75. צילום חישובי: המנוע של מצלמות המחר, חלק א

75. צילום חישובי: המנוע של מצלמות המחר, חלק א

למרות כל הדיבורים על ״מהפכה טכנולוגית״ בהקשר של הצילום הדיגיטלי הרי שפועל לא הרבה השתנה מאז המצאת הצילום בסוף שנות ה-30 של המאה ה-19. אם תשוו את המבנה של מצלמה בת 100 למצלמה מן הדור האחרון תוכלו למצוא הרבה דמיון בין שתי המצלמות: הצלם לוחץ על כפתור המחשף, האור החוזר מן הנושא חודר לעדשה, עובר דרך הצמצם ומגיע למשטח רגיש לאור עליו הוא נרשם כאשר משך החשיפה נקבע באמצעות מהירות התריס. נכון, עד תחילת שנות ה-2000 רישום האור נעשה על גבי סרט צילום מבוסס כסף הלידי ולאחר הצילום היה צורך לפתח את הסרט בתהליך כימי  כדי לקבל תמונה שניתן להשתמש בה. כיום, ברוב המקרים, רישום האור נעשה על גבי חיישן תמונה אלקטרוני מבוסס סיליקון הממיר את האור לאנרגיה חשמלית שכמותה נמדדת ומומרת לביטוי בינארי-דיגיטלי (ספרתי) המבוסס על שני הסימנים 0 ו-1. אנו משתמשים כיום באמצעים מדוייקים למדידת החשיפה ולמיקוד אוטומטי עליהם יכלו אבותינו רק לחלום לפני 100 שנה ובמאה ה-19 אפילו לא היו מסוגלים לחלום על כך… אנו משתמשים בטכנולוגיות לעיבוד תמונה ספרתי ובתקשוב כדי לשפר את הצילומים שלנו ולהעבירם בקלות לכל קצוות תבל. וכן, אנחנו גם מתחילים לראות את הניצנים הראשונים של יכולת המצלמה להבין ולפענח את המשמעות של האור הנרשם על גבי חיישני התמונה. וביכולת זאת טמונה, כך נראה, המהפכה הטכנולוגית הבאה בתחום הצילום. מהפכה זו נקראת בשם המפחיד ״צילום חישובי״ (Computational Photography), היא מבוססת על תוכנה מתקדמת שמסוגלת לקלוט מידע מקורי באיכות לא אופטימלית ולהפוך אותו, באמצעים חישוביים למידע איכותי בהרבה והיא מסוגלת לאפיין את האור ולהפיק ממנו מידע רב ערך.
לאט לאט, אולי מבלי ששמנו לב לכך חדרה טכנולוגיה זו לחיינו ונמצאת כבר, ברמה מסויימת, בכל סמארטפון. כידוע מערכת המצלמה המובנית בסמארטפון איננה מן המשובחות ביותר משתי סיבות עיקריות: עלות וגודל. לכן נדרשת מערכת תוכנה שתשפר את איכות הצילומים שנוצרו ע״י החומרה הלא אופטימאלית ויגרמו לה ״ליצור״ צילומים שכאילו נוצרו ע״י חומרה יקרה בהרבה. הטכנופובים שביננו יצייצו מיד שזהו סופו של הצילום מאחר והתוכנה תוציא את הצלם מן המשוואה, אבל זה נאמר כבר הרבה פעמים בעבר ובינתיים לא ממש התממש…

עפ״י וויקיפדיה, צילום חישובי מתייחס לטכניקות צילום ועיבוד תמונה המתבססות על חישובים ספרתיים במקום על תהליכים אופטיים. צילום חישובי יכול לשפר את היכולות של מצלמה או להוסיף תכונות שלא היו קיימות כלל בצילום אנאלוגי או אף צילום דיגיטלי בסיסי  ולהפחית את העלות, הגודל והמשקל של רכיבי המצלמה. דוגמאות מוכרות לכך כוללות חישוב של פנורמות וצילומי HDR, בשני המקרים החישוב מאפשר להתגבר על היכולות המוגבלות של הרכיבים הפיסיים של המצלמה על מנת ליצור צילום משוכלל יותר. דוגמא פחות מוכרת היא הטכנולוגיה הנקראת Light Field המאפשרת הפקת מידע תלת מימדי (עומק) שאיננו קיים בצילום דו ממדי רגיל כדוגמת המצלמות של Lytro ואחרים. מידע זה מאפשר, לאחר הצילום, קביעה של עומק שדה סלקטיבי ללא תלות בצמצם הפיסי בו צולמה התמונה כמו גם הפקת דימויים תלת ממדיים.

ההגדרה למושג ״צילום חישובי״  כוללת כיום מספר נושאים כמו גרפיקה ממוחשבת, ראייה מוחשבת ואופטיקה חישובית. בנוסף יש לה צד מוכר ונפוץ יותר העוסק בעיבוד ממוחשב של צילום דו ממדי דיגיטלי הנתפס כיום כמובן מאליו ומאפשר, בין היתר הקטנה והגדלה של דימויים, דחיסת טווח בהירויות, ניהול צבע, דחיסה, ריטוש וסימון דיגיטלי ועוד. כן כלולים בתחום עיבוד התמונה הספרתי המוכר אפקטים ״אמנותיים״ באמצעות פילטרים למינהם.
דוגמא נוספת היא התחום הנקרא תאורה חישובית (Computational Illumination): צילום בתאורה נתונה ולאחר מכן עיבוד של הדימוי ליצירת דימוי חדש. בין היתר תחום זה כולל יצירת תאורה חדשה (כולל שילוב של מספר צילומים של אותו הנושא כאשר כל אחד צולם בתאורה אחרת), שיפור הדימוי, ביטול טשטוש (Image Deblurring) שאינו פעולת חידוד רגילה וגם איננה קשורה למערכת ייצוב פיסית, שינויים גיאומטריים, השלמת פרטים חסרים ועוד. גם טכניקת HDR משתייכת לתחום זה.
deblur4a

ביטול טשטוש הנובע מתנועת הנושא ו/או המצלמה בזמן החשיפה
מקור: http://www-rohan.sdsu.edu

אז מה יש לנו כיום?

כאשר אנו מצלמים במצלמה שלנו, ללא קשר לסוג המצלמה, קובץ ה-RAW שנוצר עובר שורה של כוונונים. לאחר פעולת ה- Demosaicing מופעלות פעולות להפחתת רעשים, חידוד, ביטול טשטוש ועוד פעולות בהתאם לבחירת הצלם. התוצאה היא קובץ JPEG. איכות תוצאות העיבוד עולה בהתמדה אולם יש גבול ליכולות של התוכנה הנוכחית. כל פעולה כנ״ל מבוצעת בד״כ ע״י טכנולוגיה עצמאית ונפרדת. כתוצאה מכך כל תוכנה בודקת אוסף שלם של פרמטרים לפני תחילת הפעולה וכמות המידע המשותפת בין הישומים השונים קטנה. מגבלה נוספת נובעת מאופיו הליניארי של התהליך: כל יישום מקבל את התוצאה של היישום הקודם וכתוצאה מכך שגיאות ורעשים מתווספים לדימוי בכל שלב ושלב. עם כל זאת, יש לומר עם יד על הלב שהתוצאות המתקבלות כיום מכל סוגי המצלמות (כמובן יש להביא בחשבון את מאפייני החיישנים והעדשות ) הן מרשימות ביותר. אולם בעתיד של כולנו נראים צילומים איכותיים אף יותר. מספר קבוצות מחקר ופיתוח בעולם עובדות קשה על הדור הבא של עיבוד התמונה וכבר ניתן לראות בשוק ניצנים ראשונים של מאמצים אלו.

ConventionalPipeline

איור המתאר את תהליך היצירה והעיבוד הנוכחיים של דימויים במצלמות דיגיטליות. מקור: Algolux.com

ומה צופן לנו העתיד?

כתבתי כבר בפוסט מס׳ 51 על הטכנולוגיה המענינת של Light:  מדובר בשילוב של מספר טכנולוגיות שונות: למצלמה 16 עדשות שונות באורכי מוקד שונים ולפני כל אחת מהן נמצא חיישן קטן. כך שלמעשה מדובר על מארז קומפקטי הכולל 16 מצלמות, 10 מהן מצלמות בבת אחת בעת לחיצה על כפתור המחשף. החידוש הנוסף הוא תוכנה חדשנית התופרת את 10 הצילומים ויוצרת קובץ בעל רזולוציה מירבית של 52 מגפיקסלים.
Light מציגה את ה- L16 כ״מצלמה המאפשרת שליטה ובקרה נרחבות כמו של DSLR עם הנוחות של סמארטפון״. ובנוסח אחר: ״L16 הינה המצלמה החישובית מרובת המיפתחים (Apertures) הראשונה המספקת איכות ויכולות של  DSLR במכשיר הניתן לנשיאה בכיס. זוהי מצלמה קטנה יותר, זולה יותר המספקת איכות תמונה טובה יותר מאשר כל מצלמה אחרת בתחום המחיר שלה״. שימו לב לביטוי ״מצלמה חישובית״, המעיד על כך שאיכות הדימוי המתקבל נובעת בחלקה הגדול מפעולה של תוכנה ולא מפעולה של חומרה.

home_07_hero

המצלמה החישובית של Light הכוללת 16 מצלמות במארז אחד. מקור: Light.com

גם מצלמת ה-Lightfield של  Lytro עשתה הרבה גלים בזמנו, עברה הסבה זריזה מדגם שהיה בגדר צעצוע לדגם ״מקצועי״ במחיר של $1300 שככל הידוע לי איננו מהוה להיט מכירות. נראה שהיכולת לשנות את עומק השדה לאחר הצילום אינו גורם איכות המושך, נכון להיום את רוב המשתמשים, ואילו ביצועי המצלמה רחוקים מלספק את הדרישות של צלמים מקצועיים.

C-LYTRO-ILLUM-NOV-2014_grandeLytro Illum  , מתוך אתר היצרן

דוגמא נוספת ל״מצלמות עתיד״ שלא כל כך הפכו בינתיים לכאלה הן מצלמות התוסף לסמראטפון כמו המצלמה של  DxO אותה סקרתי בפוסט מס׳ 35 וכן פתרונות דומים של Sony ושל  Olympus.

Lytro הכריזה לאחרונה על מצלמה חישובית בעלת יכולות מענינות: יצירת סרטים VR תוך התבססות על מומחיותם בתחום ה- Light Field וטכנולוגיות צילום חישובי נוספות. זוהי מערכת המיועדת לשוק המקצועי של הפקות הקולנוע והטלוויזיה, עלותה גבוהה מאד והיא כוללת גם שרת עוצמתי ויעודי לביצוע החישובים המורכבים הנדרשים. אולם מניסיון העבר ניתן לנבא כי בהמשך יהיה ניתן להבנות לפחות חלק מיכולות אלו גם בתוך אמצעים קטנים, פשוטים וזולים הרבה יותר. סמארטפון כבר אמרנו? בסרטון המדגים אל יכולות הטכנולוגיה ניתן לצפות כאן. בסקירה מקיפה של התחום המתפתח של הקולנוע מבוסס המציאות המדומה שהתפרסמה במוסף גלריה של עיתון הארץ אומר הבמאי והעתידן האמריקאי ברט לנארד: ״בתי הקולנוע המסורתיים יילכו וידחקו אל השוליים לטובת בתי קולנוע עתידניים שיציגו סרטי  VR״. כמו כן הוא אומר ש״הצילום כפי שאנו מכירים אותו ייעלם מן העולם כליל ויפנה את מקומו לטכנולוגיית שדה האור, הוא מעריך. ואילו זו, בזכות יכולתה להנציח מציאות באופן הדומה מאוד לצילום, תאפשר ליצור מציאות מדומה שתיצור תחושה אמיתית מאוד, ממש כמו בסרטים מצולמים. המראה שלה יהיה ריאליסטי לחלוטין, כמו עולם מצולם ותלת-ממדי ב- 360 מעלות, אבל היא תהיה ממוחשבת, בדיוק כמו אנימציה בתלת ממד ולכן תאפשר לצופים לנוע בתוכה בחופשיות״.

Lytro-Immerge-professional-lightfield-solution-for-cinematic-VR-camera

מצלמה מדגם Lytro Immerse המיועדת, כדברי היצרן: For the next generation of immersive storytelling

מבין החברות הרבות העוסקות בתחום ה- VR בולטת Facebook, שרכשה לפני כשנתיים (במחיר של כשני מיליארד דולר) את חב׳ Oculus, שהמוצר העיקרי שלה, משקפי VR מדגם Rift אמור לצאת לשוק במחיר של $600 החודש. כמו כן הכריזה Facebook על הקמת צוות מחקר ופיתוח בתחום ה- VR החברתי.

בחלק ב של פוסט זה אדון במערכת צילום כפולת מצלמות Dual Camera, במערכת החישובית של Algolux, חברה קנדית המפתחת ״מנוע״ חישובי יעודי למצלמות עתידיות ובמצלמה השטוחה FlatCam המפותחת באוניברסיטת Rice.

 

עדכון 7.6.20: מאמר מצויין ומפורט על הצילום החישובי, חלק א, באתר DPReview

עדכון 8.6.20: חלק ב של המאמר הנ״ל

עדכון 9.6.20: חלק ג של המאמר הנ״ל

 

 

 

74. דיגיטציה של שקופיות ונגטיבים, Take 2

74. דיגיטציה של שקופיות ונגטיבים, Take 2

בפוסט מס׳ 44 התייחסתי לאפשרויות העומדות בפני מי שמעונינים להמיר שקופיות ונגטיבים למידע דיגיטלי שלא באמצעות סריקה. עיקר הדיון התייחס לאמצעי המבוסס על מקרן שקופיות  מוסב הפועל בסינכרוניזציה עם מצלמה דיגיטלית ועליה עדשת מאקרו. היתרון העיקרי של מערכת זו הוא התפוקה הגבוהה יחסית. החיסרון העיקרי נובע מכך שמכשיר זה מוגבל לשקופיות בפורמט 35 מ״מ בלבד ואם מעונינים להמיר בעזרתו נגטיבים יש לחתוך אותם לפריימים בודדים ולמסגר אותם במסגרות למסגור שקופיות.

20150305-SS-Studio-Session-005-copy

מכשיר דיגיטציה לשקופיות 35 מ״מ מדגם  SlideSnap שסקרתי בפוסט מס׳ 44

כעת קיימת אפשרות מענינת נוספת: מכשיר הנקרא  Film Toaster מאפשר דיגיטציה של נגטיבים ושקופיות במספר פורמטים ללא צורך במסגור מיוחד. עם זאת, החיסרון המרכזי של מכשיר זה הוא איטיותו מאחר והדיגיטציה מתבצעת באופן ידני מסגרת אחר מסגרת פעולה שאינה מתאימה לסביבה בה יש צורך בדיגיטציה של כמויות גדולות של שקופיות או נגטיבים.

filmholders2

מכשיר ה- Filmtoaster עם מסגרות לפורמטים השונים. מקור: http://www.filmtoaster.com

נתחיל במחיר: ה-Filmtoaster נמכר במחיר של $1700. על כך יהיה עליכם להוסיף מצלמה עפ״י בחירתכם (DSLR או Mirrorless) ועדשת מאקרו מתאימה. העדשות מתחברות למכשיר באמצעות מתאמים בקוטר 52-72 מ״מ.

בצד המכשיר ניתן להבחין בחמישה חריצים המיועדים להכנסת נושאי הסרט בהתאם לפורמט שברצונכם להמיר. ניתן להמיר נגטיבים 35  מ״מ בסטריפים, שקופיות 35 מ״מ, סרטים בפורמט בינוני מסוג 120 או 220 (6X4.5, 6X6, 6X7, 6X9) ופורמט גדול "4X5.

מקור האור (מוזן סוללות) הינו LED בטמפ' צבע של 5000K. ניתן לרכוש ספק כח בתוספת תשלום.

המכשיר מסופק עם 4 מסגרות: 35 מ״מ, שקופיות 35 מ״מ, 120 ו-"4X5. לדברי היצרן ניתן להשתמש גם בנושאי סרט אחרים המסופקים עם סורקים שטוחים מסוגים מסוימים וסורקי סרט יעודיים וכן להזמין או לייצר מסגרות בכל פורמט עד "4X5.

