כאשר טכנולוגיה מסויימת קיימת, ניתן לאמץ אותה ולהציגה לשימוש חברתי בדרכים קיימות וחדשות. לדוגמא: מגוון השימושים של  הסמארטפון.
אולם, עפ״י ויליאמס (1974), אין בטכנולוגיה עצמה דבר שיקבע את מיצובה החברתי והשימוש בה. עפ״י תאוריית הפעפוע (Diffusion) של רוג׳רס (1983) חדירה של המצאה הוא תהליך המתרחש לאורך זמן בתוך מערכת חברתית. אנשים שונים מאמצים טכנולוגיה מסויימת בזמנים שונים ומסיבות שונות.
כל טכנולוגיה חדשה גורמת להצגת שימושים חדשים ולפעמים בלתי צפויים יחד עם התנגדות עזה: הכלכלן ג׳ון מיינארד קיין אמר כי הקושי הגדול בעולם אינו לגרום לאנשים לקבל רעיונות חדשים אלא לגרום להם לזנוח את הרעיונות הישנים.
טכנולוגיות חדשות מתפתחות בהקשרים מעניינים יחד עם אופני ייצור, צריכה ושימוש ותורמות לשינויים בדפוסי התנהגות של קהילות ויחידים כאחד. לעיתים ההשפעה היא שלילית, כפי שניתן לראות בסרטון הבא:
 http://youtu.be/8utmHAaGwvU
 השפעת הצילום: הצילום הופיע כחלק ממקבץ של המצאות וחידושים טכנולוגיים באמצע המאה ה-19. רוב האלמנטים של הידע הטכנולוגי הכרוך בצילום היו ידועים זמן רב לפני המצאתו ב- 1839 ע״י דגר וטלבוט כך שהשאלה המרכזית היא לא מי המציא את הצילום אלא מדוע שטח זה נעשה פעיל כל כך במחקר ובגילויים חדשים דווקא באמצע המאה ה-19?
כפיתוח טכנולוגי, היה הצילום מיד עם המצאתו נושא לויכוח באשר להשפעתו החברתית והאסתטית. מאחר והצילום נתפש כאמצעי המסוגל ״לתפוס״ את המציאות בדיוק רב ע״י אמצעים מכניים, ללא ה״אפלייה״ הסלקטיבית של העין האנושית וידו של הצייר וללא הלהט היצירתי של האמן הוא נחשב בתחילת דרכו כנופל אל מחוץ לתחום האמנות. פוקס טלבוט כינה את הצילום ״העיפרון של הטבע״ ואת הדימויים שיצר ״רישומים פוטגניים״ (PhotoGenic Drawings). נראה שהתכוון לכך שהצילום הוא סוג של אמנות שימושית לפחות באותה מידה שהוא תהליך מכני, אופטי וכימי. אולם יש לזכור כי בתקופה ההיא הרישום נחשב לשימושי יותר מאשר אמנותי ואם כך, כנראה שטלבוט התכוון רק לומר שהצילום הינו תחליף טוב לרישום האינפורמטיבי.
העיתון הצרפתי La Lumiere פרסם באותה תקופה מאמרים על צילום בהם התייחסו הכותבים לצילום גם כמדע וגם כאמנות. בתגובה, כתב Baudelaire  בשנת 1859 כי אם יורשה הצילום להחשב כפעילות אמנותית הוא יגרום בתוך זמן קצר להשחתת האמנות בכלל. בעיניו תפקידו היחיד של הצילום היה לתמוך בסקרנות האינטלקטואלית ותו לא. Picture1 ומה היתה דעתם של הצלמים? חלקם קיבלו את העובדה שצילום שונה מאומנות וביקשו לגלות מהן תכונותיו המיוחדות של המדיום. אחרים הצביעו על כך שהצילום הינו יותר מאשר רישום מדוייק ומכני של המציאות ושניתן ״לטפל״ בצילומים ולעשותם דומים לציורים ובכך לקרב את הצילום לאמנות.
