הכינוס השני לצילום דיגיטלי, 1995: בשנת 1995 יזמתי וארגנתי את הכינוס השני לצילום דיגיטלי שאף הוא התקיים במכללת הדסה והיה הגדול והמקיף מכל הכינוסים בתחום שהתקיימו לפניו. הכינוס נמשך שלושה ימים רצופים, השתתפו בו כ-120 משתתפים בתשלום והציגו בו כל החברות המרכזיות בתחום. ציוד רב הגיע במיוחד מחו״ל לצורך הצגתו בכינוס יחד עם מספר מרצים מומחים מארה״ב אותם גייסתי באופן אישי. במסגרת הכינוס נערכו סדנאות רבות והדגמות מעשיות של ציוד חדיש. הכינוס זכה גם לאייטם בחדשות ששודרו בערוץ הראשון בטלוויזיה וסוקר גם בעיתונים מעריב, הארץ, דבר וג׳רוסלם פוסט.

בשנת 1995 כבר היו לנו מעבדות מחשבים וציוד לסריקה, צילום והדפסה דיגיטלית כך שיכולנו לקיים סדנאות מעשיות רבות.

בספטמבר 1996 השתתפתי באחד הכינוסים הגדולים ביותר באותה תקופה שהתמקד במדיה הדיגיטלית: Sybold San Fransisco. הכינוס נמשך 5 ימים מלאים והתאפיין בסדנאות מעשיות ממוקדות לקבוצות קטנות מצד אחד ובהרצאות לקהל גדול מאד מצד שני. במסגרת הכינוס התקיימה גם תערוכת חומרה ותוכנה מקיפה. בצילום אני עם John Henshall מרצה מאנגליה שהכרתי בכינוס. צילום: ערן שטיינברג

באותה שנה (1996) ביצענו לראשונה פרוייקט יחודי של הפקת קטלוג מודפס של תערוכת צילומי סטודנטים ממכללת הדסה, ממכללת Dun Laoghaire לאמנות ועיצוב מדבלין, אירלנד ומ-Dublin Institute Of Technology. ההדפסות הגדולות שהוצגו בתערוכה נסרקו על ידי וע״י אפי נוימן, בוגר החוג, באמצעות גב סורק מתוצרת PhaseOne שהורכב על מצלמה טכנית בפורמט "4X5. הקבצים נקלטו לקובץ עימוד שהוכן על ידנו מראש בתכנת Free Hand 5 על מחשב Mac ונשלחו ישר לבית הדפוס לצורך הדפסת הקטלוג.

בשנת 1997 הציג החוג לצילום את יכולותיו הדיגיטליות במסגרת תערוכה גדולה שעסקה בתקשורת מתקדמת בבניני האומה בירושלים. בצילום, שר המדע והטכנולוגיה דאז מיכאל איתן (מימין) מבקר בביתן המכללה בתערוכה. משמאל: רמי אסולין, מנהל אגף המשק במכללה וניר ברמן מחברת איסטרוניקס (צלם לא ידוע).

בשנת 1997 ישמנו שינויים רדיקליים בתכנית הלימודים בחוג: היקף כל הקורסים הקיימים בצילום מעשי צומצם ב-50% על מנת לפנות זמן ומשאבים לקורסים חדשים מתחום המדיה הדיגיטלית. עם זאת, הצילום ופיתוח מיומנויות חזותיות נשארו כלימודי הליבה גם בתכנית החדשה. נוספו קורסים חדשים בעיצוב גרפי, מבוא למדיה, הפקות מולטימדיה, הפקות וידאו, אמנות עכשווית, צילום אישי, ניתוח טקסטים קונספטואליים, פיתוח אתרי אינטרנט ועוד. לראשונה כללה תכנית הלימודים קורסי בחירה רבים בשנים ב+ג ולימודי עיבוד תמונה ממוחשב וטכנולוגיה של צילום דיגיטלי החלו כבר בשנה א. עקב השינויים הללו נוספו לסגל ההוראה בחוג 10 מרצים חדשים בעיקר מתחום העיצוב והמדיה הדיגיטלית.

ארכיון ממוחשב לתולדות הצילום: בחוג היה קיים ארכיון בן כ-20,000 שקופיות ששימשו כעזרי הוראה בעיקר בקורסים לתולדות הצילום. אחד הפרוייקטים הראשונים שיזמתי היה סריקה של השקופיות הפיסיות לצורך הכנת מאגר קבצים שיהיה נגיש לכל המרצים והסטודנטים ויחסוך בהמשך את הצורך לצלם מקורות מודפסים על סרטי שקופיות ולפתח את הסרטים. ענין השאלת השקופיות והדאגה להחזרת השקופיות המושאלות לארכיון ירד לגמרי מעל הפרק. גייסתי מספר סטודנטים שעבדו במהלך חופשת הקיץ בתשלום וסרקו את הארכיון. לאחר ההנגשה הדיגיטלית של החומרים השימוש בארכיון גבר מאד. בשלב השני חומרים חדשים לארכיון נסרקו או צולמו במצלמה דיגיטלית ונקלטו ישר לארכיון.

לימודי חוץ: מאחר והחוג לצילום ומדיה דיגיטלית במכללת הדסה היה חלוץ באימוץ טכנולוגיות הצילום הדיגיטלי ועיבוד התמונה הממוחשב בארץ התעורר ביקוש רב לקורסים במסגרת לימודי חוץ לצלמים. הדרכתי בעצמי למעלה מעשרה מחזורים של קורסים כאלו בהם השתתפו עשרות צלמים, צעירים ומבוגרים כאחד (המבוגר ביותר היה בן למעלה מ-80). בידי לא מעט מכתבי תודה והערכה מצלמים שנחשפו לראשונה לנושא הצילום הדיגיטלי ועיבוד התמונה הממוחשב במסגרת קורסים אלו. מאוחר יותר, לאור מצוקת המקום במעבדת המחשבים של החוג הועברו הקורסים לימי שישי בהדרכתם של יגיל צבעוני ודורון אלטרץ.

בשנת 2000 הוקם במכללה מרכז ללימודי חוץ בניהולה של ד״ר שרה הרשקוביץ. בשיתוף המרכז קיימנו קורסים יעודיים רבים, תפורים לפי הזמנה בצילום דיגיטלי ועיבוד תמונה ממוחשב. בין היתר קיימנו קורסים לחוקרים של המוסד לביטוח לאומי, לחיילי מודיעין מצה״ל ולארכיאולוגים של רשות העתיקות. כמו כן קיימנו פרוייקטים של יעוץ לארגונים שתכננו להיכנס לתחום הצילום הדיגיטלי כגון רשות העתיקות, יד ושם, מכון ויצמן למדע ומספר חברות מסחריות. עם ההכרזה על ה-iPhone הראשון בשנת 2007 פתחנו את אחד הקורסים הראשונים בארץ לפיתוח אפליקציות למערכת ההפעלה iOS.

לאורך השנים גם פרסמתי עשרות מאמרים בתחום הצילום הדיגיטלי בבטאון התאחדות הצלמים המקצועיים בישראל בירחון מסע אחר, באתר האינטרנט של החוג לצילום ובמאגר פנימי ששימש את הסטודנטים בקורסים שלי.

המעבדה שלנו לעיבוד תמונה ממוחשב הפכה לאבן שואבת לסיורים וביקורים של קבוצות של חברות ארגון הדסה מארה״ב. במסגרת הביקורים ארגנו עבור המבקרות פעילויות שונות על מנת להדגים את יכולותינו בתחום. אחת הקבוצות, שביקרה אצלנו בפורים 2000 זכתה לפעילות היתולית שאת תוצריה לקחו עימן המשתתפות הביתה. בתמונה הבאה שימשתי אני כדוגמן בעת תרגול תהליך הפקת הפלט הסופי:

בשנת 1999 נכנסה לתפקידה נשיאת המכללה החדשה פרופ׳ נאוה בן צבי. שוב היה צורך לשכנע את ההנהלה בחיוניותו של החוג ובצורך המתמשך לחידוש והתחדשות בכל המובנים. לשמחתי הרבה פרופ׳ בן צבי גילתה לאורך 12 שנות נשיאותה הבנה מרובה לצרכי החוג ופעלה על מנת לאפשר לנו לשמור על מעמדנו המוביל בתחום הוראת הצילום בארץ. בתקופתה החליטה הנהלת המכללה לסגור את כל החוגים שלא יתאפשר להעבירם למתכונת אקדמית: בהתאם לכך נסגרו בהדרגה החוג למלונאות, החוג לטכנאות שיניים, החוג לקולנוע וטלוויזיה, החוג לתקשורת אינטראקטיבית והחוג לדפוס.

בשנת 2007 נפתח החוג האקדמי ארבע שנתי לקראת תואר בוגר בתקשורת צילומית לאחר שהתכנית האקדמית בהובלתו של פרופ׳ ישעיהו ניר ז״ל אושרה ע״י המל״ג. תכנית לימודים זו, לה הייתי שותף כראש התחום הטכנולוגי היתה מבוססת ברובה על תכנית הלימודים הקיימת של החוג הקיים לצילום ומדיה דיגיטלית בתוספת קורסים עיוניים חדשים ברמה אקדמית. החוג הוותיק לצילום ומדיה דיגיטלית שהכשיר הנדסאי צילום בתכנית לימודים תלת שנתית נסגר פורמלית בשנת 2011 כאשר אחרוני הסטודנטים בו סיימו את לימודיהם. בכך למעשה, נסגר בית הספר להנדסאים שפעל במכללת הדסה במשך כ-40 שנה. המכללה נקראה משלב זה בשם המכללה האקדמית הדסה ירושלים.

לאורך השנים, מעבדת המחשבים הראשונה שנפתחה בשנת 1993 ובה 10 מחשבי PC מדגם 386 הלכה ושינתה את פניה: המחשבים והציוד ההיקפי שודרגו באופן קבוע, נוספה מעבדה שנייה ובהמשך גם מעבדה שלישית שהיתה מעבדת הדפסה יעודית עם מדפסת התזת דיו באיכות צילומית ברוחב 1.10 מ׳ ובהמשך גם מדפסות אישיות להדפסות עד גודל A2. כמו כן, נוספו 15 עמדות מחשב ניידות (בתחילה עם מחשבי PC ובהמשך iMac) שיועדו לשימוש באולפן כאשר הן מחוברות למצלמות דיגיטליות.
המעבדה הרביעית, הגדולה מכולן נחנכה בשנת 2010. גם אמצעי הקלט והפלט והאפליקציות בהן השתמשנו שודרגו באופן קבוע. תחום ניהול הצבע (Color Management) בו התמחתי היה מפותח מאד אצלנו ובהתאם רכשנו ציוד מיוחד שאפשר הכנת פרופילים יעודיים לכל אמצעי הקלט, הפלט והתצוגה שהיו ברשותנו. תחום זה נכלל גם במסגרת תכנית הלימודים בקורס טכנולוגיה דיגיטלית לשנה ב שלימדתי.

בשנת 2003 נמכרו לראשונה בעולם יותר מצלמות דיגיטליות מאשר מצלמות סרט. בשלב זה עמדנו בפני השאלה האם לחייב את הסטודנטים לרכוש מצלמה דיגיטלית אישית במקום מצלמת הסרט בפורמט 120 שנדרשה מהם בעבר. עד לנקודת זמן זו, עמדו לרשות הסטודנטים מצלמות דיגיטליות להשאלה שנרכשו ע״י המכללה. על מנת לשכנע את המתנגדים יזמתי פרוייקט ניסוי: קיבלתי משמוליק אינדיצקי ז״ל מחברת הדר סוכנויות לצרכי צילום, יבואני Nikon מצלמה דיגיטלית מדגם Nikon D100 בהשאלה לשנה. המצלמה נמסרה לסטודנטית מצטיינת (אילנית קונופני) שנבחרה על ידי: היה עליה לצלם את כלל הפרוייקטים במסגרת לימודיה במצלמה זו ולהעביר אלי דו״ח בסוף סמסטר א ובסוף השנה. הניסוי הצליח מעל המצופה והחל משנת 2004 (למיטב זכרוני) נדרשו הסטודנטים לרכוש מצלמה דיגיטלית במקום מצלמת סרט. בכך למעשה כמעט הושלם המעבר מכסף לסיליקון: השימוש במעבדות הכימיות ירד פלאים וראו זה פלא: הצילום לא מת, אלא עלה כפורח והתחדש באפשרויות נוספות ובשילובים עם מדיות נוספות שרק יכולנו לחלום עליהם בעבר.

עם זאת, עדיין היתה התנגדות לסגירתן של המעבדות הכימיות, בעיקר מצידו של ראש החוג יורם להמן ז״ל. רק כאשר יורם יצא לפנסיה, ד״ר איילת כהן החליפה את פרופ׳ ישעיהו ניר כראש החוג האקדמי ויהודית גואטה מונתה לראש תחום צילום מעשי ניתן היה להשלים את התהליך האבולוציוני המתבקש: להיפרד לשלום מן הכימיקלים, מכונות הפיתוח, מכשירי ההגדלה ושאר האמצעים המיושנים שתפסו קומה שלמה. כמי שהיה שותף לתכנון המעבדות הללו בתחילת שנות ה-90 לא היססתי לרגע כאשר הוטל עלי לנהל את תהליך מכירת הציוד הישן ופינוי קומת המעבדות. נמצא קונה לכל הציוד והקומה פונתה מכל תכולתה והועברה לחזקתו של החוג למעבדנות רפואית שהקים בה מעבדות רפואיות חדישות. ואילו החוג לתקשורת צילומית קיבל לחזקתו בתמורה את השטח שהתפנה לאחר סגירתו ופירוקו של המטבח הלימודי ששכן בקרבה למתקני החוג לצילום והקים שם מתקן רב תכליתי המשמש כסטודיו לצילום, כחלל להצגת תערוכות וכו׳.

בפוסט הבא, מספר 120 אמשיך בסקירת המעבר לצילום דיגיטלי בחוג לצילום במכללת הדסה

צילום ראשי: סריקה מעובדת של פרוסת סיליקון. סריקה ועיבוד: גבי גולן