85. מספר תובנות על Pentax K-1

85. מספר תובנות על Pentax K-1

מידי פעם מתעורר בי הצורך לכתוב על מצלמה חדשה בעלת תכונות ואפיונים מיוחדים: כזאת היא משפחת מצלמות ה- Sony A7  (עליה כתבתי בפוסט מס׳ 45), ה- Leica SL (עליה כתבתי בפוסט מס׳ 71) וה-Sony RX1R (עליה כתבתי בפוסט מס׳ 52). למצלמות אלו מאפיינים יחודיים משלהן ההופכים אותן למיוחדות ושונות ובעלות ערך שימושי רב לחלק מן הצלמים, חובבים ומקצועיים כאחד.

בחודש פברואר 2016 הכריזה Ricoh, בעלת המותג הוותיק Pentax על מצלמה כזו: Pentax K-1. חלק מכם ירימו גבה ויגידו: את מי זה מענין ומי בכלל משתמש כיום במצלמות Pentax? אחרי הכל אין המדובר בניקון, קנון או רחמנא ליצלן סוני, אשר במוצריהם אנו דשים כל העת. ובכן, מסתברות שתי עובדות מענינות: א. יש לפנטקס קהל משתמשים נאמן שמעדיף את הציוד מתוצרתה על פני ציוד המיוצר ע״י יצרנים אחרים ב. למצלמה החדשה מספר תכונות יחודיות ואף על פי כן מחירה  ($1800 לגוף בלבד) נמוך בהרבה ממצלמות מתחרות באותה הקטגוריה: DSLR עם חיישן Full Frame בעל 36MP, אטימה מלאה למים ואבק, GPS ו-WiFi מובנים ובנוסף, ל-K-1 מספר תכונות מענינות נוספות כמו Pixel Shift, תכונה שאסקור בהרחבה בהמשך וכן מייצב אופטי מובנה. כל זה בגוף שמשקלו 1010 גרם כולל סוללות. לצורך גילוי נאות אציין כי כל התרשמותי מבוססת על בדיקות שנעשו ע״י אתרים אחרים ולא (לצערי) על התנסות מעשית שלי.

מבחינת מספר הפיקסלים וגודל החיישן פנטקס K-1 מתחרה ישירות בדגמים הבאים:
(Nikon D-810 (DSLR, 36MP), Sony A7R II (Mirrorless, 42MP ו- (Canon 5DS,5DSR (DSLR, 50MP, אולם כאמור לעיל מחירה נמוך בהרבה מכל המתחרות: דגמי Canon 5DS, DSR נמכרים בכ-$3500,
Nikon D810 ב-$2800 ו-Sony A7R II ב-$3200. K-1 נופלת במעט מן המתחרות במהירות הצילום המירבית: 4.4 מסגרות לשנייה לעומת 5 מסגרות לשנייה לכל המתחרות אולם עולה עליהן בתחום ה- ISO. מספר נקודות המיקוד של K-1 נמוך במובהק מזה של המתחרים, טרם ראיתי דיווחים על איכות המיקוד האוטומטי שלה אולם אם להסיק מן הביצועים בתחום זה של K-3 הקודמת לה לא ברור אם יש למה לצפות וחבל.

מנתוני בדיקות שפורסמו ב- DPReview.com עולה כי K-1 מספקת תחום דינמי מרשים מאד המתחרה היטב בתחום הדינמי של כל המתחרים ובוודאי בזה של דגמי Canon. עם הפעלת מצב Pixel Shift מתקבלות תוצאות טובות יותר מאשר של דגמי פורמט בינוני מסויימים. שימו לב לענין זה: במחיר של $1800 ובמצלמה בפורמט DSLR שאינה גדולה וכבדה מדי K-1 מתחרה מבחינת איכות הדימוי במצלמות בפורמט בינוני שמחירן מתחיל בכ- $9000. התוצאות המוצגות באתר DPReview מרשימות מאד ואני בהחלט מציע לכל מי שסוג העבודה שלו מאפשר הפעלת Pixel Shift (צילום על חצובה, נושאים נייחים: למרות שכבר הוכח שגם נושאים בתנועה אפשריים) לשקול את ה- Pentax K-1 לפני קבלת החלטת רכישה. כמובן ששאלת העדשות היא מהותית, למרות שקיים מגוון יפה של עדשות הן מתוצרת פנטקס והן של יצרנים אחרים למי שברשותו אוסף קיים של עדשות ההחלטה תהיה קשה יותר.

