95. על סרטי צילום וניירות צילום, חלק ב: ניירות שחור לבן

95. על סרטי צילום וניירות צילום, חלק ב: ניירות שחור לבן

בפוסט הקודם דנתי בעקרונות יצירת הדימוי בסרטי שחור לבן. פוסט זה עוסק בשלב ההדפסה של הנגטיב.
את הנגטיב שהתקבל לאחר הפיתוח אפשר להדפיס בהגדלה אופטית על נייר צילום שחור לבן הניתן לרכישה בגדלים שונים ומסוגים שונים. באופן עקרוני, תהליך יצירת הדימוי בנייר הצילום זהה לתהליך יצירת הדימוי בנגטיב כפי שתואר בפוסט הקודם.
קיים נייר על בסיס פלסטי (RC) או נייר על בסיס נייר (נקרא בסלנג בעברית ״נייר נייר״) הנחשב איכותי יותר. נייר פלסטי ניתן לפיתוח בטמפ׳ גבוהות ולכן זמן הפיתוח שלו קצר יותר. גם זמן השטיפה שלאחר הקביעה קצר הרבה יותר. נייר פלסטי ניתן לפיתוח גם במכונות אוטומטיות מהירות. לעומתו ״נייר נייר״ מחייב פיתוח בטמפ׳ נמוכות ואינו ניתן לפיתוח אוטומטי אלא בקערות או מיכליםֿ, זמן השטיפה הסופית שלו ארוך מאד ויש צורך בהרבה מים לשם כך. עוד הבדל בין הניירות הוא העובדה שנייר פלסטי יבש הינו שטוח לחלוטין. ״נייר נייר״ מתייבש כך שאיננו שטוח ויש צורך לשטחו בעזרת חימום ולחץ. בעבר היו נפוצים מכשירי יבוש יעודיים ל״נייר נייר״.

ההגדלה מתבצעת בחדר חושך המואר בתאורה אדומה (אליה נייר הצילום איננו רגיש) ובאמצעות מכשיר אופטי הנקרא מגדל (Enlarger). המגדל מקרין דימוי מוגדל של הנגטיב על הנייר באמצעות עדשת הגדלה מיוחדת. לעדשות הגדלה יש  צמצם (נשלט באמצעות טבעת ) המאפשר שליטה בכמות האור העובר דרך העדשה. הנייר נחשף לאור המגדל באמצעות טיימר המחובר לנורת המגדל וקובע את משך החשיפה. על מנת להביא את חדות הדימוי המוקרן על הנייר למקסימום משתמשים ב-Focus Finder שהוא מכשיר אופטי המונח על הנייר ומגדיל קטע קטן מן הדימוי המוקרן: במצב של מיקוד מיטבי ניתן להבחין בגרעיני הכסף המתכתי שעל הנגטיב (ללא קשר לחדות הצילום).

picture1
מבנה סכמטי של מגדל טיפוסי להגדלה מנגטיבים שחור לבן. מקור: Wikipedia

peak-finder

מכשיר Focus Finder איכותי  מסוג Peak המתאים גם לביצוע הגדלות גדולות:
מחירו כ- $300, לעומת $30 למכשיר בסיסי פשוט. ההבדל בין המכשירים מדהים: בעבר היה לי במעבדה שהפעלתי מכשיר כזה שהקל מאד על מציאת המיקוד המיטבי גם בקצוות של הגדלות גדולות.

הנייר החשוף עובר תהליך פיתוח זהה עקרונית לזה שעבר הנגטיב אם כי המפתח שונה בהרכבו. בד״כ מפתחים נייר צילום בקערות שטוחות או במכונה אוטומטית או במיכלים גדולים. גם פיתוח הנייר הוא תלוי זמן, טמפרטורה וניעור. התוצאה היא הדפס פוזיטיבי שלאחר הייבוש ניתן להצגה ולצפייה באור. בעוד שפיתוח הסרט היא מיומנות פשוטה למדי הרי הדפסה איכותית היא מיומנות נרכשת הדורשת ניסיון רב והכרות טובה עם התכונות של חומרי הצילום, תמיסות הפיתוח, ציוד ההגדלה ומאפיינים טכניים בעלי משמעות חזותית כמו בהירות וניגוד.

במקום להדפיס באמצעות הגדלה אופטית כנ״ל, אפשר לסרוק את הסרט באמצעות סורק ההופך אותו לדימוי דיגיטלי פוזיטיבי, לבצע עיבוד תמונה במחשב ולהדפיס במדפסת. קיימות כיום מדפסות איכותיות מאד להדפסות שחור לבן.
עסקתי בנושא הסריקה של נגטיבים ושקופיות בהרחבה בפוסטים מס׳ 74, 44, ו-15.

שני מדריכים מענינים לפיתוח והדפסה שחור לבן שיצאו לאור לפני שנים רבות ע״י Kodak ונמצאים ברשותי הם Kodak Darkroom Dataguide ו- Kodak Master Darkroom Dataguide. מדריכים אלו ניתנים לרכישה ב- eBay ובאתרים נוספים.

picture1

מדריך מצויין לפיתוח שחור לבן ביתי ניתן למצוא באתר BHPhotovideo.com

עוד מדריך טוב מבית B&H להקמת מעבדה ביתית לפיתוח והדפסה בשחור לבן ניתן למצוא כאן.

tsdarkroom5
אילוסטרציה נחמדה לחדר חושך שחור לבן. מקור: B&H

אצל B&H מופיעים 842 פריטים הקשורים לניירות צילום שחור לבן, מכל הסוגים ובכל הגדלים.
בתהליך ההדפסה יש צורך להתאים את ניגוד הנייר לניגוד הסרט והנושא שצולם ולכן יש צורך בניירות בעלי ניגוד שונה.

ניירות להדפסה בשחור לבן קיימים בשני מופעים עיקריים: ניירות בעלי ניגוד קבוע וניירות בעלי ניגוד משתנה. הניירות בעלי הניגוד הקבוע קיימים בדרגות ניגוד שבין 1-5 כאשר הנייר בדרגה 5 הוא הניגודי ביותר. לכן מי שעובד עם ניירות אלו חייב להחזיק לפחות 3 ״גרדציות" של נייר. אפשרות אחרת היא שימוש בנייר מסוג Multigrade (או Variable Contrast) בו ניתן לשנות את הניגוד באמצעות מסננים צבעוניים אותם מרכיבים על עדשת המגדל. השימוש בניירות מסוג זה מחייב רכישה חד פעמית של ערכת מסננים מיוחדת למטרה זו אולם בניגוד לניירות הרגילים כאן אפשר להסתפק באריזת נייר אחת לכל גודל. ניתן גם לרכוש מגדל מיוחד להדפסה על ניירות MG הכולל מסננים מובנים בתוכו.

לאחר יציאתה של Kodak מן התחום, יצרן ניירות הצילום שחור לבן הגדול ביותר כיום הוא Ilford.

כימיקלים לפיתוח: מי שמעונין ללכת על הקצה מוזמן לרכוש את מרכיבי הכימיקלים השונים באבקות ולהכין את תמיסות העיבוד בעצמו, כיף גדול. ניתן להשיג את הכימיקלים הדרושים בבתי מסחר המספקים ציוד וחומרים למעבדות: חשוב להקפיד שהכימיקלים יהיו ברמת Photograde, אין צורך ברמה אנליטית שהיא יקרה יותר. מרשמים להכנת תמיסות עיבוד לנייר יש באינטרנט למכביר. מי שלא מעונין לכתת את רגליו על מנת להשיג את המרכיבים בנפרד יכול לרכוש אבקות מוכנות או תרכיזים נוזליים מוכנים לשימוש לאחר מהילה עם מים בהתאם להוראות השימוש.
באתר B&H מופיעים 370 פריטים בסעיף זה.

בנוסף יהיה על מי שמעונין להדפיס את צילומיו בעצמו לרכוש מגוון אביזרים, החל במגדל (שמחירו עשוי להגיע לאלפי שקלים) ועדשות הגדלה יעודיות (יש צורך בעדשה נפרדת לכל פורמט) וכלה במשורות, מד חום, טיימרים, בקבוקים, קערות פיתוח ועוד ועוד… בסעיף זה מופיעים באתר B&H ״רק״ 517 פריטים שונים…

ועוד לא אמרנו כלום על המקום הנדרש לצורך הקמת מעבדה אישית בבית. בזמנו היה מקובל להקים מעבדות אישיות בחדר האמבטיה, אותו ניתן בד״כ להחשיך בקלות יחסית ויש בו מים זורמים. אבל אם רוצים גם להתקלח שם מידי פעם יהיה עליכם להוציא את ציוד הפיתוח החוצה.

האם זה כדאי? למי שמכיר רק את הצילום הדיגיטלי המעבר לצילום אנאלוגי עשוי להיות מענין  ואולי אף מרגש אם כי הדבר כרוך בהוצאות לא מעטות ובתהליך לימודי לא קצר. מי שמתחבר לדימויים פיסיים יותר מאשר לדימויים וירטואליים השמורים בדיסק המחשב ואוהב עבודת כפיים ימצא בצילום האנאלוגי תחביב מהנה ומתגמל. עם זאת, לדעתי רק העיסוק בשרשרת ההדמיה האנלוגית במלואה הוא בעל ערך, כלומר צילום על סרט, פיתוחו והדפסתו על נייר צילום. בצילום על סרט, מסירתו לפיתוח למעבדה, סריקתו והפיכתו לקובץ דיגיטלי אין לטעמי שום תועלת, עדיף כבר להישאר בתחום הדיגיטלי משלב הצילום, גם בשחור לבן. ראו גם פוסט מספר 64 בבלוג זה.

מאמר מענין על ניירות שחור לבן ועל הצילום האנאלוגי בכלל תמצאו כאן.

אשמח לשמוע את דעתכם בענין!

אני לרשותכם  ביעוץ ובעזרה (ללא תשלום) לכל מי (שלמרות הכל) מעונין להיכנס לתחום הצילום האנאלוגי.

בפוסט הבא אסקור את סרטי הצילום הצבעוניים הנגטיביים.

עדכון 21.5.17: סדרה של אנימציות חביבות מבית Ilford בנושא תהליכי צילום שחור/לבן

עדכון 17.9.20: Tetenal חוזרת

עדכון 18.10.20: סדרה חדשה מאילפורד  של מדריכי וידאו לפיתוח והדפסה שחור לבן

מקור תמונה ראשית: Dallas Center for Photography

94. על סרטי צילום וניירות צילום, חלק א: סרטים שחור לבן

94. על סרטי צילום  וניירות צילום, חלק א: סרטים שחור לבן

עם כל הדיבורים על תחיית הביקוש לסרטי הצילום בזמן האחרון (שהיגיע לשיאו לפני מספר שבועות עת Kodak הכריזה על כך שבסוף 2017 תחזיר לחיים את סרט  השקופיות Ektachrome אותו חיסלה בשנת 2012) חשבתי לנכון לכתוב פוסט על סרטי הצילום לסוגיהם השונים, כיצד הם בנויים, כיצד הם מגיבים לאור ואיך לעזאזל מפתחים אותם. אז לקחתי נשימה עמוקה, עצמתי עיניים וחזרתי אחורה בזמן לימי הצילום ה״אנאלוגי״ העליזים: ימי חדרי החושך, ריחות הכימיקלים, הסרטים שנחשפו לאור בטעות, הסרט שלא התגלגל במצלמה כראוי, הניירות שנתקעו במכונת הפיתוח, הכימיקלים שנזלו, שהזדהמו והסרטים שהלכו לאיבוד בדרך אל או מן המעבדה וכן, גם האושר שהרגשנו כאשר לאחר כל מסכת הייסורים הזאת התקבל סוף סוף דימוי שאהבנו. אישית אינני מתגעגע לכל אלו (למעט אולי ענין האושר) אבל לטובת מי שכן (כל אחד והתענוגות שלו) ולטובת הדור הצעיר שלא יודע מה זה סרט צילום ומה זה מפתח ולמה צריך למסגר שקופיות הנה קצת מידע. וכן, תעירו אותי כאשר יוחזר לשוק סרט ה-Kodachrome המיתולוגי, (שהשמועות אומרות ש-Kodak בודקת את ה״היתכנות״ להחזיר גם אותו לחיים) אולי בשבילו אסכים לשים בצד את המצלמה הדיגיטלית שלי… תוכלו גם לחזור לפוסט מס׳ 58 בבלוג זה על מנת להבין מדוע אין באמת שום צורך אמיתי לצלם בסרטי צילום.

קצת היסטוריה: בשנת 1839 מפתחים צרפתי אחד (Daguerre) ואנגלי אחד (Fox Talbot) שני תהליכים שאפשרו לראשונה צילום של נושא ויצירת דימוי שלו על חומר רגיש לאור. מבלי להיכנס לפרטים, התהליך שפיתח Talbot הוא זה שפיתוח ושיפור שלו ע״י אנשים רבים לאורך 178 שנים הביאו את הצילום הכימי-אנאלוגי לרמתו הנוכחית. עד שנת 1935 הצילום הצבעוני כמעט שלא היה קיים. בשנה זו היציגה Kodak את סרט ה- Kodachrome ומאוחר יותר פותחו גם תהליכי נגטיב-פוזיטיב צבעוניים שתפסו את מקומו של השחור לבן. בפוסט מס׳ 27 סקרתי את ההיסטוריה הטכנולוגית של הצילום ואת תקציר תולדות הצילום ניתן למצוא כאן.

פיתוחו של הצילום האלקטרוני-אנאלוגי הוא מאוחר הרבה יותר כאשר את ראשיתו ניתן לציין בשנת 1928 עם פיתוחה של הטלוויזיה, שהתבססה על העברת מידע באמצעות חשמל. את פיתוחו של הצילום האלקטרוני-דיגיטלי ניתן לציין בשנת 1975 ואת כניסתו הממשית לשוק בראשית שנות ה-90. בשנת 2003 נמכרו לראשונה יותר מצלמות דיגיטליות ממצלמות סרט ומאז חווה הצילום הכימי-אנאלוגי נסיגה שהביאה כמעט להעלמותו. כעת מדברים על עליית הביקוש לסרטי צילום. ייתכן, אולם כפי שלא נחזור לנסוע בכרכרות רתומות לסוסים ולהשתמש בטלפון עם חוגה לא נראה לי שכולנו נחזור לצלם בסרטי צילום. ובכל זאת…

עקרון פעולה: כל תהליכי הצילום הכימי-אנאלוגי (ובהמשך נבין למה בדיוק הכוונה בביטוי זה) מבוססים על תרכובת של כסף, מתכת שתכונותיה המיוחדות מאפשרות לה להגיב עם יסודות מקבוצת ההלוגנים (ברוב המקרים מדובר על כלור, יוד וברום). התרכובת נקראת כסף הלידי, והמאפיין העיקרי שלה הוא רגישות לאור. הכסף ההלידי מעורבב עם ג׳לטין מיוחד ונוצרת אמולסיה צילומית. האמולסיה הזו מצופה בשכבה דקה על בסיס פלסטי בגדלים שונים ומתקבל המוצר המסחרי הנקרא סרט צילום. הסרט מגיע באריזה אטומה לאור והוא חייב להיות מוגן מאור  בשלב החשיפה במצלמה וגם לאחריה עד לסיום שלב הפיתוח. כמעט כל תהליך הייצור של סרטי הצילום מתבצע בחושך מוחלט!
בעבר,העסיקה Kodak עובדים עוורים רבים במפעליה, להם לא היתה כל בעיה להסתגל לעבודה רצופה בחושך. קראו כאן על הסכנות המקצועיות הכרוכות בעבודה זו.

לסרטי נגטיב שחור לבן מרווח חשיפה רחב ולכן גם מרווח הטעות בחשיפה הוא רחב בהתאם. עדיין, כדי לקבל את האיכות המירבית יש לדייק בחשיפה. חשוב לזכור שבצילום אנאלוגי לא ניתן לראות את הדימוי מיד לאחר החשיפה ולכן איכותה תתברר רק לאחר הפיתוח! הכלל הוא, כפי שקבע Ansel Adams: חשוף לפי הצללים, פתח לפי הבהירויות (Expose for the shadows, Develop for the highlights). הרעיון הוא לחשוף את האזורים הכהים בנושא כך שירשמו על הסרט מאחר והם יופיעו כבהירים על הסרט לאחר הפיתוח.

