92. על חשיפה נכונה, Take 2

92. על חשיפה נכונה, Take 2

בפוסט מס׳ 6 התייחסתי בקצרה לשאלת החשיפה הנכונה בצילום דיגיטלי. בפוסט הנוכחי אדון בנושא פופולרי ועם זאת בעייתי זה ביתר הרחבה. אני מניח שלחלק מן הקוראים ההסברים, ובעיקר אלו שעוסקים ב-ETTR יראו אולי מסובכים מדי אבל בסופו של דבר יסתבר למי שיתאמץ לקרוא את הפוסט עד תומו שהמדובר בטכניקה פשוטה להבנה ולישום אשר לה יתרונות רבים בכל הנוגע לאיכות הדימוי הסופי המתקבל.

הכלל הבסיסי בחשיפה בצילום דיגיטלי הוא:
Expose for the highlights, develop for the shadows. ובתרגום לשפת הקודש: חשיפה לפי הבהירויות, עיבוד לפי הצללים. כלומר, המטרה העיקרית שלנו היא לרשום את הבהירויות על החיישן כך שלא נאבד פרטים באזורים הבהירים של הדימוי: עם האזורים הכהים נדע להתמודד בעת עיבוד הקובץ. עם זאת, יש להדגיש ענין נוסף והוא הצורך לנצל את מלוא התחום הדינמי של חיישן התמונה בעת החשיפה.  הדבר נכון בעת צילום קבצי RAW וקריטי ממש בעת צילום קבצי JPEG לאור הטווח הדינמי המוגבל של קבצים אלו: בעת צילום קבצי RAW במצלמות DSLR וברוב מצלמות ה- Mirrorless  המרת המידע האנלוגי המתקבל מן החיישן למידע דיגיטלי מתבצעת תוך שימוש ב-14-16 סיביות (bits) לכל אחד משלושת ערוצי הצבע אדום, כחול וירוק. לעומת זאת בעת צילום קבצי JPEG הכימות (תהליך ההמרה ממידע אנלוגי לדיגיטלי) נעשה תוך שימוש ב-8 סיביות בלבד לכל ערוץ צבע ולכן מספר הבהירויות שניתן לייצג בקבצי RAW גדול בהרבה ממספר הבהירויות שניתן לייצג בקבצי JPEG, לתשומת ליבו של כל מי שטרם הפנימו את היתרונות של צילום קבצי  RAW. במילים אחרות, לקבצי RAW יש הרבה יותר ״בשר״ שניתן לעבדו בשלב העיבוד שלאחר הצילום.

picture1

המחשה סכמטית של טווח הבהירויות הרחב של קובץ RAW לעומת הטווח המצומצם של קובץ JPEG: הריבוע הצהוב הגדול מייצג את טווח הבהירויות של קובץ RAW  בעוד שהריבוע הכתום שבתוכו מייצג את טווח הבהירויות של קובץ JPEG.

אחת המשמעויות החשובות של טווח הבהירויות הרחב אותו ניתן לייצג בקובץ RAW היא העובדה שכתוצאה מכך הסבילות של קבצי RAW לטעויות בחשיפה גדולה בהרבה מן הסבילות של קבצי JPEG לטעויות כאלה. במילים אחרות, מרווח הטעות בחשיפה של קבצי RAW גדול יותר מזה של קבצי JPEG. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בכל הנוגע ליכולת לייצג פרטים באזורי הבהירויות.

מדוע בכלל אפשרית טעות במדידת החשיפה? הרי למצלמות המודרניות מערכות משוכללות למדי למדידת החשיפה ובכל זאת טעויות ושגיאות במדידת החשיפה אינן נדירות כלל ועיקר ובמיוחד אצל צלמים מתחילים שטרם הפנימו את עקרונות החשיפה הנכונה ומסתמכים באופן עיוור על מערכת מדידת החשיפה האוטומטית של המצלמה שלהם.

