגבוהה ביותר.

ועדיין, יש כאן הישג טכנולוגי לא מבוטל שיזלוג, סביר להניח, גם לכיוונם של יצרנים אחרים. השמועות על הצגת מצלמה חדשה בפורמט בינוני של Fuji ושל Sony מלוות אותנו כבר זמן רב ואולי יתממשו בהכרזות על מוצרים אמיתיים כבר בתערוכת הפוטוקינה הקרובה בחודש הבא.
גם יצרני המצלמות בפורמט 24X36 בוודאי שמו לב לחיה החדשה שהיגיעה לגן החיות הצילומי ויעשו כל שביכולתם הטכנולוגית והשיווקית על מנת שמוצריהם ישארו רלבנטיים מתמיד. מי יצא נשכר מכך? אנחנו הצרכנים.

סקירה ראשונית מענינת על ה- X1D ניתן למצוא כאן

עדכון 27.10.16: סרטון וידאו בו מוצגת ה- X1D ע״י מנהל המוצר בהאסלבלד

עדכון 12.12.16: סקירה מעשית של X1D באתר DPReview.com

עדכון 13.12.16: סקירה ראשונית של X1D והתייחסות נרחבת לקשיי האספקה

עדכון 3.1.17: PhaseOne הודיעה שלא תתמוך ב- X1D בתוכנת עיבוד ה-RAW שלה CaptureOne מאחר והמצלמה מהווה תחרות ישירה במצלמות שלה…

עדכון 5.1.17: מסתבר שהאסלבלד היתה זקוקה להמון כסף שלא היה לה כדי לסיים את פיתוח ויצור ה- X1D. הפתרון נמצא באמצעות רכישתה של האסלבלד ע״י יצרנית הרחפנים DJI.

עדכון 17.1.17: סקירה מעשית של ה- X1D באתר Luminous Landscape.

 

 

 

מקור תמונה ראשית: hasselblad.com

86. מספר תובנות על Fuji X-Pro 2

86. מספר תובנות על  Fuji X-Pro 2

קו המצלמות הנוכחי של Fujifilm (האם לא היגיע הזמן להחליף כבר את השם הארכאי הזה?) מסקרן אותי מזה זמן אולם עד היום לא הזדמן לי לצלם במצלמות אלו. הודות לידידי ליאון בוטנר וחיים בן כוזרי מקב׳ חברות שמעוני, יבואני Fuji בישראל קיבלתי לצורך התנסות מצלמה מדגם  X-Pro 2 שיצאה לשוק לפני כ-5 חדשים.

דגם זה הינו הדור השני בסדרת ה- X-Pro, לאחר ה-X-Pro 1 שיצאה לשוק בשנת 2012. בניגוד ליצרניות אחרות, אצל פוג׳י השידרוגים אינם תכופים ולעיתים, כמו במקרה זה עוברות מספר שנים עד להכרזה על דגם חדש. מספר מאפיינים מייחדים את דגמי המצלמות של פוג׳י לעומת יצרנים אחרים: כל המצלמות הן Mirrorless, כלומר פוג׳י זנחה את דגמי ה-DSLR שלה כבר לפני שנים. כולם מבוססים על חיישן יחודי בעל מערך מסננים צבעוניים הנקרא  X Trans, המונע היווצרות Moire ולכן אין צורך בשימוש במסנן AA. הסבר מפורט בענין זה תוכלו למצוא בפוסט מס׳ 52 בבלוג זה. כל הדגמים מעוצבים בסגנון רטרו ובנויים באופן מסיבי. דגמי ה- X מתאפיינים במחפש (View Finder) משולב, אופטי ואלקטרוני כאחד עליו ארחיב בהמשך. מחיר המצלמה בארה״ב (גוף בלבד) $1700. במחיר זהה, אגב,  ניתן לרכוש את ה-Sony A7II עם חיישן Full Frame.

את ביצועי חיישן התמונה מסוג  X Trans לא ניתן להשוות לחיישני תמונה אחרים במאגר המידע של DxO מאחר וחיישני Fuji אינם נכללים בו: המאפיינים היחודיים של תהליך ה-Demosacing במצלמות מבוססות X Trans מונעים אפשרות זו. בהתאם, גם עדשות Fuji אינן נכללות במאגר המידע מאחר ולא ניתן להרכיבן על מצלמות של יצרנים אחרים.