במצלמה חשוב להקפיד על שני דברים עיקריים: כיוון ערך ה-ISO המתאים לפי הוראות השימוש וטעינה נכונה של הסרט במצלמה: יש לוודא שהסרט טעון נכון אחרת בסוף הצילומים יתברר לכם שצילמתם ״על ריק״ וחבל. במצלמות בהן העברת הסרט ממסגרת למסגרת היא ידנית יש לגלגל את הסרט חזרה לקסטה עם סיום הסרט ולא לפתוח את גב המצלמה לפני שברור שגלגול הסרט חזרה לקסטה הושלם. במצלמות בהן העברת הסרט חשמלית גלגול הסרט חזרה יתבצע לרוב באופן אוטומטי לאחר צילום המסגרת (פריים) האחרונה. במצלמות 120 יש לוודא טעינה נכונה וכן לגלגל את הסרט קדימה עד הסוף עם סיום הסרט ולהדביק את קצהו באמצעות המדבקה המצורפת. ולמי שרוצה להתמודד עם צילום בפורמט גדול, "4X5, ההתמודדות עם טעינת דפי הסרט בקסטות, פריקתן לאחר הצילום וטעינתן במיכל הפיתוח היא מיומנות מתסכלת למדי…

תגובה לאור: בניגוד לתגובה הליניארית של חיישן התמונה האלקטרוני לאור, התגובה של סרטי הצילום לאור היא לוגריתמית.

picture1

עקומת היענות (Characteristic Curve) של סרט צילום שחור לבן,
המתארת את ההשחרה (הציר האנכי) לעומת החשיפה (הציר האופקי)
שימו לב לניגוד (שיפוע) הנמוך, לצפיפות המינימלית הגבוהה יחסית
ולצפיפות המירבית הנמוכה יחסית

יצירת הדימוי: בחשיפה מבוקרת במצלמה, בכל צבר גרגרי כסף הלידי שבאמולסיה נוצר שינוי בלתי נראה לעין. אוסף השינויים הללו על פני כל מסגרת הצילום נקרא דמות סמויה (Latent Image). על מנת להפוך את הדמות הסמויה לדמות נראית יש להעביר את הסרט תהליך כימי הנקרא תהליך הפיתוח שבסופו הדמות הסמויה מכסף הלידי שנחשף לאור הופכת לכסף מתכתי שצבעו שחור. ככל שאזור מסויים בסרט נחשף ליותר אור מתקבלת שכבה עבה יותר של כסף מתכתי באותו אזור. שכבה עבה של כסף מתכתי עוצרת יותר אור (בזמן הצפייה או בזמן ביצוע הגדלה או סריקה) מאשר שכבה דקה וכך ניתן לייצג את הבהירויות המקוריות שהיו בנושא שצולם באמצעות שכבות בעובי משתנה של כסף מתכתי.

picture1

תהליך הפיתוח הצילומי החל מן הכסף ההלידי הרגיש לאור
ועד דמות הכסף המתכתי הקבועה

תהליך הפיתוח הוא תהליך כימי המתרחש בפאזה נוזלית והתוצאה שלו היא אנאלוגית, כלומר רציפה ומסוגלת לייצג (לפחות באופן תאורטי) אין סוף בהירויות. בצילום דיגיטלי תחום הבהירויות מוגבל מאחר ועל מנת לעבד דימוי אלקטרוני במחשב אנו חייבים להגביל את תחום הבהירויות: מחשבים אינם מסוגלים לטפל במידע אין סופי. בפועל, תחום הבהירויות המוגבל וידוע מראש בצילום הדיגיטלי הוא רחב במידה שאיננה פוגעת באיכות הדימוי.

חומרי הפיתוח: שני החומרים העיקריים בתהליך הפיתוח הם המפתח (Developer) והקובע (Fixer). תפקיד המפתח  להגביר את הדמות הסמויה ולגרום לכך שכל צבר גרגרי כסף הלידי שנחשפו לאור יהפכו לכסף מתכתי. שני המרכיבים הכימיים העיקריים המשמשים לצורך זה הם Hydroquinon ו- Metol, כאשר יחד עם חומרי הפיתוח נמצאים בתמיסת הפיתוח חומרים נוספים כמו נוגדי חמצון, מווסתי חומציות ועוד. תהליך הפיתוח מתרחש בסביבה בסיסית (אלקלית) בלבד. מבחינה כימית תהליך הפיתוח הוא תהליך חמצון-חיזור שבמהלכו הכסף ההלידי מתחזר לכסף מתכתי ואילו חומר הפיתוח מתחמצן והופך לבלתי יעיל. המפתח רגיש לנוכחות חמצן ולכן יש לשמור אותו במיכל אטום וללא אוויר.

תהליך הפיתוח הינו תלוי זמן, טמפרטורה וניעור (הניעור דרוש כדי שחומר פיתוח טרי יגיע לכל אזורי הסרט בזמן הפיתוח וכן על מנת להסיר מפני הסרט בועות אוויר המפריעות לתמיסת הפיתוח לחדור לאמולסיה). קיימים סוגים שונים של מפתחים: ניגודיים יותר או פחות וכאלו היוצרים גרעין עדין או גס יותר בסרט הצילום. הנה קישור לטכניקת פיתוח לא שגרתית ״Stand״.
לאחר סיום תהליך הפיתוח שופכים את המפתח ועוצרים את תהליך הפיתוח באופן כימי ע״י הורדת רמת ה-pH הגבוהה באמצעות חומצת חומץ מדוללת (עוצר, Stop Bath). בשלב זה נמצאים באמולסיה גם כסף מתכתי באזורים שנחשפו לאור וגם כסף הלידי רגיש לאור באזורים שלא נחשפו לאור. הקובע (Fixer), המבוסס על נתרן או אמוניום תיו-סולפט (ידוע בשם Hypo) הופך את הכסף ההלידי שלא נחשף לתרכובת מסיסה במים המתמוססת בשלב השטיפה. לאחר הקביעה והשטיפה מתקבלת דמות הכסף המתכתי בצורת תשליל, נגטיב: האזורים הבהירים בנושא כהים בתשליל ואילו האזורים הכהים בנושא בהירים בו.

picture1

תהליך העיבוד המלא של סרטי צילום שחור לבן נגטיביים
מקור: Wikipedia

מדריך מצויין לפיתוח שחור לבן ביתי ניתן למצוא באתר BHPhotovideo.com

באתר B&H מופיעים 111 סוגים של נגטיבים שחור לבן בפורמט 135 ו-120, בעיקר מתוצרת Kodak ,Ilford ו-Fuji וכן 51 סוגים של דפי סרט (Sheet Film) בפורמטים שונים. כמו כן ניתן להשיג מגוון כימיקלים ואביזרים לפיתוח (ראו בהמשך) . חשוב להביא בחשבון את המחיר הכלכלי: כל חומרי הצילום האנאלוגי הם מתכלים וחד פעמיים, הן סרטי הצילום והן הכימיקלים (אפשר לעשות בכימיקלים שימוש חוזר בתנאים מסויימים אולם בסופו של דבר יהיה צורך להחליף אותם) ולכן לכל חשיפה יש עלות לא קטנה.

גורמי האיכות העיקריים של סרטי צילום שחור לבן הם: כושר ההפרדה (רזולוציה), גרעיניות (רעש), ניגודיות  וטווח דינמי, כל אלו בערך ISO נתון שאיננו ניתן כמעט לשינוי.
סרט צילום שחור לבן ברגישות הגבוהה ביותר של ISO 3200  כמו Ilford Delta 3200 Professional יספק לכם גרעיניות (רעש), כושר הפרדה וטווח דינמי ירודים לעומת מצלמות דיגיטליות. כך שמי שזקוק לצילומים בערכי ISO גבוהים אין לו מה לחפש בצילום אנאלוגי. באופן כללי, גם בערכי ISO נמוכים יותר למצלמות הדיגיטליות יתרון ברור בכל הפרמטרים הטכניים, למעט אולי בעת צילום בפורמטים גדולים מאד כמו 8X10 אינצ׳. כך שאם אתם מחפשים איכות טכנית גבוהה הצילום הדיגיטלי הוא הכיוון. מה כן תקבלו בעת השימוש בסרטי צילום? אולי נראות אחרת, אם תאהבו אותה, וכן הסיפוק האישי שלכם אחרי שתפתחו את הסרט הראשון שלכם בהצלחה.

כימיקלים לפיתוח: מי שמעונין ללכת על הקצה מוזמן לרכוש את מרכיבי הכימיקלים השונים באבקות ולהכין את תמיסות העיבוד בעצמו, כיף גדול. בעת לימודי במכללת הדסה בשנות השבעים היינו סוחבים על הגב לקומה הרביעית שקי כימיקלים (זה היה לפני שהמציאו את המעלית…), שוקלים בהתאם למרשם ומערבבים במערבל גדול שאפשר הכנת 50 ליטר תמיסה בכל פעם. ניתן גם כיום להשיג את הכימיקלים הדרושים בבתי מסחר המספקים ציוד וחומרים למעבדות (חשוב להקפיד שהכימיקלים יהיו ברמת Photograde, אין צורך ברמה אנליטית שהיא יקרה יותר). מרשמים להכנת תמיסות העיבוד יש באינטרנט למכביר. מי שלא מעונין לכתת את רגליו על מנת להשיג את המרכיבים בנפרד יכול לרכוש אבקות מוכנות או תרכיזים נוזליים מוכנים לשימוש לאחר מהילה עם מים בהתאם להוראות השימוש.
באתר B&H מופיעים 370 פריטים בסעיף זה.

בנוסף יהיה על מי שמעונין לפתח ולהדפיס את צילומיו בעצמו לרכוש מגוון אביזרים, החל במגדל (שמחירו עשוי להגיע לאלפי שקלים) ועדשות הגדלה יעודיות (יש צורך בעדשה נפרדת לכל פורמט) וכלה במשורות, מד חום, טיימרים, בקבוקים, קערות פיתוח ועוד ועוד… בסעיף זה מופיעים באתר B&H ״רק״ 517 פריטים שונים…

ועוד לא אמרנו כלום על המקום הנדרש לצורך הקמת מעבדה אישית בבית. בזמנו היה מקובל להקים מעבדות אישיות בחדר האמבטיה, אותו ניתן בד״כ להחשיך בקלות יחסית ויש בו מים זורמים. אבל אם רוצים גם להתקלח שם מידי פעם יהיה עליכם להוציא את ציוד הפיתוח החוצה.

האם זה כדאי? למי שמכיר רק את הצילום הדיגיטלי המעבר לצילום אנאלוגי עשוי להיות מענין  ואולי אף מרגש אם כי הדבר כרוך בהוצאות לא מעטות ובתהליך לימודי לא קצר. מי שמתחבר לדימויים פיסיים יותר מאשר לדימויים וירטואליים השמורים בדיסק המחשב ואוהב עבודת כפיים ימצא בצילום האנאלוגי תחביב מהנה ומתגמל. עם זאת, לדעתי רק העיסוק בשרשרת ההדמיה האנלוגית במלואה הוא בעל ערך, כלומר צילום על סרט, פיתוחו והדפסתו על נייר צילום. בצילום על סרט, מסירתו לפיתוח למעבדה, סריקתו והפיכתו לקובץ דיגיטלי אין לטעמי שום תועלת, עדיף כבר להישאר בתחום הדיגיטלי משלב הצילום, גם בשחור לבן. ראו גם פוסט מספר 64 בבלוג זה.

ולטובת כל מי שהחליט לנסות ולחזור (או להתחיל) לצלם בסרטי הצילום, הנה רשימת מצלמות מתאימות עבורכם.

אשמח לשמוע את דעתכם בענין!

אני לרשותכם  ביעוץ ובעזרה (ללא תשלום) לכל מי (שלמרות הכל) מעונין להיכנס לתחום הצילום האנאלוגי.

בפוסט הבא אסקור את ניירות ההדפסה שחור לבן

עדכון 31.1.17: סקירה מענינת על 3 שגיאות שעל צלמי סרט מתחילים להימנע מהן

עדכון 23.2.17: מאמר העוסק בתחיית סרטי הצילום

עדכון 23.2.17: מאמר ארוך ומייגע המתאר בפירוט רב את המתרחש בשוק סרטי הצילום

עדכון 21.5.17: סדרה של אנימציות חביבות מבית Ilford בנושא תהליכי צילום שחור/לבן

עדכון 1.12.17: סדרה בת שלושה סרטונים למעונינים בצילום סרטי צילום ש.ל

עדכון 28.12.17: סקירה של סרטי צילום חדשים שהוצגו במהלך 2017

עדכון 17.1.18: הנחיות למי שמעונין ״לדחוף״ סרט ש.ל. ISO400 ל-ISO6400

עדכון 17.9.20: Tetenal חוזרת

עדכון 18.10.20: סדרה חדשה מאילפורד של מדריכי וידאו לפיתוח והדפסה בשחור לבן

93. מצלמה ללא עדשה?

93. מצלמה ללא עדשה?

לפני מספר שבועות נתקלתי בידיעה על פיתוח מענין של חב׳ Hitachi היפנית: מצלמה ללא עדשה. שיתפתי את הידיעה בדף ה-FaceBook שלי ולמרות שלטכנולוגיה זו, כאשר תבשיל לכדי מוצר מוכן לשיווק, יהיו השלכות אדירות על תחום הצילום מספר המגיבים לידיעה היה זעום. לטובת כל מי שאולי פיספס את הפוסט ההוא בפייס החלטתי לכתוב כאן פוסט מורחב על מנת לנסות ולהסביר את עקרונות הטכנולוגיה וכן לדון בהשלכות שלה על תחום הצילום כפי שאנו מכירים אותו כיום.

פוסט זה מסתמך על מאמר שהופיע במקור באתר היפני Nikkei Asian Review בתאריך 26.12.16.

אז מי בעצם זקוק לעדשות זכוכית כאשר מעגלים קונצנטריים המודפסים על שקף ונוסחה מתמטית מספקים את אותה התוצאה? כאשר טכנולוגיה זו תבשיל לכדי מוצר מוגמר התשובה, קרוב לוודאי תהיה ״אף אחד״.

חוקרים במעבדות  Hitachi ביפן  מפתחים מצלמות שיוכלו לצלם סטילס וגם וידאו ללא עדשות מזכוכית. את מקומה של מערכת איסוף האור הקלאסית העשוייה זכוכית אופטית ומבוססת על שבירה של אור תתפוס מערכת איסוף המוצמדת לחיישן התמונה וכל עוביה הוא מיקרון (אלפית המ״מ) אחד. מערכת זו מורכבת משקף דק ועליו הדפס של טבעות קונצנטריות, אוסף של מעגלים המקיפים זה את זה והולכים וגדלים מן המרכז כלפי חוץ, כאשר המרחק בינהן הולך וקטן לכיוון הקצוות.
ראוי לציין כי גם בארה״ב (אוניברסיטת Rice ויצרנית המוליכים למחצה Rambus) מפותחות טכנולוגיות דומות.
מצלמות כאלו יהיו פשוטות וזולות ליצור וכמובן קלות הרבה יותר מאשר המצלמות בהן אנו משתמשים כיום.

hitachi2

סכמה המתארת את תהליך יצירת הדימוי במצלמה ללא עדשה של Hitachi

כיום, הטכנולוגיה של Hitachi בולטת בזכות מהירות העיבוד של הדימויים שהיא מפיקה. באופן עקרוני, המצלמה חסרת העדשה של Hitachi פשוטה מאד: השקף המודפס שלפני חיישן התמונה משנה את מהלכן של קרני האור המגיעות לחיישן מן הנושא המצולם, מחשב המובנה במצלמה מחשב את מידת השינוי ויוצר מחדש את הדימוי. הטבעות הקונצנטריות המודפסות על השקף יוצרות צורות Moire: ניתן לפענח את מהלך קרני האור באמצעות התמרות Fourier, סוג של עיבוד דיגיטלי המקובל ונפוץ בתחומים רבים. כיום, המערכת של Hitachi מהירה פי 300 ממערכות דומות.

נראה כי באמצעות הנחת הטבעות הקונצנטריות לפני החיישן במרחק קבוע נתון הדימוי המתקבל מכיל מידע לגבי המרחק בין החיישן לנושא. ממידע זה ניתן לחשב את מישור המוקד לאחר הצילום ובכך לקבוע את נקודת המיקוד הרצויה. נשאלת השאלה מה איכות הדימוי המתקבל בעיקר בכל הנוגע לרזולוציה ולטווח הדינמי.

אב טיפוס של המצלמה ללא עדשה של Hitachi

כאמור לעיל, אחד המאפיינים המרכזיים של טכנולוגיה זו היא היכולת לקבוע את המיקוד ועומק השדה לאחר הצילום, יכולת שהודגמה כבר בטכנולוגיות מבוססות Lightfield  אחרות כמו לדוגמא זו של Lytro אולם הפעם ללא שימוש בעדשות מזכוכית.

לאלו שימושים עשויה טכנולוגיה זו להתאים? בתחילה, סביר להניח שהיא תיושם בתחום ה-Machine Vision, ציוד תעשייתי הנעזר בצילום ובעיבוד תמונה לצרכי ייצור שונים, ברובוטים לצרכים שונים ובהתקנים ניידים ונייחים למינהם. מצלמות מסוג זה יתאימו מאד לשילוב באינטרנט של הדברים: ציוד ביתי מכל הסוגים המחובר לאינטרנט.
בהמשך, יופיעו מצלמות ללא עדשה בשוק הצילום החובבני והמקצועי וגם מצלמות הסמארטפונים יוכלו להיות בעלות יכולות משופרות לעומת המוכר כיום. יהיה מענין לראות כיצד תפעל המקבילה ללא זכוכית של עדשת Zoom וכיצד תשולב הטכנולוגיה של Hitachi בתחום הצילום החישובי המורחב. באופן תיאורטי לפחות, האפשרויות נראות כמעט בלתי מוגבלות. ומה תהיינה ההשלכות על כל יצרני עדשות הזכוכית? ימים יגידו.

אז אל תרוצו עדיין לחנות הצילום הקרובה, טכנולוגיית המצלמה חסרת העדשה עדיין איננה מוכנה לצאת לשוק: מספר בעיות צריכות להיפתר לפני כן, ובעיקר המראה הדהוי של הדימויים המופקים ממנה. Hitachi מתכננת להדגים דגם מעשי בעוד כשנתיים, עם רזולוצייה שתתאים לצורך שילוב עם טכנולוגיות זיהוי פנים מתקדמות.

טכנולוגיית המצלמה ללא עדשה של Hitachi הוצגה בחודש נובמבר 2016 במסגרת הסדנה הבינלאומית לחיישני תמונה ולמערכות הדמיה (IWISS16) שהתקיימה במכון הטכנולוגי של טוקיו.