הבעיה העיקרית היא חוסר היכולת של חיישן התמונה האלקטרוני במצלמה לרשום את טווח הבהירויות הרחב של הנושא. כלומר, במקרים רבים טווח הבהירויות בנושא רחב בהרבה מטווח הבהירויות שחיישן התמונה מסוגל לרשום.

picture2

איור זה מדגים מצב בו התחום הדינמי (טווח הבהירויות) בנושא (הקו העבה השחור) רחב בהרבה מן התחום הדינמי של חיישן התמונה שבמצלמה (הקו הכתום).

מרווח החשיפה האפשרי = התחום הדינמי של המצלמה – התחום הדינמי של הנושא ובמקרה זה התוצאה תהיה בעלת ערך שלילי.

אפשרי גם מצב שונה בו התחום הדינמי של חיישן התמונה יהיה רחב יותר מזה של הנושא:

picture3

במקרה זה מרווח החשיפה האפשרי יהיה חיובי אולם השאלה הנשאלת היא כיצד למקם את טווח הבהירויות המצומצם של הנושא על התחום הדינמי הרחב יותר של המצלמה.

שלושה גורמים משפיעים על איכות ודיוק החשיפה:

א. אזורים כהים יותר בנושא ירשמו על חיישן התמונה עם יותר רעש מאחר ויחס האות לרעש באזורים אלו נמוך (גרוע) יותר.

picture4

ב. אזורים בהירים מעבר לערך מסויים יאבדו פרטים (Clipping) בשלושת הערוצים RGB או בחלק מהם:

picture5

ג. ניצול לא מלא של התחום הדינמי של המצלמה יגרום להקטנת תחום הבהירויות בקובץ, מצב שיוחמר עקב העובדה שליניאריות החיישן גורמת לרישום פחות גוונים באזורים הכהים:

picture6

אם כך, מהי הדרך המיטבית לשמור על אזורי הבהירויות כך שלא יאבדו פרטים בזמן החשיפה?

לפנינו שלוש דרכים אפשריות: ETTR, חשיפת חסר וחשיפה מדוייקת בהתאם למד החשיפה של המצלמה. לכל אחת משיטות החשיפה יתרונות וחסרונות. עם זאת, לאחת הדרכים יותר יתרונות מחסרונות ולכן היא הדרך המומלצת.
אופן חשיפה זה נקרא ETTR, ראשי התיבות של Expose To The Right כלומר חשיפה ימינה. הכוונה לחשיפה כזו כך שההיסטוגרמה תהיה מוטה מעט ימינה, עד מעבר לקצה הסקלה. במצב זה רישום הפרטים בבהירויות יהיה מקסימלי ועם זאת לא יאבדו פרטים בצללים מאחר ונוכל להכהות אותם בשלב העיבוד. זאת היא למעשה המשמעות של חשיפה לפי הבהירויות, עיבוד לפי הצללים!
ETTR מתאימה ביותר לעבודה עם קבצי RAW עקב הטווח הדינמי הגבוה יותר שהם מסוגלים להכיל. ההיסטוגרמה שמראה לנו המצלמה היא למעשה היסטוגרמה של קובץ JPEG המסוגל להכיל תחום דינמי מצומצם יותר. ולכן אם החשיפה תביא את ההיסטוגרמה למצב בו היא עוברת במעט את הקצה הימני של הסקלה נוכל להבטיח רישום מיטבי של הבהירויות ועם זאת מידת הרעש באזורים הכהים תהיה נמוכה יותר מאשר בטכניקות החשיפה האחרות שאזכיר בהמשך.

Picture7.png

ETTR מתאימה במיוחד לשימוש במצלמות Mirrorless הנמצאות תמיד במצב Live View בו ניתן לראות היסטוגרמה חיה בשלב הצפייה עוד לפני ביצוע החשיפה בפועל. במצלמות DSLR ניתן לעבור למצב Live View או להוסיף חשיפה באופן קבוע באמצעות כפתור פיצוי החשיפה.

יתרונות חשיפה ב- ETTR:

א. רישום של מספר הבהירויות המירבי ע"י חיישן התמונה
ב. הפחתת הרעש באזורים הכהים מאחר ומתבצעת הכהייה של הקובץ בזמן העיבוד ולא בזמן החשיפה. מידת ההפחתה ברעש תלויה ביכולת לבצע חשיפת יתר לימין ללא חיתוך הבהירויות

ומהם החסרונות של ETTR?