IMG_0650

Fuji X-Pro 2 (חיישן APS-C, 24MP) עם עדשה 18-135
ע״י Sony A7 (חיישן Full Frame 24MP) עם עדשה 28-70

מראה ותחושה: כאשר לוקחים את ה- X-Pro 2 ליד בהחלט מקבלים תחושה של פעם: המצלמה נראית כמו מצלמת Range Finder ישנה, עם חוגות וכפתורים מכניים המשולבים בכפתורים האפיניים למצלמות הדיגיטליות של היום. האם לסגנון הרטרו ולכפתורים המכניים יש יתרון? כן ולא, תלוי בהעדפות האישיות של כל אחד מאיתנו. לטעמי פוג׳י קצת הרחיקו לכת בענין והחוגה הגדולה בחלק הימני העליון, המשלבת את מהירויות הסגר עם המהירות הצילומית ISO אינה נוחה לשימוש. בדומה לדגמים אחרים, חוגת פיצוי החשיפה נמצאת אמנם במקום נוח לגישה, בפינה הימנית העליונה, אולם אין לה נעילה והיא נוטה לזוז כל הזמן ולשנות את החשיפה ללא שהמשתמש התכוון לכך. כפתורים אחרים מפוזרים באופן אקראי למדי על פני גוף המצלמה, ללא כיתוב המסביר את פעולתם. לחוגות (קדמית ואחורית) המשמשות לשינוי זמני החשיפה ולשליטה בצמצם תפקידים נוספים המתבצעים באמצעות לחיצה פנימה על החוגות, ענין מבלבל למדי שגם הוא גורם לטעויות בלתי רצוניות. משקל המצלמה כ- 500 גרם (עם סוללה). ב-X-Pro 2 חיישן בגודל APS-C בעל 24MP, והיא גדולה יותר מאשר ה- Sony A7  שלי (מודל 2013) שבה חיישן Full Frame 24X36 עם 24MP ושוקלת מעט יותר.

התפריטים המתגלים לאחר לחיצה על כפתור Menu ברורים והגיוניים ומי שכבר השתמש במצלמה דיגיטלית או שתיים יתמצא בהם בקלות וברוב המקרים ללא צורך בהצצה במדריך למשתמש.

במסגרת החזרה לעבר, המצלמה כוללת מחפש אופטי בדומה לזה הנמצא במצלמות Leica. מחפש זה משולב במחפש אלקטרוני איכותי בעל 2.36 מליון פיקסלים ויש כמובן צג אחורי גדול (שאינו מתכוונן) בגודל ״3.  המחפש האופטי שימושי רק עם עדשות רחבות, עד 50 מ״מ. מעבר לכך העדשה מסתירה חלק מן הנושא וכן יש בעיית Parallax מאחר והמחפש נמצא מעל העדשה, בצד שמאל של גוף המצלמה. ככל שאורך המוקד של העדשה עולה, גודל המסגרת המייצגת את זווית הראייה של העדשה קטן וקשה לצפות בנושא. עם זאת, יש מצב מענין המאפשר שימוש במחפש האופטי יחד עם הצגה אלקטרונית של קטע מוגדל של הנושא לצורך בדיקת המיקוד. המחפש האלקטרוני איכותי מאד וזהה באיכותו לזה הנמצא במצלמות חסרות מראה אחרות כדוגמת סדרת  A7  של סוני. המעבר מאופן תצוגה אחד לשני איננו חלק ומתבצע באמצעות שני כפתורים, אחד הנמצא ע״י העינית והשני הנמצא בחזית המצלמה מימין לעדשה.IMG_0649

Fuji X-Pro 2 ע״י Sony A7: שימו לב להבדלים במיקום המחפש ובגודל הגוף

IMG_0654
Fuji X-Pro 2 ע״י Sony A7: שימו לב להבדלים בגודל הגופים ובגודל חיישני התמונה

לפוג׳י מבחר עדשות מגוון, הכולל עדשות Prime ועדשות Zoom, החל ב- 14 מ״מ וכלה בזום 100-400 מ״מ (במצלמה הנסקרת כאן חיישן בגודל APS-C עם יחס חיתוך של 1.6). רוב העדשות נחשבות איכותיות וחלקן מתאפיין בצמצמים פתוחים מאד, כמו לדוגמא 56/1.2. מחירי העדשות, לטעמי לפחות, נראים סבירים בהחלט ביחס לנתונים הטכניים שלהן.
לצורך ההתנסות קיבלתי 3 עדשות: הראשונה 27mm/2.8 (עדשת Pancake, מחירה $300 בארה״ב), השנייה 56mm/1.2 (מחירה $800 בארה״ב) והשלישית עדשת זום 18-135mm/3.5-5.6 (שמחירה $700 בארה״ב). שימו לב להבדלים הניכרים בקוטר העדשות ובאורכן:

מימין, עדשת הזום 18-135 במצב 135 מ״מ. עדשת ה-Pancake קטנה וקלה ולעומתה עדשת 56/1.2 גדולה וכבדה ושוקלת כמעט כמו גוף המצלמה. כצפוי, עדשת ה- 56/1.2 היתה החדה ביותר מבין השלוש.