כתבה העוסקת בהתנסות מעשית עם K-1 והשוואה ל-K-3 ניתן לקרוא כאן.

K-1 היא התפתחות הגיונית של הפנטקס K-3, הדומה לה מאד במאפיינים רבים אולם היא בעלת חיישן בגודל APS-C ורק 24MP. באופן אישי, שמתי עין על ה- K-3 כאשר הוכרזה אולם בסופו של דבר העדפתי את אחד הדגמים ממשפחת A-7 של סוני, בעיקר משיקולי גודל ומשקל וכן עקב העובדה שסוג הצילום שלי איננו מאפשר שימוש ב-Pixel Shift כך שתכונה זו לא תוכל לבוא לידי ביטוי בצילומים שלי. כל דגמי פנטקס מבוססים על מסורת ארוכת שנים של מצלמות איכותיות, חלקן אף היו בזמנו להיטי מכירות של ממש כדוגמת ה-K1000, מצלמת סרט היסטורית ממנה נמכרו מעל 3 מליון יחידות בשנים 1976-1997 (אחת מהן באוסף הצנוע שלי). מצלמה מוצלחת מאד נוספת מתוצרת פנטקס היתה Pentax 67, מצלמת סרט בפורמט בינוני וכן אחותה הקטנה יותר בפורמט 6X4.5. בשנים האחרונות היציגה פנטקס מצלמות דיגיטליות בפורמט בינוני, האחרונה שבהן Pentax 645Z בעלת חיישן CMOS עם  51MP בגודל 44X33 מ״מ שמחירה, כ- $9000 הינו 1/3 עד 1/4 ממחירן של מצלמות בפורמט בינוני מתוצרת יצרנים אחרים.

הזכרתי קודם לכן את אחת התכונות המענינות של K-1: היכולת להזיז את חיישן התמונה בזמן החשיפה על מנת לדגום את הנושא מספר פעמים ולשפר באופן משמעותי את איכות הדימוי המתקבל. טכניקה זו, הנקראת Pixel Shift איננה חדשה וקיימת מזה שנים במספר דגמים של מצלמות בפורמט בינוני ואף בפנטקס K-3 וב- Olympus E-M5 II. אולם זאת הפעם הראשונה שיכולת זו מופיעה במצלמת DSLR FF בעלת מספר פיקסלים גבוה.

PS

כיום, בכל המצלמות (למעט המצלמות מתוצרת Sigma המבוססות על חיישני תמונה מרובי שכבות) נוצר הדימוי הצבעוני באמצעות חיישן תמונה חד שכבתי המכוסה במערך מסננים צבעוניים בצבעים אדום, ירוק וכחול. מערך זה, הנקרא מערך Bayer (ע״ש Bryce Bayer, מהנדס בחב׳ Kodak שפיתח אותו בשנת 1976). בשיטה זו לא כל הפיקסלים נחשפים לכל הצבעים ולכן כושר ההפרדה הכולל יורד במידה ניכרת וכן עשויים להופיע רעשים צבעוניים וצורות Moire. לצורך יצירת הדימוי הסופי נחוץ עיבוד ספרתי הנקרא  Demosaicing שמשמעותו השלמת המידע הצבעוני החסר בהתבסס על המידע הקיים. לתהליך זה מספר חסרונות. על מנת לייתר את הצורך בתהליך ה- Demosaicing ניתן לחשוף את החיישן 4 פעמים, כל פעם בהסטה של פיקסל אחד ימינה, למטה, שמאלה ולמטה (ראו באיור שלמעלה) ובכך למעשה לדגום את הנושא 4 פעמים במקום פעם אחת בלבד בצילום רגיל. כתוצאה מהדגימה המרובעת מתקבל דימוי באיכות גבוהה בהרבה מזו המתקבלת בחשיפה אחת. החיסרון: צילום במצב זה מחייב שימוש בחצובה ואינו מומלץ לצילום נושאים בתנועה. מלוא יתרונותיו מתקבלים בצילום Still Life. את ההבדל באיכות הדימוי בין צילום רגיל לבין הפעלת Pixel Shift ב-Pentax K-1 ניתן לראות בברור בתוצאות שהתקבלו ע״י DPReview.com וכן ע״י Imaging-Resource.com. האתר האחרון ערך ל-K-1 בדיקה מקיפה וכן סקירה טכנולוגית מענינת.

SafariScreenSnapz001

חלק מן ההשוואה שנערכה ע״י Imaging-Resource.com בין צילום ב-K-1 במצב רגיל (משמאל) ובמצב Pixel Shift (מימין). ההבדל ניכר מאד לעין. בשימוש בערכי ISO גבוהים השימוש במצב Pixel Shift מאפשר ירידה משמעותית ברמות הרעש.