לצורך הקלת הצפייה בצילומים ניתן לחבר למצלמה מוניטור חיצוני או לחבר אותה למחשב במצב Tether. מאחר והפעלת המכשיר הינה ידנית אין צורך בסינכרון בין המצלמה למכשיר.

דיגיטציה של כל מסגרת אורכת 5-6 שניות, מהר יותר מסורק מכל סוג שהוא אבל הרבה יותר לאט מאשר מכשיר ה- SlideSnap.

בדף זה תוכלו למצוא מספר מקורות בנושא הדיגיטציה של שקופיות ונגטיבים.

בסרטון המדגים את פעולת המכשיר תוכלו לצפות כאן.

פרטים נוספים וכן פרסומים בעיתונות אודות מכשיר זה תוכלו למצוא כאן.

המכשיר מוגדר ע״י הספק כ- DIY כלומר כזה שאינו מספק פיתרון מלא ישר מן הקופסה וכן מצריך ידע בצילום מאקרו ובתפעול המצלמה.

לסיכום: מכשיר זה הוא פיתרון אלגנטי למדי למי שנזקק לדיגיטציה של כמות קטנה של נגטיבים ושקופיות בפורמטים שונים. עם זאת, לדעתי ניתן להרכיב לבד מכשיר דומה בשילוב של עבודה עצמית ורכיבים הזמינים בכל חנות צילום  בעלות הרבה יותר נמוכה.

עדכון 19.4.16: מאמר מענין על שימוש במצלמה דיגיטלית ועדשת מאקרו לצורך דיגיטציה של שקופיות ונגטיבים

עדכון 21.6.16: עוד פתרון אפשרי לדיגיטציה של שקופיות ונגטיבים מבית Richo

עדכון 17.9.16: אמנם ה- Epson FastFoto מיועד לסריקת תמונות מודפסות ולא לשקופיות ונגטיבים אבל הוא הסורק הכי מהיר בעיר: שניה אחת לסריקת הדפסה באיכות 300DPI. גם המחיר שפוי: $650.

עדכון 21.10.16: מאמר מענין על דיגיטציה של צילומי אוויר

עדכון 30.11.16: מאמר מענין, אם כי ארוך ומיגע על סריקת שקופיות ונגטיבים

עדכון 27.6.17: ספר דיגיטלי חדש על דיגיטציה של חומרי צילום אנאלוגיים באמצעות מצלמה

עדכון 16.7.17: למי משעונין לבנות מערכת לדיגיטציה של נגטיבים (סרט שלם) הנה כל הפרטים

עדכון 24.8.17: ה-Nikon D850 החדשה יכולה לשמש גם כסורק נגטיבים ושקופיות

עדכון 19.1.18: היצע גדול של סורקים מכל המינים והסוגים ב-Amazon

עדכון 28.6.18: מערכת פשוטה ומענינת לדיגיטציה של כל סוגי סרטי הצילום

עדכון 30.1.20: השוואה מענינת ומקיפה בין שלוש שיטות לדיגיטציה של סרטי צילום

עדכון 23.2.20: מאמר מענין העוסק במספר המגפיקסלים המתאים לדיגיטציה של סרטי צילום 35 מ״מ באמצעות מצלמה דיגיטלית ובהשפעת הדיפרקציה

73. כתבה צילומית, חלק ב

73. כתבה צילומית, חלק ב

בפוסט הקודם דנתי באופן היצירה של כתבה צילומית וסקרתי את סוגי הצילומים המרכיבים אותה. פוסט זה יעסוק בעריכת הכתבה.

עריכת כתבה צילומית: מודל 3+1

בכל כתבה/סיפור צילומי ניתן לאתר 3 חלקים עיקריים:
1. פתיחה
2. גוף הכתבה
3. סיום

בנוסף, בכל כתבה יהיו צילום אחד או יותר שיהיו מושכים ומענינים ביותר וישמשו כנקודות ענין מיוחדות וכצילומי מפתח בכתבה. צילומים אלו הם ה- 1 במודל 3+1: וכך לכל צילום בכתבה תפקיד מוגדר שעליו למלא. מודל זה מאפיין גם אופני ביטוי  נרטיביים אחרים, כמו הסיפור הקצר ומוסיקה.

צילום הפתיחה (The Opener): לצילום זה תפקיד מובן מאליו: עליו  למשוך את תשומת הלב של הצופה, כדי שימשיך לצפות בכתבה. צילום זה אינו צילום המפתח שהוזכר קודם לכן, ואם מתפתים להשתמש בצילום מפתח כצילום פתיחה קרוב לודאי שיש פגמים בסיפור המוצג ויתכן שהמדובר באוסף צילומים חדשותי ולא בכתבה צילומית/סיפור בעל נרטיב ברור.

גוף הכתבה (The Body): החלק העיקרי של הכתבה, המעביר את הצופה מהנחת ההקשר לפיתוח הנרטיב, הסיפור. כאן חשוב להבדיל בין 2 סוגי כתבה צילומית: בין הכתבה הקלאסית, שבבסיסה סיפור מתפתח, לזו המבוססת בעיקר על הצילומים עצמם כאלמנטים גרפיים וחזותיים שאין בינהם קשר היוצר את הסיפור. הכתבה שאין בה סיפור מתפתח מספקת בעיקר חוויה חזותית חזקה.

הסיום (The Closer): האם לסיים בצעקה או בלחישה? הגישה השמרנית דוגלת בסיום חזק ובאמירה ברורה בסוף הסיפור, אולם באופן שלא יתחרה בצילומי המפתח בגוף הכתבה ובצילום הפתיחה. בחלק מן הכתבות הסיום מתבצע באמצעות הטקסט המלווה, דבר המאפשר להשתמש בצילום שקט יותר לצילום המסיים. בד"כ מומלץ לבחור צילום חזק כצילום המסיים!

צילום המפתח (The Key Shot): מאחר וגם הצלם הטוב ביותר ביום הטוב ביותר שלו לא יצליח לספק רק צילומים מעולים וחזקים, יש לשמור מקום ולהכין את המיקום הראוי לצילום או הצילומים הטובים ביותר: הצילומים בדף שלפני הצילום החזק ביותר חייבים להיות חזקים פחות על מנת לאפשר לצילום המפתח להשיג את האפקט שלמענו נוצר. לצלם עצמו אולי יהיה קשה לסווג את הצילומים שלו כטובים יותר וטובים פחות אולם עורכי עיתון ועורכי צילומים עשויים להיות חסרי רחמים בענין זה.

20Photo_Essay

תאור גרפי של מבנה הכתבה הצילומית

כתבה היסטורית קלאסית ידועה ומענינת לניתוח היא Country Doctor של W. Eugene Smith משנת 1948.

צילום ראשי: בשוק של צחאלטובו, גאורגיה, אוקטובר 2014.

72. כתבה צילומית, חלק א

72. כתבה צילומית, חלק א

אחד הקורסים שלימדתי בשנותי האחרונות בחוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים היה קורס לשנה א שנקרא ״מיומנויות צילום וטכנולוגיה״. התרגיל האחרון שביצעו הסטודנטים לקראת סוף סמסטר ב עסק בהכנת כתבה צילומית על נושא לפי בחירת הסטודנטים. מטרת התרגיל היתה ליישם את מיומנויות הצילום הבסיסיות שנרכשו במהלך שנת הלימודים במסגרת פרוייקט ״אמיתי״. בתרגיל זה יצאנו מאזור הנוחות של צילום אחד או מספר קטן של צילומים והתמודדנו עם הצגה חזותית של סיפורים מורכבים (ולעיתים אף קשים) בשלושה אופני הגשה שונים: מצגת להקרנה (שהיתה יכולה לכלול גם סאונד וקטעי וידאו), ספר כרוך הכולל צילומים וטקסט וכפולת עמודים מודפסת, כחיקוי של כתבות צילומיות המתפרסמות במוספי סוף השבוע של העיתונות המודפסת. כלומר תרגיל זה חשף את הסטודנטים להתמודדות לא רק עם האספקטים הצילומיים אלא גם עם אלמנטים של עריכה (פיסית ואלקטרונית), הדפסה, תצוגה, ושילוב בין מספר מדיות יחד. ההתייחסות לכל אופן תצוגה כמוצר עצמאי היתה לא פשוטה לסטודנטים, שנאלצו להתמודד עם אותו הנושא בשלוש וריאציות שונות. למרות הקושי, כל שנה שמחתי לראות את הסטודנטים מאתרים סיפורים מענינים ומביאים אותם לכיתה ככתבות מענינות ולעיתים אף מרתקות ומרגשות. החלק הראשון בתהליך הלימוד של הכנת כתבה צילומית היה עיוני, בכיתה, ובו הבהרנו לעצמנו מהי כתבה צילומית כיצד היא בנוייה וכיצד עורכים אותה. חשבתי שיהיה זה נכון לשתף את קוראי הבלוג שלי בחומר זה. החומרים נאספו ממקורות שונים ואין בהם הצהרה לגבי הדרך ה״נכונה״ להכנת כתבה צילומית אלא מבט מסויים שמאפשר לבדוק ולנתח את הנושא באופן סדור שמתאים לסביבת הלימוד האקדמית.

מהי כתבה צילומית?

כתבה צילומית הינה ביטוי חזותי למידע עיתונאי-תעודי הכולל בצורתו הפשוטה ביותר צילומים עם או בלי טקסט מלווה: סיפור בתמונות. הכתבה הצילומית כוללת אוסף של דימויים בסדר מסויים, המתארים התפתחות של ארועים, רגשות או רעיון. כתבה צילומית ניתנת להדפסה בעיתון, מגזין, בפורמט של ספר או חוברת או להצגה אלקטרונית כמצגת על צג המחשב או בהקרנה.

בפורמט הדיגיטלי ניתן ליצור כתבות צילומיות המשלבות את הצילומים והטקסט עם מוסיקה, מעברים ואפקטים נוספים להמחשת המסר. "המדיום הוא המסר" אמר Marshall MacLuhan בשנת 1964. כל מדיום הינו הרחבה של החושים, והכתבה הצילומית איננה יוצאת דופן בהקשר זה: מטרתה היא להעביר מסר מסויים באופן ברור תוך שימוש באמצעים שונים להשגת המטרה.

הכתבה הצילומית הינה הפורמט הנפוץ ביותר בצילום תעודי. יסודה בשנות ה- 40 עם פריחת המגזינים הגדולים  ובעיקר Life, שהופץ בשיא פריחתו ב- 13,000,000 עותקים בשבוע! במשך למעלה מ- 70 שנה הכתבה הצילומית הינה הכח המניע שמאחורי הצילום התעודי. אולם, בניגוד לדעיכת העיתונות המודפסת, הכתבה הצילומית חיה ובועטת גם במדיה האלקטרונית כמצגת מלווה בטקסט, מוסיקה ואפקטים. ראו לדוגמא את הכתבות הצילומיות המתפרסמות ב-Time.com.

ללא תלות במידת המורכבות של הכתבה, 2 גורמים עיקריים עומדים בבסיסה:
א. הבנה ברורה לגבי נושא הסיפור
ב. הבנה ברורה לגבי המסר שאנו מעונינים להעביר באמצעות הכתבה.

ככל כתבה עיתונאית, גם הכתבה הצילומית חייבת להתבסס על 5 ה- מ': מי, מה, מדוע, מקום, מתי ובאנגלית: who, what, why, where. when.

כתבה צילומית משמשת לצורך צפייה ותגובה על תופעות חברתיות, תרבותיות וסביבתיות. הכנתה מחייבת  יכולת ראייה, ניתוח והמחשה חזותית.
במילים אחרות: הכרות עם השפה החזותית של הצילום, כיצד היא פועלת וכיצד להעביר את המסר  באמצעותה.

בתהליך הפיתוח של הכתבה הצילומית הדגש מושם במקביל על המידע המועבר באמצעות צילום בודד ועל המידע המועבר באמצעות הקשר בין הצילומים המרכיבים את הכתבה. באמצעות חיבור מושכל בין הצילומים מרכיבי הכתבה אנו מספרים את הסיפור ומוודאים שהצילומים פועלים יחד ומעבירים לצופה/קורא את מכלול המידע אותו אנו מעונינים להעביר אליו.

כללים להכנת כתבה צילומית

1. צרו בהירות לגבי מהות הנושא
2. גבשו את דעתכם כצופים וכמגיבים: מה בעצם אתם רוצים להגיד?
3. הכינו תסריט או תכנית מפורטת לתצפית ולביצוע
4. הכניסו קצב לסיפור ע"י שילוב של צילומי רוחב, אורך, תצלומי תקריב וצילומים ממרחק ביניים וממרחק גדול
5. כל סיפור עיתונאי בנוי סביב גרעין של ערכים ורגשות הנוגעים בצופה: כעס, שמחה, פגיעות, התרגשות, כשלון, הצלחה וכו'. הדרך הטובה ביותר ליצור חיבור בין הכתבה לצופים בה היא לאתר את הגרעין הזה ולהביא אותו לידי ביטוי חזותי בצילומים
6. רשמו לכם באופן מסודר את כל המידע הרלבנטי לגבי כל צילום: מי, מה, מדוע, מתי, מקום
7. העזרו במידע זה לצורך הכנת כותרות לצילומים: חשבו על יחסי הגומלין שבין הצילום לטקסט המלווה
8. אם יש צורך, אל תהססו לחזור ולצלם שוב עד שתגיעו למה שאתם רוצים
9. עבדו באופן מסודר: הכניסו מילות מפתח וארגנו אוספים שיאפשרו לכם להתמצא בכמות הגדולה של צילומים שיהיו ברשותכם

אילו סוגי צילומים יופיעו בכתבה הצילומית?

מניתוח של כתבות צילומיות רבות עולה כי מופיעים בהן צילומים ממספר מוגבל של סוגים:

א. צילום של אדם בעבודה
ב. צילום המתאר יחסים בין אנשים
ג. צילום היוצר קשר/קונטקסט עם הצילומים האחרים (מיידע לגביהם)
ד. צילום הפרטים: מבט מקרוב
ה. צילום הפורטרט

בהתאם לנושא הסיפור הצילומי חלק מסוגי הצילומים הנ"ל או כולם יופיעו בכתבה. תמהיל סוגי הצילומים יקבע הן בהתאם לנושא והן בהתאם לנטייה האישית של הצלם.

פירוט סוגי הצילומים בכתבה

א. אדם בעבודה
בצילום מסוג זה יש להראות באופן ברור מי הוא האדם: על הצופה/קורא להיות מסוגל לזהות את האדם או את עיסוקו/מקצועו. יש להראות בבירור מה האדם המצולם עושה, וכיצד הוא עושה את עבודתו. השגת מיומנות בביצוע צילומים מסוג זה תביא את הצלם למגע עם המצולם ותאפשר לו להעביר לצופה מידע ספציפי לגבי המצולם באמצעות הצילום.
ומה לגבי מקרים בהם יותר מאדם אחד עובד או שהעובד משרת אדם אחר, כמו מלצר או זבן בחנות?במקרים כאלו מומלץ להתמקד בעובד עצמו, לצפות בו בתשומת לב כדי להבין כיצד הוא עובד ומה טיב האינטראקציה בינו לבין הסובבים אותו._DSC4344

משחיז סכינים בשוק של טביליסי, גאורגיה, אוקטובר 2014

אדם בעבודה – טיפים:
בחרו בנושא שמענין אתכם. הסבירו למצולם שבכוונתכם לצלם הרבה צילומים. הראו התענינות בעובד ובמה שהוא עושה. אל תמהרו להתחיל לצלם: צפו בעובד תוך שאתם מדברים איתו ושואלים שאלות שיעזרו לו להיות נינוח ויעזרו לכם לקבל מידע עליו ועל עבודתו כדי שתדעו מה חשוב לצלם. אל תעמדו במקום אחד: הסתובבו סביב העובד מבלי להפריע לו ומבלי לסכן את עצמכם. בדקו מסגרות צילום אפשריות: אל תשכחו שחשוב להראות את כלי העבודה ו/או המכונות אותן מפעיל העובד. כעת התחילו לצלם והיו ביקורתיים לגבי התוצאות: בדקו צילומי רוחב וצילומי גובה. התקרבו והתרחקו. צלמו הרבה צילומים, את המיון והבחירה תעשו בשלב העריכה.

