101. מספר תובנות על Fujifilm GFX 50S: מבחן מעשי

101. מספר תובנות על Fujifilm GFX 50S: מבחן מעשי

חצי שנה לאחר שכתבתי את פוסט מס׳ 89 בו הערכתי שההכרזה על מצלמת הפורמט הבינוני חסרת המראה החדשה מבית Fuji היא ההכרזה המענינת של פוטוקינה 2016 נמסרה מצלמה זו לידי למספר ימי התרשמות ובחינה. תודה לידידי ליאון בוטנר ולחיים בן כוזרי מקבוצת חברות שמעוני, יבואני Fuji בישראל.

הבה נתחיל מן הסוף: כבר לאחר ביצוע מספר צילומי ניסיון במקומות בהם צילמתי כבר פעמים רבות במצלמות אחרות, ובחינה שלהם על צג המחשב אני יכול לומר שלמצלמה זו יש את האפיון היחודי של מצלמות בפורמט בינוני: כמות הפרטים בצילומים גדולה מאד, ויחד עם התחום הדינמי הרחב מתקבלת תחושה יחודית שקשה קצת להגדיר אותה בנתונים ובמספרים. זוהי תחושה של עושר פרטים, בהירויות וגוונים המעניקים לנושא עומק שאיננו בא לידי ביטוי בד״כ בצילום במצלמות בעלות חיישנים קטנים יותר. הייתי משווה תחושה זו להתרשמות משקופית 4X5 אינצ׳ משובחת בתקופת סרטי הצילום, כאשר צופים בה בעזרת ״לופה״ איכותית על ארגז אור תקני.
כמו כן, בהחלט הייתי מגדיר את השימוש ב-GFX כ״כיפי״, בדומה למצלמות של Fuji מסדרה X בהן צילמתי, ה- X-Pro2 (פוסט מס׳ 86)  וה-XT-2 (פוסט מס׳ 90) אם כי הן בעלות חיישן קטן בהרבה בגודל APS-C ״ורק״ 24MP.

הבה נחזור מעט אחורה בזמן: הלכתי ובדקתי באוסף הצילומים שלי ובחנתי (ב-Lightroom) צילומים שצילמתי במצלמות דיגיטליות אחרות בפורמט הבינוני: Mamiya ZD ו-Leaf Aptus 65 ואותה התחושה צפה ועלתה. למעשה, כאשר קיבלתי לידי את ה- GFX 50S הבזיקה במוחי דמותה של ה-Mamiya ZD, המצלמה הדיגיטלית האינטגרלית בפורמט הבינוני הראשונה בה צילמתי (להבדיל מגבים דיגיטליים שהורכבו על מצלמה שהיתה למעשה מצלמת סרט והיו ניתנים להסרה). ה-ZD יצאה לשוק בשנת 2004 וכללה חיישן CCD בעל 22MP בגודל 36X48מ״מ. אני זוכר כיצד התפעלתי אז מכמות הפרטים ומתחושת העומק שהיתה לצילומי נוף שצילמתי בה. החיישן ב-Fuji GFX אמנם קטן יותר ״רק״ 33X44 מ״מ אולם הוא חיישן CMOS עם 51MP ומביא לידי ביטוי את כל ההתפתחות הטכנולוגית ב-13 השנים שעברו מאז 2004. אגב, אחת התכונות היחודיות של ה-ZD היתה היכולת לצלם עם מסנן AA או בלעדיו: בתחתית המצלמה היה חריץ מכוסה לתוכו היה ניתן להכניס את המסנן בעזרת כלי מיוחד או לשלוף אותו משם (ראו פוסט מס׳ 52). ל-GFX אין מסנן AA כלל. הצילום שתראו בהמשך צולם ללא מסנן AA.

mamiya_zd
Mamiya ZD מודל 2004: חיישן CCD עם 22MP בגודל 36X48 מ״מ. משקל הגוף 1.2 ק״ג. מקור: Dpreview.com 
MMFC0309
צילום נוף ב-Mamiya ZD משנת 2008: 1/250, f11, ISO 100 עדשה 80 מ״מ
LightroomScreenSnapz014
קטע בזום 100% ממרכז הצילום שלמעלה. שימו לב לטרקטור מתחת לגשר ולפועל שהולך על הגשר. ניתן גם להבחין ב-Moire צבעוני באזורים בעלי פרטים קטנים כמו ערימות האבנים שליד הטרקטור

בנושא היתרונות והחסרונות של מצלמות דיגיטליות בפורמט בינוני דנתי כבר בפוסטים מס׳ 61 ומס׳ 62. Fuji GFX 50S שוברת כאן את אחד מכללי המשחק שהיו נהוגים בשוק הפורמט הבינוני הדיגיטלי משך שנים ארוכות: המחיר הגבוה מאד. מחירה בחו״ל, לגוף בלבד הוא $6500, הרבה פחות מכל המתחרים ואפילו פחות מן ה-Hasselblad X1D המבוססת על אותו החיישן (ראו פוסט מס׳ 88)

Untitled-1
Fujifilm GFX 50S. מקור: DPreview.com

במבט ראשון המצלמה נראית אולי גדולה (148X94X91 מ״מ) אבל בפועל קלה יותר מאשר היינו מצפים מהתבוננות בלבד: 962 גרם כולל סוללה, EVF, כרטיס זיכרון ורצועה מקורית (שקלתי!). ה-Hasselblad X1D קלה ממנה בכ-240 גרם, סביר להניח שבגלל הגוף עשוי האלומיניום שלה וכן בגלל העובדה שאין בגוף המצלמה סגר: הסגר נמצא בעדשות!

את טבלת הנתונים המלאה ניתן לראות כאן.

gfx-technologies-01-04
השוואה בין גודל הפיקסל ב-GFX לעומת גודל הפיקסל בחיישן FF 24X36 בעל אותו מספר פיקסלים: הווה אומר Canon 5DR/S. מקור: Fujifilm

את המצלמה קיבלתי  עם עדשה 63/2.8, ($1500 בארה״ב) אחת משלוש עדשות הזמינות יחד עם המצלמה. השתיים האחרות הן זום 32-64/4 ו- 120/4 מאקרו. שלוש עדשות נוספות יוכרזו במהלך השנה הקרובה, קצב לא רע למצלמה חדשה.

קיים גם Grip אופציונלי להקלת הצילום במצב מאונך הכולל סוללות נוספות. אביזר זה מוסיף לא מעט משקל למצלמה אבל עדיין משקלה נמוך בהרבה מזה של כל המצלמות האחרות בפורמט בינוני למעט ה- X1D.

יש גם מתאם המאפשר הרכבת עדשות ישנות המיועדות למצלמת הסרט הידועה FUJIFILM GX645AF על ה- GFX וגם מתאם נוסף המאפשר הרכבת ה- GFX על מצלמות סרט טכניות בפורמט "4X5. מוצעת גם תוכנה (כרגע ל-Windows בלבד) לצורך ביצוע צילומים כאשר המצלמה מחוברת למחשב (Tethered Shooting).

המצלמה ״יושבת״ היטב ביד: הגריפ עמוק ונוח לאחיזה. לעומת זאת המיקום של תפסי הרצועה איננו נוח. בחלק העליון בצד האחורי הימני של המצלמה יש בליטה ועליה שני כפתורים: התחתון מסומן באות Q ולחיצה עליו גורמת להצגת תפריט המציג את מצב המצלמה באופן גרפי וברור. עם זאת מיקום הכפתור רע מאד ובמשך כל זמן הצילומים מצאתי את עצמי בוהה בצג ועליו התפריט הזה בשעה שכוונתי היתה לצלם: הכפתור נלחץ בטעות כל הזמן. הכפתור העליון על אותה בליטה איננו מסומן: לחיצה עליו מפעילה היסטוגרמה של  שלושת ערוצי הצבע RGB וערוץ הבהירות יחד עם סימון מהבהב של אזורים הנמצאים בחשיפת יתר. גם מיקומו של כפתור זה איננו נוח אם כי לפחות לא לחצתי עליו בטעות כל הזמן. שאר הכפתורים והחוגות (שניתנות לנעילה) נעימים לתפעול ומגיבים טוב למעט כפתור קטן מדי הממוקם בצד שמאל מתחת ל-EVF ומיועד לשליטה במצב המיקוד: ידני M, יחיד S ורציף C.

ה-Joy stick הקטן בצד הימני של החלק האחורי מיועד לשליטה באזור המיקוד והוא נוח מאד לשימוש. את אזור המיקוד ניתן גם לקבוע באמצעות הקשה על צג המגע האחורי, שהוא איכותי מאד ומתכוונן ימינה, למטה ולמעלה. בנוסף ניתן להשתמש בתנועות האצבעות המוכרות מצגי מגע בסמארטפונים: להגדיל, להקטין ולהזיז ימינה ושמאלה את הדימוי המוצג. תגובת הצג מעולה וחלקה כמו בסמארטפונים איכותיים. קיים גם צג מונוכרומטי קטן ליד כפתור המחשף ובו מוצג מצב המצלמה: מהירות הסגר, הצמצם, פיצוי החשיפה, ISO, מצב מדידת החשיפה A, M וכו׳ וכן ה-White Balance וה-Film Simulation שנבחר. כאשר המצלמה כבויה צג זה מציג את מספר הצילומים שניתן לצלם על כרטיס הזיכרון שנבחר ואת מצב הסוללה. לצג זה יש תאורה המאפשרת קריאה ברורה שלו בחושך. ניתן לתכנת את הצג כך שיציג את המידע המועדף על המשתמש.