הצילום הציורי (Pictorial Photography)  ניסה מ- 1850 ואילך ״להתגבר״ על הדיוק המאפיין את הצילום ועל המכניות שבתהליך יצירת הדימוי הצילומי. האפקט הציורי הושג ע״י טשטוש הדימוי, צילום נושאים בעלי משמעות אלגורית (כמו נושאים דתיים) או ע״י שריטת הצילום ויצירת מיני כתמים וסימונים על הצילום הסופי כדי ליצור תחושה של ציור על קנבס. מאידך, היו צלמים שחגגו את הישירות של הצילום הפשוט והלא מטופל. צלמים אלו התענינו ביכולתו של המדיום לספק תאורים מדוייקים של העולם החזותי. אותו תהליך מכני תעשייתי של שעתוק, שתועב ע״י שוללי הצילום נתפש ע״י צלמים אלו ותומכיהם כמדיום בעל יכולת רישום מדוייקת יחד עם דרגה מסויימת של בקרת איכות ושליטה של הצלם.
וכך מתחיל הצילום להופיע כאמצעי הנפוץ והחשוב ביותר של תקשורת בעידן התעשייתי: תוך 18 שנה מיום שהומצא כבר כתבה אליזבת איסטלייק (1809-1893, סופרת, מבקרת אמנות והיסטוריונית בריטית) על יישומיו החברתיים של הצילום וצפתה שיהיה נגיש לבני כל המעמדות: ״זהו סוג של תקשורת דמוקרטית, זמינה לכולם״ (איסטלייק, 1857). 
ב-1923 כותב לסלו מוהולי-נאג׳י, אמן באוהאוז הונגרי: ידיעת הצילום חשובה ממש כמו ידיעת האלף-בית. חסר ההשכלה של העתיד יהיה בור בשימוש במצלמה ובעט כאחד״.
בעשור הראשון של המאה העשרים נעלמו הפיקטוריאליסטים ואיכויותיו של הצילום הישיר כבשו את הבמה. המודרניזם תמך בצילום כצורה של אמנות: הצילום התקבל כסוג של מסמך (Document) בעל אמינות. מגזינים כ- Life ו- National Geographic שמו דגש על צילום העיתונות והצילום התעודי הישיר (Photo Journalism) ונתנו בכך דחיפה משמעותית ביותר למיצובו של הצילום כמסמך.
ואז, כאשר הצילום כבר מוכר ומקובל כאמנות וכמסמך מהימן כאחד הכל חוזר על עצמו: בתחילת שנות ה-90 של המאה העשרים טכנולוגיה חדשה מציבה אתגרים בפני הצילום הכימי המסורתי: הצילום הדיגיטלי ויכולת העיבוד הממוחשב סוחפים שוב את הצילום למערבולת של ויכוחים לוהטים בדיוק כפי שהיה באמצע המאה ה-19. נכון? לא נכון? זה צילום? זה לא צילום! זהו רק כלי אחר או שזהו תחום עצמאי, נפרד ושונה בעל שפה חזותית משלו?
זה טוב? זה רע? זה בכלל נחוץ או שזה מיותר? האם הצילום המוכר מת או אולי רק השתנה?
חוקרים רבים עסקו ועוסקים בשאלות אלו בלהט רב והדעות, גם כיום, עדיין חלוקות. לגבי דור הצלמים שלפני אמצע שנות ה-80 השינויים שהביאה הטכנולוגיה הדיגיטלית נתפשו כמאיימים, בדומה לאיום הצילום על הציור באמצע המאה ה- 19.
והתשובות? יש לזכור כי בראייה היסטורית, התנגדות של מעטים לטכנולוגיה חדשה מעולם לא הביאה לחיסולה. הכללות והפשטות על בסיס ידע חלקי רק גורמות נזק. יש להביא בחשבון את הקונטקסט ההיסטורי והתרבותי של השינויים הטכנולוגיים על מנת לפרשם נכון. כיום, הדעה המקובלת היא כי האמצעים הדיגיטליים הינם כלים נוספים בארגז הכלים של הצלם. עם זאת, כלים אלו מאפשרים יכולות חדשות ומשפיעים על פיתוח השפה החזותית ועל השיח התרבותי בהווה.