ב. צילום המתאר יחסים בין אנשים
צילום זה חייב להראות בבירור: מה מתרחש בין האנשים בצילום? מה טיב הקשר בינהם? האם זו אהבה, שנאה, תשוקה, משיכה או דחיה? הוראה/למידה, בכיר/זוטר, צעיר/מבוגר? תרגול סוג זה של צילומים יפתח יכולת לצלם צילומים הממחישים את האינטימיות שבין המצולמים ותעזור להשיג את שיתוף הפעולה שלהם ולבסס יחסי אמון איתם._DSC2754

בשוק של זוגדידי, גאורגיה, אוקטובר 2014

צילום המתאר יחסים בין אנשים – טיפים:
1. בתחילה, בחרו בנושא פשוט כמו שיחה בין שני אנשים או בין הורה וילד.
2. עד שתצברו ניסיון, נסו להימנע ממצבים נזילים כמו בצילומי רחוב. תרגישו נוח יותר במצבים בהם קורים הרבה דברים או בארועים מאורגנים.
3.   הסבירו לנושאי הצילום מה אתם עושה ובקשו את שיתוף הפעולה שלהם.
4.   הימנעו משימוש בעצמיות טלפוטו: עצמיות רחבות יעזרו לכם בקשר עם המצולמים.
5.  התקרבו מספיק על מנת למלא את מסגרת הצילום אולם ללא חדירה מוגזמת למרחב הפרטי של המצולמים.
6.  שימו לב לשפת הגוף והבעות הפנים של המצולמים.

ג. צילום יוצר קשר ומבסס קונטקסט
צילום זה הינו בעל חשיבות רבה בכתבה מאחר והוא מגדיר את ההקשר והקשר בין הצילומים האחרים. צילום זה מתאר את המקום ולעיתים את הזמן בו התרחש הארוע. הוא יכול לתאר גם את מצב הרוח בארוע או את גודלו, כמה אנשים השתתפו בו, מה היה מזג האויר וכו'. הצילום המקשר מסכם את כל המידע הנ"ל ומספק את ההקשר (קונטקסט) לצורך הבנת שאר הצילומים בכתבה. צילום זה יכול גם לעמוד ברשות עצמו (לדוגמא: צילום נוף)._DSC1676

מראה חלקי של טביליסי, גאורגיה, ספטמבר 2014

צילום יוצר קשר ומבסס קונטקסט – טיפים:
1. צרו בדמיונכם תמונה בהירה לגבי נושא הכתבה: מה הסיפור כאן. דמיינו מהם הצילומים להם תזדקקו כדי לספר את הסיפור. זה יעזור לכם להבין לאיזה צילום מקשר תזדקקו.
2. למרות שבד"כ הצילום המקשר יהיה בזווית רחבה (מראה כללי) שימו לב לקשר בין מרחק הצילום בצילום זה למרחקי הצילום בצילומים האחרים. אם רוב הכתבה כוללת פורטרטים מקרוב, הצילום המקשר יצולם ממרחק ביניים אך לא מרחוק מדי.
3. זכרו שגם הצילום המקשר חייב "לעבוד" כצילום בזכות עצמו. שימו לב לקומפוזיציה ולמצב הרוח שמשדר הצילום, הוא חייב להתאים לשאר הצילומים בסיפור.

ד. צילום הפרטים, מבט מקרוב
מעבר להיותו צילום שמטרתו לספק מידע מסויים ומדוייק באמצעות פרטים התופסים את רוב מסגרת הצילום, צילום זה מיועד גם לצורך הכנסת קצב לסיפור, והינו הזדמנות לחקור את המאפיינים הגרפיים של הנושא. אולם, עליך להכיר את הנושא היטב כדי שצילום מסוג זה יהיה רלבנטי לסיפור. עליכם לשים לב לפרטים ולחשיבותם, כמו לדוגמא כלים, לבוש, קישוטים וסדר הדברים._DSC2766

בשוק של זוגדידי, גאורגיה, ספטמבר 2014

צילום הפרטים, מבט מקרוב – טיפים
1. האם אתם קרובים מספיק? זכרו למלא את מסגרת הצילום.
2. האם קיים מספיק אור כדי שתקבלו עומק שדה מספק?
3. אם יש באפשרותכם, ארגנו את האור לפי צרכיכם: הדליקו או כבו מקורות אור קיימים, שנו את זוית הצילום, פתחו או סגרו חלונות ופתחים.
4. חשבו היטב על הגאומטריה והביטוי הגרפי של הצילום.
5. חשבו האם לצלם פרט אחד או אוסף של פרטים.

ה. הפורטרט
צילום הפורטרט שימושי מאד לצורך יצירת תחושה של זהות, הזדהות וחמלה או להפך, ניכור, תעוב ואפילו שנאה. זהו הצילום שיצור אהדה או דחיה של הצופה לנושא. בצילום של סיפורים אנושיים זהו סוג הצילום שעשוי להיות החשוב ביותר בכתבה. ניתן לצלם אותו באופן פורמלי ומבויים או באופן לא פורמלי. לצילום הפורטרט יהיה לעיתים קשר הדוק לצילום הפרטים: בהתאם לנושא ניתן לצלם פורטרט מינימלי של ראש-כתפיים: צילום זה יכול להפוך לעצמתי במיוחד ע"י שימוש נכון בהבעה, מצב הרוח, התאורה והמיקום._DSC2779

מוכרת בשוק של זוגדידי, גאורגיה, ספטמבר 2014

הפורטרט – טיפים:
1. דאגו להשיג מידע לגבי המצולם: תחומי הענין שלו, תפקידו, משפחתו, השגיו האישיים והמקצועיים וכו'. מידע זה יאפשר לכם לשוחח את המצולם ולשבור את הקרח, להביא אותו ואותכם למצב נינוח. תוך כדי השיחה חשבו על אופן ביצוע הצילום.
2. הכירו את הציוד שלכם והגיעו מוכנים לצילום כדי לא לבזבז את זמנו של המצולם.
3. התייעצו במצולם לגבי מיקום הצילום, מרחק וזוית הצילום, הסבירו לו מה בדעתכם לעשות ושאלו לדעתו. יתכן ותהיה לו הצעה מענינת עבורכם.
4. צלמו הרבה כדי שתוכלו בהמשך למחוק צילומים בהם העיניים עצומות,  הפה פתוח או שפת הגוף אינה מתאימה.
5. צלמו לאורך, לרוחב וממרחקים שונים, כדי שיהיו לכם אפשרויות בחירה.

להלן מספר כתבות לצורך ניתוח ודיון בסוגי הצילומים:

  1. קונגו, ג'יימס נכטוואי
  2. שלג במזרח התיכון
  3. קרנבל בריו
  4. שחורים בשפל הגדול 1935-1944
  5. בצורת במקסיקו
  6. הטבח ברואנדה, ג׳יימס נאכטווי

בפוסט הבא אדון בתהליך העריכה של כתבה צילומית עפ״י מודל שנקרא 3+1.

 

71. מספר תובנות לגבי Leica SL

71. מספר תובנות לגבי Leica SL

גילוי נאות: פוסט זה נכתב לאחר קריאה של סקירות רבות על המצלמה הנ״ל. לצערי טרם הזדמן לי להתנסות בצילום בה בעצמי. אין לראות במאמר זה סקירה ומבחן של המצלמה הנידונה אלא התרשמות אישית שלי בלבד המבוססת על הסקירות והמבחנים המעשיים שביצעו אחרים.
לטובת מי שלא עקב אחר ההכרזות על מצלמות חדשות בחודשים האחרונים, Leica הכריזה על מצלמה חסרת מראה Full Frame 24X36 מדגם (SL (Type 601 באוקטובר 2015. מדוע מצלמה זו מענינת מספיק כדי ללהג עליה בבלוג? בעיקר מפני שהיא מסמנת את הדרך ששני יצרני המצלמות הגדולים, Nikon ו-Canon צריכים ללכת בה בעתיד הלא רחוק. השתמשתי בביטוי ״שני יצרני המצלמות הגדולים״ ולא בביטוי ״שני יצרני המצלמות המובילים״ מאחר ולצערי גם Nikon וגם Canon הפסיקו כבר מזמן להיות מובילי שוק מבחינת חדשנות המוצרים שלהם וכל המצלמות שהיציגו בשנים האחרונות, כולל שני הדגמים האחרונים של Nikon שהוכרזו לאחרונה (D5 ו-D500), וגם של (Canon (1Dx Mk II טובים ככל שיהיו, אינם מגלמים בתוכם חדשנות אמיתית אלא עוד שיפור הדרגתי (וחיובי לכשעצמו) של טכנולוגיה קיימת. לדעתי, החדשנות הטכנולוגית האמיתית באה בשנים האחרונות לידי ביטוי בעיקר במוצרים של Sony (ראו סקירה בבלוג זה של משפחת  A7 ושל ה- RX1R II) ושל Fuji.
Sony היתה הראשונה לפתח מצלמות חסרות מראה עם חיישן Full frame ולמעשה היחידה עד להופעת ה-Leica SL. הנה ציטוט ממאמר של Roger Cicala  מחב׳ Lensrentals:

 Sony is Boldly going where no camera manufacturer has gone before. They've brought out more new technologies in the last couple of years than everyone else combined. We all want new technologies but new technology often takes a couple of generations to fulfil its potential

ובתרגום חופשי:
Sony צועדת באומץ למקומות שאף יצרן מצלמות לא היה בהם לפניה. בשנים האחרונות היציגה Sony יותר טכנולוגיות חדשות מכל מתחרותיה גם יחד. כולנו רוצים טכנולוגיות חדשות אבל לעיתים טכנולוגיות חדשות זקוקות למספר דורות על מנת לממש את הפוטנציאל שבהן.

Fuji התמקדה בפיתוח קו מוצרים שלם ומענין של מצלמות חסרות מראה עם חיישנים קטנים יותר, עד לגודל APS-C, ובראשם XPro 2 שהוצגה אך לפני כחודש. (בכוונתי להתייחס לסדרה X של Fuji בפוסט עתידי).

בואו נוריד ענין אחד מסדר היום כאן ועכשיו: המחיר. Leica כמו Leica וכל המוצרים שלה, גם הטובים יותר (בעיקר העדשות המעולות) וגם הפחות טובים עולים הרבה יותר מאשר מוצרים מקבילים (וטובים לא פחות) של יצרנים אחרים. למה? ככה. כי הם יכולים. כי יש ל-Leica מעמד מיוחד ומיצוב שוק המאפשר לה לתמחר את מוצריה הרבה מעל המתחרים ועדיין, כנראה, למכור מספיק יחידות כדי להישאר רווחית מאד. את Mercedes ו-BMW כבר הזכרנו? האם זו מקריות שכל השלוש הן חברות גרמניות? בין שאר היתרונות של המצלמה כתוב באתר : Made In Germany.
Leica SL עולה בארה״ב כ- $7500 לגוף בלבד. תוסיפו עדשה 24-90/2.8 במחיר של $4950 ותעשו את החשבון לבד…
דבר אחד בטוח, יש ל-Leica קהל לקוחות נאמן שמוכן להוציא מכיסו את הסכומים המופרזים ש-Leica גובה עבור מוצריה מכיוון שלקוחות אלו מרגישים שהם מקבלים תמורה מלאה לכספם, אחרת לא היו רוכשים את המוצרים היקרים הללו. הנקודה האדומה על גוף המצלמות עושה עבור לקוחות אלו את ההבדל בדומה לסמל המפורסם של Mercedes על מכסה המנוע של המכוניות מתוצרתה.

אז אם ענין המחיר מאחורינו, בואו נראה מה בכל זאת יש במצלמה זו שבגללו כדאי להשקיע זמן בקריאת הפוסט הזה. אחר כך תוכלו להחליט בנחת האם כדאי לכם לרכוש אחת כזו…

הנתונים הטכניים הבאים חשובים אבל לא מספרים את כל הסיפור, כפי שנראה בהמשך:

סוג הגוף: דמוי SLR גדול, ללא מראה, אטום למים ואבק. גם העדשות היעודיות אטומות.
רזולוציה מירבית: 4000X6000 פיקסלים, סה״כ 24MP
סוג וגודל החיישן: 24X36mm, CMOS
50-50,000 ISO
חיבור לעדשות: Leica L
צג אחורי: מסך מגע קבוע, גודל ״3, 1,040,000 פיקסלים
מחפש אלקטרוני, 4.4MP, כיסוי 100%, הגדלה 0.8X
סגר: מישור המוקד, אחריות לשנתיים או 200,000 קליקים
מהירות סגר מינימלית: 60 שניות
מהירות סגר מקסימלית: 1/8000 שניה
קצב צילום מירבי: 11 מסגרות לשניה (עם חשיפה ומיקוד קבועים), 6 מסגרות לשנייה עם מיקוד עוקב.
2GB זיכרון פנימי, מאפשר צילום רציף של 33 מסגרות RAW, או 30 JPEG+RAW
צילום וידאו: 4K, MPEG-4, 4:2:2 10BIT, הקלטת Cine 4K במצלמה עצמה
אחסון: 2 כרטיסי SD
חיבוריות: USB 3, Wi-Fi, שליטה מרחוק באמצעות סמארטפון או  כבל,  HDMI
GPS מובנה
סוללה מספיקה ל- 400 חשיפות
משקל: 847 גרם כולל סוללה
מימדים: 147X104X39 מ״מ
חיישן כיוון מובנה, Intervalometer מובנה לצילום Time Lapse
אין למצלמה ייצוב אופטי מובנה

רשימה מלאה של הנתונים הטכניים תוכלו למצוא כאן.

אם כך, מה מיוחד במצלמה הזו? לדעתי Leica SL מגלמת את בת דמותן של מצלמות מקצועיות מתקדמות שאנו צפויים לראות בשוק תוך מספר שנים קטן. זאת בהנחה ש-Nikon ו-Canon יתעוררו וש-Sony תציג דגמי מצלמות חסרות מראה בעלות מאפיינים מקצועיים יותר מאשר היום. אילו רק היה אפשר ליצור מצלמת כלאיים בין ה- Sony A7R II לבין ה- Leica SL היינו מקבלים כבר כיום מצלמה מענינת מאד.

