116. מבט לאחור אל 2020: על תחום הצילום בכלל, על מספר מצלמות מענינות וקצת על העתיד

116. מבט לאחור אל 2020: על תחום הצילום בכלל, על מספר מצלמות מענינות וקצת על העתיד

שנת 2020 היתה שנה שונה ומיוחדת, במובן הרע של המילה. משבר הקורונה לא פסח על תעשיית הצילום ופגע בה בתקופה שהיתה לא פשוטה גם קודם שהנגיף הידוע לשמצה פלש לחיינו. המונח ״תעשיית הצילום״ כולל בתוכו מרכיבים רבים, ולמעשה כל מי שעוסק בצילום לפרנסתו או להנאתו, בכל צורה שהיא (כולל מכירת ציוד ואביזרים, הוראה והדרכה וכו׳) הוא חלק מן ״התעשייה״ הזאת. תחום הצילום נמצא כבר שנים רבות בתהליך בלתי פוסק של השתנות, כאשר אפיון התהליך כחיובי או שלילי תלוי מאד בהשקפתו האישית של המתבונן. השתנות מתמשכת זאת היא תולדה של שינויים טכנולוגיים יחד עם שינויים בהרגלי שימוש וצריכה המאפיינים מהפכות טכנולוגיות וגם התפתחות טכנולוגית הדרגתית הנמשכת על פני תקופת זמן ארוכה. דבר אחד ברור: מצד אחד תחום הצילום הולך ומתכווץ ואילו מן הצד השני יותר ויותר אנשים עוסקים בתחום. את הפרדוקס הזה ניתן להסביר במילה אחת: סמארטפון. ניתן להצביע על הטלפון החכם בבירור ״כאשם״ ברוב התופעות השליליות או החיוביות המאפיינות את תחום הצילום בהווה וגם בעתיד הנראה לעין ככל שניתן בכלל לחזות אותו. העובדה הפשוטה שבקופסה קטנה וקלה ניתן היום לדחוס מצלמה איכותית (סטילס+וידאו), צג נהדר, נפח אחסון גדול ומהיר, מחשב חזק עם זיכרון רב ויישומים לעיבוד, אחסון ושיתוף תמונות וסרטונים למעשה גורמת לכך שעבור חלק ניכר מן האוכלוסיה מצלמה נפרדת היא משהו שאין בו צורך כלל. וזאת עוד לפני שהזכרנו שאותה קופסה קטנה וקלה יודעת לעשות המון דברים נוספים שרוב המצלמות היעודיות אינן מסוגלות לעשות: לנווט, לשלם, לתקשר עם אנשים אחרים באמצעות שלל אפשרויות, לנגן מוסיקה באיכות גבוהה מכל סוג, להתממשק למגוון רחב של מכשירים אחרים ויישומים רבים נוספים.

מאחר ויכולות הצילום של הטלפונים החכמים הולכות ומשתפרות, תחום הצילום החישובי עולה כפורח (ראו פוסט מס׳ 75 ופוסט מס׳ 76 בבלוג זה) וגם אפליקציות הצילום, העיבוד, העריכה והשיתוף משתפרות ללא הרף די ברור שהעתיד של המצלמות ״הרגילות״ היעודיות איננו מבטיח כלל ועיקר. די להסתכל על התאור הגרפי הבא, המראה בבירור את הירידה העצומה במכירות של מצלמות דיגיטליות משנת 2010 עד 2019 (ושנת 2020 רק תוסיף לירידה):

ולמי שיאמר שרוב הירידה היא במכירות של מצלמות בעלות עדשות קבועות, שלרוב משמשות חובבים, אין כאן נחמה כלל משתי סיבות: א. אכן רוב הירידה מיוחסת למצלמות ה-Point and Shoot הפשוטות אבל יש לזכור שמן הרווחים הגדולים שעשו היצרנים בתחום זה היה באפשרותם לממן את תחום המצלמות המקצועיות שתמיד היה לא יותר מ-10% מכלל השוק. כעת, כאשר ליצרנים אין רווחים עודפים מתחום זה קשה להם הרבה יותר לממן פיתוח של מצלמות מקצועיות חדשות. ב. אם תבדקו היטב את העקומה תגלו שגם תחום המצלמות בעלות עדשות מתחלפות הצטמצם בכ-50%, וזאת כבר בשורה ממש רעה.

כפי שניתן לראות באילוסטרציה הבאה הגידול העצום ( X4) בתחום הצילום שהיגיע לשיאו בשנים 2010-2011 עקב החדירה המסיבית של הצילום הדיגיטלי (בשנת 2003 נמכרו לראשונה יותר מצלמות דיגיטליות מאשר מצלמות סרט) לא רק נמחק לחלוטין אלא חזרנו לרמה של שנות ה-80:

וכפי שכבר ידוע היטב, ״האשם״ הוא הסמארטפון משולב המצלמה: בעוד מכירות המצלמות צונחות מכירות הסמארטפונים רק הולכות ועולות, ובמספרים אדירים, שלא הכרנו מעולם בתחום המצלמות:

בעוד ששני הגרפים הראשונים אינם מתייחסים לשנת 2020, כעת כבר ידוע כי גם בשנה זו נמשכה הירידה במכירות המצלמות בשיעור של כ- 41% בממוצע לעומת שנת 2019, כך שהמגמה השלילית נמשכת ואף התעצמה בעקבות משבר הקורונה. עם זאת, בפועל הענין בצילום והצורך בצילומים לא רק שלא פחתו אלא עלו מאד. ביקוש עצום זה בא על סיפוקו באמצעות הסמארטפונים, שהפכו לאביזר יומיומי שכמעט כל אחד נושא בכיסו כל הזמן. בעלי הסמארטפונים מתעדים את מעשיהם באופן רצוף, אובססיבי לעיתים. אפיוני הצריכה השתנו בהתאם, לדוגמא הביקוש לתחום ההדפסות ירד מאד (בעבר כמעט כל צילום היה מודפס) אולם מאידך הביקוש לשרותי אחסון בענן רק עולה ועולה. ישנה ירידה משמעותית בביקוש לשרותי צילום מקצועי (התחזקות הבלתי מקצועיים, אחד המאפיינים של מהפכה טכנולוגית) לצד עליה, לדוגמה, בביקוש לספרי תמונות מודפסים (כתוצאה מהתפתחות טכנולוגיית הדפוס הדיגיטלי). מגמה מענינת נוספת הבאה לידי ביטוי בעיקר בשוק המצלמות חסרות המראה מעידה על כך שאמנם נמכרו פחות מצלמות אבל הערך של אלו שנמכרו עלה. כלומר, הצרכנים חובבי הצילום מוכנים להשקיע יותר בציוד שהם רוכשים, אך מצפים ליותר מן הציוד שרכשו. יצרנים שלא יפנימו את המגמות הללו ימצאו את עצמם עומדים בפני קשיים לא פשוטים. התוצאות של כל אלו נראות היטב: מספר השחקנים בשוק המצלמות הולך ויורד: סמסונג כבר יצאה מן השוק ומתמקדת רק בסמארטפונים, חטיבת ההדמיה של אולימפוס נמכרה וניקון בקשיים כספיים הולכים וגוברים. השחקנים המשפיעים הגדולים הם בעיקר Sony ו-Canon שרק השנה התעוררה מתרדמה ממושכת והראתה שהיא עדיין מסוגלת להפתיע ולספק מוצרים איכותיים, מתקדמים ומענינים. Fuji, שחקנית די קטנה (אבל רווחית) בתחום הצילום מתמקדת בתחום בו הגדולים אינם מתרכזים: מצלמות איכותיות בעלות חיישני Crop ומצלמות בעלות חיישנים בפורמט הבינוני ונמנעת, כפי הנראה בחכמה, מן הכניסה לתחום ה-Full Frame הצפוף. גם Panasonic מנסה לצעוד לצד הגדולים בתחום הפורמט המלא אבל לא נראה שהיא עומדת בקצב. נתון מענין שהתפרסם לאחרונה ע״י CIPA מתייחס לכך שחלקן בשוק של מצלמות חסרות מראה, 33%, עבר לראשונה את חלקן בשוק של מצלמות DSLR, שהסתכם ב-27%.

בסקירה שלהלן אדון במספר מצלמות שהוצגו במהלך 2020 וגם, כדי להעלות את המתח, במהלך ינואר 2021. המצלמות בהן בחרתי לדון הן המענינות והחשובות שהוצגו בתקופה המדוברת לטעמי. יתכן ואחרים היו בוחרים להוסיף או לגרוע מן הרשימה.

Nikon: בינואר 2020 הציגה Nikon את ה-D-780, אולי מצלמת ה-DSLR האחרונה שלה, וזאת החשיבות היחידה שלה… בספטמבר הציגה את הדור השני של המצלמות חסרות המראה שלה: Z6 II ו-Z7 II. שתיהן שדרוג של הדור הראשון שהוצג באוגוסט 2018 והצעיד את ניקון למקום הראוי לה בתחרות בשוק המצלמות חסרות המראה. Z6 II ממוצבת מול Sony A7 III הוותיקה, ומול Canon R6. ה-Z7 II ממוצבת מול Sony A7R IV ומול Canon R5. למעט יכולת צילום וידאו ב- 8K המאפיינת את Canon R5 והעובדה של-Sony A7R IV יש חיישן בעל 61MP כל המצלמות הללו, בשתי הקטגוריות 24MP ו-45MP די דומות והבחירה בזו או אחרת היא ענין של העדפה אישית או צורך ספציפי במאפיין טכני מסויים של מצלמה זו או אחרת. השמועות מדברות על מצלמה חדשה ומתקדמת של Nikon שתוצג בעוד מספר חודשים ותתחרה באופן זה או אחר ב-Sony A1 (ראו בהמשך). הביצועים הפיננסיים הגרועים של Nikon כיכבו בעיתונות המקצועית במהלך 2020. החברה נקטה שורה של צעדי התייעלות על מנת לצמצם את הוצאותיה (בין היתר: העברת כל יצור המצלמות מיפן לתאילנד וסגירת שניים מתוך שלושה מפעלים ליצור עדשות ביפן כאשר היעד הוא לצמצם את ההוצאות ב-59%). עם זאת, בטווח הארוך, ללא מוצרים מנצחים שיעלו את ההכנסות לא תהיה ל-Nikon כנראה תקומה. שנת 2021 תהיה גורלית לגביה. יש לציין שמבחר העדשות היעודיות של Nikon לסדרה Z הוא מצומצם למדי בשלב זה.

Nikon Z7 II

Canon: חברה זאת הצליחה להמציא את עצמה מחדש השנה כאשר הציגה שתי מצלמות מעולות, R6 ו-R5 שהוצגו ביולי 2020. R6 מתחרה בקטגוריית Full Frame 24MP עם ה-Sony A7 III ועם ה- Nikon Z6 II. ה-R5 היתה למעשה קטגוריה עצמאית עד לאחרונה עקב יכולת הוידאו 8K שלה אולם ההכרזה על Sony A1 בינואר 2021 העמידה אותה מול מתחרה חדשה אם כי יקרה בהרבה. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה מלל נשפך על בעיה לכאורה של מצלמה אחת: בעיית התחממות היתר של ה-R5 בעת צילום וידאו 8K: הסקירות, התלונות, ההצעות המוזרות לקרור המצלמה עברו לטעמי את גבול הטעם הטוב והפכו לאובססיה של רוב האתרים העוסקים בסקירת מצלמות. ראינו כאן את עיתונות הצילום והרשתות החברתיות ברשעותן שאיננה יודעת גבול, וגם בהפגנת טמטום וחוסר הבנה כאשר היו סוקרים שקבעו מראש, לפני ההכרזה, שאין ולא יתכן שהמצלמה הזאת תצלם וידאו 8K מאחר והטכנולוגיה של היום לא מאפשרת זאת…אז מסתבר שהטכנולוגיה כן מאפשרת זאת, ואפילו במחיר סביר. R5 היא המצלמה החשובה ביותר של Canon בשנים האחרונות עם חיישן משופר בעל תחום דינמי שמתקרב לביצועים של חיישני התמונה של Sony ועם מערכת מיקוד אוטומטי מצויינת. וכן, גם וידאו 8K למי שבאמת זקוק לזה… ישנם הטוענים כי Canon כללה את יכולת הוידאו 8K למטרות שיווקיות בלבד, לי זה נראה כאיסטרטגיה תמוהה מעט שתגרום יותר נזק מתועלת. גם במקרה של Canon יש לציין שמבחר העדשות היעודיות לסדרה R מצומצם למדי בשלב זה. כמו Nikon, גם Canon מתאימה את עצמה לשוק המתכווץ, אחד המנהלים הבכירים בחברה אמר לאחרונה בראיון לעיתון ביפן כי החברה נערכת לקראת היקף מכירות כללי עולמי שנתי (של כלל היצרנים) של 10 מיליון יחידות, 8% בלבד מהיקף השוק לפני עשור…

Canon R5

Fujifilm: חברה זו (שמשום מה מסרבת להסיר את המילה Film מן השם שלה, באמת שהגיע כבר הזמן לכך…) המשיכה ב-2020 לספק מצלמות יחודיות ואיכותיות: X-T4 הוצגה בפברואר 2020 וזכתה לביקורות טובות ומכירות טובות בהתאם. למצלמה זו חיישן תמונה בפורמט APS-C בעל 26MP ומערך מסנננים צבעוניים X-Trans. היא מסוגלת לצלם 20 מסגרות סטילס בשניה באמצעות הסגר האלקטרוני ולצלם וידאו 4K 60fps. גילוי נאות: רכשתי מצלמה מדגם זה לפני כשלושה חדשים במקום ה-Sony A7 III שהיתה לי. על הסיבות למעבר והתרשמותי מן המצלמה תוכלו לקרוא בפוסט מס׳ 115 בבלוג זה. X-T4, למרות היותה בעלת חיישן תמונה בגודל APS-C נותנת קרב הגון מכל הבחינות לכל המצלמות בעלות חיישני Full Frame בעלות 24MP, והיא כיום המצלמה הטובה ביותר מבין המצלמות בפורמט APS-C. ל-Fuji מגוון עדשות רחב Prime ו-Zoom למצלמות מסדרה X וקיים גם היצע מצומצם של עדשות מתוצרת יצרנים אחרים.

Fuji X-T4

מצלמה מענינת נוספת של Fuji שהוצגה בינואר 2021 היא GFX100S: מצלמה בפורמט בינוני בעלת 102MP, הדור השני והמוצלח של GFX100 שהוצגה בשנת 2019. המימדים והמשקל מתחרים בחלק מהמצלמות חסרות המראה עם חיישן Full Frame ובכל ה-DSLR המקצועיות בעלות חיישני Full Frame. עם מיקוד אוטומטי עוקב איכותי, קצב צילום של 5fps, צג אחורי איכותי (אם כי איננו צג מגע), IBIS, וביצועי וידאו שטרם נראו במצלמה בפורמט זה (4K 30fps) נראה שיש כאן בהחלט מוצר מוצלח. חבל רק שהמחפש האלקטרוני עבר שינמוך והוא בעל 3.69MP בלבד לעומת 5.76MP בדגם הקודם, ששקל כ-400 גרם יותר ועלה $10,000. תרשו לי להתייחס כאן למונח ״פורמט בינוני״: זהו מונח שאבד עליו הכלח בדיוק כמו המונח Full Frame. מספיק כבר עם ההסתמכות על הפורמטים העתיקים של סרטי הצילום (ראו פוסט מס׳ 61 בבלוג זה), אחרי הכל רוב המשתמשים של היום לא ראו סרט צילום מימיהם…הזדמן לי לצפות בסרטון של אחד הסוקרים הידועים ברשת יוצא בשצף קצף נגד Fuji על שהעזה להשתמש בביטוי Medium Format כי בתקופת האבן של סרטי הצילום פורמט בינוני היה גודל מסגרת של לפחות 6X4.5 ס״מ, ואילו גודל החיישן במצלמות GFX של Fuji הוא ״רק״, שומו שמיים, 3.3X4.4 ס״מ! כאילו שיש לעובדה זו חשיבות כלשהיא…Fuji גם התייחסה, בעוונותיה, באחד מפרסומיה לחיישן התמונה של ה-GFX כחיישן Large Format וגם על כך חטפה ריקושטים ברשת. במקום להתייחס לביצועי המצלמה הזאת, שהם לא פחות ממדהימים ולמחיר שלה, $6000, מתייחסים לשטויות סמנטיות חסרות כל ערך. GFX100S עולה $500 פחות מה-Sony A1 שאזכיר בהמשך, ומנגישה את הפורמט הבינוני (זה השם עד שמישהו ימציא משהו טוב יותר…) לצלמים שזקוקים לביצועים הללו אבל אינם יכולים או אינם מעונינים לשלם את המחירים המטורפים של Hasselblad ו-PhaseOne שמשתמשים גם הם באותם חיישני התמונה מתוצרת Sony. אז נכון של-PhaseOne יש דגם בעל 150MP אבל מחירו עשרות אלפי דולרים. חכו קצת ותקבלו מ-Fuji גם דגם עם 150MP במחיר, ואל תתפסו אותי במילה, של $10,000. לסדרת GFX קיימות בשלב זה 9 עדשות Prime בטווח שבין 23-250 מ״מ, שלוש עדשות זום ו-Tele Converter.

Fuji GFX100S

ואחרונה חביבה (או שלא, תלוי את מי שואלים…) היא Sony, שבמחצית השניה של 2020 ובינואר 2021 הציגה שלוש מצלמות חדשות, שתיים מהן חשובות. הראשונה שבהן הוצגה ביוני 2020: A7S III היא הדור השלישי של המצלמה שיעודה העיקרי הוא צילום וידאו. חיישן Full Frame בעל 12MP בלבד מאפשר צילום וידאו איכותי מאד ב-4K /120fps ובתחום ISO של 80-102,400. A7S III מצויידת במחפש אלקטרוני מדהים בעל 9.44 מליון פיקסלים ויחס הגדלה של X0.91. במצלמה זאת הוצגה לראשונה מערכת התפריטים החדשה והמשופרת של סוני, שפותחה לאחר שנים של תלונות מצד המשתמשים. לצילום סטילס היא כמובן פחות מתאימה עקב מספר הפיקסלים הנמוך. מצלמה זו זכתה לציון גבוה של 91 ע״י DPReview.com. ההייפ שקדם להכרזה על מצלמה זאת כבר חודשים רבים לפני שיצאה לשוק היה בהחלט ראוי לציון, ואם היה למחלקת השיווק של Sony יד בכך הרי שהם עשו עבודה מצויינת…

Sony A7S III

מצלמה נוספת של Sony שהוצגה באוגוסט 2020 היא A7C. האמת היא שהיו לי ציפיות רבות מ-Sony בענין פיתוח מצלמה איכותית, קטנה וקלה בעלת חיישן תמונה בפורמט מלא ובמחיר שפוי אבל צר לי לומר שהתאכזבתי קשות… המצלמה אכן קטנה וקלה (509 גרם כולל סוללה), בעלת חיישן 24MP המוכר לטובה מה-A7 III אבל כל שאר המאפיינים שלה אינם מרשימים לטעמי: רק כרטיס זיכרון אחד, מחפש אלקטרוני באיכות ירודה ומבנה צעצועי למדי. ואת כל זה תקבלו במחיר שהוא גבוה יותר מן ה- A7 III המקורית שאמנם שוקלת כ-120 גרם יותר וגם מעט גדולה יותר אבל בסה״כ טובה יותר. אני ציפיתי למצלמה איכותית יותר, משהו בסגנון של Fuji X-T4 ולא לצעצוע, גם אם זה צעצוע בעל יכולת מיקוד אוטומטי מרשימה. אפילו את מערכת התפריטים החדשה שהוצגה לראשונה ב-A7S III לא כללו בה, וחבל. A7C זכתה לציון לא גבוה של 86 ב-DPreview.com.

Sony A7C

וכאן נכנסת לתמונה, תרתי משמע, המצלמה האחרונה שהוכרזה ע״י Sony בינואר 2021: A1. זוהי בהחלט מצלמה חשובה, שחשיבותה בעיקר בכך שהיא מדגימה יכולות טכנולוגיות שסביר להניח שנמצא אותן בשנה-שנתיים הקרובות במצלמות נוספות אך זולות הרבה יותר. עוד לפני שהזכרתי כאן תכונה אחת של ה-A1 אציין כי מחירה הוא $6500…, $500 יותר מאשר Fuji GFX100S בעלת חיישן תמונה בפורמט בינוני ו-102MP. ה-A1 היא מצלמה חסרת מראה בעלת חיישן תמונה Full Frame עם 50MP, אבל זה לא הנתון המרכזי שמאפיין אותה, כי הרי Sony הציגה את ה-A7R IV בעלת 61MP כבר בשנת 2019 במחיר של ״רק״ $3000. המאפיין המרכזי של מצלמה זו הוא חיישן תמונה מדור חדש הכולל רכיבי זיכרון בגוף החיישן, דבר המאפשר צילום מהיר בקצב של 30fps עם הסגר האלקטרוני, כולל מדידת אור ומיקוד אוטומטי עוקב רציף ועם יכולת סינכרון למבזק אלקטרוני עד למהירות של 1/200 ועם הסגר המכני עד 1/400. כמו כן A1 מאפשרת צילום וידאו ב-8K 30fps ו-4K 120fps. מהירותו הגבוהה של חיישן התמונה הזה פותחת את הדלת למגוון גדול של אפשרויות שטרם נראו במצלמות בעלות חיישני תמונה גדולים, בין היתר שילוב של צילום חישובי, דבר שיש לו פוטנציאל רב לשיפור משמעותי נוסף באיכות הדימויים. נעשו כבר חישובים שהראו שזמן הקריאה (Readout Time) של ה-A1 הוא 5ms, קצר יותר מזמן הקריאה של ה-iPhone 11, שהוא 6.25ms. במהירויות כאלו אין למעשה צורך בסגר מכני, דבר שיאפשר בעתיד מצלמות קטנות, קלות וזולות יותר. למעשה, מצלמות כאלה יהיו דומות מאד לסמארטפונים (להם אין סגר מכני) מבחינת אופן הפעולה שלהן.

ל-A1 מחפש אלקטרוני איכותי ומהיר באיכות 9.4MP המאפשר צילום מהיר ללא השחרה (Blackout). בנוסף למיקוד אוטומטי עוקב עין אנושית ועין של בעלי חיים המצלמה מאפשרת גם מעקב אחר עיניים של ציפורים, תכונה שתהיה אטרקטיבית, יחד עם קצב הצילום הגבוה לצלמי טבע רבים. אציין כי מבדיקות ראשוניות שנערכו הודגם כי תכונה זאת עדיין זקוקה לשיפור שבודאי יגיע בעדכון קושחה קרוב. באתרים רבים כבר התחילו להשוות את ה-A1 ל-R5 של Canon, למרות שיש בינהן הפרש מחיר של $2600. נכון לרגע זה, באם אין לצלם צורך קרדינלי במהירות הצילום הגבוהה של ה-A1 נראה לי שיהיה הרבה יותר הגיוני לבחור ב-R5, שמציעה מהירות צילום של ״רק״ 20fps. מבין יצרני המצלמות חסרות המראה בפורמט מלא ל-Sony היצע העדשות היעודיות הרחב ביותר. בסקירה ראשונית של ה-A1 ניתן לצפות כאן.

Sony A1 Review
Sony A1

לסיכום, באם הם חפצים חיים, על כל יצרני המצלמות יהיה לחשב מסלול מחדש, לצמצם ולהשביח את היצע הדגמים שלהם, מאחר ומספר הדגמים הרב המוצע כיום מבלבל את הצרכנים וגורם לבזבוז משאבים. צמצום עלויות הוא חיוני על מנת להיות מוכנים לבאות, מאחר והסמאטרטפון, כידוע, לא הולך לשום מקום…

כפי שראינו, למרות כל הנתונים השליליים שהבאתי בתחילת הפוסט החגיגה הטכנולוגית בתחום המצלמות עדיין נמשכת. היצרנים, למרות המצב הפיננסי הלא מזהיר של חלק מהם ממשיכים לפתח יכולות חדשות ולהציע לנו מצלמות מעולות ומענינות חדשות לבקרים. מגמה זו תמשך כנראה גם בשנת 2021 ויש שמועות כל כך ש-Sony לבדה עומדת להכריז במהלך השנה על לא פחות מחמש מצלמות חדשות! שמועות נוספות מתייחסות לאפשרות שבעקבות הכרזה צפויה נוספת של Sony על חיישן תמונה חדש בפורמט MFT בעל 30MP+ גם Olympus (או בשמה החדש OM Digital Solutions) ו-Panasonic יכריזו במהלך השנה על מצלמות בעלות יכולת צילום וידאו 8K. האם אנחנו באמת זקוקים להן? על כך יענה כל אחד בעצמו… CIPA, איגוד יצרני המצלמות ביפן צופה כי תהיה התאוששות קלה במהלך 2021 וכי מספר המצלמות והעדשות שימכרו יעלה בכ-8% לעומת 2020. דבר אחד בטוח, יהיה מענין!

עדכון 9.2.21: תחזית מוזרה ביותר שפורסמה לאחרונה מתייחסת לגידול רב הצפוי בשנים הקרובות במכירות של מצלמות תת מימיות. תחום זה היה תמיד תחום נישתי למדי כך שתחזית זאת מוזרה ביותר בעיני, אבל ימים יגידו…

עדכון 12.2.21: מאמר מענין שעוסק במוות הצפוי למצלמות DSLR

עדכון 13.2.21: הזכרתי לעיל את יתרונות הסמארטפון על המצלמה היעודית. נסיון נוסף ליצור סינרגיה בין השניים בא לידי ביטוי במצלמה בעלת השם המוזר Alice. כבר היינו בסרט הזה ועד כה שום מוצר דומה לא הצליח. אולי הפעם?