א. אם מגזימים, קיים סיכון לחיתוך הבהירויות בעיקר בחלק מערוצי הצבע (יגרום לסטיית צבע)
ב. טכניקה זו מפחיתה למעשה את רגישות החיישן ודורשת יותר אור, עם אפשרות לביטול היתרון של הפחתת הרעש במקרה שנעלה את ה- ISO – דורש שיקול דעת!
ג. מקשה על מיון הצילומים במצלמה מאחר והם יראו חשופים ביתר (בהירים מדי)
ד. יתכן ויהיה צורך במספר חשיפות על מנת להגיע להיסטוגרמה המתאימה לימין, דבר שאינו אפשרי במקרה של נושא בתנועה או במצב של צילום מהיר

״שיטת״ החשיפה השניה היא ביצוע חשיפת חסר קבועה על מנת ״להגן״ על הבהירויות ולא לאבד פרטים בהן. בשלב העיבוד ״פותחים״ את האזורים הכהים ואז מתגלה הרעש שבהם… זוהי פרקטיקה גרועה שמתבצעת ע״י צלמים שחסרה להם הבנה בסיסית במאפיינים הטכניים של חיישן התמונה. בסופו של דבר, התוצאה המתקבלת מחשיפה ״בשיטה״ זו תהיה הגרועה ביותר מבין שלוש שיטות החשיפה הנדונות כאן. דוגמאות שיוכיחו זאת תראו בהמשך.

picture8

יתרונות חשיפת חסר:

א. מגנה בפני חיתוך הבהירויות  וחיתוך ערוצי צבע
ב. טכניקה זו דורשת פחות אור ומאפשרת הורדת ה- ISO, דבר שעשוי להפחית את הרעש

חסרונות חשיפת חסר:

א. העלאת הרעש עקב הבהרת האזורים הכהים בזמן העיבוד
ב. הצילומים יראו כהים מדי על צג המצלמה
ג. ניצול חלקי  בלבד של התחום הדינמי של החיישן

האפשרות השלישית היא להסתמך על קריאת מד החשיפה ולא לעשות שום דבר נוסף.
יתרונות ההסתמכות על חשיפה ״נכונה״ בהתאם לקריאת מד החשיפה:

א. הצילומים יראו, סביר להניח בבהירות המתאימה ישר מן המצלמה. כך יהיה קל יותר למיין אותם במצלמה
ב. טכניקה זו אינה דורשת שימוש בקבצי RAW ולכן מתאימה בעיקר לשימוש בקבצי JEPG

חסרונות השימוש בחשיפה נכונה:

א. סיכוי רב לחיתוך הבהירויות בצילום נושאים ניגודיים מאד וכאשר בוצעה טעות במדידת החשיפה או כאשר מד החשיפה מזייף

ב. ניצול חלקי בלבד של התחום הדינמי של החיישן: צג המצלמה מתייחס לקבצי JEPG בעלי עומק צבע של 8Bit/Pixel בעוד שרוב המצלמות כיום מבצעות כימות של קבצי RAW בעומק צבע של  14-16Bit/Pixel

השוואה בין שלושת שיטות החשיפה

picture10

Picture10.png

שימו לב להבדלים ברעש!
picture11מן הדוגמאות הללו עולה בבירור כי רמת הרעש הנמוכה ביותר מושגת באמצעות חשיפה  ETTR והכהיית הדימוי בשלב העיבוד.

כלומר, בכל מצב צילום בו ניתן להשתמש ב-ETTR כדאי בהחלט לעשות זאת. השימוש בשיטה פשוט: הביאו את ההיסטוגרמה לקצה הימני שלה ואז פתחו עוד צמצם או האריכו את זמן החשיפה בהתאם. כדאי לבדוק, בהתאם למצלמה, יתכן ותוכלו למשוך ימינה אפילו 2 צמצמים!