נתחיל מן הגוף: Leica בחרו בגוף אלומיניום שהוא קל וחזק. נכון שה-SL כבדה יותר מאשר ה- A7R II אבל מצד שני היא קלה יותר מה-Canon 7D Mk II עם חיישן APS-C ומרוב הדגמים המקצועיים של שני היצרנים הגדולים. נזכיר גם שה- SL היא, לדעת רוב הסוקרים, מצלמה שקטה למדי.
העיצוב: בהחלט יש מה ללמוד מ-Leica. השמועות אומרות שמעצבים מחברת הרכב Audi היו מעורבים בעיצוב של ה- SL וכן דגמים נוספים של Leica. לא חשוב מי עיצב, התוצאה מדברת בעד עצמה הן מבחינת המראה והן מבחינת הפונקציונליות כפי שבאה לידי ביטוי בסקירות הלא מעטות שכבר נכתבו על מצלמה זו. יש גם ביקורת על עודף אפשרויות ל-Customization של הכפתורים וכתוצאה מכך רובם אינם מסומנים, דבר המקשה על תפעול המצלמה. גם בכל הנוגע לארגון התפריט יש כנראה מקום לשיפור.

leica_sl_interchangeable_lens_mirrorless_camera_4

מקור: http://media.gadgetsin.com/2015/10/leica_sl_interchangeable_lens_mirrorless_camera_4.jpg

החיישן: כאן בהחלט יש מקום לשיפור. ההסברים של Leica מדוע הסתפקו ב- 24MP לא שכנעו אותי. הרושם שלי הוא שלא הצליחו לשים את היד על חיישן ברזולוציה גבוהה יותר ואיכותי מספיק (מענין, הם לא יודעים מה מספר הטלפון של Sony?) גם החיישן הנוכחי, המיוצר, עפ״י שמועות שלא אומתו ע״י חברת Tower Jazz הישראלית (שהינה בבעלות חלקית של Panasonic) לא זכה לציונים המתחרים באלו של Sony במבחנים של DxOMark למרות שהציון שקיבל, 88, הינו הגבוה ביותר שחיישן במצלמות Leica קיבל מעולם. ההישג הלא מחמיא הזה בא לידי ביטוי בעיקר בכל הנוגע לביצועי החיישן ב- ISO גבוה, סעיף בו לחיישנים של Sony יתרון משמעותי.
מעבד: Maestro II, רוב הסוקרים מציינים לשבח את מהירות התגובה והפעולה של המצלמה. קצב הצילום הגבוה של 11 מסגרות לשניה בהחלט מרשים.
המחפש (Viewfinder): מחפש אלקטרוני איכותי כזה עם 4.4MP וקצב רענון 60fps אין כיום באף מצלמה אחרת (ה-EVF האיכותיים ביותר במצלמות אחרות כוללים רק 2.36MP) זה הדור הבא של  EVF כנראה מתוצרת Epson  ומבוסס LCD בניגוד ל-EVF מבוסס OLED במצלמות של Sony. כל הסוקרים הביעו התפעלות רבה מביצועיו של מחפש זה בכל תנאי התאורה.  נטען כי רק מחפשים אופטיים של מצלמות בפורמט בינוני נראים טוב יותר.
מיקוד אוטומטי: Leica טוענת כי בשימוש בעדשה החדשה (שטרם יצאה לשוק) LEICA APO VARIO-ELMARIT-SL 90–280 mm f/2.8–4 ה-SL ממקדת במהירות הגבוהה ביותר מכל מצלמה אחרת כולל DSLR. לכתר זה מספר טוענים, בין היתר Sony A6300 החדשה.
אחד הסוקרים, Louis Ferreria כותב שה- SL איננה מתחרה במהירות המיקוד האוטומטי בספינות הדגל של Nikon ו-Canon. גם Photozine.com מפריכים את טענותיה של Leica לגבי עדיפותה של ה-SL במהירות המיקוד על Canon 1DX ו-Nikon D4. מצלמות חסרות מראה מתקדמות כמו  Sony A7R II משלבות מיקוד אוטומטי מסוג Contrast Detection  יחד עם Phase Detection על החיישן. Leica SL מבססת את המיקוד האוטומטי על Contrast Detection בלבד. קיימת אפשרות שמהירות ואיכות המיקוד ישתפרו באמצעות עדכון קושחה (Firmware) בעתיד.
עדשות: מצד אחד Leica טוענת שיש ארסנל מכובד של 145 עדשות המתאימות ל-SL. אולם רק עדשה אחת שיצאה לשוק (Leica Vario Elmarit-SL 24-90mm F2.8-4 ASPH) מוגדרת כ- Native ואחרת תושק רק בעוד מספר חדשים. בכל האחרות ניתן יהיה להשתמש בעזרת מתאמים הצפויים לצאת לשוק, וגם אז רובן יאפשרו מיקוד וחשיפה ידניים בלבד.

details_kompatibilitaet_2400x1350_teaser-1200x675

עדשות Leica שיתאימו ל-SL בעזרת מתאמים מיוחדים.
מקור: https://en.leica-camera.com/Photography/Leica-SL/Details#Feature-LensCompatibility

אז במי, בסופו של דבר רוצה Leica להתחרות? יש הטוענים שב-Sony, למרות ש-Michael Reichmann טוען שמספר המצלמות מסדרה A7 ש-Sony מוכרת בשבוע Leica לא מוכרת בשנה. גם מבחינת הנתונים הטכניים Reichmann טוען שאין כאן תחרות בכלל, Sony לוקחת בגדול למעט איכות המחפש, הIntervalometer וה- GPS המובנים. Leica  עצמה ממצבת את ה-SL מול דגמי ה-DSLR המקצועיים של Nikon ו-Canon. אבל בעצם זאת בכלל לא השאלה! יש כאן קונספט מענין, גם אם לא מושלם, שראוי כי יצרנים אחרים ילמדו ממנו ויחקו אותו במובן הטוב של המילה. בשלב כלשהו בעתיד הקרוב יהיה על Nikon ו-Canon להוציא לשוק מצלמות חסרות מראה מקצועיות ואיכותיות. ה- DSLR מתקרב לסוף חייו, יש הטוענים שהוא כבר מת אבל עוד לא הפנים זאת… אם לא, סופן יהיה כמו סופה של Kodak, כאשר ניסתה בכל כוחה להמשיך ולחלוב את העטינים המצטמקים והולכים של הצילום האנאלוגי במקום להסתכל קדימה ולחפש פרות חדשות. דבר אחד ברור, אם שתי הגדולות לא יעשו זאת מישהו אחר יעשה זאת במקומן.

 

רשימה של סקירות על ה-Leica SL (מתוך: http://overgaard.dk/Leica-Camera-Typ-601.html) עם תוספות:

 (בתשלום)   Sean Reid Reviews: "Leica SL 601" as of October 20, 2015
Jono Slack: "Field Report (Three Weeks in Creta" at GetDPI as of October 20, 2015
Ming Thein: "The 2015 Leica SL (Typ 601) and lenses" as of Oct 20, 2015
Kristian Dowling: "Leica SL (Typ 601) Professional Mirrorless Camera Review" as of Oct 20, 2015
DPreview: "Hands-on with Leica SL (Typ 601)" as of October 20, 2015
CNET: "Review" as of October 20, 2015
PC Mag: "Leica SL" as of October 20, 2015 
British Journal of Photography: "Full Specs" as of Oct 20, 2015
Nick Rains: Review as of October 20, 2015
PetaPixel: "Mirrorless War" as of October 20, 2015 Sean Reid Reviews: "Leica M and R on Leica SL" as of October 20, 2015 Steve Huff: "My thoughts on the Leica SL" as of October 20, 2015
Jay Cassario: "Leica SL at weddings" as of October 20, 2015 Amateur Photographer: "Interview with Stephan Schulz on the Leica SL" as of October 20, 2015 Luminous Landscape: "What It Is and What It Isn’t" as of October 22, 2015 Husam Mneimneh: "The Real Competitor" as of October 22, 2015
(בתשלום) Sean Reid "Some Thoughts on the new Leica SL" as of October 22, 2015
Erwin Puts: "The New Leica SL" as of October 22, 2015
Sean Reid: "35 mm rangefinder lenses on Leica SL and Leica M 240" as of Oct 26, 2015 DPReview: "Studio tests and samples: Leica SL (beta)"as of October 28, 2015 ClubSNAP: "Interview with Andreas Kaufmann and Oliver Kaltner" as of October 28, 2015 Sean Reid "Leica SL and Leica M 240 with Leica 35/1.4 Summilux-R and the Leitz Wetzlar 28/2.8 Elmarit-R" as of November 16, 2015 Steve Huff: "Leica SL Hands On – Video and More" as of November 17, 2015
Kristian Dowling: "Leica SL (Typ 601) One Month User Experience" as of November 22, 2015
Erwin Puts: "First of three articles on the Leica SL Type 601" as of November 26, 2015
Jono Slack: "The Leica SL – A Field report"
Jono Slack: "Leica SL in Venice"
Erwin Puts: "The Leica SL, part 2" as of December 2015 on ISO speed and dynamic range
Joeri van der Kloet: "The Leica SL review" as of December 19, 2015
PDNONLINE.COM: Hands on with the Leica SL, Jan. 16 2016
Leica SL (Type 601) Expert review. EPHOTOZINE.COM Nov 16 2015
Leica SL: A Hate/Love Story.  Lensrentals.com  Dec.28 2015

 

עדכון 29.3.16: סקירה נוספת שהתפרסמה על ה- Leica SL

עדכון 15.10.16: סקירה חדשה על Leica SL

עדכון 11.11.16: חלק שני של סקירת Leica SL באתר imaging-resource.com

עדכון 22.2.17: סקירה של ה-Leica SL ב-DPreview.com. ציון: 84

מקור תמונה ראשית: http://www.BHphotovideo.com

70. תהליכי צילום היסטוריים צבעוניים: Dye Transfer, Cibachrome

70. תהליכי צילום היסטוריים צבעוניים: Dye Transfer, Cibachrome

זהו הפוסט האחרון בסדרה העוסקת בתהליכי צילום צבעוניים היסטוריים שחלקם היו בשימוש עד לפני מספר שנים ונעלמו מן השוק עקב המעבר לתהליכים מתקדמים ופשוטים יותר לשימוש וכן עקב המעבר לצילום דיגיטלי ולהדפסה דיגיטלית בתהליכים יבשים שאינם מתבססים על כסף הלידי ופיתוח רטוב.
בפוסטים הקודמים התמקדתי בתהליכי צילום במצלמה, כלומר חומרים המשמשים לצילום ישיר במצלמה ואינם תהליכי מעבדה והדפסה. התוצר שהתקבל מן התהליכים שסקרתי, אדיטיביים וסבטרקטיביים כאחד היה שקופית צבעונית שנועדה במקור לצפייה באמצעות מכשיר צפייה מתאים או בהקרנה. לעומת זאת, פוסט זה יעסוק בשני תהליכי מעבדה ששימשו לצורך הפקת הדפסות מוגדלות משקופיות: Dye Transfer ו-Cibachrome. השימוש בתהליכים אלו הצריך שימוש במכשיר הגדלה אופטי (את ה-Cibachrome היה ניתן לחשוף גם באמצעות מדפסות אופטיות-דיגיטליות כגון Lambda ו-Lightjet).

Dye Transfer

התהליך הראשון בו אדון הוא Dye Transfer. זהו תהליך מעבדה ידני, עתיר עבודה ודורש הרבה ידע וניסיון. התהליך היה מיועד להדפסת תמונות ושקפים גדולים משקופיות, כלומר בבסיסו זהו תהליך פוזיטיב לפוזיטיב אם כי ניתן להדפיס גם מנגטיבים צבעוניים אך אפשרות זאת לא היתה מקובלת בדרך כלל. למיטב ידיעתי אף גורם מסחרי או פרטי בארץ לא היציע שרותי הדפסה בטכניקה זו.

Dye Transfer הוא תהליך סבטרקטיבי, כלומר מתבסס על סינתזה סבטרקטיבית (חיסורית) של צבע באמצעות הצבעים המשלימים צהוב, מג׳נטה וסיאן. הוא איננו תהליך כרומוגני (יוצר צבע) אלא תהליך בו הכמויות הדרושות של צבע מועברות ממדיום אחד לשני ומכאן שמו: העברת צבע. הצבעים המשמשים בתהליך זה הינם טהורים מאד (כלומר מעבירים רק את אורכי הגל בהתאם לצבעם כמעט ללא בליעה משנית) ועמידים מאד לאורך זמן.

התהליך ידוע גם בשם Dye Imbibition. ההדפסים הינם Continuous Tone לחלוטין, ללא  Grain.

dye_imbibition_magnification_image2

צילום בהגדלה X30 המראה את רציפות הטונים בהדפסת  Dye Transfer. מקור: Graphicatlas.org

יסודותיו של התהליך בגרמניה בשנת 1875. ב-1935 רכשה Kodak את הזכויות על פיתוח מאוחר יותר של התהליך והחל מ- 1945 שיווקה אותו תחת השם Kodak Dye Transfer. למעשה התהליך להדפסת תמונות סטילס מקורו בתהליך מוקדם יותר להדפסת סרטי קולנוע שנקרא Technicolor שראשיתו כבר ב- 1916.
ההבדל המרכזי הוא שתהליך Technicolor התחיל בצילום במצלמה ונמשך במעבדה בעוד ש-Dye Transfer הוא תהליך מעבדה בלבד.

2b-06

תהליך צילום והדפסה של סרט קולנוע בשיטת Technicolor, עליה מבוסס תהליך ה- Dye Transfer לצילומי סטילס

עד להופעת תהליכים פשוטים יותר הניתנים לפיתוח אוטומטי (R-3, Cibachrome, Ektacolor) והמדפסות הדיגיטליות שימש התהליך בעיקר להדפסות מסחריות. בין היתר, במשך שנים רבות הדפיסו את התפריטים המוארים למסעדות מקדונלד׳ס על שקפים בתהליך זה. כמו כן היה פופולרי בתחום ה- Fine Art.

מעבר לאיכות הצבעונית הנובעת מרמת הטוהר הגבוהה של הצבעים תהליך זה מאפשר שליטה נרחבת על הבהירות, הניגוד, רוויון הצבע והחדות באופן שאיננו קיים באף תהליך הדפסה צבעוני אנאלוגי אחר. ניתן היה ליצור מסיכות בהירות ומסיכות צללים, Unsharp Mask לשיפור החדות ולשלוט בריכוז הצבע, משך ההעברה של הצבע ועוד פרמטרים רבים שיחד איפשרו להפיק הדפסות באיכות עליונה.

כבר בשנת 1994 הפסיקה Kodak לייצר ולשווק את החמרים והציוד המיוחדים הדרושים לתהליך זה. מספר קטן מאד של מומחים עדיין מדפיסים בשיטה זו לצרכי Fine Art אם באמצעות מלאי חומרים שרכשו בעוד מועד ואם באמצעות חמרים אותם הם מכינים בעצמם (כולל האמולסיות הדרושות!) וציוד אותו בנו בעצמם.

כפי שתוכלו להתרשם בהמשך, התהליך הינו ארוך, לא פשוט לביצוע ודורש דיוק רב והקפדה על הפרטים הקטנים.

באופן אישי, הזדמן לי לבקר בסוף שנות השבעים במעבדה יעודית להדפסות Dye Transfer בארה״ב ואף כתבתי עבודת מחקר אקדמית שעסקה בהיבטים המסחריים של תהליך זה במסגרת לימודי במכון הטכנולוגי של רוצ׳סטר (RIT) בארה״ב באותה התקופה. לצערי לא התנסיתי בעבודה מעשית בתהליך מענין זה.

המקור להדפסת Dye Transfer היה בד״כ שקופית צבעונית. בשלב הראשון מכינים שלושה תשלילי הפרדה מן השקופית כאשר כל  תשליל (נגטיב) נחשף בנפרד לשקופית דרך מסנן אדום, ירוק וכחול בהתאמה. הנגטיבים הינם אמולסיה פנכרומטית ולאחר החשיפה והפיתוח כל נגטיב הפרדה כולל את המידע לגבי בהירות הצבע שהוא מייצג. כבר בשלב זה, אופן חשיפת הנגטיבים ופיתוחם מאפשר שליטה בחלק ממאפייני ההדפס הסופי.
בשלב הבא מדפיסים את הנגטיבים, באמצעות מכשיר הגדלה על Matrix Film, חומר צילומי אורתוכרומטי (רגיש לכחול ולירוק) המצופה בג׳לטין רך. סרט המאטריקס הוא בגודל ההדפסה הסופית הרצוייה, נחשף דרך בסיסו ומפותח במפתח מקשה, הגורם להקשיית הג׳לטין באופן יחסי לכמות הכסף המתכתי שנוצר במהלך תהליך הפיתוח. אזורים שקיבלו יותר חשיפה יוקשו יותר מאזורים שקיבלו פחות חשיפה. הכסף המתכתי מומס במהלך התהליך. לאחר שטיפה במים חמים מתקבל תבליט ג׳לטין מוקשה שהוא עבה (גבוה) באזור הצללים ודק (נמוך) באזור הבהירויות. (בהדפסה מנגטיב צבעוני מקרינים את הנגטיב ישירות על סרט מאטריקס פנכרומטי שלוש פעמים דרך מסנן אדום, כחול וירוק בהתאמה).
בשלב הבא כל סרט מאטריקס נצבע בצבע המתאים:  סרט המאטריקס האדום נצבע בסיאן, הירוק במג׳נטה והכחול בצהוב. הצבע הנוזלי נספג בהתאם לעובי הג׳לטין.
לאחר מכן סרטי המאטריקס הצבועים מובאים בזה אחר זה (סיאן, מג׳נטה וצהוב) במגע הדוק עם נייר לבן מסוג  באריטה המצופה בשכבת ג׳לטין שתפקידה לקלוט את הצבע. ההעברה נעשית תוך הקפדה על חפיפה מירבית של שלושת סרטי המאטריקס. התוצר הסופי הוא הדפס בצבע מלא.
ניתן לשלוט על הניגוד וצפיפות (כמות) הצבע בזמן ההעברה באמצעות שינוי החומציות של הצבעים ע״י תוספת חומצת חומץ חזקה להגברת כמות הצבע או סודיום אצטט להפחתת כמות הצבע.

dtpart1

  משקופית המקור מכינים את נגטיבי ההפרדה יחד עם מסיכות לשליטה בניגוד ובבהירויות.
מקור: http://www.charlescramer.com/dyetransfer.html

dtpart2

מנגטיבי ההפרדה חושפים את סרטי המאטריקס הנצבעים בצבעים סיאן, מג׳נטה וצהוב. הצבעים מועברים לנייר הקולט ומתקבלת הדפס בצבע מלא
מקור: http://www.charlescramer.com/dyetransfer.html

לצפייה בסרטון קצר על תהליך Dye Transfer לחצו כאן.