 נבדוק כעת את משמעותו של הצילום הדיגיטלי כחידוש טכנולוגי אך תחילה נתייחס למושג ״חדשנות טכנולוגית״: חדשנות (טכנולוגית ואחרת) הוא תהליך בו יזמים הופכים הזדמנויות לרעיונות שימושיים ושיווקיים. חדשנות היא הרבה יותר מאשר ״רעיון טוב״. קיימים מספר סוגים של חדשנות טכנולוגית: בכולם טכנולוגיה חדשה דוחקת את רגלי הקודמת:
 1. חידוש/שיפור טכנולוגי: פיתוח שיטתי של מוצר או שרות כך שיענה לצרכי נישות חדשות או שווקים חדשים או דרישות רגולטוריות (כמו תקנות להקטנה ומניעה של זיהום אויר). זהו תהליך אבולוציוני בעל תוחלת חיים קצרה. לדוגמא, המכונית הראשונה המונעת בקיטור הושקה בשנת 1801.
ב- 1885 הומצא מנוע השריפה הפנימית שהביס את מתחריו וקיים עד עצם היום הזה. ב-1900 היו 40% מכלי הרכב מונעים בקיטור, 38% במנוע חשמלי ו-22% במנוע בנזין. חיי מנוע הבנזין יגיעו כפי הנראה לסיומם במהלך המאה ה-21 והוא יוחלף ע״י מנוע מימן או מנוע חשמלי או טכנולוגיה שטרם הכרנו. ושוב, כוחה של תחזית: בשנת 1902 העריכו בחב׳ מרצדס-בנץ שפוטנציאל שוק המכוניות הגלובלי הוא כמליון מכוניות. כבר בשנת 1920 מכרה פורד לבדה 8 מיליון מכוניות…
 2. שינוי טכנולוגי: מושג לא ע״י שיפורים הדרגתיים של המוצר אלא ע״י אימוץ ״תת טכנולוגיות״ חדשות. דוגמאות: השיא העולמי בקפיצה במוט היה 3.74 מ׳ בסוף המאה ה-19 (מוט עץ), 4.77 מ׳ בשנות ה- 40 (מוט במבוק), 6.15 מ׳ בשנות ה- 80 (מוט מסיבים סינטטיים). או: מטלפונים נייחים לטלפונים ניידים סלולאריים, משעונים מכניים לשעונים אלקטרוניים ודיגיטליים, השעון של אפל וכו׳.
 3. מהפיכה טכנולוגית: שינוי שתוצאותיו הרבה יותר דרמטיות מאשר חידוש/שיפור או שינוי טכנולוגי. בד״כ מדובר בפריצת דרך מחשבתית הקשורה יותר לחזון טכנולוגי מאשר בדיסציפלינה עצמה. לדוגמא: 1790, הטלגרף האופטי: בצרפת הוקמו 556 ממסרים בעלי זרועות ארוכות מתקפלות שהעבירו 20 תווים בדקה (בדומה לשימוש בדגלים). 1858: הטלגרף האלקטרומגנטי פעל במהירות של 2000 תווים בדקה (25 שנה לאחר המצאת הממסר החשמלי). דוגמא נוספת: המטוס: 1903, טיסת הבכורה של האחים רייט. 1903-1945: מטוסים המונעים ע״י מנועי בוכנה. 1945 ואילך: שליטה מוחלטת של מנועי הסילון (קונספצייה שונה, ביצועים עדיפים בהרבה). טכנולוגיות מסוג זה גורמות לשיבוש (Disruption) בתעשייה ולכן נקראות טכנולוגיות משבשות (Disruptive Technologies). Picture1  טכנולוגיות משבשות הן טכנולוגיות הגורמות למהפיכה.
קצב ההטמעה של טכנולוגיות אלו הולך ומואץ מסוף המאה ה- 19
 מהם המאפיינים של מהפיכה טכנולוגית בתחומי המדיה?