המחפש האלקטרוני (EVF) הוא אחד הטובים בשוק כיום עם 3.7 מיליון פיקסלים, ניגוד טוב וקצב רענון סביר. חסרה לי היכולת לשלוט בקצב הרענון: בעת הסטה מהירה של המצלמה הדימוי המוצג על ה-EVF די נמרח, יותר מאשר במצלמות אחרות בהן התנסיתי. תכונה מיוחדת למצלמה זו היא היכולת להסיר את ה-EVF בקלות ולהוסיף מתאם המאפשר לו להסתובב: שימושי למגוון רחב של מצבים. כמו כן יתכן ובעתיד יוצע EVF איכותי עוד יותר שניתן יהיה להרכיבו על המצלמה במקום המקורי.
ה-EVF גדול ובהיר ולא התקשיתי לצפות דרכו גם עם משקפיים.
עוד פרטים טכניים על ה-EVF של ה-GFX תוכלו למצוא כאן.

משום מה במצלמות של Fuji ההיסטוגרמה המוצגת ב-EVF או על הצג האחורי נעלמת כאשר לוחצים חצי לחיצה על כפתור המחשף: תופעה די מעצבנת למי שרגיל להיסטוגרמה הממשיכה להשתנות באופן רציף עד לרגע ביצוע החשיפה.

קצב צילום: השתמשתי בכרטיס זיכרון SD San Disk Extreme Pro  95MB/Sec (למצלמה שני סלוטים לשני כרטיסי SD). כאשר משתמשים ב-Electronic First Curtain קצב הצילום ב-Jpeg הוא כ- 3 fps והוא איננו מוגבל, אפשר להמשיך לצלם רצוף עד שכרטיס הזיכרון מתמלא. בצילום ב-RAW קצב הצילום זהה אולם לאחר 10 מסגרות המצלמה מתחילה להאט ולבסוף נעצרת. יתכן ועם כרטיס מהיר יותר המצב היה שונה. בשימוש בסגר המכני בלבד קצב הצילום הן ב-Jpeg והן ב-RAW הוא 1.8 fps.

למצלמה סוללה גדולה שמספיקה, עפ״י נתוני היצרן ל-400 חשיפות, נתון סביר ביותר למצלמה עם חיישן גדול הצורך לא מעט זרם (נתון זה הרבה יותר טוב מן המצלמות מסדרה X). עם המצלמה מסופק מטען חיצוני לסוללה. לצערי לא בדקתי את ביצועי הסוללה. עפ״י DPreview.com הסוללה מספיקה ליותר מ-650 חשיפות.

וידאו: ה-GFX מצלמת וידאו Full HD עד 29.97fps, 36Mbps. יש חיבורים לאזניות ומיקרופון אולם לא נראה לי שמישהו יצלם בה וידאו, בעיקר כאשר מצלמות אחרות, גם של Fuji מצלמות כבר 4K.

התפריטים זהים בעיצובם והשימושיות שלהם לתפריטים מסדרת מצלמות ה-X של Fuji: אני מוצא שהם ברורים, קלים לשימוש ונוחים לקריאה.

ניתן לבחור בסגר מכני או אלקטרוני או לשלב בינהם: המצב המועדף עלי הוא Electronic First Curtain. בשימוש במהירות סגר הגבוהה מ- 1/640 הסגר האלקטרוני מתבטל. מסקירות שקראתי עולה כי השימוש בסגר האלקטרוני בלבד יוצר במקרים רבים אפקט Rolling Shutter. מהירות סגר (מכני) 4 שניות עד 1/4000, במצב B עד 60 שניות. הסגר האלקטרוני מאפשר לקצר את זמן החשיפה עד ל-1/6000. מהירות סינכרון למבזק 1/125 בלבד. במצב T אפשר להגיע גם לזמן חשיפה של 60 דקות!

gfx-technologies-shutter-04
פעולת הסגר המכני בעל שני וילונות עוקבים לעומת שילוב הסגר האלקטרוני כוילון ראשון ואחריו הוילון השני של הסגר המכני: ע״י כך נמנעת הרעידה הנגרמת כתוצאה מסגירת הוילון המכני הראשון. מקור: Fujifilm

מיקוד אוטומטי: מבוסס על On Sensor Contrast Detection, סביר במהירותו ומדוייק מאד בתנאי אור טובים, קצת פחות בתנאי אור ירודים. לא מתחרה עם המיקוד המהיר שמאפיין מצלמות DSLR.
ניתן לשלוט על אזור המיקוד בקלות באמצעות Joy Stick קטן או ע״י הקשה על צג המגע.

כושר הפרדה: כאמור כמות המידע והפרטים שמסוגל החייישן הגדול ב-GFX לקלוט היא מרשימה  ביותר. לפניכם השוואה (לא מדעית אלא התרשמותית בלבד) בין צילום של אותו הנושא ב-Fujifilm XT-2 (בעלת חיישן בגודל APS-C עם 24MP), לבין Nikon D810 (בעלת חיישן FF 24X36 עם 36MP) לבין Fujifilm GFX 50S (בעלת חיישן בגודל 33X44מ״מ עם 51MP). הצילומים צולמו בזמנים שונים ויש מעט הבדל בינהם עקב העובדה שעל ה-XT-2 היתה מורכבת עדשת זום 18-55 במצב 55 מ״מ, שזווית הראיה שלה על חיישן APS-C הוא כשל עדשה 88 מ״מ, בעוד שעל ה-GFX היתה מורכבת עדשה 63 מ״מ שזווית הראיה שלה ביחס ל-Full frame 24X36 היא כשל עדשה 44 מ״מ. כך שמבחינת גודל האלמנט הנבדק בתוך מסגרת הצילום יש יתרון ל-XT-2. ובכל זאת… על ה-D810 היתה מורכבת עדשת זום 24-70 במצב 42 מ״מ.

XT2VSGFXFIT
מימין GFX, משמאל XT-2: במצב Fit ב-Lightroom

במצב Fit ב-Lightroom הקובץ של ה-XT-2 נראה חד יותר מאחר והצפייה בקובץ גדול במצב זה לא מאפשרת לו להציג את כל הפיקסלים. אולם שימו לב מה קורה במצב 1:1 (זום 100%):

XT2VSGFX1-1
מימין GFX, משמאל XT-2: במצב 1:1 ב-Lightroom

שימו לב לפרטים ברשת ובתריס: נראה לא רע ב-XT-2 ונראה מעולה ב-GFX. אבל בואו נראה מה קורה בהגדלה 2:1:

XT2VSGFX2-1
מימין GFX, משמאל XT-2: במצב 2:1

הרשת שצילמה ה-XT-2 התפרקה בעוד שהרשת שצילמה ה-GFX עדיין שלמה. השוואה זו ממחישה את היכולת להגדיל צילומים שצולמו באמצעות חיישנים גדולים עם הרבה פיקסלים.

כדי להבין באיזה קטע צפינו מתוך מסגרת הצילום, ראו את תפיסת המסך הבאה:

LightroomScreenSnapz016
הקטע בו צפינו נמצא בחצי העליון של המסגרת הלבנה

ועוד קטע מאותו הצילום: שלט של חברה להרחקת יונים: נא זכרו שהצילום צולם ממרחק של כ-300 מ׳ בעדשה 63 מ״מ, שווה ערך ל-44 ב-FF: השלט נתלה כנראה לאחר שצילמתי את הבנין ב-XT-2. כמובן שבזמן הצילום לא יכולתי להבחין בשלט.

LightroomScreenSnapz017
קטע בזום 100% מהצילום שצולם ב-GFX: ניתן לקרוא את השלט כולל מספר הטלפון

השוואה ל-Nikon D810: (תודה לישראל הדרי על השאלת המצלמה והעדשה) נכון, להשוות מצלמה עם חיישן בגודל APS-C למצלמה בפורמט בינוני זה אולי לא הוגן. אז הנה השוואה לאחת המצלמות הטובות ביותר בעלות חיישן FF 24X36 עם 36MP:

LightroomScreenSnapz019
מימין GFX, משמאל D810 עם עדשה 24-70/2.8 במצב 42 מ״מ, כמעט שווה ערך בזווית הראייה ל-63 מ״מ על ה-GFX. שני הקטעים במצב 1:1 ב-Lightroom. הפרטים נשמרים היטב בשני הצילומים.
LightroomScreenSnapz020
מימין GFX, משמאל D810, הפעם במצב 2:1 ב-Lightroom. יתרון ה-GFX ברור אם כי הקובץ של ה-D810 לא התפרק במצב זה כמו הקובץ מה-XT-2.