Fuji_lenses

אחסון ומהירות צילום: X-Pro 2  מקבלת 2 כרטיסי SD ומסוגלת לצלם 8 מסגרות בשנייה, מהירות יפה לכל הדעות (Sony A7 מאפשרת 5 מסגרות לשנייה בלבד) אולם ה-Buffer שלה מתמלא די מהר והמצלמה מפסיקה להגיב עד לסיום רישום המידע על כרטיסי הזיכרון.

המצלמה מצלמת וידאו ב-1080P, עד 60 מסגרות בשניה, וזאת כאשר רוב מתחרותיה היום מצלמות וידאו ב- 4K. כמו כן אין למצלמה שקע חיצוני לאזניות כך שהאטרקטיביות שלה למי שמתמקד בעיקר בוידאו נמוכה למדי. איכות הוידאו סבירה בהחלט ומתאימה לצלם שעיקר עיסוקו בצילום Stills המצלם וידאו  מידי פעם כאשר הוידאו מיועד בעיקר לאינטרנט.

מיקוד: למצלמה 2 אפשרויות בחירה במספר נקודות המיקוד: 273 או 77. לטעמי השליטה ב-273 נקודות קשה ולא הצלחתי לזהות הבדלים באיכות המיקוד בשימוש בשתי האפשרויות. מימין לצג האחורי נמצא  Joy Stick קטן המאפשר בחירה מהירה של נקודת המיקוד הרצויה בעת הצילום, בעיקר בעת השימוש ב- 77 נקודות מיקוד. תכונה זו היא אחת המוצלחות ביותר במצלמה זו לאור פשטות השימוש בה. עם זאת, מהירות המיקוד והדיוק שלו, בעיקר בתנאי אור נמוכים אינם גבוהים ונופלים מן הסטנדרט המקובל במצלמות מקצועיות דומות. עקב כך, המצלמה איננה מתאימה לצילומי ספורט ובע״ח הדורשים מיקוד עוקב ברצף תוך צילום מהיר.

איכות הדימוי: בצילומי סטילס איכות הדימוי גבוהה, הן ב-JPEG והן ב- RAW. קבצי ה- JPEG של Fuji ידועים באיכותם: המצלמה מספקת קבצי JPEG בשתי רמות דחיסה: Fine ו-Normal. רמת הרעש מקבילה לזו של מצלמות מקצועיות אחרות עם חיישן בפורמט  APS-C אולם היא גבוהה ממה שניתן לקבל ממצלמות בעלות חיישן Full Frame: בענין זה אין פשרות, מי שזקוק לרמת הרעש הנמוכה ביותר ולטווח הדינמי הגבוה ביותר יבחר במצלמה בעלת חיישן FF: אפילו ה- Nikon D500 שהוצגה לאחרונה איננה מתחרה בהיבט זה במצלמות עם חיישני FF. יהיה מענין לראות את הביצועים של מצלמה מסדרה X עם חיישן FF, שמועות על הופעתה הצפוייה של מצלמה כזו יש למכביר.
X-Pro 2 מאפשרת הפעלת פרמטרים רבים על קבצי Jpeg, כולל סימולציות של סרטי צילום אחדים של Fuji וכן סרט שחור לבן Acros יחד עם אוסף שלם של פילטרים שונים ומשונים. קבצי RAW ניתנים לעיבוד ב-Lightroom ובתוכנות אחרות. קבצים שצילמתי ועיבדתי ב-LR הגיבו כמצופה וכללו מידע רב בתחומי הבהירויות והצללים אותו היה ניתן להביא לידי ביטוי חזותי בקלות.

 תכונות נוספות: X-Pro 2 כוללת גם WiFi מובנה, לא ניסיתי תכונה זו כך שאינני יכול להעיד על איכותה. לאחר התקנת אפליקציה יעודית בסמארטפון ניתן לשלוט במצלמה מרחוק ולהעביר לסמארטפון צילומים לצורך שיתוף ברשתות החברתיות או בדואר אלקטרוני.
המצלמה כוללת גם טיימר חשיפה מובנה לצורך ביצוע צילומי Time Lapse.