עדכון 19.2.21: מאמר מענין הסוקר את ההיסטוריה של התפתחות המצלמות הדיגיטליות עם תחזית לעתיד

עדכון 25.2.21: מאמר מפורט (באנגלית) הסוקר את המגמות בשוק הצילום בעבר, בהווה ובעתיד והגרסה העברית שלו

עדכון 4.3.21: האם ניקון יוצאת מעסקי המצלמות?

עדכון 6.3.21: השוואה מענינת בין שלוש מן המצלמות שהוזכרו לעיל: Canon R5, Sony A1, Fuji GFX100S

עדכון 30.3.21: מאמר בו נסקרות המצלמות חסרות המראה הטובות ביותר לשנת 2021: שימו לב שפוג׳י הקטנה מככבת במאמר זה עם בחירה במוצריה בשלוש מתוך שש קטגוריות

צילום ראשי: חוף בת ים, דצמבר 2020. צילום: גבי גולן

115. Fujifilm X-T4, סקירה ומבחן מעשי

115. Fujifilm X-T4, סקירה ומבחן מעשי

מצב השוק

שלושת השחקנים הידועים יותר כיום בתחום המצלמות (כל הסוגים, לא כולל סמארטפונים) הם קנון (45%), סוני (20%) וניקון (19%), כאשר מספר יצרנים נוספים, כולם יפנים, הינם בעלי נתח שוק קטן יותר: פנסוניק (5%), אולימפוס (3%) ופוג׳י (5%). בשוק המצלמות חסרות המראה פוג׳י נמצאת במקום השלישי לאחר סוני וקנון עם נתח שוק של כ-13%. הנתונים מתייחסים לשנת 2019 ומעוגלים לצורך פשטות. כל אחד מן הקטנים מנסה ליצור לעצמו בידול בשוק באמצעות הפורמט, העדשות וטכנולוגיות יחודיות שפיתח. וכך לדוגמא פנסוניק חזקה בתחום הוידאו, עם מצלמות בפורמט Micro Four Thirds ורק לאחרונה הציגה גם מצלמות בפורמט Full Frame, גם הן עם נטייה חזקה לתחום הוידאו, אולימפוס (שחטיבת הצילום שלה נמכרה לאחרונה לחברה אחרת ועתידה לא ברור) התמחתה גם היא במצלמות בפורמט MFT איכותיות ועמידות לתנאי הסביבה עם מייצב תמונה שהוא כנראה הטוב ביותר כיום. פוג׳י מתמחה במצלמות איכותיות ועמידות לסביבה בסגנון רטרו בפורמט APS-C (עם חיישני תמונה בעלי מערך מסננים יחודי X-Trans) ובמצלמות בפורמט בינוני (עם חיישני תמונה בעלי מערך מסננים מסוג Bayer רגיל) ולא נכנסה לתחום הצפוף של מצלמות Full Frame. האיכות הצבעונית של הקבצים ממצלמות פוג׳י ידועה ברמתה הגבוהה וגם סימולציות סרטי הצילום שלה (Film Simulations) פופולריות למדי. מאמר על פוג׳י שהתפרסם לאחרונה באתר Fstoppers.com מציע הסבר מענין לכך שפוג׳י מעולם לא נכנסה למגרש של הגדולים במספרי המצלמות שהיא מוכרת. מענין לציין כי חיישני X-Trans של פוג׳י אינם נכללים ברשימת דרוג חיישני התמונה המופיעה באתר DxOMark עקב מערך המסננים הצבעוניים הלא סטנדרטי שלהם. מאמר העוסק ביתרונות של חשייני התמונה מסוג X-Trans ניתן לקרוא כאן.

מערך המסננים שעל חיישן התמונה האלקטרוני X-Trans במצלמות בפורמט APS-C של פוג׳י: תשיעיות פיקסלים ועליהם חמישה מסננים ירוקים, שני אדומים ושני כחולים, כאשר מיקום הכחולים והאדומים משתנה. מערך Bayer הקלאסי בכל שאר המצלמות מורכב מרביעיות פיקסלים ועליהם שני מסננים ירוקים, אחד כחול ואחד אדום במיקומים קבועים. חיישני תמונה מסוג X-Trans אינם גורמים ליצירת Moire צבעוני ולכן אין צורך בשימוש במסנן Anti Aliasing הגורם להורדת החדות של הדימויים. מקור האילוסטרציה: mirrorlesscomparison.com

קצת היסטוריה

מבחינה היסטורית, פוג׳י היתה כנראה הראשונה להציג מצלמה חסרת מראה עם חיישן בפורמט APS-C ומראה רטרו כבר בשנת 2010. דגם FinePix X100 נחשב למהפכני בזמנו כאשר כמעט כל היצרנים האחרים התרכזו במצלמות מסוג DSLR. אחד החידושים היה מחפש (View Finder) היברידי אופטי-אלקטרוני, שילוב יחודי שקיים עד היום במצלמות מסדרה X Pro של פוג׳י.

השם הלא מוצלח Fine Pix נזנח בשנת 2012 ובקו המצלמות המקצועיות יותר של פוג׳י החלו להופיע מצלמות תחת השם X ובהמשך GFX לקו המצלמות עם חיישני תמונה בפורמט בינוני. מאז ועד היום, סדרה X היא שם דבר למצלמות יחודיות, בעלות אפשרות לשינוי פרמטרים רבים באופן מכני-ידני ע״י חוגות ובעלות מבנה מסיבי בסגנון רטרו המספק חווית שימוש שונה לגמרי מאשר המצלמות של מרבית היצרנים האחרים. לאורך השנים הזדמן לי להשתמש ולהתנסות במספר דגמי מצלמות מסדרה X ו- GFX ואף כתבתי על כך בבלוג זה: פוסט מספר 101,(Fuji GFX 50S) פוסט מספר 90 (Fuji X-T2) ופוסט מספר 86 (Fuji X Pro 2).

Fuji X-T1, 2014

בשנת 2014 הוצגה המצלמה הראשונה בסדרת X-T: היתה זו X-T1 עם חיישן X Trans בפורמט APS-C בעל 16MP שזכתה לביקורות מעורבות: DPreview נתן לה ציון לא גבוה של 84. בהמשך הוצג דגם X-T2 עם 24MP אותו בחנתי ואהבתי (ראו פוסט מס׳ 90 בבלוג זה) דגם זה קיבל כבר ציון 86. בשנת 2018 הוצגה X-T3 עם 26MP שזכתה לציון 88 ובשנת 2020 X-T4, גם היא עם 26MP וקיבלה גם היא ציון 88 למרות שהיא כוללת מספר שיפורים משמעותיים לעומת הדגם הקודם אליהם אתייחס בהמשך. למצלמות אלו יש קהל אוהדים נאמן אם כי לא במספרים של קנון, ניקון וסוני. כל דגמי XT הינם קומפקטיים יחסית, אולם יש כיום מצלמות עם חיישני תמונה Full Frame שהן קטנות יותר. הדגש הוא על מבנה מסיבי, עמיד לסביבה (כולל העדשות) בעל מאפייני רטרו בולטים ונוחות בשימוש עבור מי שהעיצוב מסוג זה מדבר אליו. התמחור סביר: גוף X-T4 עולה כיום בארץ כ- 6100 ש״ח. פוג׳י מציעים מבחר גדול (גדול יותר ממגוון העדשות של סוני לפורמט APS-C) של עדשות איכותיות (Prime ו-Zoom) במחירים סבירים בהחלט. X-T4 מצאה את דרכה גם לתחום הוידאו בו יש לה לא מעט אוהדים. קוריוז מענין לדעתי הוא הדמיון בין המצלמות מסדרת X-T של פוג׳י לבין Nikon Df שיצאה לשוק בשנת 2013. למרות שה-Df היא DSLR יש קווי דמיון ברורים ותכונות רטרו דומות.

מדוע להחליף?

החל משנת 2010 השתמשתי בארבעה דגמים שונים של מצלמות חסרות מראה מתוצרת סוני (ראו פוסט מס׳ 107 ופוסט מספר 108 בבלוג זה) עם שלושה פורמטים שונים של חיישן תמונה, שניים מהם עם חיישני Full Frame. למרות שביצועי המצלמות והאיכות הטכנית של הדימויים שהפיקו הלכו והשתפרו מדגם לדגם אף אחד מן הדגמים בהם השתמשתי לא סיפק חווית שימוש ראויה לציון. לפני שאמשיך, חשוב לי להבהיר שכל ההשוואות בין חיישני קרופ לחיישני פול פריים מוכרות לי היטב כמו גם כל היתרונות התאורטיים והמעשיים של חיישני פול פריים על חיישני קרופ ולהפך. הבחירה האישית שלי במצלמה בעלת חיישן קרופ אין פירושה שחיישנים אלו טובים יותר מחיישני Full Frame. השאלה שתמיד צריך לשאול היא: יותר טוב למי ולאיזה צורך?

הדגם האחרון של מצלמה בו השתמשתי היה Sony A7 III, מצלמה חסרת מראה עם חיישן תמונה בפורמט מלא. איכות הדימויים ואיכות המיקוד האוטומטי היו מצויינים וגם לסוללה היה אורך חיים ארוך (כ-700 חשיפות) אולם ההיזון החוזר שקיבלתי ממנה כמשתמש לא היה חיובי וממש לא אהבתי לצלם בה. העדשה בה השתמשתי (24-105/4) היתה מצויינת אולם כבדה מאד ולא מאוזנת. לאחר התלבטות ארוכה של מספר חודשים ולאחר קריאת אין ספור ביקורות והשוואות, צפיה בסרטוני וידאו ברשת, בחינה של צילומים והשוואת נתונים טכניים החלטתי לאחרונה לעבור ל-Fuji X-T4. אם תשאלו מדוע לא לעבור למצלמה APS-C של סוני, או למצלמה הקטנה שלהם בפורמט המלא A7C אענה בקיצור: כל המצלמות בפורמט APS-C של סוני נראות ומתנהגות כמו צעצועים אם כי חלק מהן בהחלט מספקות איכות דימוי טובה ויש להן מערכת מיקוד אוטומטי יעילה. לצורך השוואה למצלמה המובילה בפורמט APS-C של סוני, A6600: מצלמה זו קיבלה ציון 83 בלבד מ-DPReview.com. כמו כן, לסוני אין עדשות טובות יעודיות ל- APS-C, ולהרכיב עדשה של פורמט מלא על מצלמת קרופ קטנה לא הגיוני מכל הסיבות שבעולם. המצלמה מדגם A7C אמנם קטנה וקלה אבל יש לה מספר חסרונות: כרטיס זיכרון אחד, מחפש אלקטרוני מאיכות ירודה, צג אחורי ירוד, אין סגר מכני מלא והמבנה שלה די צעצועי. דגם זה קיבל ציון 86 מ-DPReview.com, ועדיין נשארנו עם הצורך בעדשות גדולות וכבדות של פורמט מלא.

בפוג׳י, כל העדשות לסדרה X תוכננו במיוחד לפורמט APS-C: לדוגמא, העדשה שבחרתי 16-80/4 (מקבילה ל-24-120) שוקלת פחות מהסוני 24-105/4 שהיתה לי, קצרה ממנה ודקה ממנה וכנראה שלא נופלת ממנה באיכותה האופטית. ולכן, כאשר עשיתי את חישובי הבעד ונגד בענין החלפת סוני A7 III בפוג׳י X-T4 ידעתי בדיוק מה אני מפסיד ומה אני מרוויח. נתחיל בכסף: במחיר בו מכרתי את הסוני המשומשת בת כשנתיים רכשתי את הפוג׳י החדשה (כמובן שכאשר רכשתי את הסוני לפני כשנתיים שילמתי יותר). ירדתי 25% (כ-300 גרם) במשקל והרווחתי סט בעל מידות כוללות (מצלמה+עדשה) קטנות יותר. הרווחתי מחפש אלקטרוני איכותי יותר, צג אחורי איכותי יותר (ומתכוונן לכל הכיוונים) בעל יכולות Touch טובות בהרבה, 2 כונני כרטיסי זיכרון מהירים (לעומת אחד מהיר ואחד איטי בסוני). הרווחתי קצב צילום גבוה יותר וסגר מכני שקט יותר (כנראה הסגר המכני השקט ביותר הקיים כיום) ובעל אורך חיים צפוי ארוך יותר, 300K לעומת 200K בסוני. הרווחתי ממשק משתמש טוב יותר וחווית משתמש טובה בהרבה. הפסדתי קצת באורך חיי הסוללה (טרם בדקתי נושא זה לעומק), באופן תאורטי הפסדתי קצת בטווח הדינמי ובביצועים ב-ISO גבוה (בערך סטופ אחד) וקצת בביצועי המיקוד האוטומטי, בתקווה לשיפור נוסף בעתיד הקרוב באמצעות עדכון קושחה צפוי. גם את העובדה שהצמצם האמיתי הוא סגור יותר וה-ISO האמיתי גבוה יותר (עקב היות החיישן קטן יותר) לקחתי בחשבון. את השפעתם המעשית של כל הגורמים הללו עלי לבדוק לאורך זמן, אבל התחושה שלי כרגע, על סמך כל החומר שקראתי וצפיתי בו שבאופן מעשי אין כמעט הבדל מעשי באיכות הדימוי (דיון מענין בענין זה ניתן למצוא כאן, כדאי לקרוא גם את התגובות) לסיכום, X-T4 נראית כבחירה טובה: נותר רק לוודא באופן מעשי שאכן זה המצב. אתייחס בהמשך לפרמטרים שמענינים אותי באופן אישי ואין בכוונתי לכתוב סקירה מלאה ומבחן מעשי מפורט כמו לדוגמא זה של DPReview.com.

עוד סקירה ממצה ביותר של Fuji X-T4 תוכלו למצוא אצל Ken Rockwell, בסרטון וידאו עם סקירה מקיפה ניתן לצפות כאן.

יש המון השוואות ברשת בין Fuji X-T4 לבין Sony A7 III. אחת מהן תמצאו כאן, ועוד השוואה טובה כאן.

מה בערכה?

הערכה שרכשתי כוללת את גוף המצלמה (אפשר לבחור בין גוף כסוף לבין גוף שחור, אני בחרתי בכסוף), עדשה 16-80/4, מתאם USB-C לאזניות, רצועה איכותית, מכסים לגוף ולעדשה, כבל USB-C לחיבור המצלמה למחשב, סוללה אחת (רכשתי גם אחת מקורית נוספת), מטען USB המאפשר טעינת הסוללה כאשר היא בתוך המצלמה: אופן טעינה זה אינו אהוד עלי ולכן רכשתי בנוסף מטען מהיר מתוצרת Hahnal מדגם ProCube 2 המיועד לטעינת שתי סוללות מחוץ למצלמה ומסוגל לטעון גם סוגי סוללות נוספים בעזרת מתאמים הכלולים בערכה. המטען בנוי מאלומיניום ונראה ומרגיש איכותי: יש לו תצוגה דיגיטלית ברורה המראה את מצב הטעינה של כל סוללה בנפרד. זמן הטעינה של סוללה כמעט ריקה למצב 100% כשעתיים.

מטען חיצוני לשתי סוללות מדגם Hahnal ProCube 2

מבנה, איכות מכנית, מייצב התמונה, איכות המחפש והצג האחורי, חווית המשתמש

מבנה המצלמה מסיבי, הגוף עשוי ברובו ממתכת. המצלמה ״יושבת״ טוב מאד ביד, גם במצב צילום וגם כאשר מחזיקים אותה ביד אחת בידית האחיזה (Grip) שבצד ימין כולל נשיאה לזמן ארוך. היא הרבה יותר נוחה לנשיאה מאשר ה-A7 III+24-105. ע״י הגריפ יש כפתור קטן שברירת המחדל שלו היא הצגת מספר המסגרות המצולמות בכל מצב Drive. הבעיה היא שכמעט כל פעם שאחזתי בגריפ לחצתי בלי להתכוון לכך על הכפתור הזה ופתאום קיבלתי את התפריט שהוא פותח במחפש. די מעצבן, אבל ניתן לפתרון בקלות: מגדירים בתפריט הקסטומיזציה שאין לכפתור זה כל תפקיד (None) והוא מפסיק להפריע. מעבר לכך כל שאר הכפתורים והחוגות ממוקמים באופן הגיוני ונוח לשימוש. איכות המחפש האלקטרוני טובה מאד, ניתן לשלוט בקצב הרענון שלו ולהעלות או להוריד את איכות התצוגה: העלאת קצב הרענון מ-60Hz ל- 100Hz גורמת לעליה של כ-10% בצריכת החשמל אבל באותו הזמן מהירות המיקוד האוטומטי מוכפלת פי 4 כך שלדעתי הבחירה במצב Boost כדאית בהחלט. הצג האחורי גם הוא איכותי ומסתובב לכל הכיוונים: כאשר אין בו צורך ומשתמשים במחפש האלקטרוני ניתן לקפל את הצג האחורי כך שפניו לתוך גוף המצלמה: כך הוא אינו נמרח בשומן מהאף שנלחץ אליו כאשר צופים בנושא המצולם דרך המחפש והוא מוגן מפגיעות. הצג האחורי מתפקד כצג מגע איכותי ומגיב היטב לכל הפעולות המוכרות מהסמארטפונים כולל בחירת אזור מיקוד. בסוני A7 III ביטלתי את פעולת צג המגע מאחר והתגובה שלו היתה ממש גרועה ובנוסף כל לחץ של האף עליו בזמן הצילום גרם לפעולות שלא היתה לי כוונה לבצע…לסיכום המצלמה מספקת חווית שימוש מאד מוחשית: ניתן לראות את מהירות הסגר, הצמצם, ה-ISO ופיצוי החשיפה במבט אחד על גוף המצלמה (והעדשה) בלי צורך להציץ בתפריטים או בצגים וכמובן שבנוסף כל הפרמטרים מוצגים במלואם גם במחפש וגם על הצג האחורי. עם זאת חשוב להדגיש שכל מי שמעונין להשתמש בגלגלת הקדמית והאחורית יכול לעשות זאת בקלות באמצעות תפריט הקסטומיזציה.

X-T4, מבט מלמעלה

ל-X-T4 מייצב תמונה מובנה (IBIS, שלא היה קיים בדגם הקודם X-T3) כך שניתן להשתמש גם בעדשות שאינן מיוצבות. פוג׳י טוענת שהמייצב פועל בתחום של עד 6.5 צמצמים (במשולב עם עדשה מיוצבת), בפועל, עם העדשה 16-80 השיפור הוא כנראה ברמה של 4-5 צמצמים: מנסיוני עם ה-16-80 ניתן לצלם בחשיפה של 1/4 שנייה מהיד ולקבל חדות טובה. זה כמובן תלוי גם בעדשה: ככל שהעדשה כבדה וארוכה יותר קשה יותר לייצב אותה.

Fuji X-T4, עדשה: 16-80/4, 65 מ״מ, צמצם: f4, מהירות סגר: 1/4, (צילום מהיד) , ISO 3200, קובץ RAF, פרופיל Camera Classic Chrome. צילום: גבי גולן

ממשק המשתמש, תפריטים, קישוריות וקסטומיזציה

מערך התפריטים ידידותי למשתמש בדרך כלל ועיצובו ברור ופשוט. במקרים בודדים ניתן למצוא סעיפים משונים בתפריט כמו לדוגמא העובדה שעל מנת לפרמט את כרטיסי הזיכרון יש צורך להיכנס לתפריט מפתח הברגים, User Settings, ואח״כ Format. יש קיצור דרך המאפשר ביצוע פירמוט לכאורה באופן פשוט יותר אבל הוא דורש פיתוח מיומנות של לחיצה על שני כפתורים בו זמנית: לחיצה ארוכה על כפתור פח האשפה ותוך כדי כך לחיצה פנימה על החוגה האחורית.

מערכי ההגדרות לצילום סטילס ולצילום וידאו נפרדים לגמרי וכדי לצפות בכל אחד מהם יש לעבור ממצב סטילס למצב וידאו או להיפך. סידור זה נוח מאד מאחר ובכל מערך הגדרות רואים רק את הפרמטרים הרלבנטיים לסוג הצילום בו מעונין המשתמש באותו רגע.

המצלמה מתחברת באמצעות Bluetooth ו-WiFi לסמארטפון: בהפעלה הראשונה התבקשתי להוריד לאייפון אפליקציה יעודית של פוג׳י (Fujifilm Cam Remote, לאנדרואיד ול-iOS) ולאחר מכן קיבלתי הודעה שקיים עדכון קושחה למצלמה (Firmware Update): האפליקציה הורידה את העדכון מן האינטרנט והתקינה אותו במצלמה באופן אוטומטי ואלחוטי לגמרי. באותו אופן ניתן לשלוט במצלמה ולצלם מרחוק באמצעות האפליקציה ללא צורך בכבל או באביזרים נוספים כלשהם. ניתן לבחור את אזור המיקוד מן המסך של הסמארטפון בלי צורך לגעת במצלמה. באמצעות האפליקציה ניתן גם להעביר צילומים מכרטיס הזיכרון לסמארטפון לצורך שיתוף ברשתות החברתיות או במייל. האפליקציה עובדת יפה ומתחברת למצלמה תוך מספר שניות. קיימת גם אפליקציה נוספת בשם PC Autosave המאפשרת שמירת קבצים אוטומטית ישירות מהמצלמה למחשב (Windows או Mac).

האפליקציה Fujifilm Cam Remote במצב צילום על צג iPhone

ל-X-T4 אפשרויות קסטומיזציה נרחבות: אפשר ליחס כמעט לכל כפתור כמעט כל פונקציה. הדבר מתבצע באמצעו תפריט גרפי ברור ומובן. לי באופן אישי יש בעיה עם כל נושא הקסטומיזציה: קשה לי לזכור איזו פונקציה יחסתי לאיזה כפתור…

התפריט הגרפי המאפשר יחוס כמעט כל פעולה לכמעט כל כפתור

חיבורים חוטיים: למצלמה יש שקע USB-C המשמש לצורך חיבור למחשב ולצורך טעינת הסוללה ובעזרת המתאם המצורף ניתן לחבר אליו גם אוזניות. קיים שקע סטנדרטי למיקרופון חיצוני, שקע לשלט רחוק חוטי ושקע HDMI קטן.

איכות הדימוי, קבצי JPG

מאחר ואינני נוהג לצלם קבצי JPG אסתפק כאן בסיכום חוות הדעת של מומחים רבים שבדקו את המצלמה ביסודיות רבה יותר ממני: כולם ציינו לטובה את איכות קבצי JPG שהופקו ישר מן המצלמה ורובם השתמשו בביטוי Excellent. כפי שכבר ציינתי ניתן לבחור מבין סימולציות סרטי הצילום עפ״י העדפת המשתמש.

איכות הדימוי, קבצי RAW (כולל צילום ב-ISO גבוה)

קבצי RAF (פורמט קבצי RAW של פוג׳י) מגיעים ללייטרום במצב המאפשר ״ללוש״ אותם בהתאם לרצון הצלם. מהר מאד גיליתי כי סימולציות סרטי הצילום של פוג׳י הופכות, בעת עבודה עם קבצי RAF לפרופילים המופיעים בתפריט Profile: ברירת המחדל היא פרופיל Adobe Color, אבל כאשר בוחרים ב-Browse מתגלה הרשימה המלאה של סימולציות סרטי הצילום של פוג׳י (אלו אותן סימולציות המופעלות במצלמה על קבצי JPG). אין מה להגיד, הם מאפשרות קבלת תוצאות מענינות מאד בצבע וגם בשחור לבן. כמובן שיש כאן ענין של העדפה אישית, לטעמי פרופיל כמו Astia/Soft או Velvia/Vivid מאפשר קבלת תוצאות צבעוניות בצילומי נוף וגם בצילומי פורטרטים טובות יותר מאשר עם הפרופילים של אדובי. פרופיל חדש שזכה להרבה שבחים והתייחסות ברשת הוא Bleach Bypass: יהיו שיגידו שהוא סתם גימיק אבל לטעמי ניתן, במקרים המתאימים לקבל באמצעותו צילומים מיוחדים (ראו את הצילום השני).

Fuji X-T4, עדשה: 16-80/4, 29 מ״מ, צמצם: f8, מהירות סגר: 1/1000, ISO 500, קובץ RAF, פרופיל Camera Velvia/Vivid. צילום: גבי גולן
Fuji X-T4, עדשה: 16-80/4, 80 מ״מ, צמצם: f8, מהירות סגר: 1/500, ISO 160, קובץ RAF, פרופיל Camera Bleach Bypass. צילום: גבי גולן
Fuji X-T4, עדשה: 16-80/4, 80 מ״מ, צמצם: f4, מהירות סגר: 1/30, (צילום מהיד), ISO 3200, קובץ RAF, פרופיל Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן

רמת הרעש ב-ISO גבוה סבירה בהחלט, עד ISO 6400. מעבר לכך, התוצאות כבר לא אופטימליות. בשילוב של מייצב התמונה, אפשר להערכתי לקבל תוצאות טובות ברוב המצבים. כצפוי, כאן יש יתרון ל- A7 III, בה גם ב-ISO 12800 יכולתי לקבל תוצאות סבירות. הדבר נובע מהיתרון בגודל הפיקסלים: 26MP ב-X-T4 על חיישן קרופ, לעומת 24MP על חיישן במסגרת מלאה ב- A7 III.