לסיום הסבר קצת גיקי מדוע ETTR עובד:

בחשיפה רגילה (לא ב- ISO גבוה) רוב הרעש בדמות הדיגיטלית הוא רעש סטטיסטי אקראי הנובע מן השונות בכמות הפוטונים של האור הנופלים על החיישן. רעש זה נקרא Photon Shot Noise.
התפלגות הפוטונים הינה התפלגות Poisson בה השונות (שורש ריבועי של הרעש) שווה לממוצע הערכים. כל הכפלה בכמות האור הנופלת על החיישן (סטופ נוסף) תגרום לעליית הרעש בשורש ריבועי של 2, 1.4. כלומר חשיפה X2 גרמה לעליית רעש של X1.4 בלבד. כלומר הכפלת החשיפה גרמה לעליית רעש נמוכה יותר משיעור עליית החשיפה.

נוסחה פשוטה אבל מדוייקת למדי לצילום דיגיטלי:

microsoft-powerpointscreensnapz001

 

X= האות הממוצע
A= נקבע ע"י גודל הפיקסל וה- ISO
X*A= Photon Shot Noise
B= סף הרעש של החיישן (שאיננו תלוי במספר הפוטונים שנקלטו ע"י החיישן)
לחיישן מושלם תיאורטי B=0 אבל עדיין קיים X*A. בפועל גם אם נצלם עם מכסה על העצמית (X*A=0) עדיין נקבל את רעש הסף B…
ככל שהאות X עולה כך עולה גם הרעש A!

חלק מן האיורים בפוסט זה מקורם באתר www.cambridgeincolour.com

מודעות פרסומת

14. 1000 מילים על LR, על חשיפה נכונה, חלק ב (המשך מפוסט מס׳ 6)

14. 1000  מילים על LR, על חשיפה נכונה, חלק ב (המשך מפוסט מס׳ 6)

בפוסט מס׳ 6 סקרתי את עקרונות ״החשיפה הנכונה״ ואת שיטת החשיפה בה אני משתמש. כעת היגיע הזמן לסקור את שיטת העבודה שלי ב-  Adobe Photoshop Lightroom שהיא התוכנה בה אני משתמש על מנת לארגן ולקטלג את הצילומים ובהמשך לעבד אותם. את המאפיינים של Lightroom, להלן LR, סקרתי כבר בפוסט מס׳ 13, למי שלא קרא פוסט זה ואינו מכיר את LR מומלץ לחזור לפוסט 13 לפני שימשיך בקריאת פוסט זה. המטרה של פוסט זה איננה ללמד LR אלא להציג את אופן השימוש שלי בתוכנה למי שכבר התנסה בשימוש בה.

לפני שאמשיך ברצוני להמליץ על אתר מצויין  http://www.lightroomqueen.com, ניתן  להוריד בחינם ספרון הכולל מבוא ל- LR וכן לרכוש ספר מעולה הכולל כמעט כל מה שתרצו לדעת על LR.

השלב הראשון הוא כמובן יבוא הקבצים ל- LR. בעת היבוא חשוב לבדוק לאן יגיעו הקבצים: מאחר ואצלי בד״כ היבוא הוא מכרטיס הזיכרון של המצלמה ל-SSD של המחשב אני בוחר באפשרות  COPY ובוחר את הספריה בה אני מעונין לשמור את הקבצים. אני משתמש בשני קטלוגים נפרדים, חלק מן הצילומים יופיעו בשני הקטלוגים אולם יתקיימו פיסית פעם אחת בלבד. כמו כן, אני נוהג לשמור את הקטלוגים ואת הקבצים על אותו הדיסק: לצרכים שלי אופן פעולה זה מתאים. למי שברשותו עשרות אלפי צילומים (או יותר) ושאינו זקוק לכולם On Line כל הזמן שיטת עבודה זו לא תתאים ויהיה צורך לחשוב על שיטת ארגון שתתאים לצרכים האישיים שלו. לכל מי שמתחיל לעבוד עם LR מומלץ מאד להשקיע מחשבה בענין זה ולהתייעץ עם בעלי ניסיון בתחום (אשמח לייעץ לכל דורש) מאחר וקבלת החלטות לא נכונות ולא מתאימות בשלב זה עשויה להיות בעלת השלכות שליליות רבות על תהליך העבודה בהמשך.