לסיכום, Pentax K-1 הרשימה אותי כמצלמה איכותית מכל הבחינות, שתתאים לכל מי שזקוק לדימוי איכותי ביותר, כולל בערכי ISO גבוהים, עם אפשרות לקבלת דימויים ברמת הפורמט הבינוני במצב Pixel Shift. חשוב להדגיש שהמצלמה איננה מתאימה לצילום ספורט ולצילום התרחשויות מהירות ביותר והדבר נכון גם לגבי כל המתחרות שלה שנסקרו לעיל. ברמת הרזולוציה הזו הטכנולוגיה, לצערי, עדיין איננה מאפשרת צילום במהירויות גבוהות מאד.

סקירה מקיפה נוספת ל-K-1 תוכלו לקרוא כאן.

סקירה של K-1 עם התייחסות מפורטת לנושא Pixel Shift עם דוגמאות תמצאו כאן.

סקירה מקדימה ל-K-1 עם צילומים איכותיים מאד של המצלמה עצמה תמצאו כאן.

סקירה מענינת של Pixel Shift ב- K-1 עם מסקנות מפתיעות תמצאו כאן.

עדכון 1.7.16: סקירה נרחבת של K-1 תמצאו כאן.

עדכון  7.7.16: ועכשיו יש גם סקירה עם ציון 84 ב- DPreview.com

עדכון 16.9.16: החיישן ב- K-1 זוכה לציון גבוה מאד ב-   DxOMark.

עדכון 23.10.16: סקירה מקיפה על ה- K-1

מודעות פרסומת

84. על איכות הציוד ואיכות הצילום

84. על איכות הציוד ואיכות הצילום

הנושא בו עוסק פוסט זה מתבשל אצלי מזה זמן ומקבל חיזוקים כל העת בעקבות התופעה הלא חדשה, אך ההולכת ומתרחבת של אתרים המפרסמים סקירות ״טכנולוגיות״ של ציוד צילום ושמועות כאלו ואחרות על ״מצלמת החלומות״ הבאה מצד אחד ו״המלצות״ של כל מיני מומחים מטעם עצמם המספקים ״תשובות״ לשאלות של מי שאין להם מושג קלוש בצילום: שיטוט קצר בפורומים ובקבוצות פייסבוק העוסקות ב״צילום״, הן בשפת הקודש והן בשפות אחרות מדגים היטב את התופעה.

אין ספק בכך שהדמוקרטיזציה והנגישות של הידע, בכל תחום שהוא, הן תופעות חיוביות לכשעצמן ועשויות, בתנאים הנכונים, לתרום רבות להתפתחות האישית והמקצועית של כל אדם. אולם הקלות הרבה (שימו לב: לא השתמשתי בביטוי ״הבלתי נסבלת״) בה יכול כיום כל אחד לספק ״מידע״ בלתי מבוסס ולעיתים מוטעה לחלוטין לאחרים היא ענין שיש לתת עליו את הדעת.
מהיבט זה, הצילום תמיד היה תחום בעייתי מאחר ומעולם לא נדרשה הסמכה פורמלית כל שהיא על מנת לעסוק בו. במדינת ישראל, כדי לעסוק בתחום הקוסמטיקה נדרשת תעודת הסמכה מטעם משרד התמ״ת. כדי לעסוק בחשמלאות רכב נדרשת הסמכה של משרד התחבורה. כדי לעסוק בצילום לא נדרשת כל הסמכה וכל מי שרכש לעצמו מצלמה וקצת ציוד נלווה יכול להכריז על עצמו כצלם. תארו לעצמכם מצב דומה בתחום הרפואה: מחר הייתי מכריז על עצמי כקרדיולוג מומחה… אחרי הכל יש לי במרתף ביתי מכון צינתורים, המילה האחרונה בתחום. לצורך ההגינות יש לומר שהמצב דומה גם בתחומים נוספים בהם לא נדרשות כל הכשרה והסמכה.

