58. 8 סיבות מדוע לא להשתמש בסרטי צילום

58. 8 סיבות מדוע לא להשתמש בסרטי צילום

בפוסט זה אני עושה הפסקה בדיונים בנושאים טכנולוגיים למינהם ומתייחס לנושא העולה מפעם לפעם באתרי צילום שונים: ״היתרונות״ של סרטי צילום על הצילום הדיגיטלי. נראה שבכל פעם שלעורך אתר כזה או אחר חסר חומר מעניין לכתוב עליו הוא שולף מן הבוידם את נושא סרטי הצילום ״הישנים והטובים״. אז הנה, הצטרפתי גם אני לטרנד.

לפני שאמשיך חשוב לי להבהיר לטובת קוראי שאינם מכירים אותי אישית כי לא נולדתי עם פיקסל ביד. הכשרתי הפורמלית בצילום התחילה בחוג לצילום טכני מדעי במכללת הדסה בירושלים (זה היה שם החוג אז) בשנים 1975-1977 ולאחר מכן בביה״ס לצילום במכון הטכנולוגי של רוצ׳סטר, ניו יורק, ארה״ב בשנים 1978-1981. כמובן שבאותן שנים לא הכרנו אפילו את המונח צילום דיגיטלי, והקשר היחיד למחשבים במסגרת לימודי בארה״ב היה קורס תכנות בסיסי בשפת BASIC על מחשב מרכזי (Mainframe) ואחסון התכניות הפרימיטיביות שכתבנו על ערימה של כרטיסי קרטון מנוקבים…

כך שבמסגרת לימודי ולאחר מכן במהלך עבודתי בחו״ל ובארץ הכרתי היטב כמעט את כל סרטי הצילום, ניירות הצילום, שיטות הפיתוח הכימי (ידניות וממוכנות כאחד) שעליהם התבסס הצילום בתקופה הרחוקה ההיא. הכרותי עם סרטי הצילום למינהם משלבת ידע טכני מקיף והכרות עמוקה עם המאפיינים  החזותיים שלהם. מאחורי גם אלפי שעות עבודת מעבדה ידנית בפיתוח סרטים מכל הסוגים, צבע ושחור לבן והדפסה על מגוון רחב של ניירות צילום מכל הסוגים ובכל הגדלים. הוסיפו לכך ניסיון רחב בבקרת איכות של תהליכי פיתוח אוטומטיים  של סרטים וניירות צילום וכן ניסיון באיפיון של ייצור כימיקלים לצילום – אני מקווה שהבנתם שלי אי אפשר למכור לוקשים לגבי ״האיכויות המופלאות״ של סרטי הצילום.

מן הבחינה הטכנית ״הקרב״ בין סרטי הצילום לצילום הדיגיטלי הוכרע כבר מזמן: הצילום הדיגיטלי מספק כושר הפרדה גבוה יותר, רמת רעש נמוכה יותר, יכולת צילום בתנאי אור נמוכים גבוהה בהרבה, טווח צבע רחב יותר ותחום דינמי רחב יותר. גם מן הבחינה השיווקית הקרב כבר הוכרע מזמן: רוב יצרני סרטי הצילום פשטו את הרגל ונעלמו מן השוק, הנותרים צמצמו  מאד את הייצור ואת מגוון המוצרים והעלו את המחירים בהתאם. מצלמות לסרטי צילום כמעט ואינן מיוצרות כיום. השילוב המוזר ביותר בעיני הוא צילום בסרטי צילום ולאחר מכן סריקה שלהם לקובץ דיגיטלי.

אז מדוע בכל זאת יש מספר קטן של צלמים שמתעקשים עדיין לצלם בסרטי צילום? כל אחד וסיבותיו עימו ואני מוכן לקבל כל סיבה שהיא רק לא את ההסברים ה״מלומדים״, הניתנים בד״כ מתוך עמדה של עליונות (אני יודע מה טוב בשבילך!) ואת הסיפורים על ״חמריות״, ״תלת מימדיות״ והאגדות על  מה שעושה ריח הכימיקלים במעבדה… וכן, אני גם לא סובל סטודנטים לצילום, שנולדו הרבה אחרי המהפכה הדיגיטלית, המסתובבים כטווסים עם מצלמת פילם ישנה על הכתף ובטוחים שהם יודעים הכל יותר טוב מכל אחד אחר.