אני נוהג לשמור את הקבצים בספריות בעלות שם משמעותי כך שאוכל לזהות את הצילומים גם שלא באמצעות LR. אחד היתרונות בשמירת קבצי הצילומים וקבצי הקטלוג באותו המקום הוא קלות הגיבוי: מאחר ואני משתמש ב-Mac, מערכת הגיבוי האוטומטית  Time Machine המובנית לתוך מערכת ההפעלה OS X מגבה עבורי גם את קבצי ה-  RAW המקוריים וגם את קבצי הקטלוג כולל כל השינויים והעיבודים שערכתי. קיימות איסטרטגיות שונות לגיבוי, אחת מהן היא לגבות את קבצי הקטלוג בענן כלשהוא, כמו הדוגמא באתר הבא http://buff.ly/1l7P7XM. הכנסת מילות מפתח וכל נתון אחר לגבי כל צילום או קבוצת צילומים הם אופציה בשלב זה.
כל קבוצה של צילומים תשתייך לאוסף (Collection) אחד או יותר בהתאם לתוכן שלה.

לפני שאמשיך, כדאי להתעכב מעט על החשיבות של מה שנקרא בסלנג המקצועי בעברית ״כיול מסך״: אין הרבה טעם לבצע עיבוד תמונה, ולא משנה באיזו תוכנה אם הצג (מסך) איננו מכויל. משמעות הכיול היא להביא את הצג למצב עבודה נתון בו הוא מציג את תחום הצבעים הרחב ביותר לו הוא מסוגל. במצב עבודה אופטימלי זה הצג ימצא ברמת הבהירות המתאימה למשתמש, במצב White Balance מאוזן, בד״כ 6500 מעלות קלווין, מצב הידוע גם בשם D65, ובמצב Gamma=2.2. לאחר שקבענו את הפרמטרים הללו מתבצע תהליך הנקרא איפיון (Characterization) שתוצאתו פרופיל צבע בפורמט ICC שנקרא ומובן ע״י כל התוכנות המקובלות ובינהן כמובן LR. למי שהדברים הנ״ל נשמעים כמו מנדרינית, בכוונתי להעלות בעתיד פוסט נפרד שיתמקד בנושא הנכבד הנקרא ״ניהול צבע״ (Color Management). לעת עתה אומר רק ש״כיול מסך״, או באנגלית Monitor Calibration מתבצע ע״י מכשיר חיצוני המתחבר למחשב ומבוקר ע״י תוכנה יעודית. חד משמעית לא ניתן לבצע כיול מסך אמיתי ותקף שלא באמצעות מכשיר כדוגמת  ColorMunki, i1Display Pro, i1Basic Pro 2 כולם מתוצרת X-Rite, http://www.xrite.com/display-calibration
או מדגמי Spyder מתוצרת (Datacolor  (spyder.datacolor.com/display-calibration. השימוש במכשירים אלו, לפחות במצב ה-Basic הוא פשוט וכל אחד יכול לבצע את תהליך הכיול בהצלחה, גם בלי להיות מומחה לניהול צבע.

בהנחה שהצג שלנו מכוייל אפשר להמשיך הלאה. ניתן לבצע שינויים בקבצים כבר בעת יבוא  (Import)  הקבצים ל- LR, אני נוהג לבצע יבוא פשוט, ללא טיפול בקבצים. עם זאת שיטה זו של הפעלת אוסף פקודות על הקבצים כבר בעת היבוא עשוייה לחסוך זמן רב. מצד שני, אני מעדיף לראות קודם את הקבצים לאחר היבוא ורק אז להחליט כיצד לעבד אותם.