טווח דינמי: כפי שניתן לראות בצילומים השונים הטווח הדינמי מצויין ומגיע, לפי פרסומים שונים ל-14 סטופים (לא בדקתי). כמובן שהטווח הדינמי תלוי בחשיפה ורק חשיפה אופטימלית תאפשר קבלת טווח דינמי מירבי. ניתן לתת עדיפות להגנה על פרטים בבהירויות באמצעות תפריט Dynamic Range שבתוך תפריט I.Q: ניתן לבחור א. במצב Auto, בו המצלמה בוחרת במצב 100% בו למעשה אין הגנה על הבהירויות כלל ומצב 200% (ISO 320-12800) בהתאם לנושא. ב. מצב 100%, ג. מצב 200% ד. מצב 400% (ISO 640-12800). בניגוד למה שהייתם אולי מצפים הגדרות אלו פועלות על קבצי JPG וקבצי RAW כאחד היות והשפעתן מתרחשת לפני שהמידע האנאלוגי ש״תפס״ חיישן התמונה עובר המרה למידע דיגיטלי!

מיקוד אוטומטי

עפ״י כל מה שקראתי וראיתי עוד לפני רכישת ה-X-T4 היה לי ברור כי ביצועי המיקוד האוטומטי של המצלמה נופלים במעט מאלו של סוני A7 III. ואכן אין כאן הפתעות, זה המצב לפחות עד שפוג׳י ישפרו את יכולות המצלמה באמצעות עדכון קושחה. במצב של מיקוד נושא נייח אין שום בעיה, המערכת ממקדת במהירות וביעילות. יש פספוסים מידי פעם אבל זה קיים בכל מצלמה. הקושי של המערכת בא לידי ביטוי במיקוד עוקב אחר נושא בתנועה, כאן יש מקום לשיפור. מאחר ולא ביצעתי השוואה בזמן אמיתי בין ה-X-T4 לבין מצלמה אחרת אין לי אפשרות לדעת כיצד היתה מגיבה מצלמה אחרת באותם התנאים.

הבדיקה הראשונה היתה של נושא קטן מאד בתנועה: צילמתי מטוס קל על רקע שמיים בהירים, כחולים וללא עננים. המטוס תפס בערך 1/40 מן המסגרת, מתוך 19 מסגרות, רק 9 מסגרות היו ממש חדות, 6 מסגרות היו לא ממש חדות, וארבע מסגרות היו מטושטשות לחלוטין. הצילום התבצע ברצף אחד ארוך במהירות של כחמש מסגרות לשניה ונמשך פחות מארבע שניות. יתכן ושינוי בהגדרות המיקוד האוטומטי היו משפרות את התוצאה אולם זהו דבר שלאחר מעשה שלא ניתן לבדוק בדיוק באותם התנאים.

כל המסגרת בצילום המטוס
שלושה קטעים מתוך הגדלה למצב 100%, משמאל לימין: מטושטש לגמרי, לא חד לגמרי, חד לגמרי. כל הקבצים ללא כל טיפול ב-LR

צילומי רצף אחרים, בהם הנושא היה גדול יותר היו יותר מוצלחים: צילמתי זוג רוכבי אופניים כאשר הם מתקרבים אלי מרחוק, מגיעים במקביל אלי ואז מתרחקים: מתוך 24 מסגרות 4 לא היו חדות לגמרי, אבל עדיין בחדות סבירה. כל השאר היו בחדות מקסימלית. במקרה זה הנושא תפס כ-10% משטח המסגרת והמסגרת כללה לא מעט אלמנטים אחרים, חלקם בתנועה. בצילומים בהם הנושא היה גדול יותר כמעט ולא היו פספוסים.

מסגרת ראשונה ברצף של 24 מסגרות
מסגרת 12 מתוך רצף של 24 מסגרות
מסגרת 24 מתוך רצף של 24 מסגרות

הנה מספר צילומים מטיול של שבת עם חברים בחוף יפו-בת ים:

מכייפים על הים. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/2000, f4, ISO 160. פרופיל: Camera Provia/Standard צילום: גבי גולן
להקה כנסייתית אריתראית. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/2000, f4, ISO 160. פרופיל: Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן
חוף בת ים. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/1000, f4, ISO 160, פרופיל: Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן
חוף בת ים. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/500, f8, ISO 160, פרופיל: Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן
מדרון יפו. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/500, f8, ISO 160, פרופיל: Camera Velvia/Vivid. צילום: גבי גולן
ביה״ס חסן ערפה ומאחוריו מסגד עג׳מי, יפו. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/500, f8, ISO 200, פרופיל: Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן

רבות נאמר ונכתב על האיכות הצבעונית של הקבצים המתקבלים מן המצלמות של פוג׳י בכלל ועל האיכות הגבוהה של גווני העור (Skin Tones) בפרט. מנסיוני עם מצלמות קודמות של פוג׳י, גם מסוג DSLR וגם Mirroeless אני יכול להעיד שאכן זה המצב. גם ה-X-T4 איננה מאכזבת, ומספקת את הסחורה במלואה בהקשר זה.

נכדי הבכור. Fuji X-T4, עדשה 16-80/4, 1/2000, f4, ISO 160, פרופיל Camera Astia/Soft. צילום: גבי גולן

ביצועי הסוללה

ב-X-T4 סוללה חדשה מדגם NP-W235 אשר לפי תקן CIPA מספיקה ל-500 צילומים. אם משתמשים במצב Boost אותו הזכרתי לעיל יש עליה בצריכת החשמל וירידה של כ-10% באורך חיי הסוללה. עקב צוק העיתים (קורונה, סגר וכו׳) לא הזדמן לי לבחון את אורך חיי הסוללה באופן מעשי מאחר ויציאותי לצילומים איתה ארכו רק מספר שעות. בד״כ באופן מעשי ניתן לקבל יותר צילומים מכל טעינה מאשר מפורסם עפ״י תקן CIPA: עפ״י DPreview.com בהתאם לאופן השימוש האישי ניתן להגיע גם למספר כפול של צילומים לכל טעינה. חיווי מצב הסוללה ראוי לשיפור: הוא אינו מופיע במחפש האלקטרוני אלא על הצג האחורי בלבד, וגם זאת רק במצב שהמצלמה מוכנה לצילום, לא במצב Playback ולא במערכת התפריטים.

מבזק EF-X8

EF-X8 הוא מבזק קטנטן, ללא סוללה (ניזון מסוללת המצלמה) המורכב על המצלמה בעת הצורך. המבזק נמכר בנפרד ועלותו כ- 200 ש״ח. משקלו 40 גרם בלבד כך שניתן לשאת אותו בקלות לכל מקום. יעודו העיקרי לספק אור מילוי במקרה הצורך אולם מצאתי שלמרות שהוא קטן ולא מרשים מבחינת נתוני העצמה שלו הוא מסוגל להאיר גם חללים די גדולים בשטח של עשרות מ״ר. אין אפשרות להשתמש במבזק זה במצב Bounce מאחר ואינו ניתן להטיה כלפי מעלה וחבל. כמו כן הוא ניתן לשימוש במצב Single בלבד מאחר וזמן הטעינה שלו איננו מאפשר ביצוע חשיפות ברצף. קיימים בשוק מבזקים גדולים, חזקים, משוכללים ויקרים יותר של פוג׳י ושל יצרנים אחרים לטובת מי שזקוק להם כמו גם טריגרים יעודיים להפעלת מספר מבזקים באופן אלחוטי.

מבזק Fuji EF-X8. מקור: BHPhotovideo.com

וידאו

מאחר ואינני עוסק כמעט בכלל בצילום וידאו (אודה ולא אבוש, וידאו אני מצלם בדרך כלל באייפון שלי…) אסתפק כאן בציטוט (מתורגם) מאתר NoFilmSchool.com:

פוג׳יפילם איננה זוכה לענין רב בקרב צלמי וידאו אבל היא צריכה לקבל יותר תשומת לב בעיקר מצד מי שמתענין במצלמות בפורמט APS-C. ה-X-T4 מציעה צבע מעולה ישר מן המצלמה, פוקוס אוטומטי איכותי, ויצוב תמונה מכובד בגוף המצלמה. השיפורים העיקריים יחסית ל-X-T3 הם זיהוי עין ועקיבה אחר הנושא. בוידאו, היא מקליטה 4K UHD ב-4:2:0 ב-10 ביט ומציעה Full HD ב-240fps. גם All-I (פורמט דחיסה מקצועי) וגם GOP נתמכים, ובתלות ברזולוציה וקצב הצילום ה-Bit Rate מגיע עד 400Mps  בהקלטה פנימית לכרטיסי הזיכרון (בתנאי שמהירות הכרטיס מתאימה). אוסיף רק שניתן לבחור בין שימוש ב-Codec H.264 או H.265.

סיכום

מבחינתי, Fuji X-T4 הינה מצלמה איכותית מאד ומהנה לשימוש, ואינני מצטער כלל על ההחלטה למכור את ה-Sony A7 III, ההפך הוא הנכון. ה-X-T4 מצויידת בחיישן תמונה מצויין אשר יחד עם מערך המסננים היחודי X-Trans מספק צילומים באיכות גבוהה מכל הבחינות גם בתנאי תאורה קשים. העובדה שבאתרים רבים מציבים אותה כנגד מצלמות בעלות חיישן Full Frame (עם 24MP) מדברת בעד עצמה. למעשה, זו מצלמה בעלת אפיונים מקצועיים בכל הפרמטרים המתחרה ישירות והיטב בכל המצלמות בפורמט מלא בעלות רזולוציה דומה. באשר למצלמות אחרות בפורמט APS-C, אין כיום אף מצלמה אחרת בשוק בה הייתי בוחר. בהתחשב במכלול הנתונים הטכניים, המבנה והארגונומיה, העמידות לתנאי הסביבה, ממשק המשתמש הפיסי והדיגיטלי, איכות הדימוי בסטילס ובוידאו, הגודל והמשקל, היצע העדשות המשובחות והמחיר מדובר במצלמה משתלמת במיוחד המציעה ״משהו״ שונה. אפשר לאהוב את השונות הזאת או לסלוד ממנה, זה כבר ענין אישי לחלוטין. אישית אני ממליץ על מצלמה זאת בחום ורואה בה את המצלמה העיקרית שלי לעתיד הנראה לעין (ככל שניתן לחזות אותו בכלל, ובפרט בתקופה משונה זו).

עדכון 13.2.21: א. לאחר פרסום הפוסט, התפרסמה השוואה נוספת, היתולית מעט, בין Fuji X-T4 לבין Sony A7 III

ב. השוואה נוספת בין Fuji X-T4 לבין Sony A7C והתייחסות להשוואה כללית בין Full Frame ל-APS-C

עדכון 18.2.21: ההשוואה הנ״ל התפרסמה באתר FStopper.com עם הסיכום הבא:

Personally, it comes down to usability and ecosystems, and I’m sure I’d have been equally happy whichever route I took. The X-T4 is a photographer’s camera, a tool that has been crafted by designers who love the image-making process. By contrast, the a7 III is a box with buttons that was bolted together with the sense that profit margins and market share were more of a priority. 

ובתרגום חופשי: באופן אישי, הענין מתמצה בשימושיות ובמערכת האביזרים והעדשות. אני בטוח שאהיה מרוצה ללא הבדל באיזו מערכת אבחר. X-T4 הינה מצלמה לצלמים, כלי שנוצר ע״י מתכננים שאוהבים את תהליל יצירת הדימוי הצילומי. בניגוד לכך, A7 III היא קופסא עם כפתורים שהוברגו יחד מתוך הסתכלות על שולי הרווח ונתח השוק.

עדכון 30.3.21: מאמר הסוקר את המצלמות חסרות המראה הטובות ביותר לשנת 2021. שימו לב לכך שפוג׳י הקטנה מככבת בשלוש מתוך 6 קטגוריות, כולל X-T4 בקטגוריית המצלמות בעלות חיישן Crop.

עדכון 31.3.21: עדכון קושחה גרסה 1.2 ל-X-T4 שוחרר היום

עדכון 6.5.21: השוואה מענינת ובלתי צפויה בין Sony A1 ל-Fuji X-T4

עדכון 8.5.21: סקירה של המצלמה באתר Engadget.com

עדכון 8.6.21: סקירה של X-T4 לאחר שנה של שימוש

עדכון 1.7.21: עוד סקירה מענינת של X-T4 לאחר שנה של שימוש

108. המצלמות שלי, חלק ג

108. המצלמות שלי, חלק ג

את הפוסט הקודם סיימתי בהחלטתי לעבור למצלמה בעלת חיישן Full Frame. מאחר וכל מצלמות ה-DSLR לא דיברו אלי וכמי שרגיל לאמץ טכנולוגיות חדשות בשלב מוקדם יחסית גם אם אינן מושלמות רכשתי בשנת 2014 מצלמה חסרת מראה Sony A7, שיצאה לשוק כשנה לפני כן. לא היה לי ספק כי תקופת ה-DSLR לקראת סיומה מה שהוכח בהמשך כנכון. על ההשפעה של משפחת ה-A7 על תחום הצילום ניתן לקרוא בפוסט מס׳ 45 בבלוג זה: The A Team*: משפחת המצלמות Sony Alpha A7. מאז פרסום הפוסט באוגוסט 2015 נוספו דגמים רבים למשפחה והיא בהחלט עולה כפורחת וממשיכה להצטיין בחידושים טכנולוגיים. אחת המצלמות המענינות בסדרה היתה ה-A9, עליה כתבתי את פוסט מס׳ 102: מספר תובנות על Sony A9. בכל מצלמה חדשה שנוספה לסדרה Sony העלתה בהצלחה את רף הביצועים ומצד שני לא טרחה להתייחס לחלק מתלונות חוזרות ונשנות ובקשות לשיפורים של המשתמשים… בין היתר, חווית המשתמש הכללית לקתה בחסר, לפחות לטעמי.

Sony Alpha A7, 2014-2019

וכך בסוף 2014 רכשתי לעצמי את מצלמת ה-Full Frame הראשונה שלי, Sony A7. כמו כל מצלמה של Sony גם ה-A7 היתה בעלת מספר תכונות מצויינות, כמו לדוגמא איכותו של חיישן התמונה ומאידך בעלת מספר מגרעות בולטות, כמו לדוגמא מערכת המיקוד האוטומטי הלא מוצלחת והאיטית ומערך התפריטים המעצבן עליו נכתבו ביקורות שליליות רבות ותוקן רק לאחרונה ב-Sony A7S III. למרות החדשנות שהיתה גלומה בה, בהיותה מצלמת ה-Mirrorless Full Frmae הראשונה (יחד עם אחותה הבכירה A7R) זכתה לציון פושר יחסית של 80 ב-DPreview.com.

Sony Alpha A7, מקור: DPReview.com

מבחינה טכנית, לחיישן תמונה בגודל Full Frame 24X36mm מספר יתרונות על חיישני תמונה קטנים יותר. למעשה גודל זה מהווה פתרון טוב מאד בין חיישני התמונה הגדולים יותר הנמצאים במצלמות בפורמט הבינוני לבין הקטנים יותר כגון APS-C ו-Micro Four Thirds. אחד היתרונות החשובים הוא שגודל החיישן מאפשר לצופף עליו פיקסלים רבים ועדיין לשמור על גודל פיקסל הגיוני המאפשר יחס אות לרעש טוב, וזאת לעומת חיישני התמונה הקטנטנים הנמצאים, לדוגמא, במצלמות המובנות בטלפונים הסלולריים שם גודל הפיקסל עשוי להיות כחמישית מגודלם במצלמות Full Frame ברזולוציה גבוהה. כמות האור הכללית (Total Light) שמקבל חיישן התמונה בזמן החשיפה עולה ככל שגודל החיישן עולה, ולכן יחס האות לרעש משתפר. גם מספר הצמצם האמיתי עולה ככל שגודל החיישן קטן ולכן קשה יותר עד בלתי אפשרי לשלוט בחדות המבדלת בין הנושא לרקע שמאחוריו, שדה הראייה קטן ולכן יש צורך בעדשות באורך מוקד קצר יותר להן זוית ראיה רחבה יותר, ראו פוסט מס׳ 19 בבלוג זה. לסיכוםֿ Sony A7 היתה מצלמה עם חיישן תמונה טוב בגוף הרבה פחות טוב: פוקוס אוטומטי לא מספיק טוב, חיי סוללה קצרים (הסתובבתי עם 3 סוללות), ממשק תפריטים מעצבן ועוד. הוסיפו לכך עדשה די גרועה 3.5-5.6 /18-70 שקיבלתי כעדשת KIT עם המצלמה ותבינו מדוע בהמשך, לאחר כחמש שנים החלפתי אותה באחותה הבוגרת והמוצלחת בהרבה A7 III. ברשותי אלפי צילומים שצילמתי ב-A7, בחרתי להציג כאן מספר צילומים שצילמתי במסענו לדרום הודו בפברואר 2019. הודו שבתה את ליבנו ועוד נשוב לשם כאשר הנסיבות יאפשרו זאת.

Sony A7, קובץ RAW. מקדש דרכים הינדי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן

Sony A7, קובץ RAW. טקס במקדש הינדי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. שקילת שקי אורז לאחר האיסוף בשדה, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. ילדה ישנה (אותה הילדה שבתמונה הראשית, יום למחרת), דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. ילדות בטקס התבגרות הינדי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. כיתה בבית ספר יסודי כפרי בדרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. ארמון מלכותי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. הדלקת קטורת במקדש הינדי, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. ארמון מלכותי בדרום הודו, פברואר 2019. צילום גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. מוכרת פרחים בשוק, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7, קובץ RAW. אתר ארכיאולוגי קדוש, דרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן

אני תקווה כי לא עייפתי את קוראי עם הצילומים מהודו, פשוט קשה לבחור…

לאחר שבמסע לדרום הודו נתקלתי אין ספור פעמים בנחיתות של מערכת המיקוד האוטומטי של ה-A7 ופספסתי לא מעט צילומים עקב כך, החלטתי שמגיעה לי מצלמה איכותית יותר. הבחירה הכמעט מידית היתה Sony A7 III, הדור השלישי של A7 (דילגתי על ה-A7 II כי לא היו בה מספיק שיפורים לעומת הדור הראשון).

Sony A7 III, 2019

A7 III היתה שיפור גדול לעומת A7 מן הדור הראשון. שלושה שיפורים עיקריים משכו את תשומת ליבי: מערכת מיקוד אוטומטי משופרת, עוקבת ומהירה עם זיהוי פנים וזיהוי עיניים יעיל במיוחד, יעילות גבוהה בצילום בתנאי אור ירודים וסוללה גדולה ומשופרת שאפשרה, עפ״י תקן CIPA כ-700 צילומים ובפועל הרבה יותר. היתה ברשותי רק סוללה אחת ובסוף יום טיול ארוך ירדה הסוללה לרמת 50-60% בלבד. עם המצלמה רכשתי עדשה 24-105/4 מסדרה G שהוכחה כחדה מאד ובעלת איכות אופטית מצויינת בכלל. השילוב הזה של מצלמה איכותית למדי עם עדשה איכותית היה מוצלח מאד עבורי, פרט לנקודה אחת: המשקל. היה הפרש משקל של כ-500 גרם בין ה-A7 עם עדשה 18-70 לבין ה-A7 III עם עדשה 24-105/4. תוספת משקל זאת היתה בהחלט מורגשת… גם חווית המשתמש, כרגיל אצל Sony, לא היתה ראויה לציון. אותם התפריטים המעצבנים, אותה הרגשה של מוצר שאמנם מספק קבצים איכותיים אבל בדרך זו או אחרת קשה להתחבר אליו.

Sony A7 III, מקור: camerajabber.com
Sony A7 III, קובץ RAW. דוכן צעצועים ביריד מקומי, Chiclana De La Frontera, ספרד, יוני 2019
צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. האי הידרה, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. זריחה בנמל פיראוס, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. טברנה באי Poros, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. האי Agina, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. בין האיים בים הסרוני, יוון, אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. כנסיית הבשורה, נצרת, נובמבר 2019. צילום: גבי גולן
Sony A7 III, קובץ RAW. חלון של מסעדה, מדריד, ספרד. יוני 2019. צילום: גבי גולן

איכות הדימויים שסיפקה ה-A7 III יחד עם העדשה 24-105/4 היתה מצויינת מכל הבחינות, ובסה״כ הייתי מגדיר אותה כמצלמה מצויינת. גם כיום, כמעט שלוש שנים לאחר שיצאה לשוק היא מהווה בחירה טובה מאד למרות שכיום יש לה כבר מספר מתחרות שלא היו קיימות כאשר יצאה לשוק: Nikon Z6 II, Canon R6, Panasonic S5, כולן בעלות נתונים טכניים כמעט זהים ומחירים דומים אולם כולן חדשות ומודרניות יותר מה-A7 III. גם ה- Fuji XT-4 יכולה להחשב כמתחרה של A7 III למרות שהיא בעלת חיישן תמונה קטן יותר בגודל APS-C, גם היא חדשה יותר ויצאה לשוק לפני פחות משנה.

באופן אישי, משקלה של ה-A7 III יחד עם העדשה המצויינת אך כבדה 24-105/4 (1.3 ק״ג למצלמה+העדשה) הכריע אותי לאחר טיול ארוך של חודש בספרד ביוני-יולי 2019… ולאחר התלבטות ארוכה של מספר חודשים החלטתי שעלי לעבור למערכת קלה יותר שתספק חווית משתמש טובה יותר ללא פגיעה משמעותית בביצועים בכלל ובאיכות הדימויים בפרט. Enter Fuji XT-4, אותה רכשתי ממש לאחרונה לאחר שמכרתי את ה- A7 III. מענין לציין שהמחיר של A7 III והעדשה 24-105/4 נפל בסדר גודל של 25-30% מאז רכשתי אותן בסוף פברואר 2019, מה שעושה אותה כיום לקנייה משתלמת במיוחד. ל-XT-4 אייחד פוסט נפרד לאחר שאספיק להתיידד איתה…

Olympus Tough TG4, 2016, נמצאת ברשותי עד היום

במקביל לשימוש ב-Sony A7 התעורר אצלי הצורך במצלמה עמידה למים, אבק ותנאים סביבתיים קשים בכלל. הענין שלי במצלמה כזו החל לאחר יום של שיט בקיאק עם חברים בפולין בשנת 2016. לפני תחילת השיט שאלתי את המפעיל האם בטוח לקחת איתי את ה-A7. הבחור ענה שתמיד קיימת סכנת התהפכות ולכן איננו ממליץ לקחת לשיט את המצלמה. בלב כבד השארתי אותה ברכב והסתפקתי ב-iPhone 6 בתוך מעטפה אטומה למים. וכך, כל פעם שרציתי לצלם (והיה הרבה מה לצלם…) הייתי חייב להפסיק לחתור, להוציא את הסמארטפון מן הנרתיק שהיה תלוי על צווארי, לצלם תוך חשש תמידי שיפול למים ולמהר ולהחזירו לנרתיק האטום למים. לא כיף גדול…אז החלטתי שאני חייב לרכוש לעצמי מצלמה עמידה במים שאפשר לקחת אותה ללא חשש לכל מקום בלי להתחשב בתנאי הסביבה. זמן קצר לאחר שובי לארץ הזמנתי מצלמה מדגם Olympus Tough TG4, (כיום קיימת כבר בגרסת TG-6). אל תשאלו מדוע אבל הזמנתי אחת בצבע אדום בוהק…זוהי מצלמה קטנה וקלה, שאפשר לצלול איתה עד לעומק 15מ׳ והיא אטומה גם לאבק, מסוגלת לפעול בתנאי קור וחום קיצוניים ואפילו לצאת בשלום מנפילה מגובה 1.5 מ׳ על רצפת בטון. את היכולת האחרונה הזאת לא בדקתי כמובן בעצמי ואין לי אלא לסמוך על נתוני היצרן…עם חיישן קטן בגודל ״1/2.3 (6.17X4.55 מ״מ) ו- 16MP איכות הצילומים סבירה, לא יותר. ניתן לצלם קבצי RAW במגבלות מסויימות, עדשת הזום החשמלית 25-100 (מקביל ל-35 מ״מ) מאפשרת צילום של טווח הגיוני של נושאים ויש גם מצב מאקרו ועוד מיני מצבי צילום לצילום מתחת למים וכו׳.

Olympus Tough TG4, מצלמה קטנה, ממזרה וקשוחה… מקור: DPReview.com

הכיף והחופש שבתליית המצלמה האדומה והקלה הזאת על הצוואר באמצעות שרוך ולא להיות מוטרד מהשאלה מה יקרה לה… שווה את מחירה הצנוע, כ-$250 אם אני זוכר נכון. יש לה גם מבזק מובנה, GPS, מצפן ועוד צעצועים לשטח. משקלה 247 גרם. השתמשתי בה כבר בשיט ראפטינג בנהר Tara במונטנגרו (מודה ומתוודה, לא סוער מדי…אבל בגשם שוטף!) , הכנסתי אותה לבריכה ולים מספר פעמים, עד כה ללא תקלות. אני משתמש בה כמצלמת גיבוי למצלמה הראשית שלי האיכותית יותר מבחינת איכות הדימוי.

Olympus TG4, קובץ JPG. מה שיותר כחול יותר עמוק, רחובות, אוגוסט 2016. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. ע״י נהר Tara, מונטנגרו, ספטמבר 2017. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. מתחת למים, רחובות, אוגוסט 2016. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. פגשתי צוענים מאושרים, על שפת נהר Tara, מונטנגרו, ספטמבר 2017.
צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. מתוך המים, האי הידרה, יוון. אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן
Olympus TG4, קובץ RAW. מתחת למים בחוף Stoupa, הפלופונסוס, יוון. אוקטובר 2019. צילום: גבי גולן

באחד הפוסטים הבאים אסקור את המצלמה העיקרית הנוכחית שלי, Fuji XT-4 עם עדשה 16-80/4, אותה אני לומד להכיר בימים אלה.