לצפייה בסרט ארוך (מעל שעתיים) המתאר בפרוט רב את תהליך ה- Dye Transfer לחצו כאן. מומלץ מאד לצפות לפחות בעשר הדקות הראשונות על מנת להבין את רמת השליטה שהיתה אפשרית בתהליך אנאלוגי זה.

מאמר מפורט הסוקר את אופן הכנת חומרים וציוד לתהליך Dye Transfer תמצאו כאן.

מדריך טכני מפורט של Kodak לתהליך Dye Transfer תמצאו כאן.

Cibachrome

בניגוד לתהליך Dye Transfer בו לא התנסיתי בעצמי הרי שיש לי נסיון רב בהדפסה ידנית על חומרי  Cibachrome. בשנים 1985-1988 הפעלתי ברחובות מעבדה מקצועית שעיקר פעילותה היה הדפסות משקופיות בתהליכי Cibachrome  ו-Ektachrome R-3. עיקר לקוחותי היו מתחום המחקר המדעי ומיעוטם מתחום האמנות. כמו כן לימדתי נושאים אלו במשך שנים רבות במסגרת עבודתי כמרצה לטכנולוגיה של צבע בחוג לצילום במכללת הדסה בירושלים עד שהוצאנו תהליכים אלו משימוש עם כניסת אמצעי הדפסה הדיגיטליים.

pack אריזה של נייר Cibachrome

סרטי Kodachrome וניירות Cibachrome הם חומרי הצילום האנאלוגיים היחידים אליהם אני ממש מתגעגע. שום דבר לא ישווה לאיכות המיוחדת של הדפסת Cibachrome שמקורה שקופית Kodachrome חשופה היטב. הברק, העומק, החדות ורוויון הצבע היו מיוחדים במינם ושונים מכל חומר הדפסה אחר. היה ל- לCibachrome מראה מתכתי  וברק מיוחד עקב העובדה שהיה מצופה על בסיס פוליאסטר ולא על בסיס נייר (היתה גם גרסת מט על נייר רגיל שהיתה הרבה פחות איכותית) ולא היה ניתן לקרוע אותו ביד. אפילו הרעש שנוצר כאשר מנענעים אותו היה שונה ומיוחד.
יתרון חשוב נוסף היה העמידות הארכיונית הגבוהה: הדפסות Cibachrome ישתמרו יותר מ-200 שנה בחושך וכ- 30 שנה בתנאי תצוגה ביתיים.
היו גם גרסאות Cibachrome למיקרופילם ולשכפול שקופיות שהצטיינו בעמידות הארכיונית שלהם אולם מחירם היה גבוה. זכור לי פרוייקט גמר של שני סטודנטים שלי במכללת הדסה שהשוו את העמידות בהקרנה של סרט השכפול של Cibachrome לעומת סרטי שכפול שקופיות כרומוגניים רגילים. נמצא כי העמידות של Cibachrome גבוהה בהרבה מזו של החומרים הרגילים אולם העלות הגבוהה הפכה את השימוש בהם ללא כדאי.

עד כה סקרתי מספר שיטות ליצירת דימוי צבעוני באמצעות סינתזה אדיטיבית וסינתזה סבטרקטיבית. Cibachrome שייך אמנם למשפחת חומרי הצילום הסבטרקטיביים אבל בניגוד לחומרים אחרים בהם הצבע נוצר בזמן הפיתוח (כמו ב-Kodachrome לדוגמא) או שבהירותו משתנה באמצעות מסיכה מונוכרומטית (כמו ב-Autochrome לדוגמא) הרי שב-Cibachrome הצבע קיים כבר בחומר לפני חשיפתו ופיתוחו והוא נהרס במהלך תהליך הפיתוח במידה המתאימה לחשיפה כפי שיוסבר להלן. לכן התהליך נקרא הריסת צבע (Dye Destruction) או הלבנת צבע (Dye Bleach).

בשנות ה-30 של המאה העשרים, ד״ר Bela Gaspar פיתח תהליך צילומי לקולנוע שנקרא GasparColor.
התהליך התבסס על הריסת צבע הקיים באמולסיה באופן פרופורציונלי לחשיפה ושימש בעיקר לצורך הכנת סרטי אנימציה. מאפיין מענין של חומר זה היה העובדה שהצבעים צופו משני צידי הבסיס: שכבת הסיאן מצד אחד ושכבות המג׳נטה והצהוב מן הצד השני. חלק מן הטכנולוגיה של Gaspar היתה בשימוש ע״י הנאצים במהלך מלחמת העולם השניה. בשנות ה-60, לאחר שפקע הפטנט של Gaspar כימאי שעבד איתו העביר את הידע לחברת Ciba השוויצרית שעיקר עיסוקה בתחום התרופות והכימיקלים התעשיתיים. המוצר שיצא לשוק נועד להדפסת תמונות משקופיות צבעוניות והתבסס על צבעי Azo שהינם טהורים ויציבים מאד לאורך זמן. לאור האיכות הגבוהה של ההדפסות שהתקבלו התהליך היה פופולרי בקרב צלמים מקצועיים ומעבדות צילום מקצועיות. עם זאת, לאור העלות הגבוהה של החומרים יחסית לתהליכי הדפסה כרומוגניים הוא לא היה נפוץ בתחום הצילום החובבני ולכן תפוצתו היתה בסה״כ מוגבלת למדי. בשנת 1969 Ciba  רכשה את חברת Ilford האנגלית הידועה בעיקר בחומרי הצילום שחור לבן שלה ומוצרי Cibachrome שווקו תחת המטריה של Ilford, כאשר בהמשך גם השם שונה ל-Ilfochrome עד להפסקת השיווק של חומרים אלו בשנת 2012. אולם עבור המשתמשים הוותיקים, ובכללם אנוכי, החומר תמיד יזכר כ- Cibachrome.
באופן עקרוני, חומרי Cibachrome כללו שלוש שכבות אמולסיה צילומית  רגישות לאדום, כחול וירוק כאשר בכל שכבה הוכנס בתהליך הייצור צבע Azo בצבע המשלים לצבע לו היתה רגישה השכבה: סיאן בשכבה הרגישה לאדום, מג׳נטה בשכבה הרגישה לירוק וצהוב בשכבה הרגישה לכחול. לאחר החשיפה במגדל הועבר החומר לפיתוח: התהליך כלל 4 שלבים בלבד: פיתוח, הלבנה, קביעה ושטיפה.

Fatali-Cibachrome-darkroom

הדפסת שקופית (הנמצאת בראש המגדל) על דף Cibachrome (נמצא על לוח ההדפסה)
מקור: http://fatali.com/cibachrome-photographs

ניתן היה לפתח Cibachrome גם בפיתוח רוטטיבי (סיבובי) במכשירים כדוגמת Jobo ATL וגם במכשירים מסוג Roller Transport.

jobo

בתמונה: מכשיר פיתוח סיבובי לסרטי צילום וניירות צילום מדגם Jobo ATL 2. החומר הצילומי נתון במיכל השחור, מסתובב לשני הכיווונים בקצב קבוע ונמצא באמבט מים חמים בטמפ׳ הרצוייה. במכשיר כזה השתמשתי במשך מספר שנים, בעיקר לפיתוח סרטי שקופיות בתהליך E-6, נגטיבים בתהליך C-41 ונייר רברסלי בתהליך R-3. חומרי  Cibachrome פיתחתי במכשיר יעודי לפיתוח Cibachrome מסוג Roller Transport מדגם CAP 40.

processor

הנייר החשוף מוכנס למכונה מצד אחד ויוצא מן הצד השני. אפשר היה להוסיף מייבש שחובר למכונת הפיתוח.

אנקדוטה משעשעת הזכורה לי מאחד משיעורי ההדפסה על Cibachrome: אריזת הנייר המבריק כללה  דף קרטון איכותי שצידו האחד שחור מבריק ונועד לתמוך בחבילת הדפים במארז. יום אחד שמנו לב שממכונת הפיתוח מגיח דף קרטון כזה במקום דף  מודפס… אחד הסטודנטים התבלבל בחושך ולא שם לב להבדל בין דף להדפסה לבין הקרטון התומך, ״חשף״ את הקרטון במגדל והזין אותו למכונת הפיתוח…

הסוף: עם פשיטת הרגל והמכירה של Ilford למספר גורמים בשנת 2012 הופסק הייצור והשיווק של חומרי Cibachrome. כימיקלים לפיתוח ניתן לרכוש באמצעות הקישור הזה.

בסרטון המתאר פיתוח רוטטיבי של Cibachrome אפשר לצפות כאן.
בסרטון המתאר את כל תהליך ההדפסה והפיתוח של Cibachrome אפשר לצפות כאן.
בסרטון המדגים את עבודת המעבדה עם Cibachrome אפשר לצפות כאן.

אין מה לומר, חומרים מעולים ונשכחים אלו הם לא יותר מנוסטלגיה כיום עבור מי שהשתמש בהם בעבר. אבל זה גם יהיה, קרוב לוודאי מצבן של טכנולוגיות ההדפסה המודרניות הדיגיטליות (שבכוונתי לדון בהן בפוסטים עתידיים) בהן אנו משתמשים כיום בעוד מספר שנים…

69. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Kodachrome

69. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Kodachrome

אם יש סרט צילום אחד איליו אני מתגעגע גם בעידן הדיגיטלי הרי הוא Kodachrome. הנה, התוודיתי. ומדוע יש לי, ולהרבה אחרים שזכו לצלם על הסרט הזה, סימפטיה כזאת לסרט צילום? ובכן, כפי שאפרט בהמשך Kodachrome היה סרט שקופיות צבעוני יחיד ומיוחד מכל הבחינות. עוד קרבן של תחרות מצד מוצרים אחרים ושל המהפכה הדיגיטלית, יצורו הופסק לפני כשבע שנים וגם אם יש ברשותכם גליל נעלם שהחבאתם מתחת לכרית הרי שלא תוכלו למצוא על פני כל כדור הארץ מעבדה שתפתח עבורכם את הסרט, האחרונה שבהן נסגרה באוקטובר 2010.

בשלושת הפוסטים הקודמים, מס׳ 66,67,68 סקרתי את ההיסטוריה הטכנולוגית של הצילום הצבעוני אשר הואצה בתחילת המאה העשרים עם פיתוחו של תהליך הצילום הצבעוני הראשון שהיה נפוץ בכל העולם, Autochrome וכן תהליכים דומים כגון Dufaycolor ו-Finlay. אלא שתהליכים אלו היו כולם תהליכים אדיטיביים, שהתבססו על הסינתזה האדיטיבית אשר חסרונה העיקרי היא העובדה שכל צבע ראשוני, אדום, כחול וירוק בולע 2/3 מן האור שעובר דרכו ומעביר רק 1/3. כמו כן, מערך המסננים הצבעוניים בו נעשה שימוש בחומרים אלו היה גס למדי דבר שגרם לכושר ההפרדה הנמוך של חומרים אלו. גם איכות הרפרודוקציה (שעתוק בעברית תקנית) הצבעונית לא היתה גבוהה ולכן היתה זו רק שאלה של זמן עד שיפותחו חומרי צילום איכותיים יותר. ואיזה הבדל זה היה!

Kodachrome יצא לשוק בשנת 1935 והיווה מהפכה לכל דבר: האיכות הצבעונית היתה לא פחות ממדהימה, ונחשבת למרשימה בכל קנה מידה גם כיום. אותו הדבר לגבי החדות, כאשר אף סרט צילום צבעוני שפותח בעשורים הבאים לא עבר את כושר ההפרדה המעשי של Kodachome 25. ולכן, אין להתפלא על כך שסרט צילום שפותח בשנת 1935 היה בשימוש במשך 75 שנים ארוכות כמעט ללא שינוי מן הגרסה המקורית.

ל-Kodachrome עומדת הזכות ההיסטורית להיות סרט הצילום הצבעוני שהנגיש את הצילום הצבעוני לכל אחד. הוא יוצר בכל הפורמטים, קטנים וגדולים כאחד, גם לסטילס וגם לקולנוע והיה מיועד לצלמים מקצועיים וחובבים כאחד. ההיסטוריה מאז 1935 תועדה במספר עצום של צילומים צבעוניים, חלק ניכר מהם על Kodachrome. צלמים מפורסמים רבים השתמשו בסרט זה ואולי הצילום המפורסם ביותר שצולם על Kodachrome הוא Afghan Girl שצילם  Steve McCurry בשנת 1984 ופורסם במגזין National Geographic.Picture21

Ansel Adams, שנודע בצילומי השחור-לבן שלו, ציין שקיים קונפליקט בלתי נמנע בין הדיוק של סרטי הצילום הצבעוניים לבין התגובה הסובייקטיבית של האדם לצבע. הוא צילם כ- 3500 צילומים על סרטי Kodachrome, חלק קטן מהם פורסמו לראשונה בשנת 1993 בספר צילומים שלו בשם: Ansel Adams in Color.

מעבר לתכונותיו המופלאות, גם התהליך המדעי והטכנולוגי של פיתוח ה-Kodachrome הוא לא פחות ממופלא: השם Kodachrome היה בשימוש ע״י Kodak כבר בשנת 1913: תהליך צבעוני חיסורי (Subtractive) עם שני צבעים ופיתוח מסובך הומצא ע״י John Capstaff. התהליך לא זכה לפופולריות  עקב איכותו הנמוכה וחוסר הנוחות בשימוש בו. בשנת 1917, שני תלמידי תיכון Leopold Godowsky
ו-Leopold Mannes צפו בסרט צבעוני שצולם בתהליך Prizma Color, התאכזבו קשות מן האיכות הצבעונית והחלו לחקור את הנושא. השניים למדו בהמשך מוסיקה, הפכו למוסיקאים מקצועיים אולם למדו גם כימיה ולאורך השנים לא הפסיקו את מחקרם במטרה לפתח סרט צילום צבעוני איכותי. בשנת 1922, לאחר שכמעט התמוטטו כלכלית נוצר קשר בינם לבין בכיר בחברת השקעות שתמך בהם ובהמשך זכו גם לתמיכה ממנהל המחקר ב-Kodak. לאחר שנות מחקר ופיתוח ארוכות ומספר רב של כישלונות עלו על הדרך הנכונה ובשנת 1935 הוצגה הגרסה הראשונה של Kodachrome החדש, בפורמט 16 מ״מ לקולנוע.