שרשור תגובות מענין, אם כי גיקי ביותר בנושא זה ניתן לקרוא כאן

טכנולוגיה אחרת, המבוססת על עדשות שטוחות ודקות פותחה ב- CalTech, את המאמר המלא שפורסם בענין זה ניתן לקרוא כאן

ומסתבר שגם באוניברסיטת Harvard עובדים מזה זמן על עדשה שטוחה.

יהיה מענין לראות איזו טכנולוגיה תגבר!

עדכון 4.1.18: פריצת דרך לצוות של Harvard!

92. על חשיפה נכונה, Take 2

92. על חשיפה נכונה, Take 2

בפוסט מס׳ 6 התייחסתי בקצרה לשאלת החשיפה הנכונה בצילום דיגיטלי. בפוסט הנוכחי אדון בנושא פופולרי ועם זאת בעייתי זה ביתר הרחבה. אני מניח שלחלק מן הקוראים ההסברים, ובעיקר אלו שעוסקים ב-ETTR יראו אולי מסובכים מדי אבל בסופו של דבר יסתבר למי שיתאמץ לקרוא את הפוסט עד תומו שהמדובר בטכניקה פשוטה להבנה ולישום אשר לה יתרונות רבים בכל הנוגע לאיכות הדימוי הסופי המתקבל.

הכלל הבסיסי בחשיפה בצילום דיגיטלי הוא:
Expose for the highlights, develop for the shadows. ובתרגום לשפת הקודש: חשיפה לפי הבהירויות, עיבוד לפי הצללים. כלומר, המטרה העיקרית שלנו היא לרשום את הבהירויות על החיישן כך שלא נאבד פרטים באזורים הבהירים של הדימוי: עם האזורים הכהים נדע להתמודד בעת עיבוד הקובץ. עם זאת, יש להדגיש ענין נוסף והוא הצורך לנצל את מלוא התחום הדינמי של חיישן התמונה בעת החשיפה.  הדבר נכון בעת צילום קבצי RAW וקריטי ממש בעת צילום קבצי JPEG לאור הטווח הדינמי המוגבל של קבצים אלו: בעת צילום קבצי RAW במצלמות DSLR וברוב מצלמות ה- Mirrorless  המרת המידע האנלוגי המתקבל מן החיישן למידע דיגיטלי מתבצעת תוך שימוש ב-14-16 סיביות (bits) לכל אחד משלושת ערוצי הצבע אדום, כחול וירוק. לעומת זאת בעת צילום קבצי JPEG הכימות (תהליך ההמרה ממידע אנלוגי לדיגיטלי) נעשה תוך שימוש ב-8 סיביות בלבד לכל ערוץ צבע ולכן מספר הבהירויות שניתן לייצג בקבצי RAW גדול בהרבה ממספר הבהירויות שניתן לייצג בקבצי JPEG, לתשומת ליבו של כל מי שטרם הפנימו את היתרונות של צילום קבצי  RAW. במילים אחרות, לקבצי RAW יש הרבה יותר ״בשר״ שניתן לעבדו בשלב העיבוד שלאחר הצילום.

picture1

המחשה סכמטית של טווח הבהירויות הרחב של קובץ RAW לעומת הטווח המצומצם של קובץ JPEG: הריבוע הצהוב הגדול מייצג את טווח הבהירויות של קובץ RAW  בעוד שהריבוע הכתום שבתוכו מייצג את טווח הבהירויות של קובץ JPEG.

אחת המשמעויות החשובות של טווח הבהירויות הרחב אותו ניתן לייצג בקובץ RAW היא העובדה שכתוצאה מכך הסבילות של קבצי RAW לטעויות בחשיפה גדולה בהרבה מן הסבילות של קבצי JPEG לטעויות כאלה. במילים אחרות, מרווח הטעות בחשיפה של קבצי RAW גדול יותר מזה של קבצי JPEG. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בכל הנוגע ליכולת לייצג פרטים באזורי הבהירויות.

מדוע בכלל אפשרית טעות במדידת החשיפה? הרי למצלמות המודרניות מערכות משוכללות למדי למדידת החשיפה ובכל זאת טעויות ושגיאות במדידת החשיפה אינן נדירות כלל ועיקר ובמיוחד אצל צלמים מתחילים שטרם הפנימו את עקרונות החשיפה הנכונה ומסתמכים באופן עיוור על מערכת מדידת החשיפה האוטומטית של המצלמה שלהם.

הבעיה העיקרית היא חוסר היכולת של חיישן התמונה האלקטרוני במצלמה לרשום את טווח הבהירויות הרחב של הנושא. כלומר, במקרים רבים טווח הבהירויות בנושא רחב בהרבה מטווח הבהירויות שחיישן התמונה מסוגל לרשום.

picture2

איור זה מדגים מצב בו התחום הדינמי (טווח הבהירויות) בנושא (הקו העבה השחור) רחב בהרבה מן התחום הדינמי של חיישן התמונה שבמצלמה (הקו הכתום).

מרווח החשיפה האפשרי = התחום הדינמי של המצלמה – התחום הדינמי של הנושא ובמקרה זה התוצאה תהיה בעלת ערך שלילי.

אפשרי גם מצב שונה בו התחום הדינמי של חיישן התמונה יהיה רחב יותר מזה של הנושא:

picture3

במקרה זה מרווח החשיפה האפשרי יהיה חיובי אולם השאלה הנשאלת היא כיצד למקם את טווח הבהירויות המצומצם של הנושא על התחום הדינמי הרחב יותר של המצלמה.

שלושה גורמים משפיעים על איכות ודיוק החשיפה:

א. אזורים כהים יותר בנושא ירשמו על חיישן התמונה עם יותר רעש מאחר ויחס האות לרעש באזורים אלו נמוך (גרוע) יותר.

picture4

ב. אזורים בהירים מעבר לערך מסויים יאבדו פרטים (Clipping) בשלושת הערוצים RGB או בחלק מהם:

picture5

ג. ניצול לא מלא של התחום הדינמי של המצלמה יגרום להקטנת תחום הבהירויות בקובץ, מצב שיוחמר עקב העובדה שליניאריות החיישן גורמת לרישום פחות גוונים באזורים הכהים:

picture6

אם כך, מהי הדרך המיטבית לשמור על אזורי הבהירויות כך שלא יאבדו פרטים בזמן החשיפה?

לפנינו שלוש דרכים אפשריות: ETTR, חשיפת חסר וחשיפה מדוייקת בהתאם למד החשיפה של המצלמה. לכל אחת משיטות החשיפה יתרונות וחסרונות. עם זאת, לאחת הדרכים יותר יתרונות מחסרונות ולכן היא הדרך המומלצת.
אופן חשיפה זה נקרא ETTR, ראשי התיבות של Expose To The Right כלומר חשיפה ימינה. הכוונה לחשיפה כזו כך שההיסטוגרמה תהיה מוטה מעט ימינה, עד מעבר לקצה הסקלה. במצב זה רישום הפרטים בבהירויות יהיה מקסימלי ועם זאת לא יאבדו פרטים בצללים מאחר ונוכל להכהות אותם בשלב העיבוד. זאת היא למעשה המשמעות של חשיפה לפי הבהירויות, עיבוד לפי הצללים!
ETTR מתאימה ביותר לעבודה עם קבצי RAW עקב הטווח הדינמי הגבוה יותר שהם מסוגלים להכיל. ההיסטוגרמה שמראה לנו המצלמה היא למעשה היסטוגרמה של קובץ JPEG המסוגל להכיל תחום דינמי מצומצם יותר. ולכן אם החשיפה תביא את ההיסטוגרמה למצב בו היא עוברת במעט את הקצה הימני של הסקלה נוכל להבטיח רישום מיטבי של הבהירויות ועם זאת מידת הרעש באזורים הכהים תהיה נמוכה יותר מאשר בטכניקות החשיפה האחרות שאזכיר בהמשך.

Picture7.png

ETTR מתאימה במיוחד לשימוש במצלמות Mirrorless הנמצאות תמיד במצב Live View בו ניתן לראות היסטוגרמה חיה בשלב הצפייה עוד לפני ביצוע החשיפה בפועל. במצלמות DSLR ניתן לעבור למצב Live View או להוסיף חשיפה באופן קבוע באמצעות כפתור פיצוי החשיפה.

יתרונות חשיפה ב- ETTR:

א. רישום של מספר הבהירויות המירבי ע"י חיישן התמונה
ב. הפחתת הרעש באזורים הכהים מאחר ומתבצעת הכהייה של הקובץ בזמן העיבוד ולא בזמן החשיפה. מידת ההפחתה ברעש תלויה ביכולת לבצע חשיפת יתר לימין ללא חיתוך הבהירויות

ומהם החסרונות של ETTR?

א. אם מגזימים, קיים סיכון לחיתוך הבהירויות בעיקר בחלק מערוצי הצבע (יגרום לסטיית צבע)
ב. טכניקה זו מפחיתה למעשה את רגישות החיישן ודורשת יותר אור, עם אפשרות לביטול היתרון של הפחתת הרעש במקרה שנעלה את ה- ISO – דורש שיקול דעת!
ג. מקשה על מיון הצילומים במצלמה מאחר והם יראו חשופים ביתר (בהירים מדי)
ד. יתכן ויהיה צורך במספר חשיפות על מנת להגיע להיסטוגרמה המתאימה לימין, דבר שאינו אפשרי במקרה של נושא בתנועה או במצב של צילום מהיר

״שיטת״ החשיפה השניה היא ביצוע חשיפת חסר קבועה על מנת ״להגן״ על הבהירויות ולא לאבד פרטים בהן. בשלב העיבוד ״פותחים״ את האזורים הכהים ואז מתגלה הרעש שבהם… זוהי פרקטיקה גרועה שמתבצעת ע״י צלמים שחסרה להם הבנה בסיסית במאפיינים הטכניים של חיישן התמונה. בסופו של דבר, התוצאה המתקבלת מחשיפה ״בשיטה״ זו תהיה הגרועה ביותר מבין שלוש שיטות החשיפה הנדונות כאן. דוגמאות שיוכיחו זאת תראו בהמשך.

picture8

יתרונות חשיפת חסר:

א. מגנה בפני חיתוך הבהירויות  וחיתוך ערוצי צבע
ב. טכניקה זו דורשת פחות אור ומאפשרת הורדת ה- ISO, דבר שעשוי להפחית את הרעש

חסרונות חשיפת חסר:

א. העלאת הרעש עקב הבהרת האזורים הכהים בזמן העיבוד
ב. הצילומים יראו כהים מדי על צג המצלמה
ג. ניצול חלקי  בלבד של התחום הדינמי של החיישן

האפשרות השלישית היא להסתמך על קריאת מד החשיפה ולא לעשות שום דבר נוסף.
יתרונות ההסתמכות על חשיפה ״נכונה״ בהתאם לקריאת מד החשיפה:

א. הצילומים יראו, סביר להניח בבהירות המתאימה ישר מן המצלמה. כך יהיה קל יותר למיין אותם במצלמה
ב. טכניקה זו אינה דורשת שימוש בקבצי RAW ולכן מתאימה בעיקר לשימוש בקבצי JEPG

חסרונות השימוש בחשיפה נכונה:

א. סיכוי רב לחיתוך הבהירויות בצילום נושאים ניגודיים מאד וכאשר בוצעה טעות במדידת החשיפה או כאשר מד החשיפה מזייף

ב. ניצול חלקי בלבד של התחום הדינמי של החיישן: צג המצלמה מתייחס לקבצי JEPG בעלי עומק צבע של 8Bit/Pixel בעוד שרוב המצלמות כיום מבצעות כימות של קבצי RAW בעומק צבע של  14-16Bit/Pixel

השוואה בין שלושת שיטות החשיפה

picture10

Picture10.png

שימו לב להבדלים ברעש!
picture11מן הדוגמאות הללו עולה בבירור כי רמת הרעש הנמוכה ביותר מושגת באמצעות חשיפה  ETTR והכהיית הדימוי בשלב העיבוד.

כלומר, בכל מצב צילום בו ניתן להשתמש ב-ETTR כדאי בהחלט לעשות זאת. השימוש בשיטה פשוט: הביאו את ההיסטוגרמה לקצה הימני שלה ואז פתחו עוד צמצם או האריכו את זמן החשיפה בהתאם. כדאי לבדוק, בהתאם למצלמה, יתכן ותוכלו למשוך ימינה אפילו 2 צמצמים!

לסיום הסבר קצת גיקי מדוע ETTR עובד:

בחשיפה רגילה (לא ב- ISO גבוה) רוב הרעש בדמות הדיגיטלית הוא רעש סטטיסטי אקראי הנובע מן השונות בכמות הפוטונים של האור הנופלים על החיישן. רעש זה נקרא Photon Shot Noise.
התפלגות הפוטונים הינה התפלגות Poisson בה השונות (שורש ריבועי של הרעש) שווה לממוצע הערכים. כל הכפלה בכמות האור הנופלת על החיישן (סטופ נוסף) תגרום לעליית הרעש בשורש ריבועי של 2, 1.4. כלומר חשיפה X2 גרמה לעליית רעש של X1.4 בלבד: המשמעות היא שהכפלת החשיפה גרמה לעליית רעש נמוכה יותר משיעור עליית החשיפה.

נוסחה פשוטה אבל מדוייקת למדי לרעש בצילום דיגיטלי:

microsoft-powerpointscreensnapz001

 

X= האות הממוצע
A= נקבע ע"י גודל הפיקסל וה- ISO
X*A= Photon Shot Noise
B= סף הרעש של החיישן (שאיננו תלוי במספר הפוטונים שנקלטו ע"י החיישן)
לחיישן מושלם תיאורטי B=0 אבל עדיין קיים X*A. בפועל גם אם נצלם עם מכסה על העצמית (X*A=0) עדיין נקבל את רעש הסף B…
ככל שהאות X עולה כך עולה גם הרעש A!

חלק מן האיורים בפוסט זה מקורם באתר www.cambridgeincolour.com

91. סיכום 2016

91. סיכום 2016

אז  כנראה שאי אפשר (כך אומרים) בלי סיכום של השנה החולפת. מבלי לנסות להתחרות בכל האתרים המלאים בדרוג של מצלמות השנה ועדשות השנה אסכם את השנה שהיתה כפי שאני רואה אותה ולא, אין בכוונתי לדרג לא את מצלמת השנה ולא את עדשת השנה פשוט משום שאין כל ערך לדרוגים הללו. אתייחס למספר מצלמות מענינות שיצאו לשוק במהלך 2016 ועל חלקן גם כתבתי בפוסטים כאן משום שחשבתי שהן חשובות מספיק.

אז מה היא מצלמה מענינת בעיני? מצלמה כזו תהיה בעלת יחוד טכנולוגי המסמן את העתיד ועם זאת גם בעלת מאפינים מענינים מבחינת ממשק המשתמש ומבחינת המחיר. כמובן שגם מבחר העדשות הזמין הוא גורם חשוב אבל כאשר מפתחים מצלמה חדשה לגמרי לוקח זמן עד שמבחר העדשות משביע רצון. לדוגמא מבחר העדשות הזמין כעת למצלמות Sony  מדגמי A מתחיל להיות משמעותי וזאת כשלוש שנים לאחר שהוצגו המצלמות הראשונות בסדרה זו. על חשיבותה של סדרה A של Sony כתבתי כבר בפוסט מס׳ 45 לפני כשנה. לאכזבת רבים, ואני בתוכם, במהלך 2016 לא היציגה Sony מצלמות חדשות מסדרה זו.

הסקירה תתחיל במצלמות בפורמט הגדול ביותר, הידוע כיום כפורמט בינוני (מורשת מתקופת סרטי הצילום בהם מוינו המצלמות לפי גודל המסגרת בסרט הצילום: 35 מ״מ, 24X36 הידוע כיום כ- Full Frame נחשב לפורמט הקטן, 120 לסוגיו השונים: 6X4.5, 6X6, 6X7, 6X9 נחשב לפורמט הבינוני ואילו 4X5 אינצ׳ ו- 8X10 אינצ׳ נחשבו לפורמט הגדול Large Format).