הצילום הדיגיטלי יחד עם עיבוד התמונה הממוחשב שזעזעו את תחום הצילום בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת יצרו שינויים רבים בתחום, חלקם חיוביים מאד וחלקם שליליים מאד. אחד השינויים הבולטים הוא קיצור ניכר באורך החיים של ציוד הצילום. אם בעבר צלם היה יכול להשתמש בהצלחה באותה המצלמה ובאותן העדשות במשך שנים רבות הרי שכיום כל מצלמה הופכת ל״מיושנת״ ברגע בו נחתה על מדפי החנויות. בשנים הראשונות להופעתו של הצילום הדיגיטלי היתה הצדקה לתופעה זו מאחר והמצלמות הדיגיטליות (גם המקצועיות) הראשונות שיצאו לשוק  לא היו  טובות מספיק מכל הבחינות ובעיקר מבחינת איכות הדימוי שהיה באפשרותן ליצור. אולם, בשנים האחרונות רמת הציוד השתפרה והגיעה לנקודה בה השיפורים מדגם לדגם הינם מינוריים ביותר מבחינת השפעתם על איכות הצילום של מרבית הצלמים. ההתרגשות והמתח המלאכותיים שיוצרים יצרני הציוד לקראת ההופעה הצפוייה של דגם חדש מלובים בהתאמה ע״י אתרי השמועות למיניהם הניזונים מהדלפות מחושבות ומתוכננות מכיוונם של יצרני הציוד. אלה נמצאים בבעיה מסויימת מאחר ואם יכריזו מראש שבתאריך כזה וכזה יוציאו לשוק מצלמה בעלת כך וכך מגפיקסלים מיד יפסקו מכירות הדגם הנוכחי וכולם ימתינו בסבלנות עד להופעת הדגם החדש… לכן נמשך לו משחק השמועות וכולם, כנראה, נהנים לעסוק ולדוש במאפייני המצלמה הבאה ובתאריך ההכרזה הצפוי מאשר לעסוק בצילום עצמו.

אחרי הכל, מהו בעצם צילום טוב? או מהו צילום ״מוצלח״, מונח השגור אצלנו? אני יודע שאני נכנס כאן לשדה מוקשים בנסיוני לענות של שאלות אלו ובכל זאת אקח את הסיכון ואנסה לענות: לעניות דעתי, המבוססת על כ- 40 שנות  ניסיון בתחום, צילום טוב הוא צילום היוצר תגובה קוגניטיבית, חיובית או שלילית אצל הצופה ו/או צילום העומד בדרישות טכניות מסויימות במקרה של צילום מוזמן. הנה, סיכמתי בשורה אחת את כל מה שמנסים ללמוד סטודנטים לצילום במשך 3-4 שנים שנות הכשרה פורמלית במוסדות האקדמיים ובמשך שבועות או חודשים ספורים בקורסים קצרים למיניהם. היכולת לגרום לצופה תגובה קוגניטיבית כנ״ל ו/או ליצור צילום בעל מאפיינים טכניים מוגדרים תהיה מבוססת, בסופו של דבר, על רמת הידע של הצלם ועל רמת הכישרון החזותי שלו והבנתו את השפה הצילומית, ובשום פנים ואופן לא על המאפיינים הטכניים של המצלמה שלו. מספר הפיקסלים של המצלמה, התחום הדינמי של החיישן שבה והצמצם הפתוח המירבי של העדשה שלו לא יקבעו את האיכות  החזותית של הצילום. היכולת להבין איזה סוג ציוד נדרש לביצוע מטלה צילומית מסויימת הוא כמובן חשוב, אחרי הכל לא סתם בזבזתי 27 שנים מחיי בהוראת טכנולוגיה של צילום…  אבל האם עדשה בעלת צמצם פתוח מירבי של 1.2 תבטיח לצלם קבלת צילום טוב יותר מאשר עדשה בעלת צמצם 1.4? אני קורא בפורומים השונים ובפייסבוק ויכוחים לוהטים על שטויות מעין אלו כאשר כל צד מנסה להוכיח באותות ובמופתים שהוא צודק. או, האם מצלמה מתוצרת יצרן ששמו מתחיל באות C תבטיח קבלת צילומים טובים יותר מאשר מצלמה ששם היצרן שלה מתחיל באות N? שמעתי גם על כך שצלמים מסרבים לרכוש רצועה למצלמה ששם יצרן המצלמה שלהם לא מופיע עליה… וכך אנו חשופים כיום לכמות עצומה של צילומים ״לא טובים״ בלשון המעטה שנוצרו ע״י צלמים שהשתמשו במיטב המצלמות, העדשות, האביזרים המתקדמים ותוכנות העיבוד הטובות ביותר עלי אדמות. הקו התחתון הוא שיכולת הראייה וההתבוננות, הבנת האור והכרות עם נושא הצילום חשובים הרבה יותר מאשר סוג המצלמה או העדשה.