Picture3

שני ממציאי ה-Kodachrome, בהופעה כמוסיקאים מקצועיים. נאמר ע״י אוהדי הסרט שהוא טוב כל כך מאחר ופותח ע״י Man And God (שלושת האותיות הראשונות בשמם של הממציאים).

godman1935

Mannes ו-Godowsky במעבדתם בשנת 1935. מקור: Life.com

Picture19

האזכור הראשון של Kodachrome בפרסום בעיתון Los Angeles Times מתאריך 15.5.1936: 30 מ' סרט 16 מ"מ לקולנוע במחיר של $6.98 במקום המחיר הרגיל של $9. במחירי היום בערך $107. שימו לב שהמודעה מפרסמת את סרט הצילום יחד עם פרסום לכלי מיטה ולכפפות…

שנה לאחר הצגת הגרסה הראשונה ב-16 מ״מ לקולנוע הוצגה גם גרסת 8 מ״מ וגרסאות 35 מ״מ ו-828 לצילום סטילס. גרסאות בפורמטים רבים אחרים הוצגו בשנים הבאות: 4X5 אינצ׳, אינסטמטיק (126) ואפילו פורמט 110 הזעיר. גרסת הסטילס המקורית היתה במהירות צילומית  (רגישות) של 10 ASA כפי שצויינה אז הרגישות. בהמשך פותחו הגרסאות המוצלחות ביותר ברגישות  ASA 25 ו-ASA 64. גרסת ASA 200 שהוצגה בשנת 1986 נחשבה לפחות מוצלחת ולא התקבלה באהדה ע״י הצלמים.

Kodachrome 13

Kodachrome במגוון גרסאות ופורמטים שהופיעו לאורך השנים

לפניכם האזכור המערכתי הראשון של Kodachrome במדור הצילום של העיתון  Times מאוקטובר 1938:

The first editorial mention  regarding Kodachrome was in this 1938 Camera Corner column by Times staff writer Harold Mendelssohn

Camera Corner
by Harold Mendelsohn

Oct. 23, 1938
?Want to experiment with natural color film

You can do it now. Even if you haven’t a miniature camera

The popular Kodachrome film, formerly available only for “mini” or motion picture equipment, has just been placed on the market in almost every camera size

Exposures are made in a manner similar to this for black and white pictures, but processing of the film must be done at the manufacturing laboratories in the East

HIGHER IN PRICE

If you’re not too impatient, such an arrangement should prove satisfactory because it insures skilled workmanship in development of the negatives

However, there’s one drawback. The price is about six times that of ordinary film. But the initial cost includes the processing

The amateur’s common complaint against Kodachrome is that it generally must be viewed as a transparency through a projector

NEW COLOR PRINTS

However, Kodachrome negatives are now being used for the making of prints through a technical process known as wash-off relief. But here again the cost is comparatively high. The initial print will cost from $10 to $20, depending on size. Each additional copy is about $3 more

שימו לב לכך שבפסקה האחרונה מתייחס הכתב לאפשרות להדפיס הדפסות נייר מן השקופיות. התהליך אליו הוא מתייחס (Wash-off relief) הוא תהליך ה- Dye Transfer בו אדון בפוסט הבא.

מהו הסוד של Kodachrome?

מה גרם לקפיצה האדירה באיכות הדימוי של Kodachrome לעומת התהליכים האדיטיביים שהיו נפוצים לפניו? בשתי מילים: כימיה מופלאה. ואם נוסיף עוד מספר מילים: יישום מבריק של סינתזה סבטרקטיבית (חיסורית) ליצירת צבע באמצעות כימיה מופלאה. לא פלא שלקח לשני הממציאים 18 שנים לפתח את סרט הצילום הגאוני הזה.

יתרונה של הסינתזה הסבטרקטיבית נעוץ בעובדה שכל אחד משלושת הצבעים המשלימים בה, ציאן (כחול+ירוק), מג׳נטה (אדום+כחול) וצהוב (אדום+ירוק) מעביר 2/3 מן האור הלבן העובר דרכו ובולע רק 1/3. כלומר יעילות העברה גבוהה יותר מאשר הסינתזה האדיטיבית עליה היו מבוססים תהליכי הצילום הצבעוניים שקדמו ל-Kodachrome כמו ה-Autochrome ודומיו.

Kodachrome היה סרט הצילום הצבעוני הרב שכבתי הראשון. גרסאות מאוחרות שלו כללו 11 שכבות שצופו על בסיס הסרט.  באופן עקרוני וסכמטי, היו נחוצות 4 שכבות בלבד: שכבה עליונה רגישה לכחול, מתחתיה שכבה צהובה שמנעה מעבר אור כחול לשתי השכבות התחתונות, בהמשך שכבה רגישה לירוק ולבסוף שכבה רגישה לאדום. הריגוש של האמולסיות לאורכי הגל השונים נעשה באמצעות תוספת חמרי צבע מיוחדים (Dyes). על מנת לשפר את מרווח החשיפה של הסרט היו בו למעשה 2 שכבות הרגישות לכל צבע ראשוני: שכבה אחת ברגישות נמוכה והשניה ברגישות גבוהה.

Picture15

חתך רוחב בסרט Kodachrome 64 חשוף ומפותח בהגדלה של  X2500.

העובי הכולל של כל השכבות יחד הוא כ- 12 מיקרון (מיקרון=אלפית המ״מ), קטן בהרבה מזה של סרטים צבעוניים מאוחרים יותר שפעלו בשיטה הסובסטנטיבית (ראו הסבר בהמשך). עקב כך המרחק שעל האור לעבור בתוך האמולסיה קצר מאד והאור מתפזר פחות עובדה התורמת רבות לחדות המפורסמת של ה-Kodachrome.

Kodachrome

השוואה בין עובי האמולסיות של Kodachrome ו-Ektachrome

כיצד נוצר הצבע? אזהרה: הסבר ארוך ומסובך, לחסרי הסבלנות שבינכם מותר לעבור הלאה…

בזמן החשיפה במצלמה כל שכבה נחשפת רק לאורך הגל המתאים בהתאם לרגישות הספציפית המובנית שלה: בהתאם לכך נוצרת דמות סמוייה (Latent Image) בכל אחת מן השכבות. וכאן אנו מגיעים ליתרון נוסף של Kodachrome לעומת התהליכים האדיטיביים שקדמו לו: יצירת הצבע באמולסיה בזמן הפיתוח מתבצעת אך ורק במקומות בהם היתה חשיפה ובדיוק בהתאם לכמות החשיפה שקיבלה כל נקודה על פני הסרט: בנקודה או אזור שקיבלו הרבה חשיפה יווצר מעט צבע בזמן הפיתוח ואזור זה יראה בהיר. באזורי הצללים שקיבלו מעט חשיפה תיווצר כמות רבה של צבע והתוצאה תראה לנו כהה.   סוג זה של פיתוח צילומי נקרא פיתוח כרומוגני: יוצר צבע. השיטה מבוססת על שימוש בחומרים הנקראים קושרי צבע (Dye Couplers): קושרי הצבע הם חומרים חסרי צבע במקור אך בבואם במגע עם מפתח מחומצן הופכים לבעלי צבע. קיימים שלושה סוגים של קושרי צבע: סיאן, מג׳נטה וצהוב. בתהליך הפיתוח של אמולסיות כסף הלידי חומר הפיתוח (בד״כ מבוסס Hydroquinon, Metol או Phenidone או תערובת שלהם) הופך את הכסף ההלידי שנחשף (הדמות הסמוייה) לכסף מתכתי וחומר הפיתוח מתחמצן. בתהליך פיתוח צבעוני  קושר הצבע (חסר הצבע בשלב זה) מגיב עם המפתח המחומצן והופך לצבע.  את קושרי הצבע ניתן להחדיר לאמולסיה בזמן יצור הסרט (סרטים סובסטנטיביים) או בזמן הפיתוח (סרטים נון-סבסטנטיביים Non Substantive). סרטי הצילום הסובסטנטיביים הם התפתחות מאוחרת יותר ויש להם יתרונות בפשטות תהליך הפיתוח. לסרטי הצילום הנון-סובסטנטיביים, (ולמעשה רק אחד כזה היה קיים: Kodachrome) יש יתרון ברמת הדיוק של תהליך יצירת הצבע מאחר וקושרי הצבע חודרים לאמולסיה בתהליך הפיתוח במצב נוזלי. אולם תהליך פיתוח זה הינו מסובך, דורש כימיקלים מיוחדים שיוצרו רק ע״י Kodak והיו מוגנים במספר רב של פטנטים. תהליך הפיתוח נעשה במכונה גדולה ומורכבת ובפיקוח של כימאים מיומנים. לכן סרטי Kodachrome פותחו בתחילה רק ע״י מעבדות Kodak ונמכרו כאשר מחיר הסרט כלל את מחיר הפיתוח והמשלוח אל המעבדה וממנה חזרה ללקוח. (בתחילת שנות ה-60, לאחר מספר תביעות משפטיות שהוגשו נגד Kodak החברה הוכרחה להפריד את מחיר הסרטים ממחיר הפיתוח וכן למכור את הידע והציוד הנחוץ לפיתוח הסרטים לחברות אחרות שהקימו מעבדות פיתוח מתחרות תוך שימוש בחומרים שרכשו מ-Kodak. אגב, כאן מסתתר אחד החסרונות הבודדים שהיו ל-Kodachrome: המשלוח אל המעבדה וממנה ארך זמן וסרטים לא מעטים הלכו לאיבוד במהלך המשלוח. לצערי אני יכול להעיד על כך מנסיוני האישי: איבדתי כך לא מעט סרטים יקרים, בעיקר כאשר שלחתי אותם לפיתוח בארה״ב ממדינת עולם שלישי באמריקה המרכזית בה התגוררתי שנים אחדות בתחילת שנות השמונים). בארץ לא היתה אף פעם מעבדה לפיתוח Kodachrome והסרטים נשלחו לפיתוח בגרמניה או באנגליה.

בתהליך הפיתוח של Kodachrome ( נקרא K-14 בגרסתו האחרונה)  כל השכבות מפותחות יחד בפיתוח הראשוני שהינו פיתוח שחור לבן רגיל היוצר דמות נגטיבית של כסף מתכתי. בהמשך כל שכבה בסרט  נחשפת חשיפה מהפכת (רברסלית) בנפרד לאור באורך גל התואם את רגישותה (על מנת לחשוף לחלוטין את כל הכסף ההלידי שלא נחשף במצלמה ולא פותח בפיתוח הראשון) ואז מפותח פיתוח צבעוני בנפרד, עם קושר הצבע המתאים בתוך המפתח. באופן זה השכבה הרגישה לכחול יוצרת במהלך הפיתוח הצבעוני צבע צהוב בכל מקום בו היתה לא היתה חשיפה במצלמה. בהתאם, השכבה הרגישה לירוק מפותחת במפתח הכולל קושרי צבע מג׳נטה היוצרים צבע מג׳נטה בכל מקום שלא נחשף במצלמה והשכבה הרגישה לאדום מפותחת במפתח הכולל קושרי צבע סיאן היוצרים צבע סיאן בכל מקום שלא נחשף במצלמה. שלושת הצבעים סיאן מג׳נטה וצהוב הם שקופים ולכן התוצאה הסופית מתקבלת ע״י שילוב הצבעים משלושת השכבות. הצבע השחור מתקבל ע״י כמויות מירביות של שלושת הצבעים בכל שלושת השכבות ואילו לבן מתקבל ע״י בסיס הסרט השקוף במקומות בהם לא נוצר צבע כלל. האיור הבא (מתוך Encyclopedia Britanica) מדגים את תהליך הפיתוח הרברסלי הצבעוני:

3488-004-B4162645

התהליך זהה באופן עקרוני גם בפיתוח של סרטים סובסטנטיביים (כדוגמת סרטי Ektachrome או Fujichrome המפותחים בתהליך E-6) אלא שבהם כל שכבות הצבע נחשפות חשיפה רברסלית יחד (חשיפה כימית) ומפותחות יחד וקושרי הצבע נמצאים באמולסיה ולא במפתח. בחשיפה רברסלית נפרדת ופיתוח צבעוני נפרד עם קושרי צבע במפתח ניתן להגיע לרמת דיוק גבוהה יותר.

להלן איור המדגים את תהליך הפיתוח המיוחד K-14 לסרטי Kodachrome:

Picture16

הפיתוח נעשה במכונות גדולות בהן חוברו כל הסרטים יחד (Cineprocessor):

Picture17

התוצר המוגמר היו שקופיות צבעוניות בהן היה ניתן לצפות בהקרנה. מקרני שקופיות מתאימים יוצרו ע״י קודאק לאורך השנים תחת השם Kodaslide ובהמשך Ektagraphic.

Kodachrome

לאחרונה הסתבר לי כי בשנות ה- 50 וה-60 היציעה Kodak גם שרות פיתוח ומסגור לשקופיות Kodachrome סטראוסקופיות: הצילום נעשה במצלמה מיוחדת בעלת 2 עדשות שהמרווח בינהן הוא כמרחק בין שתי העיניים אצל אדם ממוצע. לאחר הפיתוח והמסגור התקבל זוג שקופיות סטראוסקופי במסגרת משותפת אותה היה צורך להכניס לתוך מכשיר צפייה יעודי שגם אותו יצרה Kodak לצורך קבלת חוויה תלת ממדית.

800px-Stereo_Realist

מצלמה סטראוסקופית מדגם Realist: המצלמה חשפה שתי מסגרות בו זמנית לצורך יצירת זוג סטראוסקופי

800px-Kodakmountold

זוג שקופיות Kodachrome ממוסגרות יחד

view_kodak2

מכשיר צפייה לשקופיות Kodachrome סטראוסקופיות

מקור לצילומים הנ״ל: http://www.zdesign.ie/stereo-photgraphy-and-some-retouching/2011/09/16

הצבעים הרוויים של Kodachrome היו ללא תחרות עד תחילת הייצור של סרטי Velvia של Fuji שפותחו בתהליך הפשוט יותר E-6.

ל- Kodachrome כושר השתמרות מעולה בחושך מאחר והסרט המפותח אינו מכיל קושרי צבע שלא נעשה בהם שימוש. ההערכה היא כי השכבה הצהובה, הרגישה ביותר, תדהה ב-20% לאחר 185 שנה.

עמידותו באור פחותה מאשר זו של הסרטים הסובסטנטיביים, בהם קושרי הצבע נמצאים מראש באמולסיה, בהקרנה במקרן שקופיות תתחיל דהייה לאחר כשעה וחצי לעומת זמן כמעט כפול של הסרטים הסובסטנטיביים כדוגמת Ektachrome.

Kodachrome ניתן לסריקה אולם מצריך הכנת פרופיל ICC מיוחד המבוסס על מטרה IT8 על סרט Kodachrome, דבר שהוא נדיר מאד כעת ויקר. ללא הפרופיל המתאים הסריקות נוטות לכחול, מאחר והסורקים ״רואים״ פחות צהוב בשקופיות Kodachrome מאשר העין האנושית.

kodachrome_01.jpg

מאמר משכיל על סריקה של שקופיות Kodachrome ניתן לקרוא כאן. (שימו לב לכך שהמאמר נכתב עוד לפני העלמותו של הסרט מן השוק).

הסבר כיצד לסרוק שקופיות Kodachrome בעזרת תוכנת הסריקה SilverFast תוכלו למצוא כאן

לאור העובדה שפני השטח של האמולסיה בולטים באופן מיוחד הפעלת מערכות לזיהוי ותיקון שריטות ופגמים כמו ICE ו- FARE יגרמו לטשטוש קל של הדמות הסרוקה. בנוסף, שכבת ה- Cyan הינה למעשה אטומה ל- IR עליה מבוססות טכנולוגיות הריטוש הנ"ל.