אז מה בכל זאת הוציא אותי משלוותי והביא אותי לכתוב את הפוסט הזה? באתר PetaPixel התפרסמה השבוע כתבה תחת הכותרת:
״שמונה סיבות מדוע צלמים דיגיטליים צריכים לנסות סרטי צילום״
קראתי בעיון את הכתבה והתרגזתי, כי כל אחד משמונת הסעיפים שבה הוא, בלשון עדינה, שטויות במיץ עגבניות, כאשר המוטיב החוזר הוא ששימוש בסרטי צילום, או לפחות ההתנסות בצילום בהם יעשו אותך צלם טוב יותר.

לפני שניגש להפרכת שמונת הסעיפים שבמאמר המקורי כדאי שננסה להגדיר מהו בכלל ״צלם טוב״? לעניות דעתי, ועל קצה המזלג, צלם טוב הוא אחד שיודע לראות ולקרוא אור, יודע לראות, ליצור ולעצב קומפוזיציה, מתייחס לצבע, צורה, מרקם, תנועה זמן ומסגרת ומצליח לשלב את כל הנ״ל לידי צילום אחד הגורם לתחושה וחוויה חזותית לצופה בו. כמובן שכדי לבצע את כל הנ״ל זקוק הצלם גם לידע טכני ולהכרת הכלים בו הוא משתמש. עם זאת (ותאמינו לי שבתור מרצה וותיק לטכנולוגיה של צילום לא קל לי לומר זאת) מאחר והכלים העומדים לרשותנו כיום כל כך משוכללים במקרים רבים אפשר לוותר על הידע הטכני ולהתרכז ביצירה. ראו לדוגמא סרטי קולנוע איכותיים שצולמו בסמארטפון ואפילו חתונות יוקרתיות מצולמות היום בסמארטפון ע״י צלמים מקצועיים מן השורה הראשונה. למעשה הכלי בו מצלמים הינו חסר חשיבות, חשובה היכולת החזותית-צילומית, המשלבת כישרון מולד עם ידע נרכש וניסיון מצטבר ליצירת חוויה חזותית משמעותית אצל הצופה. ולכן לי לא איכפת בכלל האם צילום שמצא חן בעיני צולם על סרט צילום או מצלמה דיגיטלית, לא איכפת לי האם הצילום צולם בניקון, קנון, אייפון, גלאקסי או מצלמת נקב העשויה מקופסת קרטון. וכל אותם ״צלמים״ הטורחים לציין לצד כל צילום שלהם באיזו מצלמה, עדשה, צמצם, מהירות סגר ו-ISO הצילום צולם סתם מטריחים את הצופה עם פרטים שאין להם כל חשיבות לאחר שהצילום כבר קיים. גם ההתנצלות שרואים לעיתים קרובות בפייסבוק: ״צולם בטלפון נייד״ כזה או אחר  מיותרת: אם אתה או את עומדים מאחורי הצילום שבחרתם להציג אל תתנצלו ותספרו לנו הצופים שהוא צולם בסמארטפון שלכם ולכן אנו עשויים להתייחס איליו מראש בחשדנות בגלל שאינו כולל זיליון פיקסלים. או שהצילום ״עובד״ או שלא, וכל השאר הרבה פחות חשוב.

הטעון הראשון איליו מתייחס מחבר המאמר Stephen Dowling הוא שצילום בסרטי צילום גורם להאטת קצב הצילום ומסביר מדוע האטה זו חיובית. אני מסכים איתו בכל לב שהאטה, התבוננות ומחשבה לפני הצילום הם חיוניים אולם מדוע אנו זקוקים לסרט צילום כדי להאט? הרי זה בסה״כ ענין של משמעת עצמית, לימוד ואימון אישי: נכון שיש בידי מצלמה שמסוגלת לצלם 4-5 מסגרות בשנייה אבל כפי שאני בוחר את מהירות הסגר והצמצם בהם אני מעדיף לצלם כך אבחר את קצב הצילום המתאים לי. וכאשר הנושא הוא כזה המאפשר לי התבוננות וחשיבה אעשה זאת. אין צורך להשתמש במצלמת פילם לצורך זה כפי שאין צורך בלימוד רכיבה על סוס או על אופניים לפני שניגשים ללימוד נהיגה ברכב מנועי. המחבר טוען שצילום בפילם עשוי להיות ניסיון ״מדיטטיבי יותר״ כי אפשר לצלם סרט צילום שלם לאורך יום אחד או סוף שבוע אחד. הצחקת אותי! האם אי אפשר לו לצלם להחליט, כתרגיל, שהוא מצלם במשך היום רק 36 מסגרות ולא יותר? ואם הוא עד כדי כך חושש שלא יעמוד בפיתוי שיכניס למצלמה הדיגיטלית שלו כרטיס זיכרון בעל נפח מצומצם שלא יאפשר לו לצלם יותר…

הטעון השני טוען שיש משמעת במספר המוגבל של המסגרות שיש בסרטי הצילום ומתייחס בעיקר לעלות: סרטי צילום והפיתוח שלהם יקרים ולכן נצלם פחות ונחשוב יותר על כל צילום. נכון! אבל, מעבר לכך שזו היא למעשה חזרה על הסעיף הראשון, אני שואל שוב  מה הבעיה לצלם מעט, באופן מושכל ומודע גם במצלמה דיגיטלית? תן לנו קצת קרדיט כמי שמסוגלים להחליט מראש שלא נצלם 500 צילומים היום אלא נגביל את עצמנו, נאמר לחמישים בלבד אם נחשוב שזה טוב לנו ועושה אותנו לצלמים טובים יותר.

הטעון השלישי  כבר ממש מגוחך: צילום בסרטי צילום הוא ״התנסות מישושית״ (Tactile Experience). הכותב טוען שהעיסוק בטעינת סרט הצילום במצלמה: פתיחת גב המצלמה, טעינת הקסטה, חיבור לשונית הסרט לגליל המושך ואפילו גלגולו חזרה לאחר סיום הסרט הם עיסוקים המרכיבים את ״הטקסיות״ הכרוכה בצילום בסרט. מה דעתכם על הטקסיות שהיתה כרוכה בהנעת רכב מנועי באמצעות ״אימנואלה״ לפני שהומצא המתנע החשמלי (סטרטר)? או על הטקסיות הכרוכה בהזנת פחם לתנור של אנייה המונעת בקיטור? מה, האם הכנסת כרטיס הזיכרון לחריץ המיועד לו בגוף המצלמה הדיגיטלית איננה מספקת מספיק ריגוש? לא? אז אולי החלפת הסוללה שהתרוקנה באמצע הצילום?

הטעון הרביעי יוצא נגד ההסחה שיוצרים כל ישומי התקשורת הכלולים בסמארטפון, בעוד שמצלמת סרט לא תתריע על הודעת מייל או וואטס אפ באמצע הצילום… אכן טעון חזק! האם לא ניתן לסגור ישום שמפריע לנו? האם מצלמות דיגיטליות שאינן סמארטפון יתריעו על קבלת הודעת מייל? נו באמת…

הטעון החמישי יוצא גם הוא נגד נוכחות המסך או הצג במצלמה דיגיטלית וטוען שהפרדה בין תהליך הצילום לתהליך העריכה הוא הכרחי. הצצה בצג במצלמה אינה תורמת לאיכות הצילום… האמנם? קודם כל, מי שלא רוצה לראות את הצילום יכול לכבות את צג המצלמה, בוודאי במצלמות בעלות מחפש (View Finder) אופטי. גם במצלמות חסרות מראה ניתן בד״כ לבטל את ה-Preview לאחר הצילום. ובסמארטפון, מפריע לך? אל תסתכל… לדעתי עצם נוכחות המסך, המספק היזון חוזר (Feed Back) מיידי היא כלי רב ערך המאפשר לצלם לתקן את טעויותיו מיד ולא בעוד שבוע, לאחר שסרט הצילום יחזור מן הפיתוח והנושא שצילמתי כבר מזמן נמצא במקום אחר… ובאשר למשך הזמן העובר בין רגעי ההתעלות של הצילום לבין שלב העריכה, אם ארצה תמיד אוכל להחליט שאביט בצילומים שצילמתי היום במצלמה הדיגיטלית רק בעוד שבוע או חודש, כדי שההתלהבות שחשתי בעת הצילום לא תשפיע, רחמנא ליצלן, על שיקולי הבחירה והעריכה שלי.

הטעון החמישי נקרא ״אתה לומד לקרוא את האור״. כאן מספר לנו הכותב הנכבד שמערכות מדידת החשיפה המתוחכמות המשולבות במצלמות דיגיטליות מונעות מן הצלם לפתח את יכולתו לקרוא אור. אז ככה: למי שלא יודע לקרוא אור לא יעזור כלום, לא משנה באיזו מצלמה ישתמש. ובכל מקרה, במצלמות דיגיטליות המיועדות לצלמים ״רציניים״ יש תמיד מצב ידני המאפשר שליטה של הצלם בכל הפרמטרים החשובים: צמצם, מהירות סגר, ISO וכו׳. אני משתמש במצלמה דיגיטלית בעלת מערכת מדידת אור אוטומטית אבל מצלם כמעט תמיד במצב M הידני… מעבר לכך, הכותב הנכבד שכח שגם מצלמות סרט מקצועיות כללו מערכת מדידת חשיפה אוטומטית, ואפילו ניתן להרכיב מערכת כזאת על מצלמות 4X5, למי שיודע במה המדובר. כאשר הוצגה מצלמת הסרט הראשונה בעלת מערכת מיקוד אוטומטי בשנות ה-80 של המאה הקודמת צעקו צלמים רבים שהנה היגיע סופו של הצילום…
השטות האחרונה שטעון זה מעלה נוגעת להיות סרט הצילום ״מדיום סלחני״ בכל הנוגע לחשיפה. אכן שטות מוחלטת! למצלמות הדיגיטליות טווח דינמי רחב בהרבה מזה של סרטי הצילום למינהם והשימוש בקבצי RAW ותוכנות עיבוד כמו Lightroom מאפשרים להוציא פרטים בצללים ובבהירויות שבסרטי הצילום ניתן רק לחלום עליהם…