כפי שציינתי, אני מצלם רק קבצי RAW, אולם ניתן ליבא ל- LR גם קבצי JPEG. היתרונות של קבצי RAW וגם חסרונותיהם נסקרו כבר בפוסט נפרד.
קבצי ה-RAW יפתחו במצב ברירת במחדל של LR: מכאן הכל בידי הצלם. בשלב הראשון אני מביא את הקובץ למצב הבהירות הרצוי לי. לצורך כך אשתמש בסקלות Highlights, Shadows, Whites, Blacks בהתאם לצורך. סקלת ה- Highlights מסוגלת להחזיר פרטים בבהירויות שבמבט ראשון היה נראה שאבדו: בחשיפה נכונה בהתאם לעקרון ה-  ETTR  מדהים אותי כל פעם מחדש אילו פרטים ניתן לשחזר בבהירויות. בעבר היה ב- LR כלי שנקרא Recovery. למי שכלי זה חסר לו ניתן להחזיר אותו ע״י בחירה ב-Process 2010 מתפריט Camera Calibration.
באופן דומה, כלי ה- Shadows מסוגל לגלות פרטים ״אבודים״  בצללים אם כי יש לזכור כי פתיחה של אזורים כהים תגלה את הרעש שבהם מאחר ויחס האות לרעש באזורים אלה הוא הנמוך (גרוע) ביותר. גם כאן, חזרה ל- Process 2010 תחזיר ל- LR כלי שיש המתגעגעים איליו מן הגרסאות הקודמות שנקרא Fill Light.

ברוב המקרים אשתמש גם בסקלת ה-Clarity, המעלה את הניגוד של אזורי הביניים. לעיתים נדירות אשתמש בערכי Clarity שליליים כדי לרכך את הצילום. העלאה קלה של סקלת ה- Contrast תשפר את המראה של צילומים הזקוקים לכך. לעיתים משיכה קלה של סקלה זו פשוט מחוללת נפלאות במראה הכללי של הצילום.

כלי ה- Tone Curve הינו בעל פוטנציאל רב, לעיתים אעדיף אותו על הכלים הנ״ל או אשלב אותם איתו.

בהמשך אני מטפל ב-White Balance: זהו גורם קריטי שמשפיע על כל תחום החשיפה: יתכן ולאחר סיום הטיפול בו יהיה צורך לשנות פרמטרים אחרים שנקבעו קודם לכן. במידה ואף אחד מממצבי ה-  White Balance המובנים איננו מתאים לי אני משתמש בסקלות הידניות Temp (כחול-צהוב) ו-Tint (ירוק-מג׳נטה) בהתאם לצורך.

מאחר ואני פריק של קווים ישרים, בשלב הבא אני עובר לביצוע Crop ויישור קווים באמצעות תפריט Lens Correction. מומלץ לסמן ולבחור את שלושת הפרמטרים המופיעים בסעיף Basic של תפריט זה, להשתמש במצב ה-  Auto של כלי היישור Upright ואם התוצאה איננה מספקת לעבור למצב Manual.

בשלב הבא אפשר, אם צריך, לבצע טיפול אזורי ומקומי לפרמטרים בתפריט HSL, Color, BW. לצורך המרה לשחור לבן אצור Virtual Copy כדי שניתן יהיה לצפות גם בגרסה הצבעונית המקורית של הקובץ.

חידוד והסרת רעשים הם השלבים הבאים: שני נושאים אלו הם תורה בפני עצמה ובעתיד אעלה פוסט נפרד על כל אחד מהם. יש קשר ואיזון מתבקש בינהם. אומר רק כי חשוב להבין שהחידוד (Sharpening) איננו חידוד אופטי, פרטים שאינם חדים כתוצאה מטעויות במיקוד לא יהפכו כבמטה קסם לחדים אולם התחושה הכללית של החדות תשתפר כל עוד לא הגזמנו בשימוש בכלי. מידת החידוד תלויה בגורמים רבים בינהם מספר הפיקסלים בקובץ, ככל שהקובץ גדול יותר הוא סביל יותר לחידוד ללא תופעות לוואי שליליות.

הפעלת DNG Camera Profile מתפריט Camera Calbration: פרופילים אלו, (שאינם פרופילי ICC רגילים) מאפשרים קבלת Look מסויים המועדף ע״י הצלם. גם נושא זה ראוי לפוסט משלו, מה גם שניתן ליצור פרופילים כאלו לבד, לייבא אותם חינם ממקורות שונים או לרכוש אותם (לדוגמא: http://pskiss.com)  חשוב להבין שפרופילים אלו הינם Camera Specific ומיועדים לדגם מסויים של מצלמה בלבד: לפני שתורידו או תרכשו תוודאו שהם מתאימים למצלמה שלכם.