מבחן מעשי: הזדמן לי לקחת את ה- X-Pro 2 לצילומים במתחם בו מתקיים פסטיבל מידברן 2016 (הגרסה הישראלית לפסטיבל Burning Man האמריקאי). מידברן מציב אתגרים רבים בפני הצלמים: המדובר בארוע ענק עם יותר מ-8000 משתתפים המתקיים על שטח גדול באזור הר הנגב ליד שדה בוקר. בשעות בהן ביקרתי במקום היה אור חזק וניגודי מאד משולב בענני אבק אימתניים המתרוממים ללא הרף עם הרוח מאדמת הלס הנכתשת כל העת תחת רגליהם של אלפי המשתתפים וכלי הרכב הנעים באזור. חלק ניכר מן המשתתפים בארוע נמצא בתנועה מתמדת, אם ברחבות הריקודים הרבות ואם בהליכה ממתחם למתחם וחולפים על פני הצלם במהירות כאשר פניהם מכוסות עקב האבק והם מרכיבים משקפי מגן ומשקפי שמש. עפ״י הנחיות ההפקה יש צורך לקבל אישור מכל משתתף אותו רוצים לצלם כך שצילום ספונטני איננו בא בחשבון. רוב המצולמים אליהם פניתי הסכימו להצטלם אולם היו גם כמה שסירבו וכמובן שכיבדתי את רצונם. בתנאים המאובקים של מידברן אין מה לדבר על החלפת עדשות, ענני האבק הזכירו לי את אימוני הנגמ״ש בשטחי האימונים בנבי מוסא אי שם בשנות ה- 70…
X-Pro 2 אמורה להיות אטומה לאבק ומים ואכן עמדה בגבורה באבק המדבר: מידי פעם הייתי נושף על העדשה וגוף המצלמה כדי להסיר מעט מן האבק שהצטבר עליהן וממשיך לצלם. עם שובי הביתה עברתי על המצלמה והעדשה עם שואב אבק ומברשת יבשה ולאחר מכן ניגבתי אותן עם סחבה לחה.
את עצמי, מיותר לציין, הכנסתי למקלחת ואת כל הבגדים והתיקים בהם השתמשתי למכונת הכביסה…

בעיה שהתגלתה לי כבר בדרך לארוע היתה תקלה בקשר שבין העדשה (18-135) למצלמה: העדשה לא הגיבה לנסיונות לשנות את הצמצם מן החוגה האחורית שעל גוף המצלמה. למרבה המזל לחלק מן העדשות של פוג׳י יש טבעת לשינוי הצמצם על גוף העדשה ולכן הסתפקתי במצב בו שינוי הצמצם נעשה באמצעות טבעת זאת, פחות מהיר אבל עובד…
בסקירות שונות על המצלמה אותן קראתי הוזכרו ביצועים בלתי מספקים של הסוללה ועם זאת דובר ברובן על אפשרות לביצוע למעלה מ-300 צילומים לפני התרוקנות הסוללה. להפתעתי הרבה לאחר ביצוע פחות מ- 200 צילומים (186 למען הדיוק) הסוללה שבקה חיים. לא הייתה ברשותי סוללה נוספת ונאלצתי לשלוף את הטלפון הסלולרי שלי לצורך צילום הצילומים האחרונים לפני שעזבתי את השטח. השתמשתי במחפש האלקטרוני זולל החשמל מאחר והשימוש במחפש האופטי איננו מעשי: אין אינדיקציה חזותית לגבי החשיפה והמיקוד, ככל שאורך המוקד עולה המסגרת הולכת וקטנה וקשה להבחין בפרטים וכמו כן השתנות גודל המסגרת בהתאם לשינוי אורך המוקד של עדשת הזום איננה מידית וסובלת מהשהיה מרגיזה. ב- Sony A-7 שלי אני מצלם הרבה יותר צילומים לאורך יותר זמן לפני שהסוללה מתרוקנת כאשר המחפש האלקטרוני נמצא בשימוש כל העת.