אחת התופעות הגורמות לי לחייך היא פרסום צילומים שצולמו ע״י צלמים מוכשרים וידועים, שיצרו לאורך השנים גוף עבודות מרשים מכל הבחינות עם ההערה המתנצלת: ״צולם באייפון״ או ״צולם בסלולרי״. על מה אתם מתנצלים? אם הצילום טוב בעינכם, אתם עומדים מאחוריו והוא ראוי לדעתכם לפרסום, מה זה חשוב אם הוא צולם במצלמה של טלפון סלולרי או ב- DSLR מן הדגם האחרון? אם ברור לכם שרמת הצילום, מן הבחינה החזותית, הטכנית או שתיהן איננה מספקת אל תפרסמו… צלמים לא מעטים שילבו מצלמות של טלפונים סלולריים בעבודתם ומצליחים, באמצעות יכולתם החזותית והבנתם הטכנית להגיע לצילומים ברמה כזאת שרבים אחרים לא יגיעו אליה גם בעזרת המצלמות המשוכללות והיקרות ביותר.

אני בהחלט מזדהה עם הפוסט שפורסם לאחרונה ב-PetaPixel תחת השם:
The 11 Stupidest Things Photographers Say About Gear או ״11 האמרות המטופשות ביותר שצלמים אומרים על ציוד״. כל הדיבורים על ״עדשות אגדתיות״, ״המראה של ניקון״ או ״העדשה בעלת הבוקה הטוב ביותר״ הם חסרי תועלת ותוחלת. צריך להבין מהי איכות אופטית, אבל שום עדשה ״אגדתית״ טובה (ויקרה) ככל שתהיה לא תעשה מאף אחד צלם אגדתי. הבעיה  כפי שמציין הפוסט, היא שחלק גדול מן הצלמים מכור לציוד במקום להיות מכור לצילום (תרגום פרשני שלי לטקסט המקורי).

עוד פוסט היתולי שהצליח להצחיק אותי הוא:
(HOW TO BECOME A PRO LANDSCAPE PHOTOGRAPHER OVERNIGHT (ALMOST שפורסם לאחרונה בבלוג של צלם הנוף ארז מרום. בפוסט מציע הכותב (אורח בבלוג) כיצד יכול כל חובב צילום להפוך בן לילה (כמעט) לצלם ברמה של צלמי National Geographics. מי יודע, אולי אאמץ את ההמלצות שלו?

לסיום, התנצלות: הפוסט פורסם בטעות בתאריך 29.4.16 ומי מקוראי המנויים להודעות מייל קיבלו אותו בגרסה לא סופית. תקבלו אותו שוב בגרסה הסופית בתאריך הפרסום המיועד ואני מתנצל על הטעות.

83. על עדשות ועצמיות 2.0, חלק ז

בחלק השביעי והאחרון של סדרת הפוסטים העוסקת בעדשות ועצמיות אדון בנושא מדדי איכות לעצמיות: MTF ומדד  DxO וכן בשיקולים שונים לבחירה בעצמיות. אסכם בשיתוף מספר מחשבות על עצמיות בכלל.

בפוסטים הקודמים סקרתי את עקרונות הפעולה והמאפיינים המרכזיים של עדשות ועצמיות. בין היתר התייחסתי לרשימה ארוכה למדי של סטיות מהן סובלות עדשות ועצמיות והסברתי שמידת התיקון של הסטיות קובעת את רמת האיכות הכללית של עצמית במשולב עם רמת האיכות המבנית, מכנית ואלקטרונית שלה. נשאלת השאלה כיצד יוכל המשתמש מן השורה להעריך את רמת האיכות של עצמית מסויימת? אני יוצא מתוך נקודת הנחה שמרבית הצלמים מעוניינים לצלם בעצמיות ולא לבלות את הזמן בבדיקות והשוואות ביניהן (למרות שיש להודות שיש ביננו גם כאלו שאין דבר שמלהיב אותם יותר מאשר השוואות כאלו). כאן כמובן באים לעזרתנו כל אותם אתרי אינטרנט, טובים יותר וטובים פחות המבצעים סקירות ובדיקות של עצמיות או ממחזרים בדיקות שנעשו ע״י אתרים אחרים…
אולם על מת להבין ולהפיק את המירב מסקירות אלו חשוב להבין את העקרונות אותם סקרתי בפוסטים הקודמים.

אתייחס כאן לשני מדדים המקובלים כיום לצורך הערכת רמת האיכות האופטית של עצמית: MTF ומדד  DXO.