ניתן לבצע ב-  LR ריטוש והסרה של אלמנטים בלתי רצויים בצילום בעזרת ה-  Spot Removal, גם זה כלי שדורש ניסיון והבנה של אופן פעולתו ואז ניתן לנצלו עד תום.

כמו כן, כלי ה-  Adjustment Brush מאפשר טיפול מקומי בעזרת מברשת בגודל משתנה עם כמעט כל הפרמטרים שהזכרתי ועוד נוספים אליהם לא התייחסתי.

ולסיום, ניתן כמובן להפעיל את כל התיקונים והשינויים שביצענו על קובץ אחד על מספר רב של קבצים בעזרת הפקודה Sync Settings (זמינה במצב Library): אינני נוהג להשתמש בה אולם היא בהחלט פתרון מצויין למי שמצלם הרבה צילומים באותם התנאים ומעונין להפעיל את כל (או חלק) מן התיקונים שביצע על קובץ אחד מייצג על כל שאר הצילומים.

זהו, התכוונתי לכתוב 1000 מילים… יצאו 1224…

שאלות והערות יתקבלו בברכה, גם למייל   gbrlgolan@gmail.com

6. על חשיפה ״נכונה״, חלק א.

6. על חשיפה ״נכונה״, חלק א.

אחת השאלות החוזרות על עצמן בפורומים, בלוגים, אתרים וגם כמובן במפגשים אישיים היא שאלת החשיפה ״הנכונה״ בצילום דיגיטלי. צלמים רבים מרגישים שלמרות מערכות החשיפה האוטומטית המשוכללות המובנות כיום לתוך המצלמות אין הם מצליחים להגיע למה שהם חושבים לחשיפה נכונה. אז מה היא בכלל חשיפה נכונה? האם יש ״חיה״ כזאת? ונכונה למי ולמה? התשובות לשאלות אלו אינן פשוטות ויכולות להיות מסובכות עד כדי כך שאפילו נכתב ספר בעניין! הספר הוא The Optimum Digital Exosure מאת Bob di Natale. המחבר הוא Adobe Certified Expert וגם X-Rite Coloratti כלומר המדובר בהחלט במומחה בעל ניסיון רב. את הספר ניתן להוריד בתשלום מן האתר הבא http://OneZone.photos. לשיטה שפיתח diNatale הוא קורא One Zone, והיא מבוססת על שיטת האזורים של אנסל אדמס הידוע. רכשתי את הספר ועיינתי בו (רוצה לומר לא קראתי אותו מתחילתו ועד סופו). הרושם שלי הוא שצריך די הרבה סבלנות כדי לקרוא את כל הספר, והאמת היא שאין בכך צורך, מאחר ואפשר ליישם גישה פשוטה מאד לבעיית החשיפה. בהמשך אסביר את השיטה או יותר נכון הגישה בה אני משתמש אבל לפני כן אני חייב לציין שגישה זו עובדת בשבילי, עם המצלמה שלי ואינני מתיימר לומר שהיא מתאימה לכל אחד עם כל מצלמה. כיום אני משתמש במצלמת Mirrorless מסוג Sony A7. זו מצלמה בעלת חיישן Full Frame עם 24MP. חיישן זה מדורג במקום ה- 11 מבחינת ביצועיו באתר DxOMark.com והוא כנראה זהה לחיישנים הנמצאים גם ב- Nikon D600, 610, 750 וגם ב- Sony A7II. זהו אחד החיישנים הגמישים ביותר לשימוש בתנאי תאורה שונים ומאפשר קבלת איכות טובה גם בשימוש בערכי ISO גבוהים. מאחר והמדובר במצלמת Mirrorless המצלמה תמיד נמצאת במצב של Live View (ניתן לצפות בנושא באמצעות מחפש אלקטרוני ברזולוציה גבוהה או באמצעות הצג האחורי) וניתן תמיד לראות היסטוגרמה חיה המשתנה בזמן אמיתי בהתאם להשתנות התאורה על הנושא. המאפיין הראשון בגישה