 1. טשטוש הגבולות בין מקצועות ההפקה השונים (צלם, מעצב, מדפיס, בונה אתרים, יוצר סרטים וכו׳)
2. התחזקות הבלתי מקצועיים (לכל אחד יש מצלמה ומחשב)
3. תחרותיות בין ענפים שלא היו בתחרות קודם לכן (חברות אלקטרוניקה כמו סוני וסמסונג מתחרות בחברות צילום כמו ניקון)
4. יצירת בריתות עסקיות לא מקובלות
5. ירידה ניכרת בעלויות חומרי הגלם וההפקה
6. קיצור תהליך ההפקה
7. פיתוח יישומים חדשים הניתנים לביצוע בקלות באמצעות הטכנולוגיה החדשה
 אז האם הצילום הדיגיטלי הוא מהפיכה או חידוש טכנולוגי?
ניתן לסכם ולומר כי הצילום עובר מהפיכה מאחר והתופעות המתרחשות בו עונות לקריטריונים של מהפיכה טכנולוגית. אולם, מאחר ומהפיכה זו מתרחשת על פני תקופה ארוכה שטרם הסתיימה ומאחר והצילום  הדיגיטלי מבוסס על מספר טכנולוגיות שלובות: חיישני התמונה האלקטרוניים, מחשבים ותוכנות לעיבוד תמונה, צגים, מקרנים, אמצעים לאחסון מידע דיגיטלי, האינטרנט והרשתות החברתיות ושלל הטכנולוגיות הקשורות בסמארטפונים המדובר ב״מהפיכה מתפתחת״, אבולוציונית יותר מאשר רבולוציונית.
 שאלות שממחישות את הנ״ל: מה קרה לחברות הצילום הגדולות של העבר: אגפא, קודאק, פולארויד, מינולטה ועוד?
מי הן חברות הצילום הגדולות כיום? קנוןֿ,  HP, ניקון, סוני, אפל, אדובי, מיקרוסופט, אפסון, סמסונג,
וגם, אם תרצו או לא גוגל ופייסבוק…
 ולסיכום, הבה נבדוק מדוע הצילום הדיגיטלי הצליח:
 א. הוא מאפשר היזון חוזר (Feed Back) וסיפוק מידי
ב. מאפשר פעולה אוטומטית לחלוטין יחד עם אפשרות לשליטה ידנית מלאה (תלוי במצלמה)
ג. פעולה לא סדרתית
ד. מאפשר שיתוף והפצה פשוטים, מהירים וחינמיים
ה. אפשר לייצר מצלמות קומפקטיות מאד בהתאם לצורך (MF, DSLR, Mirrorless, compact, Smartphone)
ו. מחיר נמוך יחסית, יחס עלות תועלת משתפר בהתמדה, אין הוצאה על מתכלים (פרט להדפסה)
ז. איכות גבוהה, ניתנת להתאמה למטרה, מגוון רחב של אביזרים
ח. אפשרויות רבות להדפסה, תצוגה והקרנה. שילוב פשוט עם מדיות אחרות
ולמי שחשב שהמרוץ נגמר, הנה רשימה חלקית של טכנולוגיות צילום חדשות שחלקן כבר נמצאות בשימוש:
*Metadata
*Smart Light
*Raw Post Workflow
*Augmented Realty
*High Speed
*Advanced CMOS Sensors
*Photo/Video Convergence
*Robotic Capture
*Total Recall
*Motion Flow Computing
*Browsing and Searching
*DIY Cameras
*HDR
*3D Capture
*Stereo and Range
*Reflectance Field Capture
*Planoptic Capture
*Biometrics
*Machine Vision
*Segmentation and Matting
*Compositing
*Image Based Rendering
*Photo Sharing
*Computational Photography
*Compressive Sensing
 מקווה שלא התעייפתם…
הערות, שאלות והצעות יתקבלו בברכה.
 גבי
 
הסרטון מתוך אתר TED
התמונה שבראש הפוסט הינה צילום שלי של Place Matt ישן של חב׳ Bronica  ז״ל שברשותי
 
 
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s