מהשוואות שנערכו ע״י DPreview.com עולה כי ל-GFX יתרון בכושר ההפרדה על ה-Canon 5DSR (חיישן FF 24X36 עם 50MP) ואילו לעומת ה- Sony A7R II  (חיישן FF 24X36 עם 42MP) המצב די שקול: ההתרשמות שלי מן הדוגמאות באתר היא שבכל זאת ל-GFX יש יתרון שבהחלט ניתן להבחין בו. האם יתרון זה שווה את ההפרש הניכר במחיר ($2800 לעומת $6500 לגוף)? זו כבר שאלה שכל אחד יענה עליה בעצמו. כדאי רק לא לשכוח לשקלל את כל הפרמטרים מלבד המחיר וכושר ההפרדה. הנה הסיכום של DPreview בענין:

Either way, the take home message is far simpler: when normalising sharpening across cameras, the Sony a7R II achieves at worst 86% and at best 96% the linear resolution of the GFX 50S, even with a cheap, small lens, while only sacrificing approximately 1/3 – 1/2 EV base ISO dynamic range and parity in low light performance, better low light performance if you consider the faster lenses available

.That's serious food for thought

DPreview טוענים כי בסקירות אחרות בהן נטען שכושר ההפרדה של ה-GFX גבוה משל מצלמות אחרות הדבר נגרם, לפחות חלקית עקב העובדה ש-Lightroom מוסיף יותר חדות לקבצים מה- GFX לעומת מצלמות אחרות והדבר הוכח לטענתם בבדיקות שערכו. בכל מקרה, בסיכום הסקירה שלהם נכתב כי:

Overall, this is the best image quality we've ever seen. Which is what you'd hope for, given it's one of the most expensive cameras we've ever reviewed

 אני ממליץ לכל המתענינים והמתלבטים לקרוא במלואה את הסקירה של ה-GFX ב- DPreview

גם Imaging-Resource.com פרסם סקירה על ה-GFX

התרשמותי היא כי הטווח הדינמי רחב (אין לי אפשרות למדוד נתון זה באופן מדוייק אלא באמצעות התרשמות בלבד) ואין שום בעיה להוציא פרטים בצללים ובבהירויות כאחד. גם ב-ISO גבוה, אם מנצלים את תכונת ה-ISO Invariance  מעל ISO 1600 הטווח הדינמי בהחלט מרשים.
עפ״י Fuji, הטווח הדינמי הוא Stops 14.

ISO: במצב ISO Auto אפשר לקבוע את תחומי ה-ISO הרצויים בשלושה תחומים שונים וכן את מהירות הסגר האיטית ביותר הרצוייה. אולם אין אפשרות לקשור מידע זה לאורך המוקד של עדשה מסויימת. רמות הרעש נמוכות למדי עד IS0 6400. באתרי הסקירות הועלתה גם הטענה (הנכונה, לדעתי) שמאחר ול-GFX אין (וכנראה גם לא תהיינה) עדשות בעלות מפתח צמצם מירבי בתחום שמתחת ל-2.8 לא ניתן להביא לידי ביטוי מלא את יכולת קליטת האור העדיפה של החיישן הגדול שלה (Total Light) ועקב כך יתרונה התאורטי בתחום הרעש על מצלמות בעלות חיישני FF 24X36 לא בא לידי ביטוי.

Moire: חיישני תמונה אלקטרוניים בעלי הרבה MP וללא מסנן AA יגרמו לקבלת Moire כאשר מצלמים נושאים הכוללים תבנית החוזרת על עצמה (Pattern). ה-GFX אכן יוצרת Moire בצילום נושאים כאלו (במצלמות של Fuji מסדרה X יש פחות Moire עקב סידור המסננים הצבעוניים שמעל החיישן בתצורת X-Trans, אם כי גם בהן ״הצלחתי״ ליצור Moire). הנה דוגמא מצילום ב-GFX:

LightroomScreenSnapz018
GFX: דוגמא להיווצרות Moire בעת צילום נושא הכולל תבנית החוזרת על עצמה, במקרה זה הרשת שבמרכז. קטע מצילום בהגדלה של 100%: 1/220, f11

אפשר להמשיך ולהשוות בין מצלמות כמעט ללא סוף. כוונתי כאן היתה להמחיש את היכולות של חיישן גדול עם הרבה MP כמו של ה-GFX. יכולת זו אכן קיימת, גם אם לעומת חלק מן הדגמים האחרים בעלי חיישני FF 24X36 ההבדלים אינם גדולים ואולי אף אינם משמעותיים. אז למי מתאימה ה-GFX? לדעתי לכל מי שצריך (או חושב שהוא צריך) מצלמה בעלת כושר הפרדה מעולה, המעוניין לסחוט מן הנושא שלו את מירב הפרטים תוך שמירה על תחום דינמי גבוה ואין לו צורך בתפעול מהיר של המצלמה. עבודת סטודיו בצילומי Still Life וצילומי נוף הם שני ישומים התואמים דרישות אלו. ולגבי שאלת מיליון הדולר אליה כבר התייחסתי קודם לכן, האם היתרון בכושר ההפרדה של ה-GFX שווה את ההפרש במחיר? אם עד לאחרונה התשובה לשאלה זו היתה ברורה (לאור ההפרש הגדול בין מחירי המצלמות בפורמט הבינוני לבין מצלמות FF 24X36) הרי שהתמחור האגרסיבי של ה-GFX הפך את התשובה לקשה יותר. לכן השאלה הופכת באמת לשאלה של העדפה אישית, יכולת כלכלית והצדקה כלכלית להוצאה העודפת. בכל מקרה, אין לי ספק שמי שיחליט שה-Fujifilm GFX 50S מתאימה לו לא יתאכזב ויהנה ממנה מאד.

סדרה של מאמרים מענינים על הטכנולוגיה שמאחורי ה-GFX באתר Fujifil-X.com

סקירה על ה-GFX ניתן (וכדאי) לקרוא גם בבלוג של ואדים קרוכמליוב, Photoguidance.com

עדכון 10.4.17: DPreview.com פרסם השוואה בין שלוש מצלמות בפורמט בינוני:
Fujifilm GFX 50S, Hasselblad X1D, Pentax 645Z (כולן מבוססות על אותו חיישן 33X44 עם 50MP מתוצרת Sony.

עדכון 10.4.17: עוד סקירה מענינת של ה-GFX עם צילומים מרהיבים!

עדכון 13.4.17: סקירה של ה-GFX עם היסטוריה של מצלמות הפורמט הבינוני של Fujifilm

עדכון 14.4.17: רשימת סקירות וחדשות לגבי ה-GFX:

REMINDER: New Fujifilm GFX 50s Firmware ver. 1.01 is out. All details here

The Fujifilm GFX 50S Medium Format Camera System Review at kenkaminesky

Fujifilm GFX 50S Medium Format ISO Sample Photos at ephotozine

Fujifilm GFX 50S review at Australian Photography youtube

Sony A7RII & GFX on-axis sharpness w/ Otus 85 at blog.kasson

Review: Fujifilm GFX 50S Mirrorless Medium Format Digital Camera at thephoblographer

Fujifilm GFX 50S Vs. Pentax 645Z Vs. Leica S2 Vs. Hasselblad H6D-50c at the Russian site topbloger translation

Fujifilm GFX adapted lenses at the Japanese site dc.watch translation

Join the 11,300+ strong GFX facebook group, and incredibely helpful community creating infinite GFX content

Fast, reliable, and 100% GFX news and rumors: follow the Fujifilm GFX facebook page

עדכון 19.4.17: עוד 2 עדשות GFX הוכרזו: 110/2, 23/4

91. סיכום 2016

91. סיכום 2016

אז  כנראה שאי אפשר (כך אומרים) בלי סיכום של השנה החולפת. מבלי לנסות להתחרות בכל האתרים המלאים בדרוג של מצלמות השנה ועדשות השנה אסכם את השנה שהיתה כפי שאני רואה אותה ולא, אין בכוונתי לדרג לא את מצלמת השנה ולא את עדשת השנה פשוט משום שאין כל ערך לדרוגים הללו. אתייחס למספר מצלמות מענינות שיצאו לשוק במהלך 2016 ועל חלקן גם כתבתי בפוסטים כאן משום שחשבתי שהן חשובות מספיק.

אז מה היא מצלמה מענינת בעיני? מצלמה כזו תהיה בעלת יחוד טכנולוגי המסמן את העתיד ועם זאת גם בעלת מאפינים מענינים מבחינת ממשק המשתמש ומבחינת המחיר. כמובן שגם מבחר העדשות הזמין הוא גורם חשוב אבל כאשר מפתחים מצלמה חדשה לגמרי לוקח זמן עד שמבחר העדשות משביע רצון. לדוגמא מבחר העדשות הזמין כעת למצלמות Sony  מדגמי A מתחיל להיות משמעותי וזאת כשלוש שנים לאחר שהוצגו המצלמות הראשונות בסדרה זו. על חשיבותה של סדרה A של Sony כתבתי כבר בפוסט מס׳ 45 לפני כשנה. לאכזבת רבים, ואני בתוכם, במהלך 2016 לא היציגה Sony מצלמות חדשות מסדרה זו.

הסקירה תתחיל במצלמות בפורמט הגדול ביותר, הידוע כיום כפורמט בינוני (מורשת מתקופת סרטי הצילום בהם מוינו המצלמות לפי גודל המסגרת בסרט הצילום: 35 מ״מ, 24X36 הידוע כיום כ- Full Frame נחשב לפורמט הקטן, 120 לסוגיו השונים: 6X4.5, 6X6, 6X7, 6X9 נחשב לפורמט הבינוני ואילו 4X5 אינצ׳ ו- 8X10 אינצ׳ נחשבו לפורמט הגדול Large Format).