MTF הוא מדד טכני מקובל המביא לידי ביטוי את רוב הסטיות האופטיות של עצמית באמצעות מדידה של כמות המידע שנמצא בדימוי שיצרה העצמית לעומת כמות המידע שנמצא בנושא המקורי. לצורך הפשטה ופשטות נעשה שימוש בנושא הכולל קווים שחורים ולבנים בצפיפויות משתנות והתוצאה מתקבלת כמערכת של עקומות שלא לגמרי פשוט להבין את משמעותן אולם אם מבינים את העקרון ניתן להשתמש בכלי זה באופן חזותי כפי שאסביר בהמשך.

מערכת הדמיה "לוקחת" דמות מבוא (הנושא המקורי) והופכת  אותה לדמות מוצא (התמונה או הדימוי). כמשתמשי המערכת, אנו מעונינים לדעת עד כמה השתנתה דמות המוצא בהשוואה לדמות המבוא.
כאשר אנו מעבירים דרך מערכת ההדמייה נושא הכולל תדרים מרחביים משתנים (זהו תאור ״מדעי״ לאוסף של קווים שחורים ולבנים בצפיפות משתנה) נקבל את תגובת התדר המרחבי של מערכת הדמיה המכונה בשם המפוצץ פונקצית העברת האפנון (Modulation Transfer Function) ובקיצור MTF. זוהי פונקציה דו ממדית של התדרים המרחביים בכיוונים Y,X. בפועל, אנו מודדים כך את יכולת מערכת ההדמייה, ובמקרה שלנו מדובר בעצמית, להעביר בהצלחה את הניגוד (הקונטרסט) שבין הקווים הלבנים והשחורים. כל הסטיות האופטיות של עצמיות שהוזכרו בפוסטים הקודמים פוגעים ביכולתה של העצמית להעביר בהצלחה את הניגוד שהרי אם העצמית היתה אידיאלית איכות הדימוי היתה זהה לאיכות הנושא.

Picture34האיור מדגים את יכולת העברת הניגוד של עצמית כלשהיא בשני מצבים: נושא בתדר גבוה (מימין) ונושא בתדר נמוך (משמאל). הניגוד המקורי בשני המקרים הוא 100%, אולם לאחר שהאור מן הנושא עבר דרך העצמית אנו מקבלים ניגוד נמוך מאד, 20% בלבד ביכולת ההעברה של התדר הגבוה בעוד שבהעברת התדר הנמוך התקבלה דמות מוצא בעלת ניגוד של 90%, תוצאה יפה לכל הדעות. אם נתרגם את המשפט האחרון למילים פשוטות יותר הרי שהעצמית הנבדקת איננה מסוגלת להעביר פרטים קטנים בנושא (אלא במידה מועטה בלבד) אולם מעבירה יפה פרטים גדולים. ניתן לומר אם כן שכושר ההפרדה של עצמית זו איננו מן המשובחים עקב צירוף הסטיות השונות מהן היא סובלת.
הגרף שבתחתית האיור מראה לנו את הניגוד (המודולוציה, 0%=אין ניגוד כלל, 100%=ניגוד מירבי) לעומת צפיפות הקווים השחורים והלבנים בזוגות קווים למ״מ (כלומר כמה זוגות קווים שחור-לבן נכנסים למ״מ אחד). הגרף מראה שככל שצפיפות הקווים עולה, יכולת העצמית להדמות אותם הולכת ויורדת.

Picture35

סימולציה של יכולת העברת הניגוד מ-100% עד 2%

נבדוק כעת כיצד משתמשים ב- MTF לצורך הערכת רמת האיכות האופטית של עצמית אמיתית. בדוגמא שלפנינו נבדוק עצמית מתוצרת  Canon 50/1.4:

Picture36

הציר האנכי מתאר את הניגוד: 0=0% ניגוד, 1=100% ניגוד (מקסימום)
הציר האופקי הינו במ"מ ומתאר את המרחק ממרכז העצמית לקצוות.
הקווים העבים מתארים את השתנות הניגוד לדמות ברזולוציה של 10 זוגות קווים למ"מ, משמשים למדידת הניגוד.
הקווים  הדקים ב- 30 זוגות קווים למ"מ, משמשים למדידת כושר ההפרדה.
הקווים השחורים מתארים את הניגוד בצמצם פתוח, 1.4 והכחולים בצמצם 8.
הקווים השלמים הם מרידוניאליים (ניצבים לאלכסון המסגרת) והשבורים סגיטאליים (מקבילים לאלכסון המסגרת): ראו באיור הבא:

Picture37

בדוגמא הבאה נשווה בין שתי עצמיות בהתבסס על עקומות ה- MTF שלהן:

Microsoft PowerPointScreenSnapz005

מימין עקומות MTF לעצמית זום 100-400 מ״מ במצב 400 מ״מ. משמאל עצמית פריים 400 מ״מ. ללא ספק ביצועי עצמית הפריים עולים בהרבה על ביצועי עצמית הזום במצב 400 מ״מ. כושר העברת הניגוד של עצמית הפריים טוב בהרבה והניגוד נשמר היטב גם במרכז וגם בקצוות העצמית. הדבר בא לידי ביטוי חזותי בכך שקצב ירידת העקומות המתארות את עצמית ה-400 מ״מ נמוך בהרבה מקצב ירידית העקומות המתארות את עצמית הזום. כך שגם אם אין ברצונכם לפענח את המשמעות של כל קו, מספיק להשוות את קצב ירידת העקומות: העקומה היורדת בקצב איטי יותר מתארת עצמית טובה יותר. מהיכן מגיע היתרון? במקרה זה חלק מן ההסבר הוא העובדה שלאור המבנה האופטי המסובך וריבוי האלמנטים עצמיות זום תהינה פחות חדות מאשר עצמיות פריים ברמה מקבילה. כמו כן ההבדל נובע ממידת התיקון של הסטיות השונות. תיקון ברמה גבוהה יבוא לידי ביטוי במחיר העצמית.

ניסיון מענין לפשט ולהנגיש את כל אופן ההשוואה ביו עצמיות הוא מדד  DxO.

מדד DxOMark להערכת האיכות של עצמיות (וחיישני תמונה) פותח על מנת לספק אמצעי פשוט לשימוש המאפשר השוואה קלה וברורה בין הביצועים של עצמיות שונות אולם עם זאת הינו מבוסס מבחינה מדעית וטכנולוגית.

Picture40

מדד DxOMark להערכת האיכות של עצמיות (ומצלמות) מבוסס על הגורמים הבאים:

חדות (Sharpness): חדות הינה מאפיין סובייקטיבי של עצמית או דימוי. החדות מתארת את האיכות החזותית הנתפשת של פרטים בדימוי או פרטים ששועתקו ע"י העצמית. החדות קשורה גם לכושר ההפרדה וגם לניגוד: הציון של DxOMark לחדות מבוסס על ערך הנקרא  Perceptual Megapixels המשקלל את ה-  MTF של העצמית עם יכולת הראייה האנושית. ערך גבוה יותר הוא טוב יותר.

יכולת העברת האור (Transmission): מתארת את יכולתה של העצמית להעביר אור מן הנושא המצולם לשטח הפנים של חיישן התמונה. עצמיות מורכבות ממספר אלמנטים אופטיים מזכוכית כאשר כל אחד מהם מחזיר או בולע חלק מן האור העובר דרכו. לכן, ככל שיש בעצמית יותר אלמנטים כך יכולת העברת האור שלה תהיה נמוכה יותר. ערך נמוך יותר הוא טוב יותר.

 עיוות (Distortion): נגרם ע"י שינויים ביחס ההגדלה של הדימוי שיוצרת העצמית על פני שדה הדימוי. באופן מעשי עיוות צילומי מתאר את המידה בה עצמית איננה מסוגלת ליצור קו ישר בדימוי כאשר הקו בנושא הינו ישר. נמדד באחוזים, ערך קטן יותר הוא טוב יותר.

נפילת אור בקצוות (Vignetting): שינוי מתקדם בבהירות הדימוי מן המרכז החוצה, כלומר פינות המלבן של מסגרת הדימוי יהיו כהות יותר מאשר מרכז הדימוי. נמדד בסטופים. ערך קטן יותר הוא טוב יותר.

סטייה צבעונית רוחבית (Lateral Chromatic Aberration): הדימוי של גבול חד בין שחור ללבן ידגים שוליים צבעוניים (בעיקר מג'נטה, כחול או אדום) משני צידי הגבול. התופעה נגרמת כתוצאה מכך שעדשות אינן ממקדות את כל אורכי הגל באותה הנקודה. נמדד במיקרונים, ערך קטן יותר הוא טוב יותר.