שתי מצלמות חדשות לגמרי, כלומר סדרות חדשות בפורמט הבינוני בעלות חיבור חדש לעדשות הוצגו במהלך 2016 ומהן רק ה- Hasselblad X1D כבר מסופקת, באיחור ניכר, ללקוחות שהזמינו אותה כבר כאשר הוכרזה לפני כשישה חודשים. ה- Fuji GFX 50S הודגמה בתערוכות ונסקרה באופן ראשוני ע״י גורמים שונים אולם תחילת האספקה צפויה רק במרץ 2017. סקרתי את שתי המצלמות הללו בפוסטים מס׳ 88 ו- 89  מאחר ושתיהן מענינות מאד מבחינה טכנולוגית, מבחינת ממשק המשתמש ומבחינת המחיר. שתיהן מבוססות על אותו חיישן מתוצרת Sony בעל 50MP בגודל 44X33 מ״מ (צייקנים אחדים כבר צועקים שגודל זה איננו באמת פורמט בינוני. אולי, אבל בכל מקרה הוא גדול ב-70% מחיישן "Full Frame" 24X36). החידוש הטכנולוגי הוא בהכנסת חיישן גדול לגוף Mirrorles קטן: אלו הן המצלמות חסרות המראה הראשונות בפורמט הבינוני. מבחינה טכנולוגית מדובר בהישג משמעותי. לשתי המצלמות תכונות מענינות נוספות כפי שסקרתי בפוסטים הנ״ל. ענין חשוב נוסף הוא המחיר: מחיר הגוף בשתי המצלמות נמוך מ- $10,000, חידוש משמעותי בהחלט. השמועות אומרות שה-Fuji GFX תימכר בכ- $8000 כולל עדשה, מחיר שמקרב אותה מאד למחירי הדגמים המקצועיים של Canon ו-Nikon.

hassabladts

Hasselblad X1D

gfx_front

FujiFilm GFX 50S

בתחום ה-Full Frame 24X36 רוב ההכרזות החשובות של השנה לא היו מהפכניות כלל ועיקר אלא שיפור נוסף של הדגמים הקיימים: Sony ,Nikon ו-Canon הכריזו על מצלמות דגל מקצועיות העומדות בראש סולם הביצועים (לא מבחינת מספר הפיקסלים): , Canon 5D MK iV ,Nikon D5, Canon EOS 1DX Mark II ו-Sony Alpha A99 כולן מצלמות מעולות שזכו לציונים גבוהים בכל הסקירות אולם אינן מביאות שום בשורה טכנולוגית משמעותית ואף מחירן גבוה למדי: כ-$6000 ל-D5 ול-1DX MK II, כ -$3000 לA99 ו-$3500 ל-5D MK IV.
בפעם הראשונה Canon עלתה לחלקו העליון של דרוג DXO לחיישנים: החיישן שב- 5D MK IV זכה לדרוג 91 ואילו החיישן שב-1DX MK II לדרוג 88. זוהי הפעם הראשונה שחיישנים מתוצרת Canon זוכים לציונים גבוהים כאלו המעידים בעיקר על שיפור בטווח הדינמי לעומת הדגמים הקודמים. זאת מאחר ו- Canon עברה לשימוש בחיישנים מדור חדש המיוצרים בטכנולוגיה עכשווית ומתקרבים בביצועיהם מאד לחיישנים המובילים בדרוג מתוצרת Sony המותקנים גם במצלמות Nikon.
מצלמה יוצאת דופן בקבוצה זו היא ה- Pentax K-1 לה הקדשתי סקירה נפרדת בפוסט מס׳ 85. זוהי מצלמה איכותית המשלבת ביצועים טובים יחד עם איכות דימוי מרשימה (96 במדד DXO, חיישן של Sony עם 36MP), מספר תכונות יחודיות ומחיר נמוך יחסית למתחרות הישירות שלה, כ-$1800.

SafariScreenSnapz003

 

כאשר יורדים בגודל הפורמט לגודל המוכר לרובנו כמצלמות Crop, או במילים מדוייקות יותר מצלמות בעלות חיישן בגודל APS-C נמצא מספר דגמים מענינים שיצאו לשוק השנה אולם לעניות דעתי רק אחד מן הדגמים הללו ממש מענין. בפוסט מס׳ 90 כתבתי בהתלהבות לא מוסתרת על ה-Fuji X-T2. לדעתי זו מצלמה מיוחדת המשלבת ביצועים טובים בתחומי איכות הדימוי, הן בסטילס והן בוידאו 4K איכות ומהירות המיקוד האוטומטי, חווית משתמש חיובית ביותר וכל זה ארוז בגוף איכותי ובמחיר של כ- $1600. התוצאות שקיבלתי (וקיבלו אחרים) ממצלמה זו הביאו אותי בפעם הראשונה לפקפק בצורך, לפחות שלי, במצלמה בעלת חיישן Full Frame. ציינתי כבר בפוסט 90 שאם הייתי בשוק כיום לצורך רכישת מצלמה חדשה סביר להניח שה-X-T2 היתה הכיוון בו הייתי הולך. בתחילת 2016 היציגה Fuji גם את בת הדודה של ה-X-T2, ה- X-Pro 2 אותה סקרתי בפוסט מס׳ 86. זוהי מצד אחד מצלמה מענינת המספקת דימויים איכותיים אולם מתאימה יותר לחובבי ז׳אנר ה-Rangefinder ואני לפחות לא התלהבתי ממנה.

Nikon היציגה בתחילת השנה את ה- D500, היורשת של ה-D300 המפורסמת. מצלמה בהחלט איכותית עם ביצועים סבירים בתחומי איכות הדימוי (דרוג 84 במדד DXO) ומרשימים בתחום מהירות הצילום והמיקוד אולם בסופו של דבר אין בה בשורה ממשית אלא היא מהווה התפתחות חיובית בכיוון ידוע וברור.

d500
מתחרה ברורה של ה- D500 היא Sony A6500, המספקת ביצועים דומים מאד אם כי במחיר נמוך יותר ובמארז נחות יותר. Sony כנראה לא הצליחו להחליט מה בדיוק רוצה ה- A6500 להיות וחנטו אותה בגוף משעמם, ללא צג מגע וכמעט ללא כפתורים ושקעים על גופה הצנום. גם לא הצליחו להתגבר על מספר בעיות כמו ההתחממות המפורסמת שהופיעה כבר ב-A6300. אם הכוונה לדגם מקצועי הפונה לצלמי וידאו כיצד יתכן שאין לה שקע לאזניות? וזאת רק דוגמא אחת לחוסר ההחלטיות של Sony לגבי היעוד הממשי של מצלמות אלו.

a6500

 

נרד עוד מעט בגודל החיישן ונגיע ל-Olympus OM-D EM-1 MK II. למצלמה בעלת השם הארוך הזה חיישן בגודל MFT, קטן במעט מ-APS-C. מן הסקירות שקראתי על דגם זה מצטיירת מצלמה איכותית בעלת יכולת צילום ומיקוד מהירים מאד וגוף איכותי, חזק וקל. ל-Olympus גם עדשות מצויינות אבל כל זה לא משכנע אותי מבחינת איכות הדימוי ולצערי נכון להיום חיישנים בגודל זה אינם עומדים בתחרות לעומת חיישני APS-C ובוודאי לא חיישני Full Frame. אילו  רק יכולנו לקבל את הביצועים של מצלמה זו בגוף עם חיישן גדול יותר… אולי בשנה הבאה? Olympus מתייחסים למצלמה זו כ- Game Changing Technology. הייתי שמח לראות טכנולוגיה זו מספקת איכות דימוי גבוהה יותר. אגב, ה- OM-D EM-1 MK II עולה כ- $2000, לשיקולכם.

safariscreensnapz002

לקראת סיום נרד ממש לחיישנים בגודל שאנו מוצאים בטלפונים הסלולריים:  סמארטפון חדש שהוצג השנה וכולל מצלמה איכותית (הכל יחסי, אמר כבר אלברט איינשטיין) שזכה לציון גבוה במדד DXO וגם בסקירות נוספות. זהו ה- Google Pixel עם הציון הגבוה ביותר למצלמת סמארטפון, 89. גם כאן, שיפור, התקדמות, אך לא מהפכה. גם זה יבוא. חכו בסבלנות.

pixel

 

השיפורים להם אנו עדים במצלמות החדשות שהוצגו השנה נובעים מהתקדמות בשני תחומים עיקריים:

א. טכנולוגיית החיישנים: רזולוצייה גבוהה יותר (המאפשרת גם Crop), שימוש בערכי ISO גבוהים עם רעש נמוך+דיוק צבעוני וטווח דינמי גבוה.

ב. טכנולוגיות אחרות: ייצוב בחמישה צירים, פורמולציות חדשות לעדשות, שיפורים בתוכנות העריכה והעובדה שהיצרנים כוללים תכונות מקצועיות גם במצלמות קטנות.

מה עוד היה לנו השנה? פופולריות לא לגמרי מובנת של הצילום המיידי (פולארויד) מבית Fuji Instax (פוסט מס׳ 87), כניסה איטית אך בוטחת של הצילום החישובי (פוסט מס׳ 75 ופוסט מס׳ 76) כמעט לכל אספקט של חיינו ועוד.

ומה לא היה לנו השנה? עדיין לא ראינו מצלמות חסרות מראה רציניות מבית Nikon או Canon ואחת השחקניות המבטיחות בשוק המצלמות בשנתיים הקודמות נעלמה ממנו לחלוטין. Samsung, שסדרת ה-NX שלה היתה מענינת מאד יצאה משוק המצלמות וחבל (ראו פוסט מס׳ 59).

אז הייתה לנו שנה מענינת וגם אם רק חצי מן השמועות שמסתובבות ברשת נכונות הרי ש-2017 תהיה מענינת הרבה יותר… שנה טובה! וחג חנוכה שמח.

 

 

90. מספר תובנות על Fuji X-T2

90.  מספר תובנות על Fuji X-T2

נתחיל מהסוף: Fuji X-T2 היא מצלמה מענינת מאד שמצאה חן בעיני לאחר שקיבלתי אותה להתנסות באדיבותם של חיים בן כוזרי מקבוצת חברות שמעוני, יבואני פוג׳י בישראל וידידי הוותיק ליאון בוטנר. אם הייתי היום בשוק לרכישת מצלמה חדשה בהחלט הייתי שוקל את רכישתה, זוהי מצלמה שבהחלט ״עושה חשק״ לרכוש אותה ולצלם בה. נסיר כבר כאן את שאלת המחיר מן הפרק: עלות המצלמה (גוף בלבד) בארה״ב $1600, כאשר לדעתי יחס העלות-תועלת של מצלמה זו הוא מצויין. לצורך השוואה עלותה של Nikon D500 (גוף בלבד) הוא $1800.

Fuji X-T2 היא הדור השני בסדרת ה-X-T, הדגם הראשון X-T1 זכה להצלחה בקרב צלמים רבים וגם קיבל ביקורות טובות באתרים השונים (לדוגמא, ציון 84 ב-DPreview).
X-T2 היא דגם משופר בו תוקנו הליקויים והחוסרים שהיו בדגם הראשון ואכן זכה לציון 86.
המצלמה יצאה לשוק בחודש יולי 2016.

X-T2 היא מצלמה חסרת מראה עם חיישן בגודל APS-C בעל 24MP. כמו בכל המצלמות מסדרה X של Fuji החיישן הוא מסוג X-Trans, ללא מסנן AA (ראו פוסט מספר 52 בבלוג זה). המצלמה בנויה בסטנדרט מקצועי גבוה, אטומה למים ואבק ומסוגלת לצלם בקצב גבוה של 14 מסגרות לשנייה (עם שימוש בסגר האלקטרוני בלבד עם ה-Booster Grip האופציונלי) או 11 מסגרות לשנייה עם שימוש בסגר המכני וה- Booster Grip. ללא ה-Booster Grip ניתן לצלם בקצב של 8 מסגרות בשנייה או 5 מסגרות לשנייה תלוי בסוג הקובץ.
ניתן לצלם וידאו ב- 4K אם כי הרושם שלי הוא שמצלמה זו לא תהיה העדיפות הראשונה עבור צלם שמרכז עיסוקו בוידאו אלא למי שמצלם וידאו מידי פעם ועיקר עיסוקו בצילום סטילס.
את רשימת הנתונים הטכניים המלאה ניתן למצוא כאן.

פוסט זה יסקור את הרשמים שלי מהשימוש במצלמה בימים שהיתה ברשותי ואין הוא מתיימר להיות סקירה מלאה ומקיפה של ביצועי המצלמה. למי שמעונין בקריאת סקירה מלאה ומקיפה כזאת אני ממליץ על הסקירה של DPreview.com. או של  Ken Rockwell.

אז מה מצא חן בעיני ב- X-T2? אתם בוודאי מכירים את התחושה שיש לכם ביד מוצר איכותי, מוצר שכיף להשתמש בו ושמספק לכם את מה שציפיתם שהוא יספק לכם ואולי אף יותר מכך? בגדול, X-T2 הוא מוצר כזה.
העיצוב הוא רטרו במיטבו, למרות שיש הטוענים שפוג׳י נסחפו מעט בכך. אני מצאתי את עיצוב המצלמה, מיקום הכפתורים, הגלגלות, החוגות ושאר אביזרי הבקרה כמוצלחים ונוחים לשימוש למעט מספר יוצאים מן הכלל. אחד היתרונות המרכזיים של עיצוב הרטרו היא העובדה שניתן בכל עת, גם כאשר המצלמה כבוייה, לראות מה מצב רוב הפרמטרים המשפיעים על הצילום כמו מהירות הסגר, ISO, Drive, מצב המיקוד (S, C, M) סוג מדידת האור ופיצוי החשיפה. ניתן לשנות פרמטרים אלו בקלות ללא צורך להיכנס למערכת התפריטים.

x-t2_top

מבט מלמעלה על גוף המצלמה בו נראות שלושת החוגות לשליטה בפיצוי החשיפה (מימין), מהירות הסגר (באמצע, מימין למחפש) וה- ISO (משמאל). מתחת לחוגה לשליטה במהירות הסגר נמצאת חוגת המשנה לקביעת מצב מדידת החשיפה ומתחת לחוגת ה-ISO נמצאת חוגת המשנה לשליטה ב-Drive, העברה למצב וידאו (אין כפתור יעודי להפעלת צילום וידאו), מצב פנורמה ועוד. מתחת לכפתור המחשף נראית הגלגלת הקדמית המשמשת גם ככפתור ע״י לחיצתה פנימה. מתחת לכפתור ה-Fn נראית הגלגלת האחורית שגם היא מתפקדת ככפתור ע״י לחיצתה פנימה. (מקור הצילום: Fujifilm)

מה חסר ברשימה? בעיקר המידע על הצמצם, וכאן מגיעה אחת מנקודות החולשה, לדעתי, של תכנון המצלמה: לא ניתן לשלוט בצמצם באמצעות הגלגלת הקדמית או האחורית אלא רק באמצעות טבעת הנמצאת על העדשה. יש הבדל ניכר בפעולתה של טבעת זו בעדשות שונות: בחלק מן העדשות אין סימון צמצמים על העדשה ובאחרות יש. פעולת טבעת הצמצם רכה וחופשית מדי ובחלק מן העדשות לא ניתן לנעול אותה במצב מסויים, אפילו לא במצב A. עקב כך טבעת הצמצמים עשויה לנוע מבלי שהצלם התכוון לשנות את הצמצם. מי שרגיל לשלוט בצמצם מן הגלגלת הקדמית יצטרך להתאמן ולהתרגל לעבוד עם טבעת הצמצמים שעל העדשה (כמו בתקופת ה- SLR) ולהכיר את ההבדלים בפעולתו של גלגל זה בעדשות השונות.

פעולתן של שאר החוגות נעימה וקשיחה כאחד וניתן לנעול את חוגת ה- ISO וחוגת מהירות הסגר בקלות באמצעות כפתור קטן הנמצא במרכז כל חוגה. את חוגת פיצוי החשיפה לא ניתן לנעול וחבל.
שינוי מצב ה-Drive ומצב החשיפה מתבצע באמצעות חוגות  משנה הנמצאות מתחת לחוגת ה-ISO וחוגת מהירות הסגר. מצאתי ששינוי מצבים אלו איננו נוח מספיק ודורש מאמץ מסויים התלוי בעיקר בעובי האצבעות של הצלם…

לעומת הפעולה הנעימה של החוגות הרי שפעולתו של כפתור המחשף (הנמצא במרכזו של כפתור ההדלקה והכיבוי) מעט רופפת והוא עשוי פלסטיק. ההפתעה היא שבמרכזו נמצא משהו שכבר כמעט לא מופיע במצלמות דיגיטליות: הברגה המאפשרת שימוש בכבל משחרר מכני (Cabel Release). גם פעולתן של הגלגלות הקדמית והאחורית מעט חופשית מדי לטעמי, אני מעדיף קליקים ״חזקים יותר״.

כפתור שימושי ונוח מאד הוא Joy Stick קטן הנמצא מימין לצג האחורי ומשמש לצורך שליטה על אזור המיקוד: ניתן בקלות לשנות את אזור המיקוד ולגרום למצלמה להתמקד בנקודה בה מעונין הצלם.

קיימת אפשרות נרחבת למדי לבצע קביעה של תפקידי הכפתורים השונים (Customization) בהתאם להעדפות הצלם.

ה-X-T2 מצויידת בשני כונני SD וניתן לתכנת את שמירת הקבצים בהתאם להעדפות הצלם: Jpeg לכרטיס אחד ו-RAW לשני, מילוי כרטיס אחד קודם והשני אח״כ או שמירת גיבוי של כל קובץ על שני הכרטיסים במקביל.

מערכת התפריטים פשוטה, ברורה וניתנת לשימוש, ברוב המקרים, ללא צורך להציץ במדריך למשתמש.

כיאה למצלמה חסרת מראה ה- X-T2 מצויידת במחפש אלקטרוני (EVF) מעולה בעל 2.36 מליון פיקסלים וקצב רענון של 60 או 100 פעמים בשנייה. המחפש נראה היטב גם ביום וגם בלילה, נדלק באופן אוטומטי ובמהירות גבוהה כאשר מקרבים איליו את העין וניתן לצפייה מיטבית גם למרכיבי משקפיים כמוני. כמובן שניתן לכוון את מספר הדיאופטר המתאים לצורך צילום עם משקפיים ובלעדיהם. בצידו הימני של המחפש נמצא כפתור המאפשר את בחירת מצב התצוגה: צג אחורי בלבד, מחפש בלבד, מחפש אוטומטי או מעבר אוטומטי מן המחפש לצג האחורי בהתאם לחיישן העין. מיקומו של כפתור זה לא נוח, משום מה הוא ממוקם קרוב מדי לחוגת מהירות הסגר. גם כאן בעלי אצבעות דקות יסבלו פחות מן המיקום הלא לגמרי מוצלח של כפתור זה.
חשוב לציין שהצג האחורי המשובח (אם כי איננו צג מגע)  מתכוונן גם לאורך וגם לרוחב אבל תנועתו איננה מלאה.