שתי מצלמות חדשות לגמרי, כלומר סדרות חדשות בפורמט הבינוני בעלות חיבור חדש לעדשות הוצגו במהלך 2016 ומהן רק ה- Hasselblad X1D כבר מסופקת, באיחור ניכר, ללקוחות שהזמינו אותה כבר כאשר הוכרזה לפני כשישה חודשים. ה- Fuji GFX 50S הודגמה בתערוכות ונסקרה באופן ראשוני ע״י גורמים שונים אולם תחילת האספקה צפויה רק במרץ 2017. סקרתי את שתי המצלמות הללו בפוסטים מס׳ 88 ו- 89  מאחר ושתיהן מענינות מאד מבחינה טכנולוגית, מבחינת ממשק המשתמש ומבחינת המחיר. שתיהן מבוססות על אותו חיישן מתוצרת Sony בעל 50MP בגודל 44X33 מ״מ (צייקנים אחדים כבר צועקים שגודל זה איננו באמת פורמט בינוני. אולי, אבל בכל מקרה הוא גדול ב-70% מחיישן "Full Frame" 24X36). החידוש הטכנולוגי הוא בהכנסת חיישן גדול לגוף Mirrorles קטן: אלו הן המצלמות חסרות המראה הראשונות בפורמט הבינוני. מבחינה טכנולוגית מדובר בהישג משמעותי. לשתי המצלמות תכונות מענינות נוספות כפי שסקרתי בפוסטים הנ״ל. ענין חשוב נוסף הוא המחיר: מחיר הגוף בשתי המצלמות נמוך מ- $10,000, חידוש משמעותי בהחלט. השמועות אומרות שה-Fuji GFX תימכר בכ- $8000 כולל עדשה, מחיר שמקרב אותה מאד למחירי הדגמים המקצועיים של Canon ו-Nikon.

hassabladts

Hasselblad X1D

gfx_front

FujiFilm GFX 50S

בתחום ה-Full Frame 24X36 רוב ההכרזות החשובות של השנה לא היו מהפכניות כלל ועיקר אלא שיפור נוסף של הדגמים הקיימים: Sony ,Nikon ו-Canon הכריזו על מצלמות דגל מקצועיות העומדות בראש סולם הביצועים (לא מבחינת מספר הפיקסלים): , Canon 5D MK iV ,Nikon D5, Canon EOS 1DX Mark II ו-Sony Alpha A99 כולן מצלמות מעולות שזכו לציונים גבוהים בכל הסקירות אולם אינן מביאות שום בשורה טכנולוגית משמעותית ואף מחירן גבוה למדי: כ-$6000 ל-D5 ול-1DX MK II, כ -$3000 לA99 ו-$3500 ל-5D MK IV.
בפעם הראשונה Canon עלתה לחלקו העליון של דרוג DXO לחיישנים: החיישן שב- 5D MK IV זכה לדרוג 91 ואילו החיישן שב-1DX MK II לדרוג 88. זוהי הפעם הראשונה שחיישנים מתוצרת Canon זוכים לציונים גבוהים כאלו המעידים בעיקר על שיפור בטווח הדינמי לעומת הדגמים הקודמים. זאת מאחר ו- Canon עברה לשימוש בחיישנים מדור חדש המיוצרים בטכנולוגיה עכשווית ומתקרבים בביצועיהם מאד לחיישנים המובילים בדרוג מתוצרת Sony המותקנים גם במצלמות Nikon.
מצלמה יוצאת דופן בקבוצה זו היא ה- Pentax K-1 לה הקדשתי סקירה נפרדת בפוסט מס׳ 85. זוהי מצלמה איכותית המשלבת ביצועים טובים יחד עם איכות דימוי מרשימה (96 במדד DXO, חיישן של Sony עם 36MP), מספר תכונות יחודיות ומחיר נמוך יחסית למתחרות הישירות שלה, כ-$1800.

SafariScreenSnapz003

 

כאשר יורדים בגודל הפורמט לגודל המוכר לרובנו כמצלמות Crop, או במילים מדוייקות יותר מצלמות בעלות חיישן בגודל APS-C נמצא מספר דגמים מענינים שיצאו לשוק השנה אולם לעניות דעתי רק אחד מן הדגמים הללו ממש מענין. בפוסט מס׳ 90 כתבתי בהתלהבות לא מוסתרת על ה-Fuji X-T2. לדעתי זו מצלמה מיוחדת המשלבת ביצועים טובים בתחומי איכות הדימוי, הן בסטילס והן בוידאו 4K איכות ומהירות המיקוד האוטומטי, חווית משתמש חיובית ביותר וכל זה ארוז בגוף איכותי ובמחיר של כ- $1600. התוצאות שקיבלתי (וקיבלו אחרים) ממצלמה זו הביאו אותי בפעם הראשונה לפקפק בצורך, לפחות שלי, במצלמה בעלת חיישן Full Frame. ציינתי כבר בפוסט 90 שאם הייתי בשוק כיום לצורך רכישת מצלמה חדשה סביר להניח שה-X-T2 היתה הכיוון בו הייתי הולך. בתחילת 2016 היציגה Fuji גם את בת הדודה של ה-X-T2, ה- X-Pro 2 אותה סקרתי בפוסט מס׳ 86. זוהי מצד אחד מצלמה מענינת המספקת דימויים איכותיים אולם מתאימה יותר לחובבי ז׳אנר ה-Rangefinder ואני לפחות לא התלהבתי ממנה.

Nikon היציגה בתחילת השנה את ה- D500, היורשת של ה-D300 המפורסמת. מצלמה בהחלט איכותית עם ביצועים סבירים בתחומי איכות הדימוי (דרוג 84 במדד DXO) ומרשימים בתחום מהירות הצילום והמיקוד אולם בסופו של דבר אין בה בשורה ממשית אלא היא מהווה התפתחות חיובית בכיוון ידוע וברור.

d500
מתחרה ברורה של ה- D500 היא Sony A6500, המספקת ביצועים דומים מאד אם כי במחיר נמוך יותר ובמארז נחות יותר. Sony כנראה לא הצליחו להחליט מה בדיוק רוצה ה- A6500 להיות וחנטו אותה בגוף משעמם, ללא צג מגע וכמעט ללא כפתורים ושקעים על גופה הצנום. גם לא הצליחו להתגבר על מספר בעיות כמו ההתחממות המפורסמת שהופיעה כבר ב-A6300. אם הכוונה לדגם מקצועי הפונה לצלמי וידאו כיצד יתכן שאין לה שקע לאזניות? וזאת רק דוגמא אחת לחוסר ההחלטיות של Sony לגבי היעוד הממשי של מצלמות אלו.

a6500

 

נרד עוד מעט בגודל החיישן ונגיע ל-Olympus OM-D EM-1 MK II. למצלמה בעלת השם הארוך הזה חיישן בגודל MFT, קטן במעט מ-APS-C. מן הסקירות שקראתי על דגם זה מצטיירת מצלמה איכותית בעלת יכולת צילום ומיקוד מהירים מאד וגוף איכותי, חזק וקל. ל-Olympus גם עדשות מצויינות אבל כל זה לא משכנע אותי מבחינת איכות הדימוי ולצערי נכון להיום חיישנים בגודל זה אינם עומדים בתחרות לעומת חיישני APS-C ובוודאי לא חיישני Full Frame. אילו  רק יכולנו לקבל את הביצועים של מצלמה זו בגוף עם חיישן גדול יותר… אולי בשנה הבאה? Olympus מתייחסים למצלמה זו כ- Game Changing Technology. הייתי שמח לראות טכנולוגיה זו מספקת איכות דימוי גבוהה יותר. אגב, ה- OM-D EM-1 MK II עולה כ- $2000, לשיקולכם.

safariscreensnapz002

לקראת סיום נרד ממש לחיישנים בגודל שאנו מוצאים בטלפונים הסלולריים:  סמארטפון חדש שהוצג השנה וכולל מצלמה איכותית (הכל יחסי, אמר כבר אלברט איינשטיין) שזכה לציון גבוה במדד DXO וגם בסקירות נוספות. זהו ה- Google Pixel עם הציון הגבוה ביותר למצלמת סמארטפון, 89. גם כאן, שיפור, התקדמות, אך לא מהפכה. גם זה יבוא. חכו בסבלנות.

pixel

 

השיפורים להם אנו עדים במצלמות החדשות שהוצגו השנה נובעים מהתקדמות בשני תחומים עיקריים:

א. טכנולוגיית החיישנים: רזולוצייה גבוהה יותר (המאפשרת גם Crop), שימוש בערכי ISO גבוהים עם רעש נמוך+דיוק צבעוני וטווח דינמי גבוה.

ב. טכנולוגיות אחרות: ייצוב בחמישה צירים, פורמולציות חדשות לעדשות, שיפורים בתוכנות העריכה והעובדה שהיצרנים כוללים תכונות מקצועיות גם במצלמות קטנות.

מה עוד היה לנו השנה? פופולריות לא לגמרי מובנת של הצילום המיידי (פולארויד) מבית Fuji Instax (פוסט מס׳ 87), כניסה איטית אך בוטחת של הצילום החישובי (פוסט מס׳ 75 ופוסט מס׳ 76) כמעט לכל אספקט של חיינו ועוד.