ולמרות כל הקיטורים הנ״ל, איכות הצילומים שהתקבלו טובה מאד: המיקוד האוטומטי לא התרשם מענני האבק ופעל היטב. השתמשתי גם במצב של חשיפה יחידה וגם במצב של צילום רציף ובשני המקרים קיבלתי תוצאות טובות. תגובת המצלמה היתה חיובית ואני מעריך שעם קצת יותר ניסיון הייתי אפילו מתחיל להנות מן השימוש בה. לצורך התרשמות, לפניכם 4 צילומים ממידברן 2016:

DSCF1153

צלם במדבר: Fuji X-Pro 2, 18-135, 1/800 f8 ISO200

DSCF1163

נדנדת הרוח והאבק: Fuji X-Pro 2 18-135 1/800 f8 ISO200

DSCF1187

פרסיליה מלכת המדבר: Fuji X-Pro 2 18-135 1/1250 f4.5 ISO 200

DSCF1223

רוצה לבוא איתי למסע אחורה בזמן? Fuji X-Pro 2 18-135 1/400 f10 ISO 200
שימוש בפרופיל Camera Acros+Red Filter ב-Lightroom

לסיכום,  Fuji X-Pro 2 היא מצלמת  Mirrorless ברמה מקצועית בעלת תכונות מענינות רבות המספקת דימויי סטילס איכותיים. בסקירה המקיפה ב- DPreveiw זכתה המצלמה לציון המכובד 83 (פרס הכסף).

עפ״י האתר, יתרונות המצלמה הם:
1.  קבצי Jpeg מצויינים עם בחירה טובה במצבי צבע שונים
2.  קבצי RAW באיכות דומה למצלמות אחרות מסוגה בדרוג הגבוה
3.  ביצועי ISO גבוה מהטובים בסוגה (אישית לא התרשמתי כך)
4.  עיצוב מיוחד ומבנה קשיח ואטום למים ואבק
5.  מיקוד אוטומטי טוב בצילום יחיד, סביר בצילום רציף
6.  מחפש היברידי יחודי ומהנה (גם כאן, אישית לא התרשמתי כך)
7.  רמת קסטומיזציה סבירה
8.  אפשרות טובה להגדרת פרמטרים שהצלם משנה בתדירות גבוהה
9.  איכות וידאו משופרת לעומת הדור הקודם, אפשרות לשילוב Film Simulation
10. תגובת המצלמה הטובה ביותר בסדרה X נכון להיום ( ולא מספיק טובה לדעתי)
11. אפשרות שימוש בשני כרטיסי SD
12. המרת RAW במצלמה ו-WiFi עיבוד ושיתוף מהיר של קבצים
13. מצבי DR מאפשרים ניצול טוב של הטווח הדינמי של חיישן התמונה

חסרונות:
1.  אפשרויות הצילום בוידאו אינן המילה האחרונה בתחום
2.  המיקוד האוטומטי העוקב מפגר אחר המצלמות הטובות בקבוצה
3.  חוגת ISO אטרקטיבית אולם לא מעשית
4.  אורך חיי הסוללה מאכזב, בעיקר בעת שימוש במחפש האלקטרוני
5.  אין אפשרות לטעינה באמצעות USB
6.  אין אפשרות להגדרת מגבלת Auto ISO כתלות באורך המוקד של העדשה
7.  זוהי אחת המצלמות היקרות ביותר בקבוצת המצלמות בעלי חיישן APS-C

אולי יותר ממצלמות אחרות, ההחלטה האם לרכוש מצלמה זו הינה אישית מאד עקב המאפיינים היחודיים שלה. או שאתה/את אוהב/ת אותה או שלא.

סקירות נוספות על מצלמה זו ניתן למצוא באתרים הבאים:

imaging-resource.com

petapixel.com

engadget.com

 עדכון 7.7.16: הוכרז עדכון קושחה 2.0 ל-X-Pro 2: בין היתר כולל העדכון שיפור משמעותי למערכת המיקוד האוטומטי מבחינת הדיוק והמהירות. נשמע טוב, ואלם העדכון יהיה זמין להורדה רק באוקטובר…

עדכון 17.7.16: בתחילת חודש יולי 2016 הכריזה פוג׳י על הדגם החדש XT-2. בין מצלמה זו ל-X2-Pro מספר הבדלים. סקירה מקיפה של הבדלים אלו ניתן לקרוא כאן.

עדכון 6.10.16: עדכון קושחה 2.00 הוכרז ל- X-Pro 2. העדכון כולל שיפורים רבים, החשוב שבינהם נוגע למערכת המיקוד האוטומטי.

עדכון 25.11.16: סקירה מעשית של צילום ב-X2-Pro

עדכון 18.2.17: השוואה מענינת בין Leica M ל-X2-Pro

עדכון 23.3.17: הודעה על שני עדכוני Firmware חשובים ל-X2-Pro