באוסף שלי נשארו, לאחר מיון, מאות שקופיות Kodachrome במצב מעולה, הראשונות שבהן צולמו לפני כ-40 שנה. בחרתי להביא כאן צילום אחד שלי, שצולם במקור על  Kodachrome 64 בשנת 1982 בהונדורס:

nikon1_ret

הסוף

אז אם הכל  כל כך טוב מדוע הופסק יצור הסרט שהכניס ל-Kodak הרבה מאד כסף לאורך השנים בהן היה בשימוש? מספר גורמים חברו יחד וגרמו להקטנת הביקוש עד שב-Kodak התקבלה החלטה להפסיק לייצרו.
תהליכי הנגטיב-פוזיטיב שצברו פופולריות רבה בקרב חובבי הצילום הביאו לירידה בביקוש לסרטי שקופיות. גם התחרות מצד סרטי שקופיות סבסטנטיביים שניתנו לפיתוח פשוט יותר גרמו לירידה בביקוש ל-Kodachrome.
בשנת 1990 הציגה Fuji סרט שקופיות סבסטנטיבי בשם Velvia. סרט זה נתפש עד מהרה בשוק כמתחרה ישיר ל-Kodachrome מאחר ונתן תוצאות מעולות, רוויון צבעים גבוה (אם כי רבים התייחסו לצבעים של ה- Velvia כלא אמיתיים) והיה ניתן לפיתוח בתהליך E-6 שכל צלם היה יכול לבצע בסטודיו שלו או לשלוח לפיתוח במעבדה מקומית ולקבל את השקופיות המפותחות כעבור מספר שעות. ה-Velvia נגס קשות בנתח השוק של Kodachrome עוד לפני תחילת המהפכה הדיגיטלית שהיתה המסמר האחרון בארון הקבורה של ה- Kodachrome.
וכך, בשנת 2001 התחילה Kodak להפחית את מספר גרסאות Kodachrome בשוק. תחילה עלה הכורת על Kodachrome 25, בשנת 2006 על Kodachrome 200 ולבסוף, בשנת 2009 על הפופולרי מכולם, Kodachrome 64. כמו כן הודיעה  Kodak על הפסקת יצור הכימיקלים המיוחדים הדרושים לתהליך K-14 דבר שהוביל לסגירת כל המעבדות שעסקו בפיתוח Kodachrome למעט Dwayne's Photo שבקנזס, ארה״ב שהמשיכה להפעיל קו פיתוח ל-Kodachrome עד סוף אוקטובר 2010.

Picture2חולצה שהוכנה במיוחד לעובדי המעבדה לקראת היום האחרון בו פותחו סרטי Kodachrome

כיום לא ניתן לפתח סרטי Kodachrome באף מקום בעולם. למי שנותרו ברשותו סרטים מצולמים עומדת האפשרות לפתח אותם בפיתוח שחור לבן בלבד.

חובבי הנוסטלגיה יכולים לרכוש סרטים לא מצולמים, בעלי תאריכי תפוגה שעברו מזמן ב-eBay.

לא נותר לנו אלא להתנחם בשירו המפורסם של Paul Simon, הנקרא, איך לא, Kodachrome. זהו סרט הצילום היחיד עליו נכתב  שיר, ובצדק. השיר פורסם בשנת 1973, הרבה לפני סופו של הסרט המופלא הזה אולם אם תקראו בין השורות הרי שהכתובת  היתה על הקיר כבר אז:

Kodachrome — by Paul Simon, 1973

When I think back on all the crap I learned in high school It's a wonder I can think at all

And though my lack of education hasn't hurt me none I can read the writing on the wall

Kodachrome, it gives us those nice bright colours Gives us the greens of summers Makes you think all the world's a sunny day, oh yeah

I got a Nikon camera, I love to take a photograph So momma, don't take my Kodachrome away

If you took all the girls I knew when I was single And brought 'em all together for one night I know they'd never match my sweet imagination And everything looks worse in black and white 

Kodachrome, it gives us those nice bright colors Gives us the greens of summers Makes you think all the world's a sunny day, oh yeah! I got a Nikon camera, I love to take a photograph So momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome Momma, don't take my Kodachrome Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome And leave your boy so far from home Momma, don't take my Kodachrome away Momma, don't take my Kodachrome Mmmmmm Momma, don't take my Kodachrome away, okay.

בסרטון ובו אחת ההופעות בו הושמע השיר תוכלו לצפות כאן.

ובגרסה משעשעת  של השיר, בביצוע החבובות, תוכלו לצפות כאן.

בסרטון על סוף עידן Kodachrome תוכלו לצפות כאן.

ובסופו של דבר, כל התחנונים לא עזרו: Momma did take our Kodachrome away…

Picture26

בפוסט הבא אדון בשני תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים להדפסה, Dye Transfer ו-Cibachrome.

68. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Dufaycolor, Finlay

68. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Dufaycolor, Finlay

אנחנו עדיין דנים בתקופה של תחילת-אמצע המאה העשרים בה היו נפוצים תהליכי צילום צבעוניים אדיטיביים, כמו ה- Autochrome שנסקר בהרחבה בפוסט הקודם וגם תהליכים דומים כמו Dufaycolor
ו-Finlay בהם אדון בפוסט זה. למרות שכולם מתבססים על הסינתזה האדיטיבית יש בינהם הבדלים מענינים מבחינת מבנה החומר ואופן השימוש בו וכן הבדלים מבחינת השפעתם על אזורים גיאוגרפיים שונים: Dufaycolor היה נפוץ בעיקר באנגליה שם השפיע רבות גם על צילום הסטילס וגם על תעשיית הקולנוע.

Dufaycolor

כפי שאפשר היה לצפות, גם תהליך ה-Dufaycolor פותח ע״י צרפתי. בשנת 1908 מציג Louis Dufay תהליך דומה ל-Autochrome ששיווקו החל אך שנה לפני כן. הפצתו של התהליך דשדשה למדי בזמן שמתחרהו, ה- Autochrome הפך לנפוץ יותר ויותר. בשנת 1926 רכש יצרן הנייר הבריטי Spicers את הזכויות מ-Dufay ובשנת 1932 היציג גרסה של Dufaycolor לקולנוע. רק שני סרטים באורך מלא ומספר סרטים קצרים צולמו על Dufaycolor. למרות זאת הוא נחשב לתהליך האדיטיבי הראשון שיושם בהצלחה לקולנוע עד לפיתוח תהליך ה-Polavision של חב׳ Polaroid בשנת 1977 שגם הוא נכשל מסחרית עקב פיתוחו של הוידאו הביתי.
הפצת Dufaycolor באנגליה נעשתה בעיקר ע״י חב׳ Ilford ולכן זכה לפופולריות רבה שם.

Picture1

Picture2

כיצד נוצרו המסננים הצבעוניים האדיטיביים ב- Dufaycolor?

Dufaycolor1

כמו ה-Autochrome, גם לוחות Dufaycolor נחשפו כך שגבו הלא מצופה של הלוח פונה לנושא: האור עובר דרך שכבת המסננים הצבעוניים בהתאם לצבע המסנן וחושף (או לא) את האמולסיה הפנכרומטית שנמרחה על גבי שכבת המסננים. פיתוח רברסלי גרם לקבלת דימוי פוזיטיבי שניתן היה לצפות בו במכשיר צפייה יעודי.

Dufaycolor2

Dufaycolor

Picture4

מכשיר צפייה ללוחות Dufaycolor

Picture5

אריזת גרסת הקולנוע של  Dufaycolor

Dufaycolor3

הסוף: עם פיתוחם של תהליכי הצילום הכרומוגניים ובראשם Kodachrome באמצע שנות ה-30 של המאה העשרים הלך השימוש ב-Dufaycolor ודומיו והצטמצם עד להעלמותם המוחלטת של תהליכים אדיטיביים אלו בתחילת שנות ה-50.

Finlay

ניסיון נוסף לפיתוח תהליך צבעוני אדיטיבי נעשה ע״י Clare Finlay שבשנת 1906 פיתח שיטה ליצירת תמונה צבעונית בעזרת לוח זכוכית ועליו מסננים ריבועיים בצבעים אדום, ירוק וכחול-סגול.

pp044-film

את לוח המסננים היה צורך להצמיד ללוח צילום פנכרומטי ולחשוף את הלוח דרך לוח המסננים. לוח הצילום עבר פיתוח רברסלי וכדי לצפות בדימוי הצבעוני הפוזיטיבי היה צורך לצפות בלוח המפותח דרך לוח המסננים ששימש לחשיפת הלוח: נדרש דיוק רב בהצמדת לוח המסננים ללוח הצילום המפותח כדי לקבל צבע מדוייק.

בעזרת לוח המסננים של Finlay ניתן היה גם לחשוף נגטיב ולשכפל ממנו פוזיטיבים רבים, יתרון משמעותי על תהליכי ה-Autochrome וה-Dufaycolor בהם כל צילום היה יחודי ובלתי ניתן לשכפול. יתרון נוסף היתה המהירות הצילומית (רגישות) הגבוהה יחסית של האמולסיות של Finlay שאיפשרה חשיפות קצרות יותר וצילום נושאים בתנועה. גם מרווח החשיפה היה טוב יותר מאשר באמולסיות מתחרות.

Finlay דחס 240 מסננים לאינצ' כך שלוח בגודל 4.25X3.25 אינצ' הכיל 1020X780 "פיקסלים" שווה ערך לכ- 0.8MP.

Finlay_Box-1024x758אריזה של לוח המסננים הצבעוניים של Finlay: עקב הרגישות הגבוהה לדהיה באור ההנחיות היו לשמור את הלוח בחושך בזמן שאינו בשימוש.

השוואה בין סידור המסננים במספר חומרי צילום אדיטיביים:

Picture6

שימו לב לדימיון בין סידור המסננים של  Finlay לבין סידור המסננים במערך Bayer (למטה) המשמש כיום כאמצעי לסינון צבע ברוב המצלמות הדיגיטליות: כנראה שאין חדש תחת השמש…

Picture7

בשנת 1909 פותחה גרסת Finlay שכללה את לוח המסננים ועליו אמולסיה פנכרומטית בדומה
ל-Autochrome ול-Dufaycolor. גרסה זו נקראה  Thames Color Plate. לאחר מלחמת העולם הראשונה שתי הגרסאות של Finlay נזנחו אולם שבו והופיעו בתחילת שנות ה-30 והתחרו באנגליה ב- Dufaycolor עד לשנות ה-50 אז נזנחו כמו שאר התהליכים האדיטיביים לטובת התהליכים הסבטרקטיביים  הכרומוגניים ובראשם Kodachrome, בו אדון בפוסט הבא.

סקירה נרחבת של תהליכים אדיטיביים דומים ניתן למצוא כאן.

67. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Autochrome

67. תהליכי צילום צבעוניים היסטוריים: Autochrome

בפוסט הקודם, מס׳ 66, סקרתי בקצרה את ההתפתחות הטכנולוגית של תהליכי הצילום הצבעוניים עד לסוף המאה ה-19. ענין אחד שכחתי להזכיר והוא התחליף שהיה מקובל גם בצילומי סטילס וגם בקולנוע: צביעה ידנית של דימויים מונוכרומטיים. אמנם לא יהיה זה נכון לראות בשיטה זו התפתחות טכנולוגית אולם עצם קיומה והשימוש בה מדגים את השאיפה ליצירת דימויים צבעוניים אליה התייחסתי בפוסט הקודם.

Autochrome

והנה, בשנת 1903 רושמים האחים Lumiere בצרפת פטנט על תהליך צילומי בשם  Autochrome שאיפשר, לראשונה, צילום בצבע ישירות במצלמה על לוח הצילום, פיתוחו בתהליך יחודי וקבלת שקופית צבעונית בה היה ניתן לצפות באמצעות  מכשיר צפייה (Viewer) יעודי. ומכאן שמו של התהליך, בתרגום חופשי: "צבע עצמוני״.
בשנת 1907 הוחל בהפצתו המסחרית של ה- Autochrome אשר יוצר עד 1935 והיה בשימוש בכל העולם עד שנת 1952. החל מאמצע שנות ה-30 של המאה העשרים, עם פיתוח תהליכי הצילום הסבטרקטיביים המודרניים ובראשם ה-Kodachrome התחילה קרנו של ה-Autochrome לרדת עד שהוחלף לחלוטין, כמו כל טכנולוגיה שעבר זמנה, בתהליכים איכותיים הרבה יותר, פשוטים יותר וזולים יותר.
כל מי שטרם קרא את שלושת הפוסטים בנושא חברה וטכנולוגיה שפרסמתי מוזמן לעשות כן על מנת להבין את מחזור החיים של טכנולוגיה והקשר בין התפתחויות טכנולוגיות לתופעות חברתיות, ראו פוסטים מס׳ 22, 23 ו- 25 בבלוג זה.

Autochrome היה תהליך אדיטיבי (ראו הסבר למושג בפוסט מס׳ 66): לוח זכוכית צופה מצידו האחד בתערובת של גרגירי עמילן תפוח אדמה (אכן!) שנכתשו לגודל של כ- 15 מיקרון (מיקרון=אלפית המ״מ) ונצבעו בצבעים אדום-כתום, כחול-סגול וירוק. גרגירים אלו שימשו כמסננים צבעוניים ואפשרו רק לאור באורך הגל המתאים לעבור בדרכו לאמולסיה הפנכרומטית (אמולסיה צילומית הרגישה לכל טווח האור הנראה) שמעליו. אבקת פחם שחור שימשה לאיטום  המרווחים שבין גרגירי העמילן הצבעוניים לאור. לוח הזכוכית הונח במצלמה כך שצידו הלא מצופה פונה לנושא ובזמן החשיפה האור יעבור דרך הזכוכית, דרך שכבת גרגירי העמילן הצבעוניים ומשם לאמולסיה הפנכרומטית. לדוגמא, אור אדום שחוזר מן הנושא יעבור רק דרך גרגירי עמילן הצבועים באדום-כתום, יחשוף את האמולסיה שמתחת למסנן האדום ולא יעבור דרך גרגירים הצבועים בכחול-סגול ובירוק. לאורך כל תהליך הפיתוח על הגרגירים הצבעוניים וגרגירי הפחם השחורים להיות מקובעים היטב למקומם ולא לזוז.

Microphoto_of_Autochrome_plateצילום מיקרוסקופי של Autochrome המראה את תערובת גרגירי העמילן הצבועים. מקור: Wikipedia

לאור ריבוי השכבות והעובדה שמסננים אדיטיביים בולעים 2/3 מן האור העובר דרכם ומעבירים רק 1/3 ממנו המהירות (רגישות) הצילומית של Autochrome היתה נמוכה וחייבה חשיפות ארוכות ושימוש בחצובה. בנוסף לכך כדי לקבל איזון צבעוני נכון היה צורך להשתמש במסנן צהוב על העדשה שהקטין את כמות האור הכחול שהיגיעה לאמולסיה וכן בלם חלק ניכר מהאור האולטרה סגול (UV) איליו היתה האמולסיה רגישה.

SafariScreenSnapz002

קופסה של לוחות זכוכית Autochrome מקוריים עם תאריך תפוגה אוקטובר 1918 ומדבקה של המשווק האנגלי T.K. Grant.

Picture12

צילום Autochrome מארה״ב, 1910

Picture13

פרט מן הצילום הנ״ל

Picture14

צילום מיקרוסקופי של פרט מן הצילום הנ״ל

בשנות ה-30 החל שיווק חומרי Autochrome על דפי סרט (Sheet Film) במקום לוחות הזכוכית ואף על סרטים גליליים, אולם, כפי שכבר ציינתי לעיל הופעתם של חומרי הצילום הסבטרקטיביים ובראשם  Kodachrome גרמה להפסקה הדרגתית בשימוש ב-Autochrome.

Picture2

קופסה של 4 דפי סרט בגודל 9X12 ס״מ עם תאריך תפוגה ספטמבר 1932. שם המוצר שונה ל-Filmcolor עם המעבר מלוחות זכוכית לדפי סרט גמישים. בתקופה זו נוצרו גם מספר קטן של סרטי קולנוע על סרט Autochrome.

לצפייה בסרטון המתאר באופן סכמטי את תהליך הייצור של  Autochrome לחצו כאן.

לצפייה בסרטון המשחזר את ייצור ה-Autochrome (בצרפתית, שווה צפייה גם ללא הבנת השפה) לחצו כאן. (מקור: CNRS Images)

בעוד שתהליך יצור ה-Autochrome  היה מסובך למדי, תהליך הפיתוח שלו לאחר החשיפה היה פשוט וארך כ- 15 דקות בלבד. כ-10 דקות נוספות נדרשו על מנת לייבש את הלוח המפותח כדי לאפשר צפייה בו. תהליך הפיתוח היה תהליך היפוכי (רברסלי) שבסופו התקבל דימוי פוזיטיבי: שלבי התהליך היו כלהלן:

  1. פיתוח ראשון במפתח שחור לבן רגיל שיצר דמות נגטיבית
  2. הלבנה (Bleach) שגרמה להסרת הכסף המתכתי שנוצר במהלך הפיתוח הראשון ללא פגיעה בכסף ההלידי שלא נחשף בזמן החשיפה במצלמה (הדימוי הפוזיטיבי)
  3. העברת הלוח לחדר מואר באור יום לצורך חשיפה מלאה של כל הכסף ההלידי שלא נחשף במצלמה
  4.  פיתוח שני שבסופו התקבלה דמות פוזיטיבית
  5. קביעה
  6. שטיפה
  7. ציפוי מגן בלכה שקופה.