ומה לא היה לנו השנה? עדיין לא ראינו מצלמות חסרות מראה רציניות מבית Nikon או Canon ואחת השחקניות המבטיחות בשוק המצלמות בשנתיים הקודמות נעלמה ממנו לחלוטין. Samsung, שסדרת ה-NX שלה היתה מענינת מאד יצאה משוק המצלמות וחבל (ראו פוסט מס׳ 59).

אז הייתה לנו שנה מענינת וגם אם רק חצי מן השמועות שמסתובבות ברשת נכונות הרי ש-2017 תהיה מענינת הרבה יותר… שנה טובה! וחג חנוכה שמח.

 

 

90. מספר תובנות על Fuji X-T2

90.  מספר תובנות על Fuji X-T2

נתחיל מהסוף: Fuji X-T2 היא מצלמה מענינת מאד שמצאה חן בעיני לאחר שקיבלתי אותה להתנסות באדיבותם של חיים בן כוזרי מקבוצת חברות שמעוני, יבואני פוג׳י בישראל וידידי הוותיק ליאון בוטנר. אם הייתי היום בשוק לרכישת מצלמה חדשה בהחלט הייתי שוקל את רכישתה, זוהי מצלמה שבהחלט ״עושה חשק״ לרכוש אותה ולצלם בה. נסיר כבר כאן את שאלת המחיר מן הפרק: עלות המצלמה (גוף בלבד) בארה״ב $1600, כאשר לדעתי יחס העלות-תועלת של מצלמה זו הוא מצויין. לצורך השוואה עלותה של Nikon D500 (גוף בלבד) הוא $1800.

Fuji X-T2 היא הדור השני בסדרת ה-X-T, הדגם הראשון X-T1 זכה להצלחה בקרב צלמים רבים וגם קיבל ביקורות טובות באתרים השונים (לדוגמא, ציון 84 ב-DPreview).
X-T2 היא דגם משופר בו תוקנו הליקויים והחוסרים שהיו בדגם הראשון ואכן זכה לציון 86.
המצלמה יצאה לשוק בחודש יולי 2016.

X-T2 היא מצלמה חסרת מראה עם חיישן בגודל APS-C בעל 24MP. כמו בכל המצלמות מסדרה X של Fuji החיישן הוא מסוג X-Trans, ללא מסנן AA (ראו פוסט מספר 52 בבלוג זה). המצלמה בנויה בסטנדרט מקצועי גבוה, אטומה למים ואבק ומסוגלת לצלם בקצב גבוה של 14 מסגרות לשנייה (עם שימוש בסגר האלקטרוני בלבד עם ה-Booster Grip האופציונלי) או 11 מסגרות לשנייה עם שימוש בסגר המכני וה- Booster Grip. ללא ה-Booster Grip ניתן לצלם בקצב של 8 מסגרות בשנייה או 5 מסגרות לשנייה תלוי בסוג הקובץ.
ניתן לצלם וידאו ב- 4K אם כי הרושם שלי הוא שמצלמה זו לא תהיה העדיפות הראשונה עבור צלם שמרכז עיסוקו בוידאו אלא למי שמצלם וידאו מידי פעם ועיקר עיסוקו בצילום סטילס.
את רשימת הנתונים הטכניים המלאה ניתן למצוא כאן.

פוסט זה יסקור את הרשמים שלי מהשימוש במצלמה בימים שהיתה ברשותי ואין הוא מתיימר להיות סקירה מלאה ומקיפה של ביצועי המצלמה. למי שמעונין בקריאת סקירה מלאה ומקיפה כזאת אני ממליץ על הסקירה של DPreview.com. או של  Ken Rockwell.

אז מה מצא חן בעיני ב- X-T2? אתם בוודאי מכירים את התחושה שיש לכם ביד מוצר איכותי, מוצר שכיף להשתמש בו ושמספק לכם את מה שציפיתם שהוא יספק לכם ואולי אף יותר מכך? בגדול, X-T2 הוא מוצר כזה.
העיצוב הוא רטרו במיטבו, למרות שיש הטוענים שפוג׳י נסחפו מעט בכך. אני מצאתי את עיצוב המצלמה, מיקום הכפתורים, הגלגלות, החוגות ושאר אביזרי הבקרה כמוצלחים ונוחים לשימוש למעט מספר יוצאים מן הכלל. אחד היתרונות המרכזיים של עיצוב הרטרו היא העובדה שניתן בכל עת, גם כאשר המצלמה כבוייה, לראות מה מצב רוב הפרמטרים המשפיעים על הצילום כמו מהירות הסגר, ISO, Drive, מצב המיקוד (S, C, M) סוג מדידת האור ופיצוי החשיפה. ניתן לשנות פרמטרים אלו בקלות ללא צורך להיכנס למערכת התפריטים.

x-t2_top

מבט מלמעלה על גוף המצלמה בו נראות שלושת החוגות לשליטה בפיצוי החשיפה (מימין), מהירות הסגר (באמצע, מימין למחפש) וה- ISO (משמאל). מתחת לחוגה לשליטה במהירות הסגר נמצאת חוגת המשנה לקביעת מצב מדידת החשיפה ומתחת לחוגת ה-ISO נמצאת חוגת המשנה לשליטה ב-Drive, העברה למצב וידאו (אין כפתור יעודי להפעלת צילום וידאו), מצב פנורמה ועוד. מתחת לכפתור המחשף נראית הגלגלת הקדמית המשמשת גם ככפתור ע״י לחיצתה פנימה. מתחת לכפתור ה-Fn נראית הגלגלת האחורית שגם היא מתפקדת ככפתור ע״י לחיצתה פנימה. (מקור הצילום: Fujifilm)

מה חסר ברשימה? בעיקר המידע על הצמצם, וכאן מגיעה אחת מנקודות החולשה, לדעתי, של תכנון המצלמה: לא ניתן לשלוט בצמצם באמצעות הגלגלת הקדמית או האחורית אלא רק באמצעות טבעת הנמצאת על העדשה. יש הבדל ניכר בפעולתה של טבעת זו בעדשות שונות: בחלק מן העדשות אין סימון צמצמים על העדשה ובאחרות יש. פעולת טבעת הצמצם רכה וחופשית מדי ובחלק מן העדשות לא ניתן לנעול אותה במצב מסויים, אפילו לא במצב A. עקב כך טבעת הצמצמים עשויה לנוע מבלי שהצלם התכוון לשנות את הצמצם. מי שרגיל לשלוט בצמצם מן הגלגלת הקדמית יצטרך להתאמן ולהתרגל לעבוד עם טבעת הצמצמים שעל העדשה (כמו בתקופת ה- SLR) ולהכיר את ההבדלים בפעולתו של גלגל זה בעדשות השונות.

פעולתן של שאר החוגות נעימה וקשיחה כאחד וניתן לנעול את חוגת ה- ISO וחוגת מהירות הסגר בקלות באמצעות כפתור קטן הנמצא במרכז כל חוגה. את חוגת פיצוי החשיפה לא ניתן לנעול וחבל.
שינוי מצב ה-Drive ומצב החשיפה מתבצע באמצעות חוגות  משנה הנמצאות מתחת לחוגת ה-ISO וחוגת מהירות הסגר. מצאתי ששינוי מצבים אלו איננו נוח מספיק ודורש מאמץ מסויים התלוי בעיקר בעובי האצבעות של הצלם…

לעומת הפעולה הנעימה של החוגות הרי שפעולתו של כפתור המחשף (הנמצא במרכזו של כפתור ההדלקה והכיבוי) מעט רופפת והוא עשוי פלסטיק. ההפתעה היא שבמרכזו נמצא משהו שכבר כמעט לא מופיע במצלמות דיגיטליות: הברגה המאפשרת שימוש בכבל משחרר מכני (Cabel Release). גם פעולתן של הגלגלות הקדמית והאחורית מעט חופשית מדי לטעמי, אני מעדיף קליקים ״חזקים יותר״.

כפתור שימושי ונוח מאד הוא Joy Stick קטן הנמצא מימין לצג האחורי ומשמש לצורך שליטה על אזור המיקוד: ניתן בקלות לשנות את אזור המיקוד ולגרום למצלמה להתמקד בנקודה בה מעונין הצלם.

קיימת אפשרות נרחבת למדי לבצע קביעה של תפקידי הכפתורים השונים (Customization) בהתאם להעדפות הצלם.

ה-X-T2 מצויידת בשני כונני SD וניתן לתכנת את שמירת הקבצים בהתאם להעדפות הצלם: Jpeg לכרטיס אחד ו-RAW לשני, מילוי כרטיס אחד קודם והשני אח״כ או שמירת גיבוי של כל קובץ על שני הכרטיסים במקביל.

מערכת התפריטים פשוטה, ברורה וניתנת לשימוש, ברוב המקרים, ללא צורך להציץ במדריך למשתמש.