גודל ומשקל: יחסית למצלמות חסרות מראה אחרות בפורמט  APS-C הרי שה-X-T2 איננה מצלמה קטנה וקלה: גודלה ומשקלה (507 גרם כולל סוללה וכרטיס זיכרון) דומים למצלמות DSLR מסויימות בפורמט זה ואפילו מספר מצלמות חסרות מראה בפורמט Full Frame 24×36 קטנות וקלות ממנה. בהשוואה ל-Nikon D500  משקלה נמוך בכ- 300 גרם, אולם ל-D500 סוללה גדולה יותר המספיקה להרבה יותר צילומים. עם זאת ה-X-T2 נוחה מאד לאחיזה, היא ״יושבת״ טוב ביד גם בעת צילום וגם כאשר אוחזים ב- Grip בין הצילומים.

איכות הצילומים גבוהה מאד: התרשמתי מאד מן הצבעוניות המעולה, הן של קבצי JPEG והן של קבצי RAW. קבצי ה-JPEG של פוג׳י ידועים מזה שנים באיכותם הצבעונית הגבוהה וגם ה- X-T2 מספקת קבצי JPEG מוכנים לשימוש, ממש צלם ושגר (ניתן להעביר קבצים לסמארטפון באמצעות WiFi מובנה, המאפשר גם שליטה במצלמה מרחוק באמצעות אפליקצייה יעודית).
סימולציות סרטי הצילום יוצרות תוצאות מענינות ובעיקר מצאתי את הסימולציות לסרטי השקופיות Velvia ו- Provia וכן סרט שחור לבן  Acros כמענינות מאד. אותן סימולציות מופיעות גם כפרופילים DCP בעת עיבוד קבצי RAW ב- Lightroom או בפוטושופ כך שניתן להפעיל אותן גם על קבצים אלו בקלות ועם זאת לשמור על קובץ ה-RAW המקורי.

dscf2748

Fuji X-T2, עדשה  18-55 במצב 18 מ״מ,  ISO200, 1/750, f8, קובץ RAW
עם פרופיל Camera Provia/Standard

dscf2748-2

Fuji X-T2, עדשה  18-55 במצב 18 מ״מ,  ISO200, 1/750, f8, קובץ RAW
עם פרופיל Camera Acros

החדות גבוהה מאד ובולטת לעין. לכך תורמים 3 גורמים: העדרו של מסנן AA, מערך המסננים הצבעוניים בתצורת X-Trans והאיכות האופטית הגבוהה של העדשות. בעת צילום נושא הכולל צורות החוזרות על עצמן (Pattern) עשוי להופיע Moire. ניתן לטפל בתופעה זו בעזרת כלי יעודי ב-Lightroom.

מערכת המיקוד האוטומטי מתבססת על שילוב של Phase Detection עם Contrast Detection לצורך העלאת דיוק המיקוד ומאפשרת מיקוד טוב (אם כי איטי יותר) גם בתנאי אור גרועים.

התחום הדינמי גבוה, הן בקבצי Jpeg (בהן הוא מוגבל מאחר והכימות מתבצע ב- 24 ביט לפיקסל) ובעיקר בקבצי RAW. בעזרת Lightroom ניתן ל״שחזר״ פרטים בבהירויות ולגלות פרטים בצללים.

 

קטע משני צילומים זהים שנוצרו בחשיפה אחת במצב  RAW+Jpeg: השמאלי קובץ RAW והימני קובץ Jpeg. שניהם עם סימולציה לסרט שחור לבן Acros. שימו לב  בעיקר להבדלים בפרטים באזורי הבהירויות. Fuji X-T2, עדשה 18-55 במצב 44.4 מ״מ, ISO200, 1/340, f4. הוכחה נוספת לעדיפות המוחצת של קבצי RAW…

 

dscf2729

Fuji X-T2, עדשה 18-55 במצב 35.8 מ״מֿ, ISO 200, 1/90, F7.1

עקב המאפיינים המיוחדים של מערך המסננים הצבעוניים בתצורת X-Trans אתר DXOmark.com איננו מדרג את חיישני התמונה הנמצאים במצלמות של פוג׳י וחבל. אין לי ספק כי חיישנים אלו, המיוצרים ע״י Sony ומשודרגים ע״י פוג׳י היו מגיעים למיקום גבוה מאד בדרוג.

בדקתי רק באופן ראשוני את ביצועי המצלמה בצילום בערכי ISO גבוהים, 1600, 6400, 12800:

כל הצילומים הם קטעים ב-Zoom 100% של קבצי RAW במצב ברירת המחדל של Lightroom:

lightroomscreensnapz003

lightroomscreensnapz002

 

lightroomscreensnapz001

רמות הרעש, גם ב-ISO12800 סבירות ביותר עבור חיישן בגודל APS-C

DPreview.com הגדיר את רמת הרעש: The X-T2's noise performance is very good. Almost too good
ומציע לכך הסבר אפשרי: נעשית הנחתה של הרעש במצלמה גם בצילום בקבצי RAW.

X-T2 מסוגלת לצלם פנורמות אולם בסוג צילום זה נכונה לי אכזבה: בכל הפנורמות שצילמתי הופיעו פסים כהים בשמיים כתוצאה מטעויות בחיבור בין החשיפות המתבצע באופן אוטומטי ע״י המצלמה. אני מקווה שתקלה זו תתוקן בעדכון קושחה בעתיד הקרוב.

dscf2791

צילום פנורמה: Fuji X-T2, עדשה 18-55 במצב 31.5 מ״מ, ISO 200 1/1800, f5,
שימו לב לפסים הכהים בשמיים

אחד השיפורים המרכזיים  ב-X-T2 לעומת ה- X-T1 קשור למערכת המיקוד האוטומטי. לא הזדמן לי להתנסות בצילום ב- X-T1 כך שאין לי אפשרות להשוות בין המצלמות אבל לטעמי מערכת המיקוד של X-T2 מעולה: המיקוד מהיר מאד, שקט  ומדוייק בכל המצבים. במצב של מיקוד עוקב (Tracking) מתקבלות תוצאות מצויינות והדבר בא לידי ביטוי גם במספר סקירות שקראתי על המצלמה.

dscf2830

צילום נושא בתנועה במצב מיקוד אוטומטי עוקב: Fuji X-T2, עדשה 18-55:  ISO 200 ,1/6000, f5.6

פוג׳י פיתחה מערכת לשליטה בפרמטרים השונים בהם עושה המצלמה שימוש בעת מיקוד עוקב: ניתן לבחור ב-Presets בהתאם לסוג הצילום או לשנות כל אחד משלושת הפרמטרים בנפרד. ראיתי סרטון בו הודגם השימוש במצלמה לצורך צילום מרוץ מכוניות והתוצאות היו מרשימות בכל קנה מידה.

af_cases

התפריט המאפשר שליטה ובקרה נרחבת באופן פעולתה
של מערכת המיקוד האוטומטי העוקב
מקור: DPreview.com

לעומת הנאתי  ממערכת המיקוד האוטומטי הרי שאורך החיים של הסוללה היה מאכזב: יצאתי לצילומים עם סוללה מלאה, השתמשתי במצב בו ה- EVF נדלק באופן אוטומטי בעת קרוב העין איליו ואילו הצג האחורי כבוי. לאחר שעתיים הליכה וצילום 130 מסגרות (RAW+Jpeg) ירדה הסוללה לרמת 27%…

לאחר בדיקה נוספת התברר כי הסוללה שקיבלתי עם המצלמה איננה מן הסוג המשופר המגיע עם מצלמה חדשה אלא מסוג קודם בעל הספק נמוך יותר. לאור זאת סביר להניח כי ביצועי הסוללה יהיו טובים יותר: עפ״י דף הנתונים הטכניים באתר פוג׳י ניתן לצלם 340 צילומים עם סוללה אחת ו- 1000 צילומים כאשר משתמשים ב-Booster Grip VPB-XT2.
בכל מקרה מומלץ להצטייד בסוללות נוספות או לרכוש את ה-Booster Grip הכולל 2 סוללות נוספות. לא ניתן להטעין את הסוללה הפנימית בעת שה- Booster Grip מחובר. לצלמי וידאו, חיבור אזניות ל-X-T2 אפשרי רק באמצעות ה-Booster Grip, למרבה הצער גוף המצלמה איננו כולל חיבור לאזניות אלא למיקרופון בלבד.

booster_grip

ה-Booster  Grip עם מארז הסוללות בחוץ. מקור:  DPreview.com

 

ל-XT-2 אפשרות מובנית לצילומי Time Lapse  ללא צורך בחיבור טיימר חיצוני. ניתן גם לצלם Tethered ישירות ל-Lightroom. קיים גם Plugin משופר לכך הנמכר במחיר של $79.

פוג׳י מציעה עדשות רבות, איכותיות ולא יקרות למצלמות מסדרה X. קיימים בשוק מתאמים המאפשרים הרכבת עדשות אחרות על המצלמות מסדרה X אבל ללא מיקוד אוטומטי. מסקירות שקראתי עולה כי פעולת המצלמה בעת שימוש במתאמים איננה חלקה ואיננה מהירה כמו בעת שימוש בעדשות מקוריות.
כמו כן קיים מבחר קטן של עדשות מתוצרת יצרנים אחרים המיועדים לשימוש עם מצלמות פוג׳י מסדרה X.

לסיכום, מן הניסיון הקצר שלי בשימוש מעשי במצלמה זו אני מתרשם שמדובר בהחלט בכלי מקצועי ראוי שעשוי להתאים לצלמים רבים בתחומי צילום שונים. בין היתר קראתי סקירות על שימוש מוצלח מאד במצלמה זו לצורך צילומי חתונות (עם שילוב מבזק יעודי של פוג׳י. המצלמה תומכת גם במבזקים נוספים, מהירות סינכרון למבזק 1/250, המבזק יפעל רק כאשר הסגר המכני נמצא בשימוש: בעת השימוש בסגר האלקטרוני אין אפשרות לשימוש במבזק מכל סוג). X-T2 מגיעה עם מבזק חיצוני קטן הניתן להרכבה על חיבור ה- Hot Shoe. מאחר והמצלמה שקיבלתי לא כללה את המבזק לא התנסיתי בשימוש בו.
כמו כן מסופק עם המצלמה מטען חיצוני המאפשר טעינת סוללה אחת. ניתן גם לטעון את הסוללה כאשר היא בתוך המצלמה באמצעות חיבור USB, דבר המאפשר טעינה בשטח ממחשב נייד או מסוללת הטענה חיצונית בעלת חיבור USB.

פוג׳י ממשיכה לחדש ולהשתפר כל העת ולספק תחרות רצינית לשלושת המתחרות העיקריות שלה: ניקון וקנון עם מצלמות ה- DSLR שלהן ו-Sony עם דגמי המצלמות חסרות המראה שלה.

עדכון 8.11.16: X-T2 נבחרה כ- Best Overall Crop Sensor Camera ע״י DPReview.com (בטווח המחירים עד $2000)

עדכון 9.11.16: סרטון הסוקר את השימוש ב- X-T2 לצילום חתונה

עדכון 10.11.16: סקירה של ביצועי מערכת המיקוד האוטומטי העוקב של X-T2 בצילומי טבע

עדכון 17.12.16: אתר No Film School בחר ב- X-T2 כמצלמת הסטילס הטובה ביותר לישומי וידאו וקולנוע לשנת 2016

עדכון 19.12.16: סקירה מענינת על ה-X-T2

עדכון 29.1216: ספי ברגרסון, סטודנט שלי לשעבר במכללת הדסה  וכיום צלם חתונות מצליח בהודו כותב על ה-X-T2: כנראה המצלמה הכי טובה שעבדתי איתה עד היום. כיפית, מהירה, קלה, וסקסית. פוקוס מהיר במיוחד, יותר מאשר בניקון שעבדתי איתן. גם בצילום במצב burst. צבעים מדוייקים.
הג׳וי סטיק שהתווסף על מנת לאפשר עבודה יותר מדוייקת עם נקודת הפוקוס הוא גאוני. השינויים הקטנים שהוספו מאז ה-XT1 הם מדוייקים ונחוצים. כפתור נעילה ל-ISO. שני כרטיסי זכרון מאפשרים גיבוי במקום.
חווית נהיגה נהדרת! יש לי ידיים גדולות אז יש צורך להתרגל לכפתורים של פוג׳י אבל בסה״כ עברתי את נקודת האל חזור!
משתמש במגוון עדשות החל ב- 16 מ״מ, דרך ה- 23,35,56 וכלה ב-90 מ״מ.  לרוב משתמש ב- 23 וב- 56 מ״מ.

עדכון 23.3.17: הודעה על שני עדכוני Firmware חשובים ל-X-T2

עדכון 10.5.18: עדכון Firmware גרסה 4, תוספת יכולות חדשות: צילום HD 1080 120FPS, Focus Bracketing, וידאו S-Log ישירות לכרטיס הזיכרון ועוד.

 

שימו נא לב: הפוסטים בבלוג מעודכנים באופן קבוע. לקוראים המקבלים את הפוסטים שלי במייל מומלץ לקרוא את הפוסטים בבלוג עצמו על מנת להנות מכל העדכונים, התיקונים והתוספות. הגרסה הנשלחת במייל היא גרסה ראשונית.

 

 

89. מספר תובנות (ראשוניות) על Fujifilm GFX 50S

89. מספר תובנות (ראשוניות) על Fujifilm GFX 50S

תערוכת פוטוקינה 2016 בקלן שבגרמניה טרם הסתיימה וכבר מסתמן, לטעמי לפחות, המוצר המנצח מבין ההכרזות על מוצרים חדשים. אם לא תהיינה הפתעות בהמשך (ובד״כ רוב ההכרזות המשמעותיות נעשות בסמוך לפתיחת התערוכה) מצלמת הפורמט הבינוני עליה הכריזה פוג׳י לאחר שמועות והדלפות מכוונות כמקובל בימינו משכה את השטיח מתחת לכל ההכרזות האחרות. קבלו את Fujifilm GFX 50S, מצלמה חסרת מראה בעלת חיישן בגודל 44X33 מ״מ (עיגלתי מעט כלפי מעלה) הגדול פי 1.7 מחיישן Full Frame  24X36 וכולל 51.4MP. נתוני הגודל של גוף המצלמה טרם נמסרו רשמית אולם כתבים שהישוו את גודלה לזה של ספינת הדגל  XT-2 של פוג׳י בפורמט APS-C ציינו בהתפעלות שהגוף איננו גדול בהרבה מה- XT-2 וקטן יותר מן הרוב המכריע של מצלמות  DSLR.
בהשוואה לניקון D810, ה-GFX הינה באותו עומק ורוחב אבל קצרה יותר, וזאת עם חיישן גדול ב- 70% מזה שב- D810 ועם הרבה יותר פיקסלים (50MP לעומת 36MP).

fomat

השוואה בין גודל החיישן בפורמט APS-C ובפורמט Full Frame 24X36
לבין החיישן ב- GFX 50S. (מקור: Fujifilm)

בפוסט הקודם סקרתי את ה- X1D של האסלבלד, גם היא פלא לא קטן שכבר נמסר ללקוחות הראשונים, כך שפוג׳י היא היצרן השני המציג מצלמה בפורמט בינוני בגוף קטן ללא מראה ובמחיר נמוך. כמה נמוך? עדיין לא ברור מאחר והמחיר הרשמי טרם פורסם אולם נציגי פוג׳י ציינו כי הגוף יחד עם עדשה יעודית 63 מ״מ ימכר במחיר שהוא משמעותית נמוך מ- $10,000. ה- X1D נמכרת במחיר של כ- $9000 לגוף בלבד, ועדשות האסלבלד הינן מצויינות ויקרות מאד בד״כ. פוג׳י מייצרת עדשות מצויינות במחירים שפויים כך שיש בהחלט למה לצפות בענין המחיר. (עדכון: המחיר הוא $6500 לגוף עם עדשה 63 מ״מ) לגבי המשקל: 920 גרם כולל סוללה, כרטיס זיכרון ומחפש אלקטרוני. לשם השוואה: Nikon D810 שוקלת 980 גרם, Nikon D5 שוקלת 1415 גרם, Sony A7R II שוקלת 625 גרם, Hasselblad X1D שוקלת 725 גרם ו-Pentax 645Z שוקלת 1550 גרם)

מעבר לגודל ולמחיר, יש למצלמה זו מספר תכונות יחודיות שאין באף מצלמה אחרת: המחפש האלקטרוני הבסיסי ניתן להחלפה בדגם הניתן לסיבוב, הטייה וכן להסרה. יש לכך שתי משמעויות חשובות: ניתן יהיה להתאים את המחפש  לעבודה הדורשת זווית צפייה של 90 מעלות או להסירו כליל וכן קיימת אפשרות שבעתיד ניתן יהיה להרכיב על המצלמה מחפש איכותי יותר מן הנוכחי, שגם הוא איננו קוטל קנים אם כי הוא בעל  2.36 מליון פיקסלים (עדכון: המצלמה יוצאת לשוק עם מחפש איכותי ביותר בעל 3.69MP). לייקה כבר היציגה מצלמה עם מחפש אלקטרוני בעל 4.4MP מתוצרת אפסון בדגם (SL (Type 601.

כמו כן, בהחלט נראה אפשרי שעל ה-Fuji GFX ניתן יהיה להרכיב, בעזרת מתאמים מתאימים, עדשות של יצרנים אחרים: יתרון מובהק של מצלמות חסרות מראה לעומת DSLR.

zpr-fuji-gfx-50s-top-600

הצג האחורי מתכוונן, תכונה מוכרת ממצלמות בפורמטים קטנים יותר, פעם ראשונה במצלמה בפורמט בינוני. (עדכון: הצג האחורי המתכוונן כולל 2.36MP, יותר מכפול מרוב המצלמות בשוק. והוא צג מגע).