3795פרסום בגרמנית ללוחות Autochrome  וחומרי הפיתוח עבורם.

לוחות ה-Autochrome היו רגישים מאד לפגיעות פיסיות ולפגיעות של פטריות ושאר מזיקים, זאת למרות שכבת ההגנה של לכה שקופה בחלק האחרון של תהליך הפיתוח. דוגמאות לפגיעות בלוחות Autochrome ניתן לראות כאן.

הצפייה בלוחות Autochrome מפותחים הצריכה שימוש באמצעים מיוחדים בעלי עצמת אור גבוהה. לאורך השנים נבנו מספר רב של דגמים של מכשירי צפייה כולל סטריאוסקופים לקבלת דימוי תלת מימדי (חייב צילום של 2 לוחות בו זמנית במצלמה מיוחדת).

Picture3מכשיר צפיה ללוחות Autochrome. מקור: Musee A-Kahn

Stereoscope-manuelמכשיר צפייה סטריאוסקופי ידני ללוחות Autochrome. מקור: Musee A-Kahn

Picture4

מקרן סטריאוסקופי ללוחות  Autochrome. מקור: Musee A-Kahn

על חשיבותו הצילומית-אמנותית-תעודית של ה-Autochrome

מעבר לחשיבותו הרבה מבחינת ההיסטוריה הטכנולוגית של הצילום והעובדה שהיה למעשה תהליך הצילום הצבעוני המסחרי המוצלח הראשון שהיה בשימוש כ- 45 שנה ל-Autorhrome ולצילומים שצולמו בו חשיבות רבה מבחינה חזותית, אמנותית ותעודית. ההופעה היחודית של הצילומים כתוצאה מן הצבעים העזים (בעיקר גווני האדום), מוזאיקת הפילטרים הצבעוניים והגרעיניות המודגשת יצרה צילומים בעלי אוירה אפיינית ובולטת שהתחבבה מאד על קבוצה גדולה של צלמים בכל העולם. התפתחה שפה חזותית בולטת שנשענה על תכונות יחודיות אלו של ה-Autochrome והיתה שונה מצילומים מתקופות קודמות לא רק עקב העובדה שהיו אלו צילומים בצבע.

צלמים ידועים רבים צילמו על Autochrome שבאמצעותו התוודעו לראשונה לצילום הצבעוני. חלקם התקשה מאד לפתח את היכולת החזותית השונה הדרושה לצילום צבעוני אחרי שהתרגלו, במשך שנים ארוכות של צילום מונוכרומטי להתעלם מהצבע.

Alfred Stieglitz ציין כי ״בקרוב העולם יהיה משוגע על צבע ולכך אחראים האחים Lumiere, שנתנו לעולם תהליך שיזכר בהיסטוריה כשווה ערך להמצאות המופלאות והמטלטלות שפיתחו שני הצרפתים האחרים, Daguerre ו- Niepce״. גם Edward Stiechen צילם ב-Autochrome וטען כי ״לוח הצבעים ובד הציור הינם משעממים וחסרי חיים לעומת הצילום הצבעוני״.
קיים קשר הדוק בין האסכולה הפיקטוריאליסטית בציור ובצילום לבין הצילום ב-Autochrome. בתקופה מסויימת אפילו הובע החשש, שלא התממש כמובן שה-Autochrome מסמן את סופו של הציור בצבע…

Alfred_Stieglitz_Georgia_Engelhard_In_Sailor_Coatצילום Autochrome של  Stieglitz, 1910-1915, אוסף Mark Jacobs

ה-Autochrome שימש מראשיתו ככלי תיעודי חשוב מאד וראשית המאה העשרים היא למעשה התקופה הראשונה בהיסטוריה  האנושית שתועדה בצבע על כל המשתמע מכך. יש הרואים ב-Autochrome כלי בעל חשיבות גדולה עד כדי כך שלפני מספר שנים הוקם פרוייקט לייצור חמרי Autochrome על בסיס הציוד הנטוש של האחים Lumiere ששרד!

מקור מענין למידע על  צלמים אירופאים ואמריקאים שצילמו ב-Autochrome ועל התהליך בכלל תמצאו כאן.

במוזיאונים רבים קיימים אוספים של צילומי  Autochrome, להלן רשימה חלקית:

  1. משרד התרבות הצרפתי
  2. מוזיאון Albert Kahn,  זהו האוסף הגדול בעולם של צילומי Autochrome.
  3. פועלו של Kahn הונצח גם בספר מענין.
  4. מוזיאון Bassetlaw
  5. מוזיאון  Villa Bonnier
  6. פרוייקט Autochromes contemporains, צילומי Autochrome עכשוויים!
  7. צילומי Autochrome באתר  National Geographic

בשנת 1950 נערכה ב-MOMA בניו יורק תערוכה ראשונה של צילומי צבע שאצר Stiechen. חלק ניכר מן הצילומים שהוצגו צולמו על Autochrome.

למידע נוסף על ה-Autochrome בכלל וצלמים שהשתמשו בו ראו כאן.

1000_lb_chaplain1_0107

 

צילום Autochrome ע״י Charles Zoller של Charlie Chaplin, כנראה מ- 1917-18
מקור: Time.com

ראוי לציון מיוחד הפרוייקט  של Albert Kahn, בנקאי צרפתי ממוצא יהודי שהקים פרוייקט תעודי חברתי שפעל בלמעלה מ-50 מדינות בשנים 1909-1931. עשרות רבות של צלמי סטילס וקולנוע תיעדו עבורו את הנעשה במדינות אלו, האוסף הקיים כיום נאמד בכ- 180,000 מ׳ של סרטי שחור לבן וכ- 72,000 לוחות Autochrome המרוכזים במוזיאון מיוחד על יד פריס הנקרא על שמו.

01

הכניסה למוזיאון Albert Kahn

Picture11

דיגיטציה של לוחות Autochrome במוזיאון Albert Kahn. מקור: Musee A-Kahn

בין היתר, פעלו צלמיו של Kahn גם במזרח התיכון ובארץ ישראל שהיתה אז תחת שלטון האימפריה העותומנית (עד 1918) ולאחר מכן תחת המנדט הבריטי. בחרתי להביא כאן מספר צילומי Autochrome שצולמו במזרח התיכון מתוך האוסף של מוזיאון  Albert Kahn:

Picture5

ירושלים, 1918. מקור: Musee A-Kahn

Picture6

לבנון, 1919. מקור: Musee A-Kahn

Picture7סוריה, 1921. מקור: Musee A-Kahn

ולסיום, מספר צילומי Autochrome מאזורים אחרים, גם הם מתוך האוסף של מוזיאון  Kahn.

Picture8

מטוס קרב, אזור הסום, צרפת, 1918. מקור: Musee A-Kahn

Picture9

מונגוליה, 1913. מקור: Musee A-Kahn

Picture10

טונקין, סין. מקור: Musee A-Kahn

בפוסט הבא אדון בשני תהליכים אדיטיביים נוספים: Dufaycolor ו- Finlay, שהיו בשימוש בתקופה חופפת ל-Autochrome.

66. מבוא לתהליכי צילום צבעוניים היסטוריים

66. מבוא לתהליכי צילום צבעוניים היסטוריים

בחמשת הפוסטים הבאים בכוונתי לקחת פסק זמן מן העיסוק בטכנולוגיה הדיגיטלית, ועקב חיבתי הרבה לעיסוק בהיסטוריה הטכנולוגית של הצילום לחזור לאחור ולדון במספר תהליכי צילום צבעוני בעלי חשיבות היסטורית, טכנולוגית ואמנותית שהיו נפוצים בתחילת המאה העשרים ושניים מהם שרדו אפילו לתוך המאה ה-21. ארבעת התהליכים הם:

  1. Autochrome  שהיה בשימוש בשנים 1903-1952
  2. Dufaycolor    שהיה בשימוש בשנים 1908-1956
  3. Dye Transfer שהיה בשימוש בשנים 1935-1994
  4. Kodachrome  שהיה בשימוש בשנים 1935-2010
  5. Cibachrome    שהיה בשימוש בשנים 1940-2012

לתהליכים אלו מאפיינים דומים מצד אחד ושונים מצד שני, אולם המאפיין המשותף המרכזי הוא שכולם  ענו בהצלחה על הצורך הגובר והשאיפה לתעד את המציאות וליצור צילומים בצבע, כפי שהם נראים בעין האנושית (או לפחות באופן דומה) ולהתגבר על המגבלות הטכנולוגיות והחזותיות של הצילום המונוכרומטי. Autochrome, Dufaycolor ו-Kodachrome היו חומרי צילום לצילום ישיר במצלמה ויצרו שקופיות לצפייה והקרנה.  Dye Transfer ו- Cibachrome (שנודע בשנותיו האחרונות כ- Ilfochrome) היו חמרים שנועדו להדפסה משקופיות באמצעות מכשיר הגדלה. על Cibachrome ניתן היה להדפיס צילומים דיגיטליים גם במדפסות לייזר צבעוניות כדוגמת Durst Lambda.

פוסט זה הינו מבוא בו אדון בעקרונות הצילום הצבעוני בכלל על מנת שבהמשך נוכל להבין את המאפיינים היחודיים של כל אחד מארבעת התהליכים הנ״ל. כמו כן אזכיר בהמשך תהליכי צילום אחרים שאמנם היו חשובים מן הבחינה הטכנולוגית וההיסטורית אולם מסיבות שונות לא זכו להצלחה מסחרית לאורך שנים ארוכות כמו ארבעת התהליכים הנ״ל ולכן השפעתם על השפה החזותית והזיכרון הצילומי הקולקטיבי לא היתה משמעותית.

עקרון הפרדת הצבעים

הבסיס המעשי לכל צילום צבעוני בכל טכנולוגיה שהיא, כולל הצילום הדיגיטלי, הוא עקרון הפרדת הצבעים.
אור הנתפס בעיני צופה אנושי כאור לבן נייטרלי (ללא גוון צבעוני כלשהוא) כולל למעשה כמויות שוות של אדום כחול וירוק המהווים כל אחד שליש מן הספקטרום הנראה בתחום אורכי הגל 400-700 ננומטר:

787px-EM_spectrum.svg

ניתן לראות כי בצד השמאלי של האיור התחתון ממוקמים גווני הכחול, באמצעי גווני הירוק ובצד הימני גווני האדום.

הנה סרטון קצר מתוך  TEDEd המסביר את המושג אורך גל והקשר שלו לתחושת הצבע.

כלומר, על מנת לצלם בצבע יש צורך להפריד את הספקטרום הנראה לפחות לשלושה חלקים: אדום כחול וירוק ולרשום את הבהירות של כל אחד מן השלושה בנפרד.

הראשון שהבין את העיקרון הזה היה ככל הנראה הפיסיקאי האנגלי  J.C Maxwell כבר בשנת 1861, 22 שנה בלבד לאחר המצאת הצילום שהיה בראשיתו מונוכרומטי בלבד. הסיבה ליכולתם של חמרי הצילום המוקדמים לרשום בהירות בלבד נבעה מכך שהיו רגישים רק בתחום הכחול. לכן גם מהירותם הצילומית או ״רגישותם״, הנמדדת כיום בערכי ISO היתה נמוכה מאד ובאה לידי ביטוי בחשיפות ארוכות מאד. רק מאוחר יותר פותחו אמולסיות צילומיות שהיו רגישות גם לתחום הירוק (אמולסיה אורתוכרומטית) ובהמשך גם לתחום האדום (אמולסיה פאנכרומטית).

מקסוול הדגים יצירת אור לבן ממקורות אור נפרדים  בצבעים אדום כחול וירוק:

LcBvQ

שימו לב לכך שלמעשה האיור מדגים שתי אפשרויות ליצירת צבע: האפשרות הראשונה, הנקראת סינתזה אדיטיבית (חיבורית) מתקבלת ע״י הקרנת אור אדום, עליו אור ירוק ועליו אור כחול: אז מתקבל האזור הלבן שבמרכז האיור. באזורי החפיפה בין כל שני צבעים הראשוניים (צבע ראשוני: צבע שלא ניתן ליצירה באמצעות השניים האחרים מתוך השלושה) מתקבלים הצבעים צהוב, מג׳נטה וסיאן שכל אחד מהם נוצר באמצעות חיבור של שניים מן הצבעים הראשוניים אדום כחול וירוק. צבעים אלו (צהוב, מג׳נטה וסיאן) נקראים הצבעים המשלימים מאחר והם משלימים כל צבע ראשוני ללבן. לדוגמא: סיאן, המורכב מכחול וירוק הוא הצבע המשלים לאדום, מאחר ותוספת אדום לסיאן תיתן לבן. מכאן נובעת גם הסינתזה הסבטרקטיבית (חיסורית) ובה אנו יוצרים צבע באמצעות חיבור של הצבעים המשלימים:

Parallels DesktopScreenSnapz001

בהמשך יצר מקסוול דימוי צבעוני באמצעות צילום סרט קישוט טרטר סקוטי על שלוש אמולסיות צילומיות כל פעם דרך מסנן אחר: אדום כחול וירוק. את הנגטיבים שהתקבלו הפך לפוזיטיב וכאשר הקרין אותם יחד דרך שלושת המסננים בהתאמה התקבל דימוי צבעוני. לאור הרגישות הצבעונית המוגבלת של האמולסיות שעמדו לרשותו התוצאה התקבלה בצבעים דהויים למדי:

41-maxwell-example

(מקור: https://tomscctwebblog.files.wordpress.com/2014/05/41-maxwell-example.jpg)

כמובן שהמדובר היה בהדגמה בלבד ולא בתהליך מסחרי הניתן לשימוש כללי.

תהליך הצילום המסחרי הראשון שאפשר צילום והדפסה בצבע מיוחס ל-
(Louis Ducos Du Hauron (1837-1920 אשר בשנת 1877 הראה צילומים שצולמו והודפסו בשיטה החיסורית.

Picture2

התהליך של Du Hauron היה זמין באופן מסחרי מספר שנים אולם העלות הגבוהה והמורכבות של התהליך לא אפשרה לו להפוך להמוני.

בשנת 1892 מציג Gabriel Lippman בצרפת תהליך חדשני לצילום צבעוני. על פיתוח התהליך זכה Lippmann בשנת 1908 בפרס נובל לפיסיקה. שיטתו התבססה על התאבכות: גל אור עומד יוצר שינויים מיקרוסקופיים באמולסיה דקה הכוללת גרגירי כסף הלידי קטנים במיוחד. הדמות הצבעונית היתה ניתנת לצפייה בלבד, לא להדפסה, אלא אם צולמה בתהליך אחר. שיטת Lippmann  היתה מסובכת מאד ולמעשה לא יצאה מעולם מן המעבדה ולא הפכה לשימושית. עם זאת ניסוייו של  Lippmann הגבירו את ההתענינות בפיתוח תהליכי צילום צבעוני מעשיים יותר.

Parallels DesktopScreenSnapz002

כאן ניתן לצפות בסרטון קצר המסכם את המבוא לתהליכי הצילום הצבעוניים.

אנו מגיעים לסוף המאה ה-19 כאשר אף תהליך צילום צבעוני מבין אלו שפותחו בתקופה זו לא הפך למסחרי ונגיש לצלמים. רק בתחילת המאה העשרים פותחו תהליכים שהיו איכותיים יותר, פשוטים יחסית לשימוש ובמחירים הגיוניים לאותה התקופה. התהליך הראשון פורץ הדרך היה  Autochrome שהוצג ע״י האחים Lumiere בשנת 1903 ובו אדון בפוסט הבא.