כיאה למצלמה חסרת מראה ה- X-T2 מצויידת במחפש אלקטרוני (EVF) מעולה בעל 2.36 מליון פיקסלים וקצב רענון של 60 או 100 פעמים בשנייה. המחפש נראה היטב גם ביום וגם בלילה, נדלק באופן אוטומטי ובמהירות גבוהה כאשר מקרבים איליו את העין וניתן לצפייה מיטבית גם למרכיבי משקפיים כמוני. כמובן שניתן לכוון את מספר הדיאופטר המתאים לצורך צילום עם משקפיים ובלעדיהם. בצידו הימני של המחפש נמצא כפתור המאפשר את בחירת מצב התצוגה: צג אחורי בלבד, מחפש בלבד, מחפש אוטומטי או מעבר אוטומטי מן המחפש לצג האחורי בהתאם לחיישן העין. מיקומו של כפתור זה לא נוח, משום מה הוא ממוקם קרוב מדי לחוגת מהירות הסגר. גם כאן בעלי אצבעות דקות יסבלו פחות מן המיקום הלא לגמרי מוצלח של כפתור זה.
חשוב לציין שהצג האחורי המשובח (אם כי איננו צג מגע)  מתכוונן גם לאורך וגם לרוחב אבל תנועתו איננה מלאה.

גודל ומשקל: יחסית למצלמות חסרות מראה אחרות בפורמט  APS-C הרי שה-X-T2 איננה מצלמה קטנה וקלה: גודלה ומשקלה (507 גרם כולל סוללה וכרטיס זיכרון) דומים למצלמות DSLR מסויימות בפורמט זה ואפילו מספר מצלמות חסרות מראה בפורמט Full Frame 24×36 קטנות וקלות ממנה. בהשוואה ל-Nikon D500  משקלה נמוך בכ- 300 גרם, אולם ל-D500 סוללה גדולה יותר המספיקה להרבה יותר צילומים. עם זאת ה-X-T2 נוחה מאד לאחיזה, היא ״יושבת״ טוב ביד גם בעת צילום וגם כאשר אוחזים ב- Grip בין הצילומים.

איכות הצילומים גבוהה מאד: התרשמתי מאד מן הצבעוניות המעולה, הן של קבצי JPEG והן של קבצי RAW. קבצי ה-JPEG של פוג׳י ידועים מזה שנים באיכותם הצבעונית הגבוהה וגם ה- X-T2 מספקת קבצי JPEG מוכנים לשימוש, ממש צלם ושגר (ניתן להעביר קבצים לסמארטפון באמצעות WiFi מובנה, המאפשר גם שליטה במצלמה מרחוק באמצעות אפליקצייה יעודית).
סימולציות סרטי הצילום יוצרות תוצאות מענינות ובעיקר מצאתי את הסימולציות לסרטי השקופיות Velvia ו- Provia וכן סרט שחור לבן  Acros כמענינות מאד. אותן סימולציות מופיעות גם כפרופילים DCP בעת עיבוד קבצי RAW ב- Lightroom או בפוטושופ כך שניתן להפעיל אותן גם על קבצים אלו בקלות ועם זאת לשמור על קובץ ה-RAW המקורי.

dscf2748

Fuji X-T2, עדשה  18-55 במצב 18 מ״מ,  ISO200, 1/750, f8, קובץ RAW
עם פרופיל Camera Provia/Standard

dscf2748-2

Fuji X-T2, עדשה  18-55 במצב 18 מ״מ,  ISO200, 1/750, f8, קובץ RAW
עם פרופיל Camera Acros

החדות גבוהה מאד ובולטת לעין. לכך תורמים 3 גורמים: העדרו של מסנן AA, מערך המסננים הצבעוניים בתצורת X-Trans והאיכות האופטית הגבוהה של העדשות. בעת צילום נושא הכולל צורות החוזרות על עצמן (Pattern) עשוי להופיע Moire. ניתן לטפל בתופעה זו בעזרת כלי יעודי ב-Lightroom.

מערכת המיקוד האוטומטי מתבססת על שילוב של Phase Detection עם Contrast Detection לצורך העלאת דיוק המיקוד ומאפשרת מיקוד טוב (אם כי איטי יותר) גם בתנאי אור גרועים.

התחום הדינמי גבוה, הן בקבצי Jpeg (בהן הוא מוגבל מאחר והכימות מתבצע ב- 24 ביט לפיקסל) ובעיקר בקבצי RAW. בעזרת Lightroom ניתן ל״שחזר״ פרטים בבהירויות ולגלות פרטים בצללים.

קטע משני צילומים זהים שנוצרו בחשיפה אחת במצב  RAW+Jpeg: השמאלי קובץ RAW והימני קובץ Jpeg. שניהם עם סימולציה לסרט שחור לבן Acros. שימו לב  בעיקר להבדלים בפרטים באזורי הבהירויות. Fuji X-T2, עדשה 18-55 במצב 44.4 מ״מ, ISO200, 1/340, f4. הוכחה נוספת לעדיפות המוחצת של קבצי RAW…

 

dscf2729

Fuji X-T2, עדשה 18-55 במצב 35.8 מ״מֿ, ISO 200, 1/90, F7.1

עקב המאפיינים המיוחדים של מערך המסננים הצבעוניים בתצורת X-Trans אתר DXOmark.com איננו מדרג את חיישני התמונה הנמצאים במצלמות של פוג׳י וחבל. אין לי ספק כי חיישנים אלו, המיוצרים ע״י Sony ומשודרגים ע״י פוג׳י היו מגיעים למיקום גבוה מאד בדרוג.

בדקתי רק באופן ראשוני את ביצועי המצלמה בצילום בערכי ISO גבוהים, 1600, 6400, 12800:

כל הצילומים הם קטעים ב-Zoom 100% של קבצי RAW במצב ברירת המחדל של Lightroom:

lightroomscreensnapz003

lightroomscreensnapz002

 

lightroomscreensnapz001

רמות הרעש, גם ב-ISO12800 סבירות ביותר עבור חיישן בגודל APS-C

DPreview.com הגדיר את רמת הרעש: The X-T2's noise performance is very good. Almost too good
ומציע לכך הסבר אפשרי: נעשית הנחתה של הרעש במצלמה גם בצילום בקבצי RAW.

X-T2 מסוגלת לצלם פנורמות אולם בסוג צילום זה נכונה לי אכזבה: בכל הפנורמות שצילמתי הופיעו פסים כהים בשמיים כתוצאה מטעויות בחיבור בין החשיפות המתבצע באופן אוטומטי ע״י המצלמה. אני מקווה שתקלה זו תתוקן בעדכון קושחה בעתיד הקרוב.

dscf2791

צילום פנורמה: Fuji X-T2, עדשה 18-55 במצב 31.5 מ״מ, ISO 200 1/1800, f5,
שימו לב לפסים הכהים בשמיים

אחד השיפורים המרכזיים  ב-X-T2 לעומת ה- X-T1 קשור למערכת המיקוד האוטומטי. לא הזדמן לי להתנסות בצילום ב- X-T1 כך שאין לי אפשרות להשוות בין המצלמות אבל לטעמי מערכת המיקוד של X-T2 מעולה: המיקוד מהיר מאד, שקט  ומדוייק בכל המצבים. במצב של מיקוד עוקב (Tracking) מתקבלות תוצאות מצויינות והדבר בא לידי ביטוי גם במספר סקירות שקראתי על המצלמה.

dscf2830

צילום נושא בתנועה במצב מיקוד אוטומטי עוקב: Fuji X-T2, עדשה 18-55:  ISO 200 ,1/6000, f5.6

פוג׳י פיתחה מערכת לשליטה בפרמטרים השונים בהם עושה המצלמה שימוש בעת מיקוד עוקב: ניתן לבחור ב-Presets בהתאם לסוג הצילום או לשנות כל אחד משלושת הפרמטרים בנפרד. ראיתי סרטון בו הודגם השימוש במצלמה לצורך צילום מרוץ מכוניות והתוצאות היו מרשימות בכל קנה מידה.

af_cases

התפריט המאפשר שליטה ובקרה נרחבת באופן פעולתה
של מערכת המיקוד האוטומטי העוקב
מקור: DPreview.com

לעומת הנאתי  ממערכת המיקוד האוטומטי הרי שאורך החיים של הסוללה היה מאכזב: יצאתי לצילומים עם סוללה מלאה, השתמשתי במצב בו ה- EVF נדלק באופן אוטומטי בעת קרוב העין איליו ואילו הצג האחורי כבוי. לאחר שעתיים הליכה וצילום 130 מסגרות (RAW+Jpeg) ירדה הסוללה לרמת 27%…

לאחר בדיקה נוספת התברר כי הסוללה שקיבלתי עם המצלמה איננה מן הסוג המשופר המגיע עם מצלמה חדשה אלא מסוג קודם בעל הספק נמוך יותר. לאור זאת סביר להניח כי ביצועי הסוללה יהיו טובים יותר: עפ״י דף הנתונים הטכניים באתר פוג׳י ניתן לצלם 340 צילומים עם סוללה אחת ו- 1000 צילומים כאשר משתמשים ב-Booster Grip VPB-XT2.
בכל מקרה מומלץ להצטייד בסוללות נוספות או לרכוש את ה-Booster Grip הכולל 2 סוללות נוספות. לא ניתן להטעין את הסוללה הפנימית בעת שה- Booster Grip מחובר. לצלמי וידאו, חיבור אזניות ל-X-T2 אפשרי רק באמצעות ה-Booster Grip, למרבה הצער גוף המצלמה איננו כולל חיבור לאזניות אלא למיקרופון בלבד.

booster_grip

ה-Booster  Grip עם מארז הסוללות בחוץ. מקור:  DPreview.com

 

ל-XT-2 אפשרות מובנית לצילומי Time Lapse  ללא צורך בחיבור טיימר חיצוני. ניתן גם לצלם Tethered ישירות ל-Lightroom. קיים גם Plugin משופר לכך הנמכר במחיר של $79.