בדוגמא הבאה נראה את פרוט מדד DxO לעצמית Sony FE Carl Zeiss Sonnar T* 55mm f1.8 ZA:

Picture41

לעצמית זו דרוג כללי גבוה 42, וחדות שוות ערך ל-  29MP. חשוב להדגיש שמדד החדות תלוי גם בחיישן: לאור הקשר בין כושר ההפרדה של העצמית לזה של החיישן  כפי שהוסבר בפוסט מס׳ 79 חשוב לשים לב למצלמה איתה נבדקה העצמית: שידוך של מצלמות שונות יביא לתוצאות שונות: שידוך עצמית נתונה לחיישן בעל כושר הפרדה גבוה יותר יגרום בדרך כלל לעליה (גם אם מתונה) בציון החדות של העצמית.

והנה פרוט מדד DxO לעצמית באיכות נמוכה: Sony DT 18-55mm f3.5-5.6 SAM:

Picture42

הציון הכללי נמוך מאד, 7, ודרוג החדות הוא  5MP בלבד. גם שאר המדדים נמוכים בהתאם.

הבה נבדוק 2 עצמיות דומות מבחינת תחום אורכי המוקד שלהן:

Picture43

 

מחיר עצמית זו הינו $1198

Picture44

מחיר עצמית זו הינו $498

לאור הנתונים של שתי העצמיות, איזו עצמית כדאי לרכוש? במקרה זה התשובה די ברורה: ביצועי שתי העצמיות דומים מאד, המחיר הגבוה של העצמית הראשונה איננו מוצדק, לפחות לדעתי. יש גם הבדל ניכר במשקל של שתי העצמיות דבר שאינו בא לידי ביטוי במדד DxO.

מדד  DxO לעצמיות מספק לנו אמצעי נוח וברור להשוואה ביו עצמיות שונות ללא הצורך לצלול לתוך עשרות עקומות MTF ונתונים מסובכים. אני בהחלט ממליץ על מדד זה ככלי עזר מצויין לגיבוש ההחלטה בכל הנוגע לרכישה של עצמיות.

אם כך,  מה כדאי לבדוק כאשר שוקלים לרכוש עדשה חדשה?

אפשר להתבסס על השאלות הבאות:
מהן ההעדפות האישיות שלי לגבי אורך המוקד?
מהו סגנון הצילום שלי? האם אני מצלם גם וידאו?
האם עדשה כבדה תתאים לי? כמה אני מוכן לשלם?
מהן הדרישות שלי לגבי האיכות האופטית של העדשה?
האם אני מדפיס את הצילומים שלי? באיזה גודל?
איזו מצלמה יש לי? מה גודל החיישן? מה היא רזולוציית החיישן?
מהם תנאי התאורה בהם אני מצלם בד"כ? האם מוצדק עבורי לשלם עבור עדשה מהירה?
האם לרכוש עדשת זום או עדשות Prime?
מהי איכות הבנייה והעמידות של העדשה?
האם יש צורך באטימות למים/אבק?
האם כדאי לרכוש או לשכור?
האם לרכוש עדשה חדשה או משומשת?
מיקוד אוטומטי או ידני?
עצמית עם מנוע מיקוד או בלעדיו?
ייצוב אופטי כן/לא? האם יש מייצב במצלמה או שהעצמית צריכה להיות מיוצבת?

אז בסופו של דבר, מה ההבדל בין עצמית שמחירה $150 לזו שמחירה $15,000? את התשובה המפתיעה אולי תמצאו בסרטון המשעשע הזה. ובפרוט הניסוי תוכלו לצפות כאן.

בסופו של דבר, כמו כל החלטת רכישה אחרת רק בעל הענין יכול להחליט מה מתאים לו. הבעיה היא שרבים מדי נוטים להסתמך על כל מיני מיתוסים שונים ומשונים ועל אקסיומות המרחפות במרחבי הסייבר ועקב כך רוכשים עצמיות (ומצלמות) שאינן מתאימות להם. צלמים רבים מתפתים לרכוש עצמיות יקרות שאינן מספקות להם שום ערך מוסף מלבד המחיר הגבוה. מצד שני מוכרים גם המקרים בהם צלמים משקיעים במצלמות איכותיות ברזולוציה גבוהה אולם לא דואגים להתאים למצלמות אלו עצמיות שיביאו לידי ביטוי את כושר ההפרדה הגבוה של החיישן. כדברי האמרה הידועה: ״צריך שניים לטנגו״ וזה נכון גם בצילום.
מומלץ לבדוק עצמיות שבכוונתכם לרכוש באמצעות השכרה אם הדבר מתאפשר. כך תוכלו להתרשם מכל המאפיינים של העצמית ולהחליט האם היא לטעמכם ולכיסכם. בהצלחה!