בטעון השביעי טוען המחבר כי התקלות והשגיאות האפייניות לשימוש בסרטי הצילום הינן חד פעמיות ובלתי ניתנות לחזרה ויש יופי בכך. כל סרט צילום הוא שונה, כל סדרת יצור שונה מזו שקדמה לה ולכן צלמים היו נוהגים לרכוש כמויות גדולות של הסרט החביב עליהם מאותה סדרת יצור (ולאחסן את הסרטים במקפיא) כדי לעבוד בתנאים קבועים וצפויים לאורך זמן. למי שכבר שכח, כל סרט צילום מקצועי היגיע עם נתונים לגבי מידת השונות שלו מסדרת ״מאסטר״ כל שהיא, ועל הצלם היה להתחיל בסדרת ניסיונות מייגעת על מנת להביא את התוצאות שהוא מקבל מהסרטים מן הסדרה החדשה לאלו שקיבל מן הקודמת. אכן עיסוק מלבב, שהיה כרוך בבזבוז זמן וחמרים… חדירת אור לסרט הצילום בטעות גם היא אכן ארוע משמח מאד לצלם המקצועי. חובבי התקלות והאיכות הטכנית הירודה חגגו על מצלמות כמו Lomo שנועדו במיוחד למטרה זו. למי שבאמת נהנה מכך, אפשר כיום לרכוש פילטרים דיגיטליים שיצרו לכם איזה אפקט שתרצו, גם באופן שלא יחזור על עצמו יותר מפעם במאה שנה… מה, לא שמעת על אינסטאגרם?

בטעון השמיני והאחרון טוען המחבר שההמתנה טובה עבורכם. קצת חזרה על מה שנאמר כבר קודם לכן באחד הטעונים הקודמים אבל מה זה משנה?
ובכן, המחבר טוען שכדאי להמתין בסבלנות לפני שנצפה בצילומים שצילמנו, שעידן הסיפוק המיידי והעלאת הצילומים לפייס או לאינסטוש שניות לאחר שצולמו אינם חיוביים. יתכן שכך. אבל שוב, מי מונע ממך להניח את כרטיס הזיכרון ועליו הצילומים מאתמול בכספת ולשוב ולפתוח אותה בעוד שנה או אולי בעוד 10 שנים כדי שתוכל לצפות בהם בפרספקטיבת הזמן המתאימה לך? (בהנחה כמובן שתמצא הדרך לקרוא את הכרטיס גם בעוד 10 שנים).

לסיכום, אני מקווה שכל מי שעדיין מצלם בסרטי צילום עושה זאת מן הסיבות הנכונות עבורו, אבל לעזאזל, אל תעסקו במיסיונריות חסרת תועלת ומגוחכת ותנסו לשכנע אותנו שאנחנו טועים ואתם צודקים. ואולי בכל זאת היה טוב יותר בתקופת האבן?

עדכון 2.12.15: המאמר המקורי (באנגלית) פורסם גם באתר imaging-resource.com ובעקבותיו פורסמו מספר תגובות.

עדכון 4.12.15: לא משנה במה תבחרו, סרטי צילום או צילום דיגיטלי, כדאי שתבינו כיצד נוצרת הדמות הצילומית בשתי הטכנולוגיות: סרטון מצוין של John Hess. לך תאמין שלימדתי את החומר הזה, באותה הרמה, במסגרת שיעורי הטכנולוגיה שלי בחוג לתקשורת צילומית במכללת הדסה…

ואם הסרטון הקודם לא שבר אותכם, הנה עוד אחד.

עוד עדכון 4.12.15: ראיון מענין עם Ed Lachman, שצילם לאחרונה את הסרט Carol על סרט Super 16 mm. בראיון מסביר ה-DP הוותיק מדוע הוא מעדיף לצלם על סרט צילום ולא בצילום דיגיטלי, למרות שרק כ- 12% מן הסרטים המופקים כיום בהוליווד מצולמים על סרט צילום.

הצילום שלמעלה צולם ע״י צלם אלמוני בתערוכת הפוטוקינה בקלן, גרמניה בשנת 1986, על סרט צילום כמובן.

 

 

 

מודעות פרסומת

8. סקר חדש של Ilford מגלה: צריכת סרטי צילום ש.ל בעליה!

8. סקר חדש של Ilford מגלה: צריכת סרטי צילום ש.ל בעליה!

חברת Ilford, אחת היצרניות הבודדות של חמרי צילום ש.ל ששרדה (בינתיים) את המעבר מן הצילום הכימי לדיגיטלי (www.ilfordphoto.com) ערכה בסוף 2014 סקר על מנת לעמוד על מצב השוק בתחומי התמחותה, סרטי צילום וניירות הדפסה שחור לבן.
לדברי החברה, לסקר ענו אלפי משתתפים מיותר משבעים מדינות, והתוצאות היו מעודדות מבחינתה. בחברה האמינו כי ישנה עליה בביקוש לסרטי שחור לבן ואכן תוצאות הסקר תומכות בכך: 30% מן המשיבים היו בני פחות מ-35 ו-60% מהם משתמשים בסרטי שחור לבן פחות מחמש שנים.

משיבים רבים גילו את הצילום האנאלוגי לאחר שקיבלו במתנה מצלמת סרט מבני משפחה או חברים. הדגמים הנפוצים ביותר היו מצלמות מדגמי ניקון, קנון, פנטקס וממיה. אחוז ניכר מן המצלמות נרכש באמצעות eBay.

84% מן המשיבים ציינו כי למדו לבד כיצד להשתמש בסרטים עם מעט עזרה שמצאו באינטרנט או בספרים. 49% מן המשיבים ציינו כי הם מפתחים לבד את הסרטים ומדפיסים תמונות בעצמם בחדר חושך.

98% מבין המשיבים ציינו כי הם משתמשים בסרטי שחור לבן ו- 31% מהם משתמשים בסרטי שחור לבן בלבד. רק 2% מן המשיבים משתמשים רק בסרטי צילום צבעוניים.

מעניין לציין כי 86% מן המשיבים משתמשים בסרטי 120 (Roll Films), מצלמות Lomo ו- Holga פופולריות מאד בקרב משתמשי הסרטים מסוג זה (הערה:  לא ברור  לי איך מידע זה מסתדר עם מה שנאמר קודם לכן גבי מצלמות ניקון, קנון וכו׳).

90% מן המשיבים ציינו כי הם חברים בקבוצות שונות באינטרנט ובפורומים ושואבים משם את המידע הנחוץ להם לגבי המוצרים, מספר דומה של משיבים ציינו כמקור למידע את האתר של אילפורד.

לשאלה ״מה משך אותך לראשונה לשימוש בסרטי צילום?״ היו שציינו ״זה כיף״ או ״זה רטרו״. אחרים ציינו כי רצו להאט את הקצב ולחשוב באמת על מה שהם עושים ולא לצלם 15 גרסאות שונות של אותו הצילום עד קבלת התוצאה הרצויה להם. גם עבודת הפיתוח וההדפסה היא גורם משיכה והנאה לחלק מן המשיבים.

העובדה שגלילי הסרט מגבילים את מספר החשיפות האפשריות ל-12 או 36 (ב-35 מ״מ) מחייבת חשיבה על כל צילום לעומת הצלום הדיגיטלי בו מצלמים ומצלמים בלי סוף.

אילפורד מציינים כי הגידול בצריכת סרטי הצילום נובע ממשתמשים חדשים, בהם החברה תומכת באמצעות מיזם הנקרא localdarkroom.com המספק באמצעות 650 מדריכים ב- 60 מדינות הדרכה וליווי מקצועי כמו גם הפניה לחדרי חושך זמינים.

אז האם הצילום הכימי מת? רחוק מכך, לפחות עפ״י אילפורד.

להשלמת הנושא הנה לינק לוידאו שהופק ע״י העיתון הכלכלי הבריטי Financial Times לפני כחודש:

ולמי שמעונין בציוד מעבדה לפיתוח והדפסה שחור לבן,  שלחו לי הודעה למייל gbrlgolan@gmail.com ואפנה אתכם לגורם המתאים.

מקור: http://www.ilfordphoto.com/pressroom/article.asp?n=198

צילום: shop.lomography.com