תמונה ראשית: ילדה באזור האגמים בדרום הודו, פברואר 2019. צילום: גבי גולן, Sony A7

107. המצלמות שלי, חלק ב

107. המצלמות שלי, חלק ב

חלק ב׳, מצלמות דיגיטליות 1991-2015

בפוסט הקודם סיפרתי את סיפורן של מצלמות הסרט שהיו ברשותי בתקופה שבין 1960-1991. בפוסט זה אספר את סיפורן של המצלמות הדיגיטליות שהיו ברשותי וחלקן עדיין אצלי בתקופה שבין 1991 ל-2014. כפי שכבר ציינתי, אתייחס בהמשך רק למצלמות שרכשתי בעצמי ולא לכאלו בהן השתמשתי במסגרת עבודתי בחוג לצילום במכללת הדסה בירושלים או במקומות אחרים. כהערכה גסה, אציין כי הזדמן לי להשתמש לאורך השנים בלפחות מאה מצלמות שונות מכל הסוגים והפורמטים, אנאלוגיות ודיגיטליות כאחד. דווקא הצילום הראשי למעלה (שצולם ע״י סטודנט שלי לשעבר במכללה לצילום בקריית אונו, לצערי אינני זוכר את שמו) אני נראה מצלם במצלמה דיגיטלית בפורמט בינוני השייכת למכללת הדסה…) הצילום צולם ב-Nikon D3 במרץ 2010. כפי שנהוג לומר, הצילום לצורך המחשה בלבד…

בתחילת שנות התשעים כבר היה ברור לי שהצילום האנאלוגי מגיע לסוף דרכו וכי זו רק שאלה של זמן עד שהמצלמות הדיגיטליות יחדרו לחיים בכלל ולחיי הצלמים בפרט. לכן, על מנת ללמוד את הנושא הפסקתי, באופן מודע לצלם במצלמות סרט ועברתי להשתמש באופן מוחלט במצלמות דיגיטליות. הבעיה היתה שעקב מחירן הגבוה של מצלמות דיגיטליות ״מקצועיות״ לא היה הגיוני מבחינתי לרכוש מצלמה כזאת באופן פרטי. כבר ב- 1993 רכשתי עבור החוג לצילום במכללת הדסה שתי מצלמות דיגיטליות מדגם Kodak DSC 200 במחיר של כ-$10,000 כל אחת. היו כבר אז ברשות החוג מצלמות דיגיטליות קטנות ומצלמות סטיל וידאו אנאלוגיות אולם ה-DCS 200 היתה המצלמה ״המקצועית״ הראשונה מסוג DSLR שהיגיעה לחוג ואפשרה צילום באופן דומה מאד למה שהיינו רגילים עם מצלמות רפלקס וסרטי צילום. צילמתי לא מעט בכל המצלמות הדיגיטליות שהיו במכללה, אחרי הכל את כולן אני רכשתי עבור המכללה וגם קיבלתי חלק מהן לתקופת נסיון לפני ההחלטה על הרכישה. אך, אבוי לאותה בושה, בכל התקופה שבין 1991-2002 לא היתה לי מצלמה דיגיטלית פרטית משלי… בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי ארכוש לעצמי מצלמה קטנה ופשוטה וכאשר אזדקק למצלמה ״רצינית״ יותר תמיד אוכל לשאול אחת ממחסן החוג, וכך היה.

Nikon Coolpix 5700, 2002

בשנת 2002 רכשתי את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלי: Nikon CoolPix 5700. זו היתה מצלמת גשר (Bridge Camera) בעלת עדשת זום קבועה 35-280 (מקביל ל-35 מ״מ) וחיישן תמונה אלקטרוני קטן מסוג CCD בגודל "2/3 (8.8X6.6 מ״מ) בעל 5MP. מצלמה זו היתה הדגם האחרון של Nikon עם מסננים צבעוניים CGMY על חיישן התמונה בניגוד ל-(GRGB (Bayer הסטנדרטי.

Nikom CoolPix 5700 משלושה היבטים שונים. מצלמה מכוערת למדי…
מקור: nikonusa.com

לצערי אין לי הרבה דברים טובים להגיד על המצלמה הזאת: התנסות הצילום איתה היתה מאתגרת לעיתים… מענין לציין לחיוב את הצג האחורי המתקפל ומסתובב, אם כי קטן מאד וברזולוציה נמוכה. המחפש (Viewfinder) היה אלקטרוני: איטי וברזולוציה נמוכה אבל הי, בואו לא נשכח שאנחנו מדברים על 2002! המצלמה שקלה 512 גרם, היתה לה יכולת צילום מאקרו לא רעה וגם יכולת לשמור קבצים בפורמט RAW, אם כי אני חייב להתוודות כי לצערי בתקופה ההיא טרם הבנתי את היתרון הגדול של קבצי RAW… להזכירכם, Lightroom הוצגה לראשונה רק ב-2007. ואילו Adobe Camera RAW הוצגה כבר ב-2002 (Photoshop 7)…

Nikon Coolpix 5700, קובץ JPG, צילום מקרוב של אדמת סחף ע״י רחובות, 2003. צילום: גבי גולן
Nikon Coolpix 5700, קובץ JPG, נוף בשדות ע״י רחובות, 2003. צילום: גבי גולן
Nikon Coolpix 5700, קובץ JPG. אליאור בן חיים, סטודנט שלי לשעבר במכללת הדסה מדגים שימוש ב-Nikon D100 עם עדשה 500 או 600 מ״מ במסגרת סדנת צילום טבע עם יוסי אשבול בבריכות הדגים של מעגן מיכאל, מאי 2003. הצילום צולם ב-ISO200, שימו לב לרעש…צילום: גבי גולן

Canon IXUS 400, 2003

בשנת 2003 החלטתי לחפש לעצמי מצלמה דיגיטלית קומפקטית ונוחה יותר מאשר ה-Coolpix 5700. זאת היתה שנה מענינת מאד כי בה נמכרו לראשונה יותר מצלמות דיגיטליות מאשר מצלמות סרט (והשאר היסטוריה) והשוק היה מלא במספר רב של דגמים מגוונים. רכשתי אז מצלמה קטנה ונחמדה של Canon מדגם IXUS 400. זו היתה הראשונה בסדרה של מצלמות מתוצרת Canon שרכשתי לעצמי ועל כך בהמשך.

Canon IXUS 400 היתה אחת מסדרה ארוכה שמנתה עשרות דגמים שונים ומשונים שהתאפיינו גם בשמות שונים בהתאם לאזור הגאוגרפי בעולם בו הופצו. במבט לאחור נראה כי בשנים הללו Canon (וגם Nikon) לא בדיוק ידעו איזה דגם יצליח בשוק ולכן ״הפגיזו״ את השוק במספר גדול של דגמים בתקווה שלפחות חלק מהם יתפוס את תשומת הלב של הצרכנים. למעשה לא היה במצלמות הללו שום דבר מיוחד פרט להיותן מאד פרקטיות, פשוטות לשימוש ועפ״י נסיוני גם אמינות. עם חיישן CCD קטן ״1/1.8 (7.2X5.3 מ״מ) בעל 4MP התוצאות שהתקבלו היו סבירות, לא יותר. המצלמה צוידה בעדשת זום 36-108 (מקביל ל-35 מ״מ). מבחינתי העובדה שהמצלמה שקלה 222 גרם בלבד כולל סוללה והיה ניתן לשאת אותה בכיס שיפרה מעט את ההרגשה הלא מדהימה שסיפק הצילום במצלמה זו.

Canon IXUS 400, מבט היקפי. מקור DPreview.com
Canon IXUS 400, קובץ JPG. סטודנטים וסטודנטיות בחוג לצילום במכללת הדסה בסדנת צילום טבע עם יוסי אשבול בבריכות הדגים של מעגן מיכאל, מאי 2005. צילום: גבי גולן
Canon IXUS 400, קובץ JPG. זריחה בג׳יסר א זרקא, מאי 2005. צילום: גבי גולן

Canon IXUS 50, 2005

בשנת 2005 רכשתי מצלמה נוספת של Canon, מדגם IXUS 50. זו היתה עוד מצלמה קופסתית למראה אם כי בעלת פיניש מתכתי ומראה מושך וקצת יותר רציני.

Canon IXUS 50: קטנה עם ביצועים סבירים לתקופה. מקור: DPReview.com

IXUS 50 היתה ממש זעירה, שקלה 130 גרם בלבד! ) לשם השוואה, ה-iPhone 8 שלי שוקל 148 גרם… וסיפקה צילומים סבירים באיכות של 5MP, שהופקו מחיישן CCD קטנטן בפורמט ״1/2.5 (4.308X5.744 מ״מ). המצלמה היתה מהנה לשימוש הרבה יותר מה-IXUS400 ולמרות החיישן הקטן יותר איכות הדימוי היתה טובה יותר. צילמתי בה המון במשך שנתיים: גודלה הזעיר ומשקלה המינימלי אפשרו לי לשאת אותה איתי לכל מקום (באותה תקופה עדיין לא היה ברשותי טלפון סלולרי עם מצלמה). מצויידת בעדשת זום חשמלית 35-105 (מקביל ל-35 מ״מ) מצלמה זו התאימה מאד לצילום רחוב דיסקרטי אם כי לא היתה מהירה במיוחד.

Canon IXUS 50, קובץ JPG. קלן, גרמניה, ספטמבר 2006. צילום: גבי גולן
Canon IXUS 50, קובץ JPG. קלן, גרמניה, תערוכת הפוטוקינה, ספטמבר 2006. צילום: גבי גולן
Canon IXUS 50, קובץ JPG. מחבוא צילום מוסווה (עדשות 600 מ״מ) במסגרת סדנת צילום טבע עם יוסי אשבול בבריכות הדגים של מעגן מיכאל, מאי 2007. צילום: גבי גולן

Canon G9, Canon G10, 2007

תמיד קיים מעין ״ניגוד עניינים״ בין השאיפה למצלמה קטנה וקלה ובין השאיפה המנוגדת לה לאיכות גבוהה של הדימוי ולאפשרות שליטה ידנית בפרמטרים השונים של הצילום. בעיה דומה קיימת בכל הנוגע לשאיפה שלי למצלמה בעלת עדשת זום איכותית מאחר וצילום בעדשה רחבת זווית, טובה ככל שתהיה לא מאפשרת לי את החופש שמאפשרת עדשת זום בעלת תחום אורכי מוקד ארוכים יותר. אז אמנם ה- IXUS 50 היתה קטנטנה וקלה אבל בהינתן גודלו הזעיר של חיישן התמונה שלה ואפשרות השליטה הידנית המוגבלת ביותר שהיציעה, בשלב מסויים התחלתי לחפש פתרון אחר. הפתרון נמצא בדמותה של Canon G9, אחת המצלמות בסדרת G הידועה של Canon שמאז תחילתה (G1) בשנת 2000 שילבה באופן מוצלח למדי בין השאיפות המנוגדות הנ״ל וכל זאת במחיר סביר. את ה-G9 רכשתי בפוטו פריזמה בירושלים בשנת 2007 ולאחר שנה החלפתי אותה ב-G10. מאחר ושתי המצלמות דומות מאד אתייחס כאן בעיקר ל-G10, ש-12 שנה לאחר רכישתה עדיין קיימת, תקינה ונמצאת בשימוש אצל נכדי הבכור יהונתן שקיבל אותה ממני כאשר היה בן 10 והשתתף בקורס צילום במסגרת קייטנת קיץ.

Canon G9 (משמאל) לעומת Canon 10. מקור: DPReview.com

לטעמי לפחות, עיצובה של ה-G10 היה מושך ובעל מראה רציני ולא צעצועי כמו חלק מן המצלמות הקודמות שסקרתי. עם חיישן CCD בגודל 7.6X5.7 מ״מ ו- 14.7MP, אפשרות שליטה ידנית על כל גורמי הצילום ה-G10 היתה למעשה מעין מיני DSLR אך ללא מראה וללא אפשרות להחלפת עדשות. היתה לה עדשת זום סבירה 28-140 (מקביל ל-35 מ״מ) ואיכות הדימויים שיצרה, בעיקר אם צולמו כקבצי RAW היתה בהחלט סבירה. בניגוד למצלמות Mirrorless של היום ל-G10 היה מחפש אופטי פשוט ולא איכותי ולכן רוב הזמן הייתי משתמש בצג האחורי בזמן הצילום ולא במחפש האופטי. ה-G10 היתה מצלמה מהנה למדי לשימוש ומשקלה הקל יחסית, 350 גרם אפשר את נשיאתה בקלות בתוך נרתיק מבד עבה שהצמדתי לחגורת המכנסיים. ה-G10 היתה בשימוש שוטף אצלי במשך 4 שנים ודי נהנתי הן השימוש בה, עד שהיגיע הזמן לעבור לצלם במצלמה בעלת חיישן גדול יותר עם כל היתרונות (והחסרונות) הגלומים בכך. אציין כאן כי החל בשנת 2011 היה ברשותי סמארטפון מדגם iPhone 4 עם מצלמה סבירה ובהמשך iPhone 6 וכיום iPhone 8 אולם אין בכוונתי להתייחס כאן למצלמות המשולבות בטלפונים סלולאריים.

Canon G10, קובץ RAW. חיפה, דצמבר 2009. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW. שמורת פורה, מרץ 2010. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW. חוף נורמנדי, צרפת מרץ 2010. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW. כבאים מטפלים במדורה במסגרת טקס קבלת האביב, אמנדורף, גרמניה,
אפריל 2010. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW, פסטיבל פסלים חיים ברחובות, יולי 2010. צילום: גבי גולן
Canon G10, קובץ RAW, המרה למונוכרום ב-Tonality. נורמנדי, צרפת, אפריל 2011. צילום: גבי גולן

Sony NEX 5N, 2012

בשלב זה התחילו להופיע בשוק מצלמות חסרות מראה של Sony עם חיישנים בפורמט APS-C. שמתי עין על ה-NEX 5N ולאחר התלבטות קצרה רכשתי אחת. זאת היתה המצלמה הראשונה שלי מתוצרת Sony, אחריה תבואנה עוד שלוש…

Sony NEX 5N עם המבזק מותקן. די מכוערת וחסרת אופי…
אחד הצילומים האהובים עלי שצילמתי ב-Sony NEX 5N, קובץ RAW. משחק פולו, דרום ספרד,
אוקטובר 2013. צילום: גבי גולן

מצלמה זו היתה אחת הראשונות בסדרת מצלמות Alpha של Sony עם חיישני תמונה בפורמט APS-C ממנה התפתחה בהמשך סדרת E עם חיישני APS-C וסדרה FE עם חיישני Full Frame. הגוף היה קטן וקל עם אפשרות להחלפת עדשות. היתה לי עדשה 18-55 ובהמשך עדשה 18-200(מקביל ל-35 מ״מ) שהיתה לגמרי בלתי נסבלת: ארוכה, כבדה ואם לא זכרתי לנעול אותה במצב הקצר שלה היתה ״נוזלת״ לאיטה ונפתחת מעצמה לאורכה המלא ….המצלמה הגיעה עם מבזק קטן ולא ממש שימושי שאפשר היה להרכיבו על גוף המצלמה. בהמשך הוצע גם מחפש אלקטרוני באיכות לא מרשימה (שלא רכשתי) שהיה צורך להרכיבו על אותו חיבור של המבזק. כך שמי שהשתמש במחפש האלקטרוני לא היה יכול להשתמש במבזק באותו הזמן. לא הפסד גדול כי המבזק היה קטן וחלש. מה שהפתיע לטובה היה איכות הדימוי, בעיקר בצילום קבצי RAW. עם 16MP, החדות, הטווח הדינמי ורמת הרעש היו בהחלט הפתעה לטובה. עם זאת, מבחינת חווית השימוש, כמו מרבית המצלמות של Sony, גם ה-NEX 5N לא סיפקה חווית משתמש חיובית כלל… צילמתי בה כשנתיים עד שהחלטתי למכור אותה ב-2014 ולעבור ל-Sony RX10. להלן מספר צילומים שצילמתי בה:

Sony NEX 5N, קןבץ RAW.אזור הפירנאים, צרפת, אוקטובר 2012. צילום: גבי גולן
Sony NEX 5N, קובץ RAW. אזור הפירנאים, צרפת, אוקטובר 2012. צילום: גבי גולן
Sony NEX 5N, קובץ RAW. עכו, יוני 2012. צילום: גבי גולן
Sony NEX 5N, קובץ RAW. גרנדה, ספרד אוקטובר 2013. צילום: גבי גולן
Sony NEX 5N, קובץ RAW. סנקטי פטרי, דרום ספרד, אוקטובר 2013. צילום: גבי גולן

Sony RX10, 2014

בחיפושי אחר המצלמה האולטימטיבית (למרות שברור לי שאין באמת חיה כזאת…) ומאחר ומאסתי בחווית השימוש הלא מלהיבה של ה-Sony NEX 5N עם העדשה הבלתי מוצלחת 18-200 קראתי יום אחד על ה-Sony RX10. שוב היתה זו מצלמת Bridge בעלת עדשה קבועה, זום חשמלי 24-200 (מקביל ל-35 מ״מ) וצמצם קבוע 2.8. עם חיישן "1 (13.2X8.8מ״מ) בעל 20MP ומשקל של 813 גרם היה כאן לכאורה שילוב די מוצלח מרוב הבחינות. ואכן, באופן כללי נהניתי מן השימוש ב-RX10 (כיום קיים כבר הדור החמישי שלה). בשני מסעות ג׳יפים לגאורגיה (עם חב׳ Master Trip) בהם השתתפתי בסוף 2014 כצלם הקבוצה וכמדריך צילום ה-RX10 עשתה עבודה לגמרי לא רעה הן בסטילס והן בוידאו (השתמשתי במיקרופון חיצוני ובמבזק Sony המשלב תאורת לד לוידאו בתוך ראש המבזק הרגיל). אולם, והדבר נכון לכל המצלמות בעלות חיישן תמונה קטן (כולל אלו של הטלפונים הסלולריים), יש להבין את ההשלכות של גודל החיישן על אורך המוקד האמיתי, הצמצם המעשי, זווית הראייה ורמת הרעש וכתוצאה מכך הטווח הדינמי שמסוגלות לספק מצלמות כאלו. להסבר נרחב על בעיה זו ראו פוסט מספר 19 בבלוג זה: על הקשר שבין גודל חיישן התמונה לצמצם, לאורך המוקד, לזווית הראיה ול- ISO. המיקוד האוטומטי היה איטי יחסית אבל ניתן היה לעבוד איתו. אבל בעת עריכת הצילומים רמת הרעש הפריעה לי מאד, וכבר ב-ISO 100 ניתן היה להבחין בו ללא מאמץ. לא פלא לאור העובדה שה-ISO האמיתי היה לא 100 אלא 900…לטעמי, ה-RX10 היתה מצלמה נאה למדי ומתוכננת באופן הגיוני. חווית השימוש בה היתה בסה״כ טובה.

Sony RX10 . בהחלט בעלת מראה מרשים! מקור: DPReview.com
Sony RX10, קובץ RAW. גאורגיה, ספטמבר 2014. צילום: גבי גולן
Sony RX10, קובץ RAW. גאורגיה, ספטמבר 2014. צילום: גבי גולן
Sony RX10. קובץ RAW. חדר שינה בבית כפרי, גאורגיה, ספטמבר 2014. צילום: גבי גולן
Sony RX10. קובץ RAW. פיסקרדו, האי קפלוניה, יוון, יוני 2014. מקום קסום
Sony RX10, קובץ RAW, עיבוד למונוכרום ב-Tonality. טיביליסי, גאורגיה, אוקטובר 2014. צילום: גבי גולן. כמעט חטפתי מכות מהמכשפה עם המטאטא…

ולמרות שבסך הכל נהניתי למדי מהשימוש ב-RX10 לאחר שובי מגאורגיה בפעם השניה באוקטובר 2014 החלטתי שהיגיע הזמן לעבור למצלמת Full Frame. באותה התקופה גם פרשתי מעבודתי במכללת הדסה כך שלא היתה לי יותר גישה למגוון הרחב של המצלמות במחסן החוג לצילום. ה-RX10 נמכרה ובמקומה רכשתי את אחד משני הדגמים של מצלמת ה-Mirrorless Full Frame הראשונה של Sony: ה-A7. ועל כך בפרק הבא, פוסט מספר 108: המצלמות שלי, חלק ג 2015-2020.

106. המצלמות שלי, חלק א

106. המצלמות שלי, חלק א

לאחר שתיקה בת כמעט 3 שנים, הבלוג חוזר (אולי…) לפעילות, למרות שלא ברור לי עדיין באיזה פורמט ובאיזה קצב… בודאי לא בקצב הקודם בו העליתי 105 פוסטים, חלקם ארוכים ומפורטים במהלך שלוש שנים.

בפוסט זה אסקור את המצלמות שהיו ברשותי באופן אישי מאז התחלתי להתענין בצילום אי שם בשנות השישים העליזות של המאה הקודמת. אתייחס בהמשך למצלמות שבחרתי לרכוש, את אלו שמכרתי במהלך השנים וגם אגלה מדוע כיום אני מצטער על שבחרתי להיפרד מחלק מן המצלמות האלה… מן הראוי לציין כי במהלך 27 שנות עבודתי כמרצה לטכנולוגיה של צילום במכללת הדסה ותפקידי הנוסף כמרכז החוג לצילום זכיתי להשתמש במגוון רחב מאד של מצלמות מכל הסוגים והיצרנים ובכל הפורמטים, אנאלוגיות ודיגיטליות כאחד, אולם אלו לא היו מצלמות שלי אלא כאלו שנרכשו לשימוש הסטודנטים בחוג. עוד לפני כן, כסטודנט לצילום בארץ ובארה״ב הזדמן לי להשתמש במצלמות רבות ושונות שהיו שייכות לבתי הספר בהם למדתי (מכללת הדסה בארץ ו-RIT בארה״ב). אולם אין מצלמה כמו המצלמה האישית שלך, ובמצלמות האישיות שלי, שהיו ברשותי לאורך השנים עוסק הפוסט הזה.

חלק א: 1960-1991, מצלמות סרט אנאלוגיות

Zorki 4, 1962, Bell &Howell 624, 1960

התחלתי להתענין בצילום כבר לקראת סוף שנות ה-60 כאשר גיליתי כי לחברי הטוב דאז, ישראל הלפרין ז״ל יש בביתו מעבדת צילום שהקים אחיו. המצלמה הראשונה בה השתמשתי היתה Zorki 4 מתוצרת בריה״מ שהיתה שייכת לאבי ז״ל. הזורקי הוותיקה נמצאת ברשותי עד היום, במצב מצויין, רק להכניס בה סרט צילום ולצלם….במאמר מוסגר אוסיף כי למעשה צילמתי סרטי ״קולנוע״ עוד לפני שעסקתי בצילום סטילס: בתחילת שנות ה-60 היגיעה דודתי מארה״ב לביקור משפחתי נדיר והביאה עמה מצלמת קולנוע 8 מ״מ עם מנגנון קפיץ מתוצרת Bell & Howell. לפני עזיבתה נתנה את המצלמה כמתנה לאבי. שנים רבות לפני עידן הוידאו צילמתי מספר סרטים משפחתיים, חלקם הומרו בהמשך לוידאו אנאלוגי ובהמשך לוידאו דיגיטלי ונמצאים ברשותי עד היום. למעשה הסרט שהוכנס למצלמת קולנוע זו היה בפורמט 16 מ״מ. בתחילה צולם חצי מהסרט (לרוחב) ובסיומו היה צורך לפתוח את גוף המצלמה, להפוך את הגלגל שעליו הסרט המצולם ולצלם את החצי השני שלו. לאחר פיתוח הסרט במעבדה הוא היה נחצה לשניים לכל אורכו ושני החצאים היו מודבקים זה לזה כך שהתקבל סרט 8 מ״מ אחד ארוך של 3-4 דקות, עם פרפורציה בצד אחד וללא קול. כמובן שהיה צורך במקרן מתאים כדי לצפות בסרט המצולם לאחר הפיתוח. אינני יודע מה עלה בגורלה של אותה ״מסרטה״ כפי שקראנו לה. לצפייה בסרטון המדגים את אופן פעולתה של מסרטה דומה לחצו כאן.

מצלמת קולנוע 8 מ״מ מדגם Bell & Howell Autoset 624EE משנת 1958. שימו לב לידית בצד שמאל המשמשת לצורך דריכת הקפיץ המכני שהפעיל את מנגנון העברת הסרט.
מקור: The Kodak Collection at the National Media Museum, Bradford

ובחזרה לזורקי: חברי ואני צילמנו אז מכל הבא ליד רק כדי שיהיו ברשותנו נגטיבים שחור לבן שנוכל לפתח ואח״כ להדפיס מהם תמונות קטנות בפורמט 9X12 ס״מ. האמת שהצילום עצמו היה אז עבורנו פעולה משנית אך הכרחית כדי להגיע לשלב שענין אותנו יותר, עבודת המעבדה. היה משהו מסעיר, חדש ומסקרן בעיסוק במגדל, בכימיקלים, בשהייה בחדר המואר באור ביטחון אדום, בריחות העזים ובהתרגשות למראה הדימוי שצץ לו לאיטו כמעשה קסם תוך כדי תהליך הפיתוח של נייר הצילום.

ה-Zorki 4 כנראה משנת יצור 1960 שירשתי מאבי ז״ל, עם עדשה 50/2. קצת כתמים אבל עדיין פועלת!
צילום: גבי גולן

Zorki 4 הינה מצלמה 35 מ״מ מתוצרת בריה״מ לשעבר, מצלמת Range Finder המהווה חיקוי די מוצלח שהיה פופולרי מאד של Leica M3. עפ״י ויקיפדיה, יותר ממליון ושבע מאות אלף יחידות יוצרו ע״י מפעל KMZ בקרסנוגורסק והופצו בכל העולם בין השנים 1956-1973. המצלמה שברשותי יוצרה כנראה בתחילת שנות ה-60 כי למיטב ידיעתי אבי רכש אותה לאחר שעברנו לרחובות בשנת 1962. בניגוד למצלמות אחרות מתוצרת בריה״מ (ראו בהמשך) , הזורקי היא מצלמה אמינה למדי. זו שלי כבר בת קרוב ל-60, צולמו בה להערכתי מאות סרטי צילום, היא עדיין תקינה לחלוטין ומעולם לא נזקקה לתיקון. קשה לומר שאהבתי את הזורקי: השתמשתי בה כי זו המצלמה שהיתה בבית. המיקוד קשה ובהעדרו של מד חשיפה היה צורך להעריך את עצמת האור ולבחור ידנית את מהירות הסגר והצמצם. במצלמה זו ניתן היה לשנות את מהירות הסגר רק לאחר דריכת התריס… היתה אפשרות להחלפת עדשות אולם היתה ברשותי רק עדשה אחת 50/2 שגם היא נראית ממש כמו עדשות של Leitz. הזורקי היתה נתונה בנרתיק עור מסיבי מקורי עם רצועה תואמת מעור שהתפוררה לפני שנים, בעוד שהנרתיק עצמו השתמר באופן ראוי לציון למעט מספר תפרים שנפרמו. את הזורקי לקחתי איתי לכל טיולי ביה״ס ואפילו לטיול הראשון לחו״ל בשנת 1969.

Zorki 4, סריקה של הדפס צבע מנגטיב 35 מ״מ,
צולם ע״י אחד מחברי לטיול באזור האלפים הצרפתיים, יולי 1969, וכן, כך נראיתי בגיל 17…
לידי חברה לקבוצה

Zenit B, 1975

הרומן שלי עם מצלמות רוסיות נמשך כאשר בשנת 1975 החלטתי להתחיל ללמוד צילום במכללת הדסה בירושלים. מספר חודשים לפני תחילת הלימודים, כאשר עדיין למדתי בביה״ס לרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים רכשתי בפוטו עדן, (חנות צילום מיתולוגית בירושלים ברחוב בן יהודה 3 הקיימת עד היום!) מצלמת רפלקס 35 מ״מ מדגם Zenit B. לא היה אז מאושר ממני, סוף סוף יש לי מצלמה משלי שרכשתי בכספי. אם זיכרוני איננו מטעה אותי, הזניט עלתה לי 500 לירות של אז (כ-$72). לא זכור לי איזו עדשה הורכבה על הזניט, בוודאי וריאציה כל שהיא של עדשה נורמלית 50 מ״מ. כפי שהתחוור לי בהמשך, בניגוד לזורקי, הזניט היתה מצלמה באיכות ירודה. במהלך טיול ארוך באירופה באותה שנה הזניט שבקה חיים. נכנסתי לחנות צילום באמסטרדם וביררתי אפשרות לתקן אותה. בעל החנות צחק בפה מלא ואמר שחבל לבזבז כסף בתיקון של מצלמה כזו ושעדיף לי כבר לרכוש מצלמה אחרת. כאשר חזרתי לארץ פירקתי את הזניט כדי ללמוד כיצד נראית מצלמת רפלקס מבפנים. לאחר הפירוק צבעתי את גוף המצלמה בלבן והשתמשתי בו כאובייקט לצילום בתרגיל הקלאסי בשנה א של צילום נושא לבן על רקע לבן…

מצלמת רפלקס רוסית 35 מ״מ מדגם Zenit B. איכות מפוקפקת למדי! מקור: Kosmo Foto

במהלך השנים הבאות נתקלתי פעמים רבות בסטודנטים לצילום שנפלו לאותה המלכודת כמוני, רכשו בזול מצלמות רוסיות, בד״כ בפורמט 6X6 כמו Kiev 88 שהיתה חיקוי מזעזע של Haselblad רק כדי לגלות די מהר שאלו מצלמות שעדיף להשתמש בהן כמשקולת לניירות ולא לצילום…מאמר מרתק (וארוך) על ההיסטוריה של תעשיית המצלמות הרוסית ניתן לקרוא כאן.

Zenit B, סריקה של שקופית Agfachrome, אמסטרדם, יולי 1975, צילום: גבי גולן

Mamiya C33. 1975

ואכן המצלמה הבאה שלי היתה בפורמט 6X6 לסרטי 120/220, אבל לא מתוצרת בריה״מ אלא, לראשונה עבורי, מתוצרת יפן. לקראת הלימודים במכללה רכשתי באותו הטיול בשנת 1975 מצלמה מדגם Mamiya C33. היתה זו מצלמה מסוג Tween Lens Reflex עם עדשה (שניתן להחליפה) 80 מ״מ. רכשתי אותה משומשת בחנות צילום כלשהיא בלונדון ואני אפילו זוכר את מחירה: 80 לירות סטרלינג. מצלמה זו שימשה אותי נאמנה במהלך שתי שנות הלימוד במכללת הדסה: כן, אז תכנית הלימודים לטכנאי צילום טכני-מדעי נמשכה רק שנתיים. לאחר סיום הלימודים מכרתי את ה-C33 לסטודנט חדש שעמד להתחיל את לימודיו במכללה. גם את המצלמה הזו לא אהבתי: מסורבלת,כבדה, איטית ולא נוחה לשימוש, עם עדשות כפולות (עדשה לצפייה ועדשה נוספת לצילום), בעיית Paralx חמורה ועוד.

מצלמה TLR 120 מדגם Mamiya C33. שימו לב לעדשות הכפולות: העליונה משמשת לצפייה והתחתונה לצילום. מקור: Big Fish J-Shop

Nikon F Photomic, 1976

את המצלמה הבאה שלי רכשתי במהלך לימודי במכללה, כנראה בשנת 1976. היות ולא היתה לי מצלמה 35 מ״מ שמתי פעמי לעיר העתיקה בירושלים ונכנסתי לחנות הצילום הידועה בבעלות ארמנית פוטו גארו. אם אינני טועה שילמתי 1600 לירות (כ-$200) ויצאתי משם שמח וטוב לב כשבידי מצלמה משומשת, אבל מדהימה ויפהפיה מדגם Nikon F עם ראש מד אור מדגם Photomic FTn ועדשה 50/1.4 .זאת היתה המצלמה הראשונה שבאמת אהבתי: שחורה, מושלמת, עם עדשה מעולה ופועלת בדיוק של שעון שוויצרי. מצלמה זו היתה מצלמת הרפלקס הראשונה מתוצרת Nikon ויוצרה בשנים 1959-1973. ה-F נחשבה למתקדמת מאד בזמנה והיתה מצלמת הרפלקס הראשונה שאומצה בחום ע״י צלמים מקצועיים שנטו עד אז להשתמש במצלמות Range Finder כמו Leica. היה ניתן להחליף בה כמעט הכל, ובקלות: עדשות, מסכי מיקוד, פריזמות וגבים, כולל גב שאיפשר לצלם 250 מסגרות ברצף עם מנוע חשמלי להעברת הסרט ואפילו גב פולארויד. עפ״י ויקיפדיה, 862,600 גופים של Nikon F יוצרו עד להפסקת היצור בשנת 1973. רבים מהם עדיין נמצאים בשימוש ורבים מוצעים למכירה ב-eBay במחירים שבין $100-$600, ניתן גם למצוא הצעות לגופים חדשים באריזה מקורית במחירים סביב $1000, כמעט פי שלושה ממחירה של F חדשה עם עדשה 50/1.4 בשנת 1963. מספר גופים מוסבים של Nikon F שימשו את NASA במשימות החלל השונות בשנות ה-70. ה-F שלי היתה ברשותי כחמש שנים ושרתה אותי בנאמנות גם במילואים בחולות סיני וגם בשלגים ובקור של רוצ׳סטר, בצפון מדינת ניו יורק בארה״ב שם למדתי. ממש מצלמה כיפית, מדוייקת ואמינה באופן בלתי רגיל. כתזכורת לאותה F שאהבתי, יש היום ברשותי Nikon F דומה לה משנת יצור 1971 שקיבלתי לפני שנים רבות מאחד הסטודנטים שלי במכללת הדסה. יש לי גם פריזמה רגילה, ללא מד אור, מחפש (viewfinder) מסוג Waist Level ופריזמה משולבת במד אור מסוג Photomic FTn שקיבלתי לאחרונה מידידי עופר תבל. מדהים שניתן אפילו להשיג מתאם לסוללה של מד האור המאפשר שימוש בסוללות LR44 במקום סוללת הכספית המקורית שלא ניתן עוד להשיג אותה. כלומר ה-F חיה ובועטת גם כיום, 61 שנה לאחר תחילת יצורה ו-47 שנים לאחר שירדה מפס היצור.

מצלמת SLR בפורמט 35 מ״מ Nikon F, שנת יצור 1971 עם פריזמה הכוללת מד חשיפה מדגם Photomic FTn. שימו לב לחיבור המכני בין העדשה למד האור שבצילום זה בטעות הוא מנותק… צילום: גבי גולן
אותה Nikon F עם פריזמה רגילה ללא מד אור. צילום: גבי גולן
Nikon F, סריקה של הדפס כסף 18X24 מסרט נגטיב ש/ל. מפעל המלט נשר, רמלה, 1976. צילום: גבי גולן
Nikon F, סריקה של שקופית 35 מ״מ Ektachrome, רוצ׳סטר, ניו יורק 1978, צילום: גבי גולן
Nikon F, סריקה של שקופית 35 מ״מ Ektachrome , רוצ׳סטר, ניו יורק, 1978, צילום: גבי גולן

Nikon F3, 1981

ואחרי כל סיפור האהבה הזה, זנחתי את ה-F ללא היסוס לטובת אחותה הצעירה, היפה והטובה ממנה בהרבה, Nikon F3, אחת המצלמות המוצלחות ביותר של Nikon. במאי 1981 צעדתי מעדנות לחנות צילום במיאמי, פלורידה וללא כל נקיפות מצפון החלפתי את ה-F הטובה והנאמנה ב-F3 חדשה ונוצצת שהיתה המצלמה החדשה הראשונה שרכשתי, כל הקודמות לה נרכשו משומשות. על כך אני מצטער עד היום, לא בגלל שה-F3 לא היתה מצלמה טובה, להיפך. מכל אספקט שהוא היא היתה טובה יותר מה-F, אבל לא היתה בה את ״הנשמה היתרה״ של ה-F, משהו לא מוחשי שקשה להסביר אותו אבל אני בטוח שצלמים ותיקים יודעים היטב למה כוונתי. ה-F3 שירתה אותי בנאמנות ללא אף תקלה במשך כ-7 שנים. בין היתר, במעבדת הצילום שהיתה לי צילמתי איתה אלפי מסגרות של רפרודוקציות, שקופיות משוכפלות, אינטרנגטיבים ושקופיות Polablue ,Polagraph ו-Polapan הרבה לפני היות המצגות הממוחשבות. את ה-F3, כולל כל הציוד הנוסף שהיה ברשותי מכרתי בשנת 1988 לפוטו פילם, חנות הצילום הידועה בתל אביב שנסגרה לפני מספר שנים. בדיעבד עשיתי טעות, הייתי צריך להשאיר אותה ברשותי… את ה-F3 היציגה Nikon ב-1980, רק שנה לפני שרכשתי אותה. עפ״י ויקיפדיה, המצלמה היתה מוצלחת כל כך שנשארה ביצור עד שנת 2001, 21 שנה! למרות שהוחלפה ע״י ה-F4 בשנת 1988 וה-F5 בשנת 1996. כנראה שיוצרו יותר ממליון מצלמות F3 ועד היום ניתן להשיג בחנויות מתמחות וב-eBay גופים חדשים באריזות מקוריות. ה-F3 היתה המצלמה הראשונה מתוצרת Nikon עם סגר אלקטרוני שחייב שימוש בסוללה וזאת לעומת ה-F וה-F2 שהיו בעלות סגר מכני. בהיעדר סוללה פעל הסגר של ה-F3 במהירות אחת קבועה: 1/60 שניה. לראשונה, נתוני הצילום הוצגו בתוך המחפש על צג LCD מונוכרומטי. מהירות הסינכרון למבזק היתה רק 1/80, מגבלה שהכריחה צלמים רבים להשתמש בעבודה עם מבזק בגופים אחרים של ניקון כמו ה- FA או Nikkormat. בשנת 1983 הוצג הדגם הנדיר Nikon F3AF, וריאציה מוקדמת של מצלמה עם מיקוד אוטומטי שחייב שימוש בעדשה מיוחדת. הדגמים הבאים של Nikon כבר היו בעלי יכולת מיקוד אוטומטי מובנית.

מצלמת SLR בפורמט 35 מ״מ מדגם Nikon F3. שימו לב לפס הקישוט האדום האפייני. מקור: Amazon.com
Nikon F3, סריקה של שקופית 35 מ״מ Kodachrome, דנלי, הונדורס 1982 צילום: גבי גולן
Nikon F3, סריקה של שקופית 35 מ״מ Kodachrome, דנלי, הונדורס 1982 צילום: גבי גולן

Olympus XA, 1982

במאי 1981,לאחר סיום לימודי במכון הטכנולוגי של רוצ׳סטר בארה״ב, שם התמחיתי בניהול ותפעול של מעבדות צילום מסחריות קיבלתי הצעת עבודה שלא יכולתי לסרב לה: לנהל 2 מעבדות צילום שהופעלו ע״י הסוכן המקומי של Fujifilm בהונדורס שבמרכז אמריקה. על האתגר המקצועי שבתפקיד מנהל היצור של חברת צילום במדינת עולם שלישי אספר אולי בפוסט נפרד. התפקיד דרש נסיעות מרובות ברחבי המדינה וגם גיחות מזומנות לארה״ב וחיפשתי מצלמה קטנה וקלה יותר שיהיה לי נוח לשאת אותה איתי בנסיעותי התכופות. ה-F3 שהיתה ברשותי באותה עת עם עדשת זום קצרה שקלה קרוב ל-1.5 ק״ג. שמתי עין על מצלמה קטנה ומיוחדת: Olympus XA וכאשר הגעתי לטוקיו במאי 1982 לצורך השתלמות במרכז חב׳ Fujifilm נכנסתי לחנות צילום עצומה במרכז העיר ורכשתי לעצמי אחת כזאת. ה-XA היתה מצלמה שונה לחלוטין מכל מצלמה אחרת שהיתה ברשותי עד אז. היא היתה קטנה וקלה, עשויה מפלסטיק שחור ובעלת עדשה מעולה קבועה 35/2.8. היא שקלה 225 גרם בלבד והיה ניתן להחזיק אותה בכיס החולצה או המעיל בקלות. סרט הצילום היה 35 מ״מ במסגרת מלאה, העברת הסרט קדימה ואחורנית היתה ידנית. במידה מרובה מזכירה לי ה-XA את ה-Sony RX1 , מצלמת Mirrorless עם חיישן Full Frame ועדשה 35/2.8 מעולה. או אולי את מצלמת הסמארטפון של היום: תמיד איתך, מוכנה לצילום תוך שניות. כל שצריך היה לעשות הוא להסיט את מכסה העדשה הצידה והמצלמה מוכנה לפעולה! זאת היתה מצלמת ה-Range Finder הקטנה ביותר שיוצרה אי פעם יחד עם ה-Contax T (מקור: ויקיפדיה). לאחר פרסום הפוסט עדכן אותי ידידי אילן אהרון כי צריך להוסיף לרשימת הקטנות גם את ה-Minox 35, מצלמה קלה וקטנה מעט יותר מן השתיים האחרות. עדיין, יתרונה של ה-Olympus XA לעומת הקטנות האחרות היא העובדה שגודלה אינו משתנה בעת הצילום בעוד שבשתיים האחרות העדשה יוצאת החוצה ובולטת מן הגוף בזמן הצילום.

מצלמת Range Finder בפורמט 35 מ״מ Olympus XA מן הדגם הראשון שהיה ביצור בשנים 1979-1985
שימו לב לדלת ההזזה עליה הכיתוב Olympus. הסטה קלה של הדלת שמאלה הפעילה את המצלמה.
מקור: ויקיפדיה.

ה-XA היתה מצלמה פשוט כיפית, בעלת אופי ומראה מיוחדים, נוחה לצילום ולשליפה מידית בעת הצורך ובמשך שנים מספר נשאתי אותה איתי כמעט לכל מקום. היה לה גם מבזק קטן שהתחבר לצד שמאל באמצעות בורג עם ראש גדול שאפשר להצמיד אותו לגוף המצלמה ולנתק אותו ממנה בקלות ובמהירות.

Olympus XA, סריקה של הדפס צבעוני 10X15 מנגטיב צבעוני 35 מ״מ. טגוסיגלפה, הונדורס 1983.
הצילום צולם במשרדי Fuji De Honduras ע״י אחד מעובדי המשרד ונראים בו אני (משמאל)
מנהל היצור בשיחה עם פרנסואה, מנהל השיווק של החברה

ל-XA המקורית היו עוד מספר וריאציות: XA1,2,3,4 כל אחד עם מאפיינים מעט שונים. היו גם דגמים צבעוניים, כולל דגם ורוד שהוא נדיר מאד. המצלמה לא היתה אוטומטית, כך שהיתה שליטה ידנית מלאה על כל הפרמטרים של הצילום. את ה- XA שלי מכרתי בשנת 1988 יחד עם ה-F3, כאשר היה לי ברור שהצילום הדיגיטלי כבר בפתח. גם על מכירה זו אני מצטער כיום ואולי אפילו אחפש לי XA באינטרנט על מנת להשקיט את המצפון…

Olympus Stylus, 1991, מצלמת הסרט האחרונה שלי

לאחר שמכרתי את ה- XA חיפשתי תחליף הולם בעל מיקוד אוטומטי. רכשתי את ה-Olympus Stylus, מצלמה 35 מ״מ חסרת אופי שאיכזבה אותי קשות לאחר ה-XA המיוחדת. למעשה היתה זו מצלמת חובבים מדרגה לא גבוהה בעלת עדשת זום חשמלית ומיקוד אוטומטי, עם דלת הזזה ומבזק קופץ. לאחר מספר שנים במגירה מסרתי אותה לביתי הבכורה ובכך בא הקץ למצלמות הסרט בהן השתמשתי…

מצלמה 35 מ״מ מדגם Olympus Stylus. חסרת אופי!

במהלך מספר שנים לא היתה ברשותי מצלמה כלל והסתפקתי במצלמות שיכולתי לקחת בהשאלה ממחסן החוג לצילום במכללת הדסה. עד שהחלטתי לרכוש את המצלמה הדיגיטלית הראשונה שלי ועל כך בחלק ב של הפוסט.

צילום תמונה ראשית: גבי גולן

105. סיכום 2017: סקירת הפוסטים שפרסמתי השנה, כיווני התפתחות טכנולוגיים

105. סיכום 2017: סקירת הפוסטים שפרסמתי השנה, כיווני התפתחות טכנולוגיים

מבחינתי, השנה התאפיינה בירידה ניכרת בקצב כתיבת הפוסטים, קרוב לוודאי מתוך סוג של ״עייפות החומר״ וגם ביצוע של פרוייקטים ביתיים למינהם שאינם קשורים לתחום הצילום (למעט פרויקט אחד: התקנה עצמית של מערכת מצלמות אבטחה מבוססות IP, שבמהלכו נחשפתי לתחום מענין שלא הכרתי לפני כן). באמתחתי מספר טיוטות לפוסטים חדשים בנושאים שונים שאותם אפרסם, אולי, במהלך 2018.
העליתי במהלך השנה 13 פוסטים חדשים (לא כולל פוסט אחרון זה), להלן סקירה שלהם:

בחודש ינואר 2017 העליתי 5 פוסטים: פוסט מס׳ 93 על חשיפה נכונה Take 2, שבמרכזו שיטת החשיפה לימין ETTR, פוסט מס׳ 94 מצלמה ללא עדשה בו דיווחתי על אב טיפוס שהיציגה חב׳ Hitachi למצלמה ללא עדשת זכוכית אופטית קונבנציונלית, פוסט מס׳ 94: על סרטי צילום וניירות צילום, חלק א: סרטים שחור לבן שהיה הראשון בסדרה של 4 פוסטים ברוח החזרה לעבר, לתקופה העליזה של סרטי הצילום, חומרי הפיתוח וחדר החושך המיתולוגי. חלק ב של סדרה זו (פוסט מס׳ 95) עסק בניירות שחור לבן, חלק ג (פוסט מס׳ 96) בסרטים וניירות צילום צבעוניים נגטיביים וחלק ד (פוסט מס׳ 97) בחומרי צילום צבעוניים פוזיטיביים. בסקירה רחבת היקף זו כיסיתי את עקרונות הפעולה והשימוש של מגוון חומרי הצילום ה״אנאלוגיים״ לטובת כל המעונינים להשתמש בחומרים אלו גם כיום או רק להסתפק בהכרות והבנה בסיסית של מערכות ההדמייה הצילומית ששימשו אותנו ככלי הצילום העיקרי עד לתחילת תפוצתו של הצילום הדיגיטלי בתחילת שנות האלפיים. אולי קשה להאמין, אבל הצילום הדיגיטלי כבר כאן כמעט 20 שנה. על מנת להבין אספקט האופייני גם לצילום האנאלוגי וגם לצילום הדיגיטלי פרסמתי בחודשים פברואר ומרץ 2017 סדרה של שלושה פוסטים שעסקו בתחום הרעש החזותי Visual Noise חלק א (פוסט מס׳ 98), חלק ב (פוסט מס׳ 99)  וחלק ג (פוסט מס׳ 100).

פוסט מס׳ 101: מספר תובנות על Fujifilm GFX 50S: מבחן מעשי, עסק באחד הנושאים החמים של סוף 2016 ותחילת 2017: המצלמה בפורמט בינוני של Fujifilm שעשתה מהפכה בתחום הפורמט הבינוני הדיגיטלי: GFX 50S. אתייחס שוב לחשיבותה של מצלמה זו בסקירת ההתפתחויות הטכנולוגיות של 2017 בהמשך.

פוסט מס׳ 102: מספר תובנות על Sony A9 עסק גם הוא באחת המצלמות החשובות שהוצגו במהלך 2017. גם למצלמה חשובה ומענינת זו אתייחס שוב בהמשך.

פוסט מס׳ 103: WD My Passport Wireless Pro – סקירה עסק באמצעי גיבוי נוח שיכול לשמש כתחליף לנשיאת מחשב נייד בעת טיולים ומסעות.

פוסט מס׳ 104, Light Revisited: המשך לפוסט 51, האחרון שפרסמתי לפני הפסקה של מספר חודשים עסק שוב באחת ההכרזות המענינות של 2015, המצלמה מרובת העדשות L-16 מתוצרת Light. במהלך 2017 המצלמה יצאה לשוק מלווה במסע יחסי ציבור אגרסיבי אולם ביצועיה, כך נראה, אינם עומדים נכון להיום, בהבטחות היצרן: DSLR quality in the palm of your hand. עם זאת, מצלמה זו מסמלת את החדירה המאסיבית לחיינו של הצילום החישובי (Computational Photography), תחום חדשני שבא לידי ביטוי גם במספר טלפונים סלולריים שהוצגו בעת האחרונה. ראו את שני הפוסטים שפרסמתי בנושא בשנת 2016: פוסטים מס׳ 75 ו-76: צילום חישובי, המנוע של מצלמות המחר חלק א וחלק ב וכן את פוסט מס׳ 51: עוד מצלמת עתיד?

השנה החולפת היתה מענינת למדי מבחינת ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום הצילום כפי שבאו לידי ביטוי במוצרים חדשים שהוכרזו במהלך השנה. בסקירה הבאה אתייחס למספר מוצרים המעידים, לפחות בעיני, על מה שעוד צפוי לנו בשנים הקרובות בתחום בצילום. אין ביכולתי לסקור כל מוצר חדש שיצא לשוק במהלך 2017 ולא כל מוצר נראה לי חשוב מספיק על מנת להתייחס אליו כאן. כתמיד, הסקירות שלי מבטאות את דעתי האישית בלבד ללא כל קשר ומחוייבות לגורם אחר כלשהו.

אם הייתי נשאל מהי לדעתי המצלמה החשובה ביותר שהוצגה בשנת 2017 הייתי מחלק את התשובה לשניים: Sony A9 ו-Sony A7RIII. שתי מצלמות אלו מבית היוצר של Sony, חסרות מראה כמובן מביאות לידי ביטוי את תחילת הבגרות של המצלמות חסרות המראה המקצועיות שעולות בביצועיהן, כמעט מכל הבחינות על מצלמות ה-DSLR המסורתיות. ב-A9 מתגלמות יכולות פנומנליות מבחינת יכולת הצילום המהיר תוך שימוש במיקוד אוטומטי עוקב רציף מדוייק ביותר וכל זה בשקט מוחלט שמאפשר הסגר האלקטרוני. לפרטים נוספים ראו פוסט מס׳ 102. החלק השני של תשובתי כולל מצלמה חדשה נוספת של Sony שהוצגה לאחרונה וכבר הספיקה לכבוש מקומות מכובדים ביותר בסקירות ודרוגים רבים: A7RIII. הדור השלישי בסדרת ה-A7R מתבסס על אותו החיישן בן 42MP כמו בדור הקודם אולם ירש מן ה-A9 את מערכת המיקוד המהיר, הסוללה בהספק הגבוה, 2 סלוטים לכרטיסי זיכרון (רק אחד מהם מהיר) וחיבור USB C מהיר המאפשר צילום Tethered במהירויות שטרם נראו. בעזרת מערכת עיבוד חדשה מתאפשר קצב צילום של 10 מסגרות לשנייה. מעבר למאפיינים הטכנולוגיים המרשימים, Sony שומרת גם על מחירים הגיוניים יחסית למתחרות Canon ו-Nikon. ואולי כאן המקום לציין שלמעט ה-Nikon D850 שהינה מצלמת DSLR מרשימה בהחלט לא ראינו השנה שום דבר מרגש משתי יצרניות ה-DSLR, בעיקר לא מ-Canon. ה- Canon 6D MK II היא מצלמה מאכזבת והמצלמה חסרת המראה של Canon מאכזבת גם היא. אולי נראה בהמשך השנה הבאה מצלמות חסרות מראה איכותיות של שתי היצרניות הללו כי אם לא Sony תמשיך, ככל הנראה לזנב בהן. במכירות של מצלמות Full Frame כבר השתחלה Sony למקום השני לאחר Canon. גם בתחום השכרת ציוד הצילום, החברה המובילה Lensrentals מדווחת ש-Sony כבשה את המקום השני לאחר Canon בהשכרות הציוד וסוגרת את הפער מול Canon לאט אבל בטוח. מעבר להצגת מצלמות חדשות Sony גם היציגה מגוון עדשות מעולות מסדרה G וכעת אי אפשר עוד לספר שאין מגוון מספיק רחב של עדשות למצלמות Sony. במהלך השנה הבאה תציג כנראה Sony עדשה 600 מ״מ ובכך תסגור כמעט לחלוטין את הפער ממנו סבלה במגוון העדשות. גם Sigma תציג עדשות מסדרה Art למצלמות Sony  ויחד עם יצרנים נוספים כמו Rokinon-Samyang ויצרנים של מתאמים למיניהם מגוון העדשות העומד היום לרשות המשתמשים במצלמות Sony רחב ביותר.

מאפיין נוסף הוא המשך הדעיכה של מצלמות קומפקטיות: בתחילת השנה הודיעה Nikon על הפסקת התכניות לקו מצלמות DL שהיו אמורות להיות מצלמות קומפקטיות איכותיות עם חיישני ״1.

בתחום הפורמט הבינוני, ה-Fuji GFX 50S וה-Hasselblad X1D נמכרות היטב וגרמו לצמיחה ניכרת בתחום זה למרות מחירן היותר מכפול ממצלמות 35 מ״מ Full Frame היקרות ביותר. ציוני החיישן של ה-X1D במבדקי DXO הם הגבוהים ביותר (102) אם כי ציוני ה-Sony A7RIII וה-Nikon D850 אינם נופלים ממנו בהרבה (100). ולכן מתנהל ויכוח בלתי  מוכרע האם יש בכלל צורך בפורמט הבינוני. לדעתי צורך זה הוא ענין אישי: מי שראה קבצים מן המצלמות בפורמט בינוני ויודע להעריך אותם, יש לו צורך באיכות כזאת והוא מוכן לשלם עבורה יהיה, קרוב לוודאי לקוח מרוצה של Fuji או Hasselblad. מי שמחפש איכות גבוהה, מהירות צילום ומיקוד גבוהות בפורמט קל ונוח יותר יבחר, סביר להניח באחת מן המצלמות חסרות המראה של Sony או ב-Nikon D850. אזכיר כאן לטובה את המצלמות המשובחות של Fuji בפורמט APS-C שאמנם לא הוצגו השנה אולם המשיכו להימכר היטב עקב שילוב מוצלח של איכות הדימוי, גודל ומשקל המצלמות, איכות ומבחר העדשות והמחירים האטרקטיביים, ראו פוסט מס׳ 90 ופוסט מס׳ 86.

מוצרים מענינים נוספים שהוצגו השנה היו מספר טלפונים סלולריים בעלי מצלמות כפולות (Dual Cameras) בשילוב רמה גבוהה של חישוביות ועיבודי תמונה המאפשרות קבלת נתוני עומק, שליטה ב-Bokeh ועוד. ה-Light L-16 מרובת העדשות אותה סקרתי כבר בשני פוסטים (מס׳ 51 ומס׳ 104) הפכה השנה לעובדה קיימת ולמרות שביצועיה מאכזבים בשלב זה אין לי ספק כי ישתפרו בהמשך ואז אולי תהווה אלטרנטיבה למצלמות הקונבנציונליות, ימים יגידו.
תחום החיישנים (TOF (Time of Flight המסוגלים למדוד עומק וליצור (בסיוע תוכנה) דימוי תלת ממדי הוא תחום חם ביותר ומנהל בכיר ב-Sony ציין לאחרונה כי תחום זה יהיה, קרוב לוודאי, אחד מעמודי התווך של עסקי חיישני התמונה. גם תחום ה-(LiDAR (Light Detection and Ranging נמצא בחזית הפיתוח הטכנולוגי  ומאפשר, בין היתר שילוב (AR(Augmented Reality. את תוצאות המחקר והפיתוח רואים קודם כל במערכות ההדמייה שבסמארטפונים ובהמשך גם במצלמות עצמאיות. השאלה המתבקשת האם עוד יהיה בהן צורך? נמתין בסבלנות.

מאמר קצר המסכם את ההתפתחויות הטכנולוגיות בתחום חיישני התמונה ניתן למצוא כאן.

שני מאורעות טכנולוגיים משמעותיים חגגו יום הולדת השנה: 20 שנה לצילום הראשון ששותף מטלפון סלולרי (למרות שמוצר המסחרי הראשון שאפשר זאת יצא לשוק רק שנתיים מאוחר יותר, בשנת 2000) ו-10 שנים ל-iPhone הראשון, ה-Smartphone הראשון שהפך השנה לחכם עוד יותר בדמותו של ה-iPhone X, שיחד עם ה-Huawei 10 Pro וה- Google Pixel 2 מהווים כיום את פסגת הטכנולוגיה מן הבחינה הצילומית.

לקראת סוף השנה Adobe היציגה את  Lightroom CC מבוסס הענן, שידרגה את Lightroom המוכר ל- Lightroom Classic CC ולאחר ששיחררה את העדכון האחרון ל-Lightroom בגרסת Stand Alone הודיעה שמעתה רק גרסאות CC תהיינה זמינות. ועם כל החשדנות שלנו כלפי כוונותיה ברור שזה הכיוון ואין דרך חזרה. קשה שלא להבחין כי באתר שלה Adobe דוחפת לנו לפרצוף את Lightroom CC ודי מצניעה את גרסת ה-Classic. יצרניות אחרות קפצו על העגלה בניסיון למשוך אליהן משתמשי Lightroom מתוסכלים והציעו גרסאות Stand Alone של מוצרים מתחרים אולם ספק אם תהיה למוצרים אלו השפעה רבה למעט Capture One שזכה גם הוא לשדרוג משמעותי במהלך 2017.

דווחו גם פטנטים שנרשמו על חיישני תמונה קעורים ועל עדשות המתאימות להם, לא ברור מתי נראה מוצרים כאלו על המדף אבל גם זה יקרה יום אחד. ואולי נחזיק בידנו גם מצלמה ללא עדשת זכוכית גדולה וכבדה, מספר אבות טיפוס הוצגו ע״י גורמים שונים, יש למה לצפות גם בענין זה.

אפילו מספר סרטי צילום חדשים הוצגו במהלך השנה וגם מצלמה ודפי סרט אינסטנט חדשים מבית Polaroid לטובת מי שמתעקש למרות הכל להישאר בעבר.

תחום הרחפנים גם הוא עולה כפורח ועימו הבעיות וההתלבטויות הרגולטוריות. DJI Zenmuse X7 זכתה לציון 86 המכובד בדרוג DXO, הדרוג הגבוה ביותר עד היום למצלמה של רחפן (בפורמט APS-C).

אז מה צופנת לנו בחובה 2018? אתם בוודאי יודעים למי נתנה הנבואה אבל בהסתמך על מה שכבר ידוע אפשר לומר שיש בעתידנו הצילומי יותר מצלמות חסרות מראה, יותר תוכנות מבוססות ענן, יותר שילוב של חישוביות, תלת מימד ומציאות רבודה במצלמות ובטלפונים הסלולריים, הרבה פחות מצלמות קומפקטיות רגילות, אולי גם (מאוחר יותר) מצלמות ללא עדשות זכוכית אבל דבר אחד בטוח: יהיה מענין. שתהיה 2018 טובה!

עדכון 4.1.18: רק דיברתי על עדשות שטוחות…. אז הנה ידיעה חדשה בנושא

 

 

102. מספר תובנות על Sony A9

102. מספר תובנות על Sony A9

לפני כחדשיים היציגה Sony את המצלמה החדשה מדגם (A9 (ILCE-9 ומאז נכתבו אין סוף סקירות, ביקורות (חיוביות ושליליות) וגם השמצות מרושעות כנהוג במרחבי הסייבר בעת הזאת. דבר אחד בטוח, המצלמה הזאת נגעה בהרבה עצבים חשופים גם בקרב אוהדי Sony וגם בקרב נאמני Nikon ו-Canon, כל אחד מסיבותיו הוא. כל המהומה הזאת מוכיחה בבירור שיש כאן משהו מענין ושונה, אולי מצלמה שעשויה לשנות את כללי המשחק שהיו מקובלים עד היום. עקבתי בענין רב אחרי כל התהליך החל משלב השמועות שלפני ההכרזה ועד גל הסקירות והביקורות שלאחר ההכרזה. כעת, לאחר שקראתי עשרות סקירות וביקורות, צפיתי בהרבה סרטי וידאו ובחנתי לא מעט דימויים שצולמו במצלמה מעניינת זו החלטתי שהיגיע הזמן להביע גם את דעתי. לצערי טרם הזדמן לי לבחון את המצלמה באופן מעשי כך שכל מה שתקראו להלן מבוסס על הרושם שנוצר אצלי בעקבות סיכום החומרים שהעלו אחרים לרשת. פוסט זה איננו מהווה סקירה מלאה של המצלמה, כאלו תוכלו לקרוא באתרים רבים אחרים.

כבר לפני שנתיים כתבתי בפוסט מס׳ 45: The A Team כי משפחת המצלמות מדגמי A של Sony מהווה בפירוש טכנולוגיה משבשת (Disrupting Technology) המשנה את כללי המשחק. כל אחת מן המצלמות בסדרה זו (כיום כבר לכולן יש דור שני ובקרוב מאד שלישי) היציגה חידוש טכנולוגי מענין, החל מה-A7 משנת 2013 שהיתה המצלמה חסרת המראה הראשונה בעלת חיישן
Full Frame 24X36, מחפש אלקטרוני איכותי ויכולת החלפת עדשות (ואפשרות לשימוש כמעט בכל עדשה שתרצו באמצעות מתאמים יעודיים), המשך ב- A7S בעלת יכולת הצילום המעולה ב-ISO גבוה מאד וכלה ב-A7R II שהוצגה בשנת 2015 ולחיישן שלה אין מתחרים גם כיום.

מה בכל זאת היה חסר במשפחת A7? בעיקר שלוש יכולות מרכזיות: חיי סוללה ארוכים, קצב צילום מהיר ומערכת מיקוד אוטומטי עוקבת מהירה ומהימנה. אין זה סוד וכבר נכתב על כך רבות שהמצלמות חסרות המראה של Sony לא הצטיינו, בלשון המעטה בפרמטרים אלו, למעט אולי ה-A7R II שכבר צוידה במערכת מיקוד אוטומטי משובחת אולם לא עמדה בתחרות עם דגמי הדגל של Nikon ו-Canon בכל הקשור לקצב צילום גבוה מאד יחד עם מיקוד אוטומטי עוקב (בין היתר עקב הרזולוציה הגבוהה, 42MP, שלה). הסוללות הקטנות בהן צוידו המצלמות ממשפחת A7 הספיקו, במקרה הטוב ל-300-400 חשיפות, שום דבר המתקרב ליכולות של ה- DSLR. עם זאת, יש לזכור כי צריכת החשמל של מצלמות חסרות מראה גבוהה בהרבה מזו של מצלמות DSLR מאחר והחיישן פועל בהן במצב Live View כל הזמן, יחד עם פעולה רציפה של המחפש האלקטרוני או הצג האחורי. זהו ה-Trade Off של הסרת המראה והמחפש האופטי המאפיינים את מצלמות ה-DSLR.

עניין נוסף ששוללי המצלמות חסרות המראה הצביעו עליו היה החוסר בעדשות: ענין זה למעשה נפתר כיום כמעט לגמרי כאשר קו העדשות היעודיות של Sony התרחב מאד בשנתיים האחרונות והעדשות המעולות מסדרת G הוכיחו פעם אחר פעם שגם באופטיקה Sony איננה קוטלת קנים. הוסיפו לכך את העדשות היעודיות לפורמט FE של יצרנים צד ג כמו  Ziess ו-Samyang/Rokinon יחד עם מגוון המתאמים המאפשרים שימוש כמעט בכל עדשה שתרצו וכמעט כל צלם יוכל להתאים את העדשות שמענינות אותו למצלמות מסדרה A (עם מגבלות מסויימות, תלוי בעדשה). בנוסף לכך גם Sigma תציג ככל הנראה בהמשך השנה עדשות מסדרת Art לפורמט FE. מה עדיין חסר? בעיקר עדשות Prime באורכי מוקד ארוכים מאד, 600 ו-800 מ״מ הנמצאות בשימוש בעיקר אצל צלמי ספורט וצלמי טבע. נכון להיום העדשה הארוכה ביותר של Sony בפורמט FE היא 400 מ״מ או עדשת הזום המעולה החדשה 100-400. בתוספת מכפיל X1.4 ומכפיל X2 יעודיים ניתן להגיע ל-800 מ״מ אולם יש צלמים שדורשים יותר. קצת סבלנות וגם זה יגיע, כך אומר רס״ן שמועתי.

לפני חודשיים הפכה Sony את הקערה על פיה פעם נוספת והוכיחה כי אין לה כוונות לעצור: המצלמה מדגם A9 הוכרזה במסגרת ארוע גדול ומושקע אליו הוזמנו והיגיעו מרבית השמות הגדולים מאתרי הצילום המובילים.

הנה הנתונים העיקריים ההופכים את ה-A9 למצלמה שוברת שוויון:

  1. חיישן FF בעל 24MP שקיבל ציון 92 ע״י DXO. החיישן החדש הינו מסוג
    Stacked back-illuminated structure with integral memory ופועל עם מעבד מהיר מסוג BIONZ X המבצע 60 חישובי מיקוד וחשיפה בשנייה
  2. יכולת צילום מהיר עד 20 מסגרות בשנייה של קבצי RAW, עד 241 קבצים דחוסים ברצף או
    368 קבצי JPEG ברצף
  3. קצב צילום גבוה זה מתבצע בשקט מוחלט באמצעות סגר אלקטרוני שכמעט ואינו יוצר עיוותים והוא חופשי מרעידות
  4. קצב צילום זה אפשרי עם מיקוד אוטומטי עוקב ומדידת חשיפה רציפה AF/AE ו-693 נקודות מיקוד
  5. מחפש Viewfinder אלקטרוני איכותי ביותר מסוג OLED בעל 3.7 מליון פיקסלים הפועל בקצב רענון של 60/120 מסגרות לשנייה: כלומר, אין החשכה כלל של מה שרואה הצלם בזמן הצילום גם בקצב של 20 מסגרות לשנייה!
  6. סוללה מדגם חדש המאפשרת הרבה יותר צילומים מאשר בדגמים הקודמים: הנתון הרשמי הוא 480 חשיפות עם פעולה רציפה של המחפש האלקטרוני אבל כל הסוקרים מדווחים על מספרים גבוהים פי 3-4 מכך. בנוסף קיים גם Grip הכולל 2 סוללות נוספות ומטען יחודי המאפשר טעינה של 4 סוללות במקביל
  7. יכולת צילום וידאו ב-4K אם כי ברור שהיעוד העיקרי של המצלמה הוא צילום Stills
  8. כל זה בגוף קטן יותר מאשר כל DSLR, במשקל של 673 גרם בלבד ובמחיר של $4500

את המאפיינים הטכניים המלאים ניתן לקרוא כאן, כמו גם סקירה של הטכנולוגיות העיקריות עליהן מבוססת המצלמה.

אם כך, ברור שהפעם הלכה Sony נגד הפטישים הכבדים (תרתי משמע) של Nikon ו-Canon: המצלמות מדגם D5 ו-1DX MK II הן המצלמות בעלות הביצועים הגבוהים ביותר של שתי יצרניות ה-DSLR המובילות (למעט רזולוציה) שבהן משתמשים בעיקר צלמי ספורט וצלמי טבע. ה-A9 מוצבת למעשה מול דגמים אלו כאשר היא עולה עליהם בפרמטרים רבים. אם מסכמים את הנתונים הרי שמקבלים ביצועים טובים יותר, במשקל נמוך יותר ובמחיר נמוך יותר. חשוב להבהיר כי לביצועים המיטביים של ה-A9 ניתן להגיע רק בשימוש בעדשות מקוריות של Sony. שימוש בעדשות של יצרנים אחרים ובעיקר שימוש במתאמים למינהם יגרום להורדת קצב הצילום האפשרי ומהירות המיקוד.

DPreview.com מיהרו לכתוב סקירה מקיפה של ה-A9 ונתנו לה ציון סופי של 89, בדיוק כמו הציונים שקיבלו D5 ו-1DX MK II. האם יש כאן קונספירציה? בניגוד לכותבים מסויימים אני סבור שלא. פשוט מדובר כאן בשלוש מצלמות מצוינות שלכל אחת מהן יתרונות וחסרונות. ההבדל הוא שעד כה היו שתי מצלמות שנלחמו על כתר הביצועים ועכשיו יש שלוש. טוב מאד לשוק ולצלמים.

מהן נקודות החולשה של ה-A9 עפ״י DPreview?:

  1. התחום הדינמי ב-Base ISO נופל מזה של מצלמות אחרות של Sony
  2. הגריפ האופציונלי חיוני לעבודה עם עדשות ארוכות
  3. נעילת המיקוד העוקב עדיין פחות אמינה מזו של Nikon
  4. רק חריץ כרטיס זיכרון אחד מבין השניים הוא מסוג UHS-II
  5. תגובת הצבע משופרת אבל עדיין נופלת מן המתחרות
  6. בצילום RAW לא דחוס קצב הצילום יורד ל-12 מסגרות לשנייה
  7. אין אפשרות לשמירת קבצי RAW דחוסים בדחיסה לא מאבדת
  8. איזון הלבן האוטומטי מתקשה בפעולה בתאורה מלאכותית
  9. בשימוש בסגר האלקטרוני אין סינכרון למבזק, קצב הצילום המירבי
    בשימוש במבזק הוא 5 מסגרות לשנייה
  10. ביצוע עלוב ל-AF Assist בתנאי אור קשים
  11. ביצוע נעילת AF במרכז אינו אמין ואינו נוח
  12. אין אפשרות לדפדף בתפריטים כאשר ה-Buffer מתרוקן
  13. כפתורי AF-ON ו- AEL בעלי תנועה קצרה מדי
  14. מצבי Memory Recall עדיין אינם טובים מספיק
  15. העברת קבצים למחשב באמצעות USB 2

לאחר הצגת המצלמה החל מרוץ מרושע של מי ימצא הכי הרבה תקלות ב-A9. טענו שהיא מתחממת, שיש פסים (Banding) ועוד ועוד. Sony הגיבה בעדכון Firmware שהעלה את נקודת הטמפ׳ בה המצלמה מודיעה על חום יתר אולם גם לפני כן, ככל הנראה אף אחד לא הצליח להביא את המצלמה למצב בו היא מכבה את עצמה כתוצאה מהתחממות גם בצילום לאורך זמן בשמש ישירה.

אז בהחלט יש עוד מה לשפר (מכירים מצלמה שאין בה מה לשפר? אם כן ספרו לי…) וסביר להניח שיהיו עוד שיפורים באמצעות עדכוני Firmware. שיפור נוסף שכבר הוכנס בעקבות תלונות הקהל היה הוספת Picture Styles ו-S-Log במצב וידאו שלא נכללו בגרסה המקורית.

המסר העיקרי כאן הוא שכללי המשחק השתנו, ויש עכשיו שלושה שחקנים במגרש ולא רק שניים. השחקן השלישי הביא איתו טכנולוגיות חדשות המאפשרות בחלק מן הפרמטרים ביצועים עדיפים על שני השחקנים האחרים שיחייבו אותם להתאמץ מאד בהמשך אם ברצונם להמשיך לשחק. וכן, אפשר להגיד שהמצלמות חסרות המראה היגיעו לבשלות: אין ספק שאת הטכנולוגיות של ה-A-9 נראה בדורות הבאים של משפחת A7 (או אולי שם המשפחה ישתנה ל-A9) ובמחירים נמוכים יותר.

האם צלמים בעלי 5D ו-1DX MK II צריכים למהר ולעבור ל-A-9? אין מה למהר. אבל כדאי מאד להיות ערים למה שקורה בשוק, להתנסות בדגם החדש (באמצעות השכרה) ולהבין את האפשרויות הגלומות בו. קחו גם בחשבון שבשלב זה המעבר ל-Sony משמעותו החלפת כל העדשות שלכם, ענין לא פשוט ולא זול כלל (כל אחד יחליט לעצמו האם ביצועי המצלמה עם מתאם ועדשות לא של Sony מספקים אותו).

ולגבי Nikon ו-Canon, מומלץ להן מאד לשים לב למה שקורה בשוק ולהפסיק לטמון את ראש ה-DSLR שלהן בחול. אני בהחלט מקווה שנראה בעתיד הלא רחוק והלא מאוחר מדי מצלמות מתקדמות חסרות מראה מתוצרת שתי היצרניות המכובדות הללו. אחרת…

עדכון 30.6.17: הנה הסבר מענין לתופעת הפסים (Banding) המופיעה בצילומים מסויימים בעת שימוש בסגר האלקטרוני של ה-A9. למי שמעונין בהסבר קצרצר: התופעה נובעת מפנלים LED עליהם מוקרנות פרסומות סביב מגרשי ספורט. פנלים אלו מהבהבים בתדר גבוה מאד, גבוה מדי עבור הסגר האלקטרוני. התופעה מתרחשת רק בצילומים בהם הנושא היה קרוב לפנל והאור הנפלט מן הפנל היה משמעותי בחשיפה הכללית של הצילום.

עדכון 15.7.17: סקירה של ה-A9 ב-imaging-resource.com

עדכון 30.8.17: המדריך של B&H למצלמות A של Sony

101. מספר תובנות על Fujifilm GFX 50S: מבחן מעשי

101. מספר תובנות על Fujifilm GFX 50S: מבחן מעשי

חצי שנה לאחר שכתבתי את פוסט מס׳ 89 בו הערכתי שההכרזה על מצלמת הפורמט הבינוני חסרת המראה החדשה מבית Fuji היא ההכרזה המענינת של פוטוקינה 2016 נמסרה מצלמה זו לידי למספר ימי התרשמות ובחינה. תודה לידידי ליאון בוטנר ולחיים בן כוזרי מקבוצת חברות שמעוני, יבואני Fuji בישראל.

הבה נתחיל מן הסוף: כבר לאחר ביצוע מספר צילומי ניסיון במקומות בהם צילמתי כבר פעמים רבות במצלמות אחרות, ובחינה שלהם על צג המחשב אני יכול לומר שלמצלמה זו יש את האפיון היחודי של מצלמות בפורמט בינוני: כמות הפרטים בצילומים גדולה מאד, ויחד עם התחום הדינמי הרחב מתקבלת תחושה יחודית שקשה קצת להגדיר אותה בנתונים ובמספרים. זוהי תחושה של עושר פרטים, בהירויות וגוונים המעניקים לנושא עומק שאיננו בא לידי ביטוי בד״כ בצילום במצלמות בעלות חיישנים קטנים יותר. הייתי משווה תחושה זו להתרשמות משקופית 4X5 אינצ׳ משובחת בתקופת סרטי הצילום, כאשר צופים בה בעזרת ״לופה״ איכותית על ארגז אור תקני.
כמו כן, בהחלט הייתי מגדיר את השימוש ב-GFX כ״כיפי״, בדומה למצלמות של Fuji מסדרה X בהן צילמתי, ה- X-Pro2 (פוסט מס׳ 86)  וה-XT-2 (פוסט מס׳ 90) אם כי הן בעלות חיישן קטן בהרבה בגודל APS-C ״ורק״ 24MP.

הבה נחזור מעט אחורה בזמן: הלכתי ובדקתי באוסף הצילומים שלי ובחנתי (ב-Lightroom) צילומים שצילמתי במצלמות דיגיטליות אחרות בפורמט הבינוני: Mamiya ZD ו-Leaf Aptus 65 ואותה התחושה צפה ועלתה. למעשה, כאשר קיבלתי לידי את ה- GFX 50S הבזיקה במוחי דמותה של ה-Mamiya ZD, המצלמה הדיגיטלית האינטגרלית בפורמט הבינוני הראשונה בה צילמתי (להבדיל מגבים דיגיטליים שהורכבו על מצלמה שהיתה למעשה מצלמת סרט והיו ניתנים להסרה). ה-ZD יצאה לשוק בשנת 2004 וכללה חיישן CCD בעל 22MP בגודל 36X48מ״מ. אני זוכר כיצד התפעלתי אז מכמות הפרטים ומתחושת העומק שהיתה לצילומי נוף שצילמתי בה. החיישן ב-Fuji GFX אמנם קטן יותר ״רק״ 33X44 מ״מ אולם הוא חיישן CMOS עם 51MP ומביא לידי ביטוי את כל ההתפתחות הטכנולוגית ב-13 השנים שעברו מאז 2004. אגב, אחת התכונות היחודיות של ה-ZD היתה היכולת לצלם עם מסנן AA או בלעדיו: בתחתית המצלמה היה חריץ מכוסה לתוכו היה ניתן להכניס את המסנן בעזרת כלי מיוחד או לשלוף אותו משם (ראו פוסט מס׳ 52). ל-GFX אין מסנן AA כלל. הצילום שתראו בהמשך צולם ללא מסנן AA.

mamiya_zd
Mamiya ZD מודל 2004: חיישן CCD עם 22MP בגודל 36X48 מ״מ. משקל הגוף 1.2 ק״ג. מקור: Dpreview.com 

MMFC0309
צילום נוף ב-Mamiya ZD משנת 2008: 1/250, f11, ISO 100 עדשה 80 מ״מ

LightroomScreenSnapz014
קטע בזום 100% ממרכז הצילום שלמעלה. שימו לב לטרקטור מתחת לגשר ולפועל שהולך על הגשר. ניתן גם להבחין ב-Moire צבעוני באזורים בעלי פרטים קטנים כמו ערימות האבנים שליד הטרקטור

בנושא היתרונות והחסרונות של מצלמות דיגיטליות בפורמט בינוני דנתי כבר בפוסטים מס׳ 61 ומס׳ 62. Fuji GFX 50S שוברת כאן את אחד מכללי המשחק שהיו נהוגים בשוק הפורמט הבינוני הדיגיטלי משך שנים ארוכות: המחיר הגבוה מאד. מחירה בחו״ל, לגוף בלבד הוא $6500, הרבה פחות מכל המתחרים ואפילו פחות מן ה-Hasselblad X1D המבוססת על אותו החיישן (ראו פוסט מס׳ 88)

Untitled-1
Fujifilm GFX 50S. מקור: DPreview.com

במבט ראשון המצלמה נראית אולי גדולה (148X94X91 מ״מ) אבל בפועל קלה יותר מאשר היינו מצפים מהתבוננות בלבד: 962 גרם כולל סוללה, EVF, כרטיס זיכרון ורצועה מקורית (שקלתי!). ה-Hasselblad X1D קלה ממנה בכ-240 גרם, סביר להניח שבגלל הגוף עשוי האלומיניום שלה וכן בגלל העובדה שאין בגוף המצלמה סגר: הסגר נמצא בעדשות!

את טבלת הנתונים המלאה ניתן לראות כאן.

gfx-technologies-01-04
השוואה בין גודל הפיקסל ב-GFX לעומת גודל הפיקסל בחיישן FF 24X36 בעל אותו מספר פיקסלים: הווה אומר Canon 5DR/S. מקור: Fujifilm

את המצלמה קיבלתי  עם עדשה 63/2.8, ($1500 בארה״ב) אחת משלוש עדשות הזמינות יחד עם המצלמה. השתיים האחרות הן זום 32-64/4 ו- 120/4 מאקרו. שלוש עדשות נוספות יוכרזו במהלך השנה הקרובה, קצב לא רע למצלמה חדשה.

קיים גם Grip אופציונלי להקלת הצילום במצב מאונך הכולל סוללות נוספות. אביזר זה מוסיף לא מעט משקל למצלמה אבל עדיין משקלה נמוך בהרבה מזה של כל המצלמות האחרות בפורמט בינוני למעט ה- X1D.

יש גם מתאם המאפשר הרכבת עדשות ישנות המיועדות למצלמת הסרט הידועה FUJIFILM GX645AF על ה- GFX וגם מתאם נוסף המאפשר הרכבת ה- GFX על מצלמות סרט טכניות בפורמט "4X5. מוצעת גם תוכנה (כרגע ל-Windows בלבד) לצורך ביצוע צילומים כאשר המצלמה מחוברת למחשב (Tethered Shooting).

המצלמה ״יושבת״ היטב ביד: הגריפ עמוק ונוח לאחיזה. לעומת זאת המיקום של תפסי הרצועה איננו נוח. בחלק העליון בצד האחורי הימני של המצלמה יש בליטה ועליה שני כפתורים: התחתון מסומן באות Q ולחיצה עליו גורמת להצגת תפריט המציג את מצב המצלמה באופן גרפי וברור. עם זאת מיקום הכפתור רע מאד ובמשך כל זמן הצילומים מצאתי את עצמי בוהה בצג ועליו התפריט הזה בשעה שכוונתי היתה לצלם: הכפתור נלחץ בטעות כל הזמן. הכפתור העליון על אותה בליטה איננו מסומן: לחיצה עליו מפעילה היסטוגרמה של  שלושת ערוצי הצבע RGB וערוץ הבהירות יחד עם סימון מהבהב של אזורים הנמצאים בחשיפת יתר. גם מיקומו של כפתור זה איננו נוח אם כי לפחות לא לחצתי עליו בטעות כל הזמן. שאר הכפתורים והחוגות (שניתנות לנעילה) נעימים לתפעול ומגיבים טוב למעט כפתור קטן מדי הממוקם בצד שמאל מתחת ל-EVF ומיועד לשליטה במצב המיקוד: ידני M, יחיד S ורציף C.

ה-Joy stick הקטן בצד הימני של החלק האחורי מיועד לשליטה באזור המיקוד והוא נוח מאד לשימוש. את אזור המיקוד ניתן גם לקבוע באמצעות הקשה על צג המגע האחורי, שהוא איכותי מאד ומתכוונן ימינה, למטה ולמעלה. בנוסף ניתן להשתמש בתנועות האצבעות המוכרות מצגי מגע בסמארטפונים: להגדיל, להקטין ולהזיז ימינה ושמאלה את הדימוי המוצג. תגובת הצג מעולה וחלקה כמו בסמארטפונים איכותיים. קיים גם צג מונוכרומטי קטן ליד כפתור המחשף ובו מוצג מצב המצלמה: מהירות הסגר, הצמצם, פיצוי החשיפה, ISO, מצב מדידת החשיפה A, M וכו׳ וכן ה-White Balance וה-Film Simulation שנבחר. כאשר המצלמה כבויה צג זה מציג את מספר הצילומים שניתן לצלם על כרטיס הזיכרון שנבחר ואת מצב הסוללה. לצג זה יש תאורה המאפשרת קריאה ברורה שלו בחושך. ניתן לתכנת את הצג כך שיציג את המידע המועדף על המשתמש.

המחפש האלקטרוני (EVF) הוא אחד הטובים בשוק כיום עם 3.7 מיליון פיקסלים, ניגוד טוב וקצב רענון סביר. חסרה לי היכולת לשלוט בקצב הרענון: בעת הסטה מהירה של המצלמה הדימוי המוצג על ה-EVF די נמרח, יותר מאשר במצלמות אחרות בהן התנסיתי. תכונה מיוחדת למצלמה זו היא היכולת להסיר את ה-EVF בקלות ולהוסיף מתאם המאפשר לו להסתובב: שימושי למגוון רחב של מצבים. כמו כן יתכן ובעתיד יוצע EVF איכותי עוד יותר שניתן יהיה להרכיבו על המצלמה במקום המקורי.
ה-EVF גדול ובהיר ולא התקשיתי לצפות דרכו גם עם משקפיים.
עוד פרטים טכניים על ה-EVF של ה-GFX תוכלו למצוא כאן.

משום מה במצלמות של Fuji ההיסטוגרמה המוצגת ב-EVF או על הצג האחורי נעלמת כאשר לוחצים חצי לחיצה על כפתור המחשף: תופעה די מעצבנת למי שרגיל להיסטוגרמה הממשיכה להשתנות באופן רציף עד לרגע ביצוע החשיפה.

קצב צילום: השתמשתי בכרטיס זיכרון SD San Disk Extreme Pro  95MB/Sec (למצלמה שני סלוטים לשני כרטיסי SD). כאשר משתמשים ב-Electronic First Curtain קצב הצילום ב-Jpeg הוא כ- 3 fps והוא איננו מוגבל, אפשר להמשיך לצלם רצוף עד שכרטיס הזיכרון מתמלא. בצילום ב-RAW קצב הצילום זהה אולם לאחר 10 מסגרות המצלמה מתחילה להאט ולבסוף נעצרת. יתכן ועם כרטיס מהיר יותר המצב היה שונה. בשימוש בסגר המכני בלבד קצב הצילום הן ב-Jpeg והן ב-RAW הוא 1.8 fps.

למצלמה סוללה גדולה שמספיקה, עפ״י נתוני היצרן ל-400 חשיפות, נתון סביר ביותר למצלמה עם חיישן גדול הצורך לא מעט זרם (נתון זה הרבה יותר טוב מן המצלמות מסדרה X). עם המצלמה מסופק מטען חיצוני לסוללה. לצערי לא בדקתי את ביצועי הסוללה. עפ״י DPreview.com הסוללה מספיקה ליותר מ-650 חשיפות.

וידאו: ה-GFX מצלמת וידאו Full HD עד 29.97fps, 36Mbps. יש חיבורים לאזניות ומיקרופון אולם לא נראה לי שמישהו יצלם בה וידאו, בעיקר כאשר מצלמות אחרות, גם של Fuji מצלמות כבר 4K.

התפריטים זהים בעיצובם והשימושיות שלהם לתפריטים מסדרת מצלמות ה-X של Fuji: אני מוצא שהם ברורים, קלים לשימוש ונוחים לקריאה.

ניתן לבחור בסגר מכני או אלקטרוני או לשלב בינהם: המצב המועדף עלי הוא Electronic First Curtain. בשימוש במהירות סגר הגבוהה מ- 1/640 הסגר האלקטרוני מתבטל. מסקירות שקראתי עולה כי השימוש בסגר האלקטרוני בלבד יוצר במקרים רבים אפקט Rolling Shutter. מהירות סגר (מכני) 4 שניות עד 1/4000, במצב B עד 60 שניות. הסגר האלקטרוני מאפשר לקצר את זמן החשיפה עד ל-1/6000. מהירות סינכרון למבזק 1/125 בלבד. במצב T אפשר להגיע גם לזמן חשיפה של 60 דקות!

gfx-technologies-shutter-04
פעולת הסגר המכני בעל שני וילונות עוקבים לעומת שילוב הסגר האלקטרוני כוילון ראשון ואחריו הוילון השני של הסגר המכני: ע״י כך נמנעת הרעידה הנגרמת כתוצאה מסגירת הוילון המכני הראשון. מקור: Fujifilm

מיקוד אוטומטי: מבוסס על On Sensor Contrast Detection, סביר במהירותו ומדוייק מאד בתנאי אור טובים, קצת פחות בתנאי אור ירודים. לא מתחרה עם המיקוד המהיר שמאפיין מצלמות DSLR.
ניתן לשלוט על אזור המיקוד בקלות באמצעות Joy Stick קטן או ע״י הקשה על צג המגע.

כושר הפרדה: כאמור כמות המידע והפרטים שמסוגל החייישן הגדול ב-GFX לקלוט היא מרשימה  ביותר. לפניכם השוואה (לא מדעית אלא התרשמותית בלבד) בין צילום של אותו הנושא ב-Fujifilm XT-2 (בעלת חיישן בגודל APS-C עם 24MP), לבין Nikon D810 (בעלת חיישן FF 24X36 עם 36MP) לבין Fujifilm GFX 50S (בעלת חיישן בגודל 33X44מ״מ עם 51MP). הצילומים צולמו בזמנים שונים ויש מעט הבדל בינהם עקב העובדה שעל ה-XT-2 היתה מורכבת עדשת זום 18-55 במצב 55 מ״מ, שזווית הראיה שלה על חיישן APS-C הוא כשל עדשה 88 מ״מ, בעוד שעל ה-GFX היתה מורכבת עדשה 63 מ״מ שזווית הראיה שלה ביחס ל-Full frame 24X36 היא כשל עדשה 44 מ״מ. כך שמבחינת גודל האלמנט הנבדק בתוך מסגרת הצילום יש יתרון ל-XT-2. ובכל זאת… על ה-D810 היתה מורכבת עדשת זום 24-70 במצב 42 מ״מ.

XT2VSGFXFIT
מימין GFX, משמאל XT-2: במצב Fit ב-Lightroom

במצב Fit ב-Lightroom הקובץ של ה-XT-2 נראה חד יותר מאחר והצפייה בקובץ גדול במצב זה לא מאפשרת לו להציג את כל הפיקסלים. אולם שימו לב מה קורה במצב 1:1 (זום 100%):

XT2VSGFX1-1
מימין GFX, משמאל XT-2: במצב 1:1 ב-Lightroom

שימו לב לפרטים ברשת ובתריס: נראה לא רע ב-XT-2 ונראה מעולה ב-GFX. אבל בואו נראה מה קורה בהגדלה 2:1:

XT2VSGFX2-1
מימין GFX, משמאל XT-2: במצב 2:1

הרשת שצילמה ה-XT-2 התפרקה בעוד שהרשת שצילמה ה-GFX עדיין שלמה. השוואה זו ממחישה את היכולת להגדיל צילומים שצולמו באמצעות חיישנים גדולים עם הרבה פיקסלים.

כדי להבין באיזה קטע צפינו מתוך מסגרת הצילום, ראו את תפיסת המסך הבאה:

LightroomScreenSnapz016
הקטע בו צפינו נמצא בחצי העליון של המסגרת הלבנה

ועוד קטע מאותו הצילום: שלט של חברה להרחקת יונים: נא זכרו שהצילום צולם ממרחק של כ-300 מ׳ בעדשה 63 מ״מ, שווה ערך ל-44 ב-FF: השלט נתלה כנראה לאחר שצילמתי את הבנין ב-XT-2. כמובן שבזמן הצילום לא יכולתי להבחין בשלט.

LightroomScreenSnapz017
קטע בזום 100% מהצילום שצולם ב-GFX: ניתן לקרוא את השלט כולל מספר הטלפון

השוואה ל-Nikon D810: (תודה לישראל הדרי על השאלת המצלמה והעדשה) נכון, להשוות מצלמה עם חיישן בגודל APS-C למצלמה בפורמט בינוני זה אולי לא הוגן. אז הנה השוואה לאחת המצלמות הטובות ביותר בעלות חיישן FF 24X36 עם 36MP:

LightroomScreenSnapz019
מימין GFX, משמאל D810 עם עדשה 24-70/2.8 במצב 42 מ״מ, כמעט שווה ערך בזווית הראייה ל-63 מ״מ על ה-GFX. שני הקטעים במצב 1:1 ב-Lightroom. הפרטים נשמרים היטב בשני הצילומים.

LightroomScreenSnapz020
מימין GFX, משמאל D810, הפעם במצב 2:1 ב-Lightroom. יתרון ה-GFX ברור אם כי הקובץ של ה-D810 לא התפרק במצב זה כמו הקובץ מה-XT-2.

מהשוואות שנערכו ע״י DPreview.com עולה כי ל-GFX יתרון בכושר ההפרדה על ה-Canon 5DSR (חיישן FF 24X36 עם 50MP) ואילו לעומת ה- Sony A7R II  (חיישן FF 24X36 עם 42MP) המצב די שקול: ההתרשמות שלי מן הדוגמאות באתר היא שבכל זאת ל-GFX יש יתרון שבהחלט ניתן להבחין בו. האם יתרון זה שווה את ההפרש הניכר במחיר ($2800 לעומת $6500 לגוף)? זו כבר שאלה שכל אחד יענה עליה בעצמו. כדאי רק לא לשכוח לשקלל את כל הפרמטרים מלבד המחיר וכושר ההפרדה. הנה הסיכום של DPreview בענין:

Either way, the take home message is far simpler: when normalising sharpening across cameras, the Sony a7R II achieves at worst 86% and at best 96% the linear resolution of the GFX 50S, even with a cheap, small lens, while only sacrificing approximately 1/3 – 1/2 EV base ISO dynamic range and parity in low light performance, better low light performance if you consider the faster lenses available

.That's serious food for thought

DPreview טוענים כי בסקירות אחרות בהן נטען שכושר ההפרדה של ה-GFX גבוה משל מצלמות אחרות הדבר נגרם, לפחות חלקית עקב העובדה ש-Lightroom מוסיף יותר חדות לקבצים מה- GFX לעומת מצלמות אחרות והדבר הוכח לטענתם בבדיקות שערכו. בכל מקרה, בסיכום הסקירה שלהם נכתב כי:

Overall, this is the best image quality we've ever seen. Which is what you'd hope for, given it's one of the most expensive cameras we've ever reviewed

 אני ממליץ לכל המתענינים והמתלבטים לקרוא במלואה את הסקירה של ה-GFX ב- DPreview

גם Imaging-Resource.com פרסם סקירה על ה-GFX

התרשמותי היא כי הטווח הדינמי רחב (אין לי אפשרות למדוד נתון זה באופן מדוייק אלא באמצעות התרשמות בלבד) ואין שום בעיה להוציא פרטים בצללים ובבהירויות כאחד. גם ב-ISO גבוה, אם מנצלים את תכונת ה-ISO Invariance  מעל ISO 1600 הטווח הדינמי בהחלט מרשים.
עפ״י Fuji, הטווח הדינמי הוא Stops 14.

ISO: במצב ISO Auto אפשר לקבוע את תחומי ה-ISO הרצויים בשלושה תחומים שונים וכן את מהירות הסגר האיטית ביותר הרצוייה. אולם אין אפשרות לקשור מידע זה לאורך המוקד של עדשה מסויימת. רמות הרעש נמוכות למדי עד IS0 6400. באתרי הסקירות הועלתה גם הטענה (הנכונה, לדעתי) שמאחר ול-GFX אין (וכנראה גם לא תהיינה) עדשות בעלות מפתח צמצם מירבי בתחום שמתחת ל-2.8 לא ניתן להביא לידי ביטוי מלא את יכולת קליטת האור העדיפה של החיישן הגדול שלה (Total Light) ועקב כך יתרונה התאורטי בתחום הרעש על מצלמות בעלות חיישני FF 24X36 לא בא לידי ביטוי.

Moire: חיישני תמונה אלקטרוניים בעלי הרבה MP וללא מסנן AA יגרמו לקבלת Moire כאשר מצלמים נושאים הכוללים תבנית החוזרת על עצמה (Pattern). ה-GFX אכן יוצרת Moire בצילום נושאים כאלו (במצלמות של Fuji מסדרה X יש פחות Moire עקב סידור המסננים הצבעוניים שמעל החיישן בתצורת X-Trans, אם כי גם בהן ״הצלחתי״ ליצור Moire). הנה דוגמא מצילום ב-GFX:

LightroomScreenSnapz018
GFX: דוגמא להיווצרות Moire בעת צילום נושא הכולל תבנית החוזרת על עצמה, במקרה זה הרשת שבמרכז. קטע מצילום בהגדלה של 100%: 1/220, f11

אפשר להמשיך ולהשוות בין מצלמות כמעט ללא סוף. כוונתי כאן היתה להמחיש את היכולות של חיישן גדול עם הרבה MP כמו של ה-GFX. יכולת זו אכן קיימת, גם אם לעומת חלק מן הדגמים האחרים בעלי חיישני FF 24X36 ההבדלים אינם גדולים ואולי אף אינם משמעותיים. אז למי מתאימה ה-GFX? לדעתי לכל מי שצריך (או חושב שהוא צריך) מצלמה בעלת כושר הפרדה מעולה, המעוניין לסחוט מן הנושא שלו את מירב הפרטים תוך שמירה על תחום דינמי גבוה ואין לו צורך בתפעול מהיר של המצלמה. עבודת סטודיו בצילומי Still Life וצילומי נוף הם שני ישומים התואמים דרישות אלו. ולגבי שאלת מיליון הדולר אליה כבר התייחסתי קודם לכן, האם היתרון בכושר ההפרדה של ה-GFX שווה את ההפרש במחיר? אם עד לאחרונה התשובה לשאלה זו היתה ברורה (לאור ההפרש הגדול בין מחירי המצלמות בפורמט הבינוני לבין מצלמות FF 24X36) הרי שהתמחור האגרסיבי של ה-GFX הפך את התשובה לקשה יותר. לכן השאלה הופכת באמת לשאלה של העדפה אישית, יכולת כלכלית והצדקה כלכלית להוצאה העודפת. בכל מקרה, אין לי ספק שמי שיחליט שה-Fujifilm GFX 50S מתאימה לו לא יתאכזב ויהנה ממנה מאד.

סדרה של מאמרים מענינים על הטכנולוגיה שמאחורי ה-GFX באתר Fujifil-X.com

סקירה על ה-GFX ניתן (וכדאי) לקרוא גם בבלוג של ואדים קרוכמליוב, Photoguidance.com

עדכון 10.4.17: DPreview.com פרסם השוואה בין שלוש מצלמות בפורמט בינוני:
Fujifilm GFX 50S, Hasselblad X1D, Pentax 645Z (כולן מבוססות על אותו חיישן 33X44 עם 50MP מתוצרת Sony.

עדכון 10.4.17: עוד סקירה מענינת של ה-GFX עם צילומים מרהיבים!

עדכון 13.4.17: סקירה של ה-GFX עם היסטוריה של מצלמות הפורמט הבינוני של Fujifilm

עדכון 14.4.17: רשימת סקירות וחדשות לגבי ה-GFX:

REMINDER: New Fujifilm GFX 50s Firmware ver. 1.01 is out. All details here

The Fujifilm GFX 50S Medium Format Camera System Review at kenkaminesky

Fujifilm GFX 50S Medium Format ISO Sample Photos at ephotozine

Fujifilm GFX 50S review at Australian Photography youtube

Sony A7RII & GFX on-axis sharpness w/ Otus 85 at blog.kasson

Review: Fujifilm GFX 50S Mirrorless Medium Format Digital Camera at thephoblographer

Fujifilm GFX 50S Vs. Pentax 645Z Vs. Leica S2 Vs. Hasselblad H6D-50c at the Russian site topbloger translation

Fujifilm GFX adapted lenses at the Japanese site dc.watch translation

Join the 11,300+ strong GFX facebook group, and incredibely helpful community creating infinite GFX content

Fast, reliable, and 100% GFX news and rumors: follow the Fujifilm GFX facebook page

עדכון 19.4.17: עוד 2 עדשות GFX הוכרזו: 110/2, 23/4

עדכון 13.7.17: סקירה מענינת של ה- GFX

עדכון 3.8.17: הוכרזו מתאמים המאפשרים חיבור של עדשות שונות ל-GFX

עדכון 14.3.18: עדכון קושחה 3.0 מאפשר ביצוע Bracketing למיקוד לטובת Focus Stacking וכן 35mm Mode לשימוש עם מתאמים ועדשות המיועדות למצלמות Full Frame 24X36

100. רעש חזותי, Visual Noise חלק ג

100. רעש חזותי, Visual Noise חלק ג

במקור תכננתי להסתפק בשני הפוסטים הקודמים בנושא הרעש אולם מספר פרסומים בהם נתקלתי לאחרונה הביאו אותי להמשיך לעסוק בנושא זה ולהתמקד ביתר פרוט בקשר שבין ערך ה-ISO לרעש ולטווח הדינמי. עסקתי בקשר זה בקצרה בפוסט מס׳ 98 וכאן המקום להרחיב בנושא חשוב זה. פוסט זה מכוון לצלמים המגלים ענין בהבטים הטכניים יותר של הצילום ומצלמים קבצי RAW. הדיון שלהלן איננו מיועד למי שמצלמים קבצי JPEG.

מסתבר שצלמים לא מעטים עדיין מתייחסים לנושא ה-ISO באופן מוטעה כתוצאה מחוסר הבנה בסיסי של משמעות המושג.
כפי שהסברתי כבר בשני הפוסטים הקודמים, חשוב להבין שלחיישן התמונה האלקטרוני יש רגישות (Photogrpahic Speed) קבועה ונתונה לאור (שאיננה ניתנת לשינוי) וכי הוא מסוגל להמיר פוטונים של אור לאלקטרונים ביחס קבוע (וזאת עד לנקודת הרוויה בו הפיקסל מלא באלקטרונים והמשך החשיפה לא יוצר מידע נוסף). עם זאת באפשרותנו, בעת הצורך, לספק לחיישן כמות אור קטנה מהכמות האופטימלית הדרושה לו כדי ליצור דימוי איכותי ולהגביר את הכמות הקטנה הזו (כלומר להבהיר את הדימוי) בשני אופנים עיקריים, בהתאם לסוג החיישן: הגברה אנאלוגית והגברה דיגיטלית. ההגברה הדיגיטלית הולכת ונעשית פופולרית מאחר ויש לה מספר יתרונות אליהם אתייחס בהמשך. שיטת הגברה זו אופיינית למצלמות החדישות מתוצרת Sony וכן למצלמות של יצרנים אחרים כמו Fuji ו-Nikon המתבססים על חיישנים מתוצרת Sony.

לפני שנמשיך, אתייחס בקצרה לנושא הרגישות הצילומית (Photographic Speed) של סרטי צילום, מכיון שמסתובבות אגדות אורבניות ה״קובעות״ שבניגוד לחיישני הצילום האלקטרוניים  כן ניתן לשנות את הרגישות של סרטי הצילום. ובכן, יצרן סרטי צילום אכן יכול ל״שנות״ את הרגישות של סרטי הצילום אבל, בדיוק כמו בחיישני התמונה האלקטרוניים שינוי זה יוביל לרמות רעש (גרעיניות) גבוהות יותר וכתוצאה מכן לירידה בטווח הדינמי ובכושר ההפרדה. הדבר נובע מכך שהדרך להעלות את הרגישות של גרעיני הכסף ההלידי היא להגדיל את שטח הפנים שלהם. רמת הגרעיניות בסרטי הצילום מבוטאת בד״כ ע״י גורם הנקרא RMS:Root Mean Square (בעברית: שורש ממוצע הריבועים). מי שישווה בין ערכי ה- RMS של סרטי צילום ברגישות גבוהה לעומת סרטי צילום ברגישות נמוכה יגלה שערכי ה- RMS של סרטים ברגישות גבוהה גבוהים יותר כלומר הגרעיניות גסה יותר = רעש גבוה יותר.
הנה לדוגמא השוואה בין נתוני הגרעיניות וכושר ההפרדה של סרט T-Max 100
לעומת T-Max 400 ו-T-Max 3200:

Untitled-1
השוואה בין נתוני כושר ההפרדה (Resolving Power) והגרעיניות (Granularity) של שלושה סרטי צילום ברגישות של ISO 100, 400, 3200: ככל שרגישות הסרט עולה כך עולה הגרעיניות (הרעש) וכושר ההפרדה יורד. הנתונים מתוך דפי מידע של Kodak.

לכל סרט צילום ״רגישות״ בסיסית אופטימלית אותה קבע היצרן אולם ניתן לייחס לסרט ״ערך ISO״ גבוה יותר, לחשוף אותו כתוצאה מכך בחשיפת חסר ולפצות על כך באמצעות הארכת זמן הפיתוח. פעולה זו ידועה בשם ״דחיפה״ (Push Processing). בעת ביצוע ״דחיפה״ אנו למעשה מספקים לסרט פחות אור מן המנה האופטימלית עבורו ומפצים על כך באמצעות הבהרה (ובנגטיב הכהייה) הנעשית ע״י הארכת זמן הפיתוח. ל״דחיפה״ זו ברגישות הסרט השלכות שליליות מבחינת הגרעיניות (כלומר הרעש), הניגוד, הטווח הדינמי וכושר ההפרדה של הדימוי שיתקבל. כלומר אין ניסים ואין ארוחות בחינם, לכל פעולה יש תוצאה ובמקרה זה תוצאה שלילית. טכניקה נוספת שהיתה מקובלת לפני עידן הצילום הדיגיטלי נקראה ״ריגוש על״ (Hyper Sensitization) ומטרתה היתה להתגבר על הירידה ברגישות ממנה סובלים סרטי הצילום בחשיפות ארוכות כמו לדוגמא בצילום אסטרונומי. סרט הצילום הושרה לפרק זמן ארוך של כ-24 שעות בכלי אטום המכיל גז חנקן או תערובת של חנקן ומימן שחוממה מעט. בעת החשיפה היה מקובל גם לקרר את האמולסיה. עוד מידע על תהליכים לא פשוטים ומסורבלים אלו ניתן למצוא כאן.
כיום, בעזרת טכניקות הגברה אנאלוגיות ודיגיטליות יחד עם הסרת רעשים דיגיטלית, חיישני התמונה האלקטרוניים עולים בהרבה על סרטי הצילום ביכולות הצילום בתנאי אור נמוכים המלווים בשימוש בערכי ISO גבוהים ו/או הבהרה בתוכנות לעריכת קבצי RAW כפי שנראה בהמשך.

ובחזרה לחיישני התמונה האלקטרוניים: אם כך, ללא קשר לאופן ההגברה, יש לה השלכות שליליות על איכות הדימוי ובעיקר על רמת הרעש בדימוי וכתוצאה מכך השפעה על הטווח הדינמי שלו. אשוב ואציין כאן כי גם לגודל החיישן יש השפעה על רמת הרעש הנוצרת בזמן החשיפה מאחר ורמת הרעש תלויה בכמות האור הכללית שקלט החיישן במשך החשיפה וכבר התייחסתי בפוסטים קודמים לעובדה שבחשיפה נתונה רמת הרעש שיצור חיישן קטן תהיה גבוהה יותר מאשר רמת הרעש שיצור חיישן גדול בהינתן ששניהם מאותו דור טכנולוגי. ולכן גם הטווח הדינמי של דימוי שנוצר ע״י חיישן קטן יהיה קטן יותר מזה של דימוי שנוצר ע״י חיישן גדול יותר. טבלת השוואה בין ערכי הטווח הדינמי של מצלמות רבות ניתן למצוא כאן.

באופן כללי, הטווח הדינמי של מצלמה דיגיטלית מוגדר כיחס שבין רמת הבהירות הגבוהה ביותר הניתנת למדידה בכל פיקסל (כאשר הפיקסל רווי ומלא באלקטרונים) לבין רמת הבהירות המינימלית הניתנת למדידה מעל רמת רעש הקריאה. יחידת המידה המקובלת למדידת הטווח הדינמי היא מספר תחנות הצמצם (f Stops): כל תחנת צמצם מתארת את טווח הבהירות הכללי באמצעות חזקות של 2. לדוגמא, יחס של 1024:1 בין רמת הבהירות הנמוכה ביותר (1) לבין הגבוהה ביותר (1024) ניתן לביטוי כ-10 תחנות צמצם מאחר ו-2 בחזקת 10 = 1024. בהתאם לצורך ולישום, כל תחנת צמצם יכולה להיות מתוארת כ״אזור״ (Zone) או (EV (Exposure Value.
מאחר ושימוש בערכי ISO גבוהים מעלה את רמת הרעש בדימוי הטווח הדינמי יורד ככל שערך ה- ISO עולה.

SafariScreenSnapz005
סדרת עקומות זו מתארת את הטווח הדינמי של מספר מצלמות (ראו מקרא בצד ימין למעלה) לעומת ערך ה-ISO שבשימוש. למעט המקרה יוצא הדופן של ה-Fujifilm GFX 50S בכל שאר המצלמות הטווח הדינמי יורד באופן מובהק ומשמעותי ככל שערך ה- ISO עולה. מקור: Photonstophotos.net

 

נבדוק כעת שני אופני הגברה המקובלים במצלמות הדיגיטליות כיום: הגברה אנלוגית והגברה דיגיטלית:

Presentation1

בשורה העליונה מתואר תהליך יצירת הדימוי הדיגיטלי הקונבנציונלי הכולל הגברה אנאלוגית של המתח שיוצר חיישן התמונה בהתאם לערך ה-ISO שנבחר. חיישן מסוג זה נקרא ISO Variant. בתהליך זה, המתח שנוצר כתוצאה מחשיפת חיישן התמונה לאור מוגבר באופן יחסי לערך ה-ISO שנקבע. יחד איתו מוגברים כל הרעשים הנובעים מן החשיפה עצמה, מפעולת החיישן ומקריאת המידע (ליתר פירוט בנושא סוגי הרעשים ומקורותיהם ראו פוסט מס׳ 98). לרעשים אלו יתווספו בהמשך רעשים הנובעים מן התהליכים המתרחשים לאחר מכן. זוהי שרשרת יצירת הדימוי הדיגיטלי שהיתה מקובלת עד לפני מספר שנים בכל המצלמות.

לעומת זאת, במצלמות חדישות מן השנים האחרונות ובעיקר באלו מתוצרת Sony  או כאלה המבוססות על חיישני תמונה מתוצרת Sony אנו מוצאים חיישנים בהם תהליך ההגברה שונה: לאחר יצירת המתח החשמלי הוא מוגבר רק מעט על מנת להתגבר על רמת הרעש הצפויה בהמשך: הגברה זו אינה תלויה בערך ה-ISO שנקבע. בהמשך, לאחר שהמידע האנאלוגי הומר למידע דיגיטלי המצלמה מפעילה את ערך ה-ISO שקבע הצלם כ״הגברה דיגיטלית״ ולמעשה מבהירה את הדימוי כדי להגיע לרמת הבהירות המתאימה לערך ה-ISO שנקבע לפני הצילום. בפועל, הדבר דומה לביצוע הבהרה של דימוי כהה בתוכנה לעיבוד קבצי RAW כמו Lightroom. מצלמות מסוג זה נחשבות כבלתי תלויות ב-ISO או ISO Invariant.
יש לציין שקיימות מצלמות, כמו רוב המצלמות מתוצרת Canon שהינן בבסיסן ISO Variant אולם מעבר לערך ISO מסויים, בד״כ 1600 עוברות מהגברה אנאלוגית ישירה להגברה דיגיטלית.
בסופו של דבר, שני אופני ההגברה משיגים את אותה המטרה הבסיסית: הבהרת הדימוי בהתאם לערך ה-ISO שנבחר אולם התוצאה הסופית עשויה להיות שונה. ההבדל משמעותי עד כדי כך שאתר DPReview כולל כעת בדיקה של תכונת ה- ISO Invariance ברוב הסקירות שמבוצעות ע״י האתר לאחרונה. דוגמא לבחינה כזו ניתן למצוא כאן.

המשמעות המעשית של ISO Invariance היא שבמצלמות כאלו ניתן לצלם כאשר ערך ה- ISO הבסיסי של המצלמה נמצא בשימוש גם במצבים בהם נדרש שימוש בערכי ISO גבוהים יותר. הדימויים שיתקבלו כתוצאה מכך יהיו כמובן כהים מדי ולכן יעברו הבהרה בתוכנת העיבוד לקבצי RAW. היתרון הוא שהבהרה זאת ניתנת לביצוע מתוחכם תוך שימוש בכלים השונים העומדים לרשותנו בתוכנות העיבוד, תוך שמירה על פרטים בבהירויות ורמת רעש סבירה.

לדוגמא, בעיבוד שלאחר הצילום ניתן להבהיר אזורים רצויים באופן סלקטיבי ואילו אחרים להבהיר פחות או בכלל לא. לכך יהיו כמובן השלכות מבחינת רמת הרעש שתתגלה בכל אזור. שימוש ב-ISO גבוה, לעומת זאת, יגרום להבהרה של כל הדימוי ולכן להבלטה של רעש בכל האזורים. כמו כן, טכניקה זו עשויה לעזור לשמר פרטים באזורי הבהירויות הגבוהות (Highlights) שהיו אובדים בעת שימוש בערך ISO גבוה.

אחד החסרונות לשיטת צילום ועיבוד זו היא העובדה שברוב המצלמות מה שנראה על צג המצלמה יהיה כהה מאד או שחור לחלוטין ולא יהיה ניתן לאמוד את איכות החשיפה במצלמה כפי שאנו רגילים בד״כ. במצלמות מסויימות ניתן לראות את הנושא בבהירות גבוהה רגע לפני ביצוע החשיפה ובאחרות ניתן להפעיל פונקציה הנקראת S log 2 ולראות את הנושא באופן בהיר לפני ביצוע החשיפה. כל האמור לעיל נכון ברוב המקרים למצלמות מתוצרת Sony.

דוגמאות שצולמו במצלמות שונות בשיטה זו ניתן לראות כאן.

מאמר העוסק ביכולות ה- ISO Invariance של ה-Sony A7RII ניתן לקרוא כאן.

המפתח ליכולת של מצלמה להיות ISO Invariant הוא רעש קריאה נמוך במיוחד. באתר photonstophotos.net ניתן לראות ולהשוות בין רעש הקריאה של מספר רב של מצלמות. עפ״י האתר מצלמות שרעש הקריאה שלהן הינו פחות מ- 5 אלקטרונים יכולות להחשב כ-ISO Invariant.

להלן מספר המלצות לגבי ישום מעשי של ISO Invariance:

לצורך השגת הטווח הדינמי המירבי מומלץ להשתמש רק בערכי ISO אמיתיים, לא באלו המוגדרים כ-Simulated או Extended. ערכי ISO שאינם Native אינם מספקים כל יתרון מבחינת רמת הרעש ופרטים בצללים ובנוסף עשויים לגרום לחיתוך פרטים בבהירויות. במקרה של שימוש בערכי ISO נמוכים מערכי ה-Native, כמו לדוגמא ISO 50 במצלמות מסויימות יתכן חיתוך של פרטים בצללים ללא שיפור בפרטים בבהירויות. כמו כן, במצלמות מסויימות גם ערכי ISO כגון 125 או 160 וכו׳ עשויים לגרום לתופעות דומות ולפגוע בטווח הדינמי מאחר ואינם ערכים אמיתיים (Native) אלא מדומים (Simulated). לכן בד״כ כדאי להשתמש בערכים כמו 100,200 וכו׳.

במצלמות בעלות רעש קריאה נמוך של עד 5 אלקטרונים אפשר לנסות לצלם ב- ISO נמוך ולהבהיר את הדימויים הכהים שיתקבלו בשלב העיבוד. היתרון העיקרי הוא היכולת לקבל פרטים טובים יותר בבהירויות לעומת שימוש ב-ISO גבוה. לעומת זאת, במצלמות שאינן ISO Inavriant במובהק, ובהן ערכי ה-ISO הגבוהים אינם מדומים אלא אמיתיים לא מומלץ להשתמש בטכניקה זו אלא להשתמש בערכי ISO גבוהים עפ״י הצורך.

כל האמור לעיל מתייחס כמובן לשימוש בקבצי RAW בלבד!

מניסויים שערכתי במצלמה שלי, Sony A7, מצאתי שבהשוואה בין צילומים ב- ISO 400 שהובהרו ב- LR לבין צילומים ב- ISO 3200 הרי שרמת הרעש ב- ISO 400 נמוכה מעט, התקבלו מעט יותר פרטים בבהירויות ובצללים כלומר הטווח הדינמי רחב יותר. לעומת זאת,  ניסיון להשוות בין צילומים ב- ISO 100 שהובהרו ב-LR לבין צילומים ב- ISO 3200 נכשל, איכותם של הצילומים ב- ISO 100 שהובהרו היתה גרועה מאד בעיקר עקב סטיות צבע חמורות באזורי הצללים. עם זאת, דוגמאות שהובאו במקומות אחרים בהחלט משכנעות שבמצלמות מסויימות יש לשיטת הצילום ב-ISO נמוך והבהרה בפוסט יתרונות מובהקים בתחומי ISO רחבים יותר.

האם בפעם הבאה שאזדקק ל-ISO גבוה אצלם ב-ISO נמוך ואבהיר בפוסט? לא בטוח. אני נוהג להשתמש ב-ISO אוטומטי, לקבוע את מהירות הסגר והצמצם הרצויים לי ולתת למצלמה לקבוע את ערך ה-ISO. עד היום הייתי מרוצה למדי מביצועי המצלמה שלי גם בערכי ISO  גבוהים עד 6400. לפחות עם המצלמה הנוכחית, נראה לי שכך אמשיך לנהוג גם בעתיד.

 

 

 

91. סיכום 2016

91. סיכום 2016

אז  כנראה שאי אפשר (כך אומרים) בלי סיכום של השנה החולפת. מבלי לנסות להתחרות בכל האתרים המלאים בדרוג של מצלמות השנה ועדשות השנה אסכם את השנה שהיתה כפי שאני רואה אותה ולא, אין בכוונתי לדרג לא את מצלמת השנה ולא את עדשת השנה פשוט משום שאין כל ערך לדרוגים הללו. אתייחס למספר מצלמות מענינות שיצאו לשוק במהלך 2016 ועל חלקן גם כתבתי בפוסטים כאן משום שחשבתי שהן חשובות מספיק.

אז מה היא מצלמה מענינת בעיני? מצלמה כזו תהיה בעלת יחוד טכנולוגי המסמן את העתיד ועם זאת גם בעלת מאפינים מענינים מבחינת ממשק המשתמש ומבחינת המחיר. כמובן שגם מבחר העדשות הזמין הוא גורם חשוב אבל כאשר מפתחים מצלמה חדשה לגמרי לוקח זמן עד שמבחר העדשות משביע רצון. לדוגמא מבחר העדשות הזמין כעת למצלמות Sony  מדגמי A מתחיל להיות משמעותי וזאת כשלוש שנים לאחר שהוצגו המצלמות הראשונות בסדרה זו. על חשיבותה של סדרה A של Sony כתבתי כבר בפוסט מס׳ 45 לפני כשנה. לאכזבת רבים, ואני בתוכם, במהלך 2016 לא היציגה Sony מצלמות חדשות מסדרה זו.

הסקירה תתחיל במצלמות בפורמט הגדול ביותר, הידוע כיום כפורמט בינוני (מורשת מתקופת סרטי הצילום בהם מוינו המצלמות לפי גודל המסגרת בסרט הצילום: 35 מ״מ, 24X36 הידוע כיום כ- Full Frame נחשב לפורמט הקטן, 120 לסוגיו השונים: 6X4.5, 6X6, 6X7, 6X9 נחשב לפורמט הבינוני ואילו 4X5 אינצ׳ ו- 8X10 אינצ׳ נחשבו לפורמט הגדול Large Format).

שתי מצלמות חדשות לגמרי, כלומר סדרות חדשות בפורמט הבינוני בעלות חיבור חדש לעדשות הוצגו במהלך 2016 ומהן רק ה- Hasselblad X1D כבר מסופקת, באיחור ניכר, ללקוחות שהזמינו אותה כבר כאשר הוכרזה לפני כשישה חודשים. ה- Fuji GFX 50S הודגמה בתערוכות ונסקרה באופן ראשוני ע״י גורמים שונים אולם תחילת האספקה צפויה רק במרץ 2017. סקרתי את שתי המצלמות הללו בפוסטים מס׳ 88 ו- 89  מאחר ושתיהן מענינות מאד מבחינה טכנולוגית, מבחינת ממשק המשתמש ומבחינת המחיר. שתיהן מבוססות על אותו חיישן מתוצרת Sony בעל 50MP בגודל 44X33 מ״מ (צייקנים אחדים כבר צועקים שגודל זה איננו באמת פורמט בינוני. אולי, אבל בכל מקרה הוא גדול ב-70% מחיישן "Full Frame" 24X36). החידוש הטכנולוגי הוא בהכנסת חיישן גדול לגוף Mirrorles קטן: אלו הן המצלמות חסרות המראה הראשונות בפורמט הבינוני. מבחינה טכנולוגית מדובר בהישג משמעותי. לשתי המצלמות תכונות מענינות נוספות כפי שסקרתי בפוסטים הנ״ל. ענין חשוב נוסף הוא המחיר: מחיר הגוף בשתי המצלמות נמוך מ- $10,000, חידוש משמעותי בהחלט. השמועות אומרות שה-Fuji GFX תימכר בכ- $8000 כולל עדשה, מחיר שמקרב אותה מאד למחירי הדגמים המקצועיים של Canon ו-Nikon.

hassabladts

Hasselblad X1D

gfx_front

FujiFilm GFX 50S

בתחום ה-Full Frame 24X36 רוב ההכרזות החשובות של השנה לא היו מהפכניות כלל ועיקר אלא שיפור נוסף של הדגמים הקיימים: Sony ,Nikon ו-Canon הכריזו על מצלמות דגל מקצועיות העומדות בראש סולם הביצועים (לא מבחינת מספר הפיקסלים): , Canon 5D MK iV ,Nikon D5, Canon EOS 1DX Mark II ו-Sony Alpha A99 כולן מצלמות מעולות שזכו לציונים גבוהים בכל הסקירות אולם אינן מביאות שום בשורה טכנולוגית משמעותית ואף מחירן גבוה למדי: כ-$6000 ל-D5 ול-1DX MK II, כ -$3000 לA99 ו-$3500 ל-5D MK IV.
בפעם הראשונה Canon עלתה לחלקו העליון של דרוג DXO לחיישנים: החיישן שב- 5D MK IV זכה לדרוג 91 ואילו החיישן שב-1DX MK II לדרוג 88. זוהי הפעם הראשונה שחיישנים מתוצרת Canon זוכים לציונים גבוהים כאלו המעידים בעיקר על שיפור בטווח הדינמי לעומת הדגמים הקודמים. זאת מאחר ו- Canon עברה לשימוש בחיישנים מדור חדש המיוצרים בטכנולוגיה עכשווית ומתקרבים בביצועיהם מאד לחיישנים המובילים בדרוג מתוצרת Sony המותקנים גם במצלמות Nikon.
מצלמה יוצאת דופן בקבוצה זו היא ה- Pentax K-1 לה הקדשתי סקירה נפרדת בפוסט מס׳ 85. זוהי מצלמה איכותית המשלבת ביצועים טובים יחד עם איכות דימוי מרשימה (96 במדד DXO, חיישן של Sony עם 36MP), מספר תכונות יחודיות ומחיר נמוך יחסית למתחרות הישירות שלה, כ-$1800.

SafariScreenSnapz003

 

כאשר יורדים בגודל הפורמט לגודל המוכר לרובנו כמצלמות Crop, או במילים מדוייקות יותר מצלמות בעלות חיישן בגודל APS-C נמצא מספר דגמים מענינים שיצאו לשוק השנה אולם לעניות דעתי רק אחד מן הדגמים הללו ממש מענין. בפוסט מס׳ 90 כתבתי בהתלהבות לא מוסתרת על ה-Fuji X-T2. לדעתי זו מצלמה מיוחדת המשלבת ביצועים טובים בתחומי איכות הדימוי, הן בסטילס והן בוידאו 4K איכות ומהירות המיקוד האוטומטי, חווית משתמש חיובית ביותר וכל זה ארוז בגוף איכותי ובמחיר של כ- $1600. התוצאות שקיבלתי (וקיבלו אחרים) ממצלמה זו הביאו אותי בפעם הראשונה לפקפק בצורך, לפחות שלי, במצלמה בעלת חיישן Full Frame. ציינתי כבר בפוסט 90 שאם הייתי בשוק כיום לצורך רכישת מצלמה חדשה סביר להניח שה-X-T2 היתה הכיוון בו הייתי הולך. בתחילת 2016 היציגה Fuji גם את בת הדודה של ה-X-T2, ה- X-Pro 2 אותה סקרתי בפוסט מס׳ 86. זוהי מצד אחד מצלמה מענינת המספקת דימויים איכותיים אולם מתאימה יותר לחובבי ז׳אנר ה-Rangefinder ואני לפחות לא התלהבתי ממנה.

Nikon היציגה בתחילת השנה את ה- D500, היורשת של ה-D300 המפורסמת. מצלמה בהחלט איכותית עם ביצועים סבירים בתחומי איכות הדימוי (דרוג 84 במדד DXO) ומרשימים בתחום מהירות הצילום והמיקוד אולם בסופו של דבר אין בה בשורה ממשית אלא היא מהווה התפתחות חיובית בכיוון ידוע וברור.

d500
מתחרה ברורה של ה- D500 היא Sony A6500, המספקת ביצועים דומים מאד אם כי במחיר נמוך יותר ובמארז נחות יותר. Sony כנראה לא הצליחו להחליט מה בדיוק רוצה ה- A6500 להיות וחנטו אותה בגוף משעמם, ללא צג מגע וכמעט ללא כפתורים ושקעים על גופה הצנום. גם לא הצליחו להתגבר על מספר בעיות כמו ההתחממות המפורסמת שהופיעה כבר ב-A6300. אם הכוונה לדגם מקצועי הפונה לצלמי וידאו כיצד יתכן שאין לה שקע לאזניות? וזאת רק דוגמא אחת לחוסר ההחלטיות של Sony לגבי היעוד הממשי של מצלמות אלו.

a6500

 

נרד עוד מעט בגודל החיישן ונגיע ל-Olympus OM-D EM-1 MK II. למצלמה בעלת השם הארוך הזה חיישן בגודל MFT, קטן במעט מ-APS-C. מן הסקירות שקראתי על דגם זה מצטיירת מצלמה איכותית בעלת יכולת צילום ומיקוד מהירים מאד וגוף איכותי, חזק וקל. ל-Olympus גם עדשות מצויינות אבל כל זה לא משכנע אותי מבחינת איכות הדימוי ולצערי נכון להיום חיישנים בגודל זה אינם עומדים בתחרות לעומת חיישני APS-C ובוודאי לא חיישני Full Frame. אילו  רק יכולנו לקבל את הביצועים של מצלמה זו בגוף עם חיישן גדול יותר… אולי בשנה הבאה? Olympus מתייחסים למצלמה זו כ- Game Changing Technology. הייתי שמח לראות טכנולוגיה זו מספקת איכות דימוי גבוהה יותר. אגב, ה- OM-D EM-1 MK II עולה כ- $2000, לשיקולכם.

safariscreensnapz002

לקראת סיום נרד ממש לחיישנים בגודל שאנו מוצאים בטלפונים הסלולריים:  סמארטפון חדש שהוצג השנה וכולל מצלמה איכותית (הכל יחסי, אמר כבר אלברט איינשטיין) שזכה לציון גבוה במדד DXO וגם בסקירות נוספות. זהו ה- Google Pixel עם הציון הגבוה ביותר למצלמת סמארטפון, 89. גם כאן, שיפור, התקדמות, אך לא מהפכה. גם זה יבוא. חכו בסבלנות.

pixel

 

השיפורים להם אנו עדים במצלמות החדשות שהוצגו השנה נובעים מהתקדמות בשני תחומים עיקריים:

א. טכנולוגיית החיישנים: רזולוצייה גבוהה יותר (המאפשרת גם Crop), שימוש בערכי ISO גבוהים עם רעש נמוך+דיוק צבעוני וטווח דינמי גבוה.

ב. טכנולוגיות אחרות: ייצוב בחמישה צירים, פורמולציות חדשות לעדשות, שיפורים בתוכנות העריכה והעובדה שהיצרנים כוללים תכונות מקצועיות גם במצלמות קטנות.

מה עוד היה לנו השנה? פופולריות לא לגמרי מובנת של הצילום המיידי (פולארויד) מבית Fuji Instax (פוסט מס׳ 87), כניסה איטית אך בוטחת של הצילום החישובי (פוסט מס׳ 75 ופוסט מס׳ 76) כמעט לכל אספקט של חיינו ועוד.

ומה לא היה לנו השנה? עדיין לא ראינו מצלמות חסרות מראה רציניות מבית Nikon או Canon ואחת השחקניות המבטיחות בשוק המצלמות בשנתיים הקודמות נעלמה ממנו לחלוטין. Samsung, שסדרת ה-NX שלה היתה מענינת מאד יצאה משוק המצלמות וחבל (ראו פוסט מס׳ 59).

אז הייתה לנו שנה מענינת וגם אם רק חצי מן השמועות שמסתובבות ברשת נכונות הרי ש-2017 תהיה מענינת הרבה יותר… שנה טובה! וחג חנוכה שמח.