פוג׳י מציעה עדשות רבות, איכותיות ולא יקרות למצלמות מסדרה X. קיימים בשוק מתאמים המאפשרים הרכבת עדשות אחרות על המצלמות מסדרה X אבל ללא מיקוד אוטומטי. מסקירות שקראתי עולה כי פעולת המצלמה בעת שימוש במתאמים איננה חלקה ואיננה מהירה כמו בעת שימוש בעדשות מקוריות.
כמו כן קיים מבחר קטן של עדשות מתוצרת יצרנים אחרים המיועדים לשימוש עם מצלמות פוג׳י מסדרה X.

לסיכום, מן הניסיון הקצר שלי בשימוש מעשי במצלמה זו אני מתרשם שמדובר בהחלט בכלי מקצועי ראוי שעשוי להתאים לצלמים רבים בתחומי צילום שונים. בין היתר קראתי סקירות על שימוש מוצלח מאד במצלמה זו לצורך צילומי חתונות (עם שילוב מבזק יעודי של פוג׳י. המצלמה תומכת גם במבזקים נוספים, מהירות סינכרון למבזק 1/250, המבזק יפעל רק כאשר הסגר המכני נמצא בשימוש: בעת השימוש בסגר האלקטרוני אין אפשרות לשימוש במבזק מכל סוג). X-T2 מגיעה עם מבזק חיצוני קטן הניתן להרכבה על חיבור ה- Hot Shoe. מאחר והמצלמה שקיבלתי לא כללה את המבזק לא התנסיתי בשימוש בו.
כמו כן מסופק עם המצלמה מטען חיצוני המאפשר טעינת סוללה אחת. ניתן גם לטעון את הסוללה כאשר היא בתוך המצלמה באמצעות חיבור USB, דבר המאפשר טעינה בשטח ממחשב נייד או מסוללת הטענה חיצונית בעלת חיבור USB.

פוג׳י ממשיכה לחדש ולהשתפר כל העת ולספק תחרות רצינית לשלושת המתחרות העיקריות שלה: ניקון וקנון עם מצלמות ה- DSLR שלהן ו-Sony עם דגמי המצלמות חסרות המראה שלה.

עדכון 8.11.16: X-T2 נבחרה כ- Best Overall Crop Sensor Camera ע״י DPReview.com (בטווח המחירים עד $2000)

עדכון 9.11.16: סרטון הסוקר את השימוש ב- X-T2 לצילום חתונה

עדכון 10.11.16: סקירה של ביצועי מערכת המיקוד האוטומטי העוקב של X-T2 בצילומי טבע

עדכון 17.12.16: אתר No Film School בחר ב- X-T2 כמצלמת הסטילס הטובה ביותר לישומי וידאו וקולנוע לשנת 2016

עדכון 19.12.16: סקירה מענינת על ה-X-T2

עדכון 29.1216: ספי ברגרסון, סטודנט שלי לשעבר במכללת הדסה  וכיום צלם חתונות מצליח בהודו כותב על ה-X-T2: כנראה המצלמה הכי טובה שעבדתי איתה עד היום. כיפית, מהירה, קלה, וסקסית. פוקוס מהיר במיוחד, יותר מאשר בניקון שעבדתי איתן. גם בצילום במצב burst. צבעים מדוייקים.
הג׳וי סטיק שהתווסף על מנת לאפשר עבודה יותר מדוייקת עם נקודת הפוקוס הוא גאוני. השינויים הקטנים שהוספו מאז ה-XT1 הם מדוייקים ונחוצים. כפתור נעילה ל-ISO. שני כרטיסי זכרון מאפשרים גיבוי במקום.
חווית נהיגה נהדרת! יש לי ידיים גדולות אז יש צורך להתרגל לכפתורים של פוג׳י אבל בסה״כ עברתי את נקודת האל חזור!
משתמש במגוון עדשות החל ב- 16 מ״מ, דרך ה- 23,35,56 וכלה ב-90 מ״מ.  לרוב משתמש ב- 23 וב- 56 מ״מ.

עדכון 23.3.17: הודעה על שני עדכוני Firmware חשובים ל-X-T2

 

שימו נא לב: הפוסטים בבלוג מעודכנים באופן קבוע. לקוראים המקבלים את הפוסטים שלי במייל מומלץ לקרוא את הפוסטים בבלוג עצמו על מנת להנות מכל העדכונים, התיקונים והתוספות. הגרסה הנשלחת במייל היא גרסה ראשונית.

 

 

45. The A Team*: משפחת המצלמות Sony Alpha A7

45. The A Team*: משפחת המצלמות  Sony Alpha A7

מידי פעם בפעם נצפית בתחום הצילום תופעה מענינת: אחד מיצרני המצלמות מצליח להוציא לשוק דגם או דגמים המהווים שינוי משמעותי מן הדגמים הקיימים ולמעשה משנה את כללי המשחק בשוק. כזאת היתה, לדוגמא ה-Canon 5D Mk II  כאשר הוצגה בשנת 2008 עם יכולת צילום וידאו באיכות HD 1080P ושינתה לעד את תחום צילום הסטילס, הוידאו והקולנוע כאחד. בשנתיים האחרונות אנו עדים שוב לתופעה דומה, והפעם מבית היוצר של Sony. החברה נכנסה לתחום מצלמות ה-Mirrorless כבר בשנת 2010 עם משפחת מצלמות ה-  NEX: מצלמות קומפקטיות בעלות חיישן בפורמט APS-C עם עדשות מתחלפות ויכולת וידאו HD. בשנת 2013 עלתה Sony לשלב הבא והיציגה מצלמות דומות אבל עם חיישן בגודל Full Frame 24X36mm, המהוות את משפחת ה- A7. עד היום, אף יצרן אחר טרם הצליח לחקות את היכולות של Sony ולהכניס חיישן FF לתוך גוף קטן של מצלמה חסרת מראה.

כל מי שעדיין תקוע בעידן ה- DSLR ולא התנסה בשימוש במצלמות Mirrorless לא ידע להעריך את היקף ומשמעות השינוי. כדי למנוע לזות שפתיים אני מצהיר מראש כי מצלמות ה-Mirrorless  אינן מתאימות לכל אחד וכי כמו לכל מוצר בשוק יש להן מגרעות אולם הדור האחרון של משפחת ה- A7 של Sony סוגר את הפער במובנים רבים מול ה- DSLR הקלאסיות ומשאיר אותן הרחק מאחור במובנים אחרים.

אסקור תחילה את בני משפחת A7 ולאחר מכן את המשמעויות הגלומות במצלמות אלו.

שתי המצלמות הראשונות בסדרה שהוצגה בשנת 2013 היו ה- A7 וה-A7R. מצלמות אלו היו דומות מבחינות רבות אולם גם שונות זו מזו במובנים רבים. באופן אישי, רכשתי את ה-A7, בעלת 24MP מאחר והתאימה לצרכי מכל הבחינות. דגם ה- A7R כלל חיישן באותו הפורמט אבל עם 36MP. שני הדגמים זכו לציונים גבוהים בדרוג DXO Mark ונכללים עד היום בין עשרת המצלמות FF המובילות בדרוג.

מעבר להבדל במספר הפיקסלים, היו עוד מספר הבדלים בין הדגמים, בין היתר מסנן Anti Alias שקיים ב- A7 ולא קיים ב-  A7R.

בתוקף היותה, עת הוצגה בשנת 2013, המצלמה חסרת המראה היחידה עם חיישן FF של 36MP זכתה ה-A7R למרבית ההתייחסות ובד״כ זכתה לביקורות חיוביות, כמו ציון 82 בסקירה של DP Review. המצלמה גם הוכתרה כמצלמה החשובה ביותר שהוצגה בשנת 2013 ע״י מספר אתרים. שימו לב להבדלי הגודל בין Nikon D800 לבין Sony A7R:  בשתי המצלמות אותו חיישן מתוצרת  Sony. משקל ה- A7R הוא 465 גרם בלבד. משקל ה- D800 הוא 900 גרם, כמעט פי 2!Sony_A7R_vs_Nikon_D800_167218_med1                                                              מקור: http://www.digitalcameraworld.com

באפריל 2014 הכריזה Sony על דגם נוסף בסדרה: A7S. דגם זה יועד ישירות לתחום הוידאו, הוא כולל חיישן FF בעל 12MP בלבד אולם גודלם הענק של הפיקסלים מאפשר צילום בתנאי תאורה נמוכים ביותר  ובאיכות 4K, דבר שצד מיד את עינם של צלמי הוידאו והקולנוע. ואכן דגם A7S הפך במהירות לחביבם של צלמי וידאו וקולנוע רבים (4K עם שמירה למקליט חיצוני, לא על כרטיס הזיכרון הפנימי. A7RII מקליטה וידאו 4K ישירות לכרטיס הזיכרון, נחוץ כמובן כרטיס במהירות מתאימה ובנפח מתאים).

אחת הסיבות לפופולריות של דגם ה-A7S היא היכולת לעבוד עם מספר רב של עדשות מתוצרת יצרנים שונים באמצעות ערב רב של מתאמים הקיימים בשוק. גם הדגמים האחרים בסדרה נהנים כמובן מאותה יכולת, שהיא אחד הגורמים החשובים בייחוד של משפחת מצלמות זו ועוד אדון בכך בהמשך. כמו כן, מערכת מיקוד אוטומטי כפולה (בחלק מן הדגמים) : גם Phase Detection וגם Contrast Detection מאפשרת מיקוד אוטומטי יעיל גם בתנאי תאורה גרועים.

בסוף 2014 הוצגה המצלמה הראשונה בדור השני של משפחת A7, ה- A7II. החידוש העיקרי היה מערכת ייצוב 5 צירים מובנית לתוך המצלמה, כלומר ניתן לצלם באופן מיוצב גם עם עדשות ישנות שאינן כוללות מייצב פנימי. לפני כחדשיים הוכרזה המצלמה השנייה בדור השני:  A7RII.

רשימת השיפורים והחידושים בדגם זה ארוכה מאד, ביו היתר חיישן חדש ובלעדי מטיפוס BSI בעל 42MP ותחום דינמי מדהים של 14 סטופים.

11425539_846315538750965_7996445082006891878_oכרגע לפחות נראה די וודאי שמצלמה זו תהיה מועמדת בטוחה לזכות בתואר מצלמת השנה באותן תחרויות הנערכות ע״י אתרים ומגזינים שונים.

סרטון מענין הסוקר את תכונותיה היחודיות של ה- A7RII תוכלו למצוא כאן: http://tinyurl.com/pqstgqr

השוואה בין ביצועיה של מצלמה זו בתנאי אור נמוכים לעומת Nikon D750 ו-Canon 5DS התפרסמה כאן: http://tinyurl.com/nptlc8r

מסקנות הבדיקה היו שבשימוש בעדשות בעלות מפתח צמצם רחב, ביצועי ה-A7RII היו זהים ולעיתים אף עלו על המתחרות.

כמובן שנקודה חשובה בעת ההחלטה על רכישת מצלמה היא מגוון העדשות הזמין. Sony הרחיבה מאד את היצע העדשות שלה ורובן הינן באיכות גבוהה מאד ועלותן סבירה. היצע העדשות מתחלק לעדשות הנושאות את הלוגו של Sony בלבד, כאלו הנושאות אותו במשותף עם לוגו של Zeiss וכאלו הנושאות את הלוגו של Zeiss בלבד.  חלק מן העדשות זכו בציונים גבוהים מאד בדרוג העדשות של DXO Mark.

אבל כפי שכבר ציינתי לעיל, אפשר להשתמש כמעט בכל עדשה שתרצו בעזרת מתאמים מתאימים. לדוגמא, Metabone  מציעה מבחר של מתאמים שחלקם מאפשר שימוש במיקוד אוטומטי מלא. יש גם דיווחים על כך שעדשות מסויימות של  Canon ממקדות מהר יותר ובאופן מדוייק יותר כאשר הן מחוברות למצלמות של Sony. גם Fotodiox מציעה מגוון מתאמים המאפשרים הרכבה של כמעט כל עדשה קיימת על המצלמות של Sony.

החיישן החדשני הנמצא ב- A7RII מאפשר קבלת רזולוציה גבוהה יחד עם תחום דינמי גבוה ורמות רעש נמוכות המאפשרות שימוש בערכי ISO גבוהים מאד.

Michael Reichmann מאתר Luminous Landscape השווה את כושר ההפרדה של A7RII לזה של Pentax 645Z, מצלמה בפורמט בינוני עם חיישן (CMOS,  מתוצרת Sony, איך לא?) בעל 50MP. התוצאה מפתיעה: בסה״כ, החיישן הקטן יותר של ה-A7RII איננו נופל בביצועיו מן החיישן הגדול יותר: כדאי גם להביא בחשבון את הבדלי המחירים בין שתי המצלמות: ה-A7RII עולה פחות מחצי ממחירה של ה-Pentax 645Z. ושוקלת כרבע ממנה…

ויכוחים רבים ברשת עוסקים ביתרונות ובחסרונות של המחפש האלקטרוני (EVF) במצלמות חסרות המראה. מנסיוני האישי אוכל לומר שהמחפשים האלקטרוניים במצלמות של Sony הם באיכות מעולה:  כושר ההפרדה, הניגוד, טווח הצבעים ומהירות התגובה מצויינים. במצבים מסויימים בהחלט יש יתרון למחפש אופטי איכותי, כמו למשל בעת צילום בתנאי תאורה חזקים במיוחד אולם מצד שני מחפש אלקטרוני שימושי גם בלילה. במצלמות DSLR, בעת צילום בוידאו אין אפשרות להשתמש במחפש האופטי היות שהמצלמה פועלת במצב Live View בו המראה מורמת וחוסמת את המחפש. לא כך הדבר במצלמות חסרות מראה בהן מצב Live View הוא קבוע וניתן לצפות בנושא גם באמצעות הצג האחורי וגם באמצעות המחפש האלקטרוני.

לסיכום, נראה ש-Sony עושים משהו נכון, וגם אינם מתביישים ללמוד ולהקשיב ללקוחותיהם. בסקירה של ארוע ההשקה של ה-  A7RII שהתקיים בארה״ב כותב Michael Reichmann כי נכחו בו 2 מהנדסים של Sony שרשמו כל הערה וכל בקשה ששמעו מפי משתתפי הארוע.

הערות ובקשות אלו באות לידי ביטוי בשידרוגי קושחה (Firmware) עתידיים של דגמים קיימים או בתכונות חדשות לגמרי בדגמים חדשים.

עדכון: אתר DXO Mark בחן את החיישן המתקדם שבדגם  ה-A7RII והעניק לו את הציון הגבוה ביותר שהעניק עד כה: 98 (לעומת 95 לדגם הקודם ו- 97 ל-Nikon D810). חשוב להבין שציון זה מתייחס לחיישן עצמו ולא למצלמה כמכלול.

ועוד עדכון מ- 11.9.15: Sony הכריזה על הדגם החדש של ה- A7S, הנקרא, איך לא, A7SII. תוכלו לקרוא עליו כאן.

בקישור הזה תוכלו למצוא סקירה שאינה אוהדת את קו מצלמות ה- A7 של  Sony, יש גם כאלו וסיבותיהם עימם.

עדכון 18.9.15: Sony הודיעה כי תכלול את האפשרות לשמור קבצי RAW 14BIT ללא דחיסה בדגמים החדשים של סדרה A ובדגמים הישנים באמצעות עדכון Firmware.

עדכון  24.9.15: סקירה והשוואה מענינות ומקיפות בין שני הדגמים החדשים A7S II ו- A7R II תוכלו למצוא כאן.

עדכון 26.10.15: שיחה מענינת עם מנהל מוצר מ-Sony, תוכלו מצוא כאן.

כמו כן, בארוע לעיתונאים שהתקיים לאחרונה בניו יורק הציגה Sony נתונים מענינים: בשנת 2014 עלו מכירות המצלמות חסרות מראה ב- 22% ובחצי השנה הראשונה של 2015 ב- 42%. סדרה A תרמה את חלק הארי של הגידול במכירות. עוד נתון מענין מן גרף הבא הוא שבעוד שוק ה- DSLR חווה בשנת 2014 ירידה של 18% במכירות ובחצי הראשון של 2015 ירידה של 13%, שוק המצלמות חסרות המראה הראה גידול של של 12% במכירות הן בשנת 2014 והן במחצית הראשונה של 2015. הנתונים מתייחסים לארה״ב בלבד.

www.imaging-resource.com

עדכון 7.11.2015: סקירה ביקורתית (מאד) ומקיפה על מה צריך לשפר במצלמות Mirrorless

עדכון 18.11.15:  Sony A7R II זוכה לציון 90 בסקירה של DP Review.com

עדכון 19.11.15: השוואה מענינת ומקיפה בין Canon 5DSR לבין Sony A7R II

עדכון 6.12.15: שני מאמרים מענינים פורסמו בנושא בו עוסק פוסט זה, שניהם באותו אתר http://asia.nikkei.com את המאמר הראשון ניתן לקרוא כאן ואת השני כאן.

עדכון 8.12.15: מאמר קצר ולענין המסכם את היתרונות והחסרונות של מצלמות חסרות מראה לעומת מצלמות DSLR.

עדכון 23.12.15: אתר imaging-resources בחר ב-Sony A7R II כמצלמת השנה

עדכון 24.12.15: ראיון מענין עם מנהל בכיר ב- Sony

עדכון 5.3.16: Sigma פיתחה מתאם המאפשר חיבור עדשות שלה ושל Canon למצלמות Sony. המתאם מאפשר שימוש בכל מצבי המיקוד האוטומטי.

עדכון 27.6.17: לפני כחדשיים היציגה Sony את הדגם החדש A9, המיועד להתחרות במצלמות הדגל המקצועיות של Nikon ו-Canon. המצלמה מסוגלת לצלם 20 מסגרות לשניה בשקט מוחלט וללא החשכה של המחפש האלקטרוני. סקירה מלאה תמצאו כאן.

אתם מוזמנים להרשם בבלוג לקבל הודעת מייל בכל פעם שפוסט חדש עולה!

*בכותרת: The A Team היתה סדרת טלוויזיה פופולרית ששודרה בשנים 1983-1987