שלי הוא שימוש בקבצי RAW בלבד. אני לא מצלם קבצי JPEG מאחר והם כוללים פחות מידע מאשר קבצי RAW ואינם מאפשרים למצות את היכולות של המצלמה. לא אתעכב כאן על הסיבות לכך, אקדיש לנושא זה פוסט נפרד. המאפיין השני הוא הקפדה על הכלל: חשוף לפי הבהירויות, עבד (או פתח) לפי הצללים. ובמילים אחרות: בזמן החשיפה אני מתעלם מן הצללים ומוודא שהחשיפה שלי ״נכונה״ לגבי הבהירויות (Highlights). שוב שמתי את המילה ״נכונה״ במרכאות מאחר ועדיין לא עניתי על השאלה מהי חשיפה נכונה. שיטת מדידת האור המועדפת עלי היא ממושקלת מרכז Center Weighted. אני שם לב לבהירות של חלק הנושא שנמצא במרכז ואם הוא בהיר מאד או כהה מאד מחפש אזור המקביל ללוח אפור ומודד ממנו. אם אין אזור מתאים אני משתמש בפיצוי חשיפה +- בהתאם לצורך. המאפיין השלישי הוא שימוש ב-ETTR, ראשי תיבות באנגלית של Expose To The Right: ברוב המקרים, אני משתמש בהיסטוגרמה ומוודא שהאזורים הבהירים מגיעים עד הקצה הימני של ההיסטוגרמה ומעבר לכך. ע״י כך אני מנצל את כל תחום החשיפה של חיישן התמונה וגורם לכך שרמת הרעש תהיה נמוכה ככל שאפשר. החשיפות המתקבלות נראות בהירות מדי על צג המצלמה אולם כוללות פרטים רבים גם באזורי הבהירויות וגם בצללים, כפי שמתברר בעת עיבוד הקבצים ב- Lightroom. המאפיין הרביעי (שלפחות בחלק מן המקרים סותר את השלישי…) הוא שימוש ב- ISO נמוך ככל שאפשר: בד״כ אני משתמש בערך ISO הנמוך ביותר שהמצלמה מאפשרת: ISO 50. אם אין ברירה (ראו בהמשך) אעלה את ה- ISO לערכים גבוהים יותר 100-800. המאפיין החמישי הוא בחירת מצב החשיפה למצב הידני Manual בו אני בוחר את זמן החשיפה והצמצם בהתאם להעדפותי: ברוב המקרים אבחר במהירות סגר של 1/250 או 1/125. מהירויות נמוכות יותר יגרמו לטשטוש ובגבוהות יותר אבחר רק כאשר המדובר בנושא הנע במהירות גבוהה. הגעתי למסקנה שהצמצם האידאלי של העדשה בה אני משתמש כעת הוא 8 ולכן צמצם זה הוא נקודת המוצא שלי. אם ברצוני ליצור חדות מבדלת אפתח כמובן את הצמצם למקסימום האפשרי. אינני נוטה להשתמש בצמצמים סגורים מעבר ל-8 אולם לעיתים, כתלות בנושא ובתאורה כן אבחר בצמצם סגור יותר למרות השפעות העקיפה (כפי שנסקר בהרחבה בפוסט מס. 2) בד״כ אשתדל לבחור צמצם ומהירות סגר כך שההיסטוגרמה תטה לצידה הימני. המאפיין השישי, ואולי המוזר מכולם הוא שלמרות כל האמור לעיל (ETTR וכו׳) במקרים מסויימים אעדיף לא להעלות את ה- ISO, לקבל חשיפה שניתן להגדירה כתת חשיפה (Under Exposure) ולהבהיר את התוצאה בעת העיבוד. באופן זה אני מצליח לקבל תוצאות טובות יותר, לטעמי, מאשר העלאת ה- ISO וטיפול ברעשים. הגעתי למסקנה (לא סופית) ששיטה זו עדיפה עבורי ואני עדיין בודק אותה. המאפיין השביעי הוא אופן הטיפול בקבצים ב- Lightroom, ועל כך בפוסט הבא. וכתמיד, שאלות והערות יתקבלו בברכה!

גבי

צילום: http://allimage.vn