לגבי החיישן, עדיין לא לגמרי ברור מה מקורו. מצד אחד, פוג׳י טוענת שהחיישן הוא פיתוח עצמי שלה. מצד שני, יש יותר מדי דמיון לחיישן מתוצרת סוני הנמצא במצלמות של האסלבלד, PhaseOne ו-Pentax. אותו גודל בדיוק, אותו מספר פיקסלים. במצלמות האחרות של פוג׳י מסדרה X החיישנים הם מסוג X Trans היחודי של פוג׳י. ואילו חיישן התמונה ב- GFX 50S הוא בעל מערך Bayer סטנדרטי, עובדה שגם היא מרמזת על כך שהמדובר בעצם בחיישן המוכר מתוצרת סוני. אני מניח שעובדה זו תתברר לאשורה בהמשך ומקווה רק שפוג׳י לא יצרו מצג שווא שיחבל בדימוי החיובי שלהם. (עדכון: כנראה בכל זאת החיישן מתוצרת Sony).

לדברי הכתבים שבדקו את אב הטיפוס שהיציגה פוג׳י בתערוכת הפוטוקינה המצלמה בנויה באותה רמת איכות גבוהה של המצלמות הידועות מסדרה X כולל החוגות האנאלוגיות בסגנון רטרו ואטימות מלאה לרטיבות ואבק. עם זאת, בניגוד למצלמות האחרות מסדרה X ל- GFX יש  גם צג דיגיטלי קטן בחלק העליון של המצלמה.

קיים גם Grip אופציונלי להקלת הצילום במצב מאונך הכולל סוללות נוספות. אביזר זה מוסיף לא מעט משקל למצלמה אבל עדיין משקלה נמוך בהרבה מזה של כל המצלמות האחרות בפורמט בינוני למעט ה- X1D.

שלוש עדשות יוצעו למכירה יחד עם המצלמה בתחילת 2017: 63/2.8, 32-64/4 ו- 120/4 מאקרו. שלוש עדשות נוספות יוכרזו במהלך השנה הקרובה, קצב לא רע למצלמה חדשה.

בשלב זה לא נותר אלא להמתין לפרטים נוספים וכן לצילומים שצולמו במצלמה החדשה. אם להסתמך על כל מה שאנחנו יודעים כבר על המצלמות של פוג׳י יש בהחלט למה לצפות ואני מהמר שהמדובר בהחלט בפריצת דרך מבחינת השילוב של איכות הדימוי, ביצועי המצלמה ומחירה. יהיה מענין לראות כיצד תגיב האסלבלד למתחרה החדשה וכן מה יעלה בגורלן של המצלמות ה״מסורתיות״ בפורמט הבינוני הנראות בשלב זה כפילים ענקיים, כבדים ויקרים להחריד לעומת שני הדגמים החדשים של Hasselblad  ו-Fuji. וכן, בהחלט צפוי גם דגם שסביר להניח שיקרא GFX 100, עם, ניחשתם נכון, 100MP, שיהיה גם הוא, סביר להניח, מבוסס על החיישן הקיים של סוני שנמצא כבר במצלמות של PhaseOne והאסלבלד  (מאחר וחיישן זה גדול יותר: 53.7X40.4, יתכן שיופיע אצל Fuji בגוף גדול יותר).

ענין מאכזב אחד הוא עומק הצבע, כנראה 14 ביט לפיקסל בלבד (כמו כל מצלמות ה-DSLR) ולא 16 ביט לפיקסל כמו כל שאר המצלמות בפורמט הבינוני (למעט Pentax 645Z, גם היא רק 14 ביט לפיקסל).

מה שבטוח הוא ששוק המצלמות בפורמט הבינוני קיבל זריקת עידוד משמעותית ובניגוד לציפיות קודמות לא נראה שיעלם בעתיד הנראה לעין.

 

פרטים נוספים, כולל סרטונים מענינים ניתן למצוא באתר של פוג׳י.

עדכון 22.9.16: סקירה ממצה למדי של ה- GFX באתר Imaging-Resource.com

עדכון 22.9.16: ראיון מענין לגבי ה-GFX עם מנהל השיווק של פוג׳י

עדכון 22.9.16: סקירה של חלק מן ההכרזות בפוטוקינה כולל ה-GFX

עדכון 22.9.16: סרטון קצר הסוקר את ה-GFX

עדכון 23.9.16: עוד סרטון קצר הסוקר את ה- GFX

עדכון 6.9.16: זהו, הפוטוקינה הסתיימה: DPreview.com ערך משאל בו השתתפו 5000 גולשים: המוצר המרגש ביותר בתערוכה היה, איך לא, ה-Fujifilm GFX 50S.

עדכון 18.11.16: סקירה של ה- GFX וראיון עם בכירים בפוג׳י

עדכון 29.11.16: סקירה של ה-  GFX באתר יפני. הטקסט אמנם ביפנית אבל הסקירה כוללת צילומים מענינים של המצלמה כולל מגוון אביזרים ואפילו הקלטה של הסגר בפעולה.

עדכון 3.1.17: PhaseOne הודיעה שלא תתמוך ב-GFX בתוכנת CaptureOne שלה מאחר והיא רואה במצלמה זו תחרות ישירה במצלמות שלה. זה מה שנקרא להיות קטן וחצוף… מצד שני הדבר אומר הרבה על היכולות של ה-  GFX, אם כל כך מפחדים ממנה.

עדכון 19.1.17: יש מחיר ויש תאריך תחילת מכירה! $6500 לגוף, יהיה שמח!

עדכון 20.1.17: פרטים מלאים על ה-GFX והעדשות החדשות באתר פוג׳י אירופה. יש גם מתאם המאפשר הרכבת עדשות ישנות המיועדות למצלמת הסרט הידועה FUJIFILM GX645AF על ה- GFX וגם מתאם נוסף המאפשר הרכבת ה- GFX על מצלמות סרט טכניות בפורמט "4X5. מוצעת גם תוכנה (כרגע ל-Windows בלבד) לצורך ביצוע צילומים כאשר המצלמה מחוברת למחשב (Tethered Shooting).

עדכון 20.1.17: סקירה מעשית של ה- GFX

עדכון 24.1.17: אורך החיים הצפוי של הסגר ב- GFX הוא 150,000 ״קליקים״

עדכון 24.1.17: ראיון עם מנהלים ב-Fuji בענין ה- GFX (ועוד)

עדכון 24.1.17: קבצי RAW מה- GFX ניתן להוריד כאן

עדכון 23.2.17: קבצי RAW ו-JPG שצולמו ב-GFX ניתן להוריד כאן. נראה טוב!

עדכון 3.3.17: סרטון המתאר את ה-GFX

עדכון 3.3.17: כיצד להפוך את ה-GFX למצלמה טכנית

עדכון 4.3.17: Imaging-resource.com על Fuji GFX: צילומי המעבדה הטובים ביותר שראינו!

עדכון 13.3.17: השוואה של איכות הדימוי שמפיקה ה-GFX למצלמות אחרות

עדכון 22.3.17: אז יש גם מי ששופך קצת מים קרים על החוגגים: מאמר מענין ומנומק היטב ב-DPreview.com המסביר מדוע כדאי לשקול היטב את המעבר לפורמט הבינוני

עדכון 4.4.17: הסקhרה המלאה על ה-GFX ב- DPreview.com

 

88. מספר תובנות על Hasselblad X1D

88. מספר תובנות על Hasselblad X1D

זאת היתה רק שאלה של זמן עד שאכתוב פוסט על ה- Hasselblad X1D, מצלמת Mirrorless הראשונה בפורמט הבינוני. לקחתי לי מספר שבועות כדי לנסות להבין את המשמעות של ההכרזה על המצלמה הזאת ולמקם אותה נכון (לפחות מבחינתי) בשדה הצילום. נשאלת השאלה האם למצלמה זו יש חשיבות מעשית בהתפתחות הטכנולוגית והקונספטואלית של הצילום או אולי זהו עוד גימיק טכנולוגי, מוצר נישה שלאחר  ההכרזה המתוקשרת ישכח ויזנח לאנחות?

לפני שאסקור ואדון במאפייניה של מצלמה זו ברצוני לציין שזאת המצלמה הראשונה מתוצרת האסלבלד שמופיעה במאגר המידע המכובד של DPreview.com. נתון זה כשלעצמו אומר שהאתר הנחשב מזהה בדגם זה חשיבות מסויימת היות ועד היום לא טרח לכלול במאגר המידע שלו מצלמות בפורמט בינוני למעט דגמים המיוצרים ע״י יצרנים המייצרים גם מצלמות בפורמטים אחרים כגון Leica ו-Pentax.

SafariScreenSnapz001

למעשה זו המצלמה החדשה באמת הראשונה שהאסלבלד מציגה מזה זמן רב, כל הדגמים עליהם הכריזה בשנים האחרונות היו אבולוציוניים ולא הביאו בשורה אמיתית. הגורם המענין הנוסף הוא המחיר: כ- $9000, וכל מי שמתמצא קצת בתחום הפורמט הבינוני יודע שזה מחיר נמוך מאד למצלמה בעלת חיישן בגודל 43.8X32.9 ס״מ עם 50MP. נכון, Pentax היציגה את ה-645Z כבר באפריל 2014, היא מבוססת על אותו החיישן מתוצרת Sony כמו ה- X1D, מחירה כמעט זהה אולם היא מצלמה בעלת מראה השוקלת כפול מה- X1D וגדולה ממנה בהרבה.

בסרטון קצר הסוקר את מאפייניה העיקריים של ה-X1D ניתן לצפות כאן.

האסלבלד הצליחו להכניס בגוף מצלמה חסרת מראה קלה וקומפקטית חיישן גדול ב-70% מחיישן Full Frame 24X36. החיישן הזה נמצא גם במצלמות בפורמט בינוני רגילות מתוצרת האסלבלד ו-Phase One כך שקל יותר לבצע את ההשוואה בינהן.

hassabladts

האסלבלאד X1D ללא עדשה, חיישן בגודל 44X33 מ״מ
מקור: BHphotovideo

גודל הפיקסל בחיישן זה הוא 5.3 מיקרון (בדיוק אותו גודל פיקסל כמו ב-Canon 5D Mark IV החדשה) הוא מכסה טווח דינמי של 14 סטופים, מבצע כימות ב- 16 ביט לפיקסל, טווח המהירות הצילומית ISO 100-25,600. קצב הצילום 1.7-2.3 מסגרות לשנייה. כל הנתונים מאפיינים גם מצלמות אחרות בפורמט בינוני (קיימות גם מצלמות בפורמט בינוני בעלות 100MP, סביר להניח כי בעתיד הלא רחוק נראה גם דגם דומה ל-X1D עם חיישן זה או דומה לו). כלומר, מבחינת איכות הדימוי ה- X1D מספקת דימויים זהים לאלו המתקבלים ממצלמות רגילות בפורמט הבינוני בעלות חיישן זהה. אז היכן ההבדל? בגודל, במשקל, בממשק המשתמש ובעיצוב.

משקלה של מצלמה מדגם H6D 50C הוא 1.640 ק״ג כולל סוללה. משקלה של X1D הוא 0.725 ק״ג, פחות מחצי! למעשה, מימדיה אינם גדולים בהרבה מגבים דיגיטליים בפורמט בינוני המתחברים לגוף מצלמה.
מענין להשוות את משקלה של  X1D לזה של מצלמות בעלות חיישן 24X36 עם מספר פיקסלים דומה:
Sony A7RII, 42 MP: משקל: 0.625 ק״ג, מחיר: $3200.

Nikon D810, 36MP: משקל: 0.980 ק״ג, $2800

Canon 5DS/DSR, 51MP: משקל: 0.930 ק״ג, $3500

כלומר, ה- X1D  שוקלת רק 100 גרם  יותר מאשר מצלמה חסרת מראה בעלת חיישן קטן יותר וכ- 200 גרם פחות מאשר מצלמות DSLR בעלות חיישן קטן יותר ומספר פיקסלים דומה.

כמובן,  יתרון המשקל יתקזז בחלקו כאשר נביא בחשבון את משקל העדשות. עדשות לפורמט בינוני תמיד תהינה גדולות וכבדות יותר מאשר עדשות לפורמטים קטנים יותר. ובכל זאת, יש כאן התפתחות מענינת עבור צלמים המחפשים את איכות הצילום הגבוהה ביותר, גוף מצלמה קומפקטי ומחיר סביר, יחסית למחירי מצלמות בפורמט בינוני. את כל אלו מספקת ה- X1D החדשה. למי היא מתאימה? בעיקר לצלמי נוף ולצלמי סטודיו המעונינים לעבור לפורמט בינוני על מנת להנות מיתרונות האיכות המובהקים של פורמט זה.

ממשק המשתמש של X1D מענין וחדשני, ניכר כי האסלבלאד השקיעו מחשבה רבה בעיצובו ובתכנונו. גם עיצוב ומבנה גוף המצלמה ראוי לציון. צלמים שהתנסו כבר בשימוש ב- X1D מדווחים על חווית משתמש טובה מאד.

איכות המחפש (Viewfinder) האלקטרוני מאכזבת, רק 2.36 מליון פיקסלים, כמו בכל המצלמות חסרות המראה מן הדור האחרון למעט ה- Leica SL המצוידת במחפש האלקטרוני  המתקדם ביותר כיום, בעל 4 מליון פיקסלים.

עדשות: עדשות חדשות מסוג XCD. מטבע הדברים מגוון העדשות בשלב הראשון מצומצם מאד, למעשה קיימות בשלב זה 2 עדשות יעודיות מסדרה X בלבד: 45 מ״מ ו-90 מ״מ. ניתן להשתמש גם בעדשות מסדרה H באמצעות מתאם מיוחד. כאן אנו נתקלים שוב בבעיה החוזרת על עצמה בכל פעם שיצרן מביא לשוק דגם חדש בעל חיבור עדשות יעודי חדש: קצב ההכרזה על עדשות הינו איטי להחריד: ראו מקרה המצלמות חסרות המראה של סוני, מסדרה A, רק לאחרונה מבחר העדשות מתחיל להיות מרשים לאחר הגעתן לשוק של עדשות מתוצרת סוני כמו גם של יצרנים אחרים. לגבי ההאסלבלד X1D די ברור שלא תהינה עדשות מתוצרת יצרנים אחרים ולכן המבחר צפוי להיות מצומצם למדי בשנים הקרובות. צלם שאין ברשותו עדשות מסדרה H יתקשה מאד להשתמש ב- X1D לצרכים מקצועיים. ניתן לשכור עדשות מסדרה H, פתרון זה איננו מתאים לכל אחד וגם איננו זמין בכל מקום, בוודאי לא בארץ הקודש. לכן לדעתי החוסר בעדשות יפגע קשות בסיכויי ההצלחה של X1D.
גם מחירי העדשות גבוהים לעומת עדשות מקבילות לפורמט 24X36 ולכן המחיר הכולל של בעלות על מערכת X1D יהיה גבוה בהרבה (להערכתי הזהירה בפקטור של X3) ממחיר הבעלות על גוף FF ועדשות ברמה הגבוהה ביותר.

ועדיין, יש כאן הישג טכנולוגי לא מבוטל שיזלוג, סביר להניח, גם לכיוונם של יצרנים אחרים. השמועות על הצגת מצלמה חדשה בפורמט בינוני של Fuji ושל Sony מלוות אותנו כבר זמן רב ואולי יתממשו בהכרזות על מוצרים אמיתיים כבר בתערוכת הפוטוקינה הקרובה בחודש הבא.
גם יצרני המצלמות בפורמט 24X36 בוודאי שמו לב לחיה החדשה שהיגיעה לגן החיות הצילומי ויעשו כל שביכולתם הטכנולוגית והשיווקית על מנת שמוצריהם ישארו רלבנטיים מתמיד. מי יצא נשכר מכך? אנחנו הצרכנים.

סקירה ראשונית מענינת על ה- X1D ניתן למצוא כאן

עדכון 27.10.16: סרטון וידאו בו מוצגת ה- X1D ע״י מנהל המוצר בהאסלבלד

עדכון 12.12.16: סקירה מעשית של X1D באתר DPReview.com

עדכון 13.12.16: סקירה ראשונית של X1D והתייחסות נרחבת לקשיי האספקה

עדכון 3.1.17: PhaseOne הודיעה שלא תתמוך ב- X1D בתוכנת עיבוד ה-RAW שלה CaptureOne מאחר והמצלמה מהווה תחרות ישירה במצלמות שלה…

עדכון 5.1.17: מסתבר שהאסלבלד היתה זקוקה להמון כסף שלא היה לה כדי לסיים את פיתוח ויצור ה- X1D. הפתרון נמצא באמצעות רכישתה של האסלבלד ע״י יצרנית הרחפנים DJI.

עדכון 17.1.17: סקירה מעשית של ה- X1D באתר Luminous Landscape.

עדכון 26.10.17: החיישן שב-X1D מקבל ציון 102 בדרוג DxOMark

עדכון 9.2.18: מתאם מתוצרת Novoflex  מאפשר הרכבת עדשות Full Frame על ה-X1D

עדכון 2.8.18: סקירה ובחינה של ה- X1D באתר DPreview.com

 

 

 

מקור תמונה ראשית: hasselblad.com

87. שובו של הצילום המידי (Instant Photography)

87. שובו של הצילום המידי (Instant Photography)

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, מעבדות צילום היו ענין נדיר למדי. ומה לעשות שגם נפשם של תושבי אותה ארץ חשקה בצילומים צבעוניים? השתמשו בחומרי צילום Instant של פולארויד ובא לציון גואל. המשפט המליצי הזה מתאר את המצב שהיה קיים בשנות ה- 60 וה-70 באסיה וברוסיה, כאשר הצילום החובבני (Consumer Photography) החל להתפשט שם אולם מעט מאד מעבדות צילום היו קיימות אז. כתוצאה מכך, Polaroid עם הצילומים המתפתחים מאליהם שלה הפכה למותג מרכזי במדינות כמו רוסיה והודו.

בשנות ה-80, מעבדות הצילום הזעירות Mini Labs עם השרות המהיר שהציעו, שינו את שוק ה-Photofinishing מן הקצה אל הקצה. כעת היה ניתן להדפיס מספר הדפסות מכל צילום, במספר גדלים, במחירים שווים לכל נפש ותוך זמן קצר. מעבדות הצילום המרכזיות הגדולות נפגעו קשה כאשר כל בית מרקחת פתח מעבדת תוך שעה. גם פולארויד ופוג׳י, שהיו שתי השחקניות הגדולות בשוק הצילום המידי נפגעו קשה. עבור פולארויד מעבדות ״תוך שעה״ היו תחילת הסוף. הצילום הדיגיטלי היה כבר הקש ששבר את גב הגמל, חיסל את החברה לחלוטין בשוק החובבני ובשוק המקצועי כאחד והביא אותה לפשיטת רגל.

על ההיסטוריה המרתקת של פולארויד, על חלקה החשוב בהתפתחות הטכנולוגית של הצילום ועל מייסדה יוצא הדופן אדווין לנד כתבתי כבר פוסט מפורט, מספר 5. גם את חלקה המרכזי של פוג׳י בפופולריות הנוסקת של הצילום המידי סקרתי כבר בפוסט מס׳ 55.

והנה, למרבה הפלא ובניגוד לתחזיות של מומחים רבים הצילום המידי נמצא מזה מספר שנים בנסיקה שאינה אפיינית לטכנולוגיות שכבר כמעט הפסיקו להתקיים. המתעניינים במחזור החיים של טכנולוגיה ימצאו בוודאי ענין בפוסט מס׳ 22 ובפוסט מס׳ 23.

לכן, מענין מאד לנסות ולהבין מה גרם לטכנולוגיה שכבר היתה בשלב העתיקות שלה לחזור לאחור בזמן ולהתחרות, במידה זו או אחרת עם טכנולוגיית הצילום הרווחת ביותר כיום, הצילום הדיגיטלי. שני גורמים עיקריים פועלים כיום בתחום האינסטנט: Fujifilm ו-Impossible, שרכשה בזמנו מלאים גדולים של סרטי פולארויד שנשארו לאחר פשיטת הרגל וסגירת מפעלי הייצור של פולארויד ואף רכשה את מפעל החברה בהולנד והפעילה אותו מחדש. לאחרונה היציגה Impossible מצלמת אינסטנט חדשה המיוצרת עבורה לאחר שעד כה הסתפקה במכירת מצלמות משומשות-משופצות.

33456642114e40bbafa6502850170ea4_grande

המצלמה החדשה של Impossible מדגם I-1 שמחירה
יחד עם 3 חבילות סרט צילום הוא 350 אירו.
מקור: אתר Impossible

פוגי׳פילם מצידה חשה נכון את צורכי השוק היפני ופיתחה קו מוצרי אינסטנט תחת השם Instax  שזכה להצלחה מרובה ולא רק ביפן. עד סוף שנת 2016 צפויה פוג׳י למכור 5 מליון מצלמות Instax, יותר מפי שלושה ממספר המצלמות הדיגיטליות שימכרו על ידה באותה שנה! וכאן חשוב לזכור את אחד המאפיינים המרכזיים של הצילום האנאלוגי: כל מצלמה שנמכרת גוררת אחריה מכירה מתמשכת של סרטי הצילום המתכלים לאורך שנים. בתקופת המכירות שלקראת חג המולד בסוף שנת 2015 היו מצלמות ה-Instax הפריט הצילומי הנמכר ביותר ב-Amazon.com. המראה היחודי של צילומי האינסטנט, כולל השוליים הלבנים האפייניים מושך רבים עד כדי כך שהדפסות דיגיטליות רגילות הכוללות שוליים לבנים נקראות ״הדפסות פולרויד״.

instant1

עקומת המכירות של מצלמות Instax בשנים 2010-2016: התחלה צנועה בסין ובמזרח אסיה הפכה להצלחה גדולה עם המשך המכירות ביפן, בדרום מזרח אסיה, באוסטרליה וניו זילנד ובהמשך באירופה ובארה״ב.
 
מהו הגורם להצלחה הלא לגמרי מובנת של הצילום המיידי בשנים האחרונות? שימו לב לאיור הבא:
instant2
 
 
 לאחר הצגת קו מצלמות ה- Instax המקורי בשנת 1998 המכירות עלו בהדרגה עד שנת 2002. עיקר הביקוש למצלמות אלו היה בקרב נערות בגיל ביה״ס התיכון ביפן, שאהבו את פשטות השימוש במצלמה והאיכות הגבוהה של הצילומים. אולם החל משנת 2003, בה מכירות המצלמות הדיגיטליות עלו לראשונה על מכירות המצלמות האנאלוגיות ומכשירי הטלפון הסלולריים משולבי מצלמה נעשו פופולריים חלה ירידה חדה במכירות מצלמות Instax שנמשכה עד שנת 2007. בשנת 2007 זכו מצלמות Instax בפופולריות רבה עת הוצגו במזרח אסיה, בסין ובדרום קוריאה. גם במדינות אלו עיקר המכירות התבסס על נערות בגיל ביה״ס התיכון. המכירות המשיכו לטפס גם בזכות תוספות כגון תכשיטים וקישוטים שונים שהוצמדו למצלמות שנחשבו ל-Kawaii, התכונה המקבילה ל״חמוד״ בתרבות היפנית.
 
עם ההצגה של דגמים חדשים, חלקם מיועדים למבוגרים, המכירות המשיכו לעלות. קו מוצרי Instax כולל כעת מוצרים המיועדים לקבוצות דמוגרפיות שונות כפי שניתן לראות באיור הבא:
instant3
 

הצלחתה של מדפסת הסמארטפון, המדפיסה צילומים ישירות מטלפונים ניידים חכמים תרמה גם היא לפופולריות של הצילום המיידי. לאחרונה היציגה פוג׳י לשוק את ה-Instax Mini 70: מצלמת אינסטנט בעלת עיצוב מודרני אך פשוט, עם איכות דימוי משופרת ומצב סלפי, וגם מדפסת סמאטרפון חדשה Instax Share SP-2 המדפיסה צילומים איכותיים בגודל כרטיס אשראי תוך 10 שניות בלבד. עד סוף שנת 2014 מכרה פוג׳י 387 מליון מצלמות Instax, מספר מדהים לכל הדעות.

הפופולריות של מוצרי Instax לא נעלמה מעינהם של יצרנים אחרים ובראשם Imposible Project שהוזכר לעיל. בשנת 2010 החלה החברה לייצר מוצרים תואמי פולארויד. בשנת 2015 הודיעה Impossible כי במהלך השנה ייצרה מליון מארזים של סרטים תואמי פולארויד לעומת 650,000 בשנת 2014. הצפי הוא לעלייה דומה במכירות הסרטים גם בשנת 2016. החברה מייצרת כיום במפעלה שבהולנד יותר מ-35 גרסאות שונות של סרטים תואמי פולארויד המתאימים לשלושה דגמי מצלמות עיקריים של פולארויד: SX-70 הקלאסית, 600 ו-Image/Spectra. כמו כן מייצרת החברה סרטים תואמי פולארויד בגודל 8X10 אינצ׳ למצלמות טכניות וכן סרטים ל-Instant Lab, מכשיר המאפשר ביצוע רפרודוקציות על חומר צילומי תואם פולארויד.
Impossible דיווחה על השקעות ניכרות במחקר ופיתוח במטרה לשפר את איכות מוצריה, לקצר את זמן הפיתוח ולמנוע את הצורך להגן על הסרט מאור בזמן הפיתוח. כמו כן הודיעה החברה על פיתוח סרט חדש בגרסה דו צבעית, שחור וירוק. כמו כן נמצאת בתכנון גרסת אינפרא אדום.

עפ״י Impossible, עיקר המשתמשים (60%) בחומרי הצילום המיידי הם צעירים בגילאי 17-24. עם זאת ניכרת עליה בשימוש בצילום המיידי גם בקרב גילאי 25-34 (40%). מכאן נובע כי מרבית המשתמשים בצילום המיידי הם אותם צעירים שנולדו וגדלו לתוך מהפכת הצילום הדיגיטלי והסמארטפונים, ודווקא הם מאמצים בחום טכנולוגית צילום אנאלוגית-כימית שנראה היה לרגע כי כבר אבד עליה הכלח.

Trailer לסרט תעודי  על Impossible Project  הנמצא בשלבי הפקה מתקדמים ניתן למצוא כאן.

גם Lomogrpahy  מציעה כיום מגוון רחב למדי ואפילו מפתיע של מצלמות אינסטנט אם כי, עפ״י מקורות שונים, בכמויות קטנות בלבד בשלב זה. מצלמות האינסטנט של Lomogrpahy מבוססות על סרטי הצילום המיידי Instax מתוצרת פוג׳יפילם.SafariScreenSnapz003

מצלמת איסנטנט של Lomography מדגם Instant Wide

החברה שבבעלותה המותג Polaroid מנצלת גם היא את הפופולריות החוזרת של המותג והציגה מצלמה דיגיטלית הנקראת Snap המשולבת במדפסת המבוססת על טכנולוגיית Zero Ink ולא על חומרי הצילום המיידים הקלאסיים. מצלמה זו מסוגלת לצלם ולהדפיס שישה דימויים בעשר שניות בלבד.

SafariScreenSnapz004.jpg

בתחום המקצועי המשיכו לפעול Studio 20X24 שהציעו צילום פולארויד במצלמה הענקית בגודל 20X24 אינצ׳: השרות ניתן בניו יורק, מיאמי, סן פרנסיסקו ובדיסלדורף בגרמניה. עם זאת פורסמה הודעה כי חומרי הצילום בגודל זה, שאינם מיוצרים מאז שנת 2009 יספיקו לכל היותר עד סוף 2017. מי יודע, אולי Impossible תחליט לייצר גם חומרים אלו בהמשך על מנת להוסיף ולקיים את השרות המיוחד הזה.

Chuck-Close-Vanity-Fair-Polaroid-20x24

מצלמת פולארויד 20X24 אינצ׳. מקור: Digital Trends

עוד חומר אינסטנט מקצועי שיעלם בעתיד הקרוב מן השוק הוא  FP-100C של פוג׳י. זהו חומר אינסטנט מסוג Peel Apart (דורש קילוף) שבו, בניגוד לחומרים המודרניים יותר יש צורך לקלף שכבת נייר מעל פני הצילום לאחר תום זמן הפיתוח. חומר זה היה פופולרי ביותר בקרב צלמים מקצועיים בתקופה שלפני העידן הדיגיטלי ושימש לצורך בקרת חשיפה, קומפוזיציה ותאורה לפני חשיפת שקופיות בפורמט 4X5. לאחר פשיטת הרגל של פולארויד נותר בשוק החומר המקביל של פוג׳י שנקרא  FP-100C. בתחילת השנה הודיעה פוג׳י כי המשלוחים האחרונים של חומר זה יצאו בסביבות אמצע 2016 לאחר שהתקבלה החלטה להפסיק את ייצור החומר כתוצאה מירידה דרסטית בביקושים שאינם מצדיקים את המשך הפעלת קו הייצור. מייסד חב׳ Impossible  נפגש עם הנהלת פוג׳י בניסיון להגיע להסדר כלשהוא לגבי המשך יצור החומר אולם נתקל בסרוב מוחלט.

SafariScreenSnapz005

חומר אינסטנט מקצועי מסוג Peel Apart, FP-100C. מקור: Petapixel.com

יחד עם העלמם של חומרי אינסטנט המקצועיים נעשים נסיונות לחדש את ייצורם של סרטי אינסטנט שיצורם הופסק מזמן כמו לדוגמא 55PN שהיה סרט אינסטנט שחור לבן בגודל  4X5 אינצ׳ שאיפשר קבלת הדפס פוזיטיבי יחד עם נגטיב ממנו ניתן היה להדפיס הדפסים נוספים באמצעות מכשיר הגדלה אופטי. חברת הזנק בשם New 55 Film מפתחת מספר חומרי אינסטנט וגם חומרי צילום רגילים. אחד המוצרים הוא סרט ה- 55PN הקלאסי בשחור לבן וגם גרסה צבעונית שלו. החברה ביצעה גיוס המונים באמצעות Kickstarter.

עדכון 7.1.18: חברת New 55 Film הודיעה על הפסקת פעילותה.

נראה אם כך כי ד״ר אדווין לנד, ממציא הצילום המיידי ומייסדה של חב׳ Polaroid היה שמח לצפות כיום בתהליך ״החזרה בתשובה״ בו צלמים צעירים רבים מעדיפים את הצילום המידי האנאלוגי על פני הצילום הדיגיטלי הנתפש כקר ומרוחק. צילום אינסטנט הוא Cool  ולכן כנראה נמצא כיום בנסיקה. לכמה זמן? ימים יגידו.

מקור תמונה ראשית: wikipedia

עדכון 16.9.16: מסתבר שגם Leica קופצת לבריכת הצילום המידי עם מצלמה חדשה בשם Sofort.
המצלמה, המיוצרת כנראה ע״י Fuji תואמת לסרטי MiniInstax שלה.

עדכון 16.11.16: הוכרזה גרסה מוחדשת ומשופרת של המצלמה הקלאסית SX-70

עדכון 11.1.17: זו השנה השנייה שמוצרי הצילום המיידי מככבים בראש רשימת המכירות של Amazon לקראת חג המולד וראש השנה האזרחית

עדכון 11.11.17: נתוני מכירות מעודכנים של Fuji מעידים על המשך הפופולריות של מצלמות ה- Instax: בשנת 2016 נמכרו 6.6 מליון יחידות, הרבה מעבר ל-5 מליון יחידות עפ״י התחזיות. בשנת 2017 צפויות מכירות ה-Instax לעלות ל- 7.5 מליון יחידות. Fuji טוענים שאינם עומדים בביקוש הגובר למוצרי Instax.

עדכון 11.11.17: הסרט התעודי Instant Dreams יוצג לראשונה ב-18.11.17 בפסטיבל הסרטים התעודיים IDFA באמסטרדם.

עדכון 17.11.17: החברה שבבעלותה הזכויות על מוצרי Polaroid תובעת את FujiFilm על הפרת זכויות עקב הפצת סרטי Instax בפורמט הריבועי

עדכון 28.12.17: מצלמה חדשה וסרט אינסטנט חדש מבית Polaroid

עדכון 26.3.20: לאחר תהליך ארוך, Polaroid Originals  ו-Impossible Project מתאחדות לישות אחת תחת השם Polaroid. כתובת אתר האינטרנט החדש הוא Polaroid.com

עדכון 17.9.20: מצלמות וסרטי אינסטנט חדשים של Fuji

86. מספר תובנות על Fuji X-Pro 2

86. מספר תובנות על  Fuji X-Pro 2

קו המצלמות הנוכחי של Fujifilm (האם לא היגיע הזמן להחליף כבר את השם הארכאי הזה?) מסקרן אותי מזה זמן אולם עד היום לא הזדמן לי לצלם במצלמות אלו. הודות לידידי ליאון בוטנר וחיים בן כוזרי מקב׳ חברות שמעוני, יבואני Fuji בישראל קיבלתי לצורך התנסות מצלמה מדגם  X-Pro 2 שיצאה לשוק לפני כ-5 חדשים.

דגם זה הינו הדור השני בסדרת ה- X-Pro, לאחר ה-X-Pro 1 שיצאה לשוק בשנת 2012. בניגוד ליצרניות אחרות, אצל פוג׳י השידרוגים אינם תכופים ולעיתים, כמו במקרה זה עוברות מספר שנים עד להכרזה על דגם חדש. מספר מאפיינים מייחדים את דגמי המצלמות של פוג׳י לעומת יצרנים אחרים: כל המצלמות הן Mirrorless, כלומר פוג׳י זנחה את דגמי ה-DSLR שלה כבר לפני שנים. כולם מבוססים על חיישן יחודי בעל מערך מסננים צבעוניים הנקרא  X Trans, המונע היווצרות Moire ולכן אין צורך בשימוש במסנן AA. הסבר מפורט בענין זה תוכלו למצוא בפוסט מס׳ 52 בבלוג זה. כל הדגמים מעוצבים בסגנון רטרו ובנויים באופן מסיבי. דגמי ה- X מתאפיינים במחפש (View Finder) משולב, אופטי ואלקטרוני כאחד עליו ארחיב בהמשך. מחיר המצלמה בארה״ב (גוף בלבד) $1700. במחיר זהה, אגב,  ניתן לרכוש את ה-Sony A7II עם חיישן Full Frame.

את ביצועי חיישן התמונה מסוג  X Trans לא ניתן להשוות לחיישני תמונה אחרים במאגר המידע של DxO מאחר וחיישני Fuji אינם נכללים בו: המאפיינים היחודיים של תהליך ה-Demosacing במצלמות מבוססות X Trans מונעים אפשרות זו. בהתאם, גם עדשות Fuji אינן נכללות במאגר המידע מאחר ולא ניתן להרכיבן על מצלמות של יצרנים אחרים.

IMG_0650

Fuji X-Pro 2 (חיישן APS-C, 24MP) עם עדשה 18-135
ע״י Sony A7 (חיישן Full Frame 24MP) עם עדשה 28-70

מראה ותחושה: כאשר לוקחים את ה- X-Pro 2 ליד בהחלט מקבלים תחושה של פעם: המצלמה נראית כמו מצלמת Range Finder ישנה, עם חוגות וכפתורים מכניים המשולבים בכפתורים האפיניים למצלמות הדיגיטליות של היום. האם לסגנון הרטרו ולכפתורים המכניים יש יתרון? כן ולא, תלוי בהעדפות האישיות של כל אחד מאיתנו. לטעמי פוג׳י קצת הרחיקו לכת בענין והחוגה הגדולה בחלק הימני העליון, המשלבת את מהירויות הסגר עם המהירות הצילומית ISO אינה נוחה לשימוש. בדומה לדגמים אחרים, חוגת פיצוי החשיפה נמצאת אמנם במקום נוח לגישה, בפינה הימנית העליונה, אולם אין לה נעילה והיא נוטה לזוז כל הזמן ולשנות את החשיפה ללא שהמשתמש התכוון לכך. כפתורים אחרים מפוזרים באופן אקראי למדי על פני גוף המצלמה, ללא כיתוב המסביר את פעולתם. לחוגות (קדמית ואחורית) המשמשות לשינוי זמני החשיפה ולשליטה בצמצם תפקידים נוספים המתבצעים באמצעות לחיצה פנימה על החוגות, ענין מבלבל למדי שגם הוא גורם לטעויות בלתי רצוניות. משקל המצלמה כ- 500 גרם (עם סוללה). ב-X-Pro 2 חיישן בגודל APS-C בעל 24MP, והיא גדולה יותר מאשר ה- Sony A7  שלי (מודל 2013) שבה חיישן Full Frame 24X36 עם 24MP ושוקלת מעט יותר.

התפריטים המתגלים לאחר לחיצה על כפתור Menu ברורים והגיוניים ומי שכבר השתמש במצלמה דיגיטלית או שתיים יתמצא בהם בקלות וברוב המקרים ללא צורך בהצצה במדריך למשתמש.

במסגרת החזרה לעבר, המצלמה כוללת מחפש אופטי בדומה לזה הנמצא במצלמות Leica. מחפש זה משולב במחפש אלקטרוני איכותי בעל 2.36 מליון פיקסלים ויש כמובן צג אחורי גדול (שאינו מתכוונן) בגודל ״3.  המחפש האופטי שימושי רק עם עדשות רחבות, עד 50 מ״מ. מעבר לכך העדשה מסתירה חלק מן הנושא וכן יש בעיית Parallax מאחר והמחפש נמצא מעל העדשה, בצד שמאל של גוף המצלמה. ככל שאורך המוקד של העדשה עולה, גודל המסגרת המייצגת את זווית הראייה של העדשה קטן וקשה לצפות בנושא. עם זאת, יש מצב מענין המאפשר שימוש במחפש האופטי יחד עם הצגה אלקטרונית של קטע מוגדל של הנושא לצורך בדיקת המיקוד. המחפש האלקטרוני איכותי מאד וזהה באיכותו לזה הנמצא במצלמות חסרות מראה אחרות כדוגמת סדרת  A7  של סוני. המעבר מאופן תצוגה אחד לשני איננו חלק ומתבצע באמצעות שני כפתורים, אחד הנמצא ע״י העינית והשני הנמצא בחזית המצלמה מימין לעדשה.IMG_0649

Fuji X-Pro 2 ע״י Sony A7: שימו לב להבדלים במיקום המחפש ובגודל הגוף

IMG_0654
Fuji X-Pro 2 ע״י Sony A7: שימו לב להבדלים בגודל הגופים ובגודל חיישני התמונה

לפוג׳י מבחר עדשות מגוון, הכולל עדשות Prime ועדשות Zoom, החל ב- 14 מ״מ וכלה בזום 100-400 מ״מ (במצלמה הנסקרת כאן חיישן בגודל APS-C עם יחס חיתוך של 1.6). רוב העדשות נחשבות איכותיות וחלקן מתאפיין בצמצמים פתוחים מאד, כמו לדוגמא 56/1.2. מחירי העדשות, לטעמי לפחות, נראים סבירים בהחלט ביחס לנתונים הטכניים שלהן.
לצורך ההתנסות קיבלתי 3 עדשות: הראשונה 27mm/2.8 (עדשת Pancake, מחירה $300 בארה״ב), השנייה 56mm/1.2 (מחירה $800 בארה״ב) והשלישית עדשת זום 18-135mm/3.5-5.6 (שמחירה $700 בארה״ב). שימו לב להבדלים הניכרים בקוטר העדשות ובאורכן:

מימין, עדשת הזום 18-135 במצב 135 מ״מ. עדשת ה-Pancake קטנה וקלה ולעומתה עדשת 56/1.2 גדולה וכבדה ושוקלת כמעט כמו גוף המצלמה. כצפוי, עדשת ה- 56/1.2 היתה החדה ביותר מבין השלוש.

Fuji_lenses

אחסון ומהירות צילום: X-Pro 2  מקבלת 2 כרטיסי SD ומסוגלת לצלם 8 מסגרות בשנייה, מהירות יפה לכל הדעות (Sony A7 מאפשרת 5 מסגרות לשנייה בלבד) אולם ה-Buffer שלה מתמלא די מהר והמצלמה מפסיקה להגיב עד לסיום רישום המידע על כרטיסי הזיכרון.

המצלמה מצלמת וידאו ב-1080P, עד 60 מסגרות בשניה, וזאת כאשר רוב מתחרותיה היום מצלמות וידאו ב- 4K. כמו כן אין למצלמה שקע חיצוני לאזניות כך שהאטרקטיביות שלה למי שמתמקד בעיקר בוידאו נמוכה למדי. איכות הוידאו סבירה בהחלט ומתאימה לצלם שעיקר עיסוקו בצילום Stills המצלם וידאו  מידי פעם כאשר הוידאו מיועד בעיקר לאינטרנט.

מיקוד: למצלמה 2 אפשרויות בחירה במספר נקודות המיקוד: 273 או 77. לטעמי השליטה ב-273 נקודות קשה ולא הצלחתי לזהות הבדלים באיכות המיקוד בשימוש בשתי האפשרויות. מימין לצג האחורי נמצא  Joy Stick קטן המאפשר בחירה מהירה של נקודת המיקוד הרצויה בעת הצילום, בעיקר בעת השימוש ב- 77 נקודות מיקוד. תכונה זו היא אחת המוצלחות ביותר במצלמה זו לאור פשטות השימוש בה. עם זאת, מהירות המיקוד והדיוק שלו, בעיקר בתנאי אור נמוכים אינם גבוהים ונופלים מן הסטנדרט המקובל במצלמות מקצועיות דומות. עקב כך, המצלמה איננה מתאימה לצילומי ספורט ובע״ח הדורשים מיקוד עוקב ברצף תוך צילום מהיר.

איכות הדימוי: בצילומי סטילס איכות הדימוי גבוהה, הן ב-JPEG והן ב- RAW. קבצי ה- JPEG של Fuji ידועים באיכותם: המצלמה מספקת קבצי JPEG בשתי רמות דחיסה: Fine ו-Normal. רמת הרעש מקבילה לזו של מצלמות מקצועיות אחרות עם חיישן בפורמט  APS-C אולם היא גבוהה ממה שניתן לקבל ממצלמות בעלות חיישן Full Frame: בענין זה אין פשרות, מי שזקוק לרמת הרעש הנמוכה ביותר ולטווח הדינמי הגבוה ביותר יבחר במצלמה בעלת חיישן FF: אפילו ה- Nikon D500 שהוצגה לאחרונה איננה מתחרה בהיבט זה במצלמות עם חיישני FF. יהיה מענין לראות את הביצועים של מצלמה מסדרה X עם חיישן FF, שמועות על הופעתה הצפוייה של מצלמה כזו יש למכביר.
X-Pro 2 מאפשרת הפעלת פרמטרים רבים על קבצי Jpeg, כולל סימולציות של סרטי צילום אחדים של Fuji וכן סרט שחור לבן Acros יחד עם אוסף שלם של פילטרים שונים ומשונים. קבצי RAW ניתנים לעיבוד ב-Lightroom ובתוכנות אחרות. קבצים שצילמתי ועיבדתי ב-LR הגיבו כמצופה וכללו מידע רב בתחומי הבהירויות והצללים אותו היה ניתן להביא לידי ביטוי חזותי בקלות.

 תכונות נוספות: X-Pro 2 כוללת גם WiFi מובנה, לא ניסיתי תכונה זו כך שאינני יכול להעיד על איכותה. לאחר התקנת אפליקציה יעודית בסמארטפון ניתן לשלוט במצלמה מרחוק ולהעביר לסמארטפון צילומים לצורך שיתוף ברשתות החברתיות או בדואר אלקטרוני.
המצלמה כוללת גם טיימר חשיפה מובנה לצורך ביצוע צילומי Time Lapse.

מבחן מעשי: הזדמן לי לקחת את ה- X-Pro 2 לצילומים במתחם בו מתקיים פסטיבל מידברן 2016 (הגרסה הישראלית לפסטיבל Burning Man האמריקאי). מידברן מציב אתגרים רבים בפני הצלמים: המדובר בארוע ענק עם יותר מ-8000 משתתפים המתקיים על שטח גדול באזור הר הנגב ליד שדה בוקר. בשעות בהן ביקרתי במקום היה אור חזק וניגודי מאד משולב בענני אבק אימתניים המתרוממים ללא הרף עם הרוח מאדמת הלס הנכתשת כל העת תחת רגליהם של אלפי המשתתפים וכלי הרכב הנעים באזור. חלק ניכר מן המשתתפים בארוע נמצא בתנועה מתמדת, אם ברחבות הריקודים הרבות ואם בהליכה ממתחם למתחם וחולפים על פני הצלם במהירות כאשר פניהם מכוסות עקב האבק והם מרכיבים משקפי מגן ומשקפי שמש. עפ״י הנחיות ההפקה יש צורך לקבל אישור מכל משתתף אותו רוצים לצלם כך שצילום ספונטני איננו בא בחשבון. רוב המצולמים אליהם פניתי הסכימו להצטלם אולם היו גם כמה שסירבו וכמובן שכיבדתי את רצונם. בתנאים המאובקים של מידברן אין מה לדבר על החלפת עדשות, ענני האבק הזכירו לי את אימוני הנגמ״ש בשטחי האימונים בנבי מוסא אי שם בשנות ה- 70…
X-Pro 2 אמורה להיות אטומה לאבק ומים ואכן עמדה בגבורה באבק המדבר: מידי פעם הייתי נושף על העדשה וגוף המצלמה כדי להסיר מעט מן האבק שהצטבר עליהן וממשיך לצלם. עם שובי הביתה עברתי על המצלמה והעדשה עם שואב אבק ומברשת יבשה ולאחר מכן ניגבתי אותן עם סחבה לחה.
את עצמי, מיותר לציין, הכנסתי למקלחת ואת כל הבגדים והתיקים בהם השתמשתי למכונת הכביסה…

בעיה שהתגלתה לי כבר בדרך לארוע היתה תקלה בקשר שבין העדשה (18-135) למצלמה: העדשה לא הגיבה לנסיונות לשנות את הצמצם מן החוגה האחורית שעל גוף המצלמה. למרבה המזל לחלק מן העדשות של פוג׳י יש טבעת לשינוי הצמצם על גוף העדשה ולכן הסתפקתי במצב בו שינוי הצמצם נעשה באמצעות טבעת זאת, פחות מהיר אבל עובד…
בסקירות שונות על המצלמה אותן קראתי הוזכרו ביצועים בלתי מספקים של הסוללה ועם זאת דובר ברובן על אפשרות לביצוע למעלה מ-300 צילומים לפני התרוקנות הסוללה. להפתעתי הרבה לאחר ביצוע פחות מ- 200 צילומים (186 למען הדיוק) הסוללה שבקה חיים. לא הייתה ברשותי סוללה נוספת ונאלצתי לשלוף את הטלפון הסלולרי שלי לצורך צילום הצילומים האחרונים לפני שעזבתי את השטח. השתמשתי במחפש האלקטרוני זולל החשמל מאחר והשימוש במחפש האופטי איננו מעשי: אין אינדיקציה חזותית לגבי החשיפה והמיקוד, ככל שאורך המוקד עולה המסגרת הולכת וקטנה וקשה להבחין בפרטים וכמו כן השתנות גודל המסגרת בהתאם לשינוי אורך המוקד של עדשת הזום איננה מידית וסובלת מהשהיה מרגיזה. ב- Sony A-7 שלי אני מצלם הרבה יותר צילומים לאורך יותר זמן לפני שהסוללה מתרוקנת כאשר המחפש האלקטרוני נמצא בשימוש כל העת.

ולמרות כל הקיטורים הנ״ל, איכות הצילומים שהתקבלו טובה מאד: המיקוד האוטומטי לא התרשם מענני האבק ופעל היטב. השתמשתי גם במצב של חשיפה יחידה וגם במצב של צילום רציף ובשני המקרים קיבלתי תוצאות טובות. תגובת המצלמה היתה חיובית ואני מעריך שעם קצת יותר ניסיון הייתי אפילו מתחיל להנות מן השימוש בה. לצורך התרשמות, לפניכם 4 צילומים ממידברן 2016:

DSCF1153

צלם במדבר: Fuji X-Pro 2, 18-135, 1/800 f8 ISO200

DSCF1163

נדנדת הרוח והאבק: Fuji X-Pro 2 18-135 1/800 f8 ISO200

DSCF1187

פרסיליה מלכת המדבר: Fuji X-Pro 2 18-135 1/1250 f4.5 ISO 200

DSCF1223

רוצה לבוא איתי למסע אחורה בזמן? Fuji X-Pro 2 18-135 1/400 f10 ISO 200
שימוש בפרופיל Camera Acros+Red Filter ב-Lightroom

לסיכום,  Fuji X-Pro 2 היא מצלמת  Mirrorless ברמה מקצועית בעלת תכונות מענינות רבות המספקת דימויי סטילס איכותיים. בסקירה המקיפה ב- DPreveiw זכתה המצלמה לציון המכובד 83 (פרס הכסף).

עפ״י האתר, יתרונות המצלמה הם:
1.  קבצי Jpeg מצויינים עם בחירה טובה במצבי צבע שונים
2.  קבצי RAW באיכות דומה למצלמות אחרות מסוגה בדרוג הגבוה
3.  ביצועי ISO גבוה מהטובים בסוגה (אישית לא התרשמתי כך)
4.  עיצוב מיוחד ומבנה קשיח ואטום למים ואבק
5.  מיקוד אוטומטי טוב בצילום יחיד, סביר בצילום רציף
6.  מחפש היברידי יחודי ומהנה (גם כאן, אישית לא התרשמתי כך)
7.  רמת קסטומיזציה סבירה
8.  אפשרות טובה להגדרת פרמטרים שהצלם משנה בתדירות גבוהה
9.  איכות וידאו משופרת לעומת הדור הקודם, אפשרות לשילוב Film Simulation
10. תגובת המצלמה הטובה ביותר בסדרה X נכון להיום ( ולא מספיק טובה לדעתי)
11. אפשרות שימוש בשני כרטיסי SD
12. המרת RAW במצלמה ו-WiFi עיבוד ושיתוף מהיר של קבצים
13. מצבי DR מאפשרים ניצול טוב של הטווח הדינמי של חיישן התמונה

חסרונות:
1.  אפשרויות הצילום בוידאו אינן המילה האחרונה בתחום
2.  המיקוד האוטומטי העוקב מפגר אחר המצלמות הטובות בקבוצה
3.  חוגת ISO אטרקטיבית אולם לא מעשית
4.  אורך חיי הסוללה מאכזב, בעיקר בעת שימוש במחפש האלקטרוני
5.  אין אפשרות לטעינה באמצעות USB
6.  אין אפשרות להגדרת מגבלת Auto ISO כתלות באורך המוקד של העדשה
7.  זוהי אחת המצלמות היקרות ביותר בקבוצת המצלמות בעלי חיישן APS-C

אולי יותר ממצלמות אחרות, ההחלטה האם לרכוש מצלמה זו הינה אישית מאד עקב המאפיינים היחודיים שלה. או שאתה/את אוהב/ת אותה או שלא.

סקירות נוספות על מצלמה זו ניתן למצוא באתרים הבאים:

imaging-resource.com

petapixel.com

engadget.com

 עדכון 7.7.16: הוכרז עדכון קושחה 2.0 ל-X-Pro 2: בין היתר כולל העדכון שיפור משמעותי למערכת המיקוד האוטומטי מבחינת הדיוק והמהירות. נשמע טוב, ואלם העדכון יהיה זמין להורדה רק באוקטובר…

עדכון 17.7.16: בתחילת חודש יולי 2016 הכריזה פוג׳י על הדגם החדש XT-2. בין מצלמה זו ל-X2-Pro מספר הבדלים. סקירה מקיפה של הבדלים אלו ניתן לקרוא כאן.

עדכון 6.10.16: עדכון קושחה 2.00 הוכרז ל- X-Pro 2. העדכון כולל שיפורים רבים, החשוב שבינהם נוגע למערכת המיקוד האוטומטי.

עדכון 25.11.16: סקירה מעשית של צילום ב-X2-Pro

עדכון 18.2.17: השוואה מענינת בין Leica M ל-X2-Pro

עדכון 23.3.17: הודעה על שני עדכוני Firmware חשובים